אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות שחיטה

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות שחיטה

הקדמה

סימן א

סעיף א

א' הכל שוחטין הנה הרמב"ם בפ"א מהל' שחיטה הל' א' כ' וז"ל מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חי' ועוף ואח"כ יאכל שנא' וזבחת מבקרך ומצאנך ונאמר בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל הא למדת שחי' כבהמה לענין שחיטה ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חי' או עוף כו' ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החי' עכ"ל הרי דס"ל להרמב"ם דשחיטה הוי מ"ע בפ"ע וכ"כ הרמב"ם במנין המצות מצוה קמ"ו דשחיטה הוי מ"ע בפ"ע וכ"כ הסמ"ג בהל' שחיטה מצוה ס"ג דשחיטה הוי מ"ע וכ"כ הסמ"ק מצוה קצ"ז והחינוך מצוה תנ"א והרמב"ן על התורה פ' ראה דשחיטה הוי מ"ע וכן הוא דעת התוס' בביצה כ"ה א' ד"ה בחזקת דשחיטה הוי מ"ע שכ' דאם אוכל אבר מן החי איכא עשה דאינו זבוח וכן משמע עוד מד' התוס' בחולין ל"ג א' ד"ה אחד ול"ז א' ד"ה השתא דשחיטה הוי מ"ע וכן הוא דעת הרשב"א בתוהה"ק דשחיטה הוי מ"ע שכ' וז"ל מ"ע להיות אדם שוחט מה שירצה לאכול בהמה חי' או עוף שנא' וזבחת מבקרך ומצאנך והוקשה חי' לבהמה שנא' בבכור בעל מום כאשר יאכל הצבי ואת האיל כן תאכלנו ובעוף הוא אומר זאת תורת הבהמה והעוף הקיש תורה לשחיטה מה זה בשחיטה אף זה בשחיטה עכ"ל וכן משמע מד' החידושי רשב"א בחולין ט' א' דשחיטה הוי מ"ע בפ"ע אך הראב"ד במנין המצות שם השיג על הרמב"ם וכ' וז"ל א"א זו אין לו טעם ואולי לאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל וכ' הכ"מ שם וז"ל נ' שטעמו מפני שאין זו מצוה מחוייבת שאם ירצה שלא לאכול בשר או אם ירצה שלא לשחוט הוא בעצמו רשאי אבל הוא לאו הבא מכלל עשה לא תאכל אבר מה"ח ולא נבילה הא שחוטה אכול וי"ל לדעת רבינו שהיא עשה למי שירצה לאכול בשר שישחוט או שישחוט לו אחר עכ"ל ועי' בתוס' שבועות כ"ד א' ד"ה האוכל שכ' דאית בי' אי' עשה שאינה זבוחה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל אבל מה שאי אתה זובח לא והריצב"א, ס"ל דוזבחת הוא תיקון הלאו שלא יאכל אבר מה"ת או נבילה כו' והיינו דהתוס' ס"ל כהרמב"ם והסמ"ק והחינוך והרמב"ן וכמ"ש בביצה ובחולין הנ"ל והריצב"א ס"ל כהראב"ד הנ"ל וכן משמע נמי מד' בעל הלכות גדולות דשחיטה לא הוי מ"ע מדלא מנה שחיטה משמע דס"ל דלא הוי מ"ע בפ"ע וכהראב"ד והריצב"א הנ"ל וכן משמע נמי מד' היראים מצוה רל"ז דשחיטה לא הוי מ"ע בפ"ע יעוש"ה וכן הוא דעת התשב"ץ ח"א סי' ק"מ דשחיטה לא הוי מ"ע שכ' וז"ל שאין מצוה בשחיטה אע"פ שמברכין עלי' שאינה אלא כדי שלא יאכל נבילה ואם עמד מלשחוט לא בטל מצוה ואם שחט לא הוסיף מצוה והביא ראי' לזה מילמדנו בפ' שלח זש"ה אור זרוע לצדיק כו' שחט ונתן לכהן הזרוע הרי שבכאן הוא מחזר למצוא מצות שנתן הקב"ה לישראל ולא מנה בבהמה אלא מתנות ואלו היתה השחיטה מצוה הי' מונה אותה וזו ראי' גמורה לבעל הלכות שלא מנה השחיטה בכלל עכ"ל הרי דס"ל דשחיטה לא הוי מ"ע וכהראב"ד והריצב"א הנ"ל וכ"כ בספרו זהר הרקיע מצוה ר"מ אות פ"ב דשחיטה לא הוי מ"ע והאריך בזה וכן משמע מד' התו"כ פ' שמיני בברייתא דמלואים אות כ"ו דאינה מ"ע אך במדרש רבה שם משמע דשחיטה הוי מ"ע יעוש"ה ועי' בס' חרדים במ"ע התלויות בושט אות י"ז שכ' דשחיטה הוי לאו הבא מכלל עשה דכתיב וזבחת כו' הא בלא שחיטה כשרה לא תאכלו והביא בשם הרשב"ץ שכ' דיש מחלוקת בין הראשונים בכל לאו הבא מכלל עשה אם נמנין מכלל התרי"ג מצות או אם הם ענפי מצוה ועי' במעין החכמה ק"ז ב' ובחוסן ישועות בחולין י"ז א' ד"ה בעי ול"ז א' ד"ה השתא ובס' שערי שמחה בפחח השער ובשער ה' סי' א' ובשער ז' סי' ז' ובמהר"ם שיק על המצות מצוה תנ"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' ביד אברהם שהק' על הכ"מ הנ"ל שסותר ד"ע שכ' בפי"א מהל' ברכות דנטילת ידים ושחיטה הוו דבר הרשות דאפשר לו שלא לאכול וכ' הוא דטעמו של הרמב"ם והתוס' הנ"ל הוא מטעם שכ' הרא"ש בריש כתובות דמש"ה מברכין על השחיטה וצונו אף שאינו מחויב לשחוט ולאכול דהא אפקי' קרא בלשון צווי דכתיב וזבחת כו' עכ"ד ובאמת לק"מ דאף דס"ל להרמב"ם לפ"ד הכ"מ שהיא מ"ע למי שירצה לאכול בשר שישחוט או שישחוט לו אחר מ"מ גוף השחיטה ודאי מקרי דבר הרשות אף להרמב"ם הנ"ל כיון דאם אינו רוצה לאכול אינו מחויב בשחיטה א"כ הוי דבר הרשות וכן ראיתי בערוגות הבושם בפתיחה להל' שחיטה אות י"ב שכ' דאף להרמב"ם הנ"ל מ"מ הוי שחיטה דבר הרשות וזהו שכ' הכ"מ בהל' ברכות הנ"ל דשחיטה הוי דבר הרשות דאף להרמב"ם הנ"ל הוי דבר הרשות ושפיר ד' הכ"מ ולק"מ קושי' היד אברהם הנ"ל ועי"ש עוד בערוגות הבושם שמיישב עפ"ד הנ"ל קושי' הט"ז לקמן סי' רס"ו גבי מילה כו' וגם מיישב בזה קושי' התוס' בריש חולין על הלכות א"י כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"ג בפתיחה שורש א' שכ' דלדעת הרמב"ם, והתוס' הנ"ל דהוי עשה חייב אף בכל שהוא דלא כתיב בי' אכילה ואי דכתיב וזבחת ואכלת האי אכילת רשות הוא וע"כ לא אמרי' כ"מ שנאמר אכילה בכזית אלא במניעה או בצווי כמו בערב תאכלו מצות משא"כ באכילת רשות עכ"ד וכ"כ בספרו ראש יוסף בחולין ל"ג א' ד"ה אחד ובספרו גינת וורדים כלל כ"ז דעשה שאינו זבוח חיוב אף בכ"ש ולפ"ד גם בשלא כדרך אכילה חייב על עשה דשאינו זבוח וכמו שחייב בכ"ש כך חיוב באוכל שלא כדרך אכילה דחד טעמא הוא דלא כתיב בי' אכילה וכן ס"ל למהריב"ל ומהרש"ל בשבועות כ"ג ב' דכ"מ דכ"ש אסור גם שלא כדרך אכילה אסור והובא דבריהם במשל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' וכ"כ בערוגות הבושם שם אות י"ד ובמנחת חינוך מצוה תנ"א ובכתב סופר חיו"ד סי' י"ח דלהפרמ"ג הנ"ל אף שלא כדרך אכילה אסור בעשה שאינו זבוח אבל באמת ד' הפרמ"ג הנ"ל צ"ע וכמו שהק' בשם ארי' חיו"ד סי' ב' משבועות כ"ג ב' דמוקי ר"ל הא דתנן שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר במפרש חצי שיעור אליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע כו' ואכתי קשה בנבילה למה חייב הא מושבע ועומד הוא באי' עשה דחל מל ח"ש כו' ואף דלשיטת הרמב"ם שהביא הפרמ"ג דאי' לאו חל על עשה לק"מ כו' אבל באמת אף לשיטת הרמב"ם, א"א לומר כן דהא אמרי' התם כ"ד א' בשלמא לר"ל משכחת לה בלאו והן דח"ש מותר מה"ת כו' ואיך משכחת הן בנבילה הא אף בח"ש עכ"פ איכא עשה דאינה זבוחה דאף דלר"ל ח"ש מותר אבל בעשה דזביחה הא חל אף בח"ש ומזה יקשה אף לשיטת הרמב"ם דאי' חל על עשה ע"כ קושי' ומפ"ז כ' דאף אם נימא דאיכא עשה דאינה זבוחה גם בנבילה ואבר מ"הת מ"מ דינו כמו בלאו ובח"ש ליכא עשה כלל דלא כהפרמ"ג הנ"ל וכן השיג בשערי שמחה שם שער ז' סי' נ' על הפרמ"ג מד' הגמ' הנ"ל והאריך בזה וכבר קדמו בהשגה זו על הפרמ"ג הנ"ל בחידושי רע"א בליקוטים בפסחים כ"א ולא ראו הערוגות הבושם והשערי שמחה ד' החידושי רע"א שכבר הקדומם בזה אך י"ל לפמ"ש הפרמ"ג שם אח"כ להסתפק אי שייך עשה זו בעוף ג"כ מי נימא דוזבחת מבקרך ומצאנך כתוב כו' דלא לענין עשה הקישן רחמנא כ"א שחיטה בעוף הוא תיקון הלאו א"ד כיון דהקישן הכתוב עוף לבהמה לכל מילי אקשינן ויש בו עשה ג"כ עכ"ד וא"כ אי נימא דגבי עוף ליכא עשה דשאינה זבוחה י"ל דשם בשבועות הנ"ל קאי הגמ' על נבילת עוף ושפיר תי' של ר"ל הנ"ל וגם שפיר משכחת הן בנבילת עוף ול"ק קושי' החידושי רע"א והשערי שמחה והשם ארי' הנ"ל וכן ראיתי בס' המנוחה פ"ב מהל' שביתות עשור הל' ב' בבית המנוחה שם שהק' נמי קושי' זו על הפרמ"ג הנ"ל וכ' ליישב וכ' דהא דאמרי' בגמ' שם דלר"ל משכחת בלאו והן דמיירי בנבילת עוף כו' יעוש"ה אבל באמת הפרמ"ג שם מסיק אח"כ דאף בעוף איכא ג"כ עשה דאינו זבוח והביא ראי' מד' הרשב"א בחידושיו לחולין ט' א' דס"ל כן ובאמת כן מבואר להדיא בתוס' חולין ק"כ א' ד"ה מה כו' דאף בעוף איכא ג"כ עשה דאינו זבוח שכ' וז"ל א"נ מחיים הי' בה אי' אברים מה"ח ואפי' למ"ד לאברים עומדת הי' בה אי' שאינה זבוחה עכ"ל הרי להדיא דס"ל להתוס' דאף בעוף איכא עשה דאינה זבוחה וכן ראיתי בס' אמרי בינה דיני שחיטה סי' י"ח שהביא ראי' מד' התוס' אלו דאף בעוף איכא עשה דאינו זבוח אך י"ל דאין ראי' מד' התוס' אלו וכמ"ש בלב ארי' שם דהס' של הפרמ"ג הנ"ל קאי לדעת הרמב"ם לפי תי' הא' של התוס' בחולין שם והביא הוכחה לזה ועי"ש עוד בלב ארי' ק"ג א' ד"ה רבא מ"ש והאריך בזה אך אע"פ שאין ראי' מד' התוס' הנ"ל מ"מ העיקר דאף בעוף שייך ג"כ עשה דאינו זבוח וכמו שמסיק הפרמ"ג ועי' בשערי שמחה שם שער ז' סי' ה' שכ' להוכיח מד' התוס' חולין ל"ג א' ד"ה אחד דאף בעוף שייך עשה דאינו זבוח והאריך בזה וכ' דכן מבואר מד' הרמב"ם בריש הל' שחיטה הנ"ל ומד' הרמב"ם במנין המצות הנ"ל ועי' בכתב סופר שם שהביא ראי' מד' התוס' חולין ל"ג הנ"ל ומד' התוס' שם ק"כ הנ"ל דאף בעוף שייך ג"כ עשה דאינו זבוח כו' ועי"ש עוד בסי' ט"ו ובס' ארץ צבי חיו"ד סי' א' מ"ש אי בעוף איכא עשה דאינו זבוח והאריכו בזה יעוש"ה וא"כ הדרא קושי' החידושי רע"א והשם ארי' והשערי שמחה הנ"ל לדוכתי' אך י"ל דהא התם בשבועות קאי אליבא דר"ל ור"ל ס"ל בנזיר כ"ט א' דאין שחיטה לעוף מה"ת וא"כ שפיר תי' ר"ל וגם שפיר משכחת הן בנבילת עוף ושפיר ד' הפרמ"ג הנ"ל וכן ראיתי בכתב סופר שם שהק' כן וכ' ליישב משום דר"ל ס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת ועי' בישוי"ע לקמן סי' ר"כ בד' נכד המחבר שם שהק' נמי קושי' זו על הפרמ"ג הנ"ל וכ' ליישב והאריך בזה וכעת ראיתי בהגהות רע"א על חו"מ ואה"ע בסוף הס' בליקוטים בדרוש לשבת תשובה שם שהק' נמי קושי' זו על הפרמ"ג הנ"ל ואח"כ כ' דאדרבה מגמ' הנ"ל יש ראי' להפרמ"ג הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה אך מד' התוס' בחולין שם ד"ה אחד משמע דלא כהפרמ"ג שהק' שם לר"מ דאמר דאינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד והא איכא אבר מה"ח דחיות ועופות הטהורים דלישראל שרי ולעכו"ם אסור כו' וי"ל דמ"מ אמה"ח דידהו אסור משום דבעיא שחיטה אע"ג דכותי אסור במשהו בשר וגידים ועצם וישראל לא מתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת ולר"ל דאמר ח"ש מותר מה"ת דלמא ל"ל ההוא כללא אלא ס"ל כמ"ד הכא אין מזמנים כותים על בני מעים עכ"ל ולפ"ד הפרמ"ג הנ"ל ל"ק על ר"ל די"ל דר"ל מודה דאי' שאינו זבוח חל נמי אח"ש ואסור נמי לישראל בכ"ש כיון דהוי אכילת רשות לפ"ד הפרמ"ג הנ"ל וא"ל דקושי' התוס' הוא מטמאים דליכא גבייהו אי' שאינו זבוח מ"מ הרי גבי טמאים נמי איכא אי' דאתי מאכילת רשות וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' מאכ"א הל' א' מכלל שנא' וכל בהמה מפרסת פרסה אותה תאכלו שומע אני שבהמה טמאה אסורה א"ו מוכח מד' התוס' דלא כהפרמ"ג הנ"ל ונ' דזהו כונת היד אברהם שכ' על ד' הפרמ"ג דלא משמע הכי מד' התוס' חולין ל"ג וכונתו כמ"ש דמוכח מקושי' התוס' הנ"ל דלא כהפרמ"ג וכן ראיתי בחוסן ישועות שם שכ' דלפ"ד הפרמ"ג לק"מ קושי' התוס' הנ"ל ועוד הביא שם ראי' דלא כהפרמ"ג הנ"ל מהא דתנן בברכות מ"ה א' עד כמה מזמנין עד כזית ואמרי' בגמ' שם מ"ט ב' דטעמא דר"מ דסבר ואכלת זו אכילה ואכילה בכזית וכן איתא ביומא ע"ט ב' אלמא דאכילת רשות נמי משמע בכזית עכ"ד ועי' באמרי בינה שם ובמנחת חינוך מצוה קנ"ז אות א' מ"ש להשיג על הפרמ"ג הנ"ל והאריכו בזה וגם הפרמ"ג סותר ד"ע מהא דכ' בש"ד סי' ב' ס"ק י"ב ועי' בס' רב טובך מסי' א' עד סי' ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה. וחי' ועוף טעונים שחיטה מה"ת חי' משום דאיתקש לבהמה בפסולי המוקדשין דכתיב אך כאשר יאכל הצבי והאיל ובעוף כ' הרמב"ם הנ"ל דילפינן מושפך את דמו כו' ועי' במ"מ ובכ"מ ובלח"מ שם ובפלתי ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' ובדרך חיים בפתיחה להל' שחיטה ובהגהות מנחת אהרן על הארוך מש"ך ובחוסן ישועות שם כ"ח א' ד"ה הוא ובחתם סופר בחולין שם ובחמדת צבי בחולין כ' ד"ה לא אמרן ובמלא הרועים אות ע' ע"ש והאריכו בזה ועי' במקור מים חיים לקמן סי' כ"א שכ' להסתפק למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אי יכול עכו"ם לנחור כו' והביא ד' הרשב"א בחולין כ"ח א' דמשמע דצריך גוף השחיטה בעוף רק דדיני שחיטה לא נאמר בעוף וא"כ פסול כו' אבל מד' הרא"ש ביומא פ' יוה"כ סי' י"ד בשם מהר"ם מרוטונבורג ס"ל דעכו"ם מותר לנחור ומד' מהר"ם שם משמע דס"ל להל' דאין שחיטה לעוף מה"ת כו' ומשמעות הפוס' אינו כן כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בפלתי מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק א' על הטור דאמאי לא נדרש בשחיטה כאשר צוותיך במרה וכן תי' בא"ר בדף האחרון הובא דבריו בפתיחה ועי' בחידושי מהרא"ל ובדרך חיים שם ובעצי לבונה בפתיחה ובשערי שמחה שער ז' סי' ץ' ובס' עונג יו"ט חיו"ד סי' נ"ג ובטוב טעם ודעת מהדו"ק הל' שחיטה סי' ב' וסי' ה' מ"ש ע"ד הפלתי והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"ג שהק' לר"מ דאית לי' בחולין ק"ב א' דאמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד לא בחי' ועוף א"כ מאי פריך הגמ' בחולין פ"ו א' ל"ל למימר רוב מעשיהן מקולקלין אפי' מיעוטא נמי דסמיך מיעוטא לחזקה כו' והא בכיסוי הדם דאינו נוהג אלא בחי' ועוף ליכא חזקה כלל דמחיים הווין שרין לגמרי דאמה"ח לית בהו וזבחת לא הוי ציווי כ"א תיקון הלאו של אמה"ח ובחי' ועוף ליכא בהן אמה"ח וכדאמרי' לר"מ ע"כ קושי' ודחק בזה ליישב דילפי' מהיקשא כו' דאיכא איסורא בעלמא אף דליכא עשה או לאו דאמה"ח ועי' בחוסן ישועות בחולין שם ל"ז א' שכ' ליישב זה דאף הריצב"א ס"ל דהוי עשה אך מ"מ אם לא שחט אין הבשר אסיר בעשה כמו מ"ע דכיסוי כו' והשיג על הפרמ"ג והביא ראי' להריצב"א מהא דשחיטת עכו"ם נבילה כו' והאריך בזה ועי' בראש אפרים בסיף הס' בשו"ת סי' א' מה שהשיג על הפרמ"ג והאריך בזה ועי' בעונג יו"ט שם סי' ע' שהוכיח מזה שיטת רש"י בחולין ט' א' ד"ה בהמה דס"ל דהא דאמרי' שם בחזקת אי' עומדת היינו בחזקת אי' אמה"ח כו' והאריך בזה ובאמת דאף לשיטת התוס' בשבועות ובביצה הנ"ל דס"ל בח"א הייני בח"א שאינו זבות נמי ניחא לפ"ד החוסן ישועות הנ"ל ואף לפ"ד הפרמ"ג דס"ל בדעת הריצב"א דוזבחת לא הוי, עשה מ"מ יש ליישב קושי' הפרמ"ג אף לשיטת התוס' הנ"ל וכמ"ש בשערי שמחה שער ו' סי' י' דבלא שחיטה ונחירה אסור אמה"ח ובשמה"ח מחמת אי' טרפה כו' וטרפה ודאי הוי אף בעוף וכמבואר במתני' אלו טריפות בעוף כו' ולכן לר"מ בעי שחיטה להתיר אי' דטרפה כו' והאריך בזה וגם בלא"ה ניחא קושי' הפרמ"ג הנ"ל וכמ"ש בהגהות מצפה איתן בחולין שם דהתם קאי אליבא דר"י ולר"י איכא אי' דבשמה"ח גם לר"מ דהא טעמא דר"מ דכתיב וזבחת כו' דסמוך לקרא דל"ת הנפש עם הבשר וקרא זה לא איירי לדידי' אלא באמה"ח ולא בבשמה"ח אלא נפ"ל מובשר בשדה טרפה והתם בכל מיני בשר איירי וא"כ א"ש הא דכאן דמ"מ אי' חזקה לאי' דבשר עכ"ד ועי' במנחת אהרן בסנהדרין נ"ט א' ד"ה ת"ר שכ' נמי כן ליישב קושי' הפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה וכעת ראיתי בחידושי רע"א לקמן סי' כ"ז שכ' נמי כן ליישב קושי' הפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה וא"כ ממילא דאין להוכיח מזה שיטת רש"י וכהעונג יו"ט אלא דשפיר ניחא אף לפי שיטת התוס' וכמ"ש השערי שמחה והחידושי רע"א והמנחת אהרן והמצפה איתן ומיושב שפיר קושי' הפרמ"ג הנ"ל, ולענין ב"נ אי נצטוו על הנחירה עי' בתוס' חולין צ"א א' ד"ה כמאן דס"ל בתי' הב' דנצטוו על הנחירה שכ' וז"ל א"נ פרע להם בית השחיטה היינו נתירה דנצטוו על הנחירה עכ"ל ועי' בראש יוסף שם שתמה על התוס' דלא מצינו בשום מקום שיהי' ב"נ מצווין על הנחירה כו' וכ' ליישב עפ"ד חידושי הרשב"א שם ובאמת מבואר להדיא בקרא דברים י"ד פ' כ"א לנר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי וכן ראיתי בברית אברהם חיו"ד סי' נ"א שהק' כן על התוס' הנ"ל והאריך בזה וכן הק' בהגהות הרש"ש שם ולא ראה שכבר הקדימו הברית אברהם בקושי' זו ועי' בערוגות הבושם בפתיחה ובתשובות בית אפרים בהקדמה על יו"ד ובשערי שמחה שער ז' סי' ו' ובס' רביד הזהב פ' אחרי ד"ה ושפך ובפ' ראה ד"ה וזבחת מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב אפי' נשים. כן הוכיחו התוס' בריש חולין דלא כהלכות א"י מהא דתנן בפ' כל הפסולין כו' וקא' לשון דיעבד משום טמא במוקדשים ולא אמר משום נשים ש"מ דנשים אפי' לכחחלה ועי' בפלתי ס"ק ב' ובישועות יעקב ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ב' ובדעת קדושים ס"ק ח' ובגידולי הקדש שם ס"ק ו' ובעצי לבונה ובערוגות הבושם ס"ק א' ובפ"י בחולין שם ובראש יוסף שם ובנחלת עזריאל שם ובצל"ח שם ובלב ארי' שם ובחתם סופר שם ובחידושי הרי"מ שם ובבית דוד בסוף הס' בחידושיו לחולין שם ובבית שמואל אחרון חיו"ד סי' א' ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' א' ובפרדס דוד פ' נשא מ"ש ליישב ד' הל' א"י והאריכו בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין ע"א נאמן באיסורין מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה והערוגות הבושם שם כ' ליישב עפ"ד הרמב"ם דס"ק הקודם דשחיטה הוי מ"ע וכיון דאסור לשחוט בשבח ויה"כ א"כ הוי מ"ע שהזמן גרמא כו' ולא שייכי נשים במ"ע זאת כו' והאריך בזה ועי' בספרו שם ארי' חיו"ד סי' י"ד וסי' ל"ז מ"ש והאריך בזה והישוי"ע שם כ' דהיכא דאתחזק איסורא דצריך ב' עדים דומה לעדות ממון דצריך שיהי' נאמנים בדיבור ול"מ להאמינם בתורת חזקה וכמ"ש הרמב"ן בב"ב צ"ב לענין מגו כו' הנה הוא כ' בפשיטות שדומה לעדות ממון ובדעת קדושים ס"ק ב' נסתפק בזה היכא דאתחזק אי' אי צריך שלא יהי' קרובים זה לזה כדין עדות ממון כו' ועי' בגידולי הקדש שם ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' בב"י שהביא ד' הכל בו שכ' בשם ר"י דנשים שוחטות לעצמן ומשמע דלאחרים לא ותמה הב"י דמה חילוק יש בין שוחט לעצמו לשוחט לאחרים דכ"כ צריך הכשר לזה כמו לזה כו' ועי' בישוי"ע שם ובס"ק ב' ובערוגות הבושם שם ובתורת יקותיאל ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי שם מ"ש ליישב ד' הכל בו הנ"ל בדברים נכונים והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' מ"ש לענין ע"א אי נאמן נגד הרוב והניח בצ"ע ועי' בדעת קדושים ס"ק י"ג שהשיג על הפרמ"ג וכ' דעא"נ נגד הרוב והביא ראי' מנדה כ"ו והאריך בזה ועי' בגידולי הקרש שם ס"ק י"ג מ"ש ליישב קושי' הפרמ"ג ובס"ק י"ד מ"ש בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ט' שכ' בפשיטות דעא"נ נגד הרוב ועי' במקור מים חיים מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ג ס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הפרמ"ג והארכתי בזה והעליתי דברובא דאיתא קמן עא"נ וברובא דליתא קמן אין ע"א נאמן יעוש"ה

ג ועבדים. עי' ט"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ב' מ"ש ע"ד הטור שכ' משוחררים ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' ובמקום שמואל ובמראות הצובאות דיני עיגונא ס"ק י"ג ובעמודי אור חיו"ד סי' מ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ד שרוב כו'. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ד' שהביא ד' הרא"ש והרשב"א במשמרת הבית וד' הרא"ה בב"ה שם מ"ש ליישב דאמאי לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה כו' ועי' במקמ"ח בפתיחה ובעצי לבונה ובערוגות הבושם ס"ק ח' מ"ש בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש בענין זה דסמוך מיעוטא לחזקה והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בערוגות הבושם ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ו' ובשערי תורה ח"ג כלל י"ח פרט ו' מ"ש לענין סמוך מיעוטא למיעוטא והאריכו בזה ועי' בספרי שם מ"ש לענין סמוך מיעוטא למיעוטא והארכתי בזה יעוש"ה:

ה הרגילין לשחוט כו עי' ש"ך ס"ק ד' שכ' דבחו"מ סי' ש"ו סעי' ז' מבואר גבי טבת אומן שקלקל דצריך להביא ראי' שהוא מומחה ול"א בכה"ג רוב המצויין כו' ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ד' שהק' דהא הוה מיעוטא דמיעוטא כו' ועוד אמאי מוציאין מטבת ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בעצי לבונה ובתרומת הכרי סי' ש"ו שם ובס' נחל יצחק סו' כ"ה ס"ק א' מ"ש בזה ועי' בספרי דחשק אליעזר בכללי תפיסה סי' ו' מ"ש בזה יעוש"ה:

ו בחזקת מומחין. הנה בבכורות כ' א' מתרץ רבינא אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן כתר רובא ברובא דלא תליא במעשה אבל ברובא דחליא במעשה לא והרא"ש שם הביא הא דרבינא וכ' וז"ל וקי"ל בהא כר"י דלא אשכחן אשכחן לרבנן דפליגי עלי' בהא עכ"ל וכ"כ הרמב"ן שם כד' הרא"ש אלו ועי' בחידושי הרשב"א תולין י"ב א' ד"ה ה"נ שכ' וז"ל ומיהו ה"מ היכא דמיעוטא ורובא תרווייהו תלו במעשה וכ"ש ברובא דלא תלי במעשה ומיעוטא דתלי במעשה אבל ברובא דתלי במעשה ומיעוט לא תלי במעשה שבקי' רובא דתלי במעשה וכדתנן בבכורות כ"ו ופריק לה רבינא כי אזלי' בת"ר ה"מ ברובא דלא תלי במעשה אבל ברובא דתלי במעשה לא כו' ומלתא דהויא ממילא שכיחא טפי מרובא דתלי במעשה עכ"ל הרי דס"ל דהל' כרבינא דברובא דתליא במעשה ל"א בתר רובא ועי' בר"ן בחולין שם שכ' נמי כד' הרשב"א הנ"ל דהל' כרבינא דברובא דתלי במעשה ל"א בת"ר וכ"כ הרמב"ן במלחמות בקידושין נ' ב' בסוגיא דסבלונות שכ' וז"ל ועוד דהאי רובא דאמרי' דלמא קדיש רובא גרוע הוא דהא תלי במעשה ול"א בת"ר דתלי במעשה כדמסיק רבינא בבכורות עכ"ל הרי דס"ל נמי דהל' כרבינא דברובא דתלי במעשה ל"א בת"ר ועי' בראש יוסף תולין י"ב א' שכ' לחקור אם מה"ת ל"א בת"ר ברובא דתליא במעשה או מדרבנן ל"א בת"ר אבל מה"ת אזלי' בת"ר אף ברובא דתליא במעשה כו' ובאמת מד' הרשב"א תולין ט' א' ד"ה מר סבר משמע דמדרבנן הוא אבל מה"ת אזלי' בח"ר אף ברובא דתליא במעשה שכ' וז"ל דרוב הפעמים רובן של סימנים נשחטים בשחיטת מומחה אבל באיסור דרובא דתלי במעשה ומיעוטא דאין תלי במעשה הוא ובכי הא ל"א בת"ר כו' מש"ה אוקמי' רבנן בחזקת אי' הראשונה עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דהא דל"א בת"ר ברובא דתליא במעשה מדרבנן הוא וכן ראיתי בראש יוסף שם ט' א' ד"ה ואסור שהוכיח כן מד' הרשב"א אלו ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ד' שכ' נמי להוכיח כן מד' הרשב"א הנ"ל דס"ל דמדרבנן הוא דלא אזלי' בת"ר דתליא במעשה כו' והאריך בזה ועי' בפ"י בכתובות כ"ג א' ד"ה מאן דמתני שכ' בפשיטות דרובא דתליא במעשה לא הוי רובא מדאורייתא דכ' שם דרוב עכו"ם פרוצים בעריות לא הוי רוב גמור דמדאורייתא לא הוי רובא דהוי רובא דתליא במעשה ואף שהתוס' כ' דתשמיש לא הוי תליא במעשה היינו דוקא בתשמיש איש ואשתו שהוא מצוי ואמרי' בעלמא רוב ומצוי ליכא למ"ד אבל ביאת זנות ודאי מקרי רובא דתליא במעשה ולא הוי רובא אלא דמדרבנן עשאוהו כרוב עכ"ד וכ"כ בקו"א שם אות ע"ט ולא ראה ד' הרשב"א הנ"ל דמוכח מדבריו דס"ל דמדרבנן הוא דלא אזלי' בת"ר דתליא במעשה וכמ"ש הר"י והבינת אדם בד' הרשב"א הנ"ל ועי' בשבת י"ג א' כ"ג א' ובכתובות כ"ד א' ובגיטין ס"א א' דרוב ע"ה מעשרין הן והא הוי רובא דתליא במעשה וכן הק' במלא הרועים בענין רובא דתליא במעשה אות י' י"א י"ב והאריך בזה ליישב וכן הק' בהמקנה קידושין נ' ב' ד"ה מקדשי ולפ"ד הרשב"א הנ"ל ניחא דמה"ת הוי שפיר רובא אף דתליא במעשה ומש"ה שפיר אמרי' דרוב ע"ה מעשרין הם ומדרבנן החמירו בדמאי דלא אזלי' בת"ר וכ"כ בבינת אדם שם ליישב כן בהא דדמאי ועי' בגינת וורדים כלל ס"ב שהק' נמי קושי' זו מהא דדמאי וכ' ליישב דאם נאמר דלא הוי אלא מדרבנן א"ש ולא הביא ד' הרשב"א הנ"ל דס"ל דלא הוי אלא מדרבנן ועוד כ' ליישב דאם נאמר דבמיעוטא דמיעוטא אף שהרוב תלוי במעשה אפי"ה הוי רוב גמור א"ש עכ"ד ועי' בערוגות הבושם ס"ק ב' שהק' נמי מהא דדמאי הנ"ל וכ' ליישב דהא דלא אזלי' בת"ר דתליא במעשה אינו אלא מדרבנן כו' ולא ראה ד' הב"א והגינת וורדים הנ"ל שכבר הקדימו בזה וגם הוא לא הביא ד' הרשב"א הנ"ל דס"ל דלא הוי אלא מדרבנן ובד' הרשב"א הנ"ל מיושב נמי עוד קושי' המקנה שם מפסחים ד' א' דאמרי' חזקתו בדוק והא הוי חזקה דתליא במעשה לכן הק' הפ"י בפסחים שם ועוד הק' שמקנה שם על הט"ז ביו"ד סי' ס"ט שכ' באשה ששכחה אי מלחה קודם הבישול דסמכי' על רוב נשים מולחות קודם הבישול והא הוי רובא דתליא במעשה וכן הק' בבינת אדם שם סי' ה' ולפ"ד הרשב"א הנ"ל ניחא דמה"ת רובא דתליא במעשה הוי רובא רק מדרבנן לא הוי רובא והתם בבדיקת חמץ לא הוי רק מדרבנן דמה"ת בביטול בעלמא סני וכן בהא דהט"ז הנ"ל לא הוי רק מדרבנן דדם שבישלו אינו רק מדרבנן מש"ה אמרי' רובא אף דתליא במעשה ולק"מ קושי' הנ"ל וכן ראיתי בגינת וורדים כלל ס"א שהק' נמי קושי' הנ"ל מהא דפסחים וכ' ליישב משום דרובא דתליא במעשה מדרבנן לא הוי רובא והתם בבדיקת חמץ לא הוי רק מדרבנן ועוד כ' ליישב דהתם הוי מיעוטא דמיעוטא ועי' בנחל איתן פ"ו מהל' ברכות הל' ט"ו שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל מהא דחזקתו בדוק ומד' הט"ז הנ"ל משום דבדיקת חמץ לא הוי רק מדרבנן וכן דם שבישלו הוא מדרבנן והאריך בזה וגם הוא לא הביא ד' הרשב"א הנ"ל ועי' בס' המנוחה פ"ב מהל' חו"מ הל' י"ז בבית מנוחה שם שכ' נמי ליישב כן קושי' המקנה הנ"ל והביא ד' הראש יוסף והביא ראי' להראש יוסף הנ"ל מקושי' מהרי"ט אלגזי פ"ג דבכורות כ"ו והאריך בזה וגם הוא לא הביא ד' הרשב"א הנ"ל דס"ל כן דלא הוי אלא מדרבנן ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דרוב ע"ה מעשרין הן כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בערוגות הבושם מ"ש ליישב בזה הקושי' מריש גיטין דאמרי' רוב בקיאין הן אף דהוי רובא דתליא במעשה משום דלא הוי אלא מדרבנן ומדרבנן באמת מחמירין בזה ועוד הק' שם מהא דרוב תינוקת מטפחין ובאמת לק"מ לפמ"ש התוס' בבכורות שם ד"ה רבינא וביבמות קי"ט א' ד"ה ר"מ לתי' הב' שם דלגבי אדם אין חשוב תלי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו אבל בבהמה לפעמים צריך להרביע ולהכניס כמכחול בשופפרת וא"כ ניחא הא דרוב תינוקת מטפחין דהתם נמי הוי מידי דממילא דכן הוקבע בטבע של תינוקת לטפח בעיסה לפי' ר"ת שם וכן לפירש"י שם לטפח בשרצים וכן ראיתי בנודע בשערים ח"א בסוף הס' בכללי רובא וחזקה אות מ' ובטוב טעם ודעת מהדו"ק סי' קפ"ה שכ"כ ליישב קושי' זו עפ"ד התוס' הנ"ל ועי' בהמקנה שם שהק' נמי קושי' זו וכ' דמזה מוכח כד' התוס' הנ"ל דדוקא גבי בהמה אמרי' דתליא במעשה ולא בדבר הרגיל באדם וכ' עוד הוכחות לזה מכת הקושי' דרוב ע"ה מעשרין הן הנ"ל ומקושי' דחזקתו בדוק הנ"ל ומד' הט"ז דסי' ס"ט הנ"ל ומפ"ז השיג על הרמב"ן בקידושין שם גבי רובא מקדשי כו' שכ' דהוי רובא דתליא במעשה כו' והיינו דלא כהנודע בשערים והטוב טו"ד הנ"ל בכונת התוס' דלפ"ד בכונת התוס' עדיין אינו מיושב הקושי' מהא דרוב ע"ה מעשרין הן ומהא דחזקתו בדוק ומהא דד' הט"ז דסי' ס"ט הנ"ל עפ"ד התוס' הנ"ל ועי' בראש יוסף שם ט' א' שהק' על הרשב"א הנ"ל מהא דפסקי' לקמן סי' ש"א סעי' א' דהלוקח בהמה מן הנכרי ה"ז ספק בכור אפי' אמר הנכרי מסלפ"ת שבכרה לא מהני ואמאי כו' כיון דמדרבנן לא מהני רובא דתליא במעשה אבל מה"ת מהני ואמאי לא מהימן נכרי מסלפ"ת בדבר דרבנן כו' משא"כ להפוס' דנאמן אף בשאר אי' דרבנן קשה ע"כ קושי' והניח בקושי' וצ"ל דהרשב"א הנ"ל ס"ל דנכרי מסלפ"ת א"נ אף באי' דרבנן או אפשר דהרשב"א הנ"ל ס"ל דמש"ה א"נ הנכרי די"ל דלהשביח מקחו אמר כן ועי' בשערי תורה ח"ג כלל ט"ו פרט א' מ"ש ליישב קושי' הרא"י הנ"ל ומ"ש בד' הרשב"א הנ"ל ומ"ש להשיג ע"ד המקנה הנ"ל והאריך בזה וכ' לבסוף דמד' הרמב"ן במלחמות בקידושין הנ"ל משמע דס"ל דרובא דתליא במעשה מדאורייתא לא הוי רובא וכ' דכן משמע מד' הש"ך לקמן סי' שט"ז ס"ק ב' ובט"ז שם ס"ק ד' ומ"ש בפרט ד' שם יעוש"ה וכ"כ בבינת אדם שם דמד' הרמב"ן הנ"ל משמע דס"ל דלא הוי רובא מדאורייתא כו' והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' קס"ב שכ' דהתוס' בחולין ט' והרשב"א הנ"ל ס"ל דלא הוי אלא מדרבנן והרמב"ם ס"ל שהוא מה"ת כו' וכ' דתליא בפלוגתא דמתניתא ור"א בר' ינאי שם ורבא ורבינא בבכורות ב' הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' עדות ביהוסף סי' ב' מ"ש והאריך בזה ועי' בברכות י"ט ב' דקא' רבא דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה כו' ורוב ארונות יש בהם חלל טפח וגזרו על שיש בהם משום שאין בהם ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן ולכאורה קשה דהא הוי רובא דתליא במעשה ולא אזלי' בת"ר ולפ"ד הרשב"א הנ"ל ניחא דמה"ת אזלי' שפיר בח"ר אף דהוי רובא דתליא במעשה ובדרבנן שפיר החמירו דלא מהני הך רובא ואף אי נימא דלא הרשב"א הנ"ל נמי ניחא דהתם רבא הוא דאמר הכי ורבא אזיל לשיטתי' דס"ל בבכורות שם דלא כרבינא דקא' מחוורתא ר"י כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא וא"כ ס"ל לרבא דאף ברובא דתליא במעשה אזלי' בח"ר ולק"מ קושי' הנ"ל והעיקר נ"ל דהא דלא אזלי' בח"ר ברובא דתליא במעשה אינו אלא מדרבנן וכדמוכח מד' הרשב"א וכמ"ש הראש יוסף והב"א והערוגות הבושם הנ"ל וכ"כ בטוב טו"ד בהשמטות סי' רצ"ז דהא דרובא דתליא במעשה צ"א הוי רק מדרבנן כו' וכ' דבדבר דהוי עיקרו דרבנן מהני אף דתליא במעשה כו' והאריך בזה ולא הביא ד' הרשב"א הנ"ל ועי' בס' זכרון יעקב סי' י"ז שכ' נמי כן דהא דרובא כו' ל"א ההיא רק מדרבנן והביא ראי' לזה משקלים פ"ת משנה ב' כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בפסחים ז' א' ד"ה לפני על רש"י והאריך בזה יעוש"ה וגם הוא לא הביא ד' הרשב"א הנ"ל ועי"ש עוד ברא"י י"ב א' ובספרו גינת וורדים סי' ס"א שהק' דאמאי אמרי' כאן דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן והא הוי רובא דתליא במעשה דכשנולד א"י כלום וכשלומוד אח"כ יודע והוי תליא במעשה ואמאי אזלי' בתרי' ע"כ קושי' ומכת קושי' זו כ' להוכיח דבמיעוטא דמיעוטא אזלי' בת"ר אף ברובא דתליא במעשה והתם הוי מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש הרא"ש ליישב הקושי' דאמאי ל"א סמוך מיעוטא לחזקה כו' עכ"ד וכ"כ הפ"י בחולין ג' ב' ד"ה כולהו ליישב כן ולא ראה הרא"י ד' הפ"י שכבר הקדימו בזה וכן הק' המח"א בחידושיו על הרמב"ם פ"ג מהל' יבום הל' א' ולפ"ד י"ל דה"ט דרבינא בחולין ג' ב' דס"ל דל"א רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן דאזיל לשיטתי' דס"ל בבכורות כ' הנ"ל דלא אזלי' בת"ר ברובא דתליא במעשה וכ"כ במלא הרועים שם באות ג' ובענין רוב המצויין אות ה' ומיישב בזה קושי' התוס' שם והאריך בזה ועי' בשערי תורה שם פרט ב' שכ' מתחלה ליישב קושי' זו דהא דרובא דתליא במעשה לא הוי רובא משום דאין לנו הוכחה דעביד מעשה משא"כ האי שוחט כיון שהוא מצוי אצל שחיטה ועינינו רואות דרוב המצויין הם מומחים מוכח דהאי גברא המצוי אצל שחיטה הוא ג"כ מומחה וברוב המצויין שהן מומחין לכן אף שלא ידעו המוסרין לו לשחוט אם הוא מומחה יכולין לסמוך על רוב כו' ואח"כ דחה זה וכ' דלפ"ז יצא לנו דין מחודש דדוקא היכא שידוע שהאי גברא מצוי אצל שחיטה אף שלא ידעו המוסרין לו לשחוט אם הוא מומחה יכולין לסמוך על רוב אבל היכי שאין ידוע כלל אם הוא מצוי אצל שחיטה אין יכולין לסמוך על הרוב משום דהוי רובא דתליא במעשה ומסתימת הש"ס ופוס' לא נ' כן כו' וכ' אח"כ ליישב קושי' זו וקושי' הנ"ל מהא דרוב ע"ה מעשרין הן ומהא דחזקתו בדוק דהנה עיקר הטעם דלא מהני רובא דתליא במעשה משום דבכ"מ כשאנו מסופקין אם נעשה שינוי או מעשה מסתמא לא נעשה שינוי והוא כמקדם כו' וא"כ י"ל דזהו דוקא בדבר רשות אבל בדבר הנוגע למנין איסור ודבר מצוה אי נימא שהאי נברא הוא ממיעוט אתה מפקיעו מחזקת כשרות יותר מסתבר לומר שהוא מרוב ישראל הכשרים ולכן הכא בשחיטה אם נימא שהוא ממיעוט שאינן מומחים א"כ אתה מפקיע אותו מחזקת כשרות שמכשיל רבים וכ"כ במעשר ובדיקת חמץ שיש לכל ישראל חזקת כשרות והוא חזקה דאתיא מכח רובא איכא הוכחה שהאי גברא הוא מרוב העוסקים בענינים אלו ועושין מעשה וכן בשחיטה מחמת חזקת כשרות איכא הוכחה למד הלכות שחיטה כו' והאריך בזה וכ"כ בפרט א' שם דהא דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב משום דמסתמא לא נעשה שינוי ממה שהי' מקודם והיינו חזקה דילפינן בחולין י' ב' מנגע כו' וכעין זה כ' הר"ן בגיטין ע"ד וכן קי"ל בתו"מ סי' רמ"א האומר לחבירו הריני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראי' כו' והק' דאמאי לא הוי רוב הא לרבנן דקי"ל כותיי' רובא וחזקה רובא עדיף וכ' להביא ראי' להרשב"א הנ"ל דרק מדרבנן לא הוי רוב משום דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם שם שכ' נמי כעין זה אבל באמת לק"מ דזה לא מקרי רובא דתליא במעשה אלא אמרי' רוב בני אדם השוחטים למדו מעיקרא הלכות שחיטה והם מומחים ואין זה ענין לרובא דתליא במעשה וזהו כונת רש"י בחולין י"ב א' ד"ה מומחין שאם לא הי' מומחה לא הי' שוחט עכ"ל וכונתו דרוב השוחטים הם מומחים מעיקרא וכן ראיתי במלא הרועים אות י"ב ובמקור מים חיים שם בפתיחה אות ט"ו שכ"כ דזה לא מקרי רובא דתליא במעשה והביאו נמי ד' רש"י הנ"ל וכ"כ בנודע בשערים שם ובערוגות הבושם שם ס"ק ג' ועי' בפלתי ס"ק ז' מ"ש בזה וכונתו נמי כהמלא הרועים והמקמ"ת והנודע בשערים הנ"ל ולק"מ קושי' הרא"י והמח"א הנ"ל ועי' בשערי תורה שם מ"ש בד' הפלתי ועי"ש עוד במלא הרועים ובערוגות הבושם שם ס"ק ב' ובחידושי רע"א לקמן סי' ב' ובס' יד אלי' בכתבים אות ר' ענין רובא ובס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה מיהו מ"ש הרא"י והפ"י הנ"ל דבמיעוטא דמיעוטא אזלי' בת"ר אף ברובא דתליא במעשה שפיר י"ל כן וכ"כ במקמ"ת שם והאריך בזה וכעת ראיתי בתשובות בית אפרים חאה"ע סי' י"א שהק' נמי קושי' הנ"ל בהא דרוב המצויין כו' דהא הוי רובא דתליא במעשה וכ' דא"ל דהא רבינא קא' לה והוא מרה דשמעתא בחולין לחד לשנא דלא ס"ל רוב מצויין כו' הא ליתא דא"כ האיך מצינו ידינו ורגלינו בבהמ"ד שהרי אנן קי"ל רוב מצויין כו' וקי"ל כרבינא דלא אזיל בח"ר דתליא במעשה כו' וצ"ל כמ"ש התוס' שם ד"ה חלב בטעמא דל"א סמוך מיעוטא לחזקה מיעוטא דאין מומחין כו' משום שהוא מיעוט גמר כההיא דסתם ספרי כו' וא"כ ה"ה לענין רוב התלוי במעשה כ והיינו כד' הפ"י והרא"י והמקמ"ח הנ"ל ואח"כ הק' הב"א שם קושי' הנ"ל בהא דרוב ע"ה מעשרין הן דהא הוי רובא דתליא המעשה כו' וכ' ליישב עפ"ז הגמ' בקידושין ס"ב גבי פירות ערוגה זו מחוברין כו' דאמרי' כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כו' וא"כ ה"נ הרי בידו לעשר שפיר אמרי' דרוב מעשרין הן ואין זה תלוי במעשה כלל משא"כ בבכורות שפיר קא' רבינא דהוי רובא דתליא במעשה כמ"ש רש"י שם כגון עיבור בהמה דתלוי בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עלי' הזכר כו' ואח"כ כ' די"ל דההיא דרוב ע"ה מעשרים הם הוי טעמא דאמרי' רוב ישראל בחזקת כשרות ומסתמא עישר ואין זה בכלל רוב התלוי במעשה וכיוצא בזה י"ל בההיא דרוב מצויין כו' והיינו דרוב דלא גמירי אין מצויין א"ש כלל כו' והאריך בזה ובד' הרשב"א הנ"ל יעוש"ה ועי' בס' החיים סי' תצ"ז פ' ט"ו שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל מהא דרוב המצויין כו' כעין ד' המלא הרועים והמקמ"ת והנודע בשערים הנ"ל והאריך בזה ובסי' תרפ"ג שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ז ומוחזקין. עי' בשערי תורה כלל י"ח מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

ח צריך לבדקו. והוא דעת הגאונים דס"ל דהיכא דיכולין לברר לא אזלי' בחר רובא ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש והארכתי בדין זה דצריך לברר יעוש"ה:

ט בהג"ה ואם בדקו כו'. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' שכ' להסתפק דאם נאסר דבר מחמת חזקה אם נגרר מזה עוד אי' ושם יש חזקה להיפך אם נגרר הדבר אחר הדבר הראשון שהי' אסור או לא כו' והניח בצ"ע ועי' בספרו גינת וורדים כלל ס"ב מ"ש והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא בריטב"א בעירובין ל"ו א' ד"ה רבא בשם הר"מ בר שניאור דכאחר הדבר הראשון דיינינן שכ' וז"ל שבכ"מ אין לנו לידון חזקה אלא מדבר שהספק הוא ממנו וכן גבי מקוה אמרי' העמד אדם על חזקתו ולא אמרי' העמד טהרות על חזקתן כו' דטעמא דל"א בתר חזקת טהרות משום דכיון דודאי נגע בהם פקעה חזקה מינייהו וכדאמרי' גבי שליא בבית עכ"ל הרי להדיא דס"ל דכדבר הראשון דיינינן לי' וכ' בתשובת הר"א מזרחי ליישב מה שקשה בריש נדה דאמרי' העמד אשה טל חזקתה ואמאי לא נימא העמד טהרות על חזקתן ותי' דהחזקה צריך להיות בדבר שנולד הס' והיינו כהר"מ בר שניאור הנ"ל ועי' במהר"ם לובלין בריש נדה שם שהק' נמי קושי' הרא"ם הנ"ל ועי' בריטב"א קידושין ע"ט א' ד"ה אתמר שכ' נמי כן ועי"ש עוד פ' א' ובחידושי הרמב"ן שם ובחידושי הרשב"א בחולין פ"ו א' ובחידושי הר"ן שם שמבואר נמי כן שהק' על רש"י דס"ל דרוב תינוקת מטפחים בשרצים ובעיסה ודאי נגע דכיון דודאי נגע שוב ל"ש כלל לצרף חזקת העיסה כיון דהתינוק בודאי טמא מחמת הרוב ובעיסה ודאי נגע שוב ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה ע"כ קושי' הרי דס"ל דכדבר הראשון דיינינן לי' וכן ראיתי במקמ"ח שהשיג על הפרמ"ג מד' הריטב"א בעירובין ומד' הרשב"א והר"ן בחולין הנ"ל ולא הביא ד' הריטב"א בקידושין והרא"ם הנ"ל ועי' בישוי"ע באו"ח סי' תס"ז ס"ק י"א ובאה"ע סי' י"ז ס"ק ל' ובסד"ט סי' קצ"ט ס"ק מ' ובבנין עולם חיו"ד סי' א' ובס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' א' ובס' גנזי יוסף ח"ה אות ב' ס"ק י"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

י ונמצא שאי' כו'. עי' ט"ז ס"ק ו' מה שהק' על הרמ"א ועי' בפר"ח ס"ק ט' שהסכים להט"ז ועי' בספרי תורת אליעזר על או"ח סי' תס"ז מ"ש והארכתי הרבה בזה בדברים נכונים יעוש"ה ועי' בש"ך ס"ק ח' שכ' דאם המיר אינו חשוד למפרע כו' והביא ד' הבדק הבית לקמן סי' קי"ט שכ"כ בשם א"ת בשם התוספתא ועי' בפר"ח שם ובפלתי ס"ק ז' ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ח' ובתורת יקותיאל סי' י"ח ס"ק ז' ובדרך חיים ובערוגות הבושם ס"ק ה' ובש"ש שמעתא ג' פ"ד ובהיד החזקה סי' ו' ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' ד' ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' ט' וביד יהודא בסי' שאח"ז ס"ק ה' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ד

יא אם נגנבו. והוא מהתוספתא הובא בתוס' חולין י"ב א' ד"ה הרי ובב"מ כ"ד ב' ד"ה הרי ואף שהוא וחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ועי' ביראים סי' קל"ז שכ' וז"ל דאמר ר"נ האו' לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט חזקתן שחוט דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן ואע"ג דלא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו לקולא אימר אינש אחרינא שמע ואזיל שחיט ורוב מצויין כו' מומחין הן ומדאתי ר"נ טעמא אינש אחרינא שמע ואזיל שחיט למדנו דל"א רוב המצויין כו' אלא היכא דאיכא למתלי ולמימר כו' דהוא דשחיט לאו גזלן הוא דברשות בעלים שחט אבל אי ליכא למתלי דשחט שלא בגזל בההוא ל"א רוב המצויין כו' דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעה הלכות שחיטה ותניא נמי הרי שאבדו לו גדייו ותרנגולותיו והלך ומצאן שחוטין כו' דוקא אבדו תנן שהשוחט חשב יאוש בעלים הוה בהן עכ"ל הרי דס"ל דחשוד על הגניבה חשוד על השחיטה דלא כהתוס' הנ"ל וצ"ל לדבריו דאף דבתוספתא קתני נמי נגנבו מ"מ כיון דבש"ס דילן לא הביאו הך תוספתא מוכח דלא ס"ל כהתוספתא בהא וגם מד' ל"נ הנ"ל מוכח להיפך דחשוד על הגניבה פסול לשחוט ולא ידענא אמאי לא הביאו הפוס' ד' היראים הנ"ל וכן ראיתי בס' עזרת יהודא סי' צ"ב שהביא ד' היראים הנ"ל ותמה על הפוס' שלא הביאו ד' היראים ועי' בס' בית הלוי ח"ב סי' א' שהביא נמי ד' היראים הנ"ל וכ' דגם הרמב"ם ס"ל כן והאריך הרבה בזה וכ' דשוחט שנשבע שלא ישחוט בלי עומד על גביו ועבר ושחט בינו לב"ע דלדעת הרמב"ם והיראים כיון דשחט באי' שבועה שוב יש לחוש דלמא בסכין פגומה שחט ואסורה עפ"י הדין וגם כ' דבהא דסעי' י"א גבי אם הטילו הקהל תרם כו' והביא הפר"ח שם ד' הרא"ש שכ' דראוי לקנסו שלא לאכול משחיטתו וכ' דהרא"ש אזיל לשיטתי' דמכשיר גם בנגנבה ומש"ה כ' רק דראוי לקנסו אבל להרמב"ם והיראים יש לאוסרו עפ"י דין כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' באו"ז ח"א סי' שס"ז שכ' וז"ל יש רוצין לומר דהא דאמרי' רוב המצויין כו' היינו בנאבדו דוקא אבל נגנבו שכבר באה לידי רשע אמרי' איהו לא גמיר ושחיט ואסור ותשובה לדבריהם דתניא בתוספתא פ"ב דחולין נגנבה תרנגולתו ובא ומצאה שחוטה נגנבה בהמתו ובא ומצאה שחוטה ר"ח בנו של ריה"ג מתיר ור"י אוסר עכ"ל והיש רוצים לומר הוא דעת היראים הנ"ל והאו"ז דחה דבריהם מהתוספתא והיינו כהתוס' והרא"ש הנ"ל ועי' בחידושי הרשב"א חולין י"ב א' ד"ה הא שכ' וז"ל לאו דוקא אבדו אלא אפי' נגנבו והחזירן שחוטין כשרין כו' עכ"ל הרי שכ' דדוקא כשהחזירן אז הוי בכלל רוב המצויין כו' משום דאהדרינהו מחמת תשובה הא לא"ה לא והיינו כהיראים הנ"ל אך מד' הרשב"א בתו"ה הקצר בית א' שער א' מבואר דס"ל דכשר שכ' וז"ל מצא תרנגולת שחוטה או בהמה מותר שרוב המצויין כו' וכן אם נגנבו או נאבדו כשהן שחוטין בביתו עכ"ל וכן משמע מד' הרשב"א בתשובה ח"א סי' ס"ד שכ' וז"ל גם מה שאמרת החשוד על דבר הקל לא חשוד על דבר חמור אפי' על הקל ממנו אינו חשוד דמומר לערלות החמור אינו מומר על השחיטה עכ"ל הרי דס"ל דחשוד על הגניבה כשר לשחוט וצ"ל דמ"ש הרשב"א הנ"ל והחזירן לרבותא נקטא דלא מיבעי מצאן כשהן שחוטין בבית הגנב דכשרין דנכרין הדברים דשחטו לעצמו ואף שהוא חשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה דהוי עשה ול"ת אלא אפי' החזירן דהו"א דאמרי' איטרופי ושריא ועל לפני עור לא חייש קמ"ל דאף אלפ"ע לא חשוד וכמ"ש התוס' בחולין ג' ב' ד"ה בודק וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא נחל משה סי' ד' שדייק כן מד' הרשב"א הנ"ל שכ' והחזירן כו' והאריך בזה אך מד' הרשב"א בתו"ה ובתשובה הנ"ל לא משמע כן וכמ"ש ועי"ש בתשובת הגאון ר' ראובן הלוי אב"ד דדענעבארג מה שהשיג על הנחל משה הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' בטוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' ל"ג וסי' ל"ו מ"ש בזה:

יב שרוב ישראל כו'. עי' פלתי ס"ק י"א שהק' על הסמ"ע בחו"מ סי' רנ"ט שכ' דמש"ה ל"א רוב וקרוב הלך אחה"ר הואיל ואבידה במקומו ל"ש זה דהא בע"ע ג"כ החלל במקומו ואנו דנים מי הוא הרוצח שהרגו שם באותו מקום כו' ומ"מ קרינא בי' רוב וקרוב ע"כ קושי' ולא ידענא מאי קשי' לי' דכונת הסמ"ע הוא כמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב כ"ד א' ד"ה אבל שכ' דבמקומו ממש אזלי' בתר קרוב אף לר"ח דכאן נמצאו כאן הי' וכ"כ הנ"י שם בשם הרמב"ן אבל גבי ע"ע החלל נמצא בשדה מחוץ לעיר רק דהעיר קרובה בזה אמרי' דרוב וקרוב הלך את"ר ושפיר ד' הסמ"ע ולק"מ קושי' הפלתי הנ"ל ועי' בספרי דמשק אליעזר שם ס"ק ב' ובספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפלתי ובישוי"ע ס"ק ז' ובחידושי מהרא"ל ס"ק י"ב י"ג ובדרך חיים ובדעת קדושים ס"ק י"ב ובש"ע מהר"ב בקו"א ס"ק י' ובערוגות הבושם ס"ק ט' מ"ש והאריכו בזה:

יג בין שנמצא בשוק. והרמב"ם בפ"ד מהל' שחיטה הל' ח' אוסר במצאו בשוק ובאשפה שבבית ותמהו עליו הרשב"א והר"ן מב"מ כ"ד ב' כו' הובא בכ"מ שם ועי' בפר"ח ס"ק כ' ובפלתי ס"ק י"ד ובחידושי מהרא"ל ס"ק י"ד ובדרך חיים ובעצי לבונה ובערוגות הבושם ס"ק י' ובבכור שור בחולין י"ב א' ובחתם סופר שם ובלב ארי' שם ובהגהות מנחת אהרן על הארוך מש"ך ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' ו' ובס' עדות ביהוסף סי' ב' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ה

יד שהוא יוצא יחידי כו'. והוא מהברייתא דריש חגיגה ג' ב' ומשמע מד' המחבר כאן דדוקא בהני ג' דברים הוא דמקרי שוטה ולא בשאר דברים ובחו"מ סי' ל"ה סעי' ח' לענין עדות ס"ל להמחבר דאף בשאר דברים מקרי שוטה והיינו כהרמב"ם בפ"ט מהל' עדות ועי' בשאגת ארי' בסוף הס' סי' א' ובס' אור הישר סי' י' שהק' כן והאריכו הרבה בזה ועי"ש עוד באור הישר סי' י"א וסי' כ"ב וסי' כ"ז וסי' כ"ט וסי' ל' ובתב"ש ס"ק מ"ו ובפרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ג ובס' יד יהודא ס"ק ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

טו בהג"ה אבל אם שחט כו'. עי' ט"ז ס"ק ט"ו וש"ך ס"ק כ"ז ופר"ח ס"ק כ"ט ותב"ש ס"ק ס"א סיב וביאורי הגר"א ס"ק כ"ז ובחידושי מהרא"ל ס"ק ט"ו ט"ז ובדרך חיים וביד יהודא ס"ק ט' י' ובסי' ס"ט ס"ק מ"ב ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' ו' מ"ש לענין נאמנות הקטן ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין ע"א נאמן באיסורין ובס"ק ל"ז שם מ"ש בדין נאמנות הקטן והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בתב"ש ס"ק מ"ט שהביא בשם מהרי"ל דחרש ושוטה בני מצות נינהו ופקחים מוזהרים עליהם והובא דבריו בפרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ז ועי' בפרמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"ש מ"ש בזה ועי' ביד אברהם מ"ש ע"ד הפרמ"ג מר"פ מי שהחשיך ומד' הרמב"ם כו' ומד' המג"א סי' קפ"ט כו' ועי' בערוגות הבושם ס"ק י"ד מ"ש די"ל דלמספי לקטן נבילה בידים אסור מה"ח לכ"ע מדפרט לך הכתוב גבי נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי דאין בה היתר רק לנכרי במכירה ולגר בנתינה, א"כ מוכח דנבילה אסורה לקטן דאי ס"ד דשרי למספי לקטן הא יש היתר בנבילה ליתנה גם להקטן ושאר איסורין אפשר דיש ללמוד ג"כ מנבילה דאסור למספי להו כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ו

טז חרש המדבר כו'. עי' ביד יהודא ס"ק י"ב ובבית שמואל אחרון חיו"ד סי' ב' ובאגודת אזוב חאו"ח סי' י"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ז

יז אחר מברך. עי' ט"ז ס"ק י"ז שכ' דבשחיטה אחר מברך לדעת הרא"ש כו' אלא עיקר הכונה לתת שבח כו' על שאסר לנו אכילת בשר בלא שחיטה ובזה ודאי שייכים לאותה ברכה כו' אבל בהפרשת תרומה הוה עיקר הברכה על מצות הפרשה לא על אי' אכילת טבל שהרי מצות הפרשה חיוב עליו אפי' אם אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין א"כ הוה מצוה זאת כשאר מצות וכיון שאין הוא חיוב בגופו לעשות כן כו' לא נחלק המצוה והברכה זה מזה אלא החורם מברך כו' עכ"ד ועי' בעצי לבונה מה שהק' עליו מד' התוס' פסחים ז' א' ד"ה בלבער כו' ועוד הק' עליו מד' הרא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ב דמוכח להיפך כו' והניח בצ"ע ועי' בטוב טעם ודעת מהדו"ק סי' י"א מה שהק' על הט"ז הנ"ל מד' רש"י בגיטין מ"ז ב' ד"ה מדאורייתא דמבואר להיפך דתרומה ומעשר לא הוי מצוה דרמיא עליו רק כשאוכל או מוכרו כו', וכ' אך בנדרים ל"ו ב' דקא' שם או דלמא מצוה דילי' הוא כו' יהי' מוכח כהט"ז בו' ומד' רש"י והתוס' בקידושין כ"ו ב' ומד' התוס' ב"מ י"א א' ד"ה עישור כו' מוכח דלא כהט"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ט מ"ש ליישב קושי' הט"ז והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י"א מ"ש והאריך בזה:

סעיף ט

יח שחיטתו כשרה. והוא מהמשנה בחולין י"ג ב' ועי' בערוגות הבושם ס"ק ט"ז שהק' לפ"ד הב"י באו"ח סי' תע"ג שהביא ד' רי"ו דקי"ל כר"י דסומא פטור מכל המצות כו' והנה כו' נ' דפטור אף ממצות ל"ת וכ"כ הנו"ב מהדו"ח חאו"ח סי' קי"ב דפטור אף מל"ת וכן נ' מד' התוס' ב"ק פ"ז ובמגילה כ"ד כו' דפטור אף מל"ת וכ"כ בהמקנה בקידושין ל"א דלר"י אף מל"ת פטור וזה דלא כהפרמ"ג דס"ל דרק ממ"ט פטור ולא מל"ת ולפ"ז יש להקשות דלמה שחיטתו כשרה הא אינו בר זביחה כל כו' ובשלמא במשנה גופה ל"ק כו' די"ל דאתיא דלא כר"י אבל להפוס' כר"י קשה משחיטת סומא דלמה כשרה כו' ע"כ קושי' והניח בקושי' ואח"כ הביא דגם בבשמים ראש סי' ע"ג בהגהות כסא דהרסנא שם הרגיש בזה דלר"י סומא יהי' פסול לשחיטה וגם פלפל שם ג"כ אי סומא חייב בלאוין לר"י או לא עכ"ד ועי' בס' המכריע סי' ע"ח שכ' דסומא פטור אף מל"ת הובא דבריו במנחת חינוך מצוה ב' אות ג' ועי' בהג"ה שם בס' המכריע שהשיג עליו דהיכי תיסק אדעתין דמ"ד סומא פטור מכל המצות שיהא פטור מכל לאוין שבתורה ולא יענש בע"ז וש"ד וג"ע וחילול שבח ושאר כל העבירות מפני היותו סומא כו' ומסיק דסומא חייב במצות ל"ת ועי' בס' זר זהב הנדפס מחדש על ס' המכריע שם שכ' דגם הס' המכריע ס"ל דסומא חייב בל"ת רק דהס' המכריע קאי על לאו דבל תוסיף בזה ס"ל דפטור סומא אבל לא בשאר לאוין כו' והאריך בזה ועי' בהגהות הגרי"ב שם שהק' נמי קושי' הנ"ל משחיטה ומגיטין כ"ג א' כו' ומפ"א דתרומות משנה ו' כו' ומפ"ז מסיק דאף לר"י חייב סומא במצות ל"ת וכ' דגם מד' הרא"ש פ"א דקידושין סי' מ"ט משמע שדעתו כד' ס' המכריע ועי' במלא הרועים אות ס' ענין סומא סי' י"א מ"ש בד' הרא"ש הנ"ל ומ"ש שם דלא מצא כלום בפרמ"ג מענין זה באמת מבואר כן להדיא בפרמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט ובסי' ס"ט במשב"ז ס"ק ג' דאף לר"י חייב בל"ת וכבר הקדימו בקושי' הנ"ל משחיטה בחידושי רע"א כאן וכ' ליישב דאף לר"י פטור רק ממ"ע אבל על הלאוין חייב סומא והביא ראי' מיבמות ע"ח א' גבי אי לאו דאר"י הכתוב תלאן בלידה כו' וגם מיישב בזה ד' הרמב"ם פ"א מהל' חגיגה שפ' דנשים חייבות בשמחה כו' דלפמ"ש דלר"י כו' מוזהר על הלאוין א"כ ממילא ההיקשא דדרשי' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה וכן הא דדרשי' בקיה"י כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה גם סומא מחויב במצה ובעשה דקיה"י דהא הוא איתא בשמירה ואיתא בב"ת חמץ בו' והאריך בזה ליישב ולא ראה הערוגות הבושם הנ"ל ד' החידושי רע"א אלו ועי' בתשובת רע"א סי' קס"ט שכ' עוד ראי' דסומא חייב בלאוין מד' התוס' ר"ה ל"ג ובעירובין צ"ו שכ' די"ל דסומא מברך משום דחייב במצות דרבנן ולהכי מברך והא מה דמברכין על מצות דרבנן אמרי' בשבת כ"ג א' היכן צונו מלא חסור והא סומא גם מזה פטור אלא ע"כ דחייב בלאוין מש"ה חייב בלאו דלא חסור והביא דכ"כ הטורי אבן במגילה כ"ד והאריך בזה ועי' בס' בכורי יוסף סי' ה' שהביא ראי' מהא דיבמות ע"ח הנ"ל דסומא חייב בלאוין ולא ראה ד' החידושי רע"א הנ"ל שכבר הקדימו בראי' זו ועי' בס' עדות ביהוסף סי' י' ענף ג' שהק' נמי קושי' הנ"ל דאמאי כשר שחיטת סומא בו' והביא ראי' מכח קושי' זו דסומא חייב בלאוין והאריך בזה ולא הביא ד' החידושי רע"א והכסא דהרסנא הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' נמי להוכיח מפ"ז דסומא חייב בלאוין ובענף ה' שם הביא ראי' מהא דיבמות ע"ח הנ"ל והביא ד' החידושי רע"א הנ"ל שכ' נמי כן ועיי"ש עוד בכסא דהרסנא שהק' מב"ב קכ"ח א' דבעי למידרש מקרא דאו ראה דסומא פסול לעדות כו' הא בלאו קרא נמי נדע דסומא פסול לעדות משום דהוי עדות שאאי"ל דהא אפי' אם יזימו אותו ונמצא שעבר על לאו דל"ת אפי"ה לא יקיימו בי' דין הזמה דהא פטור הוא מכל המצות ומכל דיני ממונות ע"כ קושי' ומפ"ז הוכיח דסומא חייב בלאוין ועי' בארצות החיים סי' י"ז בארץ יהודא ס"ק ג' שהביא נמי ראי' מהא דב"ב הנ"ל ומהא דכשר שחיטת סומא דסומא חייב בלאוין ולא ראה ד' הכסא דהרסנא והחידושי רע"א הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בעדות ביהוסף שם ובבכורי יוסף שם ובס' יהגה חכמה סי' צ"ב מ"ש לדחות ראי' זו מהא דב"ב הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה עוד הביא בארצה"ח שם ראי' דסומא חייב בלאוין מד' הגמ' חולין צ"ו דקא' סימא איך מותר באשתו וכבר קדמו נמי הכסא דהרסנא שם בראי' זו עוד הביא ראי' ממה דמקשה בריש תמורה בין ר"מ בין ר"י טעמא דרביא קרא לאשה הא לא"ה כו' לא לקיא והא השוה הכתוב כו' ומתרץ דה"א כיון דלאו דתמורה אין שוה בכל כו' אין נוהג באשה והשתא קשה הא לר"י לא משכחת לאו הש"ב כלל דכל הלאוין אין נוהגים בסומים ואעפ"כ נוהגים בנשים ולמה צריך קרא גבי חמורה ואח"כ דחה זה דלא מקרי לאו שאש"ב רק אם לאו זה משונה משאר הלאוין אבל כיון שכל הלאוין אין נוהגים בסומין אין זה מגרע כח הלאו וכ' דאדרבה יש לדון בהיפך לפמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' תמורה הטעם שלוקים על התמורה אע"ג דהוי לאו הנל"ע משום דהלאו ש"ב והעשה אש"ב ולא אתי עשה דאינה ש"ב ודוחה לאו הש"ב והשתא קשה הא לר"י לא משכחת לאו הנל"ע כלל דהא הלאו נוהג בסומים והעשה אינה נוהגת בסומים ור"י בעצמו הוא הסובר לאו הנל"ע וחולק בזה עם ר' יעקב במכות ד' כו' וע"כ שגם הל"ת אין נוהג בסומים לר"י עכ"ד ועי' בס' יהגה חכמה שם שכ' דמהא דמכות ד' אין ראי' דהתם מיירי בלאו הנל"ע בקרבן פסח והא סומא מכיון שהוא פטור מק"פ כו' א"כ ממילא דליתא ג"כ גבי' לאו דלא תותירו דכתיב גבי פסח וא"כ גם הלאו אינו ש"ב לכן הוי שפיר לאו דלא תותירו לאו הנל"ע אך יש להביא ראי' מחולין קמ"א א' גבי הנוטל אם על הבנים כו' דבעי ר' אבא בר ממל טעמא דר"י משום דס"ל לאו הנל"ע לוקין עליו א"ד בעלמא ס"ל אין לוקין עליו והכא ה"ט משום דס"ל שלח מעיקרא משמע כו' ואיך ס"ד דטעמא דר"י משום דס"ל לאו הנל"ע לוקין עליו הלא בשילוח הקן לא הוי כלל לאו הנל"ע דהא לאו דשילוח הקן נוהג בכל אף בסומים והעשה אינו נוהג בסומים כו' עכ"ד ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' א' שהביא נמי ראי' מהא דחולין דסומא פטור אף מן הלאוין וכ' לפרש דזהו דבעי ר"א בר ממל הנ"ל כו' והאריך בזה ואח"כ כ' לדחות ראי' זו די"ל טעם נכון בהא דאמרי' בלאו הנל"ע דאם הלאו כולל יותר מן העשה דלוקין כמו בתמורה דהלאו כולל צבור ושותפין והעשה אינו כולל דא"כ נצטרך דצבור ושותפין לוקין ושאר כל אדם אין לוקין דבצבור ושותפין לא הוי נל"ע דאין סברא לומר בלאו אחד דכולל גופים מחולקים דזה לוקה וזה אינו לוקה במעשה אחת ודבר אחד שעשו שניהם לכך אמרי' דלא הוי נל"ע ושניהם לוקין כו' ומיישב בזה קושי' המשל"מ פ"ג מהל' מלוה הל' ד' על הרמב"ם כו' וממילא יש לדחות הראי' הנ"ל כו' ולאו הנל"ע היכי משכחת דהא סימא פטור ממלקות א"כ א"ל הטעם דא"א לחלק בלאו א' דזה ילקה וזה לא ילקה לכך כיון דכולל מי שלוקה ע"כ לוקין אבל סומא לא שייך זה דבסומא בלא"ה אין לוקין לכך אע"ג דהלאו כולל גם סומא שפיר הוי נל"ע ואין לוקין עכ"ד ועי' בארץ יהודא סי' י"ג ס"ק ג' שכ' דלא מקרי עשה שאינה ש"ב רק אם העשה משונה משאר העשין בדבר זה כמו עשה דתמורה שמשונה משאר העשין שאינו נוהג בשותפין אבל עשה שהז"ג שאינה נוהג בנשים לא מקרי עשה שאינה ש"ב כיון שכל עשה שהז"ג אין נוהג בנשים כו' והאריך בזה ולפ"ד נמי נדתה ראי' הו"ל ועי' בביכורי יוסף שם שכ' נמי לדחות ראי' הנ"ל כעין ד' השם ארי' הנ"ל ועי' בעדות ביהוסף שם מ"ש לדחות ראי' הנ"ל והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דסומא חייב בלאוין ועי"ש עוד בשם ארי' שכ' דמד' התוס' והרא"ש שכ' דסומא מצווה עכ"פ מדרבנן מוכח דס"ל דסומא חייב בלאוין כו' והביא כן בשם הכסא דהרסנא והנו"ב והלוית חן פ' לך כו' ולא הביא ד' הטו"א והגאון רע"א סי' קס"ט הנ"ל שכ' נמי כן להוכיח מד' התוס' הנ"ל עוד הביא האה"ח שם ראי' דסומא פטור מלאוין מהא דמקשה הגמ' בפסחים מ"ז ומי אמרי' הואיל והא תנן יש חורש חלם א' וחייב עליו משום ת' לאוין החורש בשור וחמור כו' ביו"ט ואי אמרת הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסוי דם צפור וא"א דסומא חייב בלאוין הול"ל דמשכחת שיתחייב משום ח' לאוין בסומא אליבא דר"י שחייב על לאו דחרישה וא"ל בי' דחזי לכסוי דהא פטור ממ"ע דכסוי וע"כ דגם מלאוין פטור לר"י עכ"ד ובאמת אין ראי' מזה וכמ"ש בבכורי יוסף שם דהא תנא אכפל למיחשב לאוין לטפויי מלקות וכדאמרי' עלה בהדיא במכות דלא חשיב זורע ביו"ט דאין חילוק מלאכות ליו"ט וה"נ דחקינן בשבועות גבי ברייתא דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד"ח כו' דלשכחו כולהו דליחול אהדדי ואי לענין איסור א"צ לזה וא"כ היכי לוקי בסומא ור"י הא בהדיא פוטרו מיהו לכ"ע ממלקות וכ' עוד דגם בעיקר הדין צ"ע דנ' דאע"ג דסומא אין מצווה לכסות אי חורש כדי שיכסה ישראל מותר לו לחרוש ביו"ט כיון דניתנה לדחות להישראל והביא ראי' מריש תמיד נשחט כו' דעבר כהן אעשה דהשלמה כדי שיקיים הישראל מצות פסח כו' והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דסומא חייב בלאוין ועי"ש עוד בארה"ח שכ' דגם מדעת ר"ת יש להוכיח דסומא חייב בלאוין דאל"כ מאי ראי' מייתי דכמו שהסומא מברך אע"פ שאינו מצווה כך נשים יכולות לברך הא י"ל דשאני סומא דמותר לברך ברכה שא"צ דגם בלאו דלא תשא אינו מצווה ומותר לברך לבטלה כו' וע"כ שדעת ר"ת דסומא חייב בלאוין כו' עכ"ד ועי' בעדות ביהוסף שם שהביא ראי' דסומא חייב בלאוין מקידושין ס"ו א' גבי ההוא סמיא דהעיד ע"א שאשתו זינתה דא"ל שמואל אי מהימן לך כו' דסתמא משמע דקאי אליבא דכ"ע כו' ומגיטין כ"ג דמוקי רב יוסף מתניתין דסומא פסול להביא את הגט בחו"ל והא לד' רב יוסף י"ל דהל' כר"י כו' וא"כ לוקי המתני' אליבא דר"י ופסול להביא משום דאינו ב"כ אלא ע"כ דסומא חייב בלאוין כו' והאריך בזה ועי' בבכורי יוסף שם שהביא ראי' דסומא חייב בלאוין מנדה י"ג דקא' ריב"ח סומא אינה משנה כו' מאי פריך דר"י היא כו' א"ו דסומא חייב בלאוין אף לר"י כו' והאריך בזה וכן נ' עיקר וא"כ שפיר מיושב קושי' הנ"ל דאמאי כשר שחיטת סומא משום דסומא חייב בלאוין וכמ"ש בחידושי רע"א ובכסא דהרסנא ובעדות ביהוסף הנ"ל וכ"כ בשם ארי' גופי' שם ליישב קושי' הנ"ל והוכיח מזה דסומא חייב בלאוין והאריך בזה ובקושי' המשל"מ הנ"ל יעוש"ה ועי' בש"ך ס"ק ל"ו שהביא בשם או"ז דסומא שלא ראה אורות מימיו אפי' בדיעבד אסור כו' ובד"מ כ' על האו"ז ושאר הפוס' לא חילקו בזה עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק כ' שכ' דנ' דהאו"ז ס"ל כהג"א ממהרי"ח בפ' החובל שכ' דלר"י כו' מ"מ מדרבנן חייב כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף י

יט ערום לא ישחוט כו'. עי' ביד יהודא ס"ק י"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יא

כ ששחיטתו אסורה. עי' בחו"ד ס"ק ג' שכ' הטעם משום דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כו' ועי' בבית יהודא שהשיג על התו"ד מד' הרא"ש בתשובה שהביא הט"ז לקמן סי' רכ"ח ס"ק מ"ד והש"ך סי' ר"ל כו' והאריך בזה וכן השיג בעצי לבונה לקמן בסי' ד' סעי' ה' על החו"ד מד' הרא"ש אלו ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' א' מ"ש על הבית יהודא ומה שהשיג על החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בדרך חיים ס"ק י"א וביד יהודא ס"ק י"ג ובחתם סופר חיו"ד סי' ו' ובכתב סופר חיו"ד סי' א' מה שהשיגו על החו"ד והאריכו בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק כ"א ובבית שמואל אחרון חיו"ד סי' ג' ד' וברשמי שאלה חיו"ד מסי' י"ז עד סי' כ"א מ"ש בד' הרא"ש הנ"ל והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר"ח ס"ק ב' מ"ש בדין זה דאי עביד לא מהני והארכתי הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף יב

כא דהא שויא אנפשי' חד"א. הנה ראיתי בפרמ"ג בשפ"ד ס"ק ל"ט שהאריך בדין שויא אנפשי' תד"א ולפי שדין זה נוגע בכמה מקומות בש"ס וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו בזה. ע"כ אמרתי גם אני אענה את חלקו ואבאר ענין זה בעזה"י:

דין חד"א ואמתלא

א] הנה איתא במשנה קידושין ס"ה א' האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו כו' והטעם דאסור בקרובותי' משום דשוי' אנפשי' חד"א ובכתובות ט' א' אמר ר"א האו' פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך הגמ' מאי קמ"ל תנינא האו' לאשה כו' הוא אסור בקרובותי' ופירש"י הוא אסור באמה ובתה ואחותה דשוי' אנפשי' חד"א ומזה הוא מקור הדין דאמרי' בכ"ד בש"ס שוי' אנפשי' חד"א והוא מהמשנה הנ"ל ואף אם חוזר לא מהני כ"ז שאינו נותן אמתלא טובה וכמבואר בכתובות כ"ב א' ובכ"ד ועי' בפרמ"ג שכ' דדין דשוי' אנפשי' חד"א הוא מה"ת ולא מדרבנן והביא ראי' מד' הר"ן בסוף נדרים צ' ב' ושאר מפרשים גבי טמאה אני לך שהק' וכי איסור שבהן להיכן הלך עד שחי' הר"ן דחב לבעלה ומש"ה לא מהימנא אף לגבי דידה ואי הוה דרבנן הם אמרו והם אמרו א"ו ד"ת הוי עכ"ד ועי' במשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס חוט המשולש כלל ב' שכ' נמי דהא דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א הוא מדאורייתא והביא ראי' מכתובות שם דמשני הב"ע באשת כהן כו' ואי נימא כו' דאינו אלא מדרבנן א"כ קשה אכתי מאי משני באשת כהן דליכא אלא חדא ספי' הא קי"ל ספד"ר לקולא ואמאי אסרי' לה על בעלה א"ו מוכח דאסור מדאורייתא כו' ועוד הביא ראי' דהוא מדאורייתא ממש אף לענין מלקות מהא דפ' הרמב"ם פ"כ מהל' א"ב הל' י"ג מי שבא ואמר כהן אני א"נ כו' אבל אוסר א"ע בגרושה וזונה ואינו מטמא למתים ואם נשא ונטמא ה"ז לוקה א"כ מוכח להדיא דכיון דנאמן ע"ע לאסור בגרושה א"כ אם נשא אח"כ חייב מלקות משום דנאמן מדאורייתא עכ"ד והנה לא נתבאר דמנ"ל דבר זה מה"ת ובאמת יש מחלוקת בזה דמהר"י באסון בסי' ד' נסתפק בזה אי מטעם נדר כו' או מטעם הודאת בע"ד ודעת המשפט צדק סי' ס"ה בפשיטות דהוא מטעם נדר הובא דבריהם בשעה"מ פ"ט מהל' אישות הל' ט"ו ומ"ש השעה"מ שם שכן הוא כונת מהרי"ט ת"א סי' צ"ב דשוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם נדר ליתא דמבואר להדיא במהרי"ט ת"ב סי' א' דל"ל דהא דשוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם נדר כו' אלא ס"ל דהא דשוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם הודאת בע"ד וכן ראיתי בשערי תורה ח"א כלל ה' פרט א' שהשיג על השעה"מ וכ' עליו דאשתמיטתי' ד' מהרי"ט ת"ב הנ"ל ועי' בתשובת הרשב"א הובא בב"י באה"ע סי' מ"ת שכ' וז"ל ואפי' יכתישנו העד שוי' קרובותי' אנפשי' חד"א והוא נאמן ע"ע יותר מק' עדים עכ"ל הרי דס"ל דהא דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם הודאת בע"ד וכ"כ בשלטה"ג בכתובות כ"ג ב' בשם ריא"ז דהוא מטעם הודאת בע"ד והובא במשל"מ פ"ט מהל' אישות הל' ט"ו וכ"כ בחכם צבי סי' מ"ד ובקצה"ח סי' ל"ד ס"ק ד' ובתשובות בית אפרים חאה"ע סי' א' וברמ"ץ חאה"ע סי' א' ב' ג' דהוא מטעם הודאת בע"ד והאריכו בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' כ"ג שהשיג על מהר"ם מינץ שס"ל דהוא מטעם נדר והאריך בזה וכ' דהוא מטעם הודאת בע"ד ועי' במהר"ם מינץ סי' כ"ו שכ' דהוא מטעם נדר ודחה השגת הנו"ב עליו והאריך בזה ועי' בשערי תורה שם מה שמיישב קושי' הנו"ב והאריך בזה וכ' דבזה מחולק רב ורב אסי בקידושין ס"ג ב' דרב דס"ל דאב א"נ לקטלא ס"ל דהוא מטעם הודאת בע"ד ור"א דס"ל דאף לקטלא נאמן האב ס"ל דהוא מטעם נדר ובפרט ב' שם כ' דרש"י ביבמות קי"ח ב' ס"ל דהוא מטעם הודאת בע"ד והתוס' ס"ל דהוא מטעם נדר והאריך בזה ובפרט ג' שם כ' דהרא"ש ביבמות מ"ו א' גבי נתגיירתי ביני לבין עצמי כו' והתוס' שם כ"ה ב' ד"ה לימא ס"ל דהוא מטעם הודאת בע"ד והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בשימקו"ב כתובות ט' א' ד"ה נאמן שכ' וז"ל עיקר מלתא דר"א מתפרש בתרי אנפי או דקא' נאמן לאוסרה עליו הפי' דהבעל נאמן לאוסרה עליו וכגון דאתי לבי דינא כדי לאוסרה עליו ולהכי נאמן דהא שוי' אנפשי' חד"א כיון דאתי לבי דינא ואמר דהיא אסורה עליו ואינו חפץ בה הרי היא נאסרת עליו אע"פ שהיא מותרת לו מדינא דהו"ל כאוסר עליו דבר המותר עכ"ל הרי דס"ל דהוא מטעם נדר ועי' בערוגות הבושם בסוף הס' בקונטרס תד"א אות א' שכ' דהא דשוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם הודאת בע"ד וכ' נמי דהוא מה"ת והביא ראי' מכתובות ט' הנ"ל והאריך בזה והיינו כעין ד' המשנת חכמים הנ"ל ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קפ"ה ובאה"ע ח"ב סי' ק"א ובברית אברהם חיו"ד סי' ג' וחאה"ע סי' ת' וסי' פ"ו וסי' צ"ד ובס' מהריא"ז ענזיל סי' ה' ובכתב סופר חיו"ד סי' ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב] והנה לענין אי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א היכא דעדים מכחישים אותו מבואר מד' המחבר כאן דאמרי' אף בכה"ג שוי' אנפשי' חד"א שכ' השוחט בפני עדים בהמה לעכו"ם וכשבא ישראל לקנות ממנה אמר לא תקנה ממנה כי לא שחטתי א"נ ומיהו לדידי' אסורה דהוי שוי' אנפשי' חד"א והוא מד' הרשב"א בתשובה הרי מבואר להדיא דאמרי' חד"א אף היכא דעדים מכחישים אותו ועי' במשל"מ פ"ט מהל' אישות הל' ט"ו שהביא ד' הרשב"א הנ"ל וגם הביא ראי' מד' הרשב"א בתשובה שהביא הב"י באה"ע סי' מ"ת במי שטוען שקידש את האשה ובשעת נתינה אמר לה התקדשי בזה אע"פ שעדים מכחישים אותו ואומרים שמתחלה נתנו לה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה שתתקדש בו אף שלדברי העדים אין כאן קידושין כלל מ"מ איהו שוי' קרובותי' אנפשי' חד"א והוא נאמן ע"ע יותר ממאה עדים ועוד הביא ד' השלה"ג בפ"ב דכתובות בשם ריא"ז דס"ל דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א אף נגד העדים וכהרשב"א הנ"ל וכן פ' הפרמ"ג בדין הב' דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א אף נגד עדים כו' וכ' דאף בעדים הוי מה"ת דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים ועי' בקצה"ח שם שהק' מנלן דהודאת בע"ד יותר מעדים כו' ועי' בשערי תורה שם כלל א' מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק י"ג מ"ש ליישב קושי' הקצה"ח עפ"ד חידושי הרי"מ בב"מ ד' א' ד"ה עדים יעוש"ה אך המשל"מ שם כ' דמד' מהרי"א בכתביו סי' רכ"ו שכ' דאין כאן בית מיחוש לפי העדות אשר ראיתי דאתכחש ההוא גברא בעדים דלא נתן לאבי הנערה הקורזי"ן והצעיף כי אם דרך שליחות ופקדון מ"מ אי לאו דאתכחש אחזרתו לא סמכינן כיון דגברא שוי' לי' חד"א לאסור בקרובותי' ולכאורה נ' דחולק אהרשב"א וריא"ז הנ"ל וכ' די"ל דלא פליגי דמהרי"א מיירי כשהמקדש חזר בו ולא היתה אמתלא בחזרתו כו' אבל כל היכא דאיכא עדים דמכחישין אותו והוא חזר בו ס"ל למהרי"א דמהני חזרתו אם לא נתן אמתלא דבריו אבל לעולם שאם הוא עומד בדבריו הראשונים אף מהרי"א מודה דלדידי' שוי' אנפשי' חד"א אף דאיכא עדים המכחישים אותו וכהרשב"א וריא"ז והרשב"א וריא"ז נמי מודו דאם חזר בו אף שלא נתן אמתלא לדבריו דחזרתו חזרה כיון דאיכא עדים המסייעים לחזרתו עכ"ד ועי' במשל"מ פי"ג מהל' יבום הל' י"ג שכ' דמהרי"א חולק על הרשב"א וכ' דאין חילוק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר מאחר דלא נתן אמתלא כו' מה לנו אם חזר בו עכ"ד הרי דחזר בו המשל"מ ממ"ש בהל' אישות הנ"ל וס"ל דאין לחלק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר ועי' בפרמ"ג שם שכ' ע"ד המשל"מ דהל' אישות הנ"ל דהוא חידוש גדול בעיניו ומסתימת הש"ע לא משמע כן והביא ד' המשל"מ דהל' יבום הנ"ל שחזר בו וס"ל דאין חילוק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר ועי' בשערי תורה שם כלל ה' פרט י"ד שהשיג נמי על המשל"מ דהל' אישות הנ"ל דכיון דהטעם דנאמן נגד עדים משום דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים ואמאי יכול לחזור בלא אמתלא והביא ד' המשל"מ דהל' יבום הנ"ל שחזר בו וכ' דהעיקר כד' המשל"מ דהל' יבום הנ"ל דאין חילוק בין אם חזר מהודאתו או לא חזר ומהרי"א חולק על הרשב"א וכ' דמחלוקת הרשב"א ומהרי"א הנ"ל הוא עפמ"ש בכלל א' אי אמרי' דאדם נאמן על גוף הענין יותר מעדים והרשב"א לשיטתי' דס"ל דנאמן על גוף הענין יותר מעדים כו' ומהרי"א ס"ל דא"נ על גוף הענין יותר מעדים כו' והאריך בזה ועי' בבני אהובה בהל' אישות שם שכ' ע"ד המשל"מ הנ"ל דיש מקום לספק בזה דהא באו' לא לויתי ועדים מעידים שפרע א"נ לומר אחר שבאו עדים נזכרתי שפרעתי והטעם התם נמי דהודאת בע"ד כק' עדים דמי והוא הטעם ה"נ והאיך יכול לחזור מהודאתו במה דשוי' אנפשי' חד"א עכ"ד ובאמת אין כאן מקום ספק בזה דיש לחלק דלא דמי להא דכל האו' לא לויתי כו' וכמ"ש בתשובות בית אפרים שם דודאי לענין ממון דקי"ל הודאת בע"ד כק' עדים וילפי' לה מדכתיב כי הוא זה וכיון שכבר נתחייב לחבירו שוב חזרתו כמאן דליתא דמי והכי קי"ל בסי' פ' דמחיוב לפטור אינו חוזר וטוען טענה הסוחרת לטענה הראשונה והחוב מחמת טענה הראשונה הוא ברור ומועיל יותר מעדים משא"כ לענין אי' ל"ש הודאת בע"ד רק שהוא נאמן ע"ע ואין אנו תופסין הדבר בבירור שהוא כך רק שאנו מאמינים למה שהוא מעיד ע"ע ואם חוזר בו ואו' שלא כך הי' אלא בענין אחר ג"כ יש להאמינו ע"ע ומה"ת נאמן לקול הראשון ולא לקול האחרון והדבר שקול אצלינו ואסרי' לי' מספי' ולכן בממון שכל הודאתו לחיוב מטון מטעם הודאת בע"ד ועל אמירתו לפטור אין לסמוך כלל והלכך אף עדים לא מהני משא"כ בהא דשוי' אנפשי' חד"א אם חוזר בו אין אנו אוסרין עליו בתורת ודאי ותופסין דבריו הראשונים אלא מתורת ס' דשמא דבריו הראשונים עיקר ומה שחוזר בו משקר ולכן אי איכא עדים המסייעים לחזרתו שפיר מהני להוציא אותנו מידי ס' זה עכ"ד יעוש"ה ושפיר ד' המשל"מ ולק"מ קושי' הבני אהובה הנ"ל וגם ל"ק קושי' השערי תורה הנ"ל ועי' בכתב סופר שם שכ' דהעיקר כהמשל"מ דהל' אישות הנ"ל וכ' דהמשל"מ בהל' יבום הנ"ל ס"ל דהא דשוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם נדר כו' אבל כיון דהטעם הוא משום דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים מסתברא דדוקא כשעומד בדיבורו אבל כשחוזר מדבריו מעצמו אין סברא שלא יהי' נאמן כיון דעדים מסייעים לדבריו האחרונים כו' ותמה על הפרמ"ג הנ"ל שכ' שהוא חידוש גדול בעיניו דהא מלתא דפשיטא ומסתברא הוא כו' והאריך בזה וראיתי בערוגות הבושם שם אות ג' שכ' דמסתברא כד' המשל"מ דהל' אישות הנ"ל דיכול לחזור ולהודות לד' העדים המסייעים אותו כו' ואח"כ כ' דיש להביא ראי' דלא מצי לחזור בכה"ג אף דאיכא עדים מהא דקיי"ל בסי' פ' דמחיוב לפטור א"י לחזור ולטעון וכ' הרמ"א דאפי' יש עדים על טענה שני' לא מהני כו' הרי דלא מצי לחזור מטענתו אע"ג דעדים מסייעים לדבריו האחרונים וה"ה לגבי איסורא דא"י לחזור מאי' להיתר אע"ג דעדים מסייעים כו' עכ"ד והיינו כד' הבני אהובה הנ"ל וכבר הבאתי ד' הבית אנרים שכ' לחלק דאין ראי' מהתם ולא ראה הערוגות הבושם ד' הבני אהובה והב"א הנ"ל שהרי לא הביאם ועי"ש עוד בערוגות הבושם שהביא ד' השעה"מ דהל' אישות שם שכ' דמד' המ"מ שם הל' ל"א מוכת דחולק על הרשב"א הנ"ל והשיג עליו והאריך בזה ועי"ש עוד בשערי תורה שכ' מתחלה דהתוס' ביבמות מ"ז א' ד"ה יש לך חולקים על הרשב"א ואח"כ דחה זה דאין מוכח דחולקים והאריך בזה אך מד' התוס' ביבמות כ"ד ב' ד"ה אמר רבי ומד' הרא"ש שם מוכח דס"ל דלא כהרשב"א הנ"ל שכ' וז"ל ואין לתמוה אמאי שריא כיון שאומרת טמאה הא שוי' אנפשה חד"א דלפי שראו חכמים שנתקלקלו הנשים ליתן עיניהם באחר ורוב האו' כן משקרות לכך נ' להם להתירן עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם הרי דס"ל להתוס' והרא"ש דאף נגד רובא לא אמרי' שוי' אנפשי' חד"א ומכ"ש נגד עדים דל"א שוי' אנפשי' חד"א דלא כהרשב"א הנ"ל וכן ראיתי בס' מנחת אהרן שכ' דהתוס' והרא"ש ס"ל דלא כהרשב"א הנ"ל ועי' בגליא מסכת חיו"ד סי' א' שכ' דדין זה אי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א נגד עדים תליא בפי' הגמ' בכתובות ט' א' אבל הכא מיקם הוא דלא קים לי' קמ"ל כו' והרשב"א אזיל לשיטתי' דס"ל כרש"י דאיירי בבחור דלא קים לי' וקמ"ל דמ"מ אסור דשוי' אנפשי' חד"א כו' ואפי' נגד עדים כו' והביא ד' השימקו"ב שם בשם הריטב"א דפי' בענין אחר ולדבריו לא מהני שוי' אנפשי' חד"א נגד עדים כו' עכ"ד ומ"מ לענין דינא העיקר כהרשב"א והריא"ז הנ"ל דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א אפי' היכא דעדים מכחישים אותו וכן פ' הב"ש באה"ע סי' ז' ס"ק י' וסי' קנ"ו, ס"ק ט"ז דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א אף נגד העדים אך היכא דחוזר מדבריו בזה נ' דהוי ספי' דדינא אי מהני חזרתו כיון דאיכא עדים המסייעים אותו או לאו וכן ראיתי בגט מקושר בסג"ר דין קצ"ה אות ו' שנסתפק בזה אי מהני חזרתו בלא אמתלא והאריך בזה ובדין מ"ח אות ו' מ"ש בזה ועי' ביד המלך פ"ט מהל' אישות הל' ט"ו ובש"ע מהרב בקו"א אות י"ד ובתשובת מהר"י הכהן מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בשערי תורה פרט ט"ו מ"ש להסתפק בדין זה של הרשב"א הנ"ל אם אירע כן בבהמה שלו והוא או' לא שחטתיו ועדים מעידים ששחטה אי מותרת לאחרים כו' והאריך בזה והנה כל זה הוא היכא דאינו חולה האי' בעדים אבל היכא דתולה האי' בעדים בזה הביא המשל"מ בהל' אישות שם ד' מהריב"ל ח"ב סי' פ"ה שנסתפק באשה שאמרה נתקדשתי בפני פ' ופ' ובאו פ' ופ' ואמרו שלא נתקדשה בפניהם אי אמרי' דלדידה שוי' אנפשה חד"א כו' וכ' המשל"מ שהדין הוא פשוט מתשובת הרשב"א הנ"ל כו' והביא משם מהר"ם די בוטין סי' נ"ז שתמה על מהריב"ל דאיך לא הביא ד' הרשב"א הנ"ל הנה מבואר מד' המשל"מ דאין חילוק ואף היכא דתולה האי' בעדים נמי ס"ל להרשב"א הנ"ל דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א נגד עדים ומש"ה פשיט להא דמהריב"ל מד' הרשב"א הנ"ל ועי' בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' נ"ח שס"ל נמי כהמשל"מ הנ"ל דאף דתולה האי' בעדים נמי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים כו' והאריך בזה ולא הביא ד' הרשב"א והמשל"מ הנ"ל אך י"ל דאין ראי' מד' הרשב"א לד' מהריב"ל הנ"ל דיש לחלק בין תולה האי' בעדים לבין היכא דאין תולה האי' בעדים דמהריב"ל הנ"ל מיירי באומרת נתקדשתי בפני פ' ופ' והעדים מכחישים אותה בזה י"ל דל"א שוי' אנפשה חד"א כיון דתולה האי' באותן עדים והעדים מכחישים ואין דבר שבערוה פחות משנים ומש"ה מסתפק מהריב"ל הנ"ל והביא ראי' מהא דכל האו' לא לויתי כו' אבל בהא דהרשב"א הנ"ל דאין תולה האי' בעדים י"ל אף מהריב"ל ס"ל דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א אף היכא דעדים מכחישים אותו וכהרשב"א הנ"ל ושפיר ד' מהריב"ל שלא פשיט מד' הרשב"א הנ"ל ולק"מ קושי' מהר"ם די בוטין הנ"ל וכן ראיתי בשעה"מ שם הל' ט"ז שכ"כ ליישב ד' מהריב"ל הנ"ל והביא בשם התשב"ץ ח"ב סי' רע"ט שכ"כ דהיכא דתולה האי' בעדים ל"א שוי' אנפשי' חד"א היכא דעדים מכחישים אותו ועי' בבני אהובה שם שכ' נמי דגבי קידושין לא מהני בכה"ג משום דהוי כמקדש שלא בעדים ואין דבר שבערוה פתות משנים משא"כ בההיא דהרשב"א הנ"ל כו' והאריך בזה ועי' בשערי תורה שם שכ' נמי כהשעה"מ הנ"ל וכ' דלפ"ז גם בקידושין היכא שאו' שנתקדשה בפני ראובן ושמעון ואח"כ באו עדים אחרים ומכחישים לראובן ושמעון שהם לא ראו הקידושין בהא אמרי' שוי' אנפשי' חד"א רק היכא דתולה הקידושין בפני עדים ואותן העדים מכחישין בזה ס"ל להתשב"ץ והשעה"מ דל"א שוי' אנפשי' חד"א כו' דהוי קידושין בלא עדים כו' והאריך בזה ועי' בכתב סופר שם שתמה על השעה"מ הנ"ל דלא ראה בפנים במהריב"ל דבמהריב"ל גופי' מבואר להדיא דפשיטא לי' דאפי' היכא דעדים מכחישים אותו אמרי' שוי' אנפשי' חד"א וכהרשב"א הנ"ל רק דנסתפק היכא דאמרה דנתקדשה בפני פ' ופ' ובאו פ' ופ' ומכחישים אותה כו' ופשיט לי' דאפי' בכה"ג נמי אמרי' דשוי' אנפשי' חד"א מהא דכל האו' לא לויתי כו' והתשב"ץ הנ"ל ס"ל דהיכא דתולה האי' בעדים ל"א בכה"ג שוי' אנפשי' חד"א וכ' ב' תי' ליישב ד' התשב"ץ שלא תקשי עליו מהא דכל האו' לא לויתי כו' וכ' נפ"מ בין ב' התי' דלתי' הא' אף בשאר אי' ס"ל להתשב"ץ דהיכא דתולה האי' בעדים ל"א שוי' אנפשי' חד"א ולתי' הב' דוקא בדבר שבערוה ס"ל להתשב"ץ דל"א בכה"ג שוי' אנפשי' חד"א כו' אבל בשאר אי' בכה"ג י"ל דס"ל להתשב"ץ דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"ג בדין הג' שכ' דאף היכא שסומך על עדים ובאו אותן העדים והכחישוהו אפי"ה שוי' אנפשי' חד"א והביא ראי' מד' הרשב"א בתשובה שהביא הב"י באה"ע סי' מ"ח הנ"ל דאמר שנתנו לקידושין ועדים אמרו לשם פקדון ומשמע החם שאין עדים אחרים ועלייהו סמיך וכ' דגם מד' מהרשד"ם שהביא המשל"מ שם באב שאמר המקדש גדול הוה כו' משמע כן עכ"ד ומ"ש דכן מוכח מד' הרשב"א עי' בבני אהובה שם ובכתב סופר שם מ"ש בזה ועי' בערוגות הבושם שם אות ב' שכ' נמי דאין חילוק ואף היכא דתולה האי' בעדים נמי אמרי' דשוי' אנפשי' חד"א היכא דהעדים מכחישין אותו אף לגבי קידושין והביא ד' הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א ח"ב סי' נ"ג מ"ש לענין חד"א נגד עדים בקידושין והאריך בזה וא"כ לענין קידושין נ' עיקר לדינא היכא דסומך על עדים ובאו אותן הערים והכחישוהו כיון דפליגי בזה מהריב"ל והתשב"ץ הנ"ל לכן אין להקל בזה אף בדבר שבערוה וכן הוא דעת הפרמ"ג והנו"ב והערוגות הבושם הנ"ל ובשאר אי' נ' פשוט דאף היכא דתולה האי' בעדים נמי אמרי' דשוי' אנפשי' חד"א די"ל דאף התשב"ץ הנ"ל נמי מודה למהריב"ל הנ"ל כיון דא"צ לעדים ולא בדידהו תליא מלתא וכן משמע מד' בני אהובה שם וכ"פ בכתב סופר שם ועי"ש עוד בשטרי תורה מ"ש לענין אם כשהכחישוהו אותן עדים אמרה האשה שהי' בפני עדים אחרים רק הי' מלתא דלא רמי' עלי' מי נימא שמוחזקת בכפרנות ולא שוי' אנפשה חד"א וכ' שי"ל דתליא במחלוקת בהא דב"ב ק"ע א' ובחו"מ סי' ע' ס"ק א' גבי האו' לחבירו פרעתיך בפני פ' ופ' שאמר מלחא יתירא שלא הי' צריך ליחדם ובאו והכחישהו אם מוחזק כפרן כו' וה"ה מה שאמרה בפני פ' ופ' הוא מלתא יתירא י"ל דלא הוחזקה כפרנות דשוי' אנפשה חד"א עכ"ד והניח בצ"ע:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה