אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות תערובות › סימן קט

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות תערובות · סימן קט

סימן קח

סעיף א

א בהג"ה שאין נבלל. עי' ש"ך ס"ק ג' שהביא בשם הב"ח דקמח בקמת כיון דנבלל מקרי לח בלח וכ' הש"ך דכן הוא בתוס' זבחים ע"ג א' ד"ה ר"י ובמנחות כ"ב א' דלא כדמשמע בתוס' פ' הערל פ"ב דקמח בקמח לא הוי כלח בלח אלא כשהוא רותח עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק א' ולפ"ד אין ראי' מד' התוס' דהתוס' כ' שם לר"י דס"ל מב"מ לא בטל היינו דוקא לח בלח דומיא דדם הפר והשעיר אבל לא יבש ביבש דאינו מתערב יפה וע"ז כ' דקמח בקמח כיון דנבלל יפה שוב דומה לדם הפר והשעיר ושם ניחא דקאי אליבא דר"י דס"ל מב"מ במשהו לא חליא אלא דגזיה"כ הוא דמב"מ לא בטל אלא דסברת התוס' דהיינו דוקא דומיא דדם הפר והשעיר שנבלל יפה וע"ז כ' דקמח בקמח הוי נבלל יפה אבל הכא בטעמא תליא מלתא פשיטא דקמח בקמח צונן אינו נ"ט זה בזה וא"כ מהראוי להיות דינו כיבש ביבש אך י"ל כמ"ש במקמ"ח ס"ק א' דהש"ך אזיל לשיטתי' שכ' בס"ק י' דקמח בקנוח הוי לח בלח במבשא"מ כאשר הוכיח מד' התוס' פא"ע וכ' דסברת הש"ך בזה אף דיבש ביבש במבשא"מ לא הוי רק מדרבנן כי' והיינו דמדאורייתא חד בתרי בטל אף במבשא"מ דעל כל חדא חתיכה אמרי' דזה התירא הוא כו' וכיון דעל כל חדא חתיכה תלי' דהתירא הוא ממילא מותרים כל הג' חתיכות ונ' דמדאורייתא מותר לאכול כל הג' חתיכות ביחד אף דבודאי איכא טעמא דאיסורא כיון דכבר נתבטל מדאורייתא שוב לא הוי שם אי' עליו רק מדרבנן אסור כו' אבל קמת בקמת כיון דנבלל יפה וכל מקום שהוא גם האי' עמו ל"ש ביטול בזה ומתחלה אין כאן ביטול כיון דהאי' נתערב עמו יפה ובכל מה שיאכל טעם טעמא דאי' ל"ש ביטול דמ"ל נ"ט ביבש ומ"ל נ"ט בלח כיון דא"א לאכול ההיתר עד שיאכל גם האי' עמו והאי' נ"ט דהוי מבשא"מ והוי אי' דאורייתא משא"כ בחתיכות אף במבשא"מ כיון דמצי לאכול כל חדא חתיכה בפ"ע ועל כל חדא אמרי' דוה דהתירא הוא כו' ממילא אף כשאוכל שלשתן יחד אין כאן אי' כלל מדאורייתא משא"כ בקמח דנבלל יפה ומתחלה אין כאן ביטול כלל דכ"מ שיאכל יאכל האי' עמו כיון שמרגיש גם הטעם שא"מ ולכן הוי מדאורייתא ולפ"ז קמה הוכחת הש"ך מהתוס' כיון דמוכח מד' התוס' דקמח בקמח הוי נבלל יפה ובשא"מ כה"ג אסור מדאורייתא בנ"ט ממילא גם במינו בעי' ס' דכל שראוי ליתן טעם בא"מ ובמינו כה"ג צריך ס' מדרבנן עכ"ד ודבריו נכונים ועי' בתוי"ק שכ' דדין זה אי קמח בקמח הוי לח או יבש תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש אי אמרי' דהאי' נהפך להיתר או לאו כ' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד ס"ק א' מ"ש בזה ועי' עוד בפלתי שהק' בהא דאמרי' בביצה ל"ח ב' חטין בחטין נמי נהי דלר"י לא בטל הא שם אי' תחומין דקי"ל דהוי רק דרבנן כו' וא"כ בדרבנן הא מב"מ בטל לר"י ע"כ קושי' ודחק ליישב ובאמת לק"מ דהא מבואר להדיא ברא"ש בעירובין פ' מי שהוציאוהו סי' ח' דר"י ס"ל תחומין דאורייתא מדמחמיר בס' עירוב וכן מבואר להדיא ברמב"ם בפי' המשנה שם ד"ה נתגלגל ובסמ"ג סוף הל' עירובין דטעמא דר"י דמחמיר בס' עירוב משום דס"ל דתחומין דאורייתא וא"כ שפיר קא' הגמ' דלר"י לא בטל בדאורייתא דהא ס"ל דתחומין דאורייתא וכן השיג במקמ"ח על הפלתי וכ' דאשתמיטתי' ד' הרא"ש הנ"ל אך לא הביא ד' הרמב"ם והסמ"ג הנ"ל אך יש ליישב ד' הפלתי הנ"ל דבקרבן נתנאל שם אות ר' הק' על הרא"ש הנ"ל מד' הגמ' שם ל"ז ב' דפריך ולימא תנא דבי איו הוא דקא' אף בעירוב אין ברירה ופירש"י ומהנך תנאי דלעיל לא מצי אמר דס"ל אין ברירה דכולהו מילי דאורייתא נינהו ולפי מ"ש רבינו דר"י ס"ל תחומין דאורייתא מאי אולמא הך תנא דבי איו מאינך תנאי הא איו משמי' דר"י קא' ור"י ס"ל תחומין דאורייתא ועדיין מנ"ל דבדרבנן ל"א ברירה כו' ע"כ קושי' וכן הק' בשעה"מ פ"ה מהל' עירובין הל' ז' על הרא"ש והסמ"ג הנ"ל אך י"ל כמ"ש הבאר אברהם בעירובין ל"ו ב' למ"ד תחומין דאורייתא גבי שבת אי הוי דאורייתא גבי יו"ט וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן בביצה פ"ח במכשירי א"נ שא"א לעשותן מעיו"ט דר"י מתיר וחכמים אוסרין דלמאן דמתיר אין תחומין אסורין ביו"ט מה"ח אפי' אי בשבח אסורין דהרי משכחת לדידי' היתר בתחומין ליו"ט לצורך א"נ ואע"ג דלהביא מחוץ לתחום אינו אלא מכשיר מ"מ משכחת שלא הי' אפשר להביאו מעיו"ט כגון שהי' אתמול טרוד דבכה"ג מקרי א"א וכיון שהותר תחומין ביו"ט לצורך א"נ הותר נמי שלא לצורך א"נ ורק למאן דאסר מכשירין אין היתר בתחומין ולפ"ז לשיטתו דר"י דמתיר מכשירין ע"כ לדידי' לא הוי תחומין ביו"ט מדאורייתא אפי' נימא דגבי שבת ס"ל דהוי דאורייתא והשתא א"ש סוגיא דלקמן דפריך ולימא חנא דבי איו הוא דס"ל דאפי' בדרבנן אין ברירה דנהי דאיהו קאי אליבא דר"י ולדידי' הוי ע"ת דאורייתא מ"מ ז"א רק לגבי שבת אבל לגבי יו"ט מודה דאינו אלא מדרבנן ותנא דבי איו הא קא פסיק ותני ר"י או' א"א מתנה על ב' דברים כאחד כו' משמע דבין בשבת ובין ביו"ט קא' ומש"ה איכא למשמע מינה דאף בדרבנן ס"ל לתנא דבי איו דל"ל לר"י ברירה ושפיר מצי אתיא כותי' ברייתא דאמר לי' הריני מערב כו' עכ"ד ולק"מ קושי' הק"נ והשעה"מ הנ"ל וא"כ ניחא ד' הפלתי דהתם בביצה הנ"ל קאי ביו"ט ואף לד' הרא"ש והרמב"ם והסמ"ג הנ"ל ס"ל לר"י דתחומין דרבנן ושפיר ד' הפלתי דל"ק עליו מד' הרמב"ם והרא"ש והסמ"ג הנ"ל אך מ"ש הפלתי שם בדעת התוס' חולין צ"ט ב' ד"ה שאני דס"ל דבדרבנן ס"ל לר"י דמב"מ בטל באמת בתוס' בע"ז נ"ו ב' ד"ה אבל וע"ג א' ד"ה יין כ' גבי סתם יינם דלא בטל אליבא דרב דס"ל כר"י דמב"מ לא בטל והרי סתם יינם הוא מדרבנן ומוכח דדעת התוס' דאף בדרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל ומד' התוס' חולין הנ"ל אין ראי' דכונת התוס' דציר הוי זיעה בעלמא וגרע משאר אי' דרבנן ומש"ה ס"ל לר"י דמב"מ בטל אבל באי' דרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל וכ"כ בריטב"א חולין דציר שהוא זיעה בעלמא גרע משאר אי' דרבנן ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' ו' שכ' דכונת הגמ' הנ"ל דציר שהוא זיעה בעלמא גרע משאר אי' דרבנן מסברת עצמו והאריך בזה ולא הביא ד' הריטב"א ועי"ש עוד בבאר אברהם בביצה שם מ"ש והאריך בזה ועי"ש במקמ"ח שהשיג על החו"ד שכ' דאם נתערב חתיכה בחתיכות ביבש בשא"מ כל שאוכל שלשתן יחד הוי אי' דאורייתא כו' והשיג עליו דמשמעות הפוס' אינו כן דמבשא"מ ביבש אף שאוכל שלשתן יחד לא הוי אי' דאורייתא כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא ובדברי חיים חיו"ד סי' י"ג מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' בהיד החזקה סי' כ"ז סוגיא דטכ"ע מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

ב חד בתרי כו'. כן הוא דעת הרא"ש והר"ן והרשב"א והריטב"א חולין קי"א דיבש ביבש אף מדרבנן חד בחרי בטל במב"מ והוכיח מהא דפריך הגמ' שם וליבטל ברובא אך הר"ן שם הביא דעת הראב"ד דס"ל דהא דקא' הגמ' ליבטל ברובא לאו ברובא ממש קא' דהא מדרבנן ס' בעי אלא שברבי' קא' דהיינו ס' וכן הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' הביא דעת הראב"ד בשם יש מגדולי המורים והב"י כאן ובספרו כ"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' ד' הוכיח שגם הרמב"ם ס"ל כן וכן בדעת רש"י כ' הרשב"א שם ובתשובה סי' רע"ב שס"ל ג"כ כהראב"ד דבעי ס' והוכיח כן מד' רש"י ב"מ נ"ג א' ד"ה ועולין שס"ל כן ועי"ש עוד בסי' רע"ג וברא"ה בבדה"ב שם מ"ש בזה ועי' בראש יוסף בחולין שם שכ' ע"ד הב"י שכ' בדעת רש"י דס"ל דבעי ס' דלא מצאתי המקום ברש"י היכן הוא ולא ראה ד' הרשב"א הנ"ל שהוכיח מד' רש"י ב"מ נ"ג דס"ל כן ועי' בשערי תורה ח"ג כלל ב' פרט א' מה שהק' על הרשב"א מד' רש"י בע"ז ע"ד א' ד"ה תרתי ובביצה ג' ב' ד"ה אפי' דמוכח דס"ל דלא בעי ס' אלא ברובא בטל כו' וגם הק' על הב"י שנקט ד' רש"י להל' דסגי בס' דהא רש"י ס"ל בתולין ק"ט א' דהל' כר"י דמב"מ לא בטל ואף יבש ביבש לא בטל לר"י כו' וכ' ליישב דכונת הב"י באי' דרבנן בזה ס"ל לרש"י דאף ר"י מודה דמב"מ בטל כו' והאריך בזה וסיים דהעיקר לדינא דלא בעי ס' רק חד בתרי בטל והביא דכן הוא דעת הרשב"א סי' רע"ב ורפ"ג ותכ"ד ותכ"ה ותרע"ח ובתשובה המיוחסת להרמב"ן סי' קכ"א וקפ"ב ובתשובת מהר"ם ב"ב סי' תש"ל ובשערי דורא סי' ל"ט ובמבוא שערים שם ס"ק א' ובאו"ה כלל כ"ג סי' ח' דלא בעי ס' רק חד בתרי בטל יעוש"ה והיינו כמו שפ' המחבר סתם דחד בתרי בטל וכן עיקר לדינא ולענין לח בלח עי' פרמ"ג בשער התערובות ח"ב פ"א שהביא ד' הקרית ספר פט"ו מהל' מכ"א שכ' בשם התוס' ב"מ נ"ג א' ד"ה ועולה דס"ל דמדאורייתא בעי' ס' בלח בלח במב"מ כו' והפרמ"ג תמה ע"ז מי איכא מאן דס"ל מב"מ בלח מה"ת בס' והא דר"י ורבנן בלח הוא דדם הפר והשעיר אמרי רבנן עולין שאני הא לא"ה מבטל בטל ברובא כו' ע"כ קושי' ועי' בבית יהודא ובס' מנחת הבקר בב"מ שם שכ' ליישב עפ"ד הש"ך לעיל סי' צ"ח ס"ק ו' כו' ומיירי דשוה בשמא ואינו שוה בטעמא וה"ל מב"מ ובעי' ק' ור' מדרבנן ומה"ת ביבש ברובא ובלח בכה"ג צריך ס' מדאורייתא כיון דלא שוה בטעמא וטכ"ע דאורייתא עכ"ד ועי' בגליון הש"ס שם:

ג בטל . וכ' הש"ך ס"ק ו' כלומר ברוב כו' ואפי' ליכא רוב אלא בהנך חרי שהם קטנים מהאי' עכ"ד ומשמע מדבריו דלא בעי' דוקא כפל אלא בכל דהו טפי ממחצה סגי וכן הוא דעת הפר"ח ס"ק ד' והאריך בזה ועי' בתשובת חינוך ב"י סי' פ' שכ' נמי כן ומ"ש בפי' ד' הש"ך הנ"ל הובא דבריו בפ"ת ס"ק א' אך המהרש"א בפסחים מ"ד א' ד"ה איתבי' כ' וז"ל למאי דגרסי' בנזיר בשלמא לדידי כו' דנפישי חולין בהדיא מוכח דאיירי דרבו חולין על התרומה וי"ל דלא מוכח מהתם דרבו חולין אלא קצת יותר על האי' אבל התוס' בעי לאוכוחי דמב"מ בטל ברוב והיינו חד בתרי עכ"ל הרי דס"ל דהא דחד בתרי בטל היינו כפל דלא כהש"ך והפר"ח הנ"ל ועי' בפלתי ס"ק ב' שהשיג על מהרש"א וכ' דזה לא יסבור שום פוסק דמדאורייתא בעי' פי שנים דהא גבי דם הפר והשעיר אמרי' דבטל לולי דמב"מ או עולין דאין מבטלין וזה ידוע דליכא פי שנים דדם הפר נגר השעיר כו' והאריך בזה ומסיק דבדבר דרבנן להקל שומעין דברובא כל דהוא בטל כו' וכן מורין בבי מדרשא עכ"ד ומשמע מדבריו דבאי' דאורייתא בעי' כפל ועי' בצל"ח שם שכ' ע"ד מהרש"א שלא זו שנעלם ממנו כל ד' הפוס' אלא שנעלם ממנו משנה ערוכה ברפ"ד דסנהדרין ד"נ מטין לזכות ע"פ א' וע"פ ב' לחוב ואם כד' מהרש"א דאחרי רבים להטות היינו חד בתרי הרי מה שבטל ברוב אנו ילפי' מאחרי רבים להטות ברובא דאיתא קמן וא"כ אי בעי' חד והרי אין ד"נ בפחות מכ"ג דהיינו סנהדרי קטנה ואיך משכחת ע"פ אחד או ע"פ שנים עכ"ד הרי דס"ל דאף באי' דאורייתא סגי בכל דהו טפי ממחצה וכהש"ך והפר"ת הנ"ל ועי' באור חדש שם שכ' נמי על מהרש"א הנ"ל דבריו צ"ע דבכל הפוס' משמע להדיא דלא בעי חד בתרי ולא אמרו חד בתרי רק ביבש דלא אשכחן בגוונא אחרינא ומיהו גם יבש ביבש אם נתערב ב' בג' המה בטלים כו' עכ"ד והיינו נמי כהש"ך והפר"ת הנ"ל ועי' פרמ"ג בשער התערובות ת"א פ"א שהביא ד' מהרלב"ח סי' פ"ה שכ' לחלק בין לח ליבש דבלח מה"ת בעי' כפל וביבש מה"ת במשהו סגי ומדרבנן ס' כו' והמנח"י כלל נ"א וכלל ל"ט כ' עליו שא"י מנין לו לחלק בין לח ליבש והוא כ' עליו דומיא דסנהדרין בעי' והתם י"א וי"ב הוי רובא וא"כ יבש נמי כן עד"מ ב' וג' משא"כ לח בלח דהכל נבלל כא' ודאי כפל בעי' כו' והביא עוד ד' המנח"י שם דהכריע דבעי' כפל מטעם דבלא"ה רוב ס"ל דמדרבנן ס' בעי' אף ביבש ולפ"ז באי' דרבנן בטל במשהו יותר כו' וכ' דהכין מסתבר ובאי' תורה יש להחמיר דכפל בעי' כו' ואח"כ הביא ד' השימקו"ב ביצה ג' ב' שהביא ד' הירושלמי פ"ד דתרומות מ"י דרסה כו' כ' מורי דמה"ת לא בעי כפל רק משהו יותר בטל מה"ת ומיהו דוקא כי הכא שהליטרא עשוי מחלקים דקים שכל גרוגרות חלק בפ"ע אבל בעוף נבלה שנתערב באחד וחצי ונחתכו כולן בכי הא ל"א חד ברובא בטל מה"ת דמאחרי רבים גמרי' דכתיב בסנהדרין ומינה יליף לכל דבר העשוי מחלק גם כי הנך גברי דלא בטל אלא אחד בתוך שנים ממש ומיהו כיון שנעשה אברים ה"ל כגרוגרות כו' והאריך בזה וסיים דלענין דינא המיקל במשהו יותר אף באי' תורה כהפר"ח אין לגעור בו עכ"ד ועי' במקמ"ח שהאריך בזה והביא ד' השימקו"ב הנ"ל וכ' דיצא לנו מדבריו דבדבר הגס בעי' פי שנים נגד האי' דיהי' דומה לסנהדרין דב' מזכין וא' מחייב משא"כ היכא שנתערבו דבר הגס בדבר הגס כגון עוף נבלה שנתערב בעוף וחצי כשרה אינו מועיל ביטול מדאורייתא דלא הוי דומיא דסנהדרין ואלה הם ד' הרמב"ם שהוצרך בחתיכות נבלה פי שנים בכשרה נגד הנבלה דבדבר הגס בעי' פ"ש ומ"ש שנימוח חלב האלי' בעי' פ"ש סברת הרמב"ם בזה כיון דהחלב בא מדבר הגס כדבר הגס דייני' לי' והשימקו"ב נסתפק בזה ולהרמב"ם פשיטא לי' הך סברא דבדבר הגס דייני' לי' כיון דבא ממנו ומ"ש הרמב"ם בראש הפ' דסגי ברובא מיירי בלח ובזה פשיטא לי' דלא בעי' פ"ש אלא במשהו יותר נגד האי' סני ובזה ד' הרמב"ם ברורים וא"צ להוציא דבריו מפשטי' כו' וכן ל"ק מה שהק' הפלתי מדם הפר והשעיר דשם בלח בלח דסגי במשהו יותר והוא סברא מדעת הרלב"ח הנ"ל דס"ל בלח בלח בעי פ"ש ברובא אבל לא ביבש ולהשיוקו"ב והרמב"ם הוא בהיפך דבלח בלח סגי במשהו יותר וביבש ביבש בעי' פ"ש ברובא וה"מ בדבר הגס אבל חטין בחטין סגי בחטה אחת יותר מדאורייתא ונ' ברור דאף בדבר הגס דבעי' רובא ממש ה"מ שנתערב א' בב' ובזה בעי' רובא ממש ולא סגי באחד וחצי או בב' קטנים ממנו דדומיא דסנהדרין בעי' דהוי חד מזכה וב' מחייבין כו' דל"ש שם א' וחצי אבל היכא דנתערב ב' בג' ובזה בודאי סגי דהא בסנהדרין כה"ג מועיל דג' מזכין וב' מחייבין אזלי' בחר הג' ולא בעי' פ"ש וא"כ באי' כה"ג מועיל ובזה נדחה כל ראי' הפר"ח כו' ודעת הרמב"ם והשימקו"ב כמ"ש ומסתבר כותייהו ומ"ש ראי' מפ' התערובות ומחולין כ"ו אין ראי' ובפרט לפמ"ש דבדבר הגס ב' בג' בטל דאורייתא וגם דינו של הש"ך צ"ע במ"ש דאם נתערב חתיכה גדולה בב' חתיכות קטנות דבעל ברוב כיון דבהשנים יחד יהי' נגד האי' משהו יותר לדעת השיטה והרמב"ם צ"ע בזה דלא הוי דומיא דסנהדרין וצ"ע לדינא עכ"ד ועי' בשערי תורה ח"ג כלל ב' פרט ט' שהביא ד' המנח"י והפלתי הנ"ל דמדרבנן בעי' כפל מד' רש"י בביצה ד' ב' גבי עצים שנשרו מן הדקל כו' והאריך בזה ועי' במשנת חכמים הל' יסוה"ת סי' ב' ביבין שמועה אות ז' מ"ש והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ק' מ"ש בד' מהרלב"ח ובדברי השימקו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

ד שלא במינו. עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' דמשכחת לה נמי כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שא' מהם אסור וא"י איזה מהם כו' וכ' בדגול מרבבה דלדעת הב"ח ואחרונים בפי' ד' הטור שהביא הש"ך בסי' ק"י ס"ק י"ד מקרי זה קבוע כו' ולא בטל עכ"ד ולא נהירא וכמו שהשיב עליו המקמ"ח דהתם מיירי שנתערבו החנויות וכל חתיכה היא בחנות דל"ש ביטול בזה כיון דכל חתיכה עומדת בפ"ע והתערובות בחנויות אבל הכא מיירי דהתערובות בחתיכות ובאופן דלא הוי חתיכה הראוי' להתכבד כגון שקטנים יותר מדאי או גדולים יותר מדאי עכ"ד ועי' בס' טיב גיטין בתשובות שבסוף הס' סי' ז' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ח ואם מכירו. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ת' שכ' להסתפק במבשא"מ כו' ונפל א' מהם לים או נאכל בשוגג אי מותר לאכול ב' ב' כו' או לאו כו' ויראה לאסור אף בהפ"מ עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק ד' שכ' אם נפל א' לים הרשב"א בתשובה סי' רע"ג הביאו הב"י ובתה"א ובש"ך בכללי ס"ס סי' כ"ב מוכח דאסור אמנם מד' התוס' פסחים מ"ד א' ד"ה איתיבי' דמוקי לההיא דב' קופות במבשא"מ מוכת דאם הי' יותר מכזית בכא"פ מוכח דחולין ואפשר דנפל גרע עכ"ד ובסי' שאח"ז ס"ק י"ג כ' והנה יבש ביבש כו' ונאבד א' מהם הנה דעת האו"ה כלל כ"ו דין י"א כ' דכל דינים השייכים לענין דבר חשוב כגון לענין נאבד א' מהם או לענין ב' תערובות שייך ג"כ לענין יבש ביבש שלב"מ אמנם נ' דאין כ"כ ראי' מאו"ה דאו"ה לשיטתו דטעם דיבש ביבש שלב"מ דאוסר עד ס' מדרבנן דהוא חומרא בעלמא משום דחשיב קצת כדבר שיש לו תקנה ולשמא יבשלם לא חייש דאחר שיתבטל אין הטעם אוסר כו' ודאי דלא גרע משאר דברים שאין מתבטלין דמותר בהנך גווני אבל לדידן דטעם האי' הוא דשמא יבשלם ויתן טעם וכשנ"ט בבישול אסור מדאורייתא אפי' אתר שנתבטל מה"ת יהי' מותר כשנפל א' מהם דהא מ"מ איכא למיחש שמא יבשלם ויבא לידי אי' דאורייתא דהא נגד לבשלם ודאי דלא הותר בהנך התירים ומה"ת לא ניחוש שמא יבשלם אמנם המנח"י כלל ס"ג אות כ"א מתיר גם בזה ובטלה דעתי עכ"ד והפרמ"ג לא הביא ד' האו"ה ולא ד' התוס' פסחים הנ"ל ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' י' שהביא נמי ד' האו"ה וכ' דהאו"ה אזיל לשיטתו כו' והביא ד' החו"ד הנ"ל וכ' דכן נ' כהמנח"י להתיר מד' התוס' זבחים ע"ד א' ד"ה ונפלה בסוף דבריהם דאף בתרומה אם נפלה בפחות מק' ונפל א' לים ג"כ מותר והביא ד' הרמב"ן והר"ן בסוף ע"ז דהביאו י"א דאם נפלה א' לים לא שרי' רק היכא דיש שיעור כדי לבטל רק מוטעם חשיבות או דבר שבמנין לא נתבטל בזה מהני אבל כשאין בו כדי שיעור ביטול לא שרי' לומר דאי' נפל והרמב"ן והרשב"א בתוה"ב הסכימו דאף בחד בתרי מהני וכ' והעיקר לזה משום דכבר נתבטל ברוב מה"ת וכל בדרבנן יכולין לתלות וכ' דכן משמע מד' הרמב"ם פט"ו מתרומות דאף בתאנים אם מנכר נפילתן תלי' ובתאנים לא משכחת דיצטרך לתלות רק אם נתערב בפחות מק' וכיון דתלי' אף במה דאסמכוה אקרא לתלות מכ"ש בחומרא זה דלא מצינו מבואר כ"כ בש"ס גזירה זו שמא יבשלנו ויתן טעם עכ"ד עוד הביא ד' הפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שכ' דאם נתערב חתיכת אי' של ראובן בב' חתיכות של שמעון כו' דבאי' אכילה דשם בעלים עלי' ודאי מחייב לי' לשלומי דמי חתיכה מעליא ובאיה"נ מסתפק אי צריך לשלומי כו' וכ' דהדברים מבוארים באו"ה כלל כ"ג סי' י"א שכ' דאם האי' מותר בהנאה ושל ישראל יתן לו אחת מהן ויתלה בו האי' ומשמע מדבריו דבאיה"נ אסור ליתן לו דא"כ נהנה מאיה"נ ועי' בפי' המשנה להרמב"ם פ"ב דערלה שכ' דערלה וכה"כ דאי' איה"נ ואין ממון שום אדם וכשבטלו במיעוטן הותר באכילה כל התערובות ועי' בבעה"ת בענין אם הלוה דמי חליפי איה"נ דלא נתחייב לשלם ומכ"ש דא"ת להרם לשמעון מהתערובות אמנם באי' אכילה אם צריך לשלם לו דמי נבלה כו' א"ד חייב לתת לו חתיכה אחת בעינא כמו אם נתערב לו דבר היתר דאמרי' דהוי שותף עכ"פ שיתן לו ויברר לו להבעלים עכ"פ אחד כן נמי בזה י"ל דחייב לתת לו חתיכה אחת ממש וחבירו יאכלנה א"ד יכול לסלוקי בדמי נבלה לבד ועי' תו"מ סי' רכ"ט דאם נתערב קב שעורין של א' בחטין של חבירו ומכרו מבואר בירושלמי ספ"ה דתרומות דנותן לו דמי שעורין והשאר יחלוקו והביאו התשב"ץ ח"ב סי' רע"ג וי"ל שם דכיון דכבר השתכר בשל חבירו ואינו בעינא ותובע דמיהן לכך יחלוקו דהריווח בא מכת שניהן אבל כאן דהן לפנינו י"ל דזה תובע חלקו מהחתיכות שיתן לו אתת מהן עכ"ד ועי' בשמחת יו"ט מהגאון מפלאצק בביצה ל"ת ב' שכ' להסתפק אם יש לא' חתיכה שאסורה ונתערב לו בב' חתיכות היתר של חבירו כו' אם תובע בעל החתיכה האסורה דמי חתיכה שלו אם צריך לשלם לו דמי החתיכה כפי מה שהיא שוה לאכילה מיהו באיה"נ נ' שאין לו שום תביעה על חבירו דאין דמים לאיה"נ ובנדרים פ"ה באו' כהנים ולוים נהנים לי יטלו בע"כ ומפרש דכיון דאמר קונם שוינהו עפרא בעלמא וא"כ כ"ש איה"נ שאין להם היתר שאין דמים לאיה"נ כי קמבעי' לי אם הי' לו חתיכת נבלה שמותר בהנאה ונתערבה לו בין ב' חתיכות כשרות של חבירו אם סגי שישלם לו מה ששוה הנבלה או כיון דראוי לו לאכילה משלם לו דמי חתיכה כשרה או חתיכה אחת ונ' למפשט הא מלתא התוס' בכתובות ל"א ב' ד"ה לא דאפי' אי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון ששוה כל שהוא מחייב בכל כדאמרי' גבי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ היכא שיש חסרון כל דהוא חייב בכל כדאיתא בב"ק כ' ב' היכא דאיכא שחרוריתא דאשיתא צריך לשלם הכל וכן בתחב לו חבירו לתוך פיו דנמאס כיון דשוין כל שהוא חייב בכל וא"כ י"ל כאן דנבלה נמי שוה כל דהו להאכילה לכלבים א"כ אין לו ליהנות משל חבירו ועכשיו שהותרה באכילה הריווח של בעל החתיכה אלא די"ל בכה"ג א"צ לשלם רק הדמים וא"י לומר תן לי החתיכה בעינא כיון דאם היתה בעין קודם התערובות לא שוה לו לאכילה רק שזה אין לו ליהנות משל חבירו בחנם וצריך ליתן לו דמי שוי' עכ"ד והיינו כהפרמ"ג לענין אי' אכילה דצריך לשלם לו דמי חתיכה מעליא ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל אך הפרמ"ג לא הביא ראי' ע"ז רק כ"כ לדבר פשוט מסברא דנפשי' והשמחת יו"ט הביא ראי' ע"ז מכתובות ל"א הנ"ל ובאיה"נ הפרמ"ג הנ"ל נסתפק בזה והשמחת יו"ט כ' לדבר פשוט דאין לו שום תביעה על חבירו כיון דאין דמים לאיה"נ והביא ראי' מנדרים פ"ה הנ"ל ובאמת דין זה אם יש דמים לאיה"נ הוא מחלוקת הראשונים דרש"י בפסחים ו' ב' ד"ה דלאו והתוס' בסנהדרין פ"א ובסוטה כ"ה ב' ד"ה לאו והריטב"א בסוכה ל"ה א' בשם הראב"ד והריטב"א בקידושין נ"ו ב' בשם מורו והרשב"א בתשובה ח"א סי' תשמ"ו וסי' תר"ב וסי' קע"ח דאיה"נ אינו שלו וכיון דלית להו בעלים אין לו שום תביעה על חבירו אבל דעת הריטב"א בסוכה שם והריב"ש סי' ח"א והכ"מ פ"א מהל' ציצית הל' י"א והמג"א באו"ת סי' תרמ"ט ס"ק כ' דאיה"נ מקרי שלו וכיון דאית להו בעלים הרי יש לו תביעה על חבירו והוי כמו אי' אכילה ובחיבורי תורת אליעזר על או"ח סי' תל"א הארכתי הרבה בזה יעוש"ה וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו שכ' נמי כן דתליא במחלוקת הנ"ל אי איה"נ מקרי שלו כו' והביא ד' התוס' כתובות הנ"ל וכ' דלפ"ד אף אם החסרון הוא פתות מש"פ אך כיון שזה נהנה מחסרונו של זה חייב לשלם לו את הכל א"כ ה"נ באיה"נ אף דלית בה שו"פ בהאפר ג"כ חייב להחזיר לו דהתירא כיון שזה נהנה בחסרונו של זה והאריך הרבה בזה יעוש"ה והיינו דלא כהשמחת יו"ט הנ"ל והדברי משה לא ראה ד' השמחת יו"ט שהרי לא הביאו ועי' בברוך טעם: שער התערובות דין דשיל"מ פ"ה מ"ש והאריך בזה ועי' בס' ברית יעקב חחו"מ סי' ק"י שכ' להסתפק בדין זה לענין אי' אכילה והביא ראי' מד' הגהות אשר"י בע"ז ע"ג ומכתובות צ"ת ב' גבי הוסיפו לו אחת יתירה כו' ומד' הירושלמי פ"ו דדמאי הל' י"ב ופ"ה דתרומות הל' ה' ומד' התוס' ב"ק ק"א א' היכי דזל צמר דחד וסימנין דחד כו' ומד' הש"ך בחו"מ סי' שצ"א ס"ק ב' והאריך בזה יעוש"ה ולא ראה ד' הפרמ"ג הנ"ל שהרי לא הביאו וא"כ העיקר לענין דינא דבאי' אכילה צריך לשלם לו דמי חתיכה מעליא וכהפרמ"ג והשמחת יו"ט והדברי משה הנ"ל ובאיה"נ כיון דהרבה פוס' ס"ל דאינו מקרי שלו וגם מד' האו"ה כלל כ"ג הנ"ל מבואר דאין לו שום תביעה עליו נ' כן עיקר לדינא וכהאמרי בינה והשמחת יו"ט הנ"ל עוד הביא האמרי בינה שם ד' הפר"ת שכ' לדון דחתיכה הבלועה מחלב ונאסרה מטעם בב"ת ונתערבה אח"כ בב' דהיתר דאינו בטל מה"ת אף בס' כיון דאיכא למיקום אטעמא של אי' וה"ל כאי' הניכר שאין לו ביטול וכ' עליו דבאו"ה כלל כ"ג מבואר להדיא דאף מדרבנן מותר אם אינה חתיכה הראוי' להתכבד ובכל אנפי תד בתרי בטל וכ' דבאמת מ"ש הפר"ח דה"ל כאי' הניכר ל"נ דהא א"א להכיר עד שיטעום ומה"ת מותר לאכול לכתחלה כל א' וא' דאזלי' בת"ר ואם יטעום באמת לא יאכל אבל לכתחלה רשאי לאכול כל אתת ואף באפשר לברר האי' נ' דמה"ת אזלי' בת"ר דהא כ"כ לעיל דע"כ הא דילפי' ביטול חד בתרי מאחרי רבים להטות לאו מסנהדרין הוא רק כמ"ש רש"י בחולין י"ב א' דאחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין דליתא קמן דמ"ש האי מהאי והא ברובא דליתא קמן מבואר מכל הפוס' דא"צ לברר הדבר רק במקום חזקה מדרבנן צריך לברר כשאפשר לברר בלא טורח א"כ בתערובות ג"כ דמ"ש כיון דקרא דאחרי רבים להטות קאי על כל אנפי הרוב אין לחלק ביניהם מה"ת ואף אם נאמר דילפי' מסנהדרין הא בסנהדרין עצמן אף אם הסנהדרי קטנה הי' מחולקין בדעותיהן אמרה התורה לילך אתרי רבים ול הצריכה לברר ע"י סנהדרי גדולה כו' אף דהכרעתם הוי ודאי מצד בירור גמור ובכ"ז אמרה תורה אתרי רבים להטות כדי שיהי' מוכרע הדין מן הסנהדרי קטנה או בד"מ אף מה שמוכרע מבין ג' הרי דא"צ לברר יותר שיהי' בירור גמור ואמתי ע"י הוראות הסנהדרי גדולה. אף דמשם הדין ברור ככתוב ע"פ התורה אשר יורוך וא"צ לברר כן נמי לענין ביטול אי' אף דאפשר להכיר ע"י תחבולות וכדומה מ"מ גזיה"כ הוא אחרי רבים להטות ולדעת הרא"ש האי' נהפך להיתר ואף לדעת הרשב"א דאסור לבשלן יחד הוא רק מדרבנן עכ"ד וכ"כ בסי' כ"ט שם והאריך בזה הנה מ"ש דהא דאמרי' צריך לברר הוא מדרבנן כ"כ בגינת וורדים כלל ס"א ס"ב ובספרו ראש יוסף בחולין י"א ובספרו פרמ"ג באו"ח סי' ת' בא"א ס"ק י"א ובברית אברהם חיו"ד סי' נ"ז ובראש אפרים בשפת אמת סי' ל"ט ס"ק א' ובס' ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ו' דהא דצריך לברר הוא מדרבנן ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש והארכתי הרבה בענין זה דצריך לברר יעוש"ה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט' שהשיג על הפר"ח מסי' ס"ט סעי' י"ד בשר שלא נמלח בטל חד בתרי והא אפשר למטעמי' ושם לא ערער הפר"ח כלום, כו' וכ"ש לדידן דסמכי' אקפילא בין לקולא בין לחומרא עכ"ד ועי"ש עוד באמרי בינה מ"ש על הפר"ת שכ' להחמיר לד' הרשב"א כמו שאסור לבשל שלשתן יחד ה"ה דאסור להשתמש בו ביום באותן קדירות אפי' כל אחת בפ"ע משום דהוי דשיל"מ כו' ומ"ש על הש"ך ס"ק י"ב לענין לבשלן בב' קדירות כו' והאריך בזה:

ו צריך . עי' ש"ך ס"ק ט' שכ' דבאי' דרבנן אף שלב"מ א"צ ס' ביבש כו' וכ' עפ"ז ליישב מה שנמצא בהגהות ש"ד סי' ל"ט ב' הגהות מאו"ז דסתרי אהדדי ועי' בושוי"ע ס"ק א' מה שהביא ראי' מיבמות פ"ב גבי ב' קופות כו' דאף באי' דרבנן אינו בטל יבש ביבש רק במב"מ ולא בשא"מ כו' והאריך בזה ובס"ק ב' ג' ובפלתי ס"ק ה' ובאמרי בינה שם סי' כ"ד ובברוך טעם שער התערובות דין סד"ר באתחזק אי' מ"ש ע"ד האו"ז והאריכו יעוש"ה:

ז ס'. עי' ש"ך ס"ק י' שהשיג על התה"ד וכ' דהעיקר כד' הרב כו' ועי' בפלתי ס"ק ד' מ"ש על הש"ך והתה"ד והאריך בזה ועי' בהיד החזקה סי' כ"ז סוגית טכ"ע מה שהשיג על הפלתי והאריך הרבה בזה ועי' בתו"ד ס"ק ה' מ"ש על הש"ך והאריך בזה ועי' בבית יהודא מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ח בהג"ה אם נודע עי' בעה"ב ס"ק א' שהק' דאמאי לא מחלקין לענין חמץ בפסח דל"א חוזר וניעור כו' בין נודע קו"פ או לא כו' וכ' ליישב והאריך הרבה בזה ועי' ברביד הזהב פ' נשא ד"ה זרוע מ"ש בזה ועי' ביד יהודא לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ז' ח' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה