יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר דברים · פרשת ראה
ראה אנכי נותן וכו' י"ל דלמה אמר תיבת ראה דנראה שהיא שפת יתר, והיה די לומר אנכי נותן לפניכם היום וכ ועוד מה יש לראות דאמר ראה ונראה דהנה ידוע דאין אדם מתפעל מדברים שהוא שומע כמו שהוא רואה בעיניו, וכמש"ה טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו, וכי אין אדם יודע שזהו סוף כל האדם ולמה צריך ללכת עד שידע אלא אינו דומה לרואה בעיניו שהוא מתפעל ביותר, לזה אמר ראה אנכי וכו' לומר שתצייר בדעתך תמיד כאלו אתה רואה בעיניך את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו שעי"ז תתפעל ביותר שתתרחק מן הקללה ותתקרב אל הברכה:
או יאמר כי הנה ידוע בשעה שבא יצה"ר על האדם להחטיאו ומתחזק עליו באותה שעה אינו בא לדעתו כי ה' ית' צוה לו שלא יחטא, כמ"ש ז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות, אבל אם באותה שעה היה מצוייר לפניו כי ה' ית' צוה לו שלא יחטא ודאי הה מתירא מה' ולא היה חוטא וכמ"ש ז"ל מעשה בתלמוד אחד ששמע שיש נה בכרכי הים וכו' וראה הציציות ות שנדמו לו כד' עדים ופירש, וז"ש ראה אנכי וכו' ר"ל שתמיד תצייר לנגד עיניך שאנכי הוא שנותן לכם רום ברכה וקללה שיש בידי כח להעניש ולשלם שכר כדי שלא יתחזק יצה"ר עליך להחטיאך, וכמש"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, כי ממיני בל אמוט, ור"ל ע"י ששויתי ה' לנגדי תמיד שאצייר תמיד שה' ית' רואני בכל אשר אני עושה אשר יש כח בידו להעניש עי"ז כי במיני בל אמוט ר"ל כי יתגבר בי יצהט"ו שהוא בימיני ולא אמוט לחטוא:
את הברכה אשר תשמעו וכו' י"ל דלמה לא אמר את הברכה אשר תעשו וכו' דהעיקר הוא עשיית המצות, ונראה ע"פ מ"ש רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכתב החיד"א בדבש לפי מע' המם או' י"ד בשם מהרש"ר אמנם בשכר השמיעה שאדם שומע ד"ת נותנים לו שכר בעוה"ז עכ"ל וי"ש את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל הברכה שאתה לוקח בעוה"ז אשר תשמעו וכו' ר"ל בשכר השמיעה שאתה שומע דיני מצות ה':
את הברכה א"ר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' י"ל דלמה לא אמר בתחלה את הברכה אם תשמעו כאשר אמר לבסוף והקללה אם לא תשמעו, ונלע"ד בס"ד במ"ש ז"ל דמחשבה טובה אם האדם מחשב לעשות מצות ומעשים טובים הקב"ה מצרפה למעשה, אבל מחשבה רעה אם אדם חשב לעשות עבירה אינו מצרפה למעשה עד שיעשה אותה בפועל כמש"ה און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני וכו' וידוע דתיבת אם היא מורה על התנאי כמו אם יעברו בני גד ואם לא יעברו לפיכך בברכה לא אמר תיבת אם דהיא מורה על התנאי דמשמע דוקא שישמעו ויעשו המצות ואח"כ יקבלו הברכה אלא מיד כוין שנתנו לב לשמע מקבלים הברכה, וז"ש את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל הברכה תקבלו מיד משעה שנתתם לב לשמע אל מצות ה' וכו' אבל והקללה אם לא תשמעו וכו' ר"ל דוקא אם לא תשמעו אל מצות ה' עד שתעשו מעשה וכמ"ש וסרתם מן הדרך וכו':
כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל [בע"ח שמ"ח פ"ב] כי ישראל יש להם נר"ן מהקדושה, נפש מן המלכות עצמה ור"ן מן הזכר שיש בו בחינת דעת (ואע"ג שהנשמה היא מבינה אינה נשלמת אלא ע"י זווג זו"ן ואז יוצאה מזווג ההוא כמ"ש בע"ח שט"ל פ"ד) אמנם עכו"ם אין בהם רק בחינת נפש לבד מצד הנו"ק של הקלי', אך ר"ן הבאים מצד הזכר אין בהם לפי שהזכר דקליפה אסתרס שאין בו מוח הנקרא דעת כדי להמשיך ע"י זווגו עם הנוק' בחי' ר"ן אשר ז"ס אל אחר אסתרס ולא עביד פירי שהם הר"ן של הזכר אבל הנפשין הם פירי הנוק' ויש לעכו"ם נפש מהנוק' דקלי', וזש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב כי הנפשות של העכו"ם הבאים מהקלי' הנקרא רע לא טוב הם נעשין בלא דעת לכן אין בהם רוחין ונשמתין עכ"ל וז"ש כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ר"ל יש בך קדושה מה' אלהיך שהם הנר"ן הנמשכין מזו"ן כי שם הויה הוא רומז לז"א ואלהיך למלכות, ועי"כ ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים וכו' כי העמים יש להם נפש מצד הקלי' ואין להם שייכות בקדושה לכך לא בחר בהם:
נתן תתן לו, כפל המילות, נראה לפי שיש בני אדם נותנים צדקה מפני הבושה כגון שיש עשירים שמתנדבים מעות לעניים זה כך וזה כך וזה שלא יתן ימצא חסרון לפי כבודו לכך נותן בעל כורחו מפני הבושה, ויש בני אדם נותנים צדקה לעניים מפני התרעומת שמתיירים שמא יתרעמו עליהם העניים יקללו אותם, ויש בני אדם נותנים צדקה לעניים מפני שאין יכולין לומר לא יש כגון שהם יושבין בחנות ומעות מונחים לפניהם או אין דרכו לשקר לומר לא יש, וא"כ כל אלו אין נותנים בלב שלם, לז"א נתון תתן ר"ל שתי נתינות אחד בלב ואחד בפועל, ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל שתתן לו רק בפועל והלב רע וא"ת מה אכפת כיון שאלי נותן לז"א כי בגלל הדבר הזה, הזה גי' טוב לומר אם תתן לו בלב טוב, יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך שתים כנגד שתים:
או יאמר במ"ש מור"ם ז"ל ביו"ד סי' רמט סעי' ד' דאסור להחזיר העני השואל ריקם אפי' אין נותן לו רק גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם עכ"ל וז"ש נתון תתן לו ר"ל איזה נתינה שיש לך אפי' נתינה מועטת כגון גרוגרת אחת ולא ירע לבבך בתתך לו שתאמר מה זאת שאני נותן לא שוה כלום כי בגלל הדבר הזה, הזה גי' טוב ר"ל אם אתה נותן בלב טוב יברכך ה' אלהיך וכו':
או יאמר במ"ש במסכת תענית, אמרו עליו על נחום אים גם זו שהיה סומא מב' עיניו וגדם משתי ידיו קיטע מב' רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחים בספלים של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים פ"א בקשו תלמידיו לפנות מטתו, ואח"כ לפנות את הכלים, אמר להם בני פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתו שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל, פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתו ונפל הבית, אמרו לו תלמידיו רבי מאחר שצדיק גמיר אתה למה עלתה לך כך אמר להם בני אני גרמתי לעצמי, שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משאוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרק מן החמור לא הספקתי לפרק מן החמור עד שיצתה נשמתו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגלי שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יתמלא שחין, אמרו לו אוי לנו שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך עכ"ל הגמ' וז"ש נתון תתן לו ר"ל תיכף ומיד דהכפל מורה על הזירוז, ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל שיגרום לך רוע לב ח"ו כמו שאירע לנחום איש גם זו אלא כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' וכו':
פתח תפתח כפל המילות נלע"ד בס"ד לפי שיש ב' מיני צדקה אחת לעניים ואחד לעשרים שירדו מנכסיהם, או להחזיק בידי ת"ח וידוע דהעני אם נותן לו מתנה מועטת לא איכפת ליה, וכן אם נותן לו לפני בני אדם, או בינו לבין האיש הנותן לא איכפת ליה, דמלומד הוא בכך אבל אם נותן לעשירים שירדו נכסיהם, או להחזיק בידי ת"ח, צריך ליתן כפי הראוי להם, וגם צריך ליתן להם בצנעה, וז"ש פתח סתם לרמוז על מה שהוא נותן לעני המחזר על הפתחים דלא איכפת ליה אם מתנה מרובה ואם מועטת וכן אם נותן לו בצנעה או בפרהסיא, תפתח את ידך לרמוז על עני בן טובים שצריך ליתן לו מתנה מרובה בפתיחת יד, וגם בצנעה שאין יודע בה כ"א ידך. וז"ש ג"כ תפתח את ידיך דידוע את הוא לרבות, ידך הוא מיעוט, את לרבות מתנה מרובה ידך למעט שלא יתן לפני אחרים, וז"ש ג"כ לאחיך לענייך לומר שיש שני מיני צדקות אחד לאחיך שהיה עשיר כמותך ואחד לענייך:
או יאמר במ"ש המפרשים ז"ל דכדי שלא תהיה הצדקה עם אדם שאינו הגון זאת העצה היעוצה שיתן צדקה להרבה עניים כי בין כולם יהיה ודאי הגון, וז"ש פתח תפתח ר"ל פתיחות הרבה לאחיך לענייך ולאבינך כי בין כולם יהיה ודאי הגון:
או יאמר כמ"ש החיד"א בדבש לפי מע' הצדי' או' א' מי שקבל לעשות צדקה וחסד משפיעין עליו מלמעלה ע"י השכינה אדני שמנהגת העולם שנאמר אדנ' מעון אתה היית לנו בדור ודור, וז"ש פתוח תפתח את ידך וכו' לומר יש לך פתיחה אם תפתח את ידך לאחיך וכו' והוא פתיחת השפע מלמעלה ע"י השכינה:
או יאמר במ"ש בס' הליקוטם שצריך לכוין מי שנותן צדקה ליחד שם הויה ב"ה. בזה האופן כי הפרוטה שנותן לעני היא בסוד יוד של הויה וחמש אצבעת הנותן הרי ה' של הויה, וקנה ידו סוד הואו של הויה וחמש אצבעות העני של מקבל הרי ה' אחרונה של הויה עכ"ל וז"ש פתח תפתח ר"ל שתי פתיחות ידך ויד אחיך כדי ליחד שם הוי"ה ברוך הוא:
כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח, יש לרמוז בזה מ"ש רז"ל בפ' בתרא דכתובות ערידה חטה שתהיה כשני כליות של שור שנאמר עם חלב כליות חטה וז"ש בכל תבואתך, כי תיבת בכל ר"ת ב' כליות שור, דהלמד מתחלפת בשין באלפא ביתא של איק בכר גלש, ובכל מעשה ידיך כמ"ש שם דעתידה ארץ ישראל שתוציא כל מיני מילת וא"כ א"צ לטרוח במעשה ידים להביא משי ולשוזרו ולארוג אלא נעשר מאליו, וז"ש כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך שתהיה החטה כב' כליות של שור, ובכל מעשה ידיך שתוציא הארץ כלי מילת וא"צ לטרוח במעשה ידים, והיית אך שמח ר"ל לא ש עוד דאגה כמש"ה ולא תוסיפו לדאבה עוד כ"א שמחה ושלום כמש"ה למרבה המשרה ולשלום אין קץ וכו' ועוד שמח אותיות משח לומר שלא תהיה עוד תחת יד ממשלת העמים כ"א תחת ממשלת המש"ח בב"א: