יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות שחיטה · סימן טז
סעיף ב
א שהדבר ספק. עי' פלתי ס"ק א' שכ' להסתפק אם מותר לשחוט האב או הבן ביהש"מ דגם זה ספי' כו' וא"כ הו"ל ס"ס ס' לא חיישי' לזרע האב ואת"ל חיישי' דלמא יום. שעבר או יום של אחריו הוא כו' עכ"ד והניח בצ"ע ועי' בזכרון יצחק סי' ק"א שהשיג עליו דהא קי"ל דבדשיל"מ אין להתיר מטעם ס"ס א"כ לענין אי' או"ב לא מהני ס"ס להתיר דהא ישל"מ לאתר שתחשך עכ"ד הובא דבריו בפ"ת ס"ק א' והנה אין הס' זכרון יצחק ת"י ובאמת לפמ"ש הש"ך לקמן סי' ק"י ס"ק נ"ו דבס"ס שלא ע"י תערובות מהני אף בדשיל"מ א"כ שפיר ד' הפלתי הנ"ל דיש כאן ס"ם ואף דהוי דשיל"מ כיון דהוי שלא ע"י תערובות ושפיר מהני ס"ס ואין השגת זכרון יצחק כלום על הפלתי הנ"ל:
ב נוהג בזכרים. עי' בב"ש אחרון חיו"ד סי' י"ב שהביא ראי' לדעת הרי"ף דאין או"ב נוהג בזכרים והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ג
שם (ג) ויש מי שאוסר. והוא דעת בה"ג הובא ברא"ש פ' או"ב סי' ה' והק' הגאון רע"א בדו"ח בעירובין ל"ב א' על הפוס' דס"ל דבדשיל"מ לא אזלי' בתר רובא דמאי פריך הגמ' בחולין פ"ו א' מ"ש רישא דשחיטת חש"ו פטור מכיסוי ומ"ש סיפא דחייב בי' משום או"ב הא י"ל דברישא באמת סמכי' על הרוב דמעשיהם מקולקלים אבל בסיפא לענין או"ב הוי דשיל"מ לפ"ד בה"ג ולא סמכי' על רובא ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' בחמדת צבי בחולין שם והניח בקושי' ועי' בראש יוסף בחולין שם ובאמת לק"מ די"ל דהיכא דאיכא רובא וחזקה מהני לכ"ע אף בדשיל"מ והתם בחולין הנ"ל הוי רובא וחזקה רוב מעשיהם מקולקלים ובהמה בחי' בחזקת אי' עומדת וכ"כ בגליון מהרש"א בסעי' ט' דהכא מהני הא דרוב מעשיהם מקולקלים משום דאיכא נמי חזקה בהדי' מש"ה מהני אף בדבר שיל"מ וכן ראיתי בבאר יצחק חיו"ד סי' א' ובאמרי בינה דיני יו"ט סי' י"ז שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בשעה"מ פ"ח מהל' מכ"א הל' ו' מ"ש והאריך בזה אך קשה על תי' זה וכמו שהק' בראש אפרים בת' החשובות סי' ב' דא"כ מאי פריך הגמ' שם מאי אריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה כו' ומאי קושי' דאי הוי רק מיעוט לבד א"כ אפי' תימא דגם בספק אי' להתיר אמרו כן מ"מ הכא שאני דהוי דשיל"מ ולכך הוצרך לומר רוב כו' דאז הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חיישי' לי' ע"כ קושי' והניח בקושי' אך באמת לק"מ דהא ר"מ לא אזיל בת"ר ואפי"ה ס"ל דאמרי' סמל"ח וע"כ דזה עדיף מרוב ובתינוק שנמצא בצד העיסה אע"ג דרוב מטפחים בעיסה מ"מ המיעוט וחזקת טהרה עדיף טפי ול"ח לרוב דמטפחים ולא נחשב כלל אפי' כמיעוט נגד הרוב דהא ר"מ חייש למיעוטא והוי רק כמיעוטא דמיעוטא דל"ת כלל וא"כ שפיר פריך הגמ' אפי' מיעוט נמי כו' סמל"ח ואפי' רוב שוחטים כהוגן מותר לשחוט אחריהן דמיעוט וחזקה אלים טפי ואפי' בדשיל"מ מהני לסמוך על מיעוט וחזקה דרוב המנגד לזה דשוחטין כהוגן לא נחשב רק כמיעוטא דמיעוטא ולק"מ קושי' הראש אפרים הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דברובא וחזקה לכ"ע מהני אף בדשיל"מ וכנ"ל ומיושב שפיר קושי' הגאון רע"א והחמדת צבי הנ"ל וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ב' שכ"כ ליישב קושי' הראש אפרים הנ"ל וכ' עוד ליישב והאריך בזה ובסי' ק"ב ס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה וע' בראש אפרים שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ומסיים נמי דרובא וחזקה מהני אף בדשלי"מ וכ"כ בערוגות הבושם סי' ק"ב שם ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' ל"ח ובס' יד אלי' בח' הכתבים אות ד' דשיל"מ מ"ש ליישב קושי' הגאון רע"א הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
ד בהג"ה לאכול האחרון. עי' בתב"ש ס"ק ז' שכ' דאף לאחרים אסור בו ביום והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק א' ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' י"ז מ"ש על התב"ש יעוש"ה:
סעיף ד
ה אינו לוקה. עי' בתב"ש ס"ק ה' מה שהק' מס"פ במה מדליקין גבי העושה מלאכה בין ב' ביהמ"ש כו' ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ו ב' ביום אחד. עי' בחוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ע"ד מ"ש בד' הט"ז ס"ק ח' ובמהר"ק סי' כ"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ח
ז בת הצבי' כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ז מה שהק' על הרמב"ם והמחבר והניח בצ"ע ועי' בפר"ח ס"ק י"ז ובתב"ש ס"ק ל"ג ובפלתי ס"ק ז' ובישוי"ע ס"ק ד' ובדרך חיים ובמקמ"ח ובשעה"מ פי"ב מהל' שחיטה הל' ח' ובשאילות שמואל בכלילות שמואל כללי ת' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והמחבר והאריכו בזה יעוש"ה ועי' עוד בש"ך שכ' דנפ"מ אפי' לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מה"ת כדקי"ל בחו"מ סי' ל"ד כו' עכ"ד ועי' בחידושי רע"א שכ' ע"ד הש"ך דהכא אין שייך לדינא דחו"מ סי' ל"ד דהתם אם הלאו בעצמותו אינו חמור כ"כ דאין בו מלקות לא נפסל לעדות מה"ת אבל הכא דהלאו דאו"ב חמור דיש בו מלקות והכא דהוי ס' אם חוששים לזרע אב הוא פסול מח' וכמו באוכל ס' חלב ס' שומן דנ' דפסול מס' דאף דאנן לא מלקי' מס' מ"מ הוי כמו בלא התראה דפסול דהלאו בעצמותו חמור כו' עכ"ד ודבריו צ"ע כיון דכמו שהובא לפנינו ולפני האוכל הדבר בספק ול"מ לשיטת הרמב"ם דס"ל דספי' דאורייתא מה"ת לקולא האיך נאמר ע"ד שמה"ת מותר לאכול לכתחלה שאם עבר ועשה זה שיופסל בס' לעדות אלא אפי' להפוס' דס"ל שספי' דאורייתא מה"ח לחומרא מ"מ כיון שכמו שהוא לפנינו האי' שצריך להחמיר בס' אי' תורה אין בזה רק איסורא ולא לאו שיש בו מלקות ולמה יופסל בזה אף מס' דהא מ"מ בעת מעשה לא עבר רק על ס' אי' שאין ע"ז מלקות ואינו חמור אצלו כ"כ ולא דמי לעבר על אי' ודאי בלא התראה דשם הלאו חמור שיש עליו מלקות והוא הלאו שאסרה תורה שיש ע"ז מלקות משא"כ הכא וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא באר משה חיו"ד סי' ה' שהק' כן על החידושי רע"א הנ"ל והאריך בזה ומסיק דכיון דלא הוי רק ס' עבירה בעת מעשה אינו נפסל עבור זה לעדות יעוש"ה ועי' בכרתי ס"ק ט' שכ' אע"פ כו' דבהמה תחי' לא ילדה אפשר רוב וכל מה שדברו חז"ל הכל ברוב אבל מיעוטא דמתעברות ומזה דברו כאן עכ"ד ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' שהשיג על הכרתי מבכורות ז' א' דפריך הגמ' אהא דקא' זה טמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ומי מעברא והאמר ריב"ל לעולם אין מתעברות כו' דמוכח דליתא במציאות כלל לריב"ל דתתעבר אף מיעוטא דמיעוטא כו' ועי' ביד יהודא ס"ק ג' מ"ש ע"ד הכרתי הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ט
ח חש"ו. עי' ט"ז ס"ק י"ג שכ' דה"ה בגדול שא"י הל' שחיטה כו' אלא דמ"מ נ"ל ברור דאם עבר ושחט אחריו דאין כאן אי' אכילה עכ"ד ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ב' מה שהשיג עליו מד' הרמב"ם פ"א מהל' שחיטה הל' א' והאריך בזה ועי' בראש אפרים סי' ב' מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י"ג שכ' דאם ניקב הושט במקום שחיטה דמבואר לקמן סי' ל"ג דהוי נבילה כו' פשיטא דמותר לשחוט אחריו דהוי נתנבלה בידו עכ"ד ואזיל לשיטתו בסי' ל"ג בש"ד ס"ק ה' שכ' דניקב הושט הוי נבילה והשיג על המהרש"א בבכורות כ' ב' ד"ה חלב שכ' דניקב הושט לא הוי אלא טרפה אבל לפמ"ש בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב דהעיקר כמהרש"א דניקב הושט לא הוי אלא טרפה והבאתי שם ד' התוספתא בפ"ב דחולין ומוכח כן וגם הרבה ראשונים דס"ל כן והארכתי הרבה בזה יעוש"ה וא"כ אסור לשחוט אחריו כיון דלא הוי אלא טרפה וכ"פ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דאסור לשחוט אחריו כיון דלא הוי אלא טרפה והביא נמי ד' התוספתא הנ"ל וגם הביא ד' התוס' נדה כ"ג ב' ד"ה א"ר דמוכח כן שכ' וז"ל ושטו נקוב אמו טמאה לידה קסבר טרפה תי' כו' עכ"ל מוכח דס"ל דנקובת הושט הוי טרפה דאי נבילה לכ"ע אינה חי' עכ"ד:
סעיף י
ט יצא העובר כו'. ואם הוציא ראשו בין שחיטת סימן ראשון לשני כ' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל דנ' שהולד אין לו תקנה דסי' א' שלו כשחוט ואם ישחטנו ה"ל שהי' בין סי' לסי' ואפי"ה אסור לשחוט בנה אחרי' בו ביום למכרו לנכרים הבשר אם לא בסכין פגום או נחירה עכ"ד:
סעיף יב
י נכבשינהו כו'. והוא דעת בה"ג הובא ברא"ש פ' או"ב סי' ה' וכ' הש"ך בס"ק כ"ה דכל זמן שהם ביחד בע"ח לא בטלי ובלבוש כ' הטעם משום דהוי דשיל"מ הובא דבריו בשמ"ח אות י"ט וי"ל דמש"ה לא כ' הש"ך הטעם דדשיל"מ דס"ל דבדבר שיל"מ לא אמרי' כל דפריש מרובא פריש וכמ"ש המג"א באו"ח סי' תקי"ג ס"ק י"ג בשם היש"ש כו' אך באמת ל"ל הכי דהא או"ב הוי דשיל"מ דהיום אסור ולמחר מותר והיינו כהלבוש הנ"ל וא"כ יהא מוכת מכאן דלא כהמג"א בשם היש"ש הנ"ל וכ"כ הצל"ח בביצה י' ב' דמכאן מוכח דלא כהמג"א הנ"ל ועוד השיג עליו מד' הר"ן בס"פ א"צ דמסתפק בזה כו' וכ' דעד כאן לא נסתפק הר"ן אלא התם שהולך אצל עכו"ם וקונה ממנו בחנותו או בביתו ושייך בזה קצת דין קבוע כו' אבל אם העכו"ם מביא ביצים לבית ישראל למה לא נימא כל דפריש כו' והביא דכן מפורש בהר"ן בביצה כו' והאריך בזה ופ' כן דעכו"ם המביא ביצים ביו"ט לבית ישראל דמותרים משום דאמרי' כל דפריש כו' ועי' בצל"ח פסחים ז' א' מ"ש והאריך בזה אך בנו"ב מהדו"ח חיו"ד סי' ח' בהג"ה מבן המחבר שם כ' ליישב ד' המג"א הנ"ל עפ"מ דפסקי' באו"ח סי' ש"כ סעי' ב' ביין שבגיגית שענבים בתוכו דבטל ול"א דהוי דשיל"מ הואיל ולא הי' האי' ניכר קודם שנתערב ולפ"ז י"ל דגם באו"ב מיירי שנתערב האם קודם ששחט הבת וא"כ ג"כ לא ניכר האי' קודם התערובות כמו בענבים שבגיגית ומ"ש בש"ע בהמה שנשחטה ונתערב אין הכונה שנתערב אחר שחיטת האם אלא הפי' שנתערב כבר קידם השחיטה עכ"ד ולפ"ד שפיר י"ל כהמג"א בשם היש"ש הנ"ל דבדשיל"מ ל"א כל דפריש כו' והכא ה"ט דאמרי' כל דפריש כו' משום דלא הוי דשיל"מ הואיל ולא ניכר האי' והיינו דלא כהצל"ח הנ"ל וי"ל דזהו נמי טעמא של הש"ך הנ"ל שלא כ' כהלבוש דהטעם משום דשיל"מ משום דס"ל דמיירי הכא דלא הי' ניכר האי' ובכה"ג לא הוי דשיל"מ וכן ראיתי ביד אברהם שכ"כ דזהו טעמו של הש"ך הנ"ל והלבוש שכ' הטעם משום דהוי דשיל"מ י"ל דס"ל דמיירי כאן שנתערב אחר ששחט הבת דהוי ניכר האי' וכדמשמע פשט ד' הש"ע שכ' בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה כו' דמיירי דהי' ניכר האי' ושפיר מקרי דשיל"מ ומש"ה כ' הטעם דהוי דשיל"מ ועי' בדרך חיים ס"ק י"ב שכ' דמש"ה כ' הלבוש הטעם דדשיל"מ דהא אי' דאו"ב לכי שחטה שחי' ראוי' וההיא שעתא בטלה חשיבותי' ולהש"ך מ"מ אי' איכא ומבטל אי' בידים ועוד דישנה לשחיטה, מתחלה וע"ס עכ"ד ועי' בחו"י סי' קל"ג שכ' דהיכא דלא הי' ניכר האי' כגון שנתערבה האם תחלה ואח"כ שחט בתה מותר אח"כ לשחוט מן התערובות בלא נכבשינהו כי דשיל"מ פשיטא דלא הוי אלא אפי' חשיבות דבע"ח לא מהני אחר דבשעה שנתערב לא הי' בו שום אי' והביא ד' התוס' בתמורה ל"א ד"ה ואידך כו' דסגי בנ"ד שמפריש בהמה אחת ושוחט כל האחרות דכיון שהאי' לא הי' מבורר קודם, תערובתו רק לאחר התערובות נולד האי' סמכי' אברירה וכ"ש אם שחט תחלה א' מן התערובות שמותר אח"כ לשחוט הבת עכ"ד ולפ"ד החו"י אלו ע"כ מיירי הכא היכא דניכר האי' וכהלבוש הנ"ל ועי' בפרמ"ג לקמן סי' ק"ב במשב"ז ס"ק א' שהביא ד' החו"י הנ"ל והביא ד' או"ה כלל ז' ג' דכ"כ גבי חתיכה הראוי' להתכבד וכ' דמד' התוס' סוף מעילה כ"א ב' ד"ט פרוטה מוכח דלא ס"ל הכי דהא התם לא הי' ניכר האי' ואפי"ה כ' דהוי דשיל"מ ועוד כ' דמטבע חשוב ולא בטל כו' וכ"כ הפלתי שם ס"ק ח' דהתוס' הנ"ל ס"ל דאף בדבר שלא הי' ניכר האי' אפי"ה הוי דשיל"מ ומ"ש החו"י הנ"ל דהכא סגי שמפריש בהמה אחת ושוחט כל האחרות כו' דסמכי' אברירה עפ"ד התוס' דתמורה עי' בערוגות הבושם ס"ק ה' מה שהק' עליו דהא או"ב הוי אי' דאורייתא ובדאורייתא קי"ל דאין ברירה כו' ועוד כ' דבדשיל"מ אין להתיר מטעם ברירה כו' והאריך הרבה כזה ומסיים דאין שום צד להקל מטעם ברירה ועי' בחידושי רע"א שכ' דיש היתר ע"י דנוטל א' מהם דכיון דמדאורייתא הכל שרי מדין ביטול אלא דמדרבנן אסור דבע"ח לא בטילי וסמכי' על ברירה דבדרבנן יש ברירה כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בתמורה שם כו' והיינו כהתו"י הנ"ל ומיישב קושי' הנ"ל דהא מדאורייתא קי"ל דאין ברירה דלא הוי כאן רק אי' דרבנן דבע"ח לא בטילי מש"ה סמכי' אברירה ונוטל א' מהם אך הערוגות הבושם שם כ' דל"ל הכי דהא כ' היש"ש בקונטרס הברירה והשעה"מ פ"ג מהל' גירושין דדוקא אם גוף האי' הוא דרבנן אמרי' ברירה אבל אם גוף האי' הוא מה"ת רק שנתערב ברוב דבטל מה"ת בזה ל"א ברירה וכ' דזה דמיא לס' א' בגוף וס' א' בתערובות דל"א כו' עכ"ד וצ"ל דס"ל להחידושי רע"א דאין חילוק וכיון דמדאורייתא מתבטל שפיר אמרי' דיש ברירה ונוטל מהם וכן ס"ל להחו"י הנ"ל ועי' בדברי חיים בקונטרס מים חיים שם סי' כ"ו שכ' נמי כהחידושי רע"א הנ"ל דכיון דמה"ת חד בתרי בטל אלא דמדרבנן אסור משום דבע"ח לא בטילי אמרי' דיש ברירה ונוטל א' מהם כו' והביא ד' החו"י הנ"ל ומיישב בזה ד' הרי"ף בפגיה"נ גבי ריחא מלתא כו' והאריך בזה ועו"ש ש בסי' כ"ח ובחידושי רע"א בליקוטים בתמורה ל' א' מ"ש האריכו בזה עוד כ' החו"י שם דאף שנתערב אחר ששחט הבת אמרי' דחד בתרי בטל ואף כי הוא בע"ח וגם דשיל"מ י"ל דלא החמירו רק בדבר שאסור מחמת עצמו משא"כ בזה דלא אירע שום דבר בבהמה זו רק מחמת שחיטת אמה או בתה היום לא חמירא בחומרת בע"ת ודשיל"מ ובה"ג בטעמי' אזיל כו' והובא בתב"ש ס"ק מ"ז והשיג עליו ובאמת בטל דעתו נגד הבה"ג והמחבר דמוכח דל"ל הך סברא וכ"כ בערוגות הבושם שם ובסי' ק"ב ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ז' מ"ש והאריך בזה ועי' עוד בתו"י שהק' על הבה"ג והמחבר דאמאי אמרי' נכבשינהו כו' דכל דפריש כו' והא בדשיל"מ לא אזלי' בת"ר וכ' ליישב וע' בצל"ח שם ובראש אפרים שם ובמשל"מ פ"ז מהל' מעילה ובשעה"מ פ"א מהל' יו"ט הל' כ"ד ובטעה"מ שם ובערוגות הבושם בסי' ק"ב שם ובאמרי בינה דיני יו"ט סי' י"ז מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בצל"ח ובנו"ב של ובשעה"מ פ"ב שם הל' ו' ובערוגות הבושם שם ובאמרי בינה שם ובישוי"ע ס"ק ה' מה שהק' דאמאי פסקי' באו"ח סי' תצ"ו גבי זימן שנים ומצא ג' דאסורין ול"א הך תקנה דנכבשינהו כו' ומ"ש ליישב והאריכו בזה ועי' לקמן סי' ק"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה: