יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר ויקרא · פרשת בהר סיני
בהר סיני לאמר כבר הקשו רז"ל בת"כ מה עניין שמיטה אצל הר סיני, עיין פי' רש"י ז"ל, ועוד נראה לפרש הא שהזכיר הר סיני אצל שמיטה ויובל לומר כשם שקדושת הר סיני חמורה דהמחללה ענשו מרובה כמ"ש לא תגע בו יד כי סקול וכו' כך קדושת הארץ שנתקדשה בשמיטה ויובל המחללה ענשו מרובה ואע"ג שהיא איסור לאו בעלמא וכמ"ש רש"י ז"ל בסוף הפרשה דאם חמד ממון שביעית סופו למכור מטלטליו לא חזר בו וכו' עד שמוכר את עצמו וכו' וידוע דעני חשוב כמת:
או יאמר מה עניין שמיטה אצל הר סיני לרמוז שצריך האדם להתנהג בענוה כמו הר סיני שלא יאמר היאך אני מפקיר שדי וכרמי לאחרים כל השנה כולה אלא יחשוב שהיא של הקב"ה כמש"ה לה' הארץ ומלואה וכו' והוא נתנה לו והוא צוה לו לעשות שמיטה ויובל כמש"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
ושבתה הארץ שבת לה' ארבעה פעמים שבת כתוב בפרשה זו כנגד ארבעה עבודות הנזכרים בפ' זו שצריך לשבות ממנה ואלו הן לא תזרע לא תזמור לא תקצור לא תבצר:
או יאמר כי השמיטה רומזת אל המלכות ונקראת שבת על שם העליות שיש למלכות בשנת השמיטה, ואעפ"י שכל שלשה עולמות בי"ע ג"כ עולים אין השביתה נקראת אלא ע"ש הארץ העליונה מלכות דאצילות כי שלשה עולמות בי"ע כולם נקראים חיילות הנו"ק ונקראים עלמא דנו"ק כנ"ז בשער המצות וז"ש ארבעה פעמים שבת לרמוז על עליית המלכות דאצילות ושלשה עולמות בי"ע שכולם נקראים על שמה:
ושבתה הארץ שבת לה' יש לדקדק דלמה אמר שבת לה' היה די לומר ושבתה הארץ שבת וי"ל דבא לומר כיון דבשנת השמטה לא יש עבודת קרקע צריך לעסוק בתורה ולא ילך לטייל בשוק אנה ואנה ולפנות לבו לבטלה וז"ש ושבתה הארץ ר"ל כיון שיש שביתת הארץ מן העבודה אז שבת לה' ר"ל שהשביתה תהיה לה' דהיינו שיעסוק בתורה שהיא של ה' ומזה יש ללמוד דבכל עת שלא יהיה לאדם עסק שלא ילך ויטייל בשוק אצל אוהביו ורעיו אלא צריך לעסוק בתורה וזה היא חובתו:
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה י"ל דהוול"ל והיתה שבת הארץ והפירות לכם לאכלה ולא הוי ליה למימר הארץ לכם לאכלה דמשמע הארץ עצמה תהיה לאכלה ונראה לע"ד בס"ד דבא לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל בשער הגלגולים כי יש מיני עונות שגורמים שחלק האדם ירד עד בחינת הדומם ויש עד הצומח ויש עד החי בלתי מדבר ולכן כנגד זה יש רשע שמתגלגל בדומם או בצומח וכו' ואלו המתגלגלים בגלגולים אלו יושבים שם זמן קבוע עד שימרק עונו שגרם לו להתגלגל שם בצומח ובכלות זמנו עולה ומתגלגל כבעל חי וכו' ואמנם אעפ"י שסדר עלייתם הוא ע"ד הנ"ל מן הדומם אל הצומח ומן הצומח אל החי ומן החי אל המדבר לפעמים יעלה המגולגל שתי מדרגות ביחד וכו' ולפעמים יעלה המגולגל כל המדרגות בפ"א שהוא מן הדומם אל האדם כגון שהאדם אכל מעט עפר שנתערב בתוך התבשיל ובתוך העפר היה מגולגל אחד נמצא שעלה מן הדומם אל האדם וז"ש והיתה שבת ר"ל שתשבות הנפש מרוב הגלגולים הארץ לכם לאכלה ר"ל ע"י אכילת עפר הארץ שע"י זה עולה שלושה מדרגות ביחד מן הדומם אל האדם:
ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח י"ל דהא אמרו רז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וי"ל במ"ש הגאון מהרש"ק והביאו החיד"א בספר דבש לפי מ"ע המ"ם או' י"ב דבשכר השמיעה שאדם שומע דברי תורה נותנים לו שכר בעולם הזה וז"ש ואת משפטי תשמרו ר"ל שתשמעו דברי תורה ותשמרו אותם כי כשהאדם שומע דברי תורה צריך לשומרם בלבו ועשיתם אותם אז וישבתם על הארץ לבטח שתקחו שכר גם בעולם הזה:
או יאמר במ"ש הגאון הנז' בשם מהרש"א והביאו החיד"א שם או' י"ג כשרבים עושים מצוה יש להם שכר בעולם הזה וז"ש ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם ר"ל שתעשו אותם ברבים אז עי"ז וישבתם על הארץ לבטח שתקחו שכר גם בעולם הזה:
או יאמר במ"ש החיד"א שם בשם הר ורע בירך השמחה שאדם שמח בעשיית המצוה שכר השמחה פורעין בעולם הזה וז"ש את משפט תשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר ר"ל שתהיו מצפים למצות וכיון שהם מצפים ודאי שיעשו בשמחה ועשיתם אותם אז ע"י זה וישבתם על הארץ לבטח שתקחו שכר גם בעולם הזה:
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע י"ל כיון דאמר ונתנה הארץ פריה ודאי שיאכלו לשבע א"כ למה אמר ואכלתם לשבע ועוד למה חזר ואמר וישבתם לבטח עליה הא כבר אמר למעלה וישבתם על הארץ לבטח וי"ל דכאן בא לומר דאעפ"י דנתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע ר"ל שלא יאכל אלא כדי שביעה ולא יתענג יותר מדאי כי ע"י זה יגבה לבו ויבא לחטא כמ"ש פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך וכו' ואז יגרום ח"ו ותקיא הארץ את יושביה אבל אם אינו אוכל רק כדי שביעה ואינו מתעגג יותר מדאי אז וישבתם לבטח עליה כי אינו בא לידי חטא וממילא וישבתם לבטח עליה:
את שבעתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה' לרמוז מ"ש רז"ל אלמלי שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד נגאלין וז"ש את שבתתי תשמרו ר"ל שתשמרו שני שבתות כהלכתן דמיעוט רבים שנים אז ומקדשי תיראו א"ת תיראו אלא תראו אני ה' ואין עוד שהאלילים כרות יכרתין ותתקן העולם במלכות שדי אכי"ר: