יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות מליחה · סימן עו
סעיף א
א שהאש שואב. עי' ש"ך ס"ק ב' שתמה על הדרישה דהא הרא"ש אפי' מה שנשאר בתוכו קא' דלא הוי כפי' וכ' דבאמת יש לתרץ דש"ה דלא חשיב פי' כיון דלא פי' מחיים ממקום למקום עכ"ד ועי' במקום שמואל שהשיג עליו וכ' דאגב חורפי' לא עי' בד' התוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין שמבואר להדיא דמה שנשאר בתוכו אף שאין האש שואבו לא מקרי פי' ממל"מ כיון שלא יצא מצד זה להצד שכנגדו וכן הוא כונת הרא"ש והיינו כהדרישה ועל מ"ש השיך דש"ה דלא חשיב פי' כיון דלא פי' מחיים השיג עליו דבהדיא מוכח מד' התוס' שם דאין חילוק בין אם פי' מחיים ממל"מ או לאחר מיתה שהרי כ' שם דלא מקרי פי' אלא עד שיפרש לחוץ ולא קא' דלא מקרי פי' כיון דלא פי' מחיים וכ' דכן מוכח להדיא לעיל סי' ס"ט סעי' י"ד בהג"ה כו' די"א אפי' מה שחוץ לציר מטעם כיון דפי' ממל"מ הדם שבתוכו הרי דאפי' לאחר מיתה שייך פי' ממל"מ ואף שהרא"ש ס"ל באמת שם להתיר מה שחוץ לציר ולא ס"ל הטעם משום שפי' ממל"מ היינו מטעם שכ' שם דמי הוא הנביא שהגיד שפי' ממל"מ כו' אבל אי הוי ידעי' בודאי שפי' ממל"מ גם הרא"ש אוסר אף שלא פי' מחיים ממל"מ וכן מוכח ממ"ש בהג"ה סי' ס"ט סעי' י"א גבי בשר שנתבשל בלא מליחה כו' דאין חילוק בין אם פי' מחיים ממל"מ או לא דלא כהש"ך ומ"ש הדרישה דשאני התם שמחיים כו' אורתא דמלתא נקט דבמחיים איירי והביא ד' הרא"ש בתשובה שהובא בב"י לעיל סי' ס"ז דמבואר להדיא כדבריו כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' ביד יהודא סי' ס"ז ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה:
סעיף ב
ב בהג"ה צריך הדחה עי' ש"ך ס"ק ט"ו מה שהשיג על הרש"ל דאיך מלאו לבו לחלוק על הגדולים כו' בפרט להקל ועי' במקום. שמואל מה שהשיג על הש"ך ומיישב ד' הרש"ל והאריך בזה ופ' דא"צ הדחה ג"פ אלא בפ"א סגי יעוש"ה:
סעיף ד
ג שמא יחזור. עי' חו"ד ס"ק א' שכ' דאם הונח בשר שלא נמלח אצל תנור תם דמותר לצלי ואסור בבשול כו' ומ"ש לענין לצלות במקום דאם ישפוך מים לא יצא מיד כו' ועי' ביד יהודא ס"ק י"א ולעיל סי' ס"ח מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה יעוש"ה ועי' עוד בחו"ד ס"ק ב' מה שהביא ד' הפרמ"ג לקמן סי' ק"ה במשב"ז ס"ק ט"ז כו' ומ"ש עליו ועי' ביד יהודא ס"ק י"ב מ"ש ע"ד החו"ד והפרמ"ג והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ד לרוב ב"א. עי' בעה"ב ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ולבסוף כ' דנהי דאין אי' חע"א מ"מ איכא ב' איסורים וכדאמרי' ביבמות ל"ג ב' נפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים עכ"ד ועי' לקמן סי' רל"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה: