אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות בשר בחלב

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות בשר בחלב

הלכות ביצים

סימן פז

סעיף א

א וא' לאי' כו' עי' לקמן סי' צ"ד בט"ז ס"ק ד' שהביא בשם או"ה ורש"ל ות"ח דצריך להשליכו דוקא לבית הכסא אבל לא לפני הכלב אפי' אין הכלב שלו והוא באו"ה כלל כ"א דין י"ב שכ' וז"ל כ' ר"י מדורא סי' פ"ה לא מבעי שאסור ליתן לשפחתו או לכלבו שהרי נהנה בו אלא אפי' לכלב דעלמא שלא ראה אותו מעולם אסור ליתנו לו כו' לכך נוהגים לשפוך התבשיל לבה"כ והיא קבורתו או ישליכנה לנהר דהוי כנשרף דאינו יכול לבא לידי שיהנה ממנו שום ברי' ואין די במה שיזרקנו לרחוב אפי' בשאין שם כלב עכ"ל והיינו דס"ל דדינו כחמץ בפסח שהביא מקודם בשם הירושלמי פ"ב דפסחים הל' א' דאוסר להאכיל חמצו בפסח אפי' לכלב של הפקר וכן פ' המחבר באו"ח סי' תמ"ת סעי' ו' גבי חמץ כהירושלמי וס"ל לאו"ה דה"ה בב"ת דאסור בהנאה מדאורייתא דינו כחמץ ועי' פרמ"ג בפתיחה שהביא ד' או"ה הנ"ל וכ' ויראה דה"ה לשאר בהמה וחי' אסור ובאמת בירושלמי פ"ג דערלה הל' א' ובפסחים פ"ב שם יליף לה מלא יאכל בצירי כר"א אף לכלבים אחרים וא"כ בשאר איה"נ כגון בב"ת דלית לנו לימוד ע"ז מנ"ל דאסור אף לכלבים של אחרים וכן ראיתי בפרמ"ג באו"ח שם בא"א ס"ק ט' שתמה כן וכ' והרי"ף והרא"ש בפכ"ש כפי הנ' פ' כחזקי' לית לימוד ג"כ כו' והניח בצ"ע ועי' במקו"ח שם ס"ק י' שהביא ד' הירושלמי הנ"ל וכ' א"כ ה"ה לעכו"ם וזהו דוקא בתב"פ משום דכתיב לא יאכל בצירי אבל בשאר איה"נ דנפקא מלא יאכל מותר כמו שמשמע משו"ת פ"י וכן מוכת מתוס' פסחים כ"ב ד"ה ואבר דמותר לנכרי שלא בפניו הואיל ואינו מחזיק לו טובה ואף דמצריכין קבורה לכל איה"נ היינו משום תקלה אבל כשמאכיל לכלבים ל"ש תקלה ואף שמד' הגמ"יי משמע דאסור מ"מ מד' רש"י ותוס' משמע דמותר וכן משמע מדלא כ' הש"ע דין זה בשאר איה"נ עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דבשאר איה"נ מותר להאכיל לכלבים ולא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז הנ"ל שכ' בהדיא להיפך דאף בב"ת אסור להאכיל לכלבים ועי' בביאורי הגר"א שם ס"ק ט"ו שכ' ודוקא בחמץ וכמ"ש בירושלמי הנ"ל אם לכלבו ההן איה"נ ועי' תוס' פסחים כ"ב ב' ד"ה ואבר עכ"ד והיינו כהמקו"ח הנ"ל והביא נמי ד' התוס' פסחים כ"ב וכונתו נמי כהמקו"ח הנ"ל דמשם מוכת דמותר לנכרי שלא בפניו וגם הוא לא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז הנ"ל שכ' להדיא דאף בשאר איה"נ אסור להאכיל לכלבים ובאמת המקו"ח סוחר ד"ע דלקמן סי' צ"ד בחו"ד בחידושים ס"ק י' כ' דהמאכל שנאסר צריך להשליך לבה"כ ואסור ליתן לכלב אפי' אין הכלב שלו עכ"ד הרי דס"ל דאף בבב"ח אסור ליתן לכלב אפי' אינו שלו דלא כמ"ש במקו"ח הנ"ל ועי' במגן האלף שם ס"ק ט' מה שהק' על דין זה של הירושלמי הנ"ל מש"ס דילן בפסחים כ"א ב' דאיתא אמר חזקי' כו' ופליגא אדר' אבוהו כו' והשתא היכי מוכח דפליגי הא י"ל דחזקי' קא' שאסבה"נ היינו אפי' להנות לכלבים של הפקר וא"ל דהירושלמי לא קא' רק לר"א כו' דא"כ קשה דלא משכח נפ"מ בין חזקי' לר"א נימא דנפ"מ בכלבים של הפקר והביא ד' רש"י בפסחים ה' ב' שכ' דאי כרבנן יטילנו לים או יאכילנו לכלבים משמע דס"ל דעכ"פ לכלבים של הפקר מותר להאכילו ודחה דאין ראי' מד' רש"י כו' ועוד הק' על הירושלמי הנ"ל מב"ק מ"א א' כו' דפריך א"כ לכתוב לא יהנה דלמא לכך כתב לא יאכל בצירי לאשמועינן דאפי' לשל הפקר אסור להאכיל כדדריש הירושלמי וכ' אח"כ מיהו נ' אפשר דבכל איה"נ אסור ליתן לבהמה של הפקר כיון שרצונו להנות לה נתקיימה מחשבתו ומקרי הנאה והוכיח כן ממתני' דסוף תמורה הנשרפין לא יקברו כו' וממתני' דכל שעה כו' ואח"כ הביא ד' המקו"ח הנ"ל שכ' דה"ה לעכו"ם דאסור ודוקא באי' שנא' לא יאכל בצירי ותמה עליו דמקרא מפורש בנבלה לגר כו' הוא דמותר אבל באיה"נ פשיטא דאסור ודחה ראי' המקו"ח מד' התוס' פסחים כו' וכ' לכן נ' דבכל איה"נ אסור להאכיל לבהמת הפקר וכ' דבחמץ לבי מגמגם עוד לפמ"ש התוס' כו' דהשבתה לא מקרי כדרך אכילה א"כ י"ל במה שמאכיל לבהמה נמי לאו דרך השבתה הוא כו' וכ' ליישב בזה קושי' לר"ל דס"ל ת"ש מותר מה"ת איך אמרו תמן אינו ברשותו כו' הא מה"ת יכול לאכלו כל פסת ת"ש וא"כ קשה לפי האמת שאסבה"נ מדרבנן מנ"ל דעבר עלי' דלמא דוקא מה"ת עבר משום דחשיב כשלו ולפ"ז ניחא דבאכילה לא מקיים השבתה וא"כ אכתי קשה יאכילנו לכלבים ח"ש א"ו גם זו לאו השבתה הוא וא"כ אינו ברשותו לשום דבר שצריך לבער מן העולם מה"ת עכ"ד והיינו דלא כהמקו"ח הנ"ל ולא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז שכ' להדיא דאסור להאכיל אף לבהמה של הפקר ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"ג שכ' וז"ל שהרי התירה הכתוב בפירוש שנא' לכלב תשליכון אותו וה"ה לשאר הנאות שדברים האסורים בהנאה אין מאכילין אותם לכלב ואפי' לכלב של הפקר כמו שהוא מוזכר בפסחים ירושלמי פ' כ"ש הל' א' עכ"ל הרי שכ' להדיא דאף בשאר איה"נ אסור להאכיל אף לבהמה של הפקר והיינו כאו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז ולא כהמקו"ח הנ"ל ולא ראה המקו"ח ד' התשב"ץ אלו שכ' להדיא דאסור ועי' באמרי בינה דיני פסת סי' י"ט שהביא ד' הכנה"ג יו"ד סי' כ"ט שהשיג על התשב"ץ מד' המכילתא פ' משפטים דאיתא שם לכלב תשליכון אותו ככלב כו' או אינו אלא לכלב כמשמעו ת"ל לא תאכל כל נבלה והלא דברים ק"ו ומה נבלה שהיא מטמא במשא הרי היא מותרת בהנאה טרפה שאינה מטמא במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה הא מה ת"ל לכלב תשליכון אותו כו' ללמדך שאין הקב"ה מקפת שכר כל ברי' כו' הרי אף דאם הי' כלב כמשמעו והיתי או' דאסורה בהנאה מ"מ מותר לכלב של הפקר וכ' דעיקר כונתו של הכנה"ג להשיג על התשב"ץ דס"ל דהוי אי' תורה להאכיל לכלב של הפקר דאילו מדרבנן ודאי לא יחלוק הכנה"ג וכמו שהביא הכנה"ג בעצמו סי' פ"ז ד' האו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז הנ"ל דבב"ח אסיר להאכיל לכלב של הפקר רק אולי ס"ל לאסור רק מדרבנן דע"ז אין סתירה מד' המכילתא רק דדעת התשב"ץ משמע דאסור מה"ת וכ' די"ל דכונת המכילתא להאכילו בידים דזה באמת אסור אם הי' איה"נ כו' והביא ד' הפ"י בפסחים ה' ב' דהוכיח מד' רש"י דאי' זה להאכיל לבהמה של הפקר לא הוי רק מדרבנן כו' וגם הביא ד' המקו"ח הנ"ל והשיג עליו מד' האו"ה והרש"ל והת"ת הנ"ל ועוד השיג עליו וגם דחה ראיתו מד' התוס' פסחים הנ"ל כו' והאריך בזה ולבסוף הביא לשון הרמב"ם פ"ח מהל' מכ"א הל' ט"ז דמשמע דס"ל דאסור מדאורייתא כו' יעוש"ה ועכ"פ מדרבנן אסור לכ"ע אף בשאר איה"נ להאכיל אף לבהמה של הפקר וכהאו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז והתשב"ץ והמגן האלף הנ"ל ודלא כהמקו"ח והביאורי הגר"א הנ"ל וכן פ' החכמת אדם כלל מ' דין ב' וכן עיקר לדינא ועי' ביד אברהם לקמן סי' צ"ב ובבאר יעקב לעיל סי' כ"ט ובמהר"ם שי"ק מצוה י"ט ובדברי יוסף סי' תקס"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב הנאה . עי' פלתי ס"ק א' שהביא קושי' הרא"ם דל"ל קרא דלא תבשל תפ"ל מקרא דל"ת כל תועבה ותי' דאי מקרא דל"ת כל תועבה לא הוי לקי דהוי לאו שבכללות וכ' הפלתי דלהרמב"ם דס"ל דלא לקי על הנאה עדיין קשה תפ"ל מל"ת כל תועבה וא"ל דצריך קרא אאיה"נ דהא הרמב"ם פ' כר' אבוהו כו' וכ' ליישב והאריך בזה ובאמת לק"מ דהא מבואר ברמב"ם פי"ד מהל' מכ"א הל' י"א דבבב"ח אפי' אם עירב בו דבר הפוגם מ"מ חייב משא"כ בשאר אי' והטעם דבב"ח אפי' שלא כדה"נ נמי חייב מדלא כתיב בי' אכילה דנפקא לן מלא תבשל וא"כ אי הוי נפ"ל מל"ת כל תועבה הוי פטור בשלא כדה"נ לכך איצטריך לא תבשל לחייב אף שלא כדה"נ ולק"מ קושי' הרא"ם הנ"ל וכן ראיתי בחידושי מהרא"ל ס"ק א' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל וכ' עוד ליישב קושי' הנ"ל ועי' בעה"ב בפתיחה ובשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת ובגינת וורדים בפתיחה ובכתב סופר חיו"ד סי' נ"ג ובעצ"ל ובס' פורת יוסף מערכה י' מ"ש ע"ד הרא"ם הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפלתי שהק' מ"ט לא תאסר תקרובות ע"ז מל"ת כל תועבה הרי נעשה בגוף הדבר תועבה גדולה ועי' בחתם סופר ח"ו בסוף הס' בחידושיו לע"ז ל"ב ב' שכ' ליישב דלא נשתנה דבר ט"י התועבה כו' ואפי' לשלוח הקן לא דמי דהתם נעשה הקנין באיסור פי' שקונה האם בהגבהה וזה באי' אבל הכא אין התועבה פועל כלום כו' ואפי' במצוה הבב"ע ס"ל להתוס' פ' לולב הגזול כל שאין העבירה גורמת המצוה יי"ח אע"פ שנעשה בו עבירה מכ"ש שלא יהי' בכלל ל"ת כל תועבה עכ"ד:

ג דרך בישול. עי' פלתי ס"ק ב' שהביא דעת הר"ן דצלי אינו אסור מה"ת וכ' ליישב בזה קושי' העולם בהא דילפי' בפסחים ונזיר טעכ"ע מגיעולי מדין כו' דלמא צוה התורה משום בב"ח כו' ובב"ח לכ"ע טעכ"ע מה"ת כו' ולפ"ד זו לק"מ דהא התורה צוה אשר לא יבא במים תעבירו באש ללבן כו' ואי טעכ"ע ל"ד רק משום בב"ת הא הני כלי צלי נינהו ול"ש בהו בב"ח וע"כ משום שארי איסורין עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק א' שכ' עליו דלא דק דהא יש לחוש שהעכו"ם צלו בשר ואנן נבשל בה חלב ובודאי הטעם שנבלע ע"י צלי' וכבישה ויוצא ע"י בישול ונתבשל בחלב אסור מדאורייתא עכ"ד ובאמת ד' הפלתי נכונים וכמ"ש במקמ"ח לפמ"ש התוס' בחולין ת' א' ד"ה שליבנה בשם ר"ת דכל שסופו לפלוט ע"י רותח פולט בהגעלה ראשונה וא"כ שפיר ד' הפלתי דאם נימא משום אי' בב"ח למה ציותה התורה אשר לא יבא במים תעבירו באש בהגעלה יהי' סגי ממנ"פ אם יבשל אח"כ חלב דרך בישול כבר נפלט בהגעלה ראשונה ואם יצלה אח"כ דרך טיגון ויפלוט שוב לא הוי אי' דאורייתא דבצלי אינו אסור מה"ת בבב"ח א"ו משום שאר אי' לכן ציותה התורה תעבירו באש שמא יצלה אח"כ ויפליט טפי ממה שפלט ע"י הגעלה ושפיר ד' הפלתי הנ"ל ועי' בבית יהודא מ"ש להשיג ע"ד החו"ד מד' הגמ' סוף ע"ו ע"ו א' כו' ומ"ש להשיג ע"ד הפלתי הנ"ל ומ"ש ליישב קושי' העולם הנ"ל והאריך בזה ועי' בפ"י פסחים מ"ד ב' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ועי' בעה"ב ס"ק ב' מה שהק' עליו ומ"ש הוא ליישב קושי' הנ"ל ומה שהשיג שם ובס"ק א' על החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' באור חדש בפסחים שם ובחמדת צבי שם ובגור ארי' יהודא שם ובחידושי הרי"מ שם ובחולין ק"ח א' ד"ה אמר ובישוי"ע לקמן סי' קכ"ב ס"ק ב' ובתשובת ר' משולם איגרא חיו"ד סי' י"ב וחתם סופר חיו"ד סי' פ"ג ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ט ובשערי שמחה שער ז' סי' י' ובשם ארי' חיו"ד סי' ע"ג ובס' בית מנוחה על ס' המנוחה הל' חמץ פ"א הל' ו' ובס' משרת משה פ"י מהל' מכ"א הל' רכיב מיש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:

ד אבל מדרבנן עי' בעה"ב ס"ק ב' שהביא ד' הפרמ"ג בפתיחה ובסי' ק"ה וד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו שכ' דע"י כבישה ומליחה אם בשלו אח"כ נאסר באכילה ובהנאה מה"ת כו' והאריך בזה ומסיק דבמקום שיש איזה צדדים יש להקל בזה כו' ובבב"ח אם הוה ס' כבוש דיש להתיר בבישול אח"כ ג"כ ובהנאה כו' עכ"ד ובס"ק ג' כ' דאם נאסר מקודם ע"י צלי' משום בב"ת דיש להתיר לבשל אח"כ כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ה בהג"ה כל בב"ח. עי' בעה"ב ס"ק ד' מ"ש לענין מ"ש דהיכי דנאסר ע"י כבוש ומליחה אם בשלו אח"כ הוי אי' תורה אי אסור בהנאה בכבוש ומליחה כו' ומ"ש על ראי' הפלתי דבב"ח דרבנן מותר בהנאה מע"ז ע"ד א' דפריך ולתני נמי חתיכת נבלה כו' ומיישב קושי' הפלתי והאריך בזה וכ' אח"כ להסתפק היכי דהוי בב"ח דאורייתא כו' רק דמצד אחר נעשה בב"ח דרבנן כגון שנתערב חד בתרי דבטל מדאורייתא רק מדרבנן לא בטיל אם הי' חתיכה הראוי' להתכבד שנעשה אי' דרבנן ע"י גלגול אי אסבה"נ או לא כו' והאריך בזה והביא דעת הפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בסדר הנהגות השואל סדר ב' אות י"ח לענין בב"ח ונשפך כו' ומסיק דאסור בהנאה ובס"ק ה' הביא ד' הפר"ח שכ' דלא נאסר בב"ת מה"ת רק אם נתבשל כמאכל בן דורסאי כו' והאריך עליו בזה ועי' בדברי יוסף סי' תקס"ד מ"ש ע"ד הפר"ח והאריך בזה, ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ג' מ"ש והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק א' ולעיל סי' ס"ט ס"ק ח' שכ' דיש נפ"מ לדינא לדעת הטור דס"ל דל"א אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך לשם אלא בשאר אי' ולא בבב"ח היינו דוקא היכא שאסור מדאורייתא אבל היכא דאסור מדרבנן י"ל דהוי כשאר אי' כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ו בהמה טהורה. עי' פלתי ס"ק ד' שהביא ד' הרמב"ם שכ' דבב"ח שאסבה"ג הוא מהנקברין ואפי' אפרו אסור וכ' דיש לו ס' למה אסור האפר הא אי הוי ברור דנסחט טעם החלב הוי מותר וא"כ בנשרף לאפר דודאי נסחט בבירור טעם החלב למה אסור השתא בחתיכה קיימת הוא מותר בשרפתו לא כ"ש עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל שכ' על הפלתי דלא הבנתי דבריו דהתורה אסרה לבב"ח בהנאה ומה לי אם יהנה בעין או שיהנה באופן שישרפנו ואז יהנה ממנו ומ"ש דנסחט טעם החלב בבירור לא הבנתי דליכא דמיון כלל דהתם נסחט החלב. לגמרי וליכא בב"ת כלל לאפוקי בנשרף דיש כאן אפר מבו"ח כו' אבל מ"מ בהנאה אסור שפיר עכ"ד ועי' פרמ"ג בפתיחה ובעה"ב ס"ק י"ב ובדברי יוסף סי' תקס"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ז בשר טמאה כו'. עי' בדגול מרבבה שהביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות פ"ג גבי יש אוכל כו' דמבואר דהמבשל נבלה או חלב בחלב דאינו אסור בהנאה כו' דהסומך ע"ז במקום הפסד לא מפסיד ועי' בעה"ב בפתיחה ובפלתי ס"ק י"נ ובישוי"ע ס"ק ד' ה' ובדברי יוסף סי' תקס"ה מ"ש והאריכו בזה ועי' לקמן סי' רל"ו בקונטרס א"א תל ע"א מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ו

ח או בחלב מתה. עי' בחידושי רע"א שכ' להסתפק בחלב בן פקועה אי מקרי חלב שחוטה והביא ד' השעה"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח והביא ראי' מבכורות ו' וכ' דעדיין צ"ע לדינא ועי' בעה"ב ס"ק י"א שהביא ד' השעה"מ הנ"ל ודחה ראיתו ואח"כ הביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ו שכ' דחלב בת פקועה לא מקרי חלב שחוטה כיון דראוי' להיות אם כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' י"ד ובפ"ת ס"ק י"ד ובנחלת צבי מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בעה"ב נוה שהביא ד' ס' עמק הלכה חיו"ד סי' ל"ו שרוצה לפרש פי' חדש בהא דממעטינן חלב מתה כו' וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הגמ' בחולין קי"ד ב' היא בעצמה בחלב מנין כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ט בהג"ה דאסור לחתות. עי' בפלתי ס"ק י"ג ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' מ"ש אי אמרי' גבי בב"ח ג"כ אין בישול אחר בישול ועי' במקמ"ח ובעה"ב ס"ק ט' ובדברי יוסף סי' תקס"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

י אין לשמש בו. עי' פלתי ס"ק ט"ו שכ' דבר חדש דבבב"ח שכבר נאסרה אסור נוטל"פ כיון שלוקין בבב"ח אפי' שלא כדה"נ וכמבואר בפ' כ"ש כו' והאריך בזה ובסי' צ"ד ס"ק ו' כ' דקדירה הבלועה מבב"ח אסירה אף כשאינה ב"י דגבי בב"ח אסור נוטל"פ עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ח שכ' עליו דלא נהירא דנוטל"פ שרי מטעם דחד בתרי בטל כיון דאין נו"ט מושבח במאכל וכ"מ בכמה דוכתין כו' עכ"ד ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ט' שכ' והדבר פשוט דנוטל"פ אף בבב"ח מותר ומעשים בכל יום להורות היתר בכלי בשר וחלב שאב"י שתחבו או שבישלו בו היתר להתיר והטעם דנוטל"פ אינו דרך בישול כמו פחות מס' כו' ואינו רק מדרבנן ולא החמירו בו יותר משאר אי' כ"ד הרי שכ' בפשיטות להתיר דלא כהפלתי הנ"ל ועי' לקמן סי' ק"ג ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ז

יא ועצמות . עי' במקמ"ח שכ' להסתפק בעצמות שיש בהם מוח כיון דקי"ל בפסחים פ"ג שבעצם שיש בו מוח בעי שריפה משום המוח שבעצמות ודינו כבשר ממש כו' וכן בגידים הרכים קי"ל בפסחים פ"ד דנימנין עליהם כדין בשר ממש לבד מגידין שסופן להקשות דפלוגתא הוא בין ר"י לר"ל א"כ נ' בבב"ח ג"כ דינא הכי דבעצמות שיש בהם מוח וכן בגידין הרכין אם בישל בחלב חייב משום בב"ח אמנם חזינן לענין טומאת נבלה בחולין קי"ז ב' כו' דעצמות מצטרפין לטומאת אוכלין אבל לא לענין טומאת נבלה ומשמע בהדיא מד' הרמב"ם פ"ד מהל' טומאת אוכלין הל' ד' דכ' הכ"מ שם מדכ' גידין משמע כל הגידין אלמא אף לענין גידין הרכים אין לו דין בשר ממש כו' ומסופק אני לענין בב"ח מה דין יש לו אם יש לו דין כבשר פסח דמחשבינן גידין הרכים ועצמות שיש בהם מוח לבשר או דיינינן לה כדין טומאת נבלה דלא מחשב זאת לבשר ממש וצ"ע לדינא עכ"ד:

סעיף ח

יב בנסיובי דחלבא. עי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י' שהביא דהאחרונים האריכו אי כותח אסור או לא ודעת התוס' דאינו רק אי' דרבנן והביא ד' הגמ' בחולין קי"א ב' צנון שחתכו בסכין של בשר מותר לאכלו בכותח וקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ודחק הש"ס לחלק ביניהם וקשה לדעת רש"י והרמב"ם דדם שבשלו ומלחו אסור מה"ת וכותח אינו רק מדרבנן יש חילוק גדול ביניהם א"ו דכותח הוא מה"ת עכ"ד ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה:

יג בהג"ה האסור בעצמו. עי' בתשובת רע"א סי' ר"ז מ"ש לענין מה שנוהגים לעשות הגבינות ע"י שמעמידים בעור קיבת עגלים כשרים כו' דגבי בב"ח יש סברא לומר דמותר לבטל אי' לכתחלה כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד והאריך כזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' פ"א מ"ש והאריך בזה ועי' בשערי שמחה שער ב' בענין מעמיד כעור הקיבה מ"ש ע"ד הגאון רע"א והחתם סופר והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בפלתי מס"ק י"ז עד ס"ק כ"א ובישוי"ע ס"ק י' י"א ובעצ"ל ובעה"ב סדק י"ג י"ד ובדברי יוסף מסי' תקע"ג עד סי' תקפ"ב מ"ש והאריכו בזה:

סעיף י

יד בהג"ה שיהא ס'. והוא מד' הטור שכ' ואם העמיד בהם גבינות אם יש בהם בנו"ט אסורים לרש"י כו' וכ' הב"י וז"ל ואע"פ שרש"י פ' שם דבכ"ש אסור משום דהוי מב"מ לא חשש רבינו לכתוב כך אלא כ' שאם העמיד בה גבינות אינו אוסר עד שיהא בה בנו"ט וזה מפני שהוא כ' בסי' ק"ת שמסקנת הרא"ש כד' האו' מב"מ בס' כו' עכ"ל ולכאורה קשה כיון דהטור כ' ובסי' צ"ח דעת רש"י דס"ל מב"מ לא בטל הו"ל להביא גם כאן דעת רש"י וכן הק' בתוי"ק ס"ק ב' וכ' ליישב דלפמ"ש לעיל סי' ע' דהא דיש חילוק בין בב"ח לשאר אי' לענין שאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך לשם היינו היכא שאסור מדאורייתא אבל היכא שאסור מדרבנן הוי כשאר אי' ולפ"ז ה"ה במב"מ לשיטת ר"י דס"ל דל"א בהיתר הבלוע מאי' דנ"נ והוי מב"מ אם נתערב בהיתר אחר אלא דוקא בבב"ח אבל לא בשאר אי' א"כ י"ל נמי דהיינו דוקא היכי שאסור מדאורייתא אבל לא היכי שאסור מדרבנן ולפ"ז כאן שהחלב אינו נאסר רק מדרבנן כיון שאינו דרך בישול ל"א בי' דהוי מב"מ ואינו בטל רק שי"ל שרש"י אזיל לשיטתו לפמ"ש לקמן סי' צ"א דס"ל דל"א אין הנאסר יכול לאסור כו' אפי' בשאר אי' לפ"ז א"ש דס"ל כאן דהחלב אינו בטל משום דהוי מב"מ אבל לדידן דקי"ל בכל דוכתי דאמרי' בשאר אי' אין הנאסר יכול לאסור כו' א"כ ה"ה כאן כיון שהחלב אינו נאסר אלא מדרבנן וה"ט דל"א דהוי דבר המעמיד ולא בטל ולפ"ז א"ש דהטור אזיל לשיטתו דס"ל לחלק בין היכא שאסור מדאורייתא או מדרבנן ולכך כ' בנו"ט לרש"י ולר"ת כו' מה"ט דכתיבנא כו' עכ"ד:

סעיף יא

ט בהג"ה הוי זו"ז גורם. עי' ט"ז ס"ק י"ג מה שחמה על הרמ"א והביא ד' התוס' בע"ז ס"ח ב' ד"ה ולר"ש שכ' דאם יש באי' לבד לחמץ אף דיש בהיתר לבד כדי לחמץ אסור ולא תשיב זו"ז גורם כו' ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י"ב, שכ' ע"ד הט"ז דבאמת כן הוא בתוס' שם אבל התוס' בפסחים כ"ז א' ד"ה יש בו כ' דאם יש ובהיתר לחוד כדי לחמץ ובאי' לחוד כדי לחמץ מותר ועל מ"ש הט"ז דמבואר בש"ם כו' השיג עליו דאין ראי' דאביי איירי דיש באי' כדי לאמץ ובהיתר ליכא כדי לחמץ כו' וכ' ולדינא נ' ביש בשניהם כדי לחמץ יש חילוק בין אי' תורה לאי' דרבנן כיון דאינו ידוע ע"י מי בא החימוץ וא"כ כאן לדינא נכון פסק הש"ע עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק כ"א שכ' דנ' דלא מטעם זו"ז גורם דעת הרשב"א להתירו רק מטעם דה"ל נוטל"פ כיון דיש בהיתר כדי להחמית וכן אמרו שם בע"ז לר"ש דלכך מתיר וא"ש ואין כאן מחלוקת עכ"ד והיינו דלא כהישוי"ע הנ"ל ולפ"ד שפיר ד' הט"ז הנ"ל ועי' בעצ"ל ובדברי יוסף סי' תק"פ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סימן פח

סעיף א

א אפי' בשר אי' כו. עי' ש"ך ס"ק א' שהביא ד' הר"ן שכ' דדוקא בשר אסור להעלות על השולחן שאוכל חלב או איפכא משים דלא בדילי אינשי מיני' כו' אבל מותר להעלות בשר נבלה על השולחן שאוכל עליו בשר כשרה והק' עליו מפ' כל הבשר דגם בחלת חו"ל אי לאו דהיא דרבנן הוי גזרי' העלאה אטו אכילה ותי' דבלחם גזרי' טפי משום דעל הלחם יחי' האדם. עכ"ד ועי' כמקמ"ח שכ' ליישב קושי' הש"ך לפמ"ש הש"ך עצמו לתרץ שלא יסתור הר"ן ד' הרא"ש בנדרים כו' דבנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו חשיב כבב"ח שכ"א היתר בפ"ע אבל בשאר אי' י"ל דמודה הרא"ש ולפ"ז י"ל קושי' הש"ך מחלה דגם בחלה עיקר נאסר ע"י דיבורו דחשיב רק כנודר וראי' דמהני שאלה בהקדש ותרומה וה"ה בחלה כו' וא"כ עוקר האי' ע"י דיבורו ודמיא לנדרים דלא בדילי אינשי מיני' עכ"ד ולפ"ד אין חילוק בין לחם לדבר אחר וכל דבר מותר להעלות על השולחן בשאר אי' וכ"כ בתוי"ק ס"ק א' דבכל אי' מותר להעלות על השולחן ואין חילוק בין לחם לדבר אחר והביא דאי' מפסחים י' ב' וממנחות ס"ו ב' כו' דהיכא דבדיל מיני' ל"ח שמא יאכל כו' והאריך בזה יעוש"ה וכן עיקר לדינא דאין חילוק בין לחם לדבר אחרי וכל דבר מותר להעלות על השולחן ועי' בפלתי ס"ק א' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה:

סימן פט

סעיף ב

א בהג"ה שהגבינה קשה כו'. עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' דגבינה עם בשר אף שנתבשלו לדעת הרבה פוס' אינן רק מדרבנן לפי שאינו דרך בישול וכיון שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן שגזרו אטו חלב גמור ובחלב גמור מותר לאכול אח"כ בשר שאינו דבוק בין השינים ואינו מושך טעם זמן רב לא גזרו לאסור אכילת בשר אחריו כו' ואין להחמיר בו יותר מבחלב כו' עכ"ד:

סעיף ד

ב בהג"ה ע"י נעיצה. עי' ט"ז ס"ק ו' שכ' דלחתוך לחם כו' ל"צ רק קינוח הסכין כדמשמע בב"י במ"ש בשם א"ח בשם ר"ש ושם כ' הטעם דהוי נ"ט בר נ"ט ולדידן א"צ לזה שהרי מבואר בסי' צ"ו דדוקא בדבר חריף אמרי דבולע משום דוחקא דסכין עכ"ד ובנקוה"כ השיג עליו וכ' דז"א וכמבואר להדיא בחו"ח כלל ע"ו דין ו' דאפי' לחתוך בו לחם לאכול עם גבינה צריך נעיצה ומ"ש לדידן א"צ לזה כו' לאו מלתא הוא דהא אנן לא משום ממש אסרי' לה דהא צונן בצונן הוא אלא משום דסכין שמנוניתו טוח על פניו וכיון שתשמישו תדיר לא סני לי' בקנוח כו' עכ"ד ועי' בש"ך ס"ק כ"ה שהביא ד' מהרש"ל דאף נעיצה לא מהני לחתוך בו פת לאכול עם גבינה כו' והק' עליו כו' ומשמע דס"ל דנעיצה בעי לחתוך בו פת לאכול עם גבינה ועי' בכרתי ס"ק ט"ז שכ' אסור לחתוך דנ"ט בר נ"ט לכתחלה אסור וגס על הרוב קרוש ודבק איזה דבר בעין עכ"ד וכ"כ הפר"ח ס"ק כ"ב והיינו כהש"ך ולא כהט"ז הנ"ל ועי' בחידושי רע"א מה שהק' על הט"ז והניח בצ"ע וס"ל כהנקוה"כ הנ"ל ועי' בתוי"ק ס"ק ג' שכ' על הט"ז דהפריז על המדה להקל כו' וקשה טובא שהחליט להקל ולסמוך אדעת כאלו הוא מוסכם להל' ואדרבה איפכא מסתברא דאף שהב"י הביאו לא הביאו לפסק הל' ולכן כ' בש"ע סתם דאפי' לחתוך לחם אסור בסכין שחתך בו בשם כמו שאסור לחתוך גבינה ומשמע דשוין הן והק' על ר"ש שכ' דמותר לחתוך לחם בסכין של בשר ולאכול עם גבינה משום דהוי נ"ט ובר נ"ט והא משנה שלמה סכין שפה והיא טהורה היינו ע"י נעיצה כו' ולחתוך בו צונן דוקא כו' והטעם הוא משום שמנונית שבעין על הסכין כיון שמשתמש בו תדיר כו' וא"כ מאי נ"ט בר נ"ט שייך הכא וא"י שום מקום לחלק בין לחתוך בו לחם ללחתוך בו גבינה כיון שהטעם הוא משום שמנונית שבעין וכ' ליישב בדוחק דמיירי שאינו רגיל להשתמש בו תדיר דע"י קנוח סני ואפי"ה לחתוך גבינה מחמיר לכתחלה דבעי' נעיצה אך לפ"ז אפי' בלא נ"ט גר ג"ט מותר ולכן ר' ר"ש קשה ליישב ולפ"ז נ' ברור לדינא להחמיר שלא לחתוך לחם לאכול עם גבינה בסכין שרגיל לחתוך בו בשק אלא ע"י נעיצה כו' אבלי קנוח והדחה לא מהני ונ' דגם הרמ"א נתכוין לזה ולכן כ' סתם והוא פשוט וראוי להזהיר למי שמיקל בזה כי הוא נגד הדין עכ"ד אך החכמת אדם כלל מ' סי' י"ד פ' דלחתוך לחם לא בעי' נעיצה אלא סגי בקנוח יפה שלא יהא שום שמנונית דבוק בו ואף שלא בשעת הדחק וכ"פ בבינת אדם שם פי' נ"ה והיינו כהט"ז הנ"ל וצ"ע בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' שכ' ולענין להגעיל כלי מבשר לחלב וה"ה ללבן אסור עכ"ד ועי' במג"א סו' תק"ט ס"ק י"א מ"ש בשם הלבוש ומשמע שם דרק להגעיל אסור אבל ללבן שרי וכן ראיתי בעצ"ל שהק' כן על הפרמ"ג והניח בצ"ע ועי' במחצית השקל שם מ"ש בזה:

סימן צ

סעיף א

א ומשערין בו כו' עי' ט"ז ס"ק ד' שכ' מחלוקת בין הרמב"ם להרשב"א דלהרמב"ם לא אמרי' אפי' בבב"ח שהוא מדרבנן חתיכה עצמה נ"ג וכ"כ ב"י בשמו סי' צ"ט כו' ולהרשב"א אפי' אם נפל ממילא אח"כ בשר עוף לא מהני דחענ"נ תחלה ולפ"מ שפ' רמ"א כאן כרשב"א נמצא לדידן דלא קי"ל כר' אפרים אמרי' בכל האי' נ"נ אפי' באי' דרבנן עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' שהביא ד' הפר"ח כאן ס"ק ד' וסי' צ"ב ס"ק י"ז שכ' דבדרבנן ל"א חנ"נ והביא ד' הרמב"ם פט"ו ממכ"א הל' כ"ז דבשר עוף בחלב מרבה כו' ודחה ראיתו והביא ד' המנח"י בסולת למנחה שכ' על הפר"ח שאין דבריו נראין נגד כל הפוס' והראה מקום לתוס' חולין ק"ח ב' ד"ה אמאי וכ' הפרמ"ג והכין הלכתא וחלילה להקל כלל וכ"מ מהר"ב בכמה דוכתי ומהא דסי' ע"ב לב דבוק נ"נ דם דרבנן ודוכתי טובא כו' עכ"ד ועי' בפלתי סי' צ"ב ס"ק י' שהביא ד' הפר"ח הנ"ל וכ' אבל מד' התוס' גבי כחל משמע דס"ל דנ"נ וכן במה דהק' מיין שנפל לבור דנימא חנ"נ אף דהוו דרבנן וכן גבי דגים ועופות שמלתו דדייקי הל' נ"נ וכן בי דוגי נ"נ אף דדם שמלחו ובשלו דרבנן וכ' די"ל דתוס' דס"ל בכל אי' נ"נ משום לתא דבב"ח אף באי' דרבנן אמרי כולה חדא גזירה אבל הרמב"ם ס"ל כר"א דדוקא בב"ח אמרי' דוקא דאורייתא דומיא דבב"ח ולא דרבנן עכ"ד ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' נ"ב מ"ש והאריך בזה ומסיק וכ' דהמיקל במלחא דרבנן בשאר אי' לא הפסיד ועי' בשערי תורה ח"ג כלל י"ט פרט ד' מ"ש ע"ד הפר"ח הנ"ל וכ' דרש"י בחולין ק"ט א' ד"ה לא ס"ל דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ והאריך בזה וכעת ראיתי בתיו"ק לקמן סי' צ"ב ס"ק ד' שהביא ד' הפר"ח הנ"ל והשיג עליו והאריך בזה ופ' דיש להחמיר דחנ"נ אפי' באי' דרבנן ופשוט לפ"מ דקי"ל דבכל אי' אמרי' חנ"נ דאין חילוק בין אי' דאורייתא לדרבנן ומה שהקיל בחו"ח במליחה בשאר אי' דל"א חנ"נ לא קי"ל כותי' בהא וכמו שפ' בעצמו בסי' ק"ה דאמרי' חנ"נ אפי' במליחה כו' עכ"ד יעוש"ה וצ"ע ועי' בדברי יוסף סי' תקפ"ח מ"ש ע"ד הכתב סופר והאריך בזה ועי' בחכ"א כלל מ"ד סי' י"ג ובעה"ב סי' צ"ב ס"ק ו' מ"ש בזה:

סעיף ג

ב בהג"ה בכה"ג. הטעם כ' באו"ה משום דחלב שחוטה מדרבנן לא גזרו בי' לומר כבוש כמבושל כו' הובא בט"ז ס"ק י"ב עי' בבאר היטב ס"ק כ"ב שהק' על הרמ"א שכ' דל"א כבוש בכה"ג הא פ' המחבר בסי' פ"ז בחלב הנמצא בקיבה אם עמד יום שלם הוי כבוש וזה מקרי ג"כ חלב שחוטה ע"כ קושי' והניח בקושי' ודבריו תמוהים דחלב המכונס בקיבה לא הוי תלב שחוטה דהרי יצא מדדו הבהמה בחי' כדאמרי' כחולין ק"ט ב' כחל שבשלו בחלבו מותר וקיבה שבשלה בחלבה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במיעיו וזה אינו כנוס במיעיו ופירש"י זה כנוס במיעיו ומשיצא מדדי הבהמה חלב הוא וכן מבואר עוד בס"פ כל הבשר קט"ז ב' דחלב הקיבה הוי כנוס במעי' וכשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה ואין זה ענין לחלב שחיטה כלל וכן הק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ טל הבאר היטב וכעת ראיתי בעה"ב ס"ק א' שהק' נמי כן על הבאר היטב הנ"ל וגם הביא ד' השעה"מ פט"ו ממכ"א שהביא ראי' דלמ"ד מב"מ לא בטל גם באי' דרבנן לא בטל ממ"ש רש"י שם קט"ז דחלב הנמצא בקיבה שמולחים אותה בעורה דאי' גמור הוא כו' וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה ה"ל מב"מ כו' וגם פסק כן בפסחים הל' דמב"מ במשהו ומוכח מזה דגם באי' דרבנן מב"מ במשהו שהרי חלב שחוטה אין אי' אלא מדרבנן כו' וחמה עליו דחלב המכונס בקיבה לאו חלב שחוטה הוא כלל דיצאה מהבהמה בח כמבואר להדיא בגמ' הנ"ל כו' וכ' דזה פלא דנעלם מב' גדולים הנ"ל גמ' ערוכה דחלב הקיבה לאו חלב שחוטה הוא וכ' אח"כ אך י"ל כד' הט"ז דיש לצדד להתיר כבוש בחלב שחוטה ולא מטעם דהוי גזירה לגזירה רק מטעם אחר עפ"ד התוס' והרא"ש בע"ז ס"ה ב' ובנדה ס"א ב' כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סימן צא

סעיף ב

א דאורחי' בהדחה. עי' בעה"ב ס"ק א' שהק' דהיכי שרי לכתחלה ליגע אף בצונן ולסמוך על הדחה שידיחנו כו' הא הטעם דבעי' הדחה דחייש שמא נדבק מן האי' להיתר א"כ איך שרי ליגע לכתחלה הא קמבטל אי' לכתחלה ואף משהו אסור לבטל בידים ומה מהני הדחה לזה דאכתי משהו מיהא איכא כו' וכ' מתחלה ליישב דהא דאין מבטלין א"ל הוא רק אם כונתו לבטל כו' וכאן אין כונתו לבטל כו' ואח"כ דחה זה עפ"ד הט"ז לקמן סי' קל"ז דל"א כן באין כונתו לבטל דשרי רק בדא"א באופן אחר כו' וכ' דלפ"ז נ' דבחמץ בפסח אם נגע בלח בצונן מדינא לא מהני הדחה מטעם הנ"ל רמי הדחה נאסרים במשהו ואוסרים החתיחה ומכ"ש בדבר לח שא"א להדיח כגון במים וכה"ג דאוסר גם בצונן מה"ט ובאו"ח סי' תס"ז כ' הפוס' לענין צונן אם אוסר בפסח דתליא במנהגא ולפמ"ש נ' דמדינא אסור כו' ולפ"ז נ' דאפי' דבר דאורוחי' בהדחה אסור לכתחלה על סמך שידיחנו דאע"ג דליכא למיחש דלמא אשתלי כו' מ"מ אין לבטל אי' משהו לכתחלה דלזה לא מהני הדחה דכשמדיח נשאר משהו במי הדחה ומי הדחה נשאר לחלוחית על החתיכה ומיישב בזה קושי' הרשב"א והר"ן מהא דהטבח צריך שיהי' לו ג' סכינים כו' וכ' דאפשר דזהו דעת או"ה שהביא הש"ך ס"ק י' שכ' דאם נפל היתר צונן לחוך אי' צלול צונן דבעי' קליפה רק גבי בב"ח סגי בהדחה כו' והאריך בזה ועי' בחו"ד בחידושים סדק ב' שכ' בפשיטות דבאי' משהו מותר אפי' בלח שא"א כלל בהדחה אבל בביאורים ס"ק ג' כ' דדבר זה תליא בפלוגתא המבואר באו"ח סי' תס"ז גבי מים שנפל בתוכו לחם כו' והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תק"צ מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בחו"ד ובס"ק א' ב' ד' ובפר"ח ס"ק ג' ובפלתי ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ב' ובמקמ"ח ובעצ"ל ובדברי יוסף סי' תקצ"א תקצ"ב תקצ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ב' מה שהק' על המחבר סעי' ג' והאריך בזה:

סעיף ד

ב דתתאה גבר. עי' פלחי ס"ק ב' במוסגר הק' בהא דנחלקו רב ושמואל אי תתאי גבר או עילאי גבר הא חיך אוכל יטעום קפילא ונראה דברי מי יקום וכ' ליישב דאף אם יורגש טעמא טעם קליש הוא מאד עכ"ד ובאמת עדיין קשה דתי' זה הוא רק בבב"ח כשטעם בשר הוא קלוש ונתערב בחלב אינו יכול לחול עליו שם אי' בב"ח אבל בשאר אי' אף טעם קלוש אוסר וא"כ קשה אמאי לא כ' הפוס' בשום מקום בשאר אי' כשהתתאה הוא צונן שצריך שיטעמנו קפילא וכן ראיתי בבית יהודא שהק' כן על הפלתי ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ח שהק' נמי קושי' הפלתי וכ' ליישב דאין זה ודאי שתמיד יתן טעם והראי' שאם נפלה חתיכה דאי' לקדירה אחרת חוזרת ואוסרת כבראשונה והטעם דאולי לא פליט כלום בראשונה ולחומרא אנו חוששים שפולט במקום שיכול לפלוט ונחזי אנן על מה תסוב הקושי' אם בגוף הפלוגתא כו' נחזי אנן אם נתן טעם ז"א דהא משכחת לה במב"מ או דליכא קפילא ואם הקו' שנעמיד על הבחינה ונקח מין בשא"מ דהתירא אחד חם וא' צונן ונחזי אם עילאי גבר או תתאי אבל אין בחינה זו מופת חותך שלפעמים אינו פולט כו' עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' הנ"ל ועי' בבית יהודא שם מה שהק' על דבריהם וכ' ליישב קושי' הנ"ל דהנה הטור לקמן סי' צ"ח הביא בשם רש"י דבבציר מס' לא סמכי' אקפילא גם הביא בשם רמב"ן דאם לא נתערב אלא טעם האי' בהא סמכי' אקפילא אבל אם נתערב גוף האי' צריך ס' ולא מהני קפילא וכ"כ הרשב"א והר"ן אלמא במאי דס"ל לחז"ל כשאין ס' ודאי יש בההיתר טעם אי' לא סמכי' עליו דאין להכחיש ד' חז"ל רק כשיש ס' אז סמכי' אקפילא כשיש קפילא רק א"צ לחזור אחריו ואף שהר"י והרא"ש ס"ל דאף בבציר מס' סמכי' אקפילא היינו משום דס"ל דלא קים לי' לחז"ל דבבציר מס' ודאי יש טעמא דאי' בההיתר וכ"כ כ' הפוס' דלא מהני שהיית יב"ח כי אם לס' טרפה אבל לודאי טרפה לא מהני שאין להכחיש ד' חז"ל ואף שרש"ל כ' דבפלוגתא דרבוותא מהני שהיית יב"ח היינו כשהפוס' מחולקים אם הוא טרפה אבל בפלוגתא דרב ושמואל הנאמר בגמ' והלכתא דתתאה גבר נמצא כשהתתאה הוא צונן אף אם יטעום קפילא ויאמר שיש בו טעמא דאי' אין להכחיש ד' חז"ל ואין לסמוך עליו דאמרי' או שהוא משקר או שהוא טועה וסובר שיש בו טעם ולא מהני טעימא אלא בס' ולא בדבר דקים להו לחז"ל כו' והאריך בזה ועי' בשערי תורה כלל כ"ב פרט א' שהביא חי' הפלתי הנ"ל ונ' דכיו"ב כ' הרשב"א בחולין צ"ב ב' ד"ה הא בהא דנחלקו אי יש בגידין בנו"ט כו' והק' על תי' הפלתי והביא ד' הנו"ב וכ' ליישב קושי' הנ"ל כמו שחי' הבית יהודא הנ"ל יעוש"ה:

ג והחלב מותר. עי' ט"ז ס"ק ז' מה שתמה על הרמ"א שפ' דא"צ כו נגד הקליפה מכמה מקומות ומפ"ז פ' דצריך ס' נגד הקליפה וגם תמה על מהרא"י שכ' בשם הרא"ש לקולא שהרי הרא"ש הביא ב' הדיעות בפ' כ"ה ולא הכריע ואדרבה רש"ל כ' שלהכי הביא דעת ריב"א באחרונה שכן מסקנא שלו כו' ועי' בש"ך ס"ק ח' מה שהק' על הרמ"א מד' התוס' פג"ה צ"ו ב' ד"ה אם והגהות אשר"י ממהרי"ח בשם ר"י והמרדכי והאגודה שם שכ' דירך שנמלח בה גה"נ ונחבשל צריך אח"כ ס' נגד הקליפה שנאסרה תחלה במליחה וכ"כ האגור סי' אלף קע"ח בשם מהרי"ל על עוף שנתבשל בלא חחיכת ורידין דצריך ס' נגד הקליפה כו' וכ"כ הב"ח בפשיטות סי' י' גבי שחט בסכין של עכו"ם כו' דאפי' דיעבד אסור התבשיל כו' וחי' דלא קא' הרב כו' דמותר בדיעבד אלא דומיא דהכא דחלב מותר מטעמא כו' דלא שייך בי' קליפה דהיינו שהוא דבר הנבלל כו' אם נתבשל הבשר בלא קליפה ונבלל בענין דאינו מכירו דל"ש בי' קליפה מותר בדיעבד כו' אבל כשנתבשל ועדיין מכירו בענין דשייך בי' קליפה צריך. ס' כו' ולפ"ז אין להקל במקום דמכירו ושייך קליפה כו' עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק ח' שהסכים נמי כהש"ך ועי' בפלתי ס"ק ב' שהק' ע"ד דלמה אם האי' גופי' נתערב אינו אסור ואם הוא עומד רק טעמא בעלמא ולא ממשו יאסור למה כו' ומה נפ"מ אם ניכר או לא כו' ובאמת לק"מ וכמ"ש החו"ד ס"ק ח' עפ"ד הרשב"א בתה"א שכ' הטעם דבלח בלח ל"א חנ"נ לפי שכל ההיתר מתערב עם האי' ויכול הכל להצטרף לבטל את האי' משא"כ בחתיכה וה"נ בדבר הנבלל ונימוח שכל ההיתר מתערב עם האי' ודאי מצטרף כו' עכ"ד ועי' במג"א באו"ח סי' תס"ו ס"ק ל"ג שכ' ליישב קושי' הט"ז והש"ך הנ"ל דדוקא בדין תתאה גבר שאינו אלא חומרא בעלמא דהא מתחלה אמרי' בגמ' דא"צ קליפה אלא דחיישי' שמא בלע פורתא לכן אין הקליפה אוסרת החתיכה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת החתיכה כו' עכ"ד וכ"כ באו"ה כלל נ"ט דין ב' דהכא הקליפה אינו אלא חומרא בעלמא הובא בט"ז שם ועי' בפלתי שם מה שהק' עליו הא ר"ת הוא דדייק כן מדקתני תלב מותר ור"ת ס"ל חם לתוך צונן דבעי קליפה מדינא הוא דעירוי מבשל כ"ק כו', וכן משמע שם בתוס' פכ"צ דכ' נגע בחרס של תנור יקלוף דאדמיקר לי' נצלה ולכך קולף וש"מ מדינא ולא מחומרא כי האיך החמירו להביא קדשים לפסול וגם הש"ע פ' דאין חילוק בין עילאי ותתאי במליחה ופי' הש"ך היינו כחוש וא"כ מאי נפ"מ הא בעי לעולם קליפה וקשה הא יש נפ"מ דאי עילאי נמלחו א"כ קליפה רק חומרא ואין אוסר תערובתו משא"כ אי תתאי בעי קליפה מדינא וא"כ אוסר תערובתו וע"כ צ"ל דליתא להך תי' עכ"ד וכן הק' בחו"ד שם על המג"א הנ"ל דהא מרא דשמעתא הוא הר"ת ור"ת ס"ל דעירוי מבשל כ"ק מדאורייתא ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב קושי' הפלתי ומ"מ כ' דתי' המג"א נ' דחוק דמנ"ל להש"ס להקשות תם לתוך צונן מותר קליפה מיהו ליבעי דלמא לא ס"ל האי חומרא כלל אפי' בבעין עכ"ד ועי' בבאר יעקב מ"ש ע"ד המג"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בפלתי שם שכ' מתחלה ליישב קושי' הט"ו והש"ך הנ"ל דזה תליא אי אמרי' בדבר הנאסר ע"י קליפה חנ"נ כו' ואח"כ דחה זה וכ' ליישב דידוע גבי נ"ט בר נ"ט דבבב"ח שרי ובשאר אי' אסור והוא טעם קלוש ובב"ח דהתירא אינו אוסר רק בתערובות טעם גמור משא"כ שאר אי' עכ"פ אי' איכא יהי' טעם קלוש וכ"כ הרשב"א גבי הגעלה כו' ולפ"ז א"ש דבלא"ה צ"ל טעמא דמלתא למה הנאסר כ"ק אינו אוסר תערובתו כי ליכא ס' ומין בשא"מ טעמו ניכר ומורגש ולמה שרי וצ"ל דקים להו לחז"ל דדבר שאין בו כת לכתחלה להתפשט יותר מכ"ק אין בו טעם גמור רק טעם קלוש ולכך אינו אוסר תערובתו כי אין בטעם זה ממש כו' וא"כ ה"מ בב"ח דטעם קלוש ולא אסרה אבל באי' גמורים אוסרים כל טעם כו' ולכך אף קליפה אוסר כו' ולא מצינו הך דינא דר"ת רק בבב"ח ולק"מ ואפשר דאו"ה ג"כ שכ' דהוא רק חומרא כוון לבב"ח וס"ל כר"ן דצלי מותר מה"ת וכ"ש הך קליפה ע"י עירוי כו' והביא ד' המהרש"א בפסחים ע"ו א' דס"ל כהש"ך הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד מיושב ד' האו"ה שלא יסתרו דבריו אהדדי דבכלל כ"ט הנ"ל כ' דא"צ ס' נגד הקליפה ובכלל ל"ו כ' דצריך ס' נגד הקליפה דהתם מיירי בשאר אי' דאף טעם קלוש אסור אבל מ"ש בכלל כ"ט בשם ר"ת קאי אבב"ח דטעם קלוש מותר ושפיר ד' או"ה ועי' בתוי"ק ס"ק ב' שהביא ד' או"ה דכלל כ"ט הנ"ל והק' עליו במ"ש דטעם קליפה שהצריכו חכמים אינו אלא חומרא הא במליחה אמרי' דמליח הרי הוא כרותח דצלי ואם הוא כתוש בקליפה סגי כדין צלי וכי נימא שהוא רק חומרא ופשוט שאסור מדאורייתא מדקתני כבוש כמבושל ומליח כרותח וכבוש מדאורייתא הוי כמבושל כו' וא"כ גם מליח כרותח הוי דאורייתא ועוד דגבי מליחת דגים טהורים עם טמאים ספי' לקולא כו' ולכן אם יש בהם שמנונית אזלי' בספי' לחומרא ש"מ דמליח כרותח הוי דאורייתא כו' ואיך כ' סתם דקליפה שהצריכו חכמים אינו אלא חומרא וא"ל דקאי היכי שהתחתון הוא רותת דבעי' קליפה ובכה"ג הוי דרבנן זהו ג"כ אינו דלא מצינו בשום מקום שיש חילוק בזה גם מד' הרשב"א בתה"א י"א משמע דשוין הן כו' ועוד ראי' מד' הרשב"א בדין דג טמא שמלחו עם דג טהור כו' דמוכח שאין חילוק ביניהם כלל לאן נ' דמ"ש התוס' בשם ר"ת דהחלב מותר כו' היינו בבב"ח דוקא משום דבב"ח אינו אסור מה"ת אלא דרך בישול דוקא ולכן כיון דחם לתוך צונן אינו אסור אלא מדרבנן י"ל שפיר דלא החמירו אלא היכא דאפשר בקליפה אבל החלב מותר כיון דא"א לקלוף כו' ולפ"ז א"ש מ"ש באו"ה כו' דאינו אלא חומרא בעלמא דקאי אבב"ח כו' דאינו אלא מדרבנן אבל בשאר אי' כל היכא דבעי קליפה כו' הוא דאורייתא כו' צריך ס' נגד הקליפה והשתא א"ש מ"ש באו"ה כלל ל"ו דצריך ס' נגד הקליפה היינו משום דמיירי בשאר אי' אבל מ"ש בכלל כ"ט בשם ר"ת קאי אבב"ח והביא ד' הת"ח כלל כ"נ דין ה' שרוצה לפרש ד' או"ה דמ"ש בכלל כ"ט קאי לד' ר"ת כו' ומ"ש בכלל ל"ו דכולו אסור היינו דוקא לסברת ריב"א כו' והשיג עליו אלא דמ"ש בכלל ל"ו הוא בשאר אי' ואפי' ר"י ור"ת מודים בזה ומ"ש בכלל כ"ט היינו דוקא בבב"ח כו' ומיישב בזה קושי' הט"ז והש"ך הנ"ל והאריך בזה ופ' כן דבשאר אי' אפי' היכי שא"צ אלא קליפה בעי ס' נגד הקליפה יעוש"ה והיינו כד' הפלתי הנ"ל שמחלק נמי בין בב"ת לשאר אי' אך לא מטעמי' דהפלתי כ' משום דבב"ח טעם קלוש מותר מש"ה א"צ ס' נגד הקליפה והתוי"ק כ' דהטעם דא"צ ס' בבב"ח נגד הקליפה משום דאינו אסור מה"ת אלא דוקא דרך בישול אבל לדינא שניהם שוים דבבב"ח א"צ ס' נגד הקליפה ובשאר אי' צריך ס' נגד הקליפה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' וס"ק ג' שכ' נמי לחלק בין בב"ח לשאר אי' והאריך בזה וכ' כהתוי"ק הנ"ל ועי' בחידושי מהרא"ל שם שכ' נמי לחלק בין בב"ח כו' דדרך בישול אסרה תורה כו' ובין שאר אי' ומיישב בזה קושי' הט"ז והש"ך הנ"ל והאריך בזה ובד' הפלתי על התוס' פסחים ע"ו א' ובד' מהרש"א שם יעוש"ה והיינו כעין ד' התוי"ק והישוי"ע הנ"ל ועי' בחו"ד מ"ש ליישב קושי' הט"ז והש"ך ומ"ש ע"ד הפלתי שתמה ע"ד המהרש"א פסחים ע"ו כו'. והאריך בזה ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הט"ז על מהרא"י בשם הרא"ש והאריך בזה ועי' בחידושי רע"א ובהגהות אמרי ברוך ובשערי תורה ח"ג כלל כ"ב ובדברי יוסף סי' תקצ"ד מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ד בהג"ה משערין בס'. עי' בביצת אדם סי' מ' אות נ"ז שכ' לענין תרנגולת שמינה טרפה שנמלחה עם בשר ומקצת חתיכת נוגעת בתרנגולת ושאר החתיכות נוגעות זו בזו וכ' להכשיר בהפ"מ שאר החתיכות משום דאין בלוע אפי' שמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וגם כ' להתיר מטעם ס"ס שמא הל' כראבי"ה דמליחה סגי בקליפה אפי' שמן כו' והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תקצ"ח שהשיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' לאסור אף בהפ"מ ועי' בתוי"ק ס"ק ג' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ז

ה בעי קליפה. עי' ש"ך ס"ק כ"ג שהביא ד' הרשב"א שכ' וז"ל דא"ל האיך סגי בקליפה והלא החלב רך וחזר הצלי שנפל לתוכו כמתבשל בתוכו וי"ל כיון שנפל, לתוך החלב ה"ל כחם לתוך צונן ואע"פ שהצלי שוקע לתוך החלב והחלב צף על הצלי אינו כצונן לתוך חם וכל שהוא במקומו גובר ומקרר הצלי, שנפל לתוכו הלכך בקליפה סגי עכ"ל ועי' בחו"ד ס"ק י"ג שכ' דאין הכל מודים בזה והתוס' והסמ"ג והגה"מ חולקים ע"ז דהתוס' כ' בתולין צ"ו ב' ד"ה עד דבעי נטילה רק בחם לחוד צונן קולף וצלי רותח בלע טפי והק' מבר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דאמר רבא אבל צלי בעי קליפה וכן הוא בסט"ו והגה"מ ומאי קושי' הא הכמכא צונן וה"ל אם לתוך צונן דסגי בקליפה אבל בצלי חם לתוך חם בעי נטולה ומאי קושי' א"ו דעתם דהצלי ששוקע והחלב צף עלין דין תתאה רותח יש לו ומקשו שפיר כו' עכ"ד ובאמת לפי נוסחאות התוס' שלפנינו הגרסא בש"ס גבי ההוא בר גוזלא דאמר רב א"כ לק"מ דהא רב ס"ל דעילאי גבר והוי כמו אם לתוך חם דבעי נטילה אי בצלי בעי נטילה וכן ראיתי במקמ"ח שהשיג בן על החו"ד ועי' בדברי יוסף סי' תר"ב שהביא הגהות חתם סופר בחולין שם שהרגיש בקושי' החו"ד וכ' נמי דקושי' התוס' הוא לרב דס"ל עילאי גבר והיינו כהמקמ"ח הנ"ל וכ' הוא אבל הרא"ש שם הק' נמי קושי' התוס' הנ"ל והוא גורם רבא ולא רב וכן הוא הגרסא בהגה"מ רבא ולא רב כו' והביא ד' החו"ד הנ"ל שכ' שחולקים התוס' אהרשב"א והשיג עליו דא"כ לאסור לגמרי, כיון דתתאי גבר ועוד הא בחם לתוך חם מיירי שגוש נופל לתוך צלול ושקוע למטה החם והשיג גמי על החו"ד שהביא ראי' מד' רש"ל שאוסר בדבר גוש כו' וכ' עליו דלאו ראי' הוא דבדבר גוש ליכא דבר המקררו משא"כ בנפל לתוך הצלול צונן דמקררו אדמיקר לי' אינו בולע אלא כ"ק כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בנמוקי הגרי"ב בחולין שם שכ' ע"ד התוס' הנ"ל דלפמ"ש הרשב"א הנ"ל כו' אין כאן התחלת ראי' דשם כיון דכמכא דהוא תתאה צונן הוי כחם לתוך צונן דסני בקליפה ואפי' אם נימא דצלי בעי נעילה היינו אם הוא למטה או שניהם חמים ולא עדיף מרותח דמבושל ובע"כ לא ס"ל להתוס' וכן להרא"ש שכ' כנ"ל לסברת הרשב"א ומפ"ז השיג טל הביאורי הגר"א סי' ק"ה ס"ק נ"ב שכ' דהב"י בש"ע סוף סי' צ"א פ' כהרשב"א דאף בצלי סגי בקליפה וכן מפרש שם סי' צ"א דהרשב"א לשיטתו והתוס' לשיטתם כו' ולפ"ד יהי' ד' הש"ע סותרים זא"ז דבסי' ק"ה פ' הב"י דבצלי בעי נעילה וכן בכמה דוכתי אבל לפמ"ש אין כאן סתירה כלל דהב"י ס"ל דבצלי בעי נעילה והא דסי' צ"א הוא משום דהוי חם לתוך צונן ולכן סני בקליפה וכ' דאולי הגאון ס"ל דאף הרשב"א לא כ' סברתו רק לענין דלא יהי' הצלי כנתבשל בתוכו לאסור כולו וכקושי' הרשב"א אבל לא לענין נטילה וקליפה לפ"ז לא יהי' התוס' והרשב"א מחולקים בסברא זו ומ"מ צ"ע עכ"ד והיינו דס"ל כהחו"ד הנ"ל ומש"ה הניח ד' הביאורי הגר"א בצ"ע ועי' בהגהות אמרי ברוך על החו"ד מ"ש ליישב קושי' החו"ד הנ"ל דכמכא מליח רק שנאכל מחמת מלחו נקרא צונן נקרר חם הבא עליו גם מלשון הש"ע כאן שכ' אפי' נאכל מחמת מלחו משמע דלא מקרי צונן כו' עכ"ד:

סימן צב

סעיף א

א טועם כו'. ולכאורה קשה דאיך מותר ליתן לעכו"ם לטעום הא בב"ח אסור בהנאה ואסור ליתנו לעכו"ם ודלמא יש כאן טעם בב"ת וקעביד איסורא במה שנותן לו לטעום וכן הק' בעה"ב ס"ק א' וכ' ליישב עפ"ד הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ז והברית אברהם חיו"ד סי' ל"ב דהא דלא מוקמי' התבשיל בחזקת היתר לומר שאין בו טעם משום דאיכא לברורי ע"י קפילא א"כ א"ש דמדינא מותר משום חזקת היתר רק משום דאיכא לברורי נותנים לקפילא א"כ א"ל דאסור ליתן לקפילא משום הנאה דאדרבה אם לא אפשר בקפילא ליכא לברורי ומותר משום חזקת היתר בלא"ה והא דנותנים לו לטעום הוא רק לחומרא ונגד איה"נ מה שנותנים לעכו"ם באמת סומכים על החזקה דא"א בלא"ה כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי ס"ק א' בהא דאמרי' דאותה חתיכה אסורה ולא מהני טעימת קפילא להתיר גם גוף החתיכה אם אין בה טעם כו' והביא ד' הפרמ"ג שכ' דלא מהימן הקפילא להתיר בזה דודאי יש טעם וכ' דזה דוחק דהא טעימא מהני בכ"מ ולפמ"ש י"ל כיון דהוא כזית בשר בתוך יורה של חלב וקרוב יותר שיש בו טעם א"כ אסור ליתן לקפילא משום דהוי איה"נ ובזה ל"ש חזקת היתר כיון דקרוב לומר שיש בו טעם א"כ אסור להטעימו ומש"ה קא' רב דהבשר אסור דא"א ליתן לקפילא ומיישב בזה עוד קושי' לדעת הסוברים דבבב"ח דרבנן ל"א דנ"נ א"כ מאי פריך הש"ס תלב נבלה הוא כו' נוקמי כשלא נתבשל כמאכל ב"ד דליכא אי' תורה רק מדרבנן לכך החלב מותר כו' ולפמ"ש א"א לאוקמי כה"ג כו' דא"כ למה קא' רב דבשר אסור ולא מהני טעימה דהא בב"ת דרבנן מותר בהנאה א"כ שפיר יכולים ליתן לעכו"ם לטעום כו' וע"כ דמיירי בבב"ח דאסבה"נ ואסור להטעימו כו' ואח"כ הק' על הנו"ב והבריח אברהם הנ"ל כו' דא"כ הא דאמר רבא תולין ל"ז מריש הוי קשי' לי הא דתניא קדירה כו' דמאן טעים לה והשתא דאמר ר"י כו' ה"נ סמכי' על קפילא דנפס"ד דרבא דלא ידע מקפילא א"כ גם ישראל יכול לטעום משום חזקת היתר כיון דליכא לברורי ע"י אחר כו' וכ' ליישב זה עפ"ד הש"ש שכ' לתרץ קושי' הט"ז סי' ק"ה למה מחמירים בס' כבוש נוקמי בחזקת היתר ותי' דבתערובות אי' ל"ש חזקה דהא ההיתר אינו נהפך לאי' דל"א חנ"נ בשאר אי' מה"ת וא"כ גם עכשיו בהיתר עומד רק דא"א לאכול מחמת תערובות אי' שבו אך בבב"ח דאמרי' נ"נ וההיתר נעשה אי' שפיר שייך חזקת היתר ולפ"ז י"ל דבב"ח דרבנן חמור בזה מדאורייתא לדעת הפוס' דבבב"ח דרבנן ל"א חנ"נ כו' א"כ גבי בב"ת דרבנן ל"ש חזקת היתר דהא ההיתר לא נהפך לאי' והנה דעת הרשב"א דתוחב כף חולבת בקדירה של בשר תלוי בטכ"ע כו' דס"ל דבטעם הנפלט מן הכלי לא הוי טכ"ע מה"ת למ"ד דבשאר אי' אינו מה"ת ולפ"ז שפיר קשי' לי' לרבא כו' מאן טעים לה דא"ל דמותר לטעום משום חוקת היתר דבטעם הנפלט מן הכלי דהוי רק דרבנן ל"א חנ"נ וא"כ ל"ש בזה חזקת היתר כמ"ש הש"ש דההיתר עומד בעינו ולכך שפיר קשי' לי' מאן טעים כו' וא"ל דא"כ יהי' מותר לישראל לטעום מטעם ספד"ר לקולא דבדבר שהוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו לא הוי ספד"ר כדלקמן סי' צ"ת ורק בנשפך מקילין כו' ולפ"ז מיושב קושי' התוס' שם שהק' דאמאי לא קשי' לי' לרבא אמתני' דטפת חלב כו' ולפמ"ש א"ש דהתם כיון דהוי בב"ח דאורייתא ואמרי' בו חנ"נ א"כ יש לאוקמי בחזקת היתר דאי נימא דאסיר גם ההיתר נהפך לאי' לכך יש לאוקמי בח"ה וא"כ כל אדם יכול לטעום ג"כ כיון דלא אסיק אדעתי' בטעימת קפילא א"כ הרי ליכא לברורי לכך לא הוי קשי' לי' מאן טעים רק בהא דקדירה כו' שפיר קשי' לי' דפליטת כלים רק דרבנן אף בבב"ח ובדרבנן ל"א חנ"נ וא"כ ליכא לאוקמי בת"ה כו' דההיתר גם עכשיו מותר ונאסר רק מפני תערובות אי' עכ"ד ובד' הש"ש הנ"ל מיושב נמי קושי' הפלתי לקמן סי' צ"ח ס"ק ב' שהק' דהא בבב"ח לכ"ע טכ"ע אסור מה"ת ואיך מהני בזה עכו"ם מסלפ"ת ולפ"ד הש"ש הנ"ל ניחא דבבב"ח דההיתר עצמו נהפך לאי' שפיר יש לאוקמי בת"ה וא"כ ודאי דמהימן העכו"ם מסלפ"ת כיון דמסייע לו ת"ה ול"ק דאיך מהימן העכו"ם דאדרבה הטעימה הוא לחומרא משום דאיכא לברורי וכמ"ש הנו"ב והברית אברהם הנ"ל וכן ראיתי בעה"ב לקמן סי' צ"ח ס"ק א' ליישב כן קושי' הפלתי הנ"ל עפ"ד הש"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בשערי תורה ת"ג כלל כ"ב פרט ו' שכ' ליישב קושי' הפלתי הנ"ל בשם הגאון ר' ברוך פרענקיל דבלא"ה קשה למה לן טעימה הא כ' התוס' חולין צ"ח ב' ד"ה לחומרא דזימנין דפסק הטעם בפחות מס' וכ"כ הר"ן שם וכיון דאיכא ס' אם האי' נתן טעם בהיתר נוקי התבשיל בח"ה כו' וצ"ל דכמו שיש להיתר ח"ה יש לאי' חזקת אי' וכמו שאין לסחור ח"ה כ"כ אין לסחור חא"י מיהו כל זה באי' והיתר אבל בב"ח שכל אחר בפ"ע מותר ועכשיו אנו רוצים לאסור ראוי לומר דמוקמי' התבשיל בח"ה וא"כ מדינא ל"צ כלל טעימה מעכו"ם מסלפ"ת ובע"כ הטעימה הוא חומרא בעלמא וכדעת קצת פוס' הובא בפר"ח ובפ"י כתובות ט' דחכמים החמירו שלא לסמוך על ת"ה כיון דאפשר לברורי כו' וא"כ הוי חומרא דרבנן ובדרבנן נאמן עכו"ם מסלפ"ת כו' ומיישב בזה ד' הריב"א בתוס' פסחים ע"ו א' ד"ה תניא מקושי' התוס' שם כו' והאריך בזה והיינו כעין ד' העה"ב הנ"ל אך כ' אח"כ דהא לאו דפסיקא הוא לומר דבב"ח היכא דהוי ס' מוקמי' בח"ה דהנה הט"ז לקמן סי' ק"ה ס"ק ג' הק' דאמאי ס' כבוש אסור כו', ואמאי לא מוקמי' בת"ה שלא נחזיק ריעותא מס' כמו במקוה ותי' הנקוה"כ שכ' באו"ה דהכא איתרע חזקת כשרות כיון שנשרה בו וכונתו דחזקה דאתרע לא הוי חזקה והוא מחלוקת הראשונים וא"כ הכא אפי' בב"ח כיון שנתערבו יחד אתרע החזקה וכ' דדבריו נכונים לשיטת רש"י וסייעתו בקידושין פ' א' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה מוכרח דס"ל דחזקה דאתרע הוי חזקה כו' והאריך בזה וכ"כ בכלל כ' שם פרט ד' דרש"י בחולין ק"ט א' ד"ה שמא ס"ל דחזקה דאתרע הוי חוקה ואזיל לשיטתי' בקידושין פ' הנ"ל דס"ל כן והאריך בזה ובכלל י"ט פרט ט' מ"ש והאריך בזה וראיתי בפרט ז' שם שהאריך בד' התוס' חולין צ"ו ב' ד"ה אם ובד' רש"י שם ק"ח ב' וכ' דרש"י ס"ל דחזקה דאתרע לא הוי חזקה כו' וסותר ד"ע דבכלל כ"ב הנ"ל כ' דרש"י בקידושין פ' ס"ל דחזקה דאתרע הוי חזקה והכא כ' דרש"י בחולין ס"ל דלא הוי חזקה ולפ"ד סתרו ד' רש"י אהדדי מקידושין פ' להא דתולין ק"ת הנ"ל ועי' בדורש לציון סי' ל"ב ובעונג יו"ט חיו"ד סי' פ"א מ"ש לענין ח"ה גבי תבשיל והאריכו בזה יעוש"ה:

ב אותה חתיכה כו'. עי' פלתי ס"ק א' מה שהק' ע"ז ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובשערי תורה כלל כ' פרט ה' ו' מ"ש בד' הפלתי והאריכו בזה יעוש"ה:

ג אבל אם לא כו' עי' פלחי ס"ק ב' שהק' הא דסני בס' הא כזית מן תלב נבלה וא"כ ליבעי ס"א ותי' דאיסורין מבטלין זא"ז כו' ועי' בבית יהודא מ"ש עליו והאריך בזה עוד הק' הפלתי לשיטת הרמב"ם הא דתנן קדירה שבישל בה חלב ובישל בה בשר בנו"ט ומפרש בגמ' ע"י קפילא מה מהני דלמא בלעה ונעשה נבלה וחזר ופלט וצריך ס' כו' וצ"ל דכבר חלקו הפוס' אי' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל בלוע בכלי יוצא והטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן בלוע בכלי דאין לו במה להאחז בו ולפ"ז הא דאמרי' דבשר הבלוע חלב נ"נ ואין רבוי חלב שבקדירה מצטרף עמו לבטל הבשר הוא דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד וכ"כ הר"ן אין מה שבחוץ מקושר עמו כלל וה"מ בבלוע בתוך אוכל אבל בלוע בכלי ודאי דאין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו וא"כ אף דקדירה בולע מן אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדירה עמו בחבור אחת ואין כאן הפסק כלל ל"ש נו"ט כלל ולק"מ וצ"ע עכ"ד והוא כ"כ מסברת עצמו ובאמת כן מבואר בתה"ד סי' קפ"ג שהק' לשיטת הראב"ן שהביא המרדכי סי' תרע"ח שכ' דאין או' באי' הבלוע בקדירה וכיו"ב שיאסור את היתר הבלוע בה שיהי' נ"נ ותאסור אח"כ כו' מהא דחולין ק"ח ב' דפריך הגמ' על רב אי אחרת אפשר לסוחטו אסור תלב נבלה הוא כו' וחי' דראב"ן ס"ל שיש לחלק בין הנבלע באוכל לבין מה שנבלע בכלי דהנבלע באוכל אין מה שבתון ומה שבתוכה הכל אחד דאדרבה הוא וחתיכה הכל אחד הואיל ומין אוכלין תרווייהו לא שרינן לה למה שמבחוץ משא"כ הנבלע עכ"ל וכונתו הוא דמקושר החלב שבתוך הקדירה להבלוע לדופני הקדירה ולא נ"נ משא"כ הנבלע במאכל דאינו מקושר כל כך הרי דד' הפלתי מבואר להדיא בתה"ד הנ"ל רק דהפלתי מסביר יותר עפ"ד הפוס' דאין אי' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל בלוע בכלי יוצא כו' שוב ראיתי בפלתי לקמן סי' צ"ד ס"ק ח' שהוא בעצמו הביא ד' הראב"ן ור' התה"ד הנ"ל דמחלק בין אוכל לקדירה והק' שם על התה"ד מהא דפ' המחבר שם בעי' ו' בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלם בקדירה חולבת אה ידוע כמה בשר בלוע בבצלים או בירקות א"צ ס' אלא כנגד הבשר ולד' התה"ד הנ"ל בצלים מג' זיתים שבלעו כזית בשר ונפלו לחלב יהי' צריך ג' פעמים ס' דג' זיתים חלב שנכנס לתוך הבצלים נ"נ דהא באוכל אינו מקושר וחוזרין ונפלטין ויהי' צריך ג' פעמים ס' ואמאי פ' המחבר דא"צ אלא פ"א ס' כו' ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכ' דעכ"פ דינו של מהר"ם לובלין דמתיר אפי' הבצלים ביש ס' בקדירה ליתא דאף דאנו או' דהחלב הנכנס לתוך הבצל אינו נ"נ דכל הקדירה מצטרף טעם הבשר נ"נ דבזה אינו מועיל טעם הצירוף וכיון דקי"ל הבלוע נ"נ הבשר אסור וא"כ איך יאכל הבצל בלועים מבשר אי' וא"ל דהקדירה ודאי מפליט לי' מן בצלים ז"א דהא דעת הרבה פוס' דא"א לסוחטו אסור דאין זה ברור דנפלט מאכל וכ"כ המחבר גופי' לקמן סי' ק"ו לפי שאי' שבה אינו נפלט לגמרי וא"כ אין מקום להקל עכ"ד ופי' בחו"ד ס"ק א' שכ' ליישב קושי' זו דהנה אפשר לסוחטו דפליגי אי אסור ע"כ הטעם משום דליכא רק טעם קלוש כמו שפי' הר"ן גבי נ"ט בר נ"ט דטעם קלוש בהתירא מותר דא"י לחול עליו אי' חדש ובאי' אסור כו' ומש"ה אפשר לסוחטו דהתירא ג"כ מותר כמ"ש המג"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח דזיתים שבלעו חמץ ונתבשלו ונסחטו קודם פסח דמותרים מטעם זה וכן הוא דעת מהר"ם לובלין בתשובה והט"ז והש"ך דמתירין הבצלים ומש"ה אין מחלב הנכנס להבצלים נ"נ כיון דטעם הבשר הבלוע בבצלים ודאי דסופו לסחוט ולעשות טעם קלוש שלא יהי' ראוי לחול עליו אי' בב"ח לא נ"נ החלב דמטעם קלוש אינו נ"נ ועי' בתוס' תולין ק' א' דיה בשקדם דכל שסופו לצאת הוי כאלו יצא כבר ואינו נ"נ מחמתו משא"כ חלב שנכנס לתוך חתיכת בשר דהטעם בשר ודאי לא נסחט מגוף הבשר חלב הנכנס לתוך הבשר נ"נ ומ"מ בקדירה הוצרך הטעם דמקושר דמקדירה של חרס לא נסחט האי' כלל ואפי' בהתירא אסור כו' ואפי' מאן דס"ל אפשר לסוחטו מותר מודה בבב"ח דאסור מדאורייתא עכ"ד ולפ"ד שפיר נמי ד' מהר"ם לובלין ולק"מ קושי' הפלתי הנ"ל וכ"כ נמי החו"ד לקמן סי' צ"ו ס"ק א' ליישב ד' מהר"ם לובלין כמ"ש כאן והאריך בזה אבל באמת דבריו תמוהים דהא התה"ד שם קאי אכף וכף אינו מן חרס אלא של מתכות או של עץ ואפי"ה הוצרך התה"ד לטעם דמקושר ועוד קשה עליו וכמו שהק' הבית יהודא דאמאי הוי טעם קלוש דהא הבשר הבלוע בתוך הבצלים הוא טעם ראשון וכשנכנס החלב לתוך הבצלים נ"נ החלב ומה שהביא ראי' מאפשר לסוחטו דהתירא מותר לכ"ע משום דהוי טעם ז"א רק דהטעם הוא דאף להסוברים דאפשר לסוחטו אסור היינו כיון שתל על החתיכה שם אי' שוב אין להתירה רק אם נסחט האי' מחנה לגמרי כו' אבל כשבלע התירא ל"ש זה דהא לא חל על החתיכה שם אי' גם מה שהביא ראי' מתוס' חולין שכ' דכל שסופו לצאת כו' הנה אדרבה מתוס' הנ"ל מוכח דלא כדבריו דהא התוס' כ' דאין להביא ראי' לד' ר"א כו' מהא דקא' הגמ' ההוא כזית תרבא דנפל לדיקולא דבשרא כו' ולא אמר שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפל עלי' כזית חלב ותאסר שאר חתיכות שאין בהם ס' כנגד כולם אין ראי' משם דממ"נ אם אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ אינו אסור אלא החתיכה שנפלה עלי' החלב והשאר מותרת ואם הוא מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ בדין הוא שכל החתיכות מסייעות לבטלן ול"א שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפל עלי' החלב מאחר שסופו להתפשט בכל החתיכות הרי מוכח מהתוס' דהחלב שנבלע בחתיכה כיון שסופו לצאת לא נ"נ החתיכה ומצטרף עם שאר החתיכות לבטל הכזית חלב אלמא אף באיסורא בלע לא נ"נ כיון שסופו לצאת א"כ קשה אמאי תלב הנבלע בה כזית בשר וחוזר ונפלט לתוך שאר החלב צריך ס' נגד החלב הא החלב סופו לצאת מהבשר ולא נ"נ רק מצטרף עם שאר החלב לבעל טעם הזית בשר ומהני טעימת קפילא ומ"ש החו"ד כיון שאין טעם הבשר סופו לצאת לכך חלב הנכנס לתוכה נ"נ ז"א דמה בכך שאין טעם הבשר סופו לצאת מ"מ הא החלב הנכנס לתוכה סופו לצאת והוי כאלו כבר יצא ומצטרף עם שאר החלב שבקדירה לבטל טעם הבשר כמו דאמרי' גבי תרבא דנפל בדיקולא דבשרא כיון דתרבא סופו להתפשט בכל החתיכות לא נ"נ החתיכה שנפל עלי' התרבא גם קשה ע"ד דא"כ איך משכחת חנ"נ דהא כשמבשלים אח"כ חתיכה זו שבלעה אי' עם שאר חתיכות מתפשט הטעמא דאי' בכל החתיכות ואמאי צריך ס' בשאר החתיכות נגד כל החתיכה שנעשה נבלה דהא לא נ"ג כיון שסופו לצאת ומ"ש החו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' ומפרש ד' התוס' דוקא בחתיכה שקבלה כבר טעם אי' אין סופו לצאת רק בשעת בישול סופו לצאת לא מסתבר כלל גם הא גבי כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב שצריך ס' נגד החלב שבלע הבשר משום דהדר פליט החלב קשה הא סופו לצאת והוי כאלו כבר יצא ומצטרף עם החלב שבקדירה לבטל טעם הזית בשר ומהני טעימת קפילא וכ' לפרש ד' התוס' דדוקא גבי תרבא שנפל לדיקולא דבשרא לא נ"נ החתיכה שנפל עלי' התרבא משום שמתפשט תיכף בכל החתיכות שמפעפע מחתיכה לחתיכה ולא חל שם אי' על החתיכה שנפל עלי' התרבא מה שעוברת דרך אותה חתיכה טעם התרבא לשאר חתיכות אבל חתיכה שבלעה כבר אי' שכבר חל על אותה חתיכה שם אי' נ"נ וכשמבשלים אח"כ אותה חתיכה עם שאר חתיכות צריך ס' נגד כל החתיכה שנ"ל ולכך כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כיון שאינו פולט החלב תיכף רק אחר שתנוח היורה מרתיחה כבר חל על החלב שבלע הכזית בשר שם אי' ונ"נ וצריך ס' בשאר החלב נגד החלב שפולט אח"כ הבשר ועפ"י אלה הדברים קושי' הפלתי במקומה גבי בצלים שבלעו כזית בשר נמי נימא הכי דהחלב שנבלע בהבצלים נ"נ מהבשר ולאחר שתנוח היורה מרתיחה ופולטים החלב שבלעו הבצלים יהי' צריך ג"פ ס' עכ"ד ועי' פרמ"ג בסי' שאח"ז בש"ד ס"ק א' ובש"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ג שהק' נמי כן וכ' דצ"ל כיון דמב"מ ברוב מה"ח ומדרבנן נ"נ לא החמירו כ"כ בזה וכ' אמנם מה שהתיר מהר"ם לובלין הבצלים קשי' ובכר"ו אוסר הבצלים עכ"ד ובש"ד ס"ק ד' שם כ' נמי ליישב בזה הקושי' דאמאי לא בעי כאן בכזית בשר שנפל ביורה חלב ב"פ ס' בנשתהה הרבה וכ' דודאי באי' דרבנן לא דייקינן כולי האי דמה"ת מב"מ ברובא בטל אלא מדרבנן החמירו כו' עכ"ד ועי' בהגהות רע"א על החו"ד שכ' ע"ד החו"ד הנ"ל שלח נמצא בסי' צ"ד כן דשם נקט שבישלו בקדירה חולבת ובזה שפיר מהני ס' נגד כזית בשר שבבצלים דהמים הנכנסים בהבצלים לא נ"נ דהא קודם שנתחברו עם טעם הבשר שבבצלים הוי נ"ט בר' נ"ט דהתירא ומה שיוצא ובא במים יחד עם טעם חלב שבקדירה ע"ז מהני ס' נגד הכזית בשר אבל בבשלו הבצלים עם חלב ממש י"ל באמת דבעי' ס' נגד כל הבצלים אלא דבתשובת מהר"ם לובלין סי' כ"ח לא משמע כן עכ"ד והניח בצ"ע ועי' לקמן סי' צ"ד סעי' ו' בחידושי רע"א ובתשובה סי' ס"ז שכ' נמי כן והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' חר"ג שהק' נמי על החו"ד הנ"ל דהא התה"ד שם מיירי בכף וכף אינו מן חרס אלא של עץ או מתכות ועוד הק' עליו וכ' ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה ובסי' תרל"ד מ"ש לדחות תי' החו"ד סי' צ"ו ס"ק א' על קושי' הפלתי הנ"ל על מהר"ם לובלין וכ' ליישב קושי' הפלתי ומקיים דינו של מהר"ם לובלין הנ"ל והאריך בזה ועי' בעצ"ל כאן ובסי' צ"ד מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל על מוהר"ם לובלין והאריך בזה ומסיים בצ"ע לדינא ועי' בתוי"ק לקמן סי' צ"ו ס"ק א' שהשיג על הט"ז שם ס"ק ה' שפ' דאף הבצלים מותר והאריך בזה ופ' דאין לחלק בין אם נחתך בסכין של אי' או של בשר ונתבשל בחלב ובשניהם צריך להסירם אם אפשר והיינו כד' הפלתי הנ"ל ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' ז' שכ' דמד' התוס' חולין קי"א ב' ד"ה הלכתא מוכח כהפלתי ולא כמהר"ם לובלין הנ"ל והאריך בזה ומ"מ כיון דמהר"ם לובלין והט"ז והש"ך והחו"ד בחידושים סי' צ"ד ס"ק כ' ובסי' צ"ו ס"ק ה' והמג"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח פ' דאף הבצלים מותר נ' דכן עיקר להלכה וכ"פ בחכ"א כלל מ"ד דין י"ב דאף הבצלים מותר ועי' במקו"ח שם ס"ק י"ז ובמגן האלף שם ס"ק כ' מ"ש בזה ועי' בשערי תורה כלל כ' פרט ג' מ"ש בד' הראב"ן והתה"ד הנ"ל ומיישב בזה קושי' המהר"ם שיף בחולין ק"ח ב' כו' וכ' דדין זה דהראב"ן הנ"ל תליא בפלוגתא דלקמן סי' צ"ח סעי' ה' אי בלוע בכלי נ"נ כו' ובכלל כ"א פרט ב' מ"ש והאריך בזה ובכלל י"ט פרט ו' ובכלל כ' מ"ש ליישב קושי' הפלתי ס"ק ג' וקושי' הט"ז ס"ק ג' בשם התו"ח ועי' בתוי"ק ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ובמקמ"ח ובעה"ב ס"ק ג' מ"ש ע"ד הט"ז והאריכו בזה ועי' בש"ך ס"ק ו' ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ובבית יהודא ובס' המכריע סי' כ"נ בזר זהב שם ובכתב סופר חיו"ד סי' נ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ד נוער כו'. ועי' ש"ך ס"ק ח' שהק' דאיך שרי לבטל אי' לכתחלה כו' ולפמ"ש בתשובת רע"א סי' ר"ז בתחלה די"ל דבב"ח ביש ס' לאו מדין ביטול הוא כיון דכל אחד בפ"ע מותר והאי' הוא ע"י חבורן יחד ל"ש ענין ביטול וכמ"ש התוס' נדה ס"א ב' ד"ה בגד כו' וכיון שכן לכאורה ל"ש בב"ח בכלל אין מבטלין א"ל דהא לא מדין ביטול הוא אלא דשלא בדרך נתינת טעם מעיקרא לאו שם בב"ח עלה והי' הדין לכאורה דשרי לערב בב"ח בס' עכ"ד ולפ"ד אלו לק"מ קושי' הש"ך הנ"ל אך אח"כ דחה זה וכ' דמד' הרמ"א לקמן סי' צ"ט סעי' ו' ומד' הש"ך שם ס"ק כ"ב כו' ומד' הש"ך כאן ס"ק כ' כו' מוכח דגם בב"ח הוי בכלל אין מבטלין א"ל כו' והאריך בזה וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ד' שכ' נמי מתחלה ליישב קושי' הנ"ל ושאני בב"ח דהוי היתר בהיתר ובדליכא נו"ט אין כאן אי' בב"ח וא"כ אין כאן מבטל אי' כלל כו' ולפ"ז הי' ניחא מה דקתני נוער אח הקדירה כו' כיון דתיכף בנפילת הטפה מנער אח הקדירה אין כאן מבטל אי' כלל דמעולם לא בא לידי אי' ושניהם היתר הם ואח"כ דחה זה מד' הרמ"א דסי' צ"ט ומד' הש"ך הנ"ל כו' ומד' הגמ' חולין קי"ב כו' גבי מהו לאנוחי כדא דמלחא גבי כדא דכמכא כו' דמוכח דגם בב"ח אין מבטלין לכתחלה כו' ואין לחלק בין בב"ח לשאר אי' כו' והאריך בזה בד' תשובת רע"א ובד' התוס' נדה ס"א הנ"ל ובס"ק ג' כ' ליישב קושי' הנ"ל דכאן שרי לערב ולבטל כדי להמלט מאי' בישול בב"ח דאם יניח החתיכה יש כאן אי' בישול בב"ח והוא א"י איזה חתיכה הוא וכשמנער הקדירה ויתבטל האי' אין כאן אי' בישול והוכיח מזה כד' הר"ן דזה הוי בישול ע"י הבל הקדירה והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ה אלא בבב"ח. והוא דעת ר"א בתוס' חולין ק' א' ד"ה בשקדם והביא הוכחה לזה מהא דאמרי' שם כיון שנתן טעם בחתיכה אוסרת כל החתיכות מפני שהם מינה דקשה דאף בדליכא בנו"ט הא מב"מ אוסר בכ"ש ואף דטעם משהו א"י לצאת מן החתיכה מ"מ נימא דנ"נ ויהי' גוף החתיכה אוסרת השאר א"ו דל"א חנ"נ ובאמת י"ל דאינו הוכחה לפמ"ש הש"ך ס"ק י"ב בשם הר"ן והאגור בשם מהרא"י דבשאר אי' אינו אלא מדרבנן ושם צ"ט ב' קא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא ופי' התוס' והריטב"א דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן ל"א ר"י מב"מ לא בטל א"כ א"ש דקא' דוקא כיון שנתן טעם בחתיכה כו' דדוקא מצד הטעם גופי' שפיר אמרי' מב"מ לא בטל אבל מצד דנ"נ דהוי רק מדרבנן בזה לא הוי אמרי' מב"מ לא בטל אך התוס' לשיטתייהו שם שהק' מהגעלת כלי מדין מוכח דס"ל דחנ"נ מדאורייתא א"כ שפיר הוי הוכחת ר"א הנ"ל וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ה' שכ' נמי כן ועוד כ' ליישב קושי' התוס' שם שהק' לדעת הסוברים דאמרי' חנ"נ אף בשאר אי' מהגעלת כלי מדין דמה מהני הגעלה ביורות גדולות כו' עפ"ד הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' ס"ו שכ' לענין חלב טמא בחלב טהור אע"ג דהוי מין בשא"מ מ"מ ל"א בזה טכ"ע מה"ת כיון דבחלב טמא ליכא מלקוח כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ו אפי' ח"ע כו'. עי' ט"ז ס"ק י' וש"ך ס"ק י"א שהק' מלקמן סי' ק"ו דפ' דהחתיכה עצמה אסורה ועי' בפלתי ס"ק ח' מ"ש ליישב דלקמן איירי במין בשא"מ דהוא אי' תורה כו' אבל כאן איירי בחלב בבשר דה"ל מב"מ כו' וליכא כאן רק אי' דרבנן ופ' כהמקילין עכ"ד וכ"כ בישוי"ע ס"ק ה' ליישב קושי' הנ"ל דיש חילוק בין אי' דאורייתא לאי' דרבנן כו' וכ' שם עוד דאפי' למאן דס"ל דאמרי' חנ"נ בכל אי' שבתורה מ"מ בכבוש ומליחה ל"א חנ"נ דכיון דעיקר הטעם דאמרי' חנ"נ בכל האי' משום גזירה דבב"ח לא גזרו רק דרך בישול דאז אסור מה"ת בבב"ח וגזרו לענין חנ"נ אטו בב"ח אבל בכבוש ומליח דאינו אסור מה"ת בבב"ח לא גזרו בשאר אי' לומר חנ"נ וכ' דא"כ ה"ה לענין שתהי' חתיכה עצמה חוזרת להיתר נמי אמרי' בכבוש ומליח כו' ומיישב בזה קושי' התוס' חולין צ"ו ב' ד"ה אבל והאריך בזה ולבסוף הוכיח מד' המחבר לקמן סי' צ"ח סעי' ט' כו' דהיכא דל"א חנ"נ אף החתיכה עצמה חוזרת להתירא עכ"ד ובאמת בת"ח כלל ל"ח דין ב' מבואר להדיא דאותה חתיכה נשארה באיסורה ולא הביא ד' הת"ח ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט"ז שכ' דאותה חתיכה אסורה והביא ד' הת"ח הנ"ל ועי' בחו"ד ס"ק י"ב שפ' דבהפ"מ אפי' אותה חתיכה שהאי' דבוק מותרת בדאיכא ס' בין הכל והיינו כהישוי"ע הנ"ל וגם הוא לא הביא ד' הת"ח הנ"ל דמבואר להדיא דאותה חתיכה אסורה ועי' עוד בישוי"ע ס"ק ח' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ז בהג"ה אבל לא בבב"ח. עי' פלתי ס"ק י' שהביא ד' הפר"ח שכ' דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ ומ"ש עליו ועי' לעיל סי' צ' ס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בחידושי מהרא"ל שהביא ד' הפר"ח והפלתי וכ' דהדבר מוכרח מהראי' העיקרית שהביא הר"ן ומזה הכריע הר"ן והפר"ח מהירושלמי דפליגי ר"י בר יוסי ורבי בגריסי תרומה שנתבשלו עם עדשי חולין וסבר רבי שירבה נגד כולם ומטעם דחנ"נ וידוע דתרומת גריסין דרבנן והרי להדיא דאפי' בדרבנן אמרי' חנ"נ והך דתרומת גריסין דרבנן בודאי אין חולק כו' ואם דעת הרמב"ם אינו כן הא בלא"ה כ' הפר"ח שנעלם מהגדולים הירושלמי הזה וע"כ גם הרמב"ם לא השגיח לראות ד' הירושלמי הזה ולכן פ' כן אבל לפ"מ שהכריע מהירושלמי דבכל אי' חנ"נ כי היכי דמוכרעא בהא נמי מוכרע בהא וזה ראי' ברורה וכן עיקר עכ"ד:

ח יבש ביבש. עי' ט"ו ס"ק ט"ז ונקוה"כ מ"ש לענין תרי משהו ועי' במג"א סי' תס"ז ס"ק י"ג שכ' כהנקוה"כ ועי' בפלתי ס"ק י' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ט"ז ובתוי"ק ס"ק ה' ובדברי יוסף סי' תר"ח ובעצ"ל לקמן סי' קל"ד סעי' ג' ובישוי"ע סי' תס"ז ס"ק י"ד ובמגן האלף שם ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הט"ז והנקוה"כ והאריכו בזה ועי"ש עוד בפלתי ובתוי"ק ס"ק ז' ובחו"ד ס"ק י"א ובישוי"ע ס"ק ז' ובדברי יוסף סי' תר"ו מ"ש ליישב קושי' הש"ך ס"ק ט"ו על אפי רברבי והאריכו בזה ועי' בבית יהודא מ"ש להשיג על התי' של החו"ד ומ"ש הוא ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ט טיפת חלב כו'. והוא מד' הסמ"ק ועי' בפלתי ס"ק י"א שכ' דמשמע מלשון הסמ"ק דבגמ' מספקא בזה אי מפעפע בכל הכלי ותמה עליו דהא בגמ' אסקינן דבחטאת בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ובתרומה ומכ"ש תולין א"צ מריקה בכל הכלי וכ"פ הרמב"ם ואין כאן ס' בגמ' וכ' ליישב ד' הסמ"ק והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק י"ג מה שהק' עליו ומ"ש הוא בכונת הסמ"ק והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"ז מה שהשיג ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ט' ובבינת אדם סי' ס"ג מ"ש ליישב ד' הסמ"ק והאריכו בזה ועי' בד"י סי' תרי"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בביאורי הגר"א ס"ק כ"ו שהביא ד' האגודה שכ' וז"ל י"ל האיך מתוקמא הך בעיא דאי בכלי שכולו תם ומיבעיא לי' אי מפעפע בכל הכלי או לא א"כ מאי פשיט לי' מדם מה ענין דם אצל בעיא שלו הא בכיוצא בדם כגון שמקצת הכלי צונן פשיטא לי' שא"צ מו"ש אלא מקום שבלע ופי' רשב"א ששמע מפי ר"י כי בישול מפעפע במקצת ומתפשט מעט יותר ממקום בישולו הלכך החמירה תורה בו לעשות מו"ש בכל הכלי מתוך הוראת ר"י למדתי שבכלי שכולו חם מעמידו והי' סובר שאינו מתפשט בכל הכלי שפ"א בישלו בשר בקדירה ונפל מעט חלב על דופני הקדירה מבחוץ שאינו נפל מבפנים הי' ברוטב ובחתיכה ס' לבטל החלב ואעפ"כ לא רצה ר"ת משום דאין החלב מתפשט בכל דופני הקדירה ואין ראוי לומר שכל הלחלוחית בדפנות מסייע לבטל נמצא שבמקום אחד נפל הכל ועב דופנו באותו מקום נ"נ וחוזר ואוסר כל הקדירה אם אין בו ס' לבטל שיעור דופני הקדירה ששם נפל החלב שבשיעור העובי צריך לשער דלא ידעי' כמה בלע קודם שנפל החלב ורשב"א הי' נ' לו להתיר אך שלא רצה לעשות מפני הוראת הקדוש ר"י והי' נ"ל לדמות לב' קדירות א' של בשר וא' של חלב שנוגעות זו בזו ולא שמענו מעולם האוסרו וכ' ר"ש בשעת הדחק כגון שבת ואורחים ולעני בדבר חשוב הי' מתירו ועי' סמ"ק עכ"ל הרי מבואר ג"כ מדבריו דמפעפע רק אין אנו יודעים עד כמה הולך הפעפוע ולפ"ד מבואר היטב ד' המחבר כאן ועי' ביד אלי' בכתבים אות מ' מו"ש ובאו"ה כלל ל"א בזר זהב שם אות א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קכ"ו מ"ש אם יש להקל בטפת חלב שנפלה שלא כנגד הרוטב בבשר עוף בחלב כיון דהוי בעיא דלא איפשטא ואם י"ל בזה סד"ר להקל כו' ומ"ש לענין אי אמרי' חיקו דרבנן לחומרא כו' ומ"ש לענין ספי' דדינא אי אזלי' בתר חזקה כו' וכ' דלא תקשי מד' הרשב"א שהביא הב"י סי' ת"ד שכ' גבי בעיא דיש תחומין למעלה מי' דמוקמי' לי' אחזקת תחום ביתו ושאר חזקות לא מהני להכריע הדין אבל ס' ממון ודאי קי"ל אף בספי' דפלוגתא כו' אמרי' היכא דקיימא תיקום וה"נ חזקת תחום ביתו שהתורה או רבנן הקנו לו זה התחום וע"י ס' אתה בא להוציאו ממנו הוי כהוצאת ממון מרשותו כו' ואמרי' היכא דקיימא תיקום וכיון דתחום ביתו סמוך לו והוי כאלו הוא בידו ורשותו ואתה בא להוציא ממנו בזה אין מוציאין ממנו בס' ומפ"ז כ' להחמיר בדין טפה שלא כנגד הרוטב כיון דיש כאן חזקה דלפנינו נפלה הטפה שלא כנגד ויש ס' אולי נתפשטה יותר י"ל חזקה דכ"נ כ"ה ואף דיש להאוכל חזקת היתר מ"מ י"ל חזקה זו עדיפא כו' די"ל דחזקת שלא נעשה הפעפוע רק נשאר במקומו ובחזקה זו אף בבעיא דלא אפשטא מוקמי' אחזקה כו' והביא ד' הט"ז לקמן סי' קכ"ב בשם מהרש"ל דמוקמי' הכלי אחזקתו והט"ז הק' עליו דנוקמא התבשיל אחזקתו דה"ל חזקת היתר וכ' דבתוס' יבמות פ"ב גבי קופה מבואר דלא כהט"ז אלא כמהרש"ל כו' וכ' דד' הט"ז סוחרים לד' המג"ש בכללי חזקה שהביא הבית אפרים גבי שפחתו של מציק כו' והאריך הרבה בזה ופ' להחמיר ועי' בד"י סי' תר"י ובס' באר משה חיו"ד סימן כ"ז מה שכתבו והאריכו בזה יעו"ש היטב:

י נגד הטפה. וכ' השיך ס"ק י"ט אבל הקדרה מ"מ אסורה ויערה מיד התבשיל לצד אתר כו' עכ"ד עי' בבית יהודא שכ' דכל זה בתבשיל צלול שיכול לערות הכל בפעם אחת מוטב לערות מיד מלהניח עד שתצטנן מאתר שנפלה כנגד הרוטב דשמא יפעפע יותר מכאן ואילך כו' אבל אם התבשיל עב כמו אורז ודוחן וגרופין שא"א לערות הכל בב"א רק צריך להוציאם בכף מועט מעט אז מוטב להניח עד שתצטנן שלא יהי' רותח מליקח הגרופין בכף בעודו רותח כו' והאריך בזה ואח"כ הביא ד' החו"ד ס"ק ט"ו שהשיג על הש"ך ס"ק כ' שכ' דבעי' ס' פעמים ס"א פתות מעט כו' והשיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' כהש"ך דבעי' ס' פעמים ס"א פחות מעט יעוש"ה:

יא נגד הריקן. עי' פלתי ס"ק י"ב שהק' בנפלה נגר הריקן למה נימא דמתפשט בכולה הא קי"ל בצלי דאינו אוסר יותר מכדי נטילה ואע"פ דנפל על חתיכה שאצל האש אינו מפעפע רק כ"נ ולמה בכלי שנפלה נגד הריקן נימא דמתפשט בכולה כו' ועי' בעה"ב ס"ק ט' מ"ש ליישב קושי' זו דהא עכ"פ יש כאן רוטב במקצת כלי א"כ הוי כחתיכה מקצתה ברוטב ומקצתה חוץ לרוטב דבאותה חתיכה מפעפע בכולה ולא דמי לצלי דליכא שום בישול ומ"ש הפלתי דהתם יש הבל הקדרה מש"ה בולע בכולה אבל בטפת חלב שנפלה בחוץ דליכא הבל למה יאסור כ' עליו דשפיר י"ל דההבל שבפנים הוי כבישול ומפעפע בכל הכלי הטפת חלב שנבלע בכלי כמו שאם היתה הכלי מלאה רוטב דודאי מפעפע בכולה כן ההבל שמבפנים פועל שהטפה מתפשטת בכל הקדרה כו' וכ"ז לשיטת רש"י ולשיטת רש"י כשמקצתה ברוטב בלא"ה מתפשט בכולה וה"ה בקדרה הוי כאלו מקצתה כשנתבשל במקצת כלי דיש במקצתה רוטב ולפ"ז כשעומדת קדרה ריקנית אצל האש והיא רותחת ונפל עלי' טפה של אי' אינה אוסרת רק כ"נ סביבות הטפה כמו בצלי דבזה לא הוי מקצת ברוטב וגם ליכא הבל הקדרה כו' ואם בישל היתר אח"כ בקדרה א"צ ס' רק נגד הטפה וכ"נ מהכלי אף לדעת הסמ"ק דס"ל דבעי' ס' פעמים ס"א נגד הטפה זהו רק כשבשל במקצת כלי דיש טעם מחמת הבל הקדרה או מחמת מקצתה ברוטב לכן מפעפע בכולה אבל בכלי ריקנית דל"ש זה לא נאסר הכלי רק כ"נ כו' ואח"כ דחה זה די"ל דגם בזה מתפשט בכל הכלי דהתוס' בתולין צ"ו ב' הק' דכל קליפה יאסר קליפה הסמוכה דנ"נ ותי' דאין נאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך שם ומה שנבלע כ"ק א"י להתפשט יותר אבל בכלי י"ל דהבלוע שנאסרה כ"ק יכול לאסור ג"כ ולפעפע יותר מקליפה לקליפה עד כל הכלי דכן מצינו חילוק בזה דבחתיכה אמרי' דאין אי' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ובכלי יוצא אף בלא רוטב וכדאיתא לקמן סי' ק"ה סעי' ז' כן י"ל דדוקא כשנאסרה כ"ק כו' דאין קליפה או נטילה זאת יכול להתפשט בחתיכה זאת יותר בלא רוטב דקליפה או נטילה הם רק כמליחה או צלי' אבל בכלי כשנאסרה כ"ק או נטילה יכול אח"כ לצאת מקליפה זאת לקליפה הסמוכה אף בלא רוטב כלל ומש"ה מפעפע בכל הכלי כה"ג אף דהכלי היא ריקנית כו' ולפ"ז לק"מ קושי' הפלתי כו' די"ל דכלי שאני דאוסר הנטילה זאת את הנטילה הסמוכה וכן נטילה זאת תאסר כולו וכ' דעדיין צ"ע בזה דא"כ בכ"מ דנאסרה הכלי כ"ק נימא דיאסור כולה דקליפה אוסרת הסמוכה לה ומד' הפוס' א"נ כן שכמה פעמים מצינו בכלי דנאסר רק כ"ק ויקשה כנ"ל עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ת שכ' בקדרה ריקנית חמה שנפלה טפה עלי' צריך אח"כ ס' פעמים ס"א וזה פשוט עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דצריך ס' פעמים ס"א בנפל הטפה בקדרה ריקנית ולא הביא העה"ב ד' הפרמ"ג אלו אך עי' בבית יהודא שכ' ע"ד הפרמ"ג דמלתא דפשיטא לי' מיבעיא לי טובא ואדרבה נ' שא"צ ס' אלא כנגד הטפת, חלב אף שהקדרה הי' ב"י בעת נפילת הטפה דהנה הק' כו' וכיון שאין כאן הבל הקדרה מאין מתפשט הא אפי' בחתיכה אינו מתפשט ומ"ש מחם שנפל על הצלי דאינו אוסר רק כד"נ ונ' ליישב דאף שנפל הטפה על הקדרה מבחוץ שאין שם הבל מ"מ הא כד"נ אסור אף בטפה שנפלה על צלי שאין שם הבל וכד"נ הוא כעובי אצבע נמצא שהטפה נכנסת לתוך הקדרה שעובי הקדרה ודאי אינו יותר מעובי אצבע ואז מתפשט הטפה מחמת ההבל שבתוך הקדרה והנה כ"ז אם יש בקדרה רוטב רותת רק שהטפה נפלה על הקדרה למעלה ממקום הרוטב במקום הריקן שאז כשנבלע הטפה בתוך הקדרה ושמה יש הבל מהרוטב שבתוכה ומתפשט אבל כשנפלה טפת חלב על קדרה ריקנית חמה קושי' הפלתי במקומה עומדת מאין יתפשט הכא הטפה כיון שאין כאן הבל מבחוץ ולא מבפנים בתוך הקדרה כיון שהיא ריקנית ולכך כשמבשל אח"כ בתוך קדרה זו א"צ ס' אלא כנגד הטפה שהוא כנגד הרוטב ולא כד' הפרמ"ג שכ' שצריך ס' פעמים ס"א נגד הטפה עכ"ד ולפ"ד שפיר ד' העה"ב הנ"ל שכ' די"ל דאינו אוסר רק כד"נ אף לד' הסמ"ק הנ"ל כו' רק מפני ד' התוס' חולין צ"ו הנ"ל י"ל דגם בזה מתפשט בכל הכלי וכנ"ל וכן י"ל דס"ל להפרמ"ג הנ"ל כמ"ש העה"ב עפ"ד התוס' חולין הנ"ל ומש"ה פ' דצריך ס' פעמים ס"א ועי' בחידושי רע"א שכ' דממקום למקום בכלי עצמו ה"נ אינו הולך בלא רוטב דאל"כ קשה בכלי ריקן שעל האש ונפל על הכלי דבר כחוש אמאי לא נאסר רק כ"ק כו' נימא דבשעת הצלי' נבלע כ"ק ואח"כ חזר ויצא מהקליפה לקליפה אחרת אע"כ דאינו יוצא ממקום למקום בלא רוטב ועי' באו"ח סי' תס"א סעי' ה' אם אפו חמץ עם מצה לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ ואמאי לא נימא גם בלא נגעה הא התנור בלעה במקום החמץ מהחמץ ומתפשט עד מקום המצה ויוצא הבלוע מאותו מקום להמצה דהא מכלי לאוכל אוסר בלא רוטב אע"כ דבבלוע א"י להתפשט ממקום למקום בלא רוטב עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דבלוע בכלי אינו יוצא ממקום למקום בלא רוטב ולא הביא העה"ב הנ"ל ד' החידושי רע"א אלו ועי' בח"י סי' תס"א ס"ק ד' שכ' נמי כהחידושי רע"א ולא הביא העה"ב גם ד' הח"י הנ"ל ועי' בעצ"ל מ"ש ע"ד הפרמ"ג הנ"ל דלהט"ז ס"ק ל' אין זה פשוט דכלי ריקן אין לו דין כ"ח להפליט ולהבליע וא"כ לא נאסר הבליעה כלל וכ' דצ"ל דהוא מיירי בעומדת אצל האש דומיא דכיסוי ושפיר אוסר הבליעה עד פחות נוס' אבל הט"ז מיירי בחמה שאינה אצל האש ואם היא ריקנית אין בה כח להבליע עכ"ד ועי"ש עוד מ"ש ע"ד הפרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ד מ"ש בד' או"ה כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש ע"ד הפרמ"ג ואו"ה והאריך בזה ועי' בד"י סי' תרכ"א מ"ש ע"ד החידושי רע"א הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה