יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר שמות · פרשת ויקהל
ויקהל משה את כל עדת וכו' ששת ימים תעשה וכו' יש להבין דלמה נתנה מצות ואזהרות שבת בהקהל כל ישראל, ונראה בס"ד במ"ש רז"ל שקולה שבת כנגד כל התורה כולה, וכמו שנתנה התורה בהקהל כל ישראל במעמד הר סיני, כך כשנתנה מצוות ואזהרות שבת נתנה בהקהל כל ישראל:
או יאמר במ"ש רז"ל שקבל מרע"ה בסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, וז"ש ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ר"ל שאסף וקבל כל מה שעתידין לחדש בני ישראל ועדת מלשון בבקר יאכל עד כי המחדש דבר בתורה רואה כמוצא שלל רב:
ילקוט אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וכו' אמר הקב"ה עשה לך קהלות קהלות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת בשבת, ומכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח וכו' עכ"ל. ויש להבין דמאין יצא להם דרש זה, ונראה לע"ד בס"ד במ"ש אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם דמה דברים אמר אלהם לעשות בשבת שאמר לעשות אותם, דאין לומר שחוזרים אלה הדברים אשר וכו' על צווי המשכן דהא אמר אח"כ ויאמר משה וכו' זה הדבר אשר צוה וכו' אלה זה שאמר אלה הדברים רומז אל דברי תורה הלכות שבת שצריך ללומדם כדי לעשות אותם ואמרה להם אצל צווי שבת עצמו לומר שצריך ללומדם בשבת. ואמר ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת וכו' ולא אמר בקינור ביום השביעי יהיה קדש שבת וכו' לרמוז אל מי שהוא בעל מלאכה ולא יכול ללמוד בששת ימי המעשה כל כך מפני שהוא טרוד במלאכתו, דיעשה מלאכתו בששת ימי המעשה אך ביום השביעי שהוא שבת צריך שיקדישהו כלו ללמוד בו ד"ת וכמ"ש מור"ם בהגהת ש"ע או"ח סי' ר"ץ דפועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים בתורה בל ימי השבוע יעסקו יותר בתורה בשבת מת"ח העוסקים בתורה כל ימי השבוע עכ"ל וז"ש ששת ימים תעשה מלאכה ר"ל אם אתה בעל מלאכה ואי אפשר לך ללמוד בכל הימים תעשה מלאכתך בששת ימים, אך וביום השביעי יהיה לכם קדש שתקדישהו ללמוד בו ד"ת ואומרו לכם ר"ל לטובתכם ולהנאתכם שע"י זה תזכו לטובת עוה"ז ועוה"ב כמ"ש רז"ל אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל פרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב וכו' ותלמוד תורה כנגד כולם:
שבת שבתון כפל העניין לרמוז אם ישמור האדם את השבת כהלכתו יזכה לעוה"ב שהוא שבתון כי הוא עיקר המנוחה:
שבת שבתון ר"ת ש"ש רמז לעונג שבת כי צריך האדם להתענג בשבת ועיקר התענוג הוא בד"ת כמש"ה פקודי ה' ישרים מתשחי לב:
שבת שבתון ר"ת ש"ש וס"ת תן לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת שבת דף קי"ט ע"א על יוסף מוקיר שבי דהוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוה נפישי ניכסיה טובא אמרי ליה כלדאי (פי' רש"י חוזים בכוכבים) כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו אזל זבנינהו לכולהו נכסי זבן בהו מרגניתא אותבא בסייניה (פי' רש"י בכובע שלי) בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייא במיא בלעיה כוורא אסקוה אתיוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבן כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבן אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרנגיתא זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא, פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא עכ"ל הגמרא וז"ש שבת שבתון שר"ת ש"ש וס"ת תן לומר דמי שהוא ש"ש בשבת שעושה עונג שבת, תן הקב"ה נותן לו שכרו:
ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר, יש להבין למה אמר שני פעמים לאמר ועוד מהו שאמר זה הדבר וידוע דזה מורה באצבע ונראה לי בס"ד במ"ש ז"ל צריך האדם לקיים המצוה במחשבה ודיבור ומעשה וז"ש זה הדבר אשר צוה ה', לאמר קחו מאתכם תרומה ר"ל לכשתפרישו תרומה תאמרו עליה זה הדבר אשר צוה ה' וזהו הדיבור כל נדיב לבו זה המחשבה יביאה זה המעשה.
ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הא שהזכיר לב ורוח נ"ל בס"ד מפני שיש בני אדם כשעושים איזה מצוה או צדקה מפני שרואים אחרים עושים גם הם עושים, ויש שעושים מכל לב ונפש כדי לעשות רצון הבורא ית', ובא להודיע כאן שבחן של ישראל בנדבת המשכן שלא מן רצון הלב לבד הביאו תרומת המשכן אלא גם מן רצון הרוח שבתוך הלב שידוע שהלב הוא משכן הרוח כמ"ש הרב ז"ל וז"ש כל אשר נשאו לבו ר"ל מרצון הלב וכל אשר נדבה רוחו אותו ר"ל גם מרצון הרוח שבתוך הלב:
ויבאו האנשים על הנשים, ת"א ומייתן גוברייא על נשייא ופי' רש"י ז"ל שהביאו חח ונזם בעודם על הנשים, והקשו המפרשים ז"ל דלמה הביאום בעודם על הנשים עיין מה שתירצו, ולע"ד נראה לפרש במ"ש רז"ל כל מה שקנתה אשה קנה בעלה, וכאן רצו הנשים לזכות במלאכת המשכן, וא"כ היאך יזכו כיון כל מה שיש להם הוא של בעליהן לכך כשרצו האנשים ליקח התכשיטין של נשים ולהביאם למלאכת המשכן לא רצו הנשים נותן לאנשיהם והם יביאו אותה אלא הלכו הנשים בעצמם עם בעליהם בעוד התכשיטין עליהם אצל עושי המלאכה ופשטו אותם הנשים בידם ונתנו להם בשמחה ובטוב לבב כדי שתהא נחשב להם כאלו נתנו משלהם:
ופניהם איש אל אחיו ס"ת שלום לרמוז אל ישראל אם יהיו פונים זה לזה שאוהבים זה את זה וגומלים חסדים זה עם זה ובפרט העשירים עם העניים שישגיחו עליהם תמיד להחזיק בידם במלאכה או במשא ובמתן או בדבר אחר אז יהיה להם שלום.
או יאמר שזה רומז אל התפארת ומלכות שכל זמן שהם פנים בפנים אז הוא שעת הרחמים ומתרבה השפע ויהיה שלום על ישראל: