אור ברסלב
יגל יעקב ספר שמות

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר שמות

ספר בראשית

פרשת שמות

ואלה שמות בני ישראל וכו' ואלה מוסיף על הראשונים, והכא היינו שבחן לפי שיש בן אדם הולך בדרך ישר על פי הוראה שמורים לו ללכת בדרך ישר כגון אביו או רבו כמו שמצינו ביהואש מלך יהודה שהלך בדרך ישר כל ימים אשר הורהו יהוידע הכהן כמש"ה ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימי יהוידע הכהן ובמלכים כתיב אשר הורהו יהוידע הכהן, ויש שהולך בדרך שר ע"פ הנהגת המלך כמו שמצינו במלכי בית דוד כגון חזקיהו ואסא שהנהיגו את ישראל בדרך ישרה ואלו בני אדם ההולכים בדרך ישר ע"פ ההנהגה פעמים שחוזרים כמו יואש מלך יהודה שחזר מדרך הטובה אחרי מות יהוידע כמש"ה ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם ויעזבו את בית ה' וכו' ויעבדו את האשדים וכו' וכן מצינו שאחרי מות המלך הצדיק היו חוזרים והכא בא להגיד שבחן אעפ"י שמת יעקב אע"ה שהיה מדריכן בדרך ישר ויוסף הצדיק שהיה מלך עודם עומדים בצדקתם וז"ש ואלה שמות בני ישראל וכו' את יעקב ר"ל הולכים בדרך ישר כמו שהיו עם יעקב את לרבות יוסף:

או יאמר לפי שיש בני אדם עובדים את ה' כאשר יש להם עושר וכבוד אבל כשיבא להם יסורין ועניות חוזרים מדרך הטובה כמו שמצינו באשתו של איוב כשבאו עליו יסורין אמרה לו עודך מחזיק בתומתיך ברך אלהים וכו' והכא בא להגיד שבחם שאעפ"י שמת יוסף והתחילו לשעבדם כמ"ש במדרש ב"ר וז"ל הבאים מצרימה וכי היום באים והלא ימים רבים היו להם שבאו למצרים אלא כל זמן שיוסף היה קיים לא היה להם משוי של מצרים מת יוסף נתנו עליהם משוי לפיכך כתיב הבאים כאלו אותו היום נכנסו למצרים עכ"ל עודם מחזיקים בצדקתם כמו בעת שהיה יערב אע"ה חי וקיים והיו עשירים ומעונגים וז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ר"ל אע"פ שהתחילו לשעבדם, את יעקב ר"ל עודם מחזיקים בצדקתם כאשר היו עם יעקב מעונגים ועפ"י האמור נתישב לנו דקדוק אחד דלמה צריך לומר את יעקב וכי לא היינו יודעים שבאו עם יעקב והיה די לומר ואלה שמות וכו' הבאים מצרימה איש וביתו באו, אבל על פי האמור ניחא דבא לרמוז שעודם בצדקתם כמו שהיו עם יעקב:

את יעקב ולא אמר עם יעקב לרבות שבאה עמהם ג"כ השכינה כמש"ה אנכי ארד עמך מצרימה:

ואלה שמות בני ישראל וכו' את יעקב י"ל דלמה בתחלה אמר ישראל ואח"כ יעקב. וי"ל כמ"ש הרב ז"ל בשער הפסוקים כי עיקר גלות מצרים היה כדי לברר ניצוצות קדושה שנפלו בין הקליפות ע"י חטא אה"ר באותם ק"ל שנים שפירש מאשתו, ובתחלה התחיל תיקונם ע"י יעקב אע"ה ואח"כ ע"י בניו בגלות מצרים, ולפי שבפרשה זו התחיל לספר בשעבוד מצרים המר והקשה ויבא המקשה להקשות למה בני ישראל אברהם יצחק ויעקב יצטערו כך בגלות המר הזה ע"כ בא הפסוק עצמו כמקשה ומתרץ, וז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ר"ל למה בני ישראל ישר אל אברהם יצחק ויעקב באו למצרים להשתעבד בחומר ובלבנים ובלבנים, ומתרץ את יעקב איש וביתו באו, איש וביתו באו ס"ת גי' שבי ר"ל כדי לתקן עם יעקב השבי ששבו הקלי' ע"י חטא אדם הראשון וז"ש ז"ל שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון מפני שהוא התחיל לתקן עון אה"ר:

ויוסף היה במצרים, י"ל דלמה אמר תיבת היה, והיה די לומר ויוסף במצרים ועוד דהיה היא לשון שמחה ומה שמחה יש בכאן דאדרבא דכשמת יוסף התחיל השעבוד כמ"ש לעיל בשם המדרש וי"ל במ"ש ז"ל כי מפני גזירת ברית בין הבתרים שנגזר על אברהם אע"ה כי גר יהיה זרעך וכו' היה ראוי יעקב אע"ה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שנתגלגל הדבר וירד יוסף למצרים כדי לירד יעקב אע"ה למצרים דרך כבוד וז"ש ויוסף היה במצרים לומר כי שמחה היא זו שיוסף ירד למצרים והוא מפני כבודו של יעקב אע"ה:

הבה נתחכמה לו, ולא אמר באו נתחכמה לו לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת סוטה אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רחב וכתיב ובני קיני חותן משה וז"ש הבה שהוא גי' י"ג ע"ה לרמוז שנתיעץ עם בלעם איוב יתרו שר"ת שלהם הוא גי' י"ג, וגם הבה נתחכמה לו ר"ת גי' פ"ה וע"ה גי' פ"ו כמניין שם אלהים שהוא דין כידוע לרמוז שעתידים ליתן את הדין ע"י עצה זו:

הבה נתחכמה לו, ולא אמר להם רמז יש בו ליצה"ר כי צריך האדם להתחכם פן יכשילו ולא ידע אם אינו משים לבו תמיד בכל ודבר שעושה ואח"כ מתרבים עליו העונות ואמרו ז"ל כל עבירה נברא ממנה משחית והשטן מקטרג בשעת הסכנה וז"ש הבה נתחכמה לו ר"ל נתחכם ליצה"ר פן ירבה ר"ל אם אין אנחנו משימים לב בכל דבר ודבר שעושים ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ר"ל כשיהיה איזה ריתחא בעולם ח"ו והיא ע"י המשטינים ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ר"ל שיתחבר עם המשטינים להשטין ולקטרג כמ"ש ז"ל יורד ומשטין עולה ומקטרג ועלה מן הארץ כמו ועלינו כמ"ש רש"י ז"ל ח"ו:

ותראן המילדות את האלהים הקשו המפרשים ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דמי שעובד את ה' מיראה אין זה עיקר עבודה ולא חפץ ה' באלה רק לאהבה את ה' וכו' וא"כ יוכבד ומרים שהיו צדקות וחסידות כיצד עבדו את ה' מיראה עיין מה שתירצו ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במסכת סוטה תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה, ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי עכ"ל הגמרא והכי נמי שזכר ירא ואלהים ללמד שמאהבה עשו וכן משמע מסוף הפסוק שאמר ותחיין את הילדים ופי' רש"י ז"ל מספקות להם מים ומזון ואם היו עושים מיראה לבד שלא יהיה להם עונש היה די להם שלא ימיתו אותם ולמה להם להביא מים ומזון אלא ודאי מאהבת ה' לעשות צדקה וחסד:

או יאמר כי דוקא לעובד את ה' מיראת העונש שלא יבואו יסורין בגופו או שלא יעני או דבר אחר ע"ז נאמר לא חפץ ה' באלה אבל אם הוא ירא מאת ה' מפני גודלו ומעלתו שהוא גדול ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם ומלפניו יצאו הרעות והטוב ע"ז לא נאמר לא חפץ ה' באלה כי זה יראת הרוממות. והוא אם ירא מחמת העונש שלא תפגע בו מדת הדין הוא ירא משם אלהים לבד שהוא דין כידוע אבל אם הוא ירא מחמת הרוממות שהוא גדול ובעל היכולת וממנו יצאו הרעות והטוב הוא ירא בין משם הוי"ה שרומז לחסד כידוע בין משם אלהים שרומז לדין וז"ש ותיראן המילדות את האלהים לומר שהיה להם הרוממות בין משם הוי"ה בין משם אלהים כידוע דאת הוא לרבות ובא בכאן לרבות שם הוי"ה ב"ה ובזה יובן מ"ש הכתוב אשה יראת ה' היא תתהלל, כיצד משבחה הפסוק והלא מדה זו גרועה אבל ע"פ האמור ניחא דאשה יראת ה' ר"ל גם ממדת הרחמים שהיא יראת הרוממות היא תתהלל וזה שהביא במדרש על פסוק זה הה"ד אשה יראת ה' היא תתהלל כדי שלא תטעה לומר שיוכבד ומרים היה להם יראת העונש מפני שזכר אלהים שהוא דין אלא היה להם יראת הרוממות כמו אשה יראת ה' וכו':

ותרא אותו כי טוב הוא איתא בגמרא סוטה תניא רבי מאיר אומר טוב שמו רבי יהודה אומר טוביה שמו רבי נחמיה אומר הגון היה לנבואה אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב ע"כ ויש להבין דהלא החכמים הביאו ראיה לדבריהם וירא אלהים וכו' אבל השאר מאין יצא להם דרש זה. וי"ל דרבי מאיר ורבי יהודה שאמרו טוב וטוביה שמו על שם השכינה שהיתה עמו מיום שנולד כמ"ש באדרא משה משה לא פסיק טעמא בגוייהו שלא פסקה ממנה הנבואה ומצינו בה' יתברך שנאמר בו כי טוב שנאמר הודו לה' כי טוב וגם כאן נקרא טוב לרמוז על שם השכינה שהיתה עמו וכן הוא טעם רבי נחמיה, אבל טעם אחרים מפני שהיסוד נקרא טוב והוא הברית וז"ש ותרא אותו ר"ל שראתה אותו גלוי בלא ערלה:

או יאמר במ"ש הרב ז"ל בע"ח שער ל"ב כי משה היה מבחינת יסוד אבא והיסוד נקרא טוב בסוד אמרו צדיק כי טוב וז"ש ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל שראתה בו הארת יסוד אבא:

או יאמר על שם התורה שעתיד לקבלה שנקראת טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, וז"ש ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל שעתיד לקבל התורה:

או יאמר על שם שלשה מתנות טובות שחזרו אח"כ כולם בזכותו הבאר והמן והענן וז"ש ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל כל הטוב בשבילו:

ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם, י"ל דלמה להם לשאול מה שמו, ועוד וכי משה רבע"ה אינו יודע מה שמו של הקב"ה והיה לו לומר מאליו אם שאלו אותו ולמה צריך לומר לו ית', ונראה בס"ד במ"ש הרב ז"ל בריש ע"ח כי כל השמות והכנויים של ה' ית' מורים על פעולותיו וכחותיו ית' כי הנה שם הויה נקרא כן על הוראות הוויתו הנצחית וקיומו לעד היה הוה ויהיה וכן שם אדנות נקרא כן על הוראת אדנות היות לו עבדים והוא אדון עליהם ועפ"ז בשאר השמות כלם עכ"ל וכאן הואיל ואמר לו הקב"ה למשה לגאול אותם חשש משה רבע"ה שמא ישאל ואותו מה שמו ר"ל באיזה שם גואל אותם כדי שידעו אם גאלה שלמה היא או יש אחריה שעבוד ולפיכך שאל מה' ית' שיגיד לו ואמר לו אהיה אשר אהיה ר"ל אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות כמ"ש רש"י ז"ל ואמר לפניו רבש"ע כ"כ אפרש להם העניין שאזכיר להם שעבוד מלכיות ואמר לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ר"ל לך פרשתי העניין אבל להם לא תאמר כ"א סתם אהיה שלחני אליכם, דמשמע הכי ומשמע הכי משמע אהיה עמם בצרה זו בלבד ומשמע אהיה עמם בצרה זו ואחזור ואהיה עמם בצרה אחרת כדי שלא יצטערו כ"כ:

ויאמר עוד אלהים אל משה וכו' זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר, לרמוז על גאלה אחרונה בב"א שיזכור ה' לנו את ברית אבותינו ויבוא הגואל לנו למען שמו כמו שאנו מתפללים בכל יום וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו וז"ש זה שמי לעולם ר"ל שמי שהוא גואל אתכם עכשיו הוא יגאל אתכם לעולם שאעשה למען שמי ועוד וזה זכרי לדר דר שאזכור לכם ברית אבות בב"א:

פרשת וארא

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', י"ל וכי עד עכשיו לא היה יודע משה כי שם י"ת הויה עד שהוצרך לומר לו אני ה' והלא כבר אמר לו למעלה כה תאמר אל בני ישראל הויה אלהי אבותיכם וכו' שלחני אליכם וכו' וי"ל במ"ש רש"י ז"ל כי לשון זה אני ה' נדרש לשני אופנים אני ה' נאמן ליפרע אני ה' נאמן לשלם שכר, ולפי שבכאן נצטער משה על שהלך אל פרעה לדבר לו להוציא את בני ישראל ולא שמע לו אלא אדרבא הוסיף עבודה עליהם והוצרך לשוב לפני ה' ואמר לו למה הרעותה לעם הזה וכו' לפיכך אמר לו ה' י"ת אני ה' ר"ל אני ה' נאמן שאפרע מפרעה ומעבדיו ומעמו על כל העבודה שעבדו בהם ולשלם שכר לישראל על כל העבודה שעבדו להם ולא אפחות שום דבר שילקו המצרים כפליים על הים ומצרים ויבוזו ישראל ממונם פעמיים על הים ובמצרים:

וידבר אלהים וכו' הקושיא גלויה ומפורסמת דלמה בתחלה אמר וידבר אלהים וידוע מ"ש ז"ל דיבור קשה אלהים דין ואח"כ אמר ויאמר אליו אני ה' וידוע דאמירה רכה הויה רחמים, עיין במדרש ועוד נראה לפרש בס"ד ע"פ מ"ש רש"י ז"ל שדבר אותו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה והוא שרמז לו שלא יכנס לארץ ישראל וזה שאמר בסמיכות הפ' יגרשם מארצו וידבר אלהים אל משה לומר מה הם הדברים קשים שדבר אליו שיגרשם מארצו שלא יכנס לארץ ישראל אבל עם כל זה ויאמר אליו אני ה' ר"ל שהתנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים שהראה לו את הארץ כמש"ה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וכו' וזש"ה ויאמר ה' אליו זאת הארץ וכו' הראיתיך בעיניך וכו' שהזכיר שם הויה שהוא רחמים ר"ל שהתנהגתי עמך במדת החסד שהראיתיך בעיניך:

או יאמר מפני שדבר משה רבע"ה דברים קשים לפני השם י"ת שאמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני וכו' היה ראוי להתנהג עמו במדת הדין ולהתרעם עליו ולדבר אליו קשות אבל עם כל זה התנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים ודבר אליו בלשון רכה וז"ש וידבר אלהים אל משה ר"ל מן הראוי היה שידבר אליו קשות ומצד מדת הדין אבל עם כל זה ויאמר אליו אני ה' שדבר אליו בלשון רכה ובמדת החסד, בא זה ללמד אדם דעת שיקח קל וחומר בן בנו של קל וחומר ומה דמשה רבע"ה שדבר דברים קשים לפני מלך מ"ה הקב"ה אפ"ה לא דבר אליו קשות אלא התנהג עמו במדה"ח ובמדת הרחמים קל וחומר לבן אדם עם בני אדם אם שדבר אליו קשות שצריך שלא יתקוטט עמו וידבר אליו קשות אלא ידבר אליו בנחת ובשלוה ודיו לעבד להיות כרבו:

וגם הקימותי וכו' את ארץ מגריהם אשר גרו בה י"ל מהו כפל הדברים מגריהם אשר גרו בה והיה די לומר לתת להם את ארץ כנען אשר גרו בה וי"ל כמ"ש המפרשים ז"ל כי היושב בארץ ישראל צריך ליזהר יותר ויותר בכל מעשיו ובכל עניניו ולהתנהג בעונה ובחסידות כי הוא יושב בהיכל המלך ואינו דומה למכעיס את המלך והוא יושב בהיכלו למכעיס את המלך והוא יושב בחוץ כי בודאי עונשו מרובה כיון שהוא יושב לפניו בהיכלו ומורד בו לא כן היושב בחוץ וז"ש לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם ר"ל נתינת ארץ כנען היא ארץ מגוריהם מגור שלהם כי תמיד צריך לגור מפני ועל ידי זה אשר גרו ר"ל יזכו לגור בה תמיד:

ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה י"ל מהו אמרו קצר רוח ומעבודה קשה היינו קצר רוח היינו עבודה קשה דקצר רוח הוא מחמת עבודה קשה, וי"ל לפי שראו בתחלה כששמעו אל משה אמר פרעה לא תוסיפון לתת תבן לעם וכו' תכבד העבודה על האנשים וכו' לפיכך נתייראו עכשיו לשמע אל משה שמא ישמע פרעה ויכביד עליהם העבודה עוד פעם אחרת וז"ש ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה ר"ל שנתייראו מקצר רוח שמא ידחוק עליהם הזמן כמש"ל לא תאספון לתת תבן לעם וכו' ומעבודה קשה כמש"ל ותוכן לבנים תתנו תכבד העבודה על האנשים וכו' שלא יפחות להם מעבודתם שום דבר וזה שאמר לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלו כי יראו מפני העבודה שכבד עליהם ואיך ישמעני פרעה כי הוא המרשיע שאמר תכבד העבודה על האנשים וכו' ולא נתיירא מן ה' וזה שאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ר"ל שלא יתייראו מן העבודה של פרעה ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ר"ל שיביא לו מכות עד שהוא בעצמו יוציא את בני ישראל ממצרים כמו שהיה אח"כ כמש"ה ויקם פרעה לילה וכו' ויאמר קומו צאו וכו' ובזה נתתרצה קושיית המפרשים ז"ל שהקשו מה השיב לו ה' י"ת למשה על דבריו שאמר הן בני ישראל וכו':

ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס. י"ל מה בא להשמיענו בזה אם לקח מבנות פוטיאל ואם לקח מבנות אחרים. בשלמא וכי אהרן דכתיב ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון וכו' ללמדנו דהנושא אשה צריך לבדוק באחיה כמ"ש רש"י ז"ל והוא מפני שרוב הבנים דומים לאחי האם. אבל הכא מה בא להשמיענו. וי"ל דהכא נמי בא להשמיענו דיחזר אדם אחר אשה בת כשרים כדי שיצא הולד כשר. שמפני שלקח אלעזר מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפטם עגלים לע"א ומזרע יוסף שפטפט ביצרו כמ"ש רש"י ז"ל זכה ויצא ממנו פינחס שמסר עצמו על קדושת ה' להרוג זמרי נשיא ישראל וכזבי בת צור את נשיא מדין ונתן לו ה' ברית שלום:

ותלד לו את פינחס. וסמיך ליה אלה ראשי אבות הלוים כתב הרב ז"ל בשער הפסוקים כי כאשר הרג פינחס לזמרי נתגלגלו בו נשמת נדב ואביהוא שהם שקולים כנגד משה ואהרן כמ"ש ז"ל שהם ראשי אבות הלוים וזש"ה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים וכו' הוא אהרן ומשה לומר ששקול פינחס כנגד ראשי הלוים שהם משה ואהרן ע"י שנתגלגלו בו נשמת נדב ואביהוא עכ"ל בקיצור.

הם המדברים אל פרעה מלך מצרים וכו' י"ל למה צריך לומר הם המדברים וכו' כיון שאמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו וכו' ודאי שהם המדברים אל פרעה וכו' וי"ל דבא לרמוז כי ע"י הענוה זכו לכך שיהיו מדברים אל פרעה כי תיבת הם אותיות מה שרומזת אל הענוה כמו שמצינו שאמרו ונחנו מה וז"ש הם המדברים אל פרעה וכו' לומר כי ע"י הענוה הנרמזת בתיבת הם זכו להיות מדברים אל פרעה וכו' וזה שסיים הפסוק הוא משה ואהרן ר"ל הוא משה ואהרן שאמרו ונחנו מה הם בענותן מתחלתן ועד סופן.

ועל פי זה יש לפרש מ"ש רש"י ז"ל יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר ששקולים כאחד. ובשל"ה הקשה מקרא מפורש ולא קם נב א עוד בישראל כמשר. וכתב שהיה זה אח"כ כשקבל משה את התירה אבל עכשיו שקולים היו. וכתבו המפרשים ז"ל שעדיין יש להקשות א"כ כיון שהם עכשיו שקולים למה בחר ה' במשה לשלחו והניח אהרן שהיה גדול ממנו בשנים ומשה אמר שלח נא ביד תשלח שרגיל לשלוח ומדשביק לאהרן משמע שמשה גדול ממנו במעלה ואיך אמר כאן שקולים היו. ולפי דברינו ניחא דעיקר שליחות משה ואהרן שזכו לכך הוא ע"י הענוה וידוע דמשה גדול בענוה היה כמש"ה ומשה עניו מאד מכל האדם לפיכך בחר בו ה' יותר לשליחות:

או י"ל הטעם דזכה משה יותר מאהרן בשלחות המקום לפי שמסר עצמו עליהם כמש"ה וירא איש מצרי מכה איש עברי וכו' ויך את המצרי וכו' ויצא ביום השני וכו' ויאמר אכן נודע הדבר ו ויברח משה מפני פרעה. מצינו שהוצרך לברוח מיראתו מפרעה מפני שהרג המצרי שהכה את ישראל ומפני זה זכה יותר לשליחות המקום להוציא את ישראל:

או יאמר במ"ש הר"ב ז"ל בע"ח שער ל"ב כי כל הנשמות של דור המדבר כולם נכללין במשה כמש"ה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והטעם לפי שכולן יוצאין מאהרת יסוד אבא שבתוך ז"א אשר הוא נקרא בחינת משה שמשה היה מיסוד דאבא וכו' עי"ש לפיכך בחר בו ה' כי הם קרובים אליו ולהשתדל בעדם:

או י"ל הטעם דפעם אחת מקדים אהרן למשה ופעם מקדים משה לאהרן במש"ה אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה כי לגבי הדברים שמדברים עם פרעה ועם העם אהרן עיקר ומשה טפל לו לפיכך הקדים אהרן למשה לרמוז שהוא עיקר ולגבי שליחות המקום משה עיקר לפיכך הקדים משה לאהרן לרמז שהוא עיקר:

ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אתם כן עשו ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש וכו' י"ל מה בא להשמיענו בזה אם הם בן שמונים שנה ואם יותר וי"ל דבא להגיד שבחם שאעפ"י שהיו זקינים בן שמונים שנה ויותר היו הולכים ובאים על כל דבר ודבר שיאמר להם ה' לדבר אל פרעה ואל בני ישראל לעשות רצון קונם בשמחה ובזריזות וז"ש כאשר צוה ה' אותם כן עשו ר"ל עשו דברים לשם פועלם:

ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה, פדת חסר כתיב שחסר ממנה אות הוא"ו לרמוז שגאולה זו תהיה חסירה שיש אחריה שעבוד אבל גאולה האחרונה תהיה שלמה שאין אחריה שעבוד וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל גאלה חסרה זו שבין עמי ובין עמך ר"ל גאלת עמי מעמך אבל למחר כשתהיה גאולה האחרונה יהיה האות הזה ר"ל או הוא"ו שיהיה בה אות וא"ו פדות שלמה שאין אחריה שעבוד:

או יאמר שבין אותיות עמי באמצען יש אות מ' וכן באמצע אותיות עמך יש מם והיא רומזת אל התורה שנתנה בארבעים יום ואמרו ז"ל על ידי התורה ישראל נגאלין שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל כשגאלם על ידי אותיות שבין עמי ובין עמך שהיא אות המם הרומזת אל התורה למחר יהיה האות הזה בגאלה האחרונה:

או יאמר שעמי הם ישראל ועמך הם מצרים ובין אמצע אותיות ישראל יש אות ריש וכן באמצע אותיות מצרים יש או' ריש והם שני ראשים לרמוז אל ב' משיחים שעתידים לבא בגאלה האחרונה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל ע"י ב' משיחים שהם ב' ראשים הרמוזים בין אותיות עמי ועמך למחר יהיה האות הזה בגאלה האחרונה בב"א:

או יאמר שעמי רומז אל הקדושה ועמך רומז אל הקליפות וכתב הרב ז"ל שלעת"ל יתבטלו כל הקלפות ולא ישאר להם עוד שום אחוזה כמש"ה ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ, וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל שיתבטלו הקליפות ולא ישאר להם עוד אחיזה בקדושה למחר יהיה האות הזה בגאלה האחרונה בב"א:

פרשת בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' י"ל למה צריך לומר לו כי אני הכבדתי את לבו וכו' והלא כבר אמר לו למעלה ואני אקשה את לב פרעה וכו' וי"ל דודאי משה היה יודע דהקב"ה מקשה את לב פרעה אבל כאן חזר ואמר לו כי אני הכבדתי את לבו, לומר לישראל מפני כיון שלקה פרעה ועמו שבע פעמים ואפ"ה לא נכנע לשלח את העם ועודנו מחזיק ברשעו ובכל פעם שאומר לשלחם חוזר אח"כ ומתהפך בו שלא לשלחם שמא יאמרו ישראל א"כ אין לדבר סוף ושלא יגאלו ח"ו לכך אמר לו לומר להם שלא יתפחדו אלא אני הכבדתי את לבו וכו' וז"ש ולמען תספר באזני בנך וכו' כי אין לומר צווי זה למשה לבדו אלא ודאי לכל ישראל נאמר זה:

למען שתי ולא אמר אשית או תתי פי' א"א ז"ל לרמוז כי עוד שני אותיות יבא אל פרעה ואל מצרים ארבה וחשך ובשלישית שהיא מכת בכורות יצאו וז"ש למען שתי אתתי אלה בקרבו ר"ל כשהביא שתי אותיות אלה הם עודם בקרבו ישראל בתוך מצרים אבל אח"כ כשהביא אות הג' ולעמו תספר ר"ל כבר הם יוצאים בו ומספרים לבניהם מעשה ה':

ועוד יש לפרש בס"ד אותתי אלה בקרבו ר"ת שלהם הם ר"ת ארבה אפלה בכורות לרמוז כי עוד שלשה מכות ואח"כ ולמען תספר באזני בנך כי יגאלו ויספרו לבניהם מעשה ה':

ולמען תספר באזני בנך, הא דאמר באזני בנך ולא אמר לבנך י"ל דאוזן מורה על הבנה כמש"ה כי אזן מלין תבחן ובא לרמוז כאן כי צריך להבין את בניו ואת בני ביתו סיפור יציאת מצרים בלשון שמבינים וכמ"ש מור"ם בהגה סי' תעג כי ר"י מלונדרי עשה כל ההגדה בלשון לע"ז כדי שיבינו הנשים והקטנים:

ולמען תספר באזני בנך וכו' וידעתם כי אני ה' י"ל מהו שנאמר וידעתם כי אני ה', כי ודאי כיון שמספר מעשה ה' ונפלאותיו יודע את ה' כי אם אינו יודע את ה' היכי מספר נפלאותיו ומעשיו, וי"ל במ"ש בזוה"ק כל בר נש דאשתע ביציאת מצרים ובההוא סיפור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי וז"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי וכו' את לרבות השמחה, וידעתם כי אני ה' ר"ל מזומנים לידע את ה' לעוה"ב לשמוח בשכינה:

או יאמר במ"ש שם בזוה"ק אצטריך בר נש לפרסומיה ניסא ולאשתעי קמיה בכל מה דאיהו עבד בגין דאינון מילין סלקין וכל פלמליא דלעילא מתכנשי וחמאן לון ואודן כולהו לקודשא בריך הוא ואסתלק יקריה עלייהו עילא ותתא וז"ש ולמען תספר באזני בנך וכו' וידעתם כי אני ה' ר"ל כי על ידי סיפור יציאת מצרים באזני בנך וכו' יודעין כבודי אפלמיא של מעליא ומסתלק יקרי עליהם ותיבת וידעתם כמו ויידעתם:

ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו וכו' עד מתי מאנת וכו' כי אם מאן אתה וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבלך, מקשים כיון דהקב"ה הכביד את לבו כמש"ה כי אני הכבדתי את לבו למה צריך ליענש, ונראה דזה דומה כמו שברא השם ית' יצה"ר באדם ואפ"ה אם עבר על דברי התורה והמצוה ענוש יענש כי צריך להכניעו ולבטלו ולקיים דברי ה' ית' והטעם כי ה' ית' נתן כח באדם להכניע ולבטל את יצה"ר מלבו ומפני כך אם לא הכניעו ענוש יענש והכא נמי גבי פרעה אעפ"י שה' ית' הכביד את לבו כיון דבא אליו משה רבע"ה בדבר ה' לשלח את ישראל צריך להכניע את לבו ולשמוע בדבר ה' וז"ש עד מתי מאנת לענות מפני ר"ל כי צריך אתה לענות מפני דברי וא"כ אם מאן אתה לשלח הנני מביא מחר ארבה בגבלך על אשר לא נתתה לבך לענות:

ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו, לנו גי' אלהים למוקש גי' למות כי מדת אלהים היתה מכה בהם כמש"ה ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא וז"ש עד מתי יהיה זה לנו למוקש ר"ל עד מתי יהיה זה שם אלהים מדת הגבורה מתוחה עליהם להמיתם שלח את האנשים:

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובנותינו בצאננו ובבקרינו נלך וכו' י"ל מהו כפל מלת נלך ועוד למה הקדים הנערים לזקנים והבנים והבנות והצאן והבקר באחרונה, ונראה דהקדים הנערים לזקנים מפני שהנערים בעלי כח והולכים במהרה לפני הזקנים, והבנים והבנות שהם קטנים וכן הצאן והבקר שצריכים אחרים להוליך אותם לכך אמרם באחרונה וז"ש שתי פעמים נלך ר"ל אחת לנערים ולזקנים שהולכים מעצמם ואחת לקטנים ולצאן ולבקר שצריכים סיוע מאחרים:

או יאמר דרך רמז יש בו לפי שיש בני אדם כשהם בבחרותם הולכים אחרי הבלי העולם הזה לקבץ כסף וזהב וכן אחר התענוגים לפי שיצה"ר שלהם עודנו חזק אבל אח"כ כשמזקינים יבא דעתם בראשם ללכת בדרכי ה' בתורתיו ובמצותיו ובענוה ובחסידות כדי לזכות לחיי העור"ב ויש בני אדם בעודם בבחרותם דעתם בראשם שר אים כל עסקים של העוה"ז המה הבל וריק ורודפים אחר התורה והמצות שהיא תכלית ביאת האדם לעוה"ז ועוד ש להם דעת שאין ממתינים לעת זקנה כי מי יאמר שיזכו לזקנה כי רואים בעיניהם כמה וכמה בני אדם שאין מזקינים ולכך בעודם בבחרותם הולכים בדרכי ה' ככל הצורך כמו הזקנים, וז"ש בנערינו ובזקיננו נלך ר"ל שהולכים הנערים כמו הזקנים בהליכה אחת בדרכי ה' בבניני ובבנותינו בצאננו ובבקרינו נלך ר"ל ויש בעודם בנים הולכים אחר הממון שהם צאן ובקר, כי חג ה' לנו ר"ל כ רואים העוה"ז כמו ח"ג אבל האמת הוא שעתידים ליתן את הדין כמ"ש שלמה הע"ה שמח בחור בילדותיך וכו' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, וז"ש כי חג ה' לנו ר"ל כי זה שרואים חג ה' הוא לנו גי' אלהים שעתידים ליתן את הדין:

ראו כי רעה נגד פניכם, נראה שראה פרעה באצטגנינות שלו שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ נאמר כאן ראו כי רעה נגד פניכם ונאמר להלן כשנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וכו' וז"ש נגד פניכם ולא אמר נגדכם כי הכף רומז על הגזירה שהיתה מבן עשרים שנה ומעלה והמם רומז על ארבעים שנה שנשתהו במדבר וז"ש פרעה למשה רבע"ה למה אתם מבקשים לילך כולכם הטף והנשים וזקנים והצאן והבקר כדי לברוח אבל ראו כי רעה נגד פניכם ר"ל יש רעה נגד פני כ"מ מבן עשרים שנה ומעלה מם ארבעים שנה שיגזר עליהם שלא יכנסו לארץ מבן עשרים שנה ומעלה וישתהו במדבר ארבעים שנה וא"כ למה זאת לכם אלא לכו נא הגברים ועבדו את ה' וכו' והשאר ישארו בכאן כדי שתחזרו:

כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה כפל העניין גרש יגרש. נראה ע"פ מה נבין למה ה' ית' חזק לב פרעה ולא שלחם אלא בעל כרחו מכח המכות שלא יכול לסבול עוד והיה ה' ית' נותן בלבו לשלחם מרצונו ואם מפני לעשות אותות ומופתים בארץ מצרים אין הכי נמי אחר שעשה אותות ומופתים יתן בלבו לשלחם מרצונו הטוב אלא הטעם אם היה ה' ית' נותן בלב פרעה לשלחם מרצונו הטוב א"כ היו מחזיקים לו טובה והיו אוהבים זה לזה וכשייצטרך פרעה לאנשי מלחמה או לדבר אחר היה שולח אחריהם וכן כשייצטרכו הם הולכים אצלו אבל לא כן רצון הבורא שישובו למצרים כמש"ה לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לכך חזק את לבו ולא שלחם אלא בעל כורחו ולא די בזה אלא שאח"כ רדף אחריהם לים ונתפחדו הרבה עד שקרע ה' את מי ים סוף וטבעו בים ולקחו ממונם א"כ לא יש עוד קורבה זה עם זה אלא אדרבא זה זוכר מה שעשה לו זה שעבדו בהם עבודת פרך וזה זוכר שלקחו ממונם וטבעום בים סוף וז"ש כלה ר"ל סוף הכל גרש גרש אתכם מזה ר"ל גרוש שלם אחת עכשיו ואחת לאחר זמן שלא ישלח אחריכם עוד:

דבר נא באזני העם וישאלו איש מאה רעהו וכו איתא בגמרא (ברכות ט') אין נא אלא לשון בקשה א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור לישראל בבקשה מכם שאלו איש מאת רעהו וכו' הקושיא מבוארת מי אשר אומרים לו לך קח כסף וזהב ולא ירוץ וא"כ למה צריך לומר בבקשה מכם שאלו איש מאת רעהו ונ"ל הטעם בס"ד מפני שחששו ישראל שאם ישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ואח"כ יצאו מאתם ירדפו אחר הם בשביל ממונם כמו שהיה אח"כ שרדפו אחריהם בשביל ממונם כמ"ש רש"י ז"ל בפ' בשלח על פסוק וירפף לבב פרעה וכו' והם אינם רוצים עוד לראות פניהם מפני האימה שלהם שהיתה מוטלת עליהם לפיכך אמר לו לומר להם בבקשה מכם שאלי וכו' ואל תיראו ואפי' ירדפו אחר כם אני מסייע אתכם:

שם בגמרא שלא יאמר אורו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם והקושיא מבוארת דלמה ליה למימר שלא יאמר אותו צדיק בלאו הכי כביכול צריך לקיים דבריו כמ"ש לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדולי ונ"ל בס"ד דרצון הבורא ית' יציאה העיקרית שיצאו לחפשי לגמרי תהיה אחרי אשר יטבעו מצרים בים ויקבלו עונשם מדה כנגד מדה שהשליכו בני ישראל ביאור. ושם יקחו רכוש גדול ויתקיים מ"ש לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחר כן צאו ברכוש גדול. כי עד אשר לא טבעו בים עדיין לא נתקיים ברם דן אנר כי לא נגמר דין הראוי להם אבל אחר אשר יטבעו בים נאמר אינם באותה שעה יקחו ממונם ויתקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גד ל וז"ש הקב"ה למשה לאמר לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וכו' וכי ח"ו שהקב"ה מתיירא מפרעה לאמר לו להוצאם לגמרי אלא רצונו ית' שלא יצאו עכשיו לגמרי אלא עד שיבאו לים ויקבלו עונשם ויקחו ממונם ואח"כ יצאו לגמרי אבל מפני אברהם אבינו ע"ה שמא יסבור זוהי היציאה ולא נתקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לכך אמר לו למשה ע"ה דבר נא באזני העם וכו' שלא יאמר אותו צדיק כו' אבל בשביל הבטחתי עדיין לא נגמר דינם עד אשר יבואו אל הים קבלו עונשם ותקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:

ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' י"ל למה בתחלה אמר ליל ואח"כ אמר לילה ועוד למה צריך לומר הוא הלילה הזה לה' כיון דאמר ליל שמ ים הוא לה' וי"ל במ"ש ז"ל כי גלות מצרים היה ראוי להיות ארבע מאות שנה כמ"ש הקב"ה לאברהם אע"ה כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום וענו אותם ארב מאות שנה אלא שראה ר' ית' שאם ישארו עוד במצרים יכנסו בחמשים שערי טומאה ולא יהיה להם עוד תקנה לפיכך הוציאם ברד"ו והשאר הצניע להם לשאר גליות שיהיו אח"כ וידוע דהגלות דומה ללילה וכתבו המקובלים ז"ל דחצי לילה הא' נקרא ליל וחצי לילה האחרונה נקרא לילה וא"כ גלות מצרים דהיה רד"ו והוא חצי הגלות הא' של ארבע מאות שנה בקירוב רמוז במילת ליל והשאר שהצניעו הקב"ה לשאר גליות נרמז במילת לילה דהוא אחרון וז"ש ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים ר"ל ליל שהוא חצי גלות של ארבע מאות שנה שמרים הוא לה' ששמר הבטחתו כמ"ש לאברהם אע"ה להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה' ר"ל כמו כן גלות האחרון הזה הרמוז במילת לילה שהוא הנשאר מן גלות הא' של מצרים, מובטחים שיגאלנו ה' כמש"ה ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וכו' שמרים לכל בני ישראל לדרתם ר"ל זה השימור ששומר הבטחתו לכל בני ישראל לגאלם הוא לדרתם גאלה שאין אחריה שעבוד בב"א:

פרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה את העם במדרש מי אמר וי פרעה אמר וי עי"ש ועוד נראה לפרש בס"ד על מ"ש בספר הזוהר כי עם רומז אל ערב רב, וידוע דפרעה נצטער הרבה בשליחות ישראל כי לקה כמה מלקיות ולא שלחם עד כי ראה בעצמו שאין יכול לסבול עוד המכות שגברו עליו ועכשיו לא די שיצאו ישראל ממצרים לבדם אלא גם ערב רב עלה אתם כמש"ה ובשביל כך צווח וי וז"ש ויהי בשלח פרעה ר"ל למה צווח פרעה בשלח וי, את העם בשביל העם ערב רב שהלכו עם ישראל:

או יאמר דישראל אמרו וי מפני כשיצאו ממצרים מעבודת פרך בחומר ובלבנים היו שמחים כדי ליכנס לארץ הקדושה אבל נתגלגל הדבר ע"י ויסב אלהים את העם דרך המדבר וכו' הוצרכו לשלוח מרגלים והמרגלים הוציאו דבה וע"י זה לא נכנסו לארץ אבל אם היו הולכים דרך פלשתים שהוא קרוב לא היו צריכים לשלוח מרגלים כי היו נכנסים תיכף לארץ ישראל וז"ש ויהי בשלח פרעה את העם ר"ל למה אמרו וי בשלח פרעה את העם מפני שלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא והיה הדרך רחוק ושלחו מרגלים והיתה סיבה שלא יכנסו לארץ:

ולא נחם אלהים י"ל למה לא אמר ולא הוליכם אלהים ועוד למה אמר שם אלהים שהוא דין ולא אמר שם הויה שהוא רחמים ונ"ל בס"ד דהאי ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף הוא לב' סיבות אחת שלא ישובו למצרים בראותם מלחמה ואחת כדי לנער פרעה וחילו בים סוף וניעור פרעה וחילו בים עצמו הוא ג"כ לב' סיבות אחת כדי לנקום נקמת בני ישראל כל הבן הילוד היארה תשליכוהו ואחת כדי ליקח ממונם כי כל המכות שהביא להם במצרים לא די להם על העבודה שעבדו בהם בפרך והשליכו בניהם ליאור וגם הממון שלקחו מהם במצרים לא די להם בעבודה שעבדו להם, וידוע דשם אלהים שהוא גבורה היה מכה בהם כמש"ה ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא וז"ש ולא נחם אלהים ר"ל עדיין לא נתנחם שם אלהים המכה בהם עד אשר ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף כדי שירדפו מצרים אחריהם ויטבעו בים ויקחו ממונם:

וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, י"ל דלמה לא אמר דברים אלו למעלה אצל ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וכו' ונראה בס"ד לפי שכאן אמר כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה א"כ היו מקטני אמנה ויבא המקשן להקשות א"כ באיזה זכות יצאו ממצרים ונעשו להם כל הנסים האלו, לכך אמר וחמשים לשון חומשים לרמוז כי ע"י חמשה חומשי תורה שעתידים לקבל זכו לעלות ממצרים, וז"ש עלו בני ישראל ולא אמר יצאו בני ישראל לרמוז כי ע"י זה קבלת התורה שעתידים לקבל יהיה להם עלייה מעל האומות כמ"ש אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה:

ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וכו' יש בו דרך רמז כי תיבת אלהים רומזת אל הדיין כמו אשר ירש עון אלהים וז"ש ויסב אלהים ר"ל שסיבב הדיין זה הדן את נפשו בכל עת בינו לבין עצמו את הוים דרך המדבר ר"ל ראה כל מה שעושים בני אדם בעוה"ז כאלו בדרך המדבר שאין בו שום דבר כך כל העניינים של העו"ז הבל, ים סוף ר"ל ופנה אל התורה שנקראת ים כמש"ה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים סוף ר"ל הולך ומוסיף בתורה יום על יום בכל אשר תמצא ידו לעשות עושה, ועל ידי זה וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, ר"ל בני אדם כאלו עולים מחומשים ר"ל מזויינים (כמ"ש רש"י אין חמושים אלא מזויינים בתורה ובמצות מן הארץ החומרית הזאת ונצולים מצרים שהם יצה"ר ונוגדא דיליה [ומצרים לשון צרים כמו ראוה צרים] שהתורה מצילתן כמ"ש רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו':

ויקח משה את עצמות יוסף עמו י"ל למה לא נתעסק עמו רק משה ולא אחר, ואם תאמר מפני שהיו עסוקים בכסף וזהב של מצרים וכי לא היה בהם אנשים צדיקים שאין כסף וזהב נחשב בעיניהם למאומה ומחזרים אחר המצות והלא היה אלעזר ואיתמר ופינחס ויהושע וכלב וכו' והנה רז"ל במסכת סוטה הרגישו בקושיא זו ואמרו הניחו לו כבודו בגדולים ונראה לי הטעם כמ"ש המקובלים כי יוסף הוא בחינת היסוד ומשה רבע"ה נשמתו היתה מיסוד דאבא כמ"ש בע"ח שער ל"ב ומבואר שם בע"ח ובשער הכוונות בדרושי ק"ש דרוש ח' ובכ"מ כי יסוד דאבא מתפשט עד סיום יסוד דז"א וא"כ כשם שיסוד דאבא מאיר ביסוד דז"א כך משה שנשמתו מיסוד דאבא האיר ביוסף שהוא בחינת יסוד דז"א שנתעסק בו:

ויקח משה את עצמות יוסף עמו ידוע דאת הוא לרבות ובא לרבות בכאן דגם עצמות אחיו העלם עמו כמ"ש רש"י ז"ל למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם שנאמר אתכם:

או יאמר דאת רומז אל התורה שראשה אלף וסופה תיו ואמרו ז"ל שכר מצוה מצוה וע"כ מפני שנתעסק עם יוסף זכה לקבל התורה וז"ש ויקח משה את ר"ל שזכה לקבל התורה הנרמזת בתיבת את בזכות עצמות יוסף שלקח עמו:

ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו י"ל למה בתחלה אמר עם ואח"כ ישראל ועוד מהו אמרם מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל וכו' וכי על חנם שלחום והלא מכח המכות שגברה עליהם עד אשר קצו בחייהם שלחום ועוד למה צריך לומר מעבדנו פשיטה שהיו עובדים אותם, ונראה בס"ד כי המכות שהביא הקב"ה על מצרים הוא בשביל שיצאו ישראל דוקא ולא כן היה אלא שיצאו עמהם ג"כ ערב רב ועוד כשהביא הקב"ה עליהם המכות אמרו להם דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו וכו' משמע שהולכים לזבוח ואח"כ חוזרים אבל כששלחו אותם בחזקה כמש"ה ותחזק מצרים על העם וכ משמע שאין מקפידים עליהם ואפי' אם לא יחזרו לז"א ויהפך לבב פרעה אל העם ר"ל היאך הניחו חת העם שהם ערב רב לצאת כיון שלא לקו בשבילם ועוד ויאמרו אמירה אחרת מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ר"ל אע"פ שלקו עליהם מכות כדי לשלחם הוא כדי לזבח לה' ולחוג דוקא ואח"כ ש בו אבל רה זאת עש נו כי שלחנו את ישראל סתמא בחזקה משמע שהיא יציאה עולמית ולא התנינו עמהם שישובו לעבדנו:

ובזה יובן כיצד פרעה רדף אחר רם כי לא ראה כל האותות והמופתים שנעשו להם במצרים אע"פ שה' חזק את לבו אבל לא שוטה הוא אם לא היה לו א זה דבר להחזיק בו ויחזק לבו אלא אמר כל האותות המכות הוא כדי לזבוח לה' ו חוג כמו אמרו לו אבל לא שיצאו לגמר ויברחו ובשביל ה חזק לבו ורדף אחריהם כי אמר שיכול להם וזש"ה ויגד למלך מצרים כי ברח העם כו' ואח"כ יחזק ה' את לב פרעה לומר ע"י טענה זו חזק לבו ורדף אחריהם:

וישאו בני ישראל את עיניהם וכו ויראו מאד וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצב וראו את ישועת ה אשר עשה לכם היום, י"ל למה להם לירא מפני מצרים עד הוצרך משר להפיס עתם ולומר להם אל תיראו והלא ראו גבורות ה אשר עשה להם במצרים הה זה כאחד מהם ועוד מהו שאמר להם אשר יעשה לכם הים דנראה שתיבת להם ריא שפת יתר דהא די לומר אשר יעשה היום ואני יודע שהוא להם וכי היית סובר שישועה תהיה למצרים, ונראה בס"ד דהא דירא ישראל ממצרים רוא מני שראו בעצמם שאין יכולים להלחם עמהם מפני הפחד שהיה ע הם מצרים וא"פ שעכשיו יצאו מתחת דם אע"פ כן כיון שהורגל בו ימים רבים נשאר הרשום בלבם וא"כ אינם יכולים להלחם עמהם ומוכרח הוא לירד בהם ובזה תהיה להם התשועה אבל נתיראו מפני מדת הדין שמא תרטרג עליהם כמ"ש ז"ל בשעה שקרע הקב"ה את הים אמרה מדר"ד לפני הקב"ה מה נשתנה אל אלו כו' ז"ש יראו מאד ר"ל שנתייראו מפני מדר"ד כי איך הם יעל ליבשה ומצרים נטבעים בים וא"ל משה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום ר"ל ע"י התיצבו שעתידים להתיצב בתחתית ההר לקבל התורה כמש"ה ויתיצב בתחתית והר תראו את ישועת ה' אשר עשה לכם תיבת לכם ע"ה גימטריא הוי"ה אדני ידוע דהויה הוא רחמים ואדני הוא דין ור"ל יעשה דין במצרים שיטבעו בים לכם רחמים שתעלו ליבשה וז"ש כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וכו' כי יטבעו בים:

אז ישיר משה וב"י וכו' אמרו רז"ל והביאו רש"י ז"ל, אז שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה וי"ל עוד רמז אחר כי אז ישיר הוא ר"ת י"א, לרמוז על י"א ניצוצות הקדושה שבתוך הקליפות הנקראים מתים וכשיתבררו אלו הניצוצות מתוך הקלי' אז יבא המשיח ויחיו המתים כי זה תלוי בזה כמ"ש הרב ז"ל בע"ח בשער ג' פ"ב ובכ"מ וז"ש אז ישיר ר"ל ע"י בירורי ניצוצות הרמוזים בר"ת אלו יהיה תחיית המתים וישיר משה ובני ישראל:

אז ישיר ר"ת י"א וס"ת ר"ז לרמוז כי העוסק בר"ז שהוא סוד ר"ל שלומד בחכמת הקבלה מברר אלו הי"א נצוצות מתוך הקלי' ע"כ נקראו העוסקים בחכמת הקבלה מחצדי חקלה כמ"ש מהרח"ו ז"ל בהקדמתי לע"ח ע"כ כל אדם יזהר לעשות לו איזה זמן קבוע ללמוד זוהר או אדרא או תיקונים כפי יכולתו ואז ירבה שכרו:

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה נראה דהלשון יתר דהא די לומר אז ישיר משה ובני ישראל לה' ויאמרו לאמר אשירה וכו' ואני יודע זאת השירה שאמרו וי"ל דתיבות אלו את השירה הזאת רומזת אל התורה כמש"ה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' ואמרו ז"ל כי ע"י עסק התורה ישראל נגאלין כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש אז ישיר משה וב"י לעתיד כמ"ש ז"ל שהוא רומז לעתיד על תחיית המתים את השירה הזאת ר"ל ע"י השירה הזאת שהיא התורה וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה כפל העיין ר"ל אשירה לה' על שני גאולות אחת של עכשיו ואחת של לעתיד וז"ש ג"כ עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ר"ל עזי וזמרת יה עכשיו ויהי לי לישועה לעתיד כמ"ש במדרש היה לי לא כתיב אלא ויהי היה לי ויהי לי לישועה בב"א:

ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר וכו' כי מחה אמחה כפל העניין מחה אמחה וגם למה בתחלה אמר מחה שהיה חסירה ואח"כ אמחה שלמה וי"ל דבא לרמוז על שני מחיות אחת שהיתה על יד שאול המלך ע"ה כמש"ה פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וכו' עתה לך והכיתה את עמלק וכו' אבל מחייה זו היתה חסירה שלא נמחו לגמרי ע"י שהשאיר שאול המלך ע"ה את אגג ומיטב הצאן והבקר והיתה להם פלטה אבל לעת"ל תהיה מחייה שלימה שלא ישאר להם שריד ופליט וז"ש כי מחה אמחה ר"ל שני מחיית אחת חסרה מחה כי ישאר להם פליטה גם מחה אותיות חמה לרמוז כי ע"י זה היה חמה מאת ה' אל שאול שנטלה ממנו המלכות ונתנה אל דוד אבל לעת"ל אמחה שתהיה מחייה שלימה שלא ישאר להם שריד ופליט וז"ש את זכר עמלק ר"ל שלא ישאר להם שום זכר בעולם מתחת השמים ואז השם שלם והכסא שלם בב"א:

פרשת יתרו

וישמע יתרו וכו' אמרו ז"ל מה שמועה שבעה ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ואפשר שמלחמת עמלק יצא להם מסמיכות הפ' וקריעת ים סוף רמוזה באותי' של וישמע שהיא ר"ת ומצרים מת על שפת ים והטעם נ"ל בס"ד דלא בא אלא בשביל שני מעשים אלו מפני שהם מדה כנגד מדר דקריעת ים סוף הוא בשביל לנער את מצרים בתוך הים על אשר השליכו את הבנים ליאור וגם כדי שיקחו ישראל ממונם בשביל העבודה שעבדו בהם ומלחמת עמלק כתיב בה כי מחה אמחה את זכר עמלק והוא כמו שהוא נתכוון לאבד את ישראל ח"ו כמש"ה אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים וא"כ כיון שכיוון ביאתו כשהן עייפים רצה לאבד את כולם ח"ו כך אמר ה' ית' כי מחה אמחה את זכר עמלק, וכשראה יתרו שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה ואינו מעביר על פשע ומכפר אשם אלא משלם לרשע כרשעו ולצדיק כצדקתו כאשר עשה יעשה לו מיד חזר בתשובה ובא להתגייר וז"ש וישמע יתרו ר"ל וי שמע לעושי רשעה:

וישמע יתרו במדרש שכמה שמות נקראו לו יתר כשהיה גוי שנאמר וישב אל יתר חותנו ומשנתגייר הוסיפו לו אות אחת כשם שעשה לאברהם ונקרא יתרו והטעם דלא הוסיפו לו אלא אות ואו נ"ל בס"ד מפני שתחלה עבד אלהות הרבה כמ"ש רש"י על פסוק עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים מלמד שהיה מכיר בכל ע"א שבעולם שלא הניח ע"א שלא עבדה עכ"ל ומפני שעתה חזר בתשובה ובא לעבוד את ה' שהוא אחד לפיכך הוסיפו לו אות ואו שהוא במילואו גי' אחד:

או יאמר מפני שהחוזר בתשובה נמחלין לו עונותיו לכן הוסיפו לו אות ואו והיה יתרו לרמוז שויתרו לו עונותיו שנמחלו וז"ש אני חותנך יתרו בא אליך דנראה שהוא שפת יתר כיון דאמר אני חותנך למה צריך לומר יתרו וכי אינו יודע מה שמו ועוד למה צריך לומר אליך והיה די לומר אני חותנך בא ואשתך וכו' אבל ע"פ האמור ניחא דבא לומר לו שחזר בתשובה ונתוסף לו וא"ו הרומז ליחוד ה' ולכפרת עונות וא"כ ראוי לבא אליך:

או יאמר כי תיבת יתרו גי' תריו ועם ארבעה אותיותיה גי' כתר לרמוז שזכה לכתר תורה כמ"ש רז"ל שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכו':

את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' וכו' הא דאמר בתחלה אלהים לרמוז על מדת הדין שהיתה מכה במצרים ומ"ש למשה ולישראל עמו ר"ל בשביל משה וישראל עמו כי הוציא ה' וכו' במדת הרחמים ור"ל שעשה דין למצרים ורחמים לישראל:

את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו י"ל והלא משה בכלל ישראל הוא וא"כ למה פרט אותו לבדו והיה די לומר את כל אשר עשה אלהים לישראל עמו ומשה הוא בכלל ועוד למה צ"ל עמו והנה רז"ל הרגישו בזה ואמרו דשקול משה כנגד כל ישראל אבל תיבת עמו עדיין לא נתיישב, ויש לומר כמ"ש הרב ז"ל בע"ח שער ל"ב כי משה רבע"ה הוא מיסוד דאבא וכל הנשמות של דור המדבר כולם היו מאותה הארה היוצאה ממנו וממנו תוצאות כולם וז"ש רז"ל שקול משה כנגד כל ישראל כי כולם ניצוצין שלו עכת"ד, וז"ש למשה ולישראל עמו ר"ל למשה ולישראל שהם עמו של משה שהם ניצוצין שלו:

או יאמר מפני כשהרג משה את המצרי בקש פרעה להרג את משה ומסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב והוא שאמר משה ויצילני מחרב פרעה כמ"ש רש"י ז"ל והוצרך לברוח מפני זה כמש"ה ויברח משה מפני פרעה ואח"כ שאמר לו הקב"ה שוב למצרים והוציא את בני ישראל וכן עשה ושב למצרים לא די שלא הרגו פרעה אלא שעשה בו אותות ומופתים והוא פלא וז"ש את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו ר"ל אחד מה שעשה למשה שלא הרגו פרעה ואחד מה שעשה אותות ומופתים לישראל עמו:

או יאמר מפני כאשר אמר לו הקב"ה למשה הוציא את בני ישראל ממצרים עשה לו אותות ומופתים ואח"כ חזר ועשאם לפני ישראל כמש"ה ויעש האותות לפני העם ויאמן העם וכו' וחזר ועשה אותות לפני פרעה עד אשר יצאו ישראל מארץ מצרים וז"ש את כל אשר עשה אלהים למשה ר"ל אותות ומופתים שנעשו לפני משה לבדו ואח"כ לישראל עמו שנעשו לפני ישראל ואח"כ לפני פרעה עד אשר יצאו ממצרים וז"ש כי הוציא ה' את בני ישראל ממצרים:

כי יהיה להם דבר בא אלי הא דאמר כי יהיה להם דבר ולא אמר כי יהיה להם משפט פי' א"א ז"ל כי דבר מורה על דבר קל ר"ל מילי דחסידותא כי ההיא דאמרו ז"ל על אלכסנדרוס מוקדון כשהיה מסבב בעיירות בא אל עיר אחת והיה הולך לראות מוצאה ומובאה ובא אל מקום המשפע באותה שעה באו שני אנשים לדון לפני השופט על עסק חורבה אחת שמכרו זה לזה ומצא בה הלוקח מטמון רב הלוקח אומר אני לקחתי קרקע ולא מטמון והמוכר אומר אני מכרתי קרקע וכל מה שיש בה והיו טוענין לפני השופט על פי הדברים האלה נענה השופט ואמר לאחד מהם יש לך בן אמר לו הן חזר ואמר לשני יש לך בת א"ל הן אמר להם א"כ ישא הבן את הבת ויקח המטמון ההוא ויתפרנס בו הוא ואשתו הלכו להם אח"כ נשא השופט את עיניו וירא את אלכסנדרוס מוקדון שהוא תמה אמר לו למה אתה תמה מה היו עושים במקום שלכם א"ל במקומינו היה לוקח אותו המטמון המלכות נענה אותו השופט וא"ל לאלכסנדורוס מוקדון יורד לכם מטר מן השמים א"ל הן חזר וא"ל יש לכם שמש וירח א"ל הן חזר וא"ל יש לכם בהמות א"ל הן א"ל אותו השופט א"כ המטר היורד והשמש והירח הוא בשביל הבהמות ע"כ וכן ישראל היו שואלין ודורשין מן משה על עניינים כאלו שמא יכנס אחד עם חבירו בספק גזל ספק אונאה והיו באין אצל משה וזש"ה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' ר"ל אין באין להוציא גזל וגנבה וכו' איש מיד חבירו אלא באים לדרוש אלהים להתחסד עם קונם כי חוששים אפי' לדבר קל וז"ש כי יהיה להם דבר בא אלי פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד לומר כי בעל דבר הרוצה ליתן הוא בא אלי תחלה שרוצה ליתן ואח"כ בא חבירו ושפטתי בין איש ובין רעהו ולא אמר בין איש לאיש לומר שהם רעים ואהובים ולא יש גזל וגנבה ואונאה ביניהם אלא והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו כדי שיהיו שלמים בדרכי השם:

בחדש השלישי וכו' ביום הזה באו מדבר סיני ולא אמר ביום ההוא מפני כי תיבת הזה גי' טוב לרמוז כי יום טוב הוא זה שבאו למדבר סיני כי ע"י ביאה זו זכו לתורה וממילא זכו לכל מעלות והטובות של העוה"ז ועוה"ב דכולם הם ע"י עסק התורה כמש"ה כי היא חייך ואורך ימיך וכו':

ומשה עלה אל האלהים במדרש באותה שעה בקשו מלה"ש לפגוע במשה עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים הימנו לא זיהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם אמור כאן אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים, ע"כ ומאמר זה אומר דרשיני דהיאך רצו מה"ש לפגוע במשה בלא רצון הבורא ועוד למה צריך שהקב"ה יעשה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם ואומר להם אין אתם מתביישים וכו' היה לו לומר להם אל תגעו בו ומי יבא אחר המלך ועוד למה חזר ואמר הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם וכי לא שמע משה מה שאמר הקב"ה למה"ש וא"כ ידע שהוא בזכות אברהם ונ"ל בס"ד דהא דרצו לפגוע במשה בלא נטילת רשות מפני שהאדם הוא מושבו בארץ והמלאכים בשמים כמש"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומפני שעליית משה למרום הוא היפך הנמוס סברו שיש להם רשות לפגוע בו לפיכך עשה הקב"ה קלסטירין פניו של משה וכו' ואמר להם אי אתם מתביישים ממנו וכו' לומר להם אם זה הוא שעלה למרום הוא היפך הנימוס גם אתם עשיתם היפך הנימוס שירדתם לביתו ואכלתם א"כ היאך אי אתם מתביישים ממנו לפגוע בו בשביל זה והוא בעל המעשה שאכלתם אצלו והא דעשה הקב"ה קלסטירין פניו של משה דומה לאברהם ולא אמר להם אל תגעו בו לרמוז כי קבלת התורה היא ברכות אברהם ומפני שלא סבור משה רבע"ה דחייה בעלמא היא שדחה המלאכים בכך לפיכך חזר ואמר לו לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם לומר שהאמת הוא כן שבזכות אברהם נתנה לך וא"כ ישמע חכם ויוסף לקח כמה גדלה מעלת התורה שאע"פ שנצרפו ישראל בכור הברזל במצרים והיו עמהם כמה וכמה צדיקים יהושע וכלב ואלעזר ואיתמר וכו' ובפרט ומשה ענו מאד לא זכו לקבל התורה אלא ע"י סיוע זכות אבות וא"כ כמה וכמה צריך האדם לשמוח כשעוסק בתורה שאיש כמותו ניתן לו רשות לעסוק בתורה וכמה וכמה צריך ליזהר שלא יפרד ממנה בכל עת וזמן שיקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה כמש"ה וא"צ להאריך בדברים פשוטים:

ועתה אם שמע תשמעו בקלי וכו' והייתם לי סגלה מכל העמים כפל הדברים שמע תשמעו ועוד למה צריך לומר מכל העמים כיון דאמר והייתם לי סגלה אני יודע שהוא מכל העמים ונ"ל בס"ד מפני שידוע שהתורה יש בה פרד"ס והפשט ניתן ליכתב שהוא תורה שבכתב אבל דרש רמז סוד הוא תורה שבעל פה שלא ניתן ליכתב וידוע דתורה שבכתב יכולין העמים להעתיקה כיון שהיא כתובה אבל תורה שבעל פה אין יכולין להשיגה כיון שהיא על פה ואסור ללמד לגוי תורה וז"ש והיה אם שמע ר"ל תורה שבכתב תשמעו לשון רבים תורה שבעל פה שהיא דרש רמז סוד וכו' אז והייתם לי סגלה מכל העמים כי העמים אין יכולים להשיג אלא תורה שבכתב אבל אתם שיודעים כל הפרד"ס תהיו סגלה, וגם סגלה רומז אל הסיגול שהוא שלשה נקודות לרמוז כי ע"י ג' אלו שהם דרש רמז סוד תהיו מעולים מכל העמים:

ואתם תהיו לי תיבת לי נראה שהיא שפת יתר ונראה לרמוז אל מ"ש רז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה כמש"ה כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' וז"ש ואתם תהיו לי ר"ל ע"י עסק התורה תתעלו ותהיו לי שתקראו בשמי:

וגוי קדוש לרמוז אל מ"ש רז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה כמש"ה כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו וכו':

מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וכו' הא דאמר מזבח אדמה ולא אמר מזבח ארץ, נ"ל בס"ד משום דאדמה הוא אותיות האדם לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת סוטה אמר רבי יהושע בן לוי בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח, שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מקריב מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפילתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונכדה אלהים לא תבזה וז"ש מזבח אדמה תעשה לי ר"ל מזבח האדם תעשה לי ע"י הענוה שעושה עצמו כאדמה זו שהכל דשין בה וע"י זה וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכו' דמעלה אני עליו כאלו הקריב את כל הקרבנות כולם, ולא עוד אלא בכל המקום אשר אזכיר את שמי ע"י התפילה אבוא אליך וברכתיך שמתקבלת תפילתו ומקבל ברכה כי כל השפע יורד על ידי התכילה כידוע:

או יאמר שמי רומז אל התורה כמ"ש בזוה"ק פ' משפטים אורייתא כלא שמא דקב"ה ומאן דאשתדל בה כמאן דאשתדל בשמא קדישא וכו' ואמרו ז"ל כי ע"י עסק התורה ישראל נגאלין שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי ר"ל אם בכל המקומות אזכיר את שמי שתעסקו בתירה אז אבוא אליך וברכתיך שאבנה ביה"מ ותשרה שכינתי שם ותקבלו ברכותי:

פרשת משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ובסמיכות הפ' אמר ולא תעלה במעלות וכו' לרמוז כי צריך ליזהר שלא למנות דיין שהוא בעל גאוה מפני שאין דבריו נשמעין כמ"ש ז"ל האי מאן דיהיד אפי' אנשי ביתיה לא מקביל וא"כ כששופט את העם כיון דאין דבריו נשמעין יבואו לבזות אותו ואם אין מבזין אותו בפניו מבזין אותו לאחריו או בלבבם וע"י זה גם דברי תורה והוא המשפטים ששופט מתבזים וז"ש ולא תעלה במעלות ר"ל צא תעלה להיות דיין למי שהוא בעל מעלות ר"ל בעל גאוה על מזבחי כמ"ש ז"ל במסכת סנהדרין כל המעמיד דיין על הצבור שאינו הגון במקום דאיכא ת"ח כאלו נטע אשרה אצל המזבח כמש"ה שופטים ושוטרים וסמיך ליה לא תטע לך אשרד וכו' אשר לא תגלה ערותך עליו ר"ל שמתבזה ועוד ואלה המשפטים ר"ל גם המשפטים שהוא שופט מתבזים:

או יאמר מפני שבעל גאוה וסרח העודף ועכשיו נעשה דיין יהיה סרוח וצריך משרתים אשר ישרתיו ובגדים נאים כלים נאים בתים נאים ואם א"א לצבור ליתן לו כל צרכו ואפי' יתנו לו רוצה כהנה וכהנה למלאת תאותו ויבא ליקח שוחד ויעוות הדין והמשפט לא כן העניו אינו חפץ באלה ושמח בחלקו אשר יתנו לו וז"ש ולא תעלה במעלת ר"ל לא תעלה להיות דיין למי שהוא בעל מעלות ר"ל בעל גאוה אשר לא תגלה ערותך עליו לבא ליקח שוחד ויעוות המשפטים:

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, תיבת אשר נראה לכאורה שהיא שפת יתר דהיה די לומר ואלה המשפטים תשים לפניהם, ונ"ל בס"ד כי אשר הוא אותיות ראש לרמוז אל מ"ש רז"ל מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו וז"ש ואלה המשפטים ר"ל דיני תורה והמצות אשר תשים לפניהם ר"ל מי שהוא ראש שמפורסם בחסידות ובמעשים טובים הוא משים לפניהם ר"ל שמלמדם:

או יאמר כי תיבת אשר שהיא אותיות ראש רומזת אל התורה שנקראת ראש כמש"ה ה' קנני ראשית דרכו וכו' ואמרו ז"ל במסכת סנהדרין א"ר המנונא אין תחלת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון [והתורה נמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים רש"י ז"ל] וז"ש ואלה המשפטים ר"ל תחלת המשפטים שדנים אח האדם אשר שהיא רומזת אל התורה תשים לפניהם ר"ל נידונין עליה לפני הכל:

אשר תשים לפניהם, ולא אמר אשר תלמדם לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רמ"ו הרב שלימד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה וכו' ולא יהא התלמיד בוש מחבירו שלמד בפעם ראשונה או שנייה והוא לא למד אפי' אחר כמה פעמים שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא לא למד כלום ועל כן אמרו ז"ל לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד עכ"ל וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים ר"ל שיהיו המשפטים נישומים אצלך לפניהם ר"ל לפני מה שיהיו ענוים המלמד והלומד שע"י זה לא יהיה המלמד קפדן והלומד ביישן ויתקיים בידם הלימוד וידוע דתיבת מה רומז אל הענוה כמש"ה ונחנו מה:

ואלה המשפטים רומז אל הבינה דמינה דינין מתערין כמ"ש בזוה"ק אשר רומז אל ג' שמות אלהים א' ברבוע פשוט העולה גי' ר' וא' מלא ביודין גי' ש' והאלף רמוז אל שם אלהים מלא באלף שהבינה נותנת אל הז"א הנקרא שם מ"ה כמ"ש הרב בע"ח שער כ"ב פ"ב וז"ש ואלה המשפטים שהיא בינה שלשה שמות אלהים הנרמזים בתיבת אש"ר תשים לפני מ"ה שהוא ז"א:

אם בגפו יבא בגפו יצא וכו' לרמוז אם האדם אינו עוסק בעוה"ז כי אם בצורך גופו, בגופו יצא ר"ל גם ביצאתו מן העוה"ז יצא בגופו ערום שלא לקח בידו כלום אבל אם בעל אשה הוא שקנה מצות ומעשים טובים בעוה"ז ויצאה אשתו עמו שיוצאים והולכים עמו לעוה"ב כמ"ש רז"ל במסכת סוטה כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדימתו ומוליכתו לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכו':

וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו' איש רומז אל הקב"ה כמש"ה ה' איש מלחמה, את בתו זו הנשמה לאמה אל הגוף שמשתעבד בה בענייני צורך העוה"ז לא תצא כצאת העבדים ר"ל שיניחה יוצאה מן העוה"ז רקינית בלא תורה ומעשים טובים, אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה ר"ל אם לא העדי אותה במצות ובמעשים טובים (מלשון ואעדך עדי) והפדה ר"ל לפחות יפדה אותה מיד המשטינים ע"י התשובה ולא ימשול למכרה לעם נכרי בבגדו בה כי תמסר למשטינים ע"י החטאות כמ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ב וז"ל ודע כי הנה הרשעים אחר מיתתם נכנסים בגהינם ומקבלים שם עונשם ומתכפר להם ומשפטם י"ב חדש ויש רשעים שכתוב בהם ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע ואינם זוכים ליכנס בגיהנם אחר פטירתם למרק עונם אמנם נפשם הולכת מדחי אל דחי בגלגולים משונים עד ימרק ענשם קצת ויוכלו ליכנס בגיהנם אח"כ י"ב חדש להתכפר לגמרי ולאלו אין זמן קצוב כי יש לפעמים ילכו בגלגולים ההם עשרים שנים או מאה או אלף והכל תלוי כפי ערך העונות שעשה בתחילה בעוה"ז עכ"ל:

וכי יריבן אנשים רמז אל יצה"ט ויצה"ר שמריבין זה עם זה, זה רוצה להוליך את האדם בדרך יושר וזה רוצה להוליך את האדם בדרך עול, והכה איש את רעהו ר"ל שיתגבר האדם להכות את רעהו שהוא יצה"ר ונקרא רעהו מפני שהוא בא אליו מקודם בצאתו מרחם אמו כמ"ש ז"ל על פסוק לפתח חטאת רובץ, באבן ר"ל ע"י אותיות התורה שנקראו אבנים כמ"ש בספר יצירה, או באגרוף ע"י התשובה שבשעה שמתודים מכים על החזה, ולא ימות ר"ל שלא ימית יצרו לגמרי ויהיה פרוש מכל תענוגי העוה"ז כי פעמים צריך להתענג כמו בשבתות וימים טובים או להברות עצמו לעבודתו י"ת אלא ונפל למשכב ר"ל יעשה יצה"ר כמו חולה הנופל למשכב שאינו יכול לעשות דבר רע:

כי תצא איש ומצאה קצים ונאכל גדיש וכו' רמז למחטיא את הרבים שענשו גדול כפול ומכופל וז"ש כי תצא אש ומצאה קצים ר"ל כי תצא אש מיצה"ר באדם אחד להחטיא את אחרים ומצאה קצים אנשים רקים ופוחזים ונאכל גדיש ר"ל שיכול להם להחטיאם ונכנסו בגהינם להישרף או הקמה ר"ל שהחטיא אנשים בעלי מעשים קמים בפרץ או השדה בעלי תורה שנקראו מחצדי חקלה, שלם ישלם המעביר את הבערה ר"ל עונשו כפול ומכופל כמ"ש רז"ל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה:

על כל דבר פשע וכו' עד האלהים יבא דבר שניהם וכו' י"ל כיון דאמר על כל דבר וכו' למה חזר ואמר יבא דבר שניהם, היה לו לומר יבואו שניהם ונ"ל בס"ד לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת מציעא מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאה אמר ליה פלוג לי, אמר ליה לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה שפיר קאמר לך שנאמר ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן אמר ליה זיל אייתי סהדי דאחוה את אמר ליה אית לי סהדי ודחלי מניה דגברא אלמא הוא אמר ליה לדידיה זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא אמר ליה הכי דינא המוצא מחבירו עליו הראיה, אמר ליה הכי דיינינן לך ולכל אלמי דחברך וז"ש עד האלהים יבא דבר שניהם ר"ל דיבור של שניהם ויבחינו הדיינים בין האלם בין מי שאינו חלם דירשיעון אלהים כפי רצונם:

אם כסף תלוה את עמי, לרמוז אל מ"ש רז"ל מסכת מציעא א"ר יהודא אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותה שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשל ור"ש לקיש אמר גורם רעה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר וכו' אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח, ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מור עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מור סעדי ונכתב כתבא, שלח ליה אפי' אנא נמי שלח ליה, כל שכן מור דטריד בגרסיה ומשתלי וגורם קללה לעצמו:

את העני עמך לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל סי' רמ"ט במעלות הצדקה מעלה השלישית שיודע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי לוקח כמו גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתח העניים וכו' וז"ש אם כסף תלוה ר"ל אם אתה מלוה כסף את עמי ר"ל צריך להיות לפני עדים שהם עמי אבל את העני אם אתה נותן מתנה לעני עמך ר"ל צריך להיות בסתר שלא ידע בו אדם מעולם כי אם אתה לבדך:

ועבדתם את ה' אלהיכם, את לרבות עבודות הרבה שחרית מנחה וערבית, ועבדתם ולא אמר ועבדת לומר שתהא עבודה תמה בדיבור ובמחשבה, בדיבור שיוציא התיבות בהלכתן שלא יחסר תיבות או אותיות ובמחשבה שלפחות יבין פירוש המילות ובפרט כשמוציא שם ה' מפיו שיזהר ביותר וו"ש ועבדתם ר"ל עבוד תם בדיבור ובמחשבה את ה' אלהיכם שחרית מנחה וערבית כנגד הדיבור שהוא בפה וברך את לחמך ואת מימיך שהם נכנסים בפה, וכנגד המחשבה שהיא בפנימיות והסירותי מחלה מקרבך.

ויראו את אלהי ישראל, ידוע דאת הוא לרבות ומה בא לרבות בכאן ונ"ל בס"ד דבא לרבות עוד ראיה אחרת שעתידים הצדיקים לראות את הקב"ה בגן עדן כמ"ש רז"ל בסוף מסכת תענית אמר רבי חלבו אמר עולא א"ר אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא יושב ביניהם וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו ואומר זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו] שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו וכו':

ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ונאמר להלן השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכו' לרמוז כי עתידה ארץ ירושלים אשר היא הדום רגליו של הקב"ה להיות מרוצפת באבני ספירים כמש"ה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים:

וכעצם השמים לטהר, וכעצם השמים ר"ת גי' י"א לרמוז אל י"א ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפה בסוד י"א סימני הקטרת עד גמר בירירם יבא הגואל וז"ש וכעצם השמים לטהר ר"ל אימתי יהיה זה כל מה שאמרתי לך וכעצם השמים לטהר עד שיתברדו כל י"א ניצוצי הקדושה הרמוזים בר"ת אלו ויטהרו ויזדככו ואז יבא הגואל בב"א:

פרשת תרומה

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו' תקחו את תרומתי י"ל דלמה כפל הדברים דחזר ואמר תקחו את תרומתי ועוד למה בתחלה אמר ויקחו ואח"כ אמר תקחו ועוד למה בתחלה אמר תרומה ואח"כ תרומתי ונ"ל בס"ד דבא לרמוז על נתינת הצדקה לעניים כאלו נותנה לשכינה כביכול כמש"ה מלוה ה' חונן דל וכתב מר"ן ז"ל בהל' צדקה סי' רמ"ח הרוצה לזכות את עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ובגמרא שבת אמרו והביאה מרן ז"ל שם סי' רמ"ז כל המרחם על העניים הקב"ה מרחם עליו וז"ש דבר אל בני ישראל ויקחו לי ר"ל לשמי שילוו אותי תרומה הפרשה ר"ל שיפרישו ממנונם לצדקה מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל שיתנו בהרחבת לב כדי שתקחו גם אתם את תרומתי ברכה והצלחה שכל המרחם הקב"ה מרחם עליו:

או יאמר כי תרומה אותיות תורה מ"ם לרמוז אל התורה שניתנה בארבעים יום ואמרו ז"ל במסכת אבות פ"ו רבי אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ונותנת לו עושר וכבוד וחיקור דין ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים וז"ש ויקחו לי תרומה ר"ל שיקחו לי לשמי תורה מ"ם שילמדו לשמה מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר"ל בנדיבות לב שלא על מנת לקבל פרס כמ"ש ז"ל בריש מסכת אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ועל ידי כן תקחו את תרומתי ר"ל תרומה משלי שתזכו לדברים הרבה:

או יאמר במ"ש השמ"ש בסוף ס' נה"ש כי מקרא היא בעשיה דז"א דאצילות וקבלה ותלמוד ומשנה הם באצילות בריאה יצירה ר"ל בפרצוף החיצון דז"א הנקרא עשיה וקבלה ותלמוד משנה הם באצי' בריאה יצירה דנו"ק שהם פרצופי או"א וז"א דנו"ק דז"א דאצי עכ"ל וידוע שכל עולם כלול מי"ם א"כ הם ארבעים וכתב הרב בשער הגלגולים ירדמה י"ח כשהאדם מתעסק בעשיית המצות לבד הנה הוא זוכה אל הנפש הנקרא עשיה ולא יותר ואם ישתדל עוד האדם הזה לעסוק גם בתירה ולומד והוגה בה תמיד בתורה שבע"פ לשמה אז יזכר גם אל הרוח שהוא מן יצירה ואם ישתדל עוד האדם הזה ויעסוק בחכמה הנעלמת ובסודות התורה אז יזכה גם אל הנשמה שהיא מן הבריאה וז"ש ויקחו לי תרומה תורה מר"ל שילמדו מקרא משנה תלמוד קבלה שהם בארבעה עולמות אבי"ע שכל אחד כלולה מעשר שהם מ' מאת כל איש אשר ידבנו לבו שילמוד לשמה שלא על מנת לקבל פרס ואז תקחו את תרומתי ר"ל תרומת מי נשמה מעולם הבריאה שהיא בינה הנקראת מי כידוע, והמם נדרשת ב"פ מפני שיש במלואה ג"כ מם:

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם י"ל דלמה חזר וכפל הדברים וזאת התרומה וכו' כיון דאמר למעלה ויקחו לי תרומה וכו' היה די לומר והתרומה זהב וכסף ונחשת וכו' וי"ל דבא לומר כשיקחו התרומה מאתם יאמרו זאת התרומה לה' כדי שיחול עליה קדושה כמו שמצינו גבי עזרא הסופר כשעלה מן הגולה ולקח בידו כסף וזהב וכלים אשר הרימו המלך ושריו וישראל לתרומת בית ה' ונתן אותם לכהנים אמר להם אתם קודש לה' והכלים קודש והכסף והזהב נדבה לה' וז"ש וזאת התרומה אשר תקח מאתם ר"ל תאמרו זאת התרומה לכשתקחו מאתם כדי שיחול עליהם קדושה:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולא אמר ושכנתי בתוכו, לרמוז כי לא עיקר עשיית המקדש ועל ידי זה תשרה שכינה אלא העיקר הוא שיטיבו מעשיהם שיעסקו בתורה ובמצות והיה לבבם שלם עם ה' ותשרה שכינה בתוך כל אחד ואחד מישראל ע"י מעשיהם הטובים וז"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ר"ל אעפ"י שאני אומר לך ועשו לי מקדש העיקר הוא שיטיבו מעשיהם ואשכון בתוכם בתוך כל אחד ואחד:

או יאמר דאמר בתוכם לשון רבים לרמוז ישכון בתוך מקדשים הרבה משכן ומקדש ראשון ושני ושלישי שעתיד לשכון בתוכו בב"א:

ועשו ארון עצי שטים וכו' וצפית אותו זהב טהור וכו' ארון רומז לת"ח כי כמו הארון יש בתוכו תורה שהיא הלוחות כן הת"ח יש בקרבו תורה ובא לרמוז אל בעלי התורה שיהיו טהורים ונקיים מכל דבר רע ומתנהגים במילי דחסידותא מבית ומחוץ חוכו כברו לכבוד התורה השורה בתוכו וז"ש וצפית אותו זהב טהור ר"ל שיהיה הת"ח שהוא כארון שיש בו תורה, זהב טהור זקוק ומזוקק, מבית ומחוץ תצפנו תוכו כברו ועי"ז ועשית עליו זר זהב סביב שיזכה לכתר תורה כמ"ש רש"י ז"ל דזר זהב רומז לכתר תורה:

ועשית שניים כרבים זהב, הכרובים היה להם דמות פרצוף תינוק כמ"ש רש"י ז"ל ובא לרמוז בכאן כי צריך האדם להשגיח על בניו תמיד בכל מעשיהם אשר יעשו בבית ובחוץ מבעודם קטנים כדי שיתנהגו בדרך ישרה ומשנהגו כך מבעודם קטנים ירגילו על דרך זה עד שיזקינו כמש"ה חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה ועי"ז יהיו מגינים על אביהם ואמם ביום הדין כמ"ש ז"ל ברא מזכא אבא ונקט שנים כרבים מפני שעיקר מצות פריה ורביה הם שנים בן ובת דהלכה כבית הלל וז"ש ועשית שנים כרבים ר"ל תעשה מצות פריה ורביה שהם שני כרבים, זהב ר"ל מנוקים מכל רע כמו הזהב וכצד תעשה שיהיו זהב, מקשה תעשה אתם ר"ל להקיש עליהם תמיד ולראות מעשיהם ועי"ז יהיו משני קצות הכפרת ר"ל יהיו מסך על אביהם ואמם שיגינו עליהם, דהכפרת הוא מסך ושני קצות רומזים אל איש ואשה דכל אחד לבדו הוא פלג גופא קצה אחד:

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד, י"ל כיון דאמר למעלה ועשית שלחן וכו' היה די לומר כאן ונתת עליו לחם וכו' ונ"ל בס"ד דבא לרמוז על שולחן אחר שהוא שולחן האדם שצריך לומר עליו דברי תורה כמ"ש ז"ל במסכת אבות שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל השלחנות וכו' אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום ב"ה שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' וז"ש ונתת על השלחן לחם פנים ר"ל דברי תורה שנקראת לחם כמש"ה לכו לחמו בלחמי וכו' אז חשוב הוא כאלו אכלתם לפני וז"ש לפני תמיד ר"ל תתמיד בדבר הזה:

והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר, משכן רומז אל האדם שאם יטיב מעשיו יהיה משכן לשכינה כביכול כמ"ש המפרשים על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ובא לרמוז כאן שאם יהיה האדם משכן לשכינה כדת וכהלכה בכל עניניו ובכל עסקיו יזכה לראות בבנין בית המקדש וירושלים וז"ש והקמת את המשכן כמשפטו ר"ל שתהיה משכן לשכינה כדת וכהלכה כאשר ראוי לעשות אז אשר הראת בהר ר"ל תזכה לעלות ולראות בהר כמש"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים:

או יאמר דידוע לא חרב בית המקדש וירושלים אלא מפני שלא עסקו בחורה כמש"ה על עזבם את תורתי וכן לעת"ל עתידים ליגאל ע"י עסק התורה כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש והקמת ר"ל והקם ת שהיא רומזת אל התורה ור"ל שתקים דגל התורה שתעסקו בה תמיד אז את המשכן כמשפטו ר"ל יהיה המשכן כמשפטו מעשה ידי ה' כמש"ה מקדש אדני כוננו ידך אשר הראת בהר ר"ל כמו שהראת ע"י יחזקאל הנביא צורת בית המקדש על ההר כמש"ה זאת תורת הבית על ראש ההר וכו':

או יאמר אשר הראת בהר לרמוז שתראה ג"כ במפלת הר עשו כמש"ה ואלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה בב"א:

פרשת תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל וכו' איתא בילקוט רבי יודן בשם רבי שמואל בר נחמני אמר כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות שיש לך אי אתה מצוני אלא לישראל בלבד ואל בני ישראל תדבר אמור אל בני ישראל ואתה תצוה את בני ישראל וכו' אמר ליה מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור על מתני איש כן הדבקתי אלי בית ישראל עכ"ל:

והקשו המפרשים ז"ל איך משה רבע"ה מלאו לבו לבקש מאתו ית' שיצוה לו על אומה אחרת על קיום המצות הגמול הזה קוינו ממשה רבע"ה שנתן נפשו על ישראל ועתה רוצה לזכות לאומה אחרת, ועוד איך יעלה על הדעת שיצוה לו על קיום המצות לאומה אחרת והלא הוא ית' חזר על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא רצו כמ"ש רז"ל מסיני בא וכו' ועיין מה שתירצו:

ולע"ד נראה שמשה רבע"ה רוצה לזכות לבני אדם ובכלל רצה לזכות גם לאומות באיזה מצוה כדי לזכות בה לעוה"ב כמו שמצינו שגייר גוים הרבה כדי לזכותם כמש"ה וגם ערב רב עלה אתם וגם כאן רצה לזכות את האומות באיזה מצוה שיוכלו לזכות בה לעוה"ב ואפי' הגוים אם הולכים בדרך יושר זוכים לעוה"ב כמ"ש הרמב"ם בהלכות דעות, ואמר לו הקב"ה למשה רבע"ה איני נותן שום מצוה מתרי"ג מצות חוץ מישראל מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור וכו' והטעם מפני שנשמת ישראל היא מצד הקדושה ונפש אומות העולם היא מצד הקלי' ומבואר בדברי נהר שלום דפוס החדש דף י"א ע"א דעל ידי קיום ושמירת מצות לא תעשה גורמין זווג בכחב"ד דאו"א וע"י קיום מצות עשה גורמין זווג בו"ק דאו"א עי"ש וא"כ ישראל שנשמתם מצד הקדושה יכולין לעשות זה הזווג ע"י קיום המצות לא כן אומות העולם לפיכך לא נתן להם שום מצוה מתרי"ג מצות:

ויקחו אליך שמן זית זך וכו' י"ל דלמה צריך לומר תיבת אליך, והיה די לומר ויקחו שמן זית וכו' ונ"ל בס"ד לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת עירובין כצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פרקן, נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה, ואיתמר ישב לשמאל אהרן וכו' נכנסו זקנים ושנה להן משה פרקן, נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פרקן נמצא ביד אהרן ארבעה וביד בניו שלשה וביד זקנים שנים, וביד כל העם אחד, נסתלק משה שנה להם אהרן פרקן, נסתלק אהרן שנו להן בניו פרקן נסתלקו בניו שנו להן זקנים פרקן נמצא ביד כל אחד ואחד ארבעה, מכאן א"ר אלעזר בן עזריה חייב אדם לשנות לתלמידיו ארבעה פעמים, וק"ו ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה ארבעה, הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה וכו' והקשה הגמרא ונעיילו כולהו ונגמרו ממשה, ותירץ כדי לחלק כבוד לאהרן וכבוד לבניו, וכבוד לזקנים וחזר והקשה, וליעול אהרן וליליף ממשה, וליעיילו בניו ולילפו מאהרן, וליעיילו זקנים ולילפו מבניו, וליעיילו כל ישראל ולילפו מזקנים, ותירץ משה כיון דמפי הגבורה גמר מסתייעא מילתיה, עכ"ל הגמרא, וז"ש ואתה תצוה את בני ישראל ר"ל צווי המצות תהיה אתה מצוה את בני ישראל בעצמך דוקא, ולא על ידי שליח ויקחו אליך ר"ל קיחת התורה שנאמר בה קיחה שנאמר כי לקח טוב וכו' תהיה ג"כ על ידך וז"ש אליך, ר"ל על ידך, שעל ידי זה מסתייעא מילתא, ויהיו כמו שמן זית כתית שהוא ראוי למאור כך הם יהיו ראוים לתורה שנקראת אור וג"כ יהיו תמיד עסוקים במצות שנקראו נר שנאמר כי נר מצוה ותורה אור וז"ש להעלות נר תמיד ר"ל עסוקים במצות תמיד:

או יאמר שבא לרמוז שצריך ללמוד תורה בענוה ובשפלות ועי"ז יזכה לאמתה של תורה שיתכוין על האמת אליבא דהלכתא ונהנין ממנו תמיד חכמה עצה וחושייה שמלמד לאחרים, וז"ש ויקחו אליך ר"ל קיחת התורה תהיה לאנשים שהם כמותך ענוים, שמן זית כתית, ר"ל יהיו שפלים ומכתתים עצמם על דברי תורה כמו שמן זית, ועי"ז למאור ר"ל זכו לאמתתה של תורה שיאמרו דברים אליבא דהלכתא שהיא פאורה ולהעלות נר תמיד שמלמדים אחרים ומעלים את נשמתם למקום גבוה שהנשמה נקראת נר כמש"ה נר ה' נשמת אדם:

או יאמר לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת אבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' ואם אתה עושה כן אשריך בעוצם הזה וטוב לך לעולם הבא, וז"ש ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ר"ל אם תהיה קיחת התורה כמו שמן זית כתית למאור שמכתתים עצמם על דברי תורה אז להעלות נר תמיד בעוה"ז ובעוה"ב:

ויקחו אליך שמן זית זך כתית וכו' יש לרמוז בזה מ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה י"א, כי ת"ת שקולה כנגד כל המצות ויש בה ד' פירושים שסימנם פרד"ס פשט רמז דרש סוד וצריך לטרוח ולעסוק בכולם עד מקום שיד שכלו מגעת וכו' וז"ש ויקחו אליך רמז לתורה שבכתב שצריך לקיחת ספר והוא הפשט שמן זית רומז לרמז כי כמו שהשמן יוצא מן הזית כן הרמז יוצא מן הפשט זך זה הדרש שצריך לדרוש בפסוקים ולהוציא דין לאמתו, כתית למאור, זה סוד שצריך לכתת עצמו יותר ויותר בפרישות עד שיזכה לאור סוד התורה כמבואר בהקדמה לע"ח, להעלות נר תמיד, לרמוז אל מ"ש הרב שם כי צריך לקיים כל תרי"ג מצות במחשבה ודיבור ומעשה, כי נר רומז אל המצות כמש"ה כי נר מצוה וכו' ותמיד כמו תמים שהדלת מתחלפת במם באי"ק בכ"ר דמ"ת וז"ש להעלות נר תמיד ר"ל עשיית המצות שהיא נר תהיה תמים ר"ל שלימה במחשבה ודיבור ומעשה:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה