יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות מליחה · סימן עה
סעיף א
א אין מחזיקין כו'. עי' פלתי ס"ק א' שהק' על התוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין דהק' דהא לא מצי לבשולי או לצלותו או למולחו והוכיחו מזה דמותר לאכול באומצא בלא מליחה כלל ודלמא רוצה לאכול בני מעים והם א"צ מליחה כלל דאין בהם דם והוצרך הגמ' לאסור משום מוקצה וכ' ליישב דאין ברור לנו שאין בו דם דכמה פעמים נמצא בהם דם כו' רק ס' ומ"מ מותר דלאחר מליחה וצלי' הא דם שבשלו דרבנן וספי' דרבנן להקל כו' ואי שרוצה לאכול באומצא פשיטא דלית כאן חשש דדם אברים שלא פי' מותר כו' אבל א"א דם אברים שלא פי' אסור א"כ אסור לאכול בנמע"י כו' דבעודנו תי הוי ספי' דאורייתא ושפיר דייקי התוס' דמותר לאכול באומצא דאל"כ ל"ל משום מוקצה עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' זו כיון דא"א לבשלה א"כ לא נתבטל מעט דם שבתוך בנמע"י ולפי ס"ד דדם אברים שלא פי' אסור א"כ אין טעם להתיר בנמע"י בלא מליחה לאוכלן חי כיון דיש בהם מעט דם איך יאכל כיון דדם שבו אסור וכ' בזה ליישב ד' הרמב"ם שפ' דבשר חי צריך מליחה דלא תקשי עליו מהא דאסורה ליומא כו' ומ"ש בד' הגמ' ביצה כ"ה גבי בהמה מסוכנת כו' והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ להמעי' בד' התוס' שם שכ' וז"ל וא"ת והא אינו יכול למולחה בשבת כו' א"נ בלא מליחה נמי שריא באומצא אע"ג דאיכא לאו בדם הנמצא באברים כו' ה"מ היכא דפי' לחוך אבל כ"ז שלא פי' מותר כדמוכח בפ' כל הבשר קי"א ב' שהי' אוכלין כבד עד שלא נפלט דמו דחלט לי' בחלא ואיהו שרי וחלי' דאי חלי' אסור איהו נמי אסור דכי היכי דפליט הדר בלע ואמר נמי התם ככר שחתך עלי' בשר אסור לאוכלה אבל הבשר עצמו מותר ובפ' מפנין קכ"ח א' גבי בשר תפל אסור לטלטלה אמרי' דבר אווזא שרי משום דחזי לאומצא ולקמן בשמעתין אמר השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא עכ"ל הרי שהוכיחו התוס' ממקומות אחרים דדם האברים שלא פי' מותר ולא מהא דאסורה ליומא וס"ל דלכך קא' הגמ' משום מוקצה ולא קא' משום שא"י למולחה בשבת דכיון דדם אברים שלא פי' מותר יכול לאכלו באומצא בלא מליחה זהו כונת התוס' ולפ"ז לק"מ קושי' הפלתי הנ"ל דכיון דמוכת דדם אברים שלא פי' מותר א"כ אצ"ל דיכול לאכול בנמע"י בלא מליחה דהא יכול לאכול כל בשר בהמה באומצא בלא מליחה וכן ראיתי בבית יהודא שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל ואח"כ הביא בשם ס' אחד שנמשך אחר ד' הפלתי הנ"ל שהוא ס' אם יש דם בבנמע"י ולכך כ' דאם נתבשל בלא מליחה יש לאסור אף דדם שבשלו דרבנן וסד"ר לקולא משום דהוי ס' חסרון ידיעה והביא ראי' מד' המנח"י כלל א' כו' והשיג עליו דהא מבואר בכל הפוס' בלי שום חולק דלכתחלה יש למולחה אבל בדיעבד אם נתבשלו בלא מליחה הבנמע"י אין לאסור וכ' דמה שנמשך אחר הפלתי הנה הפלתי הראה מקום להר"ן פ' כל הבשר דס"ל כן וראיתי בר"ן שם שכ' שמתוך שדמן מועט א"צ מליחה לפי שאותו דם המועט שבהם אינו פורש מהם בבשול והוי דם האברים שלא פי' ושרי כו' אבל לא כ' שם אם יש בהם דם רק כ' שיש בהם ודאי דם מועט ואינו פורש אף בבשול ושרי ובדיעבד אם נתבשלו בלא מליחה מותר לכל הפוס' רק לכתחלה צריך למולחה כו' עכ"ד ובאמת באו"ז הל' מליחה סי' תע"ז הביא מתחלה ראי' מהא דאסורה ליומא הנ"ל דמותר לאכול באומצא בלא מליחה ואח"כ דחה ראי' זו וכ' וז"ל דאיכא למימר בעבר ומלחה או שמלת עכו"ם או בהדורא דכנתא מעיא וכרכשא דאין בהם דם עכ"ל הרי להדיא שכ' לדחות ראי' הנ"ל די"ל דמיירי בבנמע"י ועי' ביד יהודא ס"ק א' שהביא ד' האו"ז הנ"ל והשיג על החו"ד ס"ק ג' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהאריך לענין חלחולת וכ' דלכתחלה צריך למלוח חלחולת גם מבפנים אך העולם לא נהגו כן וראוי להחמיר לעצמו למלוח גם מבפנים כו' והמחמיר תע"ב עכ"ד ועי"ש עוד בס"ק ב' ובתוי"ק ס"ק א' ב' ובמקמ"ח ובמקום שמואל בחידושי דינים וביד יהודא ס"ק ו' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: