יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות מליחה
סימן סט
סעיף א
א צריך להדיח כו'. הנה דעת רש"י בחולין ק"ט א' דיה הלב דדם שבשלו אסור מה"ת שכ' וז"ל אינו עובר עליו להיות בכרת ובמס' כריתות כ"ב מוקי לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בבהמה חיוב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו עכ"ל הרי דס"ל דאסור מדאורייתא והתוס' שם ד"ה הלב הק' על רש"י וז"ל דא"א לומר כן דבהדיא אמרי' בהקומץ רבה כ"א דדם שבשלו אינו עובר עליו אם אכלו והא דמוקי לה בפ' דם שחי' כ"ב בלב עוף משום דבכ"ע קתני מתני' דאינו עובר עליו בין חי בין מבושל עכ"ל ועי' בב"י לקמן סי' פ"ז שכ' ליישב ו' רש"י דס"ל דההיא דהקומץ רבה אתיא דלא כהלכתא ובאמת זהו דוחק דלמה דחה ההיא דהקומץ רבה מהל' ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' ליישב דרש"י אזיל לשיטתי' בהקומץ שם דר"ל דלפי המסקנא דאמרי' דלמא כאן בחטאת החיצונות כאן בחטאת הפנימית כו' דקאי על דם שבשלו הרי דאפי' בקדשים בחטאת החיצונות חייב עליו וכ"ש בתולין ופשיטא לרבא דאסיק דאפי' בחטאת הפנימית חייב דכ"ש בתולין ולפי המסקנא זו נדחה הך מימרא דזעירי דדם שבשלו ושמלחו א"ע עליו ומש"ה ס"ל לרש"י דדם שבשלו עובר עליו אבל התוס' אזלי לשיטתייהו שם דדחו ד' רש"י והק' עליו דדוחק לומר דלהמסקנא יהי' נדחה הך מימרא דזעירי לכן פי' הסוגיא בענין אחר דקאי אהקפה בחמה ומש"ה שפיר מקשים התוס' בחולין הנ"ל על רש"י כו' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בתולין שם ובבינת אדם שער או"ה סי' ל"ח שכ' נמי כן ליישב קושי' התוס' הנ"ל והאריכו בזה וכבר הקדימו בזה הרלב"ח בתשובה סי' קכ"א וכן משמע בסמ"ג מצות ל"ת סי' קל"ז ליישב כן ד' רש"י הנ"ל שכ' וז"ל שנינו בפ' כ"ה הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו א"ע עליו וגרסי' בפ' דם שחי' אמר ר"ז א"ר ל"ש אלא בלב עוף שאין בו כזית אבל בלב בהמה הואיל ויש בדמו כזית ענוש כרת ופירש"י שענוש כרת אף לאחר בשולו ור"ל שאינו סובר כאותו אמורא שאמר בהקומץ רבה דם שבשלו א"ע עליו שנא' כי בדם הנפש הוא יכפר לא חייב הכתוב אלא בדם הראוי לכפרה וזהו הואיל וקרוש ע"י בשולו אינו ראוי לכפרה לכל הפחות בחטאת הפנימית שנא' וטבל והזה ומתוך שקרוש הוא אינו ראוי לטבילה והזאה אלא סבר רב כאותו אמורא שאמר שחייב על דם שבשלו הואיל וראוי לכפרה בחטאת החיצונות שנא' ולקח ונתן והאי בר נתינה ולקיחה הוא עכ"ל הרי דס"ל נמי כן ליישב ד' רש"י הנ"ל ולא הביאו הפלתי והחוסן ישועות והב"א הנ"ל ד' הסמ"ג והרלב"ח הנ"ל ועי' במקמ"ח בפתיחה שהביא ד' הסמ"ג הנ"ל ומ"ש עליו והאריך בזה ועי' בבשמים ראש סי' ליד בכסא דהרסנא שם ובתשובות הרי"מ חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' ברש"י חולין ק"כ א' ד"ה הקפה שכ' וז"ל הקרישו ע"ג האור עכ"ל והיינו דאזיל לשיטתי' דס"ל להל' דדם שבשלו עובר עליו והתוס' שם כ' וז"ל בהקפה בחמה מיירי אבל באור לא דדם שבשלו א"ע עליו עכ"ל והיינו כמ"ש בחולין ק"ט הנ"ל ובד' הרמב"ם עי' במ"מ פ"ו מהל' מכ"א הל' ו' שכ' דלא נתבאר זה בד' הרמב"ם איך דעתו אך הלח"מ שם כ' דמדלא כ' הרמב"ם אבל אם הי' לב בהמה חיוב כרת אם אכלו קודם בשול מוכח דס"ל דאפי' על דם בשול חייב והעד שלא כ' בשום מקום בספרו המימרא דהקומץ רבה דם שבשלו אינו חיוב כרת משמע דס"ל דאינו הל' ותימה על ה"ה איך כ' שלא נתבאר בד' הרמב"ם עכ"ד ובאמת י"ל דכונת ה"ה שכ' ולא נתבאר זה בו' רבינו היינו שלא נתבאר מדבריו לחלק בכך אלא משמע מדבריו דאפי' בשלו חייב וכן ראיתי בארוך מש"ך לקמן סי' ע"ב שכ' דיש לפרש כן ד' ה"ה הנ"ל וא"כ אין כאן תימה על ה"ה ועי' בפרמ"ג מ"ש ע"ד ה"ה הנ"ל ועי' בב"י לקמן סי' פ"ז שכ' נמי דס"ל להרמב"ם דדם שבשלו עובר עליו והוכיח כן מד' הרמב"ם פ"ט שם הל' ו' שכ' וז"ל וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבשל דם בחלב דפטור ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח עכ"ל משמע דאינו לוקה משום בב"ח אבל לוקה משום דם אף שבשלו כו' עכ"ד וכ"כ הפרישה שם והש"ך שם ס"ק ט"ו והארוך מש"ך בסי' ע"ב שם והפר"ת ס"ק א' והישוי"ע לעיל סי' ס"ז ס"ק א' כהב"י והיינו כהלח"מ הנ"ל בדעת הרמב"ם דס"ל דדם שבשלו עובר עליו וכשיטת רש"י הנ"ל ועי' ב"ח בקו"א ופרמ"ג בפתיחה ובעה"ב ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה וראיתי בנחל איתן הל' מכ"א שם שהק' על המ"מ הנ"ל מד' הרמב"ם דפ"ט הנ"ל ולפמ"ש בכונת המ"מ הנ"ל לק"מ ועי' בנקוה"כ שם מ"ש ע"ד הרמב"ם ורש"י הנ"ל ועי' ביד אברהם סי' פ"ז שכ' טעם לד' רש"י והרמב"ם הנ"ל דמש"ה דחו לסוגיא דמנחות מהל' משום שסמכו עצמם אברייתא דחולין ק"כ א' הקפה את הדם ואכלו או שהמחה אח החלב וגמעו חייב וס"ל דהיינו הקפה באור דומיא דחלב דודאי איירי שהמחה באור דאי בתמה חי הוא ופטור כדאמרי' בפסחים כ"ד דאוכל חלב חי פטור והתוס' שם הרגישו בזה ונדחקו לומר דלצדדין קתני הקפה את הדם בחמה והמחה החלב באור אבל רש"י והרמב"ם לא ניחא להו לפרש כן אלא ס"ל דהקפה את הדם קאי נמי אאור עכ"ד וכ"כ נמי בספרו נחל איתן שם וכבר קדמו בזה בהגהות מנחת אהרן בסי' ע"ב שם ובנר תמיד כריתות כ"ב א' והאריכו בזה ולא ראה היד אברהם הנ"ל ד' המנחת אהרן והנר תמיד שכבר הקדימו בזה ועוד כ' הנר תמיד שם דמש"ה פ' רש"י והרמב"ם הנ"ל דדם שבשלו אסור מדאורייתא כיון דסתמא דתלמודא קא' בתולין קי"א א' כבדא עילוי בשרא אסור דם דאורייתא מש"ה פ' כסתמא דתלמודא והביא כן בשם הבית יעקב סי' קע"א והאריך בזה וכן הוא דעת הבשמים ראש סי' ל"ד שם דדם שבשלו אסור מדאורייתא שכ' שם לדחות דעת ר"ת שס"ל דדם שבשלו או שמלחו דרבנן וז"ל דע לך שהסוגיא שם לדעתי הוא להיפך מדבריו דלמסקנא אפי' דם חמור שקרש חייב עליו גם סוגיא דפ' העור והרוטב על ההיא דהקפה ואכלו לא משמע כדבריו כלל וכן בפ' כ"ה גבי דם שבשלו מבואר שהוא אסור דבר תורה וכן במשנה חומר בחלב מבדם לא אמר מן הבשול וכן כל תקנת מליחה לא תקנוה אלא בשביל אי' דרבנן לפי דעתו ועוד מקומות רבים מורים בהיפך וידעתי שיש לדחוק לקיים שיטתו אבל חלילה לסמוך עליו באי' כרת ואפי' היתה שיטתו יותר ברורה בתלמוד כ"ז שהיינו יכולים לאמץ אי' זה שהזהירה התורה עליו הרבה כו' לא הייתי סומך כלל להתיר עפ"י ראי' או ראיות הנראות בתחלה עכ"ל וכונת דבריו מ"ש דבפ' העור והרוטב לא משמע כדבריו היינו כמ"ש הגהות מנחת אהרן והנר תמיד הנ"ל דלר"ת צ"ל דלצדדין קתני אבל לרש"י והרמב"ם אצ"ל דלצדדין קתני ומ"ש דכן מבואר בפ' כ"ה שהוא אסור ד"ח כונתו מהא דקא' הגמ' קי"א א' הנ"ל דם דאורייתא וכמ"ש הבית יעקב והנר תמיד הנ"ל ועי' בכסא דהרסנא שם שכ' דלא ידעתי לכונו ד' הבשמים ראש מ"ש דמבואר בפ' כ"ה כו' אבל הדבר ברור דכונתו על הא לא הגמ' הנ"ל דם דאורייתא וכמ"ש הב"י והנ"ת הנ"ל ומ"ש להוכיח מהא דחומר בחלב מבדם כ"כ נמי בחידושי הר"ן בחולין ק"כ א' להוכיח כן מהא דחומר בחלב מבדם דדם שבשלו אסור מדאורייתא ועי' בראש יוסף שם קי"ז א' שהק' דאמאי לא קתני חומר בחלב מבדם דחלב שבשלו עובר עליו ודם שבשלו א"ע עליו ולא ראה ד' החידושי הר"ן והבשמים ראש הנ"ל שכבר הקדימו בזה והוכיחו מזה דדם שבשלו אסור מדאורייתא אבל באמת אין זה הוכחה וכמ"ש העה"ב בפתיחה אות ה' די"ל דדם שבשלו ושמלחו הוי שלא כדה"נ כמו באוכל חלב חי כו' לכך אין אי' תורה שלא כדה"נ ולפ"ז לפמ"ש הרש"ל והר"י בן לב דלר"ש דס"ל כ"ש למכות ה"ה שלא כדה"נ כו' א"כ גם שבשלו ושמלחו אסור מה"ח כו' וא"כ י"ל דבפלוגתא לא קמיירי דלר"ש גם דם שבשלו מה"ת וא"כ לדידן דשלא כדה"נ לא הוי רק אי' מדרבנן כו' א"כ י"ל דאסור רק מדרבנן ומיישב בזה נמי קושי' הראש יוסף שם שהק' עוד דאמאי לא קתני חומר בדם. מבחלב דאוכל תלב חי פטור דלק"מ דלר"ש גם חלב חי אסור והאריך בזה ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' נ"ג שכ' נמי כעין זה לדחות ראי' חידושי הר"ן הנ"ל דזעירי הוכיח ממתני' דחולין ק"ט דס"ל דדם שבשלו דרבנן מדתני א"ע ניחא דלא קחשיב חומר בחלב מבדם משום דתליא בתנאי ונקיט מה שהוא אליבא דכ"ע והביא דכעין זה כ' הר"ן סוף ע"ז במתני' דאלו אסורין כו' והאריך בזה ועי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' ז' מ"ש ליישב קושי' הראש יוסף הנ"ל אבל מהא דפ' העור והרוטב ומפ' כ"ה שפיר מוכח דדם שבשלו אסור מדאורייתא וכמ"ש הבשמים ראש הנ"ל וכן משמע מד' הרי"ף דס"ל דדם שבשלו אסור מדאורייתא שהביא בחולין ק"י ההיא דרב בכריתות כ"ב א' דאוקי ההיא משנה דלב קורעו בלב עוף אבל בלב בהמה חייב כרת ולענין מה הביא מימרא זו שהרי לענין דינא אין נפ"מ שאפי' בלב עוף נמי איסורא איכא א"ו להורות בא דאפי' אחר בשול נמי אסור מדאורייתא וכדמשמע פשטא דלשנא דרב דקאי אמתני' דמיירי לקדירה ובבשול דומיא דכחל דמוקי הגמ' דמיירי בקדירה וכ"כ בפלתי ובחוסן ישועות שם דדעת הרי"ף דדם שבשלו אסור מדאורייתא וכמ"ש ועי' ברשב"א חולין קי"א א' ובמשמרת הבית שהביא איכא מ"ד דההיא דוקא בקדשים אבל בחולין דם שבשלו עובר עליו וחולין מקדשים לא גמרי' אפי' להקל ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הרשב"א אלו והאריך בזה ועוד הביא הרשב"א ד' הבעה"ע בשם איכא מ"ד דדוקא מיעבר הוא דלא עבר אבל אי' איכא מידי דהוי אחצי שיעור לר"י דקי"ל כותי' דאסור מדאורייתא אבל דעת התוס' בחולין ק"ט הנ"ל וקי"א א' ד"ה דם דדם שבשלו ושמלחו אינו אסור מדאורייתא וכן הוא דעת הרא"ה בבדה"ב בית ד' שער א' ובבית ג' שער ג' דדם שבשלו ושמלחו אינו אסור מדאורייתא ועי' במשמה"ב שם וכן הוא דעת הר"ן בחולין קי"א א' ד"ה לא שנו דדם שבשלו א"ע עליו ובאמת הר"ן סותר ד"ע דבחולין ק"כ הנ"ל ס"ל כרש"י והרמב"ם הנ"ל דדם שבשלו עיבר עליו ואין החידושי הר"ן ת"י וכן משמע דעת הרא"ש בפ' כ"ה סי' כ"ז וסי' ל"ז דדם שבשלו אינו אסור מדאורייתא וכ"כ הפר"ח ס"ק א' וכן הוא דעת הרא"ש ועי' בפלתי ובכסא דהרסנא שם ובב"א שם מ"ש בדעת הרא"ש וכ"כ הש"ך בסי' פ"ז שם והט"ז לקמן ס"ק כ"ד והפר"ח שם דדם שבשלו ושמלחו אינו אסור מדאורייתא וכ"כ הד"מ לקמן ס"ק י"ט והב"י ומהרש"ל הובא בט"ז שם ס"ק כ"ד דדם שבשלו ושמלחו אינו אסור מדאורייתא וכן מד' הרמ"א לקמן סעי' י' וכמ"ש הט"ז שם והביאורי הגר"א שם ס"ק כ"ד וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בפלתי מה שהביא ראי' לרש"י הנ"ל מהא דילפי' בפסחים טעכ"ע מגעולי מדין כו' ועי' בערוגות הבושם שם מה שדחה ראי' זו והאריך בזה ועוד הביא ראי' הפלתי שם לדעת רש"י מחולין קי"ג ב' דקא' דם נמי לאו גדי הוא כו' ועי' בלב ארי' שם מ"ש ע"ד הפלתי והאריך בזה ועי"ש עוד בכתב סופר שהביא קושי' בשם אביו הגאון חתם סיפר על הפוס' דס"ל דדם שבשלו דרבנן מהא דקא' הש"ס ר"פ כיצד צולין לימא מסייע דכבולעו כך פולטו דתנן כרעיו ובני מעיו בתוכו ואי דם שבשלו דרבנן ליכא מסיוע דמשום אי' דרבנן לא מבטלי' מצוה דאורייתא לתת בתוכו ע"כ קושי' וכ' הוא ליישב דשם אזיל אליבא דאביי דל"ל כבולעו כ"פ וחולק על רבה וע"ז אמר לימא מסייע לרבה וקשי' על אביי והא אביי הק' במנחות על מאן דס"ל דם שבשלו דרבנן מהקפה נ' דס"ל דאורייתא הוא ולשיטתו שפיר קא' לימא מסייע לי' עכ"ד ועי' בס' דברי יוסף סי' תנ"ג מ"ש לישב קושי' זו דס"ל דהעמידו דבריהם בפסח אפי' במקום כרת אם חל ע"פ בשבת נדחה טמא שחל שביעי שלו משום הזאה והזאה רק שבות מדבריהם מכ"ש לתלות הקרב וכרעים בקרב הפסח שלא בטל מעשות הפסח שי"ב כרת רק למצוה בעלמא פשיטא שי"ל דהעמידו דבריהם כו' עכ"ד ועי' בר"ן חולין קי"ג א' גבי השובר מפרקתה כו' שהק' על גירסת רש"י שם וז"ל ולא נהירא דאם איתא דאין לו תקנה כי היכי דאמר וגוזל את הבריות הל"ל מאכיל דם את הבריות דחמיר טפי א"ו דלצלי א"נ לקדירה שרי ולאומצא בלחוד קמבעיא להו והלכך לא נקיט משום דמאכיל דם דאומצא לא שכיח עכ"ל ועי' במעדני יו"ט שם סי' נ' אות ק' שכ' ליישב קושי' הר"ן דלרש"י נמי ניחא דלא קתני איסורא למיכל הדם דאדרבה גוזל את הבריות חמירא דהרי דם שמלחו או שבשלו א"ע עליו ולית בי' אלא אי' מדרבנן עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהר"ן שפיר הק' לשיטת רש"י הנ"ל דס"ל דם שבשלו אסור מדאורייתא וכן הק' בדברי יוסף שם על המעדני יו"ט וכ' להוכיח מזה דדם שבשלו דרבנן דרוב הפוס' ס"ל כגי' רש"י א"כ קשה קושי' הר"ן וצ"ל כמ"ש המעדני יו"ט וא"כ מוכח דדם שבשלו דרבנן עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ו שכ' להוכיח מד' הגמ' בכורות ו' ב' דקא' מדאסר רחמנא בב"ח מכלל דחלב לחוד שרי כו' כהרמב"ם הנ"ל דדם שבשלו אסור מדאורייתא והאריך בזה ועי' בכתב סופר שם מ"ש לדחות ראי' זו והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד במקמ"ח שהביא ד' הגהות מרדכי בשבת פ"ג סי' תס"ז שמשמע מדבריו שיש חילוק בין דם בהמה לדם העוף לענין בשלו כו' ומ"ש עליו והאריך בזה ועי' בעה"ב שם מ"ש בפי' ד' הגמ"ר והאריך בזה. ועי"ש עוד בפרמ"ג ובמקמ"ח ובעה"ב ובחוסן ישועות שם ובלב ארי' בחולין ק"ט א' וק"כ א' ובכסא דהרסנא שם ובנר תמיד שם ובתשובות הרי"מ שם ובכתב סופר שם ובדברי יוסף שם וביד יהודא ס"ק ז' ובבינת אדם סי' כ"ג ובשאגת ארי' החדש סי' ט"ז ובטוב עו"ד מהדו"ק סי' קט"ו ובס' עמק הלכה חיו"ד סי' כ"ה מ"ש והאריכו ובשו"ע זא אשוב בזה יעוש"ה:
א' ה"א (ב) בהג"ה הדיחו הטבח. עי' ט"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ב' ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' דאישתמיטתייהו ד' הרשב"א חולין ח' ב' ד"ה רבה בב"ח שכ' דבשעה שהדם חם סגי בהדחה מועטת וא"צ שפשוף אבל כשהדם מתייבש על הבשר צריך שפשוף כו' והן הן ד' המחבר עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שהביא נמי ד' הרשב"א אלו וכ' ליישב בזה ד' הר"ן בתולין שם והאריך בזה ובאמת הרשב"א בתוה"ב בית ד' סוף שער א' לא הביא חי' זה משמע דס"ל דאין חילוק בזה ואף בשעה שהדם חם צריך שפשוף ועי' ביד יהודא ס"ק ג' ובדברי יוסף שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ג חתך כל נחת. עי' בחו"ד ס"ק ג' שכ' דאם אכל שונרא חתיכה אפשר דלא אמרי' דהוי דוחקא דשיניים כמו דוחקא דסכינא דאין טבע של דם לגרור רק ע"י הסכין דאלת"ה בשר חי דמותר לאכול באומצא היכא משכחת לה הא יוצא דם בעין ע"י דוחקא דשיניים ודוחק לומר דמותר ע"י בליעה דוקא וללועסו אסור וצ"ע עכ"ד ובאמת החוש מכחיש זה דודאי נסחט דם באכילה מדוחקא דהשיניים ומה שהק' החו"ד דאיך שרי לאכול בשר חי י"ל דה"ט דשרי משום דדם היוצא בין השיניים בלעיסה תו לא חזי להקרבה למזבח ואינו אסור מה"ת ורבנן נמי לא אסרו אלא דם שפולטת ע"י מליחה אטו דם בעין שפירש אבל בפירש באכילה לא גזרו וכ"כ בדברי יוסף שם ליישב קושי' החו"ד וכ' דכיוצא בזה כ' באו"ה דם שנתערב במים אינו אסור מה"ת כיון דאינו ראוי להקריב ע"ג המזבח ועי' בעה"ב ס"ק ג' ד' וביד יהודא ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ד שמלא קרח. עי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' דאף בנמלת והודח ונמצא קרח בתוכו אם יש בזה הפסד קצת יש להקל ע"י שימלחנו שנית כו' ואם לא הודת עדיין ודאי ראוי לעשות כהגב"ש כו' והשיג על החו"ד שכ' תקנה לחתוך הבשר סביביו ולהניח להפשיר ואח"כ למלחו בפ"ע דז"א דקשה לצמצם ועוד דיש לחוש שנפשר מעט מעט ושמא מקודם הי' נקרת יותר ממה שהוא לפנינו כו' והאריך בזה וכ' דבהודח אחר מליחה דיכול לחזור ולמלחו בודאי צריך להמתין מקודם שיהי' נפשר הכל היטב וצריך לשרותו ערך חצי שעה במים קודם מליחה משום הדחה ראשונה שהי' בעת שנקרש דלא מהני ואח"כ יחזור וימלחנו כו' עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק י' ובעמק הלכה סי' כ"ו ובדברי יוסף שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ה ויש אוסרין. עי' בחו"ד ס"ק א' שהק' דמשמע מד' המחבר דכל החתיכה אסור בנמלח ולא הודת והא המחבר ס"ל בסי' צ"א וסי' ק"ה דמליחה אין אוסר אלא כ"ק ובאמת לק"מ דהכא בלא הודח ונמלח חיישי' דהדם פירש ממקום למקום וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' ובש"ד ס"ק ה' וכן ראיתי בדברי יוסף שכ' נמי כן ליישב קושי' החו"ד הנ"ל וכ' שם ליישב עוד קושי' החו"ד שם על הרמ"א שכ' דאם הי' ס' כנגד הדם שעליו שרי הא אנן קי"ל בסי' ק"ה במליחה, אע"ג דיש ס' בעי קליפה וכ' די"ל דגבי קליפה סמכינן דדם בעין שע"ג חתיכה הוי דם פליטה כהיש מכשירין שכ' בש"ע דמהני הדחה ומליחה שנית כו' אלא דהפלתי כ' דאין ה"נ אע"ג דאיכא ס' צריך נמי קליפה כו' וכ"פ ביש"ש פ"ב סי' י"ח דבעי קליפה עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק י"ב מ"ש והאריך בזה ובס"ק ט"ז הביא נמי ד' היש"ש והפלתי הנ"ל וגם הביא ד' מהרא"י בהגהות ש"ד דמשמע נמי כן והשיג על החו"ד הנ"ל וכ' דהוא נגד דעת מהרא"י והרש"ל וגם משאר פוס' לא משמע כן עכ"ד:
וו) בהג"ה אם הי' ס'. ולקמן כ' הש"ך ס"ק ל"ו בשם הת"ת כלל א' דודאי אין החתיכה ס' נגד דם ומלח שעלי' אפי' החתיכה עבה וצ"ל דמ"ש הרמ"א כאן דיש ס' היינו נגד הדם בעין שעל הבשר וכ"כ בישוי"ע ס"ק ד' והאריך בזה בד' התוס' חולין ל"ג א' ד"ה ונאכלין כו' וכ' דהא דכ' הפוס' דאף באין כונתו לבטל אסור לבטל אי' לכתחלה אף דלכאורה ד' המתירים נכונים דבכ"מ קי"ל דבר שאין מתכוין מותר כאן כיון דבודאי מבטל חשיב פ"ר עכ"ד ובס"ק ה' ו' מ"ש והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י"ד ט"ו מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ז בהג"ה וי"א אפי' דיעבד. עי' בעה"ב ס"ק ה' שכ' דבשומן של בשר מותר בדיעבד אם נמלח מצד אחד והביא ראי' מלקמן סי' ע"ה גבי חלחולת כו' אך בעור שומן אווזא אין להקל בזה וכמ"ש הנו"ב דבעור האווזא ודאי יש דם הרבה אף שהוא שמן דעור גופי' יש בי' דם דהא גם אווזא כחושה יש לה עור ויש בה דם לכן גם בשמינה יש דם העור ודינו כשאר בשר כו' ואח"כ הביא ד' המנח"י כלל ט' אות ט' כ' בשם זקינו מהר"ש שאסר עוף שנמלח עם הזפק ונתבשל מחנות שהמאכל בלע דם ואח"כ הביא שגם בקורקבן שנמלח עם הפירשא אסור מטעם זה דהפרש בלע דם והמנח"י צדד להקל בקורקבן דפירשא בעלמא הוא והביא ד' הפרמ"ג שמצדד ג"כ להקל בקורקבן אבל בזפק י"ל דלא חשיב פירשא דנבלע המאכל תיכף כשהעוף אוכל והביא ד' הכנ"י סי' כ"ז שכ' להתיר בזפק שנמלח עם העוף ונתבשל מטעם דקרום הזפק מפסיק ובקרום עצמו אין דם דאין מחזיקין דם בבני מעיים כו' ותמה על הלב"ש בחידושי דינים שהביא ד' הכנ"י להתיר בזפק ולא ראה ד' הפרמ"ג דלפ"ד אין היתר בזפק כו' והאריך בזה ופ' להתיר בהפ"מ כהכנ"י וכ"כ הלב"ש שם להתיר בהפ"מ עכ"ד ועי' בבינת אדם סי' ל"ב שהביא ד' המנח"י הנ"ל והאריך בזה ופ' להתיר בקורקבן כו' אבל בזפק דשם לא נתעכל עדיין לא מקרי פרש עכ"ד ולא הביא ד' הכנ"י הנ"ל ועי' ביד יהודא לקמן סי' ע"ה בפי' הקצר ס"ק ב' שהשיג על הכנ"י הנ"ל וכ' דזפק אינו בכלל מעיים וגם הוא למעלה בהצואר ואינו כלל נגד החלל כשאר במע"י ומחזיקים בו דם כמו בעור פנימי של הושט עכ"ד ועי' בבאר היטב לקמן סי' ע"ז ס"ק ד' שהביא ד' המנח"י בשם מהר"ש הנ"ל לאסור בזפק כו' וגם בקורקבן שנמלח עם הפירשא כו' וגם הוא לא הביא ד' הכנ"י הנ"ל ועי' בפ"ת לקמן סי' ע"ה ס"ק ד' שכ' ע"ד הכנ"י הנ"ל דאין דבריו מוכרחים ומ"מ העיקר לדינא דבהפ"מ יש להקל בזפק כהנ"י וכמש"פ הלב"ש והעה"ב הנ"ל וכ"פ ביד אפרים סי' ע"ז להתיר בהפ"מ:
סעיף י
ח בהג"ה או במסלפ"ת. עי' ש"ך ס"ק מ"ב שס"ל דבאי' דרבנן נגד אתחזק איסורא לא מהימן עכו"ם במסלפ"ת ועי' בפר"ח ס"ק מ' שהשיג על הש"ך וס"ל דבאי' דרבנן מהימן עכו"ם מסלפ"ת אף באתחזק אי' והאריך בזה ופ' כן ובאמת משמע כד' הש"ך ויש לדון ק"ו דמה עד כשר דמהימן אף באי' דאורייתא מ"מ היכא דאתחזק אי' א"נ וכמבואר לקמן סי' קכ"ז מכ"ש עכו"ם מסלפ"ת דלא מהימן כלל בדאורייתא בודאי דלא יהי' נאמן באתחזק אי' אף באי' דרבנן וכן ראיתי בעה"ב ס"ק י' שכ' נמי כן דיש לדון ק"ו ועוד האריך בזה להוכיח כהש"ך ואח"כ הק' על הש"ך מב"ק קי"ד ב' דפריך הגמ' ודאורייתא לא והאמר ר"י א"ש מעשה באדם אחד שהי' מסלפ"ת כו' ומשני בתרומה דרבנן והא רובא דעלמא לאו כהנים הם ורוב עדיף מחזקה כו' וכיון דבמקום חזקה לא מהימן מכ"ש נגד רוב כו' וכ' ליישב. עפ"ד הפ"י בקידושין ס"ג ב' גבי קדשתי את בתי כו', דע"א נאמן נגד הרוב כו' משום דמברר המיעוט מתוך הרוב וכן י"ל לענין זה כו' דמהני מסלפ"ת לברר המיעוט מתוך הרוב עכ"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סו' ל"ג ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד מה שהק' על הש"ך הנ"ל דהא הוי מלתא דעבידא לגלויי כו' והאריך בזה:
ט אפי' קטן. עי' בים התלמוד ב"ק קי"ד ב' שהק' דאמאי יהי' הקטן נאמן בשבוי' הא מבואר ביו"ד סי' קכ"ז ברמ"א דקטן אין לו דין עד להיות נאמן היכא דאתחזק אי' אף בדרבנן וא"כ כיין דרוב נכרים פרוצים בעריות ורוב זה ודאי עדיף מחזקה כמבואר בתוס' כתובות י"ג ב' ד"ה מסייע לי' וא"כ הוי כאתחזק אי' דאין קטן נאמן ואמאי יהי' נאמן כאן ע"כ קושי' והניח בצ"ע והיינו דס"ל כדעת הש"ך בס"ק הקודם דאין עכו"ם נאמן במסלפ"ת אף באי' דרבנן היכא דאתחזק אי' וה"ה קטן אבל לדעת הפר"ח הנ"ל לק"מ דאין חילוק רק בין דאורייתא לדרבנן דבאי' דאורייתא א"נ עכו"ם וכן קטן אף בלא אתחזק אי' ובאי' דרבנן נאמן עכו"ם ופן קטן במסלפ"ת אף באתחזק אי' ועי' במפרשי הים שם אות ח' שכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הריטב"א והר"ן שכ' דעא"נ במקום רוב משום דמברר המיעוט מתוך הרוב א"כ כאן נמי זה לא חשיב כאתחזק אי' כיון דאינו מתנגד להרוב רק שמברר המיעוט מתוך הרוב כו' והיכא דלא אתחזק אי'. אף קטן נאמן כו' עכ"ד והיינו כתי' העה"ב הנ"ל על הש"ך ועי' בס' כובע ישועה שם מ"ש ע"ד מפרשי הים ומ"ש ליישב קושי' הנ"ל ועי' ביד יהודא ס"ק מ"ב מ"ש בדיני נאמנות הקטן והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דיני. עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד ס"ק ט"ו מ"ש בזה ועי' בנחל איתן פ"ו מהל' מכ"א הל' י' מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' במקמ"ח וביד יהודא ס"ק מ' מ"א מ"ג ובדברי יוסף סי' תס"ב תס"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף יא
י בשר שנתבשל כו'. עי' ט"ז ס"ק כ"ד הביא מעשה באשה אחת שבשלה בשר ושכחה אם מלחה אותו תחלה או לאו והתרנו דלא הוה אלא ספי' דרבנן ולקולא וא"ל דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא שלא היתה מלוחה דא"כ גם כאן אמאי מתירין כו' ועוד יש לתת טעם להתיר דבודאי עשתה האשה כדרכה ומלחה תחלה כעין ההיא דאמרי' גבי ק"ש טעה בוכתבתם והתחיל למען ירבו כו' א"צ לחזור דסרכי' נקיט ואתי והא דלא אזלי' כאן בתר חזקה דיש רוב נגד החזקה דרוב פעמים מולחים תחלה ורוב עדיף מחזקה כמ"ש הרא"ש בריש כתובות בפשט דפ"פ מצאתי עכ"ד וכ"כ באו"ח סי' ת"ט ס"ק ו' ומחלק בין ס' עירוב דהתם להכא דהתם אין רוב מכחיש החזקה דלא עירב מש"ה אזלי' לחומרא אפי' בס' תחומין שהוא דרבנן ובנקוה"כ השיג עליו וכ' דודאי ל"א בהאי גוונא ספד"ר לקולא דא"כ למה הוצרכו כל הפוס' הכא למסלפ"ת או ליוצא ונכנס הא בלא"ה שרי מטעם ספד"ר וכן לעיל סי' ס"ח סעי' י"ב גבי מליגה לא שרינן אלא ביוצא ונכנס דמרתת העכו"ם הא לא"ה אסור אע"ג דהוי סד"ר כו' א"ו שאני הכא כיון דאתחזק כאן אי' דם וכל היכא דאתחזק אי' ל"א סד"ר לקולא כמ"ש בש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ג דין כ' א"נ כיון שמצד אחר בא לו שהיא מדרבנן וכמ"ש שם דין י"ט כו' ומ"ש ועוד יש לתת טעם להתיר כו' דאמרי' גבי ק"ש כו' אינו דומה אדרבה הכא מסתברא דלא מלחה דהרי ענין מליחה עסק גדול הוא ואיך אפשר ששכחה עסק כזה גם מ"ש דיש כאן רוב נגד חזקה ליתא דלא שייך כאן רוב עכ"ד הנה מה שהשיג על הט"ז דהא הוי אתחזק אי' באמת מסוף ד' הט"ז משמע נמי דס"ל כן דהא כ' דמש"ה לא אזלי' בחר חזקה משום דיש רוב נגד החזקה כו' משמע דאי לא הוי רוב הוי אזלי' בתר חזקה ואף דהוי סד"ר לא אזלי' לקולא משום דהוי נגד אתחזק אי' וכמ"ש הנקוה"כ הנ"ל וכן מוכת מדבריו באו"ת הנ"ל שכ' דגבי עירוב דליכא רוב אמרי' בס' תחומין דרבנן לחומרא אך קשה קושי' הנקוה"כ הנ"ל על הט"ז דל"ש כאן רוב וכונתו משום דכוון דדבר זה נעשה ע"פ רוב לא נקרא רוב: בכה"ג ולא דמי לשאר רוב ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ה' שכ' להסתפק בכה"ג אם נקרא רוב והניח בצ"ע אבל הט"ז ס"ל דאף בכה"ג נקרא רוב ולק"מ על הט"ז אך קשה על הט"ז מה שהק' הב"א שם דהא הוי רובא דתליא במעשה, ולא אזלי' בכה"ג בת"ר וכמבואר בבכורות כ' א' וי"ל דזה נמי כונת הנקוה"כ הנ"ל משוה דהוי רובא דתליא במעשה וכן הק' הפרמ"ג במוסגר ס"ק כ"ד וכן ראיתי בהמקנה בקידושין נ' ב' ד"ה מקדשי שהק' נמי כן על הט"ז הנ"ל והניח בצ"ע ועי' לעיל סי' א' ס"ק ו' שכתבתי ליישב קושי' זו עפ"ד הרשב"א בתולין ט' א' שכ' דהא דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אזלי' אף בת"ר דתליא במעשה כו' וכיון דלא הוי אלא מדרבנן והכא דלא הוי רק אי' דדם שבשלו דרבנן מש"ה אזלי' בת"ר אף דתליא במעשה ושפיר ד' הט"ז הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה וכעת ראיתי ביד אברהם שכ' נמי ליישב כן קושי' הנ"ל דבדרבנן אזלי' אף בת"ר דתליא במעשה והביא ראי' לזה מפסחים ד' גבי המשכיר בית לחבירו בי"ד דקי"ל שהוא בחזקת בדוק כו' והוי רוב דתליא במעשה וגם אתחזק אי' דחמץ בבית ואפי"ה מהני משום דבדיקת חמץ דרבנן עכ"ד וכ"כ בספרו נחל איתן פ"ו מהל' ברכות הל' ט"ו ליישב ד' הט"ז מקושי' הנ"ל והאריך בזה ובפ"ו מהל' מכ"א הל' י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' השעה"מ פ"י מהל' מקואות הל' ז' על הט"ז הנ"ל מד' התוס' בפסחים ט' א' ד"ה כדי בתי' הב' כו' ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' מ"ד שהק' נמי כן על הט"ז הנ"ל והאריך בזה ועי' בש"ש שמעתא ג' פ"ז שס"ל כהט"ז ומיישב השגת הנקוה"כ הנ"ל דהכא לא מקרי חזקת אי' כיון שהחתיכה כולה היתר אלא הדם שבתוכו ואנו תולים שהוסר הדם ע"י מליחה כו' והאריך בזה והיינו כד' היד אברהם ועי' בתו"ד ס"ק י"ד שכ' נמי כן דהכא לא מקרי חזקת אי' כו' דלא הוי כחתיכה דאי' רק שהאי' דבוק עלי' ועי' בפלתי ס"ק ו' שהביא נמי הא דפסחים הנ"ל וגם הביא ראי' להט"ז מהא דס' קרא ק"ש ס' לא קרא דאינו חוזר וקורא כו' והאריך בזה ופ' כהט"ז ועי' בבית יצחק שער הספי' סי' ל"ת מ"ש והאריך בזה ועי' בפר"ח ס"ק מ"ד שכ' דלפי מה שהעלה בסי' ק"י בכללי ס"ס כלל ח' דאף בדאתחזק אי' סד"ר לקולא ה"נ יש להתיר ומיישב השגת הנקוה"כ כו' הרי דס"ל נמי כהט"ז הנ"ל ועי' בפרמ"ג שם שהביא ד' הבל"י בשם הש"י ובה"י לאסור וכ' הפרמ"ג דמ"מ בהפ"מ וע"ש יש לצדד וסיים בצ"ע וכן הב"א שם הניח דין זה בצ"ע ועי' בדברי יוסף סי' חס"ד מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בנחל איתן מ"ש ליישב עפ"ד הט"ז הנ"ל קושי' המשל"מ פ"ד מהל' בכורות אהא דתנן ס' נטל ידיו טהורות וס' טבל דטהור ומ"ש מס' הניח דעירוב באו"ת וסי' שצ"ד והאריך בזה ואכמ"ל בזה ועי' לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס מ"ש בדין סד"ר נגד אתחזק אי' והארכתי בזה יעוש"ה:
יא מותר הכל. וכ' הט"ז ס"ק כ"ז הטעם דמה שינא ס נתבטל בס' ומה שנשאר בו הוי דם האברים שלא פירש ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ט שכ' דאם נפלה אח"כ לקדירה אחרת בפחות מס' יש לחקור מהו הדין ויראה לאסור דאין ברור שלא נשאר דם בחתיכה ונמצא אח"כ פי' ואוסרת הקדירה השני' עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק ט"ז שכ' דאם נפלה לקדירה אחרת לכאורה יש לאסור דאימר לא פלט הדם בקדירה הראשונה ופליט בקדירה שני' אמנם לפ"מ דקי"ל דאפשר לסוחטו דהתירא מותר מו' והטעם דכל אפשר לסוחטו נשאר רק טעם קלוש דבאי' אסור ובהיתר מותר כו' עכ"ד ועי' בבית יהודא מה שהשיג עליו במ"ש דהוי טעם קלוש ומ"מ פ' לדינא כהחו"ד מטעם אחר והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י"ת שכ' דדבר זה הוא מחלוקת הראשונים דהרשב"א ס"ל דל"א דהאי' נפלט בהקדירה דכי מצאנו הגעלה באוכלין ופשוט דאף בבליעת היתר כן הוא אך מהרבה פוס' משמע כהטור סי' ק"ו דמסתמא נפלט האי' כו' והאריך בזה:
סעיף יב
יב ששהה ג"י. עי' בשבו"י ח"א סי' נ"ח שכ' להקל בשומן אווזות שלא הודח תוך ג"י משום דרכיך ולא נתקשה כו' עכ"ד ועי' הרמ"ג בח"ד ה"ק נ"א שכ' עליו דלא ידענא היתר ומנלן דו דרכיך ולא נתקשה הדם אימא כל ששהה ג"י שוב אין נתעורר הדם לצאת ע"י מליחה עכ"ד וכ"כ במשב"ז ס"ק ל"ב דגם בשומן אווז ג"כ דעתי לאסור דלא מצינו חילוק זה בפוס' דרכיך עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ד שהשיג נמי על השבו"י הנ"ל והאריך בזה וכ' עליו דמי שהורה להתיר ראוי לגעור בו בנזיפה ואם כבר נעשה מעשה והפשיט השומן ובשלו אסורים הכלים וכל התערובות כו' ועי' בתשובת רע"א סי' מ"ד שכ' דיפה עשה הפרמ"ג הנ"ל ובעניי לא מצאתי ראי' מספקת לד' השבו"י וגם הביא ד' הנו"ב הנ"ל שדחו לגמרי ד' השבו"י ועי' בכרתי לקמן סי' ע"ה ס"ק ח' מ"ש בזה והנה הפרמ"ג כ' דאין תקנה ליטול מס' אווזות שומן ולהתיכם יחד ולא הוי מבטל אי' כיון דלע"ע שרי דם שלא פי' כמו בסי' ק"ט סעי' ב' כו' דל"ד דהתם כ"א מותר לבשל משא"כ כאן שומן אווזות חי אינו ראוי כלל כו' ואפי' שהה ג"י דשרי לצלי או לבטלו אח"כ בס' ולבשלו כיון דלבישול לא ראוי תו הוי מבטל אי' ול"ד ליבש ביבש כו' משא"כ כאן מכוין להתיר עכ"ד וכ"כ החו"ד בחידושים ס"ק מ"ו דלערבו בשומן אחר עד ס' נ' דאסור אך כ' דיש להתיר ע"י בישול במים בס' אחר המליחה דלא הוי מבטל אי' כיון דבהפ"מ סמכינן אהמחבר בסעי' י"א והמים שבלעו אי' ישפכו ואין זה מבטל אי' והטעם שיחזור ויבלע השומן מהמים אין זה ביטול אי' דהבליעה בא אחר הביטול ועוד דכונתו להתיך השומן דמיא קצת לסי' פ"ד סעי' י"ד עכ"ד וכ"כ בחכ"א כלל ל"ד דין כ"ד כהחו"ד וכ"כ ביד אפרים כהחו"ד אך לא מטעמי' כו' והאריך בזה וגם כ' כהחו"ד דאסור לערב בשומן עד ס' כו' וכ"כ הריב"ש סי' שמ"ט דכל שאין כונתו לבטל האי' ליהנות לא מקרי מבטל אי' שכ' וז"ל וראי' לזה מכלי מדין שאמרה תורה להגעילן ובודאי בב"י דבר הכתוב א"כ למאן דאית לי' דא"מ אי' לכתחלה הוא אי' דאורייתא מה הועילה הגעלה והלא אפי' הי' במים שיעור לבטל פליטת הכלי עדיין המים אסורים וחוזרים ואוסרים כלי הנגעל אלא שאין זה נקרא מבטל אי' לכתחלה כיון שאין כונתו רק להכשיר הכלי עכ"ל והובא דבריו כפר"ח לעיל סי' ס"ד ס"ק כ"ו הרי שכ' להדיא דהיכא דאין כונתו לבטל האי' ליהנות בו רק להכשיר הכלי לא מקרי מבטל אי' וה"נ אין כונתו לבטל האי' ליהנות בו אדרבה הוא רוצה להוציא הדם מהשומן א"כ לא מקרי מבטל אי' בכה"ג וכהחו"ד אך מ"מ ד' החו"ד הנ"ל קשה דמ"ש דאין זה מבטל אי' דהבליעה מהמים בהשומן בא אחר הביטול ז"א דהא מ"מ הוא אוכל אי' ע"י ביטול שביטל במזיד ואהני מעשיו הרעים ואף שהוא שופך המים מ"מ הא הוא אוכל השומן ע"י מעשיו שעשה שיתבטל הדם בס' והא מבואר לקמן סי' צ"ט סעי' ה' דאפי' למי שנתבטל בשבילו אסור אף שהוא לא ביטל בעצמו וכ' הש"ך שם בשם הב"י הטעם דאי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דלמא אתי למימר לעכו"ם או לעבד שיבטלנו הלכך קנסינן לי' עכ"ד וכ"ש זה שהוא עושה בעצמו שמבשלו במים בס' כדי שיתבטל האי' ויאכל השומן ע"י הביטול וכן ראיתי בבית יהודא שהשיג כן על החו"ד וכ' דכן מוכח מד' הריב"ש הנ"ל דאף דהבליעה בא אחר הביטול הוי מבטל אי' דהא גבי הגעלה ג"כ הבליעה בא אחר הביטול ואפי"ה כ' הריב"ש רק טעם זה שאין כונתו כו' אבל לא הטעם משום דהבליעה בא אחר הביטול ועוד השיג עליו על מ"ש דדמיא קצת לסי' פ"ד כו' דאינו דומה כלל להתם דהכא ודאי כונתו לבטל האי' דלהתיך השומן א"צ לבשלו קודם במים שיהי' ס' כנגד השומן הו' ועוד השיג עליו והאריך בזה ומסיק דיש להוסיף עליו שומן ולבטלו בס' משום דהמחבר פ' בסי' צ"ט סעי' ו' דאי' של דבריהם מותר הוסיף עליו ומבטלו כו' דהא דם שמלחו אינו אסור אלא מדרבנן כו' אולי י"ל דמותר. עכ"ד וצירף נמי דעת השבו"י הנ"ל והניח בצ"ע ועי' בתשובת רע"א סי' ל"ח שכ' בפשיטות דיש להקל בהפ"מ דיש לערב השומן בשומן אחר שנמלח והודח כדינו עפ"ד המחבר דסי' צ"ט הנ"ל דאי' דרבנן מותר להוסיף ולבטל וגם צירף נמי דעת השבו"י הנ"ל והאריך בזה וכ"כ בהגהות שלו על החו"ד דבהפ"מ יש להתיר ולערב בשאר שומן וכ"כ הפרמ"ג בעצמו בפתיחה דבהפ"מ שרי לערבו עד ס' ולא כמ"ש בש"ד הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק מסי' ק"ג עד סי' ק"ו שהאריך הרבה בזה ופ' דיש להקל בהפ"מ לבטלו ברוב שומן או בס' מעט מעט ולומר דאינו חוזר וניעור וכ' דאף דמפרמ"ג וחו"ד לא נ' כן כיון דמלחא דרבנן בעלמא הוא וחומרת הגאונים יש לסמוך בזה להקל וטפי עדיף לערבו עם שומן מעט מים דבזה לא נ' כמבטל כל כך וצירף נמי דעת השבו"י הנ"ל יעוש"ה וכן עיקר לדינא ועי' ביד יהודא בפי' הקצר ס"ק פ"ו מ"ש בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"א שכ' דיש תקנה שיהי' השומן נמלח כדינו ואח"כ לחלטו ברותחין כו' ומ"ש על הפרמ"ג והגאון רע"א הנ"ל והאריך הרבה בזה וכ"כ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטין דבהפ"מ יש להתיר ע"י חליטה וכעת ראיתי בתשובות מהרא"ל מהגאון מפלאצק חיו"ד סי' ח' שכ' נמי דיש תקנה ע"י חליטה והאריך הרבה בזה ומסיק דיש להתירו לגרור כל הבשר הדבוק בעור ולמולחו ולהדיחו כדת ואח"כ להשליכו אותו בחומץ או ברותחין ואז יהי' מותר להתיכו לשומן ואין עוד בית מיחוש עכ"ד והיינו כהעה"ב וחותני הנ"ל ועי' בס' יהושע חיו"ד סי' נ' שפ' בהפ"מ כהגהות ש"ד בשם מהר"י טרושין שהביא הב"י כאן לשרותו ב' או ג' שעות במים פושרים שיתעורר דמים לצאת ויפלוט ע"י מלח אח"כ אך הם פ' ג"כ בבשר והוא העלה לעשות כן עכ"פ בשומן אווז והאריך בזה ומצאתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא עזרת ישראל חיו"ד סי' פ"ג שכ' נמי דיש להתיר דלאחר מליחת השומן נניח אותם במים רותחים הרבה שעולה רתיחתם אצל האור והביא ד' הב"י וגם צירף ד' השבו"י הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הס' יהושע הנ"ל ולא ד' החשובות מהרא"ל והעה"ב הנ"ל ועי' בדברי יוסף סי' תס"ט מ"ש והאריך בזה:
יג נתיבש דמו. עי' בברית אברהם חיו"ד סי' כ"ט שנסתפק בעוף שנשחט ושהה למות אחר שחיטה כמה שעות מאימת מונין הג"י לענין מליחה אם משעת שחיטה או משעה שתצא נפשה כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"ב שהביא ראי' מלעיל סי' כ"ב גבי וורידין דצריך לשחוט הוורידין או לנקבם בשעה שהוא מפרכס שעדיין הדם חם א"כ מבואר דבעודה מפרכסת עדיין הדם חם וא"כ אין לחוש דמתיבש בתוכו ופשיטא דאין למנות הג"י רק ממיתתה עכ"ד וכ"כ ביד יהודא בפי' הקצר ס"ק פ"א דפשוט הוא דמתחיל מאת שנתקרר הדם ועי' בס' עמק הלכה חיו"ד סי' כ"ו שכ' דהנך ג"י כו' לא משעת שחי' מנינן אלא משעה שהופשט העור דאיתא בנדה נ"ה א' דהא דגלודה פסלו רבנן דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה ש"מ דהעור מעכב האויר שלא ישלוט בו וכן איתא בשבת קט"ז וחכ"א מפשיטין אח כולו כו' משום שנא' כל פעל ה' למענהו מאי למענהו רב יוסף אמר שלא יסריח ופירש"י העור מחממו ומסריחו ש"מ שהעור אין מניח לאויר לשלוט בו וכ"מ הלשון בשר ששהה ג"י ולא כ' אם אחר השחי' שהה ג"י א"ו דמשעה שנעשה בשר מנינן ויש להקל בזה כי בלא"ה חומרת הגאונים היא עכ"ד:
יד בהג"ה ואין להשהות. עי' בפלתי ס"ק י"ב ופרמ"ג בש"ד ס"ק נ"ב ובאו"מ ובמנח"י כלל ד' אות ו' ובסוף הס' בסולת למנחה שם ובמטה יהונתן שהק' דמ"ש מעוף דשוהין כ"א יום בס' טרפה ולא חיישי' לתקלה בזמן מועט וכ' ליישב והאריכו בזה ובאמת בב"י עצמו בשם פסקי מהרא"י סי' קצ"א שממנו מקור ד' הרמ"א כ' והמנהג הוא שלא להשהות וכן ראיתי בבית יהודא שהביא ד' הב"י וכ' דלא ראו ד' הב"י הנ"ל רק ראו מ"ש הרמ"א בשם הב"י דמשמע מצד הדין מש"ה הק' אבל לפמ"ש הב"י הנ"ל לק"מ והשיג שם עוד על התי' של המנח"י שם והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף יג
טו ואם שרו אותן. עי' בחתם סופר ח"ו סי' ס"א אודות העופות בנוצתן שהורה אחד שצריך להסיר הנוצות קודם שרייתן דיפה הורה והדמיון לטלפי רגלי בהמה אינו עולה יפה דא"כ יאמר דגם במליחה תועיל ע"ג הנוצות ולא אאמין שיטעה בזה שום אדם כי נוצות הוא גשם נפרד מגוף העוף ומפסיק בין המלח והמים שלא יעפילו בגוף העוף משא"כ הטלפים מחובר לגוף העוף כמו העצם שסביב המות ואם עבר ושראם בנוצות אם הי' מונחים בכלי מים או אפי' בנחל שוטף וראשי העופות למעלה נ' פשוט שהנוצות עכבו מלהכניס המים לגופים כו' אמנם אם הי' בשבולת הנהר ועברו המים במקום רגלי העוף הי' מקום להסתפק שמועיל שא"א שלא ישפכו המים בין הנוצות ונגעו אל גוף העוף ולדינא עדיין צריך תלמוד עכ"ד ובאמת מבואר בד"מ בסי' הקודם שנוהגים למלוח התרנגולת עם הנוצה וכ"כ בת"ח כלל ל"ג דין ו' דכן נוהגים ועי' בתשובות מהר"ם לובלין סי' כ"ט שכ' נמי דכן נהגו למלוח ע"ג נוצות וכן ראיתי ביד יהודא ס"ק נ"ז שהשיג נמי כן על החתם סופר ועוד השיג עליו במ"ש לחלק בין טלפי הרגלים דמחובר נעלם ממנו מליחה ע"ג שער דהם ג"כ שם מפריד ומזה באמת הביא בד"מ ובת"ח ראי' לע"ג הנוצות כו' ואם יאמר דשם מסתמא נפתח העוף ונתרכך בהשרי' דפנים מה יענה ברגלי העופות והכנפים דהנוצות מקיפין מכל הצדדין כו' ומסיק דהכל לפי ראות העין דאם הגיע המים לגופו כו' דמהני עכ"ד:
טז יכול להשהותו. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק נ"ג מ"ש לענין ניקר החלב דצריך ג"כ לכתחלה תוך ג"י אי מהני שרי' ועי' ביד יהודא ס"ק נ"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף יד
יז בטלה ברוב. וכ' הש"ך ס"ק נ"ו דל"ח דהוי דשיל"מ בצלי דלצלי לא נאסר מעולם עכ"ד והוא מד' התה"ד סי' ק"ע שכ' וז"ל דאע"ג דרב אלפס וראבי"ה פליגי בהך סברא כו' וכ' מהר"ם דנהגו לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס' מ"מ נ' דד' ראבי"ה כאן עיקר מהא דפ' הערל דקא' רב אשי סיפא ה"ט משום דהו"ל דשיל"מ ולכך אין התרומה בטלה כו' וקא' הגמ' הא דר"א בדותא היא דממ"נ אי לכהן מישרא שרי אי לישראל מיסר קאסר פי' לכהן הוא שרי אפי' בלא ביטול ולישראל עדיין הוא אסר והיינו ממש כסברת ראבי"ה ואע"ג דאפשר הוא דיש לחלק מ"מ נ' דכיון דטעמא משום דשיל"מ וההיא אינו אלא מדרבנן לא דייקינן כולי האי להחמיר עכ"ל וכ"כ הר"ן בפ' גה"נ צ"ה וז"ל דלא חשיב דשיל"מ כיון דנאסר עם כותח לעולם דלא מקרי דשיל"מ אלא כשיש היתר אחר איסורו לגמרי כביצה שנולד ביו"ט עכ"ל והיינו כהראבי"ה והתה"ד הנ"ל אבל הר"ן בנדרים נ"ב א' ס"ל כהרי"ף דזה מקרי דשיל"מ כיון שעכשיו יש לו היתר לאוכלה שלא בכותח יעוש"ה וסותר ד"ע מהא דפ' גה"נ הנ"ל ועי' בפר"ח לקמן סי' ק"ב ס"ק י"א שהביא ד' הר"ן בנדרים הנ"ל דס"ל כהרי"ף וכ' דכן נ' דעת רש"י שכ' בס"פ משילין דשיל"מ למחר יוליכהו או היום יאכלוה כאן וכ' דראוי להחמיר בזה ודלא כהמחבר לעיל סי' ס"ט סעי'. עכ"ד ומ"ש התה"ד הנ"ל ראי' להראבי"ה מפ' הערל דתה הר"ן בנדרים שם וז"ל דהתם הכי קאמרי דכיון דלישראל לעולם אסור למה נחמיר אצל ישראל מפני התירו של כהן אינו בדין אבל פח שאפה עם הצלי בתנור כיון שיש לו ולכל אדם היתר בה עכשיו ראוי להחמיר בביטולה ודבר פשוט הוא עכ"ל ועוד יש לחלק כמ"ש הפלתי לקמן סי' ק"ב ס"ק ט"ו דהתם בתרי גברי לכהן לא נאסר ולזה לא הי' מותר מעולם משא"כ הכא בחד גברא דאסור בבישול ומותר בצלי שפיר י"ל דהוי דשיל"מ כי אמרי' לי' עד שתאכלנו באי' אכלנו בהיתר עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק י"ג מ"ש לחלק דהתם ב' שמות הם חילין ותרומה ולענין אי' והיתר זה שם תרומה עלה שאינו נאכל רק לכהנים וזהו שם חולין עלה שנאכל לכל אדם אבל כאן החתיכה ששהה ג"י בלי מליחה שם היתר עלה כיון דלאכלה תי מותרת כיון דא"צ מליחה ואי משום שאיננה ראוי לאוכלה חי אפשר לצלותה ואי משום דאין אוכלין אותה מבושל מ"מ לא מקרי חתיכה דאי' דהרי אף דבר שמותר לאח"ז שם היתר עלה וכ"כ בפת שאפה עם הצלי הכי נימא דשם אי' עלה כיון דאינו יכול לאכלה עם הכותח הגע עצמך בב"ח מקרי התירא בלע לענין נ"ט בר נ"ט וכדומה הכי נימא דתרומה מקרי התירא בלע ומעתה נדחית ראי' התה"ד משים דיבמות עכ"ד וי"ל דזהו כונת התה"ד הנ"ל שכ' דאפשר דיש לחלק דכונתו או כמ"ש הכרתי הנ"ל או כמ"ש הישוי"ע הנ"ל ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' י' שהביא ראי' דלא כהתה"ד מהא דמע"ש הוי דשיל"מ לאכול בירושלים אף דבירושלים לא הי' נאסר מעולם אבל אין ראי' מזה די"ל כמ"ש החו"ד ס"ק י"ט דבעי' דוקא יל"מ לדבר שהי' חשוב אי' מקודם ומע"ש קודם שבא לירושלים הי' עליו שם אי' וכשבא לירושלים הותר משא"כ בחתיכה זו דלא הי' עלי' שם אי' דהא מותר לאוכלו באומצא וכשנצלה לא הותר שם אי' דלא הי' עליו מעיקרא שם אי' רק לקדירה עכ"ד וא"כ אין ראי' ממע"ש והשעה"מ שס כ' לחלק דהתם שאני דהיתר ואי' הם עניינים נפרדים ומש"ה כ' דלצלי לא נאסר מעולם ולא מקרי דשיל"מ משא"כ הכא דההיתר עצמו שיש לו בתוך ירושלים הוא נאסר כשיוציאנו חוץ לירושלים מש"ה הו"ל כדשיל"מ דעלמא ולא בטיל ודחה נמי עפ"ז ד' הפר"ת הנ"ל מהא דפ' משילין ועי' ביד יהודא ס"ק ס' מ"ש דאין ראי' מד' רש"י דפ' משילין והאריך בזה ופ' כהתה"ד הנ"ל דלא הוי דשיל"מ וכ"פ הפרמ"ג לקמן סי' ק"ב בשיד ס"ק י"א כהתה"ד אך הפר"ת הנ"ל כ' דראוי להחמיר בזה וכ"פ בשעה"מ שם להחמיר בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"ד ובסי' ק"ב ס"ק ה' שפ' נמי דיש להחמיר והאריך בזה ומ"מ כאן נ' עיקר כהתה"ד הנ"ל וכמו שפ' המחבר כיון דאינו אלא חומרת הגאונים יש להקל ולומר דבטל ברוב וכן ראיתי בפ"ת לקמן סי' ק"ב ס"ק ת' שהביא בשם תשובה מאהבה ח"א סי' ג' שכ' דאף דהעיקר כהרי"ף מ"מ יש להקל בבשר ששהה ג"י בלא מליחה כו' אחרי שאין זה רק חומרת הגאונים ובסי' ו' שם הביא תשובת הגאון בעל נו"ב ודחה ראיותיו וכ' דיפה הכריעו אחרונים להקל בזה ואין התשובה מאהבה ת"י ועי' בדברי יוסף סי' ח"ע מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובת רעיא סי' ל"ח וסי' קפ"ט וסי' ר"ת ר"ט ובבאר יצחק חיו"ד סי' י' מ"ש בד' הרי"ף והאריכו בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה:
יח לבשל כולן. עי' ש"ך ס"ק נ"ז מה שהק' מלקמן סי' ק"ט כו' והניח בצ"ע ועי' בישוי"ע ס"ק י"ב מ"ש ליישב קושי' זו ומ"ש בדעת הש"ך ועי' ביד יהודא ס"ק ס"א מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
סעיף טו
יט במים מעל"ע. עי' ביד יהודא ס"ק ס"ד מ"ש בדיני כבוש והאריך הרבה בזה ועי' לקמן סי' ק"ה ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
כ ושהה . עי' בישוי"ע ס"ק י"ב מ"ש לענין קדירה של חרס שאינו ב"י וכן לענין אי' דרבנן באב"י אם אסור לכתחלה והאריך בזה ועי' לקמן סי' ק"ג ס"ק י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
כא יש בה שומן. הטעם משום דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך שם עי' בתוי"ק ס"ק ח' מ"ש והאריך הרבה בדין זה יעוש"ה ועי' בדברי יוסף סי' תע"ב מ"ש והאריך בזה:
סעיף יט
כב במים רותחים. והוא דעת הרמב"ם פ"ו מהל' מכ"א עי' בעה"ב ס"ק ט"ז וביד יהודא ס"ק צ' מ"ש ע"ד הרמב"ם והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף כא
כג שאין מלח מצוי. עי' בעה"ב ס"ק י"ז שהביא ד' העקרי דינים חאו"ח סי' י"ד אות ל"ו שכ' דמכאן הוכחה לפסק הרב הלק"ט דפ' דצוקר נידון כמלח ממש לענין מליחת הקרבנות כו' וממילא נ' דבמקום שאין שם מלח אין שום פקפוק למלוח בצוקר ואפשר מרוב פשיטותו לא דבר בו מרן בסוף סי' ס"ט והשיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' דאסור למלוח בצוקר אף במקום שאין שם מלח ובסוף הביא בשם חסד לאברהם סי' ל"ב שהביא מעשה שמלחו בשר עם אלוין והרופאים או' שהוא מין מלח וכ' ג"כ דאין לסמוך ע"ז כלל ואין לנו רק מה שאמרו חכמים שצריך למלוח במלח והיינו מלח פשוט דוקא ולא שאר מינים אף שאו' שהם ג"כ מיני מלח עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק צ"ז שהשיג נמי על העקרי דינים והלק"ט הנ"ל והאריך בזה ופ' דאסור למלוח בצוקר ועי' במנחת חינוך מצוה קי"ח אות א' מ"ש על הלק"ט הנ"ל ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ל"ז שכ' נמי דאסור למלוח באלוין כי אין לנו אלא ד' חז"ל למלוח במלח כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קי"א שכ' נמי דאסור למלוח במין הנקרא האלען כו' דאין לנו אלא מה שאמרו חז"ל למלוח במלח כו' והאריך ש בזה יעוש"ה:
סימן ע
סעיף א
א הרבה חתיכות עי' בחינוך, מצוה קמ"ח שכ' דאף בשר שפלט כל צירו ובלע דם הגם דלא מהני מליחה אבל צלי מהני ואף דאין הפליטה בשעת הבליעה דכת האש חזק ממלח ודגים דאסורים לגמרי צ"ל לדעתו משום דנסרך בהם ביותר עד שאינו יוצא אף ע"י צלי' ועי' ביד יהודא ס"ק א' שכ' דלמד כן ממולייתא דהוא ס"ל כדעת הפוס' דהוא גם באין להחיצון מה לפלוט אך לא ס"ל לחלק בין אם הפליטה בשעת הבליעה או לא אבל במליחה לא מצינו שמותר זולת בעת שטרוד לפלוט כו' והביא ד' ס' המכריע סי' ע"ג שס"ל דבשר שפליט כ"צ אסור לצלוח דס"ל דצלי דמי למליחה לכל הלכותיו כו' והאריך הרבה בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' ובתוי"ק ס"ק א' ובעה"ב ס"ק א' ובדברי יוסף סי' תע"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב בהג"ה באיזה מליחה עי' ש"ך ס"ק ט"ז שהביא בשם או"ה כלל י"ג כו' דאין סכנה במליחה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט"ז שכ' דיש לעי' דהא מבשל אח"כ ויהי' הטעם ע"י בישול וכ' דיש לחלק ועי' בעה"ב ס"ק ב' ולקמן סי' פ"ז שכ' טעם לחלק בזה דהטעם שבולע ע"י כבישה ומליחה קליש טפי מהטעם שיוצא ע"י בישול וכיון שאין סכנה בטעם שע"י מליחה גם אם מבשל אח"כ לית לן בה והביא ד' המנח"י שמסתפק בכבישה אם יש סכנה וכ' דלפמ"ש גם בכבוש יש להתיר דטעם שע"י כבישה קליש מטעם שע"י בשול עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק י' שכ' נמי כן וכ' דאף אם נתבשל בציר היוצא ע"י מליחה יש להתיר ועי"ש בסי' הקודם ס"ק פ"ה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ג תוך זמן זה. עי' בעה"ב ס"ק ג' מה שהביא ראי' להט"ז ס"ק ט"ז והמ"ב והצ"צ והפר"ח והמנח"י כלל ו' דלא אמרי' בהדחה שאחר שיעור מליחה דנסתמו נקבי הפליטה והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י"ז ובדבר יוסף מסי' תע"ז עד סי' תפ"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן עא
סעיף ג
א בהג"ה מועיל למוח. עי' בתשובות ר' חיים כהן חיו"ד סי' י"ח שכ' דאם הוציא המוח מעצם הקולית ונמלח בלא הדחה ראשונה דמותר אם יש ס' בקדירה לאכול גם המוח משום דמוח דמי לשומן דשרי אם יש ס' כמ"ש הש"ך ואם יש ס' אף המוח עצמו מותר והאריך בזה יעוש"ה וכ' עליו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטין דנ' דאפי' אין ס' שרי דהא אין חיוב לחתוך העצם ולהוציא המוח להדיח והדחת העצם ודאי אינו מעביר הדם שע"פ המוח וע"כ הא דשרי משום שאין דם בעין ע"פ המוח וגם לטעם לרכך הבשר אין סברא שהדחת העצם ירכך המוח שבו שהעצם הקולית קשה מאוד ומפסיק א"ו המוח אף בלא הדחה רך הוא ומפליט ע"י מליחה וגם במנח"י כלל ט"ו אות כ"א הוכיח מד' המרדכי והרב שם דין י"א דאפי' לא נמלח המוח כלל שרי דאין מחזיק בהם דם כמו בבני מעים לבד מוח הראש יש בו דם והשיג על הש"ך עכ"ד ועי' ביד יהודא, ס"ק ח' ובפי' הקצר ס"ק ט"ו שכ' דצריך הדחה בין לטעם דם בעין בין לטעם דריכוך ובנמלח בלא הדחה נ' להתיר כו' וכ' דלענין יבש ביבש אין העצם מצטרף לבטל כגון שיש כאן ג' חתיכות ולא ידעינן איזה האי' ובחתיכה אחת יש הרבה בשר ובשנים יש מיעוט בשר והרבה עצמות אשר אין בהם רוב בשר נגר חתיכה זו דאין כאן ביטול ברוב דהא אף עצמות האי' מותרין הן א"כ העצמות לא יכנסו בס' כלל דלא עליהם אנו דנין רק על הבשר לבד וא"כ אין כאן רוב כו' ואח"כ הביא ד' התמים דעים סי' ז' שכ' דגם במליחה מצטרפין עצמות לבטל וכ' דאין ראי' דהוא אזיל לשיטתו דס"ל דגם כלי נעשה רותח ע"י מליחה ובולע בכולו כו' והביא דכן מבואר בתשובות גאוני בתראי סי' י"ז חשובה מהב"ח שגם במליחה מצטרפין העצמות לשיעור ס' עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ע"ד הרשב"א והב"ח והאריך בזה יעוש"ה:
סימן עב
סעיף א
א הלב מתקבץ. עי' בעה"ב ס"ק א' הביא מעשה שלקחו שליל שנמצא בבהמה וצלאו באגן ברוטב דהוי כבישול והלב לא נפתח ולא נקרע מקודם ולא הי' דבוק אל השליל רק שהי' דבוק להריאה וצלו ונתבשלו יחד ונגד הלב הי' ס' אך בצירוף הריאה לא הי' ס' בשליל גם נמצא בהלב קצת חיתוך בסכין כו' והי' תערובות גדול ופ' להתיר כיון דנגד הלב עצמו הי' ס' רק נגד הריאה לא הי' ס' ואי' דבוק הוא חומרא גדולה ויש חתך בהלב כו' ויש ס' דלמא הי' החתך למטה וזב דמו ע"י מליחה כו' ודם שבשלו דרבנן כו' לכן יש להתיר בהפ"מ ע"י שהי' ס' נגד הלב כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק א' ובבית יהודא ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב ס' נגד הלב. עי' ש"ך ס"ק ה' מ"ש לענין אם נמלח תחלה אי בעי' ס' נגד הלב כו' והניח בצ"ע ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש נפ"מ בין לא נמלח תחלה או נמלח תחלה ע"פ הא דלקמן סי' צ"ח גבי נשפך כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש על החו"ד ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ה' ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' קט"ז מ"ש והאריכו בזה ועי' בעה"ב ס"ק ג' ובס"ק ד' מ"ש ליישב קושי' הדגול מרבבה ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ג
ג דחתנ"נ . עי' ט"ז ס"ק י' וש"ך ס"ק י"ח שכ' ב' טעמים באי' דבוק דבעי' ס' נגד כל החתיכה חדא דממהר לבלוע ועוד דחיישי' שמא הי' פ"א תוך הרוטב או חוץ לרוטב ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י' שכ' דלהטעם דממהר לבלוע אף באי' דרבנן יש לאסור ולטעם הב' שמא הי' פ"א חוץ לרוטב א"כ באי' דרבנן יש להתיר מטעם סד"ר להקל אלא שבת"ת בדין כבד דרמו דרבנן וכ"ש בשלו אפי"ה כ' הטעם שמא הי' פ"א חוץ לרוטב עכ"ד וכ"כ בש"ב ס"ק מ"ת ודבריו תמוהים וכמו שחמה בעה"ב ס"ק ה' דהא בכ"מ הוי סד"ר שמא הי' חוץ לרוטב דהא אף לפ"מ דאמרי' חנ"נ בשאר אי' הוי דרבנן כמ"ש הש"ך סי' צ"ב א"כ למה ניחוש לס' שמא הי' חוץ לרוטב ע"כ קושי' ומפ"ז כ' דמצרפים יחד ב' הטעמים גם הטעם דממהר לבלוע א"כ הוי אתחזק איסורא ובאי' דרבנן היכא דאתחזק אי' חיישי' לספי' כו' והאריך בזה והק' על הת"ח שכ' הטעם דחיישי' שמא הי' פ"א חוץ לרוטב לפמ"ש הש"ך סי' צ"ט ס"ק ט"ו בשם הת"ח ואו"ה דל"א חנ"נ רק בנודע האי' אבל בלא נודע ל"א חנ"נ א"כ למה נחוש לוה דהי' האי' חוץ לרוטב דהא באמת לא ידעי' כלל אם הי' חוץ לרוטב רק חוששין א"כ הרי לא נודע כלל ולמה נצטרך ס' נגד כל החתיכה כו' ע"כ קושי' והשיג על תשובת רע"א סי' ס"ז כו' וכ' ליישב דהא דמיקל האו"ה בלא נודע כו' היינו אם לא נודע כלל מעולם שיש בזה אי' אבל באי' דבוק דידעינן שיש בזה אי' רק שלא ידעי' אם הי' פ"א חוץ לרוטב כיון דעכ"פ אנו מסופקים אם נ"נ ואנו יודעים להסתפק בזה הוי כנודע לנו שיש כאן ס' אי נ"נ אין זה מקרי לא נודע כו' אבל מקרי נודע לענין, דנ"נ ואין שאר החתיכות מצטרפים עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק י"א שהביא ד' האו"ה והת"ח הנ"ל דמבואר דאף באי' דרבנן חיישי' לזה וכ' דעיקר הטעם בדבוק אינו אלא הא דממהר לבלוע כו' והאריך הרבה בזה וכ' להסתפק אי אמרי' בכבוש מעל"ע בצונן אי' דבוק כו' והביא ד' הפרמ"ג סי' ס"ט בש"ד ס"ק ס' והמנח"י כלל ב' אות ב' דס"ל דגם בזה שייך אי' דבוק והשיג עליהם ופ' להקל בזה ועי' בסי' שאח"ז ס"ק י"ד מ"ש בדין זה דאי' דבוק והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קט"ז שכ' בפשיטות דגם בכבוש שייך אי' דבוק והיינו כהפרמ"ג והמנח"י הנ"ל ומד' הטור והרמ"א והט"ז מוכח דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ דהא דם שבשלו דרבנן ואפי"ה אמרי' דחנ"נ וכ"כ בתוי"ק ס"ק א' דכן מוכח מכאן וכ"כ לקמן סי' צ"ב ס"ק ד' דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ והביא ד' האו"ה כלל כ"ד שכ' בפשיטות דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ והאריך בזה ועי' בט"ז לקמן סי' צ' ס"ק ד' שכ' דהרמב"ם והרשב"א גבי כחל נחלקו בדין זה אי אמרי' באי' דרבנן חנ"נ וכ' דלפ"מ שפ' הרמ"א כאן כהרשב"א מוכח דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ ולא הביא דמד' הטור והרמ"א כאן מוכת כן ועי' בגליון מהרש"א בסי' שאח"ז סעי' ו' בהג"ה שהביא ד' הט"ז הנ"ל וכ' עליו דלכאורה גם הכא מפורש דהא דם שבשלו דרבנן עכ"ד והיינו כהתוי"ק ולא הביא ד' התוי"ק הנ"ל ועי' בפר"ח לקמן סי' צ"ב ס"ק י"ז שכ' דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ והביא ר אי' מד' הרמב"ם פט"ו מהל' מכ"א גבי בשר עוף בחלב כו' וכ' דכן משמע מד' המחבר סי' צ' גבי כחל כו' ופ' כן ועי' בפלתי שם שהביא ד' הפר"ח אלו וכ' אבל מד' התוס' גבי כחל משמע דס"ל דנ"נ וכן במה דהק' מיין שנפל לבור דנימא חנ"נ אף דהוי דרבנן וכן גבי דגים ועופות שמלחן דדייקו הל' נ"נ וכן גבי בי דוגי נ"נ אף דדם שמלחו ובשלו דרבנן וכ' דס"ל בכל אי' נ"נ משום לתא דבב"ח אף באי' דרבנן אמרי' כולה חדא גזירה אבל הרמב"ם ס"ל כר"א דדוקא בב"ת אמרי' דוקא דאורייתא דומיא דבב"ח ולא דרבנן עכ"ד ועי' בישוי"ע בסי' שאח"ז שכ' לדבר פשוט דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ יעוש"ה:
סימן עג
סעיף ב
א אם חלטו, זהו דעת הגאונים דס"ל דאין אנו בקיאין בחליטה ועי' בש"ך ס"ק י' שכ' כשם הת"ח דאפי' בדיעבד אסור כו' והק' עליו ועי' ביד יהודא ס"ק ו' שהביא כמה פוס' דמשמע מדבריהם דאפי' בדיעבד אסור והביא נמי ד' האו"ז סי' תט"ז גבי בדיקה דכ' רש"י ע"ד בה"ג דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וז"ל או' אני יצחק בר משה המחבר רבינו שלמה שכ' כך לדורו הוא דכ' ולכיוצא בדורו שהיתה בהם תורה גדולה וברורה וחכמה יתירה והי' ראוים להורות ובני דורו הי' יכולים לסמוך עליהם אבל עכשיו בימינו שבעונותינו נתמעט התורה ואבדה החכמה משבח אני אח העצלנים שלא יסמכו על חכמתם לבדוק ואל יורו לאחרים להקל ויקבלו שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה עכ"ל וכ' דאם האו"ז כ"כ לדורו אנן מה נענה ואף דשם דאורייתא וכאן דם שבשלו דרבנן הא מצינו דגם בדרבנן אין סומכין כעת גם בדיעבד גבי בי דוגי ואף דכמה פוס' מתירין אנן אין סומכין ע"ז אפי' בדיעבד כמבואר בסיף סי' ע"ו וכ' אך נ' דהב"י אזיל לשיטתו דלא תשבו לבקיאות רק גזירה בעלמא שמא לא יהי' רותח יפה ועל חליטה בחומץ כו' גזרו אטו רותחין וכיון שהוא גזירה בעלמא אינו ראוי לגזור אלא לכתחלה וכן הולך בדרך זה ונ' דנמשכים אחר ד' הרמב"ם פ"ה מהל' חמץ כו' והאריך בזה ופ' דאין להתיר חליטה אף בדיעבד כו' יעוש"ה אך קשה ע"ד הב"י הנ"ל דאיך אנו מתירים כלים של אי' ע"י הגעלה נימא ג"כ דאין אנו בקיאים דשמא לא יהי' רותחים יפה ובהגעלה בעי' דוקא שיהי' רותחים היטב כמו דגזרו, בחליטה לפ"ד הב"י הנ"ל כן הי' לנו לגזור גם בהגעלה וכן ראיתי בעה"ב ס"ק א' שהק' נמי כן וכ' ליישב דהא גם בחליטה לא גזרו רק לכתחלה ובדיעבד שרי וכלים שצריכים הגעלה הוי ג"כ דיעבד דאם לא נגעלים יהי' אסורים מש"ה מותר להגעיל וכ' דבזה יש ליתן טעם למנהג העולם שהביא המג"א באו"ח סי' תק"ט ס"ק י"א שנוהגים אי' להגעיל כלי של חלב לאכול בו בשר כו' כיון דהכי היתר הוא ויכולים לאכול בה בשר או חלב לכך אין להגעיל מבשר לחלב או להיפך א"כ זה הוי לכתחלה מה שמגעילין מבשר לחלב כו' ולכך יש לגזור בזה שמא לא יהי' רותחים יפה כמו שגוזרים בחליטה מה"ט ודוקא כלי של אי' מותר להגעיל דהוי דיעבד מש"ה לא גזרו אבל מבשר לחלב הוי לכתחלה וכ' דלפ"ז מה שהוכיח במג"א שם דשרי להגעיל מבשר לחלב ממה שכ' המחבר שם דמותר ללבן ביו"ט כו' ולפמ"ש אין זה הוכחה דבליבון ודאי שרי אף מבשר לחלב אבל בהגעלה אין להגעיל כיון דאין אנו. בקיאין ושמא לא יהי' רותחים וכ' די"ל דזה ג"כ הטעם מ"ש הרמ"א בסי' תנ"ב שם דנהגו שלא להגעיל שום כלי ב"י והוא ג"כ מטעם הנ"ל דיש לחוש שמא לא יהי' רותחים יפה רק דמש"ה לא גזרו בזה דהוי דיעבד אבל לענין להמתין שלא יהי' ב"י צריכים להמתין מטעם זה דהוי לכתחלה וכמ"ש הש"ך בסי' ק"ב בכלים שנתערבו כו' כיון דאפשר להמתין הוי כדשיל"מ וה"ה בהגעלה לענין זה דאפשר להמתין הוי לכתחלה ומש"ה צריכין להמתין שלא יהי' ב"י ולא סמכי' על הגעלה לחוד שמא לא יהי' רותחים יפה עכ"ד וא"כ מוכח מזה דאינו אסור כאן אלא לכתחלה ולא בדיעבד וכמו שפ' המחבר וכמ"ש בעה"ב ודלא כהיד יהודא הנ"ל ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ב בהג"ה הכבד עצמה כו'. עי' בעה"ב ס"ק ב' וביד יהודא ס"ק ב' וס"ק י"ג מ"ש לענין כבד אי מותר בפירש ממקום למקום והאריכו בזה יעוש"ה: ועי' יבין דעת
סימן עד
סעיף א
א הטחול כו'. עי' ט"ז ס"ק א' שהביא בשם הת"ח כלל ל"א שכ' ע"ד הגהות ש"ד כו' דמשמע דכללא הוא בכל טחולין דאל"כ מאי קמ"ל אלא דקשה למה כ' הפוס' אין לך עוף שאין בו ס' נגד הלב ולא כ"כ בטחול ולכן החמיר אלא א"כ ידעינן שיש בו ס', וכן ס"ל להט"ז והפר"ח ס"ק ה' להחמיר ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' דנוטים הדברים דלכל הטחולים נתכונו דאל"כ מאי קמ"ל והא דהק' הת"ח לתנהו בהדי לב לק"מ דודאי בלב הוצרכו לקבלה דאין לך עוף דאף דהוו רוב עופות ואיכא חד עופות דלית בהו ס' בבירור אסור דדם בבשר מין בשא"מ הוא ולדעת הרמב"ם ורש"י דם שבשלו דאורייתא אבל בטחול דהוי מב"מ דהי' שם חלב טהור ובלא"ה דעת הרבה פוס' דבשר וחלב מב"מ וא"כ וראי דאזלי' בתר רובא והוי כמו נשפך וכן נ' דבנתבשל יש להקל דודאי רוטב מצטרף שיהי' ס' ולאי' דבוק שהוא רק חומרא בעלמא כולו האי לא חיישי' וכל טורח של ר' משולם בנצלה אבל בנתבשל ודאי יש להקל עכ"ד ודבריו תמוהים וכמו שחמה בבית יהודא דהא מבואר לקמן סי' צ"ת סעי' ג' בד"א בנשפך אבל אי' שנתערב בהיתר והוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו הוי ס' חסרון ידיעה ואסור עד שידעינן בודאי שיש ס' בטחול וחלב כשר שבו נגד חלב האסור שבו וכ' ולכן אף בנתבשל אין להקל כו' והאריך בזה ופ' דבנתבשל הטחול אין להקל ואף הרוטב אסור ומכ"ש הטחול דאסור כו' עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק א' מה שתמה על הפלתי דהא בע"כ נמלח מתחלה וא"כ כבר נאסר במליחה ולא עוד דגם קולא דחנ"נ במליחה לא שייך דמיד שבא לבשול טרם שנסחט ממנו האי' נ"נ מחמת הבשול א"כ יש לאסור שאר דברים ג"כ רק אולי יש לצדד גבי שאר דברים הא דנ"נ אינו אלא דרבנן וגם להרבה פוס' לא נבלע במליחה רק כדי קליפה וכ' דאולי כונת הפלתי בנתבשל בלא מליחה ויש ס' נגד כל הטחול דבהפ"מ מתירין גוף החתיכה מותר גם בלא ניקור אבל לשונו שם לא משמע כן עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק א' שכ' להסתפק בנתבשל הטחול בלא מליחה ויש ס' ברוטב כו' אם יש להתיר גם גוף הטחול והאריך בזה לצדד להתיר וסיים בצ"ע ולא הביא ד' הפלתי והב"י הנ"ל:
סימן עה
סעיף א
א אין מחזיקין כו'. עי' פלתי ס"ק א' שהק' על התוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין דהק' דהא לא מצי לבשולי או לצלותו או למולחו והוכיחו מזה דמותר לאכול באומצא בלא מליחה כלל ודלמא רוצה לאכול בני מעים והם א"צ מליחה כלל דאין בהם דם והוצרך הגמ' לאסור משום מוקצה וכ' ליישב דאין ברור לנו שאין בו דם דכמה פעמים נמצא בהם דם כו' רק ס' ומ"מ מותר דלאחר מליחה וצלי' הא דם שבשלו דרבנן וספי' דרבנן להקל כו' ואי שרוצה לאכול באומצא פשיטא דלית כאן חשש דדם אברים שלא פי' מותר כו' אבל א"א דם אברים שלא פי' אסור א"כ אסור לאכול בנמע"י כו' דבעודנו תי הוי ספי' דאורייתא ושפיר דייקי התוס' דמותר לאכול באומצא דאל"כ ל"ל משום מוקצה עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' זו כיון דא"א לבשלה א"כ לא נתבטל מעט דם שבתוך בנמע"י ולפי ס"ד דדם אברים שלא פי' אסור א"כ אין טעם להתיר בנמע"י בלא מליחה לאוכלן חי כיון דיש בהם מעט דם איך יאכל כיון דדם שבו אסור וכ' בזה ליישב ד' הרמב"ם שפ' דבשר חי צריך מליחה דלא תקשי עליו מהא דאסורה ליומא כו' ומ"ש בד' הגמ' ביצה כ"ה גבי בהמה מסוכנת כו' והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ להמעי' בד' התוס' שם שכ' וז"ל וא"ת והא אינו יכול למולחה בשבת כו' א"נ בלא מליחה נמי שריא באומצא אע"ג דאיכא לאו בדם הנמצא באברים כו' ה"מ היכא דפי' לחוך אבל כ"ז שלא פי' מותר כדמוכח בפ' כל הבשר קי"א ב' שהי' אוכלין כבד עד שלא נפלט דמו דחלט לי' בחלא ואיהו שרי וחלי' דאי חלי' אסור איהו נמי אסור דכי היכי דפליט הדר בלע ואמר נמי התם ככר שחתך עלי' בשר אסור לאוכלה אבל הבשר עצמו מותר ובפ' מפנין קכ"ח א' גבי בשר תפל אסור לטלטלה אמרי' דבר אווזא שרי משום דחזי לאומצא ולקמן בשמעתין אמר השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא עכ"ל הרי שהוכיחו התוס' ממקומות אחרים דדם האברים שלא פי' מותר ולא מהא דאסורה ליומא וס"ל דלכך קא' הגמ' משום מוקצה ולא קא' משום שא"י למולחה בשבת דכיון דדם אברים שלא פי' מותר יכול לאכלו באומצא בלא מליחה זהו כונת התוס' ולפ"ז לק"מ קושי' הפלתי הנ"ל דכיון דמוכת דדם אברים שלא פי' מותר א"כ אצ"ל דיכול לאכול בנמע"י בלא מליחה דהא יכול לאכול כל בשר בהמה באומצא בלא מליחה וכן ראיתי בבית יהודא שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל ואח"כ הביא בשם ס' אחד שנמשך אחר ד' הפלתי הנ"ל שהוא ס' אם יש דם בבנמע"י ולכך כ' דאם נתבשל בלא מליחה יש לאסור אף דדם שבשלו דרבנן וסד"ר לקולא משום דהוי ס' חסרון ידיעה והביא ראי' מד' המנח"י כלל א' כו' והשיג עליו דהא מבואר בכל הפוס' בלי שום חולק דלכתחלה יש למולחה אבל בדיעבד אם נתבשלו בלא מליחה הבנמע"י אין לאסור וכ' דמה שנמשך אחר הפלתי הנה הפלתי הראה מקום להר"ן פ' כל הבשר דס"ל כן וראיתי בר"ן שם שכ' שמתוך שדמן מועט א"צ מליחה לפי שאותו דם המועט שבהם אינו פורש מהם בבשול והוי דם האברים שלא פי' ושרי כו' אבל לא כ' שם אם יש בהם דם רק כ' שיש בהם ודאי דם מועט ואינו פורש אף בבשול ושרי ובדיעבד אם נתבשלו בלא מליחה מותר לכל הפוס' רק לכתחלה צריך למולחה כו' עכ"ד ובאמת באו"ז הל' מליחה סי' תע"ז הביא מתחלה ראי' מהא דאסורה ליומא הנ"ל דמותר לאכול באומצא בלא מליחה ואח"כ דחה ראי' זו וכ' וז"ל דאיכא למימר בעבר ומלחה או שמלת עכו"ם או בהדורא דכנתא מעיא וכרכשא דאין בהם דם עכ"ל הרי להדיא שכ' לדחות ראי' הנ"ל די"ל דמיירי בבנמע"י ועי' ביד יהודא ס"ק א' שהביא ד' האו"ז הנ"ל והשיג על החו"ד ס"ק ג' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהאריך לענין חלחולת וכ' דלכתחלה צריך למלוח חלחולת גם מבפנים אך העולם לא נהגו כן וראוי להחמיר לעצמו למלוח גם מבפנים כו' והמחמיר תע"ב עכ"ד ועי"ש עוד בס"ק ב' ובתוי"ק ס"ק א' ב' ובמקמ"ח ובמקום שמואל בחידושי דינים וביד יהודא ס"ק ו' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן עו
סעיף א
א שהאש שואב. עי' ש"ך ס"ק ב' שתמה על הדרישה דהא הרא"ש אפי' מה שנשאר בתוכו קא' דלא הוי כפי' וכ' דבאמת יש לתרץ דש"ה דלא חשיב פי' כיון דלא פי' מחיים ממקום למקום עכ"ד ועי' במקום שמואל שהשיג עליו וכ' דאגב חורפי' לא עי' בד' התוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין שמבואר להדיא דמה שנשאר בתוכו אף שאין האש שואבו לא מקרי פי' ממל"מ כיון שלא יצא מצד זה להצד שכנגדו וכן הוא כונת הרא"ש והיינו כהדרישה ועל מ"ש השיך דש"ה דלא חשיב פי' כיון דלא פי' מחיים השיג עליו דבהדיא מוכח מד' התוס' שם דאין חילוק בין אם פי' מחיים ממל"מ או לאחר מיתה שהרי כ' שם דלא מקרי פי' אלא עד שיפרש לחוץ ולא קא' דלא מקרי פי' כיון דלא פי' מחיים וכ' דכן מוכח להדיא לעיל סי' ס"ט סעי' י"ד בהג"ה כו' די"א אפי' מה שחוץ לציר מטעם כיון דפי' ממל"מ הדם שבתוכו הרי דאפי' לאחר מיתה שייך פי' ממל"מ ואף שהרא"ש ס"ל באמת שם להתיר מה שחוץ לציר ולא ס"ל הטעם משום שפי' ממל"מ היינו מטעם שכ' שם דמי הוא הנביא שהגיד שפי' ממל"מ כו' אבל אי הוי ידעי' בודאי שפי' ממל"מ גם הרא"ש אוסר אף שלא פי' מחיים ממל"מ וכן מוכח ממ"ש בהג"ה סי' ס"ט סעי' י"א גבי בשר שנתבשל בלא מליחה כו' דאין חילוק בין אם פי' מחיים ממל"מ או לא דלא כהש"ך ומ"ש הדרישה דשאני התם שמחיים כו' אורתא דמלתא נקט דבמחיים איירי והביא ד' הרא"ש בתשובה שהובא בב"י לעיל סי' ס"ז דמבואר להדיא כדבריו כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' ביד יהודא סי' ס"ז ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה:
סעיף ב
ב בהג"ה צריך הדחה עי' ש"ך ס"ק ט"ו מה שהשיג על הרש"ל דאיך מלאו לבו לחלוק על הגדולים כו' בפרט להקל ועי' במקום. שמואל מה שהשיג על הש"ך ומיישב ד' הרש"ל והאריך בזה ופ' דא"צ הדחה ג"פ אלא בפ"א סגי יעוש"ה:
סעיף ד
ג שמא יחזור. עי' חו"ד ס"ק א' שכ' דאם הונח בשר שלא נמלח אצל תנור תם דמותר לצלי ואסור בבשול כו' ומ"ש לענין לצלות במקום דאם ישפוך מים לא יצא מיד כו' ועי' ביד יהודא ס"ק י"א ולעיל סי' ס"ח מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה יעוש"ה ועי' עוד בחו"ד ס"ק ב' מה שהביא ד' הפרמ"ג לקמן סי' ק"ה במשב"ז ס"ק ט"ז כו' ומ"ש עליו ועי' ביד יהודא ס"ק י"ב מ"ש ע"ד החו"ד והפרמ"ג והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ד לרוב ב"א. עי' בעה"ב ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ולבסוף כ' דנהי דאין אי' חע"א מ"מ איכא ב' איסורים וכדאמרי' ביבמות ל"ג ב' נפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים עכ"ד ועי' לקמן סי' רל"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
סימן עז
סעיף א
א בהג"ה וכ"ש אם נמלח. עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' דאף להפוס' דס"ל דם שבשלו או שמלחו א"ע עליו וה"ה בדם שצלאו כו' מ"מ בתחלת צלייתו אף שהוא חם באופן שבולע ופולט כ"ז שלא נצלה עכ"פ כמאב"ד לא חשוב כדם שבשלו וה"ה במליחה והביא דכן מבואר בד' הרא"ה בבדק הבית ובבית יעקב בחשובה והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' מ"ש, בזה ומ"ש ע"ד החו"ד דלעיל סי' ע"ג ס"ק ה' ובמקמ"ח ובעצ"ל וביד יהודא מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן עט
סעיף ג
א מן הטרפה כו'. עי' ט"ז ס"ק ה' שהביא בשם מוהר"ר פיוויש שכ' וצ"ע אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה לולד עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ב' שהק' הא דטרח הגמ' בפ' התערובות האי טרפה ה"ד כו' לוקמי בכה"ג דנדרסה האם א"כ הולד טרפה מחשש דרוסה ואין מכיר אותם ובקל תוכל להתערב ע"כ קושי' וכ' ליישב והנה לשיטת ר"ת דלקמן סי' ק"י סעי' ט' דס' אחד בגוף וס' א' בתערובות הוי ס"ם לק"מ דהא זה לא הוי רק ס' טרפה שמא הזיק הדריסה גם לולד וכשנתערב מותר מטעם ס"ס רק לשיטת ר"י דס"ל דס' א' בגוף וס' א' בתערובות לא הוי ס"ס קשה קושי' הנ"ל אך באמת אף לשיטת ר"י נמי לק"מ וכמ"ש בישוי"ע ס"ק ב' דבזה מהני שהיות יב"ח והביא דכ"כ הכרתי כו' וכיון דאינו רק ס' וגם מהני יב"ח א"כ לא אסח דעתי' מיני' דהרי אחר יב"ח יהי' ראוי להקרבה כיון דמונין היב"ח משעה שנדרסה ואף אם נולדה תיכף מ"מ הא קי"ל דשנה זו דמונין לקדשים הוא רק משעה שנראה להקרבה כמבואר בר"ה ז' כו' וכיון דמשכחת לה בהקרבה לא אסח דעתי' מיני' ואתי לידי תקלה ולא אמרי' ירעה לכך א"א לאוקמי בהכי כו' עכ"ד ועי' עוד בס"ק א' ובתוי"ק ס"ק א' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: