אור ברסלב

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הקדמה

יתברך היוצר וישתבח הבורא ית"ש כעל כל טוב אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו הגדולים עמנו ורב טובו לבית ישראל אשר נתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכינו זו תורה שבע"פ ויצונו ה' אלקינו לעשות כל החוקים הכתובים בהבל ימי חיינו לטוב לנו כל הימים ולחיותינו כהיום הזה כדכתיב בדברים ו' פסוק כ"ד וכהיום הזה אין לנו שיור כי אם התורה הזאת אשר חומה היא לנו מחסה ומגן בעדינו כל הימים וכמו שאמרו בילקוט בחקתי פ' כ"ו על פ' ואף גם זאת כו' וכי מה נשתייר להם זה ס"ת כו' וכעת שגלינו מארצנו לא עזבנו אלקינו ואף דעברו כמה סבות ותלאות על אבותינו מ"מ אף דבר אחד מתורתנו הק' לא נתבטל כדכתיב ויבא יעקב שלם ודרשו חז"ל שלם בתורתו וכמבואר בשבת ל"ג ב' ומעשה אבות סי' לבנים חסדי ה' אזכיר תהלות ה' וכעל כל טוב אשר גמלני וברוב חסדיו הפליא עמדי וזכנו לישב באהלה של תורה מעודי ועד היום הזה ולחדש חידושי תורה הראוין לאומרן ואמרו חז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה לכן הנני נותן הודאה על חלקי לשעבר אשר שם אותי מיושבי בית המדרש ומבקש על להבא שבתי בבית ה' כל ימי חיי. והנה זה איזה שנים שהראני ה' חסדו להוציא לאור שני ספרי דמשק אליעזר על ש"ע חו"מ ושני ספרי דברי אליעזר על ש"ע אה"ע וספר תורת אליעזר על ש"ע או"ח הלכות פסח וב"ה שנתקבלו בעיני גאוני הדור והוטבו בעיניהם הספרים שלי, וגם בועדי הישיבות והקיבוצים לומדים את הספרים שלי. ועי' במהרש"א בח"א ב"ב י' ב' שפי' על מאמר חז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו על מי שכותב ספרים בידו ולכך נקראו ת"ח סופרים וגם מי יודע מה יולד יום ומי זה לידך יתקע אם תוכל עוד להפיץ מעיינותיך חוצה ואולי יתאחר המועד וכל החידושים שעמלת בהם יעלו בתוהו ויאבדו ומדוע תחשך אותם לעת אחרת בהיות עתה לאל ידך ע"כ אמרתי אל לבי להעלות את חידושי על מזבח הדפוס מבלי לחכות עוד על ימים הבאים ובפרט בעת הזאת כפי מאמר חז"ל בברכות ס"ג א בשעת המכניסין פזר ועי' ברש"י שם ואני מוציא לאור בע"ה כעת את החידושים שלי על ש"ע יו"ד ונקרא יד אליעזר כי אליעזר הוא שמי ותיבת יד הוא ר"ת יורה דעה וגם הוא ר"ת של שם אבי ז"ל דוד יהודא וכמעשה שני ספרי דמשק אליעזר ושני ספרי דברי אליעזר וספר תורת אליעזר כך מעשה זה דס' יד אליעזר בע"ה ואקוה כי כל המעיין בספרי ויהגה בעינים טהורות ימצא ויראה בו כמה דברים טובים ויהי' לו תועלת גדול מספרי בכמה ענינים. ועתה אודה ה' בכל לבב אשר הגדיל עמדי והחייני וקיימני לזמן הזה ואני תפלה לאל חי יה"ר שיתקבלו דברי בעיני חכמי דורנו והנני נותן הודאה לעבר ומתפלל על להבא אנא ה' כאשר עזרתני עד כה ברחמיך הרבים כן בל תעזבני לעד ותחזקני ותאמצני בחסדך העצומים להבין ולהשכיל וללמוד וללמד ולזכות בכתר תוה"ק בשלימות כדכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך והם חיי עולם והש"י יאריך ימי ויתן לי הרוחה ויזכני להדפיס עוד החידושים שחדשתי ומה שאחדש עוד אי"ה ויתן לי מהלכים בין עמודי התורה ולא אכשל ח"ו בדבר הלכה ואזכה לישב בארבע אמות של הלכה הליכות עולם ונזכה כלנו לאור חיי הנצחי ולעבדו ביראה ובטהרה וכדכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד וכן נזכה לשמוח בתה"ק ובמצותיה לעולם ועד וצדקותינו תעמוד לעד ודבר ה' לא ימושו מפינו ומפי זרעינו ומפי זרע זרעינו אמן כי"ר.

א"ד המתאבק בעפר רגלי ת"ח ומצפה לישועה לחונן דעה.

אליעזר באאמו"ר מ' דוד יהודה ז"ל מפרוזינא החובק"ק קאוולא.

אכתוב כאן חד"ת מחותני הגאון הגדול המפורסם בתורתו ובצדקתו מ' יצחק צבי ז"ל שהי' אב"ד בק"ק אמסטיווי ובק"ק לונא ובק"ק יאשינאווקי ובק"ק סעמייטיץ ושם מנוחתו כבוד.

ביו"ד סי' כ"ט ה' מיני טריפות הן וסי' כ"ו והק' הב"י דבגמ' אמר לאפוקי לקותא דרכיש והרמ"בם שפ' הך דרכיש ה"ל לומר ט' ונ"ל דלכאורה קשה מנ"ל לאפוקי דרכיש שמא הוא בכלל חסרה רק דחסר כוליא מבייתה כשרה אבל מבואו לקמן סי' מ"ד בשם הכל בו חסר הכוליא מחמת חולי טרפה דכיון שהקטינה פחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשירה ובחולין ס"ח ב' פריך על עולא דאמו ועבר עצמו מותר מברייתא כטרפה מה טרפה שוב אין לה היתר אף בשר כיון שיצא שוב אין לו היתר תיובתא וקשה נהי דעולא לא ידע הברייתא אבל זה ודאי גם עולא ידע דאיסור אבר שיצא יליף מטרפה ואין היקש למחצה וכ"כ דעולא ס"ל גם טרפה י"ל היתר אבל מהברייתא הוכיח הש"ס דלא כעולא וטרפה אין לה היתר וה"נ אבר היוצא וא"כ לעולא חסר כוליא מחולי כשר דהא לדעתו ליכא ה"ט דכיון שנטרפה איך תחזור להכשירה דהא ס"ל טרפה י"ל היתר לכך שפיר אמר לאפוקי דרכיש דחסר כוליא ע"י חולי נמי כשרה לדידי אבל למאי דקי"ל כהברייתא דטרפה אין לה היתר ונטלה כוליא ע"י חולי טרפה י"ל לקתה בכוליא היא בכלל חסרה או נטלה ולק"מ קושי' הב"י ושפיר ד' הרמב"ם ובזה י"ל טעם להפוס' לקמן סי' נ"ה מארכובה תחתונה ולמעלה נשבר טרפה כר"י ולא כעולא דהרמב"ן הק' דעולא דאמר כנגדו בגמל ניכר א"כ נחתך צה"ג למה טרפה יחתוך למעלה מהם העצם ויכשר וי"ל דעולא ס"ד אין ה"נ אם חותך למעלה מהם כשרה דאזיל לשיטתי' דס"ל טרפה י"ל היתר אבל למאי דקי"ל טרפה אין לה היתר א"כ למעלה מארכובה תחתונה טרפה דאל"כ משכחת לה דטרפה י"ל היתר:

סי' צ"ח סעי' ב' אזלי' בתר שמא עי' ש"ך שחולק והחו"ד ס"ק ג' כ' דהעיקר כהרב ודבריו לא נהירא מ"ש להביא ראי' דהא מהראי' הוכיח מהתוס' פ' א"ע דיבש ביבש בא"מ דאורייתא והש"ך דחה דהתם קמח בקמח הוי לח בלח אלמא לח בלח בא"מ אפי' ליכא טעם כגון קמח בקמח שהטעמים אין נבללים אסור מדאורייתא עכ"ד נ' שהבין דקמח חיטין בקמח שעורין הוי מין בשא"מ בשמא לכך אסור מדאורייתא ולכן הביא ואי' להרב דאזלי' בתר שמא ותמהני דהא כ' התוס' פ' הערל פ"ב א' ד"ה ד"י דקמח חיטין בקמח שעורין מב"מ הוא לי בא דאזיל בתר שמא רק הא דהוי מה"ת משום וכיון דקמח בקמח נבלל וא"א שיאכל ההיתר בדא האיסור חשיב כמו נתפשט האיסור בכולו או כמסקנת התו"ס שם בקמח רותח ומ"ש החו"ד להביא ראי' ממ"ש הטור באו"ח סי' תמ"ב דכותח לית בי' טעם חמץ ואפי"ה פריך הש"ס אי כזית בכא"פ דאורייתא מ"ט פליגי ובנן אר"א בכותח הבבלי אלמא אפי' ליכא טעם לוקה בכזית בכא"פ וכ' שזו ראי' שאין עלי' תשובה וכ"כ בספרו מקו"ח ם תמ"ב בשם הפר"ח ראי' זו דחייב על כזית בכא"פ בא"מ אפי' ליכא טעם ול"נ דאינו דאי' כלל דהא החמץ שכר בהכותח ולא נתבטל לכך בכא"פ לקי מדאורייתא אבל כשנתבטל שאינו ניכר בטל ברוב דהא ילפינן מאחרי רבים להטות ומה לי מינו או שא"מ רק שהיכא שהטעם נרגש כיון דטכ"ע דאורייתא הרי ניכר האיסור ותמהני איך עלה עה"ד לומר מין בשא"מ בשמו ושוה בטעם שצריך ס' מדאורייתא אטו ס' כתיב בקרא הא כל ענין ס' רק דקי"ל שאינו נותן טעם בס' והא כאן ידענו שאינו ניכר הטעם דשוים בטעמא וא"כ ס' ופחות מס' שוין מדאורייתא וגם מ"ש החו"ד דלא ילפינן ממשרת טכ"ע רק בא"מ בשמא לא נהירא כיון שניכר הטעם הוי כמו הוכר האיסור ל"ש ביטול אפי' מב"מ בשמא וניכר האיסור ודאי לא בטיל ומ"ש החו"ד דבזה מיושב קושי' התוס' פנה"נ צ"ח ב' ובא אמר ל"צ אלא לטכ"ע דבקדשים אסור ובחולין שרי והא קי"ל טכ"ע דאורייתא דמיירי שם בשוה בשמא וחלוקין בטעם ליתא דשומן הזרוע ובשר שוה גם בטעמא וכל ד' החו"ד בזה דחוים ושפיר השיג הש"ך בזה על הרב ומ"ש הפלתי ראי' להרמ"א מפ' הפועל ס"ו א' דפריך לרבא מהא דג' שמות וג' מינין מצטרפין הואיל וראוין למתק וטעמן שוה אע"ג דאין שמן שוה ומאי קושי' הא דאוסר משום דנרגש הטעם ואסור משום טכ"ע לק"מ לפמ"ש התוס' שם ד"ה תבלין לפי' רשב"ם ומצטרפין בדבר יבש לאסור אפי' בלא נ"ט כגון שנפלו לתוך חולין ויש בו ר' לבטל אחד מהאיסורין אפי"ה לא בטלי עד שיהא בו מאתים מן השני עכ"ל וא"כ כיון דמיירי בלא נ"ט פריך שפיר לרבא דס"ל בתר שמא אזלינן איך מצטרפין לאסור יותר מכדי נ"ט וגם מבואר מד' התוס' פגה"נ צ"ט דלא כהחו"ד שכ' לר"ת איירי שלא במינו והיכא דאיכא כזית בכא"פ קרי לי' טעמו וממשו כו' עכ"ל אלמא בעי דוקא שיתן טעם וזה שיטת ר"ח שהביא הרא"ש פגה"נ והטור כאן בשם ר"ת רק תמהני לשיטת ר"ת ותי' קמא בתוס' שם דטכ"ע דאורייתא ולוקין עליו מאי נפ"מ בהא דכזית בכא"פ דאורייתא וצ"ל דנפ"מ בשא"מ וליכא טעם רק לקיוהא והאיסר ניכר שאינו בטל ברוב לד' ר"ת דס"ל היתר נהפך לאיסור ולוקה על כזית מהתערובות וצ"ל דס"ל חתיכה נ'"נ בשאר איסורין דאורייתא ולא קי"ל הכי:

סי' ק"ב סעי' ב' ס"ט כו' ובאו"ז סי' תשנ"ו שאל האו"ז כן לר' ישעי' כמ"ש הרשב'"א משום שאין המתיר מתיר לבוא בודאי והר"י השיב לו מה דכ' מר חתי' שנאסרה ע"י תיקון אם נתערבה בחתי' אחרת אם הוא בטלה שמא י"א ויטהרנה או שמא נמצא בה טעם להתיר וה"ל דשיל"מ אין לחכם כמוך דשאול כו' דאפי' את"ל שיקרא עבור זה דשיל"מ כ"ש שיהא בטל שאם יתורה אלי' נמצא שלא הי' אי' למה נחמיר ע"ז שלא יהא בטל אפי' באלף יותר מאותו שהוא אסור בבירור לא החמירו חכמים בדשיל"מ אלא בדבר שהיום אסור בבירור ולמחר יהא מותר אבל זו החתי' כו' אפי' אי קי"ל דאתי אלי' מחר תתבטל ממ"נ שאם יאמר אסורה היתה הרי בטלה ברוב כו' ואם יתירנה כ"ש דאגלאי מלתא שהכל הי' היתר כו' עכ"ל ובצ"צ סי' ס"ט הביא קושי' זו מחתנו עה"ג וכ' דלק"מ שאינו כמו שעלה בדעתם שאם תחי' התרנגולת יב"ח או יתטעון ביצים תהי' מותרת למפרע דאינו כן דאפי' תמצא שחיתה יב"ח מי שאכל ביצתה בעוד שהיתה ספק עביד איסורא ואילו עבד כה"ג היכא דאיקבע אי' כגון ב' חתי' א' של שומן וא' חלב ואכל א' וא"י איזה אכל חייב אש"ת ול"א דלמא של שומן אכל ומייתי חולין בעזרה דזה עצמו האי' שאכל ס' אי' ואפי' יודע לו שאכל היתר ל"א שהביא חולין בעזרה וכה"ג דאכל ביצה פ"ט אע"ג דאינו חייב אש"ת כיון דלא קבע אי' מ"מ אי' הוא לגבי' שהרי אסרי' לי' לאכול מס' ואפי' נמצאת כשרה לא פקע אי' מיני' שאכל ס' אי' קודם שנודע לו ההיתר וראי' לזה מקידושין פ"א אשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה ולא ידעה והיתה שותה יין צריכה כפיה וא"כ שפיר כ' הרשב"א סד"א דמיקרי דשיל"מ עכ"ד ואין נ"ל דודאי אם נמצאת אח"כ כשרה אגלאי מלתא דלא אכל אי' כלל ומה שה"ר מהא דהביא אש"ת כו' והביא חולין בעזרה ליתא דש"ה כיון דרחמנא אמר שיביא קרבן על הס' לא חשיב חולין בעזרה ואינו רק להגן עליו אם חטא עד שיוודע לו ואפי' אם נודע אח"כ שלא חטא קרבן ראוי הוא ומ"ש וה"נ אכל ביצה ס"ט כו' אינו מדיוק דבלא"ה אין אש"ת אלא בדבר שזדונו כרת ומ"ש אפי' נמצאת כשרה לא פקע אי' מיני' שאכל ס' אי' קודם שנודע היתרו וכ' שהוא דבר פשוט ול"נ בפשיטות להיפך כיון שנודע דמותר הי' אינו רק גילוי מלתא למפרע ומ"ש ראי' מקדושין פ"א אין ראי' דש"ה שנתכוון לאכול אי' ואין העונש על אכילתו שהי' היתר גמור רק על מחשבתו משא"כ באכל בשוגג או שנתבטל ברוב או בס' דודאי לא חשיב דשיל"מ משום ממ"נ כיון דשרי לאכול ל"ש לומר דשה אי' מה שאכל קודם שנודע ומ"ש עוד הצ'"צ שם דביצת ס"ט שנולדה ביו"ט ונתערבה באחרות חשיב דשיל"מ לאי' נולד ואע"ג דאין אי' חע"א מ"מ חשיב נולד אי' כולל כו' מגו דחל אי' נולד על ביצים כשרות כו' חל נמי על ביצה זו לא נ"ל למב"ע לפמ"ש הר'"ן טעם דשיל"מ משום דהיתר בהיתר לא בטל א"כ הכא שהוא אי' ביצת טרפה בכשירות בטל ואפי' לרש"י דטעמא משום דעד שתאכלנו באי' כו' לא חייל אי' נולד על אי' טרפה מה בכולל דהא כ' התוס' יבמות ל"ג ב ד"ה אמר דקל על חמור אינו חל באי' כולל וא"כ לא חייל אי קל נולד שאינו רק מדרבנן על אי' טרפה דאורייתא ועי' בתשו' רע"א סי' ס"ה שדחה ד' הצ"צ דל"ח כולל רק אם אי' בא כשחל קדושת יו"ט אבל כשקידש היום לא נולדה עדיין הביצה וכשנולדה זו אין חידוש אי' זו גורם לשאר דברים וביצים אחרים שנולדו בו ביום אין אי' מכח' לידה עי"ש אינו נ' דאי ביצה שנולדה ביו"ט בכל שעה של היום מתחדש האי' וכן חמץ בפסח כל שעה מתחדש האי' וא"א שלא נולד בעולם עוד ביצה כשרה בשעה שנולדה ביצה זו וא"כ שפיר חל אי' יו"ט בכולל וראי' מפסחים ל"ה ב' ה"מ ר"ש דאמר אין אחע"א הא לרבנן יש בו אי' חמץ אע"ג שנתחמץ עכשיו שכבר נכנס פסח ולהגרע"א לוקמא אפי' כרבנן כיון דעכשיו אם יחמץ ליכא אי' חמץ א"ו כמ"ש:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה