אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות מאכלי עכו"ם › סימן קיז

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות מאכלי עכו"ם · סימן קיז

סימן קטז

סעיף א

א לעשות סחורה הנה התוס' בפסחים כ"ג א' ד"ה אמר כ' וז"ל וא"ת דאמרי' בב"ק פ"ב ב' אסור לישראל לגדל חזירים תפ"ל דמדאורייתא אסור וי"ל דנפ"מ למיקם בארור א"נ הא דאסור מדאורייתא היינו להשתכר ולמכור לנכרי לאכול אבל להשתכר בשומנו או בעורו לא או שמגדל שלא למכור אלא למשוח ולהדליק אפי"ה בחזירים אסור עכ"ל הרי דס"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה בדבר האסור וכן משמע פשטות ד' הגמ' שם דמה"ת אסור לעשות סחורה בדבר האסור דפריך א"ה אפי' לכתחלה נמי ומשני ש"ה דאמר קרא יהי' בהוייתן יהו משמע דהוי מה"ת וכ"כ הרא"ש בב"ק פ' מרובה סי' י"ב וז"ל ואפי' כדי למשוח מהן עורות דאלו למוכרו לנכרים אף מדאורייתא אסור כדתנן בפ"ז דשביעית אין עושין סחורה בנבילות כו' ובפ' כ"ש כ"ג א' דריש מקרא יהי' בהוייתן יהו עכ"ל והיינו כד' התוס' הנ"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה וכן משמע מד' התוס' שם פ"ב ד"ה לא יגדל ועי' עוד בתוס' סוכה ל"ט א' ד"ה וליתב וכ"כ הנ"י שם ד"ה אין מגדלין וז"ל והכא בעי למימר אפי' לגדל שלא לאכילה דאילו לצורך אכילה מדאורייתא אסור לעשות סחורה בכל דבר טמא כדתנן בשביעית פ"ז אבל הכא מיירי לגדלם כדי למשוח בהן עורות ובהכי מותר מידי דהוי אסוסים וחמורים שעומדים למלאכה ומותר לעשות בהם סחורה והכי מפרש בירושלמי דשביעית הרא"ש והרא"ה עכ"ל הרי דס"ל להנ"י והרא"ה נמי כהתוס' הנ"ל דאסור מה"ת לעשות סחורה וכ"כ ר' ירוחם נתיב ט"ו אות ט"ז וז"ל ועוד פשוט דאסור מה"ת עכ"ל וכ"מ מד' הרמב"ם פ"ח מהל' מאכ"א הל' ט"ז שכ' וז"ל כל מאכל שאסבה"נ אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לעכו"ם או לכלבים אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדמים מותרים וכל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה אע"פ שמותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוין מלאכתו בדברים האסורים חוץ מן החלב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה לפיכך אין עושין סחורה לא בנבילות ולא בטריפות ולא ברמשים עכ"ל ומשמע מדבריו דבשאר אי' אסור מה"ת לעשות בהם סחורה חוץ מן החלב דהתירה התורה לעשות סחורה דאם איתא דס"ל דרבנן אסרו לעשות סחורה מנין לו להרמב"ם שגם על חלב לא גזרו דומיא דשאר אי' א"ו דס"ל להרמב"ם דאי' סחורה הוא מה"ת ומש"ה כ' חוץ מן החלב וכ"כ המשל"מ שם דכן מוכח מד' הרמב"ם וכן משמע עוד מד' הרמב"ם שם הל' י"ח שכ' וז"ל זה הכלל כל שאי' מה"ת אסור לעשות בו סחורה וכל שאי' מדבריהם מותר לעשות בו סחורה בין בספק בין בודאי עכ"ל מ"ש בין בין בספק בין בודאי לא קאי אלא ארישא דמלתא דקא' דכל שאסור מה"ת אסור לעשות בו סחורה וע"ז אמר בין בספק בין בודאי דלא תימא דוקא באי' ודאי איכא סחורה ולא בס' אי' ואזיל הרמב"ם לשיטתי' דס"ל דאי' הספק אינו אלא מדרבנן וס"ד דדמי לחלב שחלבו עכו"ם דמותר לעשות בו סחורה קמ"ל דל"ד אי' דרבנן שעיקר אי' מדרבנן לס' אי' תורה וכ"כ בפ"מ ח"א סי' ג' דזהו כונת הרמב"ם הובא דבריו בארעא דרבנן מערכת אות א' סי' כ"ה והעלה דדעת הרמב"ם דמה"ת אסור לעשות סחורה ממה שאסור הסחורה בס' אי' תורה ועי' בתויו"ט בשביעית פ"ז מ"ג שכ' דאין הכרע בד' הרמב"ם הנ"ל אי ס"ל דאסור מה"ת לעשות סחורה או מדרבנן אבל העיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מה"ת וכהפ"מ והמשל"מ הנ"ל וכ"כ הפר"ח ס"ק א' דכן ס"ל להרמב"ם דמה"ת אסור לעשות סחורה ודייק מד' הרמב"ם שכ' חוץ מן החלב כו' וכהמשל"מ הנ"ל וכ"כ בבינת אדם שער או"ה סי' פ"ג דדעת הרמב"ם דאסור מה"ת וכ' הגם דלפמ"ש הט"ז פי' בתוס' י"ל גם ברמב"ם כן אך נודע כי אין דרך הרמב"ם בכך ומכ"ש דהוכחת הט"ז אינו מוכח לגמרי עכ"ד אך הבאר יעקב כ' בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מדרבנן והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' ע"ד שכ' נמי דדעת הרמב"ם דאסור מדרבנן וכונת הרמב"ם הנ"ל שכ' חוץ מן החלב כו' הוא כמ"ש הט"ז בד' התוס' סוכה כ"ו והק' על המשל"מ בדעת הרמב"ם דאיך אמרי' בפסחים שם ר"ע א"ו אי' והיתר לא צריך קרא הא צריך להתיר לסחור דבשאר אי' אכילות אסור מה"ת והניח בצ"ע ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ס"ב ובכתב סופר חיו"ד סי' ע"ד מ"ש בד' הרמב"ם הנ"ל והעיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מה"ת וכהמשל"מ והפ"מ והפר"ח והב"א הנ"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו לב"ק פ"ב ב' דאסור מה"ת שכ' וז"ל וא"ת תפ"ל דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים כו' ובפ' כ"ש אמרי' ציידי חי' כו' ושם אמרו שאסור ד"ת דכתיב ושקץ יהי' בהוייתן יהו וי"ל דהכא אפי' נזדמנו לו כו' דאסור לגדלם כו' עכ"ל הרי דס"ל דאסור מה"ת וכ"כ עוד הרשב"א בתשובה ח"א סי' ש"א דאסור מה"ת אך מד' הרשב"א בתשובה ח"ג סי' רכ"ג הובא כאן בב"י כ' וז"ל דדבר שמגדל אדם אותם לאכילה ואין רובן עשויין לתשמיש אסרה רחמנא לעשות בהם סחורה גזירה שמא יבא לאכול בהן אבל חמור וגמל שאין אדם מגדל רובן אלא למלאכה בזה ל"ש גזירה זו ומש"ה שרי רחמנא עכ"ל וכ"כ עוד הרשב"א בתשובה ח"א סי' תפ"ט וכ' הבר"י דנ' מד' הרשב"א אלו דס"ל דאי' סחורה אינו אלא מדרבנן אבל באמת ז"א דהא כ' הרשב"א בהדיא בב"ק ובתשובה סי' ש"א הנ"ל דאסור מה"ת ולפ"ד סתרי ד' הרשב"א אהדדי וצ"ל דמ"ש בתשובה סי' רכ"ג גזירה שמא יבא לאכול מהן טעמא דקרא הוא דמפרש וכמ"ש הט"ז ס"ק א' שהתורה אסרה משום זה מדרבינן התירא משום לכם ואיסורא משום יהי' הרי הדבר מסור לחכמים שהם יבחרו מה יהי' אסור ומה יהי' מותר דוגמא לדבר אי' מלאכה דחוה"מ כו' וע"כ דנו חכמים שבכל מידי דהוא מאכל יש לאסרו שמא יבא לאוכלו אבל דבר המיוחד למלאכה מותר עכ"ד. וכ"כ הפר"ח דזהו כונת הרשב"א כהט"ז אבל באמת ס"ל להרשב"א דאסור מה"ת וכמ"ש בב"ק ובסי' ש"א הנ"ל והפר"ח שם לא הביא רק ד' הרשב"א דסי' ש"א הנ"ל דנ' מדבריו דס"ל דאסור מה"ת ולא ידענא אמאי לא הביא ד' הרשב"א דב"ק הנ"ל דס"ל בהדיא דאסור מה"ת והתשובת הרשב"א אינו ת"י ולפ"מ שהביא הב"י ד' הרשב"א שפיר י"ל כהט"ז והפר"ח הנ"ל וכעת ראיתי בס' ברית יעקב חיו"ד סי' מ"ב שהביא ד' הרשב"א דסי' רכ"ג הנ"ל שכ' וז"ל נשאלתי אם החזיר מותר בהנאה במה שהתרת לקחת בחובו חדא שהוא בעצמו אינו אסבה"נ ד"ת ואפי' לעשות בו סתירה אלא מדבריהם כו' וכל שאינן עומדין לתשמישין אסור לעשות בהם סחורה גזירה שמא יבוא לאכול מהן כיון דמ"מ לאכילה הוא עומד יצאו חמור וגמל כו' עכ"ל הרי שכ' להדיא דאי' סחורה הוא רק מדבריהם ותמה על הט"ז ופר"ח הנ"ל שלא ראו ד' הרשב"א אלו רק ראו ד' הרשב"א שהביא הבר"י הנ"ל וכ' דע"כ מ"ש הרשב"א סי' ש"א הנ"ל דאסור לעשות סחורה באיסורין מדכתיב ושקץ יהי' הוא דרך אסמכתא ועיקר אי' הוא מדרבנן כמ"ש בסי' רכ"ג הנ"ל עכ"ד והיינו כד' הבר"י בדעת הרשב"א ולא הביא ד' הבר"י הנ"ל אבל מד' הרשב"א ב"ק הנ"ל מבואר דס"ל דאסור לעשות סחורה ד"ת והברית יעקב לא הביא ד' הרשב"א דב"ק הנ"ל. ולפ"ד סתרי ד' הרשב"א אהדדי וכדי שלא יסתרו ד' הרשב"א אהדדי בע"כ צ"ל כמ"ש הט"ז והפר"ח בדעת הרשב"א ומ"ש בסי' רכ"ג הנ"ל אלא מדבריהם כונתו משום גזירה שמא יבא לאוכלו וכמ"ש לבסוף והיינו דמסרו לחכמים וגזרו במידי דאכילה אבל בדבר המיוחד למלאכה מותר וכהט"ז והפר"ח הנ"ל וכן הוא נמי דעת הבינת אדם שם בדעת הרשב"א דס"ל דאסור מה"ת והאריך בזה. אך הבאר יעקב כ' בדעת הרשב"א דס"ל דהוי אי' דרבנן והשיג על הט"ז בד' הרשב"א מפסחים כ"ג דפריך ולחזקי' ל"ל לא יאכל ול"ל לכם הא אצטריך לכם להורות דהדבר מסור לחכמים כו' וגם דחה ראי' הט"ז מהא דחוה"מ והאריך הרבה בזה ועי' בתשובת רע"א שם שכ' נמי דדעת הרשב"א דהוי אי' דרבנן ומיישב סתירת הרשב"א כו' והאריך בזה ועי' בס' יד אלי' בפסקים סי' ס"ט שכ' דדעת הרשב"א דאסור מה"ת והאריך בזה ועי' בתויו"ט שם שכ' נמי ליישב ד' הרע"ב שם שכ' ולא אסרו דכונתו דהדבר מסרו לחכמים וכמו שתי' הט"ז והפר"ח ד' הרשב"א הנ"ל וכן הוא נמי דעת התשב"ץ ח"ג סי' רצ"ב דמה"ת אסור לעשות סחורה שכ' וז"ל והעולה מזה שלא התירן הכתוב אלא אם נזדמן לו בדיעבד אבל לכתחלה לצוד אותם ולמוכרן אסור כו' ואח"כ כ' אבל אם מצא קונים ומולחה להרויח אסור שזו היא סחורה לכתחילה שאסרה תורה כו' ובסוף כ' והדבר פשוט שאם מצא קונה אפי' בזול הרבה שהוא עובר על דברי תורה אם אינו מוכר מיד עכ"ל הרי דס"ל דאסור מה"ת וכו' מבואר להדיא באו"ז הל' שביעית סי' ש"ל כמה פעמים דמה"ת אסור לעשות סחורה וכן הוא נמי דעת מהר"ם חלאוה בחידושיו לפסחים כ"ג דאסור מה"ת וכ' דלא אסרו אלא במידי דאכילה גזירה שמא יבוא לאכול מהן והיינו כד' הרשב"א הנ"ל והוא מתלמידי הרשב"א וכן מוכח מד' הר"ש בשביעית שם דס"ל נמי דמה"ת אסור לעשות סחורה והכתיב או מכור אלא לקנות ולהרויח אסור כו' עכ"ל ואי נימא דס"ל דאי' סחורה הוא רק מדרבנן א"כ מאי מקשה מהא דכתיב או מכור הא מה"ת בודאי שרי א"ו מוכת דס"ל דאי' סחורה הוא מה"ת וכן הוא נמי דעת היש"ש ב"ק שם סי' ל"ט דאסור מה"ת שכ' וז"ל וא"ל שמגדלים כדי להרויח ולעשות עמהם סחורה דהא פשיטא שאסור כדאיתא בפ' כלל גדול אין עושין סחורות לא בנבילה וטרפה כו' ודרשי' מקרא טמאים יהי' לכם לכל מילי וכן בפ' כ"ש אלא איירי אפ' לגדלם כדי למשוח בהן עורות או לגדלם מחמת עיורם אפי"ה אסור עכ"ל. משמע דס"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה ועי' בבאר יעקב שכ' דדעת מהרש"ל בפסחים שם דאי' סחורה הוא מדרבנן והאריך בזה ובאמת מד' היש"ש הנ"ל משמע דס"ל דאסור מה"ת וכן הוא נמי דעת הסמ"ע בסי' ת"ט ס"ק ד' דאי' סחורה הוא מה"ת וכן הוא נמי דעת המ"ב בתשובה סי' כ"ה בהגהות בנו שם דאסור מה"ת ויש להביא ראי' לדבריהם דאסור מה"ת מהא דתניא בספרי סדר נשא סי' כ"ג מיין ושכר יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו ת"ל לא ישתה מותר הוא בסחורתו וברפואתו ואי נימא דאי' סחורה הוא מדרבנן א"כ איך הו"א דנזיר אסור לעשות סחורה ביין הלא דברים ק"ו מה דברים האסורים באכילה לכל העולם התירה התורה לעשות בהם סחורה נזיר ביין שאיסורי' שרי לאחרינא לא כ"ש דשרי לעשות סחורה ביין א"ו דדברים האסורים לכל העולם אסור מה"ת לעשות בהם סחורה ומש"ה הוצרך הספרי לילף היתר סחורה לנזיר ביין מקרא דלא ישתה אבל מותר הוא בסחורה והטעם דאי' נזיר הוא אי' קל שאיסורי' שרי לאחרינא וגם יש היתר לאי' ע"י שאלה ופי' בנו"ב שם שכ' דדעת התוס' פסחים וב"ק הנ"ל הוא דאי' סחורה מדרבנן והאריך בזה וכ' לבסוף. ומעתה לא מצאנו לשום א' מפוס' הראשונים שיהי' מפורש בו שאי' הסחורה בדברים טמאים הוא מה"ת שלא מצינו זה רק בד' התוס'. ולפמ"ש גם ד' התוס' אין מוכיחים כן עכ"ד. ובאמת הא מבואר להדיא בד' הרשב"א והרא"ש והנ"י והרא"ה בב"ק והאו"ז ור' ירוחם והיש"ש והסמ"ע והמ"ב הנ"ל דמה"ת אסור לעשות סחורה ולא ראה הנו"ב ד' הפוס' הנ"ל שהרי לא הביאם וגם הוכחתי מד' הספרי הנ"ל דאסור מה"ת וגם פשטות ד' התוס' פסחים הנ"ל משמע דס"ל דאסור מה"ת דלא כהנו"ב הנ"ל רק דהתה"ד סי' ר' כ' בשם הגליון תוס' דאסור מדרבנן ועי' בתיו"ט שם שהק' דאי אמרי' דמה"ר אסור א"כ מאי פריך הגמ' בבכורות ו' כ' חלב מנ"ל דשרי כו' ואלא מדכתיב ואת עשרת חריצי חלב ודלמא לסחורה דהא אם חלב אסור באכילה אסור ג"כ בסחורה עכקוש"י והניח בצ"ע. וכן הק' המשל"מ שם ולא ראה שכבר הקדימו התויו"ט בקושי' זו וכ' ליישב דלא נאסרה הסחורה אלא במכוין להסתחר בדברים האסורים אבל אם נזדמנו לו דברים טמאים פשיטא דמותר למוכרם כו' וא"כ פשיטא דמי שהי' לו בהמות לגיזה ואכילה דחלב שלהם מותר למוכרו שהרי אין כונתו להסתחר בדברים האסורים אלא שנזדמנו לו עכ"ד. וכ"כ הפר"ת שם ליישב בתי' הב' ובתי' הא' כ' דהתם הק' לעולם דחלב אסור משום אמה"ח ונתרבה היתר סחורה מקראי דקבלה עכ"ד. ועי' בהגהות ר' דוד לוריא שם שכ' נמי ליישב דמיירי בנזדמנו ועי' בנו"ב שם שהק' נמי קושי' התויו"ט וגם הוא לא ראה שכבר הקדימו התויו"ט בקושי' זו ודחה תי' המשל"מ וכ' ליישב דהא מה דקאמר הגמ' וחלב כו' מנ"ל דשרי היינו משום דסבר לאוסרו משום אמה"ח ואמה"ח עצמו מותר בסחורה דאיתקש לדם ודם איתקש למים דמותר בהנאה וה"ה לסחורה עכ"ד. וכ"כ בתוס' חדשים בשביעית ליישב כן ועי' בתוס' ראשון לציון שם שכ' נמי מתחלה ליישב כן ואח"כ דתה זה וכ' עוד תי' ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובחתם סופר סי' ק"ו וסי' ק"ת ובגליון מהרש"א ובבאר יעקב ובמראה הפנים בירושלמי ס"פ מרובה ובשביעית פ"ז הל' א' ובס' זכר ישעי' על הרמב"ם פכ"א מהל' מכ"א מ"ש ליישב קושי' התויו"ט ומ"ש ע"ד התויו"ט הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' בברית יעקב שם שהביא ראי' דאי' סחורה הוא רק אי' דרבנן מב"ק י' ב' אלא טעמא דכ' רחמנא והמת הי' לו כו' ואח"כ דחה זה והאריך בזה ועי' בזכר ישעי' שם מ"ש לדחות ראי' זו ואח"כ הביא ד' הרמב"ם והמשל"מ הנ"ל וכ' דלפמ"ש הט"ז בד' התוס' כן י"ל בד' הרמב"ם וא"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל דאסור רק מדרבנן והאריך בזה. ולבסוף הביא תשובת מנחם עזרי' סי' ל' שכ' דאי' סחורה הוא רק מדרבנן ומפרש מה דקא' הרמב"ם חוץ מן החלב משום דכיון דהתיר התורה לא גזרו רבנן בזה וסיים דהוי ספק דרבוותא אי אי' סחורה הוי דאורייתא או דרבנן עכ"ד. וכבר הבאתי דעת כמה פוס' הראשונים דס"ל דאסור מה"ת וגם הבאתי דעת כמה אחרונים דס"ל בדעת הרמב"ם הנ"ל דאסור מה"ת דלא כדעת המנחם עזרי' בדעת הרמב"ם ובסי' מ"ג שם האריך עוד בענין זה והביא ד' הספרי הנ"ל דמבואר דהוי מה"ת וגם מבואר מד' הספרי דבאי' שבועה ליכא אי' בחורה כו' ובסי' י"ד שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בקהלת יעקב להרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן סי' רל"ב שהביא ד' הספרי הנ"ל וכ' דמוכח דבאי' נזיר או מי שנשבע או נדר ואסר עליו אכילת דבר פ' מותר לסחור בהם כו' והאריך בד' הספרי הנ"ל ולא ראה הברית יעקב הנ"ל ד' הקהלי"ע אלו שכבר הקדימו ואח"כ הביא הקהלי"ע שם ד' השי למורא סי' י"ז שכ' ליישב ד' הרשב"א דס"ל דאסור מה"ת ובקהלי"ע תמה עליו דמד' הרשב"א בתשובה סי' רכ"ג הנ"ל מבואר דאסור מדרבנן והק' דמד' הרשב"א בב"ק הנ"ל מבואר דס"ל דאסור מה"ת היפך ממ"ש בתשובה הנ"ל והאריך בזה וכ' ליישב ד' הרשב"א דפלוגתא דחזקי' ור"א הל' כחזקי' וכמ"ש הרשב"א בתו"ה כו' בשם הרמב"ן דליתא לדר"א במקום חזקי' רבי כו'. והרשב"א בב"ק הק' על מתני' כו' וכונתו להקשות דלר"א ע"כ מה"ת הוא ומה יענה למתני' דלא יגדל חזירים אבל בתשובה כ' שהוא מדרבנן דלענין הל' לא קי"ל כר"א אלא כחזקי' דלדידי' הוי מדרבנן וכ' ליישב בזה ד' ראבי"ה שהביא המרדכי פ' כ"ש שכ' דמותר לעשות סחורה בדבר טמא כו' והאריך בזה וכבר כתבתי לעיל ליישב ד' הרשב"א שלא יסתרו דבריו אהדדי והעיקר בדעת הרשב"א דס"ל דאסור מה"ת וכמ"ש השי למורא בדעת הרשב"א ואח"כ הביא ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך וכ' דדעת הרמב"ם דאסור מדרבנן והיינו כהמנחם עזרי' הנ"ל בדעת הרמב"ם ולא ראה הקהלי"ע ד' המנחם עזרי' הנ"ל שהרי לא הביאו אבל כבר הבאתי לעיל כמה אחרונים דס"ל בדעת הרמב"ם דאסור מה"ת וכן עיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מה"ת ועי' ביד אלי' שם מ"ש בד' הרמב"ם והאריך בזה ואח"כ כ' שם עוד הקהי"ע להוכיח מד' התוס' במעילה י"ג א' ד"ה אתיא דס"ל דאסור מה"ת והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

ב והנה הט"ז ס"ק א' הביא ד' התה"ד סי' ר' שכ' בשם הגליון תוס' שכ' ע"ד התוס' פסחים הנ"ל דלאו דאורייתא ממש קא' דבאמת אינו אלא מדרבנן דאסמכתא בעלמא הוא וכ' הט"ז אלא דק"ל ממ"ש התוס' פ' לולב הגזול ל"ט א' ד"ה וליתיב וז"ל ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח למכור ביוקר דהיינו נמי סחורה ובפ"ז דשביעית תנן שאין עושין סחורה בפירות שביעית כו' ולא בנבילות וטריפות כו' לא משכחת שיהי' כולם שוים לענין סחורה אלא בכה"ג דבהדיא שרי רחמנא למכור כדכתיב או מכור לנכרי עכ"ל ואם איתא דאי' סחורה כו' אינו אלא מדרבנן מאי מוכיחים התוס' מנו"ט מן הפ' דמכור לנכרי דהתם ודאי מותר מה"ת אלא דרבנן אסרוהו ומתני' ק"א דמדרבנן הם שוים. ונ' לתרץ דאין כת ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להתיר דאין כת ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא אי' ולא היתר מפורש מה"ת משא"כ במקום שיש היתר מפורש מה"ת וזהו בכלל מאמרם שמעתי שב"ד מכין ועונשים שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה דקשה פשיטא שאין כח בשום אדם לעבור על ד"ת כו' ולפי הנ"ל א"ש טפי דכאן נתכוין שאף להחמיר אין להם כח במקום שהם עוברים על ד"ת ע"כ מוכיחים התוס' שפיר מדמצינו היתר בתורה ודאי חכמים לא אסרוהו כלל למכירה אע"כ דגם מדרבנן מותר והיינו היכא דלא קנה להרויח עכ"ד. וכ"כ עוד בחו"מ סי' ב' ובאו"ת סי' תקפ"ח ס"ק ה' וכ' ליישב בזה קושי' הר"ן דמ"ש מילה דדחיא שבת ולא גזרי' שמא יעבור התינוק ד"א בר"ה כו' דהתורה רבתה בפירוש וביום השמיני ואפי' בשבת לא רצו לעקור ד"ת בפירוש משום גזירה כו' עכ"ד וכן מבואר בתוס' ב"מ ס"ד ב' ד"ה ולא ישכור כהט"ז שכ' וז"ל ולפי' ר"ת צ"ל דה"פ רבית גמורה היא מדרבנן ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו חכמים להעמיד שם דבריהם עכ"ל. והיינו לאסור בלא נכייתא הרי מבואר כד' הט"ז וכ"כ החתם סופר שם סי' ק"ו ובברית יעקב שם סי' מ"ב דמד' התוס' אלו מבואר כהט"ז הנ"ל וכ' דכן מבואר נמי בנ"י שם ס"ז בהא דרבינא אכל בנכייתא שכ' וז"ל ואפי' מדרבנן משמע דליכא אי' כלל דודאי כל מה דשרי רחמנא בהדיא ואמר לעבדי הכי כדאמר בשדה אחוזה ש"מ דמלתא דהתירא הוא לגמרי עכ"ל הרי דס"ל להנ"י נמי כהט"ז הנ"ל וכן משמע נמי מד' התוס' ב"מ שם ע' ב' ד"ה תשיך כהט"ז הנ"ל שכ' וז"ל וא"ת מאי פריך מהאי קרא הא אסור אלא מדרבנן גזירה שמא ילמוד ממעשיו כו' וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא תשיך לא הי' להם לחכמים לאסור עכ"ל ומשמע מד' התוס' אלו דס"ל כהט"ז הנ"ל אבל באמת אין ראי' וכמ"ש בתשובת רע"א שם די"ל במקום שעשאו הכתוב למצוה אין ראוי לחכמים לאסרו והכי דייקא לשנא דתוס' וכ' דכן מ"ש הכ"מ פ"ג מהל' מלכי הל' ז' כיון דמצינו שהזהיר הכתוב דינו לבוקר משפט לא הי' גוזרים דהמלך לא דן היינו כיון דעשאו הכתוב מצוה לדון לא רצו חכמים לאסרו עכ"ד וכ"כ בברית יעקב שם מתחלה להביא ראי' להט"ז מד' התוס' ב"מ ע' הנ"ל ואח"כ דתה זה דשאני התם כיון דקא' קרא למצוה ע"כ אין יכולים חכמים לבטל מצות התורה אבל היכי דלא קא' קרא למצוה כמו במכירת נו"ט וחלב דהוי רשות יש כת ביד חכמים לאסור אפי' מה דכתיב מפורש בתורה. עכ"ד והיינו כד' התשובת רע"א הנ"ל ולא ראה הברית יעקב ד' התשובת רע"א הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בחו"י סי' קמ"ב שהק' על הט"ז הנ"ל דגדולה מזו אפי' מה שהוא לדעת קצת פוס' מצוה מה"ת מצינו שאסרו חכמים משום גזירה והוא לנכרי תשיך שחז"ל אסרוהו שמא ילמד ממעשיו עכקוש"י ועי' בנו"ב שם שהק' נמי כן וכ' ליישב דרבית לא אסרו בהחלט שהרי כדי חייו מותר וא"כ לא עקרו חכמים ההיתר לגמרי עכ"ד ועי' בחתם סופר שם סי' ק"ט שכ' ב' תי' ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ואח"כ הביא ד' התוס' ב"מ ס"ד הנ"ל דמבואר להדיא כהט"ז וכ' דנעלמו מהגאונים ד' התוס' הנ"ל וכ' אלא שיש ללמוד מכאן דוקא באותו דבר עצמו לא העמידו דבריהם כגון בבית עיר תומה בעצמו אבל שאר ענינים כיוצא בזה במשכנתא גזרו ואסרו אותו הענין בעצמו שאסרה התורה שהרי אין שום חילוק בין בית עיר חומה לשארי בתים ושדות ואסרוהו חכמים כו' עכ"ד. ולפ"ד תשובת רע"א והברית יעקב הנ"ל אין ראי' מד' התוס' להט"ז הנ"ל ולא נעלמו מהגאונים ד' התוס' ב"מ הנ"ל ועי' בליקוטי חתם סופר סי' נ"ב שכ' נמי כן ליישב קושי' החו"י הנ"ל וכ' נמי ליישב בזה קושי' טל הט"ז מס"פ הבע"י למ"ד הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה כו' והאריך בזה ועי' בבאר יעקב בתשובת הגאון ר' יוסף מאיטינגו שם שכ' על קושי' החו"י הנ"ל דאדרבה מד' הגמ' שם מוכח כהט"ז מקושי' התוס' הנ"ל ולד' הט"ז י"ל בפשיטות טפי כיון דהתורה התירה בהדיא לא ה"ל לחכמים לאסור וכך קושי' הש"ס ואפשר גם לכונו בד' התוס' והא דכ' התוס' דמצוה לאסרם כו' ולא כ' בפשיטות לסברת הט"ז י"ל לרווחא דמלתא כ"כ או אפשר דהתוס' בב"מ לא ס"ל סברת הט"ז ומ"מ אין סתירה מש"ה על הט"ז דלדידי' אתיא סוגיות הש"ס בפשיטות עכ"ד. ומ"ש או אפשר דהתוס' לא ס"ל כהט"ז כונתו כמ"ש בתשובת רע"א והברית יעקב הנ"ל דשאני התם שק כיון דקאמר קרא למצוה כו' והבאר יעקב שם השיג על הגאון ר' יוסף הנ"ל במ"ש דהתוס' הנ"ל לרווחא דמלתא כ"כ הוא דחוק דאדרבה קצת ראי' דבכיון גדול כ"כ דבלא"ה יש לדקדק למה הק' קושי' הנ"ל כו' על המתרץ ולא ציינו דבריהם על המקשה מיד דפריך הכי אלא נ' דלפמ"ש ועוד שאמר הכתוב כדי לאסרם ובאו לחזק דבריהם והביאו ראי' לדבריהם דמאי פריך וע"כ כתי' דה"פ כיון דאמר רחמנא מצוה לאסרם לא הי' לחכמים לאסור וא"כ ש"מ דסברא הוא כן א"כ מוכח קצת מדסמכו דבריהם דלא לרווחא דמלתא כ"כ וגם השיג על מ"ש דאין סתירה על הט"ז מהש"ס וכ' דיש סתירה על הט"ז והאריך בזה. ובתשובה שאח"ז חזר הר' יוסף והשיג על הבאר יעקב והעמיד דבריו הנ"ל והאריך בזה ובתשובה שאח"ז חזר הבאר ועקב והשיג על הר' יוסף הנ"ל והאריך בזה. וע"ש עוד בתשובת הר' יוסף שהק' על הט"ז הנ"ל מהא דקי"ל הפסח נאכל עד חצות וכן כל הנאכלין ליום ולילה משום גזירה ואע"ג דלר"ע התירה התורה מדכתיב חפזון עד שעת חפזון כי' עכקוש"י עי' בתשובת הבאר יעקב שם שכ' דמעולם לא כיון הט"ז לדבר שנדרש ממשמעות התורה כמו הכא דאיכא למדרש עוד חפזון דמצרים כדאמרי' בברכות ט' אלא דר"ע לא ס"ל מ"מ זה לא מקרי מפורש בתורה כמו בנבלה דכתיב או מכור לנכרי כו' וכ"כ בחו"מ סי' ב' להדיא כו' משא"כ שאר לא נאמר בפירוש להיתר אך ע"י דרשה כגון חפזון הנ"ל דאיכא למימר הרי ואיכא למימר הכי אע"ג דקי"ל להיתר מכח דרש עד בוקר יש כח ביד חכמים לגזור עליו והביא הוכחה לזה מיבמות צ' גבי הזאה ואיזמל גזירתן דוחה פסח ומילה אשר נדרש מקרא דדוחה שבת כו' ואח"כ הק' על הט"ז מד' הגמ' יבמות שם דקא' כיון דמצינו לאלי' בהר הכרמל שקרב בבמה בשעת אי' הבמות אשר מפורש האי' בקרא ואפי"ה הקריב כ"ש שיש כח ביד חכמים להחמיר ולאסור דבר המפורש היתר שלו בתורה כו' והאריך בזה. והביא ד' הבית יעקב סי' מ"ב שגם הוא השיג על הט"ז מהא דיבמות הנ"ל. ועוד השיג על ט"ז מריש ברכות דחכמים עשו סייג לדבריהם שלא והא אדם בא מן השדה כו' הרי דמה"ת חייב לקרות ק"ש כל הלילה והם עשו סייג שאם לא קרא קודם חצות שוב לא יקרא ואע"פ שכתוב ובשכבך כו' והוא השיג עליו וכ' דאשתמיטתי' האי מעשה דר"ג ובניו ריש ברכות ואף שיהי' כדבריו אפשר לדחות לפמ"ש לעיל דכל היכא דבא הדבר מכח דרשה ואינו מפורש בתורה אף לשיטת הט"ז כח בידם לעקור א"כ י"ל דבשכבך לא מקרי מפורש כיון דאפשר לפרשו כדעת ר"א בריש ברכות ועוד השיג על הבית יעקב שם לדחות קושי' הט"ז שהק' ד' החו"ד אהדדי כו' והאריך בזה ועי' בתשובה שאח"כ בתשובת הר' יוסף שם שדחה הוכחת הבאר יעקב מהא דהזאה ואיזמל כו' ומ"ש ליישב הקושי' מהא דאלי' בהר הכרמל הנ"ל ומ"ש על ראי' הבית יעקב מהא דק"ש והאריך בזה ועי' בתשובה שאח"כ מהבאר יעקב שם מה ה שדחה ד' הר' יוסף הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בתשובת הר' יוסף שהביא ד' החו"י בהשמטות שם שכ' ועוד גדולה מזו דקרא אמר כל עץ ג' שנים יהי' ערלים כו' והשיג עליו כו' וגם השיג על החו"י שם מ"ש ממעשר ועי' בחתם סופר שם שהשיב נמי על החו"י ואח"כ הביא הר' יוסף שם קושי' החו"י שם על הט"ז הנ"ל ממעשה שבת למ"ד דאסור מדרבנן אע"ג דכתיב בתורה כי קדש הוא הוא קדש ואין מעשי' קדש וכ' למ"ש דכיון דלא התירה התורה בהדיא מעשה שבת א"כ יש כח ביד חכמים לאסרו ועוד בזה לא הוי כמיעקר ד"ת דמ"מ מקיים המקרא אף לפי גזירת חכמים דמ"מ לא הוי קדש דאי הוי קדש הוי אסור בין לו ובין לאחרים לעולם כדס"ל לר"י הסנדלר אבל לפי גזירת חכמים אינו אסור כ"כ כדס"ל לר"מ ור"י וא"כ מקוים המקרא שפיר אף לפי גזירת חכמים ולא הוי כמו עקר ד"ת כו' והאריך בד' הבית יעקב שם ועי' בתשובה שאח"כ בד' הבאר יעקב שם מ"ש ע"ד הר' יוסף הנ"ל ומ"ש בד' החו"י והט"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בהשמטות מגליון אלפס על הרי"ף בב"מ שהביא ד' הנ"י הנ"ל דה"ל כהט"ז וכ' דגם רש"י בביצה י"ב א' ד"ה אלא כו' מוכח דס"ל כהט"ז וגם מד' ר"ח בר"ה כ"ט ב' כו' גבי יצא תק"ש כו' מוכח נמי דס"ל כהט"ז. ומיושב בזה ד' הרי"ף פ' כירה גבי מבשל בשבת כו' דס"ל נמי כהט"ז והאריך בזה ועי"ש עוד בחתם סופר שכ' דהתוס' בר"פ מקום שנהגו שכ' ואספת דגנך בא להתיר מלאכה בכל יום דמשמע דאי' מלאכה ביום הקרבן הוא מה"ת לא ס"ל כהט"ז אך עי' בברית יעקב שם שהביא ראי' מהירושלמי פ' מקום שנהגו דס"ל כהט"ז והאריך בזה עוד הק' החתם סופר שם על הט"ז מלא תבשל גדי בחלב אמו וחכמים אסרו כבישה וצלי ותי' כו' דהכא לא כתיב אלא האזהרה מבישול לומר שהתורה לא אסרה אלא הבישול והכבישה והצלי' לא דברה בו התורה והניחה לחכמים לעשות כרצונם סייג וגדר לפי המקום והזמן. וכן אך ביום הראשון תשביתו אמרי' אך חלק שהחמץ אינו אסור אלא מחצי היום וחכמים אסרוהו ב' שעות קודם משום דלא כתיב בהדיא עד תאכלוהו ואז תשביתוהו ולא הוזכר ההיתר בקום ועשה עכ"ד. ובסי' ע"ג שם מ"ש והאריך בזה ועי' בשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' שכ' ליישב עפ"ד הט"ז הנ"ל ד' הגמ' ע"ז מ"ד א' דקא' ר' יוסי והלא כבר נאמר ואשליך את עפרו כו' וא"כ שמפורש התירו בתורה אין להם כח לאסור ולומר אף הוא נעשה זבל כו' והביא ד' החו"י הנ"ל שתמה עליו וכ' דגם מד' התוס' מ' ב' ד"ה על חיין מבואר דלא כהט"ז שכ' וז"ל במע"ש חוץ לירושלים א דאי בירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים דמוכח פ"ק דמע"ש כו' והשתא אם איתא לד' הרב כו' אמאי הוצרכו להוכיח ממתני' דמע"ב והלא מקרא מלא דבר הכתוב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן א"ו מוכח דאפי' בדבר המפורש יש כח ביד חכמים לאסור ומש"ה הוצרכו להוכיח ממתני' כי היכא דלא תימא דבירושלים נמי גזרו חכמים ועכצ"ל דמ"ש התוס' ד"ה וליתיב דאזלי לשיטתם בפכ"ש דס"ל דאי' סחורה מה"ת ואח"כ כ' אמנם מצאתי בשימקו"ב כתו' בסנהדרין פ"ב אההיא דמלכי בית דוד דן כו' שכ' משם תוספי הרא"ש וז"ל הק' הר"מ מאי קא מייתי מדכתיב דינו לבקר משפט הא בההוא שעתא שנא' הפרשה הי' מלכי ישראל ג"כ דנין דאכתי לא נעשה אותו מעשה דינאי המלך ול"ל דמינאי המלך ואילך קא' דמלכי בית דוד דנין דא"כ הייכי מייתי סייעתא מקרא דדינו לבקר משפט דההיא קראי הי' קודם מיהו הא ל"ק כיון שהקב"ה ציוה להם בהדיא לדון לא הי' חכמים גוזרים עליהם שלא לדון וכה"ג בפ' א"נ כו' ופריך והא כתיב לנכרי תשיך ומאי פריך והא לא אסור אלא מדרבנן אלא ר"ל כיון דכתיב לנכרי תשיך לא הי' להם לחכמים לגזור ה"נ הכא כו'. ולכאורה נ' שהדברים נוטים לד' הט"ז אמנם נ' דהתם שאני דמדאורייתא מצוה נמי איכא ומש"ה כ' ואין כח לחכמים לגזור דבר שמדאורייתא איכא מצוה בעשייתה וכן מדוקדק מד' התוס' פ' א"נ כו' עכ"ד והיינו כד' התשובת רע"א הנ"ל ואח"כ כ' גם ממ"ש התוס' פ' נערה נ"א ב' ד"ה אונס וז"ל אע"ג דאבוה דשמואל חיישי' קא' משמע לו' דמדאורייתא דאי מדרבנן כו' ולדעת הט"ז מאי ק"ל אפי' נימא דחיישי' מדרבנן קא' פריך שפיר אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה כיון שמפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור וכן נ' מד' התוס' בחולין י"ב א' ד"ה פסח כמו שתראה המע"י שם עכ"ד. וכן ראיתי בבנין עולם חיו"ד סי' י' שהק' נמי קושי' אלו על הט"ז מד' התוס' פ' נערה ומד' התוס' חולין י"ב הנ"ל ולא ראה ד' השעה"מ הנ"ל שכבר הקדימו בזה הקושי'. ועוד הק' מד' התוס' בר"פ מקום שנהגו הנ"ל ומחולין כ"ז ב' כו' גבי אין שחיטה לעוף מה"ת כו' ומקידושין ע"ג א' גבי ס' ממזר כו' וכ' מתחלה ליישב דדוקא בדבר המפורש בכתוב להדיא להיתר בזה ס"ל להט"ז דאין כח ביד חכמים לאסור וכהא דאי' סחורה דמפורש בתורה להיתר מדכתיב לכם שלכם יהא וה"ט כיון שמפורש בתורה להיתר יהי' מחזי מלתא דרבנן כחוכא ואיטלולי אם יהי' אוסרים אבל במה שלא נזכר כ"כ בפירוש רק שמע מכללא ומדיוקא דקרא בזה יש להם כח לאסור כו' וא"כ א"ש הא דאונס רחמנא שריא מדיוקא דקרא הוא והיא לא נתפשה כו' וכן הא דכתיב ושפך את דמו אין זה מפורש בכתוב כ"כ דבשפיכה בעלמא סגי שלא ע"י שחיטה דהא גם חי' נזכר בכתוב שם וחי' ודאי דצריכה שחי' מה"ת כו'. וגם מיושב בזה הא דקשה על הט"ז מאכילת ק"פ דפליגי ראב"ע ור"ע כו' ואעפ"כ אסור מדרבנן לאחר חצות ולפמ"ש א"ש דגם שם אינו מפורש שמותר לאחר חצות וכן א"ש הא דחכמים ס"ל בפ"ק דברכות גבי ק"ש של ערבית דלכתחלה אסור לאחר עד אחר חצות אע"ג דדרשו ובשכבך כ"ז שכיבה שהוא כל הלילה דגם שם אינו מפורש במקרא דהא יכולין לפרש זמן תחילת שכיבה וכר"א דס"ל עד סוף האשמורה ראשונה כו' וא"ש ג"כ מה דאמרו בריש סנהדרין ג' א' כו' ד"ת חד נמי כשר כו' ורבנן הוא דגזרו משום יושבי קרנות הרי אע"ג דהכתוב מתיר בחד גזרו רבנן דגם זה מפורש בכתוב כ"כ דמלשון תשפוט אין הכרח דר"ל ביחיד דכל התורה בלשון יחיד נאמרה. וראי' לזה שהרי שם איכא מ"ד דפליג על רב אחא וס"ל דמה"ת בעי' ג' מומחין ובהג"ה שם כ' והא דמדאורייתא נדה א"צ ז' נקיים כו' ומצינו שאסרו חכמים כמ"ש בנות ישראל החמירו על עצמן כו' וכן כתמים שמפורש בתורה בבשרה עד שתרגיש כו' וחכמים גזרו על הכתמים כו' דכ"ז אינו מפורש כ"כ בכתוב להיתר וכן הא דאיתא בקידושין י"ד א' כו' ת"ל ויבמה ביאה גומרת כו' ואעפ"כ מצינו שתיקנו חכמים מאמר ביבמה וכן מ"ש חכמים דגט מהני ביבמה לפוסלה מן האחין אע"ג דנלמד מקרא דאין גט מועיל ביבמה כו' א"ש לפמ"ש דאין זה דבר דמפורש בתורה כ"כ רק נלמד מדיוקא דקרא עכ"ד. והיינו כד' הבאר יעקב הנ"ל ולא ראה הבנין עולם ד' הבאר יעקב הנ"ל שכבר הקדימו בזה ואח"כ דחה זה דעדיין אינו מיושב הא דד' התוס' חולין הנ"ל מבשר תאוה וכן הא דואספת דגנך הנ"ל דשם מפורש ההיתר בכתוב ואפי"ה אסרו חכמים. ועוד הק' דהא מצינו בדם טיהר של יולדת דמקרא מלא הוא בתורה תשב בדמי טהרה ומצינו שאסרו האחרונים לבעול על דם טוהר כו' ואין סברא לחלק בין אי' חכמים למנהג דק"ו הוא אם חכמי התלמוד לא הי' יכולים לאסור דבר המפורש במקרא להיתר ק"ו לחכמים האחרונים בזה"ז. ומפ"ז כ' ליישב דהא דכ' הט"ז הנ"ל כו' היינו דאם האי' שהי' אוסרים לא יהי' נוגע לענין אחר כלל רק לאותו דבר שמפורש התירו בתורה כגון לגבי אי' סחורה דמיירי בי' הט"ז דכתיב לכם וה"ט משום שיהי' דבר תמוה בעיני הבריות לאסור דבר המפורש התירו ונוציא לעז על חכמים שעוברים על מ"ש בתורה לא תוסיף עליו אבל אם רוצים לאסור ולגזור על דבר אחד שהוא נוגע לכמה ענינים שאין התירם מפורש בתורה רק שע"י אותה גזירה שרוצים לגזור יהי' נכלל בזה גם דבר שמפורש התירו בזה באמת יש להם כח דאין זה דבר תמוה בעיני הבריות כיון דעיקר הדבר מה שאוסרים הוא לענינים אחרים. ובזה מתורץ הקושי' מד' התוס' גבי בשר תאוה דשם עיקר גזירת חכמים לר"מ לחוש למיעוטא נוגע לכמה ענינים מאי' תורה רק שעי"ז נגרר ג"כ אי' אכילת בשר דחוששין למיעוט שמא במקום נקב שחוט בזה יש להם יכולת לגזור וכן בהא דאי' מלאכה בע"פ וביום שמקריבין קרבן עיקר אי' דבריהם הוא על יחיד המקריב ביום קרבנו שאין זה נגד מ"ש ואספת דגנך דלכל ישראל נאמר רק אגב זה נמשך האי' גם לכל ישראל משום שמקריבין בכל יום ולכן שפיר כ' התוס' דמוכח מהירושלמי הזה שהוא אי' דאורייתא כו' עכ"ד ועי' בברית יעקב שם שכ' ליישב ד' הט"ז כמ"ש הב"ע הנ"ל מתחלה כו' ומיישב בזה קושי' השעה"מ הנ"ל מכתובות נ"א ב' ומהא דקידושין י"ב ב' רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה אע"ג דבקרא כתיב ובעלה כו' ומכתובות כ"ז ב' דארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה כו' דבכל הני אינו מבואר בקרא והביא ראי' לזה מהא דקי"ל דנשבעין היסת על עבדים וקרקעות כו' וכן בכופר הכל לפי' התוס' ב"מ ג' א' כו' וכ' דבזה נדחו ד' הט"ז הנ"ל באו"ח שכ' ליישב קושי' הר"ן כו' משום דהתורה ריבתה בפירוש וביום השמיני אפי' בשבת כו' דהדבר מוכרח דכה"ג דאתיא רק הדרשא דרבוי מכלל ופרט יכולים חכמים להחמיר על ד"ת כו'. וכ' אח"כ ליישב קושי' מתוס' חולין הנ"ל גבי בשר תאוה כו' די"ל דש"ה כיון דלא למצוה קא' קרא וגבי פסח וקדשים איכא מצוה באכילתן ע"כ פריך כפי וכ"ת דלא אכיל בשרא ולימא כיון דבלא מצוה יכולים להחמיר אפי' מה שכתוב בתורה פסח וקדשים דאיכא מצוה ודאי יכולים להחמיר כו' וגם הביא ראי' להט"ז מד' התוס' חולין ה' א' ד"ה ע"פ כו' וכן מוכח מד' התוס' חולין ח' ב' ד"ה לא לסחוף כו' כד' הט"ז וכן בתוס' פסחים ע"ד א' ד"ה כבולעו כו' דמבואר כד' הט"ז וכ' דבזה יש להבין ד' התוס' בקידושין ח' ב' ד"ה צדקה כו' דכונת התוס' עפ"ד הט"ז כו' וגם כ' דלפ"ד הט"ז הנ"ל יש ליישב קושי' התוס' בחגיגה י"ז ב' ד"ה ופנית על רש"י שם כו' והאריך בזה. ובסי' מ"ד שם מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בחו"י ובבאר יעקב ובקה"י ובנו"ב ובתשובת רעי"א ובחתם סופר ובכתב סופר שם ובשם אר"י חיו"ד סי' כ"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב בהג"ה לפועליו עכו"ם. עי' ש"ך ס"ק ג' מ"ש להתיר לקנות כדי להאכיל לפועליו עכו"ם ועי' במקמ"ח ובמקום שמואל סי' ע"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה