אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות טריפות › סימן מג

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות טריפות · סימן מג

סימן מב

סעיף ב

א בראש העב כו'. עי' פלתי בסי' שאח"ז ס"ק ח' שכ' דלפ"מ שפ' המחבר שם גבי כליות דאמרי' כיון שכבר נאסרה איך תחזיר להכשירה כו' ה"ה גב טחול דאם ניטל בחולי שנימוקה טרפה דהא מתחלה ניקב בסומכי' והיינו נרקב בשר שהרופא גוררו ומטרף ואיך תחזור לכשרותה ולכן באמת טרפה עכ"ד וכ"פ בכרתי ס"ק י"א והנה בעיקר הדין בנימוק הטחול כולה פ' נמי בתב"ש ס"ק ה' והפרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' ובסי' שאח"ז בש"ד ס"ק ט"ו ובחכ"א כלל י"ח סי' ח' דטרפה אך לפ"ד הפלתי הנ"ל ה"ה כשניקב הטחול ונטרפה אם אח"כ ניטלה כולה דטרפה דאין טרפה חוזרת להכשירה ובאמת מסתימת הפוס' לא משמע כן שכ' סתמא להכשיר בניטל הטחול ועי' בעה"ב ס"ק א' שהרגיש בזה וכ' דלפמ"ש הפרישה בשם הרנ"ש והכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ב והפרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' והפלתי ס"ק ג' וס"ק ז' דטריפות דנקובת הטחול לא הוי מחמת עצמה רק משום דסוף הקרום לנטל ולעיל בסוף סי' מ"א מבואר גבי טרפש הכבד דמהני סתימה דע"י סרכא כו' כיון דאין הטריפות מצד עצמו רק מצד הכבד הרי דכה"ג דאין הטריפות מצ"ע שפיר יכול להחזיר להיתרו א"כ ה"ה בטחול כיון דאין הטריפות מחמת עצמו כו' שפיר יכול לחזור להתירו וא"כ כשניקב או נימוק ואח"כ ניטלה כולה י"ל דחוזר להיתרו כו' והביא ראי' לזה מהא דפריך הש"ס על רב עוירא מהא דתנן חותך מן הטחול כו' ומשני ואבע"א ניקב לחוד ונחתך לחוד והא תיכף שמתחיל לחתוך הוי כניקב ואם לא הי' חותך כל החתיכה כו' הי' אסור דהא הוי כניקב כו' א"כ תחזור להכשירה כשחותך כל החתיכה כיון שכבר נטרפה כשחתך כו' א"ו דבטחול כיון שאין הטריפות מחמת עצמו שפיר חוזר להיתרו כו' ומש"ה מכשירין בנחתך ומיישב עפ"ז ד' הט"ז ס"ק ב' בענין עגלים שנמצא נקב בטחול בסומכי' כו' והאריך בזה יעוש"ה אבל באמת מד' הר"ן בפ' בהמה המקשה גבי צוה"ג מבואר להדיא דבניקב הטחול ונטרפה אם אח"כ ניטלה כולה דטרפה שכ' וז"ל וא"ח א"כ נחתכו רגלי' במקום צוה"ג שהיא טרפה יחתוך למעלה מצוה"ג ותכשר לאו קושי' היא דנהי שאם נחתכו רגלי' מתחלה למעלה מצוה"ג כשרה כל שנחתכו במקום צוה"ג מחמת שהחתך מכאיב לה באותו מקום היא נטרפת בכך ושוב אין לה היתר ודכותי' נמי בטחול וכליות שאע"פ שאם נחתכו בתחלה כשרים ניקב הטחול בסומכי' טרפה וכן לקתה בכוליא אחת טרפה אלו ניטל אח"כ אינן חוזרין להכשרן שהנקב בטחול והלקותא בכוליא מכאיב הבהמה יותר מנטילתן עד שהיא נטרפת בהן ושוב אין לה תקנה ול"ל דאין ה"נ שאם נחתכו רגלי' במקום צוה"ג כל שחתך אותן למעלה מצוה"ג קודם שחי' חזרה להכשרה דא"כ ההוא בר טביא כו' למה לא חתכו רגליו למעלה מצוה"ג קודם שחי' כו' א"ו מכיון שנולדו בה סימני טרפה שוב אין לה היתר ועוד דבהדיא אמרי' בר"פ ס"ח ב' מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר עכ"ל הרי להדיא דס"ל להר"ן דבניקב הטחול ונטרפה אם אח"כ ניטלה כולה דטרפה וכן משמע מד' הריטב"א בשם הרא"ה בר"פ המקשה ד"ה שליא כהר"ן יעוש"ה וכן ראיתי בגיה"ק ס"ק א' שהביא ראי' מד' הר"ן הנ"ל דבניקב הטחול ונטרפה אם אח"כ ניטלה כולה דטרפה וכ' דמזה מוכת דניקב הטחול הוי טריפות מחמת עצמו כו' והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ו' מ"ש ע"ד הפרישה הנ"ל והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' שכ' דמד' מ"ב סי' ס"א שכ' דתרי רואין לא אמרי' מוכח נמי דס"ל דטחול שניקב הוי טריפות מחמת עצמו וכן עיקר לדינא דטחול שניקב או. נימוק ונטרפה אם אח"כ ניטלה כולה דטרפה וכהפלתי וכדמוכח מד' הר"ן והריטב"א הנ"ל ודלא כעה"ב הנ"ל:

ב נקב מפולש, עי' ט"ז ס"ק ב' שכ' להתיר בעגלים שיש להם נקב מפולש בטחול העב וסביב הנקב מקיף עור הטחול כו' וכ' דאין שייך שם נקב אם נברא כך אלא שם חסרון יש עליו כו' ובדגול מרבבה השיג על הט"ז מברכת אשר יצר דאומר וברא בו נקבים ולפמ"ש הצ"צ סי' ע"א שיש לחלק בין אבר שיש בו חלל לבין אבר שאין בו חלל דבאבר שיש בו חלל אפי' נברא חסר שם נקב עליו ובאבר שאין בו חלל נקרא חסר כו' יעוש"ה לק"מ דהתם הוי אברים החלולים ושייך בהו שפיר שם נקב אפי' נברא חסר אבל מד' הגהות או"ה כלל נ"ב סי' י"א משמע דלא כהט"ז שכ' וז"ל מעשה שנמצא על הטחול במקום העב בשר יותרת כמו דד והטריף מהר"ר אליעזר הבהמה מטעם דכל יחר בנטול דמי וא"כ הוי ניקב במקום העב דמה"ט אנן מטריפין ג"כ ב' מרות וביותרת דריאה ושמא בהא אף הרמב"ם והרא"ש מודים דמאחר שהי' היותרת רק במקום העב גרע טפי מב' טחלי שלמות עכ"ל והא להרמב"ם הוי יחר כחסר ולא כניטל ביד דהא לא תשיב בפ"י מהל' שחי' בע' טריפות ב' כבדים או יתר בצוה"ג משום דס"ל דחסר כשר בהם או דס"ל להגהות או"ה דהיכא דחסר מברייתו צד העב דטחול ונשאר צד הדק דטרפה דחסר כניקב דלא כהט"ז הנ"ל אך הרמ"א בהג"ה לקמן סעי' ה' פ' דבהפ"מ כשר ב' טחולים הדבוקים בצד העב משום דסמכי' ארש"י והרמב"ם והרא"ש דלא כהגהות או"ה הנ"ל ועי' בתו"ח כלל פ"ט דין ג' מ"ש בזה וא"כ לענין דינא בהפ"מ יש לפסוק כהט"ז הנ"ל וכ"פ בצ"צ שם באברים שאין בהם חלל ועי' במשיבת נפש חיו"ד סי' כ"ז שפ' נמי כהט"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה והביא ד' הצ"צ הנ"ל ועי' במנח"י שם אות א' ובדע"ק ס"ק ב' ובמק"מ שם ס"ק א ובד"ח ובבית יהודא ובחוי"ק לקמן סי' נ' ס"ק ב' ובמ"ח חיו"ד סי' י"ג ובס' מנה"ז דיני שאר טריפות כלל ה' דין י"ב ובעשרון שם אות י"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בבית יהודא מ"ש ע"ד הט"ז שכ' דאף אם העור שעל הטחול לא ניקב שם דטרפה כו' והאריך בזה:

ג בהג"ה נקרעה הטחול. עי' באו"ה כלל נ"ב שי' י"ב שכ' דאם הטחול נפרך בצפורן הוי כניקב וטרפה והובא דבריו בתב"ש ס"ק ו' וכ' דמש"ה שינה הרמ"א לשון השערים וכ' דלקתה בשינוי בשר ולא כ' בשינוי מראה כו' כדי לכלול יבשה שנפרך בציפורן דהכל מקרי שינוי בשר וכ' דה"נ אם משרטט ונשאר כך ה"ל נפרך בציפורן כמו בריאה עכ"ד ועי' לעיל סי' מ"א בש"ך ס"ק ב' שכ' דאם משרטט בציפורן על בשר הכבד ונראה השירטוט בתוכה מקרי, יבש וטרפה כדלעיל סי' ל"ו עכ"ד וזהו נמי כונת התב"ש כאן גבי טחול ועי' בדברי חמודות פא"ט סי' י"ג אות מ"ט שהניח דין זה דאם משרטט בציפורן בריאה דטרפה בצ"ע ובאות נ' שם כ' גבי כבד דאם משרטט בציפורן ומכיון שגם גבי ריאה כתבתי דדבריו צ"ע לכך ודאי מאן דמיקל הכא לא הפסיד עכ"ד ולפ"ד ה"ה הכא גבי טחול נמי המיקל לא הפסיד אך לפ"ד הש"ך הנ"ל דס"ל גבי כבד דאם משרטט בציפורן דטרפה ה"ה הכא גבי טחול נמי טרפה כמ"ש התב"ש הנ"ל ולענין דינא כיון דאף דין זה דנפרך בציפורן לא הביא הרמ"א ואף דהתב"ש כ' דנכלל דין זה משינוי לשון הרמ"א מ"מ בפירוש לא כ' הרמ"א דין זה וגם גבי ריאה וכבד גופי' לא הוי רק טרפה מספק אם משרטט בציפורן וכמ"ש הפר"ח סי' מ"א ס"ק ג' ובפרמ"ג בש"ד שם ס"ק ב' וא"כ נ' דגבי טחול יש להקל בהפ"מ אם משרטט בציפורן:

ד בשינוי בשר. עי' ט"ז ס"ק ה' וש"ך ס"ק ד' שכ' דשינוי מראה לחוד כשרה וכ"פ מהרש"ל והב"ח ועי' בתב"ש ס"ק ד' שהשיג עליהם. מד' הג"א בשם האו"ז שהביא הב"י שכ' בשם השערים ואם לקחה בשינוי מראה ונשתייר במראה כעובי ד"ז כשרה משמע דבשינוי מראה לחוד מטריף האו"ז בשם השערים אפי' אין הבשר רע כו' עכ"ד ובאמת מד' האו"ז סי' תכ"ב מבואר כהט"ז והש"ך שכ' וז"ל וחתך מן הטחול בסומכי' אסורה כל הבהמה וכ"פ בה"ג וכן בשערים ועוד הוסיף בשערים נקרע או נימוק בסומכי' טרפה בקולשי' כשרה וכ' מורי ראבי"ה שאם נימוק נמי ואשתייר כנגד בסומכי' כעובי ד"ו כשרה כו' וכיון דניטל הטחול כשרה אי משתכח תרתי טחול כשר עכ"ל והג"א הנ"ל לקוחה מד' הראבי"ה באו"ז וט"ס הוא בהג"א הנ"ל וצ"ל ואם לקחה בשינוי ונשתייר בסומכי' כעבוי ד"ז כשרה ותיבת מראה ט"ס הוא או י"ל דכונת הג"א הוא שע"י שינוי מראה ניכר שנימוק הבשר וכמ"ש תדע דאי כהתב"ש הנ"ל דקמ"ל דשינוי מראה הוי כנימוק הכי ה"ל להג"א למימר ואם לקתה בשינוי מראה ולא נשתייר כעובי ד"ז טרפה אבל השתא משמע דהכשר אתי לאשמועינן דאם נשתייר כעובי ד"ז כשרה ואכתי לא השמיענו טריפות דשינוי מראה א"ו דט"ס הוא בהג"א וצ"ל כמ"ש באו"ז הנ"ל שאם נימוק ונשתייר כעובי ד"ז כשרה וצריך לאשמעי' דכשרה דס"ד דנימוק גרע מניקב ולא מהני נשתייר ד"ז דהא בכוליא ניקב כשר ולקחה או מוגלא טרפה להכי אצטריך האו"ז לאשמועי' דאף בטחול אם נימוק ונשתייר כעובי ד"ז דכשרה ולכך הביאו מיד אח"ז האו"ז והג"א מעשה בא לפני ראבי"ה שהי' טחול נפוח וחתכו ויצאו הרבה מ"ז וגררו בתוכו בפנים במי מוגלא והכשיר כיון שהי' שלם מכל צד ואפי' הי' מים סרוחים הי' מותר עכ"ל והיינו דקמ"ל דלא תימא דבנימוק לא מהני אף אם נשתייר כעובי ד"ז כמו גבי כוליא קמ"ל דמהני אם נשתייר כעובי ד"ז וכ"כ הט"ז ס"ק ו' דזהו כונת המרדכי פא"ט שהביא נמי ד' ראבי"ה הנ"ל וכ"כ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דט"ס הוא בהג"א הנ"ל והתב"ש לא ראה ד' האו"ז הנ"ל וא"כ אין כאן קושי' מד' הג"א הנ"ל ושפיר ד' הט"ז והש"ך ומהרש"ל והב"ח הנ"ל דשינוי מראה לחוד כשרה וכ' הפר"ח ס"ק ו' והכרתי ס"ק ה' והפרמ"ג במשב"ז ס"ק ה' ובחכ"א כלל י"ד דין ז' דשינוי מראה כשרה ועי' בבאר היטב לעיל סי' ל"ב ס"ק ג' שהביא ד' הבה"י והפר"ח שם שכ' דאין שינוי מראה לחוד פוסל רק בריאה וכוליא ולא בחוט השדרה כו' ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' י"ג שהשיג נמי על התב"ש הנ"ל והאריך בזה ופ' דשינוי מראה לחוד כשרה אך כ' דהיכא דיש שינוי מראה צריך לבדוק ולעיין אם אין לקותא בבשר אך הר"א בקונטרס הראיות סי' ל"ת אות כדא הביא כת"י מבעל נו"ב בגליון היו"ד שחזר ממ"ש בנו"ב הנ"ל וס"ל דשינוי מראה פוסל בשאר אברים וכהתב"ש הנ"ל והביא ראי' מד' הרמב"ם פ"ז מהל' שחי' כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב סי' ל"ב ס"ק ג' שהשיג על הכת"י של הנו"ב ודחה ראיתו מד' הרמב"ם דהרמב"ם הנ"ל לא קאי אשאר אברים רק אריאה והאריך בזה ופ' דאין שינוי מראה פוסל בשאר אברים כו' ואפי' במראה שחזר אין להחמיר וכמ"ש במחזיק ברכה כו' והשיג על הפרמ"ג כאן שכ' דבמראה שחור אינו או' לא איסור ולא היתר ועי"ש עוד בר"א ובסי' ל"ח ס"ק נ"ח מ"ש והאריך בזה, יעוש"ה:

ה הבשר סביביו כו'. עי' ט"ז פ"ק ט' שכ' דאם הטחול בחוץ שלם ולקוי בפנים אין איסור דלא חמיר מריאה כו' ועי' בעה"ב ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' התב"ש ס"ק ו' על הט"ז ורש"ל והאריך בזה ועי' בעצ"ל ובלב ארי' בחולין נ"ד ב' מ"ש והאריכו בזה ועי' בחכ"א כלל י"ח דין ד' שכ' דאם עור הטחול שלם מכל צד אף שנימוק כל בשר הטחול יש להכשיר בהפ"מ וכ"פ בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ה דאפי' אם רק עור הטחול מקיף דיש להכשיר והובא דבריו בעיקרי דינים חיו"ד סי' ה' אות י"א וכ"פ בעה"ב שם ובס' יד המאיר סי' כ' דיש להכשיר והאריכו הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ו ב' טחולים. עי' בצ"צ סי' צ"ת שכ' דאם יש כאן ב' טחולים וניכר איזהו בתולדה ואיזהו יותרת ואם ניקב היותרת כשרה והובא דבריו בפר"ח ס"ק י' ועי' בפלתי ס"ק ו' שהק' דא"כ מאי פריך הגמ' בתולין נ"ה א' על רב עוירא מהא דתנן חתך מן הטחול ומן הכליות אסורה הא בהמה שריא דלמא איירי בכה"ג דחתך מן היותרת וקמ"ל דמ"מ שחי' אמו מתרת ובאמת בהמה גופי' שריא כיון דנחתך היותרת כמ"ש הצ"צ ע"כ קושי' ובאמת לק"מ דהא ע"כ לא איירי מתני' בכה"ג דאי נימא דאיירי בתתך מן הטחול של היתר אמאי קתני דהחתיכה אסירה באכילה וטעמא משום שנא' בבהמה אותה תאכלו ודרשי' אותה כשהיא שלימה ולא כשהיא חתוכה דז"א אלא כשחותך מאבר הצריך להיות בבהמה שלימה והוא מחסרה בחתיכה אבל כשחותך מאבר שהוא יתר בה לא שייך לאוסרה דהא שלימה היא ועי' בתוס' תולין שם ס"ז ב' ד"ה לרבות שכ' נמי כן לענין דרנים שבבהמה וא"כ ע"כ דמיירי בדליכא רק חד טחול ולק"מ קושי' הפלתי וכן ראיתי ביד אברהם ובמקמ"ח שכ"כ ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריכו בזה:

ז אין הנקב כו'. וכן פ' באשכול הל' טריפות סי' י"ט כהרמב"ם ועי' בט"ז ס"ק ט' מה שהק' ע"ז ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ו' ובסי' נ"ב ס"ק ז' ובד"ת ובבית יהודא וביד אברהם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה עוד כ' הט"ז דאם הטחול בחוץ שלם ולקוי בפנים אין אי' דלא חמיר מריאה כו' ומסיים אלא דמ"מ מסתפינא להקל כיון שלא נמצא מפורש בפוס' עכ"ד וכ"פ הפר"ח להקל ועי' בחוי"ק ס"ק א' שכ' בפשיטות דאין להחמיר כלל והאריך בזה ומסיים דלא מצאתי שום מקום לטריפות זו עד שנצרך ראי' להתיר אדרבה האוסר עליו להביא ראי' עכ"ד:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה