יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר שמות · פרשת תרומה
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו' תקחו את תרומתי י"ל דלמה כפל הדברים דחזר ואמר תקחו את תרומתי ועוד למה בתחלה אמר ויקחו ואח"כ אמר תקחו ועוד למה בתחלה אמר תרומה ואח"כ תרומתי ונ"ל בס"ד דבא לרמוז על נתינת הצדקה לעניים כאלו נותנה לשכינה כביכול כמש"ה מלוה ה' חונן דל וכתב מר"ן ז"ל בהל' צדקה סי' רמ"ח הרוצה לזכות את עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ובגמרא שבת אמרו והביאה מרן ז"ל שם סי' רמ"ז כל המרחם על העניים הקב"ה מרחם עליו וז"ש דבר אל בני ישראל ויקחו לי ר"ל לשמי שילוו אותי תרומה הפרשה ר"ל שיפרישו ממנונם לצדקה מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל שיתנו בהרחבת לב כדי שתקחו גם אתם את תרומתי ברכה והצלחה שכל המרחם הקב"ה מרחם עליו:
או יאמר כי תרומה אותיות תורה מ"ם לרמוז אל התורה שניתנה בארבעים יום ואמרו ז"ל במסכת אבות פ"ו רבי אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ונותנת לו עושר וכבוד וחיקור דין ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים וז"ש ויקחו לי תרומה ר"ל שיקחו לי לשמי תורה מ"ם שילמדו לשמה מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל בנדיבות לב שלא על מנת לקבל פרס כמ"ש ז"ל בריש מסכת אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ועל ידי כן תקחו את תרומתי ר"ל תרומה משלי שתזכו לדברים הרבה:
או יאמר במ"ש השמ"ש בסוף ס' נה"ש כי מקרא היא בעשיה דז"א דאצילות וקבלה ותלמוד ומשנה הם באצילות בריאה יצירה ר"ל בפרצוף החיצון דז"א הנקרא עשיה וקבלה ותלמוד משנה הם באצי' בריאה יצירה דנו"ק שהם פרצופי או"א וז"א דנו"ק דז"א דאצי עכ"ל וידוע שכל עולם כלול מי"ם א"כ הם ארבעים וכתב הרב בשער הגלגולים ירדמה י"ח כשהאדם מתעסק בעשיית המצות לבד הנה הוא זוכה אל הנפש הנקרא עשיה ולא יותר ואם ישתדל עוד האדם הזה לעסוק גם בתירה ולומד והוגה בה תמיד בתורה שבע"פ לשמה אז יזכר גם אל הרוח שהוא מן יצירה ואם ישתדל עוד האדם הזה ויעסוק בחכמה הנעלמת ובסודות התורה אז יזכה גם אל הנשמה שהיא מן הבריאה וז"ש ויקחו לי תרומה תורה מר"ל שילמדו מקרא משנה תלמוד קבלה שהם בארבעה עולמות אבי"ע שכל אחד כלולה מעשר שהם מ' מאת כל איש אשר ידבנו לבו שילמוד לשמה שלא על מנת לקבל פרס ואז תקחו את תרומתי ר"ל תרומת מי נשמה מעולם הבריאה שהיא בינה הנקראת מי כידוע, והמם נדרשת ב"פ מפני שיש במלואה ג"כ מם:
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם י"ל דלמה חזר וכפל הדברים וזאת התרומה וכו' כיון דאמר למעלה ויקחו לי תרומה וכו' היה די לומר והתרומה זהב וכסף ונחשת וכו' וי"ל דבא לומר כשיקחו התרומה מאתם יאמרו זאת התרומה לה' כדי שיחול עליה קדושה כמו שמצינו גבי עזרא הסופר כשעלה מן הגולה ולקח בידו כסף וזהב וכלים אשר הרימו המלך ושריו וישראל לתרומת בית ה' ונתן אותם לכהנים אמר להם אתם קודש לה' והכלים קודש והכסף והזהב נדבה לה' וז"ש וזאת התרומה אשר תקח מאתם ר"ל תאמרו זאת התרומה לכשתקחו מאתם כדי שיחול עליהם קדושה:
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולא אמר ושכנתי בתוכו, לרמוז כי לא עיקר עשיית המקדש ועל ידי זה תשרה שכינה אלא העיקר הוא שיטיבו מעשיהם שיעסקו בתורה ובמצות והיה לבבם שלם עם ה' ותשרה שכינה בתוך כל אחד ואחד מישראל ע"י מעשיהם הטובים וז"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ר"ל אעפ"י שאני אומר לך ועשו לי מקדש העיקר הוא שיטיבו מעשיהם ואשכון בתוכם בתוך כל אחד ואחד:
או יאמר דאמר בתוכם לשון רבים לרמוז ישכון בתוך מקדשים הרבה משכן ומקדש ראשון ושני ושלישי שעתיד לשכון בתוכו בב"א:
ועשו ארון עצי שטים וכו' וצפית אותו זהב טהור וכו' ארון רומז לת"ח כי כמו הארון יש בתוכו תורה שהיא הלוחות כן הת"ח יש בקרבו תורה ובא לרמוז אל בעלי התורה שיהיו טהורים ונקיים מכל דבר רע ומתנהגים במילי דחסידותא מבית ומחוץ חוכו כברו לכבוד התורה השורה בתוכו וז"ש וצפית אותו זהב טהור ר"ל שיהיה הת"ח שהוא כארון שיש בו תורה, זהב טהור זקוק ומזוקק, מבית ומחוץ תצפנו תוכו כברו ועי"ז ועשית עליו זר זהב סביב שיזכה לכתר תורה כמ"ש רש"י ז"ל דזר זהב רומז לכתר תורה:
ועשית שניים כרבים זהב, הכרובים היה להם דמות פרצוף תינוק כמ"ש רש"י ז"ל ובא לרמוז בכאן כי צריך האדם להשגיח על בניו תמיד בכל מעשיהם אשר יעשו בבית ובחוץ מבעודם קטנים כדי שיתנהגו בדרך ישרה ומשנהגו כך מבעודם קטנים ירגילו על דרך זה עד שיזקינו כמש"ה חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה ועי"ז יהיו מגינים על אביהם ואמם ביום הדין כמ"ש ז"ל ברא מזכא אבא ונקט שנים כרבים מפני שעיקר מצות פריה ורביה הם שנים בן ובת דהלכה כבית הלל וז"ש ועשית שנים כרבים ר"ל תעשה מצות פריה ורביה שהם שני כרבים, זהב ר"ל מנוקים מכל רע כמו הזהב וכצד תעשה שיהיו זהב, מקשה תעשה אתם ר"ל להקיש עליהם תמיד ולראות מעשיהם ועי"ז יהיו משני קצות הכפרת ר"ל יהיו מסך על אביהם ואמם שיגינו עליהם, דהכפרת הוא מסך ושני קצות רומזים אל איש ואשה דכל אחד לבדו הוא פלג גופא קצה אחד:
ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד, י"ל כיון דאמר למעלה ועשית שלחן וכו' היה די לומר כאן ונתת עליו לחם וכו' ונ"ל בס"ד דבא לרמוז על שולחן אחר שהוא שולחן האדם שצריך לומר עליו דברי תורה כמ"ש ז"ל במסכת אבות שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל השלחנות וכו' אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום ב"ה שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' וז"ש ונתת על השלחן לחם פנים ר"ל דברי תורה שנקראת לחם כמש"ה לכו לחמו בלחמי וכו' אז חשוב הוא כאלו אכלתם לפני וז"ש לפני תמיד ר"ל תתמיד בדבר הזה:
והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר, משכן רומז אל האדם שאם יטיב מעשיו יהיה משכן לשכינה כביכול כמ"ש המפרשים על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ובא לרמוז כאן שאם יהיה האדם משכן לשכינה כדת וכהלכה בכל עניניו ובכל עסקיו יזכה לראות בבנין בית המקדש וירושלים וז"ש והקמת את המשכן כמשפטו ר"ל שתהיה משכן לשכינה כדת וכהלכה כאשר ראוי לעשות אז אשר הראת בהר ר"ל תזכה לעלות ולראות בהר כמש"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים:
או יאמר דידוע לא חרב בית המקדש וירושלים אלא מפני שלא עסקו בחורה כמש"ה על עזבם את תורתי וכן לעת"ל עתידים ליגאל ע"י עסק התורה כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש והקמת ר"ל והקם ת שהיא רומזת אל התורה ור"ל שתקים דגל התורה שתעסקו בה תמיד אז את המשכן כמשפטו ר"ל יהיה המשכן כמשפטו מעשה ידי ה' כמש"ה מקדש אדני כוננו ידך אשר הראת בהר ר"ל כמו שהראת ע"י יחזקאל הנביא צורת בית המקדש על ההר כמש"ה זאת תורת הבית על ראש ההר וכו':
או יאמר אשר הראת בהר לרמוז שתראה ג"כ במפלת הר עשו כמש"ה ואלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה בב"א: