יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר שמות · פרשת שמות
ואלה שמות בני ישראל וכו' ואלה מוסיף על הראשונים, והכא היינו שבחן לפי שיש בן אדם הולך בדרך ישר על פי הוראה שמורים לו ללכת בדרך ישר כגון אביו או רבו כמו שמצינו ביהואש מלך יהודה שהלך בדרך ישר כל ימים אשר הורהו יהוידע הכהן כמש"ה ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימי יהוידע הכהן ובמלכים כתיב אשר הורהו יהוידע הכהן, ויש שהולך בדרך שר ע"פ הנהגת המלך כמו שמצינו במלכי בית דוד כגון חזקיהו ואסא שהנהיגו את ישראל בדרך ישרה ואלו בני אדם ההולכים בדרך ישר ע"פ ההנהגה פעמים שחוזרים כמו יואש מלך יהודה שחזר מדרך הטובה אחרי מות יהוידע כמש"ה ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם ויעזבו את בית ה' וכו' ויעבדו את האשדים וכו' וכן מצינו שאחרי מות המלך הצדיק היו חוזרים והכא בא להגיד שבחן אעפ"י שמת יעקב אע"ה שהיה מדריכן בדרך ישר ויוסף הצדיק שהיה מלך עודם עומדים בצדקתם וז"ש ואלה שמות בני ישראל וכו' את יעקב ר"ל הולכים בדרך ישר כמו שהיו עם יעקב את לרבות יוסף:
או יאמר לפי שיש בני אדם עובדים את ה' כאשר יש להם עושר וכבוד אבל כשיבא להם יסורין ועניות חוזרים מדרך הטובה כמו שמצינו באשתו של איוב כשבאו עליו יסורין אמרה לו עודך מחזיק בתומתיך ברך אלהים וכו' והכא בא להגיד שבחם שאעפ"י שמת יוסף והתחילו לשעבדם כמ"ש במדרש ב"ר וז"ל הבאים מצרימה וכי היום באים והלא ימים רבים היו להם שבאו למצרים אלא כל זמן שיוסף היה קיים לא היה להם משוי של מצרים מת יוסף נתנו עליהם משוי לפיכך כתיב הבאים כאלו אותו היום נכנסו למצרים עכ"ל עודם מחזיקים בצדקתם כמו בעת שהיה יערב אע"ה חי וקיים והיו עשירים ומעונגים וז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ר"ל אע"פ שהתחילו לשעבדם, את יעקב ר"ל עודם מחזיקים בצדקתם כאשר היו עם יעקב מעונגים ועפ"י האמור נתישב לנו דקדוק אחד דלמה צריך לומר את יעקב וכי לא היינו יודעים שבאו עם יעקב והיה די לומר ואלה שמות וכו' הבאים מצרימה איש וביתו באו, אבל על פי האמור ניחא דבא לרמוז שעודם בצדקתם כמו שהיו עם יעקב:
את יעקב ולא אמר עם יעקב לרבות שבאה עמהם ג"כ השכינה כמש"ה אנכי ארד עמך מצרימה:
ואלה שמות בני ישראל וכו' את יעקב י"ל דלמה בתחלה אמר ישראל ואח"כ יעקב. וי"ל כמ"ש הרב ז"ל בשער הפסוקים כי עיקר גלות מצרים היה כדי לברר ניצוצות קדושה שנפלו בין הקליפות ע"י חטא אה"ר באותם ק"ל שנים שפירש מאשתו, ובתחלה התחיל תיקונם ע"י יעקב אע"ה ואח"כ ע"י בניו בגלות מצרים, ולפי שבפרשה זו התחיל לספר בשעבוד מצרים המר והקשה ויבא המקשה להקשות למה בני ישראל אברהם יצחק ויעקב יצטערו כך בגלות המר הזה ע"כ בא הפסוק עצמו כמקשה ומתרץ, וז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ר"ל למה בני ישראל ישר אל אברהם יצחק ויעקב באו למצרים להשתעבד בחומר ובלבנים ובלבנים, ומתרץ את יעקב איש וביתו באו, איש וביתו באו ס"ת גי' שבי ר"ל כדי לתקן עם יעקב השבי ששבו הקלי' ע"י חטא אדם הראשון וז"ש ז"ל שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון מפני שהוא התחיל לתקן עון אה"ר:
ויוסף היה במצרים, י"ל דלמה אמר תיבת היה, והיה די לומר ויוסף במצרים ועוד דהיה היא לשון שמחה ומה שמחה יש בכאן דאדרבא דכשמת יוסף התחיל השעבוד כמ"ש לעיל בשם המדרש וי"ל במ"ש ז"ל כי מפני גזירת ברית בין הבתרים שנגזר על אברהם אע"ה כי גר יהיה זרעך וכו' היה ראוי יעקב אע"ה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שנתגלגל הדבר וירד יוסף למצרים כדי לירד יעקב אע"ה למצרים דרך כבוד וז"ש ויוסף היה במצרים לומר כי שמחה היא זו שיוסף ירד למצרים והוא מפני כבודו של יעקב אע"ה:
הבה נתחכמה לו, ולא אמר באו נתחכמה לו לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת סוטה אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רחב וכתיב ובני קיני חותן משה וז"ש הבה שהוא גי' י"ג ע"ה לרמוז שנתיעץ עם בלעם איוב יתרו שר"ת שלהם הוא גי' י"ג, וגם הבה נתחכמה לו ר"ת גי' פ"ה וע"ה גי' פ"ו כמניין שם אלהים שהוא דין כידוע לרמוז שעתידים ליתן את הדין ע"י עצה זו:
הבה נתחכמה לו, ולא אמר להם רמז יש בו ליצה"ר כי צריך האדם להתחכם פן יכשילו ולא ידע אם אינו משים לבו תמיד בכל ודבר שעושה ואח"כ מתרבים עליו העונות ואמרו ז"ל כל עבירה נברא ממנה משחית והשטן מקטרג בשעת הסכנה וז"ש הבה נתחכמה לו ר"ל נתחכם ליצה"ר פן ירבה ר"ל אם אין אנחנו משימים לב בכל דבר ודבר שעושים ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ר"ל כשיהיה איזה ריתחא בעולם ח"ו והיא ע"י המשטינים ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ר"ל שיתחבר עם המשטינים להשטין ולקטרג כמ"ש ז"ל יורד ומשטין עולה ומקטרג ועלה מן הארץ כמו ועלינו כמ"ש רש"י ז"ל ח"ו:
ותראן המילדות את האלהים הקשו המפרשים ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דמי שעובד את ה' מיראה אין זה עיקר עבודה ולא חפץ ה' באלה רק לאהבה את ה' וכו' וא"כ יוכבד ומרים שהיו צדקות וחסידות כיצד עבדו את ה' מיראה עיין מה שתירצו ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במסכת סוטה תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה, ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי עכ"ל הגמרא והכי נמי שזכר ירא ואלהים ללמד שמאהבה עשו וכן משמע מסוף הפסוק שאמר ותחיין את הילדים ופי' רש"י ז"ל מספקות להם מים ומזון ואם היו עושים מיראה לבד שלא יהיה להם עונש היה די להם שלא ימיתו אותם ולמה להם להביא מים ומזון אלא ודאי מאהבת ה' לעשות צדקה וחסד:
או יאמר כי דוקא לעובד את ה' מיראת העונש שלא יבואו יסורין בגופו או שלא יעני או דבר אחר ע"ז נאמר לא חפץ ה' באלה אבל אם הוא ירא מאת ה' מפני גודלו ומעלתו שהוא גדול ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם ומלפניו יצאו הרעות והטוב ע"ז לא נאמר לא חפץ ה' באלה כי זה יראת הרוממות. והוא אם ירא מחמת העונש שלא תפגע בו מדת הדין הוא ירא משם אלהים לבד שהוא דין כידוע אבל אם הוא ירא מחמת הרוממות שהוא גדול ובעל היכולת וממנו יצאו הרעות והטוב הוא ירא בין משם הוי"ה שרומז לחסד כידוע בין משם אלהים שרומז לדין וז"ש ותיראן המילדות את האלהים לומר שהיה להם הרוממות בין משם הוי"ה בין משם אלהים כידוע דאת הוא לרבות ובא בכאן לרבות שם הוי"ה ב"ה ובזה יובן מ"ש הכתוב אשה יראת ה' היא תתהלל, כיצד משבחה הפסוק והלא מדה זו גרועה אבל ע"פ האמור ניחא דאשה יראת ה' ר"ל גם ממדת הרחמים שהיא יראת הרוממות היא תתהלל וזה שהביא במדרש על פסוק זה הה"ד אשה יראת ה' היא תתהלל כדי שלא תטעה לומר שיוכבד ומרים היה להם יראת העונש מפני שזכר אלהים שהוא דין אלא היה להם יראת הרוממות כמו אשה יראת ה' וכו':
ותרא אותו כי טוב הוא איתא בגמרא סוטה תניא רבי מאיר אומר טוב שמו רבי יהודה אומר טוביה שמו רבי נחמיה אומר הגון היה לנבואה אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב ע"כ ויש להבין דהלא החכמים הביאו ראיה לדבריהם וירא אלהים וכו' אבל השאר מאין יצא להם דרש זה. וי"ל דרבי מאיר ורבי יהודה שאמרו טוב וטוביה שמו על שם השכינה שהיתה עמו מיום שנולד כמ"ש באדרא משה משה לא פסיק טעמא בגוייהו שלא פסקה ממנה הנבואה ומצינו בה' יתברך שנאמר בו כי טוב שנאמר הודו לה' כי טוב וגם כאן נקרא טוב לרמוז על שם השכינה שהיתה עמו וכן הוא טעם רבי נחמיה, אבל טעם אחרים מפני שהיסוד נקרא טוב והוא הברית וז"ש ותרא אותו ר"ל שראתה אותו גלוי בלא ערלה:
או יאמר במ"ש הרב ז"ל בע"ח שער ל"ב כי משה היה מבחינת יסוד אבא והיסוד נקרא טוב בסוד אמרו צדיק כי טוב וז"ש ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל שראתה בו הארת יסוד אבא:
או יאמר על שם התורה שעתיד לקבלה שנקראת טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, וז"ש ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל שעתיד לקבל התורה:
או יאמר על שם שלשה מתנות טובות שחזרו אח"כ כולם בזכותו הבאר והמן והענן וז"ש ותרא אותו כי טוב הוא ר"ל כל הטוב בשבילו:
ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם, י"ל דלמה להם לשאול מה שמו, ועוד וכי משה רבע"ה אינו יודע מה שמו של הקב"ה והיה לו לומר מאליו אם שאלו אותו ולמה צריך לומר לו ית', ונראה בס"ד במ"ש הרב ז"ל בריש ע"ח כי כל השמות והכנויים של ה' ית' מורים על פעולותיו וכחותיו ית' כי הנה שם הויה נקרא כן על הוראות הוויתו הנצחית וקיומו לעד היה הוה ויהיה וכן שם אדנות נקרא כן על הוראת אדנות היות לו עבדים והוא אדון עליהם ועפ"ז בשאר השמות כלם עכ"ל וכאן הואיל ואמר לו הקב"ה למשה לגאול אותם חשש משה רבע"ה שמא ישאל ואותו מה שמו ר"ל באיזה שם גואל אותם כדי שידעו אם גאלה שלמה היא או יש אחריה שעבוד ולפיכך שאל מה' ית' שיגיד לו ואמר לו אהיה אשר אהיה ר"ל אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות כמ"ש רש"י ז"ל ואמר לפניו רבש"ע כ"כ אפרש להם העניין שאזכיר להם שעבוד מלכיות ואמר לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ר"ל לך פרשתי העניין אבל להם לא תאמר כ"א סתם אהיה שלחני אליכם, דמשמע הכי ומשמע הכי משמע אהיה עמם בצרה זו בלבד ומשמע אהיה עמם בצרה זו ואחזור ואהיה עמם בצרה אחרת כדי שלא יצטערו כ"כ:
ויאמר עוד אלהים אל משה וכו' זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר, לרמוז על גאלה אחרונה בב"א שיזכור ה' לנו את ברית אבותינו ויבוא הגואל לנו למען שמו כמו שאנו מתפללים בכל יום וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו וז"ש זה שמי לעולם ר"ל שמי שהוא גואל אתכם עכשיו הוא יגאל אתכם לעולם שאעשה למען שמי ועוד וזה זכרי לדר דר שאזכור לכם ברית אבות בב"א: