יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות שחיטה · סימן כז
סעיף א
א עד שתמות כו' וכשתמות מותר, אף לב"נ דלא בשחי' תליא מלתא מ"מ מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכ"ז כשנשחטה שחי' מעליא אבל בנתנבלה בשחי' דאין השחי' מחירה כלל אז אם חתך כשעודה מפרכסת אסור משום אבר מה"ח בין לעכו"ם בין לישראל וכמ"ש הש"ך ס"ק ב' בשם הרשב"א בתוה"ב כו' והשיג על הרמב"ם שפ' דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וא"כ כשנתנבלה בשחי' דמפרכסת אסור למכור הב"מ לעכו"ם וכן ס"ל להתו"ח בחולין כ' א' והפר"ח בס"ק א' השיג עליו דכיון דלא קי"ל כר"ל דלא אמרי' כמאן דמנחי בדיקולא דמיא כו' א"כ מאי אי' אבר מה"ת יש בב"מ עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק ה' ובפלתי ס"ק ב' מיישבים ד' התו"ח עפ"ד הרא"ש שכ' דספי' הוי אי אמרי' כמאן דמנחי בדיקולא דמיא וכיון דאיכא ב' לשנא אליבא דר"ל ולא ידעינן הי דאחרינייתא הוא א"כ לענין למכור הב"מ לעכו"ם י"ל להיפך דכמאן דמנחי בדיקולא דמיא מספק ואסור לו למכור הב"מ כו' והאריכו בזה אך י"ל לפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בסדר הנהגות הנשאל עם השואל סדר ב' אות מ"ב מ"ג שכ' דבסי' ס"ב ביו"ד נסתפקנו אי שייך ביטול ברוב בב"נ כו' והיינו ליתן הכל לב"נ ביחד אמנם ליתן א' מהם לב"נ זה וא' לב"נ אחר י"ל אף נתערב חד בחד מותר ליתן להם כ"א בפ"ע דס' תורה למ"ד מדרבנן אסור א"כ לב"נ משרי שרי ואף למ"ד ס' מה"ת אסור היינו מקרא כו' משא"כ ב"נ אפשר דכי אסרה לי' תורה בודאי אי' לא בס' אי' ואף לפמ"ש הש"ך בסי' ק"י דחד בחד כגופו של אי' הוא ואקבע אי' מ"מ י"ל לגבי ב"נ שרי כה"ג וכ"ש אם ס' לו אם זהו אבר מה"ח או לאו דאפשר דשרי בב"נ עכ"ד והניח בצ"ע וא"כ י"ל דבהא פליגי התב"ש והפלתי הנ"ל ס"ל דספי' אסור לב"נ והפר"ח הנ"ל ס"ל דספי' מותר וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שכ' די"ל דס' אי' מותר לב"נ אף להרשב"א דס"ל דספד"א מה"ח לחומרא כו' והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל וכ' דבס' זה של הפרמ"ג הנ"ל פליגי התב"ש והפלתי והפר"ח הנ"ל ועי' במלא הרועים אות ב' ענין ב"נ סי' כ"ב שכ' נמי להסתפק אי ס' אי' אסור לב"נ בין לשיטת הרמב"ם דס"ל דספד"א מה"ח לקולא ובין לשיטת הרשב"א דס"ל דמה"ת לחומרא כו' ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' צ' שכ' בפשיטות דס' אי' ל"ש בב"נ בפרט לשיטת הרמב"ם דספד"א רק מדרבנן לחומרא ורבנן לא תיקון רק לישראל ולא לב"נ ולא הביא ד' הפרמ"ג והמלא הרועים הנ"ל ומפ"ז רצה להתיר בעופות הנטרפים מחמת נקובת הושט וכן באוזות שמלעיטים ונטרפו מחמת נקובת הושט הב"מ לעכו"ם אך אח"כ דחה זה וכ' דהא ליתא כיון דהוי בחזקת אי' אבר מה"ת והר"ז בודאי אסור מה"ת באתחזק אי' וכיון דהוי מה"ת נ' דאף לנכרי אסור דאטו ס' אי' לחומרא הוי מצוה בפ"ע רק דאנן אמרי' כיון דאם הי' אי' הי' אסור לו השתא דלא ידעינן נמי אסור מס' שמא אסור הוא וא"כ גם בב"נ הוי כן ואדרבה חזינן דב"נ במצוות שלהם אמור דינו משל ישראל דבהם אזהרתן זו היא מיתתן ולא נאמרו שיעורין להם ועוד הרי האריכו הפוס' בדין אבר הנשבר כו' ואף במה שהוי גוף האי' דרבנן שדומה לאבר מה"ח יש לאוסרו בב"נ מכ"ש ס' אבר מה"ח של תורה דראוי שיהי' אסור להושיטו לב"נ עכ"ד אך המלא הרועים שם סי' כ"ג כ' להסתפק אי מהני חזקה לב"נ בס' אי' אם נאמר דהא דמוקמינן אחזקה גלי לן קרא מויצא הכהן מן הבית ולישראל נאמר ולא לב"נ כו' עכ"ד ועי' בערוגות הבושם שם כ' אח"כ דודאי גם ב"נ אסור בס' אי' לא מבעיא למ"ד ס' מה"ת לחומרא דודאי גם בב"נ אסור כו' ואפי' להרמב"ם דס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן הוא רק דיליף מס' ממזר או מס' טומאה ברה"ר אבל מסברא ודאי הוי אמרי' דס' אסור אבל בב"נ דליכא שום לימוד ודאי דהדין נותן דס' אסור כו' ובמלתא דתליא בסברא גם בב"נ אזלי' בתרה כו' וא"כ בנתנבלה בשחי' אסור למכור הב"מ לעכו"ם מס' דשמא כמאן דמנחי בדיקולא דמיא וכהתב"ש והפלתי הנ"ל עכ"ד והיינו דלא כהטוב טו"ד הנ"ל שכ' בפשיטות דס' אי' ל"ש בב"נ ועי' בנחלת יעקב מהגאון מליסא ח"ב בח' התשובות סי' ג' שכ' לענין ריאה שנמצאו בה ג' תולעים שעי"ז הוחזקו בתולעים ואסורה לישראל אי שרי למוכרה לעכו"ם כו' וכ' דדין זה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א הנ"ל דלהרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא דהתורה לא דברה רק על הודאי פשיטא דגם לב"נ מותר וחז"ל לא אסרו על הס' בב"נ והביא בשם השואל דס"ל דאף לשיטת הרשב"א דס"ל דספד"א מה"ת לחומרא נמי ס' אי' מותר בב"נ דסברת הרשב"א הוא דמדגלי רחמנא בממזר דס' שרי ע"כ דבכה"ח ס' אסור ולב"נ דלא נתנה תורה להם שרי והנחלת יעקב דחה דבריו די"ל דגילוי מלתא בעלמא הוא דל"נ דסברת חוץ הוא להתיר ספי' דא"כ ל"ל קרא בממזר להתיר אלא ע"כ דמסברא אסור ס' כודאי עכ"ד ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל ודעת השואל הנ"ל הוא כדעת הטוב טו"ד הנ"ל ועי' בראש אפרים בפ"ח סי' ל"ו ס"ק ע"ב ובח' החשובות בסוף הס' שם סי' ט"ו ובדע"ק סי' ל"ו ס"ק כ"א ובגידולי הקדש שם ובערוגות הבושם שם ס"ק ה' מ"ש בדין זה בתולעים בריאה אי שרי למכור לב"נ והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בשערי שמחה שער ו' בענין אבר. מה"ח סי' ב' ובבנין עולם חיו"ד סי' ו' שכ' נמי דדין זה אי ס' אסור בב"נ תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א הנ"ל והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל והאריכו בזה והיינו כהנחלת יעקב הנ"ל ואח"כ כ' בערוגות הבושם שם ללמד זכות במה שמוכרים הב"מ לעכו"ם היכא דנפסלה בשחי' משום דרוב הקלקולים בשחי' הוי רק מס' כגון שנמצאת הסכין פגום דיש ס' שמא במפרקת נפגם כו' וא"כ הוי ס"ס לענין הב"מ לב"נ דאסור רק מס' אי כמאן דמנחי בדיקולא דמיא ואף דיש כאן חזקת אי' אבר מה"ת לב"נ מ"מ לפמ"ש הפרמ"ג סי' ס"ב דבעכו"ם לא אזלי' בתר רוב כו' א"כ ה"ה לענין חזקה י"ל דלא אזלי' בב"נ דרק לישראל למדנו דאזלי' בחר חזקה כו' ולא לגבי ב"נ כו' וגם כ' די"ל דאף ס"ס לא מהני בב"נ דהוא מטעם רוב כו' והאריך בזה הנה כ' בפשיטות דל"א בתר חזקה בב"נ והמלא הרועים הנ"ל נסתפק בזה ובנחלת יעקב שם הביא בשם השואל שכ' להסתפק אי אזלי' בח"ר וחזקה בב"נ והנח"י כ' דכמו דילפי' בחולין י"א דאזלי' בת"ר ממכה אביו ואמו והרמב"ם בהל' א"ב הביא בזה שיטת דילפי' מזה דין חזקה כ"כ י"ל בב"נ מדאסרה תורה אשת אב בב"נ ודלמא לאו אביו הוא וע"כ דאזלי' בת"ר וכיון דאזלי' בת"ר דליתא קמן מכ"ש ברובא דאיתא תמן וגם נ' דקרא דאחרי רבים להטות גופי' הוא ג"כ בב"נ בדיינים שדנין ב"נ אזלי' בח"ר לזכות ולחיוב והוא בכלל הדינים שנצטוו ב"נ כו' וממילא הלך אחה"ר בדיינים והזמת עדים ושאר דינים והא דנהרג בע"א ודיין אחד שלא כדין ישראל אפשר שהוא מהלכה כו' א"כ פשיטא דאזלי' בת"ר וחזקה בעכו"ם כמו בישראל והשיג על הפרמ"ג שכ' דל"מ ביטול ברוב לב"נ דודאי מהני ושייך בהו אחרי רבים להטות ועוד הביא ראי' ברורה לזה מהא דכ' הרמב"ם פ"ט מהל' מלכים דב"נ חייב באבר מה"ח ובבשר מה"ח ואבר מה"ח הוא כשיש בו בשר גידין ועצמות וא"כ תקשי למה לי אזהרת אבר מה"ח הא בלא"ה ב"נ חייב על הבשר בכ"ש שישנו על האבר וע"כ דאי לאו אזהרת אבר מה"ח הי' פטור כשאכל האבר דהבשר בטל ברוב בגידין ועצמות שבו כו' דלאו בכלל בשר נינהו כו' עכ"ד הרי דס"ל דאזלי' בת"ר וחזקה בב"נ דלא כערוגות הבושם ולא ראה הערוגות הבושם הנ"ל ד' הנח"י אלו ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' כ"ד שכ' דכיון דילפי' בחולין י' ב' דאזלי' בתר חזקה מנגע בין להקל בין להחמיר וא"כ לגבי ב"נ לית לן לימוד לאוקמי אחזקתי' וכל הספי' שוין לגבי' כו' אבל להחמיר לעכו"ם מחמת רוב או חזקה י"ל דבב"נ לא שמענו ולא שייך זה כו' וי"ל דכיון דגלי קרא דהיכא דאיכא רוב או חזקה לא הוי ס' כלל אך, כודאי י"ל דאין חילוק כלום בין ישראל לב"נ לענין זה ואפשר דזה תליא בפלוגתת הפוס' שהובא בפלתי סי' ס"ג ס"ק א' וסי' ק"י ס"ק י"ג אי רובא נחשב לודאי או דהוו ס' והתורה התירה ס' זה וי"ל דלא הותרה לגבי ב"נ כו' וגם הלא האבות קיימו התורה והאיך אכלו בשר שמא במקום נקב שחיט אי לא יצאו מכלל ב"נ להקל עכ"ד והיינו נמי דלא כהערוגות הבושם שכ' בפשיטות דל"א בתר חזקה ורובא בב"נ וצ"ל דס"ל להערוגות הבושם דאין ראי' מהא דאסרה תורה אשת אב די"ל כמ"ש בהג"ה בנח"י שם דהא קא' הגמ' בחולין שם דאין אפוטרפוס לעריות והיינו כדאמרי' בנדה ל' דלמא שומר בעצמו בא עלי' וע"כ בשומר מעיד של"ב עלי' ל"מ דאדם קרוב אצל עצמו כו' וכ"ז בישראל אבל בב"נ שפיר משכחת לה כשהשומר מעיד של"ב עלי' דב"נ נהרג עפ"י קרוב או פסול וכ' נמי לדחות הראי' הנ"ל מד' הרמב"ם בהל' מלכים והאריך בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בערוגות הבושם לקמן סי' ס"ב ס"ק ב' שכ' לדחות ראי' הנ"ל די"ל כדדחי הש"ס בחולין שם דהיכי דלא אפשר שאני כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ע' מ"ש בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' מ"ב שכ' לפ"מ דאיתא בחולין י"א דילפי' דאזלי' בח"ר דאיתא קמן מסנהדרין כו' ורובא דליתא קמן ילפי' מפסח וקדשים או מהורג את הנפש או משחי' עצמה כו' דכל הנך ילפותא שייכים לגבי ישראל אבל לגבי ב"נ ל"ש הני ילפותא דאפי' לילך אחר רובא דאיתא קמן לא ידעי' גבי ב"נ דהא אחרי רבים להטות גבי ישראל נאמר ולא לב"נ דהא ב"נ נהרג בדיין אחד ולא נאמרו כל דיני סנהדרין לגבי ב"נ וכן ראי' דפסח וקדשים ושחי' ל"ש לגבי ב"נ וכן מהורג אח הנפש ל"ש בב"נ דלא נאמר בהו כאשר זמם כו' וממילא דחיישי' לחומרא למיעוט דשכיח ומיישב בזה קושי' הש"א סי' מ"ט על הרמב"ם פ"י מהל' מלכים הל' ח' כו' ואח"כ כ' וא"ל דהא גם גבי ב"נ אזלי' בת"ר כו' דאי לא אזלי' בח"ר לא משכחת אחות אביו ולא אשת אביו דדלמא לאו אביו הוא ז"א דודאי לחומרא אזלי' בת"ר גם בד"נ רק דחיישי' למיעוטא להחמיר עליו שיתחייב במילה אבל לאסור בא"א ואחות אביו מחזקינן לאביו דאזלי' בת"ר להחמיר עליו דלא עדיף ב"נ מישראל שנהרג ע"פ רוב גם ב"נ נהרג רק דחיישי' גם להחמיר עליו להתחייב במילה כו' והביא ד' הפרמ"ג בשער התערובות חקירה ג' שס"ל דלגבי ב"נ ל"ש אחרי רבים אפי' ברובא דאיתא קמן הרי דס"ל דל"א בת"ר לגבי ב"נ והיינו כהערוגות הבושם הנ"ל ודחה ראי' הנח"י הנ"ל מהא דב"נ חיוב על א"א ומ"ש הנו"ב הנ"ל הוכחה דאחרי רבים להטות לא נאמר לגבי ב"נ דהא ב"נ נהרג בדיין א' אינו הוכחה לפ"ד הנח"י הנ"ל מס' מד' הרמב"ם פ"ט מהל' מלכים שכ' דבני קטורה חייבים ומ"ש הנו"ב דכאשר זמם ל"ש לגבי ב"נ חולק עליו הנח"י הנ"ל וס"ל דכאשר זמם שייך בב"נ ועי' במנחת חינוך מצוה ב' אות ג' מ"ש להשיג על הנו"ב בכונת הש"א ומיישב קושי' הש"א והאריך בזה ובמצוה ל"ז שם אות ג' כ' דכאשר זמם ל"ש בב"נ וכהנו"ב הנ"ל ובמצוה ע"ח שם האריך אי אמרי' לגבי ב"נ דאזלי' בת"ר יעוש"ה ואין כאן עמ"ל בזה וא"כ לפ"ד הערוגות הבושם הנ"ל תליא בדין זה אי אזלי' בת"ר וחזקה בב"נ או לאו ועי"ש עוד בערוגות הבושם מ"ש על הפרמ"ג שכ' דגם בתערובות חד בחד ואקבע אי' ג"כ י"ל דשרי לב"נ במילה כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בסי' ס"ב ובס' ברית יעקב חאו"ח סי' כ"א מ"ש והאריכו בזה ומ"ש הערוגות הבושם הנ"ל ללמד זכות במה שמוכרים הב"מ לעכו"ם כו' משום דרוב הקלקולים בשחי' הוי רק מס' כו' כ"כ הטוב טו"ד שם והאריך בזה ולפ"ד הטוב טו"ד לא תליא זה בדין אי אזלי' בת"ר וחזקה בב"נ וי"ל דאף אי נימא דאזלי' בת"ר וחזקה בב"נ אפי"ה מותר למכור הב"מ לעכו"ם ועי' בדע"ק ס"ק ב' מ"ש בזה ולפ"ד נמי אפי' נימא דאזלי' בת"ר וחזקה בב"נ אפי"ה מותר למכור הב"מ לעכו"ם ועי' בבנין עולם שם מ"ש להתיר למכור הב"מ לעכו"ם כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' י"ט שכ' דרוב נבילות שנערפו בשחי' הוי רק ס' נבילה דשמא במפרקת נפגם ולדידן איכא חזקת אי' שאינה זבוחה כו' א"כ לב"נ אדרבה בחזקת היתר קיימא ושרי למכור הב"מ לעכו"ם כו' והערוגות הבושם השיג עליו דל"א בת"ר וחזקה לגבי ב"נ והיינו כפי שיטתו הנ"ל והחתם סופר ס"ל כהנח"י הנ"ל דאזלי' בת"ר וחזקה אף בב"נ ועי' בד"ת ובטור האבן סי' כ"ב ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' י"ד ובפתח הבית דין אי' חל ע"א סי' ט"ז ענף י' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ס"ו ובעמק הלכה חיו"ד סי' ו' ובס' ברית עולם חיו"ד סי' כ"ו כ"ז ובס' עדות ביהוסף סי' ו' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בברית אברהם ובחתם סופר ובדע"ק ובמשיבת נפש חיו"ד סי' ל"ג מ"ש להתיר למכור הב"מ לעכו"ם באוזות שנטרפו מחמת נקובת הושט והאריכו בזה ועי' בחידושי רע"א מ"ש והאריך בזה ומסיק דאסור למכור הב"מ לעכו"ם ועי' ביד יהודא ס"ק ב' מ"ש והאריך הרבה בזה והביא ד' האשכול הל' טריפות סי' ט"ו שכ' דלא קחזינא לרבוותא דקפדי ומ"ש בד' הרשב"א יעוש"ה ועי"ש עוד בערוגות הבושם שהק' בהא דאמרי' דאסור הב"מ לב"נ היכא דנתנבלה בשחי' מהא דאמרי' בפסחים כ"ב א' והרי גיה"נ כו' ומשני כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה כו' א"כ גם בשוחט ונתנבלה איך אמרי' דאסורים הב"מ לעכו"ם משום אבר מה"ח ואמאי לא נימא דהתורה התירתו בכלל היתר נבילה דגם הב"מ בכלל נבילה הוא והתורה התירה כו' ואין בהם משום אבר מה"ח כו' ע"כ קושי' וכבר קדמו בקושיא זו בראש אפרים בח' התשובות סי' ט"ו ועי' בחתם סופר שם ובכתב סופר חיו"ד סי' י"ז מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי' בטוב טו"ד סי' צ"ב מ"ש להשיג על החתם סופר ועי' באמרי בינה דיני טריפות סי' ו' מ"ש והאריך בזה והערוגות הבושם האריך ליישב קושי' זו ומיישב עפ"ז עוד קושי' על הרמב"ם שפ' דמפרכסת מותרת לישראל ואסורה לב"נ מאי פריך הגמ' שם והרי אבר מה"ת כו' וחנן מנין שלא יושיע אבר מה"ת לב"נ וכוס יין לנזיר כו' הא לכלבים שרי ומוכת דמותר בהנאה ודלמא מיירי באבר מה"ח ממפרכסת דלישראל מותר אף באכילה ולב"נ אסור להושיט משום לפ"ע ע"כ קושי' והאריך בזה ליישב וכן הק' הפלתי ס"ק ב' ובס' ארבע שיטות למהרי"ש בפסחים שם קושי' זו וכ' ליישב ועי' בעמק הלכה שם מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה והנה לפמ"ש האמונת שמואל כי' י"ד דמה דלדידי' שרי אף דלהמקבל אסור לית בי' משום לפ"ע ניחא קושי' הנ"ל וגם מיושב בזה קושי' שני' של הפלתי שם שהק' לפ"מ דאמרי' בחולין ק"ב א' דבטמאה אין אבר מה"ת נוהו בישראל אבל בב"נ אסור א"כ דלמא מיירי באבר מה"ח מטמאה דלכלבים שרי ומשום לפ"ע איכא דהא לב"נ אסור משום אבר מה"ח ע"כ קושי' ולפ"ד האמונת שמואל הנ"ל ניחא כיון דלישראל שרי לית בי' משום לפ"ע וכן הק' הגאון רע"א בדרו"ח שם קושי' זו וכ' דלפ"ד האמונת שמואל הנ"ל ניחא וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה לס' פורת יוסף ובאור חדש בפסחים שם בשם האורח מישור ובמקום שמואל בשער התירוצים בפסחים שם ובס' ברכת אברהם שם ליישב קושי' זו עפ"ד האמונת שמואל הנ"ל וגם מיושב נמי עפ"ד האמונת שמואל קושי' הריטב"א ביבמות פ"ד ב' שהק' בהא דקא' הגמ' דכל היכא דאיהו מוזהר איהי נמי מוזהרת נפקא לי' מדר"י כו' הא בלא"ה איכא לפ"ע כו' ולפ"ד האמונת שמואל הנ"ל ניחא דכל היכא דהמושיט אינו מצווה אינו עובר על לפ"ע אך הגאון רע"א כ' דהפר"ח לקמן סי' ס"ב דחה ד' האמונת שמואל לגמרי ועי' בפרמ"ג שם במשב"ז ס"ק א' וכן מבואר בתוס' ב"מ י' ב' ד"ה דאמר דלא כהאמונת שמואל שכ' וז"ל וי"ל דכהן מקרי בר חיובא הואיל ואי מקדשה לעצמו חייב אבל ישראל אע"ג דעובר משום לפ"ע כו' כשמקדשה לכהן כיון דאי מקדשה לעצמו לא מחייב לא מקרי בר חיובא עכ"ל הרי להדיא דס"ל להתוס' דאף דלדידי' שרי אפי"ה אית בי' משום לפ"ע וכן הק' במקום שמואל שם ובס' נחלת עזריאל בחולין ל"ג על האמונת שמואל מד' התוס' אלו וכן בברכת אברהם שם ציין ע"ד התוס' הנ"ל וכן הק' ביד אברהם סי' ס"ב מד' התוס' הנ"ל וכ' דגדולה מזו מוכת בתוס' חגיגה י"ג א' ד"ה אין מוסרין דאף היכא דאיכא מצוה על המעשה אפי"ה שייך לפ"ע כשמעשהו למי שאסור בה כגון מלמד תורה לעכו"ם כו' והביא בשם השושנת העמקים כלל י' שהרגיש מד' התוס' הנ"ל ותי' בשם הבני חייא דמחלק בין ההיא דמושיט לו ובין כשמאכילו בידים ומלמדו כמאכילו והשוה"ע כ' דלא ידענא מנ"ל חילוק זה וכ' היד אברהם דבזה א"ש סוגיא דפסחים הנ"ל דלא מוקי בטמא ומפרכסת כו' א"ו דבזה ליכא אי' הושטה וגם מיושב עפ"ז קושי' התב"ש על האמונת שמואל הנ"ל מחולין ל"ג א' גבי אין מזמנים עכו"ם על ב"מ כו' די"ל דמזמין לביתו הוי כמאכילו בידים ועי' בערוגות הבושם סי' ס"ב ס"ק א' דמתחלה הביא ראי' לד' האמונת שמואל מד' התוס' סוף נדרים גבי טמאה אני לך כו' ומד' רש"י ב"מ י' ב' כו' ואח"כ דחה זה וכ' דמד' התוס' ב"מ הנ"ל ומד' התוס' חגיגה הנ"ל מוכת דלא כהאמונת שמואל והאריך בזה וכן מוכח מד' הריטב"א הנ"ל דלא כהאמונת שמואל ועי' בטוב טו"ד שם סי' צ"א שהק' נמי על האמונת שמואל מד' התוס' ב"מ הנ"ל ומד' הרמ"א ביו"ד סי' ק"ס שכ' דאפי' ברבית דרבנן עובר משום לפ"ע כו' והאריך בזה ועי' בברכת אברהם שם שהק' נמי מד' התוס' בחגיגה ומ"ש ליישב ועי' במקום שמואל שם שהק' נמי מד' התוס' חגיגה הנ"ל ומד' הרמב"ם פ"ב מהל' רוצח והאריך בזה ועי' בקובץ על הרמב"ם פ"א מהל' ת"ת הל' י"ג מ"ש על האמונת שמואל הנ"ל וראיתי במים חיים חאו"ח סי' י"ז שכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הגמ' מנחות מ"ה א' כו' גבי כהנים הוא דלא יאכלו הא לישראל שרי סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו כו' ויש להקשות איך ס"ד דלכהנים מותר נבילות א"כ לדידהו לאו בשחיטה תליא מלתא ואסור להם ב"מ ומצינו דנותנים להם זרוע לחיים והקיבה והקיבה הוא ב"מ אך י"ל דיהי' כמו שנותנים להם ראשית הגז למכור ה"נ נותנים הקיבה למכור אך אי אמרי' דכ"מ שנא' לא יאכל ואחד אי' אכילה וא' אי' הנאה א"כ לא יכול למכור דהוי אבר מה"ח ואסור בהנאה והדרא קושי' לדוכתי' איך ס"ד דלכהנים מותר נבילות א"כ אסור להם ב"מ ואנו חזינן דנותנים להם הקיבה וא"כ ר' אבהו ודאי ס"ל דמפרכסת מותרת לב"נ וטעם דמי איכא מידי כו' ומקשה הש"ס שפיר עכ"ד ואינו מוכרח די"ל דר' אבהו ס"ל כר' יוחנן שם דאמר דפ' זו אלי' עתיד לדורשה וכן י"ל דר' אבהו ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת וא"כ יאכלו הכהנים פחות מכשיעור ועי' מ"ש בסי' שקודם זה וא"כ י"ל דר' אבהו ס"ל דמפרכסת אסורה לב"נ והדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' וצ"ל כמ"ש ביד אברהם ליישב עפ"ד האמונת שמואל הנ"ל ועי' בדרו"ח שם ובמקום שמואל שם ובאו"ת שם ובערוגות הבושם בפתיחה להל' שתי' ובשערי שמחה בפתח השער ובשער ו' בענין אבר מה"ת סי' ט' ובהגה' מהר"ץ חיות בחולין ל"ג א' ובאמרי בינה דיני טריפות סי' ו' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפלתי ובחתם סופר שם ובחידושיו לחולין ל"ג א' ובמהר"ם שי"ף שם ובלב ארי' שם ובכתב סופר שם ובאמרי בינה שם ובישוי"ע ס"ק א' ב' וברמ"ץ חיו"ד סי' ל"ת מ"ש בד' הרמב"ם והאריכו בזה ועי"ש עוד מ"ש לענין היכא דנשתטה יפה ונמצאת טרפה כו' והאריכו בזה ועי' בעצי לבונה מ"ש והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק א' ובתב"ש ס"ק א' ובשערי שמחה שם סי' ה' ובמנחת חינוך מצוה רמ"ח אות ב' ובהגהות מהרד"ל בחולין ל"ג א' מ"ש דמנ"ל לרש"י דהא דאסור לאכול מבהמה קודם שת"נ לא הוי רק אי' דרבנן כו' ועי' בט"ז ס"ק א' ובנקוה"כ מ"ש נפ"מ בין נבילה וטרפה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ב' ובתוי"ק ס"ק א' ובראש אפרים בסוף הס' בכללי חזקה סי' כ"ה מ"ש והאריכו בזה ועי' עוד בחידושי רע"א שהביא בשם התיבת גמא פ' וירא דל"א ספדר"א מה"ת לחומרא רק בל"ת אבל לא בעשה וכ"כ ספרו פרמ"ג באו"ת סי' שד"מ במשב"ז ס"ק א' וכן ס"ל להגאון רע"א ועי' באמרי בינה דיני שחיטה סי' כ"ד שהשיג עליהם מד' התוס' תולין פ"ו א' ד"ה סיפא כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע באו"ת סי' י"ז ס"ק ג' שכ' בפשיטות דאף בעשה להרשב"א הוי ספד"א מה"ת לחומרא דלא כהפרמ"ג ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ע"ג שכ' להוכיח מד' מהרי"ט ופר"ח דס"ל דאף בס' עשה מה"ת לחומרא דלא כהפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"א שכ' דאף להרמב"ם בס' מנוה מה"ת לחומרא והביא ראי' מע"ז נ"ג ב' גבי ישראל שזקף לבינה כו' והאריך בזה ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל שכ' להיפך ועי' בספרי דמשק אליעזר בכללי תפיסה סי' ת' מ"ש להשיג על הטור האבן סי' י"ב שכ' דבס' עשה אף מדרבנן לקולא והבאתי ראי' מברכות כ"א ב' גבי ס' אמר אנת ויציב כו' ומק"ש למ"ד ק"ש דאורייתא כו' ומבכורות מ"ט גבי פדה"ב דאיבעיא לן יום ל' כלפני ל' כו' דמסקינן לחומרא ומד' הרא"ש ור' יונה בס"פ הי' קורא כו' דהביאו ראי' לענין אבילות דאף יום א' הוי דרבנן כו' דמוכת דאף בס' עשה אזלי' לחומרא והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש ע"ד הט"ז כדין נשברה המפרקת והשדרה ולא נפסק החוט כו' והאריך בזה: