אור ברסלב
יגל יעקב ספר שמות › פרשת בא

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר שמות · פרשת בא

פרשת וארא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' י"ל למה צריך לומר לו כי אני הכבדתי את לבו וכו' והלא כבר אמר לו למעלה ואני אקשה את לב פרעה וכו' וי"ל דודאי משה היה יודע דהקב"ה מקשה את לב פרעה אבל כאן חזר ואמר לו כי אני הכבדתי את לבו, לומר לישראל מפני כיון שלקה פרעה ועמו שבע פעמים ואפ"ה לא נכנע לשלח את העם ועודנו מחזיק ברשעו ובכל פעם שאומר לשלחם חוזר אח"כ ומתהפך בו שלא לשלחם שמא יאמרו ישראל א"כ אין לדבר סוף ושלא יגאלו ח"ו לכך אמר לו לומר להם שלא יתפחדו אלא אני הכבדתי את לבו וכו' וז"ש ולמען תספר באזני בנך וכו' כי אין לומר צווי זה למשה לבדו אלא ודאי לכל ישראל נאמר זה:

למען שתי ולא אמר אשית או תתי פי' א"א ז"ל לרמוז כי עוד שני אותיות יבא אל פרעה ואל מצרים ארבה וחשך ובשלישית שהיא מכת בכורות יצאו וז"ש למען שתי אתתי אלה בקרבו ר"ל כשהביא שתי אותיות אלה הם עודם בקרבו ישראל בתוך מצרים אבל אח"כ כשהביא אות הג' ולעמו תספר ר"ל כבר הם יוצאים בו ומספרים לבניהם מעשה ה':

ועוד יש לפרש בס"ד אותתי אלה בקרבו ר"ת שלהם הם ר"ת ארבה אפלה בכורות לרמוז כי עוד שלשה מכות ואח"כ ולמען תספר באזני בנך כי יגאלו ויספרו לבניהם מעשה ה':

ולמען תספר באזני בנך, הא דאמר באזני בנך ולא אמר לבנך י"ל דאוזן מורה על הבנה כמש"ה כי אזן מלין תבחן ובא לרמוז כאן כי צריך להבין את בניו ואת בני ביתו סיפור יציאת מצרים בלשון שמבינים וכמ"ש מור"ם בהגה סי' תעג כי ר"י מלונדרי עשה כל ההגדה בלשון לע"ז כדי שיבינו הנשים והקטנים:

ולמען תספר באזני בנך וכו' וידעתם כי אני ה' י"ל מהו שנאמר וידעתם כי אני ה', כי ודאי כיון שמספר מעשה ה' ונפלאותיו יודע את ה' כי אם אינו יודע את ה' היכי מספר נפלאותיו ומעשיו, וי"ל במ"ש בזוה"ק כל בר נש דאשתע ביציאת מצרים ובההוא סיפור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי וז"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי וכו' את לרבות השמחה, וידעתם כי אני ה' ר"ל מזומנים לידע את ה' לעוה"ב לשמוח בשכינה:

או יאמר במ"ש שם בזוה"ק אצטריך בר נש לפרסומיה ניסא ולאשתעי קמיה בכל מה דאיהו עבד בגין דאינון מילין סלקין וכל פלמליא דלעילא מתכנשי וחמאן לון ואודן כולהו לקודשא בריך הוא ואסתלק יקריה עלייהו עילא ותתא וז"ש ולמען תספר באזני בנך וכו' וידעתם כי אני ה' ר"ל כי על ידי סיפור יציאת מצרים באזני בנך וכו' יודעין כבודי אפלמיא של מעליא ומסתלק יקרי עליהם ותיבת וידעתם כמו ויידעתם:

ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו וכו' עד מתי מאנת וכו' כי אם מאן אתה וכו' הנני מביא מחר ארבה בגבלך, מקשים כיון דהקב"ה הכביד את לבו כמש"ה כי אני הכבדתי את לבו למה צריך ליענש, ונראה דזה דומה כמו שברא השם ית' יצה"ר באדם ואפ"ה אם עבר על דברי התורה והמצוה ענוש יענש כי צריך להכניעו ולבטלו ולקיים דברי ה' ית' והטעם כי ה' ית' נתן כח באדם להכניע ולבטל את יצה"ר מלבו ומפני כך אם לא הכניעו ענוש יענש והכא נמי גבי פרעה אעפ"י שה' ית' הכביד את לבו כיון דבא אליו משה רבע"ה בדבר ה' לשלח את ישראל צריך להכניע את לבו ולשמוע בדבר ה' וז"ש עד מתי מאנת לענות מפני ר"ל כי צריך אתה לענות מפני דברי וא"כ אם מאן אתה לשלח הנני מביא מחר ארבה בגבלך על אשר לא נתתה לבך לענות:

ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו, לנו גי' אלהים למוקש גי' למות כי מדת אלהים היתה מכה בהם כמש"ה ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא וז"ש עד מתי יהיה זה לנו למוקש ר"ל עד מתי יהיה זה שם אלהים מדת הגבורה מתוחה עליהם להמיתם שלח את האנשים:

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובנותינו בצאננו ובבקרינו נלך וכו' י"ל מהו כפל מלת נלך ועוד למה הקדים הנערים לזקנים והבנים והבנות והצאן והבקר באחרונה, ונראה דהקדים הנערים לזקנים מפני שהנערים בעלי כח והולכים במהרה לפני הזקנים, והבנים והבנות שהם קטנים וכן הצאן והבקר שצריכים אחרים להוליך אותם לכך אמרם באחרונה וז"ש שתי פעמים נלך ר"ל אחת לנערים ולזקנים שהולכים מעצמם ואחת לקטנים ולצאן ולבקר שצריכים סיוע מאחרים:

או יאמר דרך רמז יש בו לפי שיש בני אדם כשהם בבחרותם הולכים אחרי הבלי העולם הזה לקבץ כסף וזהב וכן אחר התענוגים לפי שיצה"ר שלהם עודנו חזק אבל אח"כ כשמזקינים יבא דעתם בראשם ללכת בדרכי ה' בתורתיו ובמצותיו ובענוה ובחסידות כדי לזכות לחיי העור"ב ויש בני אדם בעודם בבחרותם דעתם בראשם שר אים כל עסקים של העוה"ז המה הבל וריק ורודפים אחר התורה והמצות שהיא תכלית ביאת האדם לעוה"ז ועוד ש להם דעת שאין ממתינים לעת זקנה כי מי יאמר שיזכו לזקנה כי רואים בעיניהם כמה וכמה בני אדם שאין מזקינים ולכך בעודם בבחרותם הולכים בדרכי ה' ככל הצורך כמו הזקנים, וז"ש בנערינו ובזקיננו נלך ר"ל שהולכים הנערים כמו הזקנים בהליכה אחת בדרכי ה' בבניני ובבנותינו בצאננו ובבקרינו נלך ר"ל ויש בעודם בנים הולכים אחר הממון שהם צאן ובקר, כי חג ה' לנו ר"ל כ רואים העוה"ז כמו ח"ג אבל האמת הוא שעתידים ליתן את הדין כמ"ש שלמה הע"ה שמח בחור בילדותיך וכו' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, וז"ש כי חג ה' לנו ר"ל כי זה שרואים חג ה' הוא לנו גי' אלהים שעתידים ליתן את הדין:

ראו כי רעה נגד פניכם, נראה שראה פרעה באצטגנינות שלו שלא יכנסו ישראל שבאותו הדור לארץ נאמר כאן ראו כי רעה נגד פניכם ונאמר להלן כשנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת וכו' וז"ש נגד פניכם ולא אמר נגדכם כי הכף רומז על הגזירה שהיתה מבן עשרים שנה ומעלה והמם רומז על ארבעים שנה שנשתהו במדבר וז"ש פרעה למשה רבע"ה למה אתם מבקשים לילך כולכם הטף והנשים וזקנים והצאן והבקר כדי לברוח אבל ראו כי רעה נגד פניכם ר"ל יש רעה נגד פני כ"מ מבן עשרים שנה ומעלה מם ארבעים שנה שיגזר עליהם שלא יכנסו לארץ מבן עשרים שנה ומעלה וישתהו במדבר ארבעים שנה וא"כ למה זאת לכם אלא לכו נא הגברים ועבדו את ה' וכו' והשאר ישארו בכאן כדי שתחזרו:

כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה כפל העניין גרש יגרש. נראה ע"פ מה נבין למה ה' ית' חזק לב פרעה ולא שלחם אלא בעל כרחו מכח המכות שלא יכול לסבול עוד והיה ה' ית' נותן בלבו לשלחם מרצונו ואם מפני לעשות אותות ומופתים בארץ מצרים אין הכי נמי אחר שעשה אותות ומופתים יתן בלבו לשלחם מרצונו הטוב אלא הטעם אם היה ה' ית' נותן בלב פרעה לשלחם מרצונו הטוב א"כ היו מחזיקים לו טובה והיו אוהבים זה לזה וכשייצטרך פרעה לאנשי מלחמה או לדבר אחר היה שולח אחריהם וכן כשייצטרכו הם הולכים אצלו אבל לא כן רצון הבורא שישובו למצרים כמש"ה לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד לכך חזק את לבו ולא שלחם אלא בעל כורחו ולא די בזה אלא שאח"כ רדף אחריהם לים ונתפחדו הרבה עד שקרע ה' את מי ים סוף וטבעו בים ולקחו ממונם א"כ לא יש עוד קורבה זה עם זה אלא אדרבא זה זוכר מה שעשה לו זה שעבדו בהם עבודת פרך וזה זוכר שלקחו ממונם וטבעום בים סוף וז"ש כלה ר"ל סוף הכל גרש גרש אתכם מזה ר"ל גרוש שלם אחת עכשיו ואחת לאחר זמן שלא ישלח אחריכם עוד:

דבר נא באזני העם וישאלו איש מאה רעהו וכו איתא בגמרא (ברכות ט') אין נא אלא לשון בקשה א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור לישראל בבקשה מכם שאלו איש מאת רעהו וכו' הקושיא מבוארת מי אשר אומרים לו לך קח כסף וזהב ולא ירוץ וא"כ למה צריך לומר בבקשה מכם שאלו איש מאת רעהו ונ"ל הטעם בס"ד מפני שחששו ישראל שאם ישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ואח"כ יצאו מאתם ירדפו אחר הם בשביל ממונם כמו שהיה אח"כ שרדפו אחריהם בשביל ממונם כמ"ש רש"י ז"ל בפ' בשלח על פסוק וירפף לבב פרעה וכו' והם אינם רוצים עוד לראות פניהם מפני האימה שלהם שהיתה מוטלת עליהם לפיכך אמר לו לומר להם בבקשה מכם שאלי וכו' ואל תיראו ואפי' ירדפו אחר כם אני מסייע אתכם:

שם בגמרא שלא יאמר אורו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם והקושיא מבוארת דלמה ליה למימר שלא יאמר אותו צדיק בלאו הכי כביכול צריך לקיים דבריו כמ"ש לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדולי ונ"ל בס"ד דרצון הבורא ית' יציאה העיקרית שיצאו לחפשי לגמרי תהיה אחרי אשר יטבעו מצרים בים ויקבלו עונשם מדה כנגד מדה שהשליכו בני ישראל ביאור. ושם יקחו רכוש גדול ויתקיים מ"ש לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחר כן צאו ברכוש גדול. כי עד אשר לא טבעו בים עדיין לא נתקיים ברם דן אנר כי לא נגמר דין הראוי להם אבל אחר אשר יטבעו בים נאמר אינם באותה שעה יקחו ממונם ויתקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גד ל וז"ש הקב"ה למשה לאמר לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וכו' וכי ח"ו שהקב"ה מתיירא מפרעה לאמר לו להוצאם לגמרי אלא רצונו ית' שלא יצאו עכשיו לגמרי אלא עד שיבאו לים ויקבלו עונשם ויקחו ממונם ואח"כ יצאו לגמרי אבל מפני אברהם אבינו ע"ה שמא יסבור זוהי היציאה ולא נתקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לכך אמר לו למשה ע"ה דבר נא באזני העם וכו' שלא יאמר אותו צדיק כו' אבל בשביל הבטחתי עדיין לא נגמר דינם עד אשר יבואו אל הים קבלו עונשם ותקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:

ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' י"ל למה בתחלה אמר ליל ואח"כ אמר לילה ועוד למה צריך לומר הוא הלילה הזה לה' כיון דאמר ליל שמ ים הוא לה' וי"ל במ"ש ז"ל כי גלות מצרים היה ראוי להיות ארבע מאות שנה כמ"ש הקב"ה לאברהם אע"ה כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום וענו אותם ארב מאות שנה אלא שראה ר' ית' שאם ישארו עוד במצרים יכנסו בחמשים שערי טומאה ולא יהיה להם עוד תקנה לפיכך הוציאם ברד"ו והשאר הצניע להם לשאר גליות שיהיו אח"כ וידוע דהגלות דומה ללילה וכתבו המקובלים ז"ל דחצי לילה הא' נקרא ליל וחצי לילה האחרונה נקרא לילה וא"כ גלות מצרים דהיה רד"ו והוא חצי הגלות הא' של ארבע מאות שנה בקירוב רמוז במילת ליל והשאר שהצניעו הקב"ה לשאר גליות נרמז במילת לילה דהוא אחרון וז"ש ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים ר"ל ליל שהוא חצי גלות של ארבע מאות שנה שמרים הוא לה' ששמר הבטחתו כמ"ש לאברהם אע"ה להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה' ר"ל כמו כן גלות האחרון הזה הרמוז במילת לילה שהוא הנשאר מן גלות הא' של מצרים, מובטחים שיגאלנו ה' כמש"ה ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וכו' שמרים לכל בני ישראל לדרתם ר"ל זה השימור ששומר הבטחתו לכל בני ישראל לגאלם הוא לדרתם גאלה שאין אחריה שעבוד בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה