אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות יין נסך › סימן קכז

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות יין נסך · סימן קכז

סימן קכו

סעיף א

א ולחשוב בלבי. והוא מד' הרא"ש בפ' הנזקין סי' ח' וז"ל והריצב"א הי' או' דאפי' היכא דהי' לו לידע אם שתק מעיקרא ולבסוף צווח ומכחישו אם נותן אמתלא לדבריו דמה ששתק מעיקרא לא בשביל שהודה אלא מתיישב ומחשב בדבר לדעת אם הוא או' אמת או לאו הך שתיקה לאו להודאה דמיא כיון שיש לתלות השתיקה דלא להודות שתק כי ההיא דאמרי' בפ' המפקיד ל"ז א' גבי גזלתי אחד מכם וא"י איזהו כל א' או' אותי גזל ומוקי לה כגון ששתק בשעה שכולן תובעין אותו לא הויא שתיקה כהודאה משום דמימר אמר אכל חד וחד אמינא דלמא האי הוא עכ"ל והיינו שפ' כר"י בב"מ שם דאמר הלה שתק אבל רב מתנה שם דאמר הלה ציווח ס"ל דאי שתק אמרי' שתיקה כהודאה דמיא ואף דיש לתלות השתיקה דלא להודות שתק אפי"ה אמרי' דשתיקה כהודאה דמיא ועי' בהגהות אשר"י שם שכ' וז"ל ר"מ אמר צווח אבל שתיקה כהודאה דמיא ופי' ר"י ב"ר שמואל ואי טעין ואמר כל מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להתברר אם אתה הוא שגזלתי ה"נ דמהימן א"כ כל היכא שיש לתלות שתיקתו בעבור שמחשב בלבו מה לומר ל"א שתיקה כהודאה דמיא דאל"כ כל אדם נתפש בב"ד שאין יכול למהר ולענות אלא הכל לפ"מ שב"ד יכולין להבין דעתו של שותק כפי זה דנין עכ"ל:

ולכאורה דבריו תמוהים דהא ר"י דאמר הלה שתק ס"ל דל"א הכא שתיקה כהודאה דמיא משום דיכול לתלות ולומר דמה ששקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להתברר אם אתה הוא אותו שגזלתי אך הגהות אשר"י קאי ע"ד ר"מ דאמר הלה צווח אבל אם שתק אמרו דשתיקה כהודאה דמיא אף דיכול לתלות ולומר מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להתברר כו' אפי"ה אמרי' שתיקה כהודאה דמיא והאיך כ' הגהות אשר"י הנ"ל דאף לר"מ ל"א שתיקה כהודאה דמיא היכא דיש לתלות השתיקה לפי שהייתי מחשב בלבי כו' והוא נגד הגמ' הנ"ל וכן הק' בתומים סי' פ' ס"ק ג' על הגהות אשר"י דמשמע מלשונו דאף להך מ"ד הלה צוות כ"כ כו' אבל לא משמע כן בגמ' כו' וכן מבואר באס"ז דלמדו זאת להך מ"ד דס"ל אפי' הלה שתק עכקוש"י והניח בקושי' אבל באמת ניחא ד' הגהות אשר"י דס"ל דפלוגתא דר"י ור"מ הוא היכא שלא טען אמתלא בפירוש וס"ל לר"י דאנן טעניני' עבורו האמת לא אף אי לא טען ול"א שתיקה כהודאה דמיא ור"מ ס"ל דלא טעניני' עבורו ואמרי' שתיקה כהודאה דמיא אבל היכא דטעין אמתלא בפירוש אף ר"מ מודה דאמרי' שתיקה כהודאה דמיא וזהו כונת הגהות אשר"י הנ"ל ופי' ר"י ב"ר שמואל ואי טען ואמר כל מה ששתקתי כו' ה"נ דמהימן היינו אף לר"מ נמי מהימן בזה ומה שמסיים כל היכא שיש לתלות שתיקתו בעבור שמחשב בלבו כו' הייני שפ' כר"י הנ"ל דאף אי לא טען אנן טעניני' עבורו את האמתלא ושפיר ד' הגהות אשר"י וראיתי בהגהות ארץ צבי על הגהות אשר"י שם שכ' מזה נ' דהגהות אשר"י פ' כמ"ד הלה צווח אבל בשתק שתיקה כהודאה דמיא וע"ז המציא באו' בפי' ונותן אמתלא ואמר כל מה ששתקתי כו':

אמנם לפ"ז סיום הג"א שכ' כל היכא שיש לתלות כו' דאינו טוען האמתלא בפי' או שמת דאנן אמרי' ולשיטתו הנ"ל נ' דדוקא בטוען בעצמו כו' עכ"ד. ולפמ"ש ז"א דהג"א הנ"ל פ' כר"י וזהו שכ' כל היכא שיש לתלות כו' דאף דאינו טוען האמתלא בפי' אנן טעניני' עבורו דס"ל דבזה פליגי ר"י ור"מ ופ' כר"י ומ"ש בתחלה אם טען ואמר כל מה ששתקתי כו' היינו לומר דבזה דטען אמתלא בפי' אף לר"מ ל"א שתיקה כהודאה דמיא ושפיר ד' הג"א הנ"ל ועי' בהגהות מרדכי שם סי' ת"ל שכ' וז"ל נ' לר"י לפסוק מכאן דכל דבר שיש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יאמר ל"א שתיקה כהודאה ואם אמר לחבירו נתנסך יינך ושתק ויש לתלות שתיקתו לפי שמחשב בלבו מה יענה דל"א שתיקה כהודאה דמיא עכ"ל משמע נמי דס"ל דפליגי באם לא טען אי טעניני' עבורו ופ' כר"י דטעניני' עבורו היכא שיש לתלות שתיקתו כו' ול"א שתיקה כהודאה דמיא והיינו כהג"א הנ"ל ועי' בש"ך חו"מ סי' פ"א ס"ק י"ז שהביא ד' הפסקי מהר"ם רקנטי סי' תכ"ג שכ' וז"ל פ' ריא"ז דשתיקה כהודאה וכל היכא דיש לחלות שתיקתו בעבור שחשב בלבו מה לומר ל"א שתיקה כהודאה והכל כפי מה שבד' יכולין להבין דעתו של שותק כך דנין עכ"ל משמע נמי דס"ל דר"י ור"מ פליגי באם לא טען אי טעניני' עבורו ופ' כר"י דטעניני' עבורו היכא שיש לתלות שתיקתו כו' ול"א שתיקה כהודאה דמיא וע"ז כ' הש"ך וכ"כ בהג"א פ' המפקיד בשם או"ז באורך יותר וכונתו דהג"א נמי ס"ל כן דפליגי באם לא טען אי טעניני' עבורו ופ' כר"י והיינו כמ"ש בכונת הג"א הנ"ל וע"ז כ' הש"ך ויש סעד לזה ממה דאמרי' התם ל"ז ב' ומ"ד הלה שותק שתיקה לאו כהודאה מצי א"ל הא דשתיק כו' האי הוא עכ"ד והיינו שפ' הג"א והפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל כר"י דהיכא דיש לתלות שתיקתו ל"א שתיקה כהודאה דמיא דס"ל דבזה פליגי ר"י ור"מ וכן ס"ל להגהות מרדכי הנ"ל אבל מד' הרא"ש בשם הריצב"א הנ"ל משמע דס"ל דבעי' שיטעון אמתלא בפי' אבל אנן לא טעני' עבורו והיינו דס"ל דר"י ור"ח פליגי היכא דטען אמתלא בפי' אי אמרי' בזה שתיקה כהודאה דמיא ופ' כר"י דהיכא דטען אמתלא בפי' ל"א שתיקה כהודאה דמיא אבל היכא דלא טען כ"ע ס"ל דלא טעני' עבורו ואמרי' שתיקה כהודאה דמיא אף לר"י הנ"ל. והיינו דלא כהג"א והגהות מרדכי והפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל דס"ל דפליגי באם לא טען אי טעני' עבורו ופ' כר"י דאפי' אי לא טען טעני' עבורו ול"א שתיקה כהודאה דמיא אבל הרא"ש הנ"ל לא ס"ל כן. וכן ראיתי בשערי תורה ח"א כלל ג' פרט י"ד שכ' דהרא"ש חולק על הנ"א והגהות מרדכי ועל הפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל כו'. והאריך הרבה בזה ומ"ש ע"ד השמיקו"ב שם דמשמע דפ' כר"מ ומ"ש בפרט א' שם יעוש"ה:

וראיתי בכנה"ג על חו"מ סי' קל"ח בהגהות הטור אות ז' שהביא בשם בנימין זאב סי' ל"ז ומשפטי שמואל סי' קי"ב דהיכא שיש לתלות השתיקה מאיזה טעם שתק ל"א שתיקה כהודאה דמיא עכ"ד והנה אין הבנימין זאב והמשפטי שמואל ת"י ולא ידענא אמאי לא הביא הכנה"ג ד' הג"א והגהות מרדכי והפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל שכ' בהדיא דהיכא דיש לתלות השתיקה מאיזה טעם שתק ל"א שתיקה כהודאה דמיא ואף אי לא טעין טעני' עבורו ולמה צריך להביא מד' הבנימין זאב והמשפטי שמואל והמחבר פ' כהרא"ש בשם הריצב"א הנ"ל משמע דס"ל דבעי' שיטעון האמתלא בפי' אבל אי לא טען לא טעני' עבורו ועי' בט"ז ס"ק ב' שכ' אבל אם אמר תחלה שתקתי שלא חשתי להשיבך אינו נאמן אע"פ שבחו"מ סי' פ"א מצינו שיכול לומר כן לענין הודאת ממון שאני התם דיכול לומר אני ידעתי האמת שלא יזיק לי דבריך שאתה או' שיש לך מנה בידי כיון שאין אני מוציא מפי שום דבר אבל כאן אדם עשוי שלא לחוש אם או' שהוא שותה עכ"ד. ובאמת לק"מ לפמ"ש התוס' ביבמות פ"ח א' ד"ה דשתיקה ובקידושין ס"ו א' ד"ה רבא דלא הוי הודע ממש דא"כ ל"ש לומר התם נאמן העד אלא הטעם הוא דכיון דשתיק הוי רגל"ד כו' ובכה"ג נאמן העד כו' והובא בש"ך שם ס"ק ו' וא"כ לק"מ דהא עיקר הטעם דעא"נ באיסורין דכיון דה"ל רגל"ד מש"ה נאמן העד אבל התם בסי' פ"א בממון ובתביעת בע"ד דל"ש לומר הטעם הנ"ל שפיר אמרי' דשתיקה לא הוי כהודאה ואף דאיכא רגל"ד מ"מ הא אין מוציאין ממון ע"י רגל"ד. וכן ראיתי בנחל יצחק סי' פ"א ס"ק א' שכ' נמי כן ליישב ועוד כ' ליישב עפ"ד הש"ך ס"ק י"ח שהביא ד' ר' ירוחם בנתיב כ"ג כו' וכ' ליישב קושי' בסתירת ד' ר' ירוחם ועוד כ' ליישב קושי' הט"ז ובס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הט"ז והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' ביד מלאכי כללי הדינים בכללי הש"ס אות תקמ"ב שכ' שתיקה כהודאה דמיא דאמרי' לאו דוקא בממון אלא אף לענין איסורא כו' מהרי"ק שורש קנ"ג מפ' יש נוחלין וכ"כ בח' בחו"מ סי' רס"ט ובעל זרע אברהם חיו"ד סי' ג' כ' בפשיטות דבמידי דאי' ל"ש שתיקה כהודאה ובחזון ניום על ס' קדשים קס"ז א' קונטרס מיוחד לזה בארוכה עכ"ד. הנה ס' זרע אברהם אינו ת"י. ולכאורה דבריו תמוהין דהא מבואר כאן דאף באי' אמרי' שתיקה כהודאה דמיא וצ"ל דס"ל דהא דאמרי' הכא שתיקה כהודאה דמיא לאו דהוי הודאה ממש אלא משום דהוי רגל"ד ומש"ה עא"נ היכא דהבע"ד שותק וכ"כ בנחל יצחק שם ס"ק ב' דזהו כונת זרע אברהם והאריך הרבה בדין שתיקה כהודאה ועי"ש ביד מלאכי ובכנה"ג ובשערי תורה מ"ש בדין שתיקה כהודאה והאריכו בזה ועי' בתשובת גאוני בתראי סי' כ"ג בתשובת הב"ח שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ב עא"נ באיסורין. עי' בישוי"ע ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו הרבה בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק י' דין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי הרבה בענין זה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה