אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות נדה › סימן קפה

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות נדה · סימן קפה

סימן קפד

סעיף א

א טבלתי . עי' חו"ד ס"ק א' בחידושים שכ' ואפי' שוכבת אצלו לה מהני עד שתאמר לו בפירוש טבלתי כן מוכח מתוס' עכ"ד. ועי' בשמלה ס"ק א' שכ' עליו דלא הודיעני אי' מקום התוס' ואנחנו לא נודע וכפי הסברא הפשוטה נ' דמהני ואפי' לפמ"ש הש"ך ס"ק ד' בשם הב"ח דהבעל חייב לשאול אותה כו' י"ל ש"ה שאין בידה לטהר עצמה וא"נ בדיבור גרידא כ"א באמתלא ע"כ צריכין לברר את האמתלא אם יש בה ממש או לא אבל הכא שיש בידה לטבול והיא נאמנת בדבור קל לומר טבלתי אמאי לא תהא מעשה השכיבה חשוב כדבור והביא בשם חכם א' שכ' דכונת החו"ד הוא לד' התוס' נדה י"א א' ד"ה תניא שכ' דבהניחה בחזקת טמאה אשמועי' דאפי' ערה טמאה עד שתאמר לו טהורה אני וכ' עליו דש"ה לא מיבעי' לפ"ד המרדכי בשבועות סי' תשמ"ב שהביא הא דגרסי' בירושלמי אהא דתניא הבאין מן הדרך כו' אמר ר"י שונה אני אפי' לאחר ג' שנים כו' אמר ר' חנינא זאת אומרת אסור לאשה להשהות בטומאה וכ' משמע אע"ג דודאי ראתה כו' ומיהו בהא פליגא אתלמודא דידן דבפ' כ"ה מוכח דלא שרי ר' יוחנן אלא בה' ראתה אבל ודאי ראתה לא שרי דחיישי' שמא אירע לה אונס כו' עכ"ל, וא"כ זהו דוקא כשבא מן הדרך כו' ויש לו לחוש שמא אירע לה אונס אבל כשהוא בביתו ולא נודע לו משום אונם מסתמא טבלה בזמנה ומכ"ש לפ"מ דפסקי' דכשאין בעלה בעיר אין טבילה בזמנה מצוה כו' אלא אפי' אי נימא כו' דלא פליגא תלמודא דידן אירושלמי מ"מ נ' דדוקא בבא מהדרך אין טבילתה ודאי כי שמא לא הגיע זמנה לטבול או מחמת אונס לא הי' לה באפשר לטבול אבל כשהוא בעיר ויודע מתי נטמאה וכעת זמן טבילתה וכ"ש כשהוא יודע מתי לבשה לבנים ושהכינה עצמה היום לטבילה וגם הי' בידה לטבול בלי שום אונס והיא ערה ושוכבת אצלו נ' דחזקת טבילה זו ודאי חזקה אלימתא כמו חזקת חבר דמוציא מידי ודאי עכ"ד. ועי' בסי' הקודם ס"ק י"ב הבאתי ד' המי נדה בזה יעוש"ה:

ב בהג"ה ומאחר שעברו. עי' ש"ך ס"ק א' שכ' דאם הבעל אינו יודע אם עברו או לא סומך עלי', ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה. ובתוך דבריו שם כ' דאף באי' דרבנן אין ע"א נאמן נגד החזקה והביא ראי' מד' הרמ"א לעיל סי' קכ"ז וכונתו על מ"ש הרמ"א שם סעי' ג' וכל היכא דאתחזק דבר באי' כגון טבל והא קי"ל דתרומה בזה"ז דרבנן א"ו דאף באי' דרבנן אין עא"נ. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דין עא"נ באיסורין שהבאתי ד' המשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס חוט המשולש שהביא ראי' זו וכתבתי שם דאין זה ראי' די"ל דהרמ"א מיירי בתרומות דגן תירוש ויצהר דהוי עיקר בדאורייתא אבל בתרומת פירות דאין להם עיקר בדאורייתא שפיר דאף הרמ"א ס"ל דעא"נ אף באתחזק אי' והארכתי בזה והעלתי דהעיקר לדינא דבאי' דרבנן עא"נ אף באתחזק אי' יעוש"ה. וכעת ראיתי במי נדה מהדו"ת סי' קפ"ז בתשובה שני' שם שכ' דבדרבנן אף באתחזק אי' עא"נ והביא ראי' לזה מלשון הרמ"א בסי' קכ"ז שכ' בקטן אי אתחזק אי' ל"מ כלל ובע"כ היינו בדבר שאין בידו דאם הוי בידו נאמן אף קטן בדרבנן כמ"ש המג"א בסי' תל"ז כו' ואעפ"כ כ' דרק קטן א"נ מוכת הא גדול כה"ג נאמן אף באתחזק אי' ואין בידו ודוחק לומר דהרמ"א כ"ת בשביל ב' קונים דפשט לשונו לא משמע כן ועוד דפשיטא דב' קטנים אין להם דין ב' עדים כשרים וב' קטנים רק כחד גדול דמיא וגריעי מיני' כו' ולא הוי צריך הרמ"א לכותבו א"ו דחד גדול נאמן בדרבנן אף באתחזק אי' לכך קמ"ל דקטן א"נ עכ"ד וסותר ד"ע ממה שכ' כאן ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' באשה שהכשילה לבעלה באי' נדה שוב אין לה נאמנות עד שתעשה תשובה אבל שלא בשעת וסתה וכן לומר שטבלה נאמנת עכ"ד. ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק א' שכ' דאם לא הכשילה לבעלה כ"א באי' דרבנן סגי לה בקבלת דברי חברות שלא תשוב עוד לכסלה אמנם אם הכשילתו באי' תורה תשובתה בזה קשה להתקבל דבעי' שתעשה התשובה דבפז"ב בההוא טבחא והיינו שתלך למקום שאין מכירין אותה ויתברר הדבר שנזדמן לפני' אי' כזה ולא עשתה האי' וזולת זה חיישי' להערמה ותשובה זו בלתי אפשר כלל לבררה בהיותה תחת בעלה ויש לעי' בזה טובא עכ"ד. ועי' בס' עיין יצחק חיו"ד סי' י"ב מה שהק' ע"ד החו"ד מהא דאמרי' בסנהדרין כ"ה החשוד על הטריפות אין לו תקנה כו' דאמאי לא דיינינן בזה על החתיכה בשר שלוקחין ממנו למיזל בת"ר דרוב בהמות כשרות הן וע"כ מוכח דשאני בחשוד דחיישי' דבהמשך הזמן יכול להיות שיכשילנו וה"ה בנ"ד וכ' ליישב דלא מיבעיא ביצתה נבלה מתי' דודאי ל"ש הך רובא לדון שם ואף דנ' דגם ביצתה טרפה מתי' דודאי ג"כ כ"כ מ"מ ל"ק דהר"ן בחולין פ"ז גבי שולח לאי' גיה"נ כו' כ' וז"ל דבהוחזקו טרפה אסור לפי שרובן של כותים מן הטרפה לוקחין דמוזלי גבייהו עכ"ל א"כ ה"ט שייך ג"כ בחשוד למכור טריפות דל"ש למזיל בת"ר בהמות כשרות הן די"ל דהחשוד מהדר בתר טריפות משום דמוזלי גבי' ועוד דהא כמו דהי' התקנה דלא לקנות בשר מא"י ולא אזלי' שם בת"ר וכמ"ש הרשב"א הובא בתב"ש סי' ס"ג ואותו הטעם שייך ג"כ בישראל חשוד ואין ראי' משם לסתור ד' החו"ד עכ"ד ועי"ש עוד בפרמ"נ שהשיג על החו"ד שכ' בפשיטות דבא"ל וסת קבוע אף בישינה מותר דז"א דבישינה אסור אף בוסת שא"ק וכ"כ בסי' הקודם בש"ח ס"ק ל"א:

סעיף ב

ג כודאי טמאה. ולא מהני אמתלא אח"כ וכמ"ש בסעי' שאח"ז והוא מד' הטור בשם הרמב"ן ועי' בט"ז ס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הטור על הרמב"ן דכי עדיף הוחזקה נדה מאוחרת בפירוש טמאה אני דמהני אמתלא בשם מהר"ל מפראג דשאני הוחזקה נדה דלאו כ"ע ידעי מן האמתלא וא"כ על מה סמכה כשהחזיקה עצמה נגד כ"ע משא"כ כשאו' לבעלה טמאה אני אפשר שסמכה עצמה שאח"כ תאמר לו האמתלא ולמד הט"ז דאפי' באמרה יש חילוק דאם אמרה בפני רבים שהיא טמאה לא מהני אח"כ אמתלא ע"כ כ' הפוס' אמרה לבעלה כו' והמנח"י בס"ק ג' הק' עליו מכתובות כ"ב א' דאפי' אמרה בפני רבים מהני אמתלא מהא דאמר שם גבי מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי כו' עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי א"ע כו' אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת ומוכח דאפי' אמרה בפני רבים נאמנת באמתלא ובאמת לק"מ די"ל כמ"ש הפלתי ס"ק ב' דסברת מהר"ל הוא כיון דראוי שהיא בחזקת נדה והבעל משמש עמה והם לא ידעו מאמתלא הרי האשה והבעל בעיניהם כבועלי נדה וזה ל"ש התם בכתובות דאף באומרת בעצמה והוחזקה לכל בחזקת א"א ואח"כ תנשא לאחר אף דלא ידעו מאמתלא לא תהא נחשבת בעיניהם לעוברת על דת דאולי מת בעלה או גירשה ואין כאן לזות שפתים כלל משא"כ כאן וכ' מכח זה דלכן אם כבר עברה שיעור שתוכל לטבול אפשר דמהני אמתלא דלא הי' טמאה ומותרת בלא טבילה דאין כאן חשש אצל שכנים דהם יחשבו אולי טבלה עכ"ד ולק"מ קושי' המנח"י ושפיר ד' הט"ז הנ"ל ועי' בקו"א שם שכ' דלפ"ד הפלתי אפשר ליישב ג"כ השגת הראב"ד פי"ח מהל' א"ב הל' ט' על הרמב"ם שפ' דאם אשה אמרה טמאה אני כו' אף כי אינה נאמנת מ"מ אם מת בעלה אסורה לכהן והשיג עליו הראב"ד דלמה לא מהני אמתלא כמו גבי קפצו עלי' ב"א שאינם מהוגנים כו' ולפי הנ"ל י"ל דבשלמא גבי קפצו כו' אף דלא ידעו העולם מאמתלא לא יאמרו שמת בעלה או נתגרשה אמנם גבי אשה כיון שהיא מזלזלת נפשה ואמרה טמאה היא יאמרו העולם שנשאה אשה בעבירה ומאמתלא לא ידעו ולזאת אסורה עכ"ד. ודבריו תמוהין דהא עיקר הוכחות מהר"ל הנ"ל הוא ממה דנקט בלשון אמרה לבעלה כו' והא גם בד' הרמב"ם שם נקט הלשון אמרה לבעלה נאנסתי כו' משמע שרק לבעלה אמרה כן שלא בפני רבים וכן ראיתי במי נדה מהדו"ק שהק' כן וכ' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הרמ"א לעיל סי' נ' והאריך בזה יעוש"ה אבל קושי' המנח"י שפיר מיושב עפ"ד הפלתי הנ"ל ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' המנח"י עפ"ד מהרש"א בכתובות כ"ב ב' משום דאיכא לברורי כו' ומיושב בזה קושי' הט"ז מלעיל סי' א' גבי טבח כו' וכ' עוד תי' ליישב קושי' הט"ז והאריך בזה ועיי"ש עוד במי נדה ובעצ"ל ובפרמ"ג במקשה זהב ס"ק ב' ובשמן רקח חיו"ד סי' י"ג ובשערי תורה ח"א כלל ז' פרט ד' מ"ש ליישב קושי' המנח"י הנ"ל והאריכו בזה ומ"מ מסיק הפלתי לענין דינא דלא כמהר"ל הנ"ל והביא ראי' מאה"ע סי' קט"ו סעי' ו ומסי' קע"ח שם סעי' י' דמוכח דלא כמהר"ל ועי' בשמן רקח מה שהשיג על הט"ז וכ' דהמחבר לא ס"ל כמהר"ל והאריך בזה ובסי' מ"ד שם מ"ש בזה ועי' לעיל סי' א' בדיני חד"א ואמתלא מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפלתי מ"ש ליישב קושי' הט"ז מסי' א' והאריך בזה ועי' בפרמ"ג בש"ח ס"ק ה' מ"ש להשיג עליו והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ה' מ"ש ליישב קושי' הט"ז מסי' א' וכ' דאמתלא לא מהני רק נגד שוי' אנפשי' חד"א אבל בדבר שהוא מצד נאמנות לא מהני אמתלא כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ח שם ובפרמ"נ במקשה זהב שם ובמי נדה מהדו"ת ובתשובות בית אפרים חאה"ע סי' ז' ובערוגות הבושם שם מה שהשיגו על החו"ד והאריכו בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי בזה והעלותי דבעא"נ באיסורין היכא דהעיד בפני ב"ד א"י לחזור אף ע"י אמתלא והיכא דהעיד שלא בפני ב"ד יכול לחזור אף בלא אמתלא יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ובמי נדה מהדו"ק ובפרמ"נ שה ובראש אפרים סי' ל"ט בפרי תבואה ס"ק קס"ח ובשמל"ח לעיל סי' א' סעיף מ' ובנודע בשערים ח"א סי' כ"א ובארץ צבי חאה"ע סי' י"ג ובכתב סופר חיו"ד סי' פ"ח ובשמלה ס"ק ה' ובמהר"י הכהן ח"ב הל' נדה אות י"ג מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מסי' א' והאריכו בזה ועי"ש עוד בפלתי מ"ש לחלק די"ל דדוקא בשכבר עבר ומן וסתה דהיא בחזקת טמאה בזה לא מהני אמתלא בהחזיקה עצמה בלבישת בגדים כו' אבל כשלא הגיע עדיין זמן וסתה דהיא בחזקת טהרה בזה אפשר דאפי' בלבישת בגדים מהני אמתלא כו' ומיושב בזה קושי' הנ"ל מהא דסי' א' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ח שם שהשיג עליו וכ' דאין חילוק ואף בשלא הגיע זמן וסתה לא מהני אמתלא כשלבשה בגדי נדה והאריך בזה וכ"כ בעה"ב שם דאין חילוק כו' והשיג על הפלתי והביא ד' הבשמים ראש סי' קס"ו שכ' דבאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהני אמתלא אפי' כשהגיע זמן וסתה כו' ולמד מזה דכ"כ היכא דעשתה מעשה ולבשה בגדי נדה לא מהני אמתלא אף כשלא הגיע זמן וסתה כו' ועי' בכסא דהרסנא שם מ"ש בזה ועי' במי נדה מהדו"ק שם שהשיג נמי ע"ד הפלתי והק' עליו דא"כ מי הכריח הרשב"א ש לתרץ הקושי' דלמה מהני אמתלא באמרה טמאה אני כו' ולמה לא תי' בפשיטות דשם מיירי שלא בשעת וסתה ע"כ מהני אמתלא והרמב"ן מיירי בשעת וסתה בזה לא מהני אמתלא וע"כ דאף שלא בשעת וסתה ס"ל להרשב"א דלא מהני אמתלא כו' עכ"ד. ועי' בדיני חד"א ואמתלא שם מ"ש הארכתי בזה יעוש"ה וכן עיקר דינא דאין חילוק ואף בשלא הגיע זמן וסתה ל"מ אמתלא ועי' עוד בט"ז מה שהשיג על הרמ"א בתשובה סי' ב' והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ב' מה שהק' על הט"ז והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שם במקשה זהב מה שהק' עליו והאריך בזה ובד' הט"ז ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק א' שהביא ד' מהרש"א ביבמות פ"ח ב' שכ' דגבי עד שאו' ברי לי לא אוקמא אחזקה ומיושב בזה קושי' התוס' שם כו' נמצא לפ"ד מהרש"א כשהוא או' ברי לי לא קטלי' לי' כו' וא"כ בנדון של הרמ"א בתשובה הדין פשוט להתיר שהבעל והיא טענו ברי נגד החזקה כו' וכ' לחלק בין חזקה דמעיקרא לחזקה דהשתא כו' ובאמת כד' מהרש"א מבואר להדיא בחידושי הרשב"א קידושין ס"ו א' גבי עובדא דינאי דברי לו לא אוקמא אחזקה והס"ט לא הביא ד' הרשב"א אלו ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק ע"ג מ"ש בד' הרשב"א ומהרש"א הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בפרמ"נ במקשה זהב שם ע"ד הס"ט דל"ד להתם דשם איכא מ"מ תרי סהדי דאפקי מחזקתה ואף דהוי תרי ותרי עכ"ז ל"ד ספי' דתרי ותרי לשארי ספי' כידוע עכ"ד ועי"ש עוד בקו"א שהק דאמאי בעלה לוקה עלי' דלמא ראתה כתם כו' ומדאורייתא טהורה לגמרי והניח בצ"ע וכן הק' בס"ט לקמן סי' קצ"ה ס"ק כ' וכ' דצ"ל כיון דלא עברה בשוק של טבחים דאלו עברה היתה תולה בה וכיון דלא עברה תלי' במצוי דודאי ראתה ובהרגשה ראתה עכ"ד:

סעיף ג

ד טהורה אני. עי' ש"ך ס"ק ב' דא"נ לומר דרך שחוק אמרתי לך תחלה והב"ח הביא בשם סה"ת דאפי' או' משטה הייתי בך א"נ ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ב' שהביא ד' הקצה"ח סי' פ' וסי' פ"א שהוכיח דבממון ל"מ שום אמתלא זולת טענת השטאה והשבעה שהם טענות גדולות והק' דאם בממון מהני טענת השטאה וכ"ש באיסור כו' שיועיל טענת השטאה והוכיח מזה דגם בממון ל"מ טענת השטאה כ"א בתבעו והודה לו אבל בהודה מעצמו א"ל משטה וכ' הוא עליו דלפ"ז לדעת הפוס' שהביא הש"ך שם ס"ק י"ב דס"ל דגם במודה מעצמו י"ל משטה לדידהו גם כאן י"ל משטה הייתי בך והשיג עליו דהא ודאי ליתא ולא אישתמיט חד מהפוס' שיאמר כן וכ' דל"ד לממון כלל דשם בממון לא הי' מחיוב להשיב לו חוץ לב"ד וע"כ אמרי' ששוחק בו וכמ"ש הש"ך סי' פ"ח כו'. הנה מבואר דאפי' בממון אם הי' מחויב להשיב לו ל"א דדיחוי קא מדחה לו וא"ל משטה אני בך וא"כ כאן הרי היא מחויבת להודות לבעלה אם היא טהורה או לא ולמה זה שיחקה בו בדברים כאלו ע"כ א"י לומר משטה לכ"ע וכ' אמנם נ' דגם כאן תליא בראות עיני המורה אם הוא רואה לפי הענין שהי' דרך שחוק נאמנת לומר משטה הייתי אך ראוי לעונשה שלא תשחוק בדברים הללו והכל לפי הענין עכ"ד:

ה א"נ . עי' חו"ד ס"ק ג' שכ' להסתפק דאם עברו עלי' ימים שראוין לספור ולטבול ויש לה מגו דטבלתי ואמרה לא טבלתי וטהורה הייתי אם נאמנת בלא אמתלא מטעם מגו וכ' דא"נ והביא ראי' מכתובות כ"ב א' גבי א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני דא"נ בלא אמתלא אף דאית לה מגו דמת בעלה וכ"כ בישוי"ע ס"ק א' ובהפלאה בכתובות שם ובהמקנה בקו"א סי' מ"ז ובעצי ארזים שם ס"ק ת' דא"נ אף במגו בלא אמתלא והאריכו בזה ועי' במקמ"ח שהביא ראי' מד' מהרש"א בכתובות שם ד"ה חזרה ומד' הב"י בסי' זה דא"נ אף במגו בלא אמתלא והאריך בזה וכ"כ בפרמ"נ בש"ח שם דא"נ אף במגו בלא אמתלא ועי' בעצ"ל ובתשובות בית אפרים חאה"ע סי' א' מ"ש והאריכו בזה. ועי' לעיל סי' א' בדיני חד"א מ"ש והארכתי בזה והעלותי כן לדינא דלא מהני מגו בלא אמתלא יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"נ שכ' דאם מתחלה כשחזרה ואמרה טהורה אני ושאלה הלא מקודם אמרת טמאה את השיבה ע"ז אמתלא שאינה מתקבלת ע"פ הדין כגון שאמרה שדרך שחוק אמרה וכדומה אז גם אם אח"כ נתנה אמתלא המתקבלת ע"פ הדין שוב אין מקבלין לאמתלא דידה כיון שלא אמתלא זו מיד הודית שאין לה אמתלא וראי' לזה מהתוספתא דטהרות הביאה הר"ש ספ"ה דטהרות דאם משהגיעוהו אמר תנאי הי' בלבי אין שומעין לו עכ"ד ובאמת אין זו ראי' דהתם כיון שאמרו לו סימנים שנדר שלא הי' יכול להעיז פניו ולהכחישן ומש"ה או' אח"כ תנאי הי' בלבי מש"ה אין שומעין לו אבל הכא אף שאמרה תחלה אמתלא שאינה מתקבלת ע"פ הדין מ"מ כשאמרה אח"כ אמתלא המתקבלת עפ"י הדין שפיר י"ל דמהני אך אע"פ שאין ראי' מהתוספתא מ"מ נ' כהפרמ"נ כיון שלא אמרה אמתלא זו מיד הרי הודית שאין לה אמתלא וכן עיקר לדינא:

ואם נתנה. עי' בדגול מרבבה שכ' ואחר ל' יום ל"מ אמתלא והוא מד' הב"ש באה"ע סי' י"ט ס"ק ב' ועי' בס"ט ס"ק א' מ"ש בזה וכ' להסתפק היכא דאמרה א"א אני ואח"כ אמרה פנוי' אני ואתחזק ע"י אמירה דידה ל' יום אי מהני אמתלא כו' והניח בצ"ע ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ט שם ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בס"ט מ"ש להשיג על החוט השני סי' י"ז שכ' דבמלקות לא בעי' התיר עצמו מד' הרמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין כו' ועי' בתומים סי' ל"ח שס"ל נמי כהחוט השני ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ט ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

ז כיוצא בזה. עי' ס"ק ג' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ג' שהביא ד' הקצה"ח סי' פ"א שהביא ד' המרדכי שכ' דנאמן באמתלא הואיל שלא הי' בפני בע"ד וכ' דטעמו הוא דאמתלא ל"מ היכא דהוי שם איזה תביעה המרדכי לד' מהרי"ט והאריך בזה יעוש"ה:

ח לובשת בגדים. והוא מד' הרשב"א בתוה"ב הובא בב"י דבעשה מעשה ל"מ אמתלא וכן הוא דעת הרמב"ן ודעת הטור. דאף בעשה מעשה מהני אמתלא וכן מבואר להדיא בשאילתות פ' אחרי שאילתא ק"ח דאף בעשה מעשה מהני אמתלא ועי' בשאילת שלם שם ובהעמק שאלה שם אות כ"ב ובנודע בשערים ח"א סי' כ"ז מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל ס' א' בדיני חד"א ואמתלא מ"ש בזה יעוש"ה:

ט בהג"ה החכם נאמן. עי' ט"ז ס"ק ג' שכ' דה"ד לענין אי' אבל לענין ממון כגון להפסידה כתובה אין החכם נאמן וכ"כ המנח"י ס"ק ח' וכבר קדמו הב"י בזה הובא בביאורי הגר"א ס"ק י' ועי' בעצ"ל שכ' דהב"י בחו"מ סי' ע"א בשם תשובה אשכנזית שכ' דבפ' חכם טיהר לו את הכתם ואשתכח שקרא דמפסדת כתובתה חולק על הט"ז בשם הרא"ש. ועי' בפלתי ס"ק ג' ובקו"א שם ובס"ט ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ב' מ"ש בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ת מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש באחרונים הנ"ל שהביאו ד' הרמ"א בתשובה סי' ס"ו שכ' דלענין אי' דרבנן י"ל דאין החכם הראשון נאמן. ועי' בספרי שם מ"ש והארכתי בזה. ועי' בחו"ד ס"ק ו' מ"ש ע"ד הרמ"א בתשובה שם. ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ו' מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה. עוד כ' הט"ז דדוקא החכם עצמו כיון שהיא סומכת עליו ואשתכח שקרא משא"כ אם אין החכם לפנינו וע"א מעיד שהחכם אסר לה א"נ דהא אמרי' בפ"ב דכתובות כ"מ שהאמינה תורה כו' וה"נ אין אותו העד נאמן להכחיש אותה שהיא כשנים עכ"ד. ועי' במקמ"ח מה שהק' עליו מאה"ע סי' י"ז סעי' ל"ח דהיכא דאשה או' מת אף שהאמינתה תורה כב' מ"מ יכול אח"כ עד כשר להכחישה כו' וא"כ ה"נ כו' אמאי לא יכול עד כשר להכחישה עכקוש"י. ועי' בסי' קכ"ז שם אות י"ד מ"ש ליישב דשאני נדה דהא כתיב וספרה לה מורה שיש לה נאמנות ממש כמו עד כשר ולא כן בשאר עדות דהתורה לא האמינה בפירוש כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בריש גיטין כ"ו והאריך בזה יעוש"ה. והנה מד' הט"ז הנ"ל מוכח דס"ל דאף בשאר אי' אמרי' האי כללא דכ"מ שהאמינה תורה כו' ובאמת ד' הנ"ל תמוהים וסותר ד"ע דלעיל סי' א' ס"ק כ"ג הביא ד' הב"ח שם וד' רש"ל פ"ק דחולין שפ' גבי ע"א שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו שהשחיטה פסולה הרי דס"ל דבשאר אי' לא אמרי' האי כללא דכ"מ שהאמינה תורה כו' והיינו כדעת הריטב"א שהביא הנ"י בפ' האשה רבה וצ"ל דמש"ה כ' הט"ז עוד טעם דגם לענין זנות אין עא"נ לאוסרה וה"ה כאן והיינו משום דלא פסיקא לי' ה"ט וכמ"ש בסי' א' דל"א האי כללא שהאמינה תורה כו' ומש"ה כ' עוד טעם דהיא נאמנת. ועי' בספרי דברי אליעזר שם מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בס"ט שהביא ד' הר"ן בכתובות ע"ב א' בשם הראב"ד דהיא א"נ משום דא"א משים עצמו רשע והר"ן השיג עליו כו' ומ"ש בד' הר"ן והראב"ד. ועי' בעצ"ל ובפ"י בכתובות שם ובקו"א שם ובהפלאה שם ובבית יעקב שם ובאילת אהבים שם ובשערי בינה שער כ' דין ד' אות ב' ובשמן רקח ח"א חחו"מ מסי' ס"ב עד סי' ס"ו מ"ש והאריכו בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' קט"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ד

י נועץ צפרנו כו'. עי' חו"ד ס"ק ז' שכ' דה"ה אם שימש סמוך לוסתה ונזכר באמצע תשמיש דצריך ג"כ לפרוש ממנה באבר מת כו' וכ"פ בחידושים שם ס"ק ז' וכ"כ המנח"י בסי' הקודם ס"ק ג' ויפה השיג עליהם בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק ג' דהא עיקר האי' בסמוך לוסתה הוא משום דחיישי' שמא תראה בשעת תשמיש אבל בגוף התשמיש ליכא אי' כו' וא"כ אדרבה נ' שאם נזכר בשעת תשמיש ועדיין לא ראתה מחויב לפרוש מיד מחשש שמא תראה ובמה שיפרוש עתה באבר חי ליכא אי' מאחר שעדיין לא ראתה כו' וסיים אם חושש שאם יפרוש מיד יוציא ש"ז לבטלה בזה יש לדון שא"צ לפרוש מיד כו' עוד הביא ד' החו"ד בחידושים ס"ק ת' שכ' דזה דוקא ביוצאת דם אבל אם אמרה שהרגישה א"צ לפרוש באבר מת דאימר הרגשת שמש הוא והשיג עליו דאזיל לטעמי' בסי' ק"צ דס"ל דבשעת תשמיש א"א להבחין בין הרגשת שמש להרגשת דם כו' אבל העיקר בזה כהח"צ דודאי יכול להבחין בזה. אמנם כאן גם לפ"ד החו"ד אינו מחוור דמ"מ הא הוי ס' דאורייתא דאם היא הרגשת דם הרי הוא חייב חטאת על הפרישה באבר חי ואין נתיר לו ס' דאורייתא בלי טעם כלל עכ"ד:

יא בהג"ה והאשה כו'. עי' בס"ט ס"ק ד' שהק' משבועות י"ח א' כו' דאיך אפשר לאוקמי משום פרישה אמאי נקט חייבים לשון רבים הא פרישה היא פטורה וכן הק' בחו"ד ס"ק ח' וכ' מכח זה דודאי הנאה לתרווייהו אית להו כשפירש באבר חי וכבר קדמו בקושי' זו בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' פ"ה וכ' ליישב דיש ג' זמנים א לוקים בדין זה כו' והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ג' ד' ובהפלאה בכתובות נ"א ב' ובחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ז וסי' קנ"ה וסי' קס"ג וסי' קפ"ח ובשמלה ס"ק י' ובס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ח' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה. ועי' בפרמ"נ שם מ"ש בזה. וע"ד החו"ד הביא דגם הלבוש כ"כ וכ' עליהם דלא ידעתי מנ"ל שגם להאשה י"ל הנאה ביציאתו כביאתו כו' והביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דהריות כו' דמוכח דעל האשה שפיר י"ל שא"ל שום הנאה מזה או שלא חשב הכתוב הנאה זו אצלה כביאה. וע"כ י"ל שאין עלי' שום חיוב כלל כו' והאריך בזה. וכן השיג במי נדה מהדו"ק על החו"ד והאריך בזה. ליישב קושי' הנ"ל. ועי"ש עוד בנו"ב סי' צ"ו מ"ש דאם נבעלה על דם טוהר וראתה בשעת ביאה מותר לו לפרוש באבר חי והביא ראי' מדם בתולים והאריך בזה. ועי' במי נדה שם מה שהשיג עליו והאריך בזה. וכ' דלכתחלה צריך לפרוש באבר מת כו'. אך בדיעבד ל"ש בזה תשובה כלל אף אם נתברר שהיתה טמאה נדה מקודם כו' וכ' אח"כ דבנדה ממש אף בימי עוברה ומניקה צריכין תשובה והאריך בזה. ועי' בעצ"ל מ"ש בדין זה. ועי"ש בפרמ"נ מ"ש ע"ד הפלתי ס"ק ד' שנעלם ממנו ד' היש"ש פ' או"ב כו' ומ"ש ע"ד הלבוש לענין מ' תעניות כו' והאריך בזה. ועי' עוד בס"ט לקמן סי' ק"צ ס"ק ס"ז ובלב"ש בחידושי דינים סי' ע"א ובבית יעקב בכתובות שם ובמאיר נתיבים סי' ע"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה