יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות תערובות · סימן קי
סעיף א
א בכל שהוא. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ד' הש"ס ע"ז ע"ד א' דדברים החשובים האסורים בהנאה אם נתערבו אפי' באלף כולן אסבה"נ כו' מיהו כ' התוס' ביבמות פ"א ב' ובזבחים ע"ג בשם הירושלמי דמותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי אי' שבהן אם הוא בענין שאין לחוש שהעכו"ם ימכרנו אח"כ לישראל והביא עוד כמה פוס' דס"ל כן ועי' בפלתי ס"ק א' שהביא ד' הרשב"א דאצ"ל להעכו"ם בפירוש חוץ מדמי אי' רק מוכרו סתם וכ' הפלתי דצ"ל דהעכו"ם א"י מהשער שמוזיל לו דאי יודע מחזיק לו העכו"ם טובה והוי נהנה מאיה"נ וכמו דאסור ליתן לו מתנה כו' עכ"ד ובאמת סתימת הפוס' לא משמע כן וגם הפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' הביא ד' הפלתי וכ' דצ"ע ועי' באמרי בינה דיני בב"ת סי' כ"ב דכ' דקצת יש להוכיח להיפך מד' הרמב"ן פכ"ש דלא איכפת לן בזה כיון דאין מוכר ונותן לו גוף האי' כו' והביא ד' המח"א פט"ז מהל' מכ"א מה שהק' על הר"ן ס"פ כה"צ כו' ותמה עליו שלא הביא ד' הרמב"ן כו' והביא ד' הפרמ"ג כאן ובפתיחה להל' פסח ח"ג פ"ג שכ' דבלח בלח בא"מ פחות מס' דמהני חוץ מדמי אי' וכ"ש יבש ביבש חד בחד כרשב"ג חביות בחביות אף חד בחד כמ"ש הר"ן בע"ז וראי' מהירושלמי שהק' מבגד שצבעו וכ' עליו דלא מצאתי בזה דחביות בחביות חד בחד דיהי' מותר למכור כו' והוכיח מד' הרמב"ן הנ"ל והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק א' מ"ש בזה ובסי' כ"ג שם הביא ד' הפוס' שכ' דאסור למכור לעכו"ם אף דבר שאין בו רק אי' דרבנן דהא צביעה לגבי בגד בסממנין השרוין לשיטת התוס' ל"ה רק אי' דרבנן וכן בגד הנארג בכרכר לכ"ע לא נאסר הבגד מדאורייתא ופת שנתבשל בעצי אי' אף דאבוקה כנגדו דיש שבת עצים ג"כ ל"ה רק אי' דרבנן ובכ"ז קא' בירושלמי דלכך אסור למכור לעכו"ם מטעם דחיישי' שמא יחזור וימכרנו לישראל ול"א בזה דהא לא הוי רק ס' דרבנן וכ"כ הטור והמחבר בסי' פ"ו דאסור למכור ביצת נבלה לעכו"ם אף דל"ה רק אי' דרבנן והביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קצ"ג שכ' כיון דהך חששא שמא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל מצינו בפסחים בארבא דטבעא בחישתא ובע"ז ס"ה בכרי דחיטי דנפל עלי' יין ובחולין ס"ד שאין מוכרין ביצה טרפה ובבגד שאבד בו כלאים דבכל הני אי' דאורייתא נינהו ואין ללמוד מזה שלא למכור דבר האסור בדרבנן דאין כאן רק ס' שמא ימכרנו לישראל וסד"ר לקולא וברי"ף ורא"ש בחולין נזכר רק ביצת טרפה רק העור מזכיר ג"כ ביצת נבלה ותמה עליו מאין למד כן ולכן היקל שם בתרי דרבנן וכ' עליו דלפמ"ש נלמד שפיר מבגד שצבעו בקליפי ערלה דל"ה רק דרבנן וגם הדין קתני בסתמא אף בערלת חו"ל וגם מבגד הנארג בכרכר דג"כ לכ"ע ל"ה רק דרבנן לאסור הבגד גם בתוספתא שלפנינו ביצת נבלה וטרפה כו' ואף תרי דרבנן נשמע דאסור לדעת התוס' ב"ק דהיוצא מקליפי ערלה חוץ מזיתים וענבים הוי רק אי' דרבנן ומדאורייתא נתבעל אף מלא הסיט דהא דדבר חשוב לא נתבטל הוא רק מדרבנן ואעפ"כ אסור למכור שמא יחזור וימכרנו לישראל והביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' ו' כו' וד' של"ה ע"ט כו' דס"ל הכי ואח"כ הביא ד' המקו"ח סי' תס"ז ס"ק א' שכ' דעיקר האי' הוא משום דאין מבטלין א"ל כו' ומתרץ בזה קושי' הח"י כו' וכ' עליו דסותר ד"ע מהא דכ' בסי' תמ"ז ס"ק כ' כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע עוד כ' הש"ך דמ"ש הראב"ד דה"ה דתקנתא דר"א דהיינו יוליך הנאה ליה"מ מהני בכל האי' הוא כדעת הרשב"א כו' הנ"ל אינו כן דעת התוס' והפוס' הנ"ל אלא ס"ל דדוקא בע"ז שתופסת דמי' סגי לי' בפדיון הולכת הנאה ליה"מ ולא בשאר אי' וכן דעת הרא"ש כו' והשיג על הלבוש באו"ת סי' תמ"ה שכ' גם גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דסגי בהולכת הנאה ליה"מ כו' דליתא דלא קי"ל הכי אלא בע"ז דתופסת דמי' עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק א' ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' ובפתיחה להל' פסת שם ובסי' תמ"ז בא"א ס"ק א' ובת"י שם ס"ק כ' ובמקו"ח שם ס"ק א' ובפר"ח שם ס"ק א' וכאן ס"ק ב' ובישוי"ע לקמן סי' קל"ד מס"ק ח' עד ס"ק י"ב ובמקמ"ח שם ובמח"א הל' מכ"א שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ב וחביות . עי' ש"ך ס"ק ד' שכ' דוקא גדולות אבל קטנות אינן חשובין וחד בתרי בטל כדלקמן סי' קל"ד סעי' ד' בהג"ה עכ"ד וזהו שלא כד' הרשב"א בת"ה שכ' דהא דיש הבדל בין לח ליבש ה"מ בדברים שהם בנ"ט אבל בערלה ותרומה כי היכי דבלח אוסר יותר מס' אף ביבש אוסר יותר כו' הא לא תליא בנ"ט כלל ולכך בערלה וכדומה דלת אינו אוסר במשהו אף ביבש בטלים אם לא בדבר חשוב שאינו מתבטל אבל חמץ בפסח דאסור בלח במשהו אף ביבש אוסר במשהו וא"צ דבר תשוב וא"כ ביי"נ א"צ חביות החשובים דהא בלח אוסר במשהו וכן בחמץ דלח במשהו אף ביבש ל"א דחד בתרי בטל ועי' בפר"ח ס"ק ד' שהק' דבאו"ח סי' תמ"ז סעי' ט' נ' מד' הרמ"א דס"ל דחמץ ביבש ביבש ל"א חד בתרי בטל ואלו כאן ביי"נ סותם דלא כהרשב"א דצריך דוקא חביות גדולות כו' ופ' דלא כהש"ך והרמ"א דלקמן סי' קל"ד אלא כהרשב"א הנ"ל ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' ליישב דלהרשב"א דס"ל דחמץ אוסר אפי' בלי דבר תשוב קשה למה לא תנא לי' חמב"פ וצ"ל כי קתני מה דבלח בטל קמ"ל הואיל והוי ד"ח לא בטל אבל במה דבלח לא בטל במשהו פשיטא דגם ביבש לא בטל דמ"ש לח מיבש וכמ"ש הרשב"א לכך לא תנא חמץ כיון דגם בלח אוסר במשהו כו' אך קשה הא יי"נ בלח במשהו וא"כ אף ביבש לא בטל והא תנא לי' וכ' דביי"נ ל"ש מ"ש לח ומ"ש יבש דיש טעם לחלק בין לח ליבש עפ"ד התוס' שם כו' והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא מד' הרשב"א בתשובה סי' נ"ג דאין חילוק בין ע"ז לחמץ שכ' וז"ל אבל תרומה וע"ז וערלה וכלאים וחמב"פ אין חילוק בין יבש ללח עכ"ל הרי להדיא דס"ל להרשב"א דבכל אי' אין חילוק בין לח ליבש ולאו דוקא בחמ"פ אלא אף בשאר אי' ס"ל להרשב"א כן וא"כ ל"ל כתי' הפלתי הנ"ל וכן ראיתי בפרמ"ג בש"ד ס"ק ד' שהק' כן על הפלתי מד' הרשב"א הנ"ל ועוד הק' עליו אבל באמת לק"מ קושי' הפר"ח הנ"ל וכמ"ש באבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' א' דהך כללא לא נאמר אלא היכא דבכ"ע במשהו ממילא מחמרינן ביבש ג"כ דל"א תד בתרי בטל אבל הכא אינו אלא בהתירא לגו איסורא ומטעם שכ' הר"ן דהאי' עומד במקומו חשוב הוא ולא בטל או אי' לגו התירא והיכא דהקילוח גדול ודרכו לערות ממנו אמרי' דחשוב הוא ולא בטל וכ"ז לא שייך ביבש דכ"א מקומו בפ"ע הוא ול"ש דהאי' חשוב הוא ולא בטל והרשב"א דמדמה יי"נ לשאר אי' דביבש ג"כ במשהו אזיל לטעמי' שמדחה ד' ר"ד ור"י מהלכה הובא בב"י וס"ל דבכ"ע במשהו ולהכי פ' ג"כ ביבש במשהו אבל לדידן דקי"ל כר"י שפיר איכא לחלק בין שאר אי' דבמשהו לאי' ע"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח לקמן סי' קל"ד סעי' ב' שהביא תי' של הא"מ וכ' עליו דזה נכון מאד ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' נמי ליישב כעין תי' של הא"מ והביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' עליו דמלשון הרשב"א לא משמע כן וכונתו כהפרמ"ג הנ"ל דמלשון הרשב"א מוכח דס"ל דאף בשאר אי' אין חילוק בין לח ליבש וכן השיג בא"מ שם על הפלתי מד' הרשב"א הנ"ל:
ג בהג"ה דספי' לקולא. וכ' הש"ך בס"ק י' כלומר אם יש בו ס' אם הוא ד"ח או לא וכ"כ האו"ה שם וכ"כ הרב לעיל ר"ס ק"א כו' עכ"ד וכ"כ הפר"ח ס"ק י' ועי' בתוי"ק ס"ק א' שכ' דמשמע שנודע עצמותו של החתיכה בכמותו ובאיכותו רק שהס' הוא אם חתיכה כזו ראוי' להתכבד או לא כו' אבל נ' דגרע יותר מס' חסרון ידיעה דלא הוי ס' והר"ן כ' הטעם משום דאל"כ כ"א ישער במה שנ' בעיניו וא"כ ה"ה הכא כו' והאריך בזה ומסיק דלפ"ז בס' אם הוא ד"ח וכל כיוצא בזה יש להחמיר וסיים בצ"ע ועי' בשערי תורה ח"ג כלל ה' פרט ב' שהק' לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק כ"א דאם נתערב אי' דרבנן חד בחד ונאבד אחד מהם כו' הו"ל חוקת אי' ואזלי' לחומרא ולכאורה נ' דהיכא דאיכא חזקה להיתר וחזקה לאו' הסותרין זא"ז לא אמרי' סלק כו' והוי אקבע איסורא כו' ואף להרמב"ם כו' לחומרא וא"כ י"ל דה"ה בס' אי' דרבנן ואיכא חזקה להיתר וחזקה לאי' הוי אקבע אי' כו' והנה בכל תערובות אי' בהיתר ואנו מסופקים אם נתבטל או לא איכא להיתר חזקת היתר כו' ולאי' חזקת אי' והחזקות סותרים זא"ז והוי אקבע אי' א"כ קשה אמאי בס' אם הוי ד"ח כו' אזלי' לקולא הא הוי, סד"ר דאקבע אי' דאזלי' לחומרא אמנם עי' בעירובין ל"ו א' בתי' רבא ברש"י ד"ה העמד ובקושי' הש"ס אדרבה כו' מוכח באי' דרבנן היכא דאיכא חזקה להיתר וחזקה לאי' מסלקין החזקות ואזלי' לקולא ולא דמי לתערובות חד בחד כו' ואח"כ הק' מע"ז י"ט ב' כו' דאם בנה שכרו מותר מד' התוס' והריטב"א שם כו' והאריך הרבה בזה ועי' בפרט א' שם מ"ש בכונת ר"י דס"ל את שדרכו למנות היכא דהוא חשוב לרוב עולם ולא נחשב אצל המיעוט אי נגרר המיעוט בתר הרוב או לא והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ד ונשחטו . עי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רמ"ג מה שהק' על הרמב"ם פט"ז מהל' מכ"א הל' ז' כו' מד' הרמב"ם פי"א מהל' טומאת צרעת הל' ז' שפ' כר"י דס"ל דשחיטתה אוסרתה בו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ג
ה שכל קבוע כו'. הכי אמרי' בכמה דוכתי בש"ס בכתובות ט"ו א' ובב"ק מ"ד ב' ובסנהדרין ע"ט א' דכל קבוע כמעמ"ח דמי ונפקא מוארב לו וקם עליו פרט לזורק אבן לגו כו' ומסיק דאיכא ט' ישראלים וכותי א' ביניהן דהו"ל כותי קבוע וכל קבוע כמעמ"ח דמי והק'. התוס' בכתובות שם ד"ה פרט דלר"ש קבוע מנ"ל וא"ל כו' דר"ש סבר כרבי כו' דאכתי לתנא דבי חזקי' מנ"ל קבוע דל"ל דרבי דהא באין מתכוין פטור מממון ע"כ קושי' והניחו בקושי' וכן הק' התוס' בנדה י"ח א' ד"ה ספי' והניחו בקושי' ובסנהדרין שם ד"ה וכל כ' ליישב קושי' זו וז"ל די"ל לר"ש בט' ישראלים וחד כותי ואמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם קבוע כו' וכה"ג אם כולם ישראלים חייב עכ"ל וכן תי' התוס' ב"ק שם ד"ה כל ובאמת י"ל דמש"ה לא תי' התוס' בכתובות ובנדה כן משום דהתוס' ס"ל בנזיר י"ב א' ד"ה אסור ובגיטין ס"ד א' ד"ה אסור דל"א כל קבוע כו' אלא כשהאי' ניכר לעצמו וההיתר ניכר לעצמו אבל כשאין האי' ניכר לעצמו ל"א קבוע וא"כ מש"ה לא תי' התוס' בכתובות ובנדה הנ"ל דמיירי דאמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דהא הוי אינו ניכר האי' ובכה"ג לא מקרי קבוע אבל התוס' דסנהדרין וב"ק הנ"ל ס"ל דאף היכא שאינו ניכר האי' מקרי קבוע ופליגי על התוס' נזיר וגיטין הנ"ל ושפיר תי' דמיירי באמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם קבוע דס"ל דאף בכה"ג מקרי קבוע ועי' בהפלאה שם שהק' כן על התוס' סנהדרין דהא הוי אינו ניכר האי' ולא מקרי קבוע בכה"ג כו' ולפמ"ש לק"מ דהתוס' בסנהדרין ס"ל דאף היכא דאינו ניכר האי' מקרי קבוע ולפמ"ש הפלתי ס"ק י"ב דאפי' לא נודע לנו רק שיש א' בעולם שיודע מזה מקרי קבוע דאורייתא וכן משמע מד' הפרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד דס"ל כן שהק'. על התוס' דנזיר דהא השליח והאשה יודעים האי' וכל שיש א' בעולם היודע הקביעות מקרי קבוע ע"כ קושי' הרי דס"ל כהפלתי א"כ בלא"ה לק"מ קושי' הפלאה הנ"ל די"ל דמיירי החם בידוע לאחרים מקום הקביעות רק שלאותו שזורק אינו ידוע וא"כ שפיר י"ל דאף התוס' דסנהדרין וב"ק הנ"ל ס"ל דהיכא שאינו ניכר האי' לא מקרי קבוע וכדס"ל בנזיר וגיטין הנ"ל וכן ראיתי בבית יצחק בשער הקבוע סי' א' בהג"ה שכ"כ ליישב קושי' הפלאה וכ' דמזה ראי' לד' הפלתי הנ"ל אבל הפלאה הנ"ל ס"ל כהחו"ד ס"ק ו' שהשיג על הפלתי וכ' עליו דא"א לומר כן דהא מבואר בנזיר י"ב באו' לשלוחו כו' דאסור בכל הנשים שבעולם וכ' התוס' והרבה פוס' שם דאינו אלא מדרבנן אף שידוע שהשליח והאשה ודאי יודעין מזה ועוד דא"כ אם יאמר אדם שיודע ומכיר איזה בהמה טרפה בעולם ואם יבא לידו יכירנו שוב יהי' אסור לכל העולם לשחוט בהמות או אם ידוע שיש איזה ממזרת בעולם אסור לכל העולם לישא אשה דהא הממזרת ידוע א"ו כ"ז שאין אצלו בשעת לידת הס' או אח"כ אי' והיתר ידועים במקום לא הוי קבוע עכ"ד וכן ס"ל להפלאה הנ"ל ומש"ה שפיר הק' על התוס' הנ"ל דהא הוי אינו ניכר האי' כו' אבל לפ"ד הפלתי הנ"ל לק"מ קושי' הפלאה וכמ"ש ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ב' שכ' נמי דלא בעי' שיהי' ניכר לכל כו' כדמוכח מזורק אבן לעכו"ם וכ"נ ביומא דאע"ג דאין מכירין כלל הישראל כיון שזה הישראל יודע בעצמו כמ"ש המע"מ כו' וכן מוכח בסנהדרין פ' ב' בתוס' ד"ה הנסקלין שתי' ר"ת דהוי קבוע אע"ג דאינו ניכר לכל וכ"כ התוס' חולין י"א ב' ד"ה ליחוש עכ"ד והיינו כהפלתי ולא הביא ד' הפלתי הנ"ל ועי' בהמקנה בקידושין ל"ב א' ד"ה מתני וע"ג א' ד"ה מאי מ"ש והאריך בזה ובאמת ד' הפלתי תמוהים דלפמ"ש הוא עצמו דכל שיש א' בעולם המכיר מקרי קבוע איך רוצה להוכיח מד' התוס' סנהדרין פ' הנ"ל דאף באינו ניכר האי' מקרי קבוע דלפמ"ש הוא אין כאן ראי' כלל וכן ראיתי בבית יצחק שם שהק' כן על הפלתי הנ"ל ועי"ש עוד בבינת אדם מ"ש ליישב קושי' הפרמ"ג והחו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בבית יצחק שם סי' א' שכ' נמי כעין ד' הב"א ובביאור יותר והאריך בזה וכ' לבסוף דאין לדחות ד' הפלתי והוי ספי' דדינא ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' כ"ג מ"ש ליישב קושי' הפרמ"ג והחו"ד הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בס' מהריא"ז ענזיל סו' י"ח שהביא ד' הכסף נבחר שהק' ד' התוס' אהדדי וכ' דלק"מ דהא גם בגמ' מפורש גבי זבחים שנתערבו בחטאות המתות דהו"ל קבוע כו' אבל כבר מבואר שם בתוס' ד"ה אלא דעיקר הטעם הוא משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי מדרבנן וקרי לי' קבוע מדרבנן ושם גבי נסקלין בנשרפים כיונו התוס' לזה וסמכו ע"ד במ"ש אחר ב' דפין וכ"כ עוד בחולין עכ"ד וכ"נ כדי שלא יהי' ד' התוס' סתרי אהדדי במסכת אחת בחולין י"א ב', הנ"ל מהא דצ"ה א' ד"ה ספי' ותי' זה ניחא לד' החו"ד הנ"ל ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ד' בהג"ה שם שהביא ד' הפלתי וכ' ליישב קושי' החו"ד הנ"ל כעין ר' הב"א והבית יצחק הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וכן הוא דעת רש"י ביבמות ט"ז ב' ד"ה בדוכתא דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע וכמ"ש בהפלאה גופי' שם וכ"כ בפלתי ס"ק י"ב להוכיח כן מד' רש"י אלו ושפיר תי' דמיירי לר"ש באו' לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם קבוע ועי' בב"א שם שכ' דהא דאיתא ביבמות ט"ז נכרי שקידש כו' ופירש"י דהוי קבוע ואע"ג דאינו ניכר שאני התם דעכ"פ ידעי' שהי' שם פעם אחד האי' משא"כ במקום דלא ידעי' כלל אם הי' אי' ל"ש קבוע עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד שהק' על הרמב"ם דבפ"ד מהל' חובל פ' כר"ש ובפ"א מהל' נערה בתולה פ' כתנא דב"ח כו' ובפ"ח מהל' מכ"א פ' דין קבוע כו' ובאמת לק"מ די"ל דהרמב"ם ת"ל דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע וס"ל כתי' התוס' וסנהדרין וב"ק הנ"ל ושפיר נפקא לן קבוע מוארב לו דמיירי באו' לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם קבוע ושפיר ד' הרמב"ם ועי"ש עוד בהפלאה מ"ש ליישב קושי' התוס' הנ"ל דמשכחת קבוע לר"ש כו' וכן י"ל דס"ל להרמב"ם ועי' בפ"י בכתובות שם שהק' דאמאי לא יליף דכל קבוע כו' מהא דאמרי' בקידושין ע"ג א' כו' דממזר ס' יבא ומסקי' התם דאשכחן ס' ממזר בכה"ג בשתוקי דחיישי' דלמא אזלא איהו לגבייהו וכל קבוע כו' ול"ל דלדוגמא בעלמא נקט התם ס' ממזר בשתוקי כו' משא"כ מקרא גופי' לא מוכח מידי דאשכחן ס' ממזר בגוונא אחרינא כגון בקידושין ס' קרוב לו או בגירושין כו' ובכה"ג לא מקרי ס' ממזר דאורייתא דבס' קידושין מוקמי' לה בחזקת פנוי' ובס' גירושין מוקמי' לה אחזקת א"א אע"כ דבשחוקי איירי כו' דבלא"ה אשכחן ס' ממזר דאורייתא כגון שנתגרשה בודאי וזינתה בודאי אלא שהספק אם נתעברה מפסול לה קודם גירושין דה"ל ממזר מא"א או אחר גירושין דבכה"ג לא מוקמי' אחזקתה כו' משום דאיכא למימר הרי גרושה לפניך כו' וה"ל פלגא ופלגא לגבי חזקת א"א ומיישב בזה קושי' התוס' הנ"ל דר"ש לטעמי' דל"ל האי חזקה דהרי גרושה כדמוכח בפ"ק דנדה גבי מקוה שנמדד כו' וא"כ לא משכחת ס' ממזר אלא בשתוקי ומטעמא דכל קבוע כו' וא"כ יליף מהכא עכ"ד ולפ"ד נמי מיושב ד' הרמב"ם הנ"ל דשפיר ילפי' הא דכל קבוע כו' מהא דס' ממזר בשתוקי ומ"ש הפ"י דלא משכחת ס' ממזר דאורייתא רק בשתוקי ובאמת י"ל דמשכחת ס' ממזר דאורייתא בכונס את יבמתו בתוך ג' חדשים ממיתת הבעל ונתעברה ס' בן ט' לראשון ס' בן ז' לאחרון דאמרי' ביבמות ל"ז א' דראשון ראוי להיות כ"ג ושני ממזר ס' ומבואר שם דשני הוא ס' ממזר מדאורייתא א"כ שפיר י"ל דהא דנקט הגמ' ס' ממזר בקבוע היינו בחר דקים לן דכל קבוע כו' משא"כ אי לא הוי כתיב קרא לזה הו"מ לאשכוחי ס' ממזר בגוונא אחרינא וכן ראיתי במנחת אהרן בסנהדרין שם שכ"כ להשיג על הפ"י וכ' דבזה י"ל קושי' התוס' הנ"ל לתדב"ח אליבא דר"ש מנ"ל דכל קבוע כו' די"ל דתדב"ח ס"ל כר' יהושע ביבמות מ"ט א' דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד א"כ ליכא לאשכוחי ס' ממזר בכונס יבמתו בתוך ג"ח דהא לר"י לא הוי בזה ס' ממזר שהוא ס' כרת ולא ס' מיתה ואין ממזר מחייבי כריתות ומחייבי מיתות ב"ד א"א לאשכוחי בס' דבכ"מ איכא חזקה וכמ"ש הפ"י הנ"ל וע"כ הא דכתיב ממזר ס' יבא מיירי הקרא בקבוע ומזה מוכח כל קבוע הוא כמעמ"ח כו' עכ"ד וראיתי בפ"י שם בקו"א אות מ"ט שכ' דל"ל דמשכחת לה ס' בן ט' לראשון כו' דמדאורייתא אזלי' בת"ר כו' עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא קא' הגמ' ביבמות שם דאיתרע לה רובא הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימי' ומכולה סוגיא שם משמע דהוו דאורייתא יעוש"ה וא"כ שפיר ד' המנחת אהרן הנ"ל ועי' במלא הרועים אות ק' ענין קבוע סי' ב' שכ' דאיכא למילף דכל קבוע כו' מע"ז נ"ב ב' דקא' מכדי ירושה להם מאבותיהם כו' והק' לדעת התוס' דהוי קבוע שאינו ניכר כו' והאריך בזה וכ"כ בהגהות מלא הרועים בכתובות ט"ו א' ובאמת אין ראי' משם די"ל דע"ז שאני שאין לה ביטול אף בשאינו קבוע וכ"כ ביד אברהם ועי' בנחל יצחק סי' ל"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם מקושי' הפרמ"ג הנ"ל ועי' בבית יצחק בסוף הס' בתשובת הגאון דסלאנים מ"ש ליישב ד' הרמב"ם ומ"ש ע"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה ובתשובה שאח"ז שם מבעל בית יצחק מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בתשובת הגאון דסלאנים מ"ש ליישב קושי' הבית יצחק בפתח השער דהיכא ילפי' דכל קבוע כו' מקרא דוארב לו דשאני, פ"נ דקילא דבעי' ושפטו העדה כו' והאריך בזה ומ"ש שם על הס' של הבית יצחק אי חייב אשם מלוי על קבוע למאן דבעי חתיכה אחת מב' חתיכות כו' ומ"ש בד' השימקו"ב ב"מ ו' ב' דרוב נמי מקרי ס' כו' והאריך בזה ובסוף כ' שם לענין סמוך מיעוטא למחצה לחלק בין דבר שהוא מקרה כגון פ"פ וצריכין אנו לחפש ולצרף ספי' ובין דבר שאנו רואין בחוש בסדר טבע של עולם שנוטה להתיר מלאסור כגון אי מכשרינן מחעמ"ח בשחיטה ע"ז אין אנו צריכין לתנאי הספי' כו' ובזה יש סברא לחלק בין הך דתוס' דמחעמ"ח ובין הך דחש"ו עכ"ד ועי"ש בתשובה שאח"ז בתשובת בית יצחק מה שהשיג עליו והאריך בזה אך בענין זה דסמוך מיעוטא למחצה מ"ש לחלק בין דבר שהוא מקרה כו' ובין דבר שהוא בטבע של עולם כו' הסכים עמו ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחידושי הר"ן סנהדרין ע"ט שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל וז"ל איכא למימר דלר"ש ל"ל מדאורייתא דינא דקבוע אלא מדרבנן דהנה בכתובות ט"ו א' שיילינן מדאורייתא מנלן ולא משכחת אלא מוארב לו ואלו הי' לו לר"ש קרא אחרינא הוי מייתי לי' תלמודא עכ"ל ולפ"ז הא דאיתא בכתובות ט"ו דכל קבוע כו' אפי' לקולא היינו לרבנן דהוי קבוע מה"ת דאמרה תורה שיהי' כמחעמ"ח בין לקולא בין לחומרא וכמ"ש הרא"ה שם אבל לר"ש דמדאורייתא אפי' כשנולד הס' במקום הקביעות אזלי' בת"ר רק מדרבנן הוי קבוע ל"א רק להחמיר שיש כח בידם אבל לא לקולא ונשאר על ד"ת והא דהוכרח הר"ן לומר כן ולא קא' בפשיטות דר"ש ל"ל דין קבוע כלל היינו משום דמשמעות הש"ס בכל דוכתי דין זה דקבוע הוי כמעמ"ח הוא הלכה פסוקה באין חולק ועוד י"ל דהוי קשי' לי' קושי' התוס' בסנהדרין שם פ' ב' ד"ה הנסקלין בהא דאמר ר"ש כו' ידונו בסקילה הקלה אמאי לא אזלי' בת"ר ולא ס"ל ב' תי' קמאי של התוס' רק כתי' בתרא דהוי קבוע וכמעמ"ח ול"א נכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש גזירה שמא יקח מן הקבוע רק דהתוס' הבינו דלר"ש הוי קבוע דאורייתא והרא"ה והר"ן ס"ל דהוי קבוע דרבנן דגם בקבוע דרבנן ל"א נכבשינהו דניידי משום. גזירה זו וכדאיתא בזבחים ע"ג ב' מש"ה מוכרח לומר דר"ש עכ"פ אית לי' דין קבוע דרבנן וכן ראיתי בשערי תורה ח"ג כלל ז' פרט א' שכ"כ בכונת הר"ן אך הק' עליו דלפ"ד ס"ל לר"ש דין קבוע כמו דס"ל לרבנן א"כ בט' חנויות כו' וא"י מאיזה לקח אסור כיון שהס' נולד במקום הקביעות ובנמצא אזלי' בת"ר כיון דנייד מאיזה טעם החמירו חכמים דבקבוע לא מהני רובא כיון דמסברא הוי רובא בקביעות כמו בדבר הנייד רק לרבנן חידוש הוא שחדשה תורה וכיון דלר"ש לא חדשה תורה אמאי לא נשאר על סברא חיצונה ואי דרצו להחמיר שלא לסמוך על רובא להקל אפי' במידי דניידי ואף דמצינו גם לרבנן דר"ש עשאו קבוע דרבנן כמו בדבר חשוב שנתערב שיש לו דין קבוע דרבנן היינו כיון שכבר גילה התורה קבוע היכא דאי' ניכר לא מהני רובא כשנולד הס' במקום הקביעות דל"א כל דפריש כו' ע"ז סמכו חכמים והחמירו לעשות קבוע דרבנן כיון דכבר גילה לנו התורה דבמקום הקביעות לא מהני רובא משא"כ לר"ש כיון דהתורה לא אמרה שיהי' קבוע כו' ומהני רובא כו' אמאי החמירו דוקא בקבוע ולא החמירו גם במידי דניידי וכ' די"ל דכונת הר"ן דר"ל דר"ש אית לי' דין קבוע דרבנן דהוי ד"ת שנתערב דקי"ל דלא בטל אבל בקבוע כעין האי דט' ישראלים ועכו"ם ובט' חנויות ל"ל לר"ש קבוע כלל ואפי' מדרבנן אזלי' בת"ר כיון דהוא רובא דאיתא קמן ולא הוי ד"ח כו' ודחה זה חדא דבד' הר"ן הנ"ל משמע להדיא דס"ל דאפי' בקבוע דט' חנויות כעין קבוע דט' ישראלים החמירו רבנן ותו דהא דס"ל רבנן דר"ש דהחמירו חכמים בדבר חשוב שיש לו דין קבוע וכשפירש ממקום קביעות לפנינו ל"א כל דפריש כו' והיכא שלא פי' מותר משום כל דפריש כו' כמ"ש הר"ן בחולין צ"ה היינו כיון שהחמירה תורה בקבוע דאורייתא החמירו כעין דאורייתא דכל דתיקון רבנן בדרבנן כעין דאורייתא בדאורייתא תקנו כו' ומכ"ש בדבר שיש לו עיקר בדאורייתא עי' גיטין ס"ה משא"כ לר"ש קשי' אמאי תקנו חכמים בד"ת שיהי' לו דין קבוע היכן מצינו סמך בדאורייתא שיהי' חילוק בין נולד הס' במקום הקביעות או לא ולא מצינו שחכמים תקנו רק היכא שמצאו סמך כעין זה בתורה או לעשות סייג לתורה כו' משא"כ בכה"ג להחמיר במקום דליכא טעם לחלק בין קבוע למידי דניידי דמסברא איכא רובא בקבוע ע"כ קושי' והניח בצ"ע והביא ד' הפ"י הנ"ל והק' עליו והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בס' המנוחה הל' חו"מ פ"ב בבית המנוחה שם שהק' נמי כעין זה על הר"ן הל"ל והביא עוד ד' הר"ן שם שהק' על הרמב"ם דלמה פ' כר"ש שהוא יחיד נגד רבנן כ' ליישב עפ"ד השימקו"ב בשם הרא"ש ב"מ ו' ב' דס"ל דרוב אינו אלא ס' רק דגזרה התורה לילך בח"ר כו' ובזה י"ל דפליגי ר"ש ורבנן ר"ש ס"ל כסברת הרא"ש דרובא אינו אלא ס' והוי חידוש ואין לך בו אלא חידושו וא"צ קרא לקבוע ומוקי וארב לנתכוין להרוג את זה ורבנן ס"ל רובא כודאי היא ולכן אזלי' בת"ר ואין כאן חידוש וצריכין קרא דוארב ללמוד דקבוע כמעמ"ח וכיון דמתני' דקפץ א' מן המנוין ס"ל לפי חי' הרא"ש דרובא אינו אלא ס' שפיר פ' הרמב"ם כר"ש דסתם מתני' כותי' אתי' ובכל זה שפיר. פ' דין קבוע כמעמ"ח ומיושבים ב' קושי' על הרמב"ם ועוד כ' שם ב' תי' עפ"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ קושי' על הרמב"ם לפמ"ש בשימקו"ב כתובות ט"ו א' בשם הריטב"א וז"ל ר"ש נפקא לקבוע מדכתיב ב' קראי וארב לו וקם עליו חד פרט לנתכוין להרוג אח זה כו' וחד לאשמועי' דין קבוע בעלמא ולרבנן חד למעוטי לנפלים והרג בן קיימא וחד לזורק אבן לנו עכ"ל וכ"כ בשימקו"ב ב"ק מ"ד ב' בשם הר' ישעי' כהריטב"א וא"כ גם לר"ש מצינו לימוד על דין קבוע מדאורייתא ומיושב קושי' התוס' הנ"ל וגם קושי' הפרמ"ג על הרמב"ם הנ"ל דאע"ג דפ' כר"ש וגם פ' כתדב"ח אפי"ה פ' נמי דין דקבוע משום דנפקא מוקם עליו וס"ל להרמב"ם כהריטב"א הנ"ל וכ"כ בשערי תורה שס בסוף דבריו דצ"ל בישוב קושי' הנ"ל כמ"ש בשימקו"ב בשם הריטב"א וממילא מיושב נמי קושי' הפרמ"ג ושפיר ד' הרמב"ם הנ"ל ועי' בחו"י יבמות ס"א א' ד"ה דלמא שכ' וז"ל י"מ דר"ש מוכיח מכאן דכל קבוע כו' מדקא' תתחטאו דלמא איקטל חד מישראל אע"ג דעכו"ם רובא עכ"ל וכן י"ל דס"ל להרמב"ם הנ"ל ומש"ה פ' דין דקבוע אף שפ' כר"ש וכתדב"ח ולק"מ קושי' הפרמ"ג הנ"ל ועי"ש עוד בשערי תורה פרט ב' מ"ש בד' הרא"ה שהביא השימקו"ב שם וגם הביא ד' השימקו"ב בשם תוס' הר' פרץ כו' והאריך כענין חזקה דאיתרע אי הוי חזקה מה"ת או לא הוי חזקה מה"ת וכ' להוכיח דהרא"ה ס"ל דלא הוי חזקה מה"ת לפ"ד קצת הפיס' דס"ל דאמרי' מה"ת סמוך מיעוטא לחזקה קשה מנלן דין קבוע מקרא דוארב לו כו' דלמא בעלמא אפי' היכא דנולד הס' במקום הקביעות אזלי' בת"ר ושאני הכא לפי' הרא"ה דהס' למי הרג אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דהיינו חזקת רוצח שהי' פטור ממיתה והוי פו"פ וס"נ להקל אע"כ דס"ל דחזקה דאיתרע מה"ת לא הוי חזקה ודחה זה דברובא דאיתא קמן ל"א סמוך מיעוטא לחזקה כו' ואח"כ כ' להוכיח דר' פרץ ס"ל דחזקה דאיתרע לא הוי חזקה מה"ת ובפרט ד' ובכלל ט' פרט י"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' מ"ש לענין חזקה דאיתרע ומ"ש שם סי' כ"ה בכללי חפיסה סי' ו' ובספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והוכחתי דל"א סמוך מיעוטא לחזקה ברובא דאיתא קמן והארכתי בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בבית יצחק שם בסוף הס' בתשובת המחבר שהק' על הרא"ש בפ"ק דחולין שכ' לענין הא דאמרי' רוב המצויין אצל שחי' מומחין הן ול"א סמוך מיעוטא לחזקה דמיעוט שאין מומחין הוי מיעוט שאין מצוי כו' והק' מהא דאיתא בתולין י"ב א' בהא דאבדו גדייו ותרנגוליו ומצאם שחוטים בשוק דקי"ל אם רוב טבחי העיר ישראל מותר ומשמע דברוב כל דהוא סני אם טבחים של ישראל הם רבים נגד רוב טבחי עכו"ם נ"כ מותר וא"כ המיעוט דטבחים עכו"ם הוא מיעוט המצוי ול"א סמוך מיעוטא לחזקה כו' וכ' ליישב דיש חילוק בין חזקה דגופא לחזקה דדינא דל"א סמוך מיעוטא לחזקה רק בחזקה דגופא כו' אבל לא בחזקה דדינא כו' והאריך בזה וכ' אח"כ אבל ד' הרא"ש בחולין אינם במשמע לפרש דבריו שכוון לזה והניח בצ"ע ובאמת לק"מ דברובא דאיתא קמן ל"א סמוך מיעוטא לחזקה וכמ"ש בשערי תורה הנ"ל ובספרי דמשק אליעזר ודברי אליעזר שם ועי"ש עוד בשערי תורה מה שהק' ע"ד רש"י ב"ק שם ובסנהדרין שם שכ' דס"נ להקל מוהצילו העדה דלמה לן לימוד ע"ז דבלא"ה נמי ס' פטור ממיתה דאטו חמור ד"נ מד"מ דקי"ל ס' ממון לקולא מצד הסברא כדאיתא ב"ק מ"ו ב' כו' והאריך בזה והניח בצ"ע וכבר הקדימו בקושי' זו התוס' בב"ב נ' ב' ד"ה וס' על רשב"ם שכ' נמי כמ"ש רש"י וז"ל פי' בקונטרס משום דכתיב כו' והצילו העדה ואין נ' דבלא"ה נמי לא קטלי' מספי' דאפי' ממונא לא מפקי' מספי' עכ"ל ולא ראה השערי תורה הנ"ל ד' התוס' אלו ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' פ"ו מ"ש ליישב ד' התוס' דאמאי לא הק' על רש"י בכתובות הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד מיושב קושי' השערי תורה הנ"ל על רש"י יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה:
ב] והנה דעת הס' הכריתות בלשון לימודים שער נ' סי' קצ"ט כ' דכל שאין האי' ניכר במקומו לא מקרי קבוע והביא ראי' לזה דאל"כ יאסרו כל העולם בזריעה מפני תערובות נחל איתן דלית בהו ביטול וע"כ הואיל ולא נודע האי' לא נקרא קבוע והובא דבריו בפר"ח ס"ק י"ג ובפלתי ס"ק י"ב ובפרמ"ג בש"ד ס"ק מ"ד ובתו"ד ס"ק ו' וכן הוא דעת התוס' בגיטין ובנזיר הנ"ל וכן ס"ל להתוס' בב"מ ו' ב' ד"ה קפץ ובזבחים ע"ג ב' ד"ה אלא ובפסחים ט' ב' ד"ה היינו ובחולין ל"ה א' ד"ה ספי' דהיכא דאין האי' ניכר לא מקרי קבוע אך כ' דהתוס' בסנהדרין פ' ב' ד"ה הנסקלין ס"ל דאף היכא דאינו ניכר האי' מקרי קבוע וכן ס"ל להתוס' סנהדרין ע"ט הנ"ל וכבר כ' לעיל דאין ראי' מד' התוס' ע"ט ומד' התוס' פ' שם לפ"ד הפלתי גופי' וכן ס"ל לרש"י ביבמות הנ"ל וכבר כ' לעיל בשם הב"א דאין ראי' מד' רש"י הנ"ל וכן ס"ל להרמב"ן בגיטין שם דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע וכמ"ש בפלתי שם וכן משמע מד' התוס' מנחות כ"ג א' ד"ה שחוטה דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע אך הב"א בסי' ג' כ' כיון דהוי מב"מ יש לו דין קבוע וא"כ אין ראי' מד' התוס' הנ"ל ועי"ש עוד בב"א שהביא ראי' מהרמב"ם פ"ה דטהרות מ"ת גבי שוטה אחת בעיר כל הרוקין טמאין וכ' הרמב"ם דהו"ל קבוע וס"ל דאף שאינו ניכר האי' ה"ל קבוע ועי' מ"ש לקמן בשם הב"י בפתח השער והעדות ביהוסף סי' ט"ו לדחות ראי' זו עוד כ' הב"א שם ובאמת כן משמע בכתובות ט"ו א' ט' צפרדעים ושרץ ועיי"ש ברש"י דמשמע שאין ניכר איזהו השרץ וכן מוכת בנדה י"ט דאיתא שם בברייתא זו ומסיים בה ובנמצא הלך אחה"ר הרי דמיירי שאינו ניכר ואעפ"כ נקרא קבוע עכ"ד ועי' בב"י שם שדחה ראי' זו והאריך בזה ואח"כ הביא ד' הב"א שכ' דהוי קבוע דאורייתא כיון, דא"א להם להתבטל לפי שאין עומדים להתערב כמ"ש בסי' קי"א כו' ודחה דבריו והביא ד' הפרמ"ג שכ' דמד' הרמ"א סי' קי"ד סעי' ו' משמע דאף דאין האיסור ניכר מקרי קבוע ודחה דאין משם ראי' מב' טעמים דאפשר דהרב לא קרי לי' קבוע רק מדרבנן ולכך אסור לקנות יין מבתיהם ועוד לפמ"ש דהיכא דיש בידו לברר מקרי ניכר האי' וא"כ כל שידוע שיש א' בעיר שדרכו לערב יין אם יחקור אחר זה בודאי יכול להתברר וגם לפ"ד הפוס' דבניכר לא' בעולם מקרי ניכר האי' כו' י"ל כיון שיש א' שמערב בודאי א"א לא' בעולם שלא ידע מאותו העכו"ם וכניכר האי' במקומו דמי עכ"ד וא"כ אין כאן רק דעת הרמב"ן בגיטין ס"ד א' דס"ל דמדינא אסור משמע דס"ל דכוי קבוע אף שאינו ניכר האי' וכמ"ש הפלתי והב"א שם ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד שכ' נמי דכן הוא דעת הרמב"ן אך כ' ולא בירר אי מה"ת או מדרבנן וכ"כ בב"י שם דלא ברירא לי' דעתו אי ס"ל דהוי קבוע דאורייתא או דהוי רק מדרבנן וכ' דכן יראה לכאורה דעת הרשב"א דהוא אזיל בשיטת הרמב"ן דכ' בחידושיו דאסור מדינא והוא ס"ל דהוי רק קבוע מדרבנן כמ"ש בתה"א בכ"מ דכל שאין האי' ניכר במקומו לא הוי קבוע והשיג ע"ד הפרמ"ג בש"ד הנ"ל שכ' בביאור ד' הש"ך דס"ל להרשב"א דתערובות חנויות הוי קבוע מה"ת כו' ועי' בשערי תורה שם פרט ו' שהביא נמי ד' הרמב"ן הנ"ל וכ' אך י"ל דס"ל דהוי קבוע דרבנן והביא ד' הפרמ"ג בשם הפרישה שמוכח דס"ל דתערובות חנויות לא הוי רק קבוע דרבנן כו' וכ' נמי דאין ראי' מד' רש"י ביבמות ט"ז הנ"ל די"ל דס"ל דלא הוי רק קבוע דרבנן כו' וגם כ' נמי בדעת הרשב"א דס"ל דתערובות חנויות לא הוי רק קבוע דרבנן כו' והאריך בזה ועי' במהריא"ז ענזיל שם סי' י"ח שהביא ד' הגאון ר' אברהם תאומים שכ' דהרמב"ן והרשב"א בגיטין שם ס"ל דאף שאינו ניכר האי' הוי קבוע דאורייתא והוא השיג עליו דלא מוכח כלום מד' הרמב"ן והרשב"א כו' והרשב"א ס"ל כדעת התוס' וכ' דגם הרמב"ן ס"ל כדעת התוס' דלא מקרי קבוע כיון דאין האי' ידוע אלא כיון דס"ל להרמב"ן דקרובות מהימנו לגבי דידה כי היכא דמהימנו לגבי נפשייהו א"כ ה"ל דבר שאפשר לברר לכך אין סומכין לכתחלה על הרוב וכמ"ש בהגהות אשר"י בשם ריא"ז לענין רוב המצוין אצל שחי' כו' דלכתחלה לא סמכי' ארובא כיון דאפשר לברר וכן משמע מד' רב אלפס ריש חולין כו' וה"נ כיון דאפשר לברר ע"י הקרובות לא סמכי' ארובא משא"כ לדעת התוס' דקרובות אינן נאמנות לגבי דידה וכמ"ש גם הר"ן שם א"כ א"א לברר הדבר וכל שאינו עומד להתברר סמכי' ארובא לכתחלה וכ' עוד אפשר לומר דס"ל להרמב"ן דהכא הוי שפיר קבוע שהרי האשה נתקדשה והעדים יודעים וגם הקרובות יודעות מהקידושין וא"כ ה"ל אי' ידוע במקומו אלא שאין אנו יודעים באיזה מקום הם נמצאים ואפשר שזו שקדשה עתה היא הקרובה ויודעת בעצמה הא למה הדבר דומה לט' חנויות כו' וא"י מאיזה מהן ואע"פ שגם אנו אינן יודעין איזה מהן מוכרת טרפה כיון שבעל החנות הי' יודע ה"ל קבוע שהאי' הי' ידוע וניכר במקומו לבעליו ואפשר דגם הר"ש מקינן מודה בזה כיון דבשעה שנכנס זה ליקח בשר הי' האי' ידוע במקומו לבעלים משא"כ לענין ס' נחל איתן דבשעה שאנו נכנסין לשדה זו לחרוש ולזרוע אין האי' ידוע לשום אדם בהא ליכא מאן דפליג דלא חשיב קבוע והרי דינא של הר"ש ברור ולא במחלוקת שנוי' כו' עכ"ד וסברא זו הב' הוא כהפלתי והב"א ולא כהחו"ד הנ"ל אך השערי תורה שם כ' דמד' הר"ן ביצה ז' א' מוכח דס"ל דאפי' באינו ניכר האי' הוי קבוע שכ' וז"ל ואיכא מאן דשרי אפי' ביום א' של ר"ה משום דרובן של ביצים לאו ב"י נינהו ואזלי' בח"ר כל היכי דאתיא מאן דזבין לגבי' אבל למיזל לבתי דידהו דה"ל מקום קביעותן אסור דלמא איכא חד דמזבן ביצים ב"י וכל קבוע כמעמ"ח דנוי עכ"ל הרי אף דלא ניכר האי' ס"ל דהוי קבוע ומסתימת דבריו משמע דס"ל דהוי קבוע דאורייתא כו' וגם כ' להוכיח מד' הרא"ש בחולין צ"ה דס"ל דאף היכא דלא ניכר האי' הוי קבוע והאריך בזה וגם הב"ח ס"ל דאף באי' שאינו ניכר הוי קבוע דאורייתא הובא בב"א סי' ג' וכ' דכ"כ הט"ז ס"ק ה' וכן משמע דעת הש"ך ס"ק י"ד וס"ק כ"ט ועי' בשערי תורה שם פרט ז' שכ' להוכיח מד' רש"י בזבחים ע"ג א' ד"ה נמשיך כו' כהב"ח והאריך הרבה בזה ובפרט ח' שם הביא ראי' להב"ח מחולין ס"ג ב' לוקחין ביצים מן העכו"ם כו' וליבדוק בסימנים כו' והאריך הרבה בזה ועיי"ש עוד פרט ו' ובח"א כלל כ"ג פרט ג' מה שהק' מד' הירושלמי שבת פ' כלל גדול הל' א' גדול שנשבה בין עכו"ם כו' ניחוש לכל הימים כו' ועי' בב"י שם שכ' דיש להוכיח דאף באינו ניכר האי' הוי קבוע דאורייתא מפסחים פ"ט ב' גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהם כו' והאריך בזה ועי' במהריא"ז ענזיל שם סי' י"ח מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"ג שכ' דהרמב"ם פ"ה מהל' ק"פ ס"ל כהב"ח הנ"ל דאף שאינו ניכר האי' הוי קבוע והאריך בזה ועי' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות ס' סי' רל"ג מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בב"י בסיף הס' בנעילת שערים שהק' על התוס' נזיר הנ"ל מקידושין נ"ב א' לזה ה' בנים ולוה ה' בנות כל אחת ואחת צריכה ה' גיטין כו' הרי על כל אחת אמרי' מרובא פריש ולא זו היא המקודשת וכאן לא שייך עשו שלא כהוגן דמה תעשה הבת קטנה שאבי' קיבל קידושין בשבילה כו' ואפי' אם נאמר כדקא' הש"ס התם משום קבוע דאשה הדרא לניחותא ג"כ לא א"ש כיון דבאמת ס"ל דבתערובות ל"ש קבוע ושם א"י לשום אדם מי היא האסורה ע"כ קושי' והאריך בזה וכ' דלפי שיטת המרדכי דס"ל דכל שבא האי' בתערובות ל"ש בי' ביטול אם לא כשהוברר האי' תחלה ואח"כ נתערב האי' א"ש דבאו' אחת מבנותיך לא הוברר האי' ותחלה בא בתערובות וכ' אבל כבר כ' במק"א שכל הפוס' חולקים בזה על המרדכי וכ' דלפמ"ש בפתח השער בהא דה' שנתערבו פסחיהם דכל מה שיש לתקן מקרי כאפשר לברר אי' א"כ י"ל כיון שיש לתקן האי' כגון ע"י גט וחליצה ל"ש כאן ביטול ברוב וא"כ נפ"מ אם א"א להתגרש כגון שנשחטו האחים וכדומה דא"א לתקן האי' תקרי שפיר שייך בי' ביטול ברוב או אפשר לומר לפי שיטת התוס' בנזיר דקנסי' לי' משום שעשה שלא כהוגן י"ל כיון שעשה אבי' שלא כהוגן והבנות ברשות אבי' לקדש אותן שפיר שייך למקנסי' לאב אף שזה מניע להבנות עצמן ובהן ל"ש קנס מ"מ בתר אביהן גרירא כו' ולבסוף כ' דאפשר לומר בא"א החמירו שלא לילך כאן בח"ר כמו שהחמירו לענין מים שאל"ס ולענין כמה דברים עכ"ד ועי' בהמקנה קידושין ס"ד ב' שהק' נמי כעין קושי' הב"י על התוס' נזיר הנ"ל דאמאי אסרו ר"ח שם לכל הבנות משום ס' א"א ול"א כל דפריש כו' וכ' ליישב עפ"ד המרדכי וכ' דמכאן ראי' לד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה ועי' בדורש לציון דרוש י"ג ובהג"ה מבן המחבר שם מ"ש והאריך בזה ועי' לעיל סי' ק"ב ס"ק ז' מ"ש בד' המרדכי הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה ועי' במשנת חכמים הל' ע"ז סי' מ"א ביבין שמועה אות א' שהביא מתחלה ראי' דאף שאינו ניכר האי' הוי קבוע מה"ת מע"ז נ"ג ב' אלא מדפלחו ישראל כו' מכאן ואילך נשתרי מאן מוכח כו' ואח"כ דחה זה והק' לדעת הפוס' דס"ל דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע כו' האיך אנו מקבלין גרים בזה"ז כיון דמעורב בין העכו"ם עמוני או שאר אומות האסורין לבוא בקהל נדון הרוב כדין מעמ"ח כיון דיש להם דין קבוע וספי' לחומרא כו' והאריך בזה וכ' לבסוף ליישב דחמשה קהלי כתיבי כו' וכי היכא דדרשי' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ס' יבא כו' ה"נ דרשי' עמוני ודאי ולא עמוני ס' כו' עכ"ד ועי' בספרי דברי אליעזר סי' ד' ס"ק י' שהבאתי ד' התשב"ץ הקטן סי' תקל"ח שמבואר כן להדיא דס' עמוני ומואבי מותרין כמו ס' ממזר יעוש"ה ועי"ש עוד בצפנת פענח אות ח' שהביא ראי' דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע מהא דאיתא בתרומות פ"ט מ"ה מאה לגינה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' ק' של חולין וא' של תרומה כולן אסורין וכ' הטעם דאינו עולה בא' ומאה כדין תרומה שנתערב כיון דהתרומה מופרשת ואין הקרקע בטילה והא תינח אי נימא דכל קבוע כו' אף שלא נודע מקום הקביעות כו' שפיר דמש"ה אינה בטילה כיון דערוגה אחת היא של תרומה אע"ג דלא ידיע הי מינייהו אפי"ה אין לו דין מדומע לומר דתרומה עולה בק"א כיון דה"ל קבוע אבל אי קבוע שנתערב אין לו דין קבוע כלל הוי מדינא כמו בכל האי' בטלין תד בתרי ה"ה בתרומה דיעלה בק"א כ"נ להביא ראי' קצת דקבוע שנתערב יש לו דין קבוע או מדאורייתא או מדרבנן עכ"ד ובאות י' שם הביא ראי' מהא דפריך הגמ' בגיטין נ"ד ב' ורמי דר' יוסי אדר"י דס"ל בנפלו ונתפצעו שוגג יעלו מזיד לא יעלו מהא דתנן נטיעה של ערלה כו' דמאי קושי' דלעולם אימא דס"ל לר"י כיון דאין מבטלין א"ל אם עירב אסור ולהכי בנפלו ונתפצעו מזיד לא יעלו אבל נטיעה שנתערבה אי נימא דקבוע שנתערב אין לו דין קבוע כלל א"כ אין בו אי' מה"ת אף במחובר ושפיר דלא קנסו בזה אם ליקט אף במזיד אע"כ דקבוע שנתערב אסור מדינא הלכך שייך לומר דאם ליקט במתכוין דקנסו עכ"ד ועי"ש עוד בשערי תורה פרט י' מ"ש והאריך בזה ולהפוס' דס"ל דאף בשאינו ניכר האי' מקרי קבוע יש ליישב קושי' הס' הכריתות הנ"ל מנחל איתן כמ"ש הפרמ"ג שם עפ"ד הרמב"ם פ"ט מהל' רוצח נחל איתן ששוטף בחזקה שמים עוברים בתוכו וא"כ אין אותו מקום ראוי לזריעה וליכא חששא ועוד י"ל קושי' הנ"ל דס"ל להפוס' הנ"ל כמו שכ' בס' לשון לימודים חאו"ח סי' רמ"ג דל"א כל קבוע כו' אלא היכא דשקיל או שפי' בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלי' בת"ר ודאי ודמי לבשר הנמצא דאמרי' כל דפריש כו' עכ"ד והובא דבריו בשעה"מ פ"א מהל' מגילה הל' י"א ומיישב בזה קושי' המ"ק על הר"ן פ"ק דמגילה שכ' ולענין עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה כו' או לא הורו הגאונים שהולכים בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות תומה כו' דהא קי"ל דכל קבוע כו' והשעה"מ תמה עליו מד' ס' הכריתות הנ"ל אבל הפוס' הנ"ל י"ל דס"ל כהלשון לימודים וכן ס"ל להר"ן לפ"ד הנ"ל ולפ"ד אין ראי' מע"ז הנ"ל דהתם הוי קרקע ועי' בפלתי ס"ק י"ב במוסגר ובס' ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ט מ"ש ליישב קושי' הר"ש הנ"ל והאריכו בזה ועי' בחו"ד שם שהשיג על הר"ש דל"ש ביטול קרקע בקרקע דא"כ שדה שאבד בה קבר דמטמא מדאורייתא כו' ניזיל בת"ר ועוד דבהדיא כ' רש"י בגיטין נ"ד גבי נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות דמחובר לקרקע לא בטל דה"ל קבוע מכ"ש גוף הקרקע דלא בטל עכ"ד הנה ס"ל להחו"ד דכונת הר"ש הנ"ל הוא מטעם ביטול ומש"ה הק' עליו משדה שאבד בה קבר כו' ומגיטין נ"ד גבי נטיעה כו' אבל באמת ז"א וכמ"ש במהריא"ז ענזיל סי' י"ח שם שיש חילוק בין הא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש ובין הא דאמרי' דמיעוט בטל ברוב דכל דפריש כו' אנו תולין שאין כאן כלום מן המיעוט אלא כולן מן הרוב אבל הביטול הוא בדבר שאנן ידעי' בבירור שיש כאן מן המיעוט אלא שכך גזרה התורה שיהא המיעוט בטל וכאילו אינו וביטול לא שייך אלא בדברים המטלטלים וראוין להתערב אבל בדברים שאין יכולין להתערב וכ"א עומד בפ"ע ל"ש בי' ענין ביטול כלל כו' ולא עלה ע"ד הר"ש לומר דקרקע של נחל איתן יהי' בטל ברוב שאלו כן לא הי' צ"ל שאינו קבוע מפני שאינו ניכר שהרי לענין ביטול ברוב אין חילוק ואף אי' הניכר במקומו כשרבה עליו היתר בשוגג בטל ומותר כו' אבל כונת הר"ש הוא דאלו לא היתה הקבלה ביד חז"ל כו' דכל קבוע כו' היתה הסברא נותנת דאחר שאמרה תורה אחרי רבים להטות אין חילוק בין פרוש לקבוע דכי היכי דאמרי' בבשר הנמצא ולא פי' לפנינו דחזקתו שבא מאחת החנויות הכשרות מפני שהן מרובות וע"כ אנו או' שאותו האדם שלקח הבשר מאחת החנויות נכנס אל אחת הכשרות שהן הרוב ולא אל הטרפה שהוא מיעוט כך ראוי לנו לומר גם בשעה שאנו רואים כשנכנס אל אחת מהן דודאי נכנס אל הכשרות שהן הרוב דגם בפי' אנו תולים דתחלה נכנס אל אחד הכשרות מפני שאנו תולים הפגישה יותר בחלק מחלקי הרוב מבחלקי המיעוט מה לי פי' בפנינו מה לי שלא בפנינו אבל כך באה הקבלה שכל דבר הקבוע במקומו כשהוא ניכר יהא האחד חשוב כמו הרוב ויהי' כמעמ"ח וכשפי' לפנינו ממקום הקבוע ע"י אדם כו' ונולד הס' במקום הקבוע תשיב האחד כמעמ"ח אבל כשפי' שלא בפנינו ולא נולד לנו ס' במקום קבוע אע"פ שהס' על זמן קדום שהי' אז קבוע כיון שלא הי' אז ידוע למי שמסתפק כבר אבד הקבוע חשיבתו והרי הוא ככל הספי' דאזלי' בת"ר כיון דאמרי' דאי' שאינו ניכר לא חשיב קבוע הדרי' לכללא דאחרי רבים להטות הלכך אם נתערבו החנויות ולא נודע ולא ניכר החנות הטרפה במקומו והלך א' ולקח בשר מאחד החנויות כיון דליכא חשיבות קבוע הולכין אחה"ר ותלי' דבאחת הכשרות נכנס שהן הרוב מפני שאנו תולים הפגישה יותר באחד מחלקי הרוב מבחלקי המיעוט כמו בפי' שלא בפנינו שאין בין זל"ז כלום דליכא חשיבות של קבוע אבל לא יעלה עה"ד לומר שתתבטל החנות הטרפה ולא הבשר שבתוכה כיון שאינם מתערבים ואינם עומדים להתערב כ"ש כשהם של כמה ב"א וזהו תשובתו של הר"ש הנ"ל כו' מפני שלא ניכר האי' במקומו לא מקרי קבוע ואמרי' על כל קרקע שנפגוש בה שהיא מן הרוב שאינה נחל איתן כמו דאמרי' בפי' ואין אנו צריכין לבטל הקרקע של נחל איתן כמו שאין אנו צריכין לבטל מיעוט איילונית ומיעוט בהמות טריפות ומיעוט הנשואות בעולות אבל אנו או' זו הקטנה היא מן הרוב שאינן איילונית וזו הבהמה מן הרוב השלמות וזו האשה מן הרוב שנשאות בתולות כו' וא"כ נסתלקו הקושי' מעל הר"ש הנ"ל דבשדה שאבד בה קבר לאו מדין קבוע אתינן עלה אלא מדין ס"ט ברה"ר ובבקעה בימות הגשמים הוא דמטמא מדאורייתא כו' אבל בבקעה ביהמ"ח דהוי ברה"ר אינו טמא אלא מדרבנן כו' ויתור של ערלה קודם שנטעו הי' דבר המטלטל ומתערב ושייך גבי' ביטול אבל אחר שחבירו נעשה ד"ת ולא בטל והפירות שנלקטו בטלו חשיבותן והוי כמו אגוזי פרך שנתפצעו ולכך רמי החם דר"י אדר"י ואין זה ענין להא דהר"ש הנ"ל כו' והקו' של החו"ד קו' פריכא דחשיבות הנטיעה היא מפני שעושה פירות וכשהיא מחוברת עושה פירות משא"כ בתלושה אבל קרקע בעלמא שהיא עפר הארץ לא שמענו שיהי' ד"ת אדרבה עפר שוה לתבן כו' ובטל לגבי שאר קרקע עולם כו' ואין כונת הר"ש שיתבטל קרקע של נחל איתן ברוב קרקע עולם אלא כונתו דעל כל שדה אנו או' שהיא מן הרוב שאינה נחל איתן ואע"ג דלא פריש כיון דאין לו דין קבוע יש לו דין פריש ואזלי' בת"ר כו' והאריך בזה יעוש"ה ושפיר ד' הר"ש הנ"ל ועי"ש עוד בסי' י"ט ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רי"ב מ"ש ע"ד החו"ד והר"ש הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:
ג] והנה המרדכי פ"ק דחולין סי' תקצ"ג הק' דהא עיקר קרא דאחרי רבים להטות בסנהדרין הוא וסנהדרין קבועין הן בלשכת הגזית כו' וכל קבוע כו' וחיי דל"ש לומר כל קבוע כו' אלא היכא דאיכא ספי' לברר הדבר כגון גבי ט' חנויות כו' וא"י מאיזה לקח וכן בט' ישראל ועכו"ם א' ביניהם שא"י על מי זרק אע"פ שבודאי יודע שהיהודי שם ונתכוין לזרוק ביניהם מאחר דעכו"ם א' ביניהם פוטרין לי' אבל אם מתכוין ואמר לאותו ישראל אני מתכוון חייב אע"פ שהעכו"ם עומד ביניהם וה"נ בסנהדרין כיון דיודעין ורואין מי הן המזכין ומי הן המחייבין דין הוא שנלך אחריהן ועוד דאין עושין מעשה בגופן אלא אחר הדבור הנבדל והנפרש מפיהם והוי כבשר הנמצא דאמרי' בי' כל דפריש מרובא פריש עכ"ל והובא בפר"ח שם וכ"כ הרוקח סי' תס"ז הנך ב' תי' ועי' במהרי"ק שורש קס"ט שהביא בשם התוס' פ"ק דסנהדרין כתי' הב' של המרדכי הנ"ל ועי' בס' הכריתות שם סי' קצ"ט שכ' כחי' הא' של המרדכי הנ"ל ועי' באו"ח סי' רצ"ח סעי' ז' שפ' המחבר דאם הי' הולך חוץ לכרך וראה אור אם רובן עכו"ם אין מברכין עליו ואם רובן ישראל כו' מברכין עליו והק' המג"א שם ס"ק י"ג דנימא כל קבוע כו' וה"ל ספק ותי' דזה לא מקרי קבוע דהאור פי' וכן ריח הבשמים עכ"ד וכונתו כתי' הב' של המרדכי והמהרי"ק בשם התוס' והרוקח בתי' הא' הנ"ל ולפי תי' זה א"ש מה שקשה דאמאי אזלי' בסנהדרין בת"ר והא אין שייך ביטול רק היכא דאין ניכר האי' אבל היכא דניכר האי' ל"ש ביטול ואיך יבטלו המיעוטין שהרי הם ניכרים ולפי תי' הב' של המרדכי ומהרי"ק והרוקח בתי' הא' הנ"ל ניחא דהדבור פירש ואיננו ולא הוי ניכר האי' ולתי' הא' של המרדכי והתי' הב' של הרוקח והס' הכריתות הנ"ל צ"ל דלגבי סנהדרין הוי גזיה"כ דבטל המיעוט אף דניכר האי' וכן ראיתי ברביד הזהב פ' משפטים ד"ה אחרי רבים שכ"כ אך קשה על תי' הב' של המרדכי והתי' הא' של הרוקח הנ"ל דהא בפירש לפנינו לא אזלי' בת"ר והכא הוי כפי' לפנינו דמה לי ראי' או שמיעה וכן הק' בתוס' שבת באו"ת שם על המג"א הנ"ל דהאור הוי כפי' לפנינו והובא במחה"ש שם וכ' ליישב דכונת המג"א הוא דהאור והנר או העצים הוי ב' עניינים נפרדים ונהי דהנר או העצים הויין קבועים אבל האור דעלי' מברך לא הוי קבוע וכ' דזהו נמי כונת המרדכי הנ"ל שכ' דהדבור הוי פירש אין הכונה דאמרי' מרובא פריש כו' אלא כונתו דהדבור שפירש מן האדם המדבר הוא ענין נפרד ואינו נחשב לדבר אחר עם אדם ולכן אע"ג דסנהדרין גופייהו הם קבועים דיבורם לא מקרי קבוע וה"ה באור וריח עכ"ד אבל באמת דבריו דחוקים ופשט ד' המרדכי והרוקח לא משמע כן וקושי' התוס' שבת הנ"ל עי' בראש אפרים בסוף הס' בת' התשובות סי' ב' שהביא בשם תשובת רב משולם סי' ה' שהביא בשם הח"צ שהק' קושי' הנ"ל דהא הוי כפי' לפנינו וכמו שהק' התוס' שבת על המג"א כן הק' על המרדכי הנ"ל וכ' הב"א ליישב דכונת המרדכי והרוקח הוא דבשלמא בט' חנויות כיון שהדבר שאנו צריכים לדון עליו אם הוא מן הרוב דהיינו הבשר הוא קבוע וכיון שפי' לפנינו הרי הס' נולד במקום הקביעות בשעה שלקח משם ואמרי' כל קבוע כו' משא"כ כאן דעל ישיבת הסנהדרין במקומן אין אנו צריכים לדון כלל ומה איכפת לן מה שאנו צריכים לדון בו דין רוב ומיעוט הוא על הדבור היוצא מפיהם א"כ אין כאן קבוע כלל דהדבור היוצא פי' מקום קביעותו ועל אחר שפי' אנו דנין דין רוב ומיעוט אז אף שהפרישה לפנינו אזלי' בת"ר וזה מבואר ממ"ש הפוס' כו' וגם דבר זה מתורתו של ה"ה פ"ב מהל' שבת הל' כ' למדנו כו' וא"כ ה"נ כיון דעיקר הס' דברי איזה מהם יוכשר אינו נופל כ"א אחר שדברים שביניהם נשמע בין החיים כו' ואז אין כאן קביעות כלל ולא איכפת לן מה שהפרישה הי' לפנינו כיון שעיקר מה שאנו דנים הוא אחר הפרישה וכן הוא לענין האור כיון שעיקר מה שאנו דנין הוא אחרי אשר הגיע האור לעיניהם כו' ומיישב בזה קושי' התוס' ביבמות קי"ט א' ובבכורות כ' א' כו' והאריך בזה יעוש"ה ושפיר ד' המרדכי והרוקח והמג"א הנ"ל ועי' עוד בתשובות בית אפרים חאה"ע סי' ה' מ"ש בד' המג"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' זכר ישעי' בת' התשובות סי' ט' מ"ש בד' המרדכי והרוקח והמג"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בב"י סי' י' שהק' נמי קושי' הנ"ל על המג"א וכ' לחלק בין ודאי קבוע ובין ס' קבוע כו' והביא ראי' מזה דבס' קבוע ל"א כל קבוע כו' והביא עוד הוכחה לחלק בין ודאי קבוע לס' קבוע כו' והאריך בזה יסיים כיון שלא מצאתי דבר זה מפורש בפוס' מסתפינא להקל ומ"מ באם הי' להיפך ט' חנויות מוכרות בשר נבלה ואחת כשרה דבזה ג"כ אמרי' קבוע ודאי דאין לחושבו בס' להקל עכ"ד ועי' באו"ח סי' תרל"ב בט"ז ס"ק ג' ומדבריו יש ללמוד תי' אחר על קושי' הנ"ל מסנהדרין דשאני סנהדרין שאין המיעוט מתבטל להיות כהרוב כמו ביטול האי' שהמתבטל חוזר לגמרי להיות כהמבטל משא"כ בסנהדרין שהמיעוט נשאר במקומו אלא שאין אנו חוששין לו מש"ה אזלי' בח"ר אפי' בקבוע ועי' בחתם סופר בחידושיו לחולין י"א א' שכ' דמד' הט"ז הנ"ל יש ללמוד שהדיין היחיד א"צ לחתום עצמו על הפסק הנכתב מהרוב נגד דעתו וכדעת המבי"ט ולא כהב"י כו' דאי ס"ד שצריך לחתום א"כ הרי קמן שדעת היחיד מתבטלת מהרוב ותיהדר קושי' לדוכתי' עכ"ד ועי' עוד בחתם סופר חאו"ח סי' קע"ח מ"ש בד' הט"ז הנ"ל והאריך בזה ועי' בשאילת יעב"ץ ת"א סי' קנ"ז שכ' נמי ליישב כהט"ז הנ"ל ועוד כ' שם ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' בארץ צבי שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד ברוקח שכ' בתי' הב' וז"ל והא דאמרי' ר"פ מי שמתו מדלגין היינו ע"ג ארונות דרוב ארונות עלמא יש בהם פותח טפח ומיעוט דעלמא אין בהם שמא בארונות שהי' מדלגין הי' בכולן פותח טפח ומספי' שאין אנו יודעין אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע עכ"ל וכונתו דקבוע ל"ש אלא היכא שידוע לנו ודאי שיש כאן קביעות כגון בט' חנויות אבל היכא שאינו ידוע כלל אם יש כאן קביעות מהאי' כמו התם גבי ארונות אין כאן דין קבוע כלל וכ"כ הראש אפרים שם דזהו כונתו והאריך בזה ולפ"ד הר"ש הנ"ל לק"מ דהא הוי אינו ניכר האי' בארונות ולא מקרי קבוע בכה"ג וכ"כ ביד אברהם ועי' בס' עדות ביהוסף סי' ט"ו ענף ט"ו שהביא ראי' מהא דרוב ארונות דהיכא דאינו ניכר האי' לא מקרי קבוע ולפ"ד הרוקח הנ"ל אינו ראי' דהתם א"י כלל אם יש כאן קבוע מהאי' אין כאן דין קבוע ועי"ש עוד ענף ב' שהביא ראי' דהיכא דאינו ניכר האי' לא מקרי קבוע מהא דתנן בשקלים פ"ח מ"א כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורים ולא מחזקינן להו ברוקו של זב וזבה שהם מטמאים אדם וכלים משום דאזלי' בת"ר ואי נימא דקבוע הוי אף בשאינו ניכר האי' א"כ גם כאן הוי קבוע כו' וע"כ דבכה"ג לא הוי קבוע ודחה זה דהרוק הוי כפי' ובדפי' אזלי' בת"ר אף בחנויות עכ"ד ולפ"ד יש לדחות ראי' הב"א סי' ג' שכ' דהרמב"ם ס"ל דאף היכא שאינו ניכר האי' מקרי קבוע מטהרות פ"ה מ"ח שוטה א' בעיר כל הרוקין טמאין וכ' הרמב"ם שם דה"ל קבוע כו' ולפ"ד העב"י אינו ראי' דהא הרוב הוי פי' וזהו כמ"ש המרדכי והרוקח ומהרי"ק בשם התוס' הנ"ל גבי סנהדרין דהדבור מקרי פי' ה"נ הוי הרוק פי' ועכצ"ל דכונת הרמב"ם הוא דהחכמים החמירו בו יותר מאם נמצא רוק בשוק ולא הוחזק שוטה בעיר דשם אין מחמירין והיכא דאיכא שוטה מחמירין וכן ראיתי בב"י בפתח השער שכ' נמי כן לדחות ראי' הב"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בנחלת יעקב בסוף הס' בתשובות הגאון ר' אברהם תאומים שם סי' ב' שכ' דדין זה אי היכא שאינו ניכר האי' מקרי קבוע תליא בפלוגתא דר"ש ורבנן בסנהדרין ע"ט א' עפ"ד התוס' שם כו' והביא ראי' מפסחים פ"ט גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן כו' והאריך בזה והיינו כד' הב"י הנ"ל ועי' במהריא"ז ענזיל שם מה שהשיג עליו והאריך הרבה בזה ועי"ש עוד בב"א ובב"י ובעב"י מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ד] ולענין ס"ס אי מהני בקבוע הנה הפרמ"ג שם נסתפק בזה כגון ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת ס' נבלה או ס' טרפה ולקח מאחת מהן וא"י מהו כו' די"ל כיון דלא מהני רובא כ"ש דלא מהני ס"ס כו' א"ד אין לך בו אלא חידושו אבל ס"ס מהני כו' עכ"ד ועי' בתו"ד בחידושים ס"ק י"ב שכ' בפשיטות דאפי' ס' טרפה בקבוע אסור ולא הוי ס"ס ועי' בבית יצחק סי' ג' שהאריך הרבה בזה ופ' דבס' טרפה דיש להקל בקבוע בס"ס אבל אם בחנות האחת ס' נבלה נ' דתליא במחלוקת הפוס' אי מהני ס"ס במקום חזקה כו' ומ"ש בסוף הס' בנעילת שערים סי' ג' מ"ש והאריך בזה ובסי' ז' שם מ"ש באם הי' אי' דרבנן בקבוע אי הוי כספי' דרבנן לקולא או לא כו' והאריך בזה יעוש"ה עוד כ' הפרמ"ג שם להסתפק אי אזלי' בתר חזקה גבי קבוע אי נימא כיון דגלי לן קרא דבקבוע לא אזלי' בת"ר א"כ ה"ה דלא אזלי' בתר חזקה כו' א"ד היכי דגלי גלי כו' עכ"ד ועי' בחו"ד בחידושים שם שכ' בפשיטות דלא אזלי' בחר חזקה בקבוע ומד' הרמב"ן הנ"ל שהביא הר"ן בגיטין ס"ד שחולק על התוס' וס"ל דמדינא אסורות כל הנשים לו וכ' וז"ל ומה שלכ"ע מותרות הנשים להנשא הוא משום שיש להם חזקת פנוי' משא"כ לדידי' אסורות הנשים שיש קרובות שאין חזקת הקרובות מועלת כאן משום שאין באין לפנינו לדין כו' עכ"ל מוכח דס"ל דבמקום שיש חזקה להתיר לא מהני דין קבוע לאסור וכן ראיתי בב"י שם סי' ד' שכ' להוכיח כן מד' הרמב"ן וכ' אבל לפ"ד התוס' שכ' מהך קושי' דלמה אין הנשים אסורות לכ"ע דאין זה מדינא אלא מקנסא מוכח דס"ל דאף במקום חזקה אסור קבוע וכ' אך לפ"ז יהי' ד' התוס' אלו סותרים למ"ש בפסחים ט' ב' גבי ט' ציבורים שהק' על רש"י שפי' דהבעיא הוא לענין בדיקה דהא הבית הוא בחזקת בדוק הרי מוכח דס"ל במקום חזקה אין קבוע מועיל וכדעת הרמב"ן וכ' דאפשר לדחוק בד' התוס' נזיר ולומר דגם הם מודים לזה דאזלי' בתר חזקה רק שהק' דהא ע"כ ס"ל לר"י דאין חזקה מועיל כאן דאל"כ למה אסורות למקדש העמיד הקרובות בחזקת פנוי' ולא ס"ל כסברת הרמב"ן דמשום שאין באין לפנינו לדין דלא יועיל חזקה שלהם ולכן הוצרכו לומר דאין זה מדינא אלא מקנסא וא"כ שפיר י"ל דגם ר"י ס"ל הכי ומ"ש דלכך אין אסור מדינא משום שאין האי' ניכר ולא כ' משום חזקה לרווחא דמלתא כ"כ ולפי האמת גם משום הך טעמא אין זה מדינא וכיון שמד' התוס' דפסחים מוכח להדיא כן ואף שיש לדחוק ולחלק בין אם החזקה הוא בקבוע עצמו כגון שאר נשים שבתערובות דבזה לא מועיל החזקה למחשבי' בודאי היתר אלא כספק השקול משא"כ חזקת הבית שעומדת בחזקתה אין הס' אוסרו מ"מ כיון דהרמב"ן כ' בפירוש דמהני חזקה ופשט ד' התוס' דפסחים מורין כן למה נשווי פלוגתא בין הפוס' בכדי כיון שיש ליישב ד' התוס' דנזיר וכ' ומהך סוגיא דספ"ק דיבמות כו' דחוששין לקידושין משום דוכתא דקביעי י' שבטים משמע קצת דחזקה אין מועיל דא"כ למה חוששין לקידושין העמיד האשה על חזקת פנוי' אך לפמש"ל דהא דמסיק שם דעשאום כעכו"ם גמורים מוכח דאין זה קבוע דאורייתא רק הוא חששא דרבנן ולחומרא לבד א"כ א"ש דבאמת במסקנא אזלי' בתר חזקה וכמ"ש עכ"ד ועי' בשערי תורה שם פרט ד' שהביא ד' הפרמ"ג והחו"ד הנ"ל וכ' דלפמ"ש התוס' בנדה י"ח א' ד"ה אחר דבט' חנויות איכא חזקה כנגד הרוב דבהמה בחזקת אי' עומדת קשה אמאי בקבוע הוי ס' השקול נימא כיון דאמרת דהוי כמעמ"ח והוי ס' השקול נוקי בחזקת אי' ויהי' ודאי אי' דחזקה הוא כודאי ונפ"מ טובא בין ודאי לס' עי' סי' ק"י סעי' ז' ולכאורה מוכח כו' כהחו"ד דלא מהני חזקה בקבוע וכ' דדין זה הוי ספי' דדינא עוד כ' שם להשיג על הפלתי לעיל סי' ס"ג ס"ק ג' שכ' דבט' חנויות ליכא חזקה כו' מד' התוס' הנ"ל ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב שהשגתי נמי כן על הפלתי מד' התוס' הנ"ל ועי"ש עוד בשערי תורה מ"ש ליישב קושי' הש"ש שמעתא ד' פ"ג על התוס' הנ"ל ומ"ש דאמאי נקטו הש"ס וקמאי ט' חנויות כו' דאחת מוכרות בשר נבלה ואמאי לא נקטו גם באחת מוכרות בשר טרפה כו' והאריך בזה יעוש"ה. עוד כ' הפרמ"ג שם להסתפק אי אזלי' בתר קורבא בקבוע כו' מי נימא כיון דקבוע לא אזלי' בת"ר כ"ש בתר קורבא א"ד ל"א כו' עכ"ד ובחו"ד שם כ' בפשיטות דלא אזלי' בתר קורבא בקבוע ועי' בפלתי ס"ק ז' שכ' נמי להסתפק בזה והביא קצת ראי' לזה מנזיר י"ב הנ"ל דאמר התם כו' דאסור בכל הנשים שבעולם כו' משום דה"ל קבוע כו' וקשה אותה עיר שהשליח שוכן בה יאסרו הנשים ואידך יהי' מותרים דהא הם קרובים לשליח משארי נשים שבעיירות אחרות ואזלי' בתר קורבא דקורבא דאורייתא ועכצ"ל הואיל דחדית לן רחמנא דקבוע דוחה רוב ורוב עדיף מקורבא אף לקורבא דוחה ולא אזלי' בתר קורבא כלל ומידי ספי' לא נפקא עכ"ד ועי' בגליון מהרש"א והנה ראי' זו אינה אלא לפי שיטת הרמב"ן הנ"ל דס"ל דמדינא אסור משום דה"ל קבוע אבל לפ"ד התוס' הנ"ל דלאו מדינא אסור אלא משום קנסא ליכא ראי' וכ"כ הב"י שם סי' ה' אך כ' דלפמ"ש האחרונים דהך חזקה דשליח עושה שליחותו לא ברירא כאן דאין ביד השליח לקדש דשמא לא תתרצה האשה להתקדש א"כ י"ל דכאן אין ראי' לומר דמסתמא מעיר הקרובה דשמא שם לא מצא אשה שרוצה להתקדש ועכצ"ל דלכך אסור משום דבכל העולם א"א לומר שלא ימצא איזו אשה שתרצה להתקדש וא"כ אין כאן קורבא כלל ואח"כ האריך בד' הגמ' ב"ב כ"ד א' בהא דאמר אביי כו' דם הנמצא בפרוזדור כו' ומסיק דהך דינא אי אזלי' בתר קורבא בקבוע הוי ספי' דדינא וצ"ע עכ"ד ועי' בתשובות בית אפרים חאה"ע סי' י"א שכ' דקורבא מהני בקבוע והביא ראי' לזה ממתני' פ"ג דערלה והובא בקידושין ל"ט א' ספק ערלה בארץ אסור כו' ופי' הר"ן שם וז"ל כגון שבתוך הגן יש נטיעות של ערלה ונטיעות של היתר ופירות נמכרין חוצה לו בפתח הגן וקא' דבארץ אסור דכיון שעל פתח הגן הן נמכרין מוכחא מלתא דמפירות הגן הם וליכא אלא חד ספי' עכ"ל משמע שאלו לא הי' זו דנמכרין על פתח הגן הו' כאן ס' שמא מכרמים אחרים וא"כ קשה אמאי לא ניזל בת"ר דכרמים של היתר דעדיף מקורבא וע"כ לומר כיון דהם נמכרין על פתח הגן עדיין לא פירש ממקום קביעתו והוי כמעמ"ח ואפי"ה מטעם דקורבא אסרי' לי' ואמרי' דמכרם זה בודאי הם ואין כאן רק ס' אתר וכ' אך המרדכי בסוף הפ' מפרש מתני' דערלה מיירי שאין שם שום כרם של היתר סביבותיו ואפי"ה הוי ס' ערלה כיון שנמכרין חוצה לו ובסוריא שרי כו' דלא ס"ל כן והק' עליו ואח"כ הביא ראי' מד' הראב"ד פ"י מהל' ע"ז דאזלי בתר קורבא בקבוע כו' ודחה זה ואח"כ הביא ראי' מד' המרדכי סוף חולין כו' הק' ר' משולם לר"ב הא דאמרי' חורי הנמלים כו' דאזלי' בחר קורבא בקבוע ואח"כ דחה זה והאריך הרבה בזה ומשמע דדעתי' דאזלי' בחר קורבא בקבוע יעוש"ה:
ה] ולענין היכא דאיכא רוב חנויות דמוכרות בשר שחוטה וחנות אחת המוכרח בשר נבלה ויש בחנות הזו הרבה בשר נבלה יותר ממה שיש בשר כשר בכל הט' חנויות אי אזלי' בתר רוב המוכרין או בתר רוב בשר הנה החו"ד כאן בס"ק ג' כ' בפשיטות דאזלי' בת"ר המוכרין כו' כיון דהס' הוא מאיזה מוכר נלקח אזלי' בת"ר המוכרין ולא בת"ר בשר עכ"ד וכ"כ בחידושים ס"ק י"א ולעיל בסי' ס"ג כ' החו"ד בס"ק ב' להסתפק בזה כו' וכ' דבשקלים פ"ז מ"א גבי טעות שנמצא בין שקלים לנדבה כ' הרע"ב והתיו"ט דאזלי' בח"ר מעות וכן בפסחים ז' א' גבי תיבה שנשתמש בה מעות כו' אזלי' בת"ר מעות שבציבור וכן בב"ב סוגיא דניפול בנמצא בין ב' שובכות אזלי' בת"ר יונים ולעומת זה יש הוכחה להיפך מאבידה וברוב ישראל חייב להכריז אף דהעכו"ם עשירי טפי ויש להם רוב מעות וכ' לחלק דבדבר שפירש ממילא או אפי' לקחו אדם וא"י מאיזה מקום לקח דאזלי' בת"ר בשר ורוב מעות שבציבור והטעם דהא אם הי' הציבור הגדול של היתר מחולק על כמה ציבורים שיהי' בכל א' כפי ערך שיש ג"כ בציבור קטן היינו או' דמנייהו פריש כיון שיש בהם רוב ציבורים א"כ מה בכך שהציבור הגדול מונח ביחד ונוגע אחד בחבירו מ"מ רואין אותו כאלו הוא מחולק דמה הפרש יש בין אם נוגע א' בחבירו או לא כיון שהס' הוא ג"כ מאיזה מקום מהציבור נפל זה הרי יש רוב מקומות להתיר אבל באבידה שהס' הוא איזה איש הביאו לכאן וכן כשיש ס' איזה איש נחנו לידו הולכין בת"ר אנשים שנולד עליהם הס' וראי' לזה דבממון ג"כ אזלי' בת"ר כשפי' כמבואר בחו"מ כו' וכן הוא בתשובות מיימוני כו' דאזלי' בת"ר מעות שבכיס כו' ובאבידה אזלי' בת"ר אנשים ולא בת"ר ממון וכן אם היורש יאמר לשנים א' מכם הפקיד אצל אבי מנה וא"י מי דלא משגיחין במי שיש לו רוב ממון א"ו דיש חילוק בין נלקח או פי' מעצמו ובין כשהס' בא ע"י האיש הנותן והמביא לכאן דאזלי' בת"ר אנשים שהס' נולד עליהם וה"נ בנ"ד כו' דאזלי' בת"ר אנשים המצויין כאן כו' והרי הס' נולד מאיזה מוכר בא הבשר הזה דמה לי אם יש ס' אם המוכר עצמו אבדו בכאן דודאי הוי דאזלי' בת"ר המוכרין כמו באבידה ומה לי כשהס' נולד מאיזה מוכר בא ואזלי' בת"ר המוכרין עכ"ד הרי שמחלק בין נלקח או פי' מעצמו ובין כשהס' בא ע"י האיש הנותן והמביא לכאן כו' דלא כמ"ש כאן בפשיטות דלעולם אזלי' בת"ר המוכרין ולא בת"ר בשר ובאמת הוכחת החו"ד מהא דאבידה אינה הוכחה דאטו אם הנכרי הולך בשוק לוקח מעותיו וכלי תשמישו בידו וכן ראיתי בבינת אדם סי' ט"ז שדחה נמי כן הוכחה הנ"ל של החו"ד והביא ראי' מהא דשקלים הנ"ל דאזלי' בת"ר מעות ועוד כ' שם לדחות ד' החו"ד הנ"ל ועוד דבשלמא בשקלים שאנו דנים על המעות אם הם מעשר וכן באן הבשר שאנו דנים אם הוא טרפה אזלי' אתר רוב מעות או בשר אבל התם אין אנו דנים על המעות אלא מי שהוא אבדה אם ישראל או נכרי ולכן אזלי' אחר רוב אנשים וכ' דהציע זה לפני הגאון בעל חו"ד ושתק לו והביא ראי' מהא דפסחים ז' הנ"ל ומד' הרמב"ם פ"ת מהל' מכ"א כו' דלא כ' כלשון הברייתא ובנמצא הלך אחה"ר והאריך בזה ופ' דאזלי' בת"ר בשר ולא בת"ר המוכרין ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק נ"א שכ' בכונת הש"ך על העט"ז דאזלי' בת"ר חנויות ולא בת"ר בשר וכהחו"ד כאן ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' דלכאורה מבואר מלשון הברייתא דאם אחת מוכרת בשר טרפה ורוב חנויות בשר כשרה בנמצא הלך אחה"ר ואף דאותה שמוכרת בשר טרפה יש בה בשר הרבה יותר מכל הט' חנויות שמוכרות בשר שחוטה לא אזלי' אחר רוב בשר רק אחר רוב החנויות והטעם משום דמי שלוקח בשר מן המקולין אינו משגיח אם יש במקולין טריפות הרבה או מעט רק אם יש במקולין כדי צרכו וא"כ קרוב הדבר שלקח מן הט' משנימא שלקח רק מן המקולין האחת שמוכרת בשר טרפה כיון דהט' הן רוב אמנם עדיין קשה כיון שהלוקחין מן אותה החנות שיש בה הרבה בשר טרפה המה מרובים מן הלוקחין של ט' חנויות אחרות ויותר נימא שנפל מן המרובין משנימא שנפל מן המיעוט ועכ"פ מיד ס' לא נפק ונ' דכיון דבעת שהי' ביד הלוקח ופי' מן המקולין הי' אצלינו בחזקת היתר והיינו דחזקה אתיא מכח רובא דבודאי לקח מן הרוב אף שכעת שנמצא א"י מאיזה מהן נפל אין מוציאין הדבר מחזקתו הראשונה כו' עכ"ד והיינו נמי כהחו"ד הנ"ל ועי' בכנסת יחזקאל חיו"ד סי' כ"ד שכ' נמי בפשיטות כהחו"ד הנ"ל דאזלי' בת"ר המוכרין ולא בת"ר בשר ומה שהק' שם עפ"ז על התוס' חולין ס"ג ב' ד"ה ודלמא עי' בס' נחל אשכול הל' סימני בהמה סי' כ"ב אות י' מ"ש ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי' בהפלאה כתובות ט"ו א' שכ' נמי בפשיטות כהחו"ד הנ"ל דאזלי' בת"ר המוכרין ולא בת"ר בשר ועי' בברוך טעם בסוף הס' בתשובה שם סי' א' ב' שכ' נמי כהחו"ד הנ"ל דאזלי' בת"ר המוכרין ולא בת"ר בשר והביא נמי ד' הפלאה הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ח חאו"ח סי' ע"א שכ' דכן משמעות לשון הברייתא ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה כו' הרי שחושב רק מספר החנויות ולא הזכיר מספר הבשר ואולי יש בחנות האחת הרבה מאד ובט' חנויות יש בכל אחת רק מעט וכן הוא לשון המשנה במכשירין פ"ב מ"ט מצא בה בשר הולכים אחר רוב הטבחים אם הי' מבושל הולכים אחר רוב אוכלי בשר מבושל הרי שלא אמרה המשנה הולכים אחר רוב בשר הנאכל אבל אמרו הולכין אחר רוב האוכלים עכ"ד והיינו כהחו"ד הנ"ל אך מסיים ועכ"ז אינני תוקע עדיין יחד קבוע בדבר זה להקל אבל להחמיר ודאי יש לחוש ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' מ' מ"ש לחלק דאם לא נמכר מכל חנות רק בהמה אחת או שנים וכל שאר הבשר נשאר במקומו הולכין אחר החנויות דמה יושיענו זה הבשר שהוא הרבה בחנות כיון שנשאר מונח במקומו אבל אם יש בא' י' בהמות נבלה ובט' יש בכל א' אחת כשרה ומכרו כולם כל הבשר פשיטא דבכה"ג אזלי' בח"ר הבשר שנמכר היום דמה יושיענו רוב החנויות כיון שמוכר א' מכר יותר משאר המוכרים כולם כו' והביא ד' הפלאה הנ"ל וגם הביא ד' החו"ד והשיג עליו והאריך בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח שהביא ראי' מד' התוס' פסחים ז' א' הנ"ל כו' דאזלי' בת"ר מוכרין ולא בת"ר בשר וכ' דיש לדחות ראי' זו והביא ד' החו"ד דסי' ס"ג הנ"ל וכ' דיש תלמוד ערוך מבואר ההיפך בב"ב צ"ג כו' ת"ש המוכר פירות לחבירו כו' תנאי היא דתניא המוכר פירות לחבירו כו' זרע פשתן אינו חייב באחריותן ר' יוסי או' נותן לו דמי זרע אמרו לו הרבה לוקחין אותן לדברים מאן תנאי אלימא ר"י ואמרו לו תרווייהו בת"ר אזלי מר אזיל בת"ר דאינשי ומר אזיל בת"ר דזריעה אלא ת"ק ור"י ואי ת"ק ואמרו לו הרי דשם הס' הוא ע"י הנותן והמביא ולא בדבר דפי' ממילא הרי בזה פליגי ר"י ואמרו לו דר"י אזיל בת"ר דזריעה והך אמרו לו אזלי בת"ר דאינשי ות"ק אזיל ג"כ בת"ר דזריעה אלא דס"ל נהי דאזלי' בת"ר דזריעה מ"מ אין הולכין בממון אחה"ר אמנם לולי זאת הי' אזיל בת"ר דזריעה ומסתמא הלכה כן כיון דת"ק ור"י דנימוקו עמו ס"ל כן ה"ה בנ"ד הי' לנו למיזל בת"ר דבשר כו' וצ"ע לדינא כו' עכ"ד ועי' בעדות ביהוסף שם שהביא נמי ראי' זו מהא דפליגי ר"י ואמרו לו הנ"ל והביא ד' הכני"ח והנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בב"י סי' ח' שהשיג על הבינת אדם הנ"ל ודחה הראי' שהביא מלשון הברייתא כו' דלדידי' נמי קשה למה נקט סתם הלך אחה"ר ולא פי' מאיזה רוב איירי ומסתימת לשון הרוב דנקט בה"א הידוע ולא אמר סתם רוב משמע דכוון לרוב דמיירי בי' מעיקרא והיינו מה דקא' רוב חנויות מוכרות הרי אדרבה מוכח מלשון זה דאזלי' בת"ר חנויות ולא בת"ר בשר ומה דלא נקט סתם ובנמצא מותר נ' דבא לרמוז דבקבוע אזלי' ג"כ לקולא ברוב חנויות מוכרות בשר טרפה דבזה אי לקח ממקום הקביעות הוי ס' משא"כ בנמצא הוי ודאי אי' ולכן נקט סתם ובנמצא הלך אחה"ר וכ' דבזה מיושב ג"כ לשון הרמב"ם ששינה ללשון הברייתא כו' משום שמפרש ג"כ הברייתא דאיירי בב' גווני לקולא ולחומרא ונפ"מ אם הוא ס' אי' או ודאי ולכן נקט הרמב"ם ג"כ דין נמצא בב' גווני היינו ברוב ישראל וברוב עכו"ם וגם דתה ראי' הב"א מד' התוס' נדה י"ח הנ"ל וכ' דהא אנו דנין כאן על חתיכה הזאת הנמצאת וא"י אם היא מהחנות הנבלה או מן הכשרה א"כ יש כאן חזקה לחתיכה זאת כ"ז שא"י אם נשתטה כראוי העמידנה על חזקתה כמו שהיתה בחיים בשלימותה וגם דחה ראי' הב"א הנ"ל מהא דשקלים כו' וכ' דגם מד' הפלתי שחי' לשנא דנקט ובנמצא כו' ולא נקט סתם מותר באופן אחר מוכח מדבריו ג"ב דאזלי' בח"ר חנויות דאל"כ לא הי' כאן מקום לקושי' כלל וכמ"ש הב"א וגם כ' להוכיח מד' הרשב"א בתוה"ב שכ' אם שכונה בעיר בפ"ע רובה ישראל לא אזלי' בת"ר העיר אף שרובה עכו"ם והביא ראי' מברייתא דנקט ובנמצא הלך אחה"ר אף דאין דלתות המדינה נעולות ואם נאמר דמ"ש הברייתא הלך אחה"ר לא קאי על רוב שמיירי שם תחלה דהיינו רוב חנויות א"כ אין ראי' לדבריו דאפשר לומר מ"ש הלך אחה"ר ר"ל אתר רוב הנכנסים בעיר א"ו מלשון הרוב דנקט בה"א הידוע משמע דמיירי ברוב דנקט תחלה ושפיר מוכת דינו של הרשב"א כו' והאריך בזה ופ' דאזלי' בת"ר חנויות וכ' אכן אם ידוע שרוב. החנויות ודאי לא יספיקו לרוב קוני הבשר שבעיר והחנות מספקת לכולם בזה ודאי צדקו ד' הב"א דאזלי' בת"ר בשר ולא בת"ר חנויות עכ"ד וכ"נ עיקר לדינא דאזלי' בת"ר המוכרין ולא בת"ר בשר ועי"ש עוד בב"י שכ' להסתפק דאם בחנויות הם שווים רק בבשר יש בא' רוב מחבירו ונמצא חתיכת בשר אי אזלי' בת"ר בשר והוי כודאי בין לקולא בין לחומרא או דהוי ס' כו' והביא מתחלה ראי' מנדה י"ז ב' גבי דם הנמצא בפרוזדור כו' דאזלי' בת"ר דמים הבאים. מן המקור כו' ודחה זה ואח"כ הביא ראי' ממשנה פ"ז דתרומות ב' מדוכות אחת של תרומה ואחת של חולין ונטלו מא' מהם וא"י. ממי נטל אני או' משל חולין נטל ולא חילקה המשנה בין אם התבלין שבמדוכה של אי' מרובה משל היתר או לא אע"כ כיון דדי. לו בתבלין של היתר בלבד הוי ס' השקול אי נטל מן האי' או מההיתר ואזלי' בתר המדוכות א"כ ה"ה בנ"ד כיון דיש די בכל חנות בשר לבני העיר עכ"ד ועי"ש עוד במקמ"ח שכ' דזה פשוט דהך דינא דט' חנויות מוכרות בשר שחוטה כו' ה"ה בחנות אחת הדין כן היינו אם יש בחנות בשר שחוטה ובשר נבלה ואינו מעורב ביחד רק כ"א ניכרת בפ"ע ולקח מחנות וא"י אם קנה בשר נבלה או בשר שחוטה הוי קבוע כו' ובנמצא הלך אחה"ר היינו אח"ר בשר הנמצא בחנות זה אם הרוב הוא בשר נבלה הוי נבלה ואם הרוב הוא בשר שחוטה הוי בשר שחוטה וכ' דזהו כונת הש"ך ס"ק כ"ח כו' ומיישב בזה קושי' הפרמ"ג ס"ק י"ד על הש"ך בד' הרשב"א יעוש"ה ועי' ביד אברהם מ"ש בזה:
ו] עוד כ' החו"ד בסי' ס"ג דאם נמצא בשר ביום שהכשרות הם רוב ויש לספק שהבשר מונח כאן מכמה ימים נ' שמצרפין כל המכירות שהי' באותן הימים שיש לס' בבשר הנמצא ואזלי' בת"ר המכירות שהי' באותן הימים דדמי להא דמבואר בפסחים במעות שנמצא בהר הבית אפי' ברגל שהרוב מעשר אזלי' בת"ר דשתא וה"נ דכותי' עכ"ד ולכאורה לפמ"ש המג"א באו"ח סי' שד"מ ס"ק א' גבי ההולך במדבר כו' ואע"ג דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע עכ"ד הרי דס"ל דהיום הוי קבוע וא"כ ה"ג. נימא דהוי קבוע והוי כמעמ"ח וצריך למיזל בתר השתא והוי לן להכשיר כיון שהיום הם רוב כשרות וכבר נשאלתי מהרב הגאון ר' שמשון ז"ל אב"ד דק"ק וויסאקי דליטא בחנויות דביום אחד בשבוע הוי רוב טריפות ובשאר הימים הוי רוב כשרות והוא לקח וא"י באיזה יום לקח האיך הדין של הבשר ולכאורה לפ"ד המג"א הנ"ל דהיום מקרי קבוע אסור הבשר ולפ"ד החו"ד הנ"ל מותרן הבשר דאזלי' בת"ר ימים אך לפ"ז קשה על המג"א מד' הגמ' פסחים הנ"ל דאמרי' בהר הבית לעולם חולין ואמאי לא ניחא דהיום מקרי קבוע והוי כמעמ"ח והוי לן למיזל לחומרא ולמימר דהוי מעשר וצ"ל דלא דמי דשאני החם בההיא דהמג"א דהא יש לפנינו יום השבת ואנו מסופקים על עצם היום אם הוא חול או שבת בזה שייך לומר דהוי קבוע על הימים שלפנינו אבל בההיא דפסחים הנ"ל דאין הס' על עצם היום רק דהס' הוא על המעות אם הם חולין או מעשר מש"ה אמרי' דאזלי' בת"ר דשתא ובזה ניחא נמי דלא תקשי על המג"א הנ"ל מנדה נ"ז ב' דאמרי' דאם רוב ימים טמאים טמאה ול"א דהוי קבוע מחמת היום דהתם נמי אין הס' על עצם היום רק דהס' הוא על האשה ועל מה שנגעה מש"ה אמרי' דאזלי' בת"ר ימי' ושפיר ד' המג"א וה"ה נמי כאן דאין הס' על עצם היום רק על הבשר מש"ה אמרי' דאזלי' בת"ר וכמ"ש החו"ד הנ"ל דוה דמי להא דפסחים הנ"ל דאזלי' בת"ר דשתא משום דהס' הוא על המעות וה"נ הוי הס' על הבשר וכן נמי בהך דינא דחנויות הנ"ל הוי הס' על הבשר ולא עצם היום בזה נ' דשפיר אזלי' בת"ר ימים אף לר' המג"א הנ"ל וכשר הבשר דדמי לההוא דפסחים ולהא דחו"ד הנ"ל וכן ראיתי בס' עין יצחק ח"ב סי' ז' שכ' באיש שרוב ימיו הוא חלים אך מיעוט ימיו הוא שוטה כו' ונולד ס' בעת שנכתב הגט אם הי' חלים או שוטה דיש לנו למיזל בת"ר ימיו כו' והביא ראי' מהא דנדה הנ"ל וכ' בהשמטה שם דל"ד להא דהמג"א הנ"ל דהתם הוי ס' על עצם היום כו' אבל הכא עיקר הס' הוא על טבע של האיש הזה בעת הגט אם הי' חלים או שוטה שפיר יש לדון דניזל בת"ר כו' עכ"ד והיינו כמ"ש ועי' בפנים שם מ"ש עוד לחלק בזה יעוש"ה אבל באמת מ"ש העין יצחק לדון באיש שרוב ימיו הוא חלים כו' דיש למיזל בת"ר ימיו אינו מוכרח לפמ"ש הבריח אברהם חאה"ע סי' ע"ו אות י"ג דבכל מעשה שאנו מסופקין אימת נעשה לא תלי' בת"ר ימי' כיון דהמעשה נעשית בזמן קצר מבלי שיהות זמן תולין תמיד שאח"ז מזמן קרוב נעשית המעשה והא דקי"ל התם בהר הבית חולין כו' אין הטעם בחולין טפי שמעשה הנפילה נעשה ברוב יומי שתא אך דהטעם הוא כיון שאנו מסופקים על המעות אי חולין או מעשר ואף דבשעת הרגל הכל מעשר אנן מחשבים הכולל של כל המעות שבאו להר הבית כו' הוא רוב מעות חולין ואין אנו דנין כלום על מעשה הנפילה בזמן אינוח נעשית רק על המעות הבא להר הבית שהוא רוב חולין אבל היכא שאנו דנין על המעשה אימתי נעשית אין תולין בחר יוחי שתא אך שמחזקינן שאח"ז נתחדש המעשה כו' ומיישב בזה כמה קושי' מגבינות דלעיל סי' פ"א ומכתובות ט' א' כו' והאריך בזה יעוש"ה וא"כ בנידון של העין יצחק הנ"ל דהס' הוא על המעשה בכתיבת הגט אימת נעשית לא אזלי' בזה בת"ר ימיו והא דאמרי' בנדה הנ"ל דאם רוב ימי' טמאים טמאה לא תקשי על הברית אברהם דהתם הס' הוא על הכלי אם היתה טמאה כשנגעה או לא שפיר אזלי' בזה בת"ר ימי' ושפיר ד' הב"א הנ"ל ועי' בהגהות הרש"ש בכתובות ט' א' שהק' מדוע לא נלך באשת כהן אח"ר הזמן שעבר עלי' טרם שנתארסה כמו במעות שנמצא בהר הבית לעולם חולין כו' דאזלי' בת"ר דשתא וכ"כ קשה בנדה ר"פ האשה גבי ג' שלבשו חלוק א' דניזל אתר מי שלובשת זמן ארוך יותר מחברותי' וכן בדוכתי טובי ואף שיש לדחות הראי' מהא דשקלים דשם י"ל דהטעם הוא דכי תצטרף כל המטות דתולין דכל השנה יהי' יותר ממעות מעשר דרגל דכל השנה מ"מ הסברא בעצמה ישרה היא דניזל בת"ר הזמן ורוב וקרוב הולכין אחה"ר ועי' פסחים ז' ע"כ קושי' ולפ"ד הברית אברהם הנ"ל לק"מ דבאשת כהן שאנו מסופקין על המעשה אימת נעשה לא תלי' בת"ר הזמן אבל עכ"פ מ"ש העין יצחק ע"ד המג"א הנ"ל הוא נכון וכמ"ש וא"כ כשר הבשר אף לד' המג"א וכנ"ל ועי' בחתם סופר חאו"ח סי' קע"ח ובס' זכר ישעי' בח' החשובות סי' ז' בתשובת החתם סופר. שם ובסי' ט' שם ובחתם סופר בחידושיו לשבת ס"ט ב' מ"ש ע"ד המג"א הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
ז] עוד כ' החו"ד בס"ק ג' דדוקא אם הס' נולד בחנויות כגון שכל חנות עומדת בפ"ע ולא נתערבו הריאות רק שנולד לנו הס' באיזו מקולין נמצא הטרפה כו' כיון דאזלי' בת"ר החנויות והמוכרין ול"ש ביטול בחנויות באופן זה מקרי קבוע אבל בגוונא שכ' הש"ך שנתערבו הריאות ונמצא אחת טרפה בזה כיון דעיקר התערובות הוא בבהמה ולא בחנות ודאי רלא מקרי קבוע כו' עכ"ד ועי' בבית יצחק בפתח השער שהשיג עליו וכ' דלפמ"ש להוכיח מסוגיא דה' שנתערבו פסחיהם אפי' אם הי' התערובות מאחר שכל בהמה היא של אדם אחר ל"ש בו ביטול שלו בשל חבירו דהא שם ג"כ נתערבו העורות ונמצא יבלת בא' מהם ודמיא לנתערבו הריאות ממש וכ' דלא ידעתי שום הפרש ביניהם דמה בכך דהריאות נתערבו כיון דכל ריאה שייכה לאדם אחר גם הבשר שנשאר מהבהמות שהריאות נפרשו מהם מיוחדים כל א' בחנות מיוחדת כו' עכ"ד יעוש"ה:
ו בהג"ה פי' לפנינו הראשונים האריכו בדין זה אי פי' לפנינו אסור מה"ת או רק מדרבנן ועי' בפר"ח ס"ק י"ט ובפלתי ס"ק ט"ו ובישוי"ע ס"ק ובבינת אדם סי' ד' ובבית יצחק סי' י"ד וסי' ט"ז מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בפלתי ס"ק ח' ובשערי תורה כלל ז' פרט ה' ובלב ארי' חולין צ"ה א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ז לאחר שפי' עי' פלתי ס"ק י"א שהביא ד' הדרכי נועם שכ' דאם מכרו כל הבהמות אחת לאחת עד שניכר הכל ואח"כ נתוודע הטרפה דהאחרונים שלקחו הבשר אסור כי הראשונים שלקחו הכל מרובם לקחו ופירשו וא"כ נשאר הטרפה עד לבסוף וא"כ בחלק האחרונים הטרפה ואסור והפלתי השיג עליו והביא ראי' מד' הרשב"א שהק' היכא דגזרי' בפי' שמא יקח מן הקבוע אף בפי' קודם לידת הס' נמי נגזר שמא יקח מן הקבוע ותי' הרא"ש בתשובה ומחלק בין קודם שנודע הטריפות לבין לאחר שנודע הטריפות וניכר ולא גזרי' ואח"ז נמשך הש"ע ופ' דקודם שנודע לא גזרי' על לאחר שנודע רק מן אותן שלקחו באחרונה טרם שנתוודע דמחזקינן בהו טרפה ונגזור טל כולם שמא יקח מאלו והן הכל קודם התערובות ול"ש תי' הרא"ש ועכצ"ל דגם שלקחו באחרונה מותר דהא כ' הרשב"א אם יכבשינהו דניידי שנים האחרונים אסורים אבל אם נעקרו כולם הכל מותר וא"כ אלו שקנו קודם שנודע הס' ולא השאירו כלום הוי כנעקרו כולם ומותר לגמרי דבשעת ידיעת הטריפות כבר נתפזר כל הטריפות ממקולין עכ"ד וכ"כ בכרתי ס"ק י"ז דהכל מותר וכ' וכן עמא דבר וכ"כ הפרמ"ג בש"ד ס"ק ל' כהפלתי ולא כהדרכי נועם וכ"כ החו"ד ס"ק ה' כהפלתי ועי' במקמ"ח שהביא ד' התפארת צבי חיו"ד סי' י"ז שכ' דיש להתיר כהדרכי נועם והוא הביא ראי' מד' הריטב"א חולין צ"ה א' ד"ה ולענין דמבואר כהדרכי נועם שכ' וז"ל ולענין בשר הנמצא בחנות זו אחר שנודע טריפות זו שהוחזק היום בחנות אם לא פי' מן הבשר כלום עד שנשחטו כולם והי' בחנות הא בטל חד בתרי באי' והכל מותר לפמ"ש לעיל בלשון האחרון אבל אם נשחטו בזאח"ז הרי יש לחוש כי זו אחרונה שבכאן היא היתה הטרפה ולא נתבטלה מעולם והרי זו ס' טרפה כיון דאתחזק בחנות טרפה ואין לומר בה כיון שנשחטו הותרו וכן י"ל ג"כ בלקוחות כי אולי לקח כ"א מהם מאותו שהי' טרפה וכשלקח לא הי' היתר עד דנימא כל דפריש כו' ויש לחוש בכולן בס' טרפה כיון דאתחזק לי' טרפה בחנות זו כו' עכ"ל הרי משמע בהדיא כהדרכי נועם דאמאי לא נתלי אחר שנלקח כל הבהמות כל אי יתלה בחבירו דהוא קנה הטרפה וכל א' יש לו רובא נגדו א"ו דהא לא אמרי' כיון דיש ס' בשעה שקנה לא הי' רובא דנימא כל דפריש כו' א"כ ה"ה בנידון הדרכי נועם יש להחמיר כו' עכ"ד ועי' בב"י סי' ל"א שהביא ראי' מתחלה להדרכי נועם מזבחים ע"ד א' מהא דאמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות כו' והי' א' מארבעים אינה אוסרת כו' ואח"כ דחה זה והאריך בזה ומסיק דיש להקל ואין להחמיר באלו הדברים שעיקרן בדרבנן דמדאורייתא ברובא בטל עכ"ד וכן עיקר לדינא דהכל מותר וכהפלתי והפרמ"ג והחו"ד והב"י הנ"ל ועי' בנודע בשערים ת"ב חיו"ד סי' ט' מ"ש והאריך בזה ועי' בבינת אדם סי' י"א י"ב מה שהשיג טל החו"ד ס"ק ה' והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
ח שהרוב בשר. עי' בב"י מה שתמה על הטור כו' והד"מ והפרישה תמהו על הב"י דאיך הבין בד' הטור כו' דא"כ איך משכחת לה חד בתרי בטל כו' ועי' בתוי"ק ס"ק ב' שכ' דהטור למד זה מד' הרא"ש בפסקיו בחולין גבי ט' חנויות כו' ולא מד' הרא"ש בתשובה והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
ט מכאן ואילך. עי' בבית הלל שהביא מעשה הי' בקצב א' ששחט ז' בהמות בביתו והי' כולם בחזקת כשרות והוציא מביתו למקולין ב' בהמות ועוד הוציא מהבהמה הג' חצי בהמה למקולין והמחצית האחר הי' בבית עם ד' בהמות ונמצא טריפות בא' מהם ולא נודע איזו היא נ' עפ"י הדין הד' אשר בביתו הם טרפה בודאי והב' אשר פירשו מהבית להמקולין ודאי משום דכל דפריש כו' ממילא הם כשרים אך הס' הוא על חלק רביעית שהוא במקולין והחלק הב' הוא בבית אם מצטרפין יחד לקולא לומר מאחר דחלק זו שבחוץ הוא כשר משום דמרובא פריש א"כ גם החלק הב' שהוא בביתו יהא כמו שבחוץ ויהא ג"כ כשר או איפכא שהחלק שבביתו הוא ודאי טרפה ויהא נמשך זה שבחוץ לחלק שבבית והוא ג"כ טרפה וכ' שנחלקו בזה הח"מ פ' להתיר והסכים עמו הר' העשיל מקראקא ובעל ברכת הזבח וגם הוא פ' לחומרא עכ"ד והפר"ח הביא דבריו בקו"א וכ' ששום א' מהם לא כיון להלכה לפי שכל זה סובב הולך על טעות שכ' הט"ז שכבש א' אינו בדין שיהי' מקצתו מותר ומקצתו אסור ולכן אלו החכמים מקצתם אסרו הכל ומהם שהתירו הכל וכ"כ בפנים כו' שזו טעות גמורה ביד הע"ז וביד כל האו' כן וכן המנהג פשוט אף בכבש א' להתיר מה שנמכר כבר ופירש ולאסור מה שנשאר ממונו בחנות שעדיין לא פי' ומקרי קבוע וכל שיעורי חכמים כן הם ומי שאינו מורה כן לא ידע באי' והיתר בין ימינו לשמאלו עכ"ד ועי' בבכור שור חולין צ"ה א' ד"ה ת"ש שהשיג על הפר"ח וכ' דדעתם מוכרחת בעירובין ע"ו א' דאמרי' ס' יומא ס' לליא לא מנכרא מלתא אבל הכא אי לגבי דהאי בית כו' ופירש"י אי משוינן הכא הכי והכא הכי הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולא ניתן פה לצדוקים לרדות עכ"ל אלמא דאין לעשות דבר התמוה לרבים אע"ג דמעיקר הדין כן הוא ואין לך תימא גדול מזו שחצי הבהמה תהי' כשרה וחצי טרפה וכי אפשר שחצי תחי' וחצי תמות ופשיטא דכה"ג כחוכא הוי וכ"מ בגיטין דפריך לשמואל יאמרו ב' נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת פירש"י שיתמהו ב"א על זה ומשני זו זמן גיטה כו' פי' שלא תמוה שיראו שהזמנים אינן שוים ויחלקו בין זו לזו אלמא דאי לא"ה אין לפסוק דבר שיתמהו עליו ב"א וצ"ל הטעם כמ"ש בשם רש"י בעירובין ואם נפשך לומר דה"ק יאמרו ב' נשים כו' ומ"ש הא והא ומתוך כך יתירו שניהם א"כ גם בנ"ד איכא למיחש להכי שיאמרו איך אפשר שהבהמה חצי' כשרה וחצי' טרפה ומתוך כך יבואו להתיר הכל ועי' בנדה ס' ב' תוס' ד"ה כאן דכ' נמי אכיוצא בנ"ד שא"א לעשות בדבר אחר לחצאין ועי' במנחות מ' וביו"ד סי' רמ"ג סעי' י' ואל תשיבני ממתני' פ"ו דטהרות דתנן ס' ברה"י טמא הוליכו לר"ה טהור הוליכו לרה"י טמא אלמא דעבדינן מלתא דסתרי אהדדי י"ל דשאני ענייני טהרות שהם מחוקי התורה בלי טעם וכ"ע ידעי התירא בלי טעם וכ"ע ידעי ול"ק להו מידי ופרה תוכיח שמטהרת טמאים ומטמא טהורים ולכן נמי אין ראי' ממ"ש בחגיגה כ"ב לגין מלא משקין כו' ושם כו' ואל תתמה כו' אבל בשאר דיני התורה הא בררתי לעיל שיפה פ' הגאונים הנ"ל שאין לפסוק דבר תמוה כזה עכ"ד ועי' בש"ש שמעתא ד' פ"ג שכ' דדעת הפר"ח הנ"ל הוא דהך רובא שאנו דנין על מקצתו שפי' לא מהני רק לגבי עצמו אבל לא לחתיכה הדבוקה עמה וכ' דגבי חזקה אשכחן דמהני חזקת מקוה לגבי טמא כו' וכ"כ גבי חביות מהני חזקת החביות לגבי טבל כו' וכ' לחלק בין מקוה לחביות לד' הפר"ח ומביא ראי' מחולין ט' א' לא בדק מאי כו' ומיישב ד' הפר"ח הנ"ל ובפ"ד שם כ' דרואה אני את ד' המתירים הכל גם חלק הנשאר בחנות הקבוע מכתובות י"ג ב' כו' דקי"ל כמ"ד מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה כו' ואח"כ הביא מטהרות פ"ו דפליגי בה תנאים בדין זה והאריך בזה ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' ו' מה שהשיג על הש"ש והאריך בזה ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ובנודע בשערים ח"ב ביו"ד סי' ט' מה שדחו נמי ד' הש"ש הנ"ל והאריכו הרבה בזה יעוש"ה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רנ"ז שהביא דעת השואל שרוצה להכריע כהפר"ח הנ"ל מד' הרשב"א שהביא השימקו"ב בריש ב"ב גבי נפל הכותל כו' ודחה דבריו דהכא הטעם משום דסתרי אהדדי כו' אבל התם לא סתרי אהדדי כו' והאריך בזה ועי' עוד בספרו מי נדה בריש נדה ד"ה מ"ט שהביא ראי' מד' הרשב"א שם שאסור הכל שכ' שא"א לחלק דלא להוי מלתא דרבנן כחוכא ואיטלולא וכ' דמהא דמסוכן אין ראי' דהתם בשל תורה מיירי ובדאורייתא לא משגיחינן לחוכא ואיטלולא אבל כאן כיון דהך מלתא דד"ת אינו בטל הוי קביע דרבנן ובדרבנן חיישי' לחוכא ואיטלולא וא"א לומר דחצי' אסור וחצי' מותר ולהקל לגמרי א"א כיון דהיכא דסתרי אהדדי אף בדרבנן הולכין להחזיר לכן כולו אסור כו' עכ"ד ועי' בב"י סי' נ"ה מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בשערי תורה ח"ג כלל ו' פרט ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בשערי תורה כלל ז' פרט י"ד ובישוי"ע ס"ק ו' ובב"י סי' מ"ד ובס' דברי חיים מהגאון מצאנז ח"א ביו"ד סי' כ"ד מ"ש בד' הרמ"א סעי' ו' והאריכו בזה יעוש"ה: