אור ברסלב
יגל יעקב ספר שמות › פרשת כי תשא

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר שמות · פרשת כי תשא

פרשת תצוה

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וכו' י"ל דלמה לא אמר כי תפקוד את בני ישראל ונתנו איש וכו בקיצור ולא היה לו להאריך, וי"ל דבא לרמוז כי הרמאת הראש של האדם תהיה ע"י הענוה והשפלות כי הענוה והשפלות גורם אל האדם שידע ערכו כ במה נחשב הוא יתרחק מהגאוה והכעס ויכין לו צדה לדרך מצות ומעשים טובים ויתרחק מן המעשים אשר לא טובים, וז"ש כי תשא את ראש בני ישראל ר"ל שיהיה להם הרמאת ראש (מלשון כל גיא ינשא) לפקודיהם אותיות לפקוד מה ר"ל לזכור מה, שהיא רומז אל הענוה והשפלות בסוד ונחנו מה (מלשון פקד פקדתי אתכם) כי תמיד צריך האדם לזכור כי במה נחשב הוא, וז"ש ג"כ ונתנו איש כפר נפשו וכו' לרמוז כי הענוה מכפרת כמ"ש רז"ל במסכת סוטה כמה גדולים נמוכי הרוח, שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מקריב מנחה שכר מנחה ביד אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה, וידוע דהקרבנות מכפרים:

זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וכו' מחצית השקל תרומה לה', כפל העניין וגם טעם למה גזרה חכמתו ית' לתת מחצית השקל לא פחות ולא יותר נ"ל בס"ד לפי הפשט, לרמוז אל האדם לראות עצמו תמיד כי הוא עדיין בחצי עבודתו ית' וצריך להוסיף תמיד במצות ובמעשים טובים כדי להשלים ולתקן נשמתו, וכמ"ש רז"ל לעולם יראה אדם עצמו ואת העולם כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות, וזה שחזר ואמר מחצית השקל תרומה לה' ר"ל הטעם שאמרתי לך מחצית השקל כדי שתהיה תרומה לה', כי ע"י שתראה עצמך שאתה שקול חצי חייב וחצי זכאי תוסיף במצות ובמעשים טובים תמיד מיום ליום ומחדש לחדש עד שתהיה תרומה לה' ר"ל חלק ה' כמש"ה כי חלק ה' עמו:

העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל וכו' הא דלא אמר בקיצור העשיר והדל יתנו מחצית השקל תרומת ה' וכו' ואני יודע דכולם שווים, נראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז אל בני האדם לתת חלק לנשמה עם הגוף בין עשיר בין עני שלא יאבד כל זמנו בעניני הגוף שהוא צורך העוה"ז, וידוע שהגוף אי אפשר להתקיים בלא נשמה, וכן הנשמה אינה יכולה לעשות דבר בלא הגוף א"כ כל אחד נחשב מחצית כיון שאינם יכולים לעשות דבר כי אם בהצטרפות שניהם, וז"ש העשיר לא ירבה ר"ל איש אשר נתן לו האלהים עושר וכבוד לא יוליך כל זמנו במשא ומתן כדי להרבות עושרו, וממילא יהיה זמן התורה והמצות מועט, וכן הדל לא ימעיט ר"ל אם הוא איש עני ומחזר אחר פרנסתו לא ימעט בשביל זה מן לימוד התורה ועשיית המצות, ממחצית השקל ר"ל מחלק הנשמה שהיא מחצית כמש"ל, לת"ת את תרומת ה', כי זה הוא העיקר לכפר על נפשותיכם, ותזכו לעוה"ב:

ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו, קשה דלמה בצווי שמרת שבת נאמר ואתה דבר וכו' ולא די לומר דבר אל בני ישראל כמו בכל הצווים, ונראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז אל מ"ש הרב בשער הכוו' בדרוש מזמור שיר ליום השבת, כשעלה משה רבע"ה לקבל התורה נתנו לו אלף אורות יכשחטאו ישראל בעגל ניטלו ממנו חוץ מאחד והקב"ה השלים לו אלף חלקים מחלקם של ישראל מאותם שקבלו בהר סיני ואח"כ נתצלו ממנה כמש"ה ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב ובכל ערב שבת חוזר משה רבע"ה לקחת אותם האורות של אלף חלקים שלו ומחזיר לישראל אותם האורות שלהם טכ"ל, וז"ש ואתה דבר אל בני ישראל וכו' ר"ל הדבר הזה תלוי בך לפי שאתה נותן להם הארות שלהם בשבת:

ושמרתם את השבת וכו' וקשה אומרו את דידוע כל אתין אתי לרבוי ומה אתא לרבות בכאן, ונראה לע"ד בס"ד על דרך שאמרו הקדמונים על פסוק כי אקח מועד אני משרים אשפוט, והוא מי שמאבד הזמן ואינו עוסק בתורה בשבתות ובימים טובים ענוש יענש גם על ימי החול ואין לו מקום פטור באומרו שהוא טרוד על המחיה ועל הכלכלה שהרי שבתות וימים טובים יוכיחו שאין בפיהו נכונה, א"כ אם לא יעסוק בתורה ביום השבת אין לו פתחון פה ומגלגלין עליו את הכל, וז"ש ושמרתם את השבת לרבות שישמור גם את התורה עם השבת ר"ל שיעסוק בשבת בתורה כדי שלא יענש על ימי החול אם לא היה יכול לעסוק בתורה באיזה זמן, לא כן בהיפך אם גם בשבת לא עסק בתורה מחלליה מות יומת ב' מיתות ר"ל שמענישים אותו גם על ימי החול:

(ילקוט) ושמרתם את השבת רבי שמעון בן מנסיא אומר לכם שבת מסורה ואין אתם מסורים לשבת עכ"ל והנה מכילתא זו אומר דרשיני, ונראה לע"ד לפרש ע"פ מ"ש רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, וזיהו שאמר רבי שמעון בן מנסיא לכם שבת מסורה ר"ל כשיש יכולת בידכם אז תענגו את השבת כפי הראוי, ואין אתם מסורים לשבת דחייבים למכור כסותכם או לשכור עצמכם לאחרים כדי לענג השבת:

אך את שבתותי תשמרו, אומרו שבתותי לשון רבים לרמוז אל שני האורות שלוקחים ישראל אחת בלילי שבת תוספת נר"ן מצד המלכות ואחת ביום שבת תוספת נר"ן מצד הת"ת כמבואר בשער הכוו', והוא כמו שני שבתות שהאחד חלוקה מחברתה, וז"ש נמי כי אני ה' מקדשכם שידוע שהמלכות נקראת אני בסוד אני ראשון ואני אחרון והת"ת נקרא הוי"ה וז"ש כי אני ה' מקדשכם ר"ל ע"י הארה שתקחו בליל שבת מן המלכות שנקראת אני ומן הארה שתקחו מן הת"ת ביום השבת שנקרא הוי"ה מקדשכם:

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת כפל הדברים, נראה דבא לרמוז אל מ"ש רז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין וז"ש ושמרו בני ישראל את השבת זה אחת לעשות את השבת, זה שנית, ומכאן ואילך לדרתם לברית עולם שיבא המשיח ויגאלם ויהיה עולם שכלו שבת בב"א:

או יאמר במ"ש רז"ל במסכת שבת דף קי"ט ע"א א"ר חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצליחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמניחים אותה אומרים לה' הארץ ומלואה וכו' וכתמסלקין אותה אומרים השמים שמים לה' וכו' אמרתי לו בני במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהיה לשבת, אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך עכ"ל הגמרא וז"ש ושמרו בני ישראל את השבת וידוע דאת הוא לרבות ר"ל שישמרו דברים ג"כ לצורך כבוד שבת, אז לעשות את השבת (גם את זה הוא לרבות) ר"ל שיתעשרו ויעשו שבת כהלכתו בכבוד ובתענוג:

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וכו' נ"ל בס"ד דיש בפסוק זה רמז לעתיד שעתידים ישראל לאכול ולשבוע מטוב ה' כמש"ה ועמי את טובי ישבעו (ירמיה ל"א) נאם ה', ואמרו רז"ל במסכת בבא בתרא אמר רבי שמואל מר נחמני אמר רבי יוחנן שלשה נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים צדיקים כמש"ה כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקינו, ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה' שמה, וז"ש ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך ר"ל שיעביר כל טוב הצפון לפניהם כדי ליהנות ממנו וקראת בשם ה' לפניך, ר"ל שאקרא אחרים בשם ה' לפניך והם צדיקים ומשיח וירושלים ובאותו זמן וחנתי את אשר את, ורחמתי את אשר ארחם שתמיד אני אתנהג עמכם במדת החסד ובמדת הרחמים:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה