יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר ויקרא · פרשת צו
צו את הארן וכו' זאת תורת העולה וכו' במדרש והובא ברש"י אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, ויש להבין דלמה צריך זרוז בתורת העולה יותר מכל שאר מצות, ועוד מהו אמרו מיד ולדורות והלא עתיד בית המקדש ליחרב ובטלה מעשה עולה, ונראה לע"ד בס"ד במ"ש רז"ל כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה וכו' יבא לרמוז כאן במילת צו שהוא לשון זרוז מיד ולדורות לומר שמיד שיש משכן ומקדש יזדרזו במעשה העולה ולדורות שאין בית המקדש קיים יזדרזו לעסוק בתורת העולה שמעלים עליהם כאלו הקריבו עולה וז"ש זאת תורת העולה היא העולה ר"ל זאת תורת העולה שעוסקים בתורת העולה היא העולה חשוב לפני כאלו הקריבו עולה ממש ומפני שמצות העולה אינה תדירית שפעמים אינם עושים עולה ממש אלא עסק תורת העולה, לכך צריך זרוז יותר משאר מצות שלא יבא יצה"ר להטעותו לאמר שאין מועיל זה במקום העולה:
או יאמר למה צריך זירוז מיד ולדורות מיד כמשמעו, ולדורות לפי שעתיד ליחרב בית המקדש ולקבוע פ' העולה בתוך נוסח התפילה שמיושב והיא קודם העמידה והיוצר והזמירות וצריך האדם להתפלל עם הציבור וא"כ אם הוא מתאחר מפני שצריך להתפלל עם הציבור הרי הוא אינו אומר מעשה העולה בשביל להשיג עם הציבור כדי להתפלל עמהם עמידה לכך צריך זירוז לקום באשמורת הבקר כדי לקרות מעשה העולה ולא יפחות שום דבר מן התפילה שהיא במקום מעשה העולה של התמיד:
או יאמר הא דאמר צו את אהרן ולא אמר דבר אל אהרן וכו' לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' כי צו גימטריא אל אדני והוא בעולם העשיה וגם התמיד שהוא עולה בעולם העשיה לכך אמר צו שהוא גי' אל אדני לרמוז כי עולת התמיד היא בעולם העשיה ור"ל עושה תיקון בעולם העשיה, וז"ש נמי זאת תורת העולה היא העולה כי ע"י מעשה העולה יהיה עליה בעולמות כמ"ש הרב שם:
צו את אהרן ואת בניו לאמר וכו' ידוע דבכל מקום שנאמר לאמר הוא לאמר לאחרים וא"כ הוי להו שלשה דורות אהרן ובניו ובני בניו לרמוז אל מ"ש רז"ל על פסוק לא ימושו מפיך וכו' כיון שנעשה אדם חכם ובנו חכם ובן בנו ת"ח שוב אין תורה נפסקת מזרעו שהתורה מחזרת על אכסניא שלה, וז"ש צו את אהרן ואת בניו זה שני דורות לאמר זה דור שלישי זאת תורת העולה שילמדו כולם תורת העולה [ר"ל שילמדו תורה על שם שעולה למעלה ועל ידה נמשך השפע כמ"ש בזוה"ק בפ' זו] ואח"כ היא העולה ר"ל היא מחזרת על אכסניא שלה כדי לעלות ע"י לימודם:
וזה שאמר ג"פ אש תוקד, ויש שנוי בניהם דתחלה כתוב ואש המזבח תוקד בו ובשניה כתוב תוקד בו לא תכבה ובשלישי כתוב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לרמוז אל מ"ש דידוע דהתורה נקראת אש כמש"ה הלא כה דברי כאש נאם ה', וז"ש ואש המזבח תוקד בו לרמוז על מי שהוא חכם לבד ונקרא מזבח על שם שזובח את יצרו תוקד בו אורייתא דמרתחה ליה, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה לרמוז על מי שהו חכם בן חכם דהוי בר אוריין ובר אבהן חש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לרמוז על מי שהוא חכם בן חכם של חכם דשוב אין תורה נפסקת מזרעו:
או יאמר מ"ש זאת תורת העולה וכו' כל הלילה עד הבקר לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רמ"ו מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהם בשינה וכו' אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה וז"ש זאת תורת העולה ר"ל שיזכה למעלת התורה שהוא הכתר של תורה, על המזבח שהוא ת"ח הזובח את יצרו, כל הלילה ר"ל בכל לילה יעסוק בתורה, עד הבקר ר"ל מלבד זה צריך לחבר הלילה והיום ג"כ בתורה בסוד אעירה שחר כמ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרושי הלילה דרוש ד':
או יאמר במ"ש הרב שם כי עיקר הוא שצריך האדם להתעורר בחצות הלילה ולהיות ניעור עד הבקר ואם אינו יכול יקום בחצות וילמוד תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה ויחזור וישן ויקום חצי שעה קודם עלות השחר כדי לחבר הלילה והיום בתורה, וז"ש זאת תורת העולה ר"ל לימוד התורה העולה למעלה על מוקדה על המזבח על הת"ח דאורייתא מרתחא ליה וזובח יצרו, כל הלילה ר"ל כל חצות הלילה ה"ב דידוע דחצי הלילה הראשונה נקרא ליל וחצי לילה האחרונה נקרא לילה כמ"ש המקובלים, או עד הבקר ר"ל מי שאינו יכול להיות ניעור כל חצות הלילה, יחבר הלילה עם הבקר, ואש המזבח של הת"ח תוקד בו יהיה עוסק בה:
הוא העולה כתיב הוא וקרי היא נראה בס"ד הא דכתיב הוא רומז אל הענוה כי הוא במילואה ה"א וא"ו אל"ף ע"ה כמניין ענוה ור"ל עיקר עליית נפש האדם ע"י הענוה כמ"ש ז"ל במסכת שבת דף ל"א לעולם יהא אדם ענוותן כהילל וכו' ומעשה בשני בני אדם שהמרו [פי' רש"י נתערבו] זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז אמר אחד מהם אני אקניטנו, אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות [פי רש"י עגול] אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם חיות פקחות, הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה עיניהן של תרמודיין גתרוטות (פי' רש"י רכות) אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין החולות הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין בצעי המים אמר לו שאלות הרבה יש לי לשאול יש לי לשאול ומתיירא אני שמא תכעוס נתעטף וישב לפניו א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל אמר לו הן א"ל אם אתה הוא אל ירבו כמותך בישראל, א"ל בני מפני מה אמר לו מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הילל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והילל לא יקפיד עכ"ל הגמרא וא"כ כל אדם אם יסתכל בדברים הללו יקח ק"ו לנפשו מהילל הזקן נשיא ישראל וימצא תועלת לנפשו, וז"ש הוא העולה וקרי היא העולה לומר שהענוה מועילה לאדם וגם היא העולה כמ"ש ז"ל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות:
כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש, כאשר עשה ביום הזה הוא על שבעת ימי מלואים שעשו בימי משה בהקמת המשכן צוה ה' לעשות לרמוז על ימי שלמה הע"ה שבנה בית המקדש ועשו שבעה ימי מלואים ככתוב בדברי הימים לכפר עליכם לרמוז על בית שלישי שעתיד להבנות בב"א שיעשו שבעה ימי מלואים ככתוב ע"י יחזקאל הנביא ע"ה סי' מ"ג שבעת ימים יכפרו את המזבח וכו' והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח וכו' ורציתי אתכם נאם ה' אלהים אכי"ר: