אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות בשר בחלב › סימן צב

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות בשר בחלב · סימן צב

סימן צא

סעיף א

א טועם כו'. ולכאורה קשה דאיך מותר ליתן לעכו"ם לטעום הא בב"ח אסור בהנאה ואסור ליתנו לעכו"ם ודלמא יש כאן טעם בב"ת וקעביד איסורא במה שנותן לו לטעום וכן הק' בעה"ב ס"ק א' וכ' ליישב עפ"ד הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ז והברית אברהם חיו"ד סי' ל"ב דהא דלא מוקמי' התבשיל בחזקת היתר לומר שאין בו טעם משום דאיכא לברורי ע"י קפילא א"כ א"ש דמדינא מותר משום חזקת היתר רק משום דאיכא לברורי נותנים לקפילא א"כ א"ל דאסור ליתן לקפילא משום הנאה דאדרבה אם לא אפשר בקפילא ליכא לברורי ומותר משום חזקת היתר בלא"ה והא דנותנים לו לטעום הוא רק לחומרא ונגד איה"נ מה שנותנים לעכו"ם באמת סומכים על החזקה דא"א בלא"ה כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי ס"ק א' בהא דאמרי' דאותה חתיכה אסורה ולא מהני טעימת קפילא להתיר גם גוף החתיכה אם אין בה טעם כו' והביא ד' הפרמ"ג שכ' דלא מהימן הקפילא להתיר בזה דודאי יש טעם וכ' דזה דוחק דהא טעימא מהני בכ"מ ולפמ"ש י"ל כיון דהוא כזית בשר בתוך יורה של חלב וקרוב יותר שיש בו טעם א"כ אסור ליתן לקפילא משום דהוי איה"נ ובזה ל"ש חזקת היתר כיון דקרוב לומר שיש בו טעם א"כ אסור להטעימו ומש"ה קא' רב דהבשר אסור דא"א ליתן לקפילא ומיישב בזה עוד קושי' לדעת הסוברים דבבב"ח דרבנן ל"א דנ"נ א"כ מאי פריך הש"ס תלב נבלה הוא כו' נוקמי כשלא נתבשל כמאכל ב"ד דליכא אי' תורה רק מדרבנן לכך החלב מותר כו' ולפמ"ש א"א לאוקמי כה"ג כו' דא"כ למה קא' רב דבשר אסור ולא מהני טעימה דהא בב"ת דרבנן מותר בהנאה א"כ שפיר יכולים ליתן לעכו"ם לטעום כו' וע"כ דמיירי בבב"ח דאסבה"נ ואסור להטעימו כו' ואח"כ הק' על הנו"ב והבריח אברהם הנ"ל כו' דא"כ הא דאמר רבא תולין ל"ז מריש הוי קשי' לי הא דתניא קדירה כו' דמאן טעים לה והשתא דאמר ר"י כו' ה"נ סמכי' על קפילא דנפס"ד דרבא דלא ידע מקפילא א"כ גם ישראל יכול לטעום משום חזקת היתר כיון דליכא לברורי ע"י אחר כו' וכ' ליישב זה עפ"ד הש"ש שכ' לתרץ קושי' הט"ז סי' ק"ה למה מחמירים בס' כבוש נוקמי בחזקת היתר ותי' דבתערובות אי' ל"ש חזקה דהא ההיתר אינו נהפך לאי' דל"א חנ"נ בשאר אי' מה"ת וא"כ גם עכשיו בהיתר עומד רק דא"א לאכול מחמת תערובות אי' שבו אך בבב"ח דאמרי' נ"נ וההיתר נעשה אי' שפיר שייך חזקת היתר ולפ"ז י"ל דבב"ח דרבנן חמור בזה מדאורייתא לדעת הפוס' דבבב"ח דרבנן ל"א חנ"נ כו' א"כ גבי בב"ת דרבנן ל"ש חזקת היתר דהא ההיתר לא נהפך לאי' והנה דעת הרשב"א דתוחב כף חולבת בקדירה של בשר תלוי בטכ"ע כו' דס"ל דבטעם הנפלט מן הכלי לא הוי טכ"ע מה"ת למ"ד דבשאר אי' אינו מה"ת ולפ"ז שפיר קשי' לי' לרבא כו' מאן טעים לה דא"ל דמותר לטעום משום חוקת היתר דבטעם הנפלט מן הכלי דהוי רק דרבנן ל"א חנ"נ וא"כ ל"ש בזה חזקת היתר כמ"ש הש"ש דההיתר עומד בעינו ולכך שפיר קשי' לי' מאן טעים כו' וא"ל דא"כ יהי' מותר לישראל לטעום מטעם ספד"ר לקולא דבדבר שהוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו לא הוי ספד"ר כדלקמן סי' צ"ת ורק בנשפך מקילין כו' ולפ"ז מיושב קושי' התוס' שם שהק' דאמאי לא קשי' לי' לרבא אמתני' דטפת חלב כו' ולפמ"ש א"ש דהתם כיון דהוי בב"ח דאורייתא ואמרי' בו חנ"נ א"כ יש לאוקמי בחזקת היתר דאי נימא דאסיר גם ההיתר נהפך לאי' לכך יש לאוקמי בח"ה וא"כ כל אדם יכול לטעום ג"כ כיון דלא אסיק אדעתי' בטעימת קפילא א"כ הרי ליכא לברורי לכך לא הוי קשי' לי' מאן טעים רק בהא דקדירה כו' שפיר קשי' לי' דפליטת כלים רק דרבנן אף בבב"ח ובדרבנן ל"א חנ"נ וא"כ ליכא לאוקמי בת"ה כו' דההיתר גם עכשיו מותר ונאסר רק מפני תערובות אי' עכ"ד ובד' הש"ש הנ"ל מיושב נמי קושי' הפלתי לקמן סי' צ"ח ס"ק ב' שהק' דהא בבב"ח לכ"ע טכ"ע אסור מה"ת ואיך מהני בזה עכו"ם מסלפ"ת ולפ"ד הש"ש הנ"ל ניחא דבבב"ח דההיתר עצמו נהפך לאי' שפיר יש לאוקמי בת"ה וא"כ ודאי דמהימן העכו"ם מסלפ"ת כיון דמסייע לו ת"ה ול"ק דאיך מהימן העכו"ם דאדרבה הטעימה הוא לחומרא משום דאיכא לברורי וכמ"ש הנו"ב והברית אברהם הנ"ל וכן ראיתי בעה"ב לקמן סי' צ"ח ס"ק א' ליישב כן קושי' הפלתי הנ"ל עפ"ד הש"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בשערי תורה ת"ג כלל כ"ב פרט ו' שכ' ליישב קושי' הפלתי הנ"ל בשם הגאון ר' ברוך פרענקיל דבלא"ה קשה למה לן טעימה הא כ' התוס' חולין צ"ח ב' ד"ה לחומרא דזימנין דפסק הטעם בפחות מס' וכ"כ הר"ן שם וכיון דאיכא ס' אם האי' נתן טעם בהיתר נוקי התבשיל בח"ה כו' וצ"ל דכמו שיש להיתר ח"ה יש לאי' חזקת אי' וכמו שאין לסחור ח"ה כ"כ אין לסחור חא"י מיהו כל זה באי' והיתר אבל בב"ח שכל אחר בפ"ע מותר ועכשיו אנו רוצים לאסור ראוי לומר דמוקמי' התבשיל בח"ה וא"כ מדינא ל"צ כלל טעימה מעכו"ם מסלפ"ת ובע"כ הטעימה הוא חומרא בעלמא וכדעת קצת פוס' הובא בפר"ח ובפ"י כתובות ט' דחכמים החמירו שלא לסמוך על ת"ה כיון דאפשר לברורי כו' וא"כ הוי חומרא דרבנן ובדרבנן נאמן עכו"ם מסלפ"ת כו' ומיישב בזה ד' הריב"א בתוס' פסחים ע"ו א' ד"ה תניא מקושי' התוס' שם כו' והאריך בזה והיינו כעין ד' העה"ב הנ"ל אך כ' אח"כ דהא לאו דפסיקא הוא לומר דבב"ח היכא דהוי ס' מוקמי' בח"ה דהנה הט"ז לקמן סי' ק"ה ס"ק ג' הק' דאמאי ס' כבוש אסור כו', ואמאי לא מוקמי' בת"ה שלא נחזיק ריעותא מס' כמו במקוה ותי' הנקוה"כ שכ' באו"ה דהכא איתרע חזקת כשרות כיון שנשרה בו וכונתו דחזקה דאתרע לא הוי חזקה והוא מחלוקת הראשונים וא"כ הכא אפי' בב"ח כיון שנתערבו יחד אתרע החזקה וכ' דדבריו נכונים לשיטת רש"י וסייעתו בקידושין פ' א' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה מוכרח דס"ל דחזקה דאתרע הוי חזקה כו' והאריך בזה וכ"כ בכלל כ' שם פרט ד' דרש"י בחולין ק"ט א' ד"ה שמא ס"ל דחזקה דאתרע הוי חוקה ואזיל לשיטתי' בקידושין פ' הנ"ל דס"ל כן והאריך בזה ובכלל י"ט פרט ט' מ"ש והאריך בזה וראיתי בפרט ז' שם שהאריך בד' התוס' חולין צ"ו ב' ד"ה אם ובד' רש"י שם ק"ח ב' וכ' דרש"י ס"ל דחזקה דאתרע לא הוי חזקה כו' וסותר ד"ע דבכלל כ"ב הנ"ל כ' דרש"י בקידושין פ' ס"ל דחזקה דאתרע הוי חזקה והכא כ' דרש"י בחולין ס"ל דלא הוי חזקה ולפ"ד סתרו ד' רש"י אהדדי מקידושין פ' להא דתולין ק"ת הנ"ל ועי' בדורש לציון סי' ל"ב ובעונג יו"ט חיו"ד סי' פ"א מ"ש לענין ח"ה גבי תבשיל והאריכו בזה יעוש"ה:

ב אותה חתיכה כו'. עי' פלתי ס"ק א' מה שהק' ע"ז ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובשערי תורה כלל כ' פרט ה' ו' מ"ש בד' הפלתי והאריכו בזה יעוש"ה:

ג אבל אם לא כו' עי' פלחי ס"ק ב' שהק' הא דסני בס' הא כזית מן תלב נבלה וא"כ ליבעי ס"א ותי' דאיסורין מבטלין זא"ז כו' ועי' בבית יהודא מ"ש עליו והאריך בזה עוד הק' הפלתי לשיטת הרמב"ם הא דתנן קדירה שבישל בה חלב ובישל בה בשר בנו"ט ומפרש בגמ' ע"י קפילא מה מהני דלמא בלעה ונעשה נבלה וחזר ופלט וצריך ס' כו' וצ"ל דכבר חלקו הפוס' אי' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל בלוע בכלי יוצא והטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן בלוע בכלי דאין לו במה להאחז בו ולפ"ז הא דאמרי' דבשר הבלוע חלב נ"נ ואין רבוי חלב שבקדירה מצטרף עמו לבטל הבשר הוא דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד וכ"כ הר"ן אין מה שבחוץ מקושר עמו כלל וה"מ בבלוע בתוך אוכל אבל בלוע בכלי ודאי דאין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו וא"כ אף דקדירה בולע מן אוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך קדירה עמו בחבור אחת ואין כאן הפסק כלל ל"ש נו"ט כלל ולק"מ וצ"ע עכ"ד והוא כ"כ מסברת עצמו ובאמת כן מבואר בתה"ד סי' קפ"ג שהק' לשיטת הראב"ן שהביא המרדכי סי' תרע"ח שכ' דאין או' באי' הבלוע בקדירה וכיו"ב שיאסור את היתר הבלוע בה שיהי' נ"נ ותאסור אח"כ כו' מהא דחולין ק"ח ב' דפריך הגמ' על רב אי אחרת אפשר לסוחטו אסור תלב נבלה הוא כו' וחי' דראב"ן ס"ל שיש לחלק בין הנבלע באוכל לבין מה שנבלע בכלי דהנבלע באוכל אין מה שבתון ומה שבתוכה הכל אחד דאדרבה הוא וחתיכה הכל אחד הואיל ומין אוכלין תרווייהו לא שרינן לה למה שמבחוץ משא"כ הנבלע עכ"ל וכונתו הוא דמקושר החלב שבתוך הקדירה להבלוע לדופני הקדירה ולא נ"נ משא"כ הנבלע במאכל דאינו מקושר כל כך הרי דד' הפלתי מבואר להדיא בתה"ד הנ"ל רק דהפלתי מסביר יותר עפ"ד הפוס' דאין אי' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל בלוע בכלי יוצא כו' שוב ראיתי בפלתי לקמן סי' צ"ד ס"ק ח' שהוא בעצמו הביא ד' הראב"ן ור' התה"ד הנ"ל דמחלק בין אוכל לקדירה והק' שם על התה"ד מהא דפ' המחבר שם בעי' ו' בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלם בקדירה חולבת אה ידוע כמה בשר בלוע בבצלים או בירקות א"צ ס' אלא כנגד הבשר ולד' התה"ד הנ"ל בצלים מג' זיתים שבלעו כזית בשר ונפלו לחלב יהי' צריך ג' פעמים ס' דג' זיתים חלב שנכנס לתוך הבצלים נ"נ דהא באוכל אינו מקושר וחוזרין ונפלטין ויהי' צריך ג' פעמים ס' ואמאי פ' המחבר דא"צ אלא פ"א ס' כו' ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכ' דעכ"פ דינו של מהר"ם לובלין דמתיר אפי' הבצלים ביש ס' בקדירה ליתא דאף דאנו או' דהחלב הנכנס לתוך הבצל אינו נ"נ דכל הקדירה מצטרף טעם הבשר נ"נ דבזה אינו מועיל טעם הצירוף וכיון דקי"ל הבלוע נ"נ הבשר אסור וא"כ איך יאכל הבצל בלועים מבשר אי' וא"ל דהקדירה ודאי מפליט לי' מן בצלים ז"א דהא דעת הרבה פוס' דא"א לסוחטו אסור דאין זה ברור דנפלט מאכל וכ"כ המחבר גופי' לקמן סי' ק"ו לפי שאי' שבה אינו נפלט לגמרי וא"כ אין מקום להקל עכ"ד ופי' בחו"ד ס"ק א' שכ' ליישב קושי' זו דהנה אפשר לסוחטו דפליגי אי אסור ע"כ הטעם משום דליכא רק טעם קלוש כמו שפי' הר"ן גבי נ"ט בר נ"ט דטעם קלוש בהתירא מותר דא"י לחול עליו אי' חדש ובאי' אסור כו' ומש"ה אפשר לסוחטו דהתירא ג"כ מותר כמ"ש המג"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח דזיתים שבלעו חמץ ונתבשלו ונסחטו קודם פסח דמותרים מטעם זה וכן הוא דעת מהר"ם לובלין בתשובה והט"ז והש"ך דמתירין הבצלים ומש"ה אין מחלב הנכנס להבצלים נ"נ כיון דטעם הבשר הבלוע בבצלים ודאי דסופו לסחוט ולעשות טעם קלוש שלא יהי' ראוי לחול עליו אי' בב"ח לא נ"נ החלב דמטעם קלוש אינו נ"נ ועי' בתוס' תולין ק' א' דיה בשקדם דכל שסופו לצאת הוי כאלו יצא כבר ואינו נ"נ מחמתו משא"כ חלב שנכנס לתוך חתיכת בשר דהטעם בשר ודאי לא נסחט מגוף הבשר חלב הנכנס לתוך הבשר נ"נ ומ"מ בקדירה הוצרך הטעם דמקושר דמקדירה של חרס לא נסחט האי' כלל ואפי' בהתירא אסור כו' ואפי' מאן דס"ל אפשר לסוחטו מותר מודה בבב"ח דאסור מדאורייתא עכ"ד ולפ"ד שפיר נמי ד' מהר"ם לובלין ולק"מ קושי' הפלתי הנ"ל וכ"כ נמי החו"ד לקמן סי' צ"ו ס"ק א' ליישב ד' מהר"ם לובלין כמ"ש כאן והאריך בזה אבל באמת דבריו תמוהים דהא התה"ד שם קאי אכף וכף אינו מן חרס אלא של מתכות או של עץ ואפי"ה הוצרך התה"ד לטעם דמקושר ועוד קשה עליו וכמו שהק' הבית יהודא דאמאי הוי טעם קלוש דהא הבשר הבלוע בתוך הבצלים הוא טעם ראשון וכשנכנס החלב לתוך הבצלים נ"נ החלב ומה שהביא ראי' מאפשר לסוחטו דהתירא מותר לכ"ע משום דהוי טעם ז"א רק דהטעם הוא דאף להסוברים דאפשר לסוחטו אסור היינו כיון שתל על החתיכה שם אי' שוב אין להתירה רק אם נסחט האי' מחנה לגמרי כו' אבל כשבלע התירא ל"ש זה דהא לא חל על החתיכה שם אי' גם מה שהביא ראי' מתוס' חולין שכ' דכל שסופו לצאת כו' הנה אדרבה מתוס' הנ"ל מוכח דלא כדבריו דהא התוס' כ' דאין להביא ראי' לד' ר"א כו' מהא דקא' הגמ' ההוא כזית תרבא דנפל לדיקולא דבשרא כו' ולא אמר שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפל עלי' כזית חלב ותאסר שאר חתיכות שאין בהם ס' כנגד כולם אין ראי' משם דממ"נ אם אין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ אינו אסור אלא החתיכה שנפלה עלי' החלב והשאר מותרת ואם הוא מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ בדין הוא שכל החתיכות מסייעות לבטלן ול"א שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפל עלי' החלב מאחר שסופו להתפשט בכל החתיכות הרי מוכח מהתוס' דהחלב שנבלע בחתיכה כיון שסופו לצאת לא נ"נ החתיכה ומצטרף עם שאר החתיכות לבטל הכזית חלב אלמא אף באיסורא בלע לא נ"נ כיון שסופו לצאת א"כ קשה אמאי תלב הנבלע בה כזית בשר וחוזר ונפלט לתוך שאר החלב צריך ס' נגד החלב הא החלב סופו לצאת מהבשר ולא נ"נ רק מצטרף עם שאר החלב לבעל טעם הזית בשר ומהני טעימת קפילא ומ"ש החו"ד כיון שאין טעם הבשר סופו לצאת לכך חלב הנכנס לתוכה נ"נ ז"א דמה בכך שאין טעם הבשר סופו לצאת מ"מ הא החלב הנכנס לתוכה סופו לצאת והוי כאלו כבר יצא ומצטרף עם שאר החלב שבקדירה לבטל טעם הבשר כמו דאמרי' גבי תרבא דנפל בדיקולא דבשרא כיון דתרבא סופו להתפשט בכל החתיכות לא נ"נ החתיכה שנפל עלי' התרבא גם קשה ע"ד דא"כ איך משכחת חנ"נ דהא כשמבשלים אח"כ חתיכה זו שבלעה אי' עם שאר חתיכות מתפשט הטעמא דאי' בכל החתיכות ואמאי צריך ס' בשאר החתיכות נגד כל החתיכה שנעשה נבלה דהא לא נ"ג כיון שסופו לצאת ומ"ש החו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' ומפרש ד' התוס' דוקא בחתיכה שקבלה כבר טעם אי' אין סופו לצאת רק בשעת בישול סופו לצאת לא מסתבר כלל גם הא גבי כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב שצריך ס' נגד החלב שבלע הבשר משום דהדר פליט החלב קשה הא סופו לצאת והוי כאלו כבר יצא ומצטרף עם החלב שבקדירה לבטל טעם הזית בשר ומהני טעימת קפילא וכ' לפרש ד' התוס' דדוקא גבי תרבא שנפל לדיקולא דבשרא לא נ"נ החתיכה שנפל עלי' התרבא משום שמתפשט תיכף בכל החתיכות שמפעפע מחתיכה לחתיכה ולא חל שם אי' על החתיכה שנפל עלי' התרבא מה שעוברת דרך אותה חתיכה טעם התרבא לשאר חתיכות אבל חתיכה שבלעה כבר אי' שכבר חל על אותה חתיכה שם אי' נ"נ וכשמבשלים אח"כ אותה חתיכה עם שאר חתיכות צריך ס' נגד כל החתיכה שנ"ל ולכך כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב כיון שאינו פולט החלב תיכף רק אחר שתנוח היורה מרתיחה כבר חל על החלב שבלע הכזית בשר שם אי' ונ"נ וצריך ס' בשאר החלב נגד החלב שפולט אח"כ הבשר ועפ"י אלה הדברים קושי' הפלתי במקומה גבי בצלים שבלעו כזית בשר נמי נימא הכי דהחלב שנבלע בהבצלים נ"נ מהבשר ולאחר שתנוח היורה מרתיחה ופולטים החלב שבלעו הבצלים יהי' צריך ג"פ ס' עכ"ד ועי' פרמ"ג בסי' שאח"ז בש"ד ס"ק א' ובש"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ג שהק' נמי כן וכ' דצ"ל כיון דמב"מ ברוב מה"ח ומדרבנן נ"נ לא החמירו כ"כ בזה וכ' אמנם מה שהתיר מהר"ם לובלין הבצלים קשי' ובכר"ו אוסר הבצלים עכ"ד ובש"ד ס"ק ד' שם כ' נמי ליישב בזה הקושי' דאמאי לא בעי כאן בכזית בשר שנפל ביורה חלב ב"פ ס' בנשתהה הרבה וכ' דודאי באי' דרבנן לא דייקינן כולי האי דמה"ת מב"מ ברובא בטל אלא מדרבנן החמירו כו' עכ"ד ועי' בהגהות רע"א על החו"ד שכ' ע"ד החו"ד הנ"ל שלח נמצא בסי' צ"ד כן דשם נקט שבישלו בקדירה חולבת ובזה שפיר מהני ס' נגד כזית בשר שבבצלים דהמים הנכנסים בהבצלים לא נ"נ דהא קודם שנתחברו עם טעם הבשר שבבצלים הוי נ"ט בר' נ"ט דהתירא ומה שיוצא ובא במים יחד עם טעם חלב שבקדירה ע"ז מהני ס' נגד הכזית בשר אבל בבשלו הבצלים עם חלב ממש י"ל באמת דבעי' ס' נגד כל הבצלים אלא דבתשובת מהר"ם לובלין סי' כ"ח לא משמע כן עכ"ד והניח בצ"ע ועי' לקמן סי' צ"ד סעי' ו' בחידושי רע"א ובתשובה סי' ס"ז שכ' נמי כן והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' חר"ג שהק' נמי על החו"ד הנ"ל דהא התה"ד שם מיירי בכף וכף אינו מן חרס אלא של עץ או מתכות ועוד הק' עליו וכ' ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה ובסי' תרל"ד מ"ש לדחות תי' החו"ד סי' צ"ו ס"ק א' על קושי' הפלתי הנ"ל על מהר"ם לובלין וכ' ליישב קושי' הפלתי ומקיים דינו של מהר"ם לובלין הנ"ל והאריך בזה ועי' בעצ"ל כאן ובסי' צ"ד מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל על מוהר"ם לובלין והאריך בזה ומסיים בצ"ע לדינא ועי' בתוי"ק לקמן סי' צ"ו ס"ק א' שהשיג על הט"ז שם ס"ק ה' שפ' דאף הבצלים מותר והאריך בזה ופ' דאין לחלק בין אם נחתך בסכין של אי' או של בשר ונתבשל בחלב ובשניהם צריך להסירם אם אפשר והיינו כד' הפלתי הנ"ל ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' ז' שכ' דמד' התוס' חולין קי"א ב' ד"ה הלכתא מוכח כהפלתי ולא כמהר"ם לובלין הנ"ל והאריך בזה ומ"מ כיון דמהר"ם לובלין והט"ז והש"ך והחו"ד בחידושים סי' צ"ד ס"ק כ' ובסי' צ"ו ס"ק ה' והמג"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח פ' דאף הבצלים מותר נ' דכן עיקר להלכה וכ"פ בחכ"א כלל מ"ד דין י"ב דאף הבצלים מותר ועי' במקו"ח שם ס"ק י"ז ובמגן האלף שם ס"ק כ' מ"ש בזה ועי' בשערי תורה כלל כ' פרט ג' מ"ש בד' הראב"ן והתה"ד הנ"ל ומיישב בזה קושי' המהר"ם שיף בחולין ק"ח ב' כו' וכ' דדין זה דהראב"ן הנ"ל תליא בפלוגתא דלקמן סי' צ"ח סעי' ה' אי בלוע בכלי נ"נ כו' ובכלל כ"א פרט ב' מ"ש והאריך בזה ובכלל י"ט פרט ו' ובכלל כ' מ"ש ליישב קושי' הפלתי ס"ק ג' וקושי' הט"ז ס"ק ג' בשם התו"ח ועי' בתוי"ק ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ובמקמ"ח ובעה"ב ס"ק ג' מ"ש ע"ד הט"ז והאריכו בזה ועי' בש"ך ס"ק ו' ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ובבית יהודא ובס' המכריע סי' כ"נ בזר זהב שם ובכתב סופר חיו"ד סי' נ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ד נוער כו'. ועי' ש"ך ס"ק ח' שהק' דאיך שרי לבטל אי' לכתחלה כו' ולפמ"ש בתשובת רע"א סי' ר"ז בתחלה די"ל דבב"ח ביש ס' לאו מדין ביטול הוא כיון דכל אחד בפ"ע מותר והאי' הוא ע"י חבורן יחד ל"ש ענין ביטול וכמ"ש התוס' נדה ס"א ב' ד"ה בגד כו' וכיון שכן לכאורה ל"ש בב"ח בכלל אין מבטלין א"ל דהא לא מדין ביטול הוא אלא דשלא בדרך נתינת טעם מעיקרא לאו שם בב"ח עלה והי' הדין לכאורה דשרי לערב בב"ח בס' עכ"ד ולפ"ד אלו לק"מ קושי' הש"ך הנ"ל אך אח"כ דחה זה וכ' דמד' הרמ"א לקמן סי' צ"ט סעי' ו' ומד' הש"ך שם ס"ק כ"ב כו' ומד' הש"ך כאן ס"ק כ' כו' מוכח דגם בב"ח הוי בכלל אין מבטלין א"ל כו' והאריך בזה וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ד' שכ' נמי מתחלה ליישב קושי' הנ"ל ושאני בב"ח דהוי היתר בהיתר ובדליכא נו"ט אין כאן אי' בב"ח וא"כ אין כאן מבטל אי' כלל כו' ולפ"ז הי' ניחא מה דקתני נוער אח הקדירה כו' כיון דתיכף בנפילת הטפה מנער אח הקדירה אין כאן מבטל אי' כלל דמעולם לא בא לידי אי' ושניהם היתר הם ואח"כ דחה זה מד' הרמ"א דסי' צ"ט ומד' הש"ך הנ"ל כו' ומד' הגמ' חולין קי"ב כו' גבי מהו לאנוחי כדא דמלחא גבי כדא דכמכא כו' דמוכח דגם בב"ח אין מבטלין לכתחלה כו' ואין לחלק בין בב"ח לשאר אי' כו' והאריך בזה בד' תשובת רע"א ובד' התוס' נדה ס"א הנ"ל ובס"ק ג' כ' ליישב קושי' הנ"ל דכאן שרי לערב ולבטל כדי להמלט מאי' בישול בב"ח דאם יניח החתיכה יש כאן אי' בישול בב"ח והוא א"י איזה חתיכה הוא וכשמנער הקדירה ויתבטל האי' אין כאן אי' בישול והוכיח מזה כד' הר"ן דזה הוי בישול ע"י הבל הקדירה והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ה אלא בבב"ח. והוא דעת ר"א בתוס' חולין ק' א' ד"ה בשקדם והביא הוכחה לזה מהא דאמרי' שם כיון שנתן טעם בחתיכה אוסרת כל החתיכות מפני שהם מינה דקשה דאף בדליכא בנו"ט הא מב"מ אוסר בכ"ש ואף דטעם משהו א"י לצאת מן החתיכה מ"מ נימא דנ"נ ויהי' גוף החתיכה אוסרת השאר א"ו דל"א חנ"נ ובאמת י"ל דאינו הוכחה לפמ"ש הש"ך ס"ק י"ב בשם הר"ן והאגור בשם מהרא"י דבשאר אי' אינו אלא מדרבנן ושם צ"ט ב' קא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא ופי' התוס' והריטב"א דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן ל"א ר"י מב"מ לא בטל א"כ א"ש דקא' דוקא כיון שנתן טעם בחתיכה כו' דדוקא מצד הטעם גופי' שפיר אמרי' מב"מ לא בטל אבל מצד דנ"נ דהוי רק מדרבנן בזה לא הוי אמרי' מב"מ לא בטל אך התוס' לשיטתייהו שם שהק' מהגעלת כלי מדין מוכח דס"ל דחנ"נ מדאורייתא א"כ שפיר הוי הוכחת ר"א הנ"ל וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ה' שכ' נמי כן ועוד כ' ליישב קושי' התוס' שם שהק' לדעת הסוברים דאמרי' חנ"נ אף בשאר אי' מהגעלת כלי מדין דמה מהני הגעלה ביורות גדולות כו' עפ"ד הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' ס"ו שכ' לענין חלב טמא בחלב טהור אע"ג דהוי מין בשא"מ מ"מ ל"א בזה טכ"ע מה"ת כיון דבחלב טמא ליכא מלקוח כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ו אפי' ח"ע כו'. עי' ט"ז ס"ק י' וש"ך ס"ק י"א שהק' מלקמן סי' ק"ו דפ' דהחתיכה עצמה אסורה ועי' בפלתי ס"ק ח' מ"ש ליישב דלקמן איירי במין בשא"מ דהוא אי' תורה כו' אבל כאן איירי בחלב בבשר דה"ל מב"מ כו' וליכא כאן רק אי' דרבנן ופ' כהמקילין עכ"ד וכ"כ בישוי"ע ס"ק ה' ליישב קושי' הנ"ל דיש חילוק בין אי' דאורייתא לאי' דרבנן כו' וכ' שם עוד דאפי' למאן דס"ל דאמרי' חנ"נ בכל אי' שבתורה מ"מ בכבוש ומליחה ל"א חנ"נ דכיון דעיקר הטעם דאמרי' חנ"נ בכל האי' משום גזירה דבב"ח לא גזרו רק דרך בישול דאז אסור מה"ת בבב"ח וגזרו לענין חנ"נ אטו בב"ח אבל בכבוש ומליח דאינו אסור מה"ת בבב"ח לא גזרו בשאר אי' לומר חנ"נ וכ' דא"כ ה"ה לענין שתהי' חתיכה עצמה חוזרת להיתר נמי אמרי' בכבוש ומליח כו' ומיישב בזה קושי' התוס' חולין צ"ו ב' ד"ה אבל והאריך בזה ולבסוף הוכיח מד' המחבר לקמן סי' צ"ח סעי' ט' כו' דהיכא דל"א חנ"נ אף החתיכה עצמה חוזרת להתירא עכ"ד ובאמת בת"ח כלל ל"ח דין ב' מבואר להדיא דאותה חתיכה נשארה באיסורה ולא הביא ד' הת"ח ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט"ז שכ' דאותה חתיכה אסורה והביא ד' הת"ח הנ"ל ועי' בחו"ד ס"ק י"ב שפ' דבהפ"מ אפי' אותה חתיכה שהאי' דבוק מותרת בדאיכא ס' בין הכל והיינו כהישוי"ע הנ"ל וגם הוא לא הביא ד' הת"ח הנ"ל דמבואר להדיא דאותה חתיכה אסורה ועי' עוד בישוי"ע ס"ק ח' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ז בהג"ה אבל לא בבב"ח. עי' פלתי ס"ק י' שהביא ד' הפר"ח שכ' דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ ומ"ש עליו ועי' לעיל סי' צ' ס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בחידושי מהרא"ל שהביא ד' הפר"ח והפלתי וכ' דהדבר מוכרח מהראי' העיקרית שהביא הר"ן ומזה הכריע הר"ן והפר"ח מהירושלמי דפליגי ר"י בר יוסי ורבי בגריסי תרומה שנתבשלו עם עדשי חולין וסבר רבי שירבה נגד כולם ומטעם דחנ"נ וידוע דתרומת גריסין דרבנן והרי להדיא דאפי' בדרבנן אמרי' חנ"נ והך דתרומת גריסין דרבנן בודאי אין חולק כו' ואם דעת הרמב"ם אינו כן הא בלא"ה כ' הפר"ח שנעלם מהגדולים הירושלמי הזה וע"כ גם הרמב"ם לא השגיח לראות ד' הירושלמי הזה ולכן פ' כן אבל לפ"מ שהכריע מהירושלמי דבכל אי' חנ"נ כי היכי דמוכרעא בהא נמי מוכרע בהא וזה ראי' ברורה וכן עיקר עכ"ד:

ח יבש ביבש. עי' ט"ו ס"ק ט"ז ונקוה"כ מ"ש לענין תרי משהו ועי' במג"א סי' תס"ז ס"ק י"ג שכ' כהנקוה"כ ועי' בפלתי ס"ק י' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ט"ז ובתוי"ק ס"ק ה' ובדברי יוסף סי' תר"ח ובעצ"ל לקמן סי' קל"ד סעי' ג' ובישוי"ע סי' תס"ז ס"ק י"ד ובמגן האלף שם ס"ק כ"א מ"ש ע"ד הט"ז והנקוה"כ והאריכו בזה ועי"ש עוד בפלתי ובתוי"ק ס"ק ז' ובחו"ד ס"ק י"א ובישוי"ע ס"ק ז' ובדברי יוסף סי' תר"ו מ"ש ליישב קושי' הש"ך ס"ק ט"ו על אפי רברבי והאריכו בזה ועי' בבית יהודא מ"ש להשיג על התי' של החו"ד ומ"ש הוא ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ט טיפת חלב כו'. והוא מד' הסמ"ק ועי' בפלתי ס"ק י"א שכ' דמשמע מלשון הסמ"ק דבגמ' מספקא בזה אי מפעפע בכל הכלי ותמה עליו דהא בגמ' אסקינן דבחטאת בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ובתרומה ומכ"ש תולין א"צ מריקה בכל הכלי וכ"פ הרמב"ם ואין כאן ס' בגמ' וכ' ליישב ד' הסמ"ק והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק י"ג מה שהק' עליו ומ"ש הוא בכונת הסמ"ק והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"ז מה שהשיג ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ט' ובבינת אדם סי' ס"ג מ"ש ליישב ד' הסמ"ק והאריכו בזה ועי' בד"י סי' תרי"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בביאורי הגר"א ס"ק כ"ו שהביא ד' האגודה שכ' וז"ל י"ל האיך מתוקמא הך בעיא דאי בכלי שכולו תם ומיבעיא לי' אי מפעפע בכל הכלי או לא א"כ מאי פשיט לי' מדם מה ענין דם אצל בעיא שלו הא בכיוצא בדם כגון שמקצת הכלי צונן פשיטא לי' שא"צ מו"ש אלא מקום שבלע ופי' רשב"א ששמע מפי ר"י כי בישול מפעפע במקצת ומתפשט מעט יותר ממקום בישולו הלכך החמירה תורה בו לעשות מו"ש בכל הכלי מתוך הוראת ר"י למדתי שבכלי שכולו חם מעמידו והי' סובר שאינו מתפשט בכל הכלי שפ"א בישלו בשר בקדירה ונפל מעט חלב על דופני הקדירה מבחוץ שאינו נפל מבפנים הי' ברוטב ובחתיכה ס' לבטל החלב ואעפ"כ לא רצה ר"ת משום דאין החלב מתפשט בכל דופני הקדירה ואין ראוי לומר שכל הלחלוחית בדפנות מסייע לבטל נמצא שבמקום אחד נפל הכל ועב דופנו באותו מקום נ"נ וחוזר ואוסר כל הקדירה אם אין בו ס' לבטל שיעור דופני הקדירה ששם נפל החלב שבשיעור העובי צריך לשער דלא ידעי' כמה בלע קודם שנפל החלב ורשב"א הי' נ' לו להתיר אך שלא רצה לעשות מפני הוראת הקדוש ר"י והי' נ"ל לדמות לב' קדירות א' של בשר וא' של חלב שנוגעות זו בזו ולא שמענו מעולם האוסרו וכ' ר"ש בשעת הדחק כגון שבת ואורחים ולעני בדבר חשוב הי' מתירו ועי' סמ"ק עכ"ל הרי מבואר ג"כ מדבריו דמפעפע רק אין אנו יודעים עד כמה הולך הפעפוע ולפ"ד מבואר היטב ד' המחבר כאן ועי' ביד אלי' בכתבים אות מ' מו"ש ובאו"ה כלל ל"א בזר זהב שם אות א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קכ"ו מ"ש אם יש להקל בטפת חלב שנפלה שלא כנגד הרוטב בבשר עוף בחלב כיון דהוי בעיא דלא איפשטא ואם י"ל בזה סד"ר להקל כו' ומ"ש לענין אי אמרי' חיקו דרבנן לחומרא כו' ומ"ש לענין ספי' דדינא אי אזלי' בתר חזקה כו' וכ' דלא תקשי מד' הרשב"א שהביא הב"י סי' ת"ד שכ' גבי בעיא דיש תחומין למעלה מי' דמוקמי' לי' אחזקת תחום ביתו ושאר חזקות לא מהני להכריע הדין אבל ס' ממון ודאי קי"ל אף בספי' דפלוגתא כו' אמרי' היכא דקיימא תיקום וה"נ חזקת תחום ביתו שהתורה או רבנן הקנו לו זה התחום וע"י ס' אתה בא להוציאו ממנו הוי כהוצאת ממון מרשותו כו' ואמרי' היכא דקיימא תיקום וכיון דתחום ביתו סמוך לו והוי כאלו הוא בידו ורשותו ואתה בא להוציא ממנו בזה אין מוציאין ממנו בס' ומפ"ז כ' להחמיר בדין טפה שלא כנגד הרוטב כיון דיש כאן חזקה דלפנינו נפלה הטפה שלא כנגד ויש ס' אולי נתפשטה יותר י"ל חזקה דכ"נ כ"ה ואף דיש להאוכל חזקת היתר מ"מ י"ל חזקה זו עדיפא כו' די"ל דחזקת שלא נעשה הפעפוע רק נשאר במקומו ובחזקה זו אף בבעיא דלא אפשטא מוקמי' אחזקה כו' והביא ד' הט"ז לקמן סי' קכ"ב בשם מהרש"ל דמוקמי' הכלי אחזקתו והט"ז הק' עליו דנוקמא התבשיל אחזקתו דה"ל חזקת היתר וכ' דבתוס' יבמות פ"ב גבי קופה מבואר דלא כהט"ז אלא כמהרש"ל כו' וכ' דד' הט"ז סוחרים לד' המג"ש בכללי חזקה שהביא הבית אפרים גבי שפחתו של מציק כו' והאריך הרבה בזה ופ' להחמיר ועי' בד"י סי' תר"י ובס' באר משה חיו"ד סימן כ"ז מה שכתבו והאריכו בזה יעו"ש היטב:

י נגד הטפה. וכ' השיך ס"ק י"ט אבל הקדרה מ"מ אסורה ויערה מיד התבשיל לצד אתר כו' עכ"ד עי' בבית יהודא שכ' דכל זה בתבשיל צלול שיכול לערות הכל בפעם אחת מוטב לערות מיד מלהניח עד שתצטנן מאתר שנפלה כנגד הרוטב דשמא יפעפע יותר מכאן ואילך כו' אבל אם התבשיל עב כמו אורז ודוחן וגרופין שא"א לערות הכל בב"א רק צריך להוציאם בכף מועט מעט אז מוטב להניח עד שתצטנן שלא יהי' רותח מליקח הגרופין בכף בעודו רותח כו' והאריך בזה ואח"כ הביא ד' החו"ד ס"ק ט"ו שהשיג על הש"ך ס"ק כ' שכ' דבעי' ס' פעמים ס"א פתות מעט כו' והשיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' כהש"ך דבעי' ס' פעמים ס"א פחות מעט יעוש"ה:

יא נגד הריקן. עי' פלתי ס"ק י"ב שהק' בנפלה נגר הריקן למה נימא דמתפשט בכולה הא קי"ל בצלי דאינו אוסר יותר מכדי נטילה ואע"פ דנפל על חתיכה שאצל האש אינו מפעפע רק כ"נ ולמה בכלי שנפלה נגד הריקן נימא דמתפשט בכולה כו' ועי' בעה"ב ס"ק ט' מ"ש ליישב קושי' זו דהא עכ"פ יש כאן רוטב במקצת כלי א"כ הוי כחתיכה מקצתה ברוטב ומקצתה חוץ לרוטב דבאותה חתיכה מפעפע בכולה ולא דמי לצלי דליכא שום בישול ומ"ש הפלתי דהתם יש הבל הקדרה מש"ה בולע בכולה אבל בטפת חלב שנפלה בחוץ דליכא הבל למה יאסור כ' עליו דשפיר י"ל דההבל שבפנים הוי כבישול ומפעפע בכל הכלי הטפת חלב שנבלע בכלי כמו שאם היתה הכלי מלאה רוטב דודאי מפעפע בכולה כן ההבל שמבפנים פועל שהטפה מתפשטת בכל הקדרה כו' וכ"ז לשיטת רש"י ולשיטת רש"י כשמקצתה ברוטב בלא"ה מתפשט בכולה וה"ה בקדרה הוי כאלו מקצתה כשנתבשל במקצת כלי דיש במקצתה רוטב ולפ"ז כשעומדת קדרה ריקנית אצל האש והיא רותחת ונפל עלי' טפה של אי' אינה אוסרת רק כ"נ סביבות הטפה כמו בצלי דבזה לא הוי מקצת ברוטב וגם ליכא הבל הקדרה כו' ואם בישל היתר אח"כ בקדרה א"צ ס' רק נגד הטפה וכ"נ מהכלי אף לדעת הסמ"ק דס"ל דבעי' ס' פעמים ס"א נגד הטפה זהו רק כשבשל במקצת כלי דיש טעם מחמת הבל הקדרה או מחמת מקצתה ברוטב לכן מפעפע בכולה אבל בכלי ריקנית דל"ש זה לא נאסר הכלי רק כ"נ כו' ואח"כ דחה זה די"ל דגם בזה מתפשט בכל הכלי דהתוס' בתולין צ"ו ב' הק' דכל קליפה יאסר קליפה הסמוכה דנ"נ ותי' דאין נאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך שם ומה שנבלע כ"ק א"י להתפשט יותר אבל בכלי י"ל דהבלוע שנאסרה כ"ק יכול לאסור ג"כ ולפעפע יותר מקליפה לקליפה עד כל הכלי דכן מצינו חילוק בזה דבחתיכה אמרי' דאין אי' בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ובכלי יוצא אף בלא רוטב וכדאיתא לקמן סי' ק"ה סעי' ז' כן י"ל דדוקא כשנאסרה כ"ק כו' דאין קליפה או נטילה זאת יכול להתפשט בחתיכה זאת יותר בלא רוטב דקליפה או נטילה הם רק כמליחה או צלי' אבל בכלי כשנאסרה כ"ק או נטילה יכול אח"כ לצאת מקליפה זאת לקליפה הסמוכה אף בלא רוטב כלל ומש"ה מפעפע בכל הכלי כה"ג אף דהכלי היא ריקנית כו' ולפ"ז לק"מ קושי' הפלתי כו' די"ל דכלי שאני דאוסר הנטילה זאת את הנטילה הסמוכה וכן נטילה זאת תאסר כולו וכ' דעדיין צ"ע בזה דא"כ בכ"מ דנאסרה הכלי כ"ק נימא דיאסור כולה דקליפה אוסרת הסמוכה לה ומד' הפוס' א"נ כן שכמה פעמים מצינו בכלי דנאסר רק כ"ק ויקשה כנ"ל עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ת שכ' בקדרה ריקנית חמה שנפלה טפה עלי' צריך אח"כ ס' פעמים ס"א וזה פשוט עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דצריך ס' פעמים ס"א בנפל הטפה בקדרה ריקנית ולא הביא העה"ב ד' הפרמ"ג אלו אך עי' בבית יהודא שכ' ע"ד הפרמ"ג דמלתא דפשיטא לי' מיבעיא לי טובא ואדרבה נ' שא"צ ס' אלא כנגד הטפת, חלב אף שהקדרה הי' ב"י בעת נפילת הטפה דהנה הק' כו' וכיון שאין כאן הבל הקדרה מאין מתפשט הא אפי' בחתיכה אינו מתפשט ומ"ש מחם שנפל על הצלי דאינו אוסר רק כד"נ ונ' ליישב דאף שנפל הטפה על הקדרה מבחוץ שאין שם הבל מ"מ הא כד"נ אסור אף בטפה שנפלה על צלי שאין שם הבל וכד"נ הוא כעובי אצבע נמצא שהטפה נכנסת לתוך הקדרה שעובי הקדרה ודאי אינו יותר מעובי אצבע ואז מתפשט הטפה מחמת ההבל שבתוך הקדרה והנה כ"ז אם יש בקדרה רוטב רותת רק שהטפה נפלה על הקדרה למעלה ממקום הרוטב במקום הריקן שאז כשנבלע הטפה בתוך הקדרה ושמה יש הבל מהרוטב שבתוכה ומתפשט אבל כשנפלה טפת חלב על קדרה ריקנית חמה קושי' הפלתי במקומה עומדת מאין יתפשט הכא הטפה כיון שאין כאן הבל מבחוץ ולא מבפנים בתוך הקדרה כיון שהיא ריקנית ולכך כשמבשל אח"כ בתוך קדרה זו א"צ ס' אלא כנגד הטפה שהוא כנגד הרוטב ולא כד' הפרמ"ג שכ' שצריך ס' פעמים ס"א נגד הטפה עכ"ד ולפ"ד שפיר ד' העה"ב הנ"ל שכ' די"ל דאינו אוסר רק כד"נ אף לד' הסמ"ק הנ"ל כו' רק מפני ד' התוס' חולין צ"ו הנ"ל י"ל דגם בזה מתפשט בכל הכלי וכנ"ל וכן י"ל דס"ל להפרמ"ג הנ"ל כמ"ש העה"ב עפ"ד התוס' חולין הנ"ל ומש"ה פ' דצריך ס' פעמים ס"א ועי' בחידושי רע"א שכ' דממקום למקום בכלי עצמו ה"נ אינו הולך בלא רוטב דאל"כ קשה בכלי ריקן שעל האש ונפל על הכלי דבר כחוש אמאי לא נאסר רק כ"ק כו' נימא דבשעת הצלי' נבלע כ"ק ואח"כ חזר ויצא מהקליפה לקליפה אחרת אע"כ דאינו יוצא ממקום למקום בלא רוטב ועי' באו"ח סי' תס"א סעי' ה' אם אפו חמץ עם מצה לא נאסרה אא"כ נגעה בחמץ ואמאי לא נימא גם בלא נגעה הא התנור בלעה במקום החמץ מהחמץ ומתפשט עד מקום המצה ויוצא הבלוע מאותו מקום להמצה דהא מכלי לאוכל אוסר בלא רוטב אע"כ דבבלוע א"י להתפשט ממקום למקום בלא רוטב עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דבלוע בכלי אינו יוצא ממקום למקום בלא רוטב ולא הביא העה"ב הנ"ל ד' החידושי רע"א אלו ועי' בח"י סי' תס"א ס"ק ד' שכ' נמי כהחידושי רע"א ולא הביא העה"ב גם ד' הח"י הנ"ל ועי' בעצ"ל מ"ש ע"ד הפרמ"ג הנ"ל דלהט"ז ס"ק ל' אין זה פשוט דכלי ריקן אין לו דין כ"ח להפליט ולהבליע וא"כ לא נאסר הבליעה כלל וכ' דצ"ל דהוא מיירי בעומדת אצל האש דומיא דכיסוי ושפיר אוסר הבליעה עד פחות נוס' אבל הט"ז מיירי בחמה שאינה אצל האש ואם היא ריקנית אין בה כח להבליע עכ"ד ועי"ש עוד מ"ש ע"ד הפרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ד מ"ש בד' או"ה כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש ע"ד הפרמ"ג ואו"ה והאריך בזה ועי' בד"י סי' תרכ"א מ"ש ע"ד החידושי רע"א הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

יב נפלה בתבשיל עי' בחכ"א כלל מ"ה דין ג' שכ' גבי נפל טפה נגד התבשיל כו' אבל אם יש ס' אם יש בתבשיל ס' נגד מה שנפל אע"ג די"ל דהוי ס"ם שמא אינו מפעפע ואת"ל דמפעפע שמא הי' ס' דמה שנסתפקו הראשונים אינו נכנס בגדר ס' כמ"ש הפר"ת בכללי ס"ס ובהפ"מ צ"ע עי' בב"י סי' נ"ט ובב"א סי' ס"ב אך הש"ך סי' צ"ז ס"ק ב' כ' ג"כ ס' אינו מפעפע ולכן יש להקל עכ"ד ובאמת הפלתי לעול סי' מ"א ס"ק ג' כ' בפשיטות דאבעיא דלא אפשטא נכנס בגדר ס' לעשות ממנו ס"ס ועי' בתב"ש לעיל סי' כ"ט ס"ק ס"ו שכ' נמי דס' בעיא דלא אפשטא הוי ס' לענין ס"ס וכ' דאף אם הב' ספי' הוי בעיא דלא אפשטא הוי ס"ס והשיג על הפר"ח שם והאריך בזה וכ"כ הפרמ"ג לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס המחודשים אות ד' דס' בעיא דלא אפשטא הוי ס' לעשות ממנו ס"ס ועי' בבית יצחק בשער הספי' סי' ס"ה שכ' נמי כן והאריך בזה ועי' בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' אליעזר יצחק סי' ל"ד מ"ש בזה וגם כאן יש עוד ס' להתיר דהא כמה פוס' ס"ל דבבלוע לא נ"נ כלל ועי' בפלתי ס"ק י"ב שכ' נמי ס"ס בכה"ג דלמא אינו מפעפע ודלמא יש ס' לכן נ' להתיר בפשיטות אם יש ס' אם הי' ס' בתבשיל נגד הטפה אף כלא הפ"מ ועי' בד"י סי' תר"י מ"ש בזה:

סעיף ו

יג בהג"ה ואם נשפך. עי' ט"ז ס"ק כ"ה שהביא ד' האו"ה כלל ל"א בשם הר"י מפרי"ז שכ' דצריך ס' נגד מה שאומדין מה שיש חלב בעין תחת הקדרה כו' ועי' בחו"ד ס"ק כ' שכ' והא דלא בעי' ס' נגד החלב שבצידי הקדרה משום דדבר לח לא מקרי חיבור במ"ש לעיל סי' צ"א ס"ק ו' ומכאן ראי' לדברינו עכ"ד ועי' בעצ"ל מה שהק' עליו דהא מבואר ברא"ש סוף ע"ז גבי הגעלה דיורות גדולות להיפך דדבר לח הוי חיבור וה"נ אם החלב שם אמאי לא הוי חיבור מה שבצדדי הקדרה ולא ידעי' כמה בלע וצריך ס' כנגד כולו ואפשר דמיירי דהחלב צונן עכ"ד ועי' בד"י סי' תקצ"ד שהק' עליו מד' התה"ד סי' קפ"ג שכ' דאפי' משקה שבלוע בקדרה חשיב חיבור עם הרוטב בתוך הקדרה אלא התם כ' התה"ד הטעם שאין מוליך הבליעה למעלה בניצוק וכיון שכן י"ל דזהו הטעם מה שנוגע מן הצד אינו מוליך הבליעה מלת מה שהוא חוץ לאותו קדרה עכ"ד ובסי' תרט"ז שם כ' ע"ד החו"ד הנ"ל דאין מכאן ראי' דנקיט בעין תחת הקדרה לא לאפוקי צדדין אלא לאפוקי כנגד מה שבלוע תחתיו בכירה א"צ ס' כמ"ש החו"ד עצמו בס"ק זה עכ"ד ועי"ש עוד מ"ש ע"ד החו"ד ס"ק כ"א ומ"ש ע"ד החכ"א כלל מ"ה דין י"ד ודין ע"ו והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש ע"ד החו"ד דס"ק כ"א ומ"ש ע"ד הפרמ"ג בש"ד ס"ק ל"ב והאריך בזה ועי"ש בעצ"ל מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק ל"ו וע"ד הט"ז ס"ק כ"ח ובד"י סי' תרט"ז ותרי"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

יד על גבי כיסוי. עי' ט"ז ס"ק כ"ח בשם רש"ל שחולק ע"ז כו' והסכים עמו דהוי ספי' דאורייתא לחומרא רק באי' דרבנן יש להקל ועי' בפלתי ס"ק י' ובכרתי ס"ק כ"ט שכ' דאין להחמיר ועי' בתו"ד ס"ק כ"ה מ"ש על הט"ז ובד"י סי' תרי"ט מ"ש ע"ד הט"ז והפלתי והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ח

טו בהג"ה המחבת מכוסה. עי' חו"ד ס"ק כ' שהק' ע"ד הר"י מפריז שהביא הט"ז לעיל ס"ק כ"ה דאמאי א"ל ס' נגד הבלוע בקרקע כו' ותי' כיון שאין בליעה יוצא מדופן לדופן בלא רוטב דבר מועט כזה לא מקרי רוטב וכ' ומכאן נ' דב' קדירות נוגעין זה בזה מותרין אפי' לחין עכ"ד ובאמת לק"מ וכמ"ש בד"י סי' תרכ"א דרוטב אינו מוציא בליעה אלא אם הרוטב רותת מן האש אבל כאן באו"ה שנעשה הרוטב שנשפך ע"ג הכירה דין עירוי יש לה ועומד עלי' קדרה רותחת דדי שאין עירוי זה מקרר העליון כו' ומ"מ לא מקרי רוטב רותת להוציא הבליעה מן הקרקע הבלועה אבל בב' קדירות העומדין אצל האש והם לחים דאיכא בקדירות רוטב וגם בחוץ נראה בעין זיעה ולח נ' פשוט לאסור וכ' דכן נ' מד' התוס' פסחים ל' ב' ד"ה התורה כו' שכ' דמדייתי בחוץ כו' והאריך בזה והביא שם עוד ד' הכתב סופר חיו"ד סי' נ"ד מ"ש לענין הא דאמרי' דאין בלוע יוצא מכלי לכלי אי דוקא בכחוש כו' או אף בשומן אמרי' כן כו' ומ"ש הוא עליו והאריך הרבה בזה ובסי' תר"צ ובסי' תרכ"ד ובס' באר משה חיו"ד סי' כ"ו מ"ש ע"ד המחבר והאריכו בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה