אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות יין נסך › סימן קכט

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות יין נסך · סימן קכט

סימן קכז

סעיף ו

א בחזקת כו'. ע' בנקוה"כ שהביא ד' ר' ירוחם שכ' דבזה"ז העכו"ם יודעים שאפי' יפסיד מזה לא יחלל שבת. ולפ"ז יש להחמיר עכ"ד. ולכאורה ד' ר' ירוחם מוקשים מנ"ל להמציא סברא מחודשת מה דמבואר בפשיטות בש"ס להתיר אך עי' במקמ"ח שמיישב בטוב ד' ר' ירוחם עפ"ד הגמ' דקא' ההוא ישראל ועכו"ם דהוי יתבי בארבי כו' ואינהו לא ידעי דעבדי' כר"י דאמר מוליכו פחות פחות מד"א כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יא

ב רוב בני השכונה. ע' ט"ז ס"ק י"ז וש"ך ס"ק כ"ז שהביאו ד' הרשב"א במשמה"ב בית ה' שער ד' שכ' דאע"ג דרוב וקרוב הולכין אחה"ר אפי' בקורבא דמוכח שאני הכא כיון שנמצא בתוך השכינה גופי' וכ"כ הפרישה וכבר קדמו הרשב"א בזה ועי' בש"ך ס"ק מ' שכ' עמ"ש הטור והרשב"א שאין דרך לגנוב מכרם זה ולהצניע מתוכו כו' אבל בלאו ה"ט הוי שרי אע"ג דאפי' בקורבא דמוכח אזלי' בת"ר הכא כיון שנמצא בתוך הכרם עדיף טפי עכ"ד. וכונתו הוא כמ"ש הרשב"א ועי' בתפארת למשה ובס' אור הגנוז שהשיגו על הש"ך בס"ק מ' וכ' עליו דלא דק דבגמ' מוכח גבי ההוא חצבא דערלה דשריא רבינא ורצה הש"ס לומר משום דרוב וקרוב הולכין אחה"ר הרי אף בנמצא בתוכו אזלי' יותר בת"ר מקורבא והוא תמה עליהם דהם סוברים דהש"ך מדעת עצמו כ"כ ואשתמיטתי' להם שד' הש"ך הם ד' הרמב"ן ב"ב שם ד"ה אבל שכ' וז"ל אבל ענבים מצנעי פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר"ח אסור דכי האי לאו קרוב לחוד הוא אלא במקומו ממש והחזקה כאן הי' וכ"נ וה"נ מוכח בקידושין פ"ק דאמרי' בברייתא כרם הנטוע ירק וירק כמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של הגננון למכור על פתח גגותיהן כו' הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומותיהן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף עכ"ל. וכ' דבאמת כפ' לקמן סי' רצ"ב סעי' י"א דענבים שנמצאו טמונים בו אסורים שקרוב הדבר שגנבם וטמנם בתוכן והט"ז שם ס"ק י"ז כיון מדעת עצמו לדעת הרמב"ן הנ"ל דבמקומו עדיף טפי דאמרי' כ"נ וכ"ה ועדיף טפי מקורבא דמוכח כו'. וכ' דלא כוון הש"ך לכונת הגדולים הנ"ל כי לפי מה שהראה מקום לס"ק כ"ז כ' דכונתו לסברת הרשב"א הנ"ל דהוי שכונה בפ"ע ולא אזלי' בת"ר לולי הטעם משום דאין דרך לגנוב מכרם זה ולהצניע בתוכו וכמו שתי' הט"ז ס"ק כ"ז ואדרבה תמהתי על הש"ך למה הוצרך לזה כיון שמבואר בסי' רצ"ד גבי ענבים שנמצאו טמונים דאסורים כו' מ"מ צ"ל דמקומו עדיף טפי וכהרמב"ן הנ"ל א"כ לא הוצרך לסברת הרשב"א הנ"ל דבלא"ה דבמקומו עדיף טפי, וביותר תמהתי על הט"ז דהט"ז כ' בהדיא בסי' רצ"ד הך סברא דהרמב"ן א"כ למה הוצרך לדחוק בס"ק כ"ז שהכרם הוא מובדל ומטעם דהוא שכונה בפ"ע בלא"ה דמקומו עדיף מרוב ולולי הך סברא דאין דרך להצניע בתוכו הי' מותר כו' וכ' ליישב קושי' הנקוה"כ על הט"ז ובהג"ה שם הביא ראי' לד' הרמב"ן מב"מ כ"א ב' גבי קציעות בדרך כו' ומד' התוס' שם ד"ה תאינה כו' והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שהביא ד' הט"ז ס"ק כ"ז וד' הש"ך ס"ק מ' הנ"ל וד' הט"ז שדקדק מד' הש"ס ב"ב כ"ד א' דאין לחלק בזה כו' וכ' דבאמת יש כאן חזקה כ"נ כ"ה ואינו דומה לשאר קורבא כיון דכאן מקומו ממש מהכ"ת נימא דממ"א בא לכאן והנה ביבמות קט"ו גבי עובדא דשומשיי ואח"ז הביא הש"ס עובדא דיצחק ר"ג וכ' הרמב"ן שם דהני ב' עובדי חדא היא ותליא בהך אי אמרי' כ"נ כ"ה. ומעתה א"ש דרבינא דס"ל שם דחיישי' שמא פונן וס"ל דאין סומכין על הך מלתא דכ"נ כ"ה ואין להחמיר כאן משום דכ"נ כ"ה רק דקורבא עדיף מרובא וע"כ למאן דס"ל דרובא עדיף מקורבא מתירין אבל לדידן דקי"ל כרב אשי דס"ל דלא חיישי' שמא פינן ס"ל דאמרי' כ"נ כ"ה א"כ אף דרובא עדיף מקורבא מ"מ צריכין לה"ט דאי גנבי לא מצנעי כו' והביא ד' הרמב"ן הנ"ל כו' ועי' עוד במקמ"ח לעיל סי' ס"ג ובקצה"ח סי' רס"ב ס"ק ב' ובשערי תורה ת"ג כלל ו' פרט ב' ובדברי חיים דיני יו"ט סי' ח' ובדיני אבידה סי' א' מ"ש בד' הרמב"ן הנ"ל והאריכו בזה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רנ"ט ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה:

ג רוב גנבי העיר. עי' ש"ך ס"ק כ"ח שהק' דבש"ס לא מתיר אלא משום ס"ם ס' עכו"ם כו' אבל ברוב גנבי עכו"ם לא דליכא ס"ם כיון דרוב גנבי עכו"ם עכקוש"י ועי' במקמ"ח שכ' דכעין קושי' הש"ך הק' התוס' בכתובות ט' א' ד"ה ואב"ע כו' והפ"י תמה על התוס' כו' וכ' כיון דס' א' הוא שקול אפי' השני לא שכיח שפיר מקרי ס"ס לטעם של הרשב"א דהל' רובא ולפ"ד הפ"י מתורץ קושי' הש"ך נהי דרוב גנבי עכו"ם מ"מ מצרפין הך מיעוט להך ספי' אימר לא נגע ואדעתא דממון אתיא והל' רוב להקל אך הביא ד' הריב"ש סי' שע"ב דמבואר דלא כהפ"י כו'. ולפ"ד קשה קושי' הש"ך וכ' ליישב עפ"ד התוס' כתובות שם שכ' דהאי רובא דברצון אינו רוב גמיר אלא הוי מדרבנן ובמקום ספי' חשבו רבנן רצון לגבי אונס רובא כו'. ולפ"ז מיושב קושי' הש"ך לפי דרוב גנבי עכו"ם נינהו מ"מ אינו אלא מדרבנן כו' וכיון דאינו אלא מדרבנן היכא דיש ס' אחר משווינן הך רובא דרוב עכו"ם לספי' ומשוינן מזה ס"ס להתיר כו' וכ' דמד' התוס' הנ"ל מוכח דלא כהש"ך לעיל סי' נ"ג ס"ק י"ד כו' והביא ראי' לשיטת הטוש"ע בזה מזבחים ע"ד א' גבי טבעת של ע"ז כו' דמבואר דבאי' דרבנן מצרפין המיעוט נגד הרוב לעשות מזה ס"ם והאריך בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש ע"ד הפ"י והריב"ש הנ"ל והארכתי הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף יז

ד סימן כ"ו. עיי' בישוי"ע ס"ק ב' שהק' דאמאי אמרי' דאם בא ישראל ונתן בה סי' מותרת בשתי' למוצאה הא אנן קי"ל סי' דרבנן ודוקא באבידה סמכי' על סי' ולא במלתא דאיסורא כו' ואף באי' דרבנן אין סומכין על הסי' כו' אמנם הדבר נכון דבאמת איירי שיש לו טב"ע בדבר אלא דבאבידה לא מהדרי' בטב"ע שמא משקר אבל לענין אי' מהני טב"ע שאו' שהוא היתר דלענין אי' ע"א נאמן ואף כנגד הרוב אמנם הני גדולים שהביא הרשב"א ס"ל דלא מהני סי' רק ביש בחבית חב"ח והישראל מכיר חותמו ולכך מהני דאל"ה יש כאן ב' חששות שמא נפל מיד העכו"ם שיש לו סי' כאלו ושמא פינן העכו"ם ולא ניחא להו לאוקמי ביש טב"ע דהרי חבית של יין אין בו טב"ע כו' וחותם יש לו ראי' דלאו של עכו"ם הוא ובצירוף סי' מהני ואח"כ כ' ליישב קושי' השימקו"ב ב"מ כ"ד ב' כו' והאריך בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק נ"ג מ"ש לענין אי מהני באי' דרבנן סי' אמצעים והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. ומ"ש הישוי"ע הנ"ל דע"א נאמן אף נגד הרוב וכ"כ עוד בספרו ישוי"ע באה"ע סי' קנ"ח ס"ק א' עי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ג ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה. והעליתי דברובא דליתא קמן אין ע"א נאמן וברובא דאיתא קמן ע"א נאמן יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה