אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות טריפות › סימן לט

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות טריפות · סימן לט

סימן לח

סעיף א

א מן הריאה. וכתב הש"ך ס"ק ב' הטעם שעלול לטרוף מפני הסרכות ושאר טריפות דשכיח בה עכ"ד מד' הש"ך אלו מבואר דאף משאר טריפות צריך לבדוק ולא דוקא מסרכות ועי' פרמ"ג בפתיחה ובש"ד ס"ק ב' מ"ש בזה והביא ד' הרמב"ם והמרדכי כו' והאריך בזה ובאמת מבואר כן להדיא באשכול הל' טריפות סי' כ"ו בסדר י"ח טריפות בקצרה והובא דבריו בראב"ד בתמים דעים סי' קנ"ב דאף משאר טריפות צריך לבדוק שכ' וז"ל ואע"פ שלא נמצא שום סרכא בריאה צריך הטבת להוציאה ולעשות בה נפיחה משום יבשה ומשום מראות הפסולות בה וע"י נפיחה מתברר הכל, היבשות והמראות עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאף בשאר טריפות צריך לבדוק ולא ראה הפרמ"ג הנ"ל ד' התמים דעים אלו שהרי לא הביאו ועי' בפלתי ס"ק ב' מ"ש בזה וגם הוא לא ראה ד' התד"ע הנ"ל וכן ראיתי באמרי בינה טריפות סי' ד' שהביא ד' התד"ע הנ"ל וכעת ראיתי באו"ז הל' טריפות סי' חי"א שכ' בשם בה"ג וז"ל לשון ה"ג שנכתבו בבבל האי בר ישראל דבעי למזבן בשרא אי רישא אי מזבן בשרא מחיותא דעכו"ם כולהון צריכין לאפוקי לריאה לבראי דכי נמי בדקה טבתא מגואי ולא הוי סרכא איכא ספי' אחרינא כגון דיבשה או דלא אהדר לה זיקא לכולא ריאה והוי לה חסרה א"נ נימוקה או מוגלא הלכך צריכה להנפיקה ומבדקה בנפיחה ואי לא עביד הכי ספק טרפה היא ואסור למיכל מן ההיא בשרא עכ"ל ה"ג עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאף משאר טריפות צריך לבדוק ולא ראו הפרמ"ג והפלתי והאמרי בינה ו' האו"ז בשם בה"ג אלו ועי' בעה"ב ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ועי' עוד בפרמ"ג בש"ד ס"ק ג' שכ' דמיעוט המצוי לא הוי רק ורבנן והשיג על מי שאו' דהוי ד"ת ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ו' ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' י"ד ט"ו מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה:

ב לבדוק. עי' בכנה"ג לעיל סי' כ"ט שכ' בשם בדיקות כו' הטעם דאין מברכין על הבדיקה משום מצות ל"ת ואין מברכין על הלאוין כו' וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין ק"ד וז"ל ומה שמברכין על הטבילה ולא על הנעלה היינו משום שהטבילה היא מ"ע והגעלה מצות ל"ח שלא לאכול נבילות והוי כניקור גיד וחלב שאין מברכין עליו מלבד לאו דעריות שמברכין עליו אגב עשה דקידושין עכ"ל הרי שס"ל להדיא דאין מברכין על הלאוין אך קשה על זה מטבילת נדה דמברכת הא התם הוא ג"כ תיקון הלאו דנדה דהא קי"ל לקמן סי' קצ"ז דטבילה בזמנה לאו מצוה היא וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ב' שהק' כן על הבדיקות כו' הנ"ל והאריך בזה ליישב דאמאי אין מברכין על הבדיקה ועי' בר"א ס"ק י"ט ובמא"ע שורש א' ענף ב' ס"ק י"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ג וחי' . מלשון זה מבואר דבעוף א"צ לבדוק וכן מבואר מד' הרמב"ם פי"א מהל' שתי' הל' י"ב וביבין שמועה שחיבר הרשב"ץ אבל אם נמצא בה סרכא טרפה ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק א' מ"ש ע"ד הכנה"ג ס"ק א' בזה וכ' דבנסרכה לצלעות הסכימו להקל כי הצלעות הם חזקים ומגינות עלי' עכ"ד:

סעיף ב

ד בהג"ה ויש מחמירין, עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' דבדיקת הריאה אינו אלא מדרבנן כו' ולפ"ד מיושב קושי' הפלתי לקמן סי' נ"ח ס"ק ה' שהק' דאיך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהא צריך לבדוק ריאה דהוא מיעוטי דשכיחי והא א"א במקדש לבדוק משום הקריבהו נא לפחתך ע"כ קושי' ולפ"ד הש"ך הנ"ל מיושב קושי' זו כיון דבדיקת הריאה אינו אלא מדרבנן לא שייך בזה לפסול משום הקריבהו נא לפחתך ועי' באמרי בינה סי' ה' מ"ש והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ובד"ח מ"ש והאריכו בזה ומ"ש על הפלתי ס"ק ב' ועל הלב"ש ס"ק כ"א ועי' באמרי בינה שם סי' ד' מ"ש על הפלתי והאריך בזה ועי' בחוי"ק ס"ק א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ה של"כ טרפה. עי' ש"ך ס"ק י' שהביא ד' הב"י שהעתיק דאונא חברתה סותמת והשיג עליו בזה דכבר דתו התוס' שם ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י' ובמקמ"ח מ"ש ליישב ד' הב"י וכ' עוד במקמ"ח דהא דאמרי' אין סרכא בלא נקב לא הוי ודאי אלא יש סרכא בלא נקב ויש סרכא בנקב כו' והאריך בזה והביא עפ"ז סמך למנהגן בענין מיעוך ומשמוש כו' עוד הביא סמך למנהג מסוף ביצה דקא' הגמ' משום סרכא דמשכי' מפי' הרי"ף והרמב"ם בפי' המשנה והש"ך בשם אביו כו' ועי' בביאורי הגר"א ס"ק כ"ה שכ' נמי כן ולא הביא המקמ"ח ד' הביאורי הגר"א ועי' בס' עין יצחק חיו"ד סי' ט' מ"ש והאריך בזה ועי' בד"ת מ"ש סמך להמנהג והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בפרמ"ג בפתיחה ובספרו ראש יוסף בתולין מ"ו ב' ובלב ארי' שם ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' ט"ו ובעין יצחק שם ובבנין עולם חיו"ד סי' י"ז מ"ש אי סרכא הוי ודאי טרפה או רק ס' טרפה ומ"ש לבאר שיטת הפוס' והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק ד' ובחוי"ק ס"ק ב' מ"ש הנפ"מ שבין הני דיעות ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובגיה"ק ס"ק ג' מ"ש והאריכו בזה ועי' בס' ראש יוסף בפתיחה שני' מ"ש לבאר ד' הפוסקים בזה ומ"ש הנפ"מ שביניהם והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

ו כסדרן כשרה. עי' תב"ש סעי' ט' שכ' דאם עלתה הסרכא בנפיחה טרפה אפי' לדעת רש"י כו' ועי' בלב"ש ס"ק ק"א מה שהשיג עליו וגם השיג על דין הב' של התב"ש שם שכ' דאם נמצא נקב תחת הסרכא דטרפה לדעת התוס' כו' ועכ"ז לא מלאו לבו לחלוק על התב"ש וסתם ופ' כדבריו לענין דינא בסעי' ט' ועי' בעה"ב ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ומסיק לדינא כהתב"ש יעוש"ה:

ז בהג"ה עד חציין. וכ' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דנ' דאם רוב הסרכא למטה מחצי' ומקצתה למעלה מחצי' כשרה וראי' מהא דמבואר לקמן סעי' כ"א וסעי' כ"ה דאזלי' בתר רובא וכ"ש הכי שהוא רק חומרא בעלמא דהא מדינא כשר עד שיפולי אונא ועוד נ"ל אפי' למעלה מחצי' מחיתוך לחיתוך רחוק כאצבע משיפולי עם בועא לא הוי תר"ל כיון דמן הדין אינו סרכא כמו למטה מחצי' עכ"פ מועיל מיעוך ובזה ליכא מנהג להטריף עכ"ד:

סעיף ה

ח אם נסתפק כו'. עי' בתוי"ק ס"ק ד' ובסי' כ"ה ובמקמ"ח כאן ובפר"ח לעיל סי' כ"ט ובתב"ש שם ובמא"ע שורש ג' ענף ב' אות י"ד ובענף ג' אות י"ז מ"ש והאריכו בזה ועי' לקמן סי' נ' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה והק' חותני הגאון ז"ל דדין זה הוא מתשובת הרשב"א והרשב"א לשיטתי' שהכריע כדעת התוס' דטריפות סרכא הוא משום דסופה להתפרק ויהא נקב ולכך אם היא כסדרן אין שום ריעותא לכן מספק אוקי אחזקת היתר אבל לשיטת רש"י והרא"ש דאין סרכא בלא נקב והא דכשר כסדרן משום דאונא חברתה עם הסרכא סותמה הרי אפי' אם היא מחיתוך לחיתוך ג"כ יש ריעותא מחיים שהי' בה נקב ודאי וס' לנו אם הסתימה דסרכא מועיל היינו שאם היא מחיתוך לחיתוך מהני סתימת הסרכא ואם היא בגב אין מועיל סתימתה של הסרכא ודאי אין להכשיר משום חזקת היתר וכ"מ בחידושי רשב"א פא"ט מ"ו א' שכ' וז"ל וס"ת מותרת דאיכא למתלי דמחמת משקין שהיא שואבת היא פולטת ליחה עבה ומדבקת ונמשכת כחוט ואע"ג דא"ל דסרכא נמי מחמת נקב כו' ואינו דומה לס' דרוסה ולישב לה קוץ בושט דהתם אתיליד בה ריעותא בבהמה כלומר שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה כו' אבל בזה שא"כ שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סרכא זו י"ל בליחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה א"צ עכ"ל וא"כ ה"נ לשיטת רש"י כאן טרפה מיהו לפמ"ש האשכול בהל' טריפות דכל סרכא הוא ס' שמא לא בא מחמת נקב רק מרוב ליחות ואולי גם דעת רש"י כן ומ"ש דאין סרכא בלא נקב לאו ודאי היא רק ס' משום דאם היא סרכא גמורה בא מחמת נקב ואולי אינה סרכא גמורה רק מליחות הריאה יצא רירין ונדבקו על הריאה כמו סרכא י"ל דהכא כשר משום ס"ס שמא לא מחמת נקב בא רק מליחות הריאה ואפי' אם בא מחמת נקב שמא הוא כסדרן והוי סתימה מעליא וגם דעת הראב"ד דסרכא כסדרן לא בא מחמת נקב וא"כ שפיר י"ל כמ"ש הרשב"א להעמידה בחזקת היתר עכ"ד ועי' בס' ראש יוסף בביאורים ס"ק י"ז מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ח

ט וא"צ בדיקה. הק' חותני הגאון ז"ל דלמה פ' לקולא כהרשב"א והר"ן ולא תש להחמיר כדעת הרמב"ם ובעה"ע בשם חכמי לוניל דמצרכי נפיחה וגם הר"ן לא התיר תלוי' בלא בדיקה אלא מפני שכ' דמה שאנו מתירין ס"ח שאנו סומכין ע"ד האו' שאי' הסרכא מפני שעתידה להתפרק וגם הרשב"א דעתו כשיטה זו לכך כ' שכן דעתו נוטה דא"צ בדיקה אבל לדידן שאנו חוששין לדעת רש"י דאין סרכא בלא נקב ואפי"ה אנו מתירין ס"ת דאמרי' שהיא הפשטת ליחה מדלא נסרכה למק"א ודאי צריכה בדיקה דהא הב"י הק' לשיטתם למה מכשירין ס"ת ניחוש דלמא סרוכה היתה למק"א ונתפרקה ותי' דאם איתא דנפרקת באותה שעה היתה ניקבת עכ"ל וזה א"א לידע שלא ניקבה רק אחר הנפיחה ועוד דהר"ן לא התיר בלא נפיחה רק משום דס"ל כסדרן א"צ בדיקה ומדמי תלוי' לכסדרן, וא"כ לדידן דמחמירין לאסור כסדרן משום דצריך בדיקה ואנן לא בקיאין בבדיקה לפחות יש להצריך בס"ח בדיקה וכ"פ הט"ז אבל התב"ש פ' שא"צ בדיקה רק לראות אם אין הס"ת עולה בנפיחה ול"נ לפמ"ש הב"י הנ"ל יש להצריך נפיחה ולעיין אם אין יוצא רוח מאיזה מקום סמוך להסרכא שמא נפרקת משם ויש שם נקב וגם אם אין יוצא רוח ממקום הס"ת כמו גבי סרכא כסדרן עכ"ד והניח בצ"ע ועי' בראש יוסף בביאורים ס"ק כ"ז שהאריך בזה וכ' לבסוף דנ' דבמקום שאין מנהג מבורר בודאי צריכה בדיקה כמ"ש הט"ז לשום רוק או פושרים סביבות הס"ח וא"צ להסיר הס"ת קודם הבדיקה ובמקום שנהגו להכשיר ס"ת בלא בדיקה יש לסמוך על מנהגם די"ל דבודאי נתברר להם ע"י בדיקה פעמים הרבה דשכיחי טובי ס"ת שאינה מבצבצא בכה"ג הוא בחזקת הפשטת ליחה ומש"ה מחזיקין שם כל ס"ת להפשטת ליתה כו' עכ"ד:

סעיף ט

י בהג"ה שתחתי' מקמיט כו'. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ח שכ' דאם הסרכא על הקמט וב' ראשי' רחוקים מן הקמט באופן דלא הוי תר"ל צ"ע וכפי הנ' דאין להכשיר וכמ"ש התב"ש בסתם וכבר הי' מעשה בקהלה א' והטרפתי והסכימו חכמי העיר עמי עכ"ד וחותני הגאון ז"ל השיג עליו וכ' דכשר בכה"ג דסתמא אם תתפרק הסרכא יתפרק במקום הקמט לא יקרע קרום הריאה וגם אם נשאר הקמט אח"כ ל"ת תר"ל שאין הריעותות סמוכות זו אצל זו ובפרט דמהרמ"ח מכשיר בכל ענין אם נשאר הקמט דלא כהש"ד שכ' להטריף בזה ולא ידענא טעמי' לכך נ' כמ"ש עכ"ד ועי' בעה"ב בסיף הס' בקונטרס התשובות סי' ת' שכ' בענין סרכא מינה ובה שקצרה מבשר הריאה ותחתיו אם ע"י מיעוך ומשמוש היא עוברת מצד אחד ומצד השני א"י לעבור ע"י מו"מ כו' והביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' י"ב שכ' דמסתפינא להקל אף כשעברה כולה ע"י מו"מ ולא רצה לסמוך על הך סברא דלא תנקוב הריאה כיון שעינינו רואות שמקמיע הריאה רק דהלב"ש והפר"ת מקילים בזה ע"י מו"מ כו' והביא הטעמים שמטריפים כשהבשר מתחתיו מקמיט כו' והוסיף עוד טעם להטריף והאריך בזה וכ' אח"כ אך עכ"ז אין דעתי להחמיר במו"מ שהתירו האחרונים כו' אך כ"ז כשהסרכא סרה לגמרי דוקא כמו בסרכא של"כ כו' וחלילה להקל בזה יותר מסרכא של"כ דאפי' בעברה לגמרי ע"י מו"מ הנו"ב מסתפי להקל ואף הפרמ"ג לא ברירא לי' להכשיר רק שאנו סומכים על הלב"ש והפר"ח שמכשירים בזה אבל אין להקל יותר ממו"מ הנאמר בסרכא של"כ ואין להכשיר רק כשעוברת ע"י מו"מ משני הצדדים ולא ישאר שום דלדול בריאה כו' עכ"ד ועי' בס' ראש יוסף בביאורים ס"ק ל"ג מ"ש ע"ד הנו"ב והלב"ש הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בס' ז"ר סי' כ"א בתמידים אות ט' שכ' דלד' הלב"ש והפר"ת יש להכשיר אפי' עברה רק מצד אחד וסיים בצ"ע ועי' בר"ח ס"ק ט' מ"ש באונא הסרוכה ממקום למקום באותו מקום עד שנתפצלה בקצתה כי הסרכא הי' קצרה מבשר הריאה והי' מקמיט והעבירו הסרכא ע"י מו"מ ונתפשט הקמט כ"א בשיפולי הקמט אשר הי' מתחלה בצבצה שם המים בבדיקתו כו' ופ' להטריף ולא מטעם תר"ל אם נתפשט הקמט אח"כ או לא אלא דמ"מ עכ"פ בעי' בדיקה להכשיר וכיון דבצבצה לא ידעינן ע"י מהו בצבצה לא עדיף מלא בדקוה כלל ול"ש בזה בחזקת היתר עומדת כו' והביא ד' א' מהאחרונים שכ' להתיר בהפ"מ דכיון שהלכה ע"י מו"מ הבדיקה לא מעכבא והשיג עליו וסיים דנ' ברור דהבדיקה מעכב עכ"ד:

סעיף יב

יא להשקות כו'. והוא מד' הכל בו בשם רבותיו כו' וכ' הש"ך בשם אביו הגאון שיצא להם זה מסוף ביצה מ' א' כו' משום סרכא דמשכא ופי' רש"י והר"ן שתהא נוחה לפשוט כו' והם פי' משום סרכות דמנתקות מחמת השקאה וראי' מצאתי לדבריו ממאי דאיתא להדיא בהרי"ף דאי איכא סרכא משתמטא עכ"ד וכן מבואר להדיא ברמב"ם בפי' המשנה שם שכ' וז"ל ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחי' יתיר ריאתה ואם יש שם סרכא חלושה נשמטת ונכרתת עכ"ל וכן ראיתי בפר"ת ס"ק כ"ת שהביא נמי ד' הרמב"ם אלו ועי' בנמוקי הגרי"ב שהביא נמי ד' הרמב"ם ובאמת בנקוה"כ עצמו בסוף הסי' הביא ד' הרמב"ם הנ"ל ולא ראו ד' הנקוה"כ אלו שכבר הקדימו בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד שהק' ד' הרמב"ם אהדדי שהרי על הא דתנן בפ"ג דתמיד השקו את התמיד בכוס של זהב כ' הרמב"ם בפ"א מהל' תו"מ הל' ט' וז"ל ומשקין אותו מים בכוס של זהב כדי שיהי' נוח להפשט עכ"ל הרי דכ' דהי' משקין משום תועלת הפשטת עור ולא משום תועלת הסרכות ועפ"ז כ' דשני הפי' אמת דב' התועלת יש בהשקאה עכ"ד ועי' בר"א בשפת אמת ס"ק ל"ב שהק' נמי ד' הרמב"ם אהדדי והביא ד' המקום שמואל הנ"ל והאריך בזה ועי' בעין יצחק חיו"ד סי' ט' דמתחלה רצה להוכיח מחמת קושי' זו דבגדיים וטלאים ועגלים לא מהני להכשיר אף קולת המחבר בסעי' הקודם שפ' דאם נפסקה הסרכא מחמת ההגבה קצת דכשרה בבהמה וכן בסעי' שאח"ז פ' המחבר דאם הבודק מכניס ידו ואם נתפרקה ואינו מוצא ראשה בריאה ובדופן תלינן דרירא היא וכשרה בבהמה אבל בגו"ט ועגלים אין להכשיר כו' והתמיד בא מן הכבש וכבש הוא בתוך שנתו כו' דאין ראי' מזה להקל בהו לפי דבטלאים הסרכא היא רכה ויכולה אף סרכא גמורה להנתק ע"י איזה סיבה ע"כ אסור להשקותה כדי דינתק הסרכא משום דזה מקרי הערמה כו' ולכן כ' הרמב"ם גבי השקו את התמיד דלא השקוהו למען ניתק הסרכות רק כדי להקל ההפשט העור ואף דממילא נתקין הסרכות עכ"ז כיון דאינו עושה במכוין עבור הסרכות אין זה מקרי הערמה כו' ואח"כ דתה זה ומיישב ד' הרמב"ם הנ"ל באופן אתר והביא ד' הערוך והאריך הרבה בזה ופ' דאף בגו"ט ועגלים מהני להכשיר את קולת המחבר הנ"ל ועי' בפ"ת ס"ק ט"ו ובמנה"ז כלל ל"ד בעשרון ס"ק ג' ה' ובס' ועד חכמים בקונטרס דרך תשובה סי' כ"ה כ"ו כ"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף יג

יב ולמעך בכל הסרכות. עי' בכרתי ס"ק י"ג ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק י"ז ובחוי"ק ס"ק ו' ובישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ו' ובשבו"י ח"ב דיו"ד סי' מ"ח וח" מד סי' ס' ובתשובה מאהבה חיו"ד סי' מ"ש בזה ועי' בתורת צבי חיו"ד סי' ד' ובפר"ח ס"ק קנ"ג בשם דודו הגאון סענדר ובחתם סופר חיו"ד סי' ל"ט מ"ש ליישב המנה מה שקולפים הסרכא בצפורן כו' והאריכו בזה ועי' בלב"ש א ס"ק קמ"א עד ס"ק ק"נ ובסוף הסי' בתשובה שם ובתשובו' הרב ר' שניאור זלמן מסי' י"ב עד סי' ט"ו וברע"ק מס. ניו עד ס"ק ס"ט ובגיה"ק שם ס"ק י"א י"ב ובמקדש מעט שם מס"ק קי"ז עד ס"ק קל"ג ובעצ"ל ובהשיב משה סי' ובטוב טו"ד מהדו"ת סי' כ"ב וסי' צ"ח ובמא"ע שורש ג ענף ד' בצ"צ סי' קא ובס' עמק הלכה חיו"ד סי' י' ובס' ועד חכמים בקונטרס מחשוף הלבן ובס' אורי וישעי סי' קי"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

יג ועגלים כו'. וכ' הש"ך ס"ק ל"ח בשם הב"ח כו' דדוקא בעגלים הרכים דהיינו שהוא תוך שנתו והוא יונק וכר"י כי' אבל גו"ט אע"פ שאינו יונק כל שהוא נקרא בשם גדי וטלה בלשון ב"א דינו שלא למעך בהם עכ"ד וכ"פ בתשובת גאוני בתראי סי' ל"א כהב"ח ועי' בפר"ח ס"ק ל"ד שהשיג על הב"ח וכ' עליו דלא דק במ"ש כו' דבעי' תרתי אליבא דר"י וליתא דאי הוי בתוך שנתו אע"פ שאינו יונק או לאתר שנתו ויונק מקרי עגל רך ע"ש בש"ס ובפירש"י עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק ס' שהביא נמי ד' הפר"ח דבגמ' משמע איפכא או תוך שנתו או יונק והאריך בזה ועי' בלב"ש ס"ק קנ"ד שהביא נמי ד' הפר"ח הנ"ל דבגמ' משמע איפכא כו' והביא נמי ד' התו"ת שם שכ' להביא ראי' מהש"ס ההוא שלא למעך כל שנתו אע"פ שאינו יונק אלא שסיים שם אע"ג דלאו ראי' גמורה הוא מ"ח יש להחמיר כדפי' והביא ד' הגבעת שאול מה שלמד מד' התו"ח אלו והאריך בזה ועי' בנמוקי הגרי"ב שכ' ע"ד הש"ך הנ"ל עי' תולין קכ"ב וצ"ע עכ"ד וכונתו כהפר"ת הנ"ל דמד' הגמ' שם מוכח איפכא ועי' בר"א ס"ק קנ"ח שהביא נמי ד' הפר"ת והתב"ש והתו"ח הנ"ל והאריך בזה והביא נמי ד' שו"ת פ"י חיו"ד סי' י"א דס"ל כהפר"ח הנ"ל ועי' בקונטרס הראיות שם סי' כ"ה מ"ש ע"ד שו"ת פ"י הנ"ל והאריך בזה ועי' בהר הכרמל חיו"ד סי' א' שכ' במוסגר שם דלדעת הש"ך והב"ח הנ"ל דבעגלים בעי' דוקא יונק הזמן שניתן בזה ליונק שפירש דלא לקרותו יונק היינו אחר שפירש מעל"ע שלא יונק וא"כ יש תקנה בעגלים הרכים אפי' תוך שנה ויונק להשהותן מעל"ע בלי יניקה ושוב מתקשרת סרכא שבה ע"י מיעוך כו' והביא ראי' לזה מהא דאשכחן בתמורה גבי כשרה שינקה מהטרפה דאם פירש מעל"ע לא מקרי נתפטמה מהחלב עי"כ כו' עכ"ד ועי' בפ"ת ס"ק ט"ו שהביא בשם הגאון בעל מראות הצובאות שלא הסכים לזה ואמר דשיעור יונק שפירש דלא לקרותו יונק היינו אחר שפי' ג' ימים מעל"ע כמו גבי תינוק לקמן סי' פ"א סעי' ז' עכ"ד ועי' בדע"ק ס"ק ט' שכ' נמי דבעי' שפסקו מלינק ג"י כמו שאמרו חז"ל גבי הוגלד פי המכה כו' דנעשה הסרכא כעין עור ואינו הולך במו"מ כו' ובס"ק ס"ט ע' מ"ש והאריך בזה ועי' במקדש מעט שם מס"ק קל"ג עד ס"ק קל"ז מ"ש והאריך בזה ועי' בעה"ב בקונטרס התשובות סי' ל"א שהשיג נמי ע"ד הר הכרמל הנ"ל וכ' דלדעת הב"ח והש"ך הנ"ל בעי' עכ"פ ג"י שפי' מלינק וכדאמרי' בהוגלד פי המכה הוי בג' ימים וגם בסרכא אמרי' דנעשה בג"י כו' ה"ה די"ל דעגל שפסק לינק ג"י דבג"י אלו נעשתה הסרכא כו' אבל לא במעל"ע וכ' עוד להקל בג"י ע"פ סברא הג"ש הנ"ל כשיש ס' אם הוא בן שנה די"ל דודאי בן שנה הוא דבעגלים לא שכיח סרכות כן י"ל בזה דודאי נעשה בג"י אלו שפסק מלינק דבעודו יונק ל"ש סרכא ואח"כ כ' אמנם במ"ם דעגל בן ח' שבועות עדיין צריך לינק יש ראי' להיפך ממה דאמרי' בבכורות כ"ו דהבעלים צריכים לטפל בבכור בדקה ל' יום ובגסה נ' יום ואח"כ יתנו לכהן וכ"פ לקמן סי' ש"ח א"כ מוכת דעגל בן נ' יום א"צ לאמו והכהן מטפל בו להאכילו א"כ עגל בן ת' שבועות דהוי יותר מנ' יום וגם פסק מלינק יותר מג"י בודאי לדעת הב"ח והש"ך מותר למעך ולמשמש בו אך מפני שהאחרונים חולקים ראוי להחמיר וחלילה להקל בזה אך לענין הכלים אחר מעל"ע בזה כ' דהדעת נוטה שלא להחמיר ויש לסמוך בזה ע"ד הב"ח והש"ך כו' והאריך בזה יעוש"ה איך בספרו שם ארי' חיו"ד סי' ח' חזר ממ"ש בקונטרס הנ"ל ופ' להכשיר בעגל בן נ' יום במו"מ אף באכילה עפ"ד הגמ' דבכורות הנ"ל והאריך בזה וס' שם ארי' חיבר באחרונה ובאמת מד' הגמ' דבכורות הנ"ל הוא ראי' מוכרחת ולכן נ' להכשיר בהפ"מ ושעת הדחק לאתר נ' יום היכא דפסק מלינק לאתר ג"י וכמו שפ' בשם ארי' הנ"ל ועי' בס' אדרת אלי' במקור חיים ס"ק מ"ו וביד אלי' ס"ק נ' שכ' דשמע שיש שוחטים בודקים בקיבה של העגלים ואם אינם מוצאים גבינה ממעכין בהם כו' והביא בשם הגאון ר' דוד אב"ד דק"ק מיר ובשם הגאון ר' דוד טעביל מד"א דק"ק מינסק דאין להורות כן כו' ואין להקל אחר מעל"ע כלל אפי' בהפ"מ דלא כהר הכרמל אבל באמת אינו יונק ואוכל ממש המנהג מפי הגאון דמיר הנ"ל שנוהגין בעירו להקל בהפ"מ ואמר אף שקשה להקל אף בהפ"מ מאחר שרבים השיגו על הב"ח מ"מ כן נהגו בעירו להקל בהפ"מ כו' עכ"ד ועי' בבגדי ישע חיו"ד סי' ב' שהאריך וכ' לגלגל ולמעך בין האצבעות ואם לא ינתק ע"י גלגול הרי נתחזק הסרכא כמו בגדולה לכן אם יקלוף אח"כ הסרכא מכל וכל שלא ישאר שום דלדול וינפח אח"כ ולא יבצבץ אז יש להכשיר אבל דוקא שאינו ידוע אם הוא תוך שנתו וכמ"ש הגב"ש אבל אם בודאי תוך שנתו כו' אין לסמוך על בדיקה זו להכשיר אם לא שפסק מלינק כו' וספק מנהג הוי כמו ס' תוך שנתו כו' עכ"ד:

סעיף יז

יד בבת אחת כו'. וכ' הט"ז ס"ק כ"ב והש"ך ס"ק מ"א דאלו בזה אח"ז ה"ל ד' האומר טרפה כשנים כו' עי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי הרבה בזה ומ"ש שם עוד ע"ד הלב"ש ס"ק קפ"ו ובלקוטים שם באשה שקנתה דקין כו' וע"ד הד"ח ס"ק י"ז וע"ד החו"ד דלקמן סי' קכ"ז ס"ק ב' והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' כ' דע"א נאמן נגד הרוב כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ג סק"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה עוד כ' הט"ז והש"ך דגם בסעי' הקודם צ"ל דמיירי כשבאו בב"א כו' ועי' בעה"ב ס"ק ה' מ"ש לחלון והאריך הרבה בזה ובס"ק ו' שם מ"ש ע"ד הט"ז והש"ך והפר"ת והאריך בזה יעוש"ה:

טו אין כאן עדות. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ב שהק' דהא האי דאו' של"כ אית לי' מגו כו' ותי' כיון דע"א מכחישו לא מהימן לי' במגו עכ"ד ועי' בבית יצחק שטר הספי' סי' נ"ד מה שהשיג על הפרמ"ג ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' נ"ח ס"ק ג' מ"ש ליישב ד' הפרמ"ג יעוש"ה:

סעיף יח

טז בעצם לבדו. עי' בעה"ב ס"ק ז' מה שהק' לשיטת רש"י דמחלק בין סביך בבשר לסבוך בעצם יקשה קושי' התוס' כו' ואם נימא ג"כ כמ"ש התוס' לשיטת רב שר שלום גאון דרבינא סברא דנפשי' קא' כו' א"כ יש לנו לפסוק דגם בסביך בעצם יהי' סותם כר"נ ולמה פ' כולם דעצם אינו סותם כו' והניח בצ"ע ועי' בספרו שם ארי' חיו"ד סי' י"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

יז בהג"ה שנהגו להקל. עי' בשמל"ח סעי' נ"ב ובתב"ש ס"ק ע"ב שכ' דהיכא דאיכא מכה בדופן לא מהני דכיון דאיכא מב"ד מחלחלת את הסרכא וניתקה בכח והביא ראי' מזבחים צ"ב גבי עור כו' עכ"ד ועי' בס' יהושע סי' כ"א שתמה עליו דהרי אי נימא דהסרכא מריאה להמב"ד א"כ אין זה מגופה כלל ול"ד לההוא דזבחים כו' ומ"מ סיים להחמיר כהתב"ש ואינו ת"י ועי' בר"א ס"ק קכ"ד שפ' נמי כהתב"ש והשיג על הגב"ש והאריך בזה ועי' בד"ת ס"ק י"ח מ"ש טעם לד' התב"ש משום דעיקר הטעם דמהני בסרכות דס"ל כלשנא דגמ' דאנן אהא מתני' לה להא דרב נחמי' דבדק לה בפושרין וכיון דר"נ עבד עובדא ס"ל להני מקומות דשכיחא טריפות הנ"ל דכדאי הוא ר"נ לסמוך עליו בשעת הדחק וא"כ ניחא בטעמא דלדידהו דמתני להא דר"נ אהא דרבא דתרתי אונא לא ניתני הא דר"נ אסרוכה לדופן כלל ולא מצי למיעבד כתרתי קולא עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק מ"ו ובלב"ש ס"ק ק"ב ק"ד שהשיגו על התב"ש ופ' דמהני מו"מ אף במב"ד והביא הלב"ש ד' הגב"ש שפ' נמי להתיר במו"מ במב"ד כו' והאריך בזה ועי' בדע"ק ס"ק ע"ח ובמקדש מעט שם ס"ק קנ"ה ובמא"ע שורש ג' ענף ד' אות י"ד ובאדרת אלי' במקו"ח ס"ק ס"א ובס' תוספות ירושלים מ"ש והאריכו בזה ועי' במים חיים חיו"ד סי' כ"ז בתשובת הגאון ר' מאיר אב"ד דקאסטאנטין מ"ש בד' הרמ"א והאריך בזה בדברים נכונים יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ה' ו' מ"ש והאריך בזה:

סעיף כה

יח רוב הסרכא כו' עי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"ת שכ' בסרכא על הבועא שהי' מקצתה על הבועא ורובא חוץ לבועא דטרפה בכה"ג וכ' דל"ד לכאן דהך סברא דאזלי' בת"ר ל"ש אלא כשהוא במקום שהנקב פוסל ובמקום שאין הנקב פוסל כמו גבי אונא ואומא הסרוכה לדופן כו' אבל לענין סרכא על הבועא דמטרפינן משום תר"ל שמעידין שהסרכא מחמת נקב היכי נימא דאם רוב הסרכא חוץ לבועא כשרה משום שחולין שמשם יצא שורש הסרכא ושם נקב הא אם יש נקב נמי טרפה דהא אין לנו שום קולא להקל כו' אלא דנימא דהסרכא הוא רק הפשטת ליחה ולענין זה ל"ש רובא דכל שאינו מורה על הפשטת ליחה מאיזה מקום שיצאת טרפה ואדרבה ריעותא של הבועא מעיד שמשם יצאת הסרכא ושם ניקבה הריאה עכ"ד ובאמת יש לעי' בזה דסברתו י"ל רק על סרכא שהיא לדופן אונא לאומא אבל מה יענה במב"ד ורוב הסרכא על המכה היינו מן המכה לאומא ומיעוט הסרכא מן הדופן לאומא בלי מכה דפ' המחבר דכשרה וזה הוי דומיא דסרכא על הבועא הנ"ל וצ"ע בדין זה ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' נ"ח מ"ש בסרכא כסדרן ומיעוט הסרכא הוא בגב אי אזלי' בת"ר ואם יש לדמותו לנסרכה לבשר ולצלע דהרבה ס"ל דאזלי' בת"ר כו' והאריך בזה יעוש"ה:

יט בהג"ה בשר בלוי. עי' בס' זבחי רצון סי' י"ז בתמידים ס"ק י"ב שכ' דבגו"ע ועגלים ודאי דאסור לקלוף כו' וכ"כ שם בס"ק ה' לענין שומת ווארצלין דבגו"ט ועגלים אסור לקולפן ובאמת היא חומרא יתירה דודאי לענין זה שקולפין אותם מעל הריאה והריאה תחתיהם שלם ויפה אין חילוק בין גסה לדקה ועי' בדע"ק סי' ל"ת ס"ק ט"ו שפ' בהדיא דבשומת ווארצלין מהני קליפה אף בגו"ט ועגלים ולא ראה הז"ר הנ"ל ד' הדע"ק אלו וכן ראיתי בתקוני זבת בסוף הס' בדעת הזבח שם סי' י"ט שהשיג על הז"ר הנ"ל והאריך בזה ופ' דבב' בלוי ובשומת ווארצלין מהני קליפה אף בגו"ט ועגלים והביא דכ"פ נמי הגאון ר' ברוך צבי אב"ד דק"ק פיעטרקוב יעוש"ה וכן עיקר לדינא:

כ תחתיו שלם. עי' בלב"ש ס"ק ר"ג שכ' בנמצא ב"ב על הריאה וכשקולפין נמצא הריאה שם שלם רק שמזיע טיפי דמים כחודו של מחט וכשמקנחין אותו הזיעה חוזר ומזיע עוד ובדקו שם בפושרין ואינו מבצבץ ומזה נ' שאינו דם שבא נון הריאה ע"י נקב אלא זיעה הוא כמו שיוצא זיעה על בשר הבע"ת בלי שום נקב רק מהנקבים הטבעים אשר בכל גשמי כו' כך הריאה ולפי שהיא אדומה לכן הזיעה שלה ג"כ אדום כדם ומצינו זיעה כזו בריש מי שאחזו ס"ז ברש"י ד"ה דמתהפכי כו' וכ' דלפי הסברא כיון שרואים שאינו מבצבץ אין שם נקב ואותן הטיפי דמים מורה שאינו דם ממש כההיא דכ' הט"ז סי' ל"ז ס"ק ג' כו' דהתם דם ממש הוא ואע"פ שאינו מבצבץ אנו או' שהסרכא סתמם משא"כ זה ניכר שהוא זיעה בעלמא כו' ונ' דאפי' לריעותא אינו נחשב לענין שיצטרף לתר"ל משום דכל ריעותא היינו שמעידה שהי' נקב ונתרפא כגון סרכא או בועא וכן נגלד כו' אבל זו הזיעה איך תעיד על נקב כיון שענין הזיעה הזו אינו מורה על שנתרפא איזה נקב דהא אדרבא עדיין פתות הוא כי הזיעה יוצא משם ואין בו שום צד המורה על שהוגלד פי המכה כסרכא או בועא כו' ולא מצינו ריעותא בכה"ג אמנם יש ג"כ לומר כיון דמ"מ הזיעה בא בודאי מחמת איזה חלישות שיש בריאה אולי אע"ג שאינו מעיד על שכבר ניקב יהי' עכ"פ לעדות על שעתיד לנקוב וה"ל ג"כ ריעותא כו' לכן נ' להכריע מס' לתפוס זיעה זו גריעותא ואם הי' זיעה זו תחת ריעותא אחרת ה"ל תר"ל מיהו ב"ב דהט"ז ופר"ח ס"ל דלא הוי ריעותא ושיש לסמוך עלייהו בהפ"מ עכ"פ רק שלא במקום הפסד יש להורות כהשמל"ח דב"ב הוי ריעותא ולכן בריעותא זו דזיעה כו' במקום הפ"מ המורה בזה להקל הוא זריז ונשכר כו' מיהו חוששני אולי אינו במציאות כלל שתהי' הריאה מזיע טיפי אדמומית אחר שחי' וטיפין אלו באים ע"כ מחמת נקבים דקים ואע"פ שאנו רואים שאינו מבצבץ כו' אעפ"כ נקב מקרי וטרפה ודמי קצת להא דאמר לעיל סי' י"ח דשיעור פגימת סכין כל שהו כו' לכן נ' לעשות שאלה מפי הרופאים מומחים אם יאמרו שאפשר להיות כן שיזיע הריאה טיפים אדומים כאלו בלי שום נקב כו' אז תלינן בהכי וכשר כו' אכן אם יאמרו הרופאים שדבר זה מהנמנע הוא שיהי' כדרך זיעה אלא דרך נקבים קטנים יוצא אין להקל באי' דאורייתא ויש להטריפו כו' לכן מוטל על המורה כשיבא ד"ז לפניו שלא להורות זה הדין עד שישאלנו מפי הרופאים מומחים כו' עכ"ד ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' י"ט שהשיג עליו והאריך הרבה בזה וסיים שבין יציאת דם או טיפי דמים זה וזה לא יוכשר דאף מ"ש הפר"ח בשם הפ"מ שיש מהטבחים שרצו לתלות מים שבחלל הגוף שלפי ששואבת כו' היא חוזרת ומקיאה דרך זיעה בעלמא לא אמרו אלא לענין מים דכבולעו כך פולטו אבל לא שיהא מבעבע דם והמיקל בזה בשאט נפש דם תהא אחריתו כו' ואם אירע שאחר הקינוח אינו חוזר ויוצא ועולה יפה בנפיחה ובדיקה והוא הפ"מ וכן אם יש לתלות מחמת משמוש ידים יש למורה לצרף כל הבקיאים כו' עכ"ד ועי' בבגדי ישע חיו"ד סי' ה' שהשיג נמי על הלב"ש הנ"ל והביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ט וד' השיב ר' אליעזר ושיח השדה סי' ב' שאין לסמוך על רופאים ישראל באי' דאורייתא כו' וגם הביא ד' הבית אפרים הנ"ל והאריך הרבה בזה ופ' דטרפה גמורה היא אף אם יעידו הרופאים ועי' בעה"ב ס"ק ט' שהשיג נמי על הלב"ש הנ"ל ודחה ראיתו מהא דר"פ מי שאחזו הנ"ל וגם דחה הראי' מהא דלעיל סי' י"ח הנ"ל והאריך בזה והביא ד' הב"א הנ"ל וד' הבגדי ישע הנ"ל וכ' דאין לסמוך על הרופאים בזה והביא ד' הבשמים ראש סי' רנ"ט דאין לסמוך על הרופאים בזה כו' ופ' דהוו טרפה ודאית ועי' בדברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ל' שהאריך נמי בדין זה ופ' דטרפה ואינו כעת ח"י ועי' במא"ע שורש ד' ענף ג' אות י"ח שהשיג נמי על הלב"ש הנ"ל ודחה הראי' מפ' מש"א הנ"ל והביא ד' הב"א הנ"ל וכ' דאין לסמוך על הרופאים והאריך בזה ופ' דטרפה אך אם יש לתלות שע"י קליפת הקרום בחוזק אירע זאת או שמשמשו הידים אחר קליפת הקרום יש להתיר לפי ראות עיני המורה עכ"ד אך הבנין עולם חיו"ד סי' י"ז הביא ד' הלב"ש והב"א הנ"ל והאריך הרבה בזה ופ' דיש לסמוך על הרופאים בזה להכשיר ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' כ"ז שכ' להכשיר בזה משום שנתעורר ענין מחודש בזה אשר מצוים בריאה עורקים אדומים בין עור לעור כו' ובמקום שיש העורקים במשמוש קל מתחיל להזיע וכשנקלף עור העליון שוב אינו מזיע וכ' מעתה אף נחשב הזיע לס' נקב היינו רק בעור העליון ושוב לא הוי ריעותא כלל דגם ניקב ונגלד ממש עור העליון הוי ריעותא כל דהו א"כ בס' שוב לא הוי ריעותא ואינו מצטרף אף לתר"ל ובפרט כי דעת הלב"ש דס' תר"ל כשר כו' ויש מקום להקל אף בסרכא לשומן הלב או לטרפש דהוו רק ס' טרפה כמ"ש בשאילת יעב"ץ ותחתיו מזיע טיפי דמים חם יש שם עורקים כו' נ' לצדד להקל ובפרט היכא דהוי משמוש יד בחוזק נפיחה עכ"ד ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"ג שהאריך הרבה בזה ופ' להכשיר בזיעה הנמצא תחת ב"ב וכ' אבל זיעה היוצאה אתר קליפת הסרכא לא ידעתי מקום להקל דאף שכ' דזיעה כזה נמצא גם תחת דלדול הריאה ואנן מכשרינן משום דהנקב בא מחמת קליפת הדלדולין מ"מ אכתי לא נבדקה הריאה ובלא בדיקה ודאי א"א להכשיר דבסרכא הבדיקה חיובית ואף אי נימא דהזיעה אינו בא מחמת נקב כלל כ"א שטבע הבע"ח להזיע בלא נקב אף לאחר שחי' מ"מ לא הוי בדיקה דאפשר דיש כאן נקב דהזיעה והדם נכנס בנקב ולהכי לא מבצבץ לכן אין להקל בסרכא שמזעת וכ"ז אם נמצא דם ממש אבל אם הריאה אדומה קצח במקום שהסירו הסרכא ל"ל בה כיון דליכא זיעה ממש עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק הל' טריפות סי' נ"ט שכ' נמי להכשיר בזיעה הנמצא תחת ב"ב כו' משום דלא ניקב רק קרום העליון כו', וא"כ יש כאן ס"ם דלמא ב"ב לא הוי מצטרף לתר"ל ואם מצטרף דלמא אף בסרכא נמי כשר בניקב קרום העליון כו' והביא ד' הלב"ש והב"א הנ"ל והביא ראי' מחולין מ"ו דיש נקבים בריאה המוציאין זיעה מהא דאמרי' שם ואמרי לה קרמא תתאה כו' ומהא דאמר רבא ריאה שיבשה טרפה כו' והאריך הרבה בזה וכ' דאף הב"א הנ"ל לא פליג רק אם בשעת הנפיחה יוצאה ממונה אז יש לחוש דמחמת נקב הוא אבל אם בשעת הנפיחה אינו יוצא כלום רק אחר הנחת הנפיחה זה ודאי זיעה הוא כו' וכ' דהיכא דיש נגלד תחת אותו קרום אפי' ברחוק קש ומזיע בזה י"ל דהקרום הוי ריעותא אחת והנגלד ריעותא אחרת ה"ל תר"ל בזה וטרפה משום דזה הוי קולא גדולה להקל בזיעה כו' וכ' דנ' עצה אם מזיע יחזרו ויבחנו במים אם מבצבץ או לא ואם אינו מבצבץ אחר הזיעה אז יש להקל בהפ"מ עכ"ד יעוש"ה ועי' עוד בטוב טו"ד מהדו"ת סי' ע' שפ' נמי להכשיר ע"י עצה הנ"ל שפעם הראשון מקנחים היטב ויחזור לנפוח במים אם מבצבץ ודאי טרפה ואם לאו מוכח דהוא רק זיעה והיא כשרה עכ"ד וכ"כ בקו"א שם סי' ס"ו דכשר ע"י עצה הנ"ל ועי' בפנים שם סי' ס"ו מ"ש והאריך בזה ועי' בס' ראש יוסף בחידושים ס"ק רפ"ט שהביא ד' הלב"ש והב"א הנ"ל וכ' וד' הב"א עיקרים לדינא ופעם א' הי' לי שאלה לפני אמ"ו מהרי"ם והשיב לי שלא יאמין על שום מורה שירצה לסמוך על הלב"ש בזה בדברים שהב"א חולק עליו בדברים נכונים והוא אי' תורה וגם הלב"ש לא התיר כ"א לעשות שאלת הרופאים ומי יודע אם יסמוך כעת הרופאים בעניינים כאלו כו' עכ"ד אך בתשובת הרי"מ חיו"ד סי' ג' ד' כ' לצדד להקל כשהוא תחת קרום ריינוס או ב"ב דאף אי נאמר דבקרום שהוא מהפשטת ליחה אין בו ממש שיוכל לעשות שורייקי דדמא מ"מ בזה לא מצינו בפי' שיטרפו בב"ב כשיש בו דם מעט כדרך שרגיל להיות בבשר וכן בקרום ריינוס שהט"ז אינו מחשיבו לריעותא כלל כו' והאריך בזה יעוש"ה הרי דס"ל כאן להקל בזה ונ' דבהפ"מ וצו"ג יש להקל ולסמוך על הלב"ש והבנין עולם והש"ש והטוב טו"ד והעונג יו"ט והתשובת הרי"מ הנ"ל ועי' בצ"צ חיו"ד סי' ל"ו ובמנה"ז דיני תר"ל אות ק' סי' קכ"ה קכ"ו ובעשרון שם ס"ק ב' ג' ד' ובאדרת אלי' במקו"ח ס"ק ע"ד ובסוף הס' בלוח המפתחות מדיני תר"ל אות ק' ובס' תקוני זבת בסוף הס' בדעת הזבח שם סי' כ' ובס' ברכת יוסף סי' י"ט כ' כ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

דיני תרתי לריעותא

הנה לעיל סי' ל"ז סעיף ב' פ' המחבר דאם סרכא תלוי' יוצאה מן הבועא טרפה והוא מד' הראב"ד והרוקח הובא בב"י שם וכ' הרמ"א על זה דה"ה בועא העומדת במקום שאר ריעותא כו' כגון בגבשושית או במקום דמשמעת קול כו' טרפה והוא המקור של תר"ל שאנו מטריפין וכמ"ש הט"ז ס"ק נ' דמזה למדו הבודקים להטריף בכ"מ שיש ב' לקוחות כו' וכ"כ בשמל"ח שם סעי' ג' דמזה למדו להטריף כ"מ דאיכא ב' לקוחות כו' מ"מ בהצטרף יחד נ' דמקולקלת הוא במידי דמטרפא בי' א"נ סופה להתקלקל בכך עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק ה' מ"ש בזה והנה הראב"ד בתמים דעים סי' י"ב הביא ראי' לזה וז"ל תדע דהא ריאה הסמוכה לדופן לד' רב יוסף בר מניומי שאין חוששין לה וכשהעלתה צמחין דהיינו בועות חוששין לה ה"נ לא שנא שהרי אמרו ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה והוא דסביך בבשרא והאי לא סביך ולא סריך עכ"ל והובא דבריו בב"י סי' ל"ט ועי' במהרי"ט ח"א סי' ע"ח שהביא ראי' לד' הראב"ד הנ"ל מהא דאמרי' גבי ריאה הסמוכה לדופן בהעלתה צמחים חוששין לה כו' מסברת עצמו ולא ראה ד' התמים דעים הנ"ל והב"י דהראב"ד בעצמו הביא ראי' זו גם מה שתמה מהרי"ט על הב"י סי' ל"ז עמ"ש ע"ד הראב"ד וא"י טעם לדבר כו' לא ראה ד' הבדק הבית של הב"י שהוא עצמו מתק זה וכ' דצ"ל שהרי אמרו ריאה שנקבה כו' והוא דסביך כו' וכעת ראיתי בישוי"ע סי' ל"ז בפי' הקצר ס"ק ב' שכ' נמי מסברת עצמו דד' הראב"ד נלמד מהא דהעלתה צמחים הנ"ל כו' ובהצטרפות שניהם חוששין עכ"ד וגם הוא לא ראה ד' החמים דעים והב"י הנ"ל דהראב"ד בעצמו הביא ראי' זו ובאמת אין ראי' משם דהתם מיירי בסרוכה לדופן דמכשירין דתלינן דסרכא זאת מדופן קאתי ובדאיכא צמחים בריאה יש סימן דסרכא זאת מריאה קאתי א"כ הוי סרכא של"כ ומש"ה מטרפינן אבל בסרכא תלוי' דמצד עצמה כשרה ומה בכך דעלה צמחים ויש בה בועא מ"מ מנ"ל להטריף בזה כיון דסרכא תלוי' כשרה בפ"ע ובועא כשרה בפ"ע ולמה נטריף היכא דמצטרפים יחד במקום אחד וכן ראיתי בעה"ב סי' ל"ז ס"ק ב' שהק' כן על ראי' הראב"ד הנ"ל ועי' בר"א דיני תר"ל ס"ק ת' וס"ק י"ב ובלב"ש סי' ל"ז ס"ק ו' מה הק' על ראי' הראב"ד הנ"ל ועי' בעה"ב שם ובגיה"ק בכללי תר"ל כלל א' מ"ש ליישב והאריכו בזה ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' י"ז מה שהק' על ראי' הראב"ד כו' והביא ד' הרא"ה בבדק הבית גבי תרתי בועי דסמיכי כו' ודבריו בהל' טריפות גבי תרתי בועי דסמיכי כו' דמוכח מדבריהם דלא ס"ל כהראב"ד וכ' די"ל דגם רש"י בחולין מ"ז א' ד"ה תרתי ס"ל דלא כהראב"ד אלא כהרא"ה ובה"ג והאריך הרבה בזה ועי' בבגדי ישע חיו"ד סי' י"א שכ' נמי דהרא"ה בבה"ב חולק אהראב"ד הנ"ל וס"ל דסרכא תלוי' מבועא כשרה א"כ הרי דלא ס"ל להרא"ה איסור דתר"ל כלל וכ' דמטעם זה כ' במהר"י בן לב סי' ק"ה דאנן נוהגין להכשיר סרכא תלוי' מבועא ודלא כהראב"ד משום דס"ל כפי' הרא"ה הנ"ל לכן החזיק מנהג מקומו דלא כהראב"ד והביא ד' התב"ש ס"ק ד' שכ' בשם הפר"ח דיש חולקין על הראב"ד וגם הביא ד' אגור פא"ט שכ' וז"ל ואם יש סרכא מן הבועא למק"א טרפה משמע בהדיא דאם הי' רק סרכא תלוי' מן הבועא כשרה עכ"ד ועי' בד"ת סי' ל"ז ס"ק ב' מה שהק' על ראי' הראב"ד הנ"ל ומ"ש ליישב ועי' בטור האבן סי' י' מה שהק' על דין זה דתר"ל דמוכח מהש"ס בחולין מ"ח א' גבי ריאה הסמוכה לדופן כו' לפ"ד הרמב"ם פ"ז ופי"א מהל' שחיטה ואף לפ"ד החולקין דלא מטריפין בתר"ל כו' והאריך הרבה בזה ועי' במהרי"ט שם שכ' דדין זה של הראב"ד הנ"ל תליא באשלי רברבי בהא דחולין שם דקא' הגמ' ואי איכא מכה בדופן תלינן במכה כו' והאריך בזה ועי' בס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ה' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה והנה הב"ת הביא ראי' לדין תר"ל מריש נדה ב' דאמרי' גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ודאי משום דהוי תר"ל מבואר משם דבתר"ל הוי כודאי טומאה ה"ה הכא כשיש תר"ל הוי ודאי טרפה הובא דבריו בתב"ש שם ס"ק ו' וכ' עפ"ז דיש להחמיר בספיקן וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז סי' ל"ז דדין תר"ל נלמד מהא דריש נדה הנ"ל ובאמת לא דמי כלל וכמ"ש בטור האבן שם דהתם גבי מקוה איכא ב' חזקות לחומרא העמד טמא על חזקתו הראשונה שהי' טמא א"כ חזקה קמייתא הוא להחמיר והרי מקום חסרה לפניך א"כ חזקה דהשתא ג"כ לחומרא ולהכי מצטרפין ב' החזקות והוי טמא ודאי ותו אין לומר אוקי טהרות אחזקתן כיון דהטמא ודאי נגע בטהרות בטל חזקת טהרות לגבי דבר המסבב להם טומאה וכיון דהטמא בחזקת טומאה ממילא הטהרות נטמאו כו' משא"כ בתר"ל דהכא דבכל א' מהריעותות' פוסקין לקולא י"ל דאף בהצטרפן יחד אזלי' לקולא דלא שייך החזקות מצטרפות ואין כאן חזקה לחומרא כו' והאריך בזה ועי' בפר"ת סי' ל"ת ל"ט שהק' נמי כן על הב"ת הנ"ל וכ' ליישב והאריך הרבה בזה ועי' בתב"ש שם שכ' ע"ד הב"ח הנ"ל אע"ג דאין ראי' גמורה לדבר מהתם למעי' שם עכ"ד וי"ל דכונתו כמו שהק' הטור האבן והפ"ת הנ"ל ועי' בבגדי ישע שם ובמים חיים חיו"ד סי' ז' שהק' ונמי כן על ראי' הב"ת הנ"ל והאריכו בזה ועי' בארי' דבי עילאי שם ובשאילות שמואל חיו"ד סי' נ"ה מה שהק' על ראי' הב"ת הנ"ל והאריכו בזה ועי' בעה"ב שכ' נמי דאין ראי' מהא דריש נדה הנ"ל וכונתו כמ"ש הטור האבן והפ"ת והבגדי ישע והמ"ת הנ"ל ועי' במא"ע כללי תר"ל אות א' מ"ש ליישב ד' הב"ח ואח"כ דתה והאריך בזה ועי' בתשובת הגאון בעל תו"ד העתיק דבריו בגיה"ק סוף כללי תר"ל שכ' נמי דראי' הב"ת מנדה אינה ראי' ועי' בישוי"ע שם שכ' ע"ד הב"ת הנ"ל דזה אינה ראי' רק סמך קצת וכ"כ בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' חיים סי' כ' ע"ד הב"ת הנ"ל שאין משם ראי' גמורה רק סמך בעלמא ועי' בעה"ב שם שכ' דהראב"ד והרוקח הנ"ל לאו משום תר"ל מטריפין בזה רק לפמ"ש הגבעת שאול סי' נ' דהבועא בא מנקב עור התחתון של הריאה והביא ראי' מד' הד"מ סי' ל"ו כו' והרשב"א בחידושיו פא"ט כ' דהא דמכשרינן סרכא תלוי' כו' משום דיש כאן ס"ס שמא לא מחמת נקב כו' ואת"ל מחמת נקב שמא לא ניקב רק קרום העליון לבד כו' וא"כ ניחא במה שהטריפו סרכה תלוי' היוצאה מן הבועא כיון דבבועא ניקב עכ"פ עור התחתון א"כ ממילא יש להטריף הסרכא תלוי' דבזה ל"ש הס"ס שכ' הרשב"א כו' שמא לא ניקב רק קרום העליון דהא אף אם לא ניקב רק קרום העליון ג"כ טרפה דהבועא מעידה שניקב התחתון והסרכא תלוי' מעידה שניקב העליון א"כ הרי ניקבו ב' העורות במק"א וטרפה כו' והאריך בזה ועוד כ' ב' טעמים אחרים לבאר ד' הראב"ד והרוקח דמטריפין סרכא תלוי' היוצאה מן הבועא ולא מטעם תר"ל והאריך בזה ועי' בס' עמק הלכה חיו"ד סי' י' שכ' דדין תר"ל אין לו מקור בגמ' ולא בראשונים דמהא דהעלתה צמחים אין ראי' דהתם הוי ס' אי מהריאה באה הסמוכות או מהדופן וכיון דהעלתה צמחים מורה שבא מהריאה והוי טרפה ומהך דנדה כו' אינו ענין לכאן דהתם הוי חזקה נגד חזקה והך דהעמד מקוה על חזקתה איתרע לכן חזקה שכנגדה עיקר כו' וגם דחה דאין ראי' מד' הראב"ד בסרכא תלוי' על בועא כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בבגי"ש מ"ש והאריך בזה אבל באמת יש ראי' לדין תר"ל מהא דקא' הגמ' חולין מ"ו ב' אמר רבא האי ריאה דקיימי גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה וכ' רש"י שם ד"ה חזותא וז"ל דדוקא הנך גוונים דלא מטרפא בהו כגון אדומה ירוקה עכ"ל וכ"כ הר"ן שם וכ' דכן ס"ל להרי"ף כרש"י וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהל' שחי' הל' י"ט כרש"י דמיירי במראות כשרות וכ"כ הטור לעיל סי' ל"ת כרש"י וכן הוא דעת התוס' שם ד"ה אוכמי והרא"ש שם והרשב"א ובה"ג כרש"י והובא בב"י שם וכ' דאע"ג דמראות כשרות אצטריך לאשמעינן דלא תימא כיון דאית בה חזותא טובא מחמת ליקוי הוא קמ"ל וכן משמט מד' הטור שם שכ' וז"ל ול"א כיון שנהפכה להרבה גוונים נתקלקלה ועתידה לנקוב עכ"ל ומשמע דהוי לקותא וא"כ מזה מוכח דתר"ל הוי לקותא להטריף וגם זה מיחשב תר"ל כיון שיש ב' מראות דהוי לקותא קצת מצטרפין הנך ב' מראות למיחשב לקותא גמורה ולהטריף קמ"ל רבא דלא אבל אי נימא דתר"ל לא מיחשב לקותא כלל מהי תיתי אצטריך רבא לאשמועינן וא"כ מוכח מזה הדין דתר"ל מצטרפין להטריף וכן ראיתי במקמ"ח שהביא ראי' זו וכ' דמזה מוכח כדעת הט"ז שכ' ליישב קושי' הב"ח דמש"ה לא הוי תרי בועא במים זכים תר"ל דב' לקותא משם אחד לא הוי תר"ל ומוכת כן מד' רבא דאי לא"ה באמת קשה על רבא בריאה דקיימא חזותא חזותא אמאי לא חשיב תר"ל א"ו ה"ט משום דהוי משם א' דכל הלקוחות היינו משום דנשתנו מראה ריאה והוי שם א' ולא חשיב לקותא ומוכח שפיר דעת הט"ז כו' וגם תמה שם על התב"ש ושאר אחרונים דלא מצאו אלא ד' הב"ח מריש נדה ואמאי לא הביאו ראי' הראב"ד הנ"ל מהא דריאה הסמוכה לדופן כו' יעוש"ה ובאמת אין כאן תימה דכבר הבאתי לעיל ד' הלב"ש והר"א והמשכי"ע והעה"ב מה שהק' על ראי' הראב"ד הנ"ל ועי' בד"ת מ"ש הטעם דתר"ל משום דקי"ל דאזלי' בת"ר דרוב בהמות כשרות הן ולכן בחדא ריעותא אע"ג דיש מטריפין אותה מ"מ כיון דלא קי"ל כהמטריפין אין הריעותא מוציאה מידי רובא דכשרות אבל הל דאית בה ב' ריעותא הרי נתחזקה הריעותא ומוציאה מחזקת רובא דכשרות דכיון דמיעוט המצוי הוא אדרבה אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ומידי ס' טרפה לא נפקא ודוגמא לזה מצינו בתוס' סו"פ הבא על יבמתו כו' ואפשר דכ"ע מודים דמידי ספי' לא נפקא ועפ"ז הי' נ' לחלק כו' דבג' ריעותא אית לן להחמיר טפי מבתרי דבתרי זימנא י"ל דקי"ל כרשב"ג דלא הוי חזקה משא"כ בנ' ריעותא דודאי איתרע לרובא כו' עכ"ד ועי' במא"ע שם שכ' הטעם בתר"ל דבאמת כל ריעותא דאיכא בריאה דמכשירין בה הטעם הוא אף דאיכא ריעותא מחיים וחזי' דיצאה מהרוב מ"מ אנו תולין לומר דעדיין מרובא איתא והך ריעותא עומדת להבריא וכשר ולכך כל שיש עוד ריעותא אמרי' דאין סופה להתרפאות דאיך אפשר שתתרפאה ע"י הבשר שסביבה הא אדרבה הבשר שסביבה מורה ג"כ על לקותא זאת כו' והביא קצת ראי' מד' התב"ש ס"ק ד' יעוש"ה וכבר קדמו בזה המהר"מ בס' ת"ה הובא דבריו בר"א סי' ל"ו בשפת אמת ס"ק ד' ובז"ש דיני בועי דסמיכי אות א' ועי' בגיה"ק כללי תר"ל כלל ג' מ"ש והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל שם שכ' טעם לדין תר"ל משום דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא כו' וכמו דאמרי' בברכות נ"ג א' סמוך מיעוטא דלגמר את הכלים למיעוטא דלכשפים כו' ובב"ב צ"ג א' מיעוטי מחמת בעתותי הפילה מצטרף למיעוט מפילות כו' ה"נ ב' לקותות הוי ס' השקול והוי ס' טרפה כו' וכ' דמש"ה בעי' במקום אחד ולא בב' מקומות דבב' מקומות אין מצטרפין הני מיעוטי דנגד כל מיעוט איכא רוב והוא לא נעשה בב"א כו' אינו מצטרף מיעוט בתרא למיעוט קמא כו' ומ"ש בד' התוס' כתובות ט' א' ד"ה ואבע"א כו' והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש בענין סמוך מיעוטא למיעוטא והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' י' שכ' נמי כהש"ש וכעת ראיתי בדע"ק סי' ל"ו ס"ק כ"ט וסי' ל"ז ס"ק ז' שכ' נמי כהש"ש הנ"ל והאריך בזה ומ"ש שם טעם דמש"ה מקילין כשיש הפרש בין הב' ריעותות דהו"ל כנשאל בזאח"ז כו' א"צ לזה אלא הטעם הוא משום דל"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא וכמ"ש הש"ש שם עפ"ד השימקו"ב בכתובות ט' א' והאריך בזה וראיתי בגיה"ק כלל ו' שכ' ליישב ד' הפר"ת בתר"ל סי' כ"ה כ"ו דהיכא דאיכא אוסרים א"צ עדות מכונת דהרי ב' מיעוטים חמיר אפי' אין להם שייכות זל"ז עכ"ד ולא נהירא דהיכא דאין המיעוטים שייכות זל"ז ל"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא וכמ"ש בש"ש הנ"ל עפ"ד השימקו"ב כתובות שכ' דל"א בכה"ג סמוך מיעוטא. למחצה וה"ה דל"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא וכ"כ בברית אברהם חאה"ע סי' ס"ה וסי' ע"ו ובר"א בתשובה סי' ב' דל"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא והבאתי דבריהם בספרי שם והארכתי בזה וכתבתי שם שכן עיקר יעוש"ה ועי' בטור האבן שם שרצה מתחלה לומר דהבודקים למדו להטריף תר"ל מחולין ל"ו א' גבי השוחט וניתז דם על הדלעת כו' ואח"כ דחה זה ומסיק די"ל דאע"פ שאין לדמות לגמרי לתר"ל האמור בש"ס מ"מ כיון שמצינו שמצטרפת החזקות ה"נ חיישי' לתר"ל שהם במקום אחד והם מטעם אחד והיינו ששניהם טרפה מטעם נקובה או שניהם מטעם חסרה כו' וכ' דלא הוי רק ס' טרפה ולא ודאי כו' והיכא דיש ס' לומר דבזה לא הוי תר"ל הוי ס"ס וכשרה וכן כשיש לומר דכאן כ"ע מודים דכשר ודאי דכשרה כו' וגם ל"א תר"ל אלא באי' דאורייתא ולא באי' דרבנן כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בבגדי ישע שם סי' י' שהביא בשם הגאון בעל גליא מסכת טעם לדין תר"ל משום דנשחטה בחזקת היתר עומדת ובחדא ריעותא מכשרינן משום דאמרי' זיל בת"ר בהמות דכשרות הם אבל בתר"ל ע"כ ממיעוטא נינהו כו' עכ"ד וכ"כ בדע"ק סי' ל"ז שם בטעם הא' כהגליא מסכת ובסי' י"א שם השיג עליו דהלא מה שבריעותא אחת כשרה לא מטעם דאזלי' בת"ר בהמות כשרות כו' דהלא אפי' אם לא הוי רוב רק מחצה ע"מ או אפי' המיעוט בהמות כשרות אעפ"כ הי' כשר בחד ריעותא לבד דהלא הריעותא הוא משום שמצינו פוסק א' אוסר זאת אבל אנן אזלי' בת"ר פוס' המכשירים הריעותא ההוא דאחרי רבים להטות וא"כ מה לי תר"ל מה לי ריעותא אחת כיון שבכל אחת רבו המכשירין א"כ אף אם נצרף יחד הב' פוס' המטריפים הב' ריעותות אלו מהני רוב הפוס' שכנגדם המכשירים בשניהם וכ' דעיקר הטעם דתר"ל הוא כמ"ש השמל"ח והפרמ"ג והחכמת אדם כלל ט' משום דכיון שיש מי שאוסר הריעותא ההוא אע"פ דאין הל' כמותו מ"מ הוי ריעותא וקלקול קצת רק שלא מטריף בהכי לכן אם נמצא עוד ריעותא סמוכה לה המורה ג"כ על אותו קלקול מצטרפים יחד דאמרי' מחנות הב' לקותות אלו ניקב הריאה או סופה לנקוב כו' עכ"ד ועי' בס' מנחה בלולה סי' ה' שהביא נמי ד' הבעל גליא מסכת הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' עין יצחק חיו"ד סי' ח' שכ' דעיקר טעם תר"ל שאנו מטריפין הוא מן הסברא דכיון דאתרמי הנך ב' ריעותות להדדי במקום אחד זה הוי הוכחה דהיא טרפה דאל"כ איך אתרמי הנך ב' ריעותות במקום א' והוי זה בגדר סי' מקום דקי"ל בב"מ כ"ב דמקום הוי סי' אמצעי כו' ודיינינן בזה כעין יגיד עליו ריעו ובא זה ולימד ע"ז א"כ לא שייך לדון כן רק היכא דנמצא הריעותא זו רק במקום שיש שם ריעותא אחרת כו' אבל היכא דחזי' דנמצא ריעותא כזו אף במקום אחר אז אין לנו להחמיר משום תר"ל כו' ועפ"ז כ' להכשיר היכא דחזי' שהריאה מבצבצת אף שלא במקום הסרכא וההתפשטות כו' א"כ חזי' דדרך הריאה זו להיות מבצבץ ע"י משמוש היד וחוזק הנפיחה ל"ש בכה"ג לדון להך סי' מקום כו' והאריך בזה ובסי' ו' שם כ' מקור לדין תר"ל דמוכח מהא דפ' בסי' ל"ט בריאה הסמוכה לדופן ומכה בדופן כשרה אף בלא בדיקה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ל"ז שכ' בטעם דתר"ל משום שהב' ריעותות מעידין זע"ז שיש כאן מכה עד"מ בועא אינה מורה על נקב ומ"מ החוש מעיד שהוא לקותא עכ"פ אלא שאין זה הלקותא מטריף כלל אמנם אם יצורף לזה עוד סרכא תלוי' שהיא ג"כ קצת לקותא אע"פ שאם הי' בפ"ע הי' רק הפשטת ליחה בעלמא מ"מ הואיל ואיתרמי על הבועא ממש נאמר לא במקרה איכא זה אלא שניהם מעידין זע"ז שהי' כאן נקב והעלה בועא וסרכא תלוי' כו' ומש"ה כ' הפוס' דבעי' שיורו שניהם מענין אחד כגון זו הריעותא מורה על נקב וכן השני' ונהי בכל א' בפ"ע לא היינו חוששין לנקב מ"מ בהצטרף שניהם חוששין אבל אם ריעותא א' מורה על חשש נקב והשני' מורה על חשש אתר כגון עתיד להתפרק וכדומה אזי אין הפסד אם יצטרפו שניהם כיון שכל א' בפ"ע הי' כשר ואין שניהם מעידין עדות א' מש"ה אין כאן תר"ל עכ"ד וי"ל דכונתו כמ"ש העין יצחק בסי' ח' הנ"ל דהואיל ואתרמי הסרכא על הבועא ממש הוי זה בגדר סי' מקום ועי' בגיה"ק כלל א' שכ' דיש שורש לדין תר"ל מהג"א ואו"ז שכ' דהיכא דיש בימין ב' אונות וסדק ובשמאל ג' אונות דפליגי ר"י ורב אחאי כו' וע"כ לא פליג ר"י על רב אחאי אלא משום דיתר שבשמאל אין לו שייכות בחסרון דימין אבל בב' ריעותות דיש להם שייכות זב"ז ע"י נקב וכדומה קלקול אמרי' לכ"ע דמעידין זע"ז דיצא מהרוב כשרות דחד קלקול הביא עמו אידך ואף דבכל ריעותא בפ"ע כשר מ"מ בתרווייהו יחד אמרי' הואיל דאשתני אשתני ונתקלקל וכדאיתא בבכורות דבטומטום ל"א אינם סריסים דהואיל ואשתני אשתני עכ"ד ועי' בתפארת ישראל פ"ד דחולין משנה ו' אות מ"ח שכ' דיש מקיר לדין תר"ל מתמורה כ"א ב' דלהכי רק בחטאת שאבדה ונמצאת גם בעלת מום תמות ולא תרעה מדהו"ל תר"ל וכמ"ש רש"י שם כו' עכ"ד ועי' בצ"צ חיו"ד סי' ל"ב ובס' דברי יעקב סי' ע' ובס' ועד חכמים דיני תר"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וכיון שנתבאר לעיל דאין ראי' מהש"ס דנדה להדין דתר"ל וגם מהא דהעלתה צמחים הרא"ה ובה"ג ורש"י ואגודה פא"ט חולקים על הראב"ד וכמ"ש המשכי"ע והבגדי ישע הנ"ל וא"כ נ' עיקר דבס' תר"ל יש להקל וכהפרמ"ג לעיל סי' ל"ה בש"ד ס"ק ה' וס"ק מ"ז ובלב"ש שם ס"ק א' ודלא כהשמל"ח סי' ל"ז סעי' ג' והתב"ש שם ס"ק ו' וכ"כ בטור האבן סי' הנ"ל ובסי' י"ז ובמ"ח שם ובמא"ע שם ס"ק כ"ט ובש"ש שם ובעה"ב דבס' תר"ל יש להקל ועי' בד"ח שם אות ב' שכ' לחלק דבסרכא תלוי' היוצאה מן הבועא כו' בזה יש להחמיר בספי' אבל הא דכ' הרמ"א בבועא על שאר ריעותא כגון בגבשושית כו' בזה יש להקל בספי' כו' ומיישב בזה קושי' הלב"ש שם מדין ורדא הפוכה יעוש"ה ועי' בגיה"ק שם כלל ב' וכלל ה' מ"ש בדין ס' תר"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בצ"צ סי' ע"ג מ"ש והאריך בזה וכן היכא שאין עדותם מכונת כגון היכא דחדא ריעותא מעידה על הנקב וחדא ריעותא מעידה על חסרון אין מצטרפין לתר"ל וכהלב"ש שם והגאון בעל חו"ד בתשובה שם ובר"א בדיני תר"ל ובפר"ת שם ובטור האבן שם ובמשכי"ע שם וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ה ובחכמת אדם כלל ט' סי' א' דבכה"ג אין מצטרפין אך הפרמ"ג סי' ל"ז במשב"ז ס"ק ב' בכללי תר"ל בתנאי הד' נסתפק בזה ועי' בד"ח שם אות ג' ובגיה"ק שם מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל סי' ל"ה ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"ג ובח"א ובפר"ת מסעי' כ"ה עד סעי' ל"ז ובר"א שם מס"ק ל"ב עד ס"ק מ"ה ובתשובת החו"ד שם ובד"ח ובגיה"ד ובמא"ע שם ובמנה"ז מ"ש בכללי תר"ל והאריכו בזה יעוש"ה:

אות ב

הנה הט"ז סי' ל"ט ס"ק כ"ד כ' דבשר עלוי לא הוי ריעותא כלל וכונת הרמ"א לאשמעינן היתירא כו' דאם אין בה ריעותא להטריף כשר ואין זה הב"ב מזיק לה כלל עכ"ד ומשמע מד' הט"ז אלו דאף אם נסרך לאותו ב"ב יש להקל בהפ"מ וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ד וכ"כ הפר"ח ס"ק נ"א והכרתי ס"ק כ' והחכ"א כלל י"ג סי' ל"ז והז"ש דיני סרכות אות י"ז והשער המים והחגורת שמואל כהט"ז אך השמל"ח סעי' ע' כ' דב"ב מקרי ריעותא ואם יש עוד איזה ריעותא מצטרף לב"ב ומקרי תר"ל ובתב"ש שם ס"ק צ"ה הביא דכ"כ מהרי"ץ והביא ראי' לדין זה מהא דאמרי' האי ריאה דקיימא גילדי גילדי כו' וחשיב בהדי אינך דמקרי ריעותא ותמה אהפר"ח דכאן הסכים להט"ז להקל ובריש סי' נ' כ' להדיא דב"ב מקרי ריעותא וכ"פ הבל"י והבית אפרים סי' ל"ט בפר"ת סעי' קנ"ט ובס' יהושע סי' ועי' בר"א שם ס"ק קפ"ח מ"ש ליישב קושי' התב"ש על הפר"ח דאף הט"ז הנ"ל דס"ל דלא הוי ריעותא מ"מ מודה הוא דריעותא קצת מיהא הוי לענין שצריך נפיחה כו' אלא דס"ל דמ"מ לענין זה שיצטרף למהוי תר"ל לא מקרי ריעותא והפר"ח בסי' נ' קאי לענין נפיחה כו' אבל מ"מ ס"ל דב"ב לא חזי לאצטרופי למהוי תר"ל עכ"ד וכ"פ בב"א דיני תר"ל סי' ס"ה כהתב"ש הנ"ל ועי' בר"א שם אות ע' מ"ש והאריך בזה ועי' בלב"ש סי' ל"ח ס"ק ע"א מ"ש לדחות ד' התב"ש הנ"ל והאריך בזה ומסיק לבסוף דהמחמיר אפי' בהפ"מ להצטרף לתר"ל אין מזחיחין אותו והמיקל בהפ"מ אין מוחין בידו עכ"ד וכ"כ בסי' ל"ט ס"ק ר"ד ובמפתח מפרטי דיני תר"ל אות מ' ועי' בעצ"ל דיני תר"ל אות קנ"ב שכ' וב"ב הוי ריעותא רק בהפ"מ אמרי' דב"ב הוי ריעותא כל דהו והיינו כהלב"ש ועי' בדע"ק סי' ל"ט ס"ק פ"ב שכ' דג' חילוקים יש בזה שאם הב"ב אינו נקלף רק בכח גם הט"ז והפר"ח יודו דהוי ריעותא ואי אינו דבוק אלא סר מהריאה בקנוח היד גם התב"ש יודה דאינו ריעותא כי פליגי הט"ז והתב"ש כשצריך לקלפו ונקלף בנחת כו' וכ' ליישב בזה קושי' התב"ש על הפר"ת הנ"ל והאריך בזה ועי' בבגדי ישע חיו"ד סי' ו' שכ' דב"ב הוי ריעותא כו' והיכא דנמצא נקב כו' לא תלי' במשמוש ידא דטבחא והביא הלב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' במים חיים חיו"ד סי' ז' שכ' דב"ב לא הוי ריעותא כלל כו' והאריך בזה ופ' דאף אם נמצא נקב תחת הב"ב דתלי' במשמוש ידא דטבחא יעוש"ה והיינו דלא כהבגי"ש ועי' בעה"ב סי' ל"ט ס"ק ח' מ"ש בד' הט"ז הנ"ל וכ' והא דאמרי' דב"ב לא הוי ריעותא היינו לאחר שנקלף הב"ב ונבדק בנפיחה דאז אזלה לגמרי הך ריעותא כיון שנמצא תחתיו שלם ויפה והב"ב לאו מגופה דריאה קאתי א"כ אין זה ריעותא אבל קודם הבדיקה והנפיחה בודאי ב"ב ריעותא גדולה היא ומש"ה מחמירים בה יותר מבסרכא תלוי' לענין הבדיקה אבל אתר שכבר נבדקה ועלתה יפה לא הוי הב"ב שום ריעותא כלל וקיל טפי מסרכא תלוי' דהב"ב אינו שייך כלל להריאה ודחה ראי' התב"ש כו' וסיים דכיון שבצבץ והוי כנאבד בלא בדיקה א"כ שפיר הוי הב"ב ריעותא גמורה יותר מסרכא תלוי' כו' בודאי הב"ב הוי ריעותא אף לדעת עכ"ד והיינו דלא כהמ"ח הנ"ל דס"ל דתלי' במשמוש ידא דטבחא אבל בזה ס"ל נמי להעה"ב דב"ב לא מקרי ריעותא וכהט"ז והפר"ח והכרתי והחכ"א והז"ש הנ"ל וכ"נ עיקר לדינא דב"ב לא מקרי ריעותא אבל בנמצא נקב תחת הב"ב אי תלי' במשמוש ידא דטבחא בזה יש להחמיר בלא הפ"מ אבל בהפ"מ נ' להקל אף בזה וכהמ"ח הנ"ל וכעת ראיתי שהעה"ב בעצמו בספרו שם ארי' חיו"ד סי' ז' שפ' בהפ"מ דהיכא דיש לתלות בידא דטבחא תלי' וגם יש להקל בזה היכא דלא בדק והאריך בזה יעוש"ה וחזר ממ"ש בספרו עה"ב הנ"ל וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בשם ארי' סי' כ"ה מ"ש בזה ועי' בפר"ת סעי' קנ"ט שפ' דאם יש סרכא מן הב"ב אל הריאה כו' במקום הפ"מ יש לחתוך הסרכא בנחת בסכין חד ולבדוק אח"כ בנפיחה ואם הסרכא עוברת ע"י מיעוך יש להתיר אף בלא הפ"מ כו' שאינה רק הפשטת ליחה מצד הב"ב בלבד כו' עכ"ד והוא עפ"ד המשב"ז הנ"ל ועי' בר"א שם ס"ק קפ"ט ובמק"מ ס"ק קס"א קס"ג קס"ה ובדע"ק בתר"ל אות ב"ש ב"ב ובס' אורי וישעי סי' מ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

אות מ

מראה כשרה אי מקרי ריעותא הנה השמל"ח בסי' ל"ז סעי' ד' ובסי' ל"ט סעיף מ"ו כ' דהוי ריעותא ומצטרף לתר"ל ועי' בתב"ש שם ס"ק ס"ו מ"ש והאריך בזה וכ"כ הפרמ"ג סי' ל"ז במשב"ז דיני תר"ל אות ד' ובדע"ק דיני תר"ל אות מ' מראות דמראה כשרה הוי ריעותא אך הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' י' האריך בזה ומסיק דאם יש מראה המותר ועלי' שאר ריעותא דיש להכשיר בהפ"מ כיון דרש"י כ' דבהכי לא הוי לקותא ובפרט שדבר זה להחמיר בתר"ל אין לו שורש מפורש בש"ם כו' אבל במראה אדום כיון שבהדיא משמע בגמ' במראה זו דניקוי קצת מדאמר הדרא בריא א"כ יש להחמיר בתר"ל כמו כל שאר ריעותות עכ"ד ובאמת אין זה הוכתה דהא בלשון רבינא גופי' דאמר בחולין מ"ו ב' דהדרא בריא פירש"י שם ד"ה מי דאין זה לקותא וא"כ ע"כ דמלשון הדרא בריא אין הכרח שיהי' לקותא וא"כ גם בריעותא טל האודם יש להכשיר וכן ראיתי בלב"ש סי' ל"ח ס"ק י"ב שהשיג נמי על הנו"ב כן והאריך בזה ומ"מ מסיק לדינא כהנו"ב וכ' דהסומך על הנו"ב הנ"ל בהפ"מ אין מוחין בידו ועי' בר"א דיני תר"ל ס"ק ס"ה שדחה נמי כן ד' הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ומסיק דאין להקל אם לא במקום שנהנו להקל יש להם על מה שיסמכו אך בהפ"מ דוקא כו' עכ"ד ועי' בעצ"ל דיני תר"ל אות מ"ז שהביא ד' הב"א אלו להלכה וכן משמע מד' מהרשד"ם סי' דמראה כשרה לא הוי ריעותא שכ' דאוכמי אוכמי חזותא חזותא א"צ בדיקה משמע דס"ל דלא הוי ריעותא כלל דאי הוי ריעותא הא כל ריעותא צריכה בדיקה ועי' בחכ"א כלל י"ב סי' ז' שהביא ד' הנו"ב הנ"ל להלכה ועי' בבינת אדם שם סי' ח' מ"ש לענין מראה ירוק והאריך בזה ועי' בס' ראש יוסף סי' ל"ת בביאורים ס"ק א' מ"ש והאריך בזה וא"כ לענין דינא נ' דבהפ"מ יש להקל ולומר דמראה כשרה לא הוי ריעותא וכ"פ בס' אדרת אלי' בדיני תר"ל ביד אלי' ס"ק נ"ח ובמקו"ח שם ס"ק צ"ט להקל בהפ"מ ועי' בשם ארי' סי' כ"ה מ"ש בזה וכ"ז כשהמראה היא בב' הקרומים אבל אם המראה כשרה לא נכנסה בב' הקרומים רק בקרום עליון לבד בזה לא הוי ריעותא אף בלא הפ"מ וכ"כ בר"א שם ס"ק ס"ו ובעצ"ל שם ס"ק מ"ת ועי' בטור האבן סי' י' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בדע"ק מ"ש להסתפק לענין מראה אסורה בקרום העליון לבד אי הוי ריעותא ועי' בלב"ש שם ס"ק מ"ב שכ' בפשיטות דהוי ריעותא ועי' במק"מ שם מ"ש בזה ועי"ש עוד בפר"ח סעי' ס' שכ' דבמראה אדומה ואיכא עוד ריעותא על גבה דלא מהני מה שמתלבן ע"י נפיחה וטרפה וכ"פ בעצ"ל שם ועי' בר"א שם ס"ק ס"ז מ"ש והאריך בזה ובאמת דבריו תמוהים וכמו שתמה בס' בית דוד סי' י"ב דלמה יגרע ממראות הטריפות דכשמתלבן ע"י נפיחה לא חשבינן להו לריעותא כלל וכמו שפ' הוא עצמו סעי' ל"ו כו' ומכ"ש בהדי סרכא תלוי' וגבי מראה אדומה דקי"ל אדומה כשרה מדר"נ יהי' חשיבא ריעותא אף כשמתלבן להצטרף אף בהדי סרכא תלוי' יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כו' עכ"ד ודבריו נכונים ועוד השיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' דודאי לא הוי ריעותא כלל וכ"פ בלב"ש שם סעי' י"ג במראה אדומה ויש מכה בדופן וחזרה למראה ריאה דלא הוי ריעותא ועי' בס"ק ל"ב ל"ז מ"ש בזה ועי' בס' מנה"ז דיני תר"ל אות מ' סעי' פ"ז ובעשרון שם אות כ"א מ"ש בזה וכן עיקר לדינא דהיכא דחזרה למראה ריאה לא הוי ריעותא וכעת ראיתי בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' י"א שהביא בשם חכם א' שהק' לו קושי' הב"ד הנ"ל מהא דפ' הוא עצמו בסעי' ל"ו הנ"ל וכ' ליישב והאריך בזה ולא ראה הב"ד הנ"ל ד' הב"א שהרגיש בזה ומיישב ומ"מ העיקר לדינא דלא הוי ריעותא וכהלב"ש והב"ד הנ"ל וכ"פ בראש יוסף שם בביאורים ס"ק ז' דלא הוי ריעותא והשיג על הב"א והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

אות נ

נגלד פורתא אי מקרי ריעותא הנה השמל"ח סי' ל"ו סעי' ד' כ' דמקרי ריעותא ועי' בתב"ש שם ס"ק י"א מ"ש בזה וכ"כ בפרמ"ג סי' ל"ט במשב"ז ס"ק י"ח ובגב"ש סי' מ"א ובחכ"א כלל י' סי' ב' דנגלד פורתא הוי ריעותא והביאו ראי' ממה דאיכא בגמ' תולין מ"ו א' מאן דמטריף קרמא עילאי וכל היכא דאיכא פלוגתא ריעותא מקרי כו' והאריך הגב"ש בזה ואינו ת"י ועי' בלב"ש סי' ל"ה וסי' ל"ו ס"ק ט"ו שדחה ראי' זו דדוקא בד' הפוס' אמרי' כן דאם יש איזה מטריף הוי ריעותא אבל לא במה שפ' בש"ס להדיא כד' המתיר כו' ומ"מ מסיק לדינא דנגלד פורתא הוי ריעותא כהגב"ש הנ"ל ובאמת אין זה דתי' דכיון דאמרי' דאם יש מי שמטריף אף דלית הלכתא כותי' הוי ריעותא מדמצינו מי שמטריף א"כ מכ"ש כשנמצא בש"ס מי שמטריף דודאי הוי ריעותא עכ"פ אע"ג דנפסק בש"ס הלכתא כד' המתיר כיון דיש מי שאוסר וכן ראיתי בשם ארי' חיו"ד סי' ט' שכ' נמי כן לדחות ד' הלב"ש הנ"ל ועי' בתשובת הגאון מליסא הובא בגיה"ק שכ' דדוקא בדבר שנחלקו תנאים ואמוראים שייך לומר זה דהוי ריעותא כו' אבל דבר שהפוס' חולקים שהם אינם בקיאים בטבעיות רק שהי' להם איזה הוכחה מהש"ס וכיון דלא קי"ל כן ונסתר הוכתה שלהן מנין אנו יודעין שדבר זה חולי שקרוב. לטרוף מחמתו שנחשיבהו לריעותא כו' עכ"ד ועי' בחסד לאברהם חיו"ד סי' שהביא נמי כן בשם זקינו מאוה"ג כו' שאין לדון תר"ל אלא כשעלה ע"ד אחד מחכמי התלמוד להטריף כו' אבל אם לא נמצא אי' בתלמוד רק א' מהפוס' רצה להטריף כו' אין מצטרף לריעותא אחרת כו' עכ"ד והיינו דלא כהלב"ש אלא כהשם ארי' הנ"ל ועי' בבית אפרים בקונטרס הראיות סי' ל"ו אות כ' מ"ש לדחות ראי' הגב"ש והפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה ומ"מ מסיק לבסוף דנגלד פורתא הוי ריעותא ועי' בשם ארי' שם מ"ש להשיג ע"ד הב"א דמאן דמטריף בקרמא עילאי אע"ג דקרום התחתון שלם ולא מפקא זיקא והרי בניקבה הריאה כל הטעם משום דא"י לכלוא הרוח בקרבה כו' וכשעור א' שלם הא לא מפקא זיקא א"ו דס"ל דסוף השני לנקוב וכל העומד לנקוב כנקוב דמי וכ"נ מלשון דקא' כו' וחד אמר אינו מגין משמע דאינו מגין שלא יצא הרוח משום דסופו לפסוק וא"כ כשנגלד עור א' שפיר הוי ריעותא גם בעור הב' דגם מאן דמטריף בניקב עור א' הוא מטעם דסוף לנקוב הב' ושפיר ראי' הגב"ש והפרמ"ג ושפיר הוי נגלד פורתא ריעותא להצטרף לתר"ל והביא מ"ש בטה"ב בקונטרס התשובות סי' ז' דנגלד פורתא לא הוי ריעותא לענין סרכא היוצאה ממקום שנגלד כו' וכ' לחלק דדוקא לענין סרכא לא הוי נגלד ריעותא כו' אבל בשאר ריעותא נ' דגם נגלד מצטרף לתר"ל כו' ועי"ש עוד בשם ארי' חיו"ד סי' כ"ה מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בב"א בפ"ת סי' ל"ו סעי' י"ב ובר"א ס"ק כ"ב ובתשובות בית אפרים סי' י"א ובד"ת סי' ל"ו ס"ק ב' בתשובה שם ובס' בית דוד סי' י"ב שכ' דנגלד פורתא הוי ריעותא והאריכו בזה ועי' בבגדי ישע חיו"ד סי' ד' מ"ש דנגלד פורתא הוי ריעותא כל דהוא והאריך בזה ועי' במים חיים חיו"ד סי' ז' שכ' דנגלד פורתא לא הוי ריעותא והביא ראי' לזה מחולין מ"ו א' דאיתא התם רב ושמואל אמרי לה קרמא עילאי ואמרי לה קרמא תתאה פשיטא אי אנקב עילאי ולא אנקב תתאה תתאה מגון כדרבה דאמר רבה האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה אנקב תתאה ולא אנקב עילאי מגין או לא מגין פליגי בה כו' והלכתא מגין כרב יוסף כו' ולכאורה קשה למה גבי אנקב עילאי ולא תתאה אמרי' בגמ' פשיטא דכשרה כדרבה כו' וגבי אנקב תתאה אמרי' והלכתא מגין כר"י הא גבי אנקב עילאי נמי פליגי ב' לשונות דאמרי לה קרמא עילאי ס"ל דבקרמא עילאי לחוד טרפה כו' וא"כ הוי להגמ' גבי קרמא עילאי ג"כ לומר והלכתא דתתאה מגין וכדרבה וכמ"ש הש"ס גבי קרמא תתאה לכך נ' דהכי פי' דגמ' עפמ"ש הרא"ש על הא דאמר רבה האי ריאה דאגליד כשרה דלשון כשרה משמע אף בלא בדיקה כו' וא"כ נוכל לומר דכונת הגמ' פשיטא אי אנקב כו' תתאה מגין כדרבה ר"ל דא"צ בדיקה כלל דהא רבה ס"ל באגליד כולו ג"כ דא"צ בדיקה וכמ"ש הרא"ש דלשון כשרה משמע אף בלא בדיקה רק כיון דנשתנית מברייתא מסתבר דצריך נפיחה וזה דוקא אי אגליד כולו אבל בניקב או אגלד פורתא פשיטא דמנין ולא בעי בדיקה כלל אבל באנקב תתאה דר"י ס"ל דעילאי מגין אבל מ"מ ס"ל דצריך בדיקה דוקא ולכך קא' והלכתא מגין כר"י ור"ל דמ"מ ריעותא היא ובעי בדיקה דוקא וכדקא' ר"י גבי ריאה דאוושא דצריך בדיקה דוקא כו' ומיישב בזה קושי' התוס' שם ד"ה והלכתא כו' והאריך בזה ופ' דנגלד פורתא לא הוי ריעותא ובסי' ת' ט' שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בס' עין יצחק חיו"ד סי' ז' שכ' נמי דנגלד פורתא לא הוי ריעותא וכ' דבמה שפ' הש"ס להדיא כד' המתיר לא הוי ריעותא והביא ראי' מהא דאמרי' בחולין מ"ו ב' אין מקיפין בבועי ופירש"י שם דנקב הנמצא בבועא במקום משמוש יד דתלינן וכשרה ואף דבמה דתלי' במשמוש יד הוי פלוגתא דאמוראי שם מ"ט א' ואפי"ה לא מטרפינן בנקב על הבועא במקום דאיכא למתלי דהוי תר"ל וע"כ מוכת דכיון דאפסק להלכה כמ"ד דכשר דאין זה נחשב לריעותא כלל וה"ה בכל כיוצא בזה כו' והאריך בזה ופ' כן דנגלד פורתא לא הוי ריעותא ולא מצרפינן לי' לריעותא ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' י' שכ' נמי דנגלד פורתא לא הוי ריעותא ועי' בדע"ק דיני תר"ל אות נ' נגלד ובמק"מ שם ובעמודי אור סי' מ"ו ובס' ברית יעקב חיו"ד סי' נ"ה ובתקוני זבת בסוף הס' בדעת הזבח שם סי' כ"א ובס' זרע יצחק חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וכל זה הוא לפי הגרסא שלפנינו אבל באמת בה"ג הל' טריפות סי' ס"א איתא הגרסא וז"ל רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאי והוא דאנקב תתאה אבל אנקב עילאי בלא תתאה כשרה עכ"ל הרי דלא הי' גורם כלל בש"ס ב' לשונות רק חד לשנא וא"כ ליכא למ"ד כלל דעילאי לחוד טרפה וא"כ פשיטא דלא הוי ריעותא בניקב או בנגלד פורתא וכן עיקר לדינא דבמקום הפ"מ יש להקל ולומר דנגלד פורתא לא הוי ריעותא ועי' בחידושי הרי"מ בחולין מ"ו א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחסד לאברהם שם שכ' להכשיר בריאה שנגלד פורתא עור העליון מהריאה ובתוך הנגלד נמצא נקב ע"י מורנא כו' דלא הוי תר"ל והשיג על הלב"ש והאריך בזה יעוש"ה:

אות פ

פיצול מקמא היכא דליכא כערפא דאסא אי מקרי ריעותא הנה הלב"ש סוף סי' ל"ה בדיני תר"ל ס"ק קכ"ח כ' דהוי ריעותא משום דהתב"ש הביא דיעות המטריפים והוא לתא דנקב כו' לכן מצטרף לכל ריעותא וכ"פ בעצ"ל דיני תר"ל אות ק"א דהוי ריעותא ועי' בדע"ק דיני תר"ל אות פ' פיצול במק"מ שם אות ב' שכ' דהוי ריעותא דנקב במקום הדבוק לריאה שהחשש ששם ניקב הקרום אבל אם הריעותא עומד אינו מצטרף לתר"ל עכ"ד ועי' בעה"ב בסוף הס' בקונטרס התשובות סי' ו' שפ' נמי כן וכ' דאין זה תר"ל דבפיצול הטעם דסופו להתפרק ויהי' נקב למטה משרשו והסרכא הי' על הפיצול עצמו א"כ אין שניהם במקום א' דכשיתפרק יהי' הנקב במקום אחר למטה מהפיצול עכ"ד וכן עיקר וכן. נמי היכא דהפיצול הוא נגד חריץ הורדא דפ' הבית אפרים סי' ל"ה סעי' נ"ט ובר"א שם ס"ק ע"ו דיש להכשיר אף שלא במקום הפ"מ משום דהחריץ מגין עליו והביא כן בשם התפארת לנושה שפ' להכשיר אף דאיכא סרכא על הפיצול שם נמי נ' דאינו מצטרף לתר"ל דפיצול לאו מטעם ריעותא הוא טרפה אלא דבמקמא הטריפות הוא משום דסופו להתפרק וכיון דאמרי' דחריץ הורדא מנין עלי' שלא תתפרק כלל וא"כ מה ענין צירוף ריעותא אחרת לזה דאם נבוא לבטל מה שאמדוהו חכמים ונימא דלפעמים לא מהני הגנת חריץ הורדא א"כ לעולם יהי' טרפה א"ו דז"א ולא הוי פיצול מקמא נגד חריץ הורדא ריעותא להצטרף לתר"ל וכן ראיתי בס' דברי יעקב סי' ע' שפ' נמי כן יעוש"ה וכן עיקר לדינא ועי' במנה"ז דיני תר"ל אות פ' פיצול ובעשרון אות ב' מ"ש והאריך בזה:

אות צ

צמקה במקצת אי הוה ריעותא הנה הפרמ"ג סי' ל"ז במשב"ז ס"ק ג' בדיני תר"ל אות י"ד כ' סרכא תלוי' או בועא מתוך צימוק במקצת הריאה יש לעי' כיון דהב"ת מטריף ואף דהוא נגד הגמ' מ"מ לקותא הוי ומקרי תר"ל עכ"ד ועי' בחכ"א כלל י' סי' ט"ז דמתחלה כ' בפשיטות דאם יש ריעותא על צימוק מקצת הריאה הוי תר"ל שהרי הב"ח מטריף צימוק מקצת וכ"כ הבית אפרים בפר"ת סי' ל"ו סעי' קע"ד דצמקה הוי ריעותא ועי' בר"א שם ס"ק רנ"ד מ"ש והאריך בזה אך הלב"ש סי' ל"ד אות כ"ז כ' דצמקה מקצתה אינה לא בתורת נקב ולא בתורת חסר ונפ"מ בצמקה מקצתה ויש עליו עוד איזה ריעותא דלא הוי תר"ל והשיג על הפרמ"ג הנ"ל והביא ג' הוכחות לזה וכ' כהתב"ש סי' ל"ו ס"ק פ' שכ' דטעמא דצימוק הוא לפי שאינו ראוי לעשות מלאכתה להניף על הלב אבל לקותא אין בה כו' והאריך בזה ותמה על הפרמ"ג שדורך תמיד בדרכי התב"ש והביא שם ג"כ דבאטום לטעם הרשב"א אינו מצטרף לתר"ל והוא ג"כ מהתב"ש וא"כ איך לא השגיח דבצמקה כ' התב"ש עצמו אותו הטעם דיהיב הרשב"א באטום וא"כ אין לקרות תר"ל ובאות ל"א הביא ד' המהר"מ שי"ף ברפא"ט שכ' דחרותא הוא חסרה או ניטל או לקותא והשיג עליו כו' וסיים דריעותא על צימוק מקצת הריאה נ"ל פשוט להכשיר ודלא כהפרמ"ג דמסתפק בזה ובאות ל"ב כ' דאפי' אי הוי טריפות דצמקה כולה משום לתא דניקב אפי"ה צימוק מקצת אינו ראוי להיות נקרא ריעותא כו' ותו דבלא"ה הדבר ברור שאינו נקרא ריעותא כו' מהא דחסרון מבפנים כו' א"כ פשוט דאינו מצטרף לתר"ל עכ"ד והחכ"א שם בהג"ה הביא ד' הלב"ש אלו וגם הביא ד' התב"ש דסי' פ' הנ"ל וכ' דא"כ עכ"פ בהפ"מ יש לסמוך עליהם ולא מקרי ריעותא לענין תר"ל עכ"ד ועי' בד"ח דיני תר"ל אות ד' ה' מ"ש ליישב ד' הפרמ"ג מהשגת הלב"ש הנ"ל והאריך בזה ומ"מ מסיק לדינא דצימוק במקצת לא מקרי ריעותא וכהלב"ש הנ"ל ועי' בבנין עולם סי' ט"ו מה שהשיג על הלב"ש הנ"ל והאריך בזה וכ' דצמקה במקצת הוי ריעותא ועי' בדע"ק דיני תר"ל אות צ' צימוק ובמק"מ שם ובגיה"ק כללי תר"ל כלל ד' ובעצ"ל דיני תר"ל אות צ"ו ובמנה"ז דיני תר"ל סי' קכ"ג בעשרון שם אות א' ובס' דברי יעקב סי' ע"ה מ"ש והאריכו בזה ומ"מ לענין דינא בהפ"מ נ' עיקר דצימוק במקצת לא הוי ריעותא וכהלב"ש והחכ"א והד"ח הנ"ל:

אות ק

קמט או חסרון אי מקרי ריעותא הנה התב"ש בסי' ל"ט סעיף מ"ו כ' דהוי ריעותא ואם יש סרכא על הקמט הוי תר"ל ועי' בתב"ש סי' ל"ז ס"ק ח' מ"ש בזה וכ"פ בחכ"א כלל י' סי' י"א כהתב"ש והלב"ש סוף סי' ל"ו בדיני תר"ל כ' דקמט בריאה אם ניכר שהוא בא לה ע"י איזה חולי ולקותא הוי ריעותא אבל אם ניכר שנעשה כך מתחלת ברייתו לא הוי ריעותא ואינו מצטרף לתר"ל זולת אם יש בועא כו' ואם א"א להבחין אם הוא מתולדה או ע"י חולי יש להחמיר עכ"ד ועי"ש בס"ק ס' ס"א ובס"ק ק"מ קמ"א ובסי' ל"ה ס"ק א' מ"ש על הרמב"ם ומ"ש על הפרמ"ג וטל הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ה' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בר"א סי' ל"ו ס"ק קכ"ו שהשיג על התב"ש הנ"ל עפ"ד התב"ש שכ' בס"ק נ"ח דכל דלא שייכי הריעותות להדדי אין להטריף מטעם תר"ל והביאו הפרמ"ג סי' ל"ז בתנאי הד' כו' וגם הביא ד' הפרמ"ג בפתיחה שכ' בפשיטות דאם ריעותא א' מטעם ניקב וא' מטעם חסר אין מצטרף וכ' דהיכא דיש גומא או חסרון כף פשוטה או שאין שם אגודל וניכר שהוא בתולדה ובועא או סרכא יוצאת משם אין להטריף ממ"נ דלדעת הפוס' המכשירין בחסרון כו' א"כ אין כאן תשש כלל מה תאמר כיון דאיכא הרמב"ם דמטריף א"כ עכ"פ ריעותא הוי ז"א דאף הרמב"ם דמטריף אינו מטריף רק מטעם חסרון ולא משום תשש נקב א"כ הריעותא דאתי מיני' נמי אינו רק לענין חסרון והא לא חזי לאצטרופי לריעותא דבועא או סרכא שמורה על נקב וכיון דאנן קי"ל דל"ש חסרון והריעותות אינן מצטרפין יש להכשיר ואפשר דאף התב"ש מיירי היכא שאין ניכר שהוא בתולדה דאז יש חשש ג"כ לריעותא דנקב שפיר אמרי' דהבועא או הסרכא מעידה על החסרון בזה שנקב יש כאן משא"כ כשנראה לעין שתחלת יציאתה כך היתה יש להקל עכ"ד והיינו כהלב"ש הנ"ל ועי' בתשובות שבסוף הס' שם סי' ט' וסי' כ"ג וסי' ל"ה ל"ו שפ' נמי כן והאריך הרבה בזה ועי"ש בקונטרס הראיות סי' ל"ו אות מ"ה מ"ו מ"ז מ"ש והאריך בזה ועי' בדע"ק דיני תר"ל אוח ק' קמט ובמק"מ שם אות א' שכ' נמי כהלב"ש והב"א הנ"ל והאריכו בזה והנה לכאורה משמע מד' הרמ"א סי' ל"ז סעי' ג' דקמט לא הוי ריעותא מהא דכי דבועא על קמט טרפה דהוי כב' בועא דסמיכי ואי נימא דקמט הוי ריעותא לצרפם לתר"ל ל"ל להרמ"א למימר דהוי כב' בועי דסמיכי תפ"ל דטרפה מטעם תר"ל ומשמע דס"ל להרמ"א דקמט לא הוי ריעותא לצרפם לתר"ל וכן ראיתי בס' דברי יעקב סי' ס"ה שהביא תשובת ר' חיים כהן חיו"ד סי' ח' שהביא ראי' זו מד' הרמ"א והשיג על התב"ש הנ"ל ופ' להכשיר בסרכא שעברה במיעוך על הקמט אך הדברי יעקב שם דחה ראי' זו דהרי תרתי בועי דסמיכי היא טריפות מדינא דגמ' מימרא דרבא הני תרתי בועי דסמיכי כו' אבל טריפות דתר"ל היא חומרת הראב"ד כו' וא"כ בודאי עדיפא לי' להרמ"א טפי להטריף משום חרי בועי דסמיכי מלחלוח הטריפות משום תר"ל כו' אבל בריעותא ע"ג קמט בודאי לא חזר הרמ"א ממ"ש בד"מ להדיא להטריף עכ"פ משום תר"ל ועוד השיג שם ע"ד ר' חיים כהן שכ' על התב"ש דהאיך נצטרף דעת הרמב"ם להיות תר"ל כיון דדעת הש"ע והרמ"א מבואר להכשיר בחסרון שאין בו ככ"ף כפופה והשיג עליו דהא כן הכלל בכל דיני תר"ל דגם בריעותא המבואר בש"ע להכשיר אם יש דיעה המטרפת מצטרף לתר"ל ובנ"ד הרי דעת הרמב"ם וכן היש מי שאוסר שהביאו התוס' בחולין לאסור קמט בריאה ואף מרן בש"ע הביא דיעה זו בשם יש מי שאוסר אף דלא קי"ל כן להטריף בריעותא לחודא אבל חזי לאצטרופי לתר"ל עכ"ד ומ"מ נ"ל עיקר דבהפ"מ היכא דניכר דהקמט או החסרון הוא בתולדה לא הוי ריעותא ואינו מצטרף לתר"ל ויש להכשיר בסרכא על הקמט או על החסרון וכהלב"ש והר"א ור' חיים כהן הנ"ל ובסרכא של"כ על הקמט או על החסרון פ' בר"א שם ובדברי יעקב שם דאין להקל בזה אף בהפ"מ במיעוך דידן וכן משמע מד' המק"מ שם וכעת ראיתי בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' חיים מוואלאזין סי' כ' שכ' נמי להטריף בסרכא של"כ על הקמט ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ל"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה וצ"ע בזה ועי' בס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ה' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה