אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות שחיטה › סימן טו

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות שחיטה · סימן טו

סימן יד

סעיף א

א לאויר העולם. והוא מד' הרי"ף פא"ט שפ' כרבנן דראב"י וכ' הר"ן שם וז"ל ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי מ"מ כיון דקים לי' ר"י כרבנן ורב כראב"י וקי"ל רב ור"י הל' כר"י עכ"ל והובא דבריו בט"ז ס"ק א' ומוכח מד' הר"ן אלו דס"ל בדעת הרי"ף דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אפי' במקום שרבים חולקים והיינו ממה שכ' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים גבי הא דקא' ראב"י פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כו' ורבנן פליגי עלי' וכ' הרי"ף דהל' כראב"י דמשנתו קב ונקי הרי דס"ל להרי"ף דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אפי' במקום שרבים חולקים וכ"כ בחידושי רע"א דהר"ן למד כן מד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים אך הרא"ש בפ"ק דביצה סי' ז' כ' דטעם הרי"ף שפ' כרבנן משום דס"ל דיחיד ורבים הל' כרבים וקשה לי על דבריו מד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים הנ"ל דס"ל דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אפי' במקום שרבים חולקים וכן ראיתי ביד מלאכי בכללי המם אות תקי"ז שהק' כן על הרא"ש וגם הק' על גופי הלכות שכ' בכלל שכ"ו דדעת הרי"ף דהל' כרבים לגבי ראב"י מד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים הנ"ל ומ"ש בד' הר"ן בענין זה והאריך בזה ועי' בדברי אמת בענין מקואות מ"ש והאריך בזה ומ"ש בד' הר"ן בענין זה ומד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים הנ"ל מוכח דס"ל דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אף בברייתא ועי' בפ"י בקידושין ס"ב ב' שכ' דמד' רש"י ותוס' שם נמי מוכח דס"ל דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אף בברייתא אבל הרשב"א בחידושיו לחולין ס"ד ב' ובתוה"ב נ"ד ס"ל דדוקא במשנה אבל לא בברייתא הובא דבריו בביאורי הגר"א ס"ק א' ועי' ביד מלאכי שם ובדברי אמת שם ובמלא הרועים בקונטרס שונה הלכות מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בט"ז שהק' ד' הרא"ש אהדדי מפ"ק דביצה לפ' א"ט וכבר קדמו בקושי' זו בשה"ג פא"ט שם והניח בקושי' ועי' בדברי חמודות בחולין שם אות שמ"ג מ"ש בזה והעיקר בזה כמו שתי' הנקה"כ דהרא"ש פא"ט העתיק ד' הרי"ף וכן תי' ביד מלאכי שם ובק"נ בביצה שם אות ל':

סעיף ב

ב מותר מיד. עי' בתוי"ק ס"ק ב' שכ' דד' הרא"ש קשים מאד וכל החלוקים שחילקו האחרונים אינם מובנים כלל כו' ולדינא אין לנו אלא מ"ש במקומו בחולין כו' וסיים דאין להאריך כי כבר כ' ר' ירוחם שט"ס הוא בד' הרא"ש עכ"ד והיינו כד' הט"ז ס"ק ב' ולא הביא ד' הט"ז:

ג משום ס' נפל. עי' בדגול מרבבה מ"ש ליישב קושי' התב"ש דאמאי ביבמה מותר בדיעבד ובבהמה אסור דבבהמה כיון שהוא מיעוט המצוי ל"ש לומר מיעוטא כמאן דליתא שוב אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה שיש לו חזקת אי' שאינה זבוחה ואמרי' שהוא נפל ואכתי היא בחזקת אי' משא"כ ביבמה דליכא חזקת אי' כלל כו' עכ"ד וכ"כ עוד בספרו נו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' י"ט וכן ס"ל להדעת קדושים ס"ק ב' ובבית שמואל אחרון חיו"ד סי' י"א ובמשיבת נפש חיו"ד סי' ט"ז ועי' בגידולי הקדש שם ס"ק ב' מ"ש בזה ודבריהם תמוהים לפמ"ש הרשב"א במשמרת הבית ליישב הקושי' הא דאמרי' רוב המצוין אצל שחיטה מומחין הן ול"א סמל"ת משום דחזקה נסתלקת ע"י מעשה השחיטה כו' וא"כ איך שייך לומר ס"מ נפל לחזקה דאינה זבוחה הא נסתלק החזקה כששחט וכמו דל"א סמל"ח ברוב המצוין כו' לסברת הרשב"א הנ"ל אך י"ל דס"ל דשאני הכא כיון דהוי מיעוט המצוי אמרי' בזה סמל"ח אף היכא דהחזקה מסתלקת אבל באמת ז"א וכמ"ש בדברי חיים חיו"ד סי' ב' דאף דהוי מיעוט המצוי שהוא נפל מ"מ אינו מצוי שיש בו נקב בושט מצוי הוא נפל ותלוש בשאר אברים הפנימים אבל אינו מצוי חלישות בושט ושיהי' נבילה והחשש חלישות הושט הוא כשאר מיעוטא ול"א בזה סמל"ח כיון דהיא מסתלקת ול"מ מה שהוא מצוי' בשאר אברים לומר בזה סמל"ח כיון דהמצוי הוא רק בטריפות ל"א סמל"ח כיון דהשחיטה הי' כראוי והביא ד' התוה"ב הנ"ל והשיג נמי על תי' הא' של הדגול מרבבה הנ"ל והאריך בזה ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ס"ה שכ' נמי דל"ש גבי נפלים לומר סמל"ח דהא נעשה מעשה השחיטה כהוגן רק שאנו מסופקים אם מועיל בה שחיטה כמו נפל כו' בזה ל"ש חזקה דהא לא היתה מוחזקת מעולם שלא יועיל בה שחיטה כו' וכ' דזהו רק לפי' התוס' דס"ל בביצה כ"ה א' בחזקת אי' היינו בחזקת אי' שאינה זבוחה כו' אבל לפי' רש"י שפי' בחזקת אי' אבר מה"ח אע"פ שעכשיו כבר הלך האי אי' מ"מ מקרי ח"א כו' א"כ ה"נ גבי נפל אף דלא הי' לו חזקה שלא יועיל לו השחיטה מ"מ הי' עליו אי' גם במעי אמו שהרי לא נשחט וכשנולד לו ס' אם מועיל לו שחיטה מחזיקין אותו מאי' אבר מה"ח לאי' שאינו מועיל בו שחיטה עכ"ד והיינו כד' הבית שמואל אחרון שם שכ' נמי דזה תליא בין פירש"י לפי' התוס' ולפירש"י הנ"ל שפיר שייך גבי נפל לומר סמל"ח ולא הביא העונג יו"ט ד' הדגול מרבבה הנ"ל ומד' העונג יו"ט שם שהביא ד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל מוכח דלא ס"ל כהד"ח הנ"ל ועי' בעונג יו"ט סי' צ"ז מ"ש בזה וסותר ד"ע מהא דסי' ס"ה הנ"ל יעוש"ה ועי' בתיקוני זבח בסוף הס' בדעת חכמים סי' מ"ה בתשובת הגאב"ד דפיעטרקוב שכ' דל"ש גבי נפל לומר סמל"ח לפ"ד הרשב"א במשה"ב הנ"ל כיון שכבר נתעסקו כהוגן לסלק החזקה ע"י מעשה השחיטה כו' והשיג על הדגמ"ר הנ"ל וכ' דבין לפירש"י ובין לפי' התוס' הנ"ל ל"ש לומר סמל"ח כו' והאריך בזה והיינו כהד"ח הנ"ל ולא כהעונג יו"ט והב"ש אחרון הנ"ל ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' ו' שכ' דכאן שייך חזקת אי' בין לפירש"י ובין לפי' התוס' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' באמרי בינה סי' י"ד מ"ש ע"ד הדגמ"ר הנ"ל והאריך בזה, והנה הב"י הביא ד' הא"ח בשם הגאונים שס"ל דלא אמרו בן ח' ימים אלא לענין קרבן אבל לאכילה אפי' בן יומא מותר וכ' הב"י דאינו כן דעת הפוס' ועי' בהגהות מהרל"ח שהביא בשם הכנה"ג שהק' על הב"י דמה אריא הפוס' דהא תלמוד ערוך הוא בשבת קל"ו א' ר"פ ור"ה ברי' דר"י איקלעו כו' עבד להו עגלא תלתא ביומא דשביעאה וא"ל אי אתרחיתו עד לאורתא הוי אכלי' מיני' השתא לא אכלינן מיני' כו' ע"כ קושי' וכ' ליישב עפ"ד רש"י שם שכ' ה"ג כו' ואפשר דגירסת הגאונים היתה עבד להו עגלא תלתא ביומא קמא עכ"ד ובאמת בלא"ה ניחא אף לפי גירסא דידן די"ל דר"פ ור"ה ברי' דר"י אחמרו אנפשייהו הוו וכן ראיתי בתב"ש ס"ק י"ב שכ' ליישב כן ד' הגאונים וכ' דהא דאמרי' בפ' ר"א דמילה הל' כרשב"ג אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד הא חזינן לרבא שם דס"ל במת בתוך ל' כו' והיינו משום דבדיעבד עבדינן כרבנן כו' וס"ל למקצת גאונים דה"ה בבהמה כו' והאריך בזה ועי' בפר"ח ס"ק ד' שכ' להשיג על הב"י בכונת הגאונים הנ"ל הוא להתיר דוקא בדקים לן שכלו לו חדשיו וכהסכמת הפוס' כו' ודבריו תמוהים וכמ"ש התב"ש שם דאי כדבריו מאי קצת גאונים דכ' אטו איכא מאן דפליג אהא דבכלו לו חדשיו מותר אפי' בן יומא כו' א"ו דהעיקר בכונת הגאונים הנ"ל כמ"ש הב"י דמיירי בלא ידעי' שכלו לו חדשיו אפי"ה ס"ל להתיר באכילה אפי' בן יומו כן מבואר להדיא בתשב"ץ בחוט המשולש בטור הא' סי' ב' בכונת הגאונים כהב"י שלאחר שהביא ד' הגאונים כ' וז"ל ואע"ג דלא קי"ל הכי ה"מ בודאי אבל בס' עבדינן כותייהו עכ"ל הרי דס"ל בכונת הגאונים כהב"י ולא כהפר"ח ולא ראה הפר"ח הנ"ל ד' התשב"ץ אלו אך ראיתי באשכול פ' או"ב סי' ל"ח דמבואר להדיא כהפר"ח שכ' וז"ל וכ"כ הגאונים שלא נאמר בן ח' אלא לקרבן אבל לאכילה אפי' בן יומו שרי כיון דכלו לו חדשיו לא הוי נפל ובקרבן גזיה"כ הוא אע"ג דכל"ח בעי' ח' ימים כדאיתא בר"ה גבי בכור תם אף בכל"ח מונין משעת הרצאה ש"מ בקרבן בעי' ח' ימים אפי' בכל"ח עכ"ל הרי להדיא דס"ל דהגאונים הנ"ל מיירי בכל"ח והיינו כהפר"ח ולא כהב"י והתב"ש הנ"ל בדעת הגאונים ועי' בנחל אשכול שם מ"ש בזה ועי' במשל"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח הל' ח' שכ' מתחלה בכונת הגאונים כהפר"ח הנ"ל ואח"כ הביא ד' הב"י הנ"ל וכ' דלא נתבאר טעמם של הגאונים ואולי ס"ל כיון דרבנן פליגי על רשב"ג קי"ל כרבנן דמאי דקי"ל הל' כרשב"ג הוא דוקא במתני' אבל בברייתא לא נאמר כלל זה דכ"מ ששנה רשב"ג עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דאף דיש פוס' דס"ל הכי עי' ברא"ש בנדה פ"ג סי' ג' שכ' דדוקא במשנתינו פ' ר"י הל' כרשב"ג ולא בברייתא וכן ס"ל להמרדכי בגיטי, פ' מי שאחזו סי' תל"א וברשב"ם ב"ב קל"ח א' וקע"ד א' ובהגהות אשר"י שם בשם או"ז וברשב"א בתהה"א בית שביעי שער א' דבברייתא ל"א הל' כרשב"ג ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קע"א ס"ק ב' שהבאתי שם ד' הירושלמי ב"ב פג"פ הל' ח' דאין הל' כרשב"ג בברייתא כו' והארכתי בזה יעוש"ה אבל ע"ד הגאונים הנ"ל ל"ל הכי דהא פ' הגמ' בשבת קל"ו שם דאמר ר"י אמר שמואל הל' כרשב"ג וליכא מאן דפליג עלי' בהא וכדמוכח מד' הגמ' שם מעובדא דר"א אקלע בי רב כהנא כו' ועי"ש עוד במשל"מ מ"ש ליישב ד' הגאונים הנ"ל ודחה זה ואח"כ הק' על הגאונים מהא דר"פ ור"ה ברי' דר"י הנ"ל ומד' הגמ' בר"ה ז' א' דקא' התם איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד ראב"י אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם והא בבעל מום ופריך הגמ' בעל מום מי מצי אכיל דקים לי' בי' שכל"ח ומדפריך סתמא דתלמודא בע"מ מי מצי אכיל משמע דפשיטא לי' לתלמודא דכל שלא שהה ח' ימים אסור לאוכלו כל היכא דלא קים לן שכל"ח ע"כ קושי' ותמה על הב"י הנ"ל שכ' ואין כן דעת הפוס' ואמאי לא דחה דבריהם מסוגיות הגמ' מהני דוכתי דכתיבנא יעוש"ה הנה מה שהק' על הגאונים מהא דר"פ ור"ה ברי' דר"י כבר כתבתי לעיל בשם התב"ש ליישב זה ומה שהק' עוד על הגאונים הנ"ל מהא דר"ה נמי לק"מ די"ל דהגאונים ס"ל דהתם פריך הגמ' על אביי דס"ל דמונין משעה שנולד ואביי ס"ל בשבת שם דבנפל מן הגג או אכלו ארי ד"ה חי הוא וא"כ בדיעבד אם שחט בתוך ח' ימים מותר באכילה רק לכתחלה אסור לשחוט אף לאביי דהא עיקר ההיתר הוא משום דאזלי' בתר רוב וולדות שהם בני קיימא ואין סומכין על הרוב היכא דיכולין לברר וכמבואר לעיל סי' א' ומש"ה פריך הגמ' בע"מ מי מצי אכיל ולק"מ קושי' המשל"מ הנ"ל ועי' בישוי"ע ה"ר א' ובבינת אדם שער או"ה סי' ה' ובס' בית שלמה ח"א סי' ל"ג מ"ש ליישב ד' הגאונים הנ"ל ועי' בס' בית הלוי ח"ב סי' ח' שכ' דהתוס' ביבמות ל"ו ב' י"ל דס"ל כהגאונים הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד במשל"מ מ"ש ע"ד הפר"ח הנ"ל אך שכתבתי ליישב ד' הגאונים דלא תקשי עלייהו מד' הגמ' הנ"ל מ"מ דעת הפוס' אינו כן וכמ"ש הב"י הנ"ל והיינו מד' רש"י והתוס' והר"ן בשבת שם ופשטות ד' הגמ' הנ"ל משמע דהל' כרשב"ג אף בדיעבד וכן הא דר"פ ור"ה ברי' דר"י הנ"ל דאמרי אי אתרחיתו עד לאורתא הוי אכלינן מיני' כו' משמע דמדינא קאמרי הכי ולא מצד חומרא וגם פשטות ד' הגמ' דר"ה הנ"ל משמע דאף בדיעבד אסור וגם מד' הגמ' בשבת שם משמע דאף אביי הדר בי' לאחר שמקשה הגמ' מדר"פ ור"ה ברי' דר"י וס"ל לאביי דבפיהק ומת ד"ה מת הוא כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי ופריך הגמ' בפשיטות לאביי בע"מ מי מצי אכיל לי' אך אי הוי ס' נפל חשש דאורייתא או אינו רק אי' דרבנן הנה מד' התוס' מוכח דס"ל דאינו אלא אי' דרבנן שכ' בחולין י"א ב' ד"ה ור"מ וז"ל והא דאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ס' הוי כו' אע"ג דרובן אינן נפלים וכן תוך ח' ימים בבהמה אסרי' התם ול"א בתר רובא החם משום דלא יבא להקל בערוה והצריכה חליצה במת תוך ל' כו' שלא יאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול כו' ואסרו כ"כ בבהמה דגזרו בהמה אטו אדם כו' א"נ אסור בבהמה אפי' בבריא שלא יבא להתירה בחולה שיהא קרוב לפיהק ומת עכ"ל וכ"כ התוס' ביבמות קי"ט א' ד"ה מחוורתא ובבכורות כ' ב' ד"ה תלב כמ"ש בחולין וביבמות ל"ו ב' ד"ה הא כ' התוס' וז"ל דמש"ה ל"א בת"ר נשים דולד מעליא ילדן משום דחיישי' למיעוט מצוי כזה כמו במשאל"ס דאשתו אסורה וגוסס כו' מ"מ כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמירין כו' ומחמירין נמי שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים כו' עכ"ל וכ"כ התוס' בע"ז מ' ב' ד"ה כל דנפל הוי מיעוט המצוי דנפלים שכיחי כו' וכ"כ התוס' בנדה מ"ד ב' ד"ה דקים דנפלים הוי מיעוט דשכיח והוסיפו לומר דהוה דבר ההווה יעוש"ה הרי דס"ל להתוס' דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן וכ"כ הרא"ש בפ' החולץ סי' ה' דמיעוט נפלים הוי מיעוט דשכיחא וחיישי' למיעוטא דשכיחא הרי דס"ל להרא"ש נמי דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן וראיתי בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' אליעזר יצחק סי' כ"ט שכ' דדעת הרא"ש דס' נפל הוי אי' דאורייתא ממ"ש הרא"ש שם בסוף הסי' שכ' וז"ל ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בס' יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארה תחת בעלה היתה עומדת בס' חלוצה דרבנן מ"מ הא עדיפי שפיר דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא כו' משמע דס"ל דהוי דאורייתא לרשב"ג כו' והאריך בזה ובאמת מד' הרא"ש הנ"ל שכ' דמיעוט נפלים הוי מיעוט דשכיח משמע דס"ל דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן ומ"ש הרא"ש הנ"ל ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בס' יבמה לשוק דאורייתא כו' כונתו דמצד עצם אי' יבמה לשוק הוי בעלמא דאורייתא ואי' חלוצה הוי בעלמא דרבנן והיינו דיש לנו לומר טפי לחלוץ דחלוצה בעלמא הוא דרבנן ואי' יבמה לשוק מצד עצמו הוי דאורייתא וכן משמע מלשון הרא"ש הנ"ל שכ' ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בס' יבמה לשוק דאורייתא ולא כ' דנשארת תחת בעלה בס' אי' דאורייתא משמע דכונתו דהכא אינו אלא מדרבנן רק מצד האי' יבמה לשוק חמיר טפי דהוא דאורייתא משא"כ אי' חלוצה אינו מצד עצמותו אלא מדרבנן וכן ראיתי בתשובת מהרי"מ סי' ב' שדייק כן מד' הרא"ש הנ"ל דס"ל דס' נפל לא הוי רק אי' דרבנן והביא ראי' מעירובין פ"ו ב' ומסוכה ט"ז ב' דמחלק הש"ס כן והשיג על הגאון ר' אליעזר יצחק הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וכן סל להגהות אשר"י בפ"ק דחולין סי' ט"ז דלא הוי רק אי' מדרבנן וכן משמע מד' המרדכי בפ' החולץ ומדי הסמ"ג עשין רי"א דאינו אלא אי' דרבנן שכ' נמי כד' התוס' הנ"ל דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי אך מד' הרמב"ם פ"ד מהל' מכא"ס הל' ד' משמע דס"ל דהוי אי' דאורייתא שכ' וז"ל ואסור לאכול מן הבהמה שנולדה עד ליל ח' שכל שלא שהה ח' ימים בבהמה ה"ז כנפל ואין לוקין עליו עכ"ל ומדכ' ואין לוקין עליו משמע דס"ל דהוי אי' דאורייתא ועי' במ"מ שם דמשמע כן מלשונו וכן ס"ל להמשל"מ בדעת הרמב"ם וכן ראיתי בראש אפרים בת' התשובות סי' ב' שכ' נמי כן דדעת הרמב"ם הוא דהוי אי' דאורייתא ותמה על התב"ש דאמאי לא הביא דעת הרמב"ם הנ"ל וכן ס"ל להגאון ר' אליעזר יצחק שם ובסי' ל"א שם דדעת הרמב"ם דהוי אי' דאורייתא והביא ראי' מד' הרמב"ם דהל' מכא"ס הנ"ל והאריך בזה ועי' בב"ש אחרון שם סי' י"א ובמשכנות יעקב חאה"ע סי' מ' ובנחל איתן בהל' מכא"ס שם וביד יהודא ס"ק ז' ובעונג יו"ט סי' ס"ה ובדעת חכמים בתשובת הגאב"ד דפיעטרקוב שם ובס' ארץ צבי חיו"ד סי' ח' שכ' נמי דדעת הרמב"ם דהוי אי' דאורייתא והאריכו בזה יעוש"ה ובטעמא של הרמב"ם דס"ל דהוי אי' דאורייתא ול"א בח"ר כ' בנחל איתן שם משום דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה לחזקת שאינו זבוח ומיישב בזה קושי' הפלתי ס"ק ג' על המחבר כו' וכ"כ ביד אברהם שלו כאן ליישב קושי' הפלתי וקושי' הבינת אדם על הפוס' דס"ל דהוי אי' דאורייתא דאמאי ל"א בח"ר כו' וכ"כ בעונג יו"ט שם דזהו טעמא של הרמב"ם הנ"ל משום דאמרי' סמל"ח והיינו כהדגמ"ר והנו"ב הנ"ל שמחלק כן בין המה לאדם דגבי בהמה אמרי' סמל"ח ועי' בישוי"ע שם שכ' נמי כן מתחלה דזהו טעם האוסרים אפי' בדיעבד משום דאמרי' סמל"ח כו' והאריך בזה וצ"ל לפ"ד הנחל איתן והעונג יו"ט הנ"ל דאף דהא דאמרי' סמל"ח אינו אלא מדרבנן מ"מ הכא כיון דהוי מיעוט המצוי ודבר ההווה בהא אמרי' סמל"ח מדאורייתא וכ"כ בנו"ב שם או י"ל דס"ל להרמב"ם הנ"ל כמ"ש הרשב"א בתוהה"א שער א' דאף לרבנן דר"מ אמרי' סמל"ח מדאורייתא והובא בעונג יו"ט שם סי' ס"ה וראיתי ברשמי שאלה חיו"ד סי' י"ד שהק'. על הדגמ"ר הנ"ל דאמאי ל"א ג"כ גבי יבמה סמל"ח דבתי' בחזקת אי' לשוק היתה עומדת ע"כ קושי' ולא ראה ד' הנו"ב שם שכ' דגבי יבמה ליכא חזקה כנגד הרוב דתיכף כשנולד הולד שוב פסק ממנה חזקת אי' יבמה לשוק דאמרי' מסתמא בר קיימא הוא ואפי' קודם שנולד גם בשעת עיבורה שוב ל"ש חזקת אי' יבמה לשוק והביא שם מ"ש במהדו"ק חאה"ע סי' ס"ט דמעולם ל"ש חזקת אי' יבמה לשוק ואפי' תיכף אחר הנישואין דאמרי' רוב נשים מתעברות ויולדות ועי' בבית שלמה שם מה שהק' על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' כ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ומה שהק' עוד הרשמי שאלה שם דאם באנו למדה זו דסמוך בלא"ה לק"מ קושי' התוס' בתולין ונדה הנ"ל דאמאי לא נימא דאזלי' בת"ר ולדות כו' משום דאמרי' סמל"ח ולק"מ ע"כ קושי' לק"מ דהתוס' שם קאי לשיטת ר"י דס"ל דל"א סמל"ח לרבנן דר"מ ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ו ס"ק כ"ב מה שיישבתי עפ"ז קושי' מהרח"ש בקו"ע ע"ד התוס' הנ"ל והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי' במשכנות יעקב שם ובדעת חכמים שם ובס' עדות ביהוסף סי' ד' מ"ש והאריכו בזה ולהפוס' דס"ל דאף לרבנן דר"מ אמרי' סמל"ח שפיר יש ליישב קושי' התוס' הנ"ל ולק"מ קושי' הרשמי שאלה הנ"ל וא"כ שפיר י"ל כהנחל איתן והעונג יו"ט דטעמא של הרמב"ם הנ"ל הוא משום דאמרי' סמל"ח אבל באמת כ"כ לעיל דגבי נפל ל"ש לומר סמל"ח משום דל"ש גבי' חזקת שאינו זבות ועי' בראש אפרים שם סי' ג' שהביא ד' השואל שכ' נמי ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל משום דאמרי' סמל"ח כו' והראש אפרים שם השיג עליו דל"ש גבי נפל לומר סמל"ח כו' והאריך בזה יעוש"ה אך יש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל לפמ"ש הפלתי שם ליישב קושי' התוס' דאמאי ל"א בת"ר גבי נפלים עפ"ד הר"ן בחולין ס"ג ב' כו' דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא כו' וה"נ איכא תרי מיעוטא דלמא במקום נקב קשחיט ועוד מיעוט דלמא נפל הוא כו' עכ"ד וכן ס"ל להרמב"ם הנ"ל וס"ל דהא דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא הוי אי' דאורייתא ומש"ה ס"ל דאי' נפל הוי אי' דאורייתא ועי' בב"ש אחרון שם שכ' כן ליישב קושי' הפלתי הנ"ל על המחבר והביא קושי' זו בשם הרב מאוליינאב והאריך בזה וה"נ יש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל ועי' בעדות ביהוסף שם מ"ש ליישב עפ"ז ד' הגמ' בשבח שם דפריך מימהל היכי מהלינן כו' והאריך בזה וס"ל נמי דהא דאמרינן סמוך מיעוטא למיעוטא הוי אי' דאורייתא אך הפלתי כ' דהא דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא אינו אלא אי' דרבנן וכ"כ בערוגות הבושם לקמן סי' י"ז ס"ק ג' דהא דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא אינו אלא מדרבנן ועי' בחמדת שלמה בחידושיו לב"מ ו' ב' שהניח בצ"ע אי הוי אי' דאורייתא הא דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא וגם לפמ"ש הראש אפרים שם ל"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא דל"א סמוך מיעוטא למיעוטא אלא היכא דהוי מענין אחד אבל לא מב' עניינים והשיג על הפלתי הנ"ל וכ"כ בברית אברהם חאה"ע סי' ס"ה וסי' ע"ו והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר שם שכתבתי שכן הוא העיקר והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בארץ צבי שם מ"ש והאריך בזה וא"כ ל"ל דזהו כונת הרמב"ם הנ"ל ועי"ש עוד בבש"א שכ' ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל משום דהוי ס"ס לאי' ס' נפל ואת"ל אינו נפל שמא טרפה וס"ל להרמב"ם דס"ס עדיף מרוב וא"כ שפיר ד' הרמב"ם דאסור מדאורייתא ומיישב עפ"ז קושי' הפלתי הנ"ל על המחבר והאריך בזה יעוש"ה ולא ידענא מאי קא' דלא הוי ס"ס בכה"ג דהא בב' הספי' הוי מיעוט נגד הרוב דס' נפל לא הוי ס' דהא רוב בהמות בני קיימא נינהו וס' הב' דשמא טרפה היא הוי נמי נגד הרוב דרוב בהמות כשרות נינהו ולא הוי ס"ס בכה"ג ובאמת אין ראי' מד' הרמב"ם הנ"ל דס"ל דהוי אי' דאורייתא וכמ"ש בדברי חיים שם די"ל דהרמב"ם מיירי כשנולד בן ח' וא"י אם הוא בר ו' חדשים רק דאשתהי עד ח' במעי הבהמה או שהוא בר ח' והוא נפל דזה ודאי הוא ס' דאורייתא כיון דנודע דלא כלו חדשיו ונולד לח' חדשים כו' וכ' דאף דהנקוה"כ כאן והתב"ש לעיל סי' י"ג ס"ק ט"ו ס"ל דבבן ח' לא מהני ח' ימים מ"מ התוס' בשבת קל"ו א' ד"ה מימהל והמ"מ פ"א מהל' יבום הל' ה' כו' ורש"י ביבמות פ' ב' ד"ה אינו והרשב"א ביבמות שם ד"ה ואקשינן ס"ל דאף בבן ת' מהני ח' ימים כו' וכן הדגמ"ר שם סי' י"ג חולק על התב"ש כו' והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דבס' בן ט' אף הרמב"ם הנ"ל ס"ל דלא הוי רק אי' דרבנן ודלא כהראש אפרים והאחרונים הנ"ל דס"ל בדעת הרמב"ם דס"ל דהוי אי' דאורייתא ובזה נדתה נמי מה שהביא הראש אפרים שם סי' ג' והיד יהודא שם ראי' מד' הרמב"ם פ"ב מהל' אה"ט הל' ו' דס"ל דהוי אי' דאורייתא כו' די"ל דהרמב"ם מיירי בבן ת' וכמ"ש בד"ח שם אך הראש אפרים שם כ' דל"ל דהרמב"ם מיירי בבן ח' כו' והאריך בזה ומש"ה ס"ל בדעת הרמב"ם דהוי אי' דאורייתא אבל לפמ"ש הד"ח שם שפיר י"ל דס"ל להרמב"ם דבס' בן ט' לא הוי רק אי' דרבנן ועי' ביד יהודא שם מ"ש והאריך בזה ועי' בס' שערי ציון חיו"ד סי' י"ז מ"ש להשיג ע"ד הבית אפרים בדעת הרמב"ם ודחה ראיתו מד' הרמב"ם פ"ר מהל' מכא"ס הנ"ל ומד' הרמב"ם פ"ב מהל' אה"ט הנ"ל והאריך הרבה בזה ומסיק דדעת הרמב"ם דלא הוי רק אי' דרבנן ועי"ש עוד בראש אפרים ובמשל"מ שם ובשעה"מ פ"א מהל' יו"ט הל' ו' וברשמי שאלה שם סי' י"ב י"ג ובערוגות הבושם ס"ק ג' ובאמרי בינה שם ובחידושי מהרא"ל סי' י"ב ס"ק ו' ובבית שלמה שם סי' ל"ד ובבגדי כהונה חיו"ד סי' א' ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ע"ג מ"ש לענין בן ח' אי מהני א' ימים והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בראש אפרים סי' ב' שכ' להוכיח מדעת הרי"ף בפ' ר"א דמילה שם דס"ל דהוי אי' דאורייתא שכ' וז"ל תניא רשב"ג או' כו' לגבי אשת אח דמחייבי כריתות הוא אחמרו בה רבנן ולא ניבם אשת אח מספי' דכל ספד"א לחומרא כו' הרי להדיא דס"ל דספד"א הוא כו' והאריך בזה וכ"כ ביד יהודא שם דמד' הרי"ף אלו מוכח דס"ל דהוי אי' דאורייתא ועי' בד"ח שם מה שהשיג טל הראש אפרים והוכיח דהרי"ף ס"ל דלא הוי רק אי' דרבנן כו' וכונת הרי"ף הנ"ל הוא לומר דבאי' דאורייתא אף דהחשש הוא רק מדרבנן אזלי' לחומרא כיון דגוף הענין הוא דאורייתא ואם באמת הוא נפל הוא אי' דאורייתא וכיון דהחשש הוא אי' תורה החמירו לומר דאזלי' לחומרא עכ"ד ולפ"ד נדחה נמי מה שהביא הראש אפרים שם סי' ג' מד' הבה"ג בהל' שבת כו' דס"ל דהוי אי' דאורייתא כו' ולפ"ד הד"ח הנ"ל אינו ראי' דהבה"ג כ' שם כלשון הרי"ף הנ"ל וכונתו נמי לומר דהאי' דאורייתא אף דהחשש הוא רק מדרבנן אזלי' לחומרא כו' וכמ"ש הד"ח בד' הרי"ף הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דהרי"ף ובה"ג ס"ל דלא הוי רק אי' דרבנן ועי"ש בשערי ציון מ"ש בד' הרי"ף והאריך בזה ומסיק דהרי"ף ס"ל דלא הוי רק אי' דרבנן והיינו כהד"ח הנ"ל בדעת הרי"ף ועי"ש עוד בד"ח שכ' להוכיח מד' הרי"ף ביבמות קי"ט והרשב"א והריטב"א שם דס"ל דלא הוי רק אי' דרבנן כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד ביד יהודא שהביא ד' בעל העיטור בהל' שחיטה דס"ל דהוי אי' דאורייתא שכ' וז"ל וכיון דלא ידעינן אי שהה או לא שהה כו' חד ספי' הוי ס' חי ס' מת אסור והיינו ס' כלו ס' לא כלו ורובא ל"ל דכולן בחזקת אי' עומדת הוי ספד"א ולחומרא עד שיודע לך במה נכשרה עכ"ל וכ' היד יהודא עליו די"ל דדוקא בבהמה ס"ל הכי דמחמת חזקת אי' שאינו זבוח חשיב לי' לספד"א והגם דסמל"ח נמי אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון דממילא חשו רבנן למיעוט זה אף היכי דליכא חזקה בבהמה דאיכא עוד חזקת אי' תו נחשב לספד"א עכ"ד ומד' הבעה"ע הנ"ל מבואר כהדגמ"ר והנו"ב והדעת קדושים והנחל איתן הנ"ל דגבי נפל שייך חזקת אי' ועל הב"ש אחרון והעונג יו"ט הנ"ל אין סתירה לדבריהם מד' הבעה"ע הנ"ל דהא כ' דזה תליא בין פירש"י לבין פי' התוס' בביצה כ"ה א' גבי בחזקת אי' כו' ולפי פירש"י שפי' בחוקת אי' אבר מה"ת כו' ה"נ גבי נפל הוי בחזקת אי' כו' והבעה"ע שם ס"ל כפי' רש"י הנ"ל בחזקת אי' אמה"ח ומש"ה ס"ל דגם גבי נפל הוי בחזקת אי' אך על הד"ח והתשובת הגאב"ד דפיעטרקוב בדעת חכמים הנ"ל דס"ל דבין לפי' התוס' ובין לפי' רש"י הנ"ל לא הוי חזקת אי' לגבי נפל יש סתירה לדבריהם מד' הבעה"ע הנ"ל דמבואר להדיא דהוי חזקת אי' גבי נפל עוד הביא היד יהודא שם ד' התשובת מיימוני הל' גירושין סי' כ"ד שכ' דרק חומרא בעלמא מחמירין דהי' לן לפסוק כרבנן דתמיד אזלי' בתר רובא ואף דשם קאי גבי אדם מיהו משמע דה"ה גבי בהמה עכ"ד והנה מד' הרשב"א בתשובה ופ' כן המחבר בסעי' ג' משמע דס"ל דהוי אי' דאורייתא שכ' דאין סומכין על העכו"ם בגדיים קטנים הנלקחים ממנו ואו' שהם בני ח' ימים לפי שאין עכו"ם נאמן אלא בעדות אשה לבד וכ"ש כאן שהוא או' להשביח מקחו עכ"ל וכ' הש"ך בס"ק כ' ולפ"ז אפי' העכו"ם מסלפ"ת א"נ כו' ואי נימא דס"ל להרשב"א דאינו אלא אי' דרבנן הא באי' דרבנן מהימן עכו"ם מסלפ"ת וכמבואר לקמן סי' צ"ח סעי' ב' וסי' קל"ז סעי' ו' וא"כ משמע דס"ל להרשב"א דהוי אי' דאורייתא וכן ראיתי בדרך חיים ס"ק ג' שכ' דמוכח מכאן דהוי אי' דאורייתא אבל באמת אינו מוכח כלום דשפיר י"ל דהרשב"א ס"ל דאינו אלא אי' דרבנן ואפי"ה פ' שפיר דאין העכו"ם נאמן משום דהרשב"א אזיל לשיטתי' דס"ל בסי' קי"ח ובסי' קצ"ז דאין עכו"ם מסלפ"ת נאמן לענין אי' ואף בדלא אתחזק איסורא ומשמע מדבריו שם דאף באי' דרבנן אין עכו"ם מסלפ"ת נאמן וכ"כ הפר"ח לקמן סי' ס"ט ס"ק מ' דהרשב"א ס"ל דאף באי' דרבנן אין עכו"ם מסלפ"ת נאמן והאריך בזה וא"כ הרשב"א אזיל לשיטתי' דס"ל דאף באי' דרבנן אין עכו"ם מסלפ"ת נאמן וכ"כ הפלתי ס"ק ג' דהרשב"א אזיל לשיטתי' כו' ועי' ברשמי שאלה שם סי' י"ב מ"ש בזה אך מד' המחבר משמע דס"ל דהוי אי' דאורייתא דפ' נמי בסעי' ג' כהרשב"א הנ"ל והמחבר ס"ל דבאי' דרבנן נאמן עכו"ם מסלפ"ת וכ"כ הפלתי שם אך הק' על זה דהא מוכח דלא הוי רק אי' דרבנן מהא דפסקי' דמה"ת א"צ חליצה וא"כ אמאי א"נ עכו"ם ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' הפרמ"ג בש"ד ס"ק ד' והבש"א שם וכ' הפרמ"ג ליישב דאף דלא הוי רק אי' דרבנן אפי"ה פ' המחבר דאין העכו"ם נאמן דאפשר דהכא מקרי אתחזק אי' דעד עתה היתה מעוברת עכ"ד וכונתו כמ"ש התוס' בב"מ ק' א' ד"ה הא מני דחזקת מעוברת הוי חזקה רק דחזקת מ"ק חשיבא טפי וכיון דהוי אתחזק אי' מש"ה אין עכו"ם נאמן ועי' בתפארת צבי חיו"ד סי' מ' שהק' נמי קושי' זו וכ' ליישב משום דהוי חזקת מעוברת כו' והאריך בזה ואינו ת"י וכ"כ בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ו' דכאן הוי חזקת מעוברת כו' ועי' בד"ח שם סי' ד' שהביא ד' המגיני שלמה בשבת ל"ד א' שכ' נמי דהוי חזקת מעוברת אך היד אברהם השיג על הפרמ"ג והתפארת צבי מאו"ח סי' תקי"ג גבי ביצים שמוכרין ביו"ט דמהימן עכו"ם מסלפ"ת החם נמי נימא דהוי חזקת מעוברת ובהדיא כ' הר"ן דביצה לא אתחזק אי' ש"מ דלא מהני חזקת מעוברת כו' והיינו משום דאמרי' העמד הולד בחזקת היתר שהי' לו במעי אמו וכה"ג כ' התוס' בבכורות כ' כו' עכ"ד אך זהו דעת ר"י בתוס' שם אבל לדעת ר"ת שם משמע דלא ס"ל הך חזקה וכן משמע מד' הגהות אשר"י פ"ק דחולין סי' ט"ז דר"ת לא ס"ל הך חזקה ועי' בהיד החזקה סי' י"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה אבל באמת אף לר"ת נמי ניחא דל"ש כאן חזקת מעוברת וכמ"ש בחידושי רע"א בתשובה דדוקא התם בב"מ דהולד הוא עיקר הפעולה ואנו דנין ע"ז אם בשעת משיכת הפרה היתה עדיין מעוברת או שכבר ילדה בזה אמרי' כיון דרגע קודם משיכת הפרה בודאי

היתה מעוברת מוקמינן אחזקה דגם בשעת משיכה היתה מעוברת ומה דאנו רואין דילדה השתא הוא דילדה משא"כ הכא דהס' אם הולד הזה בן ח' אין חזקת מעוברת מכריע להסתעף מזה דאינו בן ח' כו' והביא ראי' לזה מד' התוס' ביבמות ס"ת א' ד"ה רישא וכ"כ בדרך חיים שם כעין זה דל"ש כאן חזקת מעוברת והשיג ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' במשיבת נפש שם שכ' נמי דל"ש כאן חזקת מעוברת דמצינו למימר השתא הוא דילדה שלא כל"ח עד עכשיו אבל לומר עכשיו הוא דילדה בלא זמנה והפילה כדי להחזיק הולד בנפל זה לא מצינו כו' עכ"ד והיינו נמי כעין ד' החידושי רע"א הנ"ל ועי' בס' ראשי בשמים חיו"ד סי' ל"ה שכ' נמי כהחידושי רע"א דל"ש כאן חזקת מעוברת כו' וכ' דל"ש כאן נמי חזקת שאינו זבוח כו' והאריך בזה ועי' בתפארת למשה שכ' אבל ישראל נאמן לומר שהם בני ח' ימים אף דבדבר דאתחזק אי' אין עא"נ כו' הכא שאני כו' דאינה נגד החזקה דכל מעוברת יולדת וממילא אח"כ יהי' בן ח' ונאמן שכבר הגיע לח' ימים עכ"ד ואינו ת"י ובאמת הא התוס' בב"מ הנ"ל כ' דחזקת מעוברת הוי חוקה ואמרי' השתא הוא דילדה וא"כ אמאי עא"נ אבל לפ"ד הגאון רע"א והדרך חיים הנ"ל ניחא דלא דמי לד' התוס' ב"מ הנ"ל ול"ש הכא גבי נפל חזקת מעוברת ומש"ה ע"א ישראל נאמן דלא הוי נגד חזקה ועי' בדעת חכמים שם שכ' נמי כהדרך חיים הנ"ל דהתם בב"מ אנו דנים על האם כוי לכך יש לנו לאחר זמן הלידה דיש להאם חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה משא"כ כאן באם אנו מסופקים על הולד אם יש לו כבר ח' ימים כו' הרי אין אנו דנין על האם כלל כו' רק אנו דנין על היתר הולד לשחיטה כו' הרי כל מה שאנו דנין הוא רק על הולד אם מותר לאכילה כו' כה"ג ל"ש כלל לומר להעמיד האם על חזקת מעוברת בכדי שנאחר זמן לידת הולד כו' והביא דכעין זה כ' בתוס' ב"מ קט"ז א' וב"ב נ"ב ב' ובשבועות מ"ו ב' גבי גנובים כו' וגם הביא ד' הר"ן בגיטין ס"ד סוגיא דשליש שהביא בשם הרמב"ן והר"ן בכתובות כ"ב שכ' כעין זה והאריך בזה ועי' באמרי בינה שם סי' ט"ו שכ' נמי דל"ש כאן חזקת מעוברת ל"מ אם הביא הולד לפנינו ולא ידעי' מאיזה פרה נולד דודאי דל"ש חזקת מעוברת דאנו דנין על הולד וכי לא יש בעולם ולדות שהם בני ת' ימים ואינו דומה לד' התוס' ב"מ הנ"ל דשם אנו דנין על האם הידוע שהחליף אלא אף אם ידעי' את הפרה ג"כ א"ד לד' התוס' הנ"ל דשם אנו דנין על הזמן שהחליף הפרה בחמור ושם בשעת החליפין היינו מחזיקין להפרה בחזקתה הראשונה שעדיין היא מעוברת לכן אף דהשתא נמצא שילדה אמרי' דאח"כ ילדה אבל כאן אין אנו דנין על הפרה כלל רק על הולד ל"ש חזקת מעוברת עכ"ד ועי"ש עוד ובדרך חיים מ"ש לענין חזקת קטנות ובאמת ל"ש כאן חזקת קטנות וכמ"ש בחידושי רע"א דדוקא מקטן לגדול שייך חזקה דברגע אחד יוצא מקטנות לגדלות ונשתנה שייך לומר דאוקמי בחזקת קטן משא"כ ביום ת' אינו משתנה ענין הבהמה כו' והח' ימים לגלויי דמעולם לא הי' נפל אבל לא שיהי' ענין שינוי והתחדשות בהגיעו לח' ימים פשיטא דליכא חזקה עכ"ד ועי' בגידולי הקדש ס"ק ג' מ"ש בזה יעו"ש עוד בחידושי רע"א שכ' דלא הוי כאן חזקת נפל דמיד שנוצר הוי ס' אם הוא בן קיימא או לא ודחה מכת זה ד' השואל דס"ל דחזקת נפל הוי חזקה אך כ' דהוי כאן חזקת שאינו זבוח וכ"כ לעיל דלא הוי כאן חזקת שאינו זבות וא"כ אי נימא דלא הוי כאן רק אי' דרבנן אמאי אין עכו"ם מסלפ"ת נאמן כיון דלא הוי אתחזק אי' ואף לפ"ד החידושי רע"א דס"ל דכאן הוי חזקת שאינו זבוח מ"מ הא כ' דלא הוי רק דרבנן משום דאמרי' סמל"ח וזהו דלא כהנו"ב והנחל איתן והיד אברהם והעונג יו"ט הנ"ל וראיתי בס' בית הלוי שם שהק' על התוס' שכ' דלא הוי רק מדרבנן ואמאי לא הוי אסור מדאורייתא לפ"ד הריב"ש סי' שע"ט דב' חזקות עדיף מרובא והא הכא איכא ב' חזקות חזקת שאינו זבוח וגם נוקים את הולד בחזקת שלא כל"ח וכמו שהי' אתמול וצ"ל אסורה מדאורייתא ע"כ קושי' והאריך הרבה בזה יעוש"ה וכבר כתבתי דלא הוי כאן חזקת נפל ולא חזקת שאינו זבוח ואף לפ"ד החידושי רע"א לא הוי רק חדא חזקה חזקת שאינו זבוח ולא הוי רק אי' דרבנן וכנ"ל וא"כ אמאי אין עכו"ם נאמן וכעת ראיתי בישוי"ע ס"ק ב' שהק' נמי קושי' הנ"ל דאמאי א"נ עכו"ם כיון דלא הוי רק אי' מדרבנן וכ' מתחלה ליישב משום דהוי נגד החזקה חזקת מעוברת כו' והיכא שסותר החזקה אף באי' דרבנן אין עכו"ם מסלפ"ת נאמן ואח"כ דחה זה דא"כ אף ע"א כשר לא יהי' נאמן וזה ודאי ליתא וע"כ צריכין אנו לחלק דדוקא היכא שאנו דנין על ענין ידוע שייך לומר אוקמא אחזקה משא"כ בזה שהובא לפנינו עגל אחת והדבר ידוע שיש בעולם עגלים שעברו עליהם ח' ימים והעכו"ם מסלפ"ת שהעגל זה הוא מאותן שעברו עליהם ח' ימים בזה אינו סותר להחזקה וביוצא בזה העלה הר"ן לענין חזקת חי דל"ש כ"א כשאנו דנין על אדם ידוע מוקמינן האי גברא בחזקת חי משא"כ בס' ג' ימים ל"ש חזקת תי לומר השתא הוא דמת כיון דאין אנו דנין על אדם פרטי ובודאי יש בעולם אדם שמת זה כמה יותר מג' ימים עכ"ד ובס"ק ג' כ' ליישב קושי' הנ"ל משום דאמירת עכו"ם סותר חזקת אי' דבהמה בחי' בח"א עומדת כו' עכ"ד וכ"כ בס"ק א' שם דכאן הוי חזקת אי' והיינו כהדגמ"ר והנו"ב והבש"א והנחל איתן והעונג יו"ט הנ"ל אבל לפמ"ש הד"ת והגאב"ד דפיעטרקוב בדעת חכמים הנ"ל דגבי נפל ל"ש חזקת אי' בין לפי' רש"י ובין לפי' התוס' בביצה הנ"ל א"כ הדרא קושי' לדוכתי' אמאי אין עכו"ם נאמן אך בס"ק ב' שם כ' ליישב דמש"ה ל"מ עדות עכו"ם מסלפ"ת אף דבאי' דרבנן מהימן היינו היכא דלא הוי דשיל"מ אבל היכא דיכול להמתין ת' ימים אף באי' דרבנן א"נ וכה"ג כ' הט"ז ס"ק ד' דמש"ה ל"מ ס"ס כו' משום דהוי דשיל"מ כו' וכ' דלכאורה מבואר מד' הרמ"א באו"ח סי' תקי"ג להיפך שכ' שם ס' בעכו"ם שהביא ביצים ביו"ט ראשון ומסלפ"ת שנולדה מאתמול דסומכין עליו משום דלא הוי רק אי' דרבנן והרי ביצה שנולדה ביו"ט הוי דשיל"מ ואפי"ה נאמן העכו"ם משום דל"ה רק אי' דרבנן כו' אמנם אין זה סתירה כלל דבאמת רוב ביצים המובאים לפנינו נולדו מאתמול אך דרובא ל"מ משום דהוי דשיל"מ כו' ומש"ה מהני התם עדות עכו"ם דל"ש להחמיר משום דהוי דשיל"מ כיון דכל ענין החומרא דלא סמכי' ארוב אינו אלא מטעם זה דהוי דשיל"מ וכבר עשה את פעולתה לגרע כח הרוב ע"כ אין לנו להוסיף עוד חומרא בשביל זה לומר דגם עכו"ם לא יהי' נאמן במסלפ"ת משום האי חומרא ע"כ מהני שם עדותו משא"כ בנ"ד דהא דל"מ הרוב הוא מדינא דיש לנו לחוש להמיעוט כו' לכך לא מהני עדות העכו"ם במסלפ"ת אף דל"ה רק אי' דרבנן משום דהוי דשיל"מ דחשיב כמו אי' תורה כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד שם סי' ס"ח ובערוגות הבושם ס"ק ד' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל משום דהוי דשיל"מ כו' ולא ראו ד' הישוי"ע הנ"ל שכבר הקדימו בזה וכ' נמי להקשות מד' הרמ"א באו"ח הנ"ל וכ' ליישב דש"ה דאיכא ג"כ סברא דרוב ביצים מקודם יו"ט הם כמ"ש הר"ן והמ"מ רק דהר"ן מפקפק דאין לסמוך על רוב בזה משום דהוי דשיל"מ א"כ כשנצרף עוד אמירת עכו"ם במסלפ"ת מהימן כיון דאיכא תרתי רובא וגם מסלפ"ת כו' ואח"כ הק' מד' הרמ"א באו"ח שם סי' תקע"ו סעי' ג' שפ' דעכו"ם מסלפ"ת נאמן שלא נלקט היום ולא ניצוד היום הרי מפורש דדעתו דבכ"מ מהימן עכו"ם מסלפ"ת ואף דהוי דשיל"מ והדבר צ"ע דכיון דאין סומכין עליו באי' דאורייתא מכ"ש דאין לסמוך עליו בדשיל"מ דמחמירינן בו יותר מבשל תורה בכמה עניינים ע"כ קושי' והביא ד' הפר"ח סי' ס"ט שפ' דמסלפ"ת לא מהימן כלל ואף באי' דרבן וכ' דאף שאין לנו אלא ד' הש"ע דס"ל דמהימן בדרבנן מ"מ בדשיל"מ נ' דיש להחמיר שלא להאמינו כו' עכ"ד ובחידושי רע"א כ' ליישב קושי' הנ"ל דצ"ל כיון דשורש אי' הוא מדאורייתא ל"מ מסלפ"ת ודלא כמהרש"ל שהביא המג"א באו"ח סי' תקי"ג שכ' להקל בעכו"ם המסלפ"ת שהביא ביצים ביו"ט אחר שבת דאף דגוף האי' הוא מדאורייתא מ"מ החשש הוא רק מדרבנן מטעם דשיל"מ דמד"ת אזלי' בתר רובא והכי מוכח מד' הרמ"א לקמן סי' שמ"ו כו' והוא מפסקי מהרא"י סי' ק"ל שכ' דבעזים שדרך שחולבות בלא ולד לא סמכי' אמסלפ"ת כו' יש לעי' דהא הך כללא דאין מסלפ"ת נאמן זהו דוקא בדאורייתא או בדרבנן באתחזק אי' אבל בדרבנן ולא אתחזק נאמן ואלו הכא בעזים כו' מדרבנן הוא דהחמירו בזה לומר סמל"ח כו' וכיון דמדרבנן הוי פו"פ וליכא חזקת אי' אמאי אין מסלפ"ת נאמן וצ"ל כיון דאי' בכורה הוי דאורייתא אף דהחשש הוא רק דרבנן מ"מ ל"מ מסלפ"ת והמהרא"י אזיל לשיטתי' דפ' בסי' ע"ט בקונה מעכו"ם ביצים ביו"ט אחר השבת דל"מ עכו"ם מסלפ"ת כו' אף דמ"מ מה"ת הוי רוב דנולדו כבר אלא מדרבנן אסור דהוי יל"מ מ"מ אין מסלפ"ת נאמן כיון דעיקרו דאורייתא וכיון דהרמ"א פ' כהתה"ד בעזים חולבות ממילא מוכת דבעיקרו דאורייתא והחשש דרבנן אין מסלפ"ת נאמן דלא כרש"ל והתי' על המג"א דאזיל בשיטת רש"ל כו' וא"כ אמאי בעזים חולבות אין מסלפ"ת נאמן ע"כ קושי' וכן הק' בתשובה סי' ל"ז והניח בצ"ע וכן הק' בד"ח שם סי' ד' והאריך בזה ועי' בהיד החזקה שם סי' י"ב שכ' נמי כהחידושי רע"א דאף אי נימא דהוי חזקת שאינו זבוח מ"מ אינו אלא אי' דרבנן ואף לר"ת דס"ל דאמרי' סמל"ח אינו אלא אי' דרבנן דהוי כפו"פ והק' קושי' הנ"ל על המחבר דאמאי א"נ עכו"ם במסלפ"ת והרשב"א אזיל לשיטתי' כו' אבל על המחבר ורמ"א קשה וכ' ליישב כיון דעיקרו דאורייתא מש"ה א"נ עכו"ם במסלפ"ת אף בלא אתחזק אי' והביא ראי' לזה מד' הגמ' בב"ק קי"ד ב' דפריך ובדאורייתא לא והא כי אתא רב דימי כו' אך כ' דלפי היש מפרשים שהביאו התוס' בקידושין י"ב ב' ד"ה אם מוכח איפכא דאף דעיקרו דאורייתא אפי"ה נאמן עכו"ם במסלפ"ת כו' והביא ד' התפארת למשה הנ"ל והאריך בזה ופ' דע"א ישראל נאמן יעוש"ה וכ"פ בחידושי רע"א דע"א ישראל נאמן כיון דלא מקרי אתחזק אי' וכ"פ בישוי"ע הנ"ל דע"א ישראל נאמן ועי' בפתח הבית דיני נאמנות ע"א סי' י' שהק' דאמאי עא"נ הא הוי נגד חזקת מעוברת כו' הובא דבריו באמרי בינה שם וכ"כ לעיל דכאן לא הוי חזקת מעוברת וא"כ ע"א ישראל בודאי נאמן וכהתפארת למשה והחידושי רע"א והישוי"ע והיד החזקה הנ"ל ובאמת מבואר כן להדיא בבעה"ע שם דע"א ישראל נאמן שכ' וז"ל ואי זבן מישראל ולא הודע הולך ושוחט כו' דכיון דאיכא איסורא אודיע הוה מודיע לו ואי הוה מודיע לי' נאמן דקי"ל עא"נ באיסורים היכא דלא אתחזק אי' כגון חתיכה ס' חלב ס' שומן עכ"ל הרי דס"ל להדיא דע"א ישראל נאמן ולכאורה ד' הבעה"ע סתרי אהדדי דהא הבאתי דבריו לעיל שכ' דהוי אתחזק אי' וכאן כ' דלא הוי אתחזק אי' ועי' ביד יהודא ס"ק י"א שהרגיש בזה וכ' דאף שהבעה"ע כ' לעיל דהוי אתחזק אי' לא אמר אלא נגד הרוב דהם בני קיימא אבל כיון דאיכא נמי רוב תו לא הוי אתחזק אי' עכ"ד עוד כ' בחידושי רע"א דאף אי מקרי אתחזק אי' הא הך מלתא גופא דאין עא"נ במקום חזקה הוי אבעיא דלא אפשטא ביבמות והכא הוי ספי' דרבנן ואף דהט"ז כ' דהוי דשיל"מ כבר חמה הש"ך כו' ואפי' לדעת הע"ז מ"מ דוקא בס' במעשה אזלי' לחומרא אבל לא בספי' דדינא כמ"ש הפר"ת והש"א ואני הבאתי ראי' לזה מד' הר"ן בנדרים מ"ז ב' כו' דבספי' דדינא אזלי' לקולא וא"כ הכא דהוי ספי' דדינא אי עא"נ באתחזק אי' אזלי' לקולא מכל הלין טעמא נ' דעא"נ דהם בני ח' ימים עכ"ד הנה מ"ש דהוי ספי' אי עא"נ נגד חזקה ובאי' דרבנן עא"נ עי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק י' בדין עא"נ באיסורין שכתבתי נמי כן דבאי' דרבנן אף באתחזק אי' עא"נ והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בדעת חכמים שם שכ' נמי כן דעא"נ באי' דרבנן אף באתחזק אי' והאריך בזה ועי' באמרי בינה שם מ"ש והאריך בזה ומ"ש דבספי' דדינא אף בדשיל"מ אזלי' לקולא וכ"כ בתשובה סי' ס"ה הנה לפ"ד יש ליישב ד' היש"ש פ"ק דתולין סי' ל"ו שכ' דלפי פי' הרא"ש דאיבעיא דר' ירמי' באיברי בשר נחירה היכא דנודר ומתפיס בקרבן דהוי ספדר"א ולחומרא אבל היכא שנדר סתם הריני נודר דהוי דרבנן ספד"ר להקל עכ"ד והק' הראש יוסף שם דהא נדר הוי דשיל"מ כו' ובדשיל"מ קי"ל דאפי' ס' דבריהם אסור כו' ע"כ קושי' והניח בקושי' ולפ"ד הפר"ח והש"א והחידושי רע"א הנ"ל ניחא דהא התם הוי ספי' דדינא ואף בדשיל"מ אזלי' לקולא ולק"מ קושי' הראש יוסף ושפיר ד' היש"ש הנ"ל וכעת ראיתי בהגהות מצפה איתן בחולין שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הראש יוסף עפ"ד הפר"ח הנ"ל וכמ"ש והביא נמי ראי' מד' הח"ר והר"ן בנדרים מ"ז ב' והיינו כראי' של החידושי רע"א הנ"ל אך הראש יוסף ס"ל דאין חילוק בין ספי' במעשה לבין ספי' דדינא ואף בספי' דדינא אזלי' לחומרא בדשיל"מ ובאמת מבואר בד' רש"י בעירובין ל"ט ב' ד"ה פסק שס"ל דאפי' בספי' דדינא אזלי' לחומרא בדשיל"מ שכ' וז"ל דאי מספקא לן בקדושה אמאי משתרי בה ביצה ואי משום דביצה אי' דרבנן הוא הא לא אשתרי בב' יו"ט דר"ה ועוד קי"ל במס' ביצה דבספד"ר בדשיל"מ אסור עכ"ל והא התם הוי ספי' דדינא ואפי"ה כ' רש"י דאסור בדשיל"מ וכן ראיתי באמרי בינה שם ובבאר יצחק חיו"ד סי' ובבית הלוי ח"ג סי' ל' אות ד' שהוכיחו כן מד' רש"י אלו דאף בספי' דדינא אולי' לחומרא בדשיל"מ וכן ס"ל להראש יוסף הנ"ל ואין כמ"ל בזה ולפ"ד היד החזקה הנ"ל שמחלק בין עיקרו דאורייתא או לא תקשי קושי' החידושי רע"א וד"ת על המג"א הנ"ל ועי' באמרי בינה דיני יו"ט סי' י"ז מ"ש ליישב קושי' זו ומ"ש ליישב נמי קושי' הנ"ל אמאי אין עכו"ם נאמן אף דלא הוי רק אי' דרבנן ומחלק דגבי נפל אין עכו"ם נאמן דכיון דכל מה שחשו חז"ל שלא למיזל בתר רובא הוא כדי להסיר המכשול שלא יוכשלו המועטים וזה ג"כ דבר ההוה ורגיל לקנות מעכו"ם וא"כ יוכל אחר להכשל לכך לא סמכי' אעכו"ם משא"כ גבי ביצים כו' כיון דהוי מלתא דלא שכיחא למצוא בבוקר קודם ע"ה וכן נמי שיביא הגוי ביצים ביו"ט אחר השבת זה ג"כ הוי מלתא דל"ש כו' ואינו דבר ההוה לכך אף דלא סמכי' על רובא משום דהוי דשיל"מ כו' מ"מ במסלפ"ת נאמן כיון דע"פ הרוב אינו משקר כו' וכן בעזים חולבות דהוי דבר הרגיל ושכיח לקנות בכל עת מעכו"ם וכיון דהחמירו חז"ל שלא למיזל בת"ר לא מהני אף נתוסף עוד רובא דמסלפ"ת כו' והאריך בזה ומ"ש שם דמד' התוס' סוף יבמות קכ"א א' ד"ה ולא היא מוכת דלא מהני תרי רובא בעיגונא עי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בטוב טו"ד שם סי' ס"ע מ"ש ליישב קושי' הנ"ל דאמאי א"נ עכו"ם במסלפ"ת עפ"ד השימקו"ב בב"מ ו' ב' גבי קפץ כו' די"ל דהא דבדרבנן לאמן עכו"ם במסלפ"ת היינו היכא דמה"ת מותר בודאי בלא ס' כו' אבל אם מה"ת הוי ס' אי' רק דהתורה התירה ס' כזה כיון דרבנן אסרוה כו' בזה א"נ עכו"ם דמה"ת נמי אינו מותר בודאי כו' והאריך בזה ולפ"ד בסי' זה ובסי' ס"ח שם ולפ"ד הישוי"ע והערוגות הבושם הנ"ל א"צ לחלק בין עיקרו דאורייתא או לא וא"כ שפיר י"ל דס"ל להמחבר דלא הוי רק אי' דרבנן ואפי"ה א"נ עכו"ם המסלפ"ת או כמו שתי' החידושי רע"א והיד החזקה או כתי' של הישוי"ע והטוב טו"ד והערוגות הבושם והאמרי בינה הנ"ל ומיושב שפיר קושי' הפלתי והבש"א הנ"ל ועי' בבית שלמה שם מיש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בעונג יו"ט מ"ש לענין אם נאמן עכו"ם מסלפ"ת לומר שהוא יודע שכל"ת והאריך בזה ועי"ש עוד בפלתי מ"ש ליישב קושי' התוס' הנ"ל דמש"ה לא אזלי' גבי נפל בת"ר משום דהוי דשיל"מ וכ' דהתוס' לא ס"ל כהר"ן דבדשיל"מ לא אזלי' בת"ר ואח"כ דחה זה ועי' בראש אפרים שם סי' ב' מ"ש ע"ד הפלתי ומ"ש דל"ש הכא דשיל"מ דהא השחיטה בעצמה אין אי' כלל ואין צורך לסמוך על הרוב שאין בדבר אי' כלל ואחר השחיטה ממילא לא הוי דשיל"מ כו' ואין זה מבטל א"ל דמי הכריחו לחכמים לחדש בה דבר דאסור בתוך ז' ימים דהו"ל למיזל בח"ר כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מה שהשיג עליו מד' הגמ' ביצה ד' ב' גבי עצים שנשרו מהדקל כו' דמוכח דודאי דאסור לעשות כן לכתחלה כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם מה שהשיג ע"ד הראש אפרים הנ"ל מלקמן סי' ק"ב סעי' ד' כו' והאריך בזה אך י"ל דליש הכא דשיל"מ וכמ"ש הנקוה"כ משום דאין המחיר בודאי שיבא והשיג על הט"ז בס"ק ד' שכ' דהוי דשיל"מ ובאמת מבואר להדיא במאירי בשבת קל"ו א' דמקרי דשיל"מ שכ' וז"ל ומנשיאי בברצלונה כ' דא"נ העכו"ם כו' אלא שיש מקילין לומר שאינו כן אלא כשהדברים מוכיחים שאינו בן ז' אבל כשאין שם שום הוכחה מותר מכח ב' ספי' שמא בן ז' הוא ואת"ל שאינו בן ז' שמא כל"ח ואי משום דשיל"מ ס"ס אינו נאסר מכח דשיל"מ אלא שגדולי מפרשים חולקים בסברא זו עכ"ל הרי להדיא דס"ל דזה מקרי' דשיל"מ וכהט"ז הנ"ל ועי' בבש"א שם מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ג' ובדעת קדושים ס"ק ג' ובגידולי הקדש שם ס"ק ד' ובד"ח שם סי' ג' ובטוב טו"ד שם סי' ס"ת מ"ש והאריכו בזה ובס"ק א' כ' הישוי"ע ליישב דמאי שנא גבי יבמה סמכי' בדיעבד ארובא וגבי בהמה לא סמכי' אף בדיעבד ארובא דהנה בכמה מקומות קי"ל דחיישי' למיעוטא כמו דתקנו זמן בגיטין כו' וטעם הדבר דל"א ליזל בת"ר רק כשאנו דנין על דבר פרטי אמרי' דהך מלתא הוא מן הרוב אבל כשאנו דנין לעשות תקנה כוללת צריכין אנו לתקן גם עבור המיעוט דהרי המיעוט גם הוא בעולם וא"כ יבא לכלל אי' ואיך יתוקן הדבר כי מה לי אם הרוב יבא לכלל אי' או המיעוט ומה"ט תקנו זמן בגיטין כדי לתקן גם המיעוט כו' ומעתה ה"ה בזה כיון דע"כ יש בעגלים מיעוט נפלים ואם נתיר כל העגלים תוך ת' גם המיעוט יבאו לאכילה ובאמת איכא מיעוט שאסור מש"ה החמירו חז"ל לחשש המיעוט משא"כ בזה דאנו דנין רק על האשה זו הזקוקה ליבום ונולד לה בן ואנו מסופקים אם הוא נפל או לא בזה אזלי' בת"ר דרוב וולדות בני קיימא הן כו' עכ"ד וכ"כ עוד באה"ע סי' י"ג ס"ק ת' הך כללא והאריך בזה ועי' בברכת רצ"ה שם מ"ש עליו והאריך בזה יעוש"ה והנה בדגמ"ר ובנו"ב שם הביא ראי' מר"ה ז' א' דהוי אי' דאורייתא מהא דקא' שם בכור מאימתי מונין לו שנה כו' אביי אמר מיום שנולד כו' ופריך הגמ' בעל מום מי מצי אכיל לי' דקום לי' שכל"ח ואם איתא דלא הוי רק אי' דרבנן כו' מאי קושי' כיון דמה"ת צריך לאכלו בתוך שנתו בע"כ צריך למנות מיום שנולד שנראה לאכילה מה"ת א"ו מוכת דהוי אי' דאורייתא עכ"ד וכן הביא בראש אפרים שם סי' ב' ובמשכנות יעקב שם ובקהלת יעקב. שלו בשבת קל"ה ב' ראי' זו וכן ראיתי במגדל עוז פ"ד מהל' מאכ"א שציין ע"ד הרמב"ם הנ"ל מד' הגמ' דר"ה הנ"ל וכונתו דמד' הגמ' מוכת דהוי אי' דאורייתא וכהנו"ב והראש אפרים והמשכנות יעקב הנ"ל ועי' בטורי אבן בר"ה שם שהרגיש בזה וכ' מכאן נ"ל להוכיח הא דתנן ברפ"ה דבכורות הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בע"מ שנא' לפני ד' אלקיך תאכלנו שנה בשנה האי קרא ארישא קאי אבל בע"מ א"צ לאכלו בתוך שנתו מה"ת והכי משמע סוגיא דידן מדפריך מי מצי אכיל לי' והרי הא דאסור תוך ת' באכילה אינו אלא מדרבנן דאלו מה"ת אזלי' בת"ר כו' א"ו ש"מ דבכור בע"מ שנאכל בתוך שנתו מדרבנן כו' וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכמו דבכור תם מונין לו מהרצאה מה"ת ה"נ בע"מ שעומד לאכילה מונין לו מדרבנן משנראה לאכילה וזה שלא כנ' מד' קצת המפרשים שאפי' בע"מ אינו נאכל מה"ת אלא בתוך שנתו דוקא עכ"ד הרי דס"ל דלא הוי כאן אי' אלא מדרבנן ומיישב שלא תקשי מהא דר"ה הנ"ל משום דבע"מ שנאכל תוך שנתו אינו אלא מדרבנן ובאמת מבואר כן בירושלמי פ"ק דר"ה דאינו נאכל בע"מ בתוך שנתו אלא מדרבנן דאיתא התם לפני ד' תאכלנו שנה בשנה שנה לו ושנה לתמורתן שנה לתם ושנה לבע"מ כו' תני ר' ישמעאל נולד לו מום בט"ו יום בתוך שנתו רשאי לקיימו עד תוך שנתו עד ט"ו יום אמר ר' אילא זאת אומרת שאין שנתו של בע"מ מחוורת אמר ר' יוסי מתני' מסייע לר' אילא הבכור בזה"ז רשאי לקיימו ד' וה' שנים עד שלא הראהו למומחה מה אנן קיימין אם לתם הרי כבר אמור אלא אם אינו ענין לתם תנהו ענין לבע"מ עכ"ל הירושלמי הרי דס"ל דלא הוה אלא מדרבנן הא דאינו נאכל בע"מ בתוך שנתו וכן ראיתי בראש אפרים שם שהביא ראי' מד' הירושלמי אלו ותמה על הטו"א דאמאי לא הביא ראי' מד' הירושלמי אך הביא ד' הרמב"ם פ"א מהל' בכורות הל' ת' ובפ"ג שם דס"ל דאף בע"מ דאינו נאכל תוך שנתו הוא מה"ת כו' והאריך הרבה בזה ליישב ד' הגמ' הנ"ל ועי' במהרי"ט אלגזי ברפ"ד דבכורות שהוכיח נמי מהרמב"ם הנ"ל דמה שנאכל בכור תוך שנתו הוא מה"ת ועי' בישוי"ע ס"ק א' שהביא ד' היראים דס"ל דשנה של בע"מ אינו רק מדרבנן וכ' דכן הוא בירושלמי וכונתו על הירושלמי הנ"ל דמבואר להדיא דאינו אלא מדרבנן ועי' ביד אברהם ובתתם סופר חיו"ד סי' י"ז ובשיבת ציון סי' כ"ד ובטוב טו"ד שם סי' ס"ט ובארץ צבי שם ובברכת רצ"ה שם מ"ש ליישב ד' הגמ' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה וא"כ אין ראי'.

מד' הגמ' הנ"ל ושפיר י"ל דלא הוי רק אי' דרבנן אך מד' בעה"ע הנ"ל מבואר דס"ל דהוי אי' דאורייתא אבל מד' התוס' והרא"ש והרי"ף והבה"ג והרשב"א הנ"ל מוכת דס"ל דלא הוי רק אי' דרבנן ומד' הרמב"ם והמחבר הנ"ל אינו מוכת להיפך וי"ל דגם הם ס"ל דלא הוי רק אי' דרבנן וכמ"ש לעיל וכן ס"ל להפלתי והטו"א והגאון רע"א והיד החזקה הנ"ל והנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ז' בד' בן המחבר שם דלא הוי רק אי' דרבנן ועי' בשערי ציון שם מה שדחה הראיות של הקהלת יעקב שם והאריך בזה ומסיק דאינו אלא אי' דרבנן ועי' בעמודי אור סי' צ"ו מ"ש והאריך בזה וכיון שנתבאר דלא הוי רק אי' דרבנן שפיר יש לסמוך על הסימנים של הקרניים והשינים שכ' הפר"ת ס"ק ה' שאם גדלו השינים והקרנים קשים וחדודים דסמכי' עלייהו להתירא וכ"כ בשמל"ח ס"ק ה' ובתב"ש ס"ק י"א דבעגלים יש לסמוך אסימן דקרנים לחוד ובגדיים אין לסמוך רק אסי' דשינים וקרנים ואפי' בלא אמירת עכו"ם מסלפ"ת ועי' בכרתי ס"ק ט שכ' דיש סי' בשינים וקרנים ועי' בחכמת אדם כלל ד' סי' נ' שכ' נמי דמהני סי' שינים וקרנים כו' ועי' בלב"ש בסוף הס' בחידושי דינים אות ג' שהביא נמי ד' התב"ש דמהני סי' דקרנים והפר"ת בס"ק ד' הביא ב' סי' אלו וכ' עוד סי' דאם השלפוחית של ימי רגלים אינו אדום רק לבן בודאי הם בני ת' ימים ואח"כ מפקפק עליהם וסיים דאין לסמוך על הטבעיים והבקיאים בזה דאף שיהי' כל הסי' מידי ספי' לא נפקו עכ"ד ואינו ת"י ועי' בישוי"ע ס"ק א' ובפי' הקצר ס"ק ד' שפקפק נמי על הסי' הנ"ל וכ' שכבר עמדו על המחקר באלו הסי' וגם סי' הסתלקות הטבור ומצאו שאין דבר ברור ונשאל מכל הרבנים להעמיד הדת על חילה שאין לסמוך על הסי' הנ"ל כו' עכ"ד ובפרמ"ג לא נזכר כלום מסי' הנ"ל ועי' בדעת קדושים ס"ק ו' שכ' להסתפק אם יש לסמוך אסי' הנ"ל בלי צירוף מסלפ"ת ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ג' מ"ש והאריך בזה ולפ"מ שנתבאר שאין כאן אלא אי' דרבנן שפיר יש לסמוך על הסי' הנ"ל וכ"כ במשיבת נפש שם סי' ט"ז דיש לסמוך על הסי' דנוהגים העולם בשינים וקרנים כיון שאינו אלא מדרבנן אך בולד תולה מסוכנת כ' דאין לסמוך על הסי' ועי' בשערי ציון שם שכ' נמי כן דכיון שאינו אלא אי' דרבנן יש לסמוך על הסי' הנ"ל ועי' בתשובות מהר"ם מרוטונבורג אחרונים סי' ב' ובחסד לאברהם סי' ת' מ"ש והאריכו בזה ואפי' אי נימא דהוי אי' דאורייתא וכמ"ש הבעה"ע הנ"ל נמי יש לסמוך על הסי' הנ"ל לפ"מ שבארתי בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק נ"ג דבשאר איסורים מהני שפיר סי' אמצעים והארכתי בזה יעוש"ה וא"כ שפיר סמכי' על הסי' הנ"ל דלא גרע מסי' אמצעים ובפרט לפ"מ שבארתי דאין כאן אלא אי' דרבנן בודאי דיש לסמוך על הסי' הנ"ל ועי' בספרי שם מה שבארתי דגם במים שאל"ס מהני סי' אמצעים והארכתי בזה יעוש"ה וא"כ כ"ש כאן דמהני סי' הנ"ל ועי"ש עוד מ"ש לענין תרי סי' אמצעים אי הוי סי' מובהק ובארתי שם דהוי סי' מובהק והארכתי בזה והבאתי שם ד' השם ארי' חאה"ע שכ' דבג' סי' אמצעים לכ"ע הוי סי' מובהק וכאן יש ג' וד' סי' הנ"ל א"כ בודאי דמהני ואף אי נימא דהני סי' הנ"ל מקרי סי' גרועים נמי מהני כאן לפי מה שבארתי בספרי שם דב' סי' גרועים הוי סי' אמצעי והארכתי בזה יעוש"ה ובאמת מבואר להדיא במאירי בשבת שם דמהני סי' שב' וז"ל וכבר שמענו שנתן בזה סי' שכ"ז שתולה טבורו אינו בן ז' וכן כל שיש לו שבעה שינים יש לו ז' ימים שכל יום נתוספת לו שן אחת עכ"ל והובא דבריו בהגהות יד שאול ובאמרי בינה שם ופ' כן ועי' בתב"ש שם שכ' דמה שנסתלק הטבור אינו סי' ומד' המאירי מבואר להדיא דסי' הטבור הוי סי' ולא ראו התב"ש והאחרונים הנ"ל ד' המאירי הנ"ל וכעת ראיתי בבעה"ע שם שכ' וז"ל ורועי בהמות אומרים עד ל' יום הוא עומד בטבורו מכאן ואילך הוא נופל ומשנפל מותר עכ"ל הרי להדיא דס"ל נמי דמהני סי' מה שנסתלק הטבור ובהמאירי הנ"ל אך הוא כ' דכל ל' עומד בטבורו ובמאירי הנ"ל כ' דאם לא נפל הוא בודאי תוך ז' וצריכים לחקור אחר זה האיך הוא כעת וכ"כ ביד יהודא ס"ק י' דצריכים לחקור אח"ז וא"כ אף בלא אמירת עכו"ם מסלפ"ת וכמ"ש התב"ש הנ"ל וכ"ש היכא דיש עכו"ם מסלפ"ת שאו' שהם בני ח' ימים בודאי נ' דמהני וכ"פ בחתם סופר שם ובסי' ט"ז דמנה עכו"ם מסלפ"ת עם ב' הי' הנ"ל והאריך בזה ועי' ברשמי שאלה שם סי' י"ב שכ' להתיר ע"י עכו"ם מסלפ"ת בסי' דשינים לחוד עפ"ד הט"ז בס"ק ד' דהוי ס"ס כו' ומיישב ד' הט"ז כו' וגם צירף לסניף ד' הגאונים הנ"ל שהביא ד' הב"י דלא אמרו בן ח' אלא לענין קרבן אבל לאכילה אפי' בן יומא מותר כו' וגם הביא ד' התשב"ץ בחוט המשולש ח"א סי' ב' שמבואר להדיא כהט"ז דהוי ס"ס ופ' דבס' בן ח' מותר כו' וגם כ' להתיר עפ"י סי' דגדלות והשיג על התשב"ץ סי' י"ז שכ' דסי' גדלות לא הוי סי' ודחה ראי' התב"ש שהביא ממנחות דאמרי' דאיכא בן שנה דמיחזי כבן שתים והאריך בזה ופ' כן ובאמת מבואר להדיא בד' המאירי הנ"ל כהט"ז דהוי ס"ס ועי' ברביד הזהב פ' אמור ד"ה מיום השמיני מ"ש בזה ועי"ש עוד ברשמי שאלה סי' י"ג בד' הגאון רע"א שם מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריך בזה וכ' נמי דמהני סי' דגדלות והשיג על התב"ש הנ"ל ובסי' י"ד שם מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים שם שכ' נמי דסי' גדלות עפ"י אומד הדעת שהוא בירור גמור אפשר להקל כו' והשיג על התב"ש הנ"ל ועי' בש"ע מהרב ר' שניאור זלמן בתשובות שבסוף הס' סי' י"א מ"ש ע"ד התב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בחידושי רע"א שהביא נמי ד' התשב"ץ הנ"ל והביא ד' הבאר היטב מהגאב"ד דבערלין שהביא גמי ד' התשב"ץ הנ"ל וסיים דנקטי' מיהת מינה דעכ"פ יש לסמוך שפיר אסי' שהביא הכנה"ג וכן מה שהביא הפר"ת בשם הריק"ש עכ"ד ועי' בדעת חכמים שם בתשובת הגאב"ד דפיעטרקוב שפ' נמי דמהני סי' דשינים וקרנים בצירוף עכו"ם מסלפ"ת והביא נמי ד' המאירי הנ"ל והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד שם סי' ס"ח שכ' דאף בסי' דקרנים לחוד או סי' גדלות לחוד מהני בצירוף מסלפ"ת והאריך בזה וכ"פ בבית שלמה שם והאריך בזה ועכ"פ בסי' דשינים וסי' דקרנים בצירוף מסלפ"ת בודאי נ' דמהני וכן עיקר לדינא ועי' בס' זכרון יעקב סי' ז' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בד"ח סי' ד' שהק' דאף לפ"ד התוס' הנ"ל דלא הוי רק אי' דרבנן היינו אם העכו"ם הביא העגל למכור להישראל כו' אבל אם הישראל הלך לקנות אצל העכו"ם י"ל דהוי חשש דאורייתא דהוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי כו' והאריך בזה והניח בצ"ע ועי' בארץ צבי שם מ"ש והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ולפ"מ שנתבאר דאף אי הוי חשש דאורייתא נמי מהני סי' דשינים וקרנים בצירוף מסלפ"ת ובפרט לפמ"ש לעיל דרוב הפוס' ס"ל דלא הוי כאן רק אי' דרבנן נ' דלא בעינן ז' ימים מעל"ע ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ג' שכ' דבעי' מעל"ע והביא ראי' מהא דפריך בשבת קל"ו א' מימהל היכי מהלינן כו' ועי' בגליון שם מהגאון ר' שמחה אב"ד דק"ק בוברקא שהשיג על הפרמ"ג מהא דאמרי' שם דבאדם שיעורא לצאת מכלל נפל ל' יום וח' ימים בבהמה ושם באדם קיימינן והביא ראי' דלא בעי' מעל"ע מיומא ס"ג ב' גבי טעמא דרבי רחמנא כו' ומד' התוס' בערכין י"ח ב' ד"ה שנתו כו' ועי' בדעת קדושים ס"ק ג' שכ' נמי דהוא טעות גדול כו' ובאמת הפרמ"ג עצמו באו"ח בפתיחה כוללת להל' יו"ט ח"ב פ"א אות י"ז כ' דלא בעי' מעל"ע וכ' במוסגר שם שיש קצת תיבות חסרים בדפוס ועיי"ש עוד בפרמ"ג סי' תצ"ח במשב"ז ס"ק ב' שכ' נמי דלא בעי' מעל"ע וכ' דצריך להגיה בפרמ"ג הנ"ל ומה"ת חיישי' מדפריך מימהל כו' ועי' עוד בתיבת גמא פ' ראה אות א' שכ' הוא בעצמו דלא בעי' מעל"ע וכ' דיש ט"ס בד' הפרמ"ג הנ"ל אך כ' דמד' מהרש"א בביצה ו' א' גבי אפרוח כו' משמע דס"ל דבעי' מעל"ע ועי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' ד' שכ' נמי דהוי טעות המורגש בפרמ"ג הנ"ל כו' וכ' דהפרמ"ג עצמו הרגיש והגיה דבריו כשהדפיס ספרו שנית כו' וכ' דגם בהתחלת הדיבור יש טעות בדפוס כו' ופ' דלא בעי' מעל"ע ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ז' בתשובת בן המחבר שם שהשיג נמי על הפרמ"ג הנ"ל כו' והביא ראי' מד' התוס' דערכין הנ"ל ועוד ראי' וכ' דגם התב"ש ס"ל כן וסיים דהמיקל לא הפסיד כיון דבלא"ה לא הוי רק אי' דרבנן כו' עכ"ד וכ"פ בספרו שיבת ציון סי' כ"ד שם ובבש"א שם דלא בעי' מעל"ע והביא ראי' מנדה ומילה כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר שם מ"ש ליישב ד' הפרמ"ג הנ"ל ומ"ש ליישב קושי' העולם דמאי פריך הגמ' הא לא שהה ספי' הוי מנ"ל דלמא הוי רובא ובממון כבכור אין הולכין אחה"ר אבל באי' כמו במילה סמכי' ארובא כו' ומסיק דמ"מ לא בעי' מעל"ע ועי' בחידושי רע"א ובתשובת רע"א הי' נ"ז שפ' נמי דלא בעי' מעל"ע וכדעת התב"ש ולא כדמשמע מד' הט"ז ס"ק ב' דבעי' מעל"ע והביא ראי' מד' התוס' ערכין הנ"ל ועי' בטוב טו"ד שם סי' ע' ע"א מ"ש ע"ד הפרמ"ג וקושי' העולם הנ"ל והאריך בזה ומסיק להקל בדיעבד דלא בעי' מעל"ע וכ"פ במהדו"ק שלו סי' כ"ה כ"ו דלא בעי' מעל"ע והאריך בזה ועי' בדרך חיים ס"ק ב' שפ' נמי דלא בעי' מעל"ע ועי' באמרי בינה שם שפ' נמי דלא בעי' מעל"ע והביא ראי' מד' המדרש הובא בילקוט פ' אמור בפ' והי' שבעת ימים כו' וכ"כ בזוה"ק כו' והאריך בזה ועי' בד"ח שם סי' ה' מ"ש לדחות ראי' הגאון ר' שמחה הנ"ל מהא דיומא אך מד' התוס' ערכין הנ"ל כ' שהיא ראי' נכונה והאריך בזה ופ' דלא בעי' מעל"ע ועי' בעדות ביהוסף שם שכ' נמי דכיון דלא הוי אלא אי' דרבנן לא בעי' מעל"ע והביא ראי' מד' התוס' ערכין הנ"ל ומד' המדרש פ' אמור הנ"ל ומד' הירושלמי פ"ק דר"ה כו' והאריך הרבה בזה ועי' בס' מנחת הזבח בדיני שחיטה כלל ז' בעשרון אות ג' שהאריך בזה והביא ד' בעל הטורים פ' אמור פ' והי' ז' ימים כו' דמוכח דלא בעי' מעל"ע ופ' כן ועי' באשכול הל' מילה סי' ל"ט בנחל אשכול שם שכ' נמי דלא בעי' מעל"ע והביא ראי' מד' התוס' ערכין הנ"ל ולא ראה ד' הגאון ר' שמחה והנו"ב והגאון רע"א הנ"ל וכ"פ בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ג' דלא בעי' מעל"ע וכ' שהוא דבר פשוט וכעת ראיתי בקהלת יעקב בתשובות שבסוף הס' חיו"ד סי' א' שהביא ראי' דלא בעי' מעל"ע משבת קל"ו א' מהא דעביד להו עגלא תילתא ביומא דשבעה כו' ואמר להו אי אתרחיתו עד לאורתא אכלינן מיני' השתא לא אכלי' מיני' הרי להדיא שתיכף משתחשך הי' מותר אף שמסתמא לא נולד בתחלת הלילה שהרי לא שאלה ע"ז כלל וכן פירש"י בהדיא דמקצת היום ככולו והביא מדרשא דקרא הא לאורתא חזי כו' וע"כ כונתו מ"ש מקצת היום היינו יום לידתו שאיננו יום שלם הרי מבואר להדיא מד' הש"ס ורש"י דא"צ מעל"ע וכמו יום הולדו באדם דלא בעי' מעל"ע במילה כו' ותמה על הנו"ב והגאון רע"א הנ"ל דלמה לא הביאו ד' הגמ' ורש"י שבאו מפורשין בזה דלא בעי' מעל"ע ומגופא דסוגיא דר' אפטורקי רמי כו' משמע הכי דדייק הא לילה חזי ואי נימא דז' ימים הכונה מעל"ע א"כ ביום השמיני ג"כ הכונה מתחלת מעל"ע השמיני ולא סתרי אהדדי כלל כו' א"ו משמע מרומיא דר' אפטוריקו דלילה מפסיק בין הז' ימים שכלים בסוף ז' ימים ללידתו אף שנולד באמצע היום ובין יום הח' שראוי להקרבה כו' והאריך בזה ומסיק דנ' פשוט לדינא דלא בעי' מעל"ע יעוש"ה וכן עיקר לדינא דלא בעי' מעל"ע אך הד"ח שם כ' דזה דוקא במצטרפין יום הלידה ליום שלם אבל אם נולד בלילה לכ"ע בעי' ז' ימים שלימים וביום השביעי אסור לשחוט עד הלילה כו' וכן מבואר בנו"ב שם וכ' דמורה אחד הורה בעגל שנולד בליל שבת ונשחט ביום ו' עש"ק שמותר לאכול וכ' דטעה כו' דלא התירו רק להצטרף רק היום הלידה כו' אבל אם נולד בלילה אסור הבשר באמצע יום ז' עכ"ד ועי' במנחת הזבח שם בקומץ אות ב' ובעשרון אות ד' שפ' נמי כן ועי' בארץ צבי שם סי' ט' שהביא ד' המנחת הזבח והאריך בזה ופ' כן ולא הביאו הד"ח הנ"ל שפ' כן וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בד"ת סי' ד' מ"ש לענין אם תרי או' שהוא בר ת' ימים וב' או' שאינו בר ח' ימים כו' ועי' באמרי בינה שם מה שהשיג עליו ומה שהשיג על החידושי רע"א שהביא מד' תשובת הרא"ש לענין תרי ותרי המכחישין זא"ז אם חי הולד ל' יום כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בחידושי רע"א מ"ש לענין ע"א נגד ע"א והאריך בזה ומסיק דעא"נ ומה דתליא בהכחשת עדים אם באו בב"א הוי עדות מוכחשת וכמאן דליתנהו דמי ואם בא ע"א המתיר תחלה הוא כב' ואין דבריו של א' במקום ב' וכדאיתא לקמן סי' ל"ט לענין סרכות הריאה כו' ואף לדעת הריטב"א הובא בש"ך סי' קכ"ז דס"ל דבאי' עא"נ ול"צ להיות כב' ל"א דהוי כב' מ"מ הא בסי' ל"ט פ' בפשיטות דגם באי' הוי כב' ועכ"פ מידי ספי' דרבוותא לא נפקא אם הוי כב' וממילא בדרבנן אזלי' לקולא כו' עכ"ד ובאמת מבואר להדיא בבעה"ע שם דבעד נגד עד אזלי' לחומרא ואף אם באו בזה אח"ז שכ' וז"ל ומסתברא דוקא דליכא סהדי אחרינא דקמכחיש לי' אבל אי איכא סהדי אחרינא דמכחיש לי' לאסור הא אתחזק אי' בע"א והו"ל ספי' איסורא והא דאמרי' כ"מ שהאמינה תורה. ע"א הרי כאן שנים במקום דאתחזק אי' הוא אבל ע"א דנאמן באיסורין לא האמינוהו אלא משום דליכא חזקה ומש"ה סמכי' עליו לאיסורא ולהתירא עכ"ל וכונתו דדוקא במקום דאתחזק אי' ואפי"ה האמינוהו כגון בע"א או' מת בעלה דמדינא, א"נ דהוי אתחזק אי' וכיון שהאמינוהו הו"ל כתרי ואין דבריו של א' במקום שנים אבל ע"א היכא דלא אתחזק אי' הא דנאמן לא משום דהוי כב' לכן כשבא ע"א להכחישו הו"ל כחד לגבי חד והיינו דס"ל כדעת הריטב"א הנ"ל ומ"מ אין סתירה מדבריו לד' חידושי רע"א הנ"ל דהבעה"ע אזיל לשיטתי' דס"ל דהוי אי' דאורייתא וגם ס"ל כדעת הריטב"א הנ"ל ומש"ה ס"ל דאזלי' לחומרא אבל החידושי רע"א ס"ל כהפוס' הנ"ל דלא הוי רק אי' דרבנן ובדעת הריטב"א הנ"ל כ' דהוי ספי' דרבוותא אם הוי כב' ומש"ה פ' דאזלי' לקולא ועי' ביד יהודא ס"ק י"א מ"ש בד' בעה"ע הנ"ל והאריך בזה ופ' נמי דאזלי' לקולא וכהחידושי רע"א הנ"ל ועי' בדעת קדושים ס"ק ה' מ"ש לענין עד נגד עד אם יש לסמוך על הסי' הנ"ל משום דהו"ל אתחזק ואיקבע תשש אי' כו' ועי' בגידולי הקדש שם ס"ק ה' מ"ש על הדעת קדושים והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' מ"ש לענין תרי ותרי נגד הסי' ומ"ש שם עוד ובספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין עא"נ באיסורין מ"ש לענין עד נגד עד אי אמרי' דלאו כלום הוא או אמרי' דהוי ספי' והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בס' אבן שתי' חיו"ד סי' כ"ז מ"ש לענין אם עא"נ נגד הסי' הנ"ל והביא ד' הפרמ"ג בסוף הס' בדיני סימנים דס"ל דע"א א"נ אף נגד סי' אמצעי והשיג עליו והביא ראי' דעא"נ נגד הסי' הנ"ל והאריך בזה ופ' כן ועי"ש עוד מסי' כ"ח עד סי' ל"ד ובראשי בשמים שם מ"ש והאריכו ועי"ש עוד בערוגות הבושם ס"ק ד' מ"ש להקל לענין אם נתערב עגל אחת שלא נודע שהיא בר ת' ימים בין שאר עגלות שנודע שהם בני ח' ימים כו' והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י"ב שכ' נמי להקל בזה ומ"ש להשיג על הלב"ש בחידושי דינים דין ב' ודין י"ב והאריך בזה ומ"ש על הראש אפרים סי' ב' ג' והאריך בזה יעוש"ה ועי' במהרש"א ביצה ו' א' ד"ה וכי שכ' דעגל שנולד קודם יו"ט ויום ח' שלה הוא ביו"ט דאסור משום דלא הוי חזי ביהש"מ אפי' לכלבים עכ"ד וכ"כ הבינה לעתים בסי' תצ"ח כהמהרש"א ועי' בצל"ח שם שהשיג עליו דהא דלא חזי מאתמול הוא רק מטעם ס' נפל ועכשיו שהגיע יום ח' נודע למפרע שמותרת היתה גם אתמול כו' והאריך בזה ופ' להקל וכ"כ בשמחת יו"ט שם ובספרו משיבת נפש סי' ט"ו להקל בזה ועי' בדרך חיים ס"ק ג' מה שהשיג על הצל"ח אך דחה ד' המהרש"א הנ"ל מטעם אחר לפ"ד התב"ש שכ' דהלכה כרשב"ג לכתחלה או מדרבנן לבד א"כ י"ל דאין כאן מוקצה משום ביהש"מ עכ"ד ועי' בבגדי כהונה חיו"ד סי' א' שדחה נמי כן ד' המהרש"א הנ"ל דכיון דלא הוי כאן בס' נפל רק אי' דרבנן וכיון דביהש"מ לא הוי מוקצה רק מחמת אי' דרבנן ל"א מגו דאתקצאי ביהש"מ אתקצאי לכולי יומא כו' והאריך בזה ועי' בארץ צבי שם סי' ט' שכ' נמי כן ליישב קושי' המהרש"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע באו"ת סי' תצ"ה ס"ק ו' וסי' תצ"ח ס"ק ח' שס"ל דלא כמהרש"א הנ"ל ועי' בס' תמד משה שם סי' תצ"ח ס"ק פ' שפ' ג"כ דמותר לשחוט ביו"ט עגל שכלה ת' ימים שלה ביו"ט דלא כמהרש"א וכן משמע מד' הקהלת יעקב מהגאון מליסא שם סי' תצ"ח ס"ק ה' ועי' בפרמ"ג שם בפתיחה כוללת שכ' נמי דאם כלה יום הז' ביהש"מ מוקצה לשעבר לא אסרי' אם נימא דלא הוי רק אי' דרבנן והביא ד' מהרש"א הנ"ל אך מד' הפרמ"ג סי' תצ"ח במשב"ז ס"ק ב' משמע דס"ל כהמהרש"א הנ"ל ועי' בדעת חכמים שם סי' י"א וי"ב בתשובת הגאון ר' שלמה קלוגר מ"ש והאריכו בזה וכיון דנתבאר לעיל דלא הוי כאן רק אי' דרבנן א"כ עגל שנולד ביו"ט ויום ח' שלה ביו"ט דמותר כיון דלא הי' ביהש"מ מוקצה רק מחמת אי' דרבנן ל"א מגו דאתקצאי לביהש"מ אתקצאי לכולי יומא וכהאחרונים הנ"ל וכן עיקר לדינא ועי' בתשובת ר' חיים כהן סי' ו' מ"ש והאריך בזה ועי' במקמ"ח ובספרו תשובת מהרי"מ סי' ו' מ"ש ע"ד הט"ז ס"ק ג' והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה