אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות נדה › סימן קפד

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות נדה · סימן קפד

סימן קפג

סעיף א

א וסתות כו' עי' ש"ך ס"ק ב' שכ' והיינו אם לא קבעה וסת אז מסתמא וסתה כל ל' ובתוך ל' מקרי שלא בשעת וסתה ועי' בפלתי ש ס"ק א' שהק' עליו דא"כ היכי משכחת לה אשה שאין לה וסת דצריכה בדיקה לכמה פוס' הא לעולם יש לה עונה בינונית כו' והאריך בזה ועי' בקו"א שם שכ' ליישב ד' הש"ך דאזיל לטעמי' דס"ל לקמן סי' קפ"ו דגם בא"ל וסת א"צ בדיקה כו' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ב' שכ' עליו דלא הועיל כלום דהא הש"ך כ' דבריו ע"ד הטור שכ' וסתם וסת ליום דהיינו לומר שבתוך ל' מקרי שלא בשעת וסתה והרי הטור הביא לקמן סי' קפ"ו שכ' דלא מלאו לבו לחלוק ע"ד ר"ח שמצריך בדיקה כו' והביא ד' החו"ד ס"ק א' שכ' ליישב ד' הש"ך וכ' דכבר קדמו הב"ח בזה ועי' בס"ט ס"ק א' ובמקמ"ח שכ' נמי כן ליישב ד' הש"ך הנ"ל והביאו ד' הב"ח שכ"כ בהדיא:

סעיף ב

ב צריך לפרוש. וכ' הש"ך ס"ק ה' היינו מדרבנן כן הסכמת רוב הפוס' דוסתות דרבנן עכ"ד. ואע"ג דבגמ' מייתי לה מקרא בשבועות י"ח ב' ובנדה ס"ג ב' מוהזרתם את ב"י מטומאתם אמר ר' יאשי' מכאן אזהרה לב"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן ס"ל להפוס' הנ"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא ועי' בבינת אדם שער בית הנשים סי' א' שכ' דבזמן הוסת אסור מדאורייתא לכ"ע כו' והאריך בזה. וכ"פ בחכ"א כלל ק"ח סי' ג' דבעונות הוסת וכן אם לפעמים רואה בתחלתו כו' אסור מדאורייתא לכ"ע. ובאמת מבואר להדיא במשמרת הבית להרשב"א בדיני הפרישה שער ב' דלמ"ד וסתות דרבנן אפי' בשעת הוסת ממש מותרת מה"ת כו' והביא כן בשם הראב"ד והאריך בזה. היינו היפך מד' הב"א הנ"ל ועי' בפרמ"נ בפתחי נדה ענין וסתות אות ד' שהשיג נמי ע"ד הב"א מד' הרשב"א והראב"ד הנ"ל. וגם דחה הראי' של הב"א שם מפסחים ע"ב ב' אשתו נדה בעל חייב ומוקמי' לה בסמוך לוסתה ואכתי תקשי מאחר דמה"ת מותר לשמחה בעונה וא"צ לשאלו איך יתקנו חז"ל להביא חולין לעזרה א"ו בזמן הוסת מה"ת אסור וא"כ צריך לשאלה אם הגיע זמן וסתה כו' ודחה דהא באמת בעל נדה רק שאנו רוצים לפטרו מקרבן מפאת שהי' טרוד לדבר מצוה א"כ מאחר שהי' סמוך לוסתה ואסור לבוא עלי' אפ"ת דאינו רק מדרבנן עכ"ז תו לירא ה"ט דטרדא והדר תו חייב חטאת מה"ת עלי שבעל נדה ובע"כ צ"ל גם לדידי' סברא ו דהא בש"ס לא אוקמי' בשעת וסתה רק סמוך לוסתה וא"כ אפי' אם הי' שואל אותה לא תהי' צריך לפרוש ממנה מה"ת וא"כ אין מה"ת אם הי' סמוך לוסתה או רחוק מוסתה ומ"ט פטרי' לי' מקרבן ברחוק מוסתה ומחייבי' לי' בסמוך לוסתה הא מה"ת אין שום חילוק בין זל"ז א"ו כיון שהי' צריך לפרוש מדרבנן ותו לא חשיב טרוד כו' וגם הביא ד' החו"ד ס"ק כ"ח שכ' בפשיטות דבשעת וסתה אסור ביוצא לדרך כו' וכ' דנעלם ממנו ד' הרשב"א והראב"ד הנ"ל דמתירין בהדיא אף בשעת וסתה כו' והאריך בזה, ועי' בבדק הבית שם שכ' ח"ל דאפי' למ"ד וסתות דרבנן אפי' ברי לה שלא ראתה אסור לה לשמש משהגיע וסתה כל אותה עונה כו' ואי' זה מה"ת מדכתיב והזרתם את ב"י מטומאתם כו' אבל לפני ושת בעונה זו כו' הוא בפלוגתא דלמ"ד וסתד"א מחזקינן לה בודאי רואה האי קרא דוהזרתם אתאי לעונה זו שלפני וסתה ולמ"ד וסתד"ר אי' עונה זו שלפני וסתה דרבנן וקרא אתאי לאי' עונה שלאחר וסתה ואע"ג דלא חזאי כו' עכ"ל. והיינו כהב"א הנ"ל אבל מד' המשמרת הבית הנ"ל מבואר להדיא דלא כהב"א הנ"ל ולא ראה הב"א ד' המשה"ב הנ"ל. ועי' במקמ"ח שהביא נמי ד' הרא"ה בבה"ב והמשה"ב הנ"ל והביא ד' הב"א וכ' ג"כ עליו דאישתמיטתי' ד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל, וכעת ראיתי בשמלה ס"ק ד' שהביא ד' הב"א הנ"ל וכ' עליו דלא זכר ד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל ולא ד' תשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' קפ"ז ולא ד' הראב"ד בבעה"נ דס"ל דגם שעת הוסת לא הוי אלא דרבנן כו' יעוש"ה. ועי"ש עוד בפרמ"נ אות ה' מה שהק' ד' התוס' פסחים ע"ב ב' שכ' בפשיטות דסמוך לוסתה הוא מדאורייתא וביבמות ס"ב כ' דלמ"ד וסד"ר ד"ה בסמוך לוסתה דאינו רק מדרבנן וא"כ לפ"מ שפ' בנדה ע"ז א' דקי"ל וסד"ר א"כ היה סמוך לוסתה אינו רק מדרבנן ואיך כ' בפשיטות בפסחים סמוך לוסתה הוא מה"ת ויותר קשה דשם בפסחים קאי אליבא דר"י כו' ובנדה ט"ו א' ד"ה אפי' כ' דר"י ס"ל וסד"ר וא"כ ה"ה סמוך לוסתה אינו רק מדרבנן וכ' ליישב דלא כ' התוס' בנדה רק דיש לדקדק דר"י ס"ל וסד"ר אבל לא פסיקא להו מלתא שנאמר בבירור כן ומשום דבשבועות י"ח ב' דריש ר"י ג"כ האי אי' דסמוך לוסתה מקרא דלהבדיל כו' וזה מבואר בדבריהם בכ"ד שלא ניחא להו לומר דכל הני דרשות דשבועות שם אינן רק אסמכתא בעלמא וע"כ בנדה ט"ז א' בפסק הל' דוסתות לא הביאו התוס' שם דר"י ג"כ ס"ל דוסד"ר אלמא דלא פסיקא להו הך דר"י ס"ל וסד"ר וע"כ כ' בפסחים אליבא דר"י דסמוך לוסתה מה"ת וכדחזינן לי' בשבועות דדריש לי' מקרא כו' ולדידן דקי"ל וסד"ר ה"ה סמוך לוסתה אינו אלא מדרבנן ולא דרשי' כלל להני קראי עכ"ד וזהו דלא כהנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ה דס"ל בפשיטות דדעת התוס' יבמות הנ"ל דסמוך לוסתה דאורייתא. ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' הב"י על הרא"ש דסתרי אהדדי מנדה ליבמות כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בנו"ב שם שכ' דאין זה דומה להא דמחייבינן בשבועות חטאת ול"א אנוס הוא היינו שאפי' וסד"ר מ"מ כיון שעכ"פ מוטל עליו מדרבנן לפרוש הימנה שוב אינו אנוס לשמש עמה וממילא חייב חטאת על שגגתו ששימש עם הטמאה ודאי עכ"ד וכ"כ מסברת עצמו ובאמת מבואר מד' הרשב"א במשה"ב שם בהדיא כן ולא ראה הנו"ב הנ"ל ד' הרשב"א שכבר הקדימו בזה. וכעת ראיתי בשאילתות שאילתא פ"ט בהעמק שאלה שם אות ד' שהק' דאי נימא סמוך לוסתה הוא מדרבנן איך חייב חטאת אכניסה סמוך לוסתה כו' והביא ד' הנו"ב הנ"ל שכ' דכיון דמדרבנן אסור שוב אינו אנוס אלא שוגג וחייב חטאת וכ' עליו אלא דלא ביאר מקור לסברא זו וממ"ש התוס' ביצה כ"ב דהאוכל בלא בדיקת הריאה ונמצאת טריפה נענש כשוגג ולא כאונס כו' אין ראי' לכאן דהתם לא מיירי אלא בדין שמים אבל שיהא חייב קרבן מחמת זה לא שמענו וכ' דמ"מ נ' דבזה נחלקו רבא ורחב"א דרבא ס"ל דאכניסה לא מחייב וכ' הבעה"מ משום דס"ל דדרשה דוזהרתם אינה אלא אסמכתא והמשה"ב כ' דהבעה"מ ס"ל דגם להמסקנא דרבא הוא דרבנן ובפי' הסוגיא שם משמע דבזה נחלקו והביא עוד ראי' לסברא זו מנדה י"ב כו' אשה מהו שתבדוק עצמה בשיעור וסת לחייב בעלה חטאת ומסיק דאסיר שלא יהא לבו נוקפו ופורש וע"כ בשלא סמוך לוסתה מיירי דאי בסמוך לוסתה לפרוש וא"כ איך יתחייב וכן הק' בנו"ב מהדו"ת סי' צ"ו והעיקר כמ"ש בס"ט סי' ק"צ ס"ק פ"ז דאי נימא דבעי בדיקה ממילא ראוי לחוש ולפרוש לעולם באבר מת שמא ראתה ונ' דקדק רש"י שכ' בד"ה מהו כו' מי בעיא כו' ולא פי' מי רשאה כו' משום דא"א לחייב חטאת אלא א"כ נימא דבעי בדיקה אחר תשמיש וסוגיא דשבועות דקא' דשלא בשעת וסת דאנוס הוא לפי המסקנא דנדה דאסורה לקנח אחר תשמיש כדי שלא יהא לבו נוקפו הרי דמה שראו לחוש מדרבנן גורם שיבא לחיוב חטאת כו' עכ"ד. ועי"ש עוד בפרמ"נ שהק' דמ"ט של דבר דהא בכל דוכתי קי"ל דהיכא דאתחזק ג"פ הוי חזקה ובשור המועד מבואר בהדיא בקרא דבג"פ אתחזק לשור נגח ומ"ט כאן ל"א דאתחזק לה לראות בעת וסתה אחר שכבר קבעה וסתה ג"פ ובגוף הדין דוסתות שפיר י"ל דטעמו פשוט דמאן דס"ל וסד"ר הוא משום דחזקת דם לבא בהרגשה וכיון שעבר וסתה ולא הרגישה אמרי' דודאי לא ראתה וע"כ מותרת היא לבעלה מה"ת אפי' בלא בדיקה אבל מ"ש הפוס' דלמ"ד וסד"ר דה"ה סמוך לוסתה ג"כ דרבנן כו' הא ודאי קשה כיון דאתחזק ג"פ שתראה בעונה זו למה לא ניחוש מה"ת שמא תראה בשעת תשמיש ותרגיש באמת ונמצא שבעל נדה והביא ד' החו"ד בסי' הקודם שכ' דע"כ וסד"ר דקים להו לחז"ל דחזקה דוסתות הוי חזקה העשוי' להשתנות דכשהאשה באה בימים נתמעטו הדמים וחדל האורח שהי' לה כבר וכ' עליו דאין דבריו מסופקין כ"א באשה שהיא סמוך לזקנותה דאפ"ל שבקרוב יופסק וסתה משא"כ באשה שהיא עדיין בימי נעורי' הדבר ידוע שלא יופסק וסתה משך זמן רב לפי טבע הנשים כו' והאריך בזה ליישב ועי' במלא הרועים אות ה' ענין וסתות סי' י"ג שכ' ג' תי' ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה. ובספרו מלא הרועים הנדפס מחדש בענין השייך לערך וסתות מ"ש והאריך בזה. ועי' במהר"י הכהן מהדו"ת על הלכות קטנות הל' נדה אות א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

והנה הנו"ב שם הק' למ"ד וסד"ר והרי עיקר הוסת דרבנן ואיך הזהירה התורה על עונה סמוך לוסתה וכ' ליישב דאף למ"ד וסד"ר הוי חזקה זו דארב"ב ככל החזקות שבש"ס וחזקה מה"ת היא אלא דנגד חזקה זו היא חזקת האשה שבחזקת טהרה עומדת ולכך מה"ת אוקמי' חזקה להדי חזקה זהו הטעם דמ"ד וסד"ר וכבר נודע אוקמתא דרבא גיטין כ"ת ב' דלשמא מת ל"ח ולשמא ימות חיישי' כו' ומעתה גם גבי אשה דכל אשה יש לה חזקת טהרה שהרי עכשיו היא טהורה ול"ח שמא כבר נטמאה בטומאת נדה שזה נגד החזקה אבל אין להאשה חזקה שלא תראה נדה אחר שעה שאין בזה חזקה שהרי בפעם אחת עתידה לראות נדה שהרי לא תהי' טהורה לעולם ולכך איכא למיחש בכל שעה שמא תראה ולכך וסתות לענין לאסור לשמש סמוך לוסתה הוא לכ"ע מה"ת לפי חזקה דארב"ב ול"ל העמד נגד חזקה זו חזקת טהרת אשה שהרי בזה דחיישי' שמא תראה לא מרעינן עדיין חזקת טהרה והוא ממש כמו שמא ימות וא"כ ליכא חזקה הסותר לחזקת ארב"ב ולכך אסורה מה"ת כו' אבל אם כבר עבר וסתה למימר וסד"א לטמאה שעבר כו' נגד זה יש חזקת טהרה הסותר לזה לכך פסקי' הלכתא דוסד"ר כו' ומיישב בזה קושי' התוס' נדה ט' א' ד"ה הא כו' והאריך בזה. וכ"כ עוד במהדו"ת חיו"ד סי' ק"ג והאריך בזה. וכן הביא במלא הרועים ד' הנו"ב אלו ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קס"ו וסי' ק"ע שהביא נמי כן בשם מורו הגאון ר' נתן אדלער שכ' כהנו"ב. הנה מ"ש דנגד חזקה זו יש חזקת האשה דבחזקת טהרה עומדת כו' לא ידענא מאי קא' דהא הוי חזקה העשוי' להשתנות כיון דכך הטבע שיבוא האורח בזמנו ובחזקה שתראה אין לילך בזה בתר חזקת טהרה דמעיקרא ועי' לקמן סי' ר"א סעי' ס"ה ובתשובת הר"ן סי' ס"ו ועי' במהרי"ט ת"א סי' י"א שכ' נמי דחזקת טהרה הוי חזקה העשוי' להשתנות ועי' בש"ש שמעתא ג' פי"א מ"ש ע"ד מהרי"ט והאריך בזה:

וכן ראיתי בהגהות ר' ברוך פרענקיל שהשיג כן ע"ד הנו"ב ועי' בפרמ"נ שם שהק' נמי כן ע"ד הנו"ב והביא ד' הר"ן בתשובה סי' ס"ו דמשמע שם דלצד בידוע לנו בודאי שדרכה להיות מימי' מתמעטים אלא אפי' א"י לנו שדרכה בכך רק שהוא דבר ההוה להיות לא אזלי' בתר החזקה בזה וכגון באדם שהוא בריא כעת ומספקי' אם הי' חולה מקודם לא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא שידוע לנו שהי' בריא ולא בתר חזקה דהשתא שהוא עתה בריא ומשום דאותה חזקה עשוי' להשתנות דהחולי מצוי' בב"א כו' והאריך בד' הב"ש סי' ל"ז ס"ק ג' כו' וכ' וא"כ ה"ה כאן ביום וסתה כיון שידוע שדרכה להשתנות ביום זה אם נאמר דגם מה"ת אמרי' הך חזקה דארב"ב שוב נתבטלה חזקת טהרה דידה שהי' לה מקודם ואין לחשבה כלל כיון שהוחזקה להשתנות ביום זה דמי ממש לחזקת נערות כו' וא"כ הו"ל לטמאה ודאי מה"ת וכ' דזהו קושי' השואל בנו"ב שם סי' נ"ו דכיון דהשני' סותרת להראשונה ובאה אח"ז דוחה את הראשונה לגמרי והשיג על הנו"ב שם שדחה ד' השואל מד' התוס' קידושין מ"ה ב' כו' ועוד הק' על הנו"ב שכ' דאוקי חזקה נגד חזקה כו' א"כ יקשה לדעת הרי"ף והר"מ ועוד פוס' דס"ל דלמ"ד וסד"ר מותר לשמש עמה בבא מן הדרך אפי' אחר שעבר וסתה ולא שהתה זמן שתספור ותטבול ולהנו"ב הרי כאן ספד"א דלמא ראתה דנגד חזקת טהרה איכא חזקת אב"ב והוי ס' השקול כו' וכ' דצריך לדחוק דס"ל כהרמב"ם דספד"א אינו רק מדרבנן לחומרא וא"כ אין כאן חשש אי' רק מדרבנן וכ' דבזה א"ש ג"כ מה שהוצרך הנו"ב לומר דעל להבא חיישי' מה"ת משום דעל להבא לא מרעים להחזקה ולמה הוצרך לזה הא בלא"ה כיון דאיכא חזקה נגד חזקה הוי ספד"א אמנם לדעת הרי"ף והר"מ הנ"ל אכתי אין איסורו רק מדרבנן והנו"ב ס"ל דאסורה מה"ת סמוך לוסתה וע"כ הוצרך לומר דעל להבא לא מרעים להחזקה כו' והאריך בזה ואח"כ השיג על הנו"ב שכ' דהא דחיישי' בגיטין שמא ימות זהו נגד חזקת חיים של הבעל בזה אמרי' כו' אבל לשמא ימות חיישי' אבל נגד חזקת היתר דידה לא מהני לן מהא דחיישי' שמא ימות כו' והשיג עליו וכ' דסותר ד"ע כו' ועוד השיג על הנו"ב שכ' דהך ברייתא דה"ז גיטך תיכף אחר גירושין לא הי"ל שעה מבוררת להיתר שלה דמיד איכא למיחש שמא ימות אחר שעה אבל אם הי' אחר הגירושין באיזה זמן חזקת היתר מבוררת הי' מעמידין אותה בחזקת היתר דידה ולא היינו חוששין אפי' על להבא כו' וכ' עליו דמסוגיא דיבמות ס"ט ב' איכא תיובתא לדבריו דשם הגם שבא הזר עלי' עכ"ז לא נאסרה בתרומה אפ"ת דודאי נתעברה דעד מ' יום מיא בעלמא הוא כו' וא"כ עד מ' יום הו"ל חזקת היתר מבוררת ועכ"ז אתר מ' יום חזר החשש למקומו מפאת הריעותא הקודמת וכ"כ י"ל כאן כו' ועוד השיג ע"ד שכ' דלכאורה ד' ר"ת הם ד' רב אדא בגיטין שם וע"כ הק' על רש"י שם כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דאין לד' הנו"ב שום שורש ועיקר בסוגיא ואנו אין לנו כ"א לאחוז בדרכם של כל הפוס' הנ"ל שהחליטו לומר דלפ"מ דקי"ל וסדר כ"כ פרישה סמוך לוסתה אינו רק מדרבנן ובד' הראב"ד והרשב"א מבואר דאפי' בשעת וסת ממש אינו רק מדרבנן זולת הרא"ה ס"ל דאסור מה"ת אמנם גם הוא מטעם אחר אמר כן וכמו שחילק בין קודם הוסת לאחר הוסת דאי' עונה שלפני הוסת כגון אם וסתה בסוף היום שאסורה כל היום זהו אינו רק מדרבנן למ"ד וסד"ר אבל אי' העונה שלאחר הוסת כגון אם וסתה בתחילת היום אסורה כל היום מה"ת הנה מבואר דגם הוא לא ס"ל כסברת הנו"ב הנ"ל עכ"ד. אך דעת היראים בעמוד עריות סי' כ"ו דפרישה סמוך לוסתה הוא מדאורייתא שכ' וז"ל ועוד יש תולדה אחרת והוא מדאורייתא כו' דתניא בשבועות כו' והזרתם כו' אזהרה לב"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן עכ"ל אע"ג דס"ל דסד"ר וכן משמע נמי מד' רש"י בהריות ח' ב' ד"ה פרוש שכ' וז"ל כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזהרתם את ב"י כו' עכ"ל משמע דס"ל דהוי מדאורייתא דהא קאי על המשנה דקתני זו היא מ"ע שבנדה ועי' בתוס' הרא"ש שם הנדפס מחדש שהק' על רש"י דההוא קרא אסמכתא בעלמא דקי"ל וסד"ר ולק"מ דרש"י ס"ל דאף דקי"ל וסד"ר מ"מ פרישה סמוך לוסתה הוי דאורייתא וכהיראים הנ"ל אבל הרא"ש שם ס"ל דהוי דרבנן ועי' במקמ"ח שהביא ד' הנו"ב הנ"ל וכ' עפ"ד ליישב קושי' התוס' נדה ט"ו א' ד"ה אפי' כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר סי' קע"ה וסי' קע"ט שהביא ד' הנו"ב וד' הרא"ה הנ"ל והאריך בזה ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' ל"ו ובישוי"ע הי' קצ"ח בד' נכד המחבר ובשאילות שמואל בכלילות שמואל כללי ה"ו אות ג' ובס' באר משה חיו"ד סי' ל"ג ובאשכול הל' נדה סי' ל"ג בנחל אשכול שם אות י"ט מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ובעיקר דבר זה אי מהני חזקה או רובא להבא עי' בבאר יצחק חאה"ע סי' א' ובספרו עין יצחק חאו"ח סי' כ"ח וסי' פ' ובס' שאלות חיים חיו"ד סי' י"א י"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ואכמ"ל בזה ועי' בשמלה ס"ק א' מ"ש בד' הרא"ה והרשב"א והנו"ב הנ"ל ובד' הר"ן בשבועות והאריך הרבה בזה:

ג קריבות . עי' ט"ז ס"ק ג' שהביא ראי' מסי' שמ"ב שכ' הרא"ש להחמיר לענין אבילות בחבוק ונישוק כו' וה"ה הכא כו' ובאמת אין משם ראי' דבסי' שמ"ב לא אסר הרא"ש כלל חיבוק ונישוק ואדרבה הביא ד' הראב"ד שהתיר חו"נ ולא חולק הרא"ש שם על הראב"ד רק במה שהתיר היחוד ביום וגם המנח"י ס"ק ד' כ' ע"ד הט"ז דאין דבריו מוכרחים דש"ה דיצרו תקפו שלא בעל ולכך צריך שם ג"כ שמירה עכ"ד אלא ט"ס הוא בהט"ז וצ"ל סי' שפ"ג סעי' ג' בהג"ה שאוסר שם חו"נ והרי שם ג"כ הביאה אינה אסורה רק מדרבנן וגם כבר בעל אותה ועכ"ז אסרי' בחו"נ מחשש דשמא יבא עלי' וה"ה כאן וכ"כ בס"ט ס"ק ב' ובפרמ"נ במקשה זהב ס"ק ג' דראי' הט"ז הוא מסי' שפ"ג והאריך בזה ופ' דיש לאסור כאן בחו"נ והס"ט הביא ד' הרדב"ז סי' קס"ג שכ' בפשיטות להתיר ועי"ש עוד בש"ח ס"ק ו' מ"ש בזה ועי' בשמלה ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה והביא ד' הס"ט וכ' עליו דאין נ' לע"ד יעוש"ה:

ד ביום . עי' ט"ז ס"ק ב' שהביא ד' האו"ז כו' וד' הב"י שכ' עליו דאין לחוש לזה כו' דאין אי' אלא ביום לחוד והביא ד' הב"ח שכ' דראוי להחמיר על זה ותמה עליו דאין להחמיר על מה שמפורש בתלמוד לקולא ועי' בנקוה"כ שהשיג עליו וכ' דמוכח בש"ס כהאו"ז והאריך בזה ובש"ך ס"ק ו' כ' דהאו"ז מיירי דרגילה לראות ביום רק שאין לה שעה קבועה כו' דבזה צריכה לפרוש כל לילה שלפניו ועי' במנח"י ס"ק ו' שכ' דאין דבריו מוכרחים כו' ועי' בס"ט ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק ב' ובפרמ"נ במקשה זהב ס"ק ב' וש"ח ס"ק ז' ובמי נדה מהדו"ק מ"ש ע"ד האו"ז והש"ך והאריכו בזה יעוש"ה. ובאמת מבואר להדיא באו"ז סי' שנ"ח כהב"ח שכ' וז"ל ומורי אבי העזרי אמר לי שרגילים לפרוש סמוך לוסתה כ"ד שעות שאם רגילה לראות ביום פורש ממנה כל הלילה שלפניו ואם רגילה לראות בלילה פורש ממנה כל הלילה והיום שלפניו עכ"ל ומשמע מלשון שרגילים לפרוש דלחומרא בעלמא הוא דנוהגין כן וכמ"ש הב"ח הנ"ל וכן הביא חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעימייטיץ ד' האו"ז וכ' ע"כ אין לחוש לחומרא זו אלא היכא דנהוג עוד הביאו הט"ז והש"ך ד' אביאסף שכ' דבתמוז וטבת בעי' חצי יום וחצי לילה כו' ועי' בפלתי ס"ק ד' ובס"ט שם ובמקמ"ח ובמי נדה שם ובמהדו"ת ובפרמ"נ במקשה זהב שם מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בש"ח שכ' בסוף דבריו ודע דכ"ז אינו רק ברואה דם או שמצאה ע"י בדיקת עד הבדוק אבל אם מצאה כתם אין לחוש בזה משום פרישה סמוך לוסתה דאין בכתמים משום וסת כו' עכ"ד:

ה בהג"ה שמשנית כו'. עי' בחו"ד ס"ק ד' שהביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ו שפי' ד' הרב דהיינו שכך הוא קביעות הוסתה שבתוך אלו הב' ג' ימים תראה ובגוף אלו הימים אין לה זמן קבוע אימת לפעמים בזה ולפעמים בזה ועכ"פ לא יעברו הג"י בלא ראי' וא"כ כל הג"י וסת הן וצריך לפרוש בכולן ומכח זה כ' באשה שהוחזקה שאינה מספקת לספור ז"נ כל ז' וז' הם אצלה כוסת קבוע וצריכה בדיקה כל ז' כו'. ותמה עליו דא"כ אם אין לה קבע על כ' יום בכה"ג צריכה שתהי' ידי' בין עיני' כל הכ' יום כו' ואין הדעת סובל זה כו' ש דין הנ"ל תמוה ולא אשתמיט שום פוסק לומר כן עכ"ד. ועי' בפלתי ס"ק ה' שפי' נמי ד' הרב כהנו"ב הנ"ל. ומ"ש החו"ד על הנו"ב דלא אשתמיט שים פוסק לומר כן באמת בשה"ג רפ"ב דשבועות פי' ד' הגמ' כמו שפי' הנו"ב והפלתי ועי' בפרמ"נ בש"ת ס"ק ט' שכ' על החו"ד דנעלם ממנו ד' השוה"ג הנ"ל. וכ' אך לדינא סיים השה"ג שם ששאל את פי' מוהר"ן וא"ל דרך משא ומתן שיש להקל בכה"ג והביא ד' התה"ד סי' רמ"ז שממנו מקור הדין שהביא המחבר לקמן סי' קפ"ו סעי' ג' כו' דמוכת משם דא"א לומר כהפלתי והנו"ב הנ"ל דבכה"ג אינה חוששת רק לאחרון וזה הי' ג"כ דעת מהר"ן שהביא השה"ג שאמר שיש להקל וגם השיג על החו"ד בפי' ד' הרב והחו"ד כ' דכן הוא מבואר בבעה"נ להראב"ד כדבריו והשיג עליו דאדרבה בד' הראב"ד מבואר להיפך כו' והאריך בזה. וכ' לבסוף דהעיקר בפי' הרב כפי' הש"ך יעוש"ה:

סעיף ג

ו הביאה סימנים, עי' ט"ז ס"ק ה' שכ' דזהו פי' על מה שאמר אבל בקטנה ור"ל תרי גווני כ קטנה יש אחת שלא הגיעה לימי הנעורים ועוד יש סימן במה שלא הביאה סימנים ואז אע"פ שהגיעו ימי הנעורים קטנה הוא אבל לא הגיע לנעורים והביא סימנים עדיין קטנה היא דשומא בעלמא הם עכ"ד. וכ"כ הש"ך ס"ק י"א ל הביאה ו' מחלקת הוא כלומר או לא הביאה סימנים כו' עכ"ד. וכ"כ המנח"י ס"ק י' והחו"ד בחידושים ס"ק י' כהט"ז והש"ך ועי' ברש"י נדה ה' א' ד"ה אין חוששין שכ' וז"ל משיגיעו ימי הנעורים שהביא ב' שערות או בת י"ב שנה ויום אחד אע"פ שלא הביאה ב' שערות עכ"ל משמע מד' רש"י אלו דחדא מינייהו סגי הביאה ב' שערות אע"פ שפחותה מי"ב שנה הוי גדולה או י"ב שנה אע"פ שאין לה שערות ולכאורה דבריו תמוהים דהא מבואר בנדה מ"ו א' דפחות מי"ב שנים שהביא ב' שערות אמרי' דשומא הן ועדיין היא קטנה ועי' ברשב"א בתוה"ב שער ד' בדיני כתמים שכ' וז"ל ומסתברא דהיינו כל שהיא פחותה מבת י"ב שנה ויום א' ואע"פ שהביאה ב' שערות דהא קי"ל כרבא דאמר בפ' יוצא דופן תוך הפרק כלפני הפרק ושומא בעלמא נינהו וה"ה לבת י"ב שנה ויום א' אם לא הביאה ב' שערות דכל שלא הביאה שערות קטנה היא ודוקא שבדקוה ואין לה ואע"ג דקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סימנים ואפי' בדקן ולא אשכחן חיישי' שמא נשרו להחמיר לענין מיאון הא אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חיישי' שמא נשרו וה"מ דאיקדשה בתוך זמן ובעל לאח"ז דאיכא ספי' דאורייתא אבל בעל בתו"ז לא כלום הואיל וליכא ספד"א ובכתמים נמי דסד"ר הוא אין חוששין שמא נשרו אלא מיהו היכא דלא בדקן חזקה הביאה סימנים ואפי' למיאונין וכדרבא כו' ומד' רש"י נ' דלעולם משהגיע לכלל שנותי' לכתמי' אע"פ שלא הביאה סימנים שהוא פי' משהגיעו ימי הנעורים שהביאה ב' שערות או בת י"ב שנה ויום א' אע"פ שלא הביאה ב' שערות ונ' שהזקיק לפרש כן מדקא' משהגיעו ימי הנעורים דאלמא בהגעת הימים בלחוד חוששין לה וזה דחוק. ומצאתי בתוספתא נדה פ"א מאימתי ראי' להיות רואה משהביאה ב' שערות וזה מבואר כדברינו עכ"ל והובא דבריו בד' חמודות פ"ק דנדה אות ט' מבואר מדבריו דלרש"י לא תליא רק בהגעת הימים אבל אם הביאה שערות פחותה מבת י"ב שנה אמרי' דשומא הן לכ"ע וצ"ל דמ"ש רש"י הנ"ל שהביאה ב' שערות כו' היינו לומר דאם אין אנו יודעים את שנותי' אמרי' דאם הביאה ב' שערות מסתמא הגיעה לכלל שנותי' וכמ"ש התוס' בקידושין ס"ג ב' ד"ה בני זה ובהרא"ש שם אבל ודאי היכא דידוע לנו שהוא פחותה מי"ב שנה לא מהני שערות לכ"ע דאמרי' דשומא הן. וכן ראיתי בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק ה' שכ' נמי כן דכונת רש"י הנ"ל הוא היכא דאין אנו יודעים את שנותי' כו' אבל היכא דידוע שהיא פחותה מי"ב שנה לא מהני שערות לר"ע והביא ד' התוה"ב הנ"ל וכ' אך אם היא בת י"ב שנה ולא הביאה ב' שערות בזה נחלקו רש"י והרשב"א הנ"ל דרש"י ס"ל מדלא אמרו בש"ס רק משהגיעה לימי הנעורים מכלל דכאן לא תליא מידי בשערות רק בשנים דכיון שהגיעה לי"ב שנה הוי הגיע זמנה לראות וע"ז פליג הרשב"א וס"ל דגם כאן בעי' תרתי שנים ושערות והביא ראי' ע"ז מתוספתא דתניא גם כאן דתליא בשערות כו' עכ"ד. ועי' בס"ט לקמן סי' ק"ל ס"ק ה' מה שהק' ע"ד רש"י מהא דפריך הגמ' נדה ס"ו א' על רב מהא דמעשה ונתן לה ר' ד' לילות מתוך יב"ח כו' וכ' ליישב. ועי' בהגהות חשק שלמה בנדה שם שהביא ד' הרשב"א הנ"ל וכ' די"ל דגם רש"י מודה לזה דתרווייהו בעי' רק דלרש"י הוי קשה דהש"ס תלי זה בימי הנעורים ובתוספתא תלה בשערות ולפיכך כ' רש"י דאם הביאה ב' שערות ואף דלא ידעי' אם הגיעה לכלל שנים אמרי' דודאי עברו עלי י"ב שנה דשערות רק קודם יב"ש לא שכיח ובזה מיירי התוספתא ולפיכך אם הגיעה לכלל שנים אף דלא ידעי' אם הביאה ב' שטרות אמרי' דודאי הביאה מחמת חזקה דרבא ובזה מיירי הש"ס הכא כו'. ובזה עולין ד' רש"י להלכה ואין כאן מחלוקה כלל עכ"ד. והיינו כעין ד' הפרמ"נ הנ"ל. ועי"ש עוד בש"ח ס"ק י' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק י' שכ' דהוא יב"ש ויום א' כו' וכ' דא"צ שיהי' יום אחד דוקא בשנת י"ג אלא דמיד כשיחשב ביום של סוף שנת י"ב ונכנסה לשנת י"ג הרי היא גדולה כו' והשיג על הב"ש באה"ע סי' קנ"ה ס"ק כ' שכ' בפשיטות דכל היכא דתניא יום א' היינו מעל"ע כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ז

ז כ"ד חדשים. עי' ש"ך ס"ק י"ח שכ' דבאה"ע סי' י"ג מבואר דאין חדש העיבור עולה למנין ודבריו תמוהין וכמו שתמה בפרמ"נ בש"ח ס"ק י"ת דשם לא נאמר הלכה פסוקה בזה. ואדרבה המחבר פ' שם דחדש העיבור עולה למנין רק דהרמ"א שם הביא בשם י"א דלכתחלה יחוש גם לחדש העיבור והיינו לחומרא שלא תנשא עד מלאת כ"ד חדשים מלבד חדש העיבור משא"כ כאן דהוי קולא אם לא נחשוב חדש העיבור במנין וע"כ ד' הש"ך תמוהין מ"ש בפשיטות דאין חדש העיבור מן המנין והביא ד' הפלתי שכ' דבש"ך הישנים הנוסחא כו' די"א דאין חדש העיבור כו' והשתא א"ש שלא כ' רק דהיא ס"ל הכי ונ"מ גם כאן אי איכא חומרא בזה במה דלא נחשוב חדש העיבור חיישי' לחומרא לדיעה זו כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ח

ח בהג"ה הרגישה. עי' בחו"ד ס"ק י"א שכ' להסתפק כיון דעיקר ההיתר מכח דלא הרגישה וא"כ אם בדקה עצמה בשעת וסת ונאבד העד דשוב ליכא ראי' מהא דלא ארגשה דאימר הרגשת עד הוא כו' אפשר דטמא והניח בצ"ע ובחידושים ס"ק כ"ד כ' בפשיטות דאם נאבד העד דאסורה וכ"ש אם השליכה או פשעה באבידת העד דאסורה ועי' בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק י"ג שכ' עליו דהנה לפ"ד הרי"ף והרמב"ם לפמ"ש הר"ן בשבועות לדעתם דאפי' בישינה שרי אחר שעבר הוסת מבואר דאפי' היכא דליכא הטעם דלא ארגשה עכ"ז לא חיישי' שמא ראתה ואין מקום לס' הנ"ל. אך לדעת המחבר שכ' טעם ההיתר מדלא ארגשה ולא כ' דין זה דאפי' ישינה מותר כו' לדידי' איכא לאסתפוקי וכ"כ לדידן דקי"ל דאסורה לשמש עד שתבדוק ג"כ איכא לספוקי מה דינה אם בדקה א"ט ונאבד העד אם מטמאין לה מס' וכ' דלפמ"ש בחידושי הרמב"ן גבי מכה דהיכא דא"א למיקם עלה דמלתא לא תיקנו חז"ל בדיקה וכ"כ הרשב"א הובא בב"י סי' קפ"ז דהיכא דלא אפשר לא תיקנו א"כ י"ל דה"ה כאן אם נאבד העד וא"א למיקם עלה דמלתא לא מטמאין לה מס' כו' והביא ד' הס"ט סי' ק"צ ס"ק ס"ד שכ' דענין זה שמא טעתה בהרגשת עד או בהרגשת שמש הוא מלתא דל"ש ול"ח להא כ"א היכא דאיכא דם לפנינו ומשום דחזקת דם לבא בהרגשה משא"כ היכא דליכא דם לפנינו ל"ח לטעות בהרגשת עד וא"כ ה"ה כאן ותו דעיקר חובת הבדיקה אינה רק מתחז"ל יש לדמות להך בדיקה דקודם תשמיש דאצרכו חז"ל לאשה דעסוקה בטהרות ועכ"ז אם נאבד העד לא אסרי' לה כמ"ש בש"ס ט"ז ב' כו' אך לפמ"ש לדמות בדיקה זו דוסתות לבדיקת הריאה ושם בנאבדה הריאה אם הי' במזיד אסורה לכ"ע ואם בשוגג נחלקו הפוס' בזה כו' א"כ י"ל דה"ה כאן אם נאבד במזיד אסורה לבעלה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ואם נאבד בשוגג תליא במחלוקת הפוס' שם וי"ל דכאן כ"ע מודו דיש להקל עכ"ד ועי' באמרי בינה ח"א בתשובות שבסוף הס' סי' ו' שכ' דחומרת החו"ד הוא לשיטתו בס"ק ט' ובחידושים ס"ק כ"ג שכ' דבאין לה וסת קבוע וכן במשנות ב' או ג' ימים צריך שתהי' לה מוך דחוק כל משך השינוי כו' וכ' דלא נתקבלו דבריו בעיני בעלי הוראה להחמיר בזה כיון דוסד"ר וכמעט הוא דבר שבלתי אפשרות ולא חייבו חז"ל רק במה דאפשר לברר וגם החומרא שהחמיר באם נאבד עד הבדוק לא נתקבל וכ' דיש קצת להוכיח להפך מנדה ט"ז א' הא ליכא תרדה טמאה אלמא וסד"א ודלמא לעולם וסד"ר ואשמועי' הברייתא אם לא בדקה להעד טהורה שהחרדה מסלקת ובליכא תרדה טמאה ומשמע קצת דאם וסד"ר אף בזה טהורה וכ' דדברתי עם גדולי ההוראה ושפה אחתי בפיהם שאין להחמיר בזה וגם רוב נשי דיה הוסת נמשך בלתי אפשר להחזיק ברחם מוך דחוק לחולשתם ואף הצנועות ביותר לא יכלו להחמיר בזה ואף אליבא דהחו"ד מ"מ אין להחמיר לחוש על הטלת מ"ר דאין דנין אפשר משא"א כו' יעוש"ה:

סעיף ט

ט שתבדוק . עי' ש"ך ס"ק כ"ג שהביא ד' הב"ח שפ' דיש להחמיר כהמרדכי כו' דדוקא בבדקה מיד לאתר וסתה כו' ועי' בס"ט ס"ק י"ב מ"ש ע"ד הב"ח ועי' בפרמ"נ בפתחי נדה בענין וסתות אות ג' מה שהק' על הס"ט והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי ביה יעוש"ה:

י) וסת קבוע. עי' ט"ז ס"ק י"ג מ"ש ליישב קושי' הפרישה ועי' ס"ט ס"ק י"ג מה שדחה תי' הט"ז ומ"ש הוא ליישב קושי' הפרישה והאריך בזה ועי' בפרמ"נ במקשה זהב ס"ק י"ג מה שדחה תי' של הס"ט ומ"ש הוא ליישב והאריך בזה ואח"כ הביא ד' החו"ד ס"ק י' שכ' להסתפק באשה שעברה עלי' ג"פ ולא בדקה ולא הרגישה אם נעקר הוסת בכך דמאחר שסומכין על מה שלא הרגישה להתירה לבעלה לדעה הא' ואפשר דה"נ יש לסמוך ע"ז לענין עקירת הוסת כו' ופשיט לי' דאין הוסת נעקר במה שלא הרגישה ממה שמבואר ברמב"ן ובטור לקמן סי' קפ"ט דבעי' דוקא בדיקה ותמה עליו דהא ודאי דלדידן אין וסת קבוע נעקר אלא בבדיקה וזה מבואר בראב"ד ורמב"ן ורשב"א וטור אמנם הא אנן קי"ל דגם לבטלה אסורה עד שתבדוק וכדיעה הב' וכל עיקר ספי' של החו"ד אינו אלא לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דמותרת לבעלה בלא בדיקה והוא הדיעה הא' דס"ל דסמכי' ע"ז שלא הרגישה ולדידהו מספקא לי' להחו"ד אם נעקר ג"כ הוסת בכך כו' וא"כ מאי פשיטותא מרמב"ן וטור דלא ס"ל כהרי"ף והרמב"ם. עוד הביא ד' החו"ד שכ' דמ"ש בנדה ט"ז א' דלמ"ד וסד"א אפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה אף דלא ארגשה היינו לטהרות דטמאה אף בלא הרגשה כו' או לבעלה מדרבנן טמאה וכ' עליו הנה מ"ש דמיירי לטהרות הוא שגיאה דבהדיא אמרי' בש"ס שם טמאה נדה בברייתא דר"א ור"מ גם מ"ש דלבעלה טמא מדרבנן אין זה במשמע דלשנא דטמאה נדה משמע דהוא מה"ת דאי מדרבנן אינה טמאה רק משום כתם כו' לפמ"ש רש"י בהא דאמרי' וסד"א היינו שצריכה בדיקה מה"ת בשעת וסתה ולד' החו"ד למה הוצרכה בדיקה מה"ת אם תרגיש גם בלא בדיקה תדע שראתה דם ואם לא תרגיש הרי היא טהורה מה"ת גם לפ"ד החו"ד שכ' כו' דטמאה מדרבנן תקשה בהך דר"פ הרואה דמקשי' טובא אמימרא דשמואל ועדיין לא סליק אדעתי' דטמאה מדרבנן ואמאי לא מקשה ממימרא דשמואל גופי' כאן דאמר אפי' מצאה טהורה טמאה אף שלא הרגישה וכאן ליכא למימר כתי' התוס' שם לחלק בין זמן קרוב לזמן רחוק דהא כאן איירי בזמן קרוב כו'. אמנם הדבר ברור דלמ"ד וסד"א אפי' בדקה ומצאה טהורה היא טמאה מה"ת אפי' לא הרגישה ומשום דהך חזקה דארב"ב משוה לה לודאי וכמ"ש הרא"ש בריש נדה וה"י דומה לדם הנמצא בפרוזדור דחייבין עליו אף שלא הרגישה דאמרי' חזקת דם לבא בהרגשה ובודאי ארגשה ולאו אדעתה כו' וה"ה כאן למ"ד וסד"א כו' וכ' דבעיקר דין זה אם לא הרגישה ביום וסתה לדידן דקי"ל דאסורה עד שתבדוק פשיטא שאינו נעקר אלא בבדיקה והביא ד' הראב"ד בשער הוסתות כו' וד' הרמב"ן בהלכותיו פ"ה ובוסת שא"ק נעקר אפי' בלא בדיקה דכיון שעבר היום ולא הרגישה טהורה לבעלה וממילא נעקר הוסת ג"כ וממילא הדבר מבואר דכן הדין לדעת הרי"ף והרמב"ם גם בוסת קבוע דכיון דלדידהו היא מותרת לבעלה אפי' בלא בדיקה כמו לדידן בא"ק ה"ה לדידהו נעקר בכה"ג בג"פ כמו לדידן בא"ק עכ"ד:

סעיף י

יא סמוך לוסתה. עי' חו"ד ס"ק י"ג שהביא ד' הכני"ח סי' י' שכ' דה"ה כשחל ליל טבילה סמוך לוסתה מותר בתשמיש כו' והשיג עליו ופ' דבליל טבילה סמוך לוסתה אסור בתשמיש ועי' במנח"י לקמן סי' קפ"ז ס"ק כ"ט שכ' די"ל דבליל טבילה מותר בתשמיש סמוך לוסתה כו' והניח דין זה בצ"ע ועי' בפלתי שם ס"ק י' וכאן ס"ק י"ב שהשיג על המנח"י והכני"ח ופ' דבליל טבילה סמוך לוסתה אסור בתשמיש ועי' בס"ט כאן ס"ק י"ד שהביא ד' הכני"ח והמנח"י והשיג נמי עליהם ופ' דאסור בתשמיש בליל טבילה סמוך לוסתה ועי' בשאילת יעב"ץ ת"ב סי' י' שהשיג נמי על הכני"ח ופ' דאסור בתשמיש והיינו כהפלתי והחו"ד והס"ט הנ"ל וכ"פ בבינת אדם כלל ק"ט סי' ב' ועי' במקמ"ח שפ' נמי כן והביא ראי' לוה מד' הראב"ד בבעה"נ שהק' בהא דאמרי' נדה ס"ו א' בההיא דאתיא לקמי' דר"י כו' דהא בליל הזאת תראה וצריך לפרוש סמוך לוסת והוכיח מזה דהיכא דקובעת וסת לשעה א"צ לפרוש סמוך לוסת כו' ואי נימא דליל טבילה דינו כיוצא לדרך א"כ מאי קשי' לי' דהא שם ליל טבילה הוי כו' ומזה מבואר דס"ל דליל טבילה אין דינו כיוצא לדרך ואסור בתשמיש וכ' דתמהני על כל האחרונים שלא הרגישו בראי' זו ולא ראה ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ז שכבר הקדימו בראי' זו. ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' כ"ג מ"ש לדחות ראי' זו והאריך בזה. ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' מ"ש ע"ד הכני"ח הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי"ש בנו"ב שכ' דאף בכלה בביאה ראשונה אסור בתשמיש ואין חילוק בין כלה לאשה אחרת כו' והאריך בזה, אבל בהמקנה בקו"א להל' קידושין סי' ס"א כ' די"ל דבבעילה ראשונה שהיא בעילת מצוה אין אי' סמוך לוסתה כמו כיוצא לדרך וכ"פ בשם ארי' שם להקל בבתולה בבעילה ראשונה דהיא בעילת מצוה אך באלמנה פ' דאין להקל ועי' בשיבת ציון סי' מ"א מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה. ועי' בפרמ"נ בש"ת ס"ק כ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יא

יב אסור לבא. עי' במי נדה במדו"ח מ"ש לענין אם היא באה ושוכבת אצלו אם זה הוי כאמרה טהורה או לא כו' וכ' דבחידושי י"א ב' ד"ה שמואל הוכיח דאף בזה מהני בבאה ושוכבת אצלו:

יג וא"צ לשאולה. עי' במי נדה שם שכ' להסתפק באשה שנמצא כתם ובעלה ידע מזה ואח"כ שהתה שיעור שתספור ותטבול אם נימא כיון דכתם הוי נמי ס' ולא ודאי וא"כ אתי ס' ומוציא מידי ס' דהוי ס"ס כו' או נימא דבכה"ג צריך לשאילה כו' והאריך בזה והק' דלמה מהני בזה ס"ם דהא מבואר לעיל סי' ק"י דבעי' שיהי' נודעין ב' הספי' יחד וכאן לא נודעו יחד דס' שמא ראתה נודע מיד כשהגיע שעת וסתה וס' שמא טבלה ל"ה עד שעברו ימים שתוכל לספור ולטבול ולא נודעו ב' הספי' יחד והביא שכן הק' הפרמ"ג בשם המנח"י וכבר הקדימו בקושי' זו בכללי חזקה מבעל מגיני שלמה שהובא בראש אפרים ביו' התשובות סי' י"ב וכ' המי נדה ליישב והאריך בזה. ואח"כ כ' די"ל דדין זה אי מהני ס"ם בלא נודעו יחד תליא אי ספי' דאורייתא מה"ת לחומרא או מדרבנן לחומרא כו' וכ' עוד תי' ליישב קושי' זו והאריך בזה. ובסוף הס' בהשמטות לקו"א מ"ש והאריך בזה הרבה יעוש"ה. ועי' בבית יצחק בשער הספי' סי' ל"ה מיש ליישב קושי' זו והאריך בזה. ועי' במנח"י בסי' שאח"ז ס"ק א' שהק' דאמאי א"ל לשאול הא קי"ל לעיל סי' ק"י דלא סמכי' אס"ס היכא דאיכא לברורי וכאן כיון דאפשר לברורי בשאלה מ"ט סמכי' אס"ס ואמרי' דא"ל לשאול ותי' דש"ה דאיכא עוד חזקה שהיתה בחזקת טהרה כו' ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ל"א שדחה תי' זה שכיון שעבר עלי' וסתה איתרע חזקתה והביא תי' הפלתי שם ס"ק א' דהוי ספד"ר ומדינא הו"ל למיזל לקולא רק שחז"ל החמירו בזה. ובס"ס שרי וכ' עליו דגם ז"א דגם בספד"ר אם הוא מחשש אי' בגופו ל"א ספד"ר וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות י"ז י"ח וכאן הרי עיקר החשש שמא ראתה וטמאה מה"ת וכ' ליישב דהא הרמ"א בסי' ק"י פ' דבס"ס א"צ לברר וכבר הק' המנח"י כו' דמשמע מכ"ד דצריך לברר ותי' דהיכא דאיכא טרחא א"צ לברר משא"כ היכא דאפשר לברר בדיבור בעלמא לשאול צריך לברר וא"כ א"ש כאן ממ"נ אם הוא ערה עלי' רמיא להודיע לו אם היא טמאה ושפיר יכול לסמוך עלי' במה שאינה מגדת לו שהיא טהורה בודאי רק אם לא שהתה שיעור שתוכל לטבול חיישי' שמא לא בדקה א"ע וסמכה ע"ז שלא הרגישה כו' וע"ז שפיר מהני לו מה ששהתה שיעור שתוכל לטבול מאחר דעכ"פ זה ודאי שלא הרגישה. אין כאן חשש אי' תורה בגופו ובישינה הרי איכא טרחא להקיצה וכמ"ש רש"י י"ב א' ד"ה ערה והיכא דאיכא טרחא א"צ לברר עכ"ד. ועי' בס' ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ח' מה שהשיג על תי' הפלתי הנ"ל דאפי' במלתא דרבנן צריך לברורי כו'. ועי' פלתי בקו"א סעי' ג' מ"ש בזה. ועי' במהר"י הכהן ח"ב הל' נדה אות י"א מ"ש ליישב קושי' זו עפ"ד הפ"י בקידושין ס"ג ב' שכ' דהא דע"א א"נ נגד החזקה משים דאמרי' דכל ע"א או' בדדמי כו' והא דאמרי' דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכי' אחזקה או רובא דוקא אם יכולין לברר לגמרי אבל אם לא נוכל לברר כל הס' סמכי' ארוב או חזקה. ולפ"ז אף אם ישאל אותה לא תהי' נאמנת רק מדין ע"א ולא הוי בירור גמור ולכמה פוס' רוב או חזקה עדיפא מע"א כו' שוב לא נוכל לברר הדבר ע"כ א"צ לשאלה עכ"ד. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש בדין צריך לברורי והארכתי הרבה בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה