אור ברסלב
יגל יעקב ספר בראשית

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר בראשית

הקדמה

פרשת בראשית

בראשית נ"ל בס"ד לנעוץ סוף התורה לתחלתה ותחלתה לסופה ע"פ מ"ש רז"ל במסכת קדושין דף כ"ח ע"ב והביאו מר"ן ז"ל ביו"ד סי' רע"ו ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשר שאם ישא אשה בתחלה א"א לו לעסוק בתורה מאחר שרחיים בצוארו, ואם א"א לו בלא אשה מפני שיצרו מתגבר עליו שא אשה תחלה עכ"ל וזה שסיימה התורה בלמ"ד שרומז ללמוד התורה והתחילה בבית שרימז לאשה כמ"ש רז"ל במסכת סוטה על פסוק הכן בחוץ מלאכתך וכו' אחר ובנית ביתך זו אשה. לומר שילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה והתחילה בבית וסיימה בלמ"ד לרמוז על מי שיצרו מתגבר עליו שא"א לו בלא אשה, שישא אשה ואח"כ יעסוק בלימוד תורה:

בראשית ראשית רומז אל התורה שנקראת ראשית כמש"ה ה' קנני ראשית דרכו וכן אמרו במדרש רבא, והבית שמספרה שנים רומזת אל תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכתיבת הבית רבתי כב' ביתין שמספרם ארבעה לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים כי התורה יש בה ארבעה פי' שסימנם פרד"ס פשט רמז דרש סוד וצריך לטרוח ולעסוק בכולם עד מקום שיד שכלו מגעת ויבקש לו רב שילמדהו ואם חסר אחת מארבעתם יתגלגל על זה, וכל זה נרמזת במילת בראשית, כי ראשית רומזת אל התורה והבית רבתי רומזת אל ארבעה פי' שיש בה ותחלק תיבת בראשית לשנים תהיה רבא שית ר"ל שיבקש לו רב שילמדהו ואם תחלוק אותה חלוקה אחרת תהיה בא ראשית ר"ל שיחזור לקדמותו שחוזר לקדמותו לעוה"ז ע"י גלגול אם יחסר אחת מארבעתם:

בראשית ברא אלהים ס"ת אמ"ת לרמוז כי עיקר קיום בריאת העולם הוא על ידי האמת כמ"ש רז"ל במסכת אבות על שלשה דברים העולם עומד ואחת מהם הוא האמת:

והארץ היתה תהו ובהו, לרמוז על עניינים של עוה"ז שהם על הארץ הוויתם תהו ובהו, וחשך על פני תהום לרמוז על קצת בני אדם שאין די להם במה שעוסקים בהבלי העוה"ז לבד אלא שעושים ג"כ עבירות ומגבירים כח הקלי' לינק מן הקדושה ונעשים כמו חשך על התהום, אבל ורוח אלקים מרחפת על פני המים אלו בעלי תורה שנקראת מים כמש"ה הוי כל צמא לכו למים, ומוכיחים את העם ואומרים להם, ויאמר אלקים יהי אור ר"ל רצון הבורא ת' לעסוק בתורה ובמצות שנקראים אור כמש"ה כי נר מצוה ותורה אור. וע"י ה' ויהי אור ר"ל יהיה להם אורה לעוה"ב אם שומעים לבעלי תורה כמו שאומרים להם:

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לרמוז אל מאשרז"ל במס' ע"א לעת"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה רשעים נידונים בה וצדיקים מתרפאים בה רשעים נידונים בה דכתיב הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף לא שורש בעוה"ז. ולא ענף לעוה"ב. וצדיקים מתרפאים בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, וז"ש ויהי ערב ר"ל כמו ערב לרשעים שנידונים בה, ויהי בקר לצדיקים על שם שמתרפאים בה יום אחד ר"ל אותו יום עצמו אותה השמש עצמה:

או יאמר שבא לרמוז על כל המעשים הנעשים תחת השמש אם טוב ואם רע הכל אחד ר"ל בין אם עושה ביום ההוא טוב מצות ומעשים טובים, ובין אם עושה רע שהיום הולך לו ואח"כ כל מה שיחיה יהיו כאין שחלפו והלכו להם, וא"כ כשעושה האדם ביום ההוא מצות וממשים טובים ועוסק בתורה הרי נשתכר באותו היום ואם לאו שעסק בעניני העוה"ז לבד הרי היום ההוא הלך לאיבוד ולא הרויח בו כלום וכבר היום ההוא עבר והלך לו ובפרט אם עשה עבירה ביום ההוא, הנה היום ההוא עבר והלך לו וגם הנאת העבירה ג"כ עברה והלכה לה, ולא נשאר בידו כי אם קבלת העונש של אותה העבירה וז"ש ויהי ערב ויהי בקר יום ר"ל בין שעשה היום ערב ע"י מעשים רעים שדומים לערב שעתיד לקבל עונש עליהם, ובין ויהי בקר שעשה אותו היום בקר ע"י תורה ומעשים טובים שדומים לבקר שזוכה בשבילם לעוה"ב, אחד ר"ל אח"כ יראה כל מה שעשה אחד ולא נשאר בידו כי אם העונש או השכר והיום עבר והלך לו:

ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל כי החמשה חסדים מתפשטים מחסד הוד וכללותם ביסוד וכללות כללותם במלכות וז"ש יקוו המים ר"ל ה' מים התכללות תמשה חסדים שהמים רומז אל החסד כידוע, אל מקום אחד זה היסוד ותראה היבשה זו המלכות שנקראת יבשה מפני דלית לה מגרמא כלום ור"ל שאח"כ נראית הארותיה של המלכות שנקראת יבשה ע"י הארת החמשה חסדים שמאירים בה:

עץ פרי עושה פרי למינו וכו' עץ פרי רומז לת"ח שנקרא עץ כמ"ש בזוה"ק על פסוק לא תשחית את עצה וכו' עושה פרי למינו שע"י לימוד התורה ומחדש בה חדושים בורא שמים חדשים כמ"ש בהקדמת הזוה"ק דף ד' ע"ב רבי שמעון פתח ואשים דברי בפיך וכו' כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילא בגין דקודשא בריך הוא אצית לקליהון דאינון דמשתדלי באורייתא ובכל מילא דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיעא חדא, אשר זרעו בו על הארץ. שמזכה ג"כ לאחרים היושבים על הארץ שהיא העוה"ז ע"י תורתו והוראותיו:

ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו וכו' שלשה בחינות של צלם נזכר בפ' זו ואלו הם בצלמנו בצלמו, בצלם, ואפשר לרמוז אל שלשה צללים הנחקק בנשמת האדם והם שלשה שמות אהיה דיודין דאלפין דההין ומכח הארת אהיה דיורין נחקק בו בחינת הצלם העליון מכולם כי כן אהיה דיורין בגימטריא, צלם עם הכולל וע"ז נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו כנזכר בשער הכוו' דרוש ז' של סכות ושנים האחרים שהם בצלמו בצלמנו שיש בכל אחת אותיות צל רומזים אל שני צללים אחרים:

ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה רמז אל בירורים שנבררים מכלים ואורות דרפ"ח ניצוצין דשבעה מלכי ארץ אדום ועולים בסוד מ"ן ואח"כ יורד השפע אל כל העולם:

וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, הטעם דלא נברא רק מן העפר האחד כדי שלא יתגאה כיון שלא יש פחות מן העפר והשנית כדי שיתנהג תמיד ביראת ה' ועבודתו, דכיון שנברא מן העפר צריך לשוב אל העפר כמש"ה כי עפר אתה ואל עפר תשוב וא"כ צריך ליקח עמו מצות ומעשים טובים כדי שעל ידיהם יזכה לעוה"ב, וז"ש ויהי האדם לנפש חיה ר"ל כי ע"י זה שנברא מן העפר תהיה נפשו חיה לעת"ל כי יקח מוסר וז"ש ג"כ וייצר ה' אלקים את האדם וכו' וידוע דשם הויה הוא רחמים ושם אלהים הוא דין לרמוז דאם עבר על התורה והמצות יוצאה מדת הדין לקראתו ואומרת לו אדם עפר מן האדמה כיצד העזת פניך נגד בוראך קדוש ונורא שמו, ונוקמת ממנו ואם עשה מצות ומעשים טובים כראוי יוצאה מדת הרחמים לקראתו על שהוא עפר מן האדמה וטרח כדי לזכך עצמו כראוי, כדי לתת לו שכרו משלם, וזה ג"כ סמיכת הפסוק ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, וכו' לרמוז שאם זכה יהיה חלקו בגן עדן:

כי נחמתי כי עשיתם וסמיך ליה ונח מצא חן וכו' לרמוז בזה מחלוקת בית שמאי ובית הילל שבית שמאי אומרים נוח לו שלא נברא ובית הלל אומרים נוח לו שנברא ואח"כ נמנו וגמרו שנוח לו אם לא היה נברא ועכשיו שנברא יפשפט במעשיו וז"ש כי נחמתי כי עשיתם ונוח ר"ל נוח היה לו אם לא היה נברא, ועכשיו שנברא צריך למצא חן בעיני ה' ר"ל יפשפש במעשיו ולעשות הטוב כדי למצא חן בעיני ה' ולזכותו לעוה"ב:

ונח מצא חן בעיני ה' יש לרמוז בזה מ"ש רז"ל במסכת בבא בתרא אמר רבי אבהו שאלו את שלמה בן דוד איזה הוא בן עוה"ב אמר להם כל שנגד זקניו כבוד ופי' רש"י שם אותם שחולקים להם כבוד בעוה"ז מחמת חכמת זקנתם, ואמר שם בגמרא כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואתנגד אמר ליה אבוה מה חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, אמר ליה עולם ברור ראית. אמר ליה אנן היכי איתנן אמר ליה כי היכי דאיתנן הכא איתנן התם, ופי' רש"י ז"ל אנן בני תורה, היכא איתנן, היאך חשיבותינו, ואמר לו כי היכי דאיתנן הכא חשובים ונכבדים, הכי איתנן התם, וז"ש ונח מצא חן, נח רומז אל הכבוד שהוא נחת רוח אל האדם, חן רומז אל התורה כמש"ה כי לוית חן הם לראשך, ור"ל ונח זה הכבוד שעושים אל האדם בעוה"ז, אם מצא חן ר"ל שעושים לו זה הכבוד בשביל התורה שנקראת חן, אז גם בעיני ה' ר"ל גם לעוה"ב יהיה לו כבוד לפני ה', ואם לאו עליונים למטה ותחתונים למעלה שמכלל הן אתה שומע לאו:

או יאמר לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל כי כאשר יתבררו כל הניצוצין של מלכי אדום ויעלו לשורשם אז יבא הגואל והם היו משם ב"י כידוע ומצא חן ס"ת עם הכולל הם מספר ב"ן וז"ש ונוח ר"ל אימתי יהיה מנוחה ויבא הגואל וישובו אל המנוחה ואל הנחלה, מצא חן בעיני ה' ר"ל כאשר יתבררו הניצוצות הנרמזות בתיבות מצא חן ויהיו בעיני ה' ר"ל אל שורשם העליון בב"א:

פרשת נח

אלה תולדות נח נח י"ל דלמה כפל שמו ב' פעמים נח נח והיה די לומר אלה תולדות נח איש צדיק וכו' וי"ל במ"ש רז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכתבו המפרשים ז"ל כשם שצריך לצאת ידי חובתו מידי שמים כך צריך לצאת ידי חובתו מידי אדם, וז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל מאלה התולדות והמעשים נעשה נח נח ב' פעמים נח לפני המקום ונוח לפני הבריות, ומה הם המעשים, איש צדיק זר לפני המקום, תמים היה בדרותיו זה לפני הבריות:

או יאמר כי נח רומז אל הענוה כי כן דרך הענוים דיבורם בנחת עם הבריות ומקבלים את כל אדם בסבר פנים יפות וכפל הענין לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת אבות מאד מאד הוי שפל רוח וכו' וכתב החיד"א בס' דבש לפי מע' העין או' ח' ענו במילוי עי"ן נו"ן ו"ו גי' רמ"ח לרמוז שאם הוא ענו במילוי כלומר ענוה כתקנה במילואה הוא מובטח שיקיים כל רמ"ח מצות, וז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל תולדת הענוה אם הוא בתכלית כמ"ש התנא מאד מאד הוי שפל רוח, איש צדיק תמים וכו' שיזכה להיות צדיק תמים ע"י שיקיים רמ"ח מצות:

או יאמר במ"ש רז"ל, תלמוד עיקר שהתלמוד מביא לידי מעשה, וזה רמוז בר"ת אלה תולדות אלף תיו שרומזת אל אותיות התורה שראשם אלף וסופם תיו לומר שהתלמוד מביא לידי מעשה ועל ידי זה יהיה לו ב' מנוחות שכר התורה ושכר המצות, ז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל ע"י אלה תולדות שר"ת שלה אלף תיו שרומזת אל התורה יהיה נוח נוח ב' מנוחות שכר התורה ושכר המצות:

או יאמר שבא לרמוז אל האדם להיות צדיק ותמים מנעוריו כדי שיהא לו מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב כי אם יעשה בתחלת נעוריו עונות ואח"כ חוזר בתשובה נמצא שמצטער בעוה"ז כי צריך לתקן אשר עוות לעשות סגופים ותעניות כפי אשר חטא לכפר עליו וז"ש אלה תולדות נח נח ר"ל מאלה התולדות והמעשים יהיה לו נוח נוח ב' מנוחות אחת בעוה"ז שלא יצטטך לתעניות וסגופים כדי לכפר ואחת לעוה"ב שיזכה לחיי העוה"ב, איש צדיק תמים היה וכו' ר"ל בעודנו איש בתוקפו ובחרותו יהיה צדיק ותמים, וכמ"ש רז"ל על פסוק אשרי איש ירא את ה' וכו' בעודנו איש בבחרותו יהיה ירא את ה' וכו':

את האלהים התהלך נח. לרמוז אל מ"ש החיד"א שם כי ענו במילוי גי' רמ"ח והוא אותיות רחם שהקב"ה מרחם עליו ומצילו מכל צרה וצוקה ומהפך מדת הדין למדת הרחמים דכיוון דהוי כמקריב כל הקרבנות כמ"ש ריב"ל יתקרבו כחות העליונים ומתמתקים הדינים, וז"ש את האלהים ר"ל אפי' אם שולט מדת הדין בעולם, כידוע דאלהים הוא מדת הדין, התהלך נח יכול להלוך בעל הענוה כי ע"י הענוה שלו מתמתקת לעומתו:

ויולד נח שלשה בנים, רומז אל בעל הענוה כמ"ש, את שם שיהיה לו שם טוב כמו שמצינו שגדולי עולם נשתבחו בענוה והם אברהם משה דוד כמ"ש בפ' כסוי הדם, את חם, שזוכה לתורה שמחממת גופו של אדם כמש"ה הלא כה דברי כאש, ואת יפת שזוכה למעשים טובים כמש"ל ונאמר במעשים טובים ויהללוה בשערים מעשיה:

את האלהים התהלך נח וסמיך ליה ויולד נח שלשה בנים, לרמוז אל מ"ש הרב בשער הגלגולים הקדמה י"ח כי שהאדם מתעסק בעשיית המצות לבד הנה הוא זוכה אל הנפש הנקראת עשיה ולא יותר, ואם ישתדל עוד האדם הזה לעסוק גם בתורה ולומד ושונה בה תמיד, בתורה שבע"פ ועוסק בה תמיד לשמה, אז יזכה גם אל הרוח שהוא מן היצירה, ואם ישתדל עוד האדם הזה ויעסוק בחכמה הנעלמת ובסודות התורה אז יזכה גם אל הנשמה שהיא מן הבריאה ותאיר הנשמה ברוח שבו ותוסיף מעלה על מעלתו וחכמה על חכמתו ואז נקרא אדם שלם אשר עליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו, וז"ש את האלהים התהלך נח ר"ל אימתי הצדיק נקרא אדם שלם אשר עליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו, ע"י ויולד נח שלשה בנים, ר"ל שמוליד הצדיק ג' בחינות נר"ן שהם בני העשיה והיצירה והבריאה, והצדיק נקרא נח כמש"ה נח איש צדיק:

וימח את כל היקום וכו' אמרו במדרש רבא שלוה נתן הקב"ה לדור המבול. זרעם נכון לפניהם וכו' ישלחו כצאן עויליהם וכו' א"ר לוי בערביא צווחין לינוקה עוילה, וילדיהן ירקדון כאלין שדיא היך מה דאת אמר ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך טיבורא, בלילה היתה אומרת לבנה צא הדליק לי נר לחתוך טיבורא דילך, עובדא הוה בחדא אינתתא דילידת בלילה, אמרה לברא זיל אדליך בקוצינא דנקטע שורך, נפק ופגע ביה שידא שמרון, כך שמו א"ל זיל גלוג' ופי' רש"י אמור) לאימך דקרא תרנגולא ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחייתך וקטליתך, א"ל זיל את גלוג לאימך דלא קטעת אמא שוריי דאילמלא דקטעתיה הוינא מחייתך וקטיל יתיך, הה"ד בתיהם שלום מפחד מן המזיקין, ולא שבט עליהם מן היסורון וכשהסתיר פניו מהם הביא עליהם מי המבול הה"ד וימח את כל היקום וכו' עכ"ל נמצא שע"י שלוה שנתן הקב"ה לדור המבול גסה דעתם עליהם וחטאו והשחיתו דרכם על הארץ ותמלא הארץ חמם, והיה מה שהיה, א"כ ישמע חכם ויוסף לקח איש אשר נתן לו האלהים עושר וכבוד צריך להשפיל עצמו יותר ויותר כפי עושרו כך תהיה ענוותנותו כדי שלא תזוח דעתו עליו ח"ו ויהיה עושר צפון לבעליו לרעתו ח"ו אלא יחחזק על יצרו ויעסוק בתורה ובמצות ובמעשים טובים כפי יכולתו כי זה הוא חלקו מכל עמלו אשר נתן לו האלהים, ה' יזכינו לעשות רצונו כרצונו אכי"ר:

וירא אלהים את הארץ וכו' כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, י"ל מהו את הארץ והנה נשחתה ואם רצונו על בני, האדם שהשחיתו דרכם הא אמר אח"כ כי השחית וכו' ונראה עפ"י שאמר הרמב"ם בח' פרקים בפלוגתת החוקרים אם עדיף מי שאינו מתאוה לעבירה או עדיף מי שמחאוה וכובש תאותו, והכריע דבדברים שבין אדם למקום עדיף שמתאוה וכובש התאוה כי טבע האדם להתאות לנבלות ודברים אסורים כמו למותרים רק ה' צוה שלא לאכול, ואחז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ומן השמים גזר עלי, אבל בעבירות שבין אדם לחבירו מי שמתאוה לגזל ולרמאות וכדומה זה טבעו רע ומקולקל בעצמו כי בטבע האדם שלא יגזול ויחמוס אלו דבריו ז"ל נמצא דעבירות דבין אדם למקום כמו נבלות ודברים אסורים זה טבע האדם אבל גזל וחמס דבין אדם לחבירי הרי הוא מקלקל טבעו דהדעת נוטה שלא לגזול דמה נשתנה הוא מחבירו כדי שיגזלנו וז"ש וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, בין אדם למקום כי תתאוו תאוה לדברים אסורים כפי טבעם והשחיתו לעשות הרע בעיני ה', כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, בין אדם לחבירו גזל וחמס כי טבע האדם שלא לגזול וכו' והם קלקלו טבעם וז"ש כי השחית כל בשר את דרכו ר"ל טבעו:

ויאמרו איש אל רעהו וכו' איתא בסנהדרין דף ק"ט א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע"א ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין ופי' רש"י רוחין בלא גוף וצורה שדים יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם, לילין צורת אדם אלא שיש להם כנפים) וזו שאומרת נעלה ונעבוד ע"א כי שם בלל ה' שפת כל הארץ עכ"ל הגמרא וי"ל דמאין יצא להם דרש זה, וי"ל דכולם רמוזות בזה הפסוק הבה נבנה לנו עיר רומז לאלו שאמרו נעלה ונשב שם דרצו לעשותו כמו עיר כדי לישב שם. ומגדל וראשו בשמים רומז לאלו שאמרו נעלה ונעבוד ע"א דראש רומז לע"א כמ"ש רז"ל על פסוק ויהי דוד בא עד הראש ועל פסוק נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונעשה לנו שם רומז לאלו שאמרו נעלה ונעשה מלחמה, דהמלחמה עושה לו שם למי שנוצח וב"פ כתוב הפיצם ה' אחת רומזת לאלו שאמרו נעלה ונשב שם ואחת לאלו שאמרו נעלה ונעשה מלחמה:

ואתם פרו ורבו וכו' אתם אותיות אמת, לרמוז כי ע"י האמת יוכלו להתקיים בעולם ויפרו וירבו וכמ"ש חז"ל על ג' דברים העולם עומד על האמת וכו':

או יאמר כי אותיות אמת רומז אל אותיות התורה עם מנצפך שראשם אלף ואמצעם מם וסופם תיוובא לרמוז אל מ"ש חז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כי ע"י התורה ישראל נגאלין וז"ש ואתם פרו ורבו ר"ל אם תעסקו בתורה ותפרו ותרבובה, אז שרצו בארץ ורבו בה מדה כנגד מדה כשם שפריתם ורביתם בתורה כך תפרו בארץ ותרבו בה, והיא ארץ הידועה א"י נחלתינו ונחלת אבותינו:

פרשת לך לך

ויאמר ה' אל אברם וכו' במדר"ר רבי יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך. א"ר יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. ויתאיו המלך יפיך כי הוא אדוניך. ויתאיו המלך יפיך ליפותיך בעולם והשתחוי לו הוי ויאמר ה' אל אברם. עכ"ל וי"ל דלמה הביא פסוק זה על אברם ועוד למה הביא המשל ואח"כ סיים הפסוק השני ויתאו המלך וכו' וי"ל במ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה ט"ו טעם למה מצינו היות צדיקים גדולים בני רשעים גמורים וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שהיה בן תרח כומר גדול ועושה פסילים למכור לכל העולם ולהחטיאם. ובזה יתבאר למה הקלי' מתאוים כ"כ להחטיא את האדם עד כי גרמו להחריב ביה"מ ולגלות שכינתו י"ת בין הגוים ולהכעיס את ה' ית' אשר בראם. וסוד הענין דע כי ע"י חטאו של אדה"ר נפלו כל הנשמות לתוך עמקי הקלי' וכו' והקלי' האלו הם בעצמם הנקראים בשם דרגא דמותא אבל הקדושה היא אלהים חיים ומלך עולם. ולכן הם רודפים אחר הקדו' הנקרא חיים כדי ליזון ולהחיות ממנה ובעוד שהקדושה בתוכם הם חיים וניזונים ממנה וכשאין קדושה בתוכם הם מתים ואין להם חיות ושפע ולכן הם טורחים אחר הקדושה ומחטיאים את נשמת האדם הקדושה כי אז גורמים אל הקדושה ואל אותה הנשמה שתכנס ברשותם והם חיים וניזונים על ידה לפי שהנשמה הקדושה א"א לה להכרת ממקום הקדושה כי הבורא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אפילו נצוץ קטן של נשמה קדושה. וממקום קדושתו ית' משפיע וממשיך מזון אל אותם הנשמות שבתוך הקלי' ההם ומאותו השפע נזונים גם הקלי' וכו' והנה כפי גודל ערך הנשמה כן גודל ערך השפע הנמשך אליהם ולכן בהיות איזה נשמה יקרת הערך אינם מניחים אותה לצאת מתוכם וכל מגמתם לטנפה ולטמאה ככל הבא מידם כדי לעכבה תמיד אצלם ולפעמים שהם מתייראים אולי איזה צדיק גדול יעשה איזה מצוה גדולה ויהיה יכולת בידו להוציא אותה הנשמה מתוכם ולהמשיכה בטיפת זרעו בהזדווגו בקדושה עם אשתו, ולכן בראותם איזה רשע פגום בתכלית טורחים הרבה ומקטרגים לפני ה' ית' על הנשמה ההיא להכניסה בטיפת זרעו המזוהמת כדי שע"י תתקלקל הנשמה ההיא יותר מבתחלה ותפגם בתכלית ועי"כ תחזור לידם פגומה מאד ולא תצא עוד מתוכם והנה הקב"ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ובפרט זו הנשמה הטהורה והמעולה ואז שומע לקולם ומכניסה במקום הרע ההוא וכיון שיצאה מתחת ידם הקב"ה עוזר אותה והיא מתנערת מעפר שריפת חטאתה וטומאתה ומתכשרת במעשיה כמרגלית המתרחצת ומראה זכותה לעיני הכל ולא די שהנשמה ההיא נתקנת אלא גם אביו שהולידו זוכה ע"י בנו וחוזר בת' כמ"ש אצלינו בעניין איוב שהיה גלגול תרח אבי אברהם אשר שב בת' ע"י אברהם בנו עכ"ל וזה כוונת המדרש שאמר רבי יצחק פתח שמעי בת וכו' רצונו להקשות קושיא גדולה איך נשמתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה בן תרח זכתה לכל זה שאמר לה ה' שמעי בת וכו' והוא במש"ה ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' ואעשך לגוי גדול וכו' ותירץ ב' תירוצים הא' במשל שהביא שהיה אברהם אבינו ע"ה מחזר על בורא העולם כדי לעובדו ולעשות רצונו ועי"ז זכה דהבא ליטהר מייסעין אותו כמ"ש רז"ל פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. והב' בפסוק שהביא ויתאיו המלך יפיך ליפותיך בעולם. ור"ל כמ"ש הרב ז"ל כי הנשמה הטהורה הקב"ה עוזר אותה ומתכשרת במעשיה כמרגלית המתרחצת ומראה זכותה לעיני כל:

ויאמר ה' אל אברם. אברם רומז אל הישמה כמ"ש ביוה"ק במדרש הנעלם וז"ש ויאמר ה' אל אברם היא הנשמה אב רם חלק אלוה ממעל, לך לך מארצך התרחק לך מעניני הארץ החומרי שלך שהם הקנאה והתאוה וכבוד. שמוצאים את האדם מן העולם וממולדתך ממעשה הילדות שנם השחוק וקלות ראש והליצנות והתענוגים שמביאים את האדם לידי עבירה. ומבית אביך זה יצה"ר שהוא נולד עמו כמש"ה לפתח חטאת רובץ וכיון שנולד עמו הוו"ל כאחד מבית אביו שרגיל עמו וא"כ צריך להתרחק ממנו בתכלית שלא יבא להחטיאו. אל הארץ אשר אראך ר"ל אלא כל מגמתך תהיה אל ארץ החיים גן עדן אלהים כיצד תזכה לה והאיך תוכל ליכנס בתוכה. ואם אתה עושה כן אז תזכה בעוה"ז ובעוה"ב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך בעוה"ז והיה ברכה לעוה"ב שמקבל רוב טובה כמש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו':

ואעשך לגוי גדול פי' רש"י זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. וי"ל דמה תלוי עניין זה בביאת הארץ שאמר לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך ואח"כ ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אהלי אברהם וכו' וי"ל במ"ש רז"ל פ' בתרא דכתובות לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה גוים ואל ידור בחו"ל ואפי' בעיר שרובה ישראל שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. וז"ש לך לך וכו' אל הארן אשר אראך ואעשך לגוי גדול וכו' ר"ל שתלך לא"י ואח"כ ואעשך לגוי גדול וכו זה שאומרים אלהי אברהם וכו' כי ע"י ישיבת א"י אהיה לך לאלוה וממילא אומרים אלהי אברהם וכו':

ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. לרמוז למאן דבעי למהוי חסידא לעסוק בתורה ובמצות כפי הצורך וזהו אברם אב רם אב בתורה ורם במצות להוי כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ר"ל להיות כבד מאד בקניין הכסף והזהב שלא לרדוף אחריו אלא וילך למסעיו ר"ל הולך בכל עניניו. מנגב ועד בית אל ר"ל נגד בית אל היאך יזכה להיות מבית אל אלו הצדיקים היושבים בגן עדן ונהנים מזיו השכינה, עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה ממקום שחוצבה נשמתו מקודם שבא לעולם. והטעם שצריך להיות כבד מאד בקניין הכסף והזהב כי טבע האדם מי שיש לו מנה רוצה מאתים וכשיבא לקבוע עתים לתורה אומר לו יצה"ר בזה הזמן אתה משתכר כו"כ למה תעזבנו וכן כשיבא לעשות איזה מצוה בממונו כגון צדקה או להחזיק ביד ת"ח או עניין אחר אומר לו למה תפסיד כ"כ גם בממון הזה גם בריוח היוצא ממנו אבל אם היה כבד גם בקניין הכסף והזהב גם אלו הדברים לא ימנע מלעשותם כי בלאו הכי אין הכסף נחשב אצלו לכלום וע'"ז יהיה אברם אב בתורה כי לא יחוש על הזמן ויקבע עתים לתורה ורם במצות כי לא יחוש על ממונו:

והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו, י"ל דלמה זכר כאן ב"פ ברית ועוד למר בברית השני אמר לעולם, והיה די לומר והקימות את בריתי אתו לזרעו אחריו ואני יודע שהוא לעולם, וי"ל דבא לרמוז לו דעתיד לכרות ברית ב"פ עם ישראל אחד בגאולה א' בצאתם ממצרים ואחד בגאולה אחרונה בב"א שעתיד לכרות עמנו ברית חדשה כמ"ש הנביא ירמיה ע"ה הנה ימים באים נאם ה' וכרת את בית ישראל וכו' ברית חדשה לא נכרית אשר כרתי וכו' להוציאם מארץ מצרים וז"ש והקימות את בריתי אתו לרמוז אל הברית אשר כרת בצאתם מארץ מצרים, לברית עולם לזרעו אחריו לרמוז אל הברית אשר יכרות עמנו לעתיד שהוא לעולם ולעולמי עולמים בב"א:

פרשת וירא

וירא אליו ה' וכו' ובסמיכות הפ' אמר וכל אנשי ביתו וכו' נמולו אתו, לרמוז כי כל המזכה את הרבים זוכה לראות פני שכינה כי זכות הרבים תלוי בו כמ"ש רז"ל וז"ש וכל אנשי ביתו וכו' נמלו אתו, וירא אליו ה' ר"ל ע"י שמל את בני ביתו ומקנת כספו שזיכה את הרבים למילה נראה אליו ה' בעת ההיא כי זכות הרבים תלוי בו ובזה יש לפרש דבר המדר"ד ורש"י שכתבו למה נראה אליו באלני ממרא מפני שנתן לו עצה על המילה וכי מה הרויח בזה ממרא שנראה ה' אל אברהם בחלקו כי תמיד היה נראה ה' אל אברהם פעם בזה המקום ופעם בזה המקום והיה אלנו ממרא כאחד מהם אבל עפ"י האמור ניחא שראיה זו היתה לאברהם על אשר זכה וזיכה את הרבים וזאת העצה היתה ע"י ממרא לפיכך נראה ה' לאברהם באלני ממרא להראות כי גם לו יש זכות כ' ע"י ידו היתה זאת:

והנה בעניין מזכה את הרבים ש כמה מינים כמ"ש פלא יועץ או' מ' האחד הוא ללמד את העם דעת ויראת ה', ואיזהו דרך ישרה, ולדרוש ברבים דברי מוסר וחוקי האלהים ותורותיו תמיד כי אולי באיזה יום מימים ש עשו דבריו פירות אם לא למאה לעשרה, או שיכתוב ספר קיצורי דינים ודברי מוסר והנהגות ישרות שהרי הוא כדורש לפני אלפי רבבות אולי באיזו דור מהדורות עשו דבריו פרות, וזה מצות כל אדם לא לחכמים לבד ניתנו כי איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, וכן בכלל מזכה את הרבים לומר ברכות בקול רם כדי שיענו אמן ובפרט ברכות העולים לס"ת שי"א שאם לא השמיע קולו כדי שיענו הקהל אמן הוי ברכותיו לבטלה וכו' ולפי גודל במצוה יגדל שכר המוכה ות"ת כנגד כולם אם יכול ללמוד לאחרים ואמרו רז"ל במס מציעה כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב ביש בה של מעלה וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפי' הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר ואם תוציא יתר מזלזל כי תהיה.

והוא יושב פתח האהל כחם היום, לרמז אל מ"ש רז"ל אברהם אע"ה יושב על פתחה של גיהנם וכל שהוא מהול מצילו וז"ש והוא שב פתח האהל כחם היום ר"ל פתחה של גיהנם שהיא חמה כחם היום אותו היום שנאמר בו כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל ידים וכל עושה רשעה וכו' ולהט אותם היום הבא וכו' וגם האהל כחם היום ס"ת מל מ' ר"ל מל מציל כל הנימול מצילו שהמם ר"ת של מציל:

או יאמר שבא לרמוז למי שהוא עוסק בתורה תמיד ואינו נמנע לא מפני הקור ולא מפני החום ולא משאר דברים הטורדים את האדם שזוכה ורואה פני השכינה בגן עדן העליון עם הצדיקים כמ"ש רז"ל לע"ל צדיקים יושבים ומעטרותיהם בראשיהם וניהנים מזיו השכינה וז"ש וירא אליו ה' באלני ממרא ר"ל למי נראה אליו ה' באלני ממרא שהוא גן עדן העליון [שממרא לשון התרממות] והוא ישב פתח האהל כחם היום ר"ל מי שהוא יושב בפתח האהל שהוא בית המדרש [שמצינו בית המדרש נקרא אהל כמש"ה ויהושע וכו' לא ימיש מתוך האהל] כחם היום ר"ל אפי' היום חם כמו שיצא חמה מנרתקה שחם ר"ת חמה מנרתקה, שאינו נמנע מחמת שום דבר הטורד את בני האדם, ובזה יש לפרש מאמר רז"ל במס' מציעה וז"ל כחם היום מאיכחם היום א"ר חמא בר חנינא אותו היום יום ג' של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם הוציא הקב"ה חמה מנרתקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים וכו' עכ"ל הגמרא וי"ל דמאין יצא להם מן כחם היום שיצא חמה מנרתקה דאימא כחם היום הוא כשהתחיל השמש להיות באמצע הרקיע שע"י זה מתחמם האויר אבל על פי האמור ניחא שיצא להם מר"ת דחם ולא הצריכו לבאר כי סמכו על המעין שאמרו במ"א נוטריקון מה"ת מנין וכו':

יקח נא מעט מים אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ורחצו רגליכם אין רחיצה אלא תשובה שנאמר רחצו הזכו הסיר רוע מעלליכם וכו' ולמה אמר רגליכם לרמוז כשם שהרגלים מוליכות את אדם בעוה"ז כך התשובה מולכת את האדם לעולם הבא והשענו תחת העץ אין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' ור"ל כשהאדם לוקח בתחלה אפי' מעט מים שהוא ד"ת שיכניסם בלבו אז תהיה לו לעזרה שיחזור בתשובה וז"ש ורחצו רגליכם ואח"כ משחזר בתשובה מוכרח הוא לעסוק בתורה ובמצות ומשעסק בתורה ובמצות אז יהיה לו סמך מן התורה שנותנת לו חיים ושלום שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' וז"ש והשענו תחת העץ:

ואל הבקר רץ אברהם וכו' להראותך כמה חביבה המצות לפני אברהם אע"ה שהיה זקן בן תשעה ותשעים שנה והיה חולה שיום שלישי למילתו היה ואפ"ה משום מצות הכנסת אורחים רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב וכו' שלשה פרים כמ"ש רש"י כדי להאכילם לשונות בחלב נמצא שהיה מכבד המצות בגופו ובממונו ישמע חכם ויוסף לקח זה שהיה נביא וזקן ועשיר כך שאר כל אדם על אחת כמה וכמה שיהיה זריז ומכבד המצות בגופו ובממונו:

כי ברן אברכך והרבה ארבה וכו' י"ל דלמה כפל הענין ברך אברכך והרבה ארבה עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש כי כפל העניין מורה על הקיום והתמדות הדבר ההוא וזה רומז על העתיד כי בזה"ז לא יש התמדות כי אם יחיה האיש מאה ויהיה מופלג בעשרות לא יועיל כלום כי אפשר שיעני כמו שמצינו הרבה עשירים ירדו מנכסיהם או אפי' אם לא ירדו כבר הלכו להם כי לא לעולם יחיו ונמצא שהלך העושר והחיים ההוא כי לא יש זכרון ביום המות אבל לעתיד נאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכו' ועמי את טובי ישבעו נאם ה' נמצא שהעושר והחיים קיים לעולם ולעולמי עולמים וז"ש כי ברך אברכך ר"ל תמיד תקבל ברכות ברכה על ברכה והרבה הרבה את זרעך וכו' ר"ל תמיד תרבו שתהיו ככוכבי השמים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים:

וירש זרעך את שער איביו, שער אותיות עשר לרמוז אל עשר ניצוצות הקדושה שבתוך הקלי' ואת לרבות אור המקיף, שיש עשר ניצוצות פנימים וא' אור מקיף בסוד י"א סימני הקטרת, שכולם יתבררו ע"י ישראל:

או יאמר שמצינו שבפ' לך לך אמר הקב"ה לאברהם אע"ה שיתן לזרעו עשר אמות כמש"ה את הקני ואת הקנזי וכו' וביציאת מצרים שכבשו את הארן לא נתן להם כ"א שבעה כמ"ש בפ' ואתחנן שבעה גוים רבים וכו' וא"כ הג' אומות אימתי נקח אותם אלא לעתיד כשיבא משיח צדקינו ויהיה גאולה שלמה אז נקח אותם ותהיה ירושה שלמה והטעם כי כל זמן שלא נתבררו כל העשר נצוצות הקדושה שבתוך הקלי' יש להם עוד אחיזה ולא נוכל לכלות אותם לגמרי אבל לעת"ל כשיתבררו כל ניצונות הקדושה שבתוך הקלי' כמ"ש הרב ז"ל אז נוכל לבער ג"כ כל שארית עשר עממין וז"ש וירש זרעך את שער איביו שער אותיות עשר ואת לרבות עשר אחרים לומר שזה תלוי בזה כשיירש זרעך את שער אויביו שהם תשלום של עשר ניצוצות קדושה שבתוך הקליפה שהם אויבי האדם [ואע"ג שיש ג"כ אור מקיף הוא בכללם כיון שהוא מקיף לכולם] אז יירש ג"כ תשלום עשר אחרים שהם עשר עממים:

או יאמר כי תיבת את רומזת אל התורה שכ"ב אותיות התורה ראשם אלף וסופם תיו, ואמרו ז"ל על ידי עסק התורה ישראל נגאלין כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש וירש זרעך את שער אויביו ר"ל כשירש זרעך את שהוא רומז אל התורה ור"ל שיעסקו תמיד בתורה אז יירש ג"כ שער איביו (ותיבת וירש חוזרת לכאן ולכאן). שיבא המשיח והיתה לה' המלוכה בב"א:

פרשת חיי שרה

ויהיו חיי שרה, ויהיו למפרע ג"כ ויהיו לרמוז אל מ"ש המפרשים, דאם אדם עושה מצוה ומעשים טובים ביום ההוא שעבר אינו חשוב עבר דהא נשתכר בו מה שעשה מעשים טובים והוא בא לעולם בשביל כך ועשה מה שראוי לעשות אבל א"ל עשה בו שום מצוה הרי היום ההוא הלך לאיבוד דמה הרויח בו אם בשביל החיים הרי הלך לו אבל אם עשה בו מצוה ומעשים טובים אעפ"י שהלך היום ועבר המצות שעשה הם קיימים ועומדים לפניו בכל עת תמיד וז"ש ויהיו חיי שרה שהיא למפרע ג"כ ויהיו לומר בשביל שהיתה צדקת אפי' למפרע ר"ל שכבר עברו הימים ג"כ חשובים חיי שרה והוא בשביל המעשים טובים ההם שעשתה באותם הימים ועפ"י זה יש לפרש מש"ה יראת ה' תוסיף ימים ושנות רעשים תקצורנה והוא כי ע"י יראת ה' שעושה מעשים טובים תוסיף ימים שנראים הימים רבים ע"י שלא הלכו הימים לאיבוד אלא עשה בהם כראוי והרי תמיד הם לפניו ושמח בהם ונהנה מהם בכל עת שזוכר אבל ושנות רשעים שעשו בהם מעשים רעים תקצורנה דכולם הלכו לאיבוד ולא היה בהם שום תועלת.

ויהיו חיי שרה ואח"כ אמר שני חיי שרה י"ל מהו כפל הדברים ועוד למה אמר שני חיי שרה והיה די לומר חיי שרה וי"ל מפני שהצדיק יש לו שלשה מיני חיים אחת בעוה"ז ואחת בעולם הנשמות שהצדיקים אפי' במיתתם נקראים חיים כמ"ש רז"ל על פסוק ובניהו בן יהודע בן איש חי ואחת לעתיד' לא כן הרשעים דאפי' בחייהם נקראים מתים כמ"ש רז"ל ובעולם הנשמות או הם בגיהנם או בגלגול כפי חטאם ונשאר להם חיים שהם לעת"ל בתחיית המתים אם יכלו לתקן אבל הצדיקים יש להם כל הג' מיני חיים כמש"ל וז"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה וכו' זה על חיי העוה"ז שני חיי שרה אחת על עולם הנשמות ואחת על לעת"ל ושני מלשון שתים.

מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. שרה רומז אל הגוף כמ"ש בזוה"ק במדרש הנעלם וז"ש מאה שנה ועשרים וכו' לרמוז אל הגוף בין אם יחיה הרבה או מעט אח"כ יהיה הכל אחד אבל העיקר הוא ותמת שרה שהיא רומזת אל הגוף בקרית ארבע רמז אל התורה שיש בה ארבעה פני פרד"ס ור"ל צריך שיהיה לו תורה היא חברון היא חביר שלו וכמ"ש רז"ל בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים:

שני חיי שרה ר"ת חשש לרמוז שצריך האדם לחשוש כל ימי חייו מעצת יצה"ר שמא יבא להחטיאו שלא יחשוב האדם בלבו אני כבר כפפתי את יצה"ר ולא יבא עוד להחטיאני או שלא יאמר כבר אני זקנתי ושבתי ויצה"ר שלי הוא כפוף מאליו לזה רמז בשני חיי שרה ר"ת חשש לומר בכל שנות ימי חיי האדם אפי' הוא צדיק צריך ליזהר ולחוש ממנו כי לא לחנם נקרא מלך זקן וכסיל אלא מפני שפעמים מכשיל אפי' מלך כמו שמצינו בשאול המלך ע"ה שאמר עליו הכתוב בן שנה שאול במלכו ואמרו רז"ל כמו בן שנה לחטא ואפי' הכי הכשילו היצה"ר בדבר עמלק וכן פעמים מכשיל אפי' זקן כמו שמצינו ביוחנן כהן גדול ששמש שמונים שנה בבית המקדש ואח"כ הכשילו בדברי מינות כי שבע תועבות בלבו ונבל תחבולות יקנה כי מביא לאדם הרבה מחשבות כדי להחטיאו ופעמים אפי' בדבר מצוה מכניס תחבולה להחטיא את האדם כגון לעשותה כדי להתכבד או בדבר אחר ואין צריך להאריך כי הדבר ידוע רק צריך האדם ליתן דעתו בכל דבר ודבר שעושה שלא יהיה בו איזה דבר מעצת היצר שאינו לכבוד הבורא ית' אלא כל מעשיו יהיו לשם שמים ועל ידי זה נוחל עולמות שנים העוה"ז והעוה"ב:

ואברהם זקן בא בימים ר"ת גי' טוב והוא רומז אל התורה כמש"ה כי לקח טוב נתתי וכו' ור"ל אעפ"י שהיה זקן בן מאה וארבעים שנה לא בטל מן התורה והמצות כלום וז"ש וה' ברך את אברהם בכל שלא חסר כלום בעת זקנותו לא מן העושר ולא מן הכבוד ולא מן התורה וזהו בכל ר"ת ברכה כבוד לימוד והברכה היא רומו אל הממון כמ"ש רז"ל על פסוק יברכך ה' וישמרך יברכך בממון:

או יאמר זקן בא בימים ר"ת י"א לרמוז שאפי' בזקנותו בירר מי"א ניצוצות קדושה מן הקלי' בסוד י"א סימני הקטרת והם משם בן כידוע וז"ש וה' ברך את אברהם בכל בכל גי' ב"ן ר"ל שנתן לו כ"ח ויכולת לברר משם בן העולה בכל וברכו ג"כ בכל מדה כנגד מדה הוא בירר משם ב"ן שעולה מספרו בכל וברכו בכל:

ההשב אשיב את בנך וכו' כפל הענין ההשב אשיב לרמוז על ב"פ שיצאו ישראל מארץ לחו"ל אחד בחרבן בית ראשון ואחד בחרבן בית שני ואמר בלשון השבה ההשב אשיב ולא אמר ההולך אוליך את בנך לרמוז שיש להם השבה ג"כ ב"פ אחד בבית שני שחזרו ובנו בית המקדש ואחד לעתיד בב"א:

או אמר שבא לרמוז כי ע"י התשובה תהיה הגאולה כמש"ה ושבת עד ה' אלהיך וכו' ושב ה' את שבותך וכו' וז"ש ההשב אשיב ר"ל ההשב אם יש תשובה אשיב.

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו וכו י"ל דלמה הזכיר כאן אחותנו והיה די לומר ויאמרו לה את היי לאלפי רבבה וכו' וי"ל כמ"ש הרב בשער הקל"י פ"א כי העכו"ם לא יש להם כ"א נפש מצר הנוק' של הקלי' אבל ישראל יש להם נר"ן מצד הקדושה וכתב בשער הגלגולים הקדמה י"ז כי כללות כל הנשמות הם ס' רבוא ולא יותר והנה התורה היא שרש נשמות ישראל כי ממנה חוצבו ובה נשרשו ולכן יש בתורה ס' רבוא פי' וכולם כפי הפשט וס' רבוא בדרש וס' רבוא בסוד ונמצא כי מכל פי' מן הס' רבוא פירושי' ממנו נתהווה נשמה אחת של ישראל ולעת"ל כל אחד ואחד מישראל ישיג לדעת כל התורה כפי אותו הפי' המכוון עם שרש נשמתו אשר ע"י הפירוש ההוא נברא ונתהוה עכ"ל וז"ש אחותנו את היי לאלפי רבבה ר"ל אעפ"י שאת אחותנו שהם מצד הקלי' היי לאלפי רבבה ר"ל מצד נשמות הקדושה שיש בהם לימוד רבבות פירושים ואלפי לשון לימוד הוא כמו מאלפינו מבמהות ארץ:

את היי לאלפי רבבה וכו' לרמוז אל מ"ש רז"ל ע"י לימוד התורה ישראל נגאלין שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש את היי לאלפי רבבה ר"ל אם תהיו עוסקים בתורה שיש בה רבבות פי' (ואלפי' לשון לימוד כמש"ל) יירש זרעך את שער שנאיו שיבא הגואל ויגאל אותם וירשו את שנאיהם כמש"ה וירשו בית יעקב את מורשיהם בב"א:

פרשת תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ידוע דאברהם רומז אל החסד ויצחק רומז אל הגבורה ואמרו חז"ל דאם האדם רובו זכיות ומיעוט עונות מביא לו הקב"ה איזה פורענות בעוה"ז כדי לכפר עונותיו וילך נקי לעוה"ב ואם רובו עונות ומיעוט זכיות מביא לו הקב"ה טובה בעוה"ז כדי זכיותיו שעשה וישאר עליו העונות להנקם ממנו בעוה"ב וכתבו המפרשים דאם אדם רואה איזה פורענות לא יצר לו כי שמא לכפר מיעוט עונותיו באו כדי לישאר נקי לעוה"ב וכן אם רואה טובה צריך לחוש כי שמא בעבור מיעוט מצות שעשה פורעין לו שכרו בעוה"ז ח"ו וישאר כלו חייב לעוה"ב וז"ש ואלה תולדות יצחק ר"ל תולדות הזמן שהוא מצחק באדם יש יצחק בן אברהם ר"ל אפי' רואה פרענות שהיא גבורה הוא בן אברהם חסד שעושה עמו ה' חסד למרק עונותיו בעוה"ז לישאר נקי לעוה"ב. ויש אברהם הוליד את יצחק ר"ל אפי' רואה טובה שהיא חסד יצא ממנה הולדה של גבורה כי שמא זה שכר של מיעוט זכיות שעשה פורעין לו בעוה"ז וישאר כלו חייב לעוה"ב:

או יאמר שהאדם בעוה"ז נקרא יצחק מי שהשעה מצחקת לו ויש לו עושר וכבוד וידוע דצדיק ורשע לא קאמר וא"כ יכול לעשות בעושר ההוא תענוגים של עוה"ז ויכול לעשות בו סגולה לעוה"ב כגון צדקות וכיוצא שהם גמילות חסדים, ומי שדעתו רחבה שמסתכל לבסוף ודאי שאינו עושה בממונו כ"א סגולה נעוה"ב כי זה הוא העיקר וז"ש ואלה תולדות יצחק ר"ל עיקר תולדות של האדם בעוה"ז שנקרא יצחק אברהם ר"ל שיהיה נאחז במדת החסד שרומז לאברהם ור"ל שישתדל תמיד לעשות חסד עם הבריות וע"י זה אברהם הוליד את יצחק ר"ל החסד שעשה נעשה כאלו הוא הולידו כאלו הוא אביו כי כמו שהאב מגדל את הבן כך החסדים שאדם עושה הם מגדלים אותו בעוה"ז ובעוה"ב וכמ"ש התנא אלו דברים שאדם אוכל מפרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים וכו':

או אמר כי יצחק רומז על הגאלה שנאמר בה אז ימלא שחוק פינו וכו' וגם יצחק אותיות קץ חי וגם ס"ת יצחק בן אברהם גימטריא קץ וידוע דחרבן בית שני היה בשביל שנאת חנם וא"כ תיקון לזה צריך לעשות אהבה וע"י זה יתקרב זמן הגאלה ועיקר האהבה היא ע"י שעושים גמילות חסדים זה עם זה שודאי מורה זה על האהבה שאם לא היה אוהבו לא היה עושה עמו חסד כידוע וז"ש ואלה תולדות יצחק ר"ל תולדות הקץ בן אברהם בן אב הרם ר"ל מאתו ית' אברהם הוליד את יצחק ר"ל אברהם שהוא רומז אל החסד הוליד את יצחק את הקץ ור"ל ע"י החסד שעושין זה עם זה הוא מוליד את הקץ:

בקחתו את רבקה בת בתואל וכו' אחות לבן וכו' י"ל כיון דאמר בת בתיאל איני יודע שהיא אחות לבן, והנה רש"י פי' כאן להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם, אבל עדיין יש להקשות דאין דרך האשה להתלמד מאחיה דהוא בשוק והיא כל כבודה בת מלך פנימה וא"כ חזרה קושיא לדוכתא למה הזכיר כאן אחות לבן, ונראה לע"ד בס"ד כמ"ש רז"ל במסכת בבא בתרא רוב בנים דומים לאחי האם, וכאן הוא מספר תולדות יצחק בן אברהם עשו ויעקב וכדי שלא יבא האדם להקשות ביצד יצחק בן אברהם יצא ממנו עשו לכך הזכיר שהיא אחות לבן הארמי א"כ אין תימה שיצא ממנה עשו דרוב בנים דומים לאחי האם:

ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה, איש שדה ר"ת אש לרמוז כי הוא מוכן לאש כמש"ה והיה בית יעקב יעקב אש וכו' ובית עשו לקש ודלקו בהם וכו' ויעקב איש תם ס"ת בשם לרמוז כי הוא מוכן לגן עדן כי שם הוא עיקר הבשמים כמ"ש רז"ל במסכת בבא מציעא על רבא בר אבוה דאשכחיה לאליהו ואמר ליה דחיקה לי מילתא דבריה ועייליה לגן עדן אמר ליה פשוט גלימך ספי שקיל מהני טרפי (פי' לקוט וקח מהני עלין) ספא שקיל כי הוה נפיק שמע דקאמרי מאן דאכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שרנהו, אפ"ה אייתיה לגלימיה סחט גלימה ריחה (פי' נסחט ריח מן העלין לתוך הטלית וקלטה טלית את הריח) זבניה בתריסר אלפי דנריה ופלגינהו לחתניותיה:

או יאמר לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת עירובין א"ר אלעזר מאי דכתיב לחייו כערוגת הבשם אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה אי נמי כבשם הזה שהכל מתבשמים בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו וז"ש ויעקב איש תם שס"ת בשם לרמוז שע"י שהיה כבשם הזה שהכל מתבשמים בו נסתייע וה"ה יושב אהלים שנתקיים תלמודו בידו:

או יאמר במ"ש הרב במב"ש שער ב' ח"ב פ"ט כי יש ש"כ ניצוצין כמניין ז"פ אדם שהם הז' מלכים ושרשם היא ה' דבינה דמשם יצאו הרי ש"ך והם גימטריא נער וכתב הרב שם פ"ו שלא יגמרו להתברר כל הבחינות עד שיבא המשיח בב"א וידוע דהשבירה היתה בכל הפרטים כמ"ש הרב והביאה הרש"ש בהקדמת נה"ש וז"ש ויגדלו הנערים ר"ל כשיתבררו כל הניצוצים שבכל העולמות שהם גי' נער ויגדלו ויעלו לשורשם אז ויהי עשו שהוא איש ציד שצד את ישראל בימי הגלות איש שדה ר"ת אש לרמוז שהוא היה למאכלת אש כמש"ל ויעקב איש תם שהם ישראל יושב אהלים לבטח איש תחת גפנו ותחת תאונתו:

ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' ידוע דכל ברכות שברך יצחק את יעקב תתקיים בנו לעתיד דבעוה"ז לא מצאנו מנוחה הא גלות מצרים הא חורבן בית המקדש בית א' וב' והא גלות הזה המר והארוך שעדיין לא יצאנו ממנו ונתקיים בנו לא שלמתי ולא שקטתי וכו' אבל כולם הם לעת"ל וכן הם רומזים דנותן לך האלהים מטל השמים רומז לתחיית המתים כמ"ש ז"ל שעתיד הקב"ה להוריד להם טל ולהחיותם כמש"ה יחיו מתיך נבלתי יקומון כי טל אורות טליך וכו' ורוב דגן רומז על מ"ש רז"ל במסכת כתובות עתידה חיטה שתהיה כשתי כליות של שור הגדול ותירוש כמ"ש שם על פסוק ודם ענב תשתה חמר לא כעוה"ז עוה"ב. העוה"ז יש בו צער לבצור ולדרוך. העוה"ב מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספיק הימנו כפיטס גדול ועציה מסיקין תחת התבשיל ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי ן שנאמר ודם ענב תשתה חמר אל תקרה חמר אלא חומר יעבדוך עמים כמש"ה והיו בני נכר אכריכם וכורמיכם וישתחוו לך לאמים וכו' כמש"ה והיו מלכים אומנך וכו' ארץ ישתחו לך וכו' בב"א:

ויתן לך את ברכת אברהם ר"ל דלמה אמר את והיה די לומר ויתן לך ברכת אברהם ועוד דמילת את היא לרבות כידוע וי"ל דבא לרמוז לו כאן שעתיד הקב"ה להגלות עליו ולברכו ולהגדיל שמו כמו אברהם שהגדיל שמו דקרא אותו אברהם וברכו כן הוא יגדיל שמו לקראות אותו ישראל ויברכו כמ"ש פ' וישלח וז"ש את שהוא לרבות:

לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם י"ל דלמה אמר מילת מגוריך ועוד למה חזר ואמר אשר נתן אלהים לאברהם כיון שאמר למעלה ויתן לך את ברכת אברהם היה די לומר לרשתך את הארץ וי"ל דבא לרמוז לו שעתידין בניו לרשת את א"י שתי פעמים אחת ביציאת מצרים ואאת לעת"ל כשיבא המשיח בב"א וז"ש לרשתך את ארך מגריך רמז על יציאת מצרים שהירושה ההיא היו בה כמו גרים שחזרו האומות ולקחוה מהם אשר נתן אלהים לאברהם רמז על ירושה שעתידין לירש אותה בימי המשיח ולפי כשאמר הקב"ה לאברהם בפ' לך לך ונתתי לך ולזרעך אחריך וכו' אמר לאחזת עולם לכך אמר כאן אחר נתן אלהים לאברהם לומר שתהא נתונה לך אחוזת עולם כמו שנתנה לאברהם אע"ה לאחזת עולם בב"א:

פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע, ולא אמר וילך יעקב, נראה כי יעקב רומז אל האדם שיש בו יצה"ר שהוא עוקבא ומרמה, ובאר שבע רומז אל יצה"ר ע"ש שחופר גומות להפיל בהם בני אדם וע"ש שבעה שמות שיש לו כמ"ש רז"ל במס' סוכה צ"ה, ז' שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע וכו', משה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם, דוד קראו טמא שנאמר לב טהור וכו, מכלל דאיכא טמא, שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך וכו' וה' ישלם לך אל תקרא ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעיה קראו מכשול שנאמר ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול וכו' יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם וארז"ל שהוא שטן הוא יצה"ר יורד ומשטין עולה ומקטרג וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל כיצא האדם מרשתות יצה"ר שהוא באר שבע אז וילך חרנר ר"ל נסתלק חרון אף שאין לו ליצה"ר במה לקטרג עליו:

או יאמר במ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה י"ח כשהאדם מתעסק בעשיית המצות לבד הנה הוא זוכה אל הנפש הנקרא עשיה לבד ולא יותר ואם ישתדל עוד לעסוק גם בתורה שבע"פ אז יזכה גם לרוח שהוא מן היצירה ואם ישתדל עוד האדם הזה ויעסוק בחכמה הנעלמת ובסודות התורה אז יזכה גם אל הנשמה שהיא מן הבריאה ואז נקרא אדם שלם ואם יתקן עצמו יותר אז יהיו כל השלשה מן היצירה ואם יתקן עצמו יותר יהיו כל השלשה מן הבריאה ואם יתקן עצמו ביותר יהיו לו כל השלשה מן האצילות, וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע יעקב לשון בקיעה ע"ש יציאת האורות כמו בקיעה שהם הנר"ן כמ"ש אז יבקע כשחר אורך באר שבע רומז אל המלכות שהיא עשיה ור"ל בתחילה יוצא יעקב שהם אורות הנר"ן מבאר שבע שהיא העשיה ואח"כ וילך חרנה אותיות הרנ"ח ר"ל שיעלה ממדרגה למדרגה כי אפשר שיקח שלשתן מן היצירה שהיא רוח או מן הבריאה שהיא נשמה או מן האצילות שהיא חיה:

ויפגע במקום וילן שם וכו' רומז אל האדם שהוא בא לעוה"ז כדי ליקח מצות ומעשים טובים כי זה הוא עיקר ביאתו ואח"כ חוזר למקומו וכמ"ש המפרשים ז"ל שביאת האדם לעוה"ז דומה לסוחר שהולך למדינה אחרת כדי לקנות סחורה מה שאין מצוי במדינתו ולוקח בזול ומוכר ביוקר כדי להשתכר וודאי ופשוט הוא כמה שיש יכולת בידו לקנות הוא קונה כיון שכל הליכתו לשם הוא בשביל כך ליקח ולהשתכר, כן האדם הוא בא לעוה"ז כדי לעשות מצות ומעשים טובים ואח"כ הולך לקבל שכרם בעוה"ב כי באותו העולם לא יש בו עשיית מצות כמ"ש ז"ל במתים חפשי חפשי מן המצות, וא"כ צריך האדם ליתן דעתו והשגחתו תמיד בעוה"ז לעשות מצות ומעשים טובים בכל מה שתמצא ידו לעשות וכמ"ש שלמה הע"ה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון וכו' אשר אתה הולך שמה, וז"ש ויפגע במקום ר"ל בעוה"ז וילן שם כי בא השמש ר"ל עד שיבא שמשו וא"כ כיון שאינו בא לעוה"ז אלא פניעה בעלמה כמו אורח עד שיבא השמש אז ויקח מאבני המקום ר"ל מצות ומעשים טובים המכונים לאבנים טובות כמ"ש דוד הע"ה הנחמדים מזהב ומפז רב וישם מראשותיו כי זה הוא העיקר כמ"ש רז"ל בשעת פטירתו של אדם אין מלוים אותו לא כסף ולא זהב וכו' אלא תורה ומע"ט:

ויחלום והנה סלם מצב ארצה וכו' לרמוז על מ"ש הרב בס' מבו"ש ש"ב ח"ב פ"ו וש"ב ח"ג פ"ח ופ"ט והביאה הרש"ש בהקדמת רחובת הנהר דפוס ירושת"ו דף ב' ע"ג דתיקון כל העולמות תלוי ביד ישראל הנקראים בנים לזו"ן דאצילות וע"י התפילות של ישראל מתבררים מברורי המלכים דזו"ן מבחי' העולמות ומבחינות הנשמות שיעור קצוב בכל תפלה ותפלה ומעלים אותם למ"ן וכפי גודל כונתם וזכותם ומעשיהם וזכות הזמן שבו נאמרה התפלה ההיא כך גודל תיקונם להעלות ניצוצות רבים דמ"ן אם בכמות אם באכות ובכל יום מעלים ניצוצות חדשות מחדש ואין יום דומה לחבירו ואין בריה דומה לחברתה ואין צדיק דומה לחבירו וזהו גודל חיוב מצות התפילות והמצות וכל אחד מתקן ומעלה כפי בחינה הראויה אליו ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה ולכן הכל צריכין זה לזה ולא יוכל שום אחד מישראל לעשות מה שיעשה חבירו וכפי גודל הבירור שמתברר ועולה ניתוסף כח למעלה ויורד שפע מלמעלה ע"י זווג העליונים להשפיע בתחתונים עכ"ל הרש"ש וז"ש והנה סלם אותיות צלם שהסמ"ך מתחלפת בצדי באותיות זסשר"ץ והצלם הוא של האדם כמש"ה אך בצלם יתהלך איש. מצב ארצה על הארץ החומריי הזה. אך וראשו מגיע השמימה שעושה פעולות בעולמות העליונים (ואמר וראשו מפני שהברורים היא ע"י הכונה שהיא המחשבה שבראש) והנה מלאכי אלהים שהם ניצוצות הקדושה עולים בסוד מ"ן ויורדים בסוד השפע. בו ר"ל על ידו:

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' לרמוז אל מ"ש החיד"א בס' דבש לפי מ"ע רעין או' ה' שמי שיש לו ענוה באמת אין שולט בו עין הרע כי כן ענוה גי' עין ואחד יותר כי היא העולר עלי עין וז"ש והיה זרעך כעפר הארץ ר"ל שיהיו ענוים שהכל דשים בם כמו עפר הארץ אז ופרצת ימה וכו' והוא כמ"ש רז"ל תתקצ"ט מתים בעין הרע וא' במיתת עצמו וא"כ כיון שאינו שולט בם עין הרע אז הם פרים ורבים:

והיה זרעך כעפר הארץ. זה שאמר והיה לשון שמחה כידוע לרמוז כי ע"י הענוה יהיה לו שמחה כי הגאוה מביאה את האדם לידי עצבון כי תמיד הוא דואג זה דבר לי כך וזה נגע בכבודי וזה לא עשה לי כראוי. אבל העניו כל מה שעושים לו אין נחשב אצלו כלום כדי שידאג לכן תמיד הוא שמח וז"ש והיה זרעך כעפר הארץ שהיא לשון שמחה לומר שהשמחה באה לזרעך ע"י עפר הארץ שרומז לענוה כמש"ל:

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים הא דלא אמר בקיצור ושבתי בשלום והיה לי לאלהים לרמוז על מ"ש רז"ל כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה וז"ש ושבתי בשלום אל בית אבי ר"ל שהם יושבים בא"י אז והיה ה' לי לאלהים:

ותקרא שמו יששכר הא דכתב שין יתירה לרמוז אל מ"ש רז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמת שנאמר להנחיל אוהבי יש וידוע דבני יששכר היו עוסקים בתורה כמש"ה ובני יששכר יודעי בינה לעתים לפיכך רמז זה בשם יששכר יש שכר לומר שש"י עולמות עתיד לנחול ע"י עסק התורה:

או יאמר כי יששכר אותיות שיש רך שיש על שם פקודי ה' ישרים משמחי לב ורך מפני שצריך הת"ח שיהיה רך כמ"ש רז"ל אין הקפדן למד ולא הכעסן מלמד ולפי שהיה יששכר עוסק בתורה לפיכך רמז זה בשמו כמש"ל:

וילך וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו וכו' יש לרמוז בזה מ"ש הרב ז"ל בעץ חיים שער ג' פ"ב ובמבו"ש שער ב' ח"ג פ"ח וז"ל והנה כל מה שאנחנו מבררים תמיד בתפילתנו מיום בריאת האדם עד ימות המשיח הכל מאלו הבחינות של המלכים הנתונים תוך הקלי' ויש בחינות המתבררים בכל יום גם עתה הנוגעים אל האצי' ויש לכל עולם מבי"ע ויש לנשמות וכן כיוצא בכל הפרטים ובהשתלם כל החיות והטובה והקדושה לצאת מתוכם וישארו סיגים גמורים אז כתיב בלע המות לנצח וכו' וכמש"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שהוא גוף זה המעורב טו"ר עכ"ל וידוע שכל הברורים הנ"ל הם מבחי' שם ב"ן וז"ש וילך וישב לבן למקומו ר"ל כשיתברר וישב כל בחינתו ב"ן למקומו מקום הראוי לו אז ויעקב הלך לדרכו לשוב לארצו ולנחלתו ויפגעו בו מלאכי אלהים ב' מלכים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף בב"א:

או יאמר ויעקב הלך לדרכו לרמוז אם ישראל הולכים בדרך הראוי להם כאשר צוה ה' לעסוק בתורה ובמצות תמיד ולהיות עם קדוש לה' כאשר צוה אותם ה', אז ויפגעו בו מלאכי אלהים ב' מלאכים כמש"ה הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני וכו' ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא. אמר ה' צבאות בב"א:

פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו, ובסמיכות הפ' אמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים, לרמוז אל האדם כי כיון שעוה"ז היא אינה קבע אלא חנייה בעלמא כמו האורח שחונה במקום ההוא ואח"כ נוסע א"כ צריך להזמין איזה דבר שילך לפניו להאיר לו ולעזור אותו והם תורה ומעשים טובים שמקדימים ומוליכים את האדם לעוה"ב כמ"ש רז"ל במסכת סוטה אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדימתו ומוליכתו לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך וז"ש ויקרא שם המקום ההוא מחנים וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ל כיון שנקרא שם המקום ההוא עוה"ז מחנים כמו חנייה שאינו קבע, וישלח יעקב מלאכים לפניו תורה ומעשים טובים שהם מקדימים ומוליכים את האדם לעוה"ב כדי להאיר לו:

וישלח יעקב מלאכים ר"ת יום והוא רומז אל החסד כמש"ה חסד אל כל היום ומלאכים רומזים אל מצות ומעשים טובים שהם מקדימים ומוליכים את האדם לעוה"ב כמש"ל וז"ש וישלח יעקב מלאכים ר"ל אם שולח מלאכים שהם מצות ומעשים טובים יהיה יום לפניו שהוא החסד. חסד יסובננו:

עם לבן גרתי פי' רש"י ותרי"ג מצות קיימתי י"ל דמה אכפת ליה לעשו אם קיים מצות אם לא קיים, ועוד למה אמר לו בלשון יחיד ויהי לי שור וחמור וכו' ועוד מהו אמרו לו למצא חן בעיניך אדרבא ירע לו אם יתעשר יעקב דהוא שונא אותו, וי"ל ע"פ מה שפי' רש"י על פסוק כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים וכו' דלמה הזכיר לו ראית המלאך כדי שיתיירא ממנו ויאמר ראה מלאכים וניצול איני יכול לו מעתה כאן נמי בא לרמוז לו שלא יכול לו כי כיון שקים תרי"ג מצות הוה שמר מצוה ואמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע ואמרו רז"ל למה נמשלו ישראל ליונה מה יונה אינה ניצלת אלא בכנפיה אף ישראל אינם ניצלים אלא במצות, ואמר ויהי לי שור וחמור וכו' לשון יחיד לרמוז שיש בו ענוה ואמרו במסכת סוטה אמר רב יהושע בן לוי בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מקריב מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר זבחי אלקים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וז"ש ואשלחה להגיד לאדני ר"ל קיום המצות והענוה כדי למצא חן בעיניך כי תתיירא להלחם כי ע"י קיום המצות לא יאנה לי דבר רע וע"י הענוה תהיה חפלתי מקובלת לפני ה' ולא תוכל לי:

וישבו המלאכים אל יעקב לאמר וכו' מוכיחים את העם נקראים מלאכים כמו שמצינו גבי פנחס כשהוכיח את ישראל נקרא מלאך כמש"ה ויעל מלאך ה' אל ישראל מן הבוכים וכו' ועשו רומז אל יצה"ר וידוע דיצה"ר פעמים בא אל האדם במרמה שע"י שהוא עושה מצוה מניחו לעשות עבירה כיון שהאדם בעל צדקות או מצות אחרות ובא אדם אחר ודבר עמו דברים אשר אינם לפי כבודו יבא יצה"ר בלבו ויאמר לו כיצד דבר זה דברים אשר לא כהוגן ואם תשתוק לו יעשה פעם אחרת אלא אדרבא תתקוטט עמו וכך וכך תעשה לו בשביל כבוד המצות שאתה עושה שלא יהיה בם זלזול וזו מצוה אתה עושה, והאמת הוא שקר שע"י הקטטה יתרבה הכעס ותתרבה השנאה וכו' ופעמים בא אל האדם בפרהסיא שיודע האדם זו היא עבירה ומסיתו יצה"ר ועושה אותה כגון שקר ומרמה ולשון הרע וכיוצא וז"ש וישבו המלאכים אל יעקב לאמר ר"ל מושיבים המוכיחים שנקראו מלאכה אל יעקב לאמר באנו להודיע אל אחיך אל עשו ר"ל פעמים שעשו נעשה אחיך שעושה עצמו כאלו הוא אחיו ומבקש טובתו אבל שקר הוא כי שבע תועבות בלבו, וגם הולך לקראתך ר"ל פעמים שהוא בא בגלוי לקראתך כדי להחטיאך כמש"ל וארבע מאות איש עמו נוגדא דיליה וא"כ כיצד יעשה ויירא יעקב מאד ויצר לו, וירא יעקב מאד מפני מרמות יצה"ר כשבא להחטיא את האדם בדבר מצוה שעושה ויצר לו כשבא להחטיא את האדם מדעתו ומרצונו ור"ל צריך תמיד ליזהר ולעיין בכל דבר ודבר שעושה שמא יכניס עצמו יצה"ר בדבר ההוא ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר:

ויחץ את העם אשר אתו לרמוז אל מ"ש רז"ל על פסוק בבקר זרע את זרעך וכו' היו לו תלמידים בבחרותו יהיה לו תלמידים בזקניתו, ואת הצאן ואת הבקר וכו' ר"ל היוצא מן הצאן ומן הבקר כי את הוא לרבות כידוע ור"ל מצות ומעשים טובים שעושה מן הממון שלו, לשני מחנות ר"ל שיעסוק בתורה ובמצות בבחרותו ובזקנותו. ולמה כל כך ויאמר אם יבא עשו שהוא יצה"ר אל המחנה האחת והכהו שלא היו ראוים התלמידים או המצות והמעשים טובים שעשה היו עם אנשים שאינם מהוגנים או שאינם לשמה והיה המחנה הנשאר לפליטה שיהיה לו זכית בזה:

ויאמר יעקב אלהי אבי וכו' קטנתי מכל החסדים וכו' הצילני נא וכו' י"ל דלמה הניח פסוק זה קטנתי מכל החסדים וכו' אחר פסוק ויאמר יעקב וכו' ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך וכו' ומן הראוי היה לו לומר ויאמר יעקב וכו' ה' האמר אלי וכו' הצילני נא וכו' כדי להשלים בקשתו ואח"כ יאמר קטנתי וכו' ונלע"ד בס"ד הא דהניח פסוק זה קטנתי וכו' אחר שוב לארצך וכו' להודיע ענותנותו של יעקב אע"ה דמן הראוי היה שלא היה לו להתפחד שימעטו זכיותיו ע"י הטובות שעשה לו ה' ית' כיון שהבטיחו ה' צריך לקיים הבטחתו וא"כ למה לו להתפחד שימעטו זכיותיו אלא הצדיקים אינם מאמינים בעצמם שראוים הם להעשות להם נס בלא נכוי זכיות דידוע דאם הוא צדיק גמור ועושים לו נס אינו מתפחד שמא מנכין לו מזכיותיו כמו שמצינו בבתי של רבי חנינא בן דוסא כשהטילה חומץ במקום שמן בנר של שבת וא"ל מי שאמר לשמן להדליק יאמר לחומץ וידליק והיתה דולקת והולכת עד מוצאי שבת ולא חש שמא מנכין לו מזכיותיו אלא אם אינו צדיק בתכלית זהו מנכין לו מזכיותיו ויעקב אע"ה סבר דהא דהבטיחו ה' וצריך לקיים הבטחתו זה אם יהיה צדיק בתכלית אבל אינו מאמין בעצמו שהוא כן ולפיכך נתפחד שמא מנכין לו מזכיותיו וז"ש קטנתי מכל החסדים וכו' תיכף ומיד אחר שאמר אלהי אבי אברהם וכו' שוב לארצך וכו' לומר אע"ג שהבטחתני ואמרת לי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך וא"כ צריך שתצילני מיד עשו כדי שאשוב לבית אבי לשלום אפ"ה קטנתי מכל החסדים וכו' לא כן אם היה מניח פסוק זה קטנתי לבסוף אחר שאומר הצילני נא מיד אחי וכו' הייתי אומר זה שאמר קטנתי על שאר הטובות שעשה עמו ה' לא על הבטחות, וא"כ צריך האדם ליקח מוסר ומה יעקב אבינו ע"ה שהיה בחיר שבאבות והבטיחו ה' להשיבו אל בית אביו נתפחד דילמה נתמעטו זכיותיו קל וחומר בן בנו של קו"ל לשאר בני אדם שתמיד עושה ה' עמם טובות שצריך להתפחד שמא זה מזכיותיהם וא"כ צריך שיתרבו תמיד בתורה ובמצות:

כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש כי אנשים רומזת אל עשו לבדו שנקרא ב"פ איש שנאמר איש יודע ציד איש שדה ור"ל שנצחתו ב"פ אחד כשהיה איש ציד שהלך להביא ציד בשביל הברכה והאחד כשהיה איש שדה שנאמר ויבא עשו מן השדה והוא עיף ולקחת ממנו הבכרה:

וישתחו ארצה שבע פעמים וכו' וירץ עשו לקראתו וכו' י"ל דלמה השתחוה יעקב ועשו שהיה שונא ליעקב והביא עמו ארבע מאות איש כדי להלחם עם יעקב כיצד אהב את יעקב, וי"ל במ"ש הרב ז"ל בדרוש עלינו לשבח כשאנחנו כורעים בכריעה ואומרים ואנחנו משתחווים לפני וכו' אז יורד אור המקיף אל כל העולמות ועי"כ מתבטלים החיצונים ואינם יכולים להתאחז וידוע דעשו כל כוחו הוא מן הקלי'. וכיון דהשתחוה יעקב נתכון והוריד אור המקיף לכל העולמות ועי"כ נחבטלו אחיזת הקלי' ותש כחו של עשו ולא היה יכול לעשות שום דבר ומפני כך אהב את יעקב באותה שעה:

וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה לרמוז שלעתיד יתבטל עשו כמו רוח סערה ושעירה לשון שערה ויעקב נסע סכתה אל סוכת דוד כמש"ה ביום ההוא אקים את סוכת דוד וכו וימלך המשיח בב"א:

ויעקב נסע סכתה וכו' ג"פ סכות כתיב בפסוק זה והב' הראשונים הם חסרים והג' מלא וזה לרמוז על ג"פ שנבנה בית המקדש בית ראשון ושני ושלישי בב"א:

וז"ש ויעקב נסע סכתה זה בית ראשון ויבן לו בית זכר בנין בית לפי שהוא תחלת הבנין וכתב סכתה חסר ו' לפי שלא היה לו קיום ולמקנהו עשה סכת זה בית שני ונכתב ג"כ חסר לפי שלא היה לו קיום על כן קרא שם המקום סכות זה בית שלישי ונכתב מלא לפי שהוא קיים לעלם ולעולמי עולמים בב"א:

פרשת וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, קשה כיון דאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו איני יודע שהיא ארץ כנען, הא אמר למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא וכו' אשר גר שם וכו' ועוד למה אמר בארץ בארץ ב"פ וי"ל במ"ש רז"ל בפ"ב דכתובות לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפי' בעיר שרובה גוים ואל ידור בחוצה לארץ ואפי' בעיר שרובה ישראל וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו שהיא ארץ ישראל אפי' בארץ כנען שהארץ של כנען שהם גוים ויושבים בה:

וישב יעקב כארץ מגורי אביו י"ל דלמה לא אמר בארץ משכנות אביו ואמר מגורי שהוא לשון מגור ופחד ועוד למה אמר אביו סתם ולא אמר יצחק כמ"ש למעלה ויבא יעקב אל יצחק אביו וכו' אשר גר שם אברהם ויצחק וי"ל דבא לרמוז אל האדם שכל ישיבתו בארץ שהיא עולם הזה לשום מגורי אביו שבשמים לנגד עיניו ולעסוק ג"כ בתורה שהיא רמוזה בר"ת של בארץ כנען שהם כ"ב כנגד כ"ב אותיות התורה שהתלמוד מביא לידי מעשה כמ"ש רז"ל:

או יאמר זה שאמר מגורי לשון גרות ור"ל שתמיד יראה האדם עצמו בעוה"ז כאלו הוא גר וע"י זה יזכה בתורה ובמצות ויזכה לישב בארץ כנען לעתיד שהיא ארץ ישראל והטעם דאם יראה אדם עצמו כאלו הוא תושב בארץ החומרי הזה אז הוא היה רודף אחרי הממון והתענוגים תמיד ולא היה מפסיד ממון לעשות מצוה או לעסוק בתורה אבל אם רואה תמיד בעצמו כאלו הוא גר אז ודאי אינו רודף אחר הממון לעשות לו הון רב אלא כפי הצורך וכל מה שיש יכולת בידו לעשות מצות וצדקות הוא עושה וכן כל מה שיש יכולת בידו לעסוק בתורה הוא עוסק כיון שיש לו דעת מבין שעניני עוה"ז הוא הבל והעיקר כל מה שעושה כדי לזכות בו לעוה"ב וז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו ר"ל אם רואה עצמו שישיבתו בארץ כאלו הוא גר כאבותיו בארץ כנען ר"ל יזכה לישב בארץ כנען לעת"ל:

אלה תולדות יעקב יוסף, הקושיא ידועה דהלא תולדות יעקב הם י"ב שבטים ולמה אמר יוסף לבד ואם רצונו לספר מעשה יוסף למה אמר תולדות יעקב. ועיין פירוש רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש מפני שלמעלה אמר ישובי עשו ואלופיהם וא"כ יבא המקשה להקשות דעשו שלא לקח הברכות כ"כ נתישבו בניו יעקב שלקח הברכות על אחת כמה וכמה צריך שיתישבו הוא ובניו ואנחנו רואים בהיפך שנתקיים לא שלותי ולא שקטתי וכו' על כן אמר אלה תולדות יעקב יוסף לרמוז כי עיקר ישוב תולדות יעקב ע"י יוסף והוא לעתיד כשישרוף יוסף את עשו וישאר יעקב לבדו בנחת ושלוה כמש"ה והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וכו':

או יאמר שבא לרמוז כי עיקר תולדות האדם בעוה"ז יוסף שיוסיף בתורה ובמצות מיום אל יום ועולה ממדרגה למדרגה כי א"א לו לעלות בפעם אחת למדרגה עליונה להיות חסיד וקדוש אלא מעט מעט הולך ומוסיף עד שילמוד מפי סופרים ומפי ספרים וכפי לימודו ביותר כך יהיה ענין מעשיו וחסידותו ביותר כי אם הוא כלי ריק לא ידע לעבוד את ה' כראוי כמ"ש רז"ל אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולכך כינה התולדות בשם יוסף לומר שצריך להיות הולך ומוסיף בחסידות ובמצות ומעשים והוא ע"י הלמוד:

גם אותיות יוסף גי' קנו לרמוז כי עיקר תולדות האדם צריך לקנות התורה והמצות במעות ר"ל להפסיד בשבילם מעות כגון שהוא בעל מלאכה או יש לו משא ומתן ומפסיד בעת שהוא לומד או עושה מצוה ולא יחוש כי זה עיקר הקניין ולא יש חשוב וגדול ממנו כמש"ה לא יערכנה זהב וזכוכית וכו' ולא יאמר אמתין עד שיהיה לי פנאי ואח"כ אלמוד או אעשה מצוה כמ"ש רז"ל ואל תאמר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה:

יוסף בן שבע עשרה, יוסף רומז אל היסוד כמ"ש המק' שבע עשרה גי' טוב לרמוז כי היסוד בחי' טוב והוא אם תחשוב מלמעלה למטה מכתר עד היסוד הוא ט' ואם תחשוב מלמטה למעלה מן המלכות יהיה היסוד ב' ואם תחשוב מן החסד עד היסוד יהיה היסוד ו' (והוא שכמסתלקין המוחין יהיה הז"א בן ו"ק) וז"ס הפסוק אמרו צדיק כי טוב כי צדיק רומז אל ה סוד והוא בחינת טוב כמ"ש:

והנה קמה אלמתי וכו' לרמוז על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, והנה תסבינה אלמתיכם וכו' שבאים כל ישראל מעריהם להשתחות ולזבח שם לה':

המלך תמלוך כפל הענין אחת לרמוז עליו שעתיד למלוך עם מלך מצרים ואחת על משיח בן יוסף שעתיד למלוך עם משיח בן דוד בב"א:

ויכירה ויאמר כתנת בני וכו' כתב רש"י ז"ל בשם תנחומא ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להק"ב עמהם עכ"ל ויש מקשים כיון שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה א"כ כיצד אח"כ הם בעצמם גלו לאביהם כי יוסף חי כמש"ה ויגידו לו לאמר וכו' וא"ת שעשו התרה אח"כ א"כ למה לא עשו אותה מקודם כשבאו לנחם אביהם ולא קבל כדי שיגידו לו אשר הוא חי, וי"ל כי בודאי אח"כ כשהגידו לו עשו התרה וזה שלא עשו אותה מקודם כשראו אביהם היה מצטער מפני שהיו יודעים שהישמאלים האלו אינם צריכים עבדים לשמשם ומוכרח הוא שחוזרים למוכרו כדי להשתכר וכמ"ש רש"י ז"ל כידוע שנמכר מכירות הרבה וא"כ אינם יודעים היכן הוא וכיון שכן מה תועלת יש בעשיית התרה ע"כ לא עשו אבל אח"כ שהיה מלך במצרים וידוע היכן הוא אז עשו התרה והגידו לו:

ויקומו כל בניו וכל בנתיו וכו' וימאן להתנחם ויאמר כי ארד וכו' י"ל למה אמר ויקומו שהוא לשון קימה ועוד למה אמר כל הוול"ל ויבואו בניו ובנותיו לנחמו ועוד כיון דאמר וימאן להתנחם למה חזר ואמר ויאמר כי ארד אל בני דמשמע שהוא נתינת טעם מה טעם הוא זה וי"ל דהנחמה היא שבאי כל בניו ובנותיו הם ובניהם מקטנם ועד גדולם ועמדו לפניו ואמרו לו כ"כ יש לו בנים א"כ למה כ"כ מצטער על יוסף והשיב להם כי ארד אל בני אבל שאלה ר"ל סי' הוא מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאינו רואה גיהנם כמ"ש רש"י ז"ל אבל עכשיו אני מתיירא שמא ארד לגיהנם וז"ש ויקומו כל בניו וכל בנתיו ר"ל קמו כולם מקטנם ועד גדולם לנחמו כלומר כיון שיש לו כ"כ בנים א"צ להצטער וימאן להתנחם והטעם ויאמר כי ארד אל בני וכו מפני הסי' שיש בידי וכו':

ויהי ער בכור יהודה רע וכו' אע"ג דאין דרך המקרא לגנות כמו שמצינו בפ' נח שאמר ומן הבהמה אשר לא טהורה היא ולא אמר ומן הבהמה הטמאה, וא"כ למה אמר בכאן ויהי ער רע, אלא כאן בא להודיע עונש של הוצאת שכבת ז"ל שהוא חמור מאד שהרי ער ואונן היו בני שמנה שנים ולא היו בני עונשים על שאר עבירות ואפ"ה נענשו בהוצאת שכבת ז"ל א"כ על אחת כמה וכמה צריכים ליזהר הגדולים שהם בני עונשים על כל העבירות ועוד שהוא פוגם ביסוד ואמרו בזוה"ק שאין לו תקנה אם לא בתשובה גדולה:

ויקרא שמו פרץ ואחר יצא אחיו וכו' ויקרא שמו זרח לרמוז שתחילה בא אל האדם יצה"ר כמ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו והוא פורץ את האדם בעונות ואח"כ בא יצה"ט שהוא זרח שע"י תהיה זריחה אל אדם לע"ל כמ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכו':

ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי י"ל אע"ג דאנו יודעים שהוא בבית המצרי דמי הוציאו בא לרמוז אל מ"ש בזוה"ק קודשא ב"ה נטיר לון לצדיקיא ובגינהון נטיר לרשיעיא דהא רשיעיא מתברכין בגינהון צדיקיא וז"ש ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי ר"ל שהיה מצליח אע"ג שהוא בבית אדני המצרי וההצלחה הולכת אל אדניו:

ובגפן שלשה שריגים רומז אל ישראל שנקראו גפן שלשה שריגים שיש להם שלשה מיני יו"ט שבת וכפור ויו"ט שזה למעלה מזה שבת זדונו בסקילה כפור בכרת ויו"ט בלאו והיא כפורחת עלתה נצה שע"י כך עוסקים בתורה כמ"ש ז"ל לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בתורה הבשילו אשכלותיה ענבים שע"י עסק התורה נגאלין כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם:

או יאמר שלשה שריגים רומז שיש להם תורה נביאים וכתובים והיא כפורחת עלתה נצה תורה שבע"פ הבשילו אשכלותיה ענבים חכמת הקבלה.

או יאמר שלשה שריגים שיש להם בחינת נר"ן והיא כפורחת עלתה נצה אם זכו ביותר לוקחים בחינת חיה הבשילו אשכלותיה ענבים אם זכו ביותר לוקחים בחינת יחידה:

או יאמר שהגפן רומז אל התפילה כי כמו שהגפן יש בו מאכל ומשתה כן ע"י התפילה יש בחינת מאכל ומשתה בסוד אכלו רעים שתו ושכרו דודים שלשה שריגים הם מתחילת התפילה עד העמידה שהם בי"ע והיא כפרחת עלתה נצה תפילת העמידה שהיא באצי' הבשילו אשכלותיה ענבים תפילה שאחר העמידה שהוא הורדת השפע:

או יאמר שהגפן רומז אל המלכות שלשה שריגים שמלבשת לנר"י דז"א והיא כפורחת עלתה נצה ע"י התפילה שעולר מעולם הבריאה הבשילו אשכלותיה ענבים ע"י קבלת השפע:

או יאמר שהגפן רומז אל ישראל כמש"ל שלשה שריגים שלשה גאולות מפרעה ומהמן ולעת"ל והוא כפרחת עלתה נצה נסים ונפלאות שנעשה להם ביציאת מצרים הבשילו אשכלותיה ענבים נסים ונפלאות שעתיד הקב"ה לעשות עמנו בגאלה האחרונה כמש"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאת:

או יאמר שלשה שריגים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו שעתיד לבא עמהם והוא כפרחת עלתה נצה תחיית המתים כמש"ה ויציצו מעיר כעשב הארץ הבשילו אשכלותיה ענבים בניין ביה"מ:

פרשת מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים וכו' ובסמיכות הפ' אמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו לרמוז דהבוטח באדם לא דיו שאין עושין רצונו אלא דנענש ג"כ שהרי יוסף הצדיק אע"פ שפתר החלום לשר המשקים בטוב ואמר לו זכרתני והזכרתי. לא זכרו ושכחו כמש"ה ולא זכר שר וכו' ולא די בזה אלא שנשתהא שתי שנים בבית האסורים על שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אל פרעה וכו' כמ"ש רש"י ז"ל וע"פ זה יש לפרש הפסוקים שאמר דוד הע"ה טוב לחסות בה' מבטוח באדם טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים דהלשון כפול ועוד למה בתחלה אמר אדם ואח"כ אמר נדיבים אבל ע"פ האמור. ניחה דבתחלה אמר טוב לחסות בה' מבטוח באדם מפני שהאדם מבטיח ואינו עושה שעשוי להנחם כמש"ה ובן אדם ויתנחם ועוד דיש בו שכחה דאפשר דישכח כמו שר המשקים וחזר ואמר טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים ר"ל אפי' אם אדם זה נדיב ואינו מתנחם וגם לא יש שכחה שעושה תכף אפ"ה טוב לחסות בה' מפני שהבוטח באדם הוא נענש. כמ"ש שמצינו גבי יוסף מפני שאמר לשר המשקים והזכרתני נשתהה שני שנים בבית האסורים על כן צריך האדם ליזהר לשום כל בטחונו בה' בכל עת וזמן ועי"כ יהיה נעזר כמש"ה והבוטח בה' חסד יסובבנו:

ויהי מקץ שנתים ימים י"ל דלמה אמר ימים דנראה שהוא שפת יתר דהא די לומר שנתים ואני יודע שהם שתי שנים וי"ל דימים גי' מאה ובא לרמוז אפי' אם יחיה איש מאה אח"כ בסוף ימיו רואה אותם כאלו הם חלום דכבר עברו והלכו להם ובטלו ולא נשתכר מכל חיי העוה"ז רק מה שעשה מצות ומעשים טובים וז"ש ויהי מקץ ר"ל סוף ימיו של אדם שנתים ימים ר"ל רואה אותם כמו שתי שנים ואפי' אם הם ימים שגי' מאה שחיה שנים הרבה. ופרעה חולם ר"ל הטעם מפני שבטלו ונעשו כמו חלים (ופרעה מלשון פרעהו אל תעבר בו) והנה עומד על היאר. ר"ל אין לו עמידה כי אם על התורה ועל המצות שנקראו אור כמש"ה כי נר מצוה ותורה אור:

או יאמר כי ימים הם ב"פ מי מי והוא רומז אל הבינה שנקראת מי וגם יש בה חמשים שערי בינה שהם גי' מי וכתב הרב ז"ל בשער הכו' דרושי הלילה דרוש ד' כי ג"ע העליון הוא ביסוד דבינה וז"ש ויהי מקץ שנתים. שנתים הם אותיות שני תם ר"ל סוף שנות תם ע"י שהולך בתמימות בעבודת השם. ימים ר"ל יזכה לבחינת ימים והוא לג"ע העליון שהוא בבינה שיש בה ימים נקראת מי וגם יש בה חמשים שער בינה. ופרעה חולם ר"ל אפי' אם רואה פורענות בעוה"ז הם כמו חלום כיון שאח"ך והנה עומד על היאור אור של ג"ע:

או יאמר במ"ש מרן ומור"ם ז"ל בסי' רמ"ו מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם אלא בדברי חכמה ות"ת כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה וז"ש ויהי מקץ שנתים ימים ר"ל אם יעשה מרצת זמן השינה (ושנתים לשון שינה) ימים שיהא ניעור ועוסק בהם בתורה, ופרעה חולם ר"ל כשיעבור הזמן ויבטל כמו חלום (ופרעה מלשון פרעהו כמש"ל) והנה עומד על היאר ר"ל נמצא שנשתבר וזכה לכתרה של תורה שנקראת אור כמש"ה כי נר מצוה ותורה אור:

ופרעה חלם כתובה בלא ואו והיא אותיות לחם ונקראת בואו והיא אותיות לוחם נראה לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל שם כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול אפי' עני המחזיר על הפתחים אפי' בעל אשה ובנים חייה לקבוע לו זמן לתלמוד מוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו לומר בעצמו וז"ש ופרעה חלם אותיות לחם ונקראת בואו ר"ל פורע לחם ללוחם והוא ת"ח שלוחם במלחמתה של תורה, והוא עומד על היאר ר"ל אצל אור תורה ועל מלשון ועליו מטה מנשה:

ואני שמעתי עליך לאמר וכו' י"ל דלמה אמר לאמר והיה די לומר אני שמעתי עליך תשמע וכו' וי"ל במ"ש ז"ל דתיבת לאמר הוא לאמר לאחרים וכאן בא פרעה לאמר ליוסף לא תתנהג עמי בכבדות מלפתור החלום אלא תאמר אותו תיכף שהרי אני שמעתי עליך לאמר אתה אומר לאחרים תשמע חלום כדי לפתור אותו כמ"ש למעלה ויאמר אלהם יוסף וכו' ספרו נא לי:

איש נבון וחכם י"ל דלמה האריך כ"כ והיה די לומר ועתה ירא פרעה חכם וכו' וי"ל דאיש הוא לשון חשיבות כמ"ש רש"י ז"ל פ' שלח לך ונבון הוא מבין דבר מתוך דבר וחכם כמשמעו וכאן בא יוסף לומר לפרעה שהאיש אשר יפקדהו על ארץ מצרים צריך שיהיו בו כל המידות הללו איש חשוב כדי שלא יהיה להוט אחר הממון לקבל לו מעות ואינו משגיח בטובת העם לצבור בר כראוי נבון מבין כיצד אוצרין בר ולא תתליע כמו שמצינו אח"כ שהתולע כל התבואה שאצרו במצרים חוץ משל יוסף. וחכם כמשמעו שיודע להנהיג את העם:

או יאמר כי ר"ת נבון חכם הם אותיות חן ור"ל שיפקיד אחד בעל חן בעל מזל כדי שלא תתליע התבואה שאוצרין אותה כ"כ ימים, ובזה יש לתרץ קושיית המפרשים ז"ל שהקשו מי נתנו יועץ למלך וע"פ האמור ניחא שהעצה היתה להניח איש בעל מזל והוא היה בעל מזל כמו שמצינו שנתברך אדניו בעבורו כמש"ה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וכו' וא"כ העצה היתה בעבורו כדי להניח אותו פקיד:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה