אור ברסלב
יגל יעקב ספר ויקרא

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר ויקרא

ספר שמות

פרשת ויקרא

ויקרא אל משה, במדרש רבא, מה כתיב למעלה מהעניין בפ' משכן, כאשר צוה ה' את משה, משל למלך שצוה את עבדו ואמר לו בנה לי פלטין, על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך וכו' לימים נכנס המלך לתוך פלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט, היה מוצא שמו כתוב עליו, אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים, כך בשעה שא"ל הקב"ה למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו שיכנס לפני ולפנים לכך נאמר ויקרא אל משה:

ויש להבין מה כבוד יש בזה שהיה כותב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה וכי אין אנחנו יודעין שהכל הוא צווי ה' ועוד מ"ש על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר וכו' משמע שהיה כותב על כל דבר ודבר ממלאכת המשכן והיכן מצינו שהיה כתוב עליהן שום דברים, ועוד יש להבין מה הרויח בזה משה רבינו ע"ה שדבר עמו בפנים דמה יש חילוק אם דבר עמו בפנים ואם בחוץ ונראה לע"ד בס"ד במ"ש למעלה כי דבר שבקדושה אם נעשה לשמה ובקדושה אז רוחניות הקדושה והטהרה שורה עליו, וכאן נמי הואיל שבכל דבר ודבר שהיה עושה משה רבינו ע"ה היה מכוין בו ואומר כאשר צוה ה' אז היה יורד קדושה וטהרה על כל דבר ודבר וחשוב כאלו כתב שמו של הקב"ה עליו, דידוע ששמותיו של הקב"ה הם אורות זכים וקדושים, ומפני שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה כידוע לכך קראו לפנים כדי שימשך לו ג"כ הארה משם דכשאדם נכנס למקום מקודש נמשך לו הארה משם, יחוש הראות יעיד על זה כמו שהאדם עומד בשמש נמשך לו חמימות כן בעומדו תוך מקום, קדוש שנמשך לו הארה רוחנית ומדד לו מדה כנגד מדה כמו שהוא המשיך הארה וקדושה לכלי המשכן כך הוא יכנס לפנים ומדבר עמו שם כדי לקבל הארה יתירה ממקום מקודש:

ויקרא אל משה, אלף זעירא, ידוע דאלף רומז אל הלימוד בסוד אלף חכמה אלף בינה וכתב אותו אלף זעירא לרמוז על הלימוד שצריך להיות בענוה כדי שיוכל ללמוד מכל אדם ואפי' מן הקטנים ממנו כמש"ה מכל מלמדי השכלתי ואם עושה כן יזכה להיות מורה הוראות דמשה רומז אל החכם שמורה הלכות כמ"ש בתלמוד משה שפיר קאמרתא והטעם שהחכם נקרא משה בשביל שכל חכם מורה הלכות צריך להיות בו ניצוץ ממשה רבינו ע"ה כדי שיתכווין על האמת ועוד ע"י הענוה זוכה לרוח הקודש כמ"ש ז"ל בברייתא סוף מסכת סוטה וענוה מביאה לידי רוח הקודש וז"ש ויקרא אלף זעירא ר"ל אם קורא האדם ולומד בענוה כמו האלף הזו שהיא זעירא, אל משה יזכה להיות מורה הלכות ולהיות בו ניצוץ משה ועוד אם יזכה יותר וידבר אליו ה' שיהיה בו רוח הקודש:

או יאמר שזה מרמז אל מ"ש רז"ל במסכת שבת מאן דמוקיר רבנן הוו ליה בנין רבנן וז"ש ויקרא אותיות ויקר אלף ר"ל אם אתה מיקר אלף שהם הת"ח העוסקים בלימוד התורה אז אל משה ר"ל זוכה שיהיו לו בנים חכמים שנקראים משה:

או יאמר שזה מרמז למ"ש רז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, וז"ש ויקרא ויקר אלף ר"ל אם מלמד תורה שנקראת ויקר כמש"ה יקרה היא מפנינים אלף לשון לימוד כמש"ל אל משה ר"ל כמו שלימד משה באהבה ובחבה אז וידבר אליו ה' וכו' שזוכה לישב בישיבה של מעלה ומדבר אליו ה':

או יאמר לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרוש מזמור שיר ליום השבת, כי שעלה משה רבינו ע"ה אל הר סיני לקבל התורה נתנו אליו חלקי אורה הנרמזים באלף רבתי דאדם שת אנוש בד"ה, וכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעון ישראל ולא נשתייר בו רק חלק אחד מן האלף והיא סוד האלף זעירא דויקרא אל משה עכ"ל וז"ש ויקרא ויקר אלף ר"ל ע"י קבלת התורה שנקראת יקר כמש"ה יקרה היא וכו' זכה לאלף אורות ונכתב אלף זעירא לרמוז שנטלו ממנו ולא נשאר כי אם אחד:

או יאמר נכתב אלף זעירא לרמוז כי על ידי הענוה זכה ליקר אלף אורות ויקר לשון כבוד כמו יקר וגדולה למרדכי:

אדם כי יקריב מכם וכו' תקריבו את קרבנכם יש להבין מהו אומרו תיבת מכם דנראה שהוא שפת יתר ועוד מהו אומרו תיבת את שהוא לרבות כידוע ונראה בס"ד במ"ש רז"ל כי לא העיקר הוא הקרבן אלא התשובה וכתב הרב ז"ל בע"ח שמ"ט כי ע"י התורה והמצות ישראל מבררים ניצוצות קדושה מתוך הקליפות ואם אדם עובר על אחת ממצות ל"ת הוא מוריד ניצוצות קדושה אל הקלי' אבל ע"י התשובה חוזרים כל אותם הניצוצות אל מקומם עי"ש וז"ש אדם כי יקריב מכם ר"ל שיעשה תשובה עם הקרבן כדי לקרב ניצוצות הקדושה שירדו אל הקלי' אל מקומם ואומרו מכם ר"ל מה שנוגע לכם, תקריבו את קרבנכם לרבות שלא די בזה אלא צריך גם לעסוק בתורה ובמצות כדי לברר עוד בירורים אחרים ולהעלותם עם קרבנכם ר"ל עם מה שהעליתם ע"י קרבנכם:

על כל קרבנך תקריב מלח הטעם דצריך מלח בקרבן הוא כמ"ש הרש"ש ז"ל בס' נה"ש בהקדמת הקרבנות והוא לפי שיש באדם נרנח"י והם בחינת דצחם ואלו ניזונים ומתגדלים מהדם הצח וזך הנמשך להם שהוא נפשות הדצ"ח והיותר עב שבו נהפך לבשר וזה כשגובר יצה"ט והוא מקריבו לכבד ששם הנפש דעשיה ואז הוא בריא ועושה רצון השם ית' ואם ח"ו גובר יצה"ר אז כולם ניזונים מעכירות הדם והוא עכירות והרע שבדם אל הכבד ומלכלך נפש דעשיה ואז הוא חוטא ח"ו וגורם חולאי הנפש והגוף וע"כ צונו האל ית' להביא קרבן מדצח"ם לתקן ולהסיר העכירות שבדצח"ם שבאדם כי המלח כנגד הדומם וסולת שמן ויין כנגד הצומח והבעל חי כמשמעו והודוי כנגד המדבר וכונת הכהן כנגד הנרנח"י הפניים ואז נכית אש גבוה ושורף ומכלה העכירות ההוא ומנקה ומזכך נפשות דצח"ם שבאדם כי הכל משורש אחד ומתכפר לאדם:

שלשה דברים מקרבים הגאלה ואלו הם תורה שמירת שבת תשובה, תורה כמ"ש ז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם כי ע"י יתנו בתורת בגוים עתה אקבצם [כי יתנו לשון מתניתין] שבת כמ"ש רז"ל אלמלי ש מרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין תשובה כמש"ה כי תשוב אל ה' אלהיך וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו' וכולם רמוזים בשמו של משה רבינו ע"ה מ' רומז לתורה שנתנה בארבעים יום, שין רומז אל השבת כי הוא ר"ת של שבת ה' רומז אל התשובה כמ"ש רז"ל מפני מה רגלה של הא תלויה כדי שיכנס בה בעל תשובה, או כמ"ש הרב ז"ל כי התשובה היא בבינה והיא הא' ראשונה שבשם הויה וז"ש ויקרא אל משה ר"ל אם ישראל יקראו אל שלשה דברים אלו הנרמזים באותיות משה שהם תורה שבת תשובה אז וידבר אליו ה' וכו' שיבא משיח צדקינו ויגאלינו ויבנה בית קדשינו וידבר ה' עמנו כמש"ה בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו ב"בא:

פרשת צו

צו את הארן וכו' זאת תורת העולה וכו' במדרש והובא ברש"י אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות, ויש להבין דלמה צריך זרוז בתורת העולה יותר מכל שאר מצות, ועוד מהו אמרו מיד ולדורות והלא עתיד בית המקדש ליחרב ובטלה מעשה עולה, ונראה לע"ד בס"ד במ"ש רז"ל כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה וכו' יבא לרמוז כאן במילת צו שהוא לשון זרוז מיד ולדורות לומר שמיד שיש משכן ומקדש יזדרזו במעשה העולה ולדורות שאין בית המקדש קיים יזדרזו לעסוק בתורת העולה שמעלים עליהם כאלו הקריבו עולה וז"ש זאת תורת העולה היא העולה ר"ל זאת תורת העולה שעוסקים בתורת העולה היא העולה חשוב לפני כאלו הקריבו עולה ממש ומפני שמצות העולה אינה תדירית שפעמים אינם עושים עולה ממש אלא עסק תורת העולה, לכך צריך זרוז יותר משאר מצות שלא יבא יצה"ר להטעותו לאמר שאין מועיל זה במקום העולה:

או יאמר למה צריך זירוז מיד ולדורות מיד כמשמעו, ולדורות לפי שעתיד ליחרב בית המקדש ולקבוע פ' העולה בתוך נוסח התפילה שמיושב והיא קודם העמידה והיוצר והזמירות וצריך האדם להתפלל עם הציבור וא"כ אם הוא מתאחר מפני שצריך להתפלל עם הציבור הרי הוא אינו אומר מעשה העולה בשביל להשיג עם הציבור כדי להתפלל עמהם עמידה לכך צריך זירוז לקום באשמורת הבקר כדי לקרות מעשה העולה ולא יפחות שום דבר מן התפילה שהיא במקום מעשה העולה של התמיד:

או יאמר הא דאמר צו את אהרן ולא אמר דבר אל אהרן וכו' לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' כי צו גימטריא אל אדני והוא בעולם העשיה וגם התמיד שהוא עולה בעולם העשיה לכך אמר צו שהוא גי' אל אדני לרמוז כי עולת התמיד היא בעולם העשיה ור"ל עושה תיקון בעולם העשיה, וז"ש נמי זאת תורת העולה היא העולה כי ע"י מעשה העולה יהיה עליה בעולמות כמ"ש הרב שם:

צו את אהרן ואת בניו לאמר וכו' ידוע דבכל מקום שנאמר לאמר הוא לאמר לאחרים וא"כ הוי להו שלשה דורות אהרן ובניו ובני בניו לרמוז אל מ"ש רז"ל על פסוק לא ימושו מפיך וכו' כיון שנעשה אדם חכם ובנו חכם ובן בנו ת"ח שוב אין תורה נפסקת מזרעו שהתורה מחזרת על אכסניא שלה, וז"ש צו את אהרן ואת בניו זה שני דורות לאמר זה דור שלישי זאת תורת העולה שילמדו כולם תורת העולה [ר"ל שילמדו תורה על שם שעולה למעלה ועל ידה נמשך השפע כמ"ש בזוה"ק בפ' זו] ואח"כ היא העולה ר"ל היא מחזרת על אכסניא שלה כדי לעלות ע"י לימודם:

וזה שאמר ג"פ אש תוקד, ויש שנוי בניהם דתחלה כתוב ואש המזבח תוקד בו ובשניה כתוב תוקד בו לא תכבה ובשלישי כתוב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לרמוז אל מ"ש דידוע דהתורה נקראת אש כמש"ה הלא כה דברי כאש נאם ה', וז"ש ואש המזבח תוקד בו לרמוז על מי שהוא חכם לבד ונקרא מזבח על שם שזובח את יצרו תוקד בו אורייתא דמרתחה ליה, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה לרמוז על מי שהו חכם בן חכם דהוי בר אוריין ובר אבהן חש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לרמוז על מי שהוא חכם בן חכם של חכם דשוב אין תורה נפסקת מזרעו:

או יאמר מ"ש זאת תורת העולה וכו' כל הלילה עד הבקר לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רמ"ו מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהם בשינה וכו' אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה וז"ש זאת תורת העולה ר"ל שיזכה למעלת התורה שהוא הכתר של תורה, על המזבח שהוא ת"ח הזובח את יצרו, כל הלילה ר"ל בכל לילה יעסוק בתורה, עד הבקר ר"ל מלבד זה צריך לחבר הלילה והיום ג"כ בתורה בסוד אעירה שחר כמ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' בדרושי הלילה דרוש ד':

או יאמר במ"ש הרב שם כי עיקר הוא שצריך האדם להתעורר בחצות הלילה ולהיות ניעור עד הבקר ואם אינו יכול יקום בחצות וילמוד תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה ויחזור וישן ויקום חצי שעה קודם עלות השחר כדי לחבר הלילה והיום בתורה, וז"ש זאת תורת העולה ר"ל לימוד התורה העולה למעלה על מוקדה על המזבח על הת"ח דאורייתא מרתחא ליה וזובח יצרו, כל הלילה ר"ל כל חצות הלילה ה"ב דידוע דחצי הלילה הראשונה נקרא ליל וחצי לילה האחרונה נקרא לילה כמ"ש המקובלים, או עד הבקר ר"ל מי שאינו יכול להיות ניעור כל חצות הלילה, יחבר הלילה עם הבקר, ואש המזבח של הת"ח תוקד בו יהיה עוסק בה:

הוא העולה כתיב הוא וקרי היא נראה בס"ד הא דכתיב הוא רומז אל הענוה כי הוא במילואה ה"א וא"ו אל"ף ע"ה כמניין ענוה ור"ל עיקר עליית נפש האדם ע"י הענוה כמ"ש ז"ל במסכת שבת דף ל"א לעולם יהא אדם ענוותן כהילל וכו' ומעשה בשני בני אדם שהמרו [פי' רש"י נתערבו] זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז אמר אחד מהם אני אקניטנו, אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות [פי רש"י עגול] אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם חיות פקחות, הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה עיניהן של תרמודיין גתרוטות (פי' רש"י רכות) אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין החולות הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו אמר לו בני מה אתה מבקש אמר לו שאלה יש לי לשאול אמר לו שאל בני שאל מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות אמר לו בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין בצעי המים אמר לו שאלות הרבה יש לי לשאול יש לי לשאול ומתיירא אני שמא תכעוס נתעטף וישב לפניו א"ל כל שאלות שיש לך לשאול שאל א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל אמר לו הן א"ל אם אתה הוא אל ירבו כמותך בישראל, א"ל בני מפני מה אמר לו מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הילל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והילל לא יקפיד עכ"ל הגמרא וא"כ כל אדם אם יסתכל בדברים הללו יקח ק"ו לנפשו מהילל הזקן נשיא ישראל וימצא תועלת לנפשו, וז"ש הוא העולה וקרי היא העולה לומר שהענוה מועילה לאדם וגם היא העולה כמ"ש ז"ל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות:

כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, עיין פי' רש"י ז"ל ועוד נראה לפרש, כאשר עשה ביום הזה הוא על שבעת ימי מלואים שעשו בימי משה בהקמת המשכן צוה ה' לעשות לרמוז על ימי שלמה הע"ה שבנה בית המקדש ועשו שבעה ימי מלואים ככתוב בדברי הימים לכפר עליכם לרמוז על בית שלישי שעתיד להבנות בב"א שיעשו שבעה ימי מלואים ככתוב ע"י יחזקאל הנביא ע"ה סי' מ"ג שבעת ימים יכפרו את המזבח וכו' והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח וכו' ורציתי אתכם נאם ה' אלהים אכי"ר:

פרשת שמיני

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרן קח לך עגל וכו' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכו' יש להבין כיון שקרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, למה אמר לאהרן שידבר עם בני ישראל ליקח שעיר עזים לחטאת ועגל וכו' ולא אמר להם הוא בעצמו, ונלע"ד בס"ד במ"ש רש"י ז"ל כי זה שצוה ה' י"ת על אהרן ליקח עגל לחטאת להודיע שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה, על מעשה העגל שעשה עכ"ל ולפי שבעשיית העגל היה דיבור ומעשה דיבור שאמר לבני ישראל פרקו נזמי הזהב וכו' ומעשה שלקח מידם ויצר אותו בחרט וכו' לכך אתי דיבור שיאמר לבני ישראל קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכו' ומכפר על דיבור ואתי מעשה עשיות הקרבנות ומכפר על מעשה העגל:

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' י"ל דאיזה דבר יעשו עוד, הלא הקרבנות כבר הביאו, כמש"ה ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד, ועוד למה חזר ואמר להם וירא אליכם כבוד ה' והלא כבר הבטיחם שנראה להם היום כבוד ה' כמש"ל כי היום ה' נראה אליכם ונלע"ד בס"ד במ"ש ז"ל כי כל דבר שבקדושה צריך להעשות לשמה כדי שיורד על הדבר ההוא הארה וקדושה, והכא בתחלה אמר להם שיביאו הקרבנות וירא אליהם כבוד ה' ואח"כ כשהביאום פי' להם שיתכונו לשמה שע"י זה יורד להם הארה וקדושה וירא אליהם כבוד ה' וז"ש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו ר"ל שתעשו אותם לשמה כאשר צוה ה' וע"י זה יורד הארה וקדושה וירא אליכם כבוד ה':

זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וכו' לרמוז אל מ"ש רז"ל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וז"ש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו ר"ל אשר צוה ה' תעשו בפועל ולא בלימוד לבד, אז וירא אליכם כבוד ה' שתזכו לקבל פני שכינה:

או יאמר לרמוז על כל מצות ומעשים טובים אשר יעשה האדם וכל דבר שבקדושה ובפרט בת"ת שיעשה אותם לשם יחוד קודשא בה"ו בלב שלם ובנפש חפצה ולא כאנשים רקים ופוחזים דלא ידע מה קאמר ועל ידי זה יזכה לקבל פני שכינה וז"ש זה הדבר ר"ל כל דבר שבקדושה, אשר צוה ה' תעשו, תכוונו ליחד קודבה"ו כי תיבת צוה היא צו ה' וידוע דהמלכות היא ה' אחרונה שבשם הויה והיא נקראת עולם העשיה ונקראת אל אדני והויה היא בת"ת וא"כ צוה רומז אל המלכות כי צ"ו גי' אל אדני שהיא בעשיה מלכות והה"א ג"כ היא מלכות, והויה רומז אל ת"ת וז"ש צוה ה' תעשו ר"ל תייחדו צוה הרומז אל המלכות עם הויה שהוא הת"ת, אז וירא אליכם כבוד ה' תזכו לראות פני שכינה:

יין ושכר אל תשת וכו' וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש וכו' ולהורות את בני ישראל וכו' לרמוז מי שאינו רגיל בשתיית יין ושכר יהיה לו חכמה בעסק התורה ויזכה להיות מבדיל בין קודש לחול ולהורות את בני ישראל וכו' כי מי שהוא רגיל בשתיית היין והשכר אינו מחכים כמש"ה לץ יין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם וז"ש יין ושכר אל תשת בבאכם אל אהל מועד ר"ל כשאתם נכנסים אל אהל המועד לתלמוד תורה ועל ידי זה תזכו להבדיל בין קודש לחול וכו' ולהורות את בני ישראל וכו':

ולהבדיל בין הקדש ובין החל וכו' וסמיך ליה ולהורות את בני ישראל וכו' לרמוז כי צריך האדם להבחין את המורה המלמד תורה אם הוא ראוי ואח"כ ילמוד ממנו כמ"ש ז"ל על פסוק כי שפתי כוהן ישמרו דעת וכו' כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, כי אם אינו ראוי או ח"ו יש בו צד מינות יבא ללמוד ממעשיו ג"כ ובא לתקן ונמצא מקלקל וז"ש ולהבדיל בין קודש לחול וכו' ר"ל תבחנו את הרב אם הוא קודש או חול ואח"כ ולהורות את בני ישראל וכו' ר"ל יהיה מורה לבני ישראל ללמד תורה:

והתקדשתם והייתם קדשים וכו' לרמוז אל מ"ש רז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו וז"ש והתקדשתם ר"ל אם באתם ליטהר ולהתקדש, והייתם קדושים ר"ל תוכלו להיות קדושים כי קדוש אני, ר"ל כיון שאני קדוש קדושה מסייע לקדושה:

והתקדשתם והייתם קדשים ר"ת שלהם גי' אדני הויה אהיה לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הגללולים הקדמה י"ח וז"ל בהיות האדם נפש לבדה אין לו השפעה אלא מן שם אדני בלבד וכשיעסוק בתורה לשמה זוכה גם אל הרוח הבא משם הייה וכשיעסוק בסודות התורה זוכה גם לנשמה וימשך עליו כח והשפעה גם משלי אהיה ובהתחבר באדם שלשה שמות אלו יעלו בגי' יב"ק ואז יאמר עליו ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ר"ת יב"ק ואז יהיה האדם בנפש מן עשיה ורוח מן יצירה ונשמה מן בריאה ואם יתקן עצמו יותר אז יהיו כל השלשה מן יצירה ואם יתקן עצמו ביותר יהיו כל השלשה מן בריאה ואם יתקן עצמו ביותר יהיו לו כל השלש מן האצילות עכ"ל וז"ש והתקדשתם והייתם קדושים שר"ת שלהם גי' אדני הויה אהיה לומר שבתחלה תתקדשו ותקחו נפש משם אדני ורוח משם הויה ונשמה משם אהיה, ואח"כ כי קדוש אני ר"ל תעלו ממדרגה למדרגה עד שתקחו כל השלשה מן האצילות כידוע דקדוש הוא בחכמה שהיא האצילות:

או יאמר לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת בבא בתרא א"ר אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וז"ש והתקדשתם ר"ל אם תקדשו עצמכם להיות צדיקים אז והייתם קדושים כי קדוש אני ר"ל תהיו קדושים כמותי, כמו שאומרים לפני קדוש כן יאמרו לפניכם בב"א:

פרשת תזריע

אשה כי תזריע וכו' ובסמיכות הפ' אמר להבדיל בין הטמא וכו' לרמוז שצריך האדם להתקדש בשעת הזווג ולחשוב במחשבתו כדי להוליד בן לכבוד עבודת הבורא ית' חכם ומבין בתורה עובד ה' באהבה, וביראה ולא יתכוון ח"ו להנאת עצמו למלאת תאותו, וז"ש להבדיל בין הטמא ובין הטהור וכו' ואח"כ אשה כי תזריע לומר שיתכווין בשעת הזריעה כדי להוליד בן חכם בתורה שיודע להבדיל בין הטמא ובין הטהור וכו':

או יאמר לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת יומא דף פ"ב ע"ב ההוא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכפורי הוא לחשו לה ואילחישא (פי' רש"י קבלה את הלחישה) קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' נפק מינה רבי יוחנן, ההוא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו לה, ולא אילחישא קרי עליה זרו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי, וז"ש להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע לומר תוכל להבדיל ולהבחין את הולד אם יהיה טמא או טהור משעה הזריעה שהוא זרוע בבטן אמו:

או יאמר במ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים הקדמה יו"ד וז"ל דע כי בהיות האיש מזדווג עם אשתו להוליד בנים הנה מכח האב נמשך בחינת אור מקיף בבן ומכח האם נמשך בבן ג"כ בחינת אור פנימי והנה אפשר שבעת זווגם יתקדשו עצמם שניהם בכונת מצוה וקדושה, או יהיה כונת שניהם שלא לשם מצוה אלא להנאת עצמם ולרעה, או יהיה כוונת האב לטובה והאם לרעה או להפך, ואמנם אם שניהם נתכוונו לדבר מצוה יהיה הולד ההוא צדיק גמור באור מקיף ובאור פנימי ואם שניהם נתכוונו לרעה יהיה הבן ההוא רשע גמור באור מקיף ובאור פנימי ואם שניהם נתכוונו לרעה יהיה הבן ההוא רשע גמור באור מקיף ובאור פנימי ואם האב נתכוון לטובה ואמו לרעה אז יהיה אור המקיף של הבן צדיק ואור הפנימי רשע ובהמשך הזמן יכוף המקיף את הפנימי ויהיה צדיק גמור לפי שהמקיף כולל בתוכו את הפנימי ומהפכו לזכות, ואם האב נתכוון לרעה והאם לטובה אז המקיף רע והפנימי טוב ובהמשך הזמן יכוף המקיף הרע את הפנימי הטוב ויהיה רשע גם הוא עכ"ל וז"ש להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע לומר כי הבדלת והבחנת הולד בין יהיה טמא רשע ובין יהיה טהור צדיק הוא תלוי בשעת הזריעה:

להבדיל בין הטמא ובין הטהור וכו' להבדיל בין ר"ת ל"ב רמז לל"ב נתיבות חכמה המבררין ניצוצות הקדושה מן הקלי' דבמחשה איתבריר כולא כמבואר בשער המצות פ' עקב ובכ"מ וז"ש להבדיל בין הטמא ובין הטהור ר"ל ל"ב נתיבות חכמה הם המבדילין בין הטמא שהם הקלי' ובין הטהור שהם ניצוצות הקודשה ע"י בירורן:

אשה כי תזריע וילדה זכר, אשה רמז לישראל שנדמו לאשה כי תזריע מצות ומעשים טובים שנאמר בהם זריעה כמש"ה זרעו לכם לצדקה וכו' זכר רומז אל החסד, ור"ל אשה שהם ישראל כי תזריע מצות ומעשים טובים וילדה זכר מרבים מדת החסד בעולם:

או יאמר אשה רומזת לתורה שנדמת לאשה ואמרו ז"ל תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה וז"ש אשה כי תזריע ר"ל אשה שהיא התורה כי תזריע זריעה שלה שהיא הלימוד, וילדה זכר ר"ל מולידה מצות ומעשים טובים שעל ידיהם מתרבה החסד בעולם:

וביום השמיני ימול בשר ערלתו, וביום השמיני ר"ת ו"ה שהם רמז לזו"ן שהם ת"ת ומלכות ז"ת השמיני רמז לבינה שהיא שמינית ממטה למעלה, וידוע שאין אחיזה לחיצונית אלא בשבעה תחתונות אבל ע"י הארת הבינה הרגלית בהם הם נכנעים, וז"ש וביום ה שמיני ימול בשר ערלתו ר"ל ו"ה שהם ז"ת שמיני שהיא בינה הנגלית בהם ימול בשר ערלתו ר"ל יכרתו החיצונים ואין להם אחיזה:

ימול בשר ערלתו ולא אמר תמולו בשר ערלתו או ימולו, לרמוז אל מ"ש רז"ל מצוה לעשות סעודה ביום המילה כי ימו"ל ר"ת יעשו משתה ושמחה למילה:

או יאמר שהשמיני רומז לבינה כמש"ל ומשם הוא התשובה ובא לרמוז אל בעל התשובה שצריך למול את בשר ערלתו והוא ערלת לבבו דלא העיקר הוידוי שאומר חטאתי וכו' אלא עזיבת החטא והולך ומוסיף מיום ליום מצות ומעשים טובים ומילי דחסידותא כפי אשר ילמוד מפי סופרים ומפי ספרים וז"ש וביום השמיני ר"ל מי שהה הולך בחושך ובאישון לילה ע"י העונות ועתה בא ליום שמיני שהיא הארת הבינה ע"י התשובה, צריך לימול בשר ערלתו ר"ל ערלת לבבו כי ישוב בכל לבבו וע"י זה הולך ומוסיף יום על יום תורה ומעשים טובים:

או יאמר לרמוז לעתיד לכשיבנה בית שלישי ויעשו שבעת ימי מלואים, ביום השמיני יתכפר להם וירצה אותם ה' ית'. כמ"ש ביחזקאל (מ"ג) שבעת הימים יכפרו את המזבח וכו' והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים וכו' ורציתי אתכם וכו וז"ש וביום השמיני ימול בשר ערלתו ר"ל לכשיבא יום שמיני למלואים ימול בשר ערלתו של ישראל שיכרתו עונות המכונים לערלה ולא יזכרו עוד בב"א:

פרשת טהרות

זאת תהיה תורת המצרע וכו' הא דלא אמר בקיצור זאת טהרת המצרע והובא אל הכהן וכו' נראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז אל בעל התשובה שהעיקר הוא לעסוק בתורה כמ"ש הרב פלא יועץ ז"ל מע' התיז שהעיקר הגדול ליכנס לדרכי התשובה הוא לימוד התורה שילמוד דינים הנצרכים וספרי מוסר ויראת ה' וכו' כי זאת רומז אל התורה שנאמר וזאת התורה, המצרע רומז אל בעל התשובה שהיה מנוגע בעונות שאין לך נגע גדול מזה כמ"ש הרב ז"ל בע"ח שמ"ט פ"ה רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח איבריו של אדם ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידיו וכשעושה מצוה אחת מתקן האבר ההוא הנוגע לאותה מצוה וכשעושה עבירה אחת פוגם בעורק הנפש הנוגע לאותה עבירה עי"ש, ביום טהרתו שבא לחזור בתשובה שבתחלה היה הולך בחושך כמש"ה והכסיל בחושך הולך, והובא אל הכהן זה הקב"ה רבון העולמים, כמו כהן מדין שתרגם אונקלוס רבא דמדין, וז"ש זאת תהיה תורת המצרע ר"ל זאת שהיא התורה תהיה תורתו של מצרע שיעסוק בה תמיד, ביום טהרתו שבא ליטהר ולחזור בתשובה, ועל ידי זה והובא אל הכהן שיתקרב אל ה':

או יאמר זאת רומז אל השבת כמש"ה אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת וכו' ואמרו רז"ל כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלים לו שנאמר שומר שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו וז"ש זאת תהיה תורת המצרע וכו' ר"ל זאת שהיא השבת תהיה תורתו של מצרע ר"ל תיקונו של בעל תשובה, ביום טהרתו שבא לחזור בתשובה ולטהר מעונותיו, ועל ידי זה והובא אל הכהן יתקרב אל ה', שנמחלין לו עונותיו:

או יאמר כי זאת רומז אל התורה כמש"ל והמצרע רומז אל יצה"ר כי כמו שהמצרע מושבו מחוץ למחנה כן היצה"ר ג"כ שהוא בחינת הקליפה מושבו מחוץ למחנה קדושה בסוד סביב רשעים יתהלכון, ועל ידי עסק התורה הוא מתבטל כמ"ש ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' וז"ש זאת תהיה תורת המצרע ר"ל זאת שהיא רומזת אל התורה תהיה תורת המצרע ר"ל תורת ביטולו של יצה"ר ועי"ז והובא אל הכהן ר"ל יתקרב האדם אל ה' כי לא יוכל לו יצה"ר להחטיאו:

או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי אחר שיתבררו כל ניצוצות הקדושה מתוך הקליפה אז יבא המשיח ויגאל אותנו, וע"י עסק התורה הם מתבררים כמ"ש הרב ז"ל בשער הנ"ל לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולהסיר הסיגים מהכסף, וז"ש זאת תהיה תורת המצרע ר"ל זאת שהיא התורה תהיה תורת המצרע ר"ל תורת בירור ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' שעל ידה הם מתבררים, ביום טהרתו והובא אל הכהן, ר"ל ביום הטהרם והתבררם של ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' והובא ישראל אל הכהן שהוא רבון העולמים השכן בירושלים כמש"ה ברוך ה' מציון שוכן ירושלים וכו':

או יאמר כי זאת רומז אל התורה כמש"ל המצרע רומז אל ישראל בזמן הגלות כמ"ש רז"ל ישראל בזמן הזה דוויים סחופים וכו' וע"י עסק התורה הם נגאלין כמ"ש על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש זאת תהיה תורת המצרע ר"ל זאת שהיא התורה תהיה תורת המצרע ר"ל תורת רפואתן של ישראל שעל ידה הם נגאלין, ביום טהרתו והובא אל הכהן, ר"ל ביום טהרתו של ישראל שיהיה להם, לב טהור לעסוק בתורה, והובא אל הכהן אל ירושלים עיר הקדש והיה ה' למלך על כל הארץ וכו' בב"א:

פרשת אחרי

אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני וכו' קשה למה אמר שני בני אהרן וכי איני יודע ששני בני אהרן מתו והלא כבר אמר למעלה ויקחו שני בני אהרן וכו' והיה די לומר אחרי מות בני אהרן, ועוד קשה למה חזר ואמר בקרבתם לפני ה' וכו' והלא כבר נאמר ויקריבו לפני ה' וכו' ועוד קשה למה אמר בקרבתם היה לו לומר בהקריבם וכו' ונ"ל בס"ד במ"ש רש"י ריש פ' במדבר מתוך חבתן לפני המקום מונה אותם בכל שעה עכ"ל והכא נמי חזר ומנאן להודיע שהם חביבין לפניו ית' מפני שהן צדיקים גדולים וכמ"ש רז"ל על פסוק הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש וכו' שאמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם. גדולים ממני וממך וא"ת כיון שחזר ומנאן בידוע שהם חביבים לפניו מפני שהיו צדיקים א"כ למה הקריבו אש זרה וז"ש בקרבתם ולא אמר בהקריבם לרמוז שכוונתם היתה לטובה להתקרב לפני ה' ולעשות נחת רוח לפניו במעשה הקטרת כמו שהפליגו בזוה"ק בשבח מעשה הקטרת כמה חביבה לפני המקום ב"ה אלא שהקב"ה רצה להתקדש על ידם לפני כל עדת בני ישראל שיקחו מוסר ולחפש כל אחד במעשיו וכמ"ש המשורר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר וע"י זה יחזרו בתשובה שלימה ושב להם ורפאם:

בזאת יבא אהרן אל הקדש, זאת ר"ת למפרע תשובה אחדות תורה דזיין הוא רומז לתורה שהוא כמו כלי זיין ליצה"ר כמ"ש רז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין לרמוז כי שלשה דברים הללו מקרבין הגאולה כי תשובה נאמר בה ושבתה עד ה' וכו' ושב ה' את שבותך וכו' אחדות כי כמו שנחרב הבית ע"י שנאת חנם כן בנינו צריך להיות ע"י אחדות תורה נאמר בה גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש בזאת ר"ל ע"י זאת שהיא תשובה אחדות תורה יבא אהרן אל הקדש שיבא המשיח ויהיה תחיית המתים ואהרן עצמו יבא אל הקדש:

או יאמר במ"ש רז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין והשבת נקראת זאת כמ"ש הכתוב אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת וכו' וז"ש בזאת ר"ל ב' זאת שני זאת שישמרו ב' שבתות כהלכתן אז יבא אהרן אל הקדש שיבא המשיח וכו':

ונשא השעיר עליו וכו' אמרו בילקוט מלמד שביה"כ נוטל כל עונות ישראל ומשים אותם ע"ג פלוני וכו' עי"ש וי"ל דלמה משים אותם ע"ג פ' ופירש הרב אליהו אשכנז ז"ל הביאו הרב צמח דוד דף רכ"ה ע"ג במ"ש בח"מ סי' כ"ט דעדים שאמרו שקר העדנו נאמנים על עצמם ומשלמים מביתם והנה אמרו ז"ל כי ביה"כ אומר להקב"ה יש לך אימה בארץ כמלאכי השרת, וא"כ כל מה שהעיד השנה דעולה ומשטין וכו' הוא שקר וישראל נשארים נקיים, והקב"ה שהיה לו אותו חוב על ישראל אינו מאבד את חובו אלא משלם מביתו דהיינו שישא עונותם עליו עכ"ד הביאו דבש לפי מ"ע הכף או' ב':

ועל פי זה יש לפרש מש"ה כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' דקשה הול"ל אכפר לכם ועוד למה אמר לפני ה' תטהרו וכי איני יודע כי לפני ה' הם מיטהרים אבל על פי האמור ניחא שזה בא לרמוז על פ' כי בכל השנה הוא עולה ומשטין וכו' אבל ביום הזה יכפר עליכם וכו' שמספר בשבחכם ואומר להקב"ה יש לך אומה בארץ כמלאכי השרת וע"י זה לפני ה' תטהרו שהוא ישא כל העונות מפני שנמצא שקרן:

או יאמר למה אמר יכפר עליכם לרמוז מ"ש רש"י ז"ל בפ' עקב כי ארבעים יום אחרונים כלו ביוה"כ ובו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה סלחתי כדברך לכך הוקבע למחילה ולסליחה עי"ש וז"ש כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' ר"ל עיצומו של יום יכפר עליכם שקבעתי אותו למחילה ולסליחה ואמרו לפני ה' תטהרו ר"ל שאתם ג"כ תטהרו עצמכם והיינו תשובה כמ"ש רז"ל יום כפורים מכפר עם התשובה:

שבת שבתון היא לכם ולא אמר הוא לשון זכר נראה לע"ד בס"ד לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות בדרושי יוה"כ דרוש ד' כי כל תפילות יוה"כ הוא לצורך בניין רחל נו"ק דז"א העיקרית כדי שתתעטר ותתקשט ע"י אימא עילאה ואז לוקחת החמשה גבורות מנצפ"ך מן אימא עצמה שלא ע"י ז"א ולכן היא העולה בתחלה עד כתר דאימא והוא נשאר למטה ואינו עולה עד תפלת המנחה וכו' עי"ש:

שבת שבתון ר"ת ש"ש לרמוז כי שמחה יש ביוה"כ והוא על השטן שאינו מקטרג ביוה"כ כמ"ש רז"ל במסכת נדרים [דף ל"ב ע"ב] אמר רמי בר אבא השטן בחושבניה תלת מאה ושתין וארבעה ופי' הר"ן ז"ל וימות החמה הם שס"ה א"כ איכא חד יומא דלית ליה רשותא למשטן דהיינו יום הכפורים:

שבת שבתון היא לכם כפל העניין וגם למה בתחלה אמר שבת ואח"כ שבתון לשון רבים נראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז על עתיד שימחול הקב"ה עונותיהם של ישראל בגאלה האחרונה כמ"ש ביחזקאל [סי' ל"ו] ולקחתי אתכם מן הגוים וכו' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו' וז"ש שבת שבתון ר"ל שבת רומז אל עולם הזה שלא יש כ"א יום אחד בשנה לסליחה ולכפרה ואח"כ חוזר יצה"ר להחטיא את בני האדם, אבל לעתיד יהיה שבתון לשון רבים כי הסליחה תהיה בתמידות כי יבטל יצה"ר ולא יחזור עוד להחטיא את בני האדם כמ"ש ביחזקאל שם והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם בב"א:

פרשת קדושים

דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' וי"ל דלמה פ' זו נאמר בה דבר אל כל עדת בני ישראל ולא כשאר פרשיות דלא נאמר בהם כי אם דבר אל בני ישראל או צו את בני ישראל וי"ל דלפי שפ' זו נאמר בה קדשים תהיו ואין אדם יכול להיות קדוש אם לא שישגיח תמיד בכל דרכיו ובכל מעשיו שלא יהיה בהם שום נדנוד עבירה ועוד צריך ליזהר שיהיו כל מעשיו לשם שמים ואפי' באכילה ושתיה שהיא גופנית צריך לכוין להברות גופו כדי שיהיה בו כח לעבודתו ית' וכדי שלא יבא יצה"ר להטעות את האדם לומר לו לא עליך נאמרו דברים הללו כי אם לקדושים אשר בארץ המה ליחידי הקהל אשר תורתם אומנותם לז"א דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדשים תהיו לומר כי כולם יוכלו להיות קדשים וא"ת כיצד נוכל לעשות הדבר הזה כי יצה"ר אינו מניח לכך נאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם ר"ל אם באתם ליטהר אני מסייע אתכם וכמ"ש רז"ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה ובזה יש לפרש כוונת המדרש דכתב וז"ל קדשים תהיו ה"ה דכתיב ישלח עזרך מקדש עכ"ל ר"ל שלא תאמר לא אוכל לעשות הדבר הזה להיות קדוש כי יצה"ר אינו מניח לז"א קדשים תהיו הה"ד ישלח וכו' ר"ל שתתחיל אתה להיות קדוש ומן השמים יסייעוך להיות קדוש תמים:

דבר אל כל עדת וכו' קדשים תהיו וכו' ולמעלה אמר בסמיכות הפ' ושמרתם את משמרתי וכו' לרמוז מ"ש רבי פנחס בן יאיר בסוף מס' סוטה פרישות מביאה לידי קדושה וז"ש ושמרתם את משמרתי ר"ל שתעדו משמרת למשמרתי ותהיו פרושים או ע"י זר קדושים תהיו:

אני ה' אלהיכם וסמך ליה איש אמו ואביו תירא לרמוז מ"ש ר"ל כשאדם מכבד אביו ואמו אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאלו דרתי בניהם וכבדוני וז"ש אני ה אלהיכם איש אמו ואביו תיראו ר"ל איש אמו ואביו תיראו שעושה להם כבוד אני ה' אלהיכם כאלו עשאו לי:

איש אמו ואביו תיראו וכו' י"ל דלמה סמך כבוד אב ואם לקדושים תהיו וי"ל במ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים כי בהיות האיש מזדווג עם אשתו להוליד בנים מכח האב נמשך בחינת אור מקיף בבן ומכח האם נמשך בבן ג"כ בחינת אור פנימי ואם בשעת זיוגם יקדשו עצמם שניהם בכוונת מצוה וקדושה יהיה הולד ההוא צדיק גמור באור המקיף ובאור הפנימי ואם שניהם נתכוונו לרעה יהיה הבן ההוא רשע גמור באור מקיף ובאור פנימי ואם האב נתכוון לטובה ואמו לרעה אז יהיה אור המקיף של הבן צדיק ואור הפנימי רשע ובהמשך הזמן יכוף המקיף את הפנימי ויהיה צדיק גמור ואם האב נתכוון לרעה והאם לטובה אז המקיף רע והפנימי טוב ובהמשך הזמן יכוף המקיף הרע את הפנימי הטוב ויהיה רשע גם הוא עכ"ל וז"ש קדושים תהיו ר"ל על ידי שתקדשו עצמכם בשעת הזווג, ומה הוא הקדושה אני ה' אלהיכם ר"ל שתכוונו בשעת הזווג לעשות רצון הבורא וכמ"ש מרן ז"ל בא"ח סי' רם שבשעת הזווג יכוון לקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל וע"י זה איש ואביו תיראו ר"ל שיצא הולד צדיק גמור ועושה כבוד אב ואם ולמה נקט כבוד אב ואם יותר מכל המצות מפני שקרוב אדם אצל עצמו וכיון שנונעת להם מזדרזים ביותר:

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו וכו' י"ל דלמה סמך כבוד אב ואם לשמירת שבת וי"ל במ"ש הרב ז"ל בשער המצות פ' בראשית ובשער הכוו' בדרושי השבת כי עיקר הזווג הוא בלילי שבת אחר חצות כי אז מושך נשמה גדולה וכמ"ש בזוה"ק על בנים הנולדים מזווג של שבת אחר חצות וז"ש איש אמו ואביו תיראו ר"ל אם תרצה להוליד בן צדיק שומר מצות כבוד אב ואם ואת שבתתי תשמרו (מלשון ואביו שמר את הדבר) ר"ל שתשמרו הזווג משבת לשבת וע"י זה אני ה' אלהיכם ר"ל שתשרה שכינתי ביניכם ע"י בנים ההגונים שיצאו מכם:

את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו הא דסמך שבת למקדש לרמוז כי ע"י שמירת שבת יבנה בית המקדש וכמ"ש רז"ל אלמלי שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין:

פרשת אמר

אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם, כבר דרשו חז"ל על כפילת הדבר אמר ואמרת ועוד י"ל דלמה אמר ואמרת אליהם היה די לומר אמר אל הכהנים וכו' ואמרת לנפש וכו' וי"ל במ"ש הגאון מהרש"ק והביאו הרב חיד"א בס' דבש לפי במ"ע המם או' י"ב על מ"ש רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכתב הוא ז"ל אמנם בשכר השמיעה שאדם שומע דברי תורה נותנים לו שכר בעולם הזה עי"ש והכא נמי כפל הדברים אמר ואמרת לומר שצריך לומר להם המצוה עצמה והדינים הצריכים לה דהיינו דברי תורה וע"י זה נותנים להם שכר גם בעולם הזה וז"ש אמר אל הכהנים בני אהרן זה עשיית המצוה ואמרת זה הדינים הצריכים לה אליהם ר"ל להנאתם כדי שיקחו שכר גם בעולם הזה על השמיעה:

לא יקרחה קרחה בראשם וכו' יש לרמוז בזה מ"ש רז"ל במסכת סוכה זקנים שבהם מה היו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו וז"ש לא יקרחה בראשם ר"ל שלא יעשו שום נדנוד עבירה ודופי בילדותם וע"י זה ופאת זקנם לא יגלחו ר"ל שלא יתביישו בזקנותם וכאל רוצים לגלחו:

קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם י"ל כיון שאמר קדושים יהיו לאלהיהם ודאי שלא יחללו שם אלהיהם כיון שיהיה קדוש כיצד יעשה עבירות א"כ למה חזר ואמר שלא חללו שם אלהיהם וי"ל כמ"ש הרמב"ם בה' יסודי התורה פ"ה דיש דברים שהן בכלל חלול ה' והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינם עבירות הרי זה חלל את השם וכו' הכל לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין עכ"ל וז"ש קדושום יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם ר"ל לפי גודל קדושתם צריך שידקדקו על עצמם ויעשו לפנים משורת הדין כדי שלא ירננו הבריות אחריהם ויהיה חלול ה' ח"ו אבל עבירות פשיטה שלא יעשו כיון שיהיו קדושים:

ושמרתם מצותי ועשיתם אותם יש לרמוז בזה מ"ש רז"ל שכר מצוה מצוה דהיינו מי שעושה מצוה הקב"ה מזמין לו לעשות מצוה אחרת וז"ש ושמרתם מצותי ר"ל אם אתם עושים מצות ועשיתם אותם אז תזכה לעשות מצות אחרות:

או יאמר במ"ש רז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וז"ש ושמרתם מצותי ר"ל אם אתם מצפים לעשות מצות מלשון ואביו שמר את הדבר ועשיתם אותם אז מעלה אני עליכם כאלו עשיתם:

ולא תחללו וכו' הא דסמך ולא תחללו לושמרתם מצותי לרמוז שצריך האדם לכוין בשעת קיום המצות שהוא עושה אותם לשם יחוד כדי לקיים מצות בוראו ולעשות נחת רוח לפניו דוקא בלי שום פניה ולא יעשה כדי שיכבדוהו אנשים או לשום דבר אחר וז"ש ושמרתם מצותי ר"ל כשאתם עושים איזה מצות ועשיתם אותם אני ה' ר"ל שתעשו אותם לשמי ולא תחללו את שם קדשי שתעשו אותם לשם פניה:

אלה מועדי ה' מקראי קדש לרמוז מ"ש רז"ל לא ניתנו שבתות ומועדים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה וז"ש אלה מועדי ה' ר"ל אימתי נקראים מועדי ה' מקראי קדש בזמן שהם רק מקראי קדש שלומדים בהם תורה ומתפללים ואם לאו ח"ו נאמר חדשכם ומועדיכם שנאה נפשי וכו':

אלה הם מועדי יש לדקדק דלמה בכאן אמר אלה הם מועדי ובפרשה שאחרי זאת שחזר ואמר אלה מועדי ה' לא אמר אלה הם מועדי וי"ל במ"ש בזוה"ק תא חזי בכולהו שאר זמנים וחגים בעי בר נש למחדי ולמחדי למיסכני ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למיסכני עונשי סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא עליה כתיב וזריתי פרש וכו' ואי איהו בשבתא חדי אע"ג דלא יהיב לאחרא לא יהבין עליה עונשה וכו' וז"ש בפ' שבת אלה הם מועדי ר"ל מ"מ הם מועדי בין יהיב למסכני בין לא יהיב אבל בשאר מועדים דאם לא נתן לעניים עונשי סגי ועליה כתיב פרש חגבם וכו' בשביל כך לא אמר אלה הם מועדי:

שבת הוא לה' וכו' כתיב הוא וקרינן היא לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הכוו' כי בשבת מקבלין ישראל הארה מת"ת ומלכות דהיינו בלילי שבת מקבלין נרנח"י דנר"ן מן המלכות וביום השבת מקבלין נרנח"י דנר"ן מן הת"ת וזה שכתוב הוא לשון זכר רומז אל הת"ת וקרי היא לשון נקבה רומז אל המלכות שמשניהם לוקחין ישראל הארה בשבת:

והיתה לאהרן ולבניו וכו' כי קדש קדשים הוא לו, מאשי ה' חק עולם, הא דלא אמר הוא להם מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה שעתיד אהרן לחיות ולקום וליקח הוא בעצמו לחם הפנים חק עולם וזה רמוז ג"כ בס"ת של חק עולם שהם קם לרמוז שעתיד לקום וליקח לחם הפנים חק עולם בב"א:

פרשת בהר סיני

בהר סיני לאמר כבר הקשו רז"ל בת"כ מה עניין שמיטה אצל הר סיני, עיין פי' רש"י ז"ל, ועוד נראה לפרש הא שהזכיר הר סיני אצל שמיטה ויובל לומר כשם שקדושת הר סיני חמורה דהמחללה ענשו מרובה כמ"ש לא תגע בו יד כי סקול וכו' כך קדושת הארץ שנתקדשה בשמיטה ויובל המחללה ענשו מרובה ואע"ג שהיא איסור לאו בעלמא וכמ"ש רש"י ז"ל בסוף הפרשה דאם חמד ממון שביעית סופו למכור מטלטליו לא חזר בו וכו' עד שמוכר את עצמו וכו' וידוע דעני חשוב כמת:

או יאמר מה עניין שמיטה אצל הר סיני לרמוז שצריך האדם להתנהג בענוה כמו הר סיני שלא יאמר היאך אני מפקיר שדי וכרמי לאחרים כל השנה כולה אלא יחשוב שהיא של הקב"ה כמש"ה לה' הארץ ומלואה וכו' והוא נתנה לו והוא צוה לו לעשות שמיטה ויובל כמש"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך:

ושבתה הארץ שבת לה' ארבעה פעמים שבת כתוב בפרשה זו כנגד ארבעה עבודות הנזכרים בפ' זו שצריך לשבות ממנה ואלו הן לא תזרע לא תזמור לא תקצור לא תבצר:

או יאמר כי השמיטה רומזת אל המלכות ונקראת שבת על שם העליות שיש למלכות בשנת השמיטה, ואעפ"י שכל שלשה עולמות בי"ע ג"כ עולים אין השביתה נקראת אלא ע"ש הארץ העליונה מלכות דאצילות כי שלשה עולמות בי"ע כולם נקראים חיילות הנו"ק ונקראים עלמא דנו"ק כנ"ז בשער המצות וז"ש ארבעה פעמים שבת לרמוז על עליית המלכות דאצילות ושלשה עולמות בי"ע שכולם נקראים על שמה:

ושבתה הארץ שבת לה' יש לדקדק דלמה אמר שבת לה' היה די לומר ושבתה הארץ שבת וי"ל דבא לומר כיון דבשנת השמטה לא יש עבודת קרקע צריך לעסוק בתורה ולא ילך לטייל בשוק אנה ואנה ולפנות לבו לבטלה וז"ש ושבתה הארץ ר"ל כיון שיש שביתת הארץ מן העבודה אז שבת לה' ר"ל שהשביתה תהיה לה' דהיינו שיעסוק בתורה שהיא של ה' ומזה יש ללמוד דבכל עת שלא יהיה לאדם עסק שלא ילך ויטייל בשוק אצל אוהביו ורעיו אלא צריך לעסוק בתורה וזה היא חובתו:

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה י"ל דהוול"ל והיתה שבת הארץ והפירות לכם לאכלה ולא הוי ליה למימר הארץ לכם לאכלה דמשמע הארץ עצמה תהיה לאכלה ונראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים כי יש מיני עונות שגורמים שחלק האדם ירד עד בחינת הדומם ויש עד הצומח ויש עד החי בלתי מדבר ולכן כנגד זה יש רשע שמתגלגל בדומם או בצומח וכו' ואלו המתגלגלים בגלגולים אלו יושבים שם זמן קבוע עד שימרק עונו שגרם לו להתגלגל שם בצומח ובכלות זמנו עולה ומתגלגל כבעל חי וכו' ואמנם אעפ"י שסדר עלייתם הוא ע"ד הנ"ל מן הדומם אל הצומח ומן הצומח אל החי ומן החי אל המדבר לפעמים יעלה המגולגל שתי מדרגות ביחד וכו' ולפעמים יעלה המגולגל כל המדרגות בפ"א שהוא מן הדומם אל האדם כגון שהאדם אכל מעט עפר שנתערב בתוך התבשיל ובתוך העפר היה מגולגל אחד נמצא שעלה מן הדומם אל האדם וז"ש והיתה שבת ר"ל שתשבות הנפש מרוב הגלגולים הארץ לכם לאכלה ר"ל ע"י אכילת עפר הארץ שע"י זה עולה שלושה מדרגות ביחד מן הדומם אל האדם:

ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח י"ל דהא אמרו רז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וי"ל במ"ש הגאון מהרש"ק והביאו החיד"א בספר דבש לפי מ"ע המ"ם או' י"ב דבשכר השמיעה שאדם שומע דברי תורה נותנים לו שכר בעולם הזה וז"ש ואת משפטי תשמרו ר"ל שתשמעו דברי תורה ותשמרו אותם כי כשהאדם שומע דברי תורה צריך לשומרם בלבו ועשיתם אותם אז וישבתם על הארץ לבטח שתקחו שכר גם בעולם הזה:

או יאמר במ"ש הגאון הנז' בשם מהרש"א והביאו החיד"א שם או' י"ג כשרבים עושים מצוה יש להם שכר בעולם הזה וז"ש ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם ר"ל שתעשו אותם ברבים אז עי"ז וישבתם על הארץ לבטח שתקחו שכר גם בעולם הזה:

או יאמר במ"ש החיד"א שם בשם הר ורע בירך השמחה שאדם שמח בעשיית המצוה שכר השמחה פורעין בעולם הזה וז"ש את משפט תשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר ר"ל שתהיו מצפים למצות וכיון שהם מצפים ודאי שיעשו בשמחה ועשיתם אותם אז ע"י זה וישבתם על הארץ לבטח שתקחו שכר גם בעולם הזה:

ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע י"ל כיון דאמר ונתנה הארץ פריה ודאי שיאכלו לשבע א"כ למה אמר ואכלתם לשבע ועוד למה חזר ואמר וישבתם לבטח עליה הא כבר אמר למעלה וישבתם על הארץ לבטח וי"ל דכאן בא לומר דאעפ"י דנתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע ר"ל שלא יאכל אלא כדי שביעה ולא יתענג יותר מדאי כי ע"י זה יגבה לבו ויבא לחטא כמ"ש פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך וכו' ואז יגרום ח"ו ותקיא הארץ את יושביה אבל אם אינו אוכל רק כדי שביעה ואינו מתעגג יותר מדאי אז וישבתם לבטח עליה כי אינו בא לידי חטא וממילא וישבתם לבטח עליה:

את שבעתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' לרמוז מ"ש רז"ל אלמלי שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין וז"ש את שבתתי תשמרו ר"ל שתשמרו שני שבתות כהלכתן דמיעוט רבים שנים אז ומקדשי תיראו א"ת תיראו אלא תראו אני ה' ואין עוד שהאלילים כרות יכרתין ותתקן העולם במלכות שדי אכי"ר:

פרשת בחקותי

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו וכו' י"ל דלמה לא אמר בקיצור אם חקתי ומצותי תשמרו וכו' וי"ל משום דאיכא מצות שהם נוהגים בכל יום כגון ציצית ותפילין וברכת המזון וכו' ויש מצות שאינם נוהגים אלא משנה לשנה כגון סוכה ולולב ומצה וכו' ועל מצות שנוהגים בכל יום שהם כמו חק אמר אם בחקתי תלכו ר"ל שתלכו בהם בכל עת וכנגד המצות שאין נוהגים אלא לפרקים אמר את מצוותי תשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר ר"ל שתצפו שיבא הזמן כדי לעשותם וז"ש אח"כ ונתתי גשמיכם בעתם ר"ל בעת הצריך גשמים ולא בכל עת וזה כנגד מצות שאין נוהגים בכל יום ונתנה הארץ יבולה וכו' כנגד מצות הנוהגים בכל יום:

או יאמר במ"ש רז"ל כי התלמוד מביא לידי מעשה וז"ש אם בחקתי תלכו ר"ל שתעסקו בתורה תמיד אז ע"י זה ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם כי התלמוד מביא לידי מעשה:

או יאמר במ"ש רז"ל כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת וכו' וז"ש אם בחקתי תלכו ר"ל אם רצונכם שתתקיים התורה בידכם ע"י ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ר"ל שתזהרו בעשיית המצוות:

אם בחקתי תלכו ר"ת גי' ת"ג לרמוז מ"ש רז"ל שלש כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה אהרן ונטלו כתר מלכות זכה דוד ונטלו, וכתר תורה מונח כל מי שבא ללמוד יבא ויקח וזה שרמז בר"ת אם בחוקותי תלכו אותיות ת"ג לומר אם תעסקו בתורה יהיה לכם כתר:

אם בחקתי תלכו יש לרמוז בזה מ"ש רז"ל קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עוה"ב וכתב הר"ב ז"ל דעוה"ב היא באימא וז"ש אם בחקתי תלכו אם אותיות אם ר"ל אם תרצו לזכות לחיי עוה"ב שהיא באימא בחקותי תלכו ע"י עסק התורה:

ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הא דאמר תיבת אתם ולא אמר ועשיתם לבד נראה דבא לרמוז בזה מ"ש רז"ל שכל מצוה ומצוה שהאדם עושה בורא ממנה מלאך אחד טוב ואם בהיפוך ח"ו שעובר עבירה בורא מלאך רע ועיין בח"א כלל ה' שהביא מעשה ע"ז וז"ל גדול אחד אנגיד ושמע בב"ד של מעלה קול רעש גדול פנו מקום לצדיק אחד שנפטר וקבלוהו בכבוד גדול ונתנו לו ס"ת בזרועו ושאלוהו קיימת מ"ש בזה ואמר הן קיימת מצוה ראשונה שהיא פו"ר בלא להנאתך אלא לש"ש ואמר הן אמרו מי מעיד בך ובאו המלאכים שנבראו מן המצות אשר עשה עד אין מספר והעידו בו זה אומר נבראתי ממצוה זו וזה וכו' אח"כ הביאו לפניו ארבעה עורים ושאלוהו קיימת תורה שבט"פ ואמר הן ומי מעיד ובאו המלאכים כנ"ל אח"ז שאלוהו נזהרת מלהוציא ש"ש לבטלה וידום חזרו ושאלו אשתיק ולא א"ל ולא מידי והכריזו אחר עידות ובאו גדודים מלאכים לבושים שחורים והעידו זה אומר נבראתי ביום פלוני כשהוציא הזכרות כ"כ בתפלה בלא כוונה וזה אומר כך ויקרעו שמלתם כל הב"ד של מעלה וגם אני קרעתי ואמרו טיפה סרוחה איך לא יראת וכו' ונגמר דינו או לבוא לגיהנם או לחזור ולבוא בגלגול ובחר לו גיהנם מבגילגול עכ"ל וזה מ"ש רז"ל בפרקי אבות העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד וז"ש ואת מצותי תשמרי ועשיתם אותם אתם ר"ת אליכם תליץ מלאכים ור"ל ע"י ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם תבראו מלאכים שתליץ טוב בעדכם:

ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם וכו' וקשה דשכר מצות בהאי עלמא ליכא וי"ש במ"ש החידא בס' דבש לפי מ"ע הטית אות ד' בשם מטה יששכר שע"י טורח שהאדם טורח בעשיית המצווה הקב"ה פורע לו שכרו בעוה"ז והמצוה עצמה שכרה נותן לעוה"ב וז"ש ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם וכו' ר"ל ע"י שתטרחו במצוה ותעשו אותה דכל שמור יש בו טרחה ונתתי גשמיכם בעתם שתקחו שכרכם גם בעוה"ז:

וזכרתי את בריתי יעקב ואת בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור י"ל למה ביצחק לא אמר זכירת ברית רק סתם ואף את בריתי יצחק ועוד למה אחר שאמר בריתי אברהם אזכר אמר והארץ אזכור והנה קו' ראשונה יש לישב בס"ד במ"ש רז"ל במסכת שבת דף כ"ט ע"ב) לעת"ל יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך, אמר אימר ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אמר ליה בניך חטאו אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אומר לפניו רבוש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא בניך, ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשים דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלוי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא, אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואם תמצא לומר כולם עלי הא קריבית נפשאי קמך ע"כ, וז"ש גבי אברהם ויעקב זכירה מפני שעתידים לומר ימחו וצריך הוא ית' לזכור אותם לרחמים שלא יעשה ככה כמו שאמרו אבל גבי יצחק שעתיד לבקש עליהם רחמים א"צ לומר זכירה שהוא עצמו מבקש עליהם רחמים, וז"ש והארץ אזכור אחר שאמר את בריתי אברהם אזכר מפני שבשעה שכרת הקב"ה ברית את אברהם אע"ה אמר לו ונתתי לך ולזרעך אחריך וכו' את כל ארץ כנען לאחזת עולם וזה לא נתקיימה בעו"ה שחזרו האויבים ולקחו אותה ממנו, לכך כשיזכור הקב"ה לעת"ל ברית אבות ובכלל ברית אברהם אע"ה יזכור גם את הארץ שכרת עמו בברית ההוא לתת אותה לנו לאחזת עולם ונתנה לנו בב"א.

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה