אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות תערובות › סימן קב

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות תערובות · סימן קב

סימן קא

סעיף א

א כל דשיל"מ כו'. עי' ט"ז ס"ק א' שכ' מדאורייתא חד בתרי בטל כו' ואחמירו רבנן הואיל ויל"מ לאח"ז לא יאכלנו באי' ע"י ביטול רש"י פ"ק דביצה עכ"ד והוא ברש"י שם ג' ב' ד"ה אפי' והר"ן בנדרים נ"ב א' ד"ה ונתערב כ' טעם אחר הובא דבריו בט"ז ס"ק ה' וזה תורף דבריו דחזי' לר"י דס"ל מב"מ באי' והיתר לא בטל ויליף לה מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר שאע"פ שדם הפר מרובה מדם השעיר קרי לי' דם השעיר אלמא לא בטל משום דמב"מ הוא לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו אדרבה מחזקו ורבנן לא ולפי מזה לאי' והיתר דבשלמא דם הפר ושעיר שניהם כשרים לזריקה משא"כ באי' והיתר אע"פ שהם מין א' מ"מ חלוקים הם שזה אסור וזה מותר ע"כ הו"ל כא"מ ומש"ה אמרי' בישל"מ הוי דומיא דדם פר ושעיר דהא אין כאן חילוק בין אי' להיתר שהרי גם האי' סופו להיות מותר וזהו במב"מ כההוא דדם פר ושעיר משא"כ במין בשא"מ אע"פ שמצד אי' יש להם שיווי בדשיל"מ מ"מ יש ביניהם חילוק גדול דמה שזה מין אחר ע"כ הם בטילים זה בזה עכ"ד ואף לד' הר"ן אלו נמי הא דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל הוא מדרבנן וכן מבואר להדיא בר"ן שם נ"ח א' ד"ה אבל שכ' וז"ל דבשלמא לעיל ליכא אלא חדא חומר דמחמרינן בגידולין כמאן דאתו מעלמא דמי אבל הכא אי אמרי' לחומרא שאני אנו מחמרינן תרי חומרא חדא דלביעור כיון דכדשיל"מ דמי אוסרת בכ"ש והא חומרא בעלמא הוא כו' עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הר"ן אלו דהא דדשיל"מ אינו בטל הוא חומרא דרבנן וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' דאף לטעם הר"ן אינו אלא מדרבנן ולא הביא ד' הר"ן הנ"ל דמבואר להדיא כן וראיתי בס' ברכת אברהם בפסחים כ"ט ב' שכ' בפשיטות דלטעם הר"ן הנ"ל הא דדשיל"מ הוא מדאורייתא וז"א דאף לטעם הר"ן הנ"ל הוא מדרבנן וכמ"ש הר"ן בנדרים נ"ח הנ"ל ולא ראה הברכת אברהם ד' הר"ן הנ"ל ועי' ביד אלי' בח' הכתבים אות ד' דשיל"מ שהק' על הר"ן דמשמע מדבריו דבא לתת טעם לדשיל"מ דהוי דאורייתא והא בפ' הזהב נ"ג מבואר דהוי רק מדרבנן ועוד הק' על הר"ן ממנחות כ"ג מר"ח דס"ל בתר מבטל אזלי' כו' וכ' ליישב ד' הר"ן דס"ל נמי דאינו אלא חומרא דרבנן והאריך בזה ולא הביא ד' הר"ן נדרים נ"ח הנ"ל דכ' בהדיא דהוי רק מדרבנן והט"ז שם והש"ך ס"ק ד' כ' עוד טעם אחר בשם הת"ח על הא דאם נתערב בשא"מ דבטל בס' לפי שאין ההיתר אח"כ נקרא על האי' אלא על התערובות שנאסר והוא א"מ של האי' והוי כמו שאין ל"מ עכ"ד והוא כ"כ לפי טעמו של רש"י הנ"ל. והנה הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ג הביא ד' השואל שהק' על הר"ן הנ"ל לפמ"ש ותוס' ביבמות פ"ב א' ד"ה ר"י דביבש ביבש מודה ר"י דאפי' מב"מ בטל א"כ לפי טעמו של הר"ן ל"ש ביבש דשיל"מ ואיך מוקי רב אשי בביצה שנתערבה דאפי' בנולדה ביו"ט שהוא מדרבנן לא בטל וכ' ליישב דאטו גברא אגברא קא רמית והתוס' באמת לא ס"ל טעמא של הר"ן והר"ן לא ס"ל מה שחידשו התוס' דביבש ביבש מודה ר"י כו' עכ"ד ובאמת הוא דוחק לומר כן דהר"ן יחלוק על התוס' וכמ"ש במקמ"ח דהמעי' בד' התוס' יראה דהתוס' הכריחו זאת מכמה סוגיות הש"ס אף שנמצא במקום א' בתוס' זבחים ע"ג א' ד"ה ר"י שכ' וחזר בו ר"ת דאין חילוק בין לח ליבש כבר פרשתי כו' דעיקר חזרת ר"ת הוא לענין תרומה דאין חילוק בין לח ליבש דבכ"ע טולה בא' ומאה במינו אבל בגוף החילוק דר"י לא אמר אלא בלח בלח כו' לא חזר ר"ת מזה וכ' ליישב ד' הר"ן דאף הר"ן לא נאיד מהך טעמא של רש"י הנ"ל משום שעד שתאכלנו כו' אלא דעיקר קושי' הוא דאי משום הך טעמא בלחוד החמירו רבנן גם בא"מ הו"ל להחמיר דטעם זה שייך אף בא"מ לכך המציא הר"ן טעם אחר דלכך יש להחמיר משום דנטו רבנן בזה אחר חומרא דר"י במב"מ אף דהך טעמא שייך דוקא בלח בלח אבל לא ביבש מ"מ החמירו גם ביבש משום הך חומרא דעד שתאכלנו באי' כו' ומ"מ לא החמירו גם בא"מ בזה דמשום הך טעמא בלחוד לא הי' מתמי' רבנן אלא כיון דהוכרחו להחמיר עכ"פ בלח בלח דבזה שייך חומרא דר"י דמב"מ לא בטל החמירו גם ביבש משום הך טעמא עד שתאכלנו באי' כו' ולא חילקו בזה בין לח ליבש אבל בא"מ כיון דבלח בלח ל"ש הך חומרא דר"י ממילא לא רצו להחמיר מחמת הך טעמא דעד שתאכלנו כו' דמחמת הך טעמא בלחוד לא רצו רבנן להחמיר כו' ומיישב בזה ד' הרשב"א שהביא המחבר בסעי' ב' כו' וגם מיישב בזה קושי' הש"ך ס"ק ז' כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דלפי טעם הר"ן הנ"ל מהראוי להיות להחמיר גם בטעמא דלא בטל וכדעת הש"ך ס"ק ט' כו' ומ"מ נ' למצוא קולא היכא דהאי' הוא זיעה בעלמא ובזה אמרי' בחולין צ"ט ב' דר"י מודה בזה דמב"מ בטל גם בדשיל"מ יש להקל היכא דהאי' הוא זיעה בעלמא ונתערבו באחרות יש לצדד להקל בדשיל"מ ובלא"ה דעת הרמ"א דטעמא בטל בדשיל"מ עכ"פ יש לצדד בזיעה להקל והיכא דנתערב יי"ש מחבואה חדשה ביי"ש מחבואה ישינה לדעת המחמירין בחדש בזה"ז יש לצדד להקל שיהי' בטל בס' עכ"ד ועי' במראות הצובאות בסוף הס' בליקוטים שם בביצה ד' א' שהק' נמי קושי' הנ"ל על הר"ן ולא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו ועוד הביא קושי' הפ"י שם על הר"ן דא"כ היכי מדמי הש"ס כאן ספי' דרבנן להחמיר כמו בתערובות משהו דשאני בתערובות שאסור מן הדין משום דהו"ל מב"מ משא"כ בספד"ר והניח בצ"ע ועוד הק' על הר"ן דהא כ' התוס' בחולין צ"ט ב' דבדרבנן גם ר"י מודה דמב"מ בטל והיכא קא' הכא דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל וכ' ליישב דודאי לא נעלם מהר"ן הטעם של רש"י כו' וכדמוכח בסוגיא דהכא דהטעם הוא משום חומרא שהחמירו בו אלא דהוקשה להר"ן דהתינח בסוגיא דהכא דמיירו ביבש דאע"ג דמה"ת ברובא בטל מ"מ האי' הוא בעין במקום שהוא אלא שאינו ניכר וא"כ כשיאכל התערובות יפגע בגוף האי' ויאכלנו בעינו בזה יש מקום להחמיר שלא לאכלו ע"י ביטול כיון שיכול לאכלו לאחז"מ בהיתר גמור משא"כ בתערובות לח בלח שהאי' נמחה תוך ההיתר ונבלל עמו ונתבטל במיעוטו עד שאינו נו"ט כלל מה מקום יש לחומרא זו ומה אכפת לן אם יאכלנו ע"י ביטול אחר שהאי' נאבד ונתבטל במיעוטו תוך ההיתר ונהפך גם הוא להיות היתר גמור א"כ מה לי אם יאכלנו היום או למחר הלא אין האי' בעולם ומד' הרמ"א סעי' ד' נ' דבאמת בכה"ג בטל אפי' בדשיל"מ אבל כבר השיג הש"ך וכ' שאין כן דעת כל הפוס' לכן הכריח הר"ן שיש עוד טעם אחר משום דהוי מב"מ וגבי יבש ביבש דל"ש ה"ט במב"מ בל"ז ניחא מטעם דרש"י כו' שהרי בודאי יפגע בגוף האי' כו' מש"ה בסוגיא דהכא דמיירי ביבש שפיר מדמי ר"א תערובות משהו לס' אי' דרבנן דכמו דלא בטל בתערובות יבש משום דאפשר לאכלו בלא ביטול ה"ה לסד"ר יש להחמיר מה"ט עכ"ד והיינו כהמקמ"ח הנ"ל ועי' בנו"ב שם בהג"ה מבן המחבר שהביא מה שנדפס בשמו בצל"ח בביצה שם שהעלה דהנך ב' טעמים של רש"י והר"ן כו' תליא בפלוגתא דאמוראי והוכחתי דר"א ע"כ ס"ל דדשיל"מ לא בטל משום דעד שתאכלנו באי' כו' כמ"ש רש"י שם כו' דאי ס"ל בדשיל"מ הוי כמב"מ מאי מתרץ שם ר"א לעולם ס' יו"ט ס' חול הוי דשיל"מ ואפי' בדרבנן לא בטל ולכאורה מה ענין ביטול לענין ס' אי' א"ו דחד טעמא אית להו דכל שיכול לאכול בהיתר לא סמכי' לא על ביטול ולא על ס' עכ"ד ועי' בצל"ח ביצה שם ד' א' שהק' נמי קושי' הפ"י הנ"ל וכ' די"ל דלפי סברת הר"ן כו' א"כ זה שייך באי' תורה אבל באי' דרבנן מודה ר"י דבטל כמבואר בחולין צ"ט ב' כו' ואם אמרי' דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל ע"כ אינו מטעם של הר"ן וצ"ל הטעם של רש"י כו' וטעם זה שייך ג"כ בספי' כו' וזהו כונת רש"י בדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל וממילא דה"ה בס' אי' כו' והאריך בזה ובחידושיו מבן המחבר שם כ' נמי דר"א ס"ל כטעמו של רש"י כו' ומיישב בזה קושי' הפ"י הנ"ל ודבריו נכונים בזה והיינו כעין ד' המרהצו"ב הנ"ל אך אינו מחלק בין לח בלח לבין יבש ביבש אבל מ"ש שם דיש נפ"מ בין הטעם של רש"י להר"ן דלטעם של הר"ן במין בשא"מ בטל אף בדשיל"מ ולטעם של רש"י אף בשא"מ לא בטל כו' ומיישב בזה קושי' התוס' שם ל"ט ב' על ר"א כו' וגם מיישב בזה ד' הרי"ף בפ' גה"נ כו' מקושי' הר"ן בנדרים שם כו' דלפ"ד א"ש דהרי"ף פ' כר"א ור"א ע"כ ס"ל כטעמו של רש"י כו' וגם הוכחתי דלטעם זה גם בא"מ שייך דשיל"מ לא בטל ושפיר פ' הרי"ף כר"א עכ"ד בזה אין דבריו נכונים דאף להטעם של רש"י הנ"ל נמי בא"מ בטל אף בדשיל"מ וכמ"ש הת"ח הנ"ל לפי שאין ההיתר אח"כ נקרא על האי' אלא על התערובות שנאסר והוא א"מ של האי' והוי כמו שאל"מ והיינו דבמב"מ אזלי' על האי' שנתערב בהיתר ואמרי' דלא תאכל את האי' כעת רק תמתין ותאכל בהיתר וכן ראיתי בדברי חיים חיו"ד סי' ט"ו שכ' נמי דאף לטעם של רש"י בא"מ בטל אף בדשיל"מ וכמ"ש בת"ח הנ"ל והק' על הר"ן דאמאי אמרי' גם ביבש ביבש דאינו בטל בדשיל"מ וגם הוא לא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב דאף הר"ן נמי ס"ל כטעמו של רש"י כו' רק שהי' קשה להר"ן הא תינח יבש ביבש דנוכל לומר דאף דמה"ת בטל ברוב מ"מ אין האי' נהפך לההיתר וכמו דס"ל להמחבר בסי' ק"ט סעי' ב' וכדעת הרשב"א דכשנתבטל יבש ביבש אסור לבשלן ביתד כו' ולא כדעת הרא"ש שם וא"כ שפיר נוכל לומר טעם זה דאנו דנין על שם האי' שנפל לתוך ההיתר דלמה נאמר להתבטל ולאכול עכשיו אם יכול לאכול בהיתר אם תמתין בלא ביטול דהא אף שנתבטל עכשיו מ"מ שם אי' נקרא עליו דאינו היתר מצד עצמו תמתין עד שיהי' מצד עצמותו היתר משא"כ בלח בלח ודאי כשנתבטל בס' ואינו נו"ט ודאי האי' נהפך להיתר כו' ואינו נקרא שם אי' כלל כו' והאי' נהפך להיתר הי' קשה להר"ן למה אמרי' בזה דדשיל"מ אינו בטל דהא בזה לא נוכל לומר כטעם הת"ח הנ"ל דאנו דנין על האי' שנפל לתוך ההיתר ועד שתאכלנו באי' כו' הא כשנתבלל יחד ואינו נו"ט תו אין כאן שם אי' כלל והאי' נהפך להיתר ואיך שייך לדון על האי' אם אין כאן עוד שום אי' ולכן פי' הר"ן הטעם משום דדומה לדם הפר ודם השעיר דכיון שהוא דשיל"מ הולכין אחר העצם דמב"מ לא בטל ולא אזלי' אחר שם האי' שאסור השתא אבל ביבש ביבש גם הר"ן מודה לסברת רש"י דהטעם הוא דעד שתאכלנו באי' כו' והחילוק בין מב"מ ובין מין בשא"מ הוא כסברת הת"ח הנ"ל כו' ולפ"ז ל"ק קו' הנ"ל על הר"ן דהא ביבש איכא טעמא כמ"ש הת"ח ועיקר סברת הר"ן הוא על לח בלח וגם מיישב בזה קושי' הגאון רע"א לעיל סי' צ"ט ובתשובה סי' קפ"ט על הרי"ף מכלאים פ"ט מ"א כו' וגם כ' ליישב בזה ד' הרמב"ם פט"ו מהל' מכ"א הל' י"ב שכ' וז"ל יראה לי דמין בשא"מ גם דשיל"מ בטל עכ"ל כו' וכ' דכוונתו דיש חילוק בין מב"מ ובין מין בשא"מ אף ביבש ביבש וכסברת הת"ח הנ"ל כו' והאריך בזה יעוש"ה והיינו כד' המרהצו"ב והמקמ"ח בישוב קושי' הנו"ב הנ"ל אך הוא כ' דהא דיבש ביבש תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש אי אמרי' דנהפך האי' להיתר אי לאו והמרהצו"ב והמקמ"ח ס"ל דלא תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש הנ"ל דאף להרא"ש נמי יש חילוק בדשיל"מ בין יבש ביבש ללח בלח ועי' בהג"ה מבן המחבר שם שכ' נמי דאף לשיטת הרא"ש הנ"ל יש לחלק בדשיל"מ בין יבש ביבש ללח בלח עפ"ד הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה שכ' דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ח כו' והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בנדרים שם שכ' נמי ליישב קושי' הפ"י הנ"ל דבס' וכן בס"ס אף הר"ן מודה לטעם של רש"י הנ"ל כו' והיינו כהמרהצו"ב ובנו של הצל"ח הנ"ל ועוד כ' שם דלפ"ד הר"ן נ' דזה הטעם ג"כ הא דקי"ל בפסחים קט"ו ב' דמצות אין מבטלין זא"ז כו' ומיישב בזה קושי' התוס' מנחות כ"ב א' ד"ה מכאן כו' ועי' באשכול הל' תערובות אי' סי' ל' בנחל אשכול שם אות י"ט שכ' נמי כן ליישב קושי' הפ"י הנ"ל דהר"ן נמי ס"ל כטעם רש"י הנ"ל ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' ק' מ"ש והאריך בזה ועי' בשמחת יו"ט מהגאון מפלאצק בביצה שם שהק' נמי קושי' הפ"י הנ"ל על הר"ן ולא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב כעין ד' בנו של הצל"ח הנ"ל והאריך בזה אבל באמת ז"א דאף ביבש ביבש להר"ן דס"ל כטעמו של רש"י הנ"ל נמי בטל במבשא"מ לפ"ד הת"ח הנ"ל וכמ"ש בד"ח הנ"ל ועי' בברוך טעם בשער התערובות בדין דשיל"מ שנתערב בשא"מ פ"א ובדין ביטול טעם בדשיל"מ פ"א ופ"ב שכ' נמי דביבש ביבש אף הר"ן מודה לטעמו של רש"י כו' וכ' נמי דזה תליא בפלוגתא של הרשב"א והרא"ש הנ"ל אי אמרי' דהאי' נהפך להיתר או לא כו' וכ' ליישב בזה קושי' הפ"י הנ"ל על הר"ן כו' וגם כ' ליישב בזה ד' הרמב"ם הנ"ל שכ' יראה לי כו' והאריך הרבה בזה והיינו כהד"ח הנ"ל ועי' בהג"ה שם אות ב' ג' מ"ש והאריך בזה ובפ"ז שם מ"ש ליישב קושי' השעה"מ פט"ו מהל' מכ"א והאריך בזה ובהג"ה שם אות ח' מ"ש בזה יעוש"ה ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' נמי ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל דיש לחלק בין לח בלח ליבש ביבש וד' הרמב"ם קאי על יבש ביבש כו' ולכך הביא מטבל דמיירי כסתמא דמלתא אפי' יבש ביבש והיינו כעין תי' של הד"ח והברוך טעם הנ"ל ועי' בשערי שמחה שער ג' בענין ביטול היתר בהיתר סי' ה' שכ' נמי דביבש ביבש אף הר"ן ס"ל טעמו של רש"י הנ"ל כו' ומיישב בזה הקושי' הנ"ל על הר"ן בשם הרי"ף מהמשנה דצמר גמלים כו' דהתם הוי יבש ביבש כו' וגם מיישב בזה ד' הרמב"ם הנ"ל שכ' יראה לי כו' דקאי על יבש ביבש כו' והוא מטעם שכ' הת"ח דבא"מ לא נקרא ע"ש הראשון כו' והאריך בזה והיינו כהד"ח והברוך טעם הנ"ל ובסי' ד' שם כ' ליישב קושי' הנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' י' שכ' נמי ליישב קושי' הנו"ב הנ"ל דגם הר"ן ס"ל כסברת רש"י הנ"ל ומחלק בין לח ליבש כו' וכ' נמי דזה תליא בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש הנ"ל אי אמרי' דהאי' נהפך להיתר או לאו כו' וגם מיישב בזה קושי' הגאון רע"א הנ"ל מהא דצ"ג כו' משום דהתם הוי יבש ביבש כו' וגם מיישב בזה קושי' התוס' ביבמות פ"ב א' ד"ה משום כו' והאריך בזה והיינו כהמרהצו"ב והמקמ"ח והברוך טעם והד"ח והשערי שמתה הנ"ל ולא הביא דבריהם כלל ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רכ"ד מה שהאריך וכ' בזה וכעת ראיתי בבית יהודא שהק' נמי על הר"ן מד' הגמ' ביצה ג' ב' ומד' התוס' יבמות פ"ב הנ"ל וכ' דהר"ן לא ס"ל כהתוס' אלא ס"ל דאף יבש ביבש לר"י מב"מ לא בטל ולהתוס' לא תקשה מהגמ' הנ"ל דהתוס' לא ס"ל כטעם הר"ן אלא כהטעם דרש"י הנ"ל כו' אבל עכ"פ מוכח מגמ' זו דדשיל"מ אף ביבש ביבש לא בטל וכן משמע מסתימת כל הפוס' עכ"ד והיינו כד' הנו"ב דסי' נ"ג הנ"ל ולא ראה הבית יהודא ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בזה אך אח"כ דחה הבית יהודא דל"ל דהר"ן לא ס"ל כהתוס' והביא ד' התוס' יבמות פ"ב ומנחות כ"ב שהביאו ראי' לזה דר"י גופי' ס"ל בפ' נוטל דמעלין את המדומע בק"א אפי' מב"מ א"כ קשה על הר"ן דלפי טעמו בדשיל"מ מב"מ לא בטל דרבנן מודו בזה לר"י והא ביבש ביבש אף לר"י בטל א"כ קשה אמאי קא' בגמ' ביצה גבי עצים שנשרו מן הדקל דהוי דשיל"מ גם ביצה שנולדה ביו"ט שנתערב קא' משום דהוי דשיל"מ והא הוי יבש ביבש ובטל אף לר"י ע"כ קושי' והניח בצ"ע ובאמת לק"מ דביבש ביבש אף הר"ן ס"ל כטעמו של רש"י הנ"ל וכמ"ש המרהצו"ב והמקמ"ח והד"ח והברוך טעם והשערי שמחה והבאר יצחק הנ"ל ועי' בעה"ב ס"ק ד' שכ' נמי כן דביבש ביבש אף הר"ן ס"ל כטעמו של רש"י הנ"ל ומיישב קושי' הנ"ל מד' התוס' יבמות פ"ב וגם מיישב בזה קושי' הנ"ל מהא דכ' התוס' בחולין צ"ט דבאי' דרבנן אף לר"י בטל מב"מ והאריך בזה ועי' בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' שכ' נמי דביבש ביבש אף הר"ן ס"ל כטעמו של רש"י הנ"ל ועי' בחידושי מהרא"ל וברמ"ץ חאו"ח סי' כ"ז ובחידושי מהרשד"ם אות ד' דשיל"מ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בבאר יצחק שכ' ליישב עפ"ד הר"ן הנ"ל ד' התוס' בעירובין מ"ה ב' ד"ה ואבע"א שכ' דבס' דבריהם בעירוב הקילו אע"ג דהוי דשיל"מ ולכאורה קשה דהא בביצה ל"ט ב' מבואר דגבי עירוב נמי שייך דשיל"מ אבל לפ"ד הר"ן יש לחלק דדוקא גבי ביטול ברוב אינו בטל דהוי היתר בהיתר ומשום זה החמירו אף בעירוב אבל לד' רש"י דמשום עד שתאכלנו באי' כו' החמירו אף בס' י"ל דבעירוב לא החמירו בזה כי' עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' קפ"ט מ"ש בד' התוס' עירובין הנ"ל והאריך בזה ועי' במלא הרועים אות ד' דשיל"מ סי' י"א מ"ש והאריך בזה ולפ"ד מיושב קושי' הנו"ב הנ"ל על הר"ן יעוש"ה ועי"ש עוד בד"ח בד' בן המחבר שם מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל עפ"ד הפסקי תוס' בנדרים סי' פ' שכ' דבדשיל"מ ממילא שלא ע"י מעשה כלל לא נתבטל אף בא"מ ולפ"ז י"ל דלהרמב"ם אין לחלק בין ע"י מעשה או ממילא בכ"ע רק במב"מ לא נתבטל שכך כ' יראה לי לומר שאין לחלק דחדש בזה"ז יהי' חשיב דשיל"מ אף בשא"מ וכ' דלא כן הוא וטבל נמי לא חשיב כדשיל"מ ע"י מעשה כיון שהי' מוטל עליו להפריש בלא התערובות וכ' שפיר לא יהי' זה כטבל החמור עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק א' ב' ובחידושי מוהרא"ל ובחתם סופר חו' בחידושיו על ע"ז ע"ג ב' ובהגהות מנחת אהרן על הארוך מש"ך ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ו ובס' ברכת רצ"ה סי' צ"ט מ"ש ע"ד הרמב"ם הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד במלא הרועים סי' ט' שהביא מחלוקת הרמב"ם והמרדכי אי חשוב, דשיל"מ דבר שחוזר לאיסורו לשנה הבאה כגון חמץ בפסח כו' וכ' דתליא בטעמים של רש"י והר"ן דלטעם רש"י דעד שתאכלנו באי' כו' שפיר הוי דשיל"מ כיון שיכול לאוכלו בהיתר אבל לטעם הר"ן לא הוי מב"מ כיון שעדיין חוזר לאי' לשנה הבאה כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' שהק' דהא בכ"מ דאמרי' בנו"ט היינו ע"י טעימת קפילא כו' וא"כ איך אמרי' בטבל דבא"מ בנו"ט כו' ואיך שרי ליתן לנכרי טבל כו' דהא קי"ל דהנאה של כילוי אסור בטבל וכ' התוס' יבמות ס"ו דמה"ט אסור להאכיל לבהמתו כרשינים של טבל וה"ה להאכיל לנכרי ג"כ אסור כו' דהנאה של כילוי בטבל הוא רק אסור מדרבנן א"כ לכאורה י"ל דמש"ה מותר ליתן לעכו"ם לטעום דהוי סד"ר כו' אך ז"א דהא טבל הוי דשיל"מ ובדשיל"מ ל"א סד"ר לקולא וכ' ליישב ומתוכח שם עם הגאון ר' שלמה קלוגר והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בד' בנו של הצל"ח שכ דהך דינא של הרשב"א שכ' המחבר בסעי' ב' כו' תליא בהנך טעמים של רש"י והר"ן הנ"ל כו' ומיישב בזה קושי' הש"ך ס"ק ז' על המחבר והאריך בזה ועי' במלא הרועים שם אות ז' שכ' נמי כעין זה והאריך בזה ועי"ש עוד בד' בנו של הצל"ח ובמלא הרועים שם אות ו' שהביאו ד' הצל"ח פסחים ט' ב' שכ' דהא דדשיל"מ לא בטל היינו לענין אי' אכילה דשייך בי' ער שתאכלנו באי' כו' דא"א לי' לאכול היום ומחר דאם יאכל אותו היום אין לו עוד למחר ועכ"פ לא יאכל אותו כ"א פ"א ולכך לא יפסיד במה שאינו אוכלו היום דאם לא יאכל היום יאכל למחר אבל בטלטול דיכול לטלטל גם היום ומחר ל"ש דשיל"מ דעכ"פ הוא מפסיד בטלטול של היום וכן בהנאה כיון דאיכא הנאה שאינה של כילוי דיכול ליהנות היום ומחר ל"ש דשיל"מ ולכך בכל הנאות לא גזרו שלא לחלק בין הנאה להנאה כו' וכ' דכ"ז הוא לטעמו של רש"י אבל לטעם הר"ן הנ"ל משום דהוי מב"מ אין לחלק וראוי להיות אסבה"נ ובטלטול כו' והאריך בזה והמלא הרועים מפרש בזה מחלוקת הראב"ד והרי"ף בתערובות חמץ במשהו אי מותר בהנאה או אסבה"נ כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בבאר יצחק שהביא ד' הצ"צ סי' ס"ט שכ' בביצת טרפה שנולדה ביו"ט ונתערבה ברוב דאינה בטילה דאף דאי' טרפה אל"מ עכ"ז הא אי' שנולדה ביו"ט יל"מ כו' וכ' דדין זה תליא בב' הטעמים של רש"י והר"ן הנ"ל כו' והאריך בזה וכבר קדמו בזה בנו של הצל"ח שם ובפרמ"ג בשער התערובות ח"ג פ"ב ולא ראה הבאר יצחק ד' בנו של הצל"ח והפרמ"ג הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בחידושי מהרא"ל לעיל סי' ק' ובברוך טעם דין ג' פ"ד ובבשמים ראש סי' ב' בכסא דהרסנא שם ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' קמ"ז קמ"ט מ"ש בד' הר"ן הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד במרהצו"ב מה שהק' על הר"ן הנ"ל שכ' ליישב ד' הרי"ף כו' מהא דאיתא בנדרים נ"ח א' השביעית אוסרת כ"ש במינה לענין ביעור ופי' הר"ן דכיון שיכול לאכלו עתה קודם הביעור הו"ל כדשיל"מ דאינו בטל ומדקתני במינה משמע דבא"מ בטל הרי דאפי' בכה"ג שיש לו היתר עכשיו נמי בטל בשא"מ ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכבר קדמו בקושי' זו בשעה"מ פט"ז מהל' מכ"א הל' י' וכ' ליישב דע"כ לא כ' הר"ן דבדשיל"מ עכשיו אפי' בשא"מ לא בטל היינו כשההיתר שיש לו עכשיו הוא לעולם כגון פת שאפאה עם הצלי דאסור לאוכלו בכותח כיון שיל"מ לעולם בבשר משא"כ הכא גבי שביעית נהי דעכשיו יש לו היתר לאוכלו מיהו לאחר הביעור הוא נאסר וא"כ הו"ל כדשיל"מ דאסור עכשיו וניתר למחר דבשא"מ בטל כו' והאריך בזה והביא ד' השימוקו"ב בשם הריטב"א בב"מ נ"ג א' כו' והק' עליו והאריך בזה יעוש"ה וד' הריטב"א הם כד' הרמב"ן פכ"ש וקושי' השעה"מ על הריטב"א הוא כמו שהק' על השאגת ארי' ובנו של הצל"ח שם על הרמב"ן והם לא הביאו ד' הריטב"א. ובד' הצ"ל הנ"ל עי' בדרו"ח שם שהביא ד' התפל"מ שחולק על הצ"צ וס"ל דכיון דצריכין לביטול מכח אי' טריפות ממילא גם אי' יו"ט בטל והאריך בזה וגם עי' בתשובתו סי' ס"ה מ"ש בד' הצ"צ הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בבאר יצחק סי' כ"ח שכ' דדין זה של הצ"צ נ' דתלוי במ"ש הר"ש פ"ב דבכורים מ"ב כו' והרע"ב שם כו' וכ' דעכ"פ מוכת מהר"ש דס"ל דאף דיל"מ על אי' א' עכ"ז כיון דאל"מ לגמרי לא מקרי דשיל"מ ותמה על הצ"צ שלא הזכיר זה ועי"ש עוד בפרמ"ג ובשאגת ארי' החדש סי' מ"ש בד' הצ"צ הנ"ל והאריכו בזה ועי' בשערי שמחה שם שער ז' ענין אחע"א סי' י"ז מ"ש בד' הצ"צ הנ"ל ומ"ש בד' הגאון רע"א הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ב יש מי שאו'. עי' ש"ך ס"ק ז' שהק' על המחבר דאמאי כ' בשם יש מי שאו' דהכי מוכת נמי בש"ס פ"ק דביצה ג' ב' כו' והניח בצ"ע ועי' בפלתי ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ובעצ"ל ובבאר יעקב ובהגהות מנחת אהרן ובצל"ח בביצה ד' א' בחידושי בנו שם ובשעה"מ פ"ת מהל' מכ"א הל' י"א ובס' יהושע בסוף הס' ובמלא הרועים אות ד' דשיל"מ סי' ז' וביד אלי' בח' הכתבים אות ד' דשיל"מ ובס' ברכת רצ"ה סי' ק' ובס' חידושי מהרשד"ם אות ד' דשיל"מ מ"ס ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ג לפי שצריך כו' עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' דיש לשהות הכלים עד שלא יהי' ב"י דאז שרי מה"ת וכ"כ בסוף תשובת מ"ב אלא שכ' דהיינו דוקא להשתמש בהן בכולן יחד אבל בפ"ע לא כו' דאפי' בכל א' בפ"ע אסור להשתמש עד אחר מעל"ע דהא הרשב"א והעור לא כ' דלא הוי דשיל"מ אלא משום שצריך להוציא עליו הוצאות ובכה"ג דיל"מ מה"ת בלא שום הוצאות לכ"ע אסור כו' עכ"ד ואף דלמחר נמי יהי' אסור מדרבנן אפי"ה מקרי דשיל"מ כיון דלמחר יהי' מותר מה"ת ועי' בפלתי ס"ק ה' שהביא ראי' לזה מהא דכ' על חמץ בפסח דהוי דשיל"מ אע"ג דלאחר פסח מדרבנן אסור ועי' בישוי"ע ס"ק ו' שהביא נמי ראי' להש"ך מהא דכ' הרמב"ן בפסחים גבי חמץ כו' דמ"מ צריך להמתין עד אח"ז דחשיב דשיל"מ שאח"ז יהי' מותר מה"ת עכ"פ כו' וה"ה בזה וכ' אמנם יש מקום לומר דלענין הטעם עד שאתה אוכל באי' המתן עד אח"ז לענין אם שיהי' אח"ז מותר שייך ג"כ הך סברא דימתין עד שיהי' רק אי' דרבנן וגם ביטול ברוב אבל לענין הטעם שכ' הר"ן דשם היתר עלה כיון שיהי' לו היתר לאח"ז זה אינו שייך רק אם לאח"ז יהי' מותר לגמרי אז שם היתר עלה אבל אם לאח"ז יהי' עלה שם אי' כבר נתבטל כיון דחלוקין בשם זה אי' וזה היתר דאטו אי' דרבנן אין שם אי' עלה אמנם כו' דיש ב' טעמים בהא דאסרי' קדירה שאב"י לכתחלה או משום גזירה אב"י או משום דהקדירה קבלה טעם משובח ונאסרה וע"כ באיסורה עומדת ויש לחלק בין כ"מ לכ"ת דבכ"ח דא"א להפריד האי' ואמרי' דנ"נ יש שם אי' דרבנן עלי' לכתחלה אבל כ"מ דאפשר להפריד האי' ממנה ע"י הגעלה אין על הקדירה שס אי' כלל רק על המתבשל בתוכה וצריך להם טעמא דגזירה שאב"י אב"י א"כ גם לענין זה יש חילוק דבקדירה של מתכות שם היתר עלי' ואינה בטילה אבל בחרס בטילה דהוי כמו אי' והיתר עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ת' שהשיג ע"ד הפלתי הנ"ל דהא באו"ח סי' תמ"ז מבואר חמץ שיש ס' לאחה"פ מותר דלא עבר בב"י וה"ה יבש ברוב כו' וגם הק' ט"ד הש"ך מלקמן סי' ק"ט כו' וכ' דאולי בקדירה שאב"י דרבנן אטו ב"י וכה"ג ע"י תערובות לא גזרו עכ"ד ולפ"ד אין חילוק בין כ"מ לכ"ח ואף בכ"ח הוי דשיל"מ ועי' בחידושי מהרא"ל שהק' על הש"ך הנ"ל דכיון דלמחר עכ"פ אסור מדרבנן לא הוי דשיל"מ דלא הותר לגמרי כו' דהא כל הטעם דדשיל"מ דאמרו חכמים עד שתאכלנו באי' כו' והאיך נחמיר עלי' מטעם זה כיון דא"א לאכלו בהיתר ואם כונת הש"ך דלמחר נתיר לו באמת רק שהיום אנו או' עד שתאכלנו באי' תורה תאכלנו באי' דרבנן דהוי כהיתר מה"ת מ"מ כיון שהכלי עצמו אם הי' ניכר לא הי' מותר למחר דמ"מ אסור מדרבנן לא הוי דשיל"מ כו' וראי' מפ' הזהב דמשני דמיירי בנפל מחיצוח כו' וכ"כ הרמב"ם פ"ו ממע"ש כו' דמוכת להדיא דאף שיש לו היתר מה"ת כיון דמדרבנן אסור לא הוי דשיל"מ וטעמא רבה איכא דהא החכמים לא החמירו עליו שכיון שאפשר לאכלו בהיתר גמור ול"ל לאכלו באי' יאכלו בהיתר אף שמה"ת היתר גמור הוא אף כעת אבל אם היתרו אינו רק מה"ת מאי נפ"מ אם נתיר לו אי' זה שהוא דרבנן כעת או למחר שיש ג"כ אי' דרבנן ומ"ש תרתי דרבנן או האידנא דלא הוי רק חד דרבנן עכ"ד וצ"ל דס"ל כהפרמ"ג הנ"ל דאל"כ תקשי עליו מחמץ בפסח הנ"ל וכמ"ש הפלתי והישוי"ע הנ"ל ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ה' מה שהק' טל הש"ך הנ"ל והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' כ"ז שהק' על הש"ך הנ"ל דהא קי"ל בסי' ק"ג דבנטל"פ בעי' ג"כ רוב כו' וא"כ ההיתר דאב"י והי' נ"כ משום ביטול וממילא מותר מיד מטעם ביטול ועוד הק' גם בד' הרשב"א עצמו דנקט הטעם כיון דצריך הוצאות להגעיל לא הוי דשיל"מ הא גם בלא"ה גם אם יגעיל הא יחזור ויבלע מהמים עם הבליעה בכולו ומ"ט צריך שיהי' במים ס' נגד הכלי וא"כ אף בהגעלה צריכין לדון ביטול הבליעה במים ולא מקרי יל"מ כיון דסוף סוף ההיתר רק מכח ביטול ולומר דימתין עד אחר מעל"ע ויגעיל הא לרשב"א לשיטתי' גם בפגם ההיתר רק מכח ביטול ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בישוי"ע ס"ק ד' שהק' נמי כן על הרשב"א דאף בהגעלה צריכין לדין ביטול כו' וכ' דכונת הרשב"א לומר דכיון דמהני הגעלה אין על הקדירה שם אי' כלל ואינו מועיל הביטול ע"ז שפיר קא' הרשב"א דכיון דצריך הוצאות ומעשה עד שתהי' מותר אין שם היתר עליו ואף לטעם רש"י הנ"ל כו' ניחא וכ' דהיינו דוקא בקדירה של אי' אבל כלי בשר בכלי חלב בזה שפיר שייך לומר עד שאתה סומך על הביטול יותר נכון להגעילה וכיון דיש במים ס' אף בלי ביטול אין חשש דהיכא דיש ס' בחלב נגד הבשר אין זה דרך דכ"ז שיתבשל בה בקדירה הזה אין בחלב המתבשל טעם בשר וה"ה להיפך כיון דיש במים הנבלעים ס' וחנ"נ לא שייך שהכל מותר ובזה צריך הגעלה דעד שאתה סומך על הביטול חד בתרי יותר תסמוך על הגעלה עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל שם שהק' נמי קושי' זו על הרשב"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ד' שהק' על הרשב"א הנ"ל דא"כ כל האיסורים הוי דשיל"מ דאפשר להתירם ע"י ביטול ברוב או בס' וכל היכא שאנו מתירין איזה אי' ע"י ס' או ס"ם נימא דצריך לבטלו ברוב ביבש במינו או בלח ובא"מ בס' וכיון דאפשר לעשות מעשה המתירו נימא דהוי דשיל"מ כמו הגעלה ואע"ג דאין מבטלין א"ל הא זה רק דרבנן ודמי לחמב"פ דכ' הפוס' דהוי דשיל"מ כיון דמותר מדאורייתא וכמ"ש הש"ך להשהות הכלים שלא יהי' ב"י וא"ל דזה לא מקרי דשיל"מ מה שמתבטל ברוב או בס' כיון דאין ההיתר בגוף הדבר ואין האי' ניתר רק שמתבטל דא"כ גם בהגעלה למה הוי דשיל"מ הא ג"כ מצד ביטול אתינן עלה דבעי' שיהי' במים ס' לבעל אח האי' כו' וכ' ליישב וגם מיישב קושי' הגאון רע"א הנ"ל והאריך בזה ולבסוף כ' ע"ד הש"ך הנ"ל דא"ל דא"כ בכ"מ שמתירים מסד"ר או מס"ס יצטרך הכלי הגעלה כיון דהוי דשיל"מ או להמתין עכ"פ שלא יהי' ב"י דז"א דדוקא בכלי שנתערב בין הכלים דאנו דנין על הכלים הוי שפיר דשיל"מ אבל היכא דאנו דנין על האי' עצמו ומתירים מס"ס או מסד"ר ממילא גם הכלי מותרת דאיך נימא דהאי' גופי' מותר והכלי יהי' צריך הגעלה זה הוי תרתי דסתרי ואח"כ הביא קושי' הפלתי דלמה מתירין כלי עכו"ם מס"ס והא הוי דשיל"מ בהגעלה ומיישב דהתם דנין על האי' הנפלט מן הכלי ולא על הכלי גופי' עכ"ד ועי' לעיל סי' צ"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' עוד בש"ך שהביא ד' מהרש"ל שכ' דהיכא דלא בא ההיתר ממילא מכח זמן לא מקרי דשיל"מ והשיג עליו דאפי' בא ההיתר בלא זמן חשיב דשיל"מ כגון נדרים וכה"ג עכ"ד ועי' בפלתי שם ובתוי"ק ס"ק ב' ובמנח"י כלל ל"ע אות ת' ובד"ח חיו"ד סי' ט"ו בד' בן המחבר שם מ"ש ליישב ד' הרש"ל ועי' בעצ"ל מ"ש והאריך בזה ועי' בבית יהודא שהביא ד' הפ"ח שכ' להסתפק היכא דנתבטל האי' ויכול למכור בתערובות בדרך שאין לו שום הפסד אם מצריכים אותו לעשות וה"ל כדשיל"מ והגם דאיכא טרחא בטרחא מועטת כזאת מקרי דשיל"מ כמסקנת התוס' בההוא דקא' בשנכנס לירושלים ויצא כו' והשיג עליו וכ' דלא הוי דשיל"מ כו' והאריך בזה בדברים נכונים יעוש"ה:

ד בהג"ה טעמו בטל. עי' ט"ז ס"ק ט' ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' מ"ש על הט"ז ועי' בבית יהודא מ"ש על הפרמ"ג ומיישב ד' הט"ז והאריך בזה ועי' בש"ך ס"ק ט' מה שהק' על המחבר והאריך בזה ופ' דאף הוציאו שלם טעמו לא בטל ועי' בפלתי ס"ק ו' ובחו"ד ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ובדרו"ח מהגאון רע"א מערכה ו' מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה ועי' פרמ"ג בשער התערובות ח"ג פ"ב שכ' מתחלה דדין זה תלוי בין הטעמים של רש"י והר"ן דלרש"י דהטעם דעד שתאכלנו באי' כו' אי סלקוהו ולית בי' ממשא אלא טעם אעפ"כ לא בטל ולטעם הר"ן בטל דדם הפר והשעיר ממשו הוא ואח"כ דחה זה דלר"י אף טעמו לא בטל במינו וראי' כו' מחולין ק"ח מפליט לא פליט והביא ד' המנח"כ ח"ש פ"ב שהביא ראי' דדשיל"מ אף טעמו לא בטל מד' הרמב"ם פט"ו ממכ"א הל' ט' כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש לדחות ראי' הפרמ"ג הנ"ל מהא דמפליט לא פליט כו' ומ"ש ע"ד הש"ך הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ו' שכ' דבר חדש בזה דאע"ג דגם טעם לא בטל מ"מ בדאיכא ב' טעמים דהיינו נ"ט בר נ"ט שפיר בטל דאע"ג דקי"ל צ"ט בר נ"ט דאי' אסור מ"מ בדשיל"מ י"ל דמותר צ"ט בר נ"ט אע"ג דהוי ואי' דהא באמת כבר נתבטל בס' והוי היתרא והיכא דהמאכל מתקלקל מותר לאכלו מיד רק דחכמים אמרו להמתין כדי שיברר ההיתר אבל אין כאן שם אי' ע"ז כלל וגם כ' הר"ן דמקרי היתר בהיתר כו' אבל שם אי' לא נקרא עליו עכשיו בודאי כו' וכיון דאינו נקרא עליו שם אי' וגם נתבטל בס' א"כ י"ל דשפיר הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא דהא הוא היתר מכל צד רק דחכמים הצריכו להמתין ושלא לאכלו וזה רק בנו"ט א' אבל בב' נו"ט דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא י"ל דשרי אף בדשיל"מ דאע"ג דגם משהו אסור בדשיל"מ מ"מ נ"ט בר נ"ט י"ל דשרי דנ"ט בר נ"ט לא הוי אף טעם משהו וכמ"ש הריטב"א חולין קי"א הובא בראש יוסף שם דבחמב"פ שרי נ"ט בר נ"ט דלא הוי אף טעם משהו כו' א"כ שפיר י"ל כשיש ב' טעמים כו' דלא הוי אף טעם משהו ושרי אף בדשיל"מ והרי דעת כמה פוס' דאפי' בטעם א' שרי וכמש"פ הרמ"א רק דאנן לא קי"ל הכי כו' אבל בב' טעמים י"ל דלכ"ע שרי בדשיל"מ בדאיכא ס' מטעם נ"ט בר נ"ט דהתירא ומיישב בזה ד' הש"ך ס"ק ח' שכ' לשהות הכלים עד שלא יהי' ב"י כו' וגם מיישב בזה קושי' הגאון רע"א סי' כ"ז על הרשב"א שהבאתי בס"ק הקודם כו' והאריך בזה ואח"כ כ' עוד טעם דהיכא דאיכא ס' א"י לאסור עוד בטעמו עפ"ד הט"ז סי' צ"ב דחתיכה שנאסרה במשהו א"י לאסור עוד במשהו כו' א"כ גם לענין דשיל"מ אם מתחלה בלע רק משהו א"י לחזור ולאסור כו' והאריך בזה ואח"כ כ' ולענין נוטל"פ בדשיל"מ נ' לכאורה דתליא בהנך דיעות בדבר שאסור במשהו אי נוטל"פ אסור כו' אבל להנך דס"ל דהוי משהו א"כ אסור אף בדשיל"מ אמנם אי איכא תרתי נוטל"פ וגם נ"ט בר נ"ט י"ל דשרי מטעם הנ"ל דאע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט דאי' מ"מ כיון דהוי לפגם שוב הוי היתר והוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ונ"ט בר נ"ט אף משהו לא הוי כו' וסיים בצ"ע ולבסוף הביא ד' הר"ן פגה"נ במה שהק' על הרי"ף מדגים שעלו בקערה כו' ומאי קושי' דשאני נ"ט בר נ"ט דאפי' טעם משהו לא הוי לכך שרי מזה נ' שדעת הר"ן דנ"ט בר נ"ט הוי עכ"פ טעם משהו עכ"ד וכן מבואר להדיא בר"ן חולין קי"א ב' דנ"ט בר נ"ט הוי טעם קלוש ולפ"ד הר"ן צ"ל כטעם הב' של העה"ב הנ"ל וכעת ראיתי בפרמ"ג בסי' שאח"ז בש"ד ס"ק א' שכ' ע"ד הש"ך שם ס"ק א' שכ' ומלת וכה"ג קאי אב"ת ודשיל"מ הרי שס"ל להפרמ"ג דבדשיל"מ נוטל"פ מותר ולא ראה העה"ב הנ"ל ד' הפרמ"ג אלו שהרי לא הביאו אך הפ"ת שם ס"ק א' השיג על הפרמ"ג וכ' עליו דז"א דבדשיל"מ אפי' פגום בעצמו לא בטל דהא אין הטעם משום חשיבות ול"ש לומר והואיל ופגום בטל חשיבותי' וכ' דכ"מ בס' תפארת למשה בשם או"ה:

.(ה) אע"פ שי"א. וכ' הש"ך ס"ק י"א כלומר והעיקר דאינו כן דלא מקרי דשיל"מ הואיל ולצלי לא נאסר מעולם עכ"ד והוא מד' התה"ד סי' ק"ע שכ' וז"ל ואע"ג דרב אלפס וראבי"ה פליגי בהך סברא כדאיתא במרדכי פגה"נ אההוא פת דנאפה עם הצלי דרב אלפס חשיב לי' דשיל"מ הואיל ויכול לאכלו עם בשר ולראבי"ה לא חשיב דשיל"מ משום דלבשר לא נאסר מעולם ולכותח עדיין הוא אסור כו' מ"מ ז' דד' ראבי"ה כאן הוא עיקר מהא דפ' הערל דקא' ר"א סיפא ה"ט משום דהוי דשיל"מ ולכך אין התרומה בטילה ויכול הכהן לאוכלה וקא' הא דר"א בדותא הוא דממ"נ אי לכהן משרא שרי אי לישראל מיסר קאסיר פי' לכהן הוא שרי אפי' בלא ביטול ולישראל עדיין הוא אסור היינו ממש כסברת ראבי"ה ואע"ג דאפשר דיש לחלק מ"מ נ' דכיון דטעמא משום דשיל"מ וההוא אינו אלא מדרבנן לא דייקינן כולי האי להחמיר עכ"ל והי"א שהביא רמ"א הוא דעת הרי"ף הנ"ל ולא ידענא אמאי לא הביא התה"ד ד' הר"ן נדרים נ"ב א' ד"ה ונתערב דהביא שהק' על הרי"ף מהא דר"א דפ' הערל הנ"ל וכ' ליישב וז"ל ומתחזי לי דהא דפרכי' עלי' מיהא ודאי בדותא היא דהתם ה"ק כיון ולישראל לעולם אסור למה נחמיר אצל ישראל מפני התירא של כהן אינו בדין אבל פת שאפאה עם הללי בתנור כיון שיש לו ולכל אדם הותר בה עכשיו ראוי להחמיר בביטולה כו' עכ"ל הרי שהר"ן מיישב קושי' הנ"ל מהא דר"א ומחלק ואפשר דהא דכ' התה"ד הנ"ל דיש לחלק כונתו כמ"ש הר"ן הנ"ל לחלק ומ"מ הי' לו להביא ד' הר"ן הנ"ל ועי' בכרתי ס"ק ט"ו שכ' לחלק בין חרי גברי לחד גברא וכונתו כד' הר"ן ולא הביא ד' הר"ן הנ"ל וראיתי בישוי"ע לעיל סי' ס"ט ס"ק י"ג שהביא ד' התה"ד הנ"ל מה שהק' על הרי"ף מהא דפ' הערל הנ"ל וכ' ליישב דשם ב' שמות הם חולין ותרומה ולענין אי' והיתר זה שם תרומה עלה שאינו נאכל רק לכהנים וזה שם חולין עלה שנאכל לכל אדם אבל כאן החתיכה ששהה ג"י בלא מליחה שם היתר עלה כיון דלאוכלה חי מותרת כיון שא"צ מליחה ואי משום שאיננה ראוי לאוכלה אי אפשר לצלותה ואי משום דאין אוכלין אותה מבושל מ"מ לא מקרי חתיכה דאיסורא דהרי אף דבר שמותר לאח"ז שם היתר טלה וכ"כ בפת שאפשר לאכלה עם הצלי הכי נימא דשם אי' עלה כיון דא"י לאוכלה עם הכותח הגע עצמך בב"ת מקרי התירא בלע לענין נ"ט בר נ"ט הכי נימא דתרומה מקרי התירא בלע ומעתה ראי' התה"ד מש"ס דיבמות נדחית עכ"ד ולא ידעתי אמאי לא הביא ד' הר"ן הנ"ל שמיישב מהא דפ' הערל הנ"ל וגם מה שמקשה על התה"ד י"ל דמ"ש התה"ד הנ"ל דאפשר דיש לחלק כונתו כמ"ש הישוי"ע הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ט"ו שהביא ד' הרי"ף והביא ד' המרדכי בשם ראבי"ה שם שתפס עליו מהא דפ' הערל כו' וכן כאן עם בשר לא נאסר מעולם והר"ן בנדרים נ"ב יישבו דל"ד לשם כיון דמותר לכל עכ"ד ובאמת במרדכי שם לא הק' מהא דפ' הערל רק התה"ד הק' על הרי"ף הנ"ל והביאורי הגר"א לא הביא ד' התה"ד הנ"ל עוד כ' הישוי"ע שם אמנם מה דקשי' לי על הרי"ף מחולין קי"א ב' כו' צנון שחתכו בסכין של בשר מותר לאכלו בכותח וקא' הטעם דצנון אפשר לטעום קודם שיאכל בכותח דהוא התירא כו' וקשה מה בכך דצנון אפשר למטעמי' הרי אסור במשהו כיון דאפשר לאכול הצנון בלי כותח הוי דשיל"מ דאסור בהנאה כו' ע"כ קושי' וכ' ותמי' לי שלא הרגישו הקדמונים בזה וכ' ליישב ובאמת הרמב"ן במלחמות פסחים ע"ו הק' קושי' זו על הרי"ף הנ"ל ולא ראה הישוי"ע ד' המלחמות אלו שכבר הקדימו בקושי' זו ועי' בתשובת רע"א סי' קפ"ט שהק' נמי קושי' זו מהא דחולין על הרי"ף הנ"ל והאריך בזה וגם הוא לא ראה ד' המלחמות הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו עוד תמה הישוי"ע שם דאמאי לא הזכירו האחרונים ד' הרי"ף גבי פת שאפאה עם הצלי כו' דהוי דשיל"מ דהרי אפשר שלא יאכל הפת עם כותח וא"כ ה"ה בזה הרי אפשר שיאכלנו צלי ולא מבושל עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק י"א שהביא ד' הרי"ף הנ"ל וכ' דכן הוא דעת הר"ן נדרים נ"ב וכן נ' דעת רש"י שכ' בס"פ משילין דשיל"מ למחר יוליכוהו או היום יאכלוה כאן וכ' וראוי להחמיר בזה ודלא כהמחבר לעיל סי' ס"ט סעי' י"ד עכ"ד ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' י' שהאריך הרבה בזה וסיים דיש לחוש לד' הר"ן והרי"ף שכ' דאף בכה"ג הוי דשיל"מ ומה גם דכן נ' מד' הר"ש ורבינו וכל המפרשים כו' וכן הסכים הפר"ח עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק ה' שהביא ד' הפר"ח והשעה"מ הנ"ל וכ' דהפר"ח סותר ד"ע דלעיל סי' צ"ו גבי צנון כו' עד שיטעמנו שאין בו טעם בשר וכ' הש"ך בס"ק ה' דלכתחלה אין לאוכלו בחלב ע"י טעימה ובפר"ח שם חולק עליו דשרי לכתחלה דהא לשנא דגמ' צנון שחתכו בסכין מותר לאוכלו בחלב משמע דאף לכתחלה שרי ולפ"ד הרי"ף ודאי דאסור לכתחלה דאע"ג דליכא טעמא מ"מ הוי דשיל"מ לאוכלו בבשר דומיא דפת שאפאה עם הצלי כו' גם לעיל סי' צ"ט סעי' ה' בהג"ה בחלב שנפל במים ונתבעל בס' דשרי לבשל וכ' הש"ך ס"ק כ"ג דאפי' לכתחלה שרי וכ"כ הפר"ת שם ולשיטת הרי"ף יש להחמיר בזה ג"כ לכתחלה דהוי דשיל"מ כה"ג אף בא"מ והק' מחמץ קודם פסת שנתערב דבטל בס' הא יש היתר לאוכלו קודם פסת וכל שיש לו היתר עכשיו אף בא"מ לא בטל וגם בלא ד' אן יש להקשות בנתערב מב"מ כגון דגן שצמח כשאר דגן שבטל בס' והרי יל"מ קודם פסח לאוכלו בהיתר ולמה לא נימא דהוי דשיל"מ דבמב"מ לכ"ע דשיל"מ לא בטל ומה חילוק יש בין שיש היתר לאוכלו למחר או שיש היתר לאוכלו תיכף וכ' ליישב עפ"ד השעה"מ שם שכ' ליישב הקושי' מנדרים נ"ח גבי שביעית כו' והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש על הרי"ף הנ"ל והאריך הרבה בזה והשיג על הפר"ח הנ"ל וכ' די"ל דגם הרי"ף מודה בדין זה דסי' ס"ט הנ"ל כו' וכ' דמד' הירושלמי בפ' הנודר והביאו הרא"ש שם סי' ג' ואלו נדרים מאי איתעביד להו כדשיל"מ או כדבר שאל"מ כו' מוכח דלא כהרי"ף הנ"ל וכ' דמד' הרמב"ם פ"כ מהל' מע"ש משמע נמי דלא כהרי"ף שכ' דבירושלים יאכל הכל בטהרה דהוי כדשיל"מ משמע דדשיל"מ לא הוי באמת וגם כ' דעי' בפלתי לפ"מ שביאר מוכח ג"כ דלא כהרי"ף וכן דעת הרבה פוס' כו' וכ"נ עיקר עכ"ד ועי' בביאורי הגר"א שם שכ' וע"ל סי' ק"ח סעי' א' בהג"ה שפ' דלא כהרי"ף שכ' ואם אפה פת עם ככר כו' מותר בשניהם וכטעם הא' שכ' הרי"ף שם דלוי לא שרי אלא בדיעבד עכ"ד ועי' עוד בביאורי הגר"א לקמן סי' ק"ח ס"ק ט' שכ' נמי כן דמוכח משם דלא כהרי"ף כו' וסיים דמ"מ העיקר כתי' הא' של הרי"ף עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"א שהק' על הרמ"א דסי' צ"ט הנ"ל מד' הרי"ף הנ"ל כו' וכ' ליישב דהתם כבר מבוטל היתר בהיתר קודם שבא לידי דשיל"מ ושוב אינו תו"נ ובהא מודה הפר"ח דלא קי"ל כרי"ף בזה כו' וסיים ומ"מ יראה לדינא כהמחבר והרב והש"ך ושאר פוס' וכ"כ הר"ן בזה דכה"ג לא מקרי דשיל"מ ואף במינו בטל עכ"ד ועי' בפ"ת ס"ק ח' מה שהביא בשם תשובה מאהבה בזה ועי' לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ד מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה אחר כותבי הנ"ל ראיתי בנו"ב הנדפס מחדש בסוף הס' שכ' להגאון ר' אלעזר פלעקלס מענין הפלוגתא דהרי"ף והראבי"ה הנ"ל וכ' דדעת רש"י ביבמות פ"ב כהראבי"ה כו' ול"ק מד' רש"י סוף ביצה גבי מים ומלת כו' דהתם ר"א הוא דקא' הטעם משום דשיל"מ כו' ולר"א אף שהוא מותר לדבר שלא נאסר מקרי דשיל"מ אלא דאנן קי"ל דר"א בדותא היא וכ' דד' הרמב"ם פ"ד מהל' ביכורים נוטה לדעת ראבי"ה כו' והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הרמב"ם דהל' מע"ש הנ"ל דמוכח דס"ל כהראבי"ה הנ"ל ועי"ש בסוף הקונטרס בד' הגאון ר' שלמה הכהן מו"ץ דווילנא מ"ש בדעת הרמב"ם והאריך בזה וכ' אח"כ דבעיקר המחלוקת של הרי"ף וראבי"ה הנ"ל וגם בדשיל"מ למחר ואח"כ יחזור לאיסורו כמו בחמב"פ דנחלקו הרמב"ם והמרדכי אי מקרי דשיל"מ נ' דתליא בין ב' הטעמים של רש"י ביצה ג' ב' ושל הר"ן בנדרים נ"ב שהבאתי לעיל ס"ק א' והאריך בזה יעוש"ה:

ו מחמת דם עי' ט"ז ס"ק י' ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י' מ"ש דיש ללמוד מדבריו דין חדש דהא דבמינו ברובא בטל היינו כשיש שם ממשו הא פליטה אף רוב א"צ כו' וזה לא נתבאר בשום פוסק וצ"ע רב עכ"ד ועי' בבית יהודא שהביא ראי' להט"ז מפסחים מ"ד ב' דיליף מגיע"נ דטכ"ע כו' והאריך בזה ועוד כ' שם ליישב קושי' החו"ד ס"ק ה' על הט"ז דהא בדשיל"מ אזלי' בתר שמא כו' ומ"ש ע"ד החו"ד ס"ק ו' במה שמיישב ד' הרמ"א והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

ז שלא הי' ניכר. והוא מד' המרדכי פ"ק דשבת סי' רנ"ט העתיקו הש"ך ס"ק י"ב וכ"פ המחבר באו"ת סי' ש"כ סעי' ב' כהמרדכי ועי' במג"א שם ס"ק ה' ועי' בבית מאיר באה"ע סי' קס"ט סעי' מ' שהק' ד' המרדכי אהדדי דבסוף תולין סי' תשל"ז הק' בשם רבינו משולם בהא דאמרי' ביבמות יבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שא"א בלא צחצוחי רוק מהא דתניא בזבחים פ' התערובות ר"י או' בשם ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק אבל משמע לכ"ע דדם מבטל רוק א"כ ה"נ נימא הכי ותי' בתי' הב' א"נ ל"ל ביטול ברוב אלא בדבר שהי' ניכר בפ"ע תחלה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחלת ביאתו לעולם מעורב כו' ל"ל דבטל עכ"ל הרי דכ' להיפך דהיכא דאינו ניכר לא בטל ע"כ קושי' והאריך בזה והניח בצ"ע וכבר קדמו בקושי' זו בפלתי ס"ק ח' ולא ראה הב"מ ד' הפלתי שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב דשם גם אין דבר המבטלו ניכר כי הרוק והדם בא בפעם אחד וכן בזב שראה קרי דא"א בלא צחצוחי זיבה בא הזיבה והקרי כא' משא"כ כאן היין עומד מע"ש ובשבת זב לתוכו יין מענבים נתבטל תיכף דהיתר ניכר ולא האי' עכ"ד וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק י"א ובסי' ס"ט במשב"ז ס"ק ל"ה כהפלתי וכ"כ ס"ק ז' כהפלתי והביא ד' הפלתי הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ד ובספרו צל"ח פסחים ל"ד ב' ובספרו דורש לציון דרוש י"ג בהג"ה מבן המחבר שם ובשערי תורה תיג כלל ג' פרט ד' ובישוי"ע באה"ע שם במוסגר ס"ק י"ט שכ' נמי ליישב כהפלתי הנ"ל ועי"ש עוד בנו"ב מה שהק' על המרדכי דשבת הנ"ל מכלאים פ"ז מ"ת המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור כו' ועוד הק' משבת ס"ה ב' דאיתא דאין טובלין בנהרות ביומי ניסן דשמא ירבו נוטפין על הזוחלין כו' והאריך בזה ובסי' נ"ה שם מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה וכ' אח"כ דממשנה הנ"ל יש להקשות להיפך על המרדכי דחולין הנ"ל כו' דהרי במעביר עציץ נקוב תנן אם הוסיף מאתים אסור ודייקינן מיני' בחולין הוסיף אין לא הוסיף לא ואם לא הוסיף מאתים מותר והיינו שגידולי האי' בטילים במאתים בגידולי ההיתר כמו שפירש"י שם כו' ולד' המרדכי אכתי ל"ש כאן ביטול דהא הגידולין שהוסיף מעולם לא הי' עומדים בפ"ע ובתחלת ביאתם לעולם תיכף הי' מעורבים עם גידולי ההיתר וכ' דמזה מוכח כד' הצל"ח הנ"ל דעיקר סברת המרדכי בזה שראה קרי ויבמה שרקקה דם הוא מטעם שהמבטל לא הי' ניכר מעולם והכל הולך אחר המבטל ולפ"ז א"ש במעביר עציץ נקוב בכרם דבטל אם לא הוסיף מאתים הואיל וגידולי ההיתר כבר הי' להם הוי' וניכרים קודם שהעביר העציץ בכרם ושפיר מבטל גידולי האי' אם לא הוסיף מאתים עכ"ד ועי' בהג"ה בדורש לציון שם שכ' דלכך לא נתבטלה האחת שנתקדשה בתוך אחיות הפנויות דגם כאן שייך סברת המרדכי דכיון שנתערבה מתחלת איסורה ל"ש בה ביטול כמו ביבמה שרקקה דם וכ' עליו דלפי סברתו בצל"ח הנ"ל ל"ש כאן סברת המרדכי דבשלמא ביבמה שרקקה דם שהי' הדם נבלע בבשרה דהא מיירי במוצצת הדם ולא הי' עליו שם רוק ולכך לא נתבטל צחצוחי רוק כיון שלא הי' להדם שהוא המבטל עמידה בפ"ע אבל הכא הלא המבטל היינו ד' אחיות הפנויות שלא נתקדשו הי' להם הוי' בעולם שהי' פנויות כמו שהם גם עתה ואדרבה אותה אחות שנתקדשה שעלי' חל האי' לא הי' לה באי' הוי' בעולם דבשעה שנתקדשה וחל עלי' אי' א"א כבר היתה מעורבת בין שאר האחיות ואז דין הוא שתתבטל ביותר והיא ממש הדמיון לענבים שבגיגית ואח"כ כ' ליישב ד' אביו דסברתו דעכ"פ הי' לזו שנתקדשה הוי' בעולם כמו שהי' לשאר אחיות וכל ה' אחיות כבר הם בעולם ואין יתרון להמבטל מהמתבטל ואין זה דומה לענבים שבגיגית דשם לא הי' קודם התערובות להמבטל דמיון להמתבטל דיין שהוא בגיגית קודם שבת כבר הי' יין קודם שיצא יין מענבים שנתערב בהם יין הנפלט מענבים בשבת וקודם התערובות לא הי' ליין היוצא מענבים שום הוי' בעולם דכ"ז שהי' בתוך הענבים הי' נחשב לאוכל ולא למשקה ואינו נעשה יין עד שנפלט ואז נתבטל תיכף ביין שהי' מאתמול בגיגית עכ"ד וא"כ שפיר ד' הצל"ח הנ"ל ועי"ש עוד בהג"ה שתמה על הרמ"א שהביא דינו של המרדכי ולא חש לדעת התוס' דלית להו דין זה של המרדכי דהתוס' בב"ק ס"ט א' ד"ה כל כ' וז"ל דמה שגדל אח"כ בטל אף דהוי דשיל"מ מ"מ מדאורייתא בטל ברוב עכ"ל ולפ"ד המרדכי לא מקשים מידי דהא מה שגדל אח"כ לא הי' ניכר קודם התערובות ובטל אף שיל"מ והביא ד' השימקו"ב שכ' לתרץ קושי' התוס' וגם הביא ד' המג"א סי' שי"ח סדק ת' שמרמז ע"ד התוס' הנ"ל שהם סתירה לד' המרדכי אבל עכ"פ התוס' דלא מתרצים כן ע"כ לית להו דין של המרדכי ע"כ קושי' ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ט"ז שכ' ע"ד הרמ"א מהא דב"ק ס"ט א' ועי"ש בתוס' ד"ה כל ואע"ג דדשיל"מ כו' ולפמ"ש כאן ניחא עכ"ד וכונתו כד' הג"ה הנ"ל דמד' התוס' מוכח דלא כהמרדכי הנ"ל ועי' בחידושי רע"א שכ' נמי לכאורה דעת התוס' ב"ק ס"ט א' ד"ה כל אינו כן וכבר רמז לזה המג"א סי' שי"ח ס"ק ח' נם נ' כן מדעת הר"ן ממ"ש בנדרים נ"ח א' עלה דאמר ר"ש אף אני לא אמרתי אלא לביעור עי"ש דמדין דשיל"מ אף הגידולין ולא הי' ניכרים בפ"ע לא בטילי בעיקר עכ"ד ועי' בהגהות בית מאיר שכ' נמי על הרמ"א עי' בתוס' ב"ק ס"ט א' ד"ה כל לא משמע הכי וצ"ע עכ"ד ועי' במקמ"ח שתמה נמי על הרמ"א מד' התור הנ"ל והביא ד' הביאורי הגר"א הנ"ל ועי' בעצ"ל ובגליון מהרש"א בב"ק שם ובהגהות חתם סופר שם ובהגהות מהר"ץ חיות שם ובהגהות ר' יצחק אייזיק חבר שם שתמהו נמי כן על הרמ"א מד' התוס' הנ"ל ועי' במשכנות יעקב חאו"ח סי' קכ"ח שהק' נמי על הרמ"א מד' התוס' ומד' הר"ן נדרים נ"ח הנ"ל ומד' רש"י במנחות ס"ט ב' ד"ה והוסיפה כו' דמכולהו משמע דאף שלא הוכר האי' הוי דשיל"מ ולא בטל ושמא יש לחלק בין דאורייתא לדרבנן עכ"ד אבל באמת לק"מ וכמ"ש בהג"ה שם ליישב די"ל דגם התוס' ס"ל כהמרדכי ומה שהכריחו לתרץ דדשיל"מ מדאורייתא בטל לא משום שהפרי עצמה נתגדל בכמות בזה שפיר שייך סברת המרדכי אלא שהוכרחו לתרץ בשביל אותן פירות שיגדלו ויצאו מן האילן אתר שאמר כל המתלקט כי יש אילנות שאינן מוציאין כל הפירות בבת אחת ולפעמים אחר שנתמלא האילן בפירות צומחין אחריהן עוד פירות וא"כ כונת התוס' שכ' מה שיגדלו אח"כ בטלו היינו אותן פירות שנתאחרו לצאת וע"ז שפר הק' שלא יתבטלו דהוי דשיל"מ דהא אותן פירות ג"כ עומדין בפ"ע ואלו הי' משגיח עליהם הי' ניכרים בעוד שהי' קטנים וירוקין משאר פירות אשר כבר נתגדלו דכל פרי ופרי עומד בפ"ע ועתה אינן ניכרין וזה שפיר הוי דשיל"מ ולא בטל ולכך צריכין התוס' לתרץ דמ"מ מדאורייתא בטל עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי קושי' החידושי רע"א והמשכנ"י מד' הר"ן נדרים נ"ח הנ"ל דהתם נמי הגידולין שנתגדלו עומדין בפ"ע וניכרין כשהן קטנים רק עתה אינן ניכרין והוי שפיר דשיל"מ אף לפ"ד המרדכי הנ"ל ולק"מ קושי' החידושי רע"א והמשכנ"י הנ"ל וכעת ראיתי בשעה"מ פ"ה מהל' יו"ט הל' כ' שהק' נמי ד' המרדכי הנ"ל אהדדי וכ' ליישב כמ"ש הפלתי והצל"ח והנו"ב והחו"ד והגהות דורש לציון הנ"ל וגם הק' שם מד' התוס' ב"ק ומד' הר"ן נדרים הנ"ל וכ' ליישב די"ל דע"כ לא כ' המרדכי אלא דוקא באי' דרבנן אבל באי' דאורייתא מודה שהרי המרדכי פ"ק דשבת כ' ע"ז וז"ל ואפי' עצים שנשרו מהדקל מותרין להסיקן ביו"ט ע"י שמרבה עליהן עצים כיון דליתי' לאיסורא בעיני' אע"ג שהעצים הם בעין כ"ש הכא כו' וא"כ איכא למימר הבו דלא להוסיף עלה דע"כ לא שרינן התם כו' מטעם דמקלא קלי איסורא אלא באי' מוקצה דרבנן אבל לא באי' דאורייתא והיינו כד' המשכנ"י הנ"ל שכ' דיש לחלק בין דאורייתא לרבנן ואח"כ הק' ממ"ש הרמ"א באו"ת סי' שי"ח סעי' ב' ואם קצץ פרי מן המחובר לחולה בשבת אפי' הי' חולה מבעו"י אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה וקשה שהרי מה שגידל בטל ברוב ואי משום דהוי דשיל"מ הא כל שלא הוברר האי' מתחלה שרי כו' אם לא שנאמר דגידולים חשיבי ואי' ניכר כיון שתמיד הם גדלים ועומדים ומתרבים על העיקר עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי הקושי' שהק' מד' התוס' ב"ק וכמ"ש בהגהות דורש לציון הנ"ל וכן ל"ק נמי מד' הר"ן נדרים נ"ח ומד' רש"י מנחות הנ"ל וכמ"ש וא"צ לחלק בין אי' מוקצה דרבנן לבין אי' דאורייתא ושפיר ד' המרדכי והרמ"א הנ"ל עוד הק' השעה"מ שם על המחבר באו"ת סי' שצ"ז סעי' י' שפ' גבי שנים שלקחו בהמה בשותפות דבהמה אסורה כו' מטעם דינקי תחומין מהדדי וא"כ ע"כ דה"ט דאע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו מתבטל ברוב אפי"ה ה"ל דשיל"מ ולא בטל כדאמר ר"א ואלו בסי' ש"כ סעי' ב' פ' כהמרדכי וע"כ ה"ט משום דכל דלא הוכר האי' ונתערב אח"כ אלא מעט מעט שיוצא הוא מתערב ל"א בהא דשיל"מ לא בטל וא"כ קשה מ"ש מהא דבהמה דאסרי' מטעמא דינקי תחומין הא ה"נ דכותה ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל בב"ק ובביצה ל"ז ב' שציין ע"ד התוס' דב"ק וביצה וכונתו להקשות כקושי' השעה"מ וכן ציון בהגהות מהר"ץ חיות בביצה שם ע"ד התוס' ב"ק הנ"ל וכ' השעה"מ דיש לחלק דהתם שאני דלא הוכר האי' כלל שהרי היין בעודו בתוך הענבים הם מותרים באכילה ונמצא דחלק האי' לא בא אלא בשעה שיוצא מן הענבים וא"כ כיון דבאותה שעה מתערב עם המשקין שיצאו מאתמול מש"ה שרי ול"א בהו דשיל"מ משא"כ הכא אע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו לא הוכר אי' בעין אלא תיכף שהוא מתגדל מתבטל הא מיהא חלק חבירו שממנו יונק ונתגדל דבר הניכר הוא והרי הוא אסור לו היום וא"כ ה"ל הוכר האי' שהרי הוכר האי' שממנו יונק ונתגדל עכ"ד ועי' בישוי"ע סי' שי"ח ס"ק ה' שהק' נמי על הרמ"א קושי' השעה"מ הנ"ל וגם הק' מד' התוס' ביצה ל"ז הנ"ל וכ' ליישב והאריך בזה ובסי' ש"כ ס"ק י' מ"ש בד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה ולבסוף הק' משבת כ"ט א' מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כו' דמשני דעביד כדר"י דמרבה עצים מוכנין ומסיקן ובזה קשה הא הוי דשיל"מ אף במקלא קלי אי' כיון דיש לו עיקר בתורה דומה לדאורייתא וכמו הקדש כו' אמנם לפ"ד המרדכי הנ"ל א"ש דשם לא הי' מעולם שם אי' עלה דהרי בעת הסקה שנתבטל לא הי' עדיין שם מוקצה עכ"ד ושפיר ר' הרמ"א ומרדכי הנ"ל ועי' בבית מאיר סי' שי"ח וסי' שצ"ו מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בפלתי שהק' על הרמ"א מהך דאו' סלע בתוך כיס זה הקדש מעל דהק' התוס' דלבטל ברובא וכ' דאפי' דהוי דשיל"מ הא אינו אלא מדרבנן והכ"מ כ' באמת דהוי דשיל"מ וקשה הא אין האי' ניכר מעולם באמירת פיו דהוי הקדש תיכף נתבטל בכיס וההיתר הי' מקדם ניכר ועומד כל הכיס בחזקת היתר ומ"מ הוי דשיל"מ ע"כ קושי' וכן הק' בהגהות דורש לציון שם וכ' ליישב די"ל דהתוס' כ' זה משום אידך דתני שם פרוטה של הקדש שנפל לתוך הכיס עכ"ד וכן ראיתי בברוך טעם בשער התערובות דין א' פ"ד שכ' נמי כן דקושי' התוס' הוא מהא דפרוטה של הקדש כו' וכ' דמדהק' התוס' מפרוטה של הקדש ולא הק' על הדין האו' פרוסה בכיס זה הקדש מזה מוכת דס"ל להתוס' כהמרדכי הנ"ל ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ט"ו בד' בן המחבר שם שהביא למי ד' הפלתי הנ"ל ותמה עליו וכ' דהמעי' בתוס' שם יראה דקושי' הי' על פרוטה של הקדש כו' ולא על האו' פרוטה בכיס כו' והטעם י"ל לפמ"ש החו"ד סי' ק"א ס"ק ה' עכ"ד והיינו כהגהות דורש לציון והברוך טעם הנ"ל ולא הביא דבריהם והק' שם על מה דפ' באו"ת סי' תמ"ז בנתערב יבש ביבש קודם פסח אמרי' חו"נ הא להרמב"ם הטעם דחמץ במשהו משום דהוי דשיל"מ א"כ כשנתערב קוה"פ הוי כנולד האי' בתוך התערובות ע"כ קושי' וכבר הקדימו בקושי' זו בפרמ"ג שם בפתיחה לסי' תמ"ז ובדרו"ח מהגאון רע"א במערכה ו' לפסחים כ"ט ולא ראה בנו של הד"ת ד' הפרמ"ג והגאון רע"א שכבר הקדימו בזה הקושי' ומפ"ז רצה לומר בתחלה דדין זה של המרדכי והרמ"א הוא דוקא בנתערב לח בלח דומיא דנידון של המרדכי ביין בגיגית הואיל שנבלל האי' ונתבטל מציאתו בתוך ההיתר לכך כיון של"ה מקודם שם אי' נתבטל אף דהוי דשיל"מ אבל ביבש ביבש כה"ג שנולד האי' בתוך התערובות והוי דשיל"מ לא נחבטל כיון דמ"מ יש שם אי' על חתיכת האי' רק הרוב מכריע להתיר הכל א"כ שפיר בדשיל"מ לא נתבטל כיון שהאי' במקומו ולפי"ז מיושב קושי' הנ"ל דהתם ביבש ביבש כיון דהאי' עומד במקומו ולא נתבלבל תל עליו שם אי' בפסח רק שהרוב מכריע והואיל והוי דשיל"מ לא נתבטל עכ"ד ולפ"ד מיושב הקושי' מהא דאו"ח סי' שי"ח וסי' שצ"ז ומד' הר"ן נדרים נ"ח הנ"ל דהתם מיירי ביבש ביבש אך הד"ח שם דחה זה מד' או"ה שכ' דכל דברים החשובים שלא נתבטלו מדרבנן אם נולד האי' בתערובות נתבטל ועי' בתו"י סי' קל"ג ואף דהוי יבש ביבש מזה נ' דאף לענין דשיל"מ נ"כ אף ביבש ביבש מ"מ בנולד תוך התערובות נתבטל עכ"ד וסיים בצ"ע וצ"ל בקושי' הנ"ל מהא דסי' תמ"ז כמ"ש הגאון רע"א שם די"ל כמו דס"ל להרמב"ם דמשום חומרא דחמץ מחמירין לאסור גם בשא"מ אטו מב"מ ה"נ אסרו בנתערב קודם פסת אטו נתערב בפסח דכל שיש צד א' דמדינא אסור במשהו היינו בנתערב במינו תוך הפסח אסרו בכל התערובות שיהי' במשהו כו' והאריך בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בס' עדות ביהוסף סי' ל"ת שהביא ד' השואל שם שכ' לחלק דדין זה של המרדכי הוא דוקא בלח בלח אבל לא ביבש ביבש והביא ראי' מהא דסי' תמ"ז הנ"ל בנתערב יבש ביבש קוה"פ דתו"נ כו' והוא השיג עליו דאי' ראי' מהא דסי' תמ"ז וכמ"ש הגאון רע"א הנ"ל כו' וגם השיג עליו מד' התו"י סי' קל"ג כו' ומד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ח' כו' דאין חילוק בין לח ליבש כו' והאריך בזה ועי' בזית רענן ת"ב באו"ת סי' ו' בדיני דשיל"מ מ"ש להביא ראי' לד' המרדכי הנ"ל מפסחים מ"ז ב' כו' הביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט הרי דעיקר האיבעיא הוא לר"י דאית לי' מוקצה ולא נפשטה לי' עד שבא רבה ופשטה לי' מברייתא והוא שאי' דבר אתר גרם לה ואמאי לא פשטה מר"י גופי' דאית לי' מב"מ לא בטל וא"כ אין לך בהמה שלא נתגדלה כל שהוא שעודנה בתוך שנתה בימי גידולה ביו"ט ואסורה משום מוקצה ואפי' התנה עלי' מאתמול לא מהני שהרי על נולד לא מהני תנאי כמבואר ברמ"א סי' שי"ח א"ו דמפני שלא ניכר בפ"ע גורם דרבתה חילו של המבטל על הבטל ומבטל לי' אפי' במינו וה"ה נמי לדידן בדשיל"מ וכ' ליישב הקושי' מסי' שי"ח ומד' התוס' ביצה ל"ז ב' ומד' התוס' ב"ק ס"ט ומסי' תמ"ז הנ"ל וגם מיישב קושי' הפלתי על המרדכי הנ"ל במה שמביא ראי' מעצים שנשרו מהדקל כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' כ"ג שכ' נמי ליישב ד' המרדכי הנ"ל שלא יסתרו אהדדי כהפלתי והנו"ב הנ"ל והביא דבריהם וכ' ביאור הדבר והאריך בזה ועי' בפתח הבית דיני ברירה סי' ו' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם פ"ה מהל' יו"ט דפ' דהבהמה אסורה כו' דהא שתק רב לפמ"ש התוס' ד"ה לאי' שהבהמה גדלה ומוסיף שמנונית ביו"ט כו' והתוס' ב"ק הנ"ל כ' דבטל ברוב ולדעת המרדכי דבר שלא הי' האי' ניכר אף דשיל"מ בטל א"כ י"ל לרב שפיר הק' לאי' מוקצה לא חששת דאיהו לשיטתי' דס"ל מב"מ לא בטל אבל לדידן דקי"ל מב"מ בטל שפיר יש לחלק בין מוקצה לתחומין עכ"ד וכ"כ בבית מאיר סי' שצ"ז ליישב כן ד' הרמב"ם וכ' אך לפ"ז לא מקשה הגמ' שם ל"ת מידי ולבטל מים ומלח לגבי עיסה כו' עכ"ד ועי' בעה"ב לעיל סי' י"ד ס"ק א' ובאשכול הל' תערובות אי' סי' ל' בנחל אשכול שם שכ' נמי כן ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל והאריכו בזה ועי' בישוי"ע שם סי' שי"ח ס"ק ה' שכ' נמי כעין זה בד' התוס' ביצה ל"ז הנ"ל ועי' בשמחת יו"ט בביצה שם שכ' נמי כן ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל בתי' הב' שם ועוד כ' שם ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי' לעיל סי' י"ד ס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה ועי' ביד יהודא לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות א' מ"ש ליישב הקושי' מד' התוס' ב"ק ס"ט ומד' הר"ן נדרים נ"ח ומד' רש"י מנחות ס"ט ומהא דסי' שי"ח וסי' שצ"ז הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' קכ"ב בהגהות מלחמת ארי' שם מ"ש ליישב ד' המרדכי הנ"ל שלא יסתרו אהדדי והאריך בזה יעוש"ה. ובד' המרדכי דסוף תולין הנ"ל הנה לעיל סי' י"ד סעי' ה' פ' המחבר עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נשתטה האם והוציאו העובר והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתות הואיל והוא בא מכלל האברים ויש בה אבר א' אשור והר"ז כחלב טרפה שנתערב בחלב כשרה ועי' בש"ך שם ס"ק י"ב ובט"ז שם ס"ק, ז' מ"ש אי שייך כאן ביטול בס' ועי' במשל"מ פ"א מהל' מטמאי מו"מ הל' י"ד שהביא ראי' לד' המרדכי הנ"ל מהא דתולין ס"ט א' מהו לגמוע את חלבו ולכאורה קשה כו' לשתרי מטעם ביטול כו' א"ו דשאני התם דתחילת ביאתו לעולם הי' מעורב ומש"ה לא מהני לי' ביטול והביא ד' חכמי אשכנז שכ' דאם הי' ס' בבהמה כו' כנגד האבר האסור כל החלב מותר מטעם תערובות שנתבטל בס' ותמה עליהם כו' ואח"כ הביא ד' מהר"י אלפנדרי שרצה להלין בעו חכמי אשכנז כו' והאריך בזה וכ' לבסוף ויותר נ' שהראשונים לא שמיע להו חילוק זה דל"ש ביטול בחלב זה כיון שתחילת ביאתו לעולם הי' מעורב כו' עכ"ד וכ"כ בס' בני חייא כהמשל"מ וחולק על הש"ך ופר"ת שהסכימו להתיר החלב אם יש ס' בבהמה נגד האבר האסור וב' דאישתמיש להו ד' המרדכי הנ"ל כו' הובא דבריו בפ"ת סי' י"ד ס"ק ג' ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ד שהשיב על המשל"מ והאריך בזה וכ"כ עוד בספרו צל"ח תולין ס"ח ב' והאריך בזה ועי' בעה"ב שם ס"ק נ' ובספרו שם ארי' חאו"ח סי' מה שהשיג על הנו"ב והאריך בזה ועי' ביד אפרים, סי' י"ד שהשיג נמי על הנו"ב וכ' דיפה כ' המשל"מ דאף ס' לא מהני כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ס"ב שהשיג נמי על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה וכ' דיפה כ' המשל"מ דלדעת המרדכי אינו בטל אף שיש ס' כו' וכ' כעין ד' היד אפרים הנ"ל ועי' ברמ"ץ שם סי' ל"ת ובס' יד אלי' בפסקים סי' ל"ה ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' ט"ז שהשיגו על הנו"ב הנ"ל מד' הרשב"א בפגה"נ והאריכו בזה ועי' בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' מ"ש והאריך בזה ועי' בישוי"ע שם ס"ק ג' במוסגר שכ' נמי ופשיטא שאין לחלק בין ביטול בס' לביטול ברוב כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דחכם א' מחכמי דורנו כ' לחלק בזה בין ביטול בס' לבין ביטול ברוב כו' וישתקע הדבר ולא יאמר עוד עכ"ד והחכם שהביא הוא הנו"ב הנ"ל וכ' הוא ליישב קושי' המשל"מ והאריך בזה יעוש"ה וא"כ שפיר ד' המשל"מ במה שהשיג על החכמי אשכנז עפ"ד המרדכי הנ"ל אך הפלתי בסי' י"ד שם ס"ק ה' כ' כד' מהר"י אלפנדרי והשיג על המשל"מ והאריך בזה ועי' באמרי בינה שם מ"ש על הפלתי והאריך בזה ועי' בברוך טעם שם מ"ש ליישב ד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה וס"ל כהנו"ב הנ"ל ועי' בהג"ה שם מ"ש בזה ומ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל על המרדכי שהביא ראי' מעצים שנשרו מהדקל כו' והאריך בזה ועי' בס' עין יצחק ח"א באו"ח סי' כ"ו שס"ל נמי כהנו"ב הנ"ל ועי' במקמ"ח מה שהק' על המרדכי הנ"ל מסוטה מ"ג גבי ילדה שסבכה בזקינה כ' וכ' ליישב והאריך בזה ועי' בעה"ב שם מ"ש ע"ד הפרמ"ג שם והאריך בזה וכ' דראוי להחמיר כהט"ז והדרישה ועי' בתב"ש שם ס"ק י"ב וס"ק ט"ז מ"ש והאריך בזה והביא ד' המרדכי הנ"ל ועי' בדר"ח שם ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ועי' בגינת וורדים כלל מ"ז ובטור האבן סי' ל"ד ובעמודי אור סי' קי"ח וברמ"ץ שם מ"ש בד' המרדכי והמשל"מ הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' ל"א שכ' דהתוס' זבחים כ"ו א' ד"ה שחט והר"ן בע"ז מ"ט גבי זו"ז גורם ס"ל דלא כהמרדכי הנ"ל וגם כ' להוכיח מהא דמע"ש פ"ד מ"ח המניח איסר של מע"ש כו' מד' התיו"ט בשם הרמב"ם שם דס"ל דלא כהמרדכי הנ"ל והאריך בזה וכ' דלכן שפיר כ' הט"ז והש"ך בסי' י"ד דשייך דין ביטול אף בדבר המעורב בתחלה ובח' או"ת ש סי' כ"ד כ' די"ל דנם הרמב"ם פ"ד מהל' איסורו מזבח הל' י"ז ס"ל דלא כהמרדכי הנ"ל ועי' בהמקנה קידושין ס"ד ב' שכ' ליישב דגבי קדשתי את בתי סתם ל"ש למיזל בח"ר עפ"ד המרדכי הנ"ל והאריך בזה והיינו כעין ד הגהות דורש לציון הנ"ל וכעת ראיתי באשכול פ' המקשה סי' כ"ד שהביא אבעיא דמהו לחוש לחלבו כו' וכ' אח"כ וז"ל ודלא מבעי' לי' על שאר אברים דינקי מהאי אבר דאסור דהאי ודאי מבטל בעל במיעוטא עכ"ל הרי דס"ל דלא כהמרדכי הנ"ל אלא ס"ל דאף בדבר המעורב מתחלת ברייתו שייך ביטול ועי' בנחל אשכול שם אות א' מ"ש והאריך בזה ועי' בשערי תורה שם שהביא ד' הפרמ"ג בשער התערובות שכ' להסתפק הא דחד בתרי בטל הוא דוקא בהיתר מבורר מעיקרא כו' א"ד ל"ש המשל ג' זיתי כבד כו' מי אמרי' דומיא דסנהדרין בעי' שהרוב מבורר וכאן כל א' הי' ס' א"ד ל"ש וכ' עליו דלכאורה דין זה מפורש במרדכי הנ"ל כו' והביא ד' המשל"מ הנ"ל כו' וכ' להביא ראי' מד' הרשב"א ור"ח והרא"ש בחולין מ"א בסוגיא דא"א אוסר דשא"ש דס"ל כהמרדכי הנ"ל והאריך בזה ובפרט ה' א הביא ראי' מפסחים ל"א דלא כהמרדכי והאריך בזה ובכלל ה' פרע א' מ"ש בד' המרדכי והמשל"מ הנ"ל והאריך בזה ועי' במשנת חכמים הל' ע"ז סי' ל"ט ביבין שמועה אות ז' ואות י"א ובאגודת אזוב דרוש ד' לחג הסוכות ובעין יצחק שם ובסי' כ' וכ"ד שם ובשערי שמחה שער א' בענין נוטל"פ מ"ש בד' המרדכי הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:

ב] ובענין שאר דברים החשובים עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובסי' ק"א בש"ד ס"ק ה' ובסי' ס"ט במשב"ז ס"ק ל"ה שהביא בשם או"ה כלל ז' דין ג' שכ' דה"ה בכל הדברים החשובים כל שלא נודע איסורן תחלה אף שהי' בעולם לבדן אפי"ה בטילין שפיר והביא ד' החו"י סי' קל"ג שס"ל נמי כן שכ' בהמה שנתערבה באחרות ושחט לברתה דמותר לשחוט מתערובות דדשיל"מ לא הוי כמ"ש רמ"א וה"ה חשיבות דבע"ח והיינו כהאו"ה הנ"ל והק' מהא דמעילה באו' פרוטה בכיס זה הקדש דמטבע לא בטל אמאי הא לא הוכר האי' מעולם דומיא דחתיכה שלא נמלחה בק"א ע"כ קושי' וכ' ליישב ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ע' שהק' על הרמב"ם פ"ד מהל' איסורי מזבח הל' י"ז שפ' גבי ב' שותפים שחלקו זה לקח י' טלאים וזה לקח ט' וכלב א' כו' דנברור חד כו' דהא הרמב"ם פ' דאין ברירה והגמ' בבכורות נ"ז ב' ובתמורה ל' א' קאי למ"ד יש ברירה וכ' דלכאורה הי' אפשר לומר כיון דמדאורייתא חד בתרי בטל א"כ ה"ל דרבנן ובדרבנן יש ברירה ואח"כ דחה זה עפ"ד או"ה והחו"י הנ"ל וכ' ליישב קושי' זו והשיג על החו"ד בסי' הקודם ס"ק ה' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' ביד יהודא לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ב' שהשיג על הב"א והאריך בזה וכ' ליישב דהרמב"ם אזיל לשיטתי' דס"ל דכל ס' אסור מדרבנן זולת באיקבע אי' כגון ב' חתיכות כו' א"כ כאן אי נימא דהוי אתחזק אי' מחמת ד"א הוא בע"כ המתיר לגד הכלב הנה זה בטל ברוב מה תאמר דכל א' וא' אנו יכולין לעשות המחיר נגד הכלב ז"א אלא ספי' ומותר מדאורייתא כו' עכ"ד ועי' בד"ת בקונטרס מים חיים שם סי' כ"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד ביד יהודא מה שהק' על האו"ה מלקמן סי' רצ"ט גבי צמר גמלים וצ"ר שטרפן זב"ז כו' וכ' ליישב והאריך בזה ואח"כ השיג על הפרמ"ג והב"א הנ"ל שכ' דהחו"י ס"ל כהאו"ה וכ' דלא מצאתי שם שום משמעות לזה כו' והאריך הרבה בד' או"ה הנ"ל ועי' לעיל סי' ט"ז ס"ק ט' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' כ"א מ"ש ליישב קושי' הגאון רע"א בדרו"ח בביצה י' בהא דמת בבית כו' עכ"ד או"ה הנ"ל והאריך בזה ואח"כ הק' במשנה פ' השותפין בנדרו הנאה זה מזה דאסור בדברים של אותה עיר כגון בהכ"נ ותיבה וספרים דיתבטל חלקו ברוב חלקיה של אותה עיר ואף במרחץ ובה"כ דהוי קרקע דל"ש ביטול מ"מ הכל מטעם חשיבות והוא מדרבנן עי' רש"י גיטין נ"ד ב' כו' וא"כ שם דנולד האי' בתערובות נימא דיתבטל כו' ואף דהוו דשיל"מ מ"מ בנולד האי' בתערובות בטל אף בדשיל"מ וכ' ליישב דאולי היכא דהוי תרתי דבר חשוב ודשיל"מ ל"מ אף בנולד בתערובות וגם י"ל דשם אף ההיתר לא הי' מבורר וניכר לעולם וכה"ג גרע והביא ד' הדורש לציון הנ"ל שכ' כעין זה גבי הא דאחת מבנותיך כו' דלא הוי כנולד האי' בתערובות רק כאלו נולדו האי' וההיתר בתערובות וכ"ש בהך דשותפין דמעולם לא הי' ניכר ההיתר בפ"ע גם י"ל כאן דאסור לו ליהנות מממון חבירו וזכותו נשאר לעולם הוי כממון חבירו דל"ש ביטול כו' עכ"ד ועי' בעין יצחק שם סי' כ"ו שהק' נמי קושי' זו בהא דנדרים הנ"ל וכ' ליישב ומ"ש בד' או"ה הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה

ג] ולענין אי בדשיל"מ אזלי' בחר רובא עי' בעה"ב ס"ק ב' מ"ש ליישב ד' המג"א בשם היש"ש סי' תקי"ג ס"ק יג שכ' דבדשיל"מ לא אזלי' בת"ר שלא תקשה עליו מהא דביצה ז' בדק בקינה של תרנגולים כו' וכ' הר"ן שם דמהא שמעי' דבדשיל"מ אזלי' בת"ר כו' עפ"ד השימקו"ב בב"מ ו' ב' גבי קפץ אחד מן המנוים כו' שכ' דרוב ג"כ לא יצא מגדר הס' ולאו ודאי הוא כו' והפלתי סי' ס"ג ס"ק א' כ' דהא דפליגי ביומא פ"ה ב' אי הולכין בפק"נ אחר הרוב תליא בהך סברא כו' א"כ א"ש דהא אי אזלי' בת"ר בדשיל"מ י"ל ג"כ דתליא בהא אי רוב תשוב כודאי או לא דאי חשוב כודאי גם בדשיל"מ אזלי' בת"ר אבל לפ"מ דקי"ל כשמואל דרוב לא חשוב רק כס' א"כ בדשיל"מ אין לילך אחה"ר והנה החם הך דינא דבדק בקינה כו' משמי' דרב קא' לכך שפיר קא' הש"ס דוקא בדק אבל לא בדק שרי דרוב מולידים ביום ואע"ג דהוי דשיל"מ מ"מ לרב לשיטתו דרוב חשוב כודאי אף בדשיל"מ אזלי' בת"ר רק לפי האמת דקי"ל כשמואל לענין פק"נ דאין הולכין אחה"ר ורוב לא חשוב כודאי נם בדשיל"מ אין הולכין אחה"ר כו' וגם כ' ליישב קושי' המשל"מ פ"ז מהל' מעילה מפסחים ז' א' ומב"מ כ"ו וכ' דאיכא להמעות חזקת חולין וא"כ הוי רובא וחזקה דהמיעוט הוי מיעוטא דמיעוטא וגם כ' ליישב קושי' דאיך שוחטים ביו"ט דלמא טרפה היא וקעביד איסורא וא"ל מטעם דרוב כשרות הן הא הוי דשיל"מ לשחוט למחר כו' וגם כ' ליישב קושי' המשל"מ והצל"ח והשעה"מ מד' הרא"ש בשם בה"ג גבי אוא"ב כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא סעי' א' מ"ש והאריך בזה ועי' לעיל סי' ט"ז ס"ק ג' מ"ש ע"ד הרא"ש בשם בה"ג והארכתי בזה יעוש"ה ופי' בחידושי מהרשד"ם אות ד' דשיל"מ שכ' נמי דדין זה אי בדשיל"מ אזלי' בת"ר תליא בהא אי רובא הוי בתורת ודאי או לא כו' והביא ד' השימקו"ב הנ"ל וגם ד' הפלתי הנ"ל ומיישב בזה וקושי' הצל"ח פסחים ז' א' שהק' על מה דס"ל לרב שם בפת שעפשה וכיון שרבתה מצה מותרת והא חמץ הוי דשיל"מ ולא אזלי' בח"ר דרב לשיטתו דרוב הוא ודאי וע"כ דגם בדשיל"מ אזלי' בת"ר וניחא הא דהשמיט הרי"ף דין דרב דלדידן דקי"ל כשמואל דבפק"נ לא אזלי' בת"ר וע"כ משום דרוב אינו ודאי וע"כ בדשיל"מ לא אזלי' בת"ר, וע"כ לא הביא דינא דרב וגם מיישב בזה קושי' מהרש"א ביצה ו' א' ד"ה וכי מה כו' דהתם קאי אליבא דרב ולרב דס"ל דרוב נחשב לודאי גם בדשיל"מ אזלי' בת"ר ול"צ להמתין לדידי' ח' ימים ואח"כ דאפי' אי אמרי' דבדשיל"מ לא אזלי' בת"ר זה דוקא היכא דהרוב אינו נוגע רק לענין זה דדשיל"מ משא"כ היכא דהרוב צריכים גם לדבר שאל"מ אז כיון דלענין זה אזלי' בת"ר אזלי' ג"כ לענין זה שיל"מ בת"ר וכ"כ איתא לענין דלא אזלי' בממון בת"ר כו' ומיישב בזה הא דהק' דאמאי לענין אוא"ב אזלי' אחה"ר דרוב חרש שו"ק ששחטו כו' והא אוא"ב חשוב דשיל"מ ולא אזלי' בת"ר כו' אך כיון דצריכים לדון הרוב הזה לענין נבלה כדאיתא שם בחולין מחייב ר"מ על שחיטתן משום נבלה הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים א"כ אזלי' בתר הך רובא לענין דמותר לשחוט אחריהם אב או בנו אע"ג דהוי דשיל"מ וגם מיישב הא דקא' הגמ' בחולין פ"ו א' מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבלה מ"ט הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים ואמאי לא משני בפשיטות על הא דמקשה אלא ר"מ מ"ט משום הרוב כו' אך משום דהי' קשה הא הוי דשיל"מ ולא אזלי' בת"ר וע"כ מוקי הגמ' דמחייב ר"מ על שחיטתן משום נבלה וא"כ אי לאו הרוב עכ"פ מלקוח ליכא וכיון דאתחזק הרוב לענין זה וע"כ הגם דנוגע הרוב גם לדשיל"מ אזלי' ג"כ בת"ר עכ"ד ודבריו נכונים ולפ"ד מיושב קושי' העה"ב הנ"ל דאיך שוחטים ביו"ט כו' דהואיל ורוב זה דרוב כשרות הן מהני לענין אי' שחיטה ואף לר"מ וכמבואר בחולין י"ב א' מהני נמי הך רובא אף לענין אי' יו"ט אף דהוי דשיל"מ ולק"מ קושי' העה"ב הנ"ל ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ג' שכ' דלפ"ד הרשב"א בסעי' ג' י"ל דבבע"ח ל"ש יל"מ להמתין עד שיהי' מותרין כיון דמזונתם עליו וצריך להאכילם וצריך להוציא עליהם הוצאות לא מקרי דשיל"מ כו' וגם כ' די"ל דבבע"ח ל"ש יל"מ משום דיש לחוש למיתה א"כ אין ההיתר עתיד לבא ומיישב בזה הקושי' הנ"ל מאו"ב כו' ואח"כ דחה זה דאין לחוש למיתה כלל כו' והאריך בזה ובסי' ט"ו ס"ק ד' ובסי' ט"ז ס"ק ה' ולענין ס"ס אי מהני בדשיל"מ עי' לקמן סי' ק"י סעי' ת' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

ח הוי בטל. עי' בחידושי רע"א מה שהשיג על המקו"ח סי' תמ"ז ס"ק ח' ועי' בס' עין יצחק חאו"ח סי' כ"ו מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ט שי"ל היתר. עי' בתוי"ק ס"ק ד' שכ' דנ' בחדש דהוי דשיל"מ דוקא היכא שאפשר להשהותו עד אחר העומר כגון שהוא דבר שאינו של חמץ אבל אם הוא דבר של חמץ שא"א להשהותו עד אתר העומר משום אי' בל יראה לא הוי דשיל"מ כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא שהשיג עליו וכ' דאף שא"א להשהותו עד לאחר העומר אפי"ה הוי דשיל"מ כו' דהא יכול למכרו לנכרי כמו שעושים עתה כו' והביא ד' תשובת הרא"ש כלל ב' דמוכת דלא כהתוי"ק שכ' שהשעורים הוא עיקר ונו"ט רק שמותר השכר מכח ס"ס ס' חדש ס' ישן ואת"ל חדש שמא השריש קודם העומר כו' וע"כ לא שרי הרא"ש השכר לענין חדש אלא משום דס"ל דס"ס כי האי מהני אף בדשיל"מ ואמאי הא לא הוי דשיל"מ כיון שמחויב לבערו א"ו דהוי דשיל"מ מטעם שכתבתי כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד ס"ק ח' מה שהשיג על המג"א סי' שי"ח ס"ק ב' במה שהביא ראי' מבכורים כו' והאריך בזה וע' בבית יהודא מה שהשיג על החו"ד וכ' דד' המג"א נכונים והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה