יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר דברים · פרשת שופטים
שופטים ושוטרים וכו' ובסמיכות הפרשה אמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך, לרמוז כי ה' ית' נותן הברכה ע"י מינוי שופטים הגונים ומוציאים הדין לאמתו, כי דין האמת הוא אחד מג' רגלי העולם כמ"ש ז"ל על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין וכו' וז"ש כברכת ה' אלהיך וכו' שופטים ושוטרים כו' לומר כי ברכת ה' אלקיך אשר נתן לך הוא אם תניח שפטים ושטרים וכו' ושפטו את העם משפט צדק:
תתן לך בכל שעריך, הא דאמר תתן לך בכל שעריך לשון יחיד ולא אמר תתנו לכם בכל שעריכם בלשון רבים נלע"ד בס"ד דבא לרמוז אל האדם שיש בו שערים הרבה אזנים ועינים וחוטם ופה ובכל אחד מהם יכל לעשות טוב או רע כגון האזנים יכל לשמוע בה ד"ת או מוסר או שירות ותשבחות שזיהו טוב, או לשמוע בו דבר רע כגון ליצנות ודברי עגבים וברכת ה' וכדומה, ובעינים יכול לראות בספרי ד"ת או בדברי מוסר וכדומה, ויכול לראות דבר רע כגון להסתכל בעריות וכדומה וכן אף יכול להריח בו דבר מצוה כגון הדס בשבת או שאר בשמים במו"ש, ויכול להריח דבר רע כגון בשמים של ערוה וכדומה, וכן בפה יכול לאכול דבר מותר או לדבר בו ד"ת וכדומה, ויכול לאכול דבר איסור או לדבר לשוה"ר ושקר ונבלות הפה וכדומה, לז"א שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ר"ל בשערים שלך שהם אזנים ועינים וחוטם ופה ור"ל שצריך להשפט בכל דבר שתעשה בהם שמא יהיה אינו טוב לפני המקום, אח"כ ראיתי בס' הליקו' שכ"כ בשם מוהרח"ו ז"ל בקצת שנוי לשון וסיים בה וז"ל וכשהוא גודר שעריו מן החטא אז נאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק וכו' מדה כנגד מדה וגם זוכה לי"ש עולמות של כל צדיק וצדיק שיפתחו לו שעריהם כי כל עולם יש לו שער עכ"ל:
צדק צדק תרדוף וכו' כפל המלות נראה ע"ד מ"ש רז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום ופי' הענין הוא אוהב שלום בינו לבין אחרים שתמיד הוא עמהם בשלום שמקבלם בסבר פנים יפות ודורש בשלומם, ואפי' אם גמלוהו רעה הוא מתרצה עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ומדבר שלום, ורודף שלום שהולך תמיד לעשות שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, וז"ש צדק צדק תרדוף ר"ל צדק בינך לבן אחרים, וצדק תרדוף לעשות שלום בין אחרים, למען תחיה בעוה"ז וירשת את הארץ לעוה"ב הארץ הנצחית וכמ"ש רז"ל אלו דברים שאדם אכול מפרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב וכו' והבאת שלום בין אדם לחבירו וכו':
או יאמר במה שידוע שהקב"ה ברא יצה"ט וברא יצה"ר, כדי להיפרע מן הרשעים שלא הגבירו יצה"ט על יצה"ר ולתת שכר לצדיקים שהגבירו יצה"ט על יצה"ר כי אם לא היה יצה"ר לא היה שכר ועונש, אלא ע"י שברא הקב"ה יצה"ר והם מתגברין עליו להכניעו על ידי עצת יצה"ט זוכין לחיי עוה"ב, וז"ש צדק צדק תרדוף ר"ל תשיג לעשות שני צדק שגם יצה"ר תעשהו צדק ע"י שתגביר עליו יצה"ט, למען תחיה בעוה"ז וירשת את הארץ וכו' לעת"ל:
או יאמר הא דאמר צדק צדק תרדוף ולא אמר תלך לרמוז אל מ"ש רז"ל [בבא בתרא פ"ב] ההוא גברא דשמעא לדביתהו דקא אמרה לברתא אמאי לא צניעת באיסורא, הך איתתא עשרה בני אית לה, ולית לי מאבוך אלא חד, כי שכיב אמר כל נכסי לחד ברא, ולא ידע להי מינייהו פקיד אתו לקמיה דרבי בנאה אמר להו זילו חבוטו קיברא דאבוכו עד דקאי ומגלי לכו להי מנייכו שבקת, אזלו כולהו ההוא דבריה הוה לא אזל אמר להו כולהו נכסי להאי, אזלו אכלו קורצא בי מלכא אמרי איכא גברא חד ביהודאי דקא' מפיק ממונא דאינשי בלא סהדי ובלא מידי אתיוה חבשוה אזלא דביתהו אמרה להו לבי מלכא עבדא חד הוה לי פסקוה לרישיה ופשטוה למשכיה ואכלו בשריה וקא מלו ביה מיא ומשקו ביה לחבריה ולא קא יהבי לי דמיה ולא אגריה, לא ידעי מאי קא אמרה להו, אמרי ניתי לחכימא דיהודאי ולימא קריו לרבי בנאה אמר להו זרוקנא [פי' רש"י נאד, וכך אמרה תיש היה לי וגזלוהו ממני ושחטוהו ואכלו הבשר ומן העור עשו חמת ושואבין בו מים ושותין בו עכ"ל] אמרה לכו אמרי הואיל וחכים כולי האי ליתיב אבבא ונידון דינא, עכ"ל הגמ' וז"ש צדק צדק תרדף ר"ל תרדף לעשות חכמות כדי שתשפוט בצדק, למען תחיה בעוה"ז כמו שאירע לרבי בנאה שגידלתו המלכות והושיבוהו לדיין, וירשת את הארץ לעת"ל:
לא תטע לך אשרה וכו' הא דאמר לשון יחיד נראה דבא לרמוז אל התפלה שכל אחד מתפלל לעצמו ואמרו ז"ל תפילות כנגד תמידין תקנום וא"כ כמו שהמחשבה פוסלת בקדשים כך צריך ליזהר בתפילה שלא לחשוב בה מחשבות אחרות וכ"ש שלא לחשוב מחשבה זרה אשר לא כדת דהוי מערב רע בטוב ר"ל וז"ש לא תטע לך אשרה כל עץ ר"ל לא תחשוב מחשבות זרות שהם כמו אשרה. אצל מזבח ה' ר"ל אצל מה שמקריבין אל מזבח ה' שהם התפילות שכנגד התמיד אשר תעשה לך שאתה מתפלל:
כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וכו' ואמרת אשימה עלי מלך וכו' אמרו בספרי [הובא בילקוט פ' זו] כי תבא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, אשר ה' נתן לך בזכותך עכ"ל והקשו המפרשים ז"ל דאיך קאמר עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, והלא מצות העמדת מלך הוא אחר שיכנסו לארץ וירשו אותה וישבו בה כמש"ה וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך וכן אמרו בסנהדרין ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה וכו' ועוד הקשו איך קאמר אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך והלא אמר הכתוב לא בצדקתך וביושר לבבך וכו' כי ברשעת הגוים האלה וכו' ולמען הקים את הדבר וכו' ונראה לפרש ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל כי מינוי המלך הוא לב' סיבות האחד הוא מפני יראתם ותמימותם עם ה' ית' ידאגו פן יחלש שמירת התורה והמצות להמון העם ומבקשים מלך כדי לעצור בעם שלא יהרסו מאומה ממשפטי התורה והמצות כדרך שעשה חזקיה הע"ה נעץ חרב וכו' וכדומה ממלכי ב"ד והסיבה הב' שאילת המלך הוא מרפיון בטחונם בה' ורוצים למנות מלך כדי לעצור בהם שיהיו אגודה אחת ולא יהיו נפרדים שזאת היא סיבת נפילתם במלחמה לפני הלוחם, וכך היה בימי שמואל ע"ה ששאלו מלך מפני המלחמה ולכך נתרעם עליהם כמש"ה ותיראו כי נחש מלך בני עמון וכו' ותאמרו כי מלך וכו' אבל צווי ה' י"ת למנות מלך כדי להדריכם בדרך ישרה כמש"ה מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו וכו' לא תוכל לתת עליך איש נכרי וכו' והטעם מפני שהנכרי לא איכפת ליה ממצות התורה לא כן מקרב אחיך אשר יבחר בו ה' כי הוא ידריך את העם בדרכי ה', וז"ש עשה מצוה זו האמורה בעניין ר"ל כיון לעשות מצוה באמירה בעניין שיהיה מינוי המלך כדי להדריך את העם לעשות משפטי התורה והמצוה' שבשכרה תכנס לארץ שמחשבה טובה מצרפה למעשה, ומ"ש אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך, נראה ע"פ מ"ש רז"ל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים והתולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים זכר לאברהם וכו' תלו לו בזכות עצמו כמש"ה לולי משה בחירו וכו' חזקיה תלה בזכות עצמו תלו לו בזכות אחרים כמש"ה ונגותי על העיר וכו' למעני ולמען דוד עבדי, והכא נמי כשאמר בצדקתי הביאני וכו' אמר לא בצדקתך וכו' אבל הכא שמתכונים ליכנס לארץ בשביל זכות המצוה של מינוי המלך להדריך העם למצות ה' אמר בזכותך, וז"ש עשה מצוה האמורה בעניין שבשכרה תכנס לארץ ר"ל תכוונו לעשות המצוה כתקנה ובשכרה תכנס לארץ ואז אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך ולא יתלו לך בשל אחרים:
שום תשים עליך מלך וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל במבו"ש ש"ו ח"ג פ"ז כי כל העולמות יש בהם פנמיות וחצוניות והנפשות מן הפנימות והמלאכים הם מן החיצונית והם שתי בחינות, החיצונית נחלקת לב' וכו' יהנה כל הנ"ז הם סטרא דקדושא וכנגדם בקלי' יש פנימות וחיצונית בחינת פנימות נחלקת לשנים וכו' וכן בחינת החיצונית נחלקת לב' שהם השדין יהודאין פנימים והשדין החיצונים הם שדין נוכראין ואמנם נפש צדיק פנימות ישראל נותנים לה יצה"ט מלאך א' מפנימות החיצוניות דקדושה ויצה"ר שהוא שד א' מפנימות החיצוניות דקלי' ולעם הארץ יצה"ט מלאך מחיצוניות דחיצוניות דקדושה, ויצה"ר שד מחיצוניות דקלי' ונפש הבריאה' והעכו"ם כולם הם יצה"ר ויצה"ט מן השדים דקלי', עכ"ל וידוע דיצה"ר נקרא מלך כמ"ש ז"ל על פסוק עיר קטנה וכו' עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו אברים ובא אליה מלך וכו' זה יצה"ר, וז"ש שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' וכו' ר"ל שתמליך עליך את יצה"ט שהוא אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך שהוא מצד הקדושה, אבל לא תוכל לתת עליך איש נכרי ר"ל שתגביר עליך את וצה"ר שהוא איש נכרי אשר לא אחיך הוא אלא מצד הקלי':
למען ילמד ליראה את ה' וכו' לשמר את וכו' לעשותם יש רמז בזה אל מ"ש ז"ל דהלומד תורה כדי לידע כיצד יעשה המצות. חשוב לומד תורה לשמה, וז"ש למען ילמד ליראה את ה' אלהיו ר"ל אם רוצה ללמוד תורה לשמה שהיא בשביל ליראה את ה' אלהיו, לשמור את כל החוקים האלה לעשותם וכו' ר"ל ילמוד כדי לשמור את כל החוקים האלה לעשותם וכו':
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש החיד"א בדבש לפי מע' העין או' ח וז"ל ענו במילוי עי"ן נו"ן ו"ו גי' רמ"ח לרמוז שאם הוא ענו במילוי כלומר ענוה כתקנה במילאה הוא מובטח שיקיים רמ"ח מצות עכ"ל, וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו ר"ל שיהיה ענו בתכלית, אז זה גורם ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל שיקיים כל המצות, וז"ש נמי למען יאריך ימים על על ממלכתו הוא ובניו וכו' כי העונה מבטלת גזירת מיתה מעליו ומעל בניו כמ"ש החיד"א שם או' ב' משם ארץ החיים מזמור קי"ו:
תמים תהיה עם ה' אלהיך, הא שהזכיר שם הויה ואלהיך לרמוז כי צריך האדם להלוך בתמימות בדרכי ה' בין אם הוא מתנהג במדת החסד שהקב"ה משפיע לו טובה בין אם הוא מתנהג במדת הדין שעוברים עליו צרות מ כי ידוע דשם הויה הוא רחמים ושם אלהים הוא דין, וז"ש תמים תהיה עם ה' אלהיך ר"ל שתהיה תמים בין אם הוא מנהיגך במדת שם הויה שהוא רחמים בין אם הוא מנהיגך במדה"ד שהוא שם אלהיך:
או יאמר כי תמים אותיות תם מי וזה רומז אל הבינה שנקראת מ כידוע, וגם יש בה שם אהיה, ואהיה פעמים אהיה גי' תם ע"ה וידוע דשם תורה רומז אל הז"א ושם אלהיך אל הנוק' וגם ידוע כי הבינה היא המאירה בזו"ן וז"ש תמים תהיה וכו' ר"ל תמים שהיא רומז אל הבינה תהיה הארתה עם ה' אלהיך שהם זו"ן:
או יאמר כי תיבת תהיה נדרש לפניו ולאחריו וז"ש תמים תהיה ר"ל אם תמים תהיה, תהיה עם ה' אלהיך שתזכה לראות פני שכינה וכמ"ש כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:
או יאאר כי תמים ר"ת תשבי משיח יבואו מהרה ובא לרמוז אם תהיה תמים לה' אלהיך אז תשבי משיח יבואו מהרה וכמש"ה היום אם בקולו תשמעו: