יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות תערובות
סימן צח
סעיף א
א איסור כו'. סי' א'. הנה הפרמ"ג בשער התערובות ח"א חקירה ב' כ' להסתפק חתיכה של היתר שנתערב בב' של איסור כו' אם נאמר דאם להקל האי' נהפך להיתר כ"ש לחומרא והוי כולו אי' דתו אפשר לוקה על כ"א מהן מגזיה"כ אחרי רבים כו' וליבעי אח"כ עכ"פ רוב נגד כל התערובות או דאין היתר נהפך לאי' והביא ד' המ"כ ח"א שכ' בפשיטות שאין היתר נהפך לאי' כו' והניח בצ"ע ועי' בספרו שושנת העמקים כלל י"ד מ"ש והאריך בזה ועי' במשל"מ פ"ז מהל' מעילה הל' ו' שכ' למהר"י אלפנדרי דלא ירדתי לסוף דעתו דמה ענין ביטול לכאן בביטול לא שמענו אלא לבטל האי' להתירו לכתחלה באכילה אבל אם הרוב הוא אי' נהי דאי' איכא אבל לחייבו מלקות או כרת או קרבן זו לא שמענו ואף דאיכא מ"ד דהיתר מצטרף לאי' לחייבו בעונשין היינו דוקא בתערובות לח בלח ומין בשא"מ משום דטעם האי' נתפשט בהיתר ונעשה כולו אי' אבל ביבש אף שהאי' הוא רוב מעולם לא שמענו שאם אכל אחד מן התערובות שיתחייב שום עונש אף שאסור מה"ת עכ"ד והיינו דס"ל כהמ"כ הנ"ל דאין ההיתר נהפך לאי' וכן ס"ל להמשנת חכמים הל' ע"ז סי' ל"ט ביבין שמועה דיני ברירה אות י"א כהמ"כ הנ"ל יעוש"ה ובאמת דין זה הוא מחלוקת הראשונים בזבחים ע"ח א' גבי הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה כו' דמד' רש"י שם ד"ה שבללן נ' דס"ל שמיעוט היתר נהפך לאי' ובתוס' שם ד"ה הפיגול הק' על רש"י וז"ל ועוד קשה האיך מחייב כלל משום תד מנייהו דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב להשלימו כשיעור דאפי' היתר לא מצטרף לאי' כ"ש אי' לא מצטרף לאי' עכ"ל ומשמע דס"ל דאין ההיתר נהפך לאי' וכן ראיתי בשערי תורה ת"ג כלל ב' פרט י"א שכ' דדין זה תליא במחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל וכ' דלא הבנתי דעת הסוברים דמיעוט היתר לא נהפך לאי' כיון דרובא מהני להקל כ"ש להממיר הא רובא מהני אפי' לענין ד"נ ומדוע לא יועיל לעונש הקל מד"נ ומ"ש התוס' דהיתר אין מצטרף היינו היכא דההיתר ניכר דל"ש ביטול משא"כ היכא שאין ניכר כמו התם שנבלל בפיו ותו הא רש"י כ' בפסחים מ"ד ב' ד"ה אין וז"ל אין היתר מצטרף לאי' אכל חצי זית חלב וח"ז בשר בב"א אין היתר משלים את שיעור אי' לחייבו חוץ מאי' נזיר שאם אכל ת"ו ענבים וח"ו לתם בב"א חייב עכ"ל הרי שדייק רש"י דמיירי היכי שההיתר שוה עם האי' ושפיר י"ל היכי שרוב מזית הי' חלב והמיעוט הי' בשר ונבלל ביתד באופן שאינו ניכר נהפך המיעוט להיות כרוב ועי' תוס' נזיר ל"ו ב' ד"ה אין שפי' נמי דמיירי בח"ז וח"ז והניח בצ"ע ואח"כ כ' להוכיח כשיטת רש"י הנ"ל מביצה ד' ב' גבי עצים שנשרו מן הדקל כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחמדת שלמה בחידושיו לב"מ ו' ב' ד"ה קפץ שכ' ליישב קושי' התוס' דליבטל ברובא עפ"ד המשל"מ הנ"ל כו' דה"נ כיון דזה שיצא נפטר אף אם יתבטל לא יחול עליו שם חיוב וכ' דד' המשל"מ צ"ע מד' הגמ' בנדה כ"ז ב' נפל לי' שיעורא ומסוגיא דזבחים הפיגול והנותר שבללן זה בזה עי"ש ברש"י ותוס' עכ"ד והניח בצ"ע ועי' בנחלת יעקב מהגאון מליסא בחידושיו לב"מ שם שכ' בפשיטות דהיתר באי' לא בטל והביא ראיות על זה ובהגהות שם מהגאון ר' אברהם תאומים הק' עליו מד' הגמ' נדה ומד' הגמ' זבחים הנ"ל דמוכת דהיתר נתבטל באי' וכ' לחלק דשאני הני דיש בהו שיעור אי' לחייב עליהן דהרי יש לפנינו תרוד רקב וכן בזבחים שם הרי הוא אוכל כזית פיגול אלא שאתה בא לדון היתר ופטור ע"י ביטול ולזה שפיר אמרי' אי בתר ביטול אזלת הרי אדרבה ניתוסף השיעור לאסור ע"י ביטול ואף דבעלמא לא שמענו לבטל היתר באי' אבל בכ"ז אין לאחוז התבל בשני ראשין דאי בתר רובא אזלת הרי יש ש שיעור אי' ע"י ביטול ואי לא אזלי' בת"ר בזה גם האי' לא בטל והרי יש כאן שיעור שלא לטמא וללקות עליו אבל היכא דאנו באין לדון עליו על תערובות היתר באי' לבד שפיר ד' חכמים שאין דנין בזה דין ביטול להפך ההיתר לאי' כו' עכ"ד ועי' בספרו חסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' ע"א מ"ש והאריך בזה ועי' בשושנת העמקים כלל י"ד וביד יהודא סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות י"ד ט"ו ט"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ובאמת מבואר להדיא בר"ן נדרים נ"ט ב' ד"ה ועד כאן דהיתר באי' לא בטל שכ' וז"ל דהכא ה"ט משום דהיתרא לא בטל שהאי' דרכו להתבטל ולא ההיתר עכ"ל הרי להדיא דס"ל דהיתר לא נהפך לאי' וכהמשל"מ והמ"כ הנ"ל ולא הביאו המשל"מ והמ"כ הנ"ל ד' הר"ן אלו וכעת ראיתי במנחת חינוך כסוף הס' בקונטרס קומץ מנחה מצוה ג' שהביא ד' הר"ן והביא ד' המשל"מ והמ"כ הנ"ל ותמה עליהם דאמאי לא הביאו ד' הר"ן הנ"ל ועי' בפגים שם מ"ש בזה ועי' בהגהות שלו על הרמב"ם הל' מעילה שם שהביא נמי ד' הר"ן ותמה על המשל"מ והמ"כ דאמאי לא הביאו ד' הר"ן הנ"ל ועי' בהגהות עמק המלך שם שהביא נמי ד' הר"ן הנ"ל ועי' בשערי שמחה שער ג' סי' ז' שהביא נמי ד' הר"ן הנ"ל וד' התוס' ב"מ ו' הנ"ל וגם הביא ד' הרמב"ן בע"ז ע"ג גבי נפל התירא לגו איסורא כו' וגם הביא ד' המשנה פ"ד דפאה וד' הירושלמי שם כו' וגם הביא ד' החמ"ש הנ"ל מנדה כ"ז וגם הביא ד' הפרמ"ג סי' צ"ט בש"ד ס"ק י"ז והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בנדרים שם מ"ש בזה ועי' בעצ"ל לקמן סי' ק"י סעי' ג' ובתפארת ישראל פ"ט דבכורות משנה ז' מ"ש בד' המ"כ הנ"ל והאריכו בזה ועי' בחידושי הרי"מ בפסחים מ"ג ב' שכ' טעם דאמאי ל"א בהיתר דנהפך להיות אי' כו' דהא דילפי' מאחרי רבים להטות היינו היכא דהמיעוט סותר להרוב וכמ"ש הרא"ש פא"ט והיינו היכא דע"כ יהי' נוטה המיעוט אתר הרוב או הרוב אחר המיעוט בזה אמרי' דהמיעוט צריך להיות נוטה אחה"ר ולכך התערובות אי' ברוב היתר דע"כ אם לא יתבטל יהי' כל התערובות אסור לאכלו משום שיש בי' אי' וא"כ יהי' הרוב היתר נוטה אחרי מיעוט אי' דאף דההיתר עדיין היתר ואין האי' רק מצד אי' המעורב בו אבל מ"מ אסור כל ההיתר באכילה ולכך אמרי' אחרי רבים להטות ונוטה המיעוט אחה"ר כו' וע"כ נהפך להיות היתר דאי לא יתהפך להיתר וישאר אי' יהי' גם ההיתר אסור דא"א לאכול אף משהו מן האי' מה"ת ושפיר נהפך מאחרי רבים ולכך באפשר להכיר האי' מדאורייתא לא בטל דבזה אין הרוב צריך להיות נוטה אתר המיעוט כו' והאריך בזה יעוש"ה:
סי' ב'.
בפ"ג כ' הפרמ"ג והוי יודע דהא דכ' הרשב"א דיבש ביבש שנתערב חד בחרי אסור לאכול שלשתן יחד זהו רק מדרבנן הא מה"ת אף הרשב"א מודה דשרי כאחד דאל"כ מב"מ בלח מה"ת שרי והא אוכל אי' ביחד בדברים הנבללים דיש בילה ול"ש לומר שמא לא זו כו' והרא"ש אף מדרבנן מתיר כאחד כו' עכ"ד ובאמת פשט ד' הרשב"א משמע דמדאורייתא אסור לאוכלם כא' דהא כ' וז"ל דבדברים הנבללים שא"א לאכול כל חתיכה בפ"ע צריך ס' לפי שבפחות משיעור זה האי' נטעם ונרגש כו' עכ"ל וכיון שנרגש הטעם בכל טכ"ע דאורייתא וכן ראיתי בבית יהודא לקמן סי' ק"ט שהשיג כן על הפרמ"ג וכ' ע"ד הפרמ"ג הנ"ל שכ' דאל"כ מב"מ בלח כו' ול"ש לומר שמא לא זו דז"א דמה בכך דל"ש לומר שמא לא זו דהא הרשב"א כ' כשיש ס' מותר לאוכלם כא' וכן דברים הנבללים כשיש ס' מותר, אף כשאוכלם כא' או בדברים הנבללים מאי מהני ס' הא אוכל אי' ביחד אע"כ כיון שאין טעם האי' נרגש בכל לא איכפת לן מה שהוא אוכל האי' יחד דהא בטל ברוב וא"ל טכ"ע דאורייתא דהא אין הטעם נרגש ככה במב"מ בדבר הנבלל כיון שאין טעם האי' נרגש אף שאין ס' נגד האי' דהא הוא מב"מ שפיר בטל האי' ברוב ולכך כ' הרשב"א שהטעם נרגש בכל ולא כ' משום שאוכל האי' יחד דזה לא איכפת לן כיון שנתבטל ברוב רק לכך אסור לאוכלם כא' כיון שהאי' נטעם ונרגש בכל וטכ"ע דאורייתא ומ"ש הרשב"א כשאוכל כא' אמרי' לא זו האי' לא משים כש אוכל הכל ביחד שא"י לומר לא זו האי' אינו בטל ברוב דכשאוכל הכל ביחד פשיטא דבטל ברוב אלא אף כשאוכל כ"א בפ"ע וא' בודאי אסור אעפ"כ כשאוכל כ"א או' לא זו היא של אי' וכ' עוד נ' שמוכח דהרשב"א ס"ל דמדאורייתא אסור לאוכלם כא' דהא כ' דאף מב"מ שאין הטעם נרגש אעפ"כ אסור לאוכלם כא' כיון דשכנגדו בא"מ נרגש החמירו מדבריהם ואסרוהו ואם איתא כד' הפרמ"ג דאף במין בשא"מ אינו אסור רק מדרבנן א"כ במינו אין לאסור אף מדרבנן וכ"כ בסי' צ"ת דמד' הרשב"א משמע דיבש ביבש שנתערב: חד בתרי בטל ומותר לאוכלם זה אתר זה אפי' במין בשא"מ עכ"ד יעוש"ה ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' הפרמ"ג ח"ב פ"א על הרשב"א בתוה"ב ק"ז ב' כו' והאריך בד' הרשב"א ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' ט' מ"ש ליישב ד' הרשב"א והאריך בזה יעוש"ה:
סי' ג'.
בח"ג פ"א כ' הפרמ"ג להסתפק בחצי זית בשר שחוטה וח"ז בשר נבלה שנפל לס' זיתי ירקות וכדומה לא"מ אי מה"ת אסור או מותר אף מדרבנן מי אמרי' כיון דיש ס' נגד הח"ז אי' שרי א"ד כיון דעכשיו הטעם בשר נרגש כו' א"כ הרי טועם טעם דאיסורא כו' והניח בצ"ע ובאמת מבואר דין זה להדיא בר"ן ע"ז ע"ג א' גבי המערה י"נ כו' שכ' וז"ל הדבר פשוט אם נתערב כזית בשר שחוטה וכזית נבלה ונצטרפו ונתנו טעם בתבשיל מותר כיון דיש שיעור ביטול נגר האי' לבדו עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הר"ן אלו דזה מותר אפי' באי' דאורייתא וכן ראיתי בבאר יצחק חיו"ד סי' ז' שהביא ראי' מד' הר"ן הנ"ל ועוד הביא ראי' לזה מד' הגמ' בע"ז שם ע"ג ב' אמר ר"י ב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה ומיזגן ועירבן זה בזה רואין את ההיתר כאלו אינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו ופי' הר"ן והראב"ד והר"י כו' דמיירי בכוסות שוין והוכיח מזה דיין בטל בו' חלקים במים דהא שיעור מזיגה הוי על חד תלח וכיון דהוי ו' חלקים נגד יין האסור משני מזיגות לכן אף דעדיין נרגש טעם היין מ"מ כיון דנגד יין האסור יש בו שיעור ביטול אך ההיתר מסייע להרגיש הטעם וכיון דאין היתר מצטרף לאי' ע"כ בטל שפיר בכה"ג א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ מיבעי להתבטל ואין לחלק דשאני לדידן דקי"ל טכ"ע דאורייתא דהא ר"י ג"כ ס"ל כן כו' וגם הא מצינו דר"י ס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא כו' א"כ מוכח מזה דאף באי' דאורייתא בטל כה"ג כיון דיש שיעור ביטול נגד האי' לבד וכן מוכח בסוגיא התם דמדמה זה לי"נ גמור הרי דמיירי בדאורייתא ומיישב בזה ד' התוס' חולין קי"ב ב' ד"ה והלכתא כו' והאריך בזה ופ' דדין זה מותר בפשיטות יעוש"ה ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' ה' שכ' נמי דדין זה מבואר בד' הר"ן הנ"ל ועוד הביא ראי' לזה מתרומות פ"י משנה ה' תלתן שנפלה לתוך הבור של יין בתרומה במע"ש אם יש בזרע כדי ליתן טעם אבל לא בעץ בשביעית ובכה"כ והקדש אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם הרי בתרומה אע"פ שטעם עצו ופריו שוה אין העץ מצטרף עם הפרי לאסור יין של חולין ושם אף דהדין דנותן העץ עם הזרע כמבואר במשנה ו' כיון דקרא עליו שם תרומה צריך ליתנו לכהן מ"מ א"ב קדושת תרומה ועי"ש בתוי"ט ודבריו מוכרחים דעצו אינו מצטרף אע"פ שקרא עליו שם תרומה הרי מבואר אף דנרגש בהיין טעם התלתן מ"מ אם אין בזרע לבד כדי נתינת טעם אינו אסור ומשמע אפי' אם חסר רק מועט לכדי נתינת טעם ורוב הטעם הוא מן הזרע מ"מ אינו אסור עד שיהי' בזרע כדי נ"ט בלעדי העץ וע"כ אף דיש בו טעם חלתן מ"מ כיון דאין בכח האי' להטעים אם לא בצירוף ההיתר אינו אוסר ומתבטל ההיתר ואף דבכ"מ הא דטכ"ע דאורייתא כ' הרשב"א חולין צ"ח ב' הטעם דל"א אחרי רבים להטות משום דחשיבות האוכל הוא בטעמו כו' והוי כניכר האי' זה דוקא היכא דכל הטעם הוא של האי' אבל אם אין בכח האי' לבד לתת טעם רק בצירוף ההיתר לו יהי' דע"י הטעם הוי כניכר מ"מ כיון דא"א להפרידו נתבטל ועי' ט"ז סי' ק"ד ס"ק א' ובחו"ד שם דאף גוף האי' הניכר היכא דא"א להפרידו וגם א"א לבא לידי חיוב נתבטל וה"נ דכותי' כיון דא"א להוציא האי' לו יהי' דניכר ע"י טעימתו כיון דחשיבות האוכל אינו ע"י טעם של אי' לבד שוב אף דניכר ע"י טעימתו כח האי' מ"מ נתבטל וד' הר"ן בע"ז נאמנים ועד נאמן להם ממתני' דתרומות הנ"ל כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא לקמן סי' ק"ט מ"ש ע"ד הפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה ומ"ש שם ע"ד הפרמ"ג פ"ג מ"ש ע"ד המג"א סי' תצ"ט ס"ק כ"ת והאריך בזה יעוש"ה ועי' באמרי בינה דיני בב"ח מ"ש ע"ד המג"א והפרמ"ג והאריך בזה:
סעיף ב
ב מכ"מ ונשפך כו'. הטעם כ' ר"ת לפי דקי"ל דטכ"ע דאורייתא כו' ולפי שדין זה דטכ"ע נוגע בכמה מקומות וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו הרבה בזה ע"כ אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י הנה בחולין צ"ח ב' בסוגיא דזרוע בשלה קא' הגמ' רבא אמר לא נצרכה אלא לטכ"ע דבקדשים אסור קמ"ל דהכא שרי וכ' רש"י ד"ה לטעם וז"ל ורבא לית לי' טכ"ע בחולין כדמפרש ואזיל מדאורייתא ברובא בטל אלא מדרבנן וה"נ שמעי' לי' לר' יוחנן בע"ז ס"ז א' כל שטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו והא דילפי' לי' בפסחים מ"ד ב' מנזיר משרת ליתן טכ"ע ס"ל אמוראי בתראי דאסמכתא בעלמא הוא ולאו מילף הוא דה"ל נזיר וגיעולי עכו"ם ב' כתובים הבאים כאחד א"נ גיעולי עכו"ם חידוש הוא כדאמרי' התם ומשרת להיתר מצטרף לאי' עכ"ל הרי דס"ל לרש"י דטכ"ע לאו דאורייתא ומשמע מד' רש"י דאף דאיכא כזית בכא"פ לאו דאורייתא והכי משמע מד' רש"י בע"ז ס"ז ב' ד"ה טעמו שכ' וז"ל כגון כו' או חלב שנפל נימוח שאין ממשן בעין עכ"ל ומשמע דאף דאיכא כזית בכא"פ מקרי טעמו ולא ממשו ואסור רק מדרבנן ולא מדאורייתא לפי שיטת רש"י הנ"ל וכ"כ הפר"ח באו"ת סי' המ"ב ס"ק א' ובביאורי הגר"א שם סי' תנ"ג ס"ק ט' דכן הוא לדעת רש"י הנ"ל וכן מבואר להדיא בס' התרומה הל' או"ה סי' מ"ט דלשיטת רש"י אפי' איכא כזית בכא"פ אינו אסיר מה"ת אלא אי' שהוא בעין ולא טעם אי' הנבלע במקום אחר יעוש"ה אבל היכא דהאי' הוא בעיני' ולא נמחה אע"פ שאינו מכירו מקרי טעמו וממשו ואם יש כזית בכא"פ ואכל פרס מזה התערובות לוקה וחייב כרת שהרי אכל כזית אי' בודאי וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בפתיחה להל' פסח בענין טכ"ע דכן הוא לשיטת רש"י הנ"ל וכן הוא בס' התרומה הנ"ל לשיטת רש"י והנה התוס' שם בתולין ד"ה רבא ובע"ז שם ד"ה אמר הק' על שיטת רש"י דהא ר"י אית לי' דר"ע בפ' א"ע מ"ד ב' דיליף טכ"ע מגיע"נ וא"ל דאסמכתא בעלמא הוא דהא פריך התם והאי משרת להיתר מצלא"י הוא דאתא האי מיבעי' לי' לטכ"ע מדפריך הכי בהדיא אלמא דרשא גמורה הוא דהא ר"ע מוכח מיני' היתר מצלא"י לחייב מלקות לנזיר ששרה פתו ביין ויש בו להצטרף מפח ומיין ורבנן מוכחים מיני' טכ"ע וכי היכי דלר"ע הוי דרשא גמורה גבי היתר מצלא"י מדחייב עלי' מלקות ה"נ לרבנן הוי דרשא גמורה מדאורייתא דטכ"ע דאורייתא ע"כ קושי' וכן הק' ברא"ש שם בחולין סי' ל"א ובחידושי הרשב"א שם והק' עוד, ע"ד רש"י הנ"ל דלרבנן דס"ל געי"נ חידוש הוא הא ליכא אלא חד קרא לטכ"ע דגיע"נ לחידושו הוא בא ולר"ע הא אצטריך לי' משרת להיתר מצלא"י ולטכ"ע ליכא אלא תד קרא דגיע"נ ע"כ קושי' ועי' בפר"ח שם שכ' ליישב קושי' זו דהא ודאי תנאי גופייהו הכי ס"ל דהוי דרשא גמורה וכדמוכח מפירש"י גופי' שם בסוגיא אבל רבא ור"י ס"ל דלא ילפי' לכל התורה דס"ל כותי' דר"ע בחדא דגיע"נ לאו חידוש הוא וכותייהו דרבנן בחדא דמשרת לטכ"ע הוא דאתא ולדידהו הוו ב"כ ואין מלמדין, א"נ ס"ל להני אמוראי דגיע"נ חידוש הוא כרבנן ומשרת להיתר מצלא"י כר"ע ויש כח באמוראים למפסק הלכה בחדא כחד תנא ובאידך כבר פלוגתי' כו', וכ"ש הכא דרבנן דפליגי עלי' דר"א בכותח הבבלי דלית להו טכ"ע דאורייתא ע"כ הכי ס"ל וכמ"ש רש"י בסוף הסוגיא בפא"ע עכ"ד ובאמת בלא"ה לק"מ וכמ"ש בחידושי הרמב"ן בחולין שם ליישב קושי' הר"ת דהא דמקשי' התם בפסחים טכ"ע מנ"ל סוגיא דאביי הוא דא"ל לרב דימי האי וכל משרת להמצלא"י אתא האי לטכ"ע הוא דאתא וכדמפרש בהדיא בנזיר ואביי הוא דאמר טעמו ולא ממשו דאורייתא בפ' כל הבשר והתם יליף לה מבב"ח וכי דחי' רבא התם מבב"ח הדר לי' איהו למשרת או לגיע"נ ואיהו הוא דאקשי' טכ"ע מנ"ל בפסחים ובנזיר ומה שאמרו עוד מן הסוגיא דקא' וממנו אתה דן לכל אי' שבתורה י"ל דר"י ס"ל גיע"נ לר"ע חידוש הוא ומשרת להמצלא"י דחמיר לי' לר"י המצלא"י טפי מטכ"ע וסוגיא דהתם דמרבה טכ"ע מקמי' המצלא"י דאביי הוא כדפרישית כו' עכ"ל והובא דבריו בחידושי הרשב"א שם ולפ"ד הרמב"ן אלו מיושב קושי' הפר"ח שם שהק' על שיטת רש"י הנ"ל מהא דאמרי' בפסחים מ"ד א' וכזית בכא"פ דאורייתא א"ל אין א"ה אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א בכותח הבבלי ומשני הנח לכותח הבבלי דלית בי' כזית בכא"פ אי בעיני' דקשריף כו' הרי דאע"ג דכותח הבבלי לא הוי אלא טעמו ולא ממשו שהאי' נימוח ואינו בעין וכמ"ש רש"י שם כו' וכותח הבבלי לא הוי אלא טכ"ע אפי"ה בעי תלמודא למימר דכל דאיכא אכילת פרס לוקה עליו היפך ממ"ש רש"י דברוב היתר בטל מה"ת כו' ע"כ קושי' ולפ"ד הרמב"ן הנ"ל ניחא דרש"י לא כ"כ אלא אליבא דרבא ור"י דס"ל טכ"ע לאו דאורייתא וקי"ל כוותייהו אמנם אביי ודאי ס"ל דטכ"ע דאורייתא וכדס"ל בפכ"ה הנ"ל וא"כ הא דפריך הגמ' הנ"ל אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א בכותח הבבלי אביי הוא דפריך לי' הכי ולשיטתו אזיל דס"ל טכ"ע דאורייתא דיליף מבב"ח ולפום שיטתי' הוא דפריך דאם איתא דכזית בכא"פ אפי' ע"י תערובות דאורייתא אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א בכותח הבבלי כיון דאיכא כזית בכא"פ וטכ"ע דאורייתא ולק"מ קושי' הפר"ח הנ"ל וכן ראיתי בשעה"מ פ"א מהל' חו"מ הל' ו' שכ' נמי ליישב כן קושי' הפר"ת עפ"ד הרמב"ן הנ"ל והביא נמי קושי' זו בשם המנחת כהן והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א החדש סי' קמ"ז ובפרמ"ג שם מ"ש ליישב קושי' הפר"ח והמנ"כ הנ"ל ועי' באגודת אזוב מבעל מראות הצובאות בדרוש ד' לשבת הגדול שכ' על תי' השעה"מ הנ"ל שהוא דוחק דהא בהדיא קאי אמימרא דר' אבוה בשם ר"י וכן אמימרא דרבה בב"ח בשם ר"י הואיל וזר לוקה כו' מיהו מצינו למימר דאביי לא שחיט לי' הך מימרא דר"י בפ"ב דע"ז דאמר טכ"ע לאו דאורייתא כו' אולם בל"ז אין טענה מהש"ס על פירש"י בזה דמ"ש הפר"ח בפשיטות דכותח הוי טעמו ולא ממשו והשיג על הב"ח בזה שכ' דכותח הוי טעמו וממשו משום דהפרורים הם ממשו של חמץ דליתא כיון שהאי' הוא נימוח הוי טעמו ולא ממשו לא ידענא מאן יימר דאיירי בשנמוחו הפרורים הלא בר"פ אמר גבי כותח שהוא מכחיש את הגוף משום קומניתא דאומא ופירש"י עפושי הפת שמתעפש לאח"ז בתוך הכותח א"כ משמע שהפרורים קיימים בתוך הכותח עד שאח"כ מתעפשים ותו ראיתי ברש"י נזיר ל"ו ב' ד"ה א"ה כו' דכותח הבבלי דאית לי' קומניתא דנהמא כו' ותו דבהדיא כ' בעהמ"א כו' וכיון דהוי טעמו וממשו לכ"ע לא בטל ברוב ומש"ה פריך שפיר אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א ברי הבבלי דוקא דהוי טעמו וממשו אלא דעדיין קשר ד"ה ואי משטר שטרח ליישב ולומר דגבי שכר לית לי' כזית בכא"פ טורח זה למה הא טעמו ולא ממשו ואפי' אית בי' כזית. דבטל ברובא למאי דקי"ל טכ"ע ל להך תי' דלעיל דהוצרך רש"י לזה גבי שכר המדי כדי ליישב אליבא דאביי דאית לי' טכ"ע דאורייתא ואח"כ הק' על זה והאריך בזה וכ' לבסוף ליישב לפ"מ שפירש"י בנזיר ל"ז א' ד"ה בשלמא דהא דאמרי' גבי מקפה ומדוכה המצלא"י אפי' ברוב היתר שאני התם בתבלין דלטעמא עבידי חשיבי להו ולא בטלי והוי כמאן דנפישי אינהו ומש"ה לקי עלה מה"ת ומהרש"א כאן ד"ה אלא כ' דלרש"י כאן צ"ל דגם כותח הבבלי נמי עבוד לטעמא ולא בטל החמץ ברובא מדאורייתא וא"כ ה"ה והוא הטעם לענין טכ"ע דאע"ג דבעלמא למ"ד טכ"ע לאו דאורייתא טעמו ולא ממשו בטל ברובא בהני דעבידי לטעמא חשיבי ולא בטלי מה"ת דהוי כטעמו וממשו דכי איכא כזית בכא"פ מחייב עלי' מה"ת כו' וא"כ י"ל דמה"ט נמי הוי כטעמו וממשו דלא בטל ברוב ופריך שפיר כיון דאיכא כזית בכא"פ אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א עכ"ד עוד הק' הפר"ח שם על שיטת רש"י הנ"ל מהא דאמרי' בפ' התערובות ע"ת א' אר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור כו' וש"מ נו"ט ברוב לאו דאורייתא וקס"ד דאפי' פיגול ונותר מב' מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר"ל ומותיב רבא ממתני' דעשה עיסה מן חטין ומן אורז אם יש בו טעם דגן אדם יוצא י"ח בפסח אלא אמר רבא מין בשא"מ בטעמא מב"מ ברובא הרי דרבא גופי' ס"ל דדוקא מב"מ בטל ברובא אבל מין בשא"מ אזלי' בתר טעמא אפי' לקולא ואע"ג דרובא אורז ומוכח התם בהדיא דהוי מה"ת וכן פירש"י שם מין בשא"מ שהטעם ניכר בו בטעמא ולקי מה"ת וכי אמר ר"ל בפיגול ונותר של מב"מ דליכא למיקום אטעמא ואמרי' נמי החם אמר רבא אמור רבנן בטעמא כו' ודוחק לומר דבטעמו וממשו מיירי התם חדא דמשמע דלדעת רש"י בעיסת חטין ואורז טעמו ולא ממשו מקרי החטין ועוד דהא רבא סתמא קא' ועוד לפי פירש"י שפי' לענין מלקות אפי' תימא דבטעמו וממשו קמיירי הו"ל לפרושי דהיינו דוקא בדאיכא כזית בכא"פ כדאיתא בפ"ב דע"ז ע"כ קושי' הנה מ"ש דדוחק לומר דבטעמו וממשו מיירי התם לא ראה ד' החידושי הרמב"ן שם שהק' קושי' זו וכ' ליישב דהתם טעמו וממשו הוא שעיקר החטין מעורבין שם ונו"ט ברוב והיינו כגון עדשים שנתבשלו עם הגריסין וריבה אחד מהם אבל טעמו ולא ממשו הוא שאין שם ממש לא בעין ולא מעורב אלא שנתבטל לגמרי כו' עכ"ל הרי שכ' ליישב קושי' הנ"ל דהתם טעמו וממשו הוא ולא ס"ל לדוחק וכ"כ בחידושי הרשב"א שם ליישב כן קושי' הנ"ל דהתם טעמו וממשו הוא ועי' בס' דברי דוד הנדפס מחדש מהגאון ר' דוד טעביל מד"א דק"ק מינסק בשיטת טכ"ע שכ' נמי כן והאריך בזה ולא הביא ד' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל ועי' בפרמ"ג שכ' דמתני' דחלה מיירי לרש"י דיש טעם דגן וכזית בכא"פ ונאמר לרש"י דזה מקרי טעמו וממשו כל שלא נמחה גוף האי' עכ"ד וגם הוא לא הביא ד' הרמב"ן והרשב"א הנ"ל ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' י"ב ובבאר יצחק חאו"ח סי' ת' ובשערי שמחה שער א' בענין נוטל"פ מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בדברי אמת קונטרס י' ענין חלה מ"ש והאריך בזה עוד הק' התוס' והרשב"א והר"ן והרא"ש בחולין שם על רש"י הנ"ל דהא רבא גופי' אית לי' דטכ"ע דאורייתא דבפ' התערובות קא' רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא וכי היכי דברובא הוי דאורייתא מאחרי רבים להטות ה"נ מין בשא"מ בטעמא הוי מדאורייתא ע"כ קושי' נמי לק"מ וכמ"ש בדברי דוד שם דאדרבה ליתי ראי' מרבא בחולין צ"ז א' איפכא דאיתא התם אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בס' כו' הלכך מבשא"מ דהתירא בטעמא ובאיסורא בקפילא ומב"מ דליכא למיקם אטעמא בס' וא"כ נדייק איפכא כי היכי דמב"מ בס' ודאי דאינו רק רק מדרבנן כמ"ש ר"ת גופי' ה"נ מבשא"מ בטעמא אינו רק מדרבנן א"ו דמהא ליכא לדיוקי כלל עכ"ד עוד הק' הרשב"א שם על שיטת רש"י הנ"ל דהא משמע דלר"י דאית לי' מב"מ לא. בטל אית לי' טכ"ע דאורייתא דהא חתיכת נבלה שנפלה ע"ג חתיכות כיון שנתנה טעם חתיכה עצמה ג"נ דבר תורה ואע"פ שאין ממשו של אי' מעורב בו אלא טעמו לבד אלמא אית לי' טכ"ע דאורייתא וכבר פ' רש"י פכ"ה כר"י י"ל דהא דאמר ר"י מב"מ לא בטל ע"כ לא תליא בטעמו ולא ממשו ולא שייכא בי' כלל דמב"מ גזיה"כ הוא וכדגמרינן מדם הפר כו' ותדע דהא לאו משום טעמו הוא דהא במשהו מתסר ואע"ג דלית בי' כדי נ"ט כלל ובכי הא ליכא מאן דאסר בעלמא עכ"ל ולפ"ד הרשב"א אלו י"ל דמאן דס"ל מב"מ לא בטל מוכח דס"ל דטכ"ע לאו דאורייתא וכמ"ש במלא הרועים אות מ' מב"מ אות כ"א דליכא למילף מגיע"נ די"ל שמא יבשל בו במינו ובמינו לכ"ע טעם אוסר מדאורייתא דלא יהא אלא משהו וכמ"ש הרשב"א הנ"ל כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי ס"ק ב' מחולין צ"ז א' אמר רבא מריש הוי קשי' לי כו' והאריך בזה ובאות ע' טכ"ע אות ת' ט' י"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' קס"ו מ"ש ליישב קושי' הרשב"א הנ"ל דהא בפשוטו י"ל דלבתר דאמרו חז"ל לאסור טעמו ולא ממשו ואמרו דדמי לממשו דצריך ביטול ממילא לר"י דמב"מ לא בטל אסור מדרבנן כמו לדידן בפחות מרוב כו' והאריך הרבה בד' הרשב"א הנ"ל ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' י"ג מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל וכ' דהר"ן בחולין שם שכ' דרבא דאמר לא נצרכה אלא לטכ"ע כו' אזיל אליבא דר"י דס"ל מב"מ לא בטל ואפי"ה אמר לטכ"ע דבקדשים לא ס"ל כהרשב"א כו' והאריך בזה ועוד הק' הרשב"א שם מחולין קי"ב ב' הטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' ואח"כ הביא ראי' לשיטת רש"י מהא דתניא בפסחים מ"ד א' ב' קופות כו' שאני או' חולין לתוך תולין נפלו כו' ופריך ואי אמרת כזית בכא"פ דאורייתא אמאי אמרי' שאני או' ואם איתא ע"כ דאורייתא הוא כיון דאיכא כדי נ"ט אלא לאו ש"מ דטכ"ע לאו דאורייתא ועוד דאמרי' בירושלמי דערלה בעי ר' אבוה בשם ר"י כל נו"ט אין לוקין עליהן חוץ מנו"ט של נזיר עכ"ל ועי' בחידושי הר"ן בתולין שם שכ' ע"ד רש"י תולין הנ"ל וז"ל דד' רש"י אינם נוחים במ"ש דהני אמוראי בתראי ס"ל פלגא כר"ע ופלגא כרבנן עכ"ל ולק"מ דרש"י לשיטתו בפסחים מ"ה א' ד"ה ור"ע שכ' ורבנן דפליגי עלי' דר"א בכותח הבבלי אלמא לית להו טכ"ע דאורייתא מפקי להאי משרת להמצלא"י ובגיע"נ ס"ל דחידוש הוא כרבנן עכ"ל הרי דרבנן דר"א ס"ל פלגא כר"ע ופלגא כרבנן א"כ ס"ל להני אמוראי בתראי כוותויהו ושפיר ד' רש"י חולין הנ"ל וכן ראיתי במקמ"ח שכ' נמי כן ליישב ד' רש"י הנ"ל וכ' אלא דרש"י בפסחים נקט רק חד סברא דהיינו סברא בתרא שכ' בחולין וה"ה דהומ"ל בפסחים ג"כ כסברא קמא דס"ל דנזיר וגיע"נ הוי ב"כ הבאים כא' ואין מלמדין כו' וכ' ליישב כל קושי' התוס' בחולין שם על רש"י והאריך בזה ועי' בלב ארי' בתולין שם ובחוסן ישועות שם ובמגן האלף באו"ת בפתיחה לסי' תמ"ב אות ב' ובהיד החזקה סי' כ"ז סוגית טכ"ע מ"ש ליישב קושי' התוס' על רש"י והאריכו בזה ועי' בש"ש מבעל שמן רוקח שער י"ב אות כ"א מ"ש בסתירת ד' רש"י מע"ז ס"ז ב' ד"ה טעמו ומחולין ק"ח א' ד"ה אמר ומפסחים מ"ד ב' ד"ה מפת והאריך בזה יעוש"ה ודעת ר"ת דטכ"ע במבשא"מ דאורייתא דכיון שנתן האי' טעם בהיתר נהפך כולו להיות אי' ולוקין עליו בכזית כאלו הוי כולו אי' ואפי' לקולא אזלי' בתר טעמא ויוצא בעיסת האורז ידי חובתו כיון שיש בה טעם דגן ואפי' רובא אורז וילפי' לה ממשרת או מגיע"נ וההוא דר"י כל שטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו מיירי במב"מ וטעמו וממשו דקא' לוקין היינו כשהאי' בעין ומכירו כו' עכ"ל הובא דבריו ברא"ש בחולין שם ולשיטה זו אף היכא דליכא כזית בכא"פ נהפך כולו לאי' ולקי אם אכל כזית מן התערובות ואף שסלקו האי' ואין בו אלא טעם אפי"ה לק' דטכ"ע דאורייתא ונהפך ההיתר לאי' ועי' בפר"א שם שהק' לשיטת ר"ת מאי אצטריך ריבויא דכל מחמצת לר"א לרבות כותח הבבלי תפ"ל דטכ"ע דאורייתא ועוד מ"ט דרבנן דפליגי עלי' וכ' ליישב דבהנהו דמני בפא"ע ליכא טעם חמץ להכא אצטריך ריבויא דכל והיינו טעמייהו דרבנן דפטרי כו' וע"כ לומר כן דאל"כ למאי הלכתא אמרי' בא"ע ובנזיר דכזית בכא"פ אע"פ שהוא ע"י תערובות דאורייתא ואי דאיכא טעם חמץ אפי' דליכא כזית בכא"פ מחייב ולקי עליו מה"ח וא"ל דאצטריך לכרת דכי היכי דילפי' מלקות לסברא זו כו' משום דלא הוי אלא גילוי מלתא דכי אזהר רחמנא אנבלה אטעמא דידה אזהר ה"נ איכא למימר דאע"ג דאין עונשין כרת מן הדין כו' שאני הכא דלא הוי אלא גילוי מלתא דכי אזהר רחמנא אחלב אטעמא דידי' נמי אזהר א"ו דבכזית בכא"פ כו' מיירי בדליכא טעם אי' ואעפ"כ חייב שהרי אוכל כזית אי' אע"פ שהוא ע"י תערובות וזה הכריחו להטור לומר דבכותח ליכא טעם חמץ אלא קיוהא בעלמא היפך ממ"ש רש"י בסוגיא כו' עכ"ד ועי' באגודת אזוב שם מ"ש להקשות לשיטת ר"ת בההוא דמקפה למה לי דהמצלא"י או כזית בכא"פ תפ"ל דכולה אי' הוא משום טכ"ע והאריך בזה ליישב ועי' בדברי דוד שם מ"ש ליישב קושי' זו ומ"ש ע"ד הטור שכ' דד' מיני מדינה אין בהם טעם חמץ אלא קיוהא בעלמא והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפר"ח שכ' דשיטה זו ג"כ אינה נכונה דהא קא' ר"י בפ"ב דע"ז טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ומה שפי' במב"מ אינו מתחוור כלל כו' ועוד דהא משמע ודאי עיקר כדעת רוב הפוס' דכל דליכא טעמא בטל ברוב דומיא דמב"מ ולשיטה זו צ"ל דכל דאיכא כזית בכא"פ אפי' דליכא טעמא מחייב עליו ואינו נכון עכ"ד ועי' בשעה"מ שם מ"ש בד' הפר"ח והאריך בזה ועי' בהיד החזקה שם מ"ש ליישב שיטת ר"ת והאריך בזה יעוש"ה. ודעת רבינו חיים כהן הובא ברא"ש שם ובסוף הל' חלה סי' ט"ו דטכ"ע דאורייתא מיהו אין לוקין על טכ"ע אלא כשיש בו כזית בכא"פ אז נהפך ההיתר לאי' ולוקין אפי' על כזית מן התערובות ומש"ה תנן בפ"ג דחלה העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה י"ח בפסח היינו אפי' בכזית ממנה כל שיש כה כזית בכא"פ לפי שאז נהפך כולו לחטין אבל באין בו כזית בכא"פ אע"פ שנתן האי' טעם בהיתר אין לוקין עליו משום דלא החמירה בנו"ט של אי' בהיתר להופכו לאי' כשההיתר כ"כ יותר על האי' שאם הי' האי' בעין וניכר בתוך ההיתר בלא נו"ט לא הי' לוקה עליו דהיינו ביותר מכא"פ וד' ר"י דאמר טעמו וממשו קרי כשיש כזית בכא"פ וטעמו ולא ממשו היינו כשאין כזית בכא"פ וזהו נמי ד' ר' אלי' בתוס' ע"ז ס"ז הנ"ל וכ"כ בביאורי הגר"א שם ובפרמ"ג שם ובחתם סופר ח"ו בחידושיו לע"ז שם דדעת ר' אלי' כדעת ר"ת ועי' באגודת אזוב שם שכ' דר' חיים ס"ל גבי כותח הבבלי שאם אכלו שלא בדרך טיבול בטלה דעתו ואינו חייב עליו כפירש"י ולא כפי' התוס' בנזיר שאם אכלו שלא בדרך טיבול נמי מחייב אלא דהתנא לא איירי מזה אלא כשאוכל בטיבול כדרך אכילתו דא"כ אפי' באוכל דרך טיבול לחייב אכזית מן הכותח כיון שיש בו כזית בכא"פ שלא בדרך טיבול והי' לוקה בכך א"ו ס"ל אפי' הי' אוכל כזית בכא"פ שלא בדרך טיבול נמי אינו לוקה משום דהוי שלא כד"א ומש"ה נמי לא מחייב משום טכ"ע ובזה מיושב קושי' התוס' בנזיר שהק' דמאי פריך א"ה אמאי פליגי רבנן עלי', דר"א בכותח הבבלי דלמא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא באוכל כזית מן הכותח אבל באוכל פרס מודו דז"א דכיון דס"ד שיש בכותח כזית בכא"פ אפי' על כזית ממנו נמי מחייב משום טכ"ע כו' עכ"ד ועי' בפר"ח שם שהק' לדעת ר"ת היכי אמרי' בא"ט דלרבנן אם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב אלמא הטעם מהפך ההיתר ש ואפי' ללקוח ותי' דהתם מיירי ששרה ענבים כ"כ במים וקבלו טעם יין כאלו נתערב שם רביעית יין בכא"פ עוד תי' די"ל דר"ת ס"ל כדעת הראב"ד דדוקא בנזיר איכא מלקות אבל לא בשאר אי' משום דילפי' לה מנזיר לרבנן או מגיע"נ לר"ע ואין מלקין על ההקישות ולא על ק"ו כו' ועי' בשעה"מ שם שהשיג על תי' הב' דאי ס"ל לר"ת כהראב"ד א"ע היכי כ' הרא"ש אתי' ר"ת אע"ג דטכ"ע ילפי' מקרא מסתבר לומר דלא החמירה אורה בנו"ט של אי' כו' כשההיתר רבה על האי' כו' ואם איתא מאי קשי' לי' הא אע"ג דילפי' טכ"ע ממשרת אפי"ה לא לקי מטעם שכ' הראב"ד אלא הנכון כתי' הא' שכ' הרב עכ"ד עוד הביא הפר"ח שם קושי' הבני שמואל לשיטת ר"ת מהא דאמרי' בפא"ע גבי כותח דאי משטר קשטר לית בי' כזית בכא"פ ופירש"י כו' ואם איתא כיון שאכל כזית סגי ותי'. דשאני התם דליכא טעם חמץ ולהכי בעי א"פ ממש ולא סגי בכזית מן התערובות והפר"ח הק' עליו וכ' די"ל דגם ר"ת ס"ל כסברת רוב הפוס' דכיון דליכא טעמא לא מבטל ברובא וכ' ליישב סוגיא דפסחים והאריך בזה ועי' בשעה"מ שם מ"ש על הפר"ח ומה שהק' לדעת ר"ת מהא דשכר המדי כו' ואח"כ הק' מזיתים המצרי כו' והאריך בזה ועי' באגודת אזוב שם שכ' ליישב די"ל דדעת ר"ת כדעת הרמב"ם בפי"ד מהל' מכ"א הל' ט' דגבי שתי' שיעורו ברביעית ושיעור שהייתו כדי שתיית רביעית כו' וא"כ בשכר המדי וזיתים המצרי אין בכדי שתיית רביעית אלא שליש רביעית מן החמץ ומש"ה אין ההיתר נהפך לאי' ללקות על שתיית רביעית בלבד ועוד דאפי' כזית מן החמץ נמי ליכא בכדי שתיית רביעית דאע"ג דתלתא שערי הא אית בי' נמי חיא בדאמר בש"ס כו' וא"ש או יאמר דזיתים המצרי כיון דתרו להו וקלי להו ועבדי לה לרפואה לית בי' טעמא דחמץ אלא קיוהא ומש"ה בטל ברובא והש"ס לא פריך אלא מכותח הבבלי דעבדי לי' לאכילה ואית בי' טעם גמור ולא בטל ברובא עכ"ד ועי' בפרמ"ג שם מ"ש בזה ועי' בטור שכ' וז"ל ומיהו פי' ר"מ דמב"מ כיון שאינו צו"ט מה"ת בטל ברוב אלא שחכמים הצריכו ס' ושלב"מ אסור מה"ת עד ט' אלא שאין לוקין עליו עד שיהא בו כ"כ מן האי' עד שיהא בתוך כל ד' ביצים מן ההיתר כזית מן האי' ואז חייב על כל כזית וכזית עכ"ל וכ' הב"י עליו וז"ל ואע"פ שבשם ר"ת כ' הרא"ש הא דטעמו וממשו הרי ליש בו כזית בכא"פ והאוכל ממנו כזית לוקה לא נמנע רבינו מלכותבו בשם ר"ת משום דמשמע דלענין דינא לא פליגי עכ"ל ודבריו תמוהים וכמו, שתמה, הפר"ח שם דהא מד' הרא"ש בחולין הנ"ל מבואר להדיא דלר"ת בטעם גרידא מהפך האי' להיתר ומחייב על כל כזית וכזית ולר"ת אינו נהפך ההיתר לאי' רק היכא דאיכא כזית בכא"פ ואז מחייב על כל כזית וכזית הא לא"ה אינו נהפך ההיתר לאי' אלא כדקאי קאי ונמצאו היתר ואי' מעורבין ואסור מה"ת לאכול מן התערובות הזה מידי דהוי אח"ש דאסור מה"ח כו' והשיג נמי על הבני שמואל שס"ל בדעת ר"ת דטכ"ע לאו דאורייתא היכא דליכא כזית בכא"פ וסיים דבטור הי' כ' ר"ת ור"ל ר' חיים וטעה הסופר וכ' ר"ת עכ"ד וכ"כ בביאורי הגר"א כאן ס"ק ח' דט"ס הוא בטור ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' י"ז מ"ש בד' הטור הנ"ל והאריך בזה וכן עיקר כהפר"ח ודלא כהב"י הנ"ל בדעת ר"ת ועי' בביאורי הגר"א שם ובדברי דוד שם ובהיד החזקה שם מ"ש והאריכו בזה. ודעת הר"י מאורליינש הביא החום בחולין שם ובע"ז שם ובחידושי הרשב"א בחולין שם דטכ"ע דאורייתא רק ס"ל דלכך אמר ר"י טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו משום דטכ"ע ילפי' מגיע"נ דאינו אלא עשה דתעבירו באש אבל לאו ליכא רק כזית בכא"פ לוקין מכח הלל"מ וזה שאמר ר"י טעמו וממשו לוקין היינו במעורב כזית בכא"פ ודעת הראב"ד בפא"ט נמי שאין לוקין אפי' למאן דגמר לה ממשרת שאין מזהירין מן הדין ואין עונשין מה"ד ודעת הרמב"ן בתולין שם כדעת רש"י הנ"ל דטכ"ע לאו דאורייתא והאריך בזה וכ"כ הרשב"א שם ובתה"ה בית ד' שער א' שדעת הרמב"ן כדעת רש"י ובדעת הרשב"א הנה בתה"ה שם כ' וז"ל מ"מ לענין פסק הלכה אנו על מי לסמוך בואו ונסמוך ע"ד ר"ת ור"י ובעל הלכות והראב"ד ז"ל שרבים הם ואמרו להחמיר בשל תורה עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכ"כ בת"ה הקצר וז"ל מבשא"מ אם יש כזית מן האי' בכא"פ אסור ולוקין עליו וזהו שקראוהו חכמים טעמו וממשו פחות מכאן אסור דבר תורה עד שיתבטל במיעוטו בס' אלא שאין לוקין עליו ככל ח"ש שהוא אסור דב"ת וזהו שקראוהו טעמו ולא ממשו עכ"ל ומשמע נמי דס"ל דטכ"ע דאורייתא אך בר' ירוחם נתיב ט"ו ח"ה אות כ"ט כ' דהרשב"א ס"ל כשיטת רש"י הנ"ל דטכ"ע לאו דאורייתא ועי' בב"י שכ' עליו דלא דק דהרשב"א ס"ל כר"ת ועי' בתה"ד סי' ע"ט שכ' ליישב ד' הרשב"א שכ' דמהני עכו"ם מסלפ"ת אף שאינו קפילא כו' דס"ל כרש"י דטכ"ע לאו דאורייתא והיינו כד' ר' ירוחם ולא הביא ד' ר' ירוחם הנ"ל והש"ך הביא ד' התה"ד ותמה עליו דהא הרשב"א כ' בהדיא בתה"ה הנ"ל כר"ת ודוחק לומר כיון דכ' ומ"מ לענין פסק הל' נסמוך על ר"ת ור"י ובעל הלכות והראב"ד שרבים הם ואמרו להחמיר בשל תורה א"כ לא פ' כותייהו אלא משום חומרא ומהני סברת המקילים לענין עכו"ם מס פ"ת ועוד דבת"ה הקצר שם סתם לגמרי כסברת ר"ת ולא הזכיר סברת המקילין עכ"ד והיינו כד' הב"י הנ"ל בדעת הרשב"א ולא הביא ד' הב"י וגם לא הביא ד' ר' ירוחם הנ"ל והעיקר בדעת הרשב"א כהב"י והש"ך הנ"ל דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכדעת ר"ת הנ"ל וכעת ראיתי בפר"ח שם שהביא ד' הרשב"א בתשובה סי' תצ"ו שכ' דהטעם דנאמן עכו"ם במסלפ"ת בטעימת התערובות מפני שטכ"ע אינו אלא מדרבנן והיינו כד' התה"ד הנ"ל ליישב ד' הרשב"א ולא הביא ד' הרשב"א בתשובה הנ"ל שהוא בעצמו כ"כ והיינו כד' ר' ירוחם בדעת הרשב"א ועי' בהגהות אמרי ברוך ובנמוקי הגרי"ב שהביאו נמי ד' הרשב"א הנ"ל ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' י"ב מ"ש בד' ר' ירוחם הנ"ל והאריך בזה. ודעת הר"ן בתולין שם דטכ"ע לאו דאורייתא שכ' וז"ל ולענין מבשא"מ כל היכא שנתערב גופו ויהיב טעמא אפי' באלף אסור מדאורייתא כדאמר רבא בפ' התערובות מבשא"מ בטעמא ובודאי מדאורייתא קא' דומיא דמאי דקא' מב"מ ברובא וש"מ דמין שנתערב בשא"מ בגופי' ובטעמא אפי' באלף אסור מדאורייתא ואי איכא כזית בכא"פ לוקה כו' ואי ליכא כזית בכא"פ אסור מדאורייתא מיהו אין לוקין עליו ואי לא יהיב טעמא שיעורו בס' והיכא שנתערב בדבר טעמו ולא ממשו היינו טכ"ע שלפי שיטת ר"ת הוא מדאורייתא ולפי שיטת רש"י מדרבנן וכיון שכבר כתבנו שד' רש"י ז"ל נראין עיקר נפ"מ שאם נפלה חתיכה של נבלה לתוך הקדרה ופלטה ונשפך הרוטב דאין אנו יודעים אם הי' בו ס' או לאו תולין להקל ככל אי' של דבריהם כו' עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע לאו דאורייתא וכשיטת רש"י הנ"ל וס"ל דזהו דוקא כשהסיר האי' ונשאר טעם בזה הוא לאו דאורייתא אבל היכא שנתערב גוף האי' ונמחה לתוך ההיתר מקרי טעמו וממשו והיכא דאיכא כזית בכא"פ ואכל הפרס לוקה ואי ליכא כזית בכא"פ אסור מה"ת ואין לוקין כן הוא שיטת הר"ן וכ"כ הפרמ"ג שם דכן הוא שיטת הר"ן ועי' בב"י מה שתמה על הר"ן דלפ"ד משמע דהא דאמר ר"י כל שטעמו וממשו כו' אינו למחלקותו של רש"י ור"ת כו' ועי' בהגהות הב"ח שם על הר"ן ובפר"ח מ"ש בטוב ליישב ד' הר"ן והיינו כמ"ש בפרמ"ג בכונת הר"ן הנ"ל ועי' בד"ח שם שכ' נמי כן בכונת הר"ן והביא ד' הפר"ח וכן הוא נמי דעת הריטב"א בחולין שם ובט"ז שם דטכ"ע לאו דאורייתא וכשיטת רש"י הנ"ל וכן הוא נמי דעת הרא"ה בבדק הבית שם דטכ"ע לאו דאורייתא וכשיטת רש"י הנ"ל וכ"כ עוד בספרו בחינוך מצוה ש"ל ובדעת הרא"ש כ' הטור דס"ל טכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל והביא דבריו הדברי חמודות שם אות קל"א והב"י כ' עליו דלא מצאתי לו שהכריע בדבר וכן הוא נמי דעת בעל העיטור בשער ראשון בהכשר הבשר דין הד' דטכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל וכן הוא נמי דעת האשכול הל' תערובות אי' סי' כ"ת דטכ"ע דאורייתא שכ' וז"ל אבל לח בלח אי א"מ דיהיב טעמא בפי' ס' לבטולי טעמא ולא ממשו מה"ת אסור ואי אית בי' כזית בכא"פ לוקה כו' ולמדנו שטכ"ע מדכ' תורה וכל משרת כו' ומכאן אתה דן לכל התורה כולה ולכך צוה כו' בכלי מדין שהכלים שהשתמשו באותו יום יגעלו ויתלבנו להוציא הבלוע כו' עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל וכן הוא נמי דעת בעל ה"ג הל' חלב סי' ס"ד דטכ"ע דאורייתא ש' וז"ל דאשכחן דאסר רחמנא טעמא דאי' כודאי דאי' מדגלי רחמנא גבי נזיר דכתיב מיין ושכר יזיר ות"ר נזיר ל"ז א' משרת ליתן טכ"ע כו' ותנן תולין ק"ח א' טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנו"ט באותה חתיכה אסורה ואמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכן הוא נמי דעת הסמ"ג במצות ל"ת סי' קל"ח דטכ"ע דאורייתא שהביא שם ד' רש"י הנ"ל וכ' עליו וז"ל וכבר סתרנו דבר זה שאמר כי טעם כל דהוא אסור בקדשים שהרי הוכחנו שמב"מ בקדשים בטל ברוב ומ"ש כי דרשה דמשרת אסמכתא הוא אין נ' לרבינו יעקב כו' וכ"פ בה"ג דטכ"ע דאורייתא כו' סוף דבר זה לפ"ד ר' יעקב ובה"ג כי מב"מ בטל ברוב אף בקדשים וכ"ש בחולין ומד' סופרים אינו בטל עד שיהא בו ס' ומבשא"מ מה"ת טכ"ע מקרא דמשרת וזה כשיש כזית בכא"פ ללקות עליו אף בחולין וכ"ש בקדשים וזה מה שאמר בע"ז ס"ז אמר ר"י טעמו וממשו של אי' אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכא"פ אבל טעמו ולא ממשו שהקדרה כל כך גדולה שלא יוכל לאכול כל הזית של אי' בכא"פ אסור עד ס' ואין לוקין עליו כו' והביא ד' הירושלמי בנזיר כו' דמוכח דטכ"ע דאורייתא יעוש"ה הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכשיטת ר"ת הנ"ל וכן הוא נמי דעת היראים בעמוד ב' אכילות סי' ע"ט דטכ"ע דאורייתא שהביא הברייתא דמשרת כו' ואח"כ הביא מימרא דר"י כו' וכ' וז"ל פי' מב"מ קא' כדאמרי' בזבחים ע"ט א' אמר רבא מב"מ ברובא פי' דבר תורה אבל מבשא"מ טעמו ולא ממשו אסור כדתניא משרת כו' ומכאן אתה דן לכל אי' שבתורה עכ"ל הרי דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכן הוא נמי דעת הר"ש פ"ב דטבול יום משנה ג' דטכ"ע דאורייתא והביא נמי ד' הירושלמי דנזיר הנ"ל וכ' שם דהא דח"ש אסור מה"ת שמא ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובות לא והק' מפ' גה"נ גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא משמע דאפי' ע"י תערובות נמי אסור וכ' נמי דלענין טכ"ע ל"ש אין מזהירין מה"ד דהאי ק"ו אינו אלא גילוי מלתא בעלמא כו' והאריך בזה והיינו דלא כהראב"ד הנ"ל וכן הוא נמי דעת ס' התרומה סי' מ"ט דטכ"ע דאורייתא שהביא ד' ר"ת הנ"ל שדחה ד' רש"י הנ"ל והאריך הרבה בזה ופ' כן דטכ"ע דאורייתא יעוש"ה. ובדעת הרמב"ם הנה בפט"ו מהל' מכ"א הל' ב' כ' וז"ל כיצד חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח הכל טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהם טעם חלב והי' בהם ממשו הרי אלו אסורין מה"ת נמצא בהם טעמו ולא הי' בהם ממשו הרי אלו אסורין מד' סופרים כיצד הוא ממשו כגון שהי' מן החלב כזית בכל ג' ביצים מן התערובות אם אכל מן הגריסין האלו כג' ביצים הואיל ויש בהם כזית מן החלב לוקה שהרי טעם האי' וממשו קיים אבל פחות מג' ביצים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם וכן אם לא הי' בתערובות כזית בכל ג' ביצים אע"פ שיש בהם טעם חלב ואכל כל הקדרה אינו לוקה אלא מכח מרדות עכ"ל ומשמע מד' הרמב"ם אלו דס"ל דטכ"ע לאו דאורייתא וכשיטת רש"י הנ"ל וכ"כ בכ"מ שם ובהרדב"ז שם דהרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י הנ"ל וכ"כ בב"י וז"ל דנ' דלא אתי כר"ת דהא אע"פ שאין בו כזית בכא"פ מתסר לר"ת מדאורייתא כ"ז שאין בו ס' וביש בו כבכא"פ נמי לר"ת מתחייב על אכילת כזית ולהרמב"ם לא מחייב עד שאוכל כג' ביצים אבל כרש"י א"ש דאע"ג דס"ל לרש"י דלית לי' לרבא טכ"ע בחולין ה"מ כשאין שם אלא טעמו של אי' בלבד ולא ממשו אבל כשיש שם טעמו וממשו דהיינו כי אית בי' כבכא"פ פשיטא דמדאורייתא אסור ומלקי עלי' כדא' ר"י כל שטעמו כו' וזה כבכא"פ ומינה נשמע דטעמו ולא ממשו דאין לוקין היינו אין בו כבכא"פ ובההוא קא' דלית לי' לרבא טכ"ע בחולין מדאורייתא ואפי' נתערב שם גופו של אי' עכ"ל ועי' בלח"מ שם מה שחמה על הב"י וכ' דהרמב"ם ס"ל בפי' טעמו וממשו כפי' ר' אלי' הנ"ל והוא נמי דעת ר"ת הנ"ל אלא שיש חילוק בין דעת הרמב"ם לדעת ר' אלי' דלדעת הרמב"ם צריך שיאכל ג' ביצים כדי שילקה ועוד דביותר מכזית בכא"פ אין שם אי' אלא מדרבנן ולדעת ר' אלי' חייב על כל כזית וכזית וביותר מכא"פ איכא אי' מה"ח אבל אין לוקין עליו עכ"ד ועי' בפר"ח שם שהק' נמי על הב"י כו' וכ' דדעת הרמב"ם בפי' מימרא דר"י כפי' ר"ת הנ"ל כו' והשיג על הבני שמואל בדעת הרמב"ם והאריך בזה והיינו כהלח"מ הנ"ל ועי' בהגהות עמק המלך על הרמב"ם שם מ"ש ע"ד הלח"מ הנ"ל ובהל' נזירות פ"ה כ' הרמב"ם וז"ל דבר המותר אינו מצטרף לדבר האסור בנזיר כיצד יין שנתערב בדבש אע"פ שטעם הכל טעם יין ושתה מן התערובות וכן הצמוקין שדרסן עם הגרוגרת וטעם הכל טעם צמוקין ואכל מן התערובות אינו לוקה עד שיהי' מדבר האסור בתערובות כזית בכדי ג' ביצים ואכל כג' ביצים כשאר האי' השוין בכל אדם כמו שבארנו בהל' מ"א וכן אם שרה פתו ביין והי' הרביעית יין בכ"פ מן הפח ואכל כ"פ ונמצא שאכל רביעית יין ה"ז לוקה וע"ז וכיוצא בו נאמר בתורה וכל משרת ענבים לאסור דבר שנתערב בו היין וטעמו כטעם היין והוא שיהי' טעמו וממשו כשאר איסורי מאכלות נתערב יין וכיוצא בו בדבש ואין שם טעם יין ה"ז מותר לנזיר לא יהי' זה חמור מחלב ודם והי' בו טעם יין ואין שם רביעית בכא"פ ה"ז אסור מד' סופרים כמו שבארנו בהל' מ"א ומכין אותו אם אכל מכת מרדות עכ"ל והיינו כפי שיטתו בהל' מ"א הנ"ל דס"ל דטכ"ע לא"ד רק היכא דאיכא כבכא"פ אסור מה"ת וגם פ' כאן דאין היתר מצטלא"י כרבנן דר"ע אלא א"כ יש באי' כבכא"פ ובהשגות הראב"ד כ' וז"ל א"א בעל הלכות לא אמר כן אלא אסור מה"ח אבל אין לוקין עליו ומסתברא כותי' וכבר כ' ראיות לדבריו עכ"ל והיינו דאזיל לשיטתו שהביא החידושי הרשב"א הנ"ל בשמו דס"ל דטכ"ע דאורייתא ומ"מ אין לוקין באם אין בו כבכא"פ ועי' בלח"מ שם שכ' דדעת הראב"ד כדעת ר"ת הנ"ל והק' על הרמב"ם והניח בקושי' ועי' בהיד החזקה שם ובש"ש שם ובחמד"ש חיו"ד סי' ט"ו ובחמדת צבי בפסחים מ"ג ב' ובשאילות שמואל חיו"ד סי' ס"ט מ"ש ליישב קושי' הלח"מ והאריכו בזה וכ' היד החזקה והש"ש דהרמב"ם ס"ל כהבעהמ"א יעוש"ה ועי' במנחת חינוך מצוה שס"ח אות א' מה שהק' על הרמב"ם הנ"ל דאיך כ' דברביעית יין בפת כא"פ מצטרף עם כל הפרס והאיך מצטרף כיון דהוא הרבה משתיית רביעית ואינו מצטרף אף בעין וכ"ש ע"י תערובות כו' וא"כ איך כ' הרמב"ם גבי יין כא"פ והשיעור הוא רביעית וס"ל דצירוף המשקים כדי רביעית ולא יותר כו' ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בחמ"ש שם ובסי' ט"ז מ"ש והאריך בזה ועי' בס' משרת משה פ"י מהל' מכ"א הל' כ"ב מ"ש בד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' בפרמ"ג שם שהביא ד' הפר"ח הנ"ל בדעת הרמב"ם וכ' דכן הוא נמי דעת המנחת כהן בדעת הרמב"ם כהפר"ח אך הביא דעת הרלב"ח סי' פ"ח שחולק ע"ז וכ' כשיש כבכא"פ כשאוכל ח"ש אסור מה"ת ובאין כבכא"פ מותר מה"ת כו' וכ' דבזה יתיישב מ"ש הכ"מ פ"ד מהל' חו"מ הל' ח' דלהרמב"ם אע"פ שאין כבכא"פ אסור באכילה מה"ת כו' ולפמ"ש הרלב"ח א"ש כו' והאריך בזה ועי' בס' המנוחה פ"א מהל' חו"מ הל' ו' בבית המנוחה שם מה שהק' על הרמב"ם הנ"ל דלמה פ' בפ"ו שם הל' ה' העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא י"ח מצה והלא טכ"ע לא"ד כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"ג שם שהביא בשם מהרלב"ח שדקדק מד' הרמב"ם פ"א מהל' חמץ דחמץ חמיר משאר אי' וטכ"ע מה"ת מריבויא דכל כו' וכ' דזהו כונת הרמב"ם פ"ה הנ"ל שכ' דהעושה עיסה כו' אם יש בה טעם דגן יוצא י"ח מצה וכ' המ"מ וממילא שאם אין בה כו' אינו יוצא והנה אין דרך רבינו לקצר לשון המשנה ולפ"ד ניחא דהרמב"ם בכונה גדולה השמיט סיפא דמתני' להודיעינו דעיקר הרבותא אם יש בה טעם דנן ולומר אע"ג דבעלמא טכ"ע לא"ד כאן הוה דאורייתא ונהי דאינו לוקה עליו מריבויא דכל יוצא י"ת דטעם מהפך הכל למינו אלא שא"א ללקות מריבוי כו' והאריך בזה ולפ"ד שפיר ד' הרמב"ם הנ"ל ולק"מ קושי' הבית מנוחה הנ"ל ולפמ"ש לעיל ליישב קושי' הפר"ח על שיטת רש"י מפ' התערובות אמר ר"ל כו' עפ"ד הרמב"ן והרשב"א דהתם מיירי בטעמו וממשו וא"כ ממילא שפיר נמי ד' הרמב"ם הנ"ל ועי' בדברי דוד שם שכ' נמי דהרמב"ם ס"ל כפי' ר"ת ור' אלי' הנ"ל וכ' דהא דכ' הרמב"ם דבפחות מכבכא"פ אינו אסור אלא מדבריהם אף דאיכא למימר דהוי אי' דאורייתא מידי דהוי אח"ש כו' מ"מ מסתבר לי' להרמב"ם דהא דאמרי' דח"ש אסור מה"ת היינו דוקא כשהוא בעיני' אבל על ידי תערובות לא הוי אי' דאורייתא כלל כיון דלא חזי לאיצטרופי כו' ואח"כ הק' מהא דאמרי' בתולין צ"ח ההוא פלגא דזיתא דתרבא כו' ועוד הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת לא תקשה כו' דה"ק התם ועוד הא ח"ש בעיני' אית בי' אי' דאורייתא וכיון דבעיני' אית בי' אי' דאורייתא לית לן לאקולי בביטולי' במה שנעשה דרבנן ע"י תערובות דהא במב"מ ודאי דלא ס"ד דמר בר ר"א לאקולי בפחות מס' דהא לא יפלוג מסתמא על רבא דאמר אמור רבנן בס' במב"מ וע"כ משום דבעיני' אית בי' אי' דאורייתא לית לן לאקולי בי' במה שנעשה דרבנן ע"י תערובות וה"ג קא' לי' ר"א האמר ר"י ח"ש אסור מה"ח וא"כ לית לן לאקולי במה שנעשה דרבנן ע"י תערובות תדע דעכצ"ל כן לפ"מ שהסכים הגר"א בסי' צ"ח דחלב ובשר הוי מב"מ וא"כ בלא"ה נמי ודאי דנעשה מדרבנן ע"י תערובות דהא מב"מ מדאורייתא ברובא בטל ועכצ"ל דה"ק כיון שהוא בעיני' מדאורייתא לית לן לאקולי ע"י תערובות כו' והאריך בזה, יעוש"ה ולא ראה ד' הפר"ח שם שכבר הקדימו בזה לדעת הרמ"ב הנ"ל וגם לא ראה ד' הר"ש הנ"ל שהק' מהא דחולין צ"ח הנ"ל וכ"כ בהיד החזקה שם לדעת הרמב"ם ולדעת רש"י וכ' ליישב הקושי' מהא דחולין צ"ח הנ"ל והאריך בזה ועי' בדברי אמת שם שכ' נמי לחלק בין בעיני' ובין ע"י תערובות והביא ד' הר"ש הנ"ל שהק' מהא דתולין צ"ח וכ' ליישב והאריך בזה ועי' בחמ"ש חיו"ד סי' י"ד ובבית מנוחה שם ובשערי שמחה בתחלת הס' ובסוף הס' בענין ח"ש ע"י תערובות מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי"ש עוד בחמ"ש חאו"ח פי' ט"ו ובפתח הבית דין ח"ש סי' י"ד ובס' ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ה' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ובד' הרמב"ם פ"א מהל' חו"מ הל' ו' אי פ' כר"א בפסחים מ"ג א' או כרבנן עי' בפר"ח שם ובשעה"מ שם ובביאורי הגר"א שם ובמקו"ח שם ובמגן האלף שם ס"ק א' ובהיד החזקה שם ובבית מנוחה שם ובבאר יצחק שם ובחמ"ש חיו"ד סי' ט"ו ובתשובות ר' משולם איגרא חיו"ד סי' י"ג ובמשכנות יעקב חאו"ח סי' קי"ח ובחמדת צבי פסחים מ"ג א' ובמנחת חינוך מצוה י"ב ובמהר"ם שיק מצוה י"ב וברמ"ץ חיו"ד סי' מ"ז ובס' משרת משה פ"א מהל' חו"מ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"ג מ"ש לכל השיטות הנ"ל הפי' דטעמו וממשו וטעמו ולא ממשו כו' ובש"ש ובדברי דוד שם מ"ש והאריכו בזה. והנה הצל"ח בפסחים מ"ד ב' הק' לשיטת הר"י מאורליינש הנ"ל דאף דטכ"ע דאורייתא אין לוקין דכיון דילפי' מגיע"נ הוא רק עשה א"כ אכתי קשה מנ"ל לר"ע לאוקמי משרת להיתר מצטלא"י ודלמא לטכ"ע למלקות בנזיר וכ' ליישב וקושי' זו נמי יש להקשות דמאי פריך הגמ' שם ורבנן למאי צריך משרת לטכ"ע הא ידעי' מגיע"נ הא איצטריך משרת דאי מגיע"נ לא הוי רק עשה להכי אצטריך משרת דלוקה והנה מתחלה הייתי רוצה ליישב דהא ילפי' בכל התורה מק"ו מנזיר ומה נזיר שאין אי' אי' עולם כו' וא"כ בלא"ה אין לוקין דהא אין מזהירין מן הדין ואי' ילפי' מגיע"נ רק דהמ"מ פ"ב מהל' מכ"א הל' ב' כ' דהרמב"ם ס"ל דהיכא דאיכא עשה מזהירין מה"ד ועי' בשעה"מ שם מ"ש והאריך בזה וא"כ ה"נ כיון דאיכא עשה דגיע"נ שפיר מזהירין מה"ד אך התוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל בפסחים מ"א א' ד"ה איכא דאף דאיכא עשה אפי"ה אין מזהירין מה"ד שכ' וז"ל וא"ת והיכי יליף שאר משקין מק"ו והא אין מזהירין מה"ד עכ"ל והא התוס' שם כ' קודם לזה דפשיטא דלכל הפחות איכא עשה דכי אם צלי אש ואפי"ה כ' דאין מזהירין מה"ד הרי דס"ל להתוס' דאף היכא דאיכא עשה אמרי' דאין מזהירין מה"ד וכ"כ המשל"מ שם והש"א כ' פ' דהתוס' לא ס"ל כהמ"מ הנ"ל וא"כ שפיר מיושב קושי' הנ"ל וכעת ראיתי בש"ש שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל וכ' דהפוס' הנ"ל לא ס"ל כהמ"מ הנ"ל ולא הביא ד' התוס' פסחים הנ"ל דמבואר להדיא דלא ס"ל כהמ"מ הנ"ל אך י"ל דהש"ש ס"ל כמ"ש בבית אפרים וביד המלך הובא בש"א בקו"א שם דאין ראי' מד' התוס' הנ"ל דלא ס"ל כהמ"מ יעוש"ה ומש"ה לא הביא ד' התוס' הנ"ל ואכמ"ל בזה ובדין אין עונשין מה"ד הארכתי בזה לבאר אי התוס' ס"ל כהמ"מ הנ"ל אבל באמת אף אי נימא דהתוס' לא ס"ל כהמ"מ הנ"ל אין זה תי' דאכתי קשה דאצטריך משרת דלוקה בנזיר גופי' ועוד דאף בשאר אי' נמי י"ל דלוקין על טכ"ע דהא הר"י מאורליינש הנ"ל כ' דלר"ע דיליף מגיע"נ לא לקי אטכ"ע משום דליכא אלא עשה משמע דלרבנן דילפי ממשרת לוקין ול"א אין מזהירין מה"ד משום דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא והיינו כמ"ש הר"ש פ"ב דטבול יום הנ"ל וכ"כ השעה"מ שם דכן ס"ל להר"י מאורליינש וא"כ הדרא קושי' לדוכתא וכן הק' בשעה"מ שם וצ"ל בישוב קושי' הנ"ל או כמ"ש הצל"ח שם ליישב קושיתו דאי משרת לטכ"ע גיע"נ למה לי כו' או כמ"ש בשעה"מ שם דהכי פריך דלרבנן ל"ל דכ' רחמנא משרת גבי נזיר אי לאשמועי' דלקי אטכ"ע דמגיע"נ לא הוי ילפי' אלא עשה אכתי לכתוב לאו גבי גיע"נ גופי' ונילף מיני' לעלמא ומשני דגיע"נ חידוש הוא ואי הוי כתיב לאו בגופי' לא הוי ילפי' מיני' לעלמא עכ"ד ועי' בחתם סופר בע"ז שם וברמ"ץ שם סי' מ"ו מ"ש והאריכו בזה ועי' בבאר יצחק שם ענף ח' שהק' לשיטת הר"י מאורליינש הנ"ל מזבחים ע"ח א' דקא' ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן ואכלן פטור וקא' ש"מ נו"ט ברוב לא"ד ואותבי' רבא מן העושה עיסה מן החטין ואורז כו' ומתרצי דר"ל מיירי במב"מ ולשיטת הר"י האורליינש מאי מקשה רבא לר"ל הא י"ל דלכן פטור ממלקות משום דאף דטכ"ע אפי"ה אין לוקין עליו רק דקאי בעשה לתודה וגם הש"מ צ"ע לשיטתו וכ' ליישב והאריך בזה וכבר הקדימו בקושי' זו בטהרת הקודש שם ובאמת לק"מ דהא התם קאי אקדשים והר"י מאורליינש לא קא' דאין לוקין אלא בתולין דילפי' טכ"ע מגיע"נ וליכא רק עשה אבל בקדשים ילפי' טכ"ע מכל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוהו אם פסולה היא תפסל ובזה איכא ל"ת על אכילתו וכמבואר בזבחים צ"ז ב' ובזה לוקין אטכ"ע אף להר"י מאורליינש הנ"ל ועי' בבאר יצחק שם שתי' נמי כעין זה עפ"ד הצל"ח פסחים מ"ה א' והאריך בזה אבל באמת בפשוטו ניחא וכמ"ש וכן ראיתי בבית מנוחה שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל ועי' בחמ"ש חאו"ח סי' ט"ו מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה ועי' ברמ"ץ שם מ"ש והאריך בזה ועי' במקמ"ח מ"ש להביא ראי' לשיטת רש"י דטכ"ע לא"ד מחולין ו' דהוכיח הש"ס מהך משנה דהלוקח יין לתוך המורייס דלא גזרו על תערובות דמאי כו' והאריך בזה ואח"כ הק' על הפוס' דס"ל דטכ"ע דאורייתא כו' מהא דתנן בטבול יום פ"ז משנה ד' גבי עיסה שנדמעת או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום כו' ומ"ט דת"ק דס"ל דאינה נפסלת ואף דמשמע דבנוב"מ מיירי מ"מ כיון דהעיסה נתחמצה מחמת השאור הוי דבר דעבידא לטעמא דלא בטל אפי' באלף והוא מדאורייתא כו' ע"כ קושי' והניח בקושי' יעוש"ה. והנה השעה"מ פ"ג מהל' נדרים הל' ו' הק' בהא דאמרי' בזבחים צ"ז ב' יקדש להיות כמוה כו' ופריך עלה וניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ורב אשי משני יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומשמע דר"א לאפלוגי אהא דרבא אתא דאי ס"ל כרבא ל"ל טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אפי' ל"ת גרידא לא דתי וקשה מהא דאמרי' בפסחים מ"ד ב' א"ל ר"א ברי' דרב אויא לר"א מדרבנן נשמע לר"ע כו' לר"ע נמי משרת להיתר מצל"א מכאן אתה דן לכל התורה כו' א"ל ר"א משום דהו"ל נזיר וחטאת ב"כ הבאים כאחד ואין מלמדין כו' עד ור"ע מאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא בחטאת לא ילפי' מיני' נזיר דחולין מקדשים לא גמרי' אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מיני' והשתא כיון דר"א גופי' קא' דה"ט דחטאת דלא אתי עשה ודחי ל"ת משום דיקדש עשה הוא א"כ היכי קא' הכא בפסחים דלכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מיני' הא אי כתיב בנזיר הו"א דגבי חטאת אתי עשה ודחי ל"ת להכי אצטריך קרא גבי חטאת ע"כ קושי' וכ' שכן הק' בדברי אמת וכ' ליישב דודאי לר"א נמי אפי' אי לא כתיב יקדש גבי חטאת הוי ילפי' מנזיר ולא אתי עשה ודחי ל"ת משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דילפי' משבירת עצם אלא דמאי דקא' ר"א בזבחים היינו לומר דלפום מאי דכ' השתא יקדש אין כאן מקום קושי' דניתי עשה כו' משום דיקדש עשה ובלאו טעמא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ניחא ברייתא דהתם אמנם ודאי ס"ל דאפי' אי לא כתיב יקדש לא אתי עשה ודחי ל"ת שבמקדש וכ' דזהו נמי כונת ס' הכריתות שכ' בלשון למודים שער ג' סי' קי"ג כלל זה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ואי ר"א פליג ארבא הו"ל לפסוק כר"א דבתרא הוא כו' יעוש"ה ובדברי אמת שם הביא מזה ראי' להרמב"ם מצוה ס"ד דכל מעשה החטאת נמנה למצוה אחת וכולן נגררין אחר וזאת תורת החטאת ועי' באור חדש בפסחים שם שהק' נמי קושי' זו בשם הגאון ר' בער אב"ד דק"ק גלוגא וכ' נמי דגם ר"א ס"ל כרבא דאין עשה דותה ל"ת שבמקדש כו' רק דר"א רוצה לשנויי אליבא דכ"ע דהיינו אף אליבא דחכמים דאיסי ב"י לקמן צ"ה דמוקי לה לועצם ל"ת בו על כלל ופרט ומיישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' בחמדת צבי שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הגמ' פסחים פ"ד א' ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת ומשני ר"א שבתון עשה כו' וכ' די"ל דגם ר"א ס"ל תי' של רבא אך דזה תליא אי אמרי' מתוך כו' והכא בשמעתין ר"א בא לתרץ אליבא דר"ע דל"ל מתוך כו' ומיישב בזה קושי' המ"מ דאמאי לא הביא הרמב"ם דבחטאת היתר מצלא"י כו' דאנן פסקי' דאמרי' מתוך ואצטריך קרא שיהי' עשה ול"ת עכ"ד ועי' בחמ"ש חאו"ח סי' ט"ו שהביא קושי' זו נמי בשם מהר"ם ברבי וכ' ליישב והאריך בזה ועי' באגודת אזוב שם ובישוי"ע לעיל סי' פ"ז ס"ק ו' ובאו"ח סי' תמ"ב ס"ק א' ובברוך טעם בשער התערובות דין ב' פ"א ובדין עשה דותה ל"ת פ"ד ובנודע בשערים ח"ב בדרוש לשבת הגדול בפסחים ע"ו ובשאילות שמואל חאו"ח סי' י"ח ובח' יו"ד סי' ס"ת וברמ"ץ שם סי' מ"ט ובדברי שאול בדרוש לשבה"ג בסוגיא דטכ"ע ובס' תקרי הלכות סי' כ"ז מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ובחקרי הלכות שם הביא ראי' מזה להראב"ד דהא דקי"ל טכ"ע היינו לענין אי' אכילה אבל לא לענין הנאה כו' והאריך בזה ועי' בבית מנוחה שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ומ"ש שם דבאי' הנאה י"ל דלכ"ע טכ"ע דאורייתא כו' ומיישב בזה ד' הרמב"ם שם בהל' ז' שכ' דכתיב לא יאכל אסור ח"ש כו' וגם מיישב קושי' המנחת כהן שהק' לשיטת רש"י הנ"ל אמאי אמרי' בפסחים מ"ד א' דאפי' לרבנן חייבין בכותח הבבלי ושכר המדי אי איכא כבכא"פ הרי רש"י כ' שם דליכא רק מי שעורים בתוכו ועיקרו תמרים ולרש"י הלא טכ"ע לא"ד ולפמ"ש י"ל רק באי' אכילה לרש"י טכ"ע לא"ד משא"כ באיה"נ הלא הטעם עכ"פ הנאה הוי ולרש"י י"ל דס"ל דלוקין על איה"נ כו' וחייבין כשאוכלין כבכא"פ משום הנאה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בהיד החזקה שם הביא קושי' בשם הגאון ר' בעריש אב"ד דק"ק גלוגא לשיטת רש"י הנ"ל דטכ"ע לא"ד לפ"מ שפירש"י פסחים מ"ה א' דרבנן דפליגי על ר"א ס"ל דטכ"ע לא"ד א"כ משמע אי טכ"ע דאורייתא הו"ל לרבנן לאתיובא א"כ קשה מאי קא' הש"ס לעיל מ"ג א' ור"נ מ"ט לא אמר כר"י אמר לך ע"כ לא קא' ר"מ התם אלא בנוקשה בעינא אבל חמץ דנן גמור ע"י תערובות לא ולכאורה קשה הא ר"מ ס"ל דטכ"ע דאורייתא דהא ס"ל בע"ז ס"ז ב' דנוטל"פ אסור דגמרי' מגיע"נ וס"ל דהא דממעט מנבלה שאינה ראוי' לגר אתי למעוטי סרוחה מעיקרא א"כ גיע"נ לאו חידוש הוא דהא אפי' נוטל"פ אסור מכ"ש נו"ט לשבת א"כ האיך קא' הגמ' דלמא ר"מ ס"ל ע"י תערובות לא הא כיון דס"ל דטכ"ע דאורייתא ממילא ע"י תערובות אסור לשיטת רש"י ע"כ קושי' והאריך בזה ליישב ועי' בחמדת צבי בפסחים שם מ"ג א' ובחתם סופר חיו"ד סי' צ' ובבאר יצחק שה ענף ו' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה:
והנה הפלתי ס"ק ב' הק' על הש"ך ס"ק ב' שכ' דדעת המקילין במסלפ"ת דס"ל דטכ"ע לא"ד דאינו חי' כלל דהא דעת המקילין ס"ל דקפילא דקא' הש"ס הוא לאו דוקא והא הש"ס קא' בשלמא תרומה טעים לי' כהן אלא קדרה של תלב שבישל בו בשר מאן טעים לי' ומשני קפילא כו' וא"כ הא בב"ת לכ"ע טכ"ע דאורייתא כו' וא"כ עדיין קשה איך נאמן במסלפ"ת ועוד קשה הא דקא' הגמ' מריש הוי קשי' לי כו' מאן טעים לי' כיון דשמענא להא דר"י דאמר יטעום קפילא ה"נ וקשה להנך דס"ל דטכ"ע לא"ד מתחלה מאי קסבר וכי לא ידע דיש מציאות לטעום רק צ"ל דס"ל דלא מהימן וקשה עדיין איך פשטו מר"י דהורה כן בכולכית באלפס דהוא דרבנן למ"ד טכ"ע לא"ד לקדרה שבישל בו בשר דהוי דאורייתא כו' ע"כ קושי' והנה קושי' השני' יש ליישב דע"כ ר"י ס"ל דטכ"ע דאורייתא אפי' בשאר אי' דבחולין קיח א' משמע דמ"ד טכ"ע לא"ד הא דלא גמרי' מבב"ח היינו משום דחידוש הוא ועיקר חידושא דבב"ח היינו כדמסיק בפסחים מ"ד ב' משום דאי תרו לה כולה יומא בחלבא שרי ואי בשיל לה בשולי אסור וזה דוקא למ"ד כבוש כמבושל אבל ר"י ס"ל בחולין קי"א ב' דכבוש אינו כמבושל א"כ לדידי' בב"ת לאו חידוש הוא כלל במה דשרי כי תרו להו כולה יומא בחלבא דהא בעלמא נמי כבוש אינו כמבושל וכיון דלאו חידוש הוא שפיר ילפי' מינה בעלמא נמי דטכ"ע ומייתי ראי' רבא שפיר מר"י דס"ל טכ"ע דאורייתא ואפי"ה סמיך אקפילא ארמאה וה"נ גבי בב"ח ולק"מ קושי' הפלתי הנ"ל ועי' במלא הרועים שם אות ו' מ"ש ליישב קושי' זו דס"ל לרבא דלר"י בכל דוכתא טכ"ע דאורייתא דהטעם דלא"ד משום דהוי נזיר וגיע"נ ב"כ הבאים כאחד ואין מלמדין ור"י ס"ל בפסחים מ"ג ב' דנזיר להיתר מצלא"י אתי וא"כ אין כאן ב"כ וא"כ לדידי' בכ"מ טכ"ע דאורייתא ואפי"ה קא' דסמכי' אקפילא ה"ה לדידן בב"ת ואח"כ דמה זה דרש"י כ' דר"י ס"ל דטכ"ע לא"ד ולרש"י נשאר קושי' הפלתי עכ"ד וצ"ל כמ"ש תחלה משום דר"י דס"ל דכבוש אינו כמבושל מוכח דס"ל דטכ"ע דאורייתא וכן ראיתי בחוסן ישועות חולין צ"ז א' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל ואח"כ דחה זה וכ' דלפמ"ש בפ' כ"ה דלמסקנא ר"י נמי ס"ל דכבוש כמבושל וכ"מ בסוגיא דמשרת וכ' אח"כ דמ"מ י"ל כן דלפמ"ש הרשב"א בשם בעל הלכות דמדקא' ר"י טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עלי' משמע דס"ל דמלקא הוא דלא לקי הא אי' איכא מדאורייתא עכ"ד ובאמת ז"א דבעל הלכות ס"ל דטכ"ע דאורייתא אבל רש"י ס"ל דר"י ס"ל דטכ"ע לא"ד וקושי' הפלתי הוא לשיטת רש"י דס"ל דטכ"ע לא"ד וכמ"ש במלא הרועים הנ"ל וצ"ל בקושי' הנ"ל כמ"ש ליישב בישוי"ע ס"ק ב' או כמ"ש בבית המנוחה שם או כמ"ש בעה"ב ס"ק א' ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' ל"ב מ"ש ליישב קושי' הא' של הפלתי והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד אין מוכרת כהפלתי שם שכ' מכת קושי' הנ"ל דבבלוע בכלי לא"ד אפי' בבב"ח אלא דאין חילוק דאף בבלוע בכלי הוי דאורייתא בבב"ח ועי' בעצ"ל מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בפלתי מה שהק' ע"ד הרשב"א בחידושיו לחולין צ"ת ב' שכ' נמצא פסקן של דברים לרש"י אם נתחבה כף של אי' בתוך התבשיל או כף חולבת בתוך יורה של בשר כו' דהולכין להקל דהוי ספד"ר כו' והק' דמה ענין בב"ת למחלוקת רש"י ור"ת דהא גבי בב"ת לכ"ע טכ"ע דאורייתא כו' ודחק ליישב ועי' בהיד החזקה שם מ"ש ליישב קושי' זו והשיג על הפלתי והאריך הרבה בזה יעוש"ה עוד הק' הפלתי לשיטת הפוס' דס"ל דטכ"ע לא"ד הא דפרכי' בזבחים צ"ז ב' ר"י דרש אותה פרט לתרומה כו' והתנן קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה תולין ואם בישל בנו"ט וקשה הא בתרומה טכ"ע לא"ד וא"כ דבר תורה מותר לבשל בקדרה של תרומה רק מדרבנן אסור וא"כ מאי פריך מקרא אותה פרט לתרומה הא מה"ת א"צ כלום כו' אלא לפי הנ"ל דאפי' בבב"ח ושאר אי' לא אמרי' וגיע"נ דוקא א"כ קשה כו' והניח בצ"ע ועי' במלא הרועים שם שהק' נמי קושי' זו ולא הביא ד' הפלתי שכבר הקדימו בזה וכ' ליישב דעכ"פ לר"י במינו טכ"ע דאורייתא כיון דס"ל מב"מ במשהו ועכ"פ משהו איכא וכמ"ש בחידושי הרשב"א וא"כ מדינא צריך הגעלה שלא יבשל בו מינו קמ"ל אותה למעט תרומה לפי הס"ד דש"ס שם דא"צ הגעלה כלל ולהמסקנא המיעוט דלא מחמרינן כמו דמחמרינן בהגעלת קודש עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק א' שהק' נמי קושי' זו והאריך בזה ועי' בהיד החזקה שם מ"ש ליישב דבזבחים שם אזיל למ"ד טכ"ע דאורייתא כו' ומיישב בזה ד' הרמב"ם פט"ו מהל' תרומות והאריך בזה ועי' בס' מעין גנים בזבחים שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה עוד כ' הפלתי ובגוף הקושי' נ' פשוט כי אם שאנו מתירים ודאי אם אח"כ יטעמנו ישראל וימצא בו טעם אי' פשיטא דאסור דנכרי שיקר בדבריו כו' ואם לא הרגיש טעם הרי הוא כדאי להתיר דעל טעימת ישראל סמכי' על הכל אפי' אינו אומן וא"כ כל החרדה שאנו מצריכין קפילא כדי להתיר להטעימו ישראל דאולי אסור הוא וקטעם ישראל מתחלה טעם דאיסורא כמ"ש הריב"ש רק מדרבנן אסור כיון דהוא רק טעימה בעלמא וא"כ הוי מלתא דרבנן שפיר יש לסמוך אעכו"ם כו' עכ"ד ועי' בש"ד ס"ק ג' ועי' בלב ארי' בחולין שם מ"ש והאריך בזה ועי' בעצ"ל מ"ש ע"ד הפלתי והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ג' מה שהשיג עליו דגבי בב"ח גם הטעימה אסור מה"ת כיון דאסור בהנאה והנאה הוי גם בטעימה כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בחולין שם דאמאי לא קשי' לי' ממתני' דירך שנתבשל כו' והאריך בזה ועי' בחמדת צבי חולין צ"ז א' שהשיג נמי כן על הפלתי הנ"ל וכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל והאריך בזה ועי' בבית מנוחה שם שהשיג נמי כן על הפלתי והוסיף וכ' ואף אי נימא דבאיה"נ נמי מותר לגמע ולפלוט דהוי שלא כדה"נ דאין דרה"נ בכך אפי"ה בב"ת אסור דאף שלא כדה"נ אסור בב"ח מה"ת וכמבואר בפסחים כ"ד ב' כו' והאריך בזה ועי' ברמ"ץ שם סי' מ"ה מה שהק' על הפלתי מד' הריב"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב מה שהק' על הרשב"א שהביא הנ"י בפ' חרש דאי' דרבנן מותר למיספי לקטן בידים א"כ מאי קשי' לי' לרבא מאן טעים לי' הא יכולין ליתן לבר דעת שיודע להבחין הטעם לדעת הפוס' הנ"ל דטכ"ע לא"ד ובאי' דרבנן קטן נאמן כו' והאריך בזה ליישב ועי' ברמ"ץ שם מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ו בדין עא"נ באיסורין מ"ש בדין נאמנות הקטן באיסורין והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפלתי לעיל סי' צ"ב ס"ק ט' מה שהק' לשיטת ר"ת הנ"ל מחולין ק"ח כו' חצי זית בשר וח"ז חלב כו' והאריך בזה ומסיק דדין זה אי אמרי' בשאר אי' חענ"נ מדאורייתא או מדרבנן תליא במחלוקת של ר"ח ור"ח כהן הנ"ל דלר"ח כהן הוי בשאר אי' דרבנן ולר"ת הוי דאורייתא ועי' בנו"ב מהדו"ח חיו"ד סי' ל"ג שהק' לשיטת רש"י הנ"ל איך יליף בבכורות ו' ב' דחלב שרי מדאסר רחמנא בב"ת הא אצטריך לאוסרו אף שהוא טעם כ' ליישב ובסי' ל"ד ול"ה שם מ"ש בקושי' זו וכ' שם בסי' ל"ה דלשיטת רש"י הנ"ל דס"ל דטכ"ע לא"ד וגם ס"ל דמב"מ לא בטל אם נתערב מב"מ בטעם לבד דבטל כו' והאריך בזה ובאמת מד' הרשב"א תולין צ"ח שהבאתי לעיל מבואר להדיא דלר"י דס"ל מב"מ לא בטל אף בטעמו לבד לא בטל ולא ראה הנו"ב ד' הרשב"א הנ"ל וגם הבאתי לעיל ד' החמ"ש שכ' דהר"ן לא ס"ל כהרשב"א הנ"ל וכן ראיתי הגהות מר' יוסף שאול הלוי שכ' ע"ד הנו"ב דהדבר מבואר ברשב"א חולין צ"ת ובר"ן ובריטב"א כו' עכ"ד ועי"ש עוד בנו"ב סי' ל"ו ל"ז מ"ש והאריך הרבה בזה ובחאו"ח סי' ס"ו שם כ' דאף דאנן קי"ל כר"ת דטכ"ע דאורייתא מ"מ הרי ולפי' ממשרת או מגיע"נ כו' והיינו באיסורים שהם לאוין שיש בהם מלקות אבל חלב טמא אף שהוא אסור מה"ת אין בו מלקות כו' וא"כ אין ללמוד בחלב טמא שיהי' טכ"ע מגיע"נ כו' ומיישב בזה ד' הש"ך לקמן סי' קי"ח שכ' דחלב טמא בטל מה"ת ברוב חלב טהור דהוי מב"מ כו' והאריך בזה ועי' בבית מנוחה שם מ"ש ע"ד הנו"ב והאריך בזה ועי"ש עוד בהאחרונים הנ"ל ובפ"י בפסחים מ"ד ובגור ארי' יהודא שם ובחידושי הרי"מ שם ובמעין החכמה צ"ד א' ד"ה ודיני הגעלה ובגינת וורדים כלל ס"ת ובתשובת הרי"מ חיו"ד סי' כ' ובברכת ראש בנזיר ל"ז ובבית שלמה ח"א סי' קס"ט מ"ש בענין זה דטכ"ע והאריכו הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בשעה"מ שהביא ד' התוס' בע"ז ס"ז ב' ד"ה ואידך שכ' בשם הר' יקר מקינן דאפי' לר"ש דאית לי' כ"ש למכות כו' דע"כ ל"ק ר"ש אלא כשהוא בעיני' אבל ע"י תערובות לא וא"כ אצטריך משרת להיתר מצלא"י כו' וכ' דגם הרמב"ם ס"ל כן והק' מהא דאמרי' בשבועות כ"א ב' ח"ש ר"ע או' נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ואי ס"ד בעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף כו' והשתא לפ"ד הר' יקר מאי ראי' אכתי נימא דלעולם ר"ע כר"ש ס"ל והיינו דוקא כשהוא בעין הבל ע"י תערובות צריך כזית ומש"ה אצטריך להיתר מצלא"י וכדכ' אליבא דר"ש ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' צ"א והאריך בזה ליישב ועי' בחתם סופר בע"ז שם ובהגהות הרש"ש שם ובמחנה לוי בשבועות שם ובחתם סופר חיו"ד סי' פ"ט ובברוך טעם שם ובשער הכולל דין א' ובפתה"ב שם ובשערי שמחה שם וברמ"ץ שם סי' מ"ז ובאבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' י"ג ובחו"ד לקמן סוף סי' ק"י בשם הר' ליבש רוקח ובישוי"ע באו"ת סי' תמ"ב ס"ק א' ובחמ"ש בליקוטי הלכות בשבועות שם ובעצ"ל לקמן סי' ק"ד ובכתב סופר חחו"מ בקונטרס סופר מהיר סוגיא דשבועה שלא אוכל ובדברי שאול שם ובס' ארי' דבי עילאי שם סי' ה' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה:
ג אם נודע. עי' פלתי ס"ק ג' שהק' דהא הו"ל אתחזק איסורא דודאי דאי' נפל ודעת הרבה פוס' דבאתחזק אי' אף בדרבנן ס' להחמיר כו' ותי' דכי אמרי' כן בדליכא חזקת היתר מנגדו אבל כאן הא הקדרה שנפל הי' לו חזקת היתר אמרי' אוקמי הדבר אחזקת היתר ולא מהני חוקת אי' ואדרבה אפי' מבשא"מ יש לפקפק דלמה נחמיר ולא נימא העמד הקדרה על חזקת היתר וצ"ל דאתרע הואיל וראינו דנפל אבל עכ"פ אתחזק אי' ל"ש כאן דאיכא חזקה הנ"ל כו' עכ"ד, וכ"כ בשיבת ציון סי' ל"ב דהוי חזקה נגד חזקה והאריך בזה ועי' בש"ש שמעתא ג' פ"ז שכ' דבתערובות אי' ל"ש לאוקמי ההיתר בחזקתו דהא גם עכשיו היתר הוא דל"א חנ"נ ואין ההיתר נהפך לאי' רק שאסור משום תערובות האי' שא"א לבררו כו' ומיישב בזה קושי' הט"ז לקמן סי' ק"ה ס"ק ג' גבי ס' כבוש והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ג' שכ' נמי כהש"ש והאריך בזה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' ל"ב ובעה"ב ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל סי' צ"ב ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
ד בהג"ה בתר שמא. עי' ש"ך ס"ק ו' שהשיג על הרמ"א והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ג' שהשיג על הש"ך וכ' דהדין עם הרמ"א והאריך בזה וכ"כ עוד בספרו מקו"ח סי' תמ"ב בפתיחה שם והאריך בזה ועי' בבית יהודא ובדברי חיים חיו"ד סי' י"ב י"ג ובמים חיים שם מהגאון בעל דברי משפט סי' כ"ז ובס' ציוני ח"ב באו"ח סי' נ"ג מה שהק' על החו"ד והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בפר"ח ס"ק ז' ובפלתי ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ד' ובעצ"ל ובעה"ב ס"ק ה' מ"ש והאריכו בזה:
ה במינו ובשא"מ. עי' ש"ך ס"ק ח' שהק' על דין זה וכ' דגם הרשב"א והנמשכים אחריו לא אמרו אלא להתיר את מינו ולאפוקי דלא נימא כיון דהשתא נפל לשא"מ א"כ הו"ל ספי' דאורייתא אלא אמרי' רואין את שא"מ כאלו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו והיינו דדייק לשנא דוהשאר מינו רבה עליו כו' דהול"ל ומינו רבה עליו אלא משום דשא"מ אסור קא' דמינו הנשאר רבה עליו עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' ובפלתי ס"ק ה' מ"ש בזה ובאמת מבואר להדיא באשכול הל' תערובות אי' סי' ל"ב דאף שא"מ מותר שכ' וז"ל ואי אתרמי שנפל אי' לקדרה שיש בו מינו ושא"מ ונאבד הרבה מא"מ דהיתר עד שלא נוכל לשער אי הוי ס' וידעי' שהי' בו רוב היתר ממין האסור אמרי' נמי סלק שא"מ כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו דרוב ההיתר ממין האסור מבטל לי' מדאורייתא והא"מ מותר מה"ת ממילא כיון שהאי' מבוטל במינו ואף שמדרבנן צריך ס' והכא לא ידעי' אי הוי ס' הוי ספד"ר לקולא עכ"ל הרי שכ' להדיא דאף השא"מ מותר ועי' בפר"ח ס"ק ח' ובתוי"ק ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ה' ובעה"ב ס"ק ו' מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
ו בהג"ה רתיחת מליחה. עי' בתוי"ק ס"ק ו' מ"ש ע"ד או"ה שהוציא כן מהמרדכי דא"א לפרש כן ד' המרדכי כו' והאריך בזה יעוש"ה:
ז נפל חלב כו'. עי' ט"ז ס"ק ז' וש"ך ס"ק ט"ז שכ' דהיכא דליכא ס' לא מהני נתינת מים צוננים כו' דלא כהב"ח שסמך עצמו אהגהות או"ה להתיר בדיעבד כו' אפי' ליכא ס' ועי' בישוי"ע ס"ק ו' שכ' דכונת הב"ח דבאמת לא הי' ס' בתבשיל נגד החלב אבל מאחר שנותן מים צוננים לתוך התבשיל כדי שיהי' החלב צף למעלה בצירוף המים צוננים שנותן יש ס' כו' וכיון שכעת יש ס' מותר כו' וסיים דמ"מ לדינא יש להחמיר אף בדיעבד עכ"ד ועי"ש עוד בס"ק י"ב ובאבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' ד' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק י"ז והאריכו בזה ובס"ק י"א בישוי"ע ובפלתי ס"ק ט' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק כ"ט והאריכו בזה ועי' בפר"ח ס"ק ז' ובחו"ד ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק ד' ובעה"ב ס"ק ז' מ"ש לענין אי' מחמץ אי נוהג אף במבשא"מ והאריכו הרבה בזה יעוש"ה:
סעיף ט
ח מצטרף כו'. עי' בפלתי ס"ק י"ב ובחו"ד ס"ק ח' ובישוי"ע ס"ק י"ב י"ג ובעצ"ל ובפרמ"ג בשער התערובות ח"ג פ"ה ובא"מ שם ובשער אפרים חיו"ד סי' נ"א נ"ג נ"ד ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"א ובברוך טעם שער התערובות פ"א דין א' ובשערי תורה ח"ג כלל כ"ג דין אי איסורין מבטלין זא"ז ובס' דברי שאול דרוש לשה"ג בסוגיא דזבחים ע"ח ובס' עמק הלכה חיו"ד סי' מ"א ובס' בית הלוי ח"ב סי' ל"ד מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה:
סימן צט
סעיף א
א עצמות כו'. עי' ט"ז ס"ק א' ועי' בחו"ד ס"ק א' שכ' ליישב קושי' הפלתי דהלחלוחית אין בהם טעם ונהי שקבלו טעם אין בהם כת לאסור עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא עיקר הקושי' היא מפסק הרמ"א דהחרס נ"נ אף דהחרס אין בהם בנו"ט מ"מ החמיר הרמ"א להצטרך ס' נגדו וכן הק' במקמ"ח וכ' דעיקר הקושי' לק"מ דהחמיר הרמ"א בסי' צ"ת דבכ"ח נ"נ ויצטרך ס' נגד גוף החרס הוא גופי' חומרא בעלמא כמו שנ' בחו"ח כלל נ"א כו' אלא דמ"מ החמיר בכ"ח דנ"נ גוף החרס מ"מ שם שאני שכבר נבלע האי' בחרס ונ"נ ויצטרך ס' נגדו אבל הכא דיהי' נבלה ע"י אי' דבוק כולי האי לא מחמרי' דאי' דבוק גופי' חומרא הוא כו' ותרי חומרא לא מחמרי' וכה"ג כ' הש"ך בסי' ע"ה ס"ק ו' ליישב ד' הרמ"א דאי' דבוק חומרא בעלמא הוא והיכא דאיכא עוד חומרא לא מחמרי' כולי האי עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהק' מפסחים פ"ג א' דפריך הגמ' הני עצמות ה"ד כו' והניח בצ"ע:
סעיף ה
ב אין מבטלין כו'. עי' ש"ך ס"ק ז' שהביא ד' הרשב"א בתה"א וד' הר"ן בפגה"נ דהיינו מדרבנן לדעת התוס' ולדעת הראב"ד הוא מדאורייתא ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' כ"ה שהק' על התוס' מהא דאמרי' בחולין ק"מ א' כו' למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' והא ודאי דאם שלוחה ליכא אי' משום דאזלי' בחר רובא ואפי"ה לשלחה לא אצטריך קרא למעט דלא אמרה תורה שלח לתקלה הרי להדיא דלערב אי' בידים אסור מה"ת דאי מדרבנן מאי האי דק"ל לא אמרה תורה שלח לתקלה הא מדאורייתא מותר לשלחה ולבטלה ברוב צפרים דעלמא ע"כ קושי' ודחק ליישב ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה שכ' ליישב קושי' זו דהרי הרשב"א והר"ן שכ' בשם התוס' שמה"ת מותר לבטל א"ל ליישב סוגיא דזרוע בשלה כ"כ וא"כ דוקא דומיא דזרוע בשלה שהזרוע עצמה לא נתבטלה כלל ונשארה באיסורה לזר ונתנה לכהן אחר בישולה רק הטעם דמפיק מהזרוע ונבלע בשאר האיל הוא שנתבטל וטעם שנתבטל לא נשאר בו אי' כלל אבל יבש ביבש לבטל האי' והוא נשאר בעין והוא בעולם ובאי' עומד כו' אלא כ"ז שאין מכירין אותו גזיה"כ אחרי רבים להטות ועכ"פ האי' בעין ויכול לחזור לאי' בזה לכ"ע לא התירה התורה לבטלו לכתחלה ואיך אפשר שדבר שאפי' אחר ביטול אם יוכר יהי' אסור לבטלו עתה והרי הוא מכירו אבל טעם הנבלע בזה כשנתבטל אין כאן טעם אי' כלל כו' ובפרט בזרוע בשלה שהי' בו ס' או מאה כו' דבזה אין אנו צריכין להתירו מטעם אתרי רבים להטות רק כיון שיש כאן אין כאן טעם כלל ולא נשאר שום אי' בזה ס"ל שמותר לבטלו לכתחלה, מה"ת וגם מיישב בזה קושי' טל התוס' הנ"ל מהא דכ' התוס' בע"ז כ' א' ד"ה ור"מ ובחולין קי"ד ב' ד"ה עד דהא דאמרי' שם להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי דזה דוקא בא"י באותן הימים שאין הנכרים מצויין שם וצריך למכרה בדבר מועט דהא גם בימיהם היתה הנבלה שוה הרבה לישראל שהרי יכול לבטלה ברוב היתר ואעפ"כ אמרה, תורה הקדים נתינה דגר כו' והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ ביומא ס"ז ב' שכ' נמי ליישב קושי' השעה"מ הנ"ל דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מדאורייתא ולא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל וכ' עפ"ז ליישב קושי' על הראב"ד מד' הגמ' בפסחים מ"ד ב' דיליף טכ"ע מגיע"נ דחזי' דהצריכה התורה הגעלה לטעם הנבלע בקדרה כו' ומאי ראי' מגיע"נ שם בלכתחלה מיירי אי רשאי לבשל בתוך הכלי ואין מבטלין א"ל כו' וכ' דכן נ' מד' הש"ס בגיטין נ"ד ב' כו' גבי נפלו ונתפצעו דגזרי' שמא יפצעם בידים והוי מבטל א"ל והא הכא דמה"ת חד בחרי בטל וקשה הא אף אי נימא דד"ת אינו בטל מה"ת מ"מ הך דיפצעם אותן בידים אינו רק מדרבנן דהוי מבטל אי' והוא ראי' ברורה שוב ראיתי בפר"ח במים חיים שהרגיש בזה ולפמ"ש א"ש כו' והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ה' שהק' נמי מהא דגיטין ועי' בס' טיב גיטין שם שהק' נמי קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' במלא הרועים אות ב' ביטול א"ל סי' ב' שכ' נמי דעפ"ד הנו"ב הנ"ל מיושב קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל והיינו כהישוי"ע וכ"כ בכתב סופר חאו"ח סי' ס"ב דעפ"ד הנו"ב מיושב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה ולא ראה ד' הישוי"ע והמלא הרועים הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בס' יד אלי' בח' הכתבים סי' א' שהק' נמי קושי' הנ"ל על הראב"ד מהא דפסחים מ"ד כו' והאריך בזה ליישב ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לק"מ וכמ"ש בישוי"ע הנ"ל ועי' בשמן רקח ח"ב סי' י"ד שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בבאר יצחק חאו"ח סי' י"ת מ"ש בזה עוד כ' ביד אלי' שם להוכיח דביטול א"ל אסור מדאורייתא דאל"כ יוכל כל אדם לבטל את התורה ולאכול תמיד נבילות וטריפות וטמאות ע"י ביטול ברוב חד בחרי דמה"ת לא בעי' ס' ודבר חשוב ג"כ בטל ובמה יודע איפוא אשר מקיימין ישראל ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כו' קדושים תהי' ולמה הצריכה תורה למכור הנבלה ולהשליך הטרפה לכלב כיון דבקל יכול להנות ממנה ע"י ביטול ברוב גם על קרא דיחזקאל דאמר נבלה וטרפה לא אכלתי מאי קא מתמה חלמודא דלמא ה"ק אפי' ע"י ביטול ברוב לא אכלתי שלא רציתי לבטל לכתחלה א"ו דאסור מה"ח לבטל א"ל ובאם נתבטל ממילא ל"ש להתפאר בזה דלא מצינו שיהי' בזה מדת חסידות שלא לאכול מה שנתבטל ממילא עכ"ד ולפ"ד הנו"ב אין זה הוכחה דביבש ביבש אסור לבטל א"ל מה"ח לכ"ע וראיתי בס' מיני תרגומא בסוף הס' בליקוטים שם שהק' נמי קושי' הנ"ל על התוס' מהא דחולין וכ' ליישב דהתוס' אזלי לשיטתם בב"מ ו' ב' ד"ה קפץ דבעלי חיים וברי' אפי' באלף לא בטל מדין תורה הוא ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה דאינה בטלה אבל הנהו דס"ל דכל הדברים החשובים אינם בטלים היינו מדרבנן כו' ס"ל כדעת הראב"ד דאין מבטלין א"ל הוא מה"ח ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והא בהא תליא עכ"ד ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לא תליא הא בהא דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת ועי' ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דחולין ועי' בשאילות יעב"ץ ח"א סי' קל"ה שהביא קושי' בשם אביו הגאון בעל ח"צ ביומא פ"ג א' דקא' הגמ' כי פליגי היכא דלא אפשר מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה תמורה דאמאי פליגי ומ"ט לא ניתקני' לטבל דבמיתה ונוציא ממנו תרומתו ומעשרותיו והדר נבטלינהו ברובא דתולין כו' ואי משום דאין מבטלין א"ל הא נמי לא אסור אלא מדרבנן ואמאי לא עבדינן לי' כי האי מלתא דשויא לתרווייהו איסורי כו' דלא ליכול אי' דאורייתא לגמרי לא טבל ולא תרומה ע"כ קושי' וכ' דלית נגר דיפרקינה ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לק"מ דביבש ביבש אסור לבטל א"ל מה"ת לכ"ע אך השאילת יעב"ץ שם כ' אח"כ דאפי' למ"ד דאסור לבטל א"ל מה"ת נמי קשה דכה"ג שרי וכדיעבד דמי דלגבי' דהאיך דבשבילו מתבטל הא אשתרי כו' והאריך בזה ליישב ועי' בפרש"ד דרוש י"ט שהק' נמי קושי' זו אפי' למ"ד דאסור לבטל א"ל מה"ח כו' דמוטב שנעבור אי' זה דאין מבטלין א"ל שאינו אלא אי' בעלמא ממה שיעבור התולה אי' שהוא במיתה ביד"ש כו' והאריך בזה ליישב ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' שי"ט שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל וכ"כ בחאו"ח סי' קכ"ט וכ' כדמוכח מהא דאמרי' לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועל קושי' השעה"מ הנ"ל מהא דחולין כ' בסי' שי"ט שם ליישב דודאי מוכת מה"ת שלא לבטל א"ל דאלת"ה למה נשליך טרפה לכלב ונבלה לנכרי ולגר ולמה לא נבטלנו חד בתרי וביותר לפמ"ש התוס' פכ"ה קי"ד ב' ד"ה עד כו' צריך לתנו בדמים מועטים כו' ואמאי הא שוי' טובא לבטל ברוב עם שחיטות של ישראל חביריו ושכניו דשכיחי בא"י אע"כ מה"ת אסור למיעבד טצדקי למאכל נבילות וטריפות שיהי' אפשר בשום אופן שיפגע ישראל בגוף האי' ואולי מזה אסרו למכור טריפות במקום שאין מכריזין כו' והיינו שלח לתקלה כו' אך כשמעתין בביטול דא"מ בנו"ט דהוא כשורפו ומאבדו בהא פליגי התוס' והראב"ד ולק"מ קושי' השעה"מ כו' וגם הביא קושי' הת"צ הנ"ל והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' מ"ז שכ' נמי ליישב קושי' הפרש"ד עפ"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בפלתי לקמן סי' ק' ס"ק א' מ"ש בזה ועי' בנחלת צבי שכ' ליישב עפ"ד הנו"ב הנ"ל ד' הרמב"ם פ"ה מהל' אישות שפ' המקדש בדבר שאסור בהנאה כו' אינה מקודשת ואפי' באיה"נ של דבריהם כגון חמץ בשעה ו' מיום י"ד א"מ וכ' הכ"מ דס"ל להרמב"ם דדוקא בכה"ג דהוי חד דרבנן א"מ אבל בתרי דרבנן כו' חוששין לקידושין כו' ואמאי בחד דרבנן א"מ והלא בר מינו הוא שהרי יכול לערבו ברוב היתר כו' ואי משום דאסיר לבטל א"ל אפי' באי' דרבנן הרי הא דקי"ל אין מבטלין באי' דאורייתא הוא רק מדרבנן כו' וא"כ באי' דרבנן הוי תרי דרבנן והא בתרי דרבנן חוששין לקידושין ולפ"ד הנו"ב הנ' ניחא כיון דבאי' דאורייתא כה"ג אסור מה"ת א"כ באי' דרבנן לא הוי רק תד דרבנן לכן א"מ והביא בשם הגאון ר' אברהם אבלי מווילנא ליישב קושי' זו דכבר כ' טעם הדבר דאמרי' מדאורייתא חמץ אינו ברשותו רק דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו אע"ג דאפשר לבטל מדאורייתא כו' והתי' ע"ז מאחר דכל אדם יכול ליקח ולבטל מאחר דקודם ביטול הוא אסבה"נ וע"י הביטול הוא שלו והא דאמרי' נתערב לו קב חטין כו' היינו דיש לו בעלים משא"כ אם אין לו בעלים א"כ בכה"ג לא הוי שלו ולא מידי יהיב לה והא דהק' התוס' מאפרן היינו משום דעליו המצוה לשרוף והוא שלו עכ"ד ולפ"ד הנו"ב הנ"ל גם קושי' הגאון ר' אברהם אבלי נמי מיושב דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת ובלא"ה לק"מ קושי' הגאון הנ"ל די"ל כמ"ש בעטרת חכמים חיו"ד סי' ט' דהיכא שיש מ"ע דאורייתא לבער האי' כ"ע מודים שאסור לערבו לכתחלה מה"ת דהא עי"ז לא יקיים מצות ביעור וגבי חמץ יש מ"ע בביעור כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל דערלה מצותו בשרפה לכ"ע אסור לערבו לכתחלה מה"ת כו' והאריך בזה ובסי' י' שם יעוש"ה וגם מיושב נמי עפ"ד אלו קושי' הנח"צ הנ"ל ועי' בא"מ בסוף הס' בתשובות שם סי' י"ת שכ' ליישב קושי' הפרש"ד הנ"ל דשאני תרומה דכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי כו' ומה"ת צריך שימור שלא נפסיד תרומה וכשמבטל תרומה בתוך תולין נהפך האי' להיתר ונעשה התרומה תולין כו' והו"ל מאבד בידים התרומה כו' והתורה אמרה ושמרתם כו' ומיישב בזה ד' הגמ' חולין צ"ת ב' גבי זרוע בשלה דאמר חידוש הוא כו' לדעת הפוס' הנ"ל דס"ל דאין מבטלין א"ל אינו רק מדרבנן דהתם שאני כו' שהרי היא מתנות כהונה ואקרי תרומה ואסור לאבדה כדכתיב משמרת תרומותי שלא יפסידנה עכ"ד והיינו כעין ד' העטח"כ הנ"ל ועי' בהג"ה שם מה שהק' על הא"מ והאריך בזה ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ה מ"ש ליישב קושי' הפלתי על הראב"ד הנ"ל מהא דאמרו דאותו כלי שבישל בה חטאת מבשל בה שלמים כו' עפ"ד הא"מ הנ"ל ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' י' שכ' דמד' הכ"מ פ"א מהל' אבה"ט בשם הר"י קורקס מוכת כהנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בשערי שמתה שער ג' בענין היתר בהיתר מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וראיתי במקמ"ח שכ' דבר חדש דאף לשיטת התוס' הנ"ל דס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן היינו דוקא באי' אכילה אבל לא באיה"נ וטעמא רבה איכא בשלמא באי' אכילה עיקר האי' שיאכל דבר אי' ע"ז יש לנו לומר דמדאורייתא שרי לבטל ושוב לא יהי' אסור אבל באיה"נ כיון דאסרה התורה ליהנות ממנו זה גופי' הנאה הוא שנהנה מהאי' ונהי דאח"כ יבטל האי' ברוב היתר מ"מ אין רשאי ליהנות באיה"נ וזה הנאתו שיבטל בהיתר ויהי' מותר ולכ"ע אסור לבטל איה"נ מה"ת ודוגמא לזה מצינו בתוס' ע"ז מ"ט א' ד"ה שאם דתי' דערלה דאיה"נ יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה אבל באי' אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האי' עצמו וה"ה לנ"ד והביא ראי' לזה סוכה ל"ה א' גבי אתרוג של ערלה דפסול כו' ועוד הביא ראי' מב"ק מ"א ומקידושין נ"ח כו' דדרשי' כו' ת"ל בעל השור נקי כו' יצא פ' נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום ואם איתא דאי' דאורייתא מותר לבטל לכתחלה מה"ת היכא אמרי' כו' ואין לו בהם הנאה של כלום הרי שרי לבטל איה"נ ויכול לחתוך לחתיכות ולערב ברוב היתר ויהי' לו הנאה כו' מכל הני ראי' נ' ברור דאיה"נ מה"ת אסור לבטל לכתחלה עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי קושי' הגאון ר' אברהם אבלי וקושי' הנח"צ הנ"ל דהא אסבה"נ ולכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ב' שכ' נמי כן דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכ' ליישב בזה קושי' הגאון ר' אברהם אבלי וקושי' הנח"צ הנ"ל וגם מיישב בזה קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל וכ' לפרש בזה ד' הגמ' פסחים כ"א ב' אמר חזקי' כו' וכ' דעפ"ז י"ל בהא דאיתא בחולין צ"א וטבוח טבת והכן כו' טול גיה"נ בפניהם דלמה צוה דוקא ליטול בפניהם גיה"נ הא יש כמה גידים וקרומים שאסורים משום תלב ודם כו' ולפמ"ש י"ל דכל הנך גידים וקרומים בטלים ברוב או בס' ואע"ג דאין מבטלין א"ל זה רק מדרבנן ולא חששו לזה שעדיין לא נמר בזה אבל גיה"נ דקי"ל דאין בגידים בנו"ט ואמרי' בפסחים כ"ב דכיון דאין בהם בנו"ט אינם בכל היתר נבלה ואסבה"נ א"כ כיון דגיה"נ אסבה"נ ממילא אסור לבטל דבר תורה לכך לא הי' רשאים לבטל הגיה"נ ולכך צוה ליטול הגיה"נ בפניהם דגיה"נ אסור לבטל משום דאסבה"נ כו' והאריך בזה והיינו כהמקמ"ח הנ"ל ולפ"ד העטח"כ הנ"ל אין ראי' מהא דגיטין נ"ד ומהא דסוכה ל"ה הנ"ל דהתם משום דמצותו בשרפה לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכן מהא דאין לו הנאה של כלום הנ"ל נמי אין ראי' די"ל כיון דכתבה התורה סקל יסקל כו' צריך לקיים המ"ע דסקילה ולכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת לפ"ד העטח"כ הנ"ל אבל בשאר איה"נ שפיר י"ל דמותר לבטל א"ל מה"ת רק מהא דטול גיה"נ בפניהם שפיר יש ראי' דאף בשאר איה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"מ ועי' בס' עין יצחק חאו"ח סי' ב' בהג"ה שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל מהא דגיטין בתי' הא' כהעטח"כ הנ"ל ובתי' הב' כ' כהמקמ"ח הנ"ל וכ"כ עוד בספרו באר יצחק חאו"ח סי' י"ח ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה אך לפ"ד הנו"ב הצ"ל אין שום ראי' לא מגיטין נ"ד ולא מסוכה ל"ה ולא מהא דאין לו הנאה של כלום ולא מהא דטול גיה"נ בפניהם הנ"ל דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת והתם בכל הנ"ל הוי יבש ביבש אבל בלח בלח י"ל דאף באיה"נ מותר לבטל א"ל מה"ת לדעת התוס' הנ"ל אבל באמת ד' הנו"ב הנ"ל תמוהים מהא דתנן בתרומות פי"א תשנה ו' מגורה שפנה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין וקשה מזה לדעת הראב"ד הנ"ל דס"ל דאסור לבטל א"ל מה"ת היכי מקילינן כולי האי מדרבנן ועי' בפר"ח ס"ק ת' שהק' קושי' זו וכ' להוכיח מזה כהתוס' הנ"ל דאין מבטלין א"ל הוא רק מדרבנן ולפ"ד הנו"ב הנ"ל קשה לכ"ע דהא מגורה הוא חטין ושעורין דהוי יבש והאיך מקילין לכתחלה לערב וכן הק' במלא הרועים שם על הנו"ב והניח בקושי' ועי' בארעא דרבנן מערכת אות א' סי' ט"ז מ"ש ע"ד הפר"ת הנ"ל דלפ"ד הרשב"א שכ' דהמשנה מיירי בתרומה בזה"ז דרבנן אין ראיתו מכרחת כו' יעוש"ה ולפ"ד יש ליישב קצת ד' הנו"ב הנ"ל ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב מה שהק' עליו והאריך בזה ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' פ"ד שכ' ע"ד החתם סופר סי' שי"ט הנ"ל דאין נ' כן מד' הפוס' וח"ש ראי' דאל"כ למה נשליך טרפה לכלב ונבלה לנכרי ולמה לא יבטל חד בחרי כ' עליו דאין זה ראי' דהתורה הוצרכה להתיר נבלה וטרפה בהנאה כו' דאל"ה הי' אסבה"נ כר' אבהו דלא תאכל משמע איה"נ וכ"כ בתשובה דבאיה"נ י"ל דכ"ע מודים דאסור לבטלו מה"ת דהרי נהנה בביטולו ועוד כמ"ש רש"י פסחים כ"ב א' די"ל דאצטריך קרא למצותו כו' וע"כ ינתן לו הטרפה ולנכרי יתן רק הנבלה וכ"ז י"ל בשא"צ לעצמו דהיינו כשאין לו רוב בשר כשר לבטלו ולכן ג"כ אין ראי' מתוס' תולין קי"ד ב' כו' דמיירי כשאינו שוה לעצמו כלום דאין לו במה לבטלו ואז יתננו לגר כמו דמוקמינן שאינו שוה הרבה למכור לנכרי והמדקדק היטב בד' הב"י סי' צ"ט ובד' הפוס' שהביא לענין אי' דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא אי שרי לבטל ברוב כו' ומביא מהר"ש דחלה דדוקא לכהן טמא מבטל אבל לא לזר וה"ה לשאר אי' והתם מיירי ביבש ביבש ולדעת החתם סופר דביבש ביבש איכא אי' מה"ת לכ"ע האיך נילף מזה כסתימת דבריהם אפי' בלח בלח בס' וכל מעי' ישפוט בצדק דלא עלה סברא זו על דעת כל הקדמונים כו' עכ"ד וא"כ דין זה דיבש ביבש צ"ע אבל דין זה דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל אי' מה"ת מוכת מהא דטול גיה"נ בפניהם הנ"ל אף להעטח"כ וכמ"ש בעה"ב הנ"ל ועי' ברמ"ץ שם סי' מ"ב שכ' נמי כן דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת והביא ראי' מפסחים כ"ב א' כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה כו' אבל על היתר הנאה דגיד קשה דהרי יש בהאי נבלה גופי' גידין המותרין בהנאה ואף הגיה"נ דאסבה"נ יכול למכור ע"י ביטול ברוב דשאר גידין א"ו דבדבר האסבה"נ אסור לבטל מה"ת וע"כ דגיה"נ מותר בהנאה כו' ומיישב בזה קושי' הפר"ת והפלתי מהא דגיטין הנ"ל כו' דערלה הוי איה"נ כו' וגם מיישב בזה קושי' הפרש"ד הנ"ל דכבר כ' התוס' שבת כ"ו א' דאף דתרומה מותר בהנאה לישראל מ"מ בהנאה של כילוי אסורה וה"נ אסור לישראל לבטל מה"ת התרומה בתולין דע"י הביטול הוא כמכלה אותה מהעולם דכיון דאי' נהפך להיתר הרי הוא כאלו התרומה חלף ועבר מהעולם כו' והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני בב"ת סי' ט"ז שכ' נמי דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת בו' ומיישב בזה הקושי' מהא דגיטין הנ"ל והק' בן מסברת עצמו ולא ראה ד' הפר"ח והפלתי הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו והביא ד' המקמ"ח הנ"ל שכ"כ וגם כ' ליישב קושי' זו עפ"ד הנו"ב הנ"ל וגם דחה ראי' הפר"ח ס"ק ח' מהא דמגורה שפנה כו' הנ"ל דהר"ש כ' שם דאיירי בתרומה דרבנן והרמב"ן ב"ב פ"ג כ' אף בתרומה דאורייתא מותר ועי"ש הטעם דלא להטריח יותר מדאי ואין למדין מזה לאי' אחרים כו' והאריך בזה יעוש"ה והיינו כד' הארעא דרבנן הנ"ל וכן עיקר לדינא דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכהמקמ"ח והעה"ב והרמ"ץ והאמרי בינה הנ"ל ועי' בתרומות פ"ד מ"ת ר"י או' תאנים שחורות מעלות כו' וכ' הרע"ב ד"ה תאנים וז"ל כולם מצטרפין לבטלה שאם הי' רוצה הי' דורסן ומערבן הכל ביחד עכ"ל והק' התיו"ט ד"ה ר"י דהא אין מבטלין א"ל וב' ליישב דאף דאין מבטלין א"ל ה"מ להרבות בהיתר ברי לבטל האי' אבל בכה"ג שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' ומפרידן כאשר אי' מקדם כדי לערבם יחד בכה"ג נ"ל דשרי לבטל לכתחלה כו' עכ"ד ועי' בתפארת ישראל שם שכ' ראי' להתוי"ט מלקמן פ"ה מ"ט דמותר לטוחנו כדי שיתירו ולא מחשב מבטל א"ל עכ"ד ועי' ב"ח באו"ח סי' תרכ"ו שהביא בשם המרדכי שהק' בהא דאמרי' דאם אין עצי הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא ע"י האילן שצריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהי' נכרים והק' דהא אין מבטלין א"ל ותי' דקודם יו"ט שאינו אי' דעדיין לא חל חיוב סוכה יכול לבטל שהרי אינו מבטל אי' אלא היתר דהשתא כולי היתרא הוא ועוד תי' דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ד ולפ"ד התיו"ט הנ"ל דהיכא דאינו מרבה ההיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' שפיר דמי מיושב קושי' המרדכי הנ"ל דהתם נמי אינו מרבה ההיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' דמשפיל הענפים ומערב עם הסכך בכה"ג שרי לבטל לכתחלה וכ"כ בארעא דרבנן שם דלפ"ד התיו"ט מיושב קושי' המרדכי הנ"ל אך בעפרא דארעא שם אות י"ז דתה זה וכ' דאינו דומה דהתם בדריסת תאנים אורחייהו לדורסן ולערבן ביתד ולעשותן עיגולי דבילה משא"כ בענפי האילן עם סכך כשר לאו אורחייהו בהכי ולמה עשה כן אם לא בשביל להתיר ועוד דהתם לאחר שהוא דורסן ומערבן ישארו כך עומדין וקיימים ושוב לא יהא בהם פירוד איש מעל אתיו אבל בענפי אילן חוזרין ליבדל ולהתפרד מהסכך וכל א' חוזר לאיתנו הראשון ועוד דבתאנים כשישתנו הוי שינוי גמור שאינן נכרין כלל משא"כ בענפי האילן יכול הוא למשוך הענף ולהחזירו לקדמותו בראשיתו והוא נות לחזור ולא דמי כלל לתאנים שחורות ולבנות עכ"ד ודבריו נכונים ובאמת ד' התיו"ט הנ"ל תמוהים מד' הגמ' גיטין הנ"ל גבי נפלו ונתפצעו דפירש"י אגוזי פרך שאינן בטלין אפי' באלף מפני חשיבותן ובד"ה אחד כ' וז"ל שפצען שוגג שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותם בא' ומאתים כדין ערלה בין שפצען מזיד שנתכוין לכך לא יעלו אפי' באלף דקניס ר"מ ור"י שוגג אטו מזיד עכ"ל ולפ"ד התיו"ט הנ"ל דהיכא דמשנה האי' מכמות שהי' מותר לבטל לכתחלה א"כ יהי' מותר לפצוע לכתחלה וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה שהק' כן על התוי"ט הנ"ל וכ' דאין הכרת מהא דתאנים שחורות לד' התיו"ט דאפשר לאוקמי באינו מתכוין לבטלו רק מתכוין לערבו כדי לעשות קציעות דרוסות דבכה"ג באינו מתכוין מותר וגם כ' להקשות על הנו"ב הנ"ל מערלה פ"א מ"ז נטיעה של ערלה ושל כה"כ שנתערבו באחרות כו' והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' שהביא ד' הכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז שהביא ד' התיו"ט הנ"ל והשיג עליו דהא פליגי התם ר"ע ור"א וכ"פ הר"מ פי"ד מהל' תרומות הל' א' ב' דכה"ג נמי אין מבטלין וכן משמע מריש ביצה ומגיטין נ"ד דנתפצעו מזיד עכ"פ אסור ול"ש לבטל כן אף שאין מוסיף עכ"ד אך הפר"ח באו"ח סי' תנ"ג ס"ק ג' אביא ד' התיו"ט הנ"ל ופ' פן אך הפרמ"ג בא"א שם ס"ק ו' השיג על הפר"ח כמו שהשיג צאן על הכנה"ג הנ"ל ועי' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות א' סי' ט"ז וביד מלאכי בכללי הדינים אות מ"ג שהביאו נמי ד' התיו"ט הנ"ל ומד' המרדכי בתי' הב' הנ"ל מוכח דלא כהנו"ב הנ"ל דהא התם הוי יבש ביבש ולהנו"ב לכ"ע וסור לבעל א"ל מה"ת ועי"ש עוד בארעא דרבנן מה שהביא ד' הט"ז באו"ח סי' תמ"ז מזה כו' ומה שתמה עליו ועי' בעפרא דארעא שם אות י"ח מ"ש בזה ועוד הביא הקהלת יעקב שם ד' הב"ח באו"ח סי' תק"ו שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד במידי דבר אכילה אבל במידי דלאו בר אכילה כגון סכך פסול דסוכה מבטלין ברוב סכך של היתר וגם הביא ד' הב"ח בשם המרדכי דסי' תרכ"ו הנ"ל כו' עוד הביא ד' הב"י לקמן סי' קט"ו בשם התה"ד שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד בודאי אי' אבל בס' אי' מבטלין והוא ט"ס מ"ש בסי' קט"ו אלא צ"ל בסי' פ"ד דכן הביא הב"י שם בשם תה"ד אבל בסי' קט"ו כ"כ הב"י מסברת עצמו ולא הביא ד' התה"ד ועי' בש"ך סי' קט"ו ס"ק כ"ח וסי' קי"ד ס"ק כ"א וסי' צ"ב ס"ק ח' שכ' נמי כן ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ז' מ"ש בכונת התה"ד עוד הביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' י"ת שכ' דהא דאין מבטלין א"ל היינו אי' אבל היתר בהיתר כגון חלב ויין מותר לערבו ולאכול עם בשר כו' כיון דכל א' בפ"ע מותר עוד הביא בשם הרמ"ע מפאנו שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד בדאפשר אבל בא"א בלא"ה מבטלין ועי' בארעא דרבנן שם שכ' עליו דצ"ע בדבריו ועוד תמה שם על המוצל מאש סי' מ' בענין זה והאריך בזה ועי' ברמ"ץ שם סי' מ"א שכ' בהך דשרץ שרוף שנפסל מאכילת אדם דל"ש בי' הא דאין מבטלין א"ל דוה דוקא ע"י תערובות בס' אבל לעשות מאי' היתר ע"י שנפסל מאכילת אדם אין שום אי' והביא ראי' מד' הרא"ה בבד"ה בית ד' שער ד' שכ' הטעם בהך דקנקנים בע"ז פא"מ הוא משום דהיין נפגם במים ובזה ל"ש דאין מבטלין אי' משום דעושה מאי' היתר והך דשרץ שרוף הוא כ"ש מסברת הרא"ה בהני קנקנים בפגם ע"י תערובות ודמיא למ"ש שם למה זה דומה למי שבא להפסיד גופה של נבלה עד שתהא פגומה כשהוא בעין דודאי מותר לעשות כן כו' והאריך בזה ובסי' ל' שם כ' נמי כן והאריך בזה ועי' בחידושי הרי"מ חולין צ"ח ב' שכ' ע"ד התוס' הנ"ל דאינו מובן מנ"ל אי' זה מה"ת כו' ואפשר דהוי כמו עושה סחורה בנבלות כו' ושאר אי' אכילה דאסור מה"ת להרבה פוס' ובנפל לתוכו הוי כנזדמנו משא"כ לערב דעכשיו אי' הניכר ועושה בו סחורה להרויח דלנכרי למכור ג"כ מותר באי' ואעפ"כ אסור לכתחלה עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ר"ה וסי' ר"כ ובכתב סופר חיו"ד סי' ס' ובחאו"ח סי' פ' וסי' קי"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: