יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות טריפות
סימן כט
סעיף א
א ח' מיני טריפות. עי' פלתי ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הב"י על הרמב"ם כו' ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' מ"ש להביא ראי' להפלתי והאריך בזה ועי' בס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' ד' מ"ש והאריך בזה ועי' בבאר היטב ס"ק ח' שהק' על הרמב"ם דלפ"ז לא מקשה מידי הגמ' בתולין מ"ג ב' ולעולא מ"ש מס' דרוסה והניח בקושי' וכבר הקדימו הב"ח בקושי' זו ועי' בתב"ש ס"ק א' ובפלתי לקמן סי' נ' ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל שם ס"ק א' ובד"ת בפתיחה להל' טריפות ובמלא הרועים אות ט' ענין טרפה חי' סי' ל"ג מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ובד' הרמב"ם שכ' דבדרוסה כל הספי' שיסתפק אסור ובשאר טריפות יש בהם ספי' מותרים כו' י"ל דכונתו לפ"מ שהק' הפר"ת ס"ק א' על הרמב"ם שכ' דהשאר טריפות ס' מותר והא קי"ל ספדר"א לחומרא ותי' דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל דסדר"א אינו אסור אלא מדרבנן כו' והנה החו"ד לקמן סי' ק"י בבית הספק כ' ליישב דעת הרמב"ם עפ"ד הגמ' בסוטה כ"ט א' גבי רב גידל רמי כו' דיש לחלק בין היכא דכ' רחמנא קום ועשה לשוא"ת כגון בכל הלאוין דכ' רחמנא את זה לא תאכלו כו' אמרי' ודאי לא תאכל אבל ספק יאכל כו' ובמקום דמזהיר קרא קום ועשה כו' אמרי' דמחויב שיהי' בודאי ולא בס' כו' ומיישב בזה קושי' הרשב"א והר"ן על הרמב"ם מחולין י"א וקושי' הפלתי שם על הרמב"ם מר"ה י"ג כו' והאריך בזה וכ"כ בישוי"ע לקחן סי' פ"ג ס"ק א' ובראש אפרים בסוף הס' בח' התשובות סי' ד'. ובתשובות בית אפרים חאה"ע סי' ב' בשם הרב הגאון מהר"י אייזיק הכהן אב"ד דקארעץ ובקהלת יעקב מהגאון מקארלין בתשובות שבסוף הס' חאה"ע סי' ג' ובדברי אמת בענין דברי סופרים ובכתב סופר חיו"ד סי' י"ד בשם אביו החתם סופר כהחו"ד והאריכו בזה ובאמת מבואר כן להדיא בחידושי הרשב"א ביבמות מ' א' ד"ה אי לא ועי' לקמן סי' ק"י בכללי ס"ם מ"ש ע"ד החו"ד והארכתי בזה יעוש"ה וא"כ כיון דבקרא אינו מפורש רק דרוסה א"כ גם הקרא דזאת החי' קאי ג"כ על דרוסה דוקא וא"כ מוכח מקרא דזאת החי' דדוקא חי' ודאי תאכל אבל לא חי' ס' וא"כ ס' דרוסה אסור מה"ח לפ"ד החו"ד הנ"ל ומש"ה פ' הרמב"ם הנ"ל דכל ס' שיסתפק בדרוסה אסור כיון דאסור מה"ת אבל בשאר טריפות דהם מהלכה למ"מ בהא הדרינן לכללא דס' מותר מה"ת כמו בכל האיסורין ורק מדרבנן לחומרא בס' ולכך הקילו בכמה ספי' כיון שהוא רק מדרבנן וכמ"ש הפר"ח הנ"ל ושפיר ד' הרמב"ם הנ"ל וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שכ"כ ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בחוי"ק ס"ק א' ובסי' כ"ה ס"ק ד' ובישוי"ע מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריכו בזה ועי"ש עוד בערוגות הבושם ס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הב"ח והתב"ש ומ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' עוד בפלתי ס"ק ג' ובמלא הרועים שם אות ט"ו ובחקרי הלכות ובעל אור חדש בסוף הס' מחידושי חתן המחבר מ"ש ליישב ד' הטור והרמב"ם מה שהוציאו מהפסוק דלכלב תשליכון אותו דטרפה אינה חי' כו' ומ"ש הפלתי ליישב ד' רש"י בפי' החומש דסותרים זא"ז דבסוף פ' שמיני כ' רש"י בד"ה ובין החי' כו' אלא בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה לנולדו בה סימני טרפה פסולה וא"כ ס"ל דטרפה חי' ובריש פ' מצורע פירש"י חיות פרט לטריפות ומבואר בחולין ק"מ א' דזהו למ"ד דטרפה אינה חי' כו' והאריך בזה ועי' ברמב"ן שם בפי' התורה מה שהק' על רש"י ועי' בלב ארי' חולין ק"מ א' שכ' דכונת הרמב"ן להקשות קושי' הפלתי ועפ"ז השיג על הרא"ם שם וכ' ליישב ד' רש"י הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:
ב שבורה . עי' בתב"ש ס"ק ב' שהק' על הרמב"ם דס"ל דאף דהיכא דאם ניטל טרפה אם נברא חסר כשרה מנדה כ"ד א' גבי גוף אטום כו' דמשמע דאם נברא טרפה אינו ולד למ"ד טרפה אינו חי' אלמא דלדידן כו' יש לכלול כל הטריפות שאם נברא כך לא חיי דאל"כ מ"ט אינו ולד כו' ע"כ קושי' וכ' דהרמב"ם הי' לו גירסא אחרת כו' וכן הק' הפלתי לקמן סי' נ' ס"ק ב' על הרמב"ם וכ' אח"כ דאדרבה יש להרמב"ם ראי' מגמ' הנ"ל וכ' דגם התוס' בחולין נ"ז א' ד"ה דלמא ס"ל כהרמב"ם והאריך בזה ועי' ביד אברהם שם שדחה ראי' הפלתי וכ' דיש לחלק בין אדם לבהמה בזה כו' ועי' בפר"ח שם ס"ק ד' בחידושי מהרא"ל שם ס"ק ב' ובד"ח שם ס"ק ב' מיש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן ל
סעיף א
א שנתרוצץ כו'. עי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק א' ובד"ח וביד יהודא ס"ק א' ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב שיש בהם חסרון. עי' בב"י שכ' דאם אין בין נקב לנקב כמלא נקב מצטרפין השלם שביניהם לשיעור כסלע ולא הביא זה בשו"ע לפי שלא מצא זה מבואר בפוס' ומצאתי באשכול הל' טריפות סי' ט"ן שכ' וז"ל ואם אין ביניהם כמלא נקב עכ"ל וחסר סיום דבריו ומשמע שכן צ"ל מצטרף השלם שביניהם דא"ל דצ"ל אם מצטרף דא"כ הול"ל אפי' אין ביניהם כמלא נקב וכ"כ בנחל אשכול שם אות ז' דכן צ"ל מצטרף ומשמע דס"ל כהב"י הנ"ל ועי' בכרתי ס"ק ו' שהביא בשם הפר"ת שמיקל בזה ובאמת הפר"ח ס"ק ה' נמי ס"ל כהב"י בזה ובפלתי ס"ק ג' כ' דבדין זה נחלקו הב"י והש"ך והביא ראי' מד' הרא"ש שהק' על הרי"ף דפי' בעופא מאי על נחסר כסלע דאין מצטרף השלם שביניהם כו' והנה מ"ש בשם הש"ך לא נמצא זה בש"ך ומה שהביא ראי' מד' הרא"ש אינו ראי' לפמ"ש התב"ש ס"ק ה' יעוש"ה וא"כ נ' עיקר לדינא דמצטרף השלם שביניהם וכהב"י הנ"ל וכ"פ בד"ת דיש להחמיר והשיג על הפלתי הנ"ל וגם השיג על החכמת אדם כלל ט"ו דין א' שהביא בשם הפר"ח שס"ל דאין מצטרף השלם שביניהם דלא דק דהפר"ח אינו חולק רק אדין דנקבים שאין בהם חסרון אבל לא אדין זה דמצטרף השלם שביניהם וכ"פ בחידושי מהרא"ל כהב"י ועי"ש עוד בסי' ל"ד ס"ק ג' מ"ש על ראי' הפלתי הנ"ל ועי' ביד אברהם שכ' דאין השלם מצטרף וכ' שכן הוא גם דעת הפר"ח והעיקר לדינא דמצטרף השלם וגם הפר"ח ס"ל כן וכ"פ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ כהב"י הנ"ל דמצטרף השלם שביניהם וכן עיקר לדינא ועי' ביד יהודא ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בפלתי ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ובד"ח ובס' עדות ביהוסף סי' ל"ה מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק די לענין נקבים שאין בהם חסרון והאריכו בזה ועי"ש עוד בפלתי ס"ק א' מ"ש לענין אם נחסר הגולגולת של עוף כמה שיעורו ועי' בגידולי הקדש ס"ק ה' מ"ש בזה ובאשכול שם כ' וז"ל וחזי לן דבעוף לפי גדלו וקטנו עכ"ל:
ג שליש טפח. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ה' שחקר לענין נפחתה הגולגולת דמשמע הטעם משום דסוף הקרום לפסוק וכן בנחבסה כו' אם נאמר תוך יב"ח ודאי חמות כו' או בעי' כ"ד חודש ומסיק דסגי יב"ח והביא ראי' מד' היש"ש כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"ג לקמן בפתיחה לסי' ל"ט שנסתפק נמי בדין זה ועי' בגליון מהרש"א שם שהביא ראי' מחולין נ"ו ב' נקדר קנה שלה כו' ומעובדא דענבול שם כו' דסגי יב"ח ועי' בד"ח שהביא נמי ראי' זו מעובדא דענבול כו' ומד' התוס' חולין י"א א' ד"ה אתיא כו' דסגי יב"ח ועי' בערוגות הבושם לקמן סי' מ"א ס"ק א' שהביא נמי ראי' זו ועוד הביא ראי' מדרוסה דמהני יב"ח כו' והאריך בזה ובסי' ל"ג ס"ק ט' מ"ש והאריך בזה ועי' בדע"ק ס"ק ב' ולקמן סי' מ"ת ס"ק ג' ובגידולי הקדש שם ס"ק א' ובלב"ש לקמן סי' ל"ה ס"ק ו' ובחידושי דינים בסוף הס' ס"ק י"ז מ"ש ע"ד הפרמ"ג הנ"ל והאריכו בזה ועי' בעמודי אור חיו"ד סי' מ"ט שהביא נמי ראי' זו מד' התוס' חולין י"א הנ"ל ועי' בראש אפרים לקמן סי' ל"ט ס"ק קצ"ה ובמים חיים חיו"ד סי' י"ט ובבנין עולם חיו"ד סי' י"ד וסי' י"ז ובטור האבן סי' מ"א ובבאר יעקב לקמן סי' נ"ז מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בד"ח מ"ש על היש"ש והפר"ת והתב"ש כאן וביד יהודא ס"ק ג' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ד ובעוף המים. עי' בישוי"ע ס"ק א' ובערוגות הבושם ס"ק א' ובבית יהודא וביד יהודא ס"ק ג' ובסוף הס' בהשמטות לסי' זה ובנודע בשערים ח"ב ביו"ד סי' מ"ש לענין עופות שיש להם חטוטרות בראשם והנוצות שעל ראשם גבוהים וזקופות כו' והאריכו בזה יעוש"ה:
ה בהג"ה אם ניקב עצם כו', עי' בחתם סופר חיו"ד סי' נ"ט שהתרעם על מורה א' שהורה בתרנגול שנשכו עכבר גדול וקרע כרבלתו לשהותו יב"ח דהא מבואר לקמן סי' נ"ז סעי' כ' בהג"ה דהמנהג להחמיר אפי' בא' כו' והאריך בזה וחותני הגאון. מ' יצחק צבי ז"ל השיג על החתם סופר וכ' דטב הורה ולא מטעמי' דספק דרוסה ודאי אסור לשהותו אבל כאן יש ס"ס שמא לא ניקב העצם ואפי' ניקב העצם שמא לא ניקב קרום של מות לכן יבדוק מבחוץ מה דאפשר ואם אין ניכר שום נקב מותר למכרו לנכרי או לשהותו יב"ח וא"צ אח"כ בדיקה או ישחטנו מיד ויבדוק העצם עכ"ד:
סימן לא
סעיף א
א ניקב התחתון. עי' ברא"ש פא"ט סי' י"א שכ' וז"ל וזקיני ראב"ן ז"ל פי' דבעינן תרווייהו דכי האי פלוגתא דקרום המוח הוי נמי פלוגתא בריאה וכי היכי דבריאה מסיק דבעי' תרווייהו ה"ה נמי בקרום של מוח עכ"ל ועי' במעדני יו"ט שם אות ב' שהק' על ראי' זו דדלמא קרומי המות שאני מקרומי הריאה ואין או' בטריפות זו דומה לזו ע"כ קושי' ועי' במקמ"ח שכ' ליישב קושי' זו דכונת הראב"ן הוא דבריש א"ט מסיק הש"ס אליבא דתנא דבי ר"י דנקובי תמניא הוי חשבינהו בחד וגם תרי פסוקי חשבינהו בחדא ועי"ש בתוס' ד"ה הנך שהק' דכי היכי דחשבינהו תרי פסוקי בחדא ה"נ הו"ל למיחשב ריאה שחסרה וחסרון דשדרה פלוגתא דב"ש וב"ה והר"ן בחמש שיטות כ' ביאור דבר זה דלא חשבי' כחדא אלא היכא דאיכא חדא מתרתי דחד שיעורא נינהו ואע"ג דשתי אברים נינהו או דחדא אבר הוא כו' אע"ג דלא שוי שיעורייהו והשתא ראי' הראב"ן ברור דהא מוכח מהש"ס דנקובת הריאה ונקובת המוח חשבינהו בחדא ע"כ צ"ל דחד שיעורא נינהו והשתא למ"ד קרמא עילאה ס"ל דבין בריאה ובין במות בקרמא עילאה מטריף אבל למ"ד קרמא תתאה א"כ י"ל במות דקרמא תתאה לחוד מטריף ובריאה עד דאנקבו שניהם א"כ לא שוי השיעורים להדדי וגם שני אברים נינהו ולא הו"ל למחשב בחד כו' א"ו דדין אחר לשניהם דגם במוח למ"ד קרמא תתאי הפי' דבעי' גם תתאי ובעי שניה כמו בריאה וראי' הראב"ן נכונה היא ואח"כ כ' ליישב קושי' זו אליבא דהחולקים על הראב"ן וס"ל דלמ"ד קרמא תתאי היינו תתאי לחוד כו' והאריך בזה יעוש"ה ובאמת לק"מ קושי' המקמ"א על התוס' הנ"ל דנקובת הריאה ונקובת קרום של מוח אין שיעורם שוה די"ל כמ"ש בערוגות הבושם ס"ק א' דמ"ש התוס' הנ"ל דהיכא דאינם שוים בשיעור נחשב לתרתי הוא דוקא בחסרון דריאה ושדרה דבגוף החסרון אינם שוים דבריאה בכ"ש ובשדרה בעי' שיעור לב"ש ולב"ה אבל בקרום של מות וריאה דבשניהם שיעור הנקב במשהו אע"ג דבזה בעי' ב' קרומים ובזה סגי בקרום א' שפיר חשיב כחד כיון דבשיעור הנקב בשטחו שניהם שוים דבכ"ש ומיישב בזה קושי' הפלתי לקמן סי' מ"ג גבי טחול כו' והאריך בזה וי"ל דכן ס"ל להפוס' החולקים על הראב"ן דזה מקרי שניהם שוים בשיעור מה דשניהם בכ"ש וכמ"ש הערוגות הבושם הנ"ל והראב"ן ס"ל דזה לא מקרי שניהם שוים בשיעור ומש"ה הוכיח מכת קושי' הנ"ל דגם במות למ"ד קרמא תתאי הפי' דבעי גם תתאי ובעי שניהם כמו בריאה וכמ"ש המקמ"ח הנ"ל ועוד י"ל דס"ל להפוס' החולקים על הראב"ן דאין ראי' מהא דריאה הנ"ל דהנה המהר"ם שי"ף בחולין מ"ב א' הק' דאמאי במות תני ניקב הקרום ובריאה תני הריאה שניקבה ולא תני ג"כ ניקב קרום הריאה ותי' דהריאה הוא ספוגיי ומלא נקבים וכשניקב קרום הריאה ממילא ניקב גוף הריאה משא"כ במות עכ"ד וא"כ י"ל דמזה דייק הש"ס דבעי' בריאה שני הקרומים דוקא דאי נימא דמטריף בחד אף שהב' קיים א"כ לא ניקב גוף הריאה רק הקרום והו"ל למתני ניקב קרום הריאה כמו גבי מוח א"ו דדוקא ניקבו שני הקרומים ומש"ה תני שפיר הריאה שניקבה אבל במוח דתני ניקב קרום של מוח שפיר י"ל דבקרום א' מטרפא ותליא רק איזה נקרא קרום של מוח ואין ראי' מריאה כן י"ל דס"ל להפוס' החולקים על הראב"ן הנ"ל דאין ראי' מריאה והראב"ן ס"ל דמוכת מריאה וכמ"ש המקמ"ח הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' ובחידושי הרי"מ בחולין מ"ה א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בד"ת ס"ק א' ובבית יהודא מ"ש על ד' היש מטריפין שהביא הרמ"א והאריכו בזה:
ב בהג"ה אם לא כו' עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שכ' להסתפק בבר אוזא דממסמס קועי' דמא דאסור מחשש שמא ניקב הושט אי מהני שהיות יב"ח כו' ומד' הש"ך לעיל סי' כ"ג ס"ק י"ט משמע דמהני שהיות יב"ח וכן השיג חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל על הפרמ"ג וכן ראיתי בשם ארי' חיו"ד סי' ט"ז ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' צ"ח בקיצור דינים שם שהשיגו על הפרמ"ג והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ג המוח מקיף. עי' בבית יהודא שהביא בשם הפר"ת שכ' דדוקא במים כו' אמרי' הכי אבל היכא דנתמרך ונתמסמס במוח עצמו טרפה בכל גוונא ואפי' המוח מקיפו כו' והבית יהודא השיג עליו והביא ראי' מד' הגמ' בתולין מ"ה כו' דאף בנתמרך ונתמסמס במוח עצמו אם המוח מקיפו כשר ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' י"ב מ"ש בדין נמצא מים במוח או חסר כ"ש כו' והאריך בזה ובסי' י"ג שם מ"ש לענין אם נמצא במות שנתקשה קצת מהמוח ונעשה כאבן כו' והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ב' ג' ד' מ"ש והאריך בזה:
סעיף ג
ד וטרפה . עי' פלתי ס"ק ה' שהק' על ר"ת דמחלק בין טריפות אדם לבהמה דבאדם יכול לחיות יותר מיב"ח מהא דקי"ל גבי עיגונא דאם בעלה טרפה מתירין את אשתו לאחר יב"ח כו' ותי' עפ"ד היש"ש שכ' דהא, דאמרי' טרפה אינה חי' היינו רוב אינם חיים אבל מיעוט חיים כו' וא"כ ניחא דבעיגונא הולכין אחר הרוב ורוב טריפות אפי' באדם אינו חי' יותר מיב"ח כו' והאריך בזה ודבריו תמוהים דהא אדרבה בעיגונא אין הולכין אחה"ר וכמש"פ הרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין דאין מעידין בדברים שרובן למיתה וכן פסקינן דבמים שאל"ס לא תנשא וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ב' שהק' כן על הפלתי והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק ס"ה מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' נ"ב וביד יהודא ס"ק ה' ו' ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן לב
סעיף ב
א לארכו כשרה. וכ' הט"ז ס"ק א' והש"ך ס"ק ג' בשם הב"י דאפי' לא נשאר כל שהו לא למעלה ולא למטה כשרה ובזה קיל מגרגרת אבל באשכול הל' טריפות סי' י"ח כ' וז"ל ואם נסדק העור לאורכה של חוט השדרה חזינן דדינו כנסדקה הגרגרת לאורכה עכ"ל הרי להדיא דס"ל דדינו כגרגרת ובעי' שישתייר כ"ש למעלה ולמטה דלא כהב"י ובאמת מסתבר כהאשכול דהא דין זה דנסדק העור לא נזכר בגמ' רק דהפוס' למדו דין זה מגרגרת ומנ"ל להתיר בחוט השדרה יותר מגרגרת ועי' בכ"מ פ"ט מהל' שחיטה הל' א' שהק' דלמה לא הצריכו כאן שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה והניח בקושי' וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל כ' דיש הוכחה לד' האשכול הנ"ל דצריך שישתייר משהו למעלה דהא מות של הראש נקובתו במשהו עד גמר הפולין וכמבואר בסוף סי' שלפני זה ואם נסדק עד הפולין ממש בלי שיור חשיבא כניקב קרום של מוח וכה"ג מבואר לקמן סי' נ"ה סעי' א' אם נתחב בין הערקום לשוק טרפה וכ' דבזה יש לפרש מ"ש הטור בסי' שאח"ז וז"ל כ' בתשובת הגאונים מדקא' גגו של זפק נידון כושט ש"מ לא קי"ל כר' דאמר אפי' ניטל דהא איכא מקום דאפי' בניקב לבד טרפה עכ"ל והק' הרשב"א בתוה"ב הובא בב"י שם דלמא לא מכשיר ר' ניטל רק כשהגג קיים ולפי הנ"ל ניחא די"ל דמשמע להו להגאונים הנ"ל דאפי' ניטל כל הזפק עד הגג ממש והוי כניקב גג הזפק כיון שלא נשאר משהו עד הגג עכ"ד וא"כ נ' להחמיר להצריך שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה וכהאשכול הנ"ל וכ"פ חותני הגאון ז"ל כהאשכול הנ"ל ועי' בבאר היטב ס"ק ג' שהביא ד' הבה"י והפר"ח דאין שינוי מראה לחוד פוסל רק בריאה וכוליא ולא בתוה"ש כו', וכ"כ הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' י"ג להכשיר שינוי מראה בשאר אברים והתב"ש לקמן סי' מ"ג ס"ק ד' חוכך להחמיר דשינוי מראה פוסל בכל האברים והפרמ"ג שם במשב"ז ס"ק ה' כ' דבשחור דלקותא היא אינו או' לא אי' ולא היתר כו' ועי' בראש אפרים בקונטרס הראיות סי' ל"ת אות כ"א הביא כת"י מבעל נו"ב בגליון היו"ד שחזר ממ"ש בנו"ב הנ"ל וס"ל דשינוי מראה פוסל בשאר אברים וכהתב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק ג' שהשיג על הכת"י של הנו"ב והאריך בזה ופ' דאין שינוי מראה פוסל בשאר אברים ועי' ביד יהודא ס"ק ג' שהאריך הרבה בזה ופ' נמי דאין שינוי מראה פוסל בשאר אברים:
ב אם נשברה כו'. עי' בדגול מרבבה שכ' דבנשברה השדרה עכ"פ צריכה בדיקה אם לא נפסק החוט לדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טרפה עכ"ד וכ"כ לקמן סי' נ"ד והביא בשם הב"ח בסי' שאח"ז שכ' נמי כן וכן מבואר להדיא בבה"ג הל' טריפות סי' ס"א שכ' וז"ל וכל היכא דצריכה בדיקה כגון דרוסה ונפולה א"נ נשברה השדרה ולא ידעי' אי איפסוק חוה"ש או לא כיון דצריכין בדיקה אי שחיט להו אסורן דכי הוי בדקינן לנפולה ולדרוסה ונשברה השדרה הני מילי ברבנן קמאי דהוו חכימין והוו בקיאין למיקם על בדיקה שפיר אמור רבנן דמשהינן לה תריסר ירתי שתא והדר משתריא כו' עכ"ל הרי מבואר להדיא כהדג"מ ולא ראה הדג"מ הנ"ל ד' הבה"ג אלו שהרי לא הביאם עוד כ' הדג"מ מיהו אם הלכה יש לסמוך על הבדיקה כו' דבעוף לא מהני הילוך לענין ספק פסיקת החוט דבעוף כלה כת החוט למעלה אצל האגפים והרגלים רחוקים הרבה כו' ואין פסיקת החוט מעכב ההילוך משא"כ בבהמה רגלי' הראשונים של צד הראש החוט הולך ביניהם ואם נפסוק הי' נרגשה בהילוך ולכן מהני ההילוך לסמוך ע"י זה על הבדיקה עכ"ד ותמה עליו חותני הגאון ז"ל דא"כ לא מהני בעוף נפולה כשהלכה והא מבואר לקמן סי' נ"ח סעי' ז' עוף שנחבט על פני המים אם שט מלא קומתו מלמטה למעלה אין חוששין וצ"ע ועי' בבית יהודא מה שהביא בשם הפר"ח ומה שהשיג עליו והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ג לא הגיע כו'. עי' באו"ה כלל נ"ו סי' ה' שכ' וז"ל אם הכה על רוחב השדרה כו' או שלא הכה לכל אורך השדרה ונפל לארץ חוששין לר"א עכ"ל והק' התב"ש בס"ק ו' דאם נפל לארץ לא גרע מאילים המנגחים זא"ז דאם נפלו לארץ חוששין לר"א אפי' בפחות מי' ולכן כ' דהגהת איזה תלמיד טועה הוא ולא מאו"ה כו' עכ"ד ובאמת לק"מ דשאני אילים המנגחים שרוצה כ"א להפילו לחבירו אמרי' שנפל מכחו ובהילוהו אחרים גם בפחות מי"ט חוששין אבל הכא במקל ע"פ השדרה ולא נתכוין להפילו אמרי' שנפל מחמת כאב המכה מעצמו וכיון שלא הי' י"ט אין חוששין למה שנפל ושפיר ד' האו"ה הנ"ל וכן חי' חותני הגאון ז"ל ועי' בערוגות הבושם ס"ק ב' מ"ש לענין עוף שנשברה השדרה למטה מאגפיים במקום שאין עוד טריפות החוט כו' אם צריך בדיקה בחוט למעלה במקום המטריף כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ד שמא נפסק החוט ומשמע דאין חוששין לר"א ובד"מ כ' דצ"ע דבגמ' אמרי' דהחשש הוא משום ר"א כו' עכ"ד וכן מבואר באו"ז סי' תי"ז כהד"מ שכ' וז"ל ואי שלים חוטרא אפלגא דגבא כו' חוששין שמא בסוף המקל ניקבו בני מעים מן המכה או איפסק חוה"ש עכ"ל הרי דס"ל דחיישי' גם לשאר אברים שכנגד הכאתו ועי' בתשובת מוהרא"ל מהגאון מפלאצק חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סימן לג
סעיף ב
א להרמב"ם טרפה. ונתן טעם לדבר שהלחי העליון נברא בבע"ה לכסות פי הקנה שלא תכנס בו נשימת הרוח הקר פתאום לריאה ויקרר אותה וימות פתאום החי אם יכנס עכ"ד שהשיב לחכמי לוניל והובא דבריו בש"ך ס"ק ג' ולפי טעם זה אין חילוק בין ניטל לבין נברא חסר ואף בנברא בלי לחי העליון טרפה להרמב"ם כיון דלא תוכל לחיות בלי לחי העליון וימות פתאום אבל באמת מבואר להדיא ברמב"ם פ"ת מהל' שחי' הל' ט"ז דחסר לחי העליון כשרה שכ' וז"ל נעולה כיצד ג' אברים הן שאם ניטלו טרפה ואע"פ שאין בהם דין נקב ולא דין חסרון ואלו הן צומת הגידין והכבד ולחי העליון כ"ל הרי להדיא דס"ל דאם נבראת בלי לחי העליון דכשרה ועי' באו"ה כלל נ"ד סי' י' שכ' וז"ל וכ' הרמב"ם פ"ח מהל' שחי' ודוקא ניטל אבל אם נבראת כך חסירה מותרת עכ"ל וכונתו ע"ד הרמב"ם בהל' ט"ז הנ"ל ועי' בהגהות זר זהב שם מחכם א' מחכמי זמנינו שכ' ע"ד או"ה דלא מוכת בהרמב"ם שם דקאי על דין זה רק דמיירי באברים שאי' בגמ' ניטל אבל בזה יכול להיות לפי טעם הרמב"ם הנ"ל כו' אף בחסירה הדין כן רק לפמ"ש הרמב"ם בספ"י משחי' ומנה ע' טריפות ומונה בכ"מ חסרה ונטולה לשנים כגון הכרס ניטל הכרס וכן השאר והכא לא מני רק ניטל לחי העליון ולא מני חסר משמע דחסר כה"ג כשר הוא כו' עכ"ד ובאמת כונת האו"ה על הרמב"ם דהל' ט"ז הנ"ל דמבואר להדיא דאם נבראת כך בלי לחי העליון כשרה וכן ראיתי בבית יהודא שכ' דכונת האו"ה על הרמב"ם דהל' ט"ז הנ"ל והק' נמי דלפ"ד הרמב"ם דלא תוכל לחיות בלי לחי העליון א"כ אף בנבראת כך בלי לחי העליון טרפה כו' והניח בקושי' וכעת ראיתי בתה"ד סי' קע"ז שכ' דמוכח מד' הרמב"ם דלא מנה רק ב' אברים שאם נחסרו כו' שהן טרפה והן אונות הריאה והרגלים אבל צומת הגידין והכבד והלחי העליון אפי' שאם ניטל כו' טרפה אם נבראו בתחלתם לא פסלו כו' עכ"ד הרי שכ' להדיא דלהרמב"ם אם חסרה הלחי העליון כשרה אך לא הביא ד' הרמב"ם דהל' ט"ז הנ"ל דמבואר להדיא כן ועי' בחכם צבי סי' ע"ז שהק' נמי על התה"ד כהבית יהודא על הרמב"ם וכ' ליישב בדוחק ובאמת כבר הק' קושי' זו על הרמב"ם בתוה"ב בית ב' שער ג' יעוש"ה ולא ראה הבית יהודא הנ"ל ד' התוה"ב שכבר הקדימו בקושי' זו על הרמב"ם הנ"ל ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' דלא הוי רק ס' טרפה להרמב"ם ונפ"מ לענין ס"ס ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' מה שהשיג עליו והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ג
ב ושט כו'. עי' ש"ך ס"ק ד' מה שהניח בצ"ע על הרמב"ם ועי' בפר"ח ס"ק ובתב"ש ס"ק ה' ובפלתי ס"ק ב' ופרמ"ג בש"ד ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק א' ובד"ת ובבאר יעקב ובמקמ"ח ובערוגות הבושם ס"ק ג' ובגידולי הקדש ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ה' ובב"ש אחרון חיו"ד סי' כ"ה ובכתב סופר חיו"ד סי' כ"א ובס' קרן אורה הנדפס מחדש בפא"ט ובאמרי בינה דיני טריפות סי' ב' ובשאילתות שאילתא קב"ה בהעמק שאלה שם אות א' מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
ג תורבץ הושט עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ה' מה שהק' על המהרש"א בבכורות כ' ב' ד"ה חלב כו' והניח בצ"ע ועי' בספרי דברי אליעזר שם מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה:
ד נבילה . עי' ש"ך ס"ק ה' מה שהק' על המחבר וכ' אבל טרפה ודאי נבילה לא הוי כו' גם יש נפ"מ בין טרפה לנבילה אף בזה"ז עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה ואח"כ כ' בשם האחרונים דנבילה קלה מן הטרפה לענין ביצת נבילה שאינה רק מדרבנן וביצת טרפה היא מה"ת כו' ונמשכו אחר ד' הט"ז סי' כ"ז והשיג עליהם דהא הטעם של ביצת טרפה דהיא אסורה מבואר בפא"ט נ"ח א' דאגודא כגופי' דמיא והיא וביצתה נטרפה אלא שיש הבדל בין ביצת נבילה שכיון שכמוה נמכרת בשוק לאו כגופי' דמיא ולכן אינו אסור רק מדרבנן כו' אבל בטרפה אע"פ שגמרה אח"כ מ"מ כיון שכבר נטרפה בהיותו אגוד בגופו ונגמרה, אח"כ באי' ונתגדלה אח"כ באי' וכמבואר בש"ס להדיא כו' והשתא מאי חילוק יש בין ביצת נבילה לטרפה דמהיכא תיתי יגרע מה שהיא נבילה וא"כ אף בנקובת הושט שייך ה"ט דכיון שיכולה לחיות יב"ח נגמרה ג"כ באי' וגם נקובת הושט אינה נבילה מחיים רק לאחר שחיטה ופשיטא שתוכל לגמר באי' כמו שאר טריפות וכמ"ש הש"ך ס"ק ד' ומה בכך שאחר שתשחט היא נבילה והגע עצמך בשאר טריפות אם ימות העוף וכי יותר הביצה הרי מ"מ נגמרה באי' ולכן ברור דאסור מה"ח ואין בו ספק והט"ז לא כ"כ רק אנשברה מפרקת ורוב בשר עמה שאינה יכולה לחיות כלל והיא נבילה מחיים ובודאי א"א לה לגדלה הביצה ולכן כיון שנתנבלה והביצה כבר נגמרה כו' עכ"ד:
סעיף ד
ה זה שלא כנגד זה. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' שחקר בקרום מחמת מכה דטרפה משום דהוי סתימה דלאחר זמן כו' אי אמרי' דאינה תי' יב"ח כו' והניח בצ"ע ובאמת יש ראי' מד' התוס' בחולין י"א א' ד"ה אתיא דאינה תי' יב"ח שהק' בהא דילפי' דאזלי' בת"ר מפרה אדומה כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דלמא דאוקמי' אחזקה שאינה טרפה למ"ד טרפה אינה חי' עכ"ל ומאי קושי' שמא עלה בה קרום ונסתם א"ו מוכח דאפי' עלה בה קרום אינה חי' יב"ח וכן הביא ראי' זו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל ועוד הביא ראי' מחולין מ"ג א' דקא' הגמ' מאי אהדרו לי' חברי' לר"י בר"י ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ודלמא נסתם כיס המרה בקרום דאפי' נתרוקן המרה והכיס שלו קיים כשר וכמ"ש הפר"ח לקמן סי' ח"ב ס"ק י"ב בשם אוהל מועד א"ו דאינו חי יותר מיב"ח עכ"ד עוד כ' בפרמ"ג דמלשון המחבר שכ' דאפשר דמתרמי אהדרי משמע דלא הוי רק ס' טרפה ולא ודאי טרפה כו' ובאמת מד' הרמב"ם פ"נ מהל' שחי' הל' כ' שכ' ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה נבילה מוכת דס"ל דהוי ודאי נבילה דהא בכ"מ דהוי רק ס' נבילה כ' הרמב"ם ס' נבילה ומדכ' כאן נבילה מוכח דס"ל דהוי ודאי נבילה ועי' בערוגות הבושם ס"ק ב' שהביא נמי ד' הרמב"ם אלו להשיג על הפרמ"ג הנ"ל וכ' דצ"ל דס"ל להרמב"ם דדרכו שיזדמנו להדדי ושכיח טפי לאיסורא ואפי' אם עדיין לא נזדמנו יחד מ"מ עתיד להזדמן יתד כו' וכל העומד לנקוב כנקוב דמי כו' והאריך בזה יעוש"ה וכן ראיתי ביד אברהם שהשיג על הפרמ"ג וכ' דנעלם ממנו ד' הרמב"ם הנ"ל וכ' דגם מד' המחבר אין הכרע כו' דכונת המחבר רק לאפוקי כשניקבו מב' רוחות דכשרה כו' משא"כ מרוח א' כיון דאפשר דלתרמי כודאי חשבי' עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק ו' שהשיג נמי על הפרמ"ג הנ"ל וכ' דהוי ודאי נבילה וכ' דכן משמע נמי מד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
ו בהג"ה ע"י קוץ. עי' פלתי ס"ק ד' שהשיג על נקוה"כ לקמן סי' מ"ט שכ' ליישב קושי' הט"ז שם ס"ק נ' דהא הוה ס"ס וחי' דהכא שכיח הוא דע"י מחט ניקב גם החיצון כו' והביא דכה"נ כ' התוס' בפד"א ל' ב' ובפא"ט מ"ג ב' דהטעם דישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא משום דשכיח והשיג עליו דהתוס' לא כ"כ אלא בדרוסה אבל בנקובת הושט הא הוי ס' בשחי' ולא שייך נשחטה הותרה וס' אי' לחומרא וא"צ לכל החי' כי אין לדמות ס' בשחי' לשאר טריפות בס' ולפ"ז אף בניקב החיצון יש לתלות ע"י קוץ עכ"ד וכ"כ עוד הפלתי ס"ק י"ד דושט הוי ס' בשחי' דניקב הושט הוי נבילה כו' ודייק כן מד' התוס' הנ"ל שהק' דאמאי חוששין לס' דרוסה נימא נשחטה הותרה ותי' דדרוסה שכיח ולא הק' כן מתחלה אישב לה קוץ בושט והיינו משום דגבי ושט הוי ס' בשחי' ול"א נשחטה הותרה כו' והאריך בזה ובאמת בפד"א כ' התוס' להדיא וכן ההיא דישב לה קוץ בושט דחיישי' שמא הבריא כו' משום דשכיח לאי' טפי מלהתירא עכ"ל הרי להדיא דהתוס' הק' נמי מהא דישב לה קוץ בושט וס"ל דגבי ישב לה קוץ בושט לא הוי ס' בשחי' ואי לאו דשכיח הוי אמרי' נשחטה הותרה וכן ראיתי בפרמ"ג במשב"ז ס"ק ה' ובראש אפרים בכללי חזקה סי' י"ג ובכתב סופר, חיו"ד סי' כ"א שהשיגו על הפלתי מד' התוס' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בחידושי מוהרא"ל ס"ק ד' ובערוגות הבושם ס"ק וס"ק ה' מ"ש והאריכו בזה וגם הפלתי סותר ד"ע דלפ"ד כאן מוכח דס"ל להתוס' דבס' דרוסה לא הוי ס' בשחי' ואי לאו דשכיחא הוי אמרי' נשחטה הותרה ולקמן סי' ק"י בבית הס' הביא ד' התו"ח שהביא ראי' להרשב"א דס"ס מהני במקום חזקה מהא דהתיר ר"ת ס' דרוסה שנתערב באחרים דהוי ס"ס אף דאתחזק איסורא כו' והביא ד' המ"ב שהשיג על התו"ח דס' דרוסה לא הוי אתחזק אי' אדרבה היא בחזקת כשרות כו' והשיג על המ"ב וכ' דהא אף הם מודים דאם יש כאן ס' בסימנים בושט ובקנה ודאי דהוי חזקת אי' וא"כ דרוסה הלא גם הסימנים בכלל ס' כו' וא"כ ס' דרוסה הו"ל ס' אולי ניקב הושט ואין לך ס' בשחי' יותר מזה והרי אתחזק אי' אבר מה"ח כו' ויפה הביא הרמ"א ראי' מר"ת דהתיר ס' דרוסה מכח ס"ס דמהני אף במקום דאתחזק אי' עכ"ד הרי דס"ל דס' דרוסה הוי ס' בשחי' היפך ממ"ש כאן וכן ראיתי בבינת אדם שער או"ה סי' י"ט שהשיג כן על הפלתי ועי' בחו"ד שם ובמקמ"ח ובס' בית הלוי ח"ב סי' כ"א וסי' כ"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה:
סעיף ה
ז בהג"ה או ב' קנים. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י' שכ' בפשיטות בב' ושטים או ב' קנים הוי נבילה ועי' בח"צ סי' ע"ז שכ' לענין לב בעוף דבלא לב אינה יכולה לחיות כלל והוי נבילה מחיים מ"מ כשנבראה בב' לבבות יכולה לחיות ולא הוי לבילה מחיים דאף דאמרי' כל יתר כנטול דמי וטרפה מ"מ לא הוי ממש כאלו ניטל אותו האבר לענין דלהוי נבילה מחיים כו' והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד ה"ה הכא אם יש לו ב' ושטים או ב' קנים לא הוי רק טרפה ולא הוי נבילה מחיים דלא כהפרמ"ג הנ"ל וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ז' שהשיג על הפרמ"ג הנ"ל דלא הוי רק טרפה ולא נבילה והביא ד' הח"צ הנ"ל והאריך בזה ועי' בד"ח ס"ק ה' ובדע"ק במקדש מעט ס"ק י"ט כ' וביד יהודא ס"ק י' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ח דטרפה. עי' פר"ח ס"ק י"ג שהביא בשם הגהות מהרי"ו באוזא שהי' לה ב' ושטים מחוברים למעלה ולמטה הי' ג"כ מחוברים יחד ובאמצע נחלק לשנים והטריף הרמ"א והפר"ת השיג עליו והתיר ועי' בפלתי ס"ק שהשיג על הפר"ת ופ' דטרפה ועי' בתב"ש ס"ק ט' שהשיג נמי על הפר"ח ופ' דטרפה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ה' מה שהשיג על הפלתי והאריך בזה ומסיק דהעיקר כהפר"ח וכ"פ בחכמת אדם כלל ט"ז סי' ט"ו כהפר"ח ועי' בבינת אדם סי' כ' מה שהשיג על הפלתי מד' מהרא"י סי' רט"ו גבי ב' מרות כו' והאריך בזה ועי' במקדש מעט ס"ק כ"א ובגידולי הקדש לקמן סי' ל"ה ס"ק י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ט
ט שמא ניקב כו'. עי' בישוי"ע ס"ק ו' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ט' ובד"ח ובמק"ח וביד יהודא מס"ק ט"ו עד ס"ק כ"ב ובאגודת אזוב חיו"ד סי' ג' ובס' בית הלוי ח"ב סי' כ"ו כ"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
י בהג"ה באותן אוזות כו'. עי' בחידושי מהרא"ל וביד יהודא ס"ק כ"ב ובעטרת חכמים חיו"ד סי' ג' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף יא
יא שניקב גגו. ע' ביד יהודא ס"ק כ"ג ובגליא מסכת חיו"ד סי' א' מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה:
יב בהג"ה ניטל הזפק. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"א ובהגהות מנחת אהרן על הארוך וש"ך ס"ק מ"ש והאריכו בזה ועי' בדע"ק ס"ק ז' מ"ש להסתפק בקרוב וחזקה איזהו עדיף והניח בצ"ע ועי' בגידולי הקדש שם ס"ק ה' ובכללי שחי' כלל ג' אות ב' מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
יג ניקב המעי, עי' בדע"ק ס"ק י' ובערוגות הבושם ס"ק י' וביד יהודא ס"ק כ"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן לד
סעיף א
א למעלה מזה. עי' ש"ך ס"ק ב' שכ' דלמעלה ממקום הראוי לשחי' נמי פסוקת הגרגרת ברובא כו' ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' מ"ש לענין רובו ככולו בטריפות והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' מיש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב שיש בו חסרון. עי' בתוס' חולין מ"ג א' ד"ה הנך שכ' דחסרון כאיסר בגרגרת לא הוי טרפה מחמת עצמו אלא משום פסוקת הגרגרת דסופו לפסוק רובא הוי פסוקת הגרגרת ולכאורה קשה על התוס' דא"כ למה פ' המחבר בסעי' ג' דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין גם השלם שביניהם אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב והא הטעם דמצטרפין גם השלם כ' הרא"ש בפא"ט סי' י' משום שסופן ליחסור הוא והמ"ב סי' ס"א כ' יתיר כים דתרי רואין לא אמרי' רואין כאלו ניטל הכיס ורואין כאלו ניטל הוורדא כו' והובא בש"ך סי' שאח"ז ס"ק י"ד ובתב"ש שם ס"ק מ"ז ובפרמ"ג שם במשב"ז ס"ק ו' והביא ראי' מלקמן סי' מ"א גבי טרפש הכבד דמהני סתימה כיון שאין הטריפות מחמת עצמה ל"א דסופו ליסתר וסוף שינטל הכבד כו' וה"נ ל"א דסוף שיתסר גם השלם וסוף שיפסוק הגרגרת וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ב' שהק' קושי' זו וכ' ליישב דהתם בשני אברים דהיינו כים ואח"כ הוורדא וכן בטרפש הכבד הוי נ"כ בשני אברים שינקב הטרפש ואח"כ הכבד אבל הכא בגרגרת שפיר אמרי' תרי רואין כיון דהוא בגוף הגרגרת וכולא חדא היא עכ"ד ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' י"ב מ"ש ליישב קושי' זו ומ"ש בד' המ"ב הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בערוגות הבושם שכ' דלפ"ד התוס' הנ"ל נ' דחסרון כאיסר בגרגרת מהני אם חזר ונתרפא כמו דמהני סתימה בטרפש כו' ואח"כ הק' מחולין נ"ז ב' כו' והלא רחל אחת היתה בשכונתנו כו' ומיישב זה ואח"כ כ' דלשיטת התוס' הנ"ל לא הוי רק טרפה בחסרון כאיסר ולא נבילה כו' אך ברמב"ם פ"ג מהל' שחי' מבואר דחסרון כאיסר הוי נבילה וצ"ל דלא ס"ל כסברת התוס' הנ"ל רק ס"ל דהוי טריפות בפ"ע ולכך שפיר הוי נבילה עכ"ד:
ג בהג"ה ולפי מה שיתבאר כו'. עי' ט"ז ס"ק ג' וש"ך ס"ק ד' מ"ש ליישב דל"ק מסעי' ג' בנקוה"כ ובתב"ש כ' דקושי' הרמ"א הוא מסעי' ד' וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ כ' ליישב קושי' הרמ"א דשפיר י"ל דאיסר הוא גדול מרוב רוחב חלל הקנה דבהמה אבל בעוף כשנשער לפי ערך קטנו שיעור חלל הקנה טפי מכפי ערך איסר עד"מ קנה העוף הוא א' מעשרה מקנה בהמה באורך וברוחב שקנה בהמה ארוך יותר מעוף ורחב יותר וא"כ ע"כ רוחב חלל קנה בהמה אינו עשרה פעמים יותר מחלל קנה עוף דא"כ תשער נמי לפי ערך גם באורך מה שקנה בהמה ארוך יותר משל עוף ויעלה יותר הרבה וע"כ כשאנו או' שקנה עוף הוא חלק עשירי מקנה בהמה מהאורך ומרוחב החלל נמצא כשיש בעוף חסרון חלק עשירית מאיסר טרפה אבל רוב חלל קנה בעוף הוא רק חלק רביעית או חמישית מקנה בהמה וא"כ י"ל דאיסר הוא גדול מרוב רוחב חלל הקנה דבהמה ובזה מיושב מה שהק' הפלתי ס"ק ב' על מ"ש הרא"ש הא דבעי בעופא מאי דאם נשער לפ"ע איסר בבהמה זוטר שיעורא מי מחמירין כולי האי ומשני מקפלו ומניחו ע"פ הקנה דלמה לא שיערו לפ"ע איסר בבהמה ומה בכך דזוטר שיעורו אין מרחמין בדין ע"כ קושי' ולפמ"ש א"ש דהא צריכין לשער בעוף לפ"ע בבהמה מכל האורך והרוחב חלל והוא עד"מ חלק עשירית וא"כ יטרף בחלק עשירית מכאיסר והיא שלא ע"פ הדין דהא דמטריפין כאיסר בבהמה לפי שהוא כמו רוחב חלל הקנה דבהמה או יותר אבל בעוף דרוחב חלל קנה דעוף הוא חלק רביעי או חמישי מקנה בהמה וחלק עשירי מאיסר הוא פחות מרוב רוחב חלל הקנה דעוף ועיקר הטריפות הוא משום הרוחב חלל ולא בשביל האורך דהא נסדק לארכו כשר ע"כ די להטריף כשמקפלו ומניחו ע"פ הקנה שהוא חומרא יותר מכאיסר בבהמה שהוא יותר מרוב רוחב חלל קנה דבהמה מיהו תי' זה אינו רק להרי"ף דמפרש בעופא מאי קאי אחסר הגרגרת ולתרץ קושי' הרא"ש מאי קמבעיא לי' טפי מבשאר שיעורין כיוצא בו כגון חסרון בגולגולת אבל הרא"ש שהק' על הרי"ף קושי' זו ע"כ דלא ס"ל האי סברא שכתבתי א"א לתרץ לדעתו הי' זה וא"כ שפיר הק' הרמ"א לפמ"ש המחבר סעי' ד' בעוף אם ניקבה כנפה משמע אם יש חסרון בלא שלם ביניהם משערין לפ"ע כאיסר והיינו מרוחב לחוד ולא איכפת לן בערך ארכו מוכת דאיסר פחות מחופה רוב חלל קנה אבל הרשב"א י"ל דס"ל כהרי"ף דאפי' בחסרון בגרגרת עוף משערין אם חופה רוב חלל קנה ל"ק מה שהק' הרמ"א די"ל כמ"ש וא"כ לדידן דמחמירין בסעי' ד' כהרא"ש א"א לשער כאן רוב רוחב חלל הקנה ולהרא"ש י"ל קושי' הפלתי הנ"ל דמה שמצרפין השלם הוא רק חומרא מדרבנן וכמ"ש התב"ש עכ"ד ועי' בתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' ב' ובד"ח וביד יהודא ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף י
ד נקבים. עי' שיך ס"ק כ"ב ועי' במקדש מעט ס"ק י"ט מ"ש בזה ומה שהביא בשם האו"ז סי' תי"ז והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סימן לה
סעיף א
א ריאה שניקבה וכ' הש"ך ס"ק א' עיקר טריפות דנקובת הריאה יתבאר לקמן בפי' ל"ו עכ"ד וכונתו דהמחבר התחיל בדין ריאה שניקבה ומפרש דיני חסר ויתיר וחליף ועיקר דין נקובת הריאה מפרש לקמן בסי' שאח"ז והיינו משום דס"ל להמחבר דכל טריפות הריאה הוא מטעם נקובה זהו כונת הש"ך וכ"כ הפרמ"ג דזהו כונת הש"ך וכ"כ הדרישה דהטור נמי ס"ל כן דכל הטריפות שבריאה הוא משום נקב כגון יתרת אמרי' יתר כנטול דמי והוי נקב והיינו לפי' הרשב"א והביאו א סי' מ"א חסרה נמי נקב במקום החסרון סרכא אוסרת משום נקב בועא אוסרת משום נקב וכן כל טריפות הריאה ולכן אמר ריאה שניקבה טרפה שהוא כולל כל טרפיתי' ותחלה יפרש צורתה ואח"כ פרטי הטריפות עכ"ד וכ"כ התב"ש ס"ק א' דכן הוא דעת המחבר דכל טריפות הריאה הוא מטעם נקב וכ' דכן מוכח מד' התוס' חולין מ"ב א' ד"ה אפיק רק הרמב"ם ס"ל דחסרון בריאה הוי טריפות בפ"ע והביא ד' הדרישה הנ"ל וכ' עליו דלא ידענא טעמא דודאי לכולהו פי' י"ל כן ובהדיא משמע בסי' מ"א דהטור לא ס"ל כהרשב"א וכ' עוד דמ"ש בהג"ה סי' ל"ו דחסרון בריאה ככף כפופה טרפה לאו היינו מטעם דהרמב"ם דס"ל דחסרה הריאה הל"מ רק מטעם ניקב כמו חסר אונא עכ"ד ועי"ש עוד בתב"ש סי' ל"ו ס"ק נ"ח מ"ש לענין אטום והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד שם יש נפ"מ בין אי אמרי' דהוי טריפות מטעם נקב או אי הוי טריפות בפ"ע דאי מטעם נקב כל ב' ריעותות טרפה לפי הכלל דקי"ל דלא מקרי תרתי לריעותא אלא א"כ שניהם מעידים על דבר אחד ולהרמב"ם דחסרון בריאה הוי טריפות בפ"ע לא מצטרף לתרתי לריעותא וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה דזהו הנפ"מ אי אמרי' מטעם נקב או מטעם חסר לענין תרתי לריעותא וכ' עוד נפ"מ ועי' ברש"י תולין מ"ג א' ד"ה לא תפיק שכ' דחליף הוא מטעם חסר משמע דס"ל כהרמב"ם הנ"ל וכ"כ הפרמ"ג דרש"י ס"ל כהרמב"ם ועי' בלב"ש אות ג' שהשיג על התב"ש דאין ראי' מד' הטור והמחבר ומד' התוס' הנ"ל דאין זה רק לענין מנין י"ת טריפות דכל טריפות שבריאה אינם יוצאים מנדר ניקבה דכללא הוא דכל אבר דניקב טרפה כ"ש ניטל וחסר כו' וכמו דלא חשבינן במתני' ניטל רק בכבד ולא בלב וריאה ודקין כו' וכן לא חשבי' יתר לב ודקין וכבד והיינו משום דניקב משהו הוא הקל שבכל הריעותות מש"ה כל אבר שאמרו בו דחמור כ"כ ומיטרף בניקב משהו שוב אין לחשוב בו ניטל וחסר ויתיר דהוי כולהו בכלל נקב לענין החשבון ומש"ה התחילו הט"ו לכתוב ריאה שניקבה טרפה להיות הקדמה לכל דיני יתיר וחסר וחליף ומה"ט כ' התוס' דלרבנן ליכא אלא י"ז אבל שנאמר דכולהו הריעותות סופן לנקוב זה לא שמענו עכ"ד ועי' פרמ"ג בפתיחה שכ' נמי כן ליישב הקושי' דאמאי לא מוקי הגמ' או שחסרה שחסרה אונא אחת כו' והנה לא על התב"ש לבד השגתו אלא גם על הדרישה והש"ך הנ"ל דגם הם כ' כתחב"ש הנ"ל וכ"כ הפ"ח כהתב"ש אבל באמת אין זה השגה דע"כ ל"א דחסר הוי כ"ש מניקב רק בחסר כל האבר אבל חסרון במקצת כגון חסרה אונא דכל הריאה קיימת רק שחסר מקצתה זה לא נ"ל מכ"ש דניקב ועי' בתוס' רא"ט מ"ב א' ד"ה ניקב כ' דמש"ה לא תני ניטל הלב והריאה והכבד והדקין דהוי כ"ש מניקב והיינו משום דהתם הוי ניטל כל האבר כולו ודאי הוי כ"ש מניקב אבל לא כשניטל וחסר מקצת האבר וכן ראיתי בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' כ' שכ"כ להשיג על הלב"ש הנ"ל והאריך בזה וכ"כ ביד אברהם סי' ס' בתשובה השייך לסי' ל"ו להשיג על הלב"ש כהב"א והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק ב' שכ' נמי כן להשיג על הלב"ש הנ"ל וכ' ועוד דק"ו פריכא הוא דבשלמא כשניקבה א"כ א"י לכלוא הרוח בקרבה וא"י לרחף על הלב וא"כ נקב זה מקלקל כל הריאה דא"י להיות נפוחה ברוח דמטעם זה נקב בריאה טרפה אבל כשחסר מקצתה או אונא שלמה ושאר הריאה כתיקונה י"ל דכשר ולא הוי כ"ש מניקב רק כשניטלה כולה ועוד הביא ראי' מד' הרמב"ם שפ' דניקב הוורדא טרפה ובחסרה הוורדא פ' דכשרה ול"א דאם ניקבה טרפה כ"ש חסרה הוורדא כו' ועוד ראי' מהא דקי"ל בסי' ל"ו בניקב א' מן הסמפונות דטרפה כו' והאריך בזה ושפיר ד' התב"ש והדרישה והש"ך הנ"ל מד' הט"ו והתוס' הנ"ל ועי' בתשובת הרא"ש כלל כ' סי' כ"ז שכ' וז"ל מ"ש שנמצאת בשם ר"י בתוס' חולין גבי ניקבה המרה טרפה והיכא דל"ל מרה כלל כשרה דלאו אבר הוא כו' וכ' עליו וטעמא דכ' טעם לפגם הוא וכי הטריפות תלוי באבר והלא נקב טרפה אע"פ שאינו אבר עכ"ל וי"ל דכונת השואל שכ' דלאו אבר הוא אינו נתינת טעם דמש"ה יהי' חסרה המרה כשרה אלא כונתו ליישב דלא תקשי עליו כיון דניקבה המרה טרפה א"כ איך יכשיר חסרה המרה והא אמרי' כל אבר שניקב טרפה חסר נמי טרפה ע"ז כ' כיון דלאו אבר הוא ל"א בזה האי כללא והיינו כהב"א והערוגות הבושם הנ"ל דבמקצת אבר ל"א האי כללא דכל אבר כו' ועי' במקמ"ח שהק' על הרמב"ם הנ"ל שפ' דחסר וורדא כשרה ופ' דניקב הוורדא טרפה כו' ולפ"ד הערוגות הבושם הנ"ל לק"מ אך יש לדחות ד' התב"ש מד' התוס' הנ"ל וכמ"ש בס' מאירת עינים בפתיחה דהתוס' לא כ"כ רק לפ"מ דמוקי הש"ס או שחסרה רק כר"ש א"כ לרבנן בציר להו חדא אבל לדידן אף חסר ממנין האונות וגם חליף בכלל או שחסרה עכ"ד ומיישב בזה ד' הרמב"ם בפי' המשנה שפי' או שחסרה היינו שחסר ענין האונות כו' והאריך בזה וגם השיג שם על התב"ש והדרישה הנ"ל שאין ראי' מד' הט"ו דאלו הי' כונתם כך הי' להם לבאר שהרי הטור כ' ריאה שניקבה טרפה ותחלה אפרש צורתן ואח"כ טריפות שלהם והיינו שכ' הטעם שלא התחיל בנקובה כיון שצריך לפרש צורתן קודם והביא ד' ס' התרומה בהל' טריפות שכ' ועתה אפרש דיני ריאה דחנן הריאה שניקבה או שחסרה טרפה ואח"כ מסדר דיניה הרי שזה רק התחלה להדינים ופשיטא שאין מדקדוק קל כזה להוציא דין חדש עכ"ד ועי' בד"ת ס"ק א' מ"ש שאין ראי' מד' הט"ו ועיי"ש עוד בלב"ש מ"ש לסתור ד' התב"ש והאריך הרבה בזה והנה התב"ש כ' דרק הרמב"ם ס"ל דחסר הוי טרפה בפ"ע וכבר נתבאר דגם רש"י ס"ל כן וכן מוכח מד' הרשב"א בתוהב"ה בית ב' שער ג' ומד' התו"ה הקצר שם שחילק הדברים וביאר קודם כל דיני נקובה ואח"כ התחיל בדיני חסרה ומנה יתיר וחסר וחליף בריאה ובוורדא מוכת דס"ל כרש"י והרמב"ם הנ"ל וכ"כ המא"ע בפתיחה שם דכן ס"ל להרשב"א והאריך בד' הרשב"א ורש"י והרמב"ם הנ"ל יעוש"ה וכן מוכת מד' הש"ך לעיל סי' כ"ט דס"ל כן דבס"ק ג' בביאורו שנכלל בסוג נקובה כ' וז"ל ונקובת הריאה וסמפונו' בסי' ל"ו עכ"ל ובס"ק ד' בביאורו לסיג חסרה כ' וז"ל והיינו חסרו האונות שבסי' ל"ה וכיוצא בהן עכ"ל ומוכת דס"ל כהרמב"ם ורש"י והרשב"א ודלא כהתב"ש הנ"ל וכ"כ בפתיחה שם דכן ס"ל להש"ך והביא שם ד' הכנה"ג בסי' כ"ט בשם יאיר נתיב ודמש"א שמחלקים ג"כ ענין ריאה לשני הסוגים האלה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש בד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה אך בבעה"ע בדיני ריאה מבואר כהתב"ש שכ' דחליף תולדה דנקב הוא ופשוט דה"ה לחסר ויתיר דהוי מטעם נקב וכ"כ בגידולי הקדש ס"ק א' דהבעה"ע ס"ל כהתב"ש וכ' דהדרישה וב"י ופר"ח ופת"ב ופלתי סי' ל"ו בשם מפרשים והחו"ד שם והפרמ"ג ס"ל כהתב"ש הנ"ל והאריך בזה וכעת ראיתי באשכול הל' טריפות סי' ט"ו דס"ל כהתב"ש הנ"ל שכ' וז"ל ובריאה שנקבו נכללו מראות פסולות ויתרת שלא בדרי דאוני דיתר כנטול דמי וכן חסיר וחליף עכ"ל הרי דכ' דחסר וחליף הוא בכלל נקב וכהבעה"ע והיינו כהתב"ש הנ"ל ולפמ"ש נ' דזה הוי פלוגתא דרבוותא אי חסר ויתיר וחליף הוי מטעם נקב או דהוי טריפות בפ"ע וא"כ לענין תרתי לריעותא נ' דריעותא דחסר עם ריעותא דנקב אין מצטרפין דלענין תרתי לריעותא בעי' דשניהם מעידין על שם אחד וכיון דהוי פלוגתא אי מקרי טריפות בפ"ע א"כ הוי ספק תרתי לריעותא וס' תרתי לריעותא כשר וכמ"ש הפרמ"ג בש"ד ס"ק ה' וכ"כ הלב"ש דס' תרתי לריעותא כשר והשיג על התב"ש והאריך הרבה בזה וכ"כ בטור האבן סי' י' וסי' י"ז ובמים חיים חיו"ד סי' ו' דס' תרתי לריעותא כשר והאריכו בזה יעוש"ה וכן עיקר לדינא ועי' בצ"צ חיו"ד סי' ע"ג מ"ש והאריך בזה:
ב טרפה . עי' בהגהות פרישה שכ' דמש"ה נקראת ריאה על שם שרואים ומעיינים בה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שהק' דהא מבואר בחולין מ"ט א' דלמה נקרא ריאה שמאירה את העינים והביא בשם הכנה"ג שהק' נמי כן ובאמת לק"מ די"ל דהגהות פרישה הנ"ל קאי לדידן דאזלינן בתר רובא ובשאר טריפות א"צ בדיקה רק בריאה צריך בדיקה מש"ה כ' דנקראת ריאה לפי שרואים ובודקים בה והגמ' הנ"ל קאי לר"מ דס"ל דהיכא דאפשר לא אזלי' בת"ר וכדאיתא בחולין י"ב א' ולדידי' צריך לבדוק בכל הטריפות ועי' בפלתי לקמן סי' ל"ט ס"ק א' מ"ש בזה ומש"ה קא' הגמ' הנ"ל טעם משום דמאירה אח העינים ולק"מ קושי' הכנה"ג והפרמ"ג על הגהות דרישה הנ"ל וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל וכ' עוד ג' תי' ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה:
סעיף ב
ג או מהשמאל. וכ' הש"ך ס"ק ג' דמשמע דאפי' איכא ד' בימין אי חסרה א' בשמאל טרפה כו' דלא כת"ח דמכשיר בזה ועי' בתב"ש ס"ק כ"ט שהביא ראי' לד' הת"ח מהא דקא' רבא בחולין מ"ז א' ה' אוני אית לה לריאה כו' דלמה קתני מניינא ולא הו"ל לומר רק דריאה יש לה ג' אונות בימין וב' בשמאל ולד' הת"ח ניחא דקמ"ל בדאיכא בין הכל ה' דהיינו ד' בימין וחדא בשמאל ג"כ כשר כיון דמה שחסר משמאל משלים הימין כו' והאריך בזה ולבסוף מסיק דהעיקר כהש"ך והא דקא' רבא ה' אוני כו' לאשמועינן אתי דאי איכא יתיר אע"ג דלא קיימא בדרא דימין או דשמאל כו' אפי"ה טרפה דלכולה ריאה בעי' דלא להוי אלא ה' ותו לא עכ"ד ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק א' מ"ש ראי' להש"ך ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' ובלב"ש ס"ק י"ח ובראש אפרים בפר"ת ס"ק פ"ו ובשפת אמת ס"ק ג' ובקונטרס הראיות לסי' זה אות א' מ"ש ליישב ד' רבא דאמר ה' אוני כו' והאריכו בזה ועי' בארוך מש"ך ובד"ת ובערוגות הבושם ס"ק ג' מ"ש ע"ד הת"ח הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
ד ב' בימין כו'. וכ' הש"ך ס"ק ד' דה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף כו' ועי' בפר"ח ס"ק כ"ד שכ' להוכיח מד' הרמב"ם דכשר בכה"ג וסיים דהמיקל בזה לא הפסיד ועי' בתב"ש ס"ק ל' שהשיג עליו ודחה ראיתו מד' הרמב"ם והאריך בזה ופ' להחמיר וכ"פ בפר"ת סעי' ע"א ובראש אפרים שם ס"ק פ"ז ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ה' מ"ש ע"ד הפר"ח ועי' בפלתי ס"ק ג' שכ' להקל בהפ"מ כהפר"ח וכ"פ בד"ח ס"ק ה' להקל בהפ"מ ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ד' שהביא ראי' מרש"י בחולין מ"ג א' שכ' דחליף דאוני בכלל חסירה כו' להפר"ח והפלתי ופ' דבמקום הפסד יש לסמוך ע"ז להקל ועי' בחכמת אדם שם דין ו' שכ' דבדוחק גדול יש לסמוך ע"ז ועי' בערוגות הבושם ס"ק ו' מ"ש והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש ע"ד הרמב"ם שכ' דחליף הוא משום שחסר אונא של ימין והאריך בזה יעוש"ה:
ה בהג"ה צורות האונות. עי' ט"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ה' שהביאו בשם מהרש"ל פא"ט סי' ל"ד שחולק ע"ז ומכשיר באלו החילופים כו' והב"ח כ' להקל בהפ"מ ועי' בפר"ח ס"ק ה' שכ' להקל אף בלא הפ"מ והיינו כמהרש"ל ועי' בתב"ש ס"ק ל"ה מ"ש לקיים ד' מהרי"ו והאריך בזה ולפ"ד אף בהפ"מ יש להחמיר ובאמת נ' דעיקר טעם דמהרי"ו הוא דדמי למ"ש בחילוף הוורדא שאם שינתה תוארה טרפה דהוי כמו חסרה הוורדא וכמ"ש האגור וה"ה נמי הכא כיון ששינתה הוי כמאן דליתא והוי כמו חסרה אונא וכן ראיתי בחידושי מהרא"ל שכ' נמי כן דזהו הטעם של מהרי"ו וא"כ אף בהפ"מ יש להחמיר ועי' בפלתי ס"ק א' מ"ש בד' מהרי"ו הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד נמי יש להחמיר אף בהפ"מ ועי' בראש אפרים ס"ק ק' שכ' למי דיש להחמיר אף בהפ"מ אך החכמת אדם כלל ט' סי' ז' דבהפ"מ יש להקל ולא הביא ד' התב"ש והפלתי הנ"ל וכ"פ הישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ב' דיש להקל בהפ"מ ועי' בחורה אור ס"ק ב' שהביא ד' החכ"א והשיג עליו ופ' ריש להחמיר אף בהפ"מ ועי"ש בד"ח סי' ל"ו ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה עוד כ' הט"ז דבמקום דאיכא עוד ריעותא אע"פ דלא מטריף בשבילה מ"מ מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטרפה עכ"ד וכ"כ המהרש"ל עצמו שם הובא דבריו בש"ך ס"ק כ"ב וכ"פ הישוי"ע בפי' הקצר שם ועי' בלב"ש ס"ק א' אות כ"ו מ"ש דאין ראי' מזה לדין תרתי לריעותא יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה:
ו אם חסרה. עי' ש"ך ס"ק ז' שהביא ד' הד"מ בשם האגור שכ' דאם היא פחותה מעלה של הדם לאחר נפיחה טרפה כו' ועי' בערוגות הבושם ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה להקל וכ' אח"כ אך זאת נ"ל דלפמ"ש התב"ש ס"ק ט' דבעי' שיעורא דטרפא דאסא גופי' יש מחלוקת י"א כצפורן אגודל וי"א אורך ורוחב פרק אמצעי של אגודל כו' וכ' דיש להחמיר כב' הסברות כו' זהו רק לענין חסרון אונא אבל לענין וורדא כו' כיון דהרבה פוס' מכשירין בחסרה לגמרי עכ"פ יש לסמוך להקל כדעת הסוברין דצפורן אגודל סגי והוי כמו ס"ס להקל כו' ואף שראיתי במשב"ז ס"ק י"ג שהביא ד' התב"ש הנ"ל כו' וכ' דלפ"ז שיעור אונא וורדא בעי' דוקא כפרק אמצעי של אגודל מ"מ נ' דאין להחמיר רק גבי אונא ולא גבי וורדא כו' וכ"כ לענין יותרת מקמא במקום שמטריפין כו' היינו כפרק אמצעי של אגודל כו' וכן לפמ"ש הרמ"א לקמן סעי' ה' להחמיר באיכא ג' בימין וד' בשמאל והפר"ח כו' חולקים בזה אף דאנן קי"ל להחמיר מ"מ כו' היכא שא' מן הד' של שמאל הוי רק כצפורן אגודל יש להקל ולומר דלא הוי שיעור יותרת רק כפרק אמצעי של אגודל כו' אך אם יש בריאה אחת יותרת כצפורן אגודל וגם הוורדא אין כאן רק כצפורן אגודל טרפה ממ"נ במקום שמטריפין יותרת מקמא דאם אינו חשוב שיעור לגבי יותרת ע"כ גם לענין וורדא לא הוי כשיעור וחסרה הוורדא כו' עכ"ד:
ז היותר גדולה וכ' הש"ך ס"ק י"ג דה"ה בששניהם שוין דטרפה וקשה דאמאי יהי' טרפה דהא בי"ש א"א לצמצם וא"כ ע"כ א' מהן גדולה רק שא"י איזו יש להכשיר ולומר דהקטנה היא הפוכה וכן הק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ על הש"ך ופ' מכח קושי' זו להכשיר ודחה ד' הש"ך שהביא ראי' מד' הד"מ בשם בדיקות ישנים כו' לפי שהקטנה היתה הפוכה די"ל דמ"ש קטנה הפוכה לאפוקי גדולה ולא איירי בשווים שאינו מצוי ועוד כיון דא"א לצמצם ע"כ חד מיני' גדול וספי' בזה לקולא כיון שאינו רק מנהג להטריף עכ"ד וכעת ראיתי בנמוקי הגרי"ב שכ' ע"ד הש"ך דלפמ"ש התוס' בפ"ק דעירובין ובפ"ק דסוכה דא"א לצמצם אפי' ביד"א כו' אין כאן מקום לספק עכ"ד:
ח נמצא לה כים. עי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי שהביא שם קיצור דינים ממהדו"ת ובסי' י"ט שם כ' דאס ניקב הכיס נ' לפי הכלל בסי' נ' דכל שחסר טרפה גם בניקב טרפה א"כ גם הכא כיון דחסר הכיס טרפה גם ניקב טרפה ודומה לטרפש הכבד כו' מיהו אם סרכא סותמו כשר כמו בטרפש הכבד כו' מהני סתימת הכבד עכ"ד ואין דבריו נ"ל אלא אם ניקב הכיס כשר וכ"פ הפרמ"ג כאן במשב"ז ס"ק ג' ולקמן סי' ל"ט ס"ק כ' ובלב"ש סי' ל"ו ס"ק קל"ה ובפר"ת סי' ל"ט סעי' ס"ב דניקב הכיס כשרה ועי' בראש אפרים שם ס"ק ע"ג שהביא דכן פ' בס' ארבעה טורי אבן סי' י"ט כו' ושכן הסכים אביו הגאון אב"ד דאמשטרדם דכשר וכ' דכן מפורש בב"י סי' ל"ט בשם מהר"י בן חביב כו' והד"מ שם דכשר וכ"פ ביד אברהם דכשר ומה שדחה ראי' הפרמ"ג מסי' מ"א גבי טרפש הכבד כו' כן דתה נמי בחידושי רע"א בגליון הפרמ"ג ראי' הפרמ"ג ועי' במאירת עינים שורש ז' ענף ב' אות א' שפי נמי כו דכשר והביא נמי ד' ארבעה טורי אבן הנ"ל דפ' שכשר וגם דחה נמי ראי' הפרמ"ג כהחידושי רע"א והיד אברהם הנ"ל ועי' בבית שלמה ביו"ד ח"א סי' מ"ח שפ' נמי דניקב כיס הורדא כשר וכ' דאף שבס' יהושע לא כ' להכשיר רק בנקב שאין בו חסרון מ"מ מד' כל האחרונים לא נ' כן אלא אף בנקב שיש בו חסרון כשר וכ' דכ"נ להדיא מד' הבית אפרים סי' ל"ה ס"ק מ' עכ"ד וכ"פ בס' מנחת הזבח כלל ה' דין כ' דכשר וכן עיקר לדינא דניקב הכיס כשר אבל אם לא נשאר רק קצת מהכיס כ' הבית שלמה שם דכבר קבלנו עלינו לאסור בחסרון כיס ואין לגבב עוד סברות להקל עכ"ד ועי' בס' רב טובך סי' כ"ג מ"ש בזה יעוש"ה:
ט ב' כיסין. עי' ש"ך ס"ק י"ד שהביא ד' המ"ב סי' ס"א שכ' להתיר בנמצא ב' כיסין כו' ופ' הש"ך בהפ"מ דיש להקל כהמ"ב והנה המ"ב שם כ' דאף דבחסר כיס נהגו לאסור אפי"ה יש להכשיר ביתיר כיס ול"א בכה"ג כל יתר כנטול דמי דלא כל יכ"נ דמי אלא באבר שאם ינטל יהי' איסורו מחמת האבר בעצמו אבל הכא אין האי' מחנות חסרון הכיס כו' אלא האי' הוא משום הורדא כו' הלכך אין לנו לאסור אלא בחסר הכיס ממש אבל כ"ז שלא חסר הכיס עדיין כגון שיש לה ב' כיסין אין לאסור בכה"ג דל"א תרי רואין דהיינו רואין כאלו ניטל הכיס ואם ניטל הכיס רואין כאלו נחסרה הורדא דסוף סוף השתא עדיין לא ניטל הכיס ומגין שפיר על הורדא וחילוק זה כו' אנו למדין מדין טרפשא דכבדא כו' דאם ניקבה נקב מפולש שמטריפין אותה וכ' הב"י סי' מ"א בשם המרדכי ומהרא"י דאם נסרכה טרפש הכבד לדופן לא מטרפינן בהם והק' כיון דמטרפינן בנקב ה"נ הו"ל למיטרף בסרכא כו' וחי' דמאחר דטריפות נקב מפולש בחצר דכבד לא מחמת עצמה היא אלא מתנות הכבד שסופה להינטל ולפיכך אי איכא נקב מפולש ממש אמרי' שסופו לינטל הכבד אבל כ"ז שאין נקב ממש רק ע"י סרכא ל"א הכי והשתא הלא דברים ק"ו דמה התם דטריפות דאורייתא הוא כו' ואפי"ה מאחר דאין טריפות חצר הכבד מחמת עצמו לא אסרינן אלא בנקב ממש ק"ו הכא בחסרון הכיס שאין כאן טריפות כלל כו' אלא מנהג בעלמא שנהגו כן להטריף כד' היחיד כו' איך יעלה על הדעת להחמיר עוד יותר ולומר שמא יהי' ב' כיסים הו"ל כחסר הכיס ויהי' טרפה כו' דלא טריף וכ"נ דמי בכיס דורדא מהסרכא בטרפשא דכבדא לד' מהרא"י כו' עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק מ"ו שהשיג עליו במ"ש דל"א תרי רואין כו' לא ידענא מנ"ל הא אנן לאו מטעם רואין אוסרין אלא כל יתר סופו לינטל הוא וחבירו וכטעם שכ' במהרי"ו על כל יתר כו' דמשמע שם להדיא דסוף שינטלו שניהם כו' ומה שהביא ראי' מטרפש הכבד כו' ל"ד כלל דהתם ה"ט דלא מהני קרום שעלה כו' דכיון דטרפה הוא מחמת הנקב וכדמתחכו סימנים וכדאיתא בסנהדרין ע"ת א"א לחזור ולחיות ע"י קרום שעלה אח"כ אבל נקב דטרפשא דלאו כדמחתכי סימנים ולאו טרפה היא כ"א שסופו לבא לידי טריפות כיון שנתרפאת זאת ונסתם הנקב היא בחזקתה ומה"ט מחלקים ביבמות ע"ו דנקב באבר הזרע באדם פסול נסתם כשר כו' למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה כו' ופירש"י והיינו סירכי דריאה דמטרפא בהו חיותא וזה דבאדם ליכא כ"א מכה ורפואה כדרך שהעולם נוהג להכי הוה קרום משא"כ בבהמה דהוי מיתה ב"א וזה שלא כמנהג העולם אבל סרכי דטרפשא דמי לקרום דאבר זרע הנ"ל דלא הוי כ"א מכה ורפואה ולהכי שפיר משני במרדכי אבל בנ"ד כל יתכ"נ אפי' שאינו טרפה ע"י כדמשמע בגמ' וסוף שינטלו שניהם וסוף שתנטל הורדא גם מ"ש תרי רואין ל"א אין לזה שורש בש"ס דלא נמצא כן כ"א בעירובין י"ט ואינו ענין לכאן עכ"ד ועי' בלב"ש ס"ק א' אות ד' שכ' להשיג על התב"ש דהמ"ב ס"ל דאין סופו לינטל כלל רק דבמקום שאסרה תורה ניטל אסרה גם יתר ואהא קא' שפיר הנו"ב דה"ד היכא דהניטל טרפה מחמת עצמו נושאים כים דהניטל טרפה משום דאמרי' סוף שתינטל הורדא ממילא ביתר דאינו מזיק להורדא כשר והביא ראי' להמ"ב והאריך בזה וא"כ לסברתו ה"ט דהמ"ב משום דס"ל דיתכ"נ היינו כחסר מתחלת ברייתו כו' ואין סופו לינטל ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' כ' שהשיג על הלב"ש וכ' דגם להסוברים כהמ"ב ס"ל דל"א כנטול דמי אלא במקום שהחיות תלוי בו ואם ניטל עושה טרפה בכה"ג אמרי' כיון שיניקת חיותם ממעין אחד יתבטלו שניהם משא"כ בכיס הורדא כיון שאין חיות הבהמה תלוי בו לא אכפת לן כולי האי ביניקה כו' ומ"מ גם הסוברים כהמ"ב שפיר מודים דהיכא דתלוי בחיות ואמרי' גבי' כל יתכ"נ דמי שפיר הוי סופו לינטל עכ"ד ועי' בספרו ראש אפרים ס"ק קכ"ו מ"ש ע"ד המ"ב והתב"ש הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד ה"ט דהמ"ב דס"ל דאבר שאין חיות תלוי בעצמותו ל"א ביתר שסופו לינטל ובאמת מד' המ"ב הנ"ל בעצמו מוכח דס"ל כהתב"ש הנ"ל דהא כ' כיון שאין הטריפות מחמ"ע דכיס אלא מחמת הורדא אין לאסור אלא בחסר הכיס ממש אבל כ"ז שלא חסר הכיס עדיין אלא שאנו רואין כאלו חסר כבר משום דכל יתכ"נ דמי כגון שיש לה ב' כיסין אין לאסור בכה"ג דל"א חרי רואין דהיינו רואין כאלו ניטל הכיס כו' דסוף סוף השתא עדיין לא ניטל הכיס ומגין שפיר על הורדא כו' ומלשון שכ' שלא חסר הכיס עדיין כו' השתא עדיין לא ניטל הכיס כו' מוכת דגם הא דיתכ"נ היינו שסופו לינטל וכהתב"ש הנ"ל רק דהשתא עדיין לא ניטל ועוד דאל"כ פשיטא דאין מקום לאסור יתיר כיס דהא אדרבה הוכפלה שמירת הורדא בב' כיסין א"ו מוכת דכונת המ"ב הנ"ל לחדש דאף דבעלמא יש טריפות ע"ש סופו דכל שעומד לנקוב רואין אותו כאלו הוא כבר נקוב מ"מ כיון דחסרונו אינו טריפות רק משום דסוף הורדא לינטל ורואין כאלו נטולה כבר וביתיר כיס צריך לבא לב' ע"ש סופו היינו רואין מה שסוף הכיסין לינטל כאלו כבר ניטלו ואח"כ רואין מה שאח"כ סוף הורדא לינטל כאלו כבר ניטלה וכולי האי לא מטרפינן ע"ש סופו וע"ז הביא המ"ב ראי' מטרפש שניקב ונסתם בקרום מחמת מכה דבכל דוכתי סופו ליסתר לא מטרפינן משום סוף הקרום ליסתר ואח"כ סוף הכבד לינטל אלא ע"כ דב' ע"ש סופו ל"א וכ"ש כאן דמעולם לא הי' עדיין שום ריעותא דהכיסין זהו כונת המ"ב הנ"ל וכן ס"ל להתב"ש הנ"ל בכונת המ"ב ודחה שפיר ראיתו דהתם גבי טרפש אין הקרום סופו ליסתר כלל דאבר שאין חיות תלוי בו מקבל משא"כ כאן דסוף הכיסין לינטל וכן ראיתי בגידולי הקדש ס"ק כ"ט שכ"כ בכונת המ"ב והשיג על הלב"ש הנ"ל וכ' דשפיר ד' התב"ש הנ"ל וכ' אח"כ ליישב ד' המ"ב לפמ"ש התב"ש בעצמו לקמן סי' מ' ס"ק ד' והפלתי שם ס"ק ג' והרא"ש אפרים סי' ל"ט ס"ק קצ"ה והביא ד' החינוך פ' משפטים דלא מטרפינן ע"ש סופו אלא בשכבר הוחל חולשא וסופו להתגבר עוד עד לאין מרפא אבל בלא שלט בה עדיין התחלת החולי אף שהי' סופה לנקוב ע"י איזה סבה וקדם ושחטה כשרה ועפ"ז סברת המ"ב נכונה דחסר כיס דמטריפין ע"ש סוף ורדא לינטל היינו משום דתיכף דחסר הכיס כו' נכנס התחלת חולשא ופירוק בהורדא וסופה להתגבר לכן טרפה מיד כו' משא"כ יתיר כיס אף שכבר הוחל חולשא בהכיסין אכתי מגינין שפיר אורדא כו' וא"כ לא שייך למטרף השתא בשביל מה שסוף הורדא לינטל אחר שינטל הכיס וע"ז הביא המ"ב שפיר ראי' מטרפש שניקב ונסתם דנהי דהא אין להקשות מכי ניקב הטרפש טרם שנסתם כבר הוחל חולשא בכבד ונימא דסופה לינטל דז"א דבשביל התחלת חולשא זו לא הי' סופה לינטל דהרי התחילה הכבד כבר לינטל כל שנשאר בה עדיין הזיתים עדיין מעלה ארוכה רק אי עדיין יש נקב בטרפש וחסר שמירה וכן ירבה החולשא ער שתינטל כולה אבל בנסתם הנקב בטרפש ממילא סר החולשא מהכבד ומעלה ארוכה אבל הא קשי' הא סוף הקרום שעלה בנקב הטרפש ליסתר וממילא אח"כ סוף הבשר לינטל אלא ע"כ כיון דהשתא שניקב הטרפש סתום אין מגיע ע"י נקב שהי' בו מקודם שום חולשא לכבד כלל כי מה איכפת לכבד בין הגנת הטרפש לבין הגנת הקרום שעלה בו לכן לא מטריפינן ע"ש סופו ומכ"ש גבי יתיר כיס דבהסרת היתור ליכא שום חולשא כלל בורדא כו' וניחא מה דהוי ק"ל בהא דגרגרת שיש נקבים מצטרפין לכאיסר עם השלם שביניהם משום דכשאין בין נקב לנקב כמלא נקב קים להו דסוף השלם שביניהם לינטל וחסרון כאיסר גופי' כ' התוס' ברפא"ט דטרפותו משום שסופו ליפסק רובו וא"כ הוי חרי רואין ולהנ"ל ניחא דשאני התם דמ"מ סוף השלם לינטל וסופו ופסק רוב כו' וכאן דכבר הוחל החולשא וחולי הגרגרת במקום הנקבים אף המ"ב מודה לסברת התב"ש דמטרפינן אף בב' ע"ש סופו ולא התיר המ"ב אלא במקום שלא הוחל עדיין חולשא כלל באבר שהטריפות בו מצד עצמו כו' וגם השיג על התב"ש במה שדחה ראי' המ"ב מטרפש כו' והאריך בזה בדברים נכונים ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' י"ב שכ' נמי כעין ד' הגידולי הקדש אלו והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד אין מוכח לחלק לענין תרי רואין בין ב' אברים לבין אבר א' וכמ"ש בערוגות הבושם בסי' הקודם ס"ק ב' לחלק כן נוכח קושי' הנ"ל מהא דגרגרת שיש נקבים דמצטרפין כו' וכ"כ עוד לקמן סי' מ"ח ס"ק ב' לחלק כן ולפ"ד הגידולי הקדש והארץ צבי הנ"ל אין לחלק ואף באבר א' נמי ל"א תרי רואין ולק"מ מהא דגרגרת הנ"ל ועי' בהגהות יד שאול מ"ש ע"ד התב"ש הנ"ל ועי' עוד בערוגות הבושם סי' ל"ג ס"ק ח' וסי' מ"א ס"ק א' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' מ"ש ע"ד המ"ב והתב"ש הנ"ל וכעת ראיתי בהר הכרמל חיו"ד סי' ג' שהק' על המ"ב הנ"ל מהא דאמרי' בושט דאם שניהם אדומים טרפה מטעם דהאי אדום לקותא הוא וסופו להנטל ואז לא והי' קיום להשני א"כ הרי אמרי' תרי רואין ע"כ קושי' ולפ"ד הגידולי הקדש והארץ צבי הנ"ל לק"מ דהתם כיון דכבר הוחל החולשא וחולי בהושט במקום האדום אף להמ"ב אמרי' בזה תרי ע"ש סופו וכנ"ל וכן לפמ"ש הערוגות הבושם הנ"ל נמי ניחא דבחד אבר שפיר אמרי' חרי רואין אך באמת הערוגות הבושם בעצמו כ' בסי' ל"ג ס"ק ח' דבושט מעור לעור הוי כמו שני אברים יעוש"ה אבל לפ"ד הגידולי הקדש והארץ צבי הנ"ל ניחא וכמ"ש ולק"מ קושי' הר הכרמל הנ"ל ושפיר ד' המ"ב ועי"ש עוד מ"ש ע"ד המ"ב והאריך בזה ומ"מ מסיק לבסוף כהמ"ב וא"כ כיון דהעיקר כהמ"ב הנ"ל עכ"פ בהפ"מ יש להתיר ב' כיסין וכמש"פ השיך הנ"ל ודלא כהתב"ש הנ"ל וכ"פ בחכמת אדם שם דין כ"ו ועי' במקדש מעט ס"ק ק"מ ובתשובת הרי"מ חיו"ד סי' ו' ובטוב טו"ד מהדו"ק הל' טריפות סי' נ"א מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בפרמ"ג ובסי' מ"א בש"ד ס"ק א' וס"ק י"ב שכ' דלהמ"ב יש להקל בהפ"מ היכא דנמצאו ב' טרפשים כו' ועי' בארץ צבי מ"ש ע"ד הפרמ"ג והאריך בזה יעוש"ה אבל באם אין לה כיס או שאינה מונחת בכיס משמע מד' הש"ך ס"ק י"ד דאף בהפ"מ אסור וכן משמע מד' המ"ב שם אך החכ"א שם פ' דאף בשאין לה כים או שאינה מונחת בכיס יש להקל בהפ"מ:
י מקצת מן הורדא. עי' ברשמי שאלה חיו"ד סי' כ"ד כ"ה ובתשובת הרי"מ חיו"ד סי' א' מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה:
יא שלא תהא הפוכה. עי' ע"ז ס"ק ו' וש"ך ס"ק ח' שהביאו בשם רש"ל שחולק ע"ז וכ"פ הפר"ח ס"ק ז' כהרש"ל ועיי' בכרתי ס"ק ו' שהביא ד' הרש"ל והפר"ח וכ' דצ"ע ועי' בערוגות הבושם בסוף הס' בקונטרס התשובות סי' ה' שכ' דיש סמך לדין זה דורדא הפוכה מחולין נ"ו ב' גבי יצאו בני מעי' דאמר רב שמואל בר רב יצחק ל"ש אלא שלא היפך בהם אבל היפך בהם טרפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחת מהם א"י לחיות כו' א"כ י"ל דה"ע דמטריפין בהיפך הורדא ג"כ כו' ומשמעות הש"ס דבכל האברים שנטרפה בהם אם נתהפכו טרפה כדדריש מקרא דהוא עשך כו' ולאו דוקא בני מעיים שנתהפכו אלא ה"ה בכל האברים שהחיות תלוי בהם ולכן אם נהפך הורדא אף שהוא מקצת מן הריאה ערפה מה"ט וכ' דאפשר דזהו הטעם מה שמטריפין אם האומות למעלה והאונות למטה כו' משום דזה נקרא ג"כ היפך שנתהפכו תחתונים למעלה ועליונים למטה והשיג מכת זה על הלב"ש ולפ"ד טרפה בורדא הפוכה אף בהפ"מ אך בחריץ הפוך כ' להכשיר בהפ"מ והאריך בזה לחלק בין ורדא הפיכה לבין חריץ הפוך יעוש"ה ועי' בלב"ש ס"ק ס"ז ובראש אפרים ס"ק קל"ח מ"ש בשם הבאר יעקב ומ"ש הראש אפרים שם בשם הזכרון יוסף והאריכו בזה ועי' בחכמת אדם כלל ט' סי' כ' שפ' דיש לסמוך בחריץ הפוך על המקילין בהפ"מ וכן עיקר לדינא דבחריץ הפוך יש להכשיר בהפ"מ אך בורדא הפוכה טרפה אף בהפ"מ ובערוגות הבושם הנ"ל ועי' ביד אברהם מ"ש בזה:
סעיף ג
יב של הדס. עי' בשמל"ח סעי' ז' ובתב"ש ס"ק ט' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק י"ג ובחידושי רע"א שהביאו פלוגתא לענין שיעור טרפא דאהא י"א אורך ורוחב כמו צפורן אגודל וי"א אורך ורוחב של פרק אמצעי של אגודל בינוני כו' ועי' ברשמי שאלה סי' כ"ד כ"ה שם מ"ש לענין הא דאמרי' צפורן א' של אגודל אם הפי' כצפורן לבד או דהפי' כאורך האבר הראשון כולו של אגודל אשר בו דיבוק הצפורן והביא בשם הגאון ר' בערוש אב"ד דגלוגא שכ' דשיעורו כאורך אבר הראשון כולו כו' ולא הצפורן לבד כו' והשיג עליו וכ' ולא ידעתי מנ"ל שהרי קולא גדולה היא אצל יותרת מגבה שהוא כשיעור צפורן א' ולחומרא כו' ולדבריו לא יעריף ביותרת מגבה כ"א מט"ד הגדול כמו אבר ראשון כולו של אגודל ומנ"ל להקל כ"כ מבלי ראי' כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
יג בהג"ה נוטה לגבה. עי' בפר"ח סעי' מ"א שכ' דאם אונא היתירה נוטה לגבה ע"י נפיחה וכשמניחין היד בנחת עלי' היא חוזרת לעמוד בשוה עם שאר האונות שיש להכשיר עכ"ד וכ' בראש אפרים שם שיש ללמוד ודין פיצול שתחת גומא שכ' רמ"א להתיר אף אם בולטות לאחר הנפיחה מהגומא כשחוזרת לאחר שמניחין על היד בנחת והטעם דגם בחי' הבהמה אם הצלעות דוחין הפיצול הם מניחין אותו בתוך הגומא ואין סופה להתפרק וה"נ דכותי' כו' דכיון שיורד ע"י הנחת היד בנחת ועומד בדרי דאוני ובמקום רביתא הוא מקום צר ודחוק לצלעות ממילא דבחי' לא הי' בולט לחוץ כלל ועומד בדרי דאוני וכל שהוא בדרי דאוני לאו כנטול דמי עכ"ד ודבריו תמוהים וכמו שתמה בבית יהודא דהלא מבואר בגמ' ובפוס' דבכל מילי דריאה משערינן כמו שהוא לאחר הנפיחה דבחי' הבהמה היא נפוחה וכיון דלאחר הנפיחה בולטת לגבה כט"ד טרפה ומ"ש לצרף דעת המכשירין אף שנוטה לגבה כיון שמושרש בדרי דאוני כו' אין לו במה לצרפו כו' והאריך בזה להשיג ולבסוף כ' דנ' דדין זה יש ללמוד מפיצול מגבה וגומא תחתי' דכ' הט"ז ס"ק י"ב דאם הפיצול קצרה מהגומא דטרפה דאז לא הוי פיצול אלא יתר והש"ך בנקוה"כ והפר"ח השיגו דמה בכך דהיא יתרת מ"מ סוף סוף אינו עתיד להתפרק כשאר יתרת וכשרה נמצא לפ"ד הש"ך ופר"ח גם בזה דהיתרת עומדת בדרי דאוני ונוטה לגבה וחוזרת למקומה כשמניחין היד בנחת עלי' ג"כ כשרה דהא אין סופו להתפרק ולד' הט"ז י"ל כיון דנוטה לגבה לא הוי אורתא והוי יתר וכנטול דמי וטרפה כו' והאריך בזה יעוש"ה:
יד להכשיר יתרת כו'. עי' בד"ח שכ' דדוקא היכא דעומדת למעלה במקום דרי דאוני בכה"ג הוא דאיכא מנהגא להכשיר אבל שלא במקום דרי דאוני למטה בהא לכ"ע טרפה אף ביתרת מקמא וכ' שכ"כ הב"ח בשם מהרש"ל וכ' שכן מוכח נמי מד' הרי"ף שיש שינוי בד' הרי"ף מד' הגמ' דברי"ף כ' אהך דלית הלכתא כרבא ביתרת אלא אי משכחת יתר כשרה וה"מ דקיימי בדרי דאוני וה"מ מגווה אבל אגבה כו' וכ' דכן נמי משמע מד' הרמ"א כו' וגם כ' דזהו מקור בש"ס לד' מהרי"ו שס"ל כן בפירוש לחלק בהכי כו' וגם כ' דלפי גרסת הרי"ף ניחא דאף דמכשירין יתרת מקמא אפי"ה מטרפינן ב' ורדות כו' והאריך הרבה בזה וכ"פ בתורה אור ס"ק י"ג דשלא בדרי דאוני אף יתרת מקמא טרפה ועי' בס' מנחת הזבח כלל א' בעשרון ס"ק ו' מ"ש לחזק ד' הד"ח והביא שכן מצא בסיף ס' מא"ע בהגהות מהגאון ר' צבי תן טוב שכ' נמי כהד"ח והאריך בזה ועי' בעצי לבונה שהביא ד' הד"ח הנ"ל בשם מורה א' והשיג עליו והאריך בזה ופ' דאף שלא בדרי דאוני כשר יתרת מקמא וכהתב"ש וכ"פ במא"ע שם שורש ב' ענף ב' דאף שלא בדרי דאוני כשר יתמ"ק וכן משמע מד' האו"ז כהתב"ש ולא כהר"ח הנ"ל שכ' בהל' טריפות וז"ל ושאלנו לגאונים לענין אונא יתירה דקא' ה"ד מקמא וה"ד מגבה והשיבו מגבה ע"ג הריאה מלעיל מקמא מלפנים ל"ש אגב אוני ל"ש אגב אומי אפי' כט"ד טרפה עכ"ל ומשמע דמקמא דומיא דמגבה דל"ש אוני ול"ש אומי דהא קאי על הא דקא' אבל מגבה ומשמע דאף באומי כשר יתרת נוקמא ודלא כהד"ת הנ"ל וכן עיקר לדינא דאף שלא בדרי דאוני כשר יתרת נוקמא:
סעיף ה
יד הפיצול נופל. עי' בפר"ח סעי' ס"ד שכ' דאם נתפצלה האונא בעובי ונראה לעין שאין זה יתרת פיצול מגוף האונא כמו שנ' לפעמים באונא ארו"ע שהבשר הבולט בה נוקמא כמו הר הוא מתפצל ממנה קצת ואין לה תואר ארו"ע כראוי וכשמצרפין לה הפיצול אז חוזר עלי' תוארה כראוי לה אע"פ שאין שם גומא יש להטריף ואם אין נ' לעין שהוא פיצול ויש לתלות שהוא יתר כו' כיון שאין גומא תחתיו תולין לומר שאינו פיצול רק יתרת מקמא שמכשירין כו', עכ"ד ועי' בראש אפרים שם ס"ק פ"א שהביא ד' דודו הגאון ר' סענדר שכ' בתשובה להטריף בזה אע"פ שאין שם גומא וקרא תגר על השוחטים שהכשירו בזה וקראו לזה שם נחלק לשנים ואין לו דין פיצול הואיל ואין לה גומא כו' והאריך בזה להטריף וכמ"ש בפנים בפר"ת הנ"ל וכ"כ עוד בספרו בית אפרים חיו"ד סי' ז' ת' י' להטריף בכה"ג והביא חשובות פרי תבואה סי' ל' וסי' ע"ז שסותר את ד"ע והשיג עליו והביא ד' דודו הגאון ר' סענדר הנ"ל והאריך הרבה בזה להטריף היכא דניכר מעניינו שהוא פיצול ואף שאין גומא יעוש"ה והשוחטים שהביא הגאון ר' סענדר הנ"ל שהכשירו הוא הבעל זבת שמואל שכ' להכשיר בכה"ג היכא דהשורש של הפיצול עב וחזק ועומד על חוד ארו"ע והולך ברוחב של ארוכה עד החצי' וזה א"י להתפרק מחמת שהשורש חזק שהוא עב למטה כו' וכ' שכן הסכימו הגאון מהר"מ אב"ד דק"ק ליסא וב"ד עמו והכשיר שם אף שיש בו כיס ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ל"ז שכ' להסתפק היכא דמושרש יפה אף שיש גומא תחתיו אפי"ה אין סופו להתפרק והניח בצ"ע ומד' הז"ש הנ"ל משמע דס"ל בפשיטות להכשיר אף ביש גומא תחתיו ועי' במא"ע שורש ב' ענף ג' אות ה' שהביא ד' הז"ש הנ"ל והשיג עליו והאריך בזה ופ' דלא כהז"ש ופ' שם בפנים בדין ג' דאף אם הוא מושרשת יפה והוא עב וחזק אפי"ה טרפה והיינו כהב"א והגאון ר' סענדר הנ"ל שהשיגו על הז"ש הנ"ל ועי"ש עוד בראש אפרים ס"ק פ' מה שהשיג על הז"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' במאיר נתיבים סי' מ"א שכ' דהיכא דאין גומא תחתיו ונחלקה לשנים בין באורך בין ברוחב בין בעובי אין להחשיבו לפיצול אלא לנחלק כל שהרואה יראה לעינים שהוא דומה לתמונת נחלק כו' והאריך בזה והובא דבריו בלב"ש סעיף כ"ב בהג"ה והוא דלא כהב"א והגאון ר' סענדר הנ"ל ועי' ביד אפרים שהביא ד' המאיר נתיבים הנ"ל והשיג עליו והיינו כפי שיטתו בראש אפרים הנ"ל ועי' במים חיים חיו"ד סי' ו' שהביא ד' המאיר נתיבים והראש אפרים והגאון ר' סענדר הנ"ל והשיג עליהם וכ' דהעיקר כהמאיר נתיבים הנ"ל דדינו דפיצול היינו כשיש גומא תחתיו דכן משמע מד' הש"ך בס"ק ל"ז כו' דעיקר פיצול הוא כשיש גומא תחתיו וטעם הדבר דלדעת הרמב"ם דמטריף חסרון מבחוץ ממילא הבהמה טרפה מחמת הגומא ואפי' לדידן דקי"ל דלא כהרמב"ם מ"מ בודאי דהגומא ריעותא מקרי והמקום תלוש ולכך הפיצול העומד שם בהגומא אין שורשה חזק כו' וסופו שתפול ותתפרק ובזה נדחה נמי ד' הפרמ"ג ס"ק ל"ז כו' דכיון דיש גומא תחת הפיצול מה בכך דמושרש יפה כיון דהמקום חלוש כו' בודאי דשורש של הפיצול העומד שם על הגומא אינו חוזר וסופו להתפרק כו' ולפ"ז אם תתפצל האונא בעוביו ואצל האונא אין גומא וא"כ יכול להיות שהשורש חזק אף שהוא פיצול ואינו אפי' תרתי לריעותא וכשרה וגם לענין עיקר הדין כיון דכל הדין דפיצול מקמא אינו לא ברי"ף ורמב"ם ורא"ש רק מן מצא כתוב וא"כ למה לא נסמוך על המאיר נתיבים שהביא הלב"ש דבריו ואינו חולק עליו גם הב"א בעצמו הביא שהרב דק"ק אמשטרדם הורה כד' השוחטים הנ"ל גם פשטות לשון התב"ש מורה כהמ"נ כו' עכ"ד ומ"ש דכיון דכל הדין דפיצול מקמא הוא רק מן מצא כתוב למה לא נסמוך על המ"נ כו' יש לדחות וכמ"ש בתשובות ב"א שם כי לילי שהמציאו היתר בדין פיצול מגבה קרוב הדבר שהיינו מטריפין מלבד טעם היתרת אלא מחמת שהרי לפנינו שינוי בריאה זו להיות מפורד מה שדרכו להיות מחובר והיינו חוששים שמא איזו חולי גרם שנתחלקה האונא ושוב קרם עליו עור מלמעלה והוי קרום מחמת מכה כו' רק האחרונים הוציאו מסברתם להכשיר בזה דגם כה"ג רביתי' הוא שיתפצל וינוח בגומא שתחתיו והם אמרו דמקמא שאין לו מקום תחתיו לנוח בו סופו להתפרק כו' וא"כ כל שאינו יתרת ממש דל"ל עליו דאורחא בהכי אנן מאיזה טעם נכשיר עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ד' שכ' דפיצול מקמא הוי אי' תורה אך התוי"ק ס"ק ג' כ' דדין זה דפיצול מקמא אינו לא בש"ס ולא בפוס' ראשונים רק מהאחרונים כו' והיינו כהמים חיים הנ"ל ומ"מ בעיקר הדין ס"ל להמ"ח כהמ"נ ולא כהב"א והגאון ר' סענדר הנ"ל ועי' בעצי לבונה דיני תרתי לריעותא אות קמ"ג שכ' נמי כהמ"נ ולא כהב"א והגאון ר' סענדר הנ"ל והאריך בזה וכ' דלכאורה י"ל דלא פליגי אהדדי דהמ"נ מיירי דאחר הנפילה הי' מחובר ומהודק יחד דאז לא הוי פיצול כלל אף להב"א להכי קרא שמו נחלק ומתיר בהפ"מ אך ז"א דכפי הנ' מד' המ"נ שם הוא מתיר בזה אף דיש לה כיס בפ"ע כו' ולהב"א הנ"ל דיש לה כים בפ"ע טרפה לכ"ע דמזה מוכת דהוי פיצול ממש כו' וסופו להתפרק וקשה להקל נגד הנך גאונים שמביא שם בתשובה להטריף בזה וצ"ע רק באין לה כים יש להקל בהפ"מ בעובדא הנ"ל באם שאחר הנפיחה הוא מהודק התחתון להעליון או שנחלק מראשו לשנים ולא באמצע עכ"ד הרי דפ' נמי כהמ"נ הנ"ל ולא כהב"א והגאון ר' סענדר והיינו כהמ"ח והתשובה במ"ח שם הוא להבעל עצי לבונה ועי' בערוגות הבושם בסוף הס' בקונטרס התשובות לסי' ל"ו שכ' דנהגו להכשיר בנחלק עפ"ד המ"נ והלב"ש ולא כהב"א וא"כ לענין דינא נ' עיקר דיש להכשיר בהפ"מ באין גומא תחתיו כל שמראהו דומה לתמונת נחלק וכהמ"נ והלב"ש והמ"ח והעצי לבונה והערוגות הבושם הנ"ל ועי' בדע"ק ס"ק ט"ו ט"ז ובמקדש מעט שם ס"ק ס"ז ס"ח מ"ש והאריכו בזה וזהו באין לה כיס אבל ביש לה כיס צ"ע להכשיר אף בהפ"מ ועי"ש עוד בערוגות הבושם שכ' דהיכא דמושרש יפה דהיינו כשהפיצול הוא משופע דק בראשו ועב בשרשו יש להכשיר וכהז"ש הנ"ל והאריך בזה וכ' דהז"ש מיירי בענין זה שכ' מושרש יפה כו' ופ' כן ועי"ש עוד בדע"ק ובס' מנחת הזבח כלל ג' דין זה ובעשרון שם אות ט' מ"ש והאריכו בזה ובס"ק י"ז כ' הדע"ק דבס' פיצול ס' יתרת הוי ס' דאורייתא והאריך בזה ובראש אפרים ס"ק ע"ז כ' דיש להכשיר בהפ"מ בס' פיצול ס' יתרת והאריך בזה ועי' במקדש מעט ס"ק ס"ז ס"ק ס"ט ובגידולי הקדש שם ס"ק י"ג מ"ש והאריך בזה ועי' במשמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ' שכ' דאף לד' הדע"ק הנ"ל מ"מ בפיצול מקמא שיש בו סמפון כאונא יש להקל ולומר דהוי יתרת ולא פיצול עפ"ד הז"ש שכ' דבפיצול ליכא סמפון בתולדה והאריך בזה ועי' בחוי"ק שם מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י' שהביא ד' התב"ש שנסתפק לענין פיצול מקמא פחות מט"ד כו' וכ' דבהפ"מ אפשר להקל:
סעיף ח
טו חתוכה דאוני. עי' ע"ז ס"ק י"ד שהביא ד' רש"ל בשם הג"ה אחת מעשה דרינו"ס שהי' קרום פרוס על כל הריאה ולא מצאו בה חתוך דאונא ואומא וקלפוהו בנחת מן הריאה והיתה שלימה כשאר ריאות והכשירו חכמי אסטרייך ועי' בתב"ש סעי' מ"ב ולקמן סי' ל"ט סעי' ע' דס"ל דצריך בדיקה בנפיחה כו' והוי ריעותא ועי' בערוגות הבושם ס"ק ז' שכ' דמש"ה ל"א בזה כל יתר כנ"ד דהא אמרי' רק דיתר א' כניטל א' כו' והוי רק כניטל עור א' ונגלד עור א' כולו קי"ל דכשר כו' ולפ"ז ניחא מה דהוי ריעותא וצריך בדיקה בנפיחה דהא בנגלד עור א' הוי ריעותא וצריך בדיקה כו' אך אם אין הקרום פרוס על כל הריאה אף אי נימא דיכ"נ והוי כניטל קרום הריאה באותו מקום מ"מ לא יהי' אלא כנגלד פורתא דג"כ לא הוי ריעותא לכך לא מחזקינן הקרומים הנמצאים במקצת הריאה לריעותא כלל כו' וכ' עוד תי' דאמאי ל"א בזה כל יתכנ"ד כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י"ב שכ' ע"ד התב"ש הנ"ל שכ' שם דאם לא נפחוהו טרפה אף בדיעבד דיש מקום עיון אף לדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה במקום שהבדיקה מעכבת מ"מ מתירין בבשר בלוי וכ"נ מלשון הש"ע שם וכ' דאי בא מעשה לידי הייתי מתיישב בדבר עכ"ד ועי"ש עוד בערוגות הבושם לקמן סי' ל"ט ס"ק ת' ובספרו שם ארי' חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריך בזה ועי' בעצי לבונה מ"ש בענין מה שקורין סטרונע או זייגער או שטערין או שפיגלך והאריך הרבה בזה יעוש"ה: