אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות תערובות › סימן קא

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות תערובות · סימן קא

סימן ק

סעיף א

א אסורה כו'. עי' פלתי ס"ק א' שהביא ד' הפ"ת שכ' דאם נתערבה חתיכה של בב"ח דאסבה"נ בחתיכת נבלה דאסור באכילה דאף לאתר הביטול אינו ר"ל לישראל לא מקרי חהר"ל ובטל ומותר הכל בהנאה ומה שר"ל לנכרי לא מקרי בשביל זה חהר"ל והשיג עליו מע"ז ע"ד א' וגבי אלו אסורין ואוסרין בכ"ש כו' ובב"ח כו' והאריך בזה ומסיק דוש להחמיר ועי' בנו' מהדו"ק חיו"ד סי' ט"ב שכ' דבעי' שתהא ר"ל לכל אדם והביא ד' הפ"ת הנ"ל והאריך בזה ופ' כן ועי' בחו"ד ס"ק א' שכ' ע"ד הפ"ת הנ"ל דכ"כ הרשב"א בתה"א ק"ד והנה זהו לדעת הרשב"א דס"ל דחשיבות דר"ל הוא מטעם חשיבות הכיבוד אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב ד"ה אלא דר"ל חשיב את שדרכו לימנות כו' ר"ל דגם חתיכת נבלה הר"ל חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לעכו"ם ג"כ רק במנין וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל עכ"ד ועי' בבית יהודא שהביא ראי' להפ"ת ובנו"ב מד' הרט"א סעי' ג' כו' והאריך בזה וכן הביא ראי' זו בעה"ב ס"ק ה' אך בס"ק א' הביא ראי' דלא כהפ"ת והנו"ב הנ"ל מד' הד"מ שכ' וז"ל מ"כ חתיכה שלא ניקר מגידים וחלב מקרי ר"ל דהא מאגו' לעכו"ם ואין אנו צריכים לטעם זה דהא אפי' באיה"נ אמרי' דין חהר"ל עכ"ל הרי שכ' דמה שראוי לעכו"ם הוי ר"ל ומה שהק' הד"מ הא אפי' באיה"נ ואמרי' חהר"ל (היינו לאחר שתתבטל תהי' ראוי גם לישראל נ' דכונת המ"כ שנתערבה חתיכה טרפה בין החתיכות ולא ניקר מגיד וחלב וגם החתיכות לא נקרו וא"כ גם לאחר הביטול אסור לישראל קודם ניקור וניקור הוי טורח גדול וס"ד כסברת הנו"ב דלא הוי ר"ל לכך כ' דר"ל לעכו"ם ג"כ הוי ר"ל כו' והאריך בזה ובד' הפלתי הנ"ל ועי"ש עוד בבית יהודא ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שהביא ד' סה"ת סי' נ' והרשב"א בת"ה ובמ"ה ק"ד ב' דמשמע דכל שאין ר"ל לכל האורחים לאו ר"ל וכ' ובודאי אורח עכו"ם לחוד לא מקרי ר"ל ואפשר כ"ע מודים בזה אף התוס' והרא"ש עכ"ד והיינו כהפ"ת והנו"ב הנ"ל ועי' בישוי"ע ה"ק א' שכ' להוכיח מד' התוס' חולין ק' א' ר"ה שאני דבאי' אכילה פשיטא דחשיב חהר"ל לפני אורח עכו"ם והאריך בזה ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ו מ"ש והאריך בזה והעיקר נ' לדינא דבעי' שתהא ר"ל לכל אדם וכהפ"ת והנו"ב והפרמ"ג והבית יהודא הנ"ל וכמ"ש החו"ד דכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל ועיי"ש עוד בפלתי מ"ש ע"ד התה"ד שכ' דאם עכשיו שנתבטל מינו ד"מ רק קודם שנתבטל הי' ד"ח ג"כ לא בשל ומיישב קושי' הט"ז באו"ח סי' תרע"ג ס"ק ו' על התה"ד כו' והביא ראי' להתה"ד מפסחים פ"ט ב' גבי ה' פסחים שנמצא פסול בא' מהפסחים כו' והאריך בזה ועי' בכתב סופר שם סי' ס"ה מ"ש והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ב' מ"ש ליישב עפ"ד הפלתי קושי' הלח"מ הל' ק"פ והאריך בזה יעוש"ה:

ב בהג"ה רק מדרבנן. עי' פלתי ס"ק ב' שהביא ד' התוס' יבמות פ"א א' ד"ה מאי היא כו' שתי' דגבי תרומה איכא תרתי דרבנן בזה"ז וגם פירות כו' ולכך בטילים אבל חדא אי' דרבנן לא בטל ועוד תי' הואיל וס"ל כל שדרכו למנות לא בטל א"כ נחות חד דרגא באת שדרכו למנות דחשיב טפי אפי' דרבנן לא בטל וא"כ לדידן דקי"ל את שדרכו למנות ובטל בדרבנן וא"כ הרי כאן ס' על איזה מב' תי' בתוס' נסמך עכ"ד ועי' במקמ"ח מה שהשיג עליו דכל ד' התוס' הוא אליבא דר"ל דס"ל כל שדרכו למנות לא בטל כו' וע"ז תי' ב' תי' כו' אבל לדידן דקי"ל כר"י דאת שדרכו למנות לא בטל רו' אין נפקותא בכ"ז בין אי' תורה לאי' דרבנן כו' והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ב' מ"ש על הרמ"א ומשמע מדבריו דס"ל כהמקמ"ח ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' מ"ט שהשיג נמי על הפלתי הנ"ל דזהו לר"ל מוכרח לחלק אבל לר"י אין לחלק בין דרבנן לדאורייתא וכ' דכן משמע מד' הריטב"א שם אך מד' הרמב"ן בס' המצות מצוה ו' ששכח למנות כו' מבואר דאף לדידן בדבר שהוא עיקר מדרבנן בטל אף בדבר חשוב וכ"כ חהר"ל דמה"ת לנו לחלק בזה ודוחק לומר דכונת הרמב"ן אליבא דר"ל דהא נקט סתמא דאין דבר מד"ס אוסר בכ"ש מלבד דשיל"מ וזהו אף לדידן עכ"ד. ועי"ש עוד בפלתי מ"ש בד' הרמב"ם לענין תולין שנשחטו בעזרה אי ס"ל דהוה דאורייתא או לאו דאורייתא והאריך בזה ומסיק דבגבינה של עכו"ם דבלא"ה פקפקו על אי' יש להקל לצורך הפסד במידי דרבנן עכ"ד ועי' בתוס' ע"ז ע"ד א' ד"ה הא שכ' וז"ל דאיצטריך לאשמועי' חומרא אפי' בסתם יינם אע"פ שהוא מדבריהם עכ"ל הרי דס"ל דאף באי' דרבנן חהר"ל אינה בטלה וכ"כ בפר"ח ס"ק ג' דכן מוכח מד' התוס' אלו אך לפי תי' הב' של התוס' שם שכ' וז"ל ועוד איכא למימר די"נ הכא במכילתין עיקר הוא למתניי' לכך תניי' אע"פ ששנה כבר במקומות אחרים כה"ג כו' עכ"ל י"ל דס"ל דבאי' דרבנן בטלה חהר"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ה' שציין על התוס' דע"ז ועל התוס' דיבמות הנ"ל ועי' בתוס' ע"ז נ"ז ב' ד"ה לאפוקי ועי' בהגהות אשר"י פ' כל הבשר סי' ד' שכ' ח"ל והא דתני נמי בשילהי ע"ז דבב"ח במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חי' ועוף בחלב בטילין ברוב בעלמא וכן סובר בה"ט מא"ז עכ"ל והובא בב"י לעיל סי' צ"ב הרי דס"ל לבה"ג ואו"ז דבאי' דרבנן בטלה חהר"ל ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' נמי כהפלתי הנ"ל דדין זה אי באי' דרבנן אינה בטילה חהר"ל תליא בב' תי' של התוס' יבמות הנ"ל ואח"כ הק' על התוס' והאריך בזה וכ' דיש חילוק בין אי' אכילה דלא החמירו בי' רבנן כ"כ ובאי' דרבנן אמרו שבטל והיינו הך דעיגול בעיגולין דתרומה אינה אסבה"נ אבל חבילי תלתן של כה"כ דאסבה"נ החמירו חז"ל אף באי' דרבנן כו' עכ"ד והיינו כהפלתי הנ"ל ובס"ק נ' הבי' ראי' מד' הירושלמי פ"ג ומד' הרמב"ם פ"ב מהל' תרומות דאף בדרבנן אינה בטילה חהר"ל והאריך בזה יעוש"ה וא"כ לענין דינא נ' דבאי' דרבנן האסבה"נ אינה בטילה חהר"ל ובאי' דרבנן האסור באכילה צ"ט כיון דהבה"ג והאו"ז והגהות אשר"י הנ"ל ס"ל דבטילה חהר"ל באי' דרבנן וגם מתי' הב' של התוס' בע"ז הנ"ל משמע נמי דס"ל כן ועכ"פ בגבינה של עכו"ם יש להקל וכמ"ש הפלתי הנ"ל דבלא"ה פקפקו על האי' דיש להקל במלתא דרבנן:

ג שקבלה טעם. עי' ט"ז ס"ק ד' שכ' טעם שמעמידין אותו בעור קיבת נבילה ומכח זה יש לה דין חהר"ל כי אי' בב"ח יש כאן כו' עכ"ד ועי' בבאר היטב ס"ק ד' השיג עליו דהא הטעם דאמרי' גבי בב"ח חהר"ל משום דכל חד שרי מצד עצמו וזה ל"ש בנבלה גם הוא נגד מ"ש המחבר בסי' פ"ז סעי' י"א וכן השיג בפלתי ס"ק ג' ועי' בעצ"ל שהשיג נמי כן על הט"ז וכ' דהט"ז סוחר ד"ע ממ"ש בסי' פ"ז ס"ק ב' כו' והאריך בזה והניח בצ"ע ועי' בעה"ב ס"ק ג' שכ' ליישב דכונת הט"ז היכי דאיכא טעמא דאז נאסר משום בב"ת אבל משום מעמיד לא נאסר בב"ח כו' וכבר קדמו החו"ד ס"ק ג' בזה ולא ראה העה"ב ד' החו"ד שכבר הקדימו בזה ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' הב' של הבאר היטב ומ"ש על הט"ז ועי"ש עוד בפלתי ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ה' ובבית יהודא ובעצ"ל מ"ש על הש"ך ס"ק ו' והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ד כבש שלם. עי' בחו"ד ס"ק ה' שהק' דהא בפסחים פ"ח ב' גבי ה' שנתערבו פסחיהן קא' התם ל"ש אלא שנתערבו לאחר זריקה אבל קודם זריקה לא כיון דבשעת זריקה לא חזי לאכילה ולפ"ד זו אמאי לא הי' חזי לאכילה הא נתבטל ברוב דמה לי נמצא יבלת או לב נקוב וא"י איזה מהן דמותר באכילה החתיכה כו' ופסח ע"כ שלם הוא כו' א"ו דמטעם חהר"ל אינה בטילה וכדעה בתרייתא עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק ז' שהק' נמי דאמאי כולם יוצאים לבית השרפה ופטורים לעשות פ"ש נימא דיתבטל הבע"מ חד בתרי ויהי' כולם מותרין וע"כ משום דהוי חהר"ל כו' וכאן מבואר דכבש שלם לא הוי חהר"ל וכ' דמזה ראי' לדעת החולקין וס"ל דאין תלוי כגוף הדבר אם הוא כעת ר"ל רק בשיעור שאם בשיעור כזה ר"ל אינה בטילה עכ"ד והיינו כד' החו"ד הנ"ל ובאמת לק"מ קושי' החו"ד וכמ"ש בגליא מסכת חאו"ח סי' ה' בענין שאילה בבת אחת דגבי פסחים שכל א' מהן אסור לאכול פסח של חבירו בפשיטות ל"ש ביטול דעיקר ענין ביטול ברוב הוא מחמת שב' חתיכות יש כאן שמותרין לאכול אותן אזלי' בתר רובא שהשלישית ג"כ מותרת מאחרי רבים להטות וזה ל"ש גבי פסחים הואיל ואין לו היתר רק בפסח אחד מהן שהוא נמנה עליו אין שייך כאן אתרי רבים להטות ביטול ברוב ובפרט למאי דקי"ל אין איסורין מבטלין זא"ז ואפי' למ"ד מבטלין מבואר בשבת פ"ט ב' דלא נאמר אלא למלקות ולחטאת אבל באכילה אסור ועכ"פ יש בפ"מ מזה אפי' בחולין אם הי' בנ"א נודרין הנאה זה מזה ואז דומה לענייני קרבן דל"ש בהן ביטול עכ"ד ועי' בס' בית הלוי ת"ב סי' ל"ו כ' נמי כן ליישב קושי' החו"ד והביא ד' הגליא מסכת הנ"ל והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דכבש שלם לא מקרי חהר"ל ולק"מ קושי' החו"ד הנ"ל ועי' בס' עונג יו"ט חאו"ח סי' ד' שכ' ליישב קושי' החו"ד דלא מהני ביטול אלא לבטל מהדבר האסור כח האי' שבו אבל לא שישיג המתבטל חשיבות המבטל ולהכי לא מהני ביטול להשיג עליו שם קרבן כשר כיון דהבעל יבלת פסול הוא לפסח כל התערובות אסורים באכילה דהא לא נעשה בו כל הכשר קרבן להתיר באכילה כשאר קדשים כו' והביא ראי' לזה ממנחות כ"ג לבי פלוגתא דר"ת ור"ח אי בתר מבטל אזלי' או בתר בטל כו' ומיישב בזה קושי' התוס' תולין י"א ב' גבי הנסקלין בנשרפין כו' וגם מיישב בזה קושי' העולם משריפת בת כהן כו' והאריך בזה ופ' מפ"ז בחוטין שלא נטוו לשמן שנתערבו בחוטין שנטוו לשמן דאינו יכול להטיל כל החוטין האלו בבגד ד' כנפות לשם ציצית כו' עכ"ד ועי' בבאר אברהם בפסחים שם ובס' קרני ראם שם מ"ש ליישב קושי' החו"ד הנ"ל והאריכו בזה ועי' באמרי בינה דיני בב"ת סי' י"ח מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' בנודע בשערים ח"ב חיו"ד סי' ט"ז מ"ש ליישב קושי' הישוי"ע הנ"ל והאריך בזה עוד הביא החו"ד קושי' הפלתי אהא דאמר התם דא"א להתנות בשלמים מטעם חזה ושוק משום כהן ואמאי אסור כהן לאכול והא בטל ברוב וכ' דנ' דל"ש ביטול ברוב רק במקום שהס' נולד מכח התערובות ואם לא הי' רק א' לא הוי ס' רק מכח התערובות נולד הס' שייך ביטול ברוב דומיא דסנהדרין שיש רוב מזכין ואלו לא הי' רק המזכין או המחייבין לא הי' ס' רק מפני ששניהם לפנינו נולד הס' משא"כ בדבר שאפי' אם לא הי' רק א' ג"כ הי' ס' כמו הכא דאפי' לא הי' רק א' הי' ס' עליו א"כ כל חד וחד אסור מדאורייתא משום הס' שנולד עליו בפ"ע ל"ש ביטול וראי' מהא דמקשה בחולין י"ב ור"מ דחייש למיעוטא האיך אכיל בשרא ומאי קושי' הא ע"כ ר"מ לא פליג על ביטול ברוב וביטול ברוב הוא אפי' א' בסוף העולם וכיון דרובא כשרות נינהו יתבטל הטרפה ברוב א"ו כיון דאפי' לא הי' רק בהמה אחת הי' ס' בה ולא מצד התערובות ל"ש ביטול ברוב עכ"ד ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ע' שהשיג עליו כיון שהכהן יכול לאכול חזה ושוק של כולם ובודאי איכא רובא דהתירא מה בכך דכ"א בפ"ע ס' הוא מ"מ השתא מיהא רובא דהתירא היא ועי' בסי' קי"א לענין כל מה שנכנס בס' כו' וראיתו מהא דאמרי' ר"מ האיך אכל בשרא אינה ראי' דל"ש ביטול ברוב כ"א ברובא דאיתא קמן אבל ל"ש ביטול ברובא דליתא קמן רק שהוא רוב בטבע כו' והיינו דפליגי ר"מ ורבנן ברוב דליתא קמן כו' דברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה כו' וה"נ כאן הרוב בהמות כשרות הוא רוב בטבע וכדאמר ר"א אתיא משחיטה עצמה כו' למיליף מיני' רובא דליתא קמן ועלה קא' לר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא דאיהו ס"ל דלא אזלי' בתר רוב בטבע כלל ופשיטא דא"ל דבטל המיעוט ברוב כי האי דהוא ליתא קמן וכן מבואר במרדכי סוף תולין כו' וכללא דמלתא דכל שיש כאן תערובות אי' ואם הי' יודע ומכיר איזה מהם האי' הי' נוטלו משם והשאר הם היתר ודאי אז הך דמספקא לי' בטל ברוב אע"פ שהיינו יכולים לספק על כ"א בפ"ע דסוף סוף השתא מיהא רובא דהתירא היא אך זה דוקא ברוב ברור דהיינו רובא דאיתא קמן אבל מה שאינו רק רוב בטבע והוא רובא דליתא קמן ל"א בתרי' לר"מ ואף לרבנן דאזלי' בת"ר דליתא קמן מ"מ אינו רק לענין דנימא על כל תד שזהו מן הרוב אבל לא לענין שנאמר שהמיעוט בטל בתוך הרוב כיון שאין הרוב מבורר לפנינו כו' אמרי' שהרוב כך ויש לדמות זה למ"ש הפוס' דבדבר שתחלת ביאתו לעולם בתערובות אינו בטל ברוב וגבי רוב בטבע תחלת ביאתו לעולם כך הוא שהרוב כשרות ומיעוט טריפות כו' וכן מבואר בש"ך סי' ק"ה ס"ק מ"ד בחלב שנבלע בחתיכות ויש בכ"א נ"ט נגד החלב דאי תימא שאחד נאסר שנבלע בה החלב אין השאר נאסרין ובטל ברוב כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' באמרי בינה שם שהשיג על הבית אפרים וכ' דד' חו"ד הנ"ל ברורים וא"ד לד' הש"ך הנ"ל כלל דשם התערובות גורם שלא ידענו איזה חתיכה האסורה ואם הי' אחת ל"ה שום ס' ורק עכשיו שלא נודע לנו אף דהס' על כל חתיכה וחתיכה מ"מ כיון דבתערובות יש רובא דהתירא בטל משא"כ הכא דנולד הס' בפ"ע ע"כ אחד ואחד ואף אם לא הי' רק א' לבד שהביא הקרבן ג"כ הס' בפ"ע וכן על כולן ל"ש ביטול ברוב ומ"ש עוד שם מד' המרדכי סוף חולין כו' אדרבה קצת יש לדמות למ"ש המרדכי בשם ר' משולם ביבמה שרקקה דם דל"ש ביטול בנולד בתערובות אף דהרוב הוא של היתר וה"נ דכותי' כיון דמעולם לא ניכר ההיתר בפ"ע אף דידעי' שיש רוב היתר מ"מ ל"ש בי' ביטול ברוב עכ"ד ועי"ש עוד בתשובות ב"א סי' ל"ג מ"ש והאריך בזה ועי' בבית הלוי שם מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ו

ה בהג"ה שלא במינה. והוא מד' הד"מ ס"ק ב' שהשיג על האו"ה שכ' דוקא אינו ועי' בפלתי ס"ק ו' שהביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה בערלה פ"ב מ"ז דמבואר כאו"ה וכ' דכן מורים ד' הרמב"ם פ"א מהל' אבה"ט מהא דפ' נבלה בטלה בשחוטה כו' דמוכח כהאו"ה והאריך בזה ועי' בש"ך לקמן סי' ק"י ס"ק א' מה שהק' על הרמ"א דלמה לא הגיה כאן כלום אר' המחבר ועי' בבית הלוי שם סי' ל"ה מ"ש בד' או"ה ומ"ש ע"ד הרמ"א והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' ביד אברהם מ"ש בזה:

סעיף ז

ו אין תולין, עי' ט"ז ס"ק י"ג ועי' בחו"ד ס"ק ז' מ"ש על הט"ז ומ"ש על הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ל' והאריך בזה ועי' בבית יהודא ובעה"ב ס"ק ו' מ"ש על החו"ד והאריך בזה ועי' בעצ"ל מ"ש על הט"ו והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה