יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר שמות · פרשת בשלח
ויהי בשלח פרעה את העם במדרש מי אמר וי פרעה אמר וי עי"ש ועוד נראה לפרש בס"ד על מ"ש בספר הזוהר כי עם רומז אל ערב רב, וידוע דפרעה נצטער הרבה בשליחות ישראל כי לקה כמה מלקיות ולא שלחם עד כי ראה בעצמו שאין יכול לסבול עוד המכות שגברו עליו ועכשיו לא די שיצאו ישראל ממצרים לבדם אלא גם ערב רב עלה אתם כמש"ה ובשביל כך צווח וי וז"ש ויהי בשלח פרעה ר"ל למה צווח פרעה בשלח וי, את העם בשביל העם ערב רב שהלכו עם ישראל:
או יאמר דישראל אמרו וי מפני כשיצאו ממצרים מעבודת פרך בחומר ובלבנים היו שמחים כדי ליכנס לארץ הקדושה אבל נתגלגל הדבר ע"י ויסב אלהים את העם דרך המדבר וכו' הוצרכו לשלוח מרגלים והמרגלים הוציאו דבה וע"י זה לא נכנסו לארץ אבל אם היו הולכים דרך פלשתים שהוא קרוב לא היו צריכים לשלוח מרגלים כי היו נכנסים תיכף לארץ ישראל וז"ש ויהי בשלח פרעה את העם ר"ל למה אמרו וי בשלח פרעה את העם מפני שלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא והיה הדרך רחוק ושלחו מרגלים והיתה סיבה שלא יכנסו לארץ:
ולא נחם אלהים י"ל למה לא אמר ולא הוליכם אלהים ועוד למה אמר שם אלהים שהוא דין ולא אמר שם הויה שהוא רחמים ונ"ל בס"ד דהאי ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף הוא לב' סיבות אחת שלא ישובו למצרים בראותם מלחמה ואחת כדי לנער פרעה וחילו בים סוף וניעור פרעה וחילו בים עצמו הוא ג"כ לב' סיבות אחת כדי לנקום נקמת בני ישראל כל הבן הילוד היארה תשליכוהו ואחת כדי ליקח ממונם כי כל המכות שהביא להם במצרים לא די להם על העבודה שעבדו בהם בפרך והשליכו בניהם ליאור וגם הממון שלקחו מהם במצרים לא די להם בעבודה שעבדו להם, וידוע דשם אלהים שהוא גבורה היה מכה בהם כמש"ה ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא וז"ש ולא נחם אלהים ר"ל עדיין לא נתנחם שם אלהים המכה בהם עד אשר ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף כדי שירדפו מצרים אחריהם ויטבעו בים ויקחו ממונם:
וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, י"ל דלמה לא אמר דברים אלו למעלה אצל ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וכו' ונראה בס"ד לפי שכאן אמר כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה א"כ היו מקטני אמנה ויבא המקשן להקשות א"כ באיזה זכות יצאו ממצרים ונעשו להם כל הנסים האלו, לכך אמר וחמשים לשון חומשים לרמוז כי ע"י חמשה חומשי תורה שעתידים לקבל זכו לעלות ממצרים, וז"ש עלו בני ישראל ולא אמר יצאו בני ישראל לרמוז כי ע"י זה קבלת התורה שעתידים לקבל יהיה להם עלייה מעל האומות כמ"ש אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה:
ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וכו' יש בו דרך רמז כי תיבת אלהים רומזת אל הדיין כמו אשר ירש עון אלהים וז"ש ויסב אלהים ר"ל שסיבב הדיין זה הדן את נפשו בכל עת בינו לבין עצמו את הוים דרך המדבר ר"ל ראה כל מה שעושים בני אדם בעוה"ז כאלו בדרך המדבר שאין בו שום דבר כך כל העניינים של העו"ז הבל, ים סוף ר"ל ופנה אל התורה שנקראת ים כמש"ה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים סוף ר"ל הולך ומוסיף בתורה יום על יום בכל אשר תמצא ידו לעשות עושה, ועל ידי זה וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, ר"ל בני אדם כאלו עולים מחומשים ר"ל מזויינים (כמ"ש רש"י אין חמושים אלא מזויינים בתורה ובמצות מן הארץ החומרית הזאת ונצולים מצרים שהם יצה"ר ונוגדא דיליה [ומצרים לשון צרים כמו ראוה צרים] שהתורה מצילתן כמ"ש רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו':
ויקח משה את עצמות יוסף עמו י"ל למה לא נתעסק עמו רק משה ולא אחר, ואם תאמר מפני שהיו עסוקים בכסף וזהב של מצרים וכי לא היה בהם אנשים צדיקים שאין כסף וזהב נחשב בעיניהם למאומה ומחזרים אחר המצות והלא היה אלעזר ואיתמר ופינחס ויהושע וכלב וכו' והנה רז"ל במסכת סוטה הרגישו בקושיא זו ואמרו הניחו לו כבודו בגדולים ונראה לי הטעם כמ"ש המקובלים כי יוסף הוא בחינת היסוד ומשה רבע"ה נשמתו היתה מיסוד דאבא כמ"ש בע"ח שער ל"ב ומבואר שם בע"ח ובשער הכוונות בדרושי ק"ש דרוש ח' ובכ"מ כי יסוד דאבא מתפשט עד סיום יסוד דז"א וא"כ כשם שיסוד דאבא מאיר ביסוד דז"א כך משה שנשמתו מיסוד דאבא האיר ביוסף שהוא בחינת יסוד דז"א שנתעסק בו:
ויקח משה את עצמות יוסף עמו ידוע דאת הוא לרבות ובא לרבות בכאן דגם עצמות אחיו העלם עמו כמ"ש רש"י ז"ל למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם שנאמר אתכם:
או יאמר דאת רומז אל התורה שראשה אלף וסופה תיו ואמרו ז"ל שכר מצוה מצוה וע"כ מפני שנתעסק עם יוסף זכה לקבל התורה וז"ש ויקח משה את ר"ל שזכה לקבל התורה הנרמזת בתיבת את בזכות עצמות יוסף שלקח עמו:
ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו י"ל למה בתחלה אמר עם ואח"כ ישראל ועוד מהו אמרם מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל וכו' וכי על חנם שלחום והלא מכח המכות שגברה עליהם עד אשר קצו בחייהם שלחום ועוד למה צריך לומר מעבדנו פשיטה שהיו עובדים אותם, ונראה בס"ד כי המכות שהביא הקב"ה על מצרים הוא בשביל שיצאו ישראל דוקא ולא כן היה אלא שיצאו עמהם ג"כ ערב רב ועוד כשהביא הקב"ה עליהם המכות אמרו להם דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו וכו' משמע שהולכים לזבוח ואח"כ חוזרים אבל כששלחו אותם בחזקה כמש"ה ותחזק מצרים על העם וכ משמע שאין מקפידים עליהם ואפי' אם לא יחזרו לז"א ויהפך לבב פרעה אל העם ר"ל היאך הניחו חת העם שהם ערב רב לצאת כיון שלא לקו בשבילם ועוד ויאמרו אמירה אחרת מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ר"ל אע"פ שלקו עליהם מכות כדי לשלחם הוא כדי לזבח לה' ולחוג דוקא ואח"כ ש בו אבל רה זאת עש נו כי שלחנו את ישראל סתמא בחזקה משמע שהיא יציאה עולמית ולא התנינו עמהם שישובו לעבדנו:
ובזה יובן כיצד פרעה רדף אחר רם כי לא ראה כל האותות והמופתים שנעשו להם במצרים אע"פ שה' חזק את לבו אבל לא שוטה הוא אם לא היה לו א זה דבר להחזיק בו ויחזק לבו אלא אמר כל האותות המכות הוא כדי לזבוח לה' ו חוג כמו אמרו לו אבל לא שיצאו לגמר ויברחו ובשביל ה חזק לבו ורדף אחריהם כי אמר שיכול להם וזש"ה ויגד למלך מצרים כי ברח העם כו' ואח"כ יחזק ה' את לב פרעה לומר ע"י טענה זו חזק לבו ורדף אחריהם:
וישאו בני ישראל את עיניהם וכו ויראו מאד וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצב וראו את ישועת ה אשר עשה לכם היום, י"ל למה להם לירא מפני מצרים עד הוצרך משר להפיס עתם ולומר להם אל תיראו והלא ראו גבורות ה אשר עשה להם במצרים הה זה כאחד מהם ועוד מהו שאמר להם אשר יעשה לכם הים דנראה שתיבת להם ריא שפת יתר דהא די לומר אשר יעשה היום ואני יודע שהוא להם וכי היית סובר שישועה תהיה למצרים, ונראה בס"ד דהא דירא ישראל ממצרים רוא מני שראו בעצמם שאין יכולים להלחם עמהם מפני הפחד שהיה ע הם מצרים וא"פ שעכשיו יצאו מתחת דם אע"פ כן כיון שהורגל בו ימים רבים נשאר הרשום בלבם וא"כ אינם יכולים להלחם עמהם ומוכרח הוא לירד בהם ובזה תהיה להם התשועה אבל נתיראו מפני מדת הדין שמא תרטרג עליהם כמ"ש ז"ל בשעה שקרע הקב"ה את הים אמרה מדר"ד לפני הקב"ה מה נשתנה אל אלו כו' ז"ש יראו מאד ר"ל שנתייראו מפני מדר"ד כי איך הם יעל ליבשה ומצרים נטבעים בים וא"ל משה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום ר"ל ע"י התיצבו שעתידים להתיצב בתחתית ההר לקבל התורה כמש"ה ויתיצב בתחתית והר תראו את ישועת ה' אשר עשה לכם תיבת לכם ע"ה גימטריא הוי"ה אדני ידוע דהויה הוא רחמים ואדני הוא דין ור"ל יעשה דין במצרים שיטבעו בים לכם רחמים שתעלו ליבשה וז"ש כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וכו' כי יטבעו בים:
אז ישיר משה וב"י וכו' אמרו רז"ל והביאו רש"י ז"ל, אז שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה וי"ל עוד רמז אחר כי אז ישיר הוא ר"ת י"א, לרמוז על י"א ניצוצות הקדושה שבתוך הקליפות הנקראים מתים וכשיתבררו אלו הניצוצות מתוך הקלי' אז יבא המשיח ויחיו המתים כי זה תלוי בזה כמ"ש הרב ז"ל בע"ח בשער ג' פ"ב ובכ"מ וז"ש אז ישיר ר"ל ע"י בירורי ניצוצות הרמוזים בר"ת אלו יהיה תחיית המתים וישיר משה ובני ישראל:
אז ישיר ר"ת י"א וס"ת ר"ז לרמוז כי העוסק בר"ז שהוא סוד ר"ל שלומד בחכמת הקבלה מברר אלו הי"א נצוצות מתוך הקלי' ע"כ נקראו העוסקים בחכמת הקבלה מחצדי חקלה כמ"ש מהרח"ו ז"ל בהקדמתי לע"ח ע"כ כל אדם יזהר לעשות לו איזה זמן קבוע ללמוד זוהר או אדרא או תיקונים כפי יכולתו ואז ירבה שכרו:
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה נראה דהלשון יתר דהא די לומר אז ישיר משה ובני ישראל לה' ויאמרו לאמר אשירה וכו' ואני יודע זאת השירה שאמרו וי"ל דתיבות אלו את השירה הזאת רומזת אל התורה כמש"ה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' ואמרו ז"ל כי ע"י עסק התורה ישראל נגאלין כמש"ה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש אז ישיר משה וב"י לעתיד כמ"ש ז"ל שהוא רומז לעתיד על תחיית המתים את השירה הזאת ר"ל ע"י השירה הזאת שהיא התורה וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה כפל העיין ר"ל אשירה לה' על שני גאולות אחת של עכשיו ואחת של לעתיד וז"ש ג"כ עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ר"ל עזי וזמרת יה עכשיו ויהי לי לישועה לעתיד כמ"ש במדרש היה לי לא כתיב אלא ויהי היה לי ויהי לי לישועה בב"א:
ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר וכו' כי מחה אמחה כפל העניין מחה אמחה וגם למה בתחלה אמר מחה שהיה חסירה ואח"כ אמחה שלמה וי"ל דבא לרמוז על שני מחיות אחת שהיתה על יד שאול המלך ע"ה כמש"ה פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וכו' עתה לך והכיתה את עמלק וכו' אבל מחייה זו היתה חסירה שלא נמחו לגמרי ע"י שהשאיר שאול המלך ע"ה את אגג ומיטב הצאן והבקר והיתה להם פלטה אבל לעת"ל תהיה מחייה שלימה שלא ישאר להם שריד ופליט וז"ש כי מחה אמחה ר"ל שני מחיית אחת חסרה מחה כי ישאר להם פליטה גם מחה אותיות חמה לרמוז כי ע"י זה היה חמה מאת ה' אל שאול שנטלה ממנו המלכות ונתנה אל דוד אבל לעת"ל אמחה שתהיה מחייה שלימה שלא ישאר להם שריד ופליט וז"ש את זכר עמלק ר"ל שלא ישאר להם שום זכר בעולם מתחת השמים ואז השם שלם והכסא שלם בב"א: