אור ברסלב
יגל יעקב ספר שמות › פרשת וארא

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר שמות · פרשת וארא

פרשת שמות

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', י"ל וכי עד עכשיו לא היה יודע משה כי שם י"ת הויה עד שהוצרך לומר לו אני ה' והלא כבר אמר לו למעלה כה תאמר אל בני ישראל הויה אלהי אבותיכם וכו' שלחני אליכם וכו' וי"ל במ"ש רש"י ז"ל כי לשון זה אני ה' נדרש לשני אופנים אני ה' נאמן ליפרע אני ה' נאמן לשלם שכר, ולפי שבכאן נצטער משה על שהלך אל פרעה לדבר לו להוציא את בני ישראל ולא שמע לו אלא אדרבא הוסיף עבודה עליהם והוצרך לשוב לפני ה' ואמר לו למה הרעותה לעם הזה וכו' לפיכך אמר לו ה' י"ת אני ה' ר"ל אני ה' נאמן שאפרע מפרעה ומעבדיו ומעמו על כל העבודה שעבדו בהם ולשלם שכר לישראל על כל העבודה שעבדו להם ולא אפחות שום דבר שילקו המצרים כפליים על הים ומצרים ויבוזו ישראל ממונם פעמיים על הים ובמצרים:

וידבר אלהים וכו' הקושיא גלויה ומפורסמת דלמה בתחלה אמר וידבר אלהים וידוע מ"ש ז"ל דיבור קשה אלהים דין ואח"כ אמר ויאמר אליו אני ה' וידוע דאמירה רכה הויה רחמים, עיין במדרש ועוד נראה לפרש בס"ד ע"פ מ"ש רש"י ז"ל שדבר אותו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה והוא שרמז לו שלא יכנס לארץ ישראל וזה שאמר בסמיכות הפ' יגרשם מארצו וידבר אלהים אל משה לומר מה הם הדברים קשים שדבר אליו שיגרשם מארצו שלא יכנס לארץ ישראל אבל עם כל זה ויאמר אליו אני ה' ר"ל שהתנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים שהראה לו את הארץ כמש"ה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וכו' וזש"ה ויאמר ה' אליו זאת הארץ וכו' הראיתיך בעיניך וכו' שהזכיר שם הויה שהוא רחמים ר"ל שהתנהגתי עמך במדת החסד שהראיתיך בעיניך:

או יאמר מפני שדבר משה רבע"ה דברים קשים לפני השם י"ת שאמר למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני וכו' היה ראוי להתנהג עמו במדת הדין ולהתרעם עליו ולדבר אליו קשות אבל עם כל זה התנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים ודבר אליו בלשון רכה וז"ש וידבר אלהים אל משה ר"ל מן הראוי היה שידבר אליו קשות ומצד מדת הדין אבל עם כל זה ויאמר אליו אני ה' שדבר אליו בלשון רכה ובמדת החסד, בא זה ללמד אדם דעת שיקח קל וחומר בן בנו של קל וחומר ומה דמשה רבע"ה שדבר דברים קשים לפני מלך מ"ה הקב"ה אפ"ה לא דבר אליו קשות אלא התנהג עמו במדה"ח ובמדת הרחמים קל וחומר לבן אדם עם בני אדם אם שדבר אליו קשות שצריך שלא יתקוטט עמו וידבר אליו קשות אלא ידבר אליו בנחת ובשלוה ודיו לעבד להיות כרבו:

וגם הקימותי וכו' את ארץ מגריהם אשר גרו בה י"ל מהו כפל הדברים מגריהם אשר גרו בה והיה די לומר לתת להם את ארץ כנען אשר גרו בה וי"ל כמ"ש המפרשים ז"ל כי היושב בארץ ישראל צריך ליזהר יותר ויותר בכל מעשיו ובכל עניניו ולהתנהג בעונה ובחסידות כי הוא יושב בהיכל המלך ואינו דומה למכעיס את המלך והוא יושב בהיכלו למכעיס את המלך והוא יושב בחוץ כי בודאי עונשו מרובה כיון שהוא יושב לפניו בהיכלו ומורד בו לא כן היושב בחוץ וז"ש לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם ר"ל נתינת ארץ כנען היא ארץ מגוריהם מגור שלהם כי תמיד צריך לגור מפני ועל ידי זה אשר גרו ר"ל יזכו לגור בה תמיד:

ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה י"ל מהו אמרו קצר רוח ומעבודה קשה היינו קצר רוח היינו עבודה קשה דקצר רוח הוא מחמת עבודה קשה, וי"ל לפי שראו בתחלה כששמעו אל משה אמר פרעה לא תוסיפון לתת תבן לעם וכו' תכבד העבודה על האנשים וכו' לפיכך נתייראו עכשיו לשמע אל משה שמא ישמע פרעה ויכביד עליהם העבודה עוד פעם אחרת וז"ש ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה ר"ל שנתייראו מקצר רוח שמא ידחוק עליהם הזמן כמש"ל לא תאספון לתת תבן לעם וכו' ומעבודה קשה כמש"ל ותוכן לבנים תתנו תכבד העבודה על האנשים וכו' שלא יפחות להם מעבודתם שום דבר וזה שאמר לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלו כי יראו מפני העבודה שכבד עליהם ואיך ישמעני פרעה כי הוא המרשיע שאמר תכבד העבודה על האנשים וכו' ולא נתיירא מן ה' וזה שאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ר"ל שלא יתייראו מן העבודה של פרעה ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ר"ל שיביא לו מכות עד שהוא בעצמו יוציא את בני ישראל ממצרים כמו שהיה אח"כ כמש"ה ויקם פרעה לילה וכו' ויאמר קומו צאו וכו' ובזה נתתרצה קושיית המפרשים ז"ל שהקשו מה השיב לו ה' י"ת למשה על דבריו שאמר הן בני ישראל וכו':

ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס. י"ל מה בא להשמיענו בזה אם לקח מבנות פוטיאל ואם לקח מבנות אחרים. בשלמא וכי אהרן דכתיב ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון וכו' ללמדנו דהנושא אשה צריך לבדוק באחיה כמ"ש רש"י ז"ל והוא מפני שרוב הבנים דומים לאחי האם. אבל הכא מה בא להשמיענו. וי"ל דהכא נמי בא להשמיענו דיחזר אדם אחר אשה בת כשרים כדי שיצא הולד כשר. שמפני שלקח אלעזר מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפטם עגלים לע"א ומזרע יוסף שפטפט ביצרו כמ"ש רש"י ז"ל זכה ויצא ממנו פינחס שמסר עצמו על קדושת ה' להרוג זמרי נשיא ישראל וכזבי בת צור את נשיא מדין ונתן לו ה' ברית שלום:

ותלד לו את פינחס. וסמיך ליה אלה ראשי אבות הלוים כתב הרב ז"ל בשער הפסוקים כי כאשר הרג פינחס לזמרי נתגלגלו בו נשמת נדב ואביהוא שהם שקולים כנגד משה ואהרן כמ"ש ז"ל שהם ראשי אבות הלוים וזש"ה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים וכו' הוא אהרן ומשה לומר ששקול פינחס כנגד ראשי הלוים שהם משה ואהרן ע"י שנתגלגלו בו נשמת נדב ואביהוא עכ"ל בקיצור.

הם המדברים אל פרעה מלך מצרים וכו' י"ל למה צריך לומר הם המדברים וכו' כיון שאמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו וכו' ודאי שהם המדברים אל פרעה וכו' וי"ל דבא לרמוז כי ע"י הענוה זכו לכך שיהיו מדברים אל פרעה כי תיבת הם אותיות מה שרומזת אל הענוה כמו שמצינו שאמרו ונחנו מה וז"ש הם המדברים אל פרעה וכו' לומר כי ע"י הענוה הנרמזת בתיבת הם זכו להיות מדברים אל פרעה וכו' וזה שסיים הפסוק הוא משה ואהרן ר"ל הוא משה ואהרן שאמרו ונחנו מה הם בענותן מתחלתן ועד סופן.

ועל פי זה יש לפרש מ"ש רש"י ז"ל יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר ששקולים כאחד. ובשל"ה הקשה מקרא מפורש ולא קם נב א עוד בישראל כמשר. וכתב שהיה זה אח"כ כשקבל משה את התירה אבל עכשיו שקולים היו. וכתבו המפרשים ז"ל שעדיין יש להקשות א"כ כיון שהם עכשיו שקולים למה בחר ה' במשה לשלחו והניח אהרן שהיה גדול ממנו בשנים ומשה אמר שלח נא ביד תשלח שרגיל לשלוח ומדשביק לאהרן משמע שמשה גדול ממנו במעלה ואיך אמר כאן שקולים היו. ולפי דברינו ניחא דעיקר שליחות משה ואהרן שזכו לכך הוא ע"י הענוה וידוע דמשה גדול בענוה היה כמש"ה ומשה עניו מאד מכל האדם לפיכך בחר בו ה' יותר לשליחות:

או י"ל הטעם דזכה משה יותר מאהרן בשלחות המקום לפי שמסר עצמו עליהם כמש"ה וירא איש מצרי מכה איש עברי וכו' ויך את המצרי וכו' ויצא ביום השני וכו' ויאמר אכן נודע הדבר ו ויברח משה מפני פרעה. מצינו שהוצרך לברוח מיראתו מפרעה מפני שהרג המצרי שהכה את ישראל ומפני זה זכה יותר לשליחות המקום להוציא את ישראל:

או יאמר במ"ש הר"ב ז"ל בע"ח שער ל"ב כי כל הנשמות של דור המדבר כולם נכללין במשה כמש"ה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והטעם לפי שכולן יוצאין מאהרת יסוד אבא שבתוך ז"א אשר הוא נקרא בחינת משה שמשה היה מיסוד דאבא וכו' עי"ש לפיכך בחר בו ה' כי הם קרובים אליו ולהשתדל בעדם:

או י"ל הטעם דפעם אחת מקדים אהרן למשה ופעם מקדים משה לאהרן במש"ה אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה כי לגבי הדברים שמדברים עם פרעה ועם העם אהרן עיקר ומשה טפל לו לפיכך הקדים אהרן למשה לרמוז שהוא עיקר ולגבי שליחות המקום משה עיקר לפיכך הקדים משה לאהרן לרמז שהוא עיקר:

ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אתם כן עשו ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש וכו' י"ל מה בא להשמיענו בזה אם הם בן שמונים שנה ואם יותר וי"ל דבא להגיד שבחם שאעפ"י שהיו זקינים בן שמונים שנה ויותר היו הולכים ובאים על כל דבר ודבר שיאמר להם ה' לדבר אל פרעה ואל בני ישראל לעשות רצון קונם בשמחה ובזריזות וז"ש כאשר צוה ה' אותם כן עשו ר"ל עשו דברים לשם פועלם:

ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה, פדת חסר כתיב שחסר ממנה אות הוא"ו לרמוז שגאולה זו תהיה חסירה שיש אחריה שעבוד אבל גאולה האחרונה תהיה שלמה שאין אחריה שעבוד וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל גאלה חסרה זו שבין עמי ובין עמך ר"ל גאלת עמי מעמך אבל למחר כשתהיה גאולה האחרונה יהיה האות הזה ר"ל או הוא"ו שיהיה בה אות וא"ו פדות שלמה שאין אחריה שעבוד:

או יאמר שבין אותיות עמי באמצען יש אות מ' וכן באמצע אותיות עמך יש מם והיא רומזת אל התורה שנתנה בארבעים יום ואמרו ז"ל על ידי התורה ישראל נגאלין שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל כשגאלם על ידי אותיות שבין עמי ובין עמך שהיא אות המם הרומזת אל התורה למחר יהיה האות הזה בגאלה האחרונה:

או יאמר שעמי הם ישראל ועמך הם מצרים ובין אמצע אותיות ישראל יש אות ריש וכן באמצע אותיות מצרים יש או' ריש והם שני ראשים לרמוז אל ב' משיחים שעתידים לבא בגאלה האחרונה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל ע"י ב' משיחים שהם ב' ראשים הרמוזים בין אותיות עמי ועמך למחר יהיה האות הזה בגאלה האחרונה בב"א:

או יאמר שעמי רומז אל הקדושה ועמך רומז אל הקליפות וכתב הרב ז"ל שלעת"ל יתבטלו כל הקלפות ולא ישאר להם עוד שום אחוזה כמש"ה ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ, וז"ש ושמתי פדת בין עמי ובין עמך ר"ל שיתבטלו הקליפות ולא ישאר להם עוד אחיזה בקדושה למחר יהיה האות הזה בגאלה האחרונה בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה