אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות בשר בחלב › סימן צא

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות בשר בחלב · סימן צא

סימן צ

סעיף ב

א דאורחי' בהדחה. עי' בעה"ב ס"ק א' שהק' דהיכי שרי לכתחלה ליגע אף בצונן ולסמוך על הדחה שידיחנו כו' הא הטעם דבעי' הדחה דחייש שמא נדבק מן האי' להיתר א"כ איך שרי ליגע לכתחלה הא קמבטל אי' לכתחלה ואף משהו אסור לבטל בידים ומה מהני הדחה לזה דאכתי משהו מיהא איכא כו' וכ' מתחלה ליישב דהא דאין מבטלין א"ל הוא רק אם כונתו לבטל כו' וכאן אין כונתו לבטל כו' ואח"כ דחה זה עפ"ד הט"ז לקמן סי' קל"ז דל"א כן באין כונתו לבטל דשרי רק בדא"א באופן אחר כו' וכ' דלפ"ז נ' דבחמץ בפסח אם נגע בלח בצונן מדינא לא מהני הדחה מטעם הנ"ל רמי הדחה נאסרים במשהו ואוסרים החתיחה ומכ"ש בדבר לח שא"א להדיח כגון במים וכה"ג דאוסר גם בצונן מה"ט ובאו"ח סי' תס"ז כ' הפוס' לענין צונן אם אוסר בפסח דתליא במנהגא ולפמ"ש נ' דמדינא אסור כו' ולפ"ז נ' דאפי' דבר דאורוחי' בהדחה אסור לכתחלה על סמך שידיחנו דאע"ג דליכא למיחש דלמא אשתלי כו' מ"מ אין לבטל אי' משהו לכתחלה דלזה לא מהני הדחה דכשמדיח נשאר משהו במי הדחה ומי הדחה נשאר לחלוחית על החתיכה ומיישב בזה קושי' הרשב"א והר"ן מהא דהטבח צריך שיהי' לו ג' סכינים כו' וכ' דאפשר דזהו דעת או"ה שהביא הש"ך ס"ק י' שכ' דאם נפל היתר צונן לחוך אי' צלול צונן דבעי' קליפה רק גבי בב"ח סגי בהדחה כו' והאריך בזה ועי' בחו"ד בחידושים סדק ב' שכ' בפשיטות דבאי' משהו מותר אפי' בלח שא"א כלל בהדחה אבל בביאורים ס"ק ג' כ' דדבר זה תליא בפלוגתא המבואר באו"ח סי' תס"ז גבי מים שנפל בתוכו לחם כו' והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תק"צ מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בחו"ד ובס"ק א' ב' ד' ובפר"ח ס"ק ג' ובפלתי ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ב' ובמקמ"ח ובעצ"ל ובדברי יוסף סי' תקצ"א תקצ"ב תקצ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ב' מה שהק' על המחבר סעי' ג' והאריך בזה:

סעיף ד

ב דתתאה גבר. עי' פלחי ס"ק ב' במוסגר הק' בהא דנחלקו רב ושמואל אי תתאי גבר או עילאי גבר הא חיך אוכל יטעום קפילא ונראה דברי מי יקום וכ' ליישב דאף אם יורגש טעמא טעם קליש הוא מאד עכ"ד ובאמת עדיין קשה דתי' זה הוא רק בבב"ח כשטעם בשר הוא קלוש ונתערב בחלב אינו יכול לחול עליו שם אי' בב"ח אבל בשאר אי' אף טעם קלוש אוסר וא"כ קשה אמאי לא כ' הפוס' בשום מקום בשאר אי' כשהתתאה הוא צונן שצריך שיטעמנו קפילא וכן ראיתי בבית יהודא שהק' כן על הפלתי ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ח שהק' נמי קושי' הפלתי וכ' ליישב דאין זה ודאי שתמיד יתן טעם והראי' שאם נפלה חתיכה דאי' לקדירה אחרת חוזרת ואוסרת כבראשונה והטעם דאולי לא פליט כלום בראשונה ולחומרא אנו חוששים שפולט במקום שיכול לפלוט ונחזי אנן על מה תסוב הקושי' אם בגוף הפלוגתא כו' נחזי אנן אם נתן טעם ז"א דהא משכחת לה במב"מ או דליכא קפילא ואם הקו' שנעמיד על הבחינה ונקח מין בשא"מ דהתירא אחד חם וא' צונן ונחזי אם עילאי גבר או תתאי אבל אין בחינה זו מופת חותך שלפעמים אינו פולט כו' עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' הנ"ל ועי' בבית יהודא שם מה שהק' על דבריהם וכ' ליישב קושי' הנ"ל דהנה הטור לקמן סי' צ"ח הביא בשם רש"י דבבציר מס' לא סמכי' אקפילא גם הביא בשם רמב"ן דאם לא נתערב אלא טעם האי' בהא סמכי' אקפילא אבל אם נתערב גוף האי' צריך ס' ולא מהני קפילא וכ"כ הרשב"א והר"ן אלמא במאי דס"ל לחז"ל כשאין ס' ודאי יש בההיתר טעם אי' לא סמכי' עליו דאין להכחיש ד' חז"ל רק כשיש ס' אז סמכי' אקפילא כשיש קפילא רק א"צ לחזור אחריו ואף שהר"י והרא"ש ס"ל דאף בבציר מס' סמכי' אקפילא היינו משום דס"ל דלא קים לי' לחז"ל דבבציר מס' ודאי יש טעמא דאי' בההיתר וכ"כ כ' הפוס' דלא מהני שהיית יב"ח כי אם לס' טרפה אבל לודאי טרפה לא מהני שאין להכחיש ד' חז"ל ואף שרש"ל כ' דבפלוגתא דרבוותא מהני שהיית יב"ח היינו כשהפוס' מחולקים אם הוא טרפה אבל בפלוגתא דרב ושמואל הנאמר בגמ' והלכתא דתתאה גבר נמצא כשהתתאה הוא צונן אף אם יטעום קפילא ויאמר שיש בו טעמא דאי' אין להכחיש ד' חז"ל ואין לסמוך עליו דאמרי' או שהוא משקר או שהוא טועה וסובר שיש בו טעם ולא מהני טעימא אלא בס' ולא בדבר דקים להו לחז"ל כו' והאריך בזה ועי' בשערי תורה כלל כ"ב פרט א' שהביא חי' הפלתי הנ"ל ונ' דכיו"ב כ' הרשב"א בחולין צ"ב ב' ד"ה הא בהא דנחלקו אי יש בגידין בנו"ט כו' והק' על תי' הפלתי והביא ד' הנו"ב וכ' ליישב קושי' הנ"ל כמו שחי' הבית יהודא הנ"ל יעוש"ה:

ג והחלב מותר. עי' ט"ז ס"ק ז' מה שתמה על הרמ"א שפ' דא"צ כו נגד הקליפה מכמה מקומות ומפ"ז פ' דצריך ס' נגד הקליפה וגם תמה על מהרא"י שכ' בשם הרא"ש לקולא שהרי הרא"ש הביא ב' הדיעות בפ' כ"ה ולא הכריע ואדרבה רש"ל כ' שלהכי הביא דעת ריב"א באחרונה שכן מסקנא שלו כו' ועי' בש"ך ס"ק ח' מה שהק' על הרמ"א מד' התוס' פג"ה צ"ו ב' ד"ה אם והגהות אשר"י ממהרי"ח בשם ר"י והמרדכי והאגודה שם שכ' דירך שנמלח בה גה"נ ונחבשל צריך אח"כ ס' נגד הקליפה שנאסרה תחלה במליחה וכ"כ האגור סי' אלף קע"ח בשם מהרי"ל על עוף שנתבשל בלא חחיכת ורידין דצריך ס' נגד הקליפה כו' וכ"כ הב"ח בפשיטות סי' י' גבי שחט בסכין של עכו"ם כו' דאפי' דיעבד אסור התבשיל כו' וחי' דלא קא' הרב כו' דמותר בדיעבד אלא דומיא דהכא דחלב מותר מטעמא כו' דלא שייך בי' קליפה דהיינו שהוא דבר הנבלל כו' אם נתבשל הבשר בלא קליפה ונבלל בענין דאינו מכירו דל"ש בי' קליפה מותר בדיעבד כו' אבל כשנתבשל ועדיין מכירו בענין דשייך בי' קליפה צריך. ס' כו' ולפ"ז אין להקל במקום דמכירו ושייך קליפה כו' עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק ח' שהסכים נמי כהש"ך ועי' בפלתי ס"ק ב' שהק' ע"ד דלמה אם האי' גופי' נתערב אינו אסור ואם הוא עומד רק טעמא בעלמא ולא ממשו יאסור למה כו' ומה נפ"מ אם ניכר או לא כו' ובאמת לק"מ וכמ"ש החו"ד ס"ק ח' עפ"ד הרשב"א בתה"א שכ' הטעם דבלח בלח ל"א חנ"נ לפי שכל ההיתר מתערב עם האי' ויכול הכל להצטרף לבטל את האי' משא"כ בחתיכה וה"נ בדבר הנבלל ונימוח שכל ההיתר מתערב עם האי' ודאי מצטרף כו' עכ"ד ועי' במג"א באו"ח סי' תס"ו ס"ק ל"ג שכ' ליישב קושי' הט"ז והש"ך הנ"ל דדוקא בדין תתאה גבר שאינו אלא חומרא בעלמא דהא מתחלה אמרי' בגמ' דא"צ קליפה אלא דחיישי' שמא בלע פורתא לכן אין הקליפה אוסרת החתיכה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת החתיכה כו' עכ"ד וכ"כ באו"ה כלל נ"ט דין ב' דהכא הקליפה אינו אלא חומרא בעלמא הובא בט"ז שם ועי' בפלתי שם מה שהק' עליו הא ר"ת הוא דדייק כן מדקתני תלב מותר ור"ת ס"ל חם לתוך צונן דבעי קליפה מדינא הוא דעירוי מבשל כ"ק כו', וכן משמע שם בתוס' פכ"צ דכ' נגע בחרס של תנור יקלוף דאדמיקר לי' נצלה ולכך קולף וש"מ מדינא ולא מחומרא כי האיך החמירו להביא קדשים לפסול וגם הש"ע פ' דאין חילוק בין עילאי ותתאי במליחה ופי' הש"ך היינו כחוש וא"כ מאי נפ"מ הא בעי לעולם קליפה וקשה הא יש נפ"מ דאי עילאי נמלחו א"כ קליפה רק חומרא ואין אוסר תערובתו משא"כ אי תתאי בעי קליפה מדינא וא"כ אוסר תערובתו וע"כ צ"ל דליתא להך תי' עכ"ד וכן הק' בחו"ד שם על המג"א הנ"ל דהא מרא דשמעתא הוא הר"ת ור"ת ס"ל דעירוי מבשל כ"ק מדאורייתא ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב קושי' הפלתי ומ"מ כ' דתי' המג"א נ' דחוק דמנ"ל להש"ס להקשות תם לתוך צונן מותר קליפה מיהו ליבעי דלמא לא ס"ל האי חומרא כלל אפי' בבעין עכ"ד ועי' בבאר יעקב מ"ש ע"ד המג"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בפלתי שם שכ' מתחלה ליישב קושי' הט"ו והש"ך הנ"ל דזה תליא אי אמרי' בדבר הנאסר ע"י קליפה חנ"נ כו' ואח"כ דחה זה וכ' ליישב דידוע גבי נ"ט בר נ"ט דבבב"ח שרי ובשאר אי' אסור והוא טעם קלוש ובב"ח דהתירא אינו אוסר רק בתערובות טעם גמור משא"כ שאר אי' עכ"פ אי' איכא יהי' טעם קלוש וכ"כ הרשב"א גבי הגעלה כו' ולפ"ז א"ש דבלא"ה צ"ל טעמא דמלתא למה הנאסר כ"ק אינו אוסר תערובתו כי ליכא ס' ומין בשא"מ טעמו ניכר ומורגש ולמה שרי וצ"ל דקים להו לחז"ל דדבר שאין בו כת לכתחלה להתפשט יותר מכ"ק אין בו טעם גמור רק טעם קלוש ולכך אינו אוסר תערובתו כי אין בטעם זה ממש כו' וא"כ ה"מ בב"ח דטעם קלוש ולא אסרה אבל באי' גמורים אוסרים כל טעם כו' ולכך אף קליפה אוסר כו' ולא מצינו הך דינא דר"ת רק בבב"ח ולק"מ ואפשר דאו"ה ג"כ שכ' דהוא רק חומרא כוון לבב"ח וס"ל כר"ן דצלי מותר מה"ת וכ"ש הך קליפה ע"י עירוי כו' והביא ד' המהרש"א בפסחים ע"ו א' דס"ל כהש"ך הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד מיושב ד' האו"ה שלא יסתרו דבריו אהדדי דבכלל כ"ט הנ"ל כ' דא"צ ס' נגד הקליפה ובכלל ל"ו כ' דצריך ס' נגד הקליפה דהתם מיירי בשאר אי' דאף טעם קלוש אסור אבל מ"ש בכלל כ"ט בשם ר"ת קאי אבב"ח דטעם קלוש מותר ושפיר ד' או"ה ועי' בתוי"ק ס"ק ב' שהביא ד' או"ה דכלל כ"ט הנ"ל והק' עליו במ"ש דטעם קליפה שהצריכו חכמים אינו אלא חומרא הא במליחה אמרי' דמליח הרי הוא כרותח דצלי ואם הוא כתוש בקליפה סגי כדין צלי וכי נימא שהוא רק חומרא ופשוט שאסור מדאורייתא מדקתני כבוש כמבושל ומליח כרותח וכבוש מדאורייתא הוי כמבושל כו' וא"כ גם מליח כרותח הוי דאורייתא ועוד דגבי מליחת דגים טהורים עם טמאים ספי' לקולא כו' ולכן אם יש בהם שמנונית אזלי' בספי' לחומרא ש"מ דמליח כרותח הוי דאורייתא כו' ואיך כ' סתם דקליפה שהצריכו חכמים אינו אלא חומרא וא"ל דקאי היכי שהתחתון הוא רותת דבעי' קליפה ובכה"ג הוי דרבנן זהו ג"כ אינו דלא מצינו בשום מקום שיש חילוק בזה גם מד' הרשב"א בתה"א י"א משמע דשוין הן כו' ועוד ראי' מד' הרשב"א בדין דג טמא שמלחו עם דג טהור כו' דמוכח שאין חילוק ביניהם כלל לאן נ' דמ"ש התוס' בשם ר"ת דהחלב מותר כו' היינו בבב"ח דוקא משום דבב"ח אינו אסור מה"ת אלא דרך בישול דוקא ולכן כיון דחם לתוך צונן אינו אסור אלא מדרבנן י"ל שפיר דלא החמירו אלא היכא דאפשר בקליפה אבל החלב מותר כיון דא"א לקלוף כו' ולפ"ז א"ש מ"ש באו"ה כו' דאינו אלא חומרא בעלמא דקאי אבב"ח כו' דאינו אלא מדרבנן אבל בשאר אי' כל היכא דבעי קליפה כו' הוא דאורייתא כו' צריך ס' נגד הקליפה והשתא א"ש מ"ש באו"ה כלל ל"ו דצריך ס' נגד הקליפה היינו משום דמיירי בשאר אי' אבל מ"ש בכלל כ"ט בשם ר"ת קאי אבב"ח והביא ד' הת"ח כלל כ"נ דין ה' שרוצה לפרש ד' או"ה דמ"ש בכלל כ"ט קאי לד' ר"ת כו' ומ"ש בכלל ל"ו דכולו אסור היינו דוקא לסברת ריב"א כו' והשיג עליו אלא דמ"ש בכלל ל"ו הוא בשאר אי' ואפי' ר"י ור"ת מודים בזה ומ"ש בכלל כ"ט היינו דוקא בבב"ח כו' ומיישב בזה קושי' הט"ז והש"ך הנ"ל והאריך בזה ופ' כן דבשאר אי' אפי' היכי שא"צ אלא קליפה בעי ס' נגד הקליפה יעוש"ה והיינו כד' הפלתי הנ"ל שמחלק נמי בין בב"ת לשאר אי' אך לא מטעמי' דהפלתי כ' משום דבב"ח טעם קלוש מותר מש"ה א"צ ס' נגד הקליפה והתוי"ק כ' דהטעם דא"צ ס' בבב"ח נגד הקליפה משום דאינו אסור מה"ת אלא דוקא דרך בישול אבל לדינא שניהם שוים דבבב"ח א"צ ס' נגד הקליפה ובשאר אי' צריך ס' נגד הקליפה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' וס"ק ג' שכ' נמי לחלק בין בב"ח לשאר אי' והאריך בזה וכ' כהתוי"ק הנ"ל ועי' בחידושי מהרא"ל שם שכ' נמי לחלק בין בב"ח כו' דדרך בישול אסרה תורה כו' ובין שאר אי' ומיישב בזה קושי' הט"ז והש"ך הנ"ל והאריך בזה ובד' הפלתי על התוס' פסחים ע"ו א' ובד' מהרש"א שם יעוש"ה והיינו כעין ד' התוי"ק והישוי"ע הנ"ל ועי' בחו"ד מ"ש ליישב קושי' הט"ז והש"ך ומ"ש ע"ד הפלתי שתמה ע"ד המהרש"א פסחים ע"ו כו'. והאריך בזה ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הט"ז על מהרא"י בשם הרא"ש והאריך בזה ועי' בחידושי רע"א ובהגהות אמרי ברוך ובשערי תורה ח"ג כלל כ"ב ובדברי יוסף סי' תקצ"ד מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ד בהג"ה משערין בס'. עי' בביצת אדם סי' מ' אות נ"ז שכ' לענין תרנגולת שמינה טרפה שנמלחה עם בשר ומקצת חתיכת נוגעת בתרנגולת ושאר החתיכות נוגעות זו בזו וכ' להכשיר בהפ"מ שאר החתיכות משום דאין בלוע אפי' שמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וגם כ' להתיר מטעם ס"ס שמא הל' כראבי"ה דמליחה סגי בקליפה אפי' שמן כו' והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תקצ"ח שהשיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' לאסור אף בהפ"מ ועי' בתוי"ק ס"ק ג' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ז

ה בעי קליפה. עי' ש"ך ס"ק כ"ג שהביא ד' הרשב"א שכ' וז"ל דא"ל האיך סגי בקליפה והלא החלב רך וחזר הצלי שנפל לתוכו כמתבשל בתוכו וי"ל כיון שנפל, לתוך החלב ה"ל כחם לתוך צונן ואע"פ שהצלי שוקע לתוך החלב והחלב צף על הצלי אינו כצונן לתוך חם וכל שהוא במקומו גובר ומקרר הצלי, שנפל לתוכו הלכך בקליפה סגי עכ"ל ועי' בחו"ד ס"ק י"ג שכ' דאין הכל מודים בזה והתוס' והסמ"ג והגה"מ חולקים ע"ז דהתוס' כ' בתולין צ"ו ב' ד"ה עד דבעי נטילה רק בחם לחוד צונן קולף וצלי רותח בלע טפי והק' מבר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דאמר רבא אבל צלי בעי קליפה וכן הוא בסט"ו והגה"מ ומאי קושי' הא הכמכא צונן וה"ל אם לתוך צונן דסגי בקליפה אבל בצלי חם לתוך חם בעי נטולה ומאי קושי' א"ו דעתם דהצלי ששוקע והחלב צף עלין דין תתאה רותח יש לו ומקשו שפיר כו' עכ"ד ובאמת לפי נוסחאות התוס' שלפנינו הגרסא בש"ס גבי ההוא בר גוזלא דאמר רב א"כ לק"מ דהא רב ס"ל דעילאי גבר והוי כמו אם לתוך חם דבעי נטילה אי בצלי בעי נטילה וכן ראיתי במקמ"ח שהשיג בן על החו"ד ועי' בדברי יוסף סי' תר"ב שהביא הגהות חתם סופר בחולין שם שהרגיש בקושי' החו"ד וכ' נמי דקושי' התוס' הוא לרב דס"ל עילאי גבר והיינו כהמקמ"ח הנ"ל וכ' הוא אבל הרא"ש שם הק' נמי קושי' התוס' הנ"ל והוא גורם רבא ולא רב וכן הוא הגרסא בהגה"מ רבא ולא רב כו' והביא ד' החו"ד הנ"ל שכ' שחולקים התוס' אהרשב"א והשיג עליו דא"כ לאסור לגמרי, כיון דתתאי גבר ועוד הא בחם לתוך חם מיירי שגוש נופל לתוך צלול ושקוע למטה החם והשיג גמי על החו"ד שהביא ראי' מד' רש"ל שאוסר בדבר גוש כו' וכ' עליו דלאו ראי' הוא דבדבר גוש ליכא דבר המקררו משא"כ בנפל לתוך הצלול צונן דמקררו אדמיקר לי' אינו בולע אלא כ"ק כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בנמוקי הגרי"ב בחולין שם שכ' ע"ד התוס' הנ"ל דלפמ"ש הרשב"א הנ"ל כו' אין כאן התחלת ראי' דשם כיון דכמכא דהוא תתאה צונן הוי כחם לתוך צונן דסני בקליפה ואפי' אם נימא דצלי בעי נעילה היינו אם הוא למטה או שניהם חמים ולא עדיף מרותח דמבושל ובע"כ לא ס"ל להתוס' וכן להרא"ש שכ' כנ"ל לסברת הרשב"א ומפ"ז השיג טל הביאורי הגר"א סי' ק"ה ס"ק נ"ב שכ' דהב"י בש"ע סוף סי' צ"א פ' כהרשב"א דאף בצלי סגי בקליפה וכן מפרש שם סי' צ"א דהרשב"א לשיטתו והתוס' לשיטתם כו' ולפ"ד יהי' ד' הש"ע סותרים זא"ז דבסי' ק"ה פ' הב"י דבצלי בעי נעילה וכן בכמה דוכתי אבל לפמ"ש אין כאן סתירה כלל דהב"י ס"ל דבצלי בעי נעילה והא דסי' צ"א הוא משום דהוי חם לתוך צונן ולכן סני בקליפה וכ' דאולי הגאון ס"ל דאף הרשב"א לא כ' סברתו רק לענין דלא יהי' הצלי כנתבשל בתוכו לאסור כולו וכקושי' הרשב"א אבל לא לענין נטילה וקליפה לפ"ז לא יהי' התוס' והרשב"א מחולקים בסברא זו ומ"מ צ"ע עכ"ד והיינו דס"ל כהחו"ד הנ"ל ומש"ה הניח ד' הביאורי הגר"א בצ"ע ועי' בהגהות אמרי ברוך על החו"ד מ"ש ליישב קושי' החו"ד הנ"ל דכמכא מליח רק שנאכל מחמת מלחו נקרא צונן נקרר חם הבא עליו גם מלשון הש"ע כאן שכ' אפי' נאכל מחמת מלחו משמע דלא מקרי צונן כו' עכ"ד:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה