אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות תערובות › סימן קג

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות תערובות · סימן קג

סימן קב

סעיף א

א פגום כו'. עי' פלתי לעיל סי' פ"ז ס"ק ט"ו שכ' דבר, חדש דבבב"ח שכבר נאסרה אסור נוטל"פ כיון שלוקין בבב"ח אף שלא כדה"נ וכמבואר בפ' כ"ש כו' והאריך בזה ועי' עוד בפלתי סי' צ"ד ס"ק ו' שכ' דקדירה הבלועה מבב"ח אסורה אף בשאינה ב"י דגבי בב"ת אסור נוטל"פ ועי' במטה יהונתן סי' פ"ז שכ' נמי כהפלתי והוא הי' תלמיד של הפלתי ובאמת מד', הטור והמחבר שכ' סתם כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו ולא חילקו משמע דאפי' בב"ח וכה"כ מותר נוטל"פ וכ"כ בחו"ד ס"ק א' והשיג על הפלתי דהא בכה"כ ג"כ לקי שלא כדה"נ ונוטל"פ מותר כדמוכח בע"ז ס"ח וכן יי"נ דאסור משום תקרובות ע"ז ולדעת התוס' פסחים כ"ו ובע"ז י"ב ול"ד אסור אפי' שלא כדה"נ ונוטל"פ מותר כדמוכח בע"ז פ' השוכר ובכל הפוס' א"ו דנבלה שא"ר לגר ושלא כדה"נ תרי עניני הן ומתרי קראי נפקי ושלא כדה"נ היינו שאכלו חי או שעירב בתוכה דבר מר או אכילה גסה ומקרא דלא יאכל נפקא כו' וגוף האי' לא הותר ואם חזר ותקנו להאי' כגון שבישלו או שנטל הדבר מר מתוכו או. שמתק בדבר הממתק חזר לאי' דלא נתבטל שם חלב במה שהוא חי או במה שנתן לתוכו הדבר מר רק כשאוכלו כך בלא תיקון אינו לוקה משום דאכל שלא כדה"נ ולהכי בבב"ח וכה"כ ובע"ז דלא כתיבא בי' אכילה לקי אף שלא כדה"נ אבל כשנסרח גוף האי' פקע שם אי' מכל וכל מקרא אחרינא דנבלה שא"ר לגר אינה קרוי' נבלה ואפי' חזר ותקנו בדברים המתבלים שרי דכבר פרח האי' מיני' ונעשה כעפרא ואינו חוזר לאי' כו' והאריך בזה והוכיח מהרמב"ם פי"ד מהל' מכ"א דלא כהפלתי ופ' כן דאף בבב"ח וכה"כ מותר בנוטל"פ ועי' פרמ"ג סי' פ"ז בש"ד ס"ק י"ח שכ' נמי ע"ד הפלתי הנ"ל דלא נהירא דנוטל"פ שרי מטעם חד בתרי בטל כיון דאינו נו"ט מושבת במאכל וכ"מ בכ"ד כו' עכ"ד ובאמת מבואר להדיא ברמב"ם פט"ו מהל' מכ"א הל' ל' כהחו"ד והפרמ"ג שכ' וז"ל ואם הי' בב"ח או יי"נ ויין ערלה וכה"כ שנפלו לדבש או בשר שקצים ורמשים שנתבשל עם הירק וכיוצא בהן טועם אותן העכו"ם וסומכין טל פיו אם או' אין בו טעם או שאו' יש בו טעם ומטעם רע הוא והרי פגמו הכל מותר עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הרמב"ם אלו דנוטל"פ מותר בבב"ח וכהחו"ד והפרמ"ג ודלא כהפלתי הנ"ל וכן ראיתי בהגהות אמרי ברוך על החו"ד שהביא ד' הרמב"ם אלו דמבואר כהחו"ד הנ"ל ועי' במקמ"ח שכ' ע"ד החו"ד הנ"ל דדבריו נכונים והביא ראי' ברורה להחו"ד מד' התוס' בשבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי עי"ש במהרש"ל ובמהר"י אבן לב בכונת התוס' דלר"ש דס"ל בכל האי' בכ"ש ה"ה דמחייב בכל האי' שלא כדה"נ והרי בהדיא ס"ל לר"ש בע"ז ס"ו ב' דנוטל"פ מותר א"ו שלא כדה"נ ונוטל"פ ב' ענינים הם עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק ה' מה שהק' על הפלתי דהא שלא כדה"נ אסור בכל האי' כמ"ש המשל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת ועי' בשאגת ארי' סי' ע"ה כו' א"כ לפ"ד דנוטל"פ שוה לשלא כדה"נ גם בכל האי' יאסר נוטל"פ ולמה קי"ל דשרי ועוד הק' שם וכ' ליישב לפמ"ש הרשב"א כו' דטעם פגום בעצמו אסור אבל א"י לאסור בטעמו כשנתערב דטעם כזה אינו כעיקר וא"א ללמוד מגע"נ וכדומה א"כ גם בבב"ת נהי דכשהוא עצמו לפגם אסור משום שלא כדה"נ אבל טעם פגום אינו אסור ול"א בזה טכ"ע מש"ה קדירה שאב"י שרי אף בבב"ח אבל בב"ת בעין שנפגם י"ל דאסור כו' ומיישב בזה קושי' החו"ד מע"ז ס"ח שאור של כה"כ כו' והרי כה"כ ג"כ לוקין שלא כדה"נ כו' ועכ"ז שרי נוטל"פ כו' ולפמ"ש בלא"ה א"ש דטעם פגום בודאי אינו אוסר כמ"ש הרשב"א והתם הוי רק טעם השאור שבעיסה עכ"ד ולפ"ד אין ראי' מד' הרמב"ם הנ"ל להתיר טעם פגום בבב"ח די"ל בטעם פגום בעצמו ס"ל להרמב"ם דאסור רק הרמב"ם מיירי לאסור בטעמו בהא ס"ל דא"י לאסור בטעמו ועי"ש עוד בעה"ב לעיל סי' צ"ה ס"ק ו' ובהיד החזקה סי' כ"ז בסוגיות טכ"ע ובשערי שמחה שער א' בענין נוטל"פ וברמ"ץ חיו"ד סי' מ"ח ובעצ"ל לעיל סי' פ"ז ובס' דרכי הוראה פ"ע מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה אך מכל הפוס' משמע אף אם הוא בב"ח ממש אם הוא אח"כ נוטל"פ מותר ומה שהצריך מהרי"ל הגעלה כ' הצ"ל דהוי כלכתחלה ונוטל"פ אסור לכתחלה וע"כ צריך לחלק בין שלא כדה"נ דאוסר הרמב"ם באם עירב דבר מר כו' ובין נוטל"פ כו' עכ"ד העצ"ל וסיים בצ"ע ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הגאון רע"א סי' קפ"ג וגם מיישב קושי' העולם דמה ראי' מגע"נ דטכ"ע דלמא התם משום בב"ת כו' וגם מיישב ד' הרמב"ן במ"ש הטעם דלא צותה תורה על הגעלת כלים במלחמת סיחון ועוג כו' והאריך בזה ועי' לעיל סי' פ"ז ס"ק א' וסי' צ"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הרמ"א והט"ז סי' ק"ד ס"ק א' והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ב פוגם קצת. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ראי' הגהות אשר"י ומהרא"י כו' ממאי דקי"ל דאין בגידין בנו"ט כו' וצריך ס' נגדו כו' ועי' בפר"ח ס"ק ב' ובנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ל"א מה שהשיגו עליו והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ובבית יהודא שכ' כהש"ך והשיג הב"י על הפר"ת והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ב' שהביא ראי' להש"ך מד' התוס' בע"ז ס"ז ב' ד"ה ואידך כו' וכ' להסתפק גבי בב"ת אם נתבטל באופן דאינו לא לשבח ולא לפגם אי אסור דבשאר אי' בודאי אסור אבל בב"ח י"ל כיון דלא אסרה תורה רק דרך בישול שיתנו טעם זה בזה כו' י"ל דכל טעם שאינו לא לשבת ולא לפגם לאו דרך בישול הוא כו' והנה מדרבנן נ' ודאי דאסור כו' מידי דהוי אכבוש ומליחה אך מדאורייתא י"ל דשרי ונפ"מ לענין בישול והנאה כו' והניח בצ"ע ועי' בישוי"יע ס"ק ג' ובמקמ"ח ובחתם סופר ח"ו בחידושיו לע"ז ס"ז א' ובשערי שמחה שער א' בענין נוטל"פ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' ש"ך ס"ק ה' ועי' בפלתי ס"ק ה' מ"ש ליישב קושי' התוס' והרא"ש למ"ד לינת לילה פוגמת ל"ל מריקה ושטיפה בקדשים כו' ועי' בחידושי מהרא"ל מה שתמה עליו והאריך בזה יעוש"ה:

ג ולבסוף השביח. עי' ש"ך ס"ק ז' שכ' פי' אחר שהשביח אבל קודם שהשביח מותר אע"פ שאפשר שישביח אח"כ כיון דהשתא פוגם הוא כו' עכ"ד ועי' פר"ת ס"ק ת' שהשיג עליו וכ' כו' דה"נ בפוגם ולבסוף השבית הוי דכותי' דאף בעודו פוגם אסור כיון דסופו להשבית והביא ראי' מד' הרמב"ם פט"ו מהל' מכ"א כו' ומד' הירושלמי כו' והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ד' מה שהשיג על הפר"ת וכ' עליו דמייתי חובה לנפשי' מירושלמי כו' ועי' במקמ"ח שכ' להוכיח מד' התוס' והרשב"א והר"ן בע"ז ס"ט א' גבי עכברא בשכרא כו' כהש"ך והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל שכ' דמותר לאכלו בפגמו כו' והאריך בזה ועי' פרמ"ג ס"ק ז' שכ' דהשביח ולבסוף פוגם ליכא רק אי' מדרבנן וכן בפוגם ולבסוף השבית בעת שהוא לפגם להפר"ח דודאי אי' תורה ליכא ועי' בעה"ב ס"ק ד' שכ' נמי דאינו אסור אלא מדרבנן והאריך בזה ובס"ק ג' כ' דפוגם ולבסוף השבית אף בשעה שהשביח אינו אסור אלא מדרבנן כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דבזה יש טעם נכון לומר דהא דאמרי' חורפא משוי לי' לשבת ג"כ הוא רק מדרבנן כו' והאריך בזה אי דבר חריף אסור מדאורייתא או מדרבנן ועי' במגן האלף באו"ת סי' תמ"ז ס"ק ט"ז מ"ש בזה ועי' לעיל סי' צ"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ד שמן ודבש. עי' ש"ך ס"ק י"ג מה שהק' ע"ז ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב ועי' בבאר יעקב מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בבית יהודא מ"ש ע"ד הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ל"א ומ"ש ע"ד החו"ד ס"ק ז' והאריך הרבה בזה:

סעיף ה

ה בישל בה כו'. הנה בש"ס בע"ז ע"ו א' מבואר דלכתחלה אסור קדירה שאב"י אטו ב"י ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ז שכ' דאף באי' דרבנן אסור קדירה שאב"י וכ"כ הפר"ת באו"ת סי' תצ"ו במנהגי א"י אות כ"ג שכ' ודע דלא שאני לן בין אי' דאורייתא לאי' דרבנן ואף כלים שאב"י מאי' דרבנן לא שרינן לכתחלה וכמ"ש רלב"ח בתשובה לדעת כמה פוס' וכמו שהוכיח מהריב"ל מתשובת הרשב"א סי' קמ"ג ורי"ח וכן עיקר עכ"ד וברלב"ח סי' קכ"א שם הביא ראי' לזה מחולין קי"א ב' ההוא פינכא דהוי בי ר' אמי דמלח בי' בשרא ותברי' ואמאי תברי' הי' לו להשהותה שלא תהי' ב"י דהא דם שמלתו ודם שבשלו אינו אלא מדרבנן א"ו דאף באי' דרבנן אסרו קדירה שאב"י ועי' פרמ"ג לעיל סי' מ"ד בש"ד ס"ק ח' שהביא נמי ראי' זו מפינכא דר"א כו' ולא ראה ד' הרלב"ח הנ"ל שכבר הקדימו בזה וסיים הפרמ"ג שם ומיהו להר"ם דם שבשלו ד"ת ועי' עוד בפרמ"ג סי' צ"ג בש"ד ס"ק ג' שכ' נמי כן והאריך בזה וכן מוכח נמי דעת הר"ן והריטב"א בחולין שם שכ' וז"ל ומהא שמעי' דנוטל"פ לכתחלה אסור דאי לא אמאי תברי' לשהי' עד למחר דהוי נוטל"פ אלא ש"מ דלכתחלה אסור עכ"ל ולכאורה דמאי צריך להוכיח זה מפינכא דר"א דהא מבואר כן להדיא בסוף ע"ז הנ"ל א"ו כונתם דמהא דפינכא דר"א מוכת דאף באי' דרבנן אסור קדירה שאב"י אך י"ל דאין זה הוכתה דהנה בתשובת הרשב"א סי' תצ"ח כ' וז"ל ומה שאמרת דנוטל"פ מחלוקת אי מותר או אסור לכתחלה נ"ל פשוט שאסור כו' וכבר דנתי לפני מורי הרמב"ן והבאתי ראי' מדתניא בע"ז ע"ה ב' הלוקח כלי תשמיש כו' וכולם שנשתמשו בהם כו' תני חדא מותר ותניא אידך אסור ל"ק הא כמ"ד נוטל"פ מותר הא כמ"ד נוטל"פ אסור אלמא אפי' למ"ד נוטל"פ מותר דוקא נשתמש עד שלא הכשיר אבל לכתחלה לא ואסור והודה לדברי ועוד הוסיף הוא ראו' מפינכא דר"א כו' ואי איתא לשהי' עד למחר ואמאי תברה וגם מצאתי בתשובה לרב שרירא גאון דגרים שם בע"ז והלכתא נוטל"פ מותר והנ"מ דיעבד אבל לכתחלה אסור עכ"ל הרי מפורש דאיכא דלא גרסי בגמ' הנ"ל גזירה שאב"י אטו ב"י וגם הרשב"א והרמב"ן לא הי' לפניהם גרסא זו מש"ה הוצרכו לראי' אחרות וגם הרמב"ן הביא ראי' מפינכא דר"א ג"כ וא"כ י"ל דגם הר"ן והריטב"א הנ"ל לא הי' להם גרסא זו ומש"ה הוצרכו להביא ראי' מפינכא דר"א וכהרמב"ן הנ"ל וא"כ אין ראי' מדבריהם דבאי' דרבנן אסור קדירה שאב"י וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה שכ' נמי כן דאין ראי' מד' הר"ן הנ"ל דבאי' דרבנן אסור קדירה שאב"י דלא הי' לו הגרסא כמו בשלפנינו אך לא הביא ד' הריטב"א הנ"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תשכ"ו שהביא נמי ד' הרשב"א הנ"ל וגם הביא ד' ר"ת בס' הישר דלא הי' גורם כמו בשלפנינו וכ' נמי דגם, הר"ן לא הי' לו הגרסא כן ומש"ה הוצרך להביא ראי' מפינכא דר"א ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"א שכ' מתחלה דהי' מקום לומר דבאי' דרבנן מותר להשתמש בקדירה אחר מעל"ע אפי' לכתחלה כו' והביא ראי' שהרי בכלי היין התירו לכתחלה יישון יב"ח כו' ואח"כ דחה זה וכ' אמנם אע"פ שאין כאן ראי' מ"מ יכול להיות הדין דין אמת דבאי' דרבנן לא גזרו שאב"י אטו ב"י והדבר מסתבר מצד הסברא וכ' אלא דלפ"ז לדעת רש"י דס"ל טכ"ע דרבנן בטלה דין הגעלת כלים מכלים שאב"י ויהי' כל כלי אי' מותרין לאחר ששהו מעל"ע כו' ואולי לענין פליטת הכלים גם לרש"י טכ"ע מה"ח כו' וכ' וכן קדירה שנתבשל בה ס' טרפה תהי' מותרת לאחר מעל"ע בלי הגעלה דלמה נגזור בזה שמא ישתמש ביומו הרי אפי' ביומו אין כאן אלא ס' אי' ובד' הפוס' לא מצאתי שום חילוק בזה וכן עמא דבר כשנאסר איזה כלי יהי' באיזה אי' שיהי' הן של תורה הן של דבריהם לאסור הכלי בלי הגעלה לעולם כו' ואולי כ"ז חדא גזירה הוא שגזרו שיהי' כל הכלים כאלו הן ב"י לענין לכתחלה ולא רצו לחלק בין כלי לכלי כו' עכ"ד ולא ראה ד' הרלב"ח הנ"ל שכ' להדיא דאף באי' דרבנן אסור בקדירה שאב"י והביא ראי' מהא דפינכא דר"א הנ"ל אך הט"ז לקמן סי' קל"ז ס"ק ו' כ' להדיא דבאי' דרבנן לא אסרו קדירה שאב"י והיינו כד' הנו"ב בתחלה הנ"ל ולא ראה הנו"ב ד' הט"ז אלו שהרי לא הביאו ועי' בעה"ב ס"ק ה' שהביא ד' הפרמ"ג והפר"ח הנ"ל וכ' דאין ראי' מפינכא דר"א דדם שמלחו אמיר טפי ועוד י"ל דר"א לית לי' הא דזעירי במנחות כ"א דדם שמלחו דרבנן דהא פליגי התם אמוראי כו' ועוד אפשר דס"ל דנוטל"פ אסור וכדמספקא להש"ס בע"ז לרב אי ס"ל דנוטל"פ אסור או שרי וגם כ' נמי להוכיח מד' הר"ן והריטב"א חולין הנ"ל דאף באי' דרבנן אסור קדירה שאב"י וכ' דעוד י"ל דבאו לאפוקי מדעת חכמי וויניציאה שהביא המנח"י כלל פ"ה ס"ק ס"ד דכלי חרס דאין תקנה בהגעלה הוי דיעבד ושרי כשאב"י דמהא דר"א דתברה מוכת דאף כ"ח אסורה לעולם והביא ד' הר"ן פסחים ל' שכ' להדיא כן דמההוא פינכא דר"א מוכח דאף בכ"ח אסורה גם כשאב"י ואח"כ כ' דיש להביא ראי' דבדרבנן לא גזרי' באב"י דלכאורה קשה למה קא' הש"ס גזירה אטו ב"י ואמאי לא אמרי' גזירה אטו יבשל בה דבר חריף אף באב"י דאסור כו' ואם נימא דבדרבנן לא גזרי' א"ש דהא דחורפא משוי לשבח הוא רק מדרבנן כמ"ש לעיל לכן אין לגזור אטו דבר חריף כו' וה"ה דאין לגזור באי' דרבנן והביא ד' הנו"ב הנ"ל שהביא ראי' מד' רש"י דס"ל טכ"ע דרבנן כו' די"ל דבכלי של אי' כו' ודאי דהוי ד"ת וכ' עליו דאין זה דחי' דהרי הרשב"א גופי' כ' דלדעת רש"י אם תחב כף של אי' בקדירה ונשפך דהולכין בספי' להקל דטכ"ע דרבנן הרי דגם בכלים אמרי' דטכ"ע דרבנן ודוקא גע"נ אמרה תורה כו' וא"כ איך גזרי' אטו ב"י ומוכת דגם בדרבנן גזרי' אטו ב"י וגם הביא עוד ד' הנו"ב שם שכ' די"ל דאפי' כלי שבלע אי' תורה יש להתיר באב"י להשתמש במינו כו' והאריך בזה ומסיק דכ"נ מכל הפוס' וכ"כ האחרונים והכי מסיק גם בנו"ב שם דקדירה שאב"י אסיר בכל ענין וכן המנהג ואין להקל עכ"ד וכעת ראיתי בפרמ"ג לעיל סי' ס"ט בש"ד ס"ק י' ד' הט"ז דסי' קל"ז הנ"ל ומשמע דס"ל כן להל' וסותר ד"ע מהא דכ' כאן ובסי' מ"ד וסי' צ"ג הנ"ל ועי' עוד בפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בסדר הנהגת הנשאל סדר ג' אות כ"ה מ"ש בזה ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ע' שהביא ד' הר"ן פסחים ל' דאף בכ"ח צריך שבירה באב"י דלכתחלה הוא כמו ובפינכא דר"א דהוצרך שבירה אף דמפסיד הכלי וכ' דזהו נמי כונת הר"ן בחולין הנ"ל כו' וכ' דמוכח מכאן דאפי' באי' דרבנן והפסד הכלי ג"כ אסרו דהא דם שמלחו דרבנן כו' עכ"ד ועי' בראש יוסף חולין שם ד"ה דההוא שכ' נמי להוכיח מך' הר"ן הנ"ל דאף באי' דרבנן אסור בקדירה שאב"י ועי' בס' יהושע חיו"ד סי' ס"ב שהביא ד' הט"ז הנ"ל והשיג עליו מסי' צ"א סעי' ד' גבי ציר שנפל על כ"ח ומפינכא דר"א והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' ט"ו שכ' נמי דמהא דפינכא דר"א מוכח דאף באי' דרבנן אסור בקדירה שאב"י והביא ד' הנו"ב וחמה עליו והאריך בזה ועי' בשערי שמחה שער ב' סי' י"ד שכ' דאדרבה מד' הר"ן חולין הנ"ל מוכח כהט"ז הנ"ל כו' והא דהחמירו באי' דרבנן באב"י משום דהוי דשיל"מ כו' והאריך בזה ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ס"ח מ"ש והאריך בזה ועי' בפ"ת לקמן סי' קכ"ב ס"ק ב' שהביא נמי ד' הט"ז הנ"ל ואח"כ כ' ראי' מהא דפינכא דר"א הנ"ל דאף באי' דרבנן אסור בקדירה שאב"י וגם הביא ראי' מד' הר"ן חולין הנ"ל וכמ"ש העה"ב הנ"ל וגם הוא לא ראה ד' הרלב"ח הנ"ל שכבר הקדימו בראי' זו מהא דפינכא דר"א הנ"ל וכן עיקר לדינא דאף באי' דרבנן אסור בקדירה שאב"י וכמ"ש הפרמ"ג כאן ובסי' מ"ד ובסי' צ"ג והנו"ב והעה"ב והפר"ח הנ"ל בשם הרלב"ח ועי"ש עוד בעה"ב מ"ש ע"ד הריטב"א בחולין שם שכ' דלא חש לה ר"א למוכרה לנכרי כו' והאריך בזה ועי' עוד בפרמ"ג שהביא ד' המנח"י כלל פ"ה אות ס"ד שהביא בשם הנחלת יעקב סי' כ"ג להתיר בכ"ח בהפ"מ בשם הגאון ר' ליב סראוול והביא ד' תשובת דבר שמואל בשם הר' שמואל ארקווטלי דפקפק ע"ז מפינכא דר"א והעלה דבהפ"מ שרי ולפ"ז אותן כלים חשובים שקורין פארציליין וכדומה יש לצדד כו' והמנח"י הביא שם שכן דעת הר"ן פכ"ש והרלב"ח סי' קכ"א והוא כ' דאף בהפ"מ יש לאסור כו' וכ"כ בסדר הנהגת הנשאל שם ועי' בחכ"א כלל נ"ה סי' ז' שכ' דבמקום שיש עוד צדדים יש להקל בכ"ח בהפ"מ אבל לא בלא"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' ובתשובת רע"א סי' מ"ג ובס' עמק הלכה חיו"ד סי' מ"ה מ"ש והאריכו בזה ועי' בס' תוס' ירושלים שכ' ע"ד המנח"י דמצינו כיוצא בזה לקחן סי' ק"ח גבי מרדה שאב"י הואיל דא"א בענין אחר עכ"ד ועי' בס' בית הלוי ח"ג סי' כ"ח מ"ש והאריך בזה ומסיק דבכ"ח באי' דרבנן יש להקל ולצרף דעת הרשב"א שהביא הטור סי' קכ"א דגם בכ"ח מהני הגעלה ג"פ באי' דרבנן יעוש"ה ועי"ש עוד במנח"י אות ע"ג מ"ש לענין אי אמרי' בתבשיל שפוגם מעיקרא דהקדירה אסורה והאריך בזה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ו' מ"ש טעם דבכלים של ישראל לא אמרי' סתם כלים אב"י כו' והאריך בזה ואח"כ כ' ליישב קושי' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ז על הרשב"א וס"ל דצריך לברר היכא דאיכא ס"ם איך אמרי' סתם כלים של עכו"ם אב"י כו' והא איכא לברורי כו' וכ' ליישב דהיכא דאנו יכולים לברר הדבר ולעמוד על אמיתו כו' אמנם הא דכלים של עכו"ם אב"י ל"ק כו' הא אפשר לברר ע"י קפילא בזה לא מקרי ואיכא לברורי דהא עכו"ם א"נ מדין עדות רק מטעם דאיכא סברא דלא מרע אומנתי' או דעבידא לגלויי כיון דאנו צריכים לבא בזה לסברות וטעמים א"כ שפיר יכולים לסמוך על הס"ס וכי ס"ם לאו סברא טובה היא ובכ"מ אזלי' בתר ס"ס רק במקום שיש לברר לפנינו אין לסמוך על הס"ס אבל בטעימת קפילא דאין כאן בירור גמור לפנינו רק מסברא דלא מרע אומנתי' או על"ג א"ע מאי חזית דנסמוך על הנך הברות נסמוך על סברת הס"ס דמאי אולמא האי סברא מסברא דס"ס ולא מקרי טעימת קפילא בירור דנימא דאיכא לברורי וסמכי' שפיר על ס"ס וא"צ להטעים לקפילא דטעימת קפילא ג"ב אינו בירור גמור לפנינו כו' עכ"ד ודבריו נכונים ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב עפ"ד מהרש"ל שהביא הש"ך ס"ק ט"ז קושי' התוס' והרא"ש שהק' למ"ד לינת לילה פוגם האיך משכחת לה מריקה ושטיפה בקדשים כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ז

ו קדירה . עי' ש"ך ס"ק י"ת שכ' דכל המים נ"נ כו' ועי' בחו"ד ס"ק י' מ"ש בזה על הש"ך ועי' בבית יהודא מה שהשיג על החו"ד והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י"א שכ' וראוי שתדע דאם בישל בשר ואחר לילה חלב ואחר מעל"ע מבשר חלב ודאי אסור ולא מהני כלל התירא דלילה וחשבינן מעל"ע מבשר כו' עכ"ד ועי' בבית יהודא מה שהק' עליו וכ' דבש"ד ס"ק א' חזר וכ' זה ושינה בלשונו ופ' ואחר מעל"ע מבשר בישל תבשיל ואולי כונתו שבישל אינו מינו של החלב שאסור מדאורייתא עד ס' כו' וגם מיישב ד' התב"ש לעיל פי' ל"ג בד' הב"ח בהנפ"מ בין נבלה לטרפה כו' מקושי' הפרמ"ג בשער התערובות עליו מד' האו"ה כו' והאריך בזה ק יעוש"ה:

ז מעל"ע . עי' בעה"ב ס"ק ט' מה שהק' בכ"מ שמוזכר מעל"ע לענין כלים שאב"י דלפ"מ דאיתא בפסחים י"ב דלר"י אדם טועה ג' שעות ולר"מ ב' שעות א"כ למה סגי מעל"ע מצומצם ניחוש דטועה ב' או ג' שעות ביום אתמול וגם היום טועה כן ויש מקום לטעות ד' שעות לר"מ ולר"י ו' שעות כו' והאריך בזה והניח בצ"ע יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה