יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות טריפות · סימן לח
סעיף א
א כל שהו. והוא מר' הטור ועי' בב"י שכ' דגם דעת רש"י הוא כן דאפי' בכ"ש טרפה וקשה דהא כ' התוס' בחולין מ"ו ב' ד"ה אוכמי וז"ל פי' הקונטרס עיי"ש שיש בה מראות שחורות והא דאמרי' בסמוך כדיותא טרפה יש לפרש דהיינו כשרובה כך עכ"ל הרי להדיא דכ' התוס' דס"ל לרש"י דאינה טרפה במראה אסורה רק כשרובה כך ולא בכל שהו היפך מד' הב"י הנ"ל בדעת רש"י וכן הק' לי חכם אחד אבל באמת שפיר ד' הב"י ולק"מ דהא רש"י כ' בחולין מ"ז ב' ד"ה כדיותא קורט דמו יבש והוא שחור עכ"ל וכונתו ליישב קושי' התוס' הנ"ל דהנה בנדה כ' א' מבעיא שם בלחה או ביבשה ופשיט מהא דר' אמי פלי קורטא דדיוחא ובדק בה דהיינו דוקא יבשה ולא לחה הרי מבואר מד' הגמ' דדיו לח אינו שחור כיבש וא"כ ה"ה גבי ריאה אינה טרפה כדיו אלא ביבש ולא בלח דהא רבא לא למדה דכדיותא טרפה אלא מהא דר' חנינא דלגבי נדה וכיון דשם מסקינן דדוקא יבש ה"ה וה"ה גבי ריאה נמי דוקא יבש ולא לח זהו כונת רש"י וכ"כ הר"ן שם כד' רש"י, וא"כ מיושב קושי' התוס' הנ"ל דהא דאמרי' כדיותא טרפה היינו דוקא בדיו יבש והכא גבי אוכמי אוכמי מיירי בדיו לח ולק"מ קושי' התוס' הנ"ל וכן ראיתי בנמוקי הגרי"ב בחולין שם שכ"כ דכונת רש"י ליישב קושי' התוס' הנ"ל והק' ע"ד התוס' מד' רש"י ד"ה חזותא שכ' דדוקא הנך גוונא דלא מטרפא כו' ועי' בשמל"ח סעי' ה' שפ' דדוקא כדיו יבש טרפה כו' והיינו כד' רש"י הנ"ל ועי' בתב"ש ס"ק ז' מ"ש בזה וא"כ בדיו יבש שפיר י"ל דאף בכ"ש טרפה וכמ"ש הב"י ולק"מ קושי' הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ובר"א ס"ק י"ג י"ד ובקונטרס הראיות אות ז' ח' ט' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב למראה המותר. עי' ט"ז ס"ק ב' שהביא בשם היש"ש שכ' דבעי' דוקא שחוזר למראה ריאה והסכים עמו ופ' כן והש"ך בס"ק ד' פ' דאף בחוזר למראה, המותר בלבד כשרה וכן בנקוה"כ השיג על הט"ז ועי' בפלתי ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק ג' ובד"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ג בהג"ה מכה בדופן. עי' ט"ז ס"ק ד' שכ' דאף אם אין המראה האסורה רק על העליון ג"כ טרפה וכ"פ הפלתי ס"ק ב' כהט"ז והפר"ח ס"ק י"ג חולק על הט"ז ופ' דבעי' שיכנס המראה בב' הקרומים והאריך בזה וכ"פ השמל"ח סעי' י"ד כהפד"ח ועי' בתב"ש ס"ק י"ט מ"ש והאריך בזה וכ"פ בפר"ח סעי' מ"ד כהפר"ח והתב"ש ועי' בחכמת אדם כלל י"ב דין ה' שהניח דין זה בצ"ע ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ב' ד' ובר"א ס"ק ס"ז ס"ת ובקונטרס הראיות אות כ"ג כ"ד ובחידושי מהדא"ל ובד"ח וביד אברהם ובעה"ב ס"ק א' ובגיה"ק ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ובאמת מבואר להדיא באשכול הל' טריפות סי' י"ט כהפר"ח שכ' וז"ל ועוד גבי בועות עור הריאה תחתי' שלימה אבל הנהו מראות אתנהו בעורות וסופן לנקוב עכ"ל הרי מבואר להדיא כהפר"ח והתב"ש והפר"ח הנ"ל ועי' בנחל אשכול שם שכ' דמד' רש"י בחולין מ"ג א' ד"ה לא תיפוק משמע נמי כהפר"ח הנ"ל וכ"נ עיקר לדינא דבעי' דוקא שיכנס המראה בב' הקרומים וכהפר"ח והתב"ש והפר"ח הנ"ל:
ד נגד הריאה. עי' פלתי ס"ק ב' שכ' דאם הריאה היא אדומה וירוקה טרפה ממ"נ כו' וכ"כ בכרתי ס"ק ו' ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שהשיג עליו ופ' להכשיר וכ"פ הלב"ש ס"ק ב' והפר"ת סעי' ל"ג ובר"א שם ס"ק נ"ה כהפרמ"ג ועי' בבית יהודא שהשיג על הפרמ"ג והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ה' ובחידושי מהרא"ל ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בפלתי מ"ש בהא דהשמיטו הרמב"ם וטור וש"ע בהל' מילה לענין אם מלה בנה פעמים ושלש שהוחזק למות ורואים בולד סימנים אדום או ירקון דמותרים למולו כו' ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' נ"ז מה שהשיג על הפלתי והאריך בזה יעוש"ה:
ה הרבה גוונים. עי' בשמל"ח סעי' י"ג שכ' בשם הר"ץ דאם יש על הריאה כמו נקודות אדומות צריך לבדוק אחר נקבים במקום האדמימות וכ' ונ"ל דאם לא בדק טרפה ובסי' הקודם כ' השמל"ח בסעי' י"ח בשם עולת יצחק דאם יש על הריאה כמו נמורין דיש לבדוק אחר נקבים ומעשה שהי' על הריאה כעין נמורין ונקודות וקנחו ביד ומצאו שהיתה. מלאה נקבים קטנים והטריפו עכ"ד ועי' בר"א ס"ק מ"ט שחמה על השמל"ח דז"ל הר"ץ וכן לפעמים נמצא בחלל הגוף מים צריך לבדוק אחר נקבים ורוב נקבים תמצא במקום שיש נקודות אדומות וכן בא לידי כמה פעמים או לפעמים נמצא יבש הריאה במקום שיש מים כו' ודלמא ע"כ לא קא' הר"ץ הכי אלא בדוכתי' דאיכא מיא בחלל הגוף שאז יש לבדוק אחר נקבים והרוב ימצאו במקום הנקודות הא לא"ה אע"פ שיש נקודות אדומות לא חיישי' להו וסתמא אמרו חזותא כשרה ע"כ קושי' וגם ע"ד השמל"ח בשם עולת יצחק הנ"ל נמי הק' דשם איתא ג"כ וז"ל אם נמצא ע"ג הריאה מוליא שקורין שלופרי"ק או רתיח שקורין שוים צריך לקלוף השלופרי"ק אחר נקבים כי זה מים שבחלל הגוף כו' ורוב נקבים נמצאו במקום הנקודות האדומות שבריאה וכן בא לידי כמה פעמים שהי' שלופרי"ק וקלפתי אותו ומצאתי תחתיו נקבים והטרפתי עכ"ל הרי דלא מיירי ג"כ מנקודות לבד רק שיש מוליא ע"פ הריאה כו' וסיים ומ"מ יש להחמיר בזה הואיל ונפק מפומי' דאא"ז לאסור אף בדיעבד אם לא בדק עכ"ד ועי' בדע"ק לעיל סי' ל"ו ס"ק ג' שכ' דלפום רהיטא משמע שמ"ש התב"ש הנ"ל דאם לא בדק טרפה היינו בדיקת פושרין אך אחר שהראה השו"ב שכ"ה רבותא ברוב הבהמות נ' דסגי בזה גם לכתחלה בדיקה בראי' ומשמוש כעין שכ' התב"ש גבי נגלד והשו"ב רצה ללמוד ממ"ש התב"ש אודות תלוי' שכ' הט"ז בדיקה דא"צ פושרין רק נפיחה ודחה דאין משם ראי' כי שם כ' בש"ע דא"צ בדיקה לזה י"ל דבדיקה שכ' הט"ז היא רק נפיחה משא"כ כשנזכר בדיקה י"ל בפושרין ובפרט נקובה כנ"ל שאפשר שתהי' ע"י נקב כל דהו ואין נפיחה מיציאה מחשש נקב כל דהו כו' וצ"ל בפושרין ממש שאין שם נקב משהו כו' והאריך בזה ולפ"ד א"צ רק בדיקת פושרין ואם בדק ולא בצבץ כשרה ועי' בזית רענן ח"ב בעלי זית בהשמטות לתחלת יו"ד שם כ' דא"צ לקלוף הקרומים לבדוק אם הם שלימים רק אם עלתה בנפיחה כשרה דמ"מ לא גרע מנגלד מקצתו כו' וכ' דג' מיני בדיקות הם כו' ואין הבדיקה מעכבת כמו בנגלד פורתא וגם אין הקורט דם עומד בפני הבדיקה כו' אך היכא דנקלפו הקרומים ומצאם נקובים בזה אין חולין במשמוש ידא דטבחא כו' אחר שהנקב מכוין כנגד הנקודה כו' אבל בלא בדק כשרה ואף שקלפו כמה בהמות ומצאו נקובים אין ראי' לזה דלא מחזקינן ריעותא מאלו לאחרות כו' ומ"ש השמל"ח כו' דאם לא בדק טרפה אפשר דמיירי דלא בדק גם בראי' ומשמוש לחוד וזה מעכב כו' רק בדיקת נפיחה אינה מעכבת והביא ד' הר"א הנ"ל שהשיג על השמל"ח והאריך בזה וסיים דאין להחמיר יותר ממה שהחמירו חז"ל בש"ס ופוס' כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' י"א שכ' היכא דבדק ברוק ואינו מבצבץ ורואה במראה עיניו שאין שם נקב רק שניקב עור העליון לבד כו' דמהני בדיקה בזה"ז הואיל ולא נזכר בדיקה זו בגמ' רק שהאחרונים המציאו בדיקה זו וע"כ משום שראו שהוא מיעוט דשכיח שיהי' העורות נקובים במקום הנקודות וע"כ שראו הנקב למראה עיניהם או שבצבץ וא"כ כל שאנו רואין שאין כאן נקב ואינו מבצבץ הרי יצאה ריאה זו מכלל המצוי שיהי' נקוב ומבצבץ ואף אם עור העליון נקוב כל שאין רואין נקב בעור התחתון ואינו מבצבץ כשר והביא מ"ש בספרו דאין בזה משום תר"ל דאין מחזיקין ריעותא מעור לעור כו' והאריך בזה והוא בספרו חסד לאברהם סי' י"ת והאריך בזה ואינו ח"י ועי' בתקוני זבח בסוף הס' בדעת חכמים שם סי' י"ז שהעתיק תשובת הגאון ר' אברהם תאומים שכ' להכשיר ולסמוך על בדיקתינו כו' והאריך בזה והוא התשובה שכ' בחסד לאברהם שלו סי' י"א הנ"ל ובסי' י"ט שם הביא הדעת חכמים עוד תשובת הגאון ר' אברהם תאומים שכ' דנ' ברור לסמוך על הבדיקה שאינו מבצבץ וא"נ נקב למראית העין וא"צ לקלוף הקרומים כי בדבר הזה א"א לעמוד על הבירור ובדיקה זו קשה מאוד וא"צ לה עכ"ד אך בסי' ו' שם הביא תשובת הגאון ר' שלמה קלוגר שהאריך בדין זה להחמיר וכ' דנ' לדינא ודאי סתם שוחט שאינו מבין בין מראה למראה ולהרגיש אם יש שם נקבים די לו בבדיקת פושרין וא"צ להחמיר לקלוף הריאה כו' דלחוש לתרתי ולומר דיש נקב וגם יש דם הסותמו לזה לא חיישי' אבל הבדיקה בפושרין הוי חיוב כמ"ש הלב"ש סי' ל"ח אבל השוחט המבין להבחין בין מראה למראה ומרגיש שיש כאן נקב אם ברור לו שהוי כאן נקב יטריף אפי' בלא קליפת העור ואם אין ודאי לו אך קרוב הדבר בעיניו שיש נקב מחויב לקלוף העור ולראות על הנקבים אם הם עגולים טרפה ואם אין עושה כן הוי כמעלים עין מן הטריפות כו' דאם ראינו נקב ודאי דאין ראי' ממה דאינו מבצבץ דיש לחוש לטיפת דם ועוד לתלות בידא דטבתא לא תלי' רק היכי דהנקב מצוי יותר מכח ידא דטבתא מן ריעותא אחרת כגון בבועא כו' אבל גבי מראה אדומה כו' דשכיח שם נקבים כו' א"כ גם מחיים יכול להיות כן א"כ הוי שקול זה כמו זה וכל הדבר השקול אזלי' לחומרא בפרט היכא דאיכא ריעותא כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' בטוב טו"ד שלו מהדו"ת סי' מ"ד שכ' בעצמו להכשיר בזה שכ' שם בריאה שהי' בה מראה ונקודות אדומות ותחתיהם נקבים דקים והמראה הלכה לה והנקבים אין רוח יוצא מהם בזה יש להכשיר אף שהחמיר התב"ש היינו אם לא בדק כלל אז ל"ש לומר נשחטה הותרה כיון דיצא מן הרוב דיש לו נקבים אדומים אבל אם בדק ולא בצבץ אז איכא תרי רובא רובא דכשרות ורוב נקבים אינם מבצבצים ומש"ה כשרה עכ"ד והיינו כהדע"ק והזית רענן והגאון ר' אברהם תאומים הנ"ל ובסי' י"ח שם חזר בו וס"ל דל"מ בדיקת פושרין דאולי טיפת דם סותם הנקב ולכן אינו מבצבץ ע"כ צריך דוקא לקלוף הקרומים ולראות אם אין בהם נקבים וכ' לחלק בין שו"ב שאין מבין על הנקבים די לו בבדיקת פושרין ובין שו"ב שמבין על הנקבים וקרוב בעיניו שיש נקב מחויב לקלוף את העור ולראות על הנקבים כו' והיינו כמ"ש בתשובה להדעת חכמים הנ"ל ובסי' נ"ג שם מחמיר עוד יותר דאפי' לקלוף ולבדוק ל"מ דהוי תר"ל דאודם מנגלד ואף אם אחר שקלף ראה שאין אגדם בקרומין רק בבשר טרפה דחיישי' שמא הי' המראה אודם בקרום עליון רק כיון שנגלד אין המראה ניכר וגם שמא בקרום התחתון יש המראה רק שלא ניכר דשמא ניקב גם הוא עכ"ד ועי' במקדש מעט בתר"ל אות נגלד ס"ק ח' שהשיג על הטוב טו"ד וכ' דודאי הפי' הפשוט בשמל"ח הנ"ל הוא כו' דצריך להשגיח בעיון על הקרומים שם אי ליכא נקבים כו' די"ל דסגי בבדיקת ראי' ע"ג הריאה היטב ואף פושרין א"צ ואפי' נימא כו' דכונת השמל"ח דבעי בדיקת פושרין וכמ"ש הדע"ק מ"מ להצריך לקלוף הקרומים קודם בדיקה ליכא למ"ד ואי חיישי' שמא טיפת דם סתם הנקב ולכן אין מבצבץ אפי' כשקלף הקרומים ניחוש להכי כדחיישי' בחיצון דושט שטיפת דם נכנס לתוך הנקב וסתמו כו' אע"כ ל"ח להכי אלא בושט שיש בו רוב דם השחי' משא"כ כאן דאינו רק אודם בעלמא ולא דם הנעשה טפין טפין וביותר מ"ש בסי' נ"ג דאפי' אי אחר שקלף ראה שאין אודם בקרומין רק בבשר חיישי' שמא הי' המראה גם בעליון כו' מה בכך שהי' המראה גם בעליון כיון דתחתון שלם ונקי לא יהא אלא נגלד כל העליון דכשר כו' ובסי' ע"ח שם הוסיף דביש מראה בקרומים לא מהני כשקולף הקרומים והמראה רק בבשר כו' כיון דבהיותה נפוחה נראה המראה מבחוץ ל"מ מה כשקלף אין ניכר מראה בהם דעיקר דנינן כמו שהוא כשהיתה נפוחה הבל הוא דאין זה רק גילוי מלתא כיון שכשנקלפו הי' נקיים ממילא מוכת דבחי' נקיים הם בעצמותן ומה שנראה המראה בחוץ מקודם היינו משום שהקרומים הם עצם דק וזך ונראה לעינים המראה שבבשר שתחתיהם כו' וה"נ מה שהפריד הבשר המשונה במראה ונשארו הקרומים נקיים היינו ממש כהורקת המוגלא כו' והנכון בהנהו נקודות אדומות כיון שהעליון נגלד ונגדו האדים תחתון הוי כהאדים נגד מב"ד אבל בקלף והי' האודם רק בבשר ולא בשום קרום כשר ונהגתי כאשר בא לפני נקודות אדומות כאלה בריאה וכניקב שם העליון צוויתי למרס שם העור מעט בשעת נפיחה ואז דרך העור ליפרד במקום המירוס ולהגביה א"ע מהבשר ואז בודק השו"ב בפושרין מקום הנקודה ואם לא בצבץ צוויתי לחתוך אותו שטח העור המופרק וכשהי' אותו שטח העור נקי מבלי אודם וגם לא נראה שום נקב נגד השמש במקום הנגלד הכשרתי אבל רובא דרובא נשאר העור אחר פרידתה כאלו עב מעט מבפנים ורושם אודם וכשגררתי העובי ורושם אודם שיהי' נשאר העור שם נקי נראה נקב דק מפולש נגד השמש לכן קשה לסמוך על הבדיקה בזה אם לא לצורך גדול והפ"מ יעשה כנ"ל ואם יהי' נקי ושלם כשר עכ"ד ועי' בס' בית שלמה ביו"ד ח"א סי' ס"ד שהאריך בזה וכ' דבהנהו נקודות שהם אדומים ביותר שפיר יש לחוש לזה דאינו מבצבץ משום שהדם סותם וגם מצד תר"ל נכון מאד להטריף ובפרט שכבר בחן כ"פ ומבצבץ וברור לו שע"י המירוס לא עשה נקב בתחתון הוא לאות שהדם סותמו וא"א להכשיר עד שימרס מקודם כו' ואח"כ יבדוק והמקילין שהביאו ראי' מהשמל"ח שכ' דצריך לבדוק ולא כ' שצריך למרס דהוא מיירי בלא ראה שום נקב וגם אין צרירות דם משא"כ בנ"ד שהי' נקב וגם בחן כ"פ כנ"ל ובפרט דאינו מבואר בתב"ש ודאי דלא יצאו יד"ח עד שיעשו כנ"ל כו' עכ"ד והיינו כד' המקדש מעט הנ"ל ועי' בס' ראש יוסף החדש בביאורים ס"ק ז' ובחידושים ס"ק ל' שכ' להחמיר בזה משום דהוי תר"ל כו' אך אם הלכה המראה ע"י נפיחה ומירוס דכבר אין כאן תר"ל דמראה כשרה שהלכה ע"י נפיחה ומירוס אין כאן ריעותא כלל כו' וכ' אח"כ דעדיין יש מקום לחוש דדם הנצרר תחת הנקודה אשר סתם לרוב פעמים הנקב אשר בקרום התחתון שם שלא יבצבץ ואפי' אם ראינו לפעמים שאין שם נקב כלל מ"מ יש להחשיבו לניקב קרום העליון ובקרום הב' יש קו"ד דטרפה כו' ולענין קו"ד נגד הנקב ל"מ מה שהלכה ע"י מירוס ונפיחה דקו"ד זה הלכה לפעמים אפי' ע"י מליחה והדחה ודנתי הרבה אם צרירות דם זה תשיב כמו קו"ד או לא וכעת אין אני או' בזה לא איסור ולא היתר בנתלבנה כולה ע"י נפיחה ומירוס ולא נשאר רושם אדמימות ובדקוהו בפושרין ולא בצבץ בזה הנני בספק וצריך שאלה לגדול היודע מזה וראה היטב בעיניו בהריאה ענין זה עכ"ד ועי"ש עוד בדעת חכמים סי' ז' מ"ש והאריך בזה ואח"כ הביא בשם הרב מבענדין להחמיר בזה כו' וכ' אבל היכי שלא נראה נקב העליון כלל רק בסתם נקודות אדומות ודאי דאין לקלוף הקרומין כלל דסני בבדיקת פושרין עכ"פ ואולי אף בדיקה במראית עין סני כו' והאריך בזה ובסי' א' שם מ"ש עוד הרב מבענדין והאריך בזה ובסי' ה' ובסי' ט"ו מ"ש בדעת חכמים והארוך בזה ועי' בתשובת הרי"מ חיו"ד סי' ב' מ"ש להרב מבענדין הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' במאמר מרדכי סי' כ"ו שהאריך נמי בזה וכ' דצריך השו"ב לתת עין רואה ותעיד אולי יש נקב נראה לעין ואם עינו לא יראה וגם במשמוש היד לא מצא נקבים תחת הנקודות אז צריך בדיקה בפושרין כיון דבלא"ה דעת בה"ג להצריך לכל ריאה בדיקת פושרין וכ"ש בזה אבל בבדיקה סגי וא"צ יותר אם רואה שאינו מבצבץ אתר הבדיקה ומה שנוהגים השו"ב סלסול בעצמם לחתוך מקומות אלו מהריאה ולגרר הבשר מעבר הב' ואח"כ רואים העור נגד השמש ולפעמים מראים נקבים בענין זה לדעתי חומרא יתירא היא כו' דאולי ע"י הגרר נעשה הנקב אף שהוא מצומצם נגד אותו המקום של הנקודה אינו ראי' דלפי שהמקום ההוא כבר העור נחלש לכן בקל נעשה נקב שם דמקומו מקולקל ודי בראית עין היטב ובדיקת פושרין כו' עכ"ד והיינו כהדע"ק והזית רענן והגאון ר' אברהם תאומים הנ"ל וא"כ כיון דלא נזכר דין זה בגמ' וברמב"ם ובטור וגם המחבר והרמ"א לא הביאו דין זה רק השמל"ח בשם הרמ"ץ ועולת יצחק וגם על זה תמה הר"א הנ"ל דלא מוכת מידי דין זה מד' הר"ץ ועולת יצחק הנ"ל לכן נ' דבהפ"מ וצורך גדול יש לסמוך על בדיקת פושרים שאינו מבצבץ וא"כ נקב למראית העין וא"צ לקלוף הקרומים וכמ"ש הדע"ק והזית רענן והגאון ר' אברהם תאומים והמאמר מרדכי הנ"ל וכעת ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא שערי ציון חיו"ד סי' כ"ג שכ' להחמיר בזה וכ' מתחלה דאין שום עצה רק באופן שהשו"ב ידחוק באצבעו יפה על העור מבחוץ ואז ידבק הדם על הבשר וישאר העור לבן ואז מהני בדיקה וכ"ז שאין העור לבן אינו מועיל בדיקה כו' וכ' וכעת נתחדש שבא לפנינו הרבה ריאות עם כמה וכמה נקודות גם טרם שנדחק העור ובצבץ כי רובא דרובא הם נקבים ממש והרבה פעמים מתראה הנקב קטן מאוד ואינו עמוק ונדמה שזה רק בעור העליון ואעפ"כ בצבץ גם טרם שנדחק העור לכן אין להקל בזה בשום אופן רק ע"י דחיקת העור עד שיחלבן או לברר יפה את הבשר והאדמומות בהעור מפנים ולראות לעין השמש בהעור אם אין שם נקב היינו לקלוף את העור ולגרר את הדם הנדבק מן העור אבל זה בדיקה קשה עכ"ד:
ו מאלו המראות. עי' ט"ז ס"ק ה' שכ' דגם בעוף פוסלים המראות כמו בבהמה ועי' בבאר יעקב שהביא ראי' להט"ז מחולין נ"ז ב' דמפרש הש"ס דאין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליתמר ולא קא' נמי לענין מראות כו' אלא ברור דטרפה הוי אף בעוף עכ"ד:
סעיף ה
ז כמו נתק. עי' בעצ"ל ובר"א בח' החשובות סי' כ"ח ובקונטרס הראיות אות ל' ובשם ארי' חיו"ד סי' ז' ובצ"צ חיו"ד סי' ל"ו ובס' אורי וישעי סי' מ"א מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה: