יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר שמות · פרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ובסמיכות הפ' אמר ולא תעלה במעלות וכו' לרמוז כי צריך ליזהר שלא למנות דיין שהוא בעל גאוה מפני שאין דבריו נשמעין כמ"ש ז"ל האי מאן דיהיד אפי' אנשי ביתיה לא מקביל וא"כ כששופט את העם כיון דאין דבריו נשמעין יבואו לבזות אותו ואם אין מבזין אותו בפניו מבזין אותו לאחריו או בלבבם וע"י זה גם דברי תורה והוא המשפטים ששופט מתבזים וז"ש ולא תעלה במעלות ר"ל צא תעלה להיות דיין למי שהוא בעל מעלות ר"ל בעל גאוה על מזבחי כמ"ש ז"ל במסכת סנהדרין כל המעמיד דיין על הצבור שאינו הגון במקום דאיכא ת"ח כאלו נטע אשרה אצל המזבח כמש"ה שופטים ושוטרים וסמיך ליה לא תטע לך אשרד וכו' אשר לא תגלה ערותך עליו ר"ל שמתבזה ועוד ואלה המשפטים ר"ל גם המשפטים שהוא שופט מתבזים:
או יאמר מפני שבעל גאוה וסרח העודף ועכשיו נעשה דיין יהיה סרוח וצריך משרתים אשר ישרתיו ובגדים נאים כלים נאים בתים נאים ואם א"א לצבור ליתן לו כל צרכו ואפי' יתנו לו רוצה כהנה וכהנה למלאת תאותו ויבא ליקח שוחד ויעוות הדין והמשפט לא כן העניו אינו חפץ באלה ושמח בחלקו אשר יתנו לו וז"ש ולא תעלה במעלת ר"ל לא תעלה להיות דיין למי שהוא בעל מעלות ר"ל בעל גאוה אשר לא תגלה ערותך עליו לבא ליקח שוחד ויעוות המשפטים:
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, תיבת אשר נראה לכאורה שהיא שפת יתר דהיה די לומר ואלה המשפטים תשים לפניהם, ונ"ל בס"ד כי אשר הוא אותיות ראש לרמוז אל מ"ש רז"ל מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו וז"ש ואלה המשפטים ר"ל דיני תורה והמצות אשר תשים לפניהם ר"ל מי שהוא ראש שמפורסם בחסידות ובמעשים טובים הוא משים לפניהם ר"ל שמלמדם:
או יאמר כי תיבת אשר שהיא אותיות ראש רומזת אל התורה שנקראת ראש כמש"ה ה' קנני ראשית דרכו וכו' ואמרו ז"ל במסכת סנהדרין א"ר המנונא אין תחלת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון [והתורה נמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים רש"י ז"ל] וז"ש ואלה המשפטים ר"ל תחלת המשפטים שדנים אח האדם אשר שהיא רומזת אל התורה תשים לפניהם ר"ל נידונין עליה לפני הכל:
אשר תשים לפניהם, ולא אמר אשר תלמדם לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רמ"ו הרב שלימד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה וכו' ולא יהא התלמיד בוש מחבירו שלמד בפעם ראשונה או שנייה והוא לא למד אפי' אחר כמה פעמים שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא לא למד כלום ועל כן אמרו ז"ל לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד עכ"ל וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים ר"ל שיהיו המשפטים נישומים אצלך לפניהם ר"ל לפני מה שיהיו ענוים המלמד והלומד שע"י זה לא יהיה המלמד קפדן והלומד ביישן ויתקיים בידם הלימוד וידוע דתיבת מה רומז אל הענוה כמש"ה ונחנו מה:
ואלה המשפטים רומז אל הבינה דמינה דינין מתערין כמ"ש בזוה"ק אשר רומז אל ג' שמות אלהים א' ברבוע פשוט העולה גי' ר' וא' מלא ביודין גי' ש' והאלף רמוז אל שם אלהים מלא באלף שהבינה נותנת אל הז"א הנקרא שם מ"ה כמ"ש הרב בע"ח שער כ"ב פ"ב וז"ש ואלה המשפטים שהיא בינה שלשה שמות אלהים הנרמזים בתיבת אש"ר תשים לפני מ"ה שהוא ז"א:
אם בגפו יבא בגפו יצא וכו' לרמוז אם האדם אינו עוסק בעוה"ז כי אם בצורך גופו, בגופו יצא ר"ל גם ביצאתו מן העוה"ז יצא בגופו ערום שלא לקח בידו כלום אבל אם בעל אשה הוא שקנה מצות ומעשים טובים בעוה"ז ויצאה אשתו עמו שיוצאים והולכים עמו לעוה"ב כמ"ש רז"ל במסכת סוטה כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדימתו ומוליכתו לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכו':
וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו' איש רומז אל הקב"ה כמש"ה ה' איש מלחמה, את בתו זו הנשמה לאמה אל הגוף שמשתעבד בה בענייני צורך העוה"ז לא תצא כצאת העבדים ר"ל שיניחה יוצאה מן העוה"ז רקינית בלא תורה ומעשים טובים, אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה ר"ל אם לא העדי אותה במצות ובמעשים טובים (מלשון ואעדך עדי) והפדה ר"ל לפחות יפדה אותה מיד המשטינים ע"י התשובה ולא ימשול למכרה לעם נכרי בבגדו בה כי תמסר למשטינים ע"י החטאות כמ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ב וז"ל ודע כי הנה הרשעים אחר מיתתם נכנסים בגהינם ומקבלים שם עונשם ומתכפר להם ומשפטם י"ב חדש ויש רשעים שכתוב בהם ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע ואינם זוכים ליכנס בגיהנם אחר פטירתם למרק עונם אמנם נפשם הולכת מדחי אל דחי בגלגולים משונים עד ימרק ענשם קצת ויוכלו ליכנס בגיהנם אח"כ י"ב חדש להתכפר לגמרי ולאלו אין זמן קצוב כי יש לפעמים ילכו בגלגולים ההם עשרים שנים או מאה או אלף והכל תלוי כפי ערך העונות שעשה בתחילה בעוה"ז עכ"ל:
וכי יריבן אנשים רמז אל יצה"ט ויצה"ר שמריבין זה עם זה, זה רוצה להוליך את האדם בדרך יושר וזה רוצה להוליך את האדם בדרך עול, והכה איש את רעהו ר"ל שיתגבר האדם להכות את רעהו שהוא יצה"ר ונקרא רעהו מפני שהוא בא אליו מקודם בצאתו מרחם אמו כמ"ש ז"ל על פסוק לפתח חטאת רובץ, באבן ר"ל ע"י אותיות התורה שנקראו אבנים כמ"ש בספר יצירה, או באגרוף ע"י התשובה שבשעה שמתודים מכים על החזה, ולא ימות ר"ל שלא ימית יצרו לגמרי ויהיה פרוש מכל תענוגי העוה"ז כי פעמים צריך להתענג כמו בשבתות וימים טובים או להברות עצמו לעבודתו י"ת אלא ונפל למשכב ר"ל יעשה יצה"ר כמו חולה הנופל למשכב שאינו יכול לעשות דבר רע:
כי תצא איש ומצאה קצים ונאכל גדיש וכו' רמז למחטיא את הרבים שענשו גדול כפול ומכופל וז"ש כי תצא אש ומצאה קצים ר"ל כי תצא אש מיצה"ר באדם אחד להחטיא את אחרים ומצאה קצים אנשים רקים ופוחזים ונאכל גדיש ר"ל שיכול להם להחטיאם ונכנסו בגהינם להישרף או הקמה ר"ל שהחטיא אנשים בעלי מעשים קמים בפרץ או השדה בעלי תורה שנקראו מחצדי חקלה, שלם ישלם המעביר את הבערה ר"ל עונשו כפול ומכופל כמ"ש רז"ל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה:
על כל דבר פשע וכו' עד האלהים יבא דבר שניהם וכו' י"ל כיון דאמר על כל דבר וכו' למה חזר ואמר יבא דבר שניהם, היה לו לומר יבואו שניהם ונ"ל בס"ד לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת מציעא מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאה אמר ליה פלוג לי, אמר ליה לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה שפיר קאמר לך שנאמר ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן אמר ליה זיל אייתי סהדי דאחוה את אמר ליה אית לי סהדי ודחלי מניה דגברא אלמא הוא אמר ליה לדידיה זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא אמר ליה הכי דינא המוצא מחבירו עליו הראיה, אמר ליה הכי דיינינן לך ולכל אלמי דחברך וז"ש עד האלהים יבא דבר שניהם ר"ל דיבור של שניהם ויבחינו הדיינים בין האלם בין מי שאינו חלם דירשיעון אלהים כפי רצונם:
אם כסף תלוה את עמי, לרמוז אל מ"ש רז"ל מסכת מציעא א"ר יהודא אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותה שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשל ור"ש לקיש אמר גורם רעה לעצמו שנאמר תאלמנה שפתי שקר וכו' אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח, ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מור עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מור סעדי ונכתב כתבא, שלח ליה אפי' אנא נמי שלח ליה, כל שכן מור דטריד בגרסיה ומשתלי וגורם קללה לעצמו:
את העני עמך לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל סי' רמ"ט במעלות הצדקה מעלה השלישית שיודע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי לוקח כמו גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתח העניים וכו' וז"ש אם כסף תלוה ר"ל אם אתה מלוה כסף את עמי ר"ל צריך להיות לפני עדים שהם עמי אבל את העני אם אתה נותן מתנה לעני עמך ר"ל צריך להיות בסתר שלא ידע בו אדם מעולם כי אם אתה לבדך:
ועבדתם את ה' אלהיכם, את לרבות עבודות הרבה שחרית מנחה וערבית, ועבדתם ולא אמר ועבדת לומר שתהא עבודה תמה בדיבור ובמחשבה, בדיבור שיוציא התיבות בהלכתן שלא יחסר תיבות או אותיות ובמחשבה שלפחות יבין פירוש המילות ובפרט כשמוציא שם ה' מפיו שיזהר ביותר וו"ש ועבדתם ר"ל עבוד תם בדיבור ובמחשבה את ה' אלהיכם שחרית מנחה וערבית כנגד הדיבור שהוא בפה וברך את לחמך ואת מימיך שהם נכנסים בפה, וכנגד המחשבה שהיא בפנימיות והסירותי מחלה מקרבך.
ויראו את אלהי ישראל, ידוע דאת הוא לרבות ומה בא לרבות בכאן ונ"ל בס"ד דבא לרבות עוד ראיה אחרת שעתידים הצדיקים לראות את הקב"ה בגן עדן כמ"ש רז"ל בסוף מסכת תענית אמר רבי חלבו אמר עולא א"ר אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא יושב ביניהם וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו ואומר זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו] שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו וכו':
ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ונאמר להלן השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכו' לרמוז כי עתידה ארץ ירושלים אשר היא הדום רגליו של הקב"ה להיות מרוצפת באבני ספירים כמש"ה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים:
וכעצם השמים לטהר, וכעצם השמים ר"ת גי' י"א לרמוז אל י"א ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפה בסוד י"א סימני הקטרת עד גמר בירירם יבא הגואל וז"ש וכעצם השמים לטהר ר"ל אימתי יהיה זה כל מה שאמרתי לך וכעצם השמים לטהר עד שיתברדו כל י"א ניצוצי הקדושה הרמוזים בר"ת אלו ויטהרו ויזדככו ואז יבא הגואל בב"א: