אור ברסלב

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות דם

הלכות חלב

סימן סה

סעיף ה

א נוהג בבהמה כו'. עי' בכרתי ס"ק ט"ז שכ' דמנקר אחד הרעיש העולם שגה"נ אינו נמצא רק בבהמות זכרים ולא בנקבות ואני הראיתי לו בסמ"ג שכ' דגה"נ נוהג בזכרים ונקבות כו' עכ"ד ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ס"ט שכ' דרבים תמהו על הכרתי דזהו שגגה דהסמ"ג מיירי שנוהג בזכרים ישראלים ונקבות אבל מהגיד לא מיירי אם הוא הנמצא בזכרים ונקבות כו' הובא בפ"ת ס"ק ב' וכ' דגם בתולדות אדם ח"ב תשב זה בין השגיאות כו' והחתם סופר שם כ' ליישב ד' הכרחי על הסמ"ג והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' ק' שכ' דלא נמצא בסמ"ג לשון זה כלל כו' רק דבחינוך פ' וישלח נמצא לשון זה וטעות נפל בדפוס הכרתי שכ' סמ"ג וצ"ל חינוך כו' ותקשה קושי' הנ"ל על הכרתי דהחינוך שם קאי על הנשים כדרכו בכל המצות כו' ודחה חי' החתם סופר שם על הכרתי הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ובאמת מבואר להדיא בהלכות גדולות הל' טריפות סי' ס"א כהכרתי שכ' וז"ל ומשקלי' לדכר ונוקבא ומפתחי' לשקא דאטמא עכ"ל הרי מבואר להדיא כהכרתי הנ"ל וכן ראיתי בהגהות שם שכ' דלחנם הרעיש התולדות אדם על הכרחי דמבואר להדיא בבה"ג כהכרתי וכ' דבכרתי צ"ל סה"ג וכונתו על הס' ה"ג יעוש"ה ועי' בטור בסדר הניקור מבעה"ע שכ' נמי דחותך הזכרות והנקבות ומשליכו והיינו כהכרתי הנ"ל:

ב עגול . עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' שהביא ד' הכנה"ג בשם בה"ג שכ' דנוהג בחי' דתי' בכלל בהמה והכנה"ג תמה דבלא"ה בכף תלי רחמנא והפרמ"ג תמה אטו בהמה כתיב בקרא כו' ועי' בלב ארי' שם צ"ב ב' מ"ש ליישב ד' בה"ג והאריך בזה עוד כ' הפרמ"ג דאינו חייב בגה"נ רק כשאוכל כזית בב"א אבל בזאח"ז בכדי אכ"פ לא כו' ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ל"ד מ"ש ע"ד הפרמ"ג והאריך בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ט

ג גופו של גיד. עי' בעה"ב ס"ק ד' שכ' להסתפק אם גיד אין בו טעם כלל או אפשר דיש בו קצת טעם והוי רק בגדר שלא כדר"א כו' והאריך בזה ומ"ש לענין אוכל גה"נ ביוה"כ אי חיוב משום יוה"כ והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני טריפות סי' ח' מ"ש להסתפק אם אכל חצי זית מנבילה וח"ז מגה"נ אי מצטרף עכ"פ ללקוח משום נבילה כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף י

ד מותר בהנאה. עי' בפלתי ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ב' ובעצי לבונה ובעה"ב ס"ק ב' ובשעה"מ פ"ח מהל' מכ"א הל' ו' ובלב ארי' חולין צ"ב ב' ובאור חדש בפסחים, כ"ב א' ובברכת אברהם שם ובס' ארבע שיטות למהרי"ש שם ובס' קרני ראם שם ובברוך טעם בשער הכולל דין א' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"ה ובס' דברי יוסף סי' תל"ז מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף יד

ה נאמנים . עי' ט"ז ס"ק ז' ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' מה שהק' עליו ועי' בלב ארי' שם צ"ג ב' מ"ש ליישב ד' הט"ז ועי' ביד אברהם מה שהק' מד' הרמ"א לעיל סי' י"ח סעי' ח' ועי' בתוי"ק סי' י"ח ס"ק י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן סו

סעיף א

א דם שליל. עי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ב הטרופות בקערה. עי' בישי"ע ס"ק ש א' שהק' על תשובת הרא"ש דניזיל בחר חזקת הגוף כו' ותי' דיש ב' צדדים להחמיר שמא בחלמון ושמא בחלבון במקום האוסרו כו' והאריך בזה ובס"ק ב' הק' דאמאי לא נימא כאן נמצא כאן הי' כו' וכ' ליישב וס"ק ג' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ג בהג"ה אם הי' ס'. עי' ש"ך ס"ק י' שכ' אבל מה שהקיל מהרש"ל בנמצא על החלמון אינו נ' כלל כו' עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י' שהביא בשם המנח"י כלל ס"ב אות י"ג שכ' דהש"ך חזר בו ממ"ש תחלה דהוה ס' משום דהרא"ה לגבי הגאונים ושאר פוס' הוי יחיד כו' והפרמ"ג כ' עליו דיש לפרש ד' הש"ך דקאי על הא דכ' בס"ק ו' ולענין ביצת בת יומא כו' ועי' בלב"ש בסוף הס' בחידושי דינים סעי' כ"ז ובס"ק צ"ד שכ' כהמנח"י דהש"ך חזר בו ומש"ה החמיר שם היכא דנמצא על החלמון אבל באמת אין הש"ך חוזר בו וכמ"ש הפרמ"ג הנ"ל ויותר נ' לומר דיש איזה חיסור תיבות בד' הש"ך וכן צ"ל אבל מה שהקיל מהרש"ל בנמצא על החלמון לבד אבל לא בנמצא על החלבון א"נ כלל וכונת הש"ך דמהרש"ל ס"ל דהעיקר כדעת הרא"ה לכן לא הקיל אלא בנמצא על החלמון אבל בנמצא על החלבון ס"ל דהכל אסור ובזה פליג עליו הש"ך וס"ל דגם בנמצא על החלבון מותר בתערובות דנחשב ג"כ לס' דדילמא העיקר כהרי"ף והרמב"ם דבחלבון אין אי' כלל זהו כונת הש"ך אבל לעולם דאין הש"ך חוזר מדבריו הראשונים וס"ל שפיר דגם בנמצא על החלמון נחשב לס' דדילמא קי"ל כהרא"ה דבחלמון אין אי' כלל רק בחלבון וכן ראיתי במים חיים חיו"ד סי' י"ח שכ' נמי כן דיש חיסור תיבות בד' הש"ך כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' קי"ח שהשיג נמי על המנח"י והלב"ש הנ"ל דאין הש"ך חוזר מדבריו הראשונים וכ' דר' הש"ך מהופכין ותחלה צ"ל מ"ש מיהו בנתערב שלא במינו כו' ואח"כ צ"ל אבל מה שהקיל מהרש"ל כו' וכונתו דמתחלה כ' בנתערב שלב"מ אסור כמהרש"ל אך מה שהקיל מהרש"ל בנמצא על החלמון אפי' שלב"מ משום דס"ל דהעיקר כדעת הרא"ה בזה לא קי"ל כותי' רק בין על החלמון ובין על החלבון אסור שלב"מ כו' והאריך בזה יעוש"ה מ"מ יותר נ' דיש חיסור תיבות בד' הש"ך וכמ"ש המ"ח הנ"ל אבל בזה ס"ל נמי כמ"ש דאין הש"ך חוזר מדבריו הראשונים, וא"כ אין חילוק בין נמצא על החלמון או על החלבון ודלא כהלב"ש שם שמחלק בזה והחמיר בנמצא על החלמון אלא דאין חילוק ואף בנמצא על החלמון יש להקל וכמ"ש וכן ראיתי בשם ארי' חיו"ד סי' י"ז שכ' דאין חילוק בין נמצא על החלמון או החלבון ואף בנמצא על החלמון יש להקל והשיג על הלב"ש והאריך בזה וכ"פ בחכ"א כלל כ"ט סי' ז' דאף בנמצא על החלמון יש להקל וכן העתיק הבאר היטב ס"ק ז' תחלת ד' הש"ך דאף בנמצא על החלמון הוי ס' וכן עיקר לדינא ועי' בעצ"ל ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' ק"ב ובס' דברי יוסף סי' תמ"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ד אם נתבשלה. עי' בלב"ש שם סעי' כ"ת שכ' כל מה שנתבאר תחלה לענין תערובות הביצים נוהג ג"כ היכא שנתבשלו ביצים בקדירה חד בתרי או יותר ונמצא דם בא' מהם וליכא ס' בכל מה שבקדירה נגד ביצה האסורה כ"מ שאסרנו תחלה התערובות גם כאן אסור ובמקום שמותר שם גם כאן מותר אכן המים והקדירה אסורים אבל במקום הפ"מ כו' יש להתיר עכ"ד ועי"ש בס"ק ק"ו ק"ז שכ' דדין זה תליא בפלוגתא דהט"ז והש"ך ומהרש"ל לקמן סי' צ"ת סעי' ב' אי אמרי' סלק את שא"מ כו' ומש"ה כ' דשלא במקום הפ"מ יש להורות כמהרש"ל והש"ך אבל בהפ"מ יש להתיר כהט"ז והב"ח והרשב"א דאמרי' סלק את שא"מ ומשמע דמתירים גם את שא"מ והמנח"י כלל פ"ה אות מ"ה מתיר בהדיא גם את שא"מ כו' והאריך בזה יעוש"ה וכ"פ בחכ"א כלל כ"ט סי' ח' כהלב"ש ובאמת מבואר להדיא באשכול הל' תערובות סי' ל"ב דאמרי' סלק את שא"מ כו' ומתיר גם את שא"מ שכ' וז"ל ואי אתרמי שנפל אי' לקדירה שיש בו מינו ושא"מ ונאבד הרבה מא"מ דהיתר עד שלא נוכל לשער אי הוי ס' וידעי' שהי' בו רוב היתר ממין האסור אמרי' נמי סלק שא"מ כאלו אינו כו' דרוב ההיתר ממין האסור מבטל לי' מדאורייתא והא"מ מותר מה"ת ממילא כיון שהאי' מבוטל במינו ואף שמדרבנן צריך ס' והכא לא ידעי' אי הוי ס' ספק דרבנן לקולא עכ"ל הרי להדיא דס"ל כהרשב"א הנ"ל וס"ל דאף הא"מ מותר וכהמנח"י הנ"ל וא"כ יש להתיר המיבם אף שלא במקום הפ"מ ועוד יש טעם להתיר אף שלא במקום הפ"מ משים דיש לצרף ג"כ מאחר דנתבשל הוי דם שבשלו ולא הוי רק אי' דרבנן ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י' ובמשב"ז ס"ק ה' כ' דהכא דדם ביצים דרבנן י"ל דאף הש"ך דסי' צ"ת יודה דאמרי' סלק כו' עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' החכ"א בקונטרס מצבת משה אות י"ג שהק' על הבאר היטב ס"ק ז' שהביא ד' הט"ז כו' דאמרי' סלק כו' והא הבאר היטב גופי' כ' בסי' צ"ח ס"ק ז' דהש"ך ופר"ת חולקים על הט"ז וא"כ לא הו"ל להביא כאן ד' הט"ז בפשיטות כו' ע"כ קושי' ולפ"ד הפרמ"ג הנ"ל ניחא דהכא י"ל דאף הש"ך מודה דאמרי' סלק וא"כ יש להתיר המים והקדירה אף שלא בהפ"מ וכ"פ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דלא כהלב"ש והחכ"א הנ"ל וכן עיקר לדינא וכעת ראיתי בס' יד יהודא בפי' הקצר ס"ק י"א שפ' נמי כן ועי' בפי' הארוך שם ס"ק ז' ובס' דברי יוסף שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ז

ה ימים הרבה. עי' ש"ך ס"ק, ט"ו שהביא בשם הש"ל דאוסר לאחר ג' ימים וכ' עליו דאין לדבר זה שורש בש"ם כו' ועי' בפר"ח ס"ק י"ג מה שהביא ראי' להש"ל מפסחים פ' מקום שנהגו כו' ועי' ביד יהודא ס"ק ו' שהביא ראי' להש"ל מב"מ ס"ח ב' אשה שאמרה לחברתה תרנגולת שלי וביצים שליכי כו' ועי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף י

ו בהג"ה אינו אוסר עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט"ז שכ' דלענין איסורי אכילה ל"ש זה דכבר הוא חד"א אף בדרבנן ואף בחדרי חדרים עכ"ד וסותר דעת עצמו מהא דכ' לעיל סי' ה' במשב"ז ס"ק א' דשייך זה אף באיסורי אכילה וכן ראיתי ביד אברהם שהק' כן על הפרמ"ג עוד הביא הפרמ"ג שם ד' הכנה"ג בהגהות הטור אות ב' שכ' דבהמור נוהגין היתר ומ"ש הוא עליו ועי' בעה"ב בסי' שאח"ז ס"ק א' ובת"י באו"ח סי' תס"ז ס"ק ט"ז ובמקו"ח שם ס"ק ד' ובמגן האלף שם ס"ק ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סימן סז

סעיף א

א ונבלע . עי' בפר"ח ס"ק ב' ובמטה יהונתן וביד יהודא ס"ק ב' מ"ש ליישב ד' הרא"ש שלא תקשה עליו ממ"ש פ"ק דחולין סי' י"ט למ"ש בפ' כל הבשר סי' י"ט כו' והאריכו בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים לקמן סי' ע"ו סעי' א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ב לפיכך מותר כו'. עי' בתוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבון וברא"ש שם סי' י"ט שפ' דמותר לאכול בשר תי בלא מליחה והביאו ראי' מהא דאמר בפ' כל הבשר שהי' אוכלין כבד שלא פלט דמו דחלטו לי' בחלא ושרי הוא וחלא לפי שהחומץ צומת את הדם בתוך הבשר, ושוב אינו יוצא, אף ע"י בישול דאי חלא אסור לפי שנפלט הדם מן הכבד לתוכו איהו נמי אסור כי היכי דפליט הדר בלע עכ"ל ועי' במעדני יו"ט שם אות ת' שהק' דדילמא דוקא בכה"ג דנצמח הדם בתוכו שלא יוכל לצאת אח"כ כלל מש"ה שרי אבל כל שלא נפלט מנלן לאוכלו באומצא דראוי הוא לצאת ע"י מליחה וע"י בישול ואין לנו ראי' מהתם ע"כ קושי' והניח בצ"ע ובאמת לק"מ דהתוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל בחולין ק"ט א' ד"ה הלב דדם שבשלו אינו אסור אלא מדרבנן ולכך ס"ל דבשר חי מותר ולא גזרו שמא יבשלנו דאף אם יבשלו אינו רק מדרבנן לא גזרו בדרבנן והרמב"ם דס"ל דדם שבשלו אסור מה"ת מש"ה ס"ל דאף בשר חי אסור וכן ראיתי בישוי"ע ס"ק א' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ובס"ק ב' שם השיג על הכרחי ס"ק ג' שכ' דלהפוס' דס"ל דטעם הדחה ראשונה משום שיתרכך הבשר א"כ בחי דא"צ מליחה גם הדחה לא בעי והשיג עליו דודאי אם רוצה לאכלו חי בעי הדחה להעביר הדם שעלי' שאסור ועי' ביד יהודא ס"ק ד' ה' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן סח

סעיף י

א א"צ קליפה. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ו מ"ש שאלה מענין ג' קדירות רותחים כ"ר כו' ומה שהשיב ע"ז ועי' בבית יהודא מה שהשיג עליו מד' הרמ"א בסי' שאח"ז כו' ועוד השיג עליו והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יא

ב בהג"ה בין כ"נ. עי' ש"ך ס"ק ל"ג מה שהק' על ר' ירוחם מזבחים צ"ה ב' א' שבישל בו כו' ומן הירושלמי פ"א דמעשרות ופ' כירה כו' אית לן למימר כ"נ בולע כו' ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב די"ל דר' ירוחם ס"ל כהרמב"ם דבשאר קדשים אף בכ"ח די במו"ש רק בחטאת גזרה תורה דכ"ת טעון שבירה א"כ נוכל. לומר דמתני' מיירי בשאר קדשים כו' ומ"ש ליישב קושי' שני' של הש"ך מן הירושלמי והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תנ"ב וסי' תרי"א מ"ש ליישב קושי' הש"ך הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה