אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות שחיטה › סימן כח

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות שחיטה · סימן כח

סימן כז

סעיף ב

א בהג"ה מברך שהחיינו. עי' ש"ך ס"ק ח' מה שהק' על זה והניח בצ"ע ועי' בפר"ח ס"ק ה' ובתב"ש ס"ק ד' ובדע"ק ס"ק א' ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' צ"ת מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ב אינו מכסה. עי' ש"ך ס"ק ט' שכ' הטעם דשמא יבא להתיר חלבו והשיג על הלבוש שכ' הטעם דשמא יטלטל עפר ביו"ט שלא לצורך כו' ועי' בטוב טו"ד סי' צ"ג שהשיג על הש"ך וכ' דעיקר כונת הלבוש הוא משום דטרח טרחא שלא לצורך דאסור ביו"ט ולא מטעם מוקצה כו' והביא ד' רש"י בביצה ח' ב' ד"ה לא וס"ל כן כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק ג' ובאמרי בינה דיני שחי' סי' כ"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ג בהג"ה משום העוף. עי' באר היטב ס"ק ו' שהק' דבסי' רצ"ז סעי' ו' כ' בפשיטות דשור הבר הוא מין בהמה וכבר קדמו בקושי' זו בש"ך לקמן סי' רצ"ז ס"ק ה' ועי' בפר"ת ס"ק י' ובביאורי הגר"א ס"ק ז' מ"ש ליישב קושי' זו:

סעיף ח

ד מי ששחט כו'. עי' בש"ך חו"מ סי' שפ"ב ס"ק ד' שכ' כיון דמצוה זו רחמנא רמיא עליו אם נתן לאחר מבטל מ"ע זו וכן כשהאבי הבן יכול למול ונתן לאחר למול מבטל מ"ע כו' ועי' בקצה"ח שם ס"ק ב' ובתב"ש כאן ס"ק י"ד ובפלתי ס"ק ג' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' ובישוי"ע ס"ק א' ב' ובדע"ק ס"ק ה' ובד"ת וביד אברהם ובערוגות הבושם ס"ק ד' ובבינת אדם שער או"ה סי' י' ובהמקנה בקידושין כ"ט א' ובתשובות בית אפרים חחו"מ סי' ס"ז ובגור ארי' יהודא חיו"ד סי' ל"ת ובס' בית הלוי ת"א סי' י' ובס' ראשי בשמים חיו"ד סי' ל"ז מ"ש על הש"ך והאריכו בזה ועי' במקמ"ח שהביא ד' הר"ן פ"ק דפסחים ז' ב' גבי פלוגתא אי מברך על ביעור או לבער כו' דמבואר להדיא דבמצות מילה אם אביו מוהל יכול לפטור ממנה ע"י שלית כו' וכ' דנעלמו מהש"ך והתב"ש והפלתי ד' הר"ן אלו והאריך בזה וכעת ראיתי באבודרהם בברכת המצות ט' ב' שהביא ד' הי"א שכ' הטעם דכל מצוה שאפשר לעשותה ע"י שליח והיא להבא מברכין בעל וכל מצוה שא"א לעשותה ע"י שליח והיא להבא מברכין בלמד כו' וכ' אח"כ וז"ל וא"ת והרי כיסוי הדם שא"א לעשות ע"י שליח ומברכין בעל וי"ל שכיסוי הדם הוא גמר מצוה ולא קרינא בי' להבא אלא לשעבר כו' עכ"ל הרי להדיא דס"ל לאבודרהם דכיסוי הדם א"א לעשות ע"י שלית ועי' במנחת חינוך מצוה ב' אות ג' מ"ש ע"ד הפלתי לענין עכו"ם וחש"ו כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ט

ה כיסוי אחד כו', והוא מהמשנה בחולין פ"ו ב' ומבואר בסוגיא שם דרבנן ס"ל דאו עוף לא בעי לאורויי דצריך כיסוי לתי' בפ"ע ולעוף בפ"ע אלא דאו אתי לחלק ור"י ס"ל דלחלק מדמו נפקא וע"כ דאו אתי דמכסה לכל א' בפ"ע ועי' בתוס' שם ועי' בחידושי רע"א מ"ש בביאור דבריהם והק' כיון דאנן קי"ל דהוי ס' אם חוששין לזרע האב א"כ ממילא להלכה אנו מספקים אם כר"י אם כר' יונתן נפסוק גם הכא לחומרא דצריך לכסות לכ"א בפ"ע ע"כ קושי' והביא קושי' זו בשם מהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ה ועוד הק' בהא דלקמן סי' רט"ז סעי' י"ו בהג"ה כו' דיכול להלות ברשות השני כו' דקי"ל כר' יונתן והא להל' ע"כ מספקא אי כר"י או כר' יונתן מדקי"ל בספי' אי חוששין לזרע האב והא בהא תליא והניח בצע"ג וכן הק' קושי' זו הבית מאיר בקנין דיעה מעצמו והניח בצ"ע ולא ראה דכבר הקדימו בקושי' זו במהר"ם לובלין ועי' פרמ"ג בש"ד שציין ע"ד מהר"ם לובלין ועי' בשעה"מ פי"ב מהל' שחי' הל' ת' מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר"צ ס"ק א' מ"ש בענין זה דלחלק יעוש"ה:

סעיף יא

ו כסהו הרוח. עי' בערוגות הבושם ס"ק ו' מ"ש לענין היכא דכסהו עכו"ם או חש"ו כו' אי הוה ככסהו הרוח ונתגלה דחייב לכסות או לא כו' והביא ד' הבשמים ראש סי' י"ת שכ' דאין ספק שאומר לקטן והוא מכסה כמו שיכול לשחוט כו' ודחה ראיתו והביא ראי' מביצה ח' דכיסוי ע"י עכו"ם וחש"ו לא שמי' כיסוי כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע ועי' ביד יהודא ס"ק ה' שהאריך נמי בזה והביא ד' הבשמים ראש הנ"ל וגם הביא ד' ר' יהונתן בחולין פ"ו כו' ומסיק דלכתחלה אין לעשות הכיסוי ע"י חש"ו אבל בדיעבד אם נעשה הכיסוי ע"י חש"ו בודאי מהני כו' וע"י עכו"ם כיון שאינו בכלל זביחה כלל פשוט דהוי כמו כסהו הרוח ואם חזר ונתגלה חייב לכסות ועוד האריך שם לענין אי בעי' כונה לכיסוי יעוש"ה ועי"ש עוד בערוגות הבושם מ"ש ע"ד הבשמים ראש שם לענין שעשוהו כו' והאריך בזה:

ז חייב לכסות. עי' בפר"ת ס"ק י"ז ובתב"ש ס"ק י"ז ובפ"ת שכ' דמכסה בלא ברכה כו' ועי' בבאר יעקב ובאמרי בינה סי' כ"ג וברמ"ץ חיו"ד סי' כ"ד מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד ובערוגות הבושם ס"ק ז' וביד יהודא ס"ק ח' ת"ש על התב"ש ס"ק ט"ז לענין אם כסה הרוח בדברים שאין מכסין אי צריך לגלות ולחזור לכסות בעפר כו' והאריכו בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בערוגות הבושם ס"ק ה' שכ' דל"א בעוסק במצוה דרבנן דפטור עי"ז ממצוה דאורייתא כו' ועוד כ' דדוקא כשעוסק במצוה שבין אדם לחבירו פטור מן המצוה שבין אדם לחבירו אבל כשעוסק במצוה שבין אדם למקום אין סברא לומר דיפטור בזה ממצוה שבין אדם לחבירו כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בשבועות מ"ד ב' ד"ה ור"י כו' וגם מיישב בזה קושי' שהק' בהא דאמרי' בטבת אומן שקלקל דפטור ובחנם דלהוי ש"ש מטעם פרוטה דר"י כו' והאריך בזה ועי' ובספרו שם ארי' חיו"ד סי' ס"ד שכ' נמי בן והאריך בזה וכ' דגם לענין הא דקי"ל בכ"מ דעשה דוחה ל"ת דל"א כן רק ובעשה ול"ת שבין אדם למקום אבל אם העשה הוא בין אדם למקום והל"ת הוא בין אדם לחבירו אין העשה שבין אדם ולמקום דותה הל"ת שבין אדם לחבירו כו' והאריך בזה ובסוף הס' שם בת' התשובות סי' ב' כ' נמי בן ומיישב בזה קושי' והנתיבות סי' ע"ב ס"ק י"ט על הש"ך שם ס"ק ל"ד מב"מ נ"ח א' מהא דהשוכר אח הפועל לשמור את הפרה כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף כ

ח ההיא דחיישי' עי' ש"ך ס"ק כ"ז מה שהשיג על הב"ח ועי' בש"ש שמעתא וג' פט"ו שכ' דהעיקר כהב"ח והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק ה' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ז שכ' דאפי' טריפות דרבנן פטור מכיסוי דמ"מ אינו בכלל אשר יאכל כו' ועי' בחידושי רע"א ובבנין עולם חיו"ד סי' ת' ובנודע בשערים ת"א בכללי רובא וחזקה אות י"א ובאמרי בינה סי' כ"ד מ"ש על הפרמ"ג והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש בענין זה דהיכא דהוי אי' דרבנן אי מקרי אינו ראוי מדאורייתא והארכתי בזה יעוש"ה:

ט) בהג"ה כל המפרקת. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט"ז שכ' וז"ל יראה לי בס' ברכה לבטלה אפי' איכא ס"ס לברך אפי"ה טוב שלא לברך כו' שחט כוי שהוא ברי' בפ"ע וס' חי' או בהמה ושחט ג"כ כלאים צבי הבא על התיישה דאיכא ס"ס לכסות שמא כוי תי' ושמא חוששין לזרע האב אפי"ה מכסה בלא ברכה דגדול לאו דלא תשא וברכות אין מעכבות כו' עכ"ד ועי' פרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ת תל' ברכות השחר שכ' להסתפק בזה והביא ד' הלח"מ פ"ד מהל' ברכות הל' ו' דס"ל דהיכא דאיכא ס"ם להחמיר בברכה מברך וכ' דלדעת הרמב"ם י"ל ס"ס לקולא בד"ת כי לשיטתי' ס' א' דרבנן וכשיש עוד ס' מקילין בי' וא"כ להחמיר לא תמצא ס"ס להרמב"ם ולו יהי' אלף ספי' כולן דרבנן נינהו כו' עכ"ד ועי' בחיי אדם כלל ה' דין ו' שכ' דאפי' איכא ס"ס להצריך ברכה כו' אפי"ה ס' ברכות להקל והיינו כהפרמ"ג כאן ועי' בספרו נשמת אדם שם בכלל ה' שכ' להוכיח כן מאו"ח סי' ר"ח כו' ומד' המג"א סי' קע"ח ס"ק י"ב כו' ומד' התה"ד שהביא הב"י סי' תפ"ט לענין ספירה כו' והאריך בזה ועי' בדע"ק לעיל סי' ט"ו ס"ק ב' שכ' נמי דבס"ס אין מברכין והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל ועי' באגודת אזוב בדרוש לחג הסוכות שכ' דבס"ס יש לברך והאריך בזה ועי' בפר"ח באו"ח סי' תפ"ט ס"ק ז' ובשו"ת מהר"ם מרוטינבורג האחרונים חאו"ח סי' ג' ובשדי תמד מערכת ברכות סי' א' אות י' ואות כ"ד ואות ל"ד מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה והעיקר נ' לדינא דא"צ לברך אף דאיכא ס"ס להחמיר וכ"כ בשדי חמד שם דפשטה ההוראה בינינו דלא מהני ס"ם לברכות ועי' בערוגות הבושם ס"ק ב' מ"ש לענין אם לא בירך בתחלת כיסוי אם יכול לברך אח"כ דנחלקו הפר"ת והתב"ש כו' דהוי ס"ס להחמיר כו' ותליא בדין זה אי בס"ס להחמיר צריך לברך או לאו כו' והניח בצ"פ ולפמ"ש בודאי א"צ לברך אח"כ דאמרי' ס' ברכות להקל ועי' עוד בדע"ק ס"ק ט' שכ' דבג' ספי' י"ל דאף הפרמ"ג הנ"ל מודה שנכון לברך:

סעיף כב

י ולא יצא כו עי' בארוך מש"ך בהגהות מנחת אהרן שם אות א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף כג

יא מכסין בזבל. עי' בדע"ק ס"ק י"א שכ' דלבשל או למלוח הדם קודם הכיסוי אולי אינו נכון כו' עכ"ד ועי' במנחת חינוך מצוה קפ"ז אות א' שכ' לדבר פשוט דאם בשלו או מלחו הדם קודם הכיסוי דפטור מלכסות וכ' שלא ראה לשום אדם שיביא דין זה ואפשר מחמת פשיטתו עכ"ד ועי' בגידולי הקדש שם אות ו' מ"ש והאריך: בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה