יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר דברים
פרשת דברים
אלה הדברים אשר דבר משה וכו' במדר"ר זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי כן ימצא ממחליק לשון ר' פנחס בשם ר' חמא בר חנינה אמר, מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, מהו אחרי אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי, חן ימצא זה משה שנאמר וגם מצאת חן בעיני וכו' עכ"ל וי"ל דלמה משה רבע"ה בשביל שהוכיח את ישראל נאמר עליו חן ימצא שהחזיק לו טובה, והלא חובה הוא להוכיח דכתיב הוכח תוכיח וכו' ואדרבא אם לא הוכיח נענש כמ"ש ז"ל [שבת נ"ד ע"ב] כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפש על אנשי עירו, בכל העולם [פי' רש"י בכל ישראל כגון מלך ונשיא] נתפש על כל העולם כולו, וא"כ חובתו הוא להוכיח ונראה דמה שצריך להוכיח ואם לא הוכיח נענש זיהוא דוקא אם רואה שעושין עבירות, לא כן כשהוכיח משה את ישראל באלה הדברים שהיו דור צדיקים שזכו ליכנס לארץ לא אותו הדור שיצאו ממצרים ולא הוכיחן אלא כדי להחזיק לבם בדרכי ה' שלא יטו ימין ושמאל מעבודת ה' יתברך כאשר עשו אבותם, לכך חן ימצא מדה כנגד מדה שעשה יותר על חיובו, וזה מדוקדק לשון המדרש שאמר בשביל להביאן אחרי, חן ימצא ולא אמר להביאן אחרי דמשמע דעכשיו הוכיחן והביאן אחרי, אלא בשביל להביאן אחרי לעתיד להחזיק לבם שלא יטו ימין ושמאל זיהוא חן ימצא:
או יאמר לפי שיש שני מיני הוכחות האחד הוא להפרישו מעבירה שעושה, שאומר לו זיהוא אסור או לא תעשה כדבר הזה, ופורש בעת ההיא מפני הבושה או מפני שנכנסו הדברים בלבו בעת ההיא, אבל אח"כ אפשר לחזור לסורו ויש הוכחה שהיא עושה פירות כגון שמרבה לו דברים המתישבים על הלב עד שעושה אותו כמו מים וחוזר בת' שלמה או שינהגהו לעסוק בתורה שגדול כח הלימוד שמביא לידי מעשה זיהוא חן ימצא, והכא נמי כשהוכיח משה רבע"ה את ישראל ודאי שדבריו עשו פירות ולא עוד אלא שנכתבו בתורה ובכל זמן שקורין אותם מהרהרין בתשובה שרואין שלא טוב עשו אבותם לכן חן ימצא שזיכה את הרבים:
במדבר בערבה וכו' יש רמז בזה על ד"ת במי מתקיימים וז"ש אלה הדברים אשר דבר משה וכו' ר"ל במי מתקייימים אלה הדברים אשר דבר משה וכו, במדבר במי שעושה עצמו כמדבר שהכל דשין בו, בערבה שד"ת ערבין עליו, מול סוף שאינו משגיח על העניינים של עוה"ז אלא תמיד משים לבו נגד עוה"ב שהיא לבסוף, בין פארן ובין תפל או פרה ורבה בתורה או מתפלל, ולכן כל ימיו בתשובה ועי"ז בגדי הנפש שלו מתלבנין כמש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים, וחצרות יושב בחצרות בתי כניסיות ובתי מדרשות, ודי זהב אינו רודף אחר הממון להשתכר הרבה אלא די לו במועט כמ"ש ז"ל ולא המרבה בסחורה מחכים:
יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם וכו' במדר"ר א"ר לוי למה הדבר דומה למלך שאמר לשר הצבא שילך לחלק צליגינות מלטרא לטרא של זהב, הלך ונתן להם מחמשה חמשה זהובים, אמרו לו המלך אמר לך שתתן לנו מלטרא לטרא של זהב, ונתת לנו מחמשה חמשה זהובים, אמר להם זו משלי הן כשיבוא המלך הוא יתן לכם משלו כך אמרו לו ישראל רבינו משה הקב"ה לא נתן קצבה לברכותינו ואתה אמרת אלף פעמים, אמר להם מה שברכתי אתכם משלי ברכתי כשיבוא הקב"ה יברך אתכם כאשר דבר לכם עכ"ל וי"ל כיון שיבא הקב"ה ויברכם ברכה בלתי קצבה א"כ מה הועילה ברכתו של משה שאמר להם יוסף עליכם ככם אלף פעמים דבכלל מאתים מנה, ועוד דאין המשל דומה לנמשל דהמשל הוא דכשיבוא המלך ויתן להם לטרא א"כ נשתברו חמשה זהובים שנתן להם השר וגם לטרא של המלך אבל הנמשל לכשיבא הקב"ה ויברכם ברכה בלתי קצבה א"כ בכלל מאתים מנה, ונלע"ד בס"ד דברכת משה רבע"ה הוא שברכם באיכות שיהיו מאמינים בה' ועוסקים בתורה ובמצות ובחסידות כמו שמצינו דמרע"ה נשתדל הרבה בשביל ישראל לעשות אותם עם לה' גם ברכתו היתה מעין זה, וז"ש יוסף עליכם ככם ר"ל יהיו הנוספים עליכם כמותכם צדיקים ומאמינים בה' אלף פעמים, כמו שאתם צדיקים ומאמינים בה' שזכיתם ליכנס לארץ כך יהיו הנוספים עליכם ככם אלף פעמים אלא שהם סברו שהוא מברך בכמות במספר נפשות, ואמרו לו רבינו משה אתה נותן קצבה לברכותינו, ואמר להם זו משלי, ר"ל שאתם יודעים אותי שכל מגמתי לעשות אתכם עם לה' וא"כ גם הברכה היא בשביל זה להיותכם מחזיקים באמונת ה' ובתורתו, לא בכמות במספר נפשות שאותה ברכה היא מאת ה' ויברך אתכם כאשר דבר לכם:
או יאמר זו משלי ר"ל עכשיו שעדיין לא הגעתם לתכלית עבודת ה' בענוה ובחסידות יוסף עליכם ככם אלף פעמים, אבל לכשתעלו למדרגה יותר עליונה בעבודת ה' אז ויברך אתכם כאשר דבר לכם, וז"ש במדרש כשיבא הקב"ה ר"ל לכשתעלו למדרגה יותר עליונה ויבוא הקב"ה לברך אתכם, יברך אתכם כאשר דבר לכם, וזיהוא כונת הרב שכתב בשעה"פ על מדרש זה דהעניין הוא כי מש"ה בגי' אל שדי ובהיותם מלאים כזה אל"ף למ"ד שין דלת יוד ע"ה יעלו בגי' אלף והיא האלף של בינה כי שם הם שני שמות הנז' בסוד אלף בית, אלף בינה והנה כחו של משה היה עד אימא ולכן ברכם באלף פעמים, וז"ש להם ע"כ משלי מכאן ואילך ויברך אתכם מבחינת אבא עילאה עכ"ל ור"ל עד כאן לא תוכלו לקבל כי אם משלי בחי' ברכתי אבל מכאן ואילך לכשתעלו למדרגה יותר עליונה אז ויברך אתכם מבחי' אבא עילאה:
ויברך אתכם כאשר דבר לכם, ולא אמר כאשר דבר לאבותיכם, נראה שבא לרמוז להם אעפ"י שהם מבורכים מהאבות להיות ככוכבי השמים, עכ"ז צריכים להשתדל ליקח הברכה ע"י זכותם שאינה חשובה כ"כ הברכה הבאה מצד אחרים, לא כן אם זכה האדם עצמו, ובשבילו ובזכותו באה לו הברכה זה אין למעלה ממנה שבאה מכוחו ואין לאחרים אתו, וז"ש ויברך אתכם כאשר דבר לכם ר"ל שתשפרו מעשיכם ותקחו הברכה בזכותכם לא בזכות אבותיכם אלא כאשר דבר לכם עצמכם כמש"ה אם בחקתי תלכו וכו' והפרתי אתכם והרביתי אתכם וכו':
הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וכו' ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וכו' כתב רש"י ז"ל בשם הספרי, אבל נבונים לא מצאתי וכו' וכתב הרב ז"ל בס' הלקוטים, דהיינו בינה אבל דתבונה אשכח, וזיהוא שנאמר כל אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, וכן ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה וכו' ולא אמר בבינה כמ"ש בס"ה כי דור דעה הוו מסטרא דיובלא דהיינו תבונה ולא אמר מיובלא דהיינו ביגה עצמה אלא מסטרא דיובלא דהיינו תבונה עכ"ל ועיין עו"ש:
רב לכם סב את ההר הזה, ההר רומז אל יצה"ר כמ"ש רז"ל לעת"ל יצה"ר נדמא לצדיקים כהר גדול מאד ואומרים כיצד יכולנו לכוף את ההר הגדול הזה, הזה גי' טוב, וז"ש רב לכם סב את ההר הזה ר"ל אם הרבה סבבתם וטרחתם בשביל ההר שהוא יצה"ר שנמשל להר עד שנעשה הזה שהוא גי' טוב, אז פנו לכם צפונה ר"ל אל מה שצפון לצדיקים לעת"ל כמש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו':
אי יאמר במ"ש רז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, וז"ש רב לכם סב את ההר הזה ר"ל אם הרבה סבבתם את יצה"ר הנמשל להר ע"י הזה שגי' טוב, הרומז לתורה כמש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' אז פנו לכם צפונה, תזכו אל מה שצפון לצדיקים לעת"ל:
או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי יש י"א ניצוצות קדושה בתוך הקלי' בסיד י"א סימני הקטרת שצריך לבררם, וזה רמוז בר"ת של את ההר הזה שהם גי' י"א, וז"ש רב לכם סב את ההר הזה ר"ל אם הרבה טרחתם ובררתם מן את ההר הזה שהם י"א ניצוצות אז פנו לכם צפונה ר"ל כפי מה שטרחתם ובררתם כך תזכו לשכר הצפון לצדיקים לעת"ל:
כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו' י"ל דלמה אמר לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה כיון שאמר אשר אתה עובר שמה אני יודע שהוא לכל הממלכות וא"כ היה די לומר כן יעשה ה' להממלכות וכו' וי"ל דזה בא לרמוז מ"ש בזכריה י"ד שלעתיד יאספו כל הגוים לירושלם למלחמה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וכו' וז"ש כן יעשה ה' לכל הממלכות ר"ל לא עכשיו לבד ה' נלחם לכם אלא גם לעתיד כשיאספו כל הגוים אל ירושלם ה' נלחם לכם עם כל הממלכות ויושיע אתכם:
לא תיראום כי ה' אלהיכם וכו' י"ל כיון שאמר כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו' א"כ למה ייראו והוצרך לומר להם לא תיראום וכו' וי"ל דזה בא לרמוז על נחמת ישראל כשיראו אורך הגלות המר שלא יאמרו אבדה תקותינו נגזרנו לנו היאך אנו יכולים באורך הגלות המר להכניע את היצה"ר בתכלית ולחזור בתשובה שלימה כדי שיבא הגואל לז"א לא תראום מפני היצה"ר ונוגדא דיליה שאין מניח אתכם לחזור בתשובה שלימה כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם הוא מסייע אתכם על היצה"ר ותוכלו לו לחזור בת' שלימה כמש"ה אני ה' בעתה אחישנה ור"ל כשיבא עת הגאולה אני הוא המסייע ומקרב הגאלה בב"א:
פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' במדר"ר זש"ה והוא מהשנה עדניא וזמניא א"ר אבין למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והוא ממנא דוכסים ואפרכין וכו' לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השומר ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמיהין ואמרין אתמול היה ממנה דוכסין ואפרכין ועכשיו הוא מבקש מן השומר לכנוס לפלטין ואינו מניח לו, אמרו לו שעתא עברת, כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים, קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה', אם נברא להפה במעשה בראשית הרי מוטב ואם לאו יברא ה', ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל שעתא עברת, בעת ההיא לאמר. עכ"ל, וי"ל המשל שהביא המדרש שהיה מבקש מן השומר ליכנס וכו' היכא רמוז בקרא, ונראה לע"ד בס"ד מיתורא דקרא דהוה סגי לומר בעת ההיא מאי לאמר וידוע דלאמר הוא לאמר לאחרים, וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ר"ל ע"י אחרים שאמרתי לאחרים שהם המלאכים הממונים על התפילות שיכניסוה לפני המקום:
או יאמר במ"ש הרב ז"ל בספר הלקוטים וז"ל דע כי מן הארץ לרקיע יש ת"ק שנים והם בסוד י"ה [ר"ל בהכאה יו"ד פעמים יו"ד ה"ה פעמים ה"ה עולה גי' ת"ק] ושם היו מלאכים שהם ממונים להעלות התפילה, שעליהם נאמר ורגליהם רגל ישר"ה שעולה ת"ק י"ה ולכן אמר ואתחנן שעולה ת"ק י"ה שחליתי פני המלאכים שיעלו תפלתי העולה גי' ואתחנן עכ"ל:
ואתחנן אל ה' וכו' אמרו רז"ל במס' סוטה מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך אלא אמר משה אכנס לארץ כדי שיהיו מצות נעשות על ידי ע"כ. והקשו המפ' ז"ל על לשון הש"ס למה האריך כל כך לאכול מפריה ולשבוע מטובה והיה די לומר וכי לאכול הוא צריך או לאכול מפריה הוא צריך עיין מ"ש ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש ז"ל דאויר ארץ ישראל מחכים וא"כ זיהוא עיקר הפרי שלה שזיהוא החשיבות, וידוע דטוב הוא רומז לתורה כמש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' וז"ש ז"ל וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך ר"ל וכי ליהנות מהפרי שלה שאוירה מחכים כדי לשבוע מטובה שישבע מן התורה שלומד שם בה הוא צריך, והלא הראהו הקב"ה למשה רבע"ה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש [כמ"ש בש"ס מגילה] וא"כ לא היה צריך ליכנס לארץ כדי להתחכם וללמוד, ותירצו אלא אמר משה אכנס לארץ כדי שיהיו המצות נעשית על ידי ר"ל לקט שכחה פאה וכו' שאינם נוהגות אלא בא"י:
בעת ההוא לאמר, כתיב ההוא בואו וקרי ההיא ביוד לרמוז כי צריך שתהיה התפילה בדיבור וגם במחשבה כי הואו רומז אל הדיבור והיוד אל המחשבה חכמה ואמרו במדר"ר אבא שאול אומר זה סי' לתפילה, אם כוין אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך, וכתב הרב ז"ל [בע"ח ש"מ פ"ב] תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, וז"ל ספר החסידים סי' מ"ו כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם יכוין לבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וצוהו על המצות, ולא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל ד"ז חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה הנביא ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, אמר הקב"ה לישעיה, ישעיה ראה מעשה בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו באים בביתי ומתפללים לפני תפלות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם הם מנקים את ידיהם ומברכין ענט"י ובוצעין ומברכין המוציא, שותין ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם אף בעת שהם מברכין אינם מתכוונים לברכני, לכן ע"כ חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעין אותו ומברכין אותו כמנהג ולא בכוונה דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף וכו' ואבדה חכמת חכמיו וכו' לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו עשה דברים לשם פועלם, ומעשה באחד שמת לאחר יב"ח נגלה בחלום לא' מקרוביו א"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך ברכת המוציא וברכת הפירות וברהמ"ז בכוונת הלב, שאלו לו והלא אין משפט רשעים בגיהנם אלא יב"ח א"ל אין דנין אותי בפורעניות חזקים כמו דיב"ח הראשונים עכ"ל והבאתי דבריו בסה"ק כף החיים על אורח חיים סי' ה' יעו"ש עוד דברים השייכים לענין זה:
אדני ה' הא שהזכיר כאן הויה ואדנות, לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל (באו"ח סי' ה') שבכל פעם שמוציא שם הויה צריך לקרות אותו בשם אדני ולכוין בו שם הויה, היה הוה יהיה, והרב ז"ל כתב בשער הכוו' דף ג' ע"ב שצריך לכוין בהם האחרונה של הויה שם אדני, ולשלב ג"כ הויה ואדנות ביחד עי"ש ועיין בסה"ק כף החיים סי' ה' בעניין זה:
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וכו' ההר הטובה וכו' י"ל כיון דאמר הארץ הטובה הזאת נכלל הכל בטוב וא"כ למה חזר ואמר ההר הטוב, היה די לומר ההר הזה והלבנון, ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש ז"ל פ' בתרא דכתובות, כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל כאלו עובד ע"ז וידוע דהקב"ה נקרא טוב כמש"ה הודו לה' כי טוב, לכך חזר ואמר מילת טוב לומר לבד מהארץ עצמה שהיא טובה הדר שם ג"כ יש לו טוב ר"ל אלוה הנקרא טוב, לא כן הדר בחו"ל, וזה רמוז ג"כ בר"ת הירדן ההר הטוב הזה והלבנון גי' הויה לומר דהדר שם יש לו הויה:
או יאמר במ"ש רז"ל שם א"ר אלעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וא"כ הוי צדיק והצדיק נקרא טוב כמש"ה אמרו צדיק כי טוב, וז"ש ההר הטוב ר"ל ההר הדר בו הוא טוב צדיק כי הוא נשוא עון:
וצו את יהושע וכו' כי הוא יעבור וכו' והוא ינחיל וכו' י"ל למה אמר ב"פ הוא, יעבור והוא ינחיל והיה די לומר כי הוא יעבור וכו' וינחיל אותם וכו' ונלע"ד בס"ד דבא לרמוז לו כי צריך יהושע לקבל שכר גם בעוה"ז על שני מדות שנשתבח בהם האחד שלא מש מתוך האהל והשני שלא הלך בעצת המרגלים וז"ש כי הוא יעבור וכו' ר"ל הוא יהושע שלא מש מתוך האהל יעבור לפני העם הזה והוא יהושע שלא הלך בעצת המרגלים ינחיל אותם את הארץ וכו':
ראה למדתי אתכם, ולא אמר ראו, לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל (שער הגלגולים הקדמה יוד) כי הרב נותן רוחא גו תלמידיה על דרך האב לבנו אלא שהוא חבור יותר נמרץ כי לעולם ועד נשאר ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן וזהו טעם יתרון כבוד הרב מכבוד האב עכ"ל, וז"ש ראה שהיא אותיות האר לומר שהארה לקחתם ממני כשלמדתי אתכם חקים ומשפטים וכו':
או יאמר במ"ש הרב ז"ל (בשער המצות בפ' זו) כי עיקר כוונת האדם בהיות בתורה הוא שיכוין לקשור את נפשו ליחדה ולדבקה עם שורשה למעלה ע"י עסק התורה ויכוין שע"י כן נשלם אילן ואדם העליון הקדוש ונתקן, כי כל תכלית בריאת האדם ועסקו בתורה אינו אלא כדי לתקן ולהשלים אילן ואדם העליון בהיות נפשותיהם נתקנים ונחזרות להכלל שם בו, וזה יועיל מאד להשגת רוה"ק ע"י עסק התורה בזאת הכונה עכ"ל וז"ש ראה שהיא אותיות האר לומר שהארה נתוסף לי כשלמדתי אתכם חקים ומשפטים, והטעם כאשר צוני ה' אלהי ר"ל שכונתי לקשר את נפשי ולהדביקה עם שורשה למעלה ע"י עסק התורה כדי לתקן ולהשלים אילן ואדם העליון כאשר צוני ה' אלהי:
וזה סדר הלימוד שכתב הרב ז"ל שם ללמוד בכל יום בקביעות, בסוד קבעת עתים לתורה והאר"י ז"ל היה קורא הקריאה הזאת בציצית ותפילין, תחלה יקרא מקרא ואח"כ נביאים ואח"כ כתובים ואח"כ משנה ואח"כ תלמוד ואח"כ קבלה והרי זה דרך כלל. וזהו פרטן תחלה יקרא בתורה בפ' השבוע ההוא ביום א' יקרא ששה פסוקים ראשונים וביום ב' יקרא ד' שאחריהם וביום ג' ה' וביום ד' ו' וביום ה' ה' וכללות כולם הם כ"ו פסוקים והמקרא יקרא כל פסוק שנים מקרא וא' תרגום ונביאים וכתובים יקרא פ"א מקרא ופ"א תרגום, ואם לא קרא המקרא ביום א' יש לה תשלומין ביום שני שיקרא ושני הקריאות, אבל אין זה מועיל רק לצורך היום השני שצריך שיקרא קריאת יום שלפניו שדלג ואח"כ יקרא קריאת היום ההוא אך לצורך יום א' שלא קרא בו אין לו תיקון כלל ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון וכו' ובלילי ששי אחר חצות יקרא כ"ו פסוקים אחרים שלאחרי כ"ו פסוקים שקרא בחמשה ימים של השבוע, ואם לא יוכל לקום בחצות יקרא הכ"ו פסוקים קודם שישן, וביום הששי יקרא כל הפרשה כולה מתחלתה ועד סופה שמו"ת ובערב ש"ת אעפ"י שאינו יום ערב שבת תקרא פ' וזאת הברכה שמו"ת, ובכל ערב שבת אחר שיסיים הפ' שמו"ת תכפול פסוק אחרון של הפ' מקרא ולא תרגום, והמקרא צריך לקרותו בטעמים, אבל התרגום א"צ לקרותו בטעמים שאין טעמים אלא במקרא לשון הקודש שלא כאותם הנוהגים לקורת בטעמים, וביום השבת א"צ לקרות הפרשה רק לשומעה כולה מהש"ץ הקורא בס"ת, אבל ההפטרה של יום השבת תקראנה אתה ולא תסמוך על המפטיר זולתי אל הברכות שמברך לפניה ולאחריה שצריך שתכוין אזניך לשומעם ולענות אחריהם אמן עכ"ל בקיצור, ועיין בביאור הנדפס בסוף שה"מ שכתב שהכ"ו פסוקים של ליל ששי לא יקרא כ"א פ"א מקרא בלא תרגום יעו"ש הטעם וכן נוהגים, דלא כמ"ש המחבר בקו"א סי' קנ"ו או' ד':
ומי גוי גדול וכו' חקים ומשפטים צדיקים, נלע"ד בס"ד הטעם מפני שהתורה יש בה פרד"ס ופעמים שאין אדם יכול למצא טעם ע"פ הפשט יכול למצא ע"פ הרמז או ע"פ הדרש וכו' ועי"ז יהי' דברי התורה הגונים ומקובלים:
ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים הא דנקט ג' כוונות מצוה חקים ומשפטים מפני שיש במצות ג' מינים יש מצוה שמתן שכרה בצדה כמו כבוד אב ואם ושלוח הקן, ויש מצוה שאין מפורש מתן שכרה בצדה אבל יש בה טעם כמו בשר חזיר שקשה לצרעת או בשר בחלב שגורם מיתה פתאומית וכו' ויש מצוה שאין מפורש מתן שכרה וגם אין בה טעם, כגון פרה אדמה, וז"ש ושמרת את המצוה ר"ל שתשמור את המצוה שמתי שכרה בצדה וגם את החקים שהיא מצוה שאין בה טעם וגם אין מתן שכרה בצדה ואת המשפטים יש בה טעם אבל אין מתן שכרה בצדה, אשר אנכי מצוך היום לעשותם ר"ל שתעשה אותם לשם חוד בשביל שאנכי מצוך וגם תעשה אותם בשמחה כמו היום שהיא השמש שיש לעשות רצון קונו כמש"ה שיש כגבור לרוץ אורח:
או יאמר שהיום רומז אל הגאלה כמש"ה היום אם בקולו תשמעו, וכן הוא אומר הנה אנכי שולח לכם את אלה הנביא לפני בא יום ה' וכו' וז"ש ושמרת מלשון ואביו שמר את הדבר ר"ל שתחכה תמיד לעשות המצוה והחקים והמשפטים וגם תעשה אותם לשם יחוד בשביל שאנכי מצוך ולא בשביל לקבל פרס, אז היום לעשותם ר"ל אותו היום שנאמר בו היום אם בקולו תשמעו, ואותו היום שנאמר בו רנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו' אעשה אותם בב"א:
פרשת עקב
והיה עקב תשמעון וכו' הא דאמר תיבות אלו היה עקב ולא אמר בקיצור אם תשמעון את המשפטים האלה וכו' כמ"ש במקום אחר אם בחקתי תלכו וכו' נלע"ד בס"ד מפני שיש טורח בעשיית המצות, אם בעניין הממון שצריך לפזר בעשיית המצות כגון ציצית ותפילין לולב ואתרוג צדקה ופדיון הבן וכדומה, ואם בעניין הזמן שצריך לאבד בשביל המצות כגון תפלה ות"ת וברכת המזון וכדומה, או טורח ממש שצריך לטרוח בעשיית המצות כגון סוכה ומצה וגדול בניו לת"ת וכדומה לז"א והיה עקב דידוע והיה הוא לשון שמחה עקב לבסוף, לומר אע"פ שיש לאדם טורח בעשיית המצות בעוה"ז השמחה היא לבסוף לעתיד וכמ"ש רז"ל טובה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז:
או יאמר עקב לשון ענוה כמש"ה עקב ענוה יראת ה', ואמרו ז"ל מפני מה נקבע הלכה כבית הלל מפני שהם ענוים, והטעם כתבו המפרשים דע"י הענוה יהיה סייעתא דשמיא שיתכוונו על האמת, וז"ש והיה עקב ר"ל אם תתנהגו בענוה אז תשמעון את המשפטים האלה ר"ל תבינו ותתכוונו על האמת וכמ"ש ז"ל שמע כלומר הבן:
או יאמר עקב בהיפוך אתוון קבע, לרמוז אל מ"ש רז"ל על פסוק אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ור"ל שתמיד הוא נמצא בבית המדרש ועי"ז תתקיים התורה בידו שיהיה מבין בתורה, וז"ש והיה עקב ר"ל אם תמיד תהיה קבע בבית המדרש, אז תשמעון את המשפטים האלה, ר"ל תתחכמו ותבינו אותם ותתקיים בידכם:
או יאמר והיה אותיות הוי"ה, לרמוז אל מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, והוא על ידי שיתבררו כל ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' כידוע, וז"ש והיה שהיא אותיות הוי"ה לומר אימתי יהיה השם שלם באותיות הוי"ה, עקב ר"ל לבסוף עד שיתבררו כל ניצוצות הקדושה מתוך, הקלי' והוא ע"י שתשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם:
והיה עקב תשמעון וכו' ושמרתם ועשיתם אותם, לרמוז אל מ"ש רז"ל תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה וז"ש והיה עקב תשמעון וכו' ר"ל ע"י שתשמעו את המשפטים האלה ותלמדו אותם, ושמרתם ועשיתם אותם בפועל שהתלמוד מביא לידי מעשה:
ושמר ה' אלהיך לך, במדרש רבא, מהו ושמר, א"ר שמואל בר נחמן כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז מכח ברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותם האבות משומרין הן לעת"ל שנאמר ושמר ה' אלהיך לך וכו' עכ"ל וכתב הרב ז"ל בשה"פ דלמדו זה מפסוק ואהבך וברכך והרבך מגזרה שוה, נאמר כאן ואהבך אצל וברכך ונאמר בבלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה אצל כי אהבך ה' אלהיך, ולא מצינו בכל התורה ברכות, כתובים אצלם אהבה אלא בבלעם כנז' א"כ מ"ש כאן ואהבך וברכך והרבך הם ברכות בלעם עכ"ל, והטעם נלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש הרב ז"ל [בע"ח ש"מ פ"ב] כי ע"י הדיבור נעשה בחי' כלי שהוא גוף וע"י הכוונה שהיא במחשבה נעשה בחי' נשמה, וכאן בבלעם כוונתו היתה לקללם אלא שה' ית' הכריחו להוציא ברכות מפיו כמש"ה וישם ה' דבר בפי בלעם וכו' וא"כ כיון שבדעתו היה לקללם ולא ברכם כ"א בעל כרחו הברכה היתה בפה לבד ולא בלב ולא נעשה ממנה רק בחי' גוף בלא נשמה, לכך שלם הקב"ה לישראל ברכות בלעם בעוה"ז שהיא ג"כ כמו גוף בלא נשמה שאין לה קיום, אבל ברכת האבות שהיתה שלימה בדיבור ובמחשבה ונעשית בבחי' גוף ונשמה שהוא בר קיומה נשמרה לעת"ל שהוא ג"כ עולם הקיימה:
ושמר ה' אלהיך לך וכו' ואהבך וברכך וכו' הא דאמר שלשה מינים שמירה אהבה ברכה כנגד תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם מדה כנגד מדה, ושמר נגד ושמרתם ואהבך כנגד תשמעון כמו שאתם אוהבים את התורה ושומעים אותה מפי סופרים ומפי ספרים כך ואהבך, וברכך והרבך כנגד ועשיתם אותם כמו שאתם עושים מצות כך הקב"ה עושה ברכות וברכך והרבך:
ולא תביא תועבה אל ביתך וכו' יש רמז בזה אל יצה"ר שהוא תועבה, וידוע שיצה"ר בא בתחלה אל האדם בדרך מחשבה בעלמא עד שיתחזק מעט מעט על האדם ואח"כ מתגבר עליו ומחטיאו וכן אמרו רז"ל [סוכה פ"ה] אמר רבא יצה"ר בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו ארח, ולבסוף קראו איש, שנאמר ויבא הלך וכו' ומבקרו לאורח, וכתיב ויעשה לאיש הבא אליו עכ"ל, וא"כ צריך האדם ליזהר מתחלה כשיבוא אליו יצה"ר במחשבה רעה להרחיקו מעליו ר"ל שיסיר אותה המחשבה תיכף מלבו ואינה מניחה לנוח בלבו, ואז האדם מתגבר על יצה"ר ואינו חוטא, אבל אם מניחה בלבו אז היצה"ר מתגבר על האדם מעט מעט עד שמניחו לעשות אותה המחשבה ומחטיאו, וז"ש ולא תביא תועבה אל ביתך ר"ל לא תכנים מחשבה רעה של יצה"ר שהוא תועבה בקרבך שא"כ והיית חרם כמוהו ר"ל שיתחזק עליך עד שמחטיאך ותהיה מכת שלו שהם חרם, אלא שקץ תשקצנו ר"ל שתסיר אותה המחשבה תיכף מלבך כמו השקץ וע"י זה ותעב תתעבנו כי לא תעשה עבירה, כי חרם הוא ר"ל וישאר הוא בחרם לבדו שאתה את נפשך הצלת, וז"ש אח"כ בסמוך כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון עשות ר"ל אבל אם באה לך מחשבה של מצוה זה תשמור אותה בלבך עד שתעתה אותה ועי"ז תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ וכו':
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון וכו' י"ל דלמה בתחלה אמר אשר אנכי מצוך לשון יחיד ואח"כ אמר תשמרין לעשות לשון רבים, ונראה במ"ש רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכתב החיד"א בדבש לפי מ"ע המם או' י"ג משם מהרש"א כשרבים עושים מצוה יש להם שכר גם בעוה"ז וז"ש כל המצוה אשר אנכי מצוך היום ר"ל אעפ"י שהמצות כל יחיד ויחיד הוא מצוה בה, תשמרון לעשות ר"ל תתחברו יחד ותעשו אותה, למען תחיון ורביתם וכו' ר"ל כדי שתקחו שכר גם בעוה"ז:
ואכלת ושבעת וברכת את וכו' ידוע דכל את הוא לרבות וכאן בא לרבות ברכה ראשונה ושאר ברכות הנהנין, וכתב בסהלק"ו וז"ל כי כל מה שברא הקב"ה מדומם וצומח וחי בלתי מדבר ותו מדבר הכל נתקלקלו בחטא אדה"ד ובסוד הקרבן נתקן הכל בעל חי וצומח ודומם, כי הצומח נתקן בשמן וסולת והדומם במלח, ואדם ובהמה בסוד אדם כי יקריב מכם מן הבהמה ובגלות אחר חרבן כי אין מקדש ומזבח לכפר על כל עונותינו יוקח תמורתו השלחן הנקרא מזבח ונתקן הכל במאכל שאוכל האדם על השלחן ומברך עליו ולזה צריך ג"כ מלח על השלחן שהוא הדומם למתקו בלחם בהמוציא ונמתקין ג' גבורות בג' חסדים של לח"ם ומל"ח עולים ששה הויו"ת ג' דגבורות וג' דחסדים וכו' ובחטא אדם שעירב טוב ברע נתערבו ישראל בערב רב ונתקלקל הכל שהם הנבראים דומם וצומח וחי בלתי מדבר ואדם, וכולן צריכין תיקון כדי לברור אוכל מתוך פסולת ואפי' ישראל ע"י גלגולים שמתגלגלים בעונות בדומם וצומח וב"ח וג"כ יש מי שנתקן בסוד הקרבן בזמן ב"ה קיים אבל עכשיו בעונותינו נתקן ע"י אכילת הצומח וחי ודומם ע"י ברכת הנהנין ודברי תורה בשולחן הנק' ג"כ מזבח יתקנו ויובררו וכו' כי יש שעה שהאדם אוכל א' מאלו המינים או חי או צומח או דומם כגון גוש עפר קטן הנאכל ע"י פרי או זולתו ויוכל להיות שם מגולגל או אביו או שארו הקרוב אליו ובברכה של ברכת הנהנין ובכונה שאוכל זה הפרי יעלהו במדרגת חי מדבר וז"ש או דודו או בן דודו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל ויוכל להשיבו אל אביו שבשמים ואם לאו ח"ו יעכבהו בלי גאלה כשלא יברך ברכת הנהנין, או יהיה מצד רוחניות הקדושה שיש באותו המין ונתקלקל בזמן חטא אדה"ר ונתערב טוב ברע, ובהיות שזה האוכלו אינו מברך עליו בודאי כל אוכליו של אותו הפרי יאשמו כי רעה תבא אליהם מצד הרע שיש בו וגרם רעה לעצמו בהיות כי אותו הפרי או אותו העץ היה מובלע בו רוחניות קדושה וכו' וגרם זה שיהיה בו כל דעתו בלי בירור כלל עכ"ל וז"ש השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמר מצותיו וכו' אחר ואכלת ושבעת וברכת וכו' לומר דאם אינו מברך ברהמ"ז וברכת הנהנין גורם שישכח את ה' לבלתי שמר מצותיו, שאותו הרע שלא נברר מחטיאו ר"ל:
חייב לפנות גופו ולבדוק קודם כל אכילה ומי שאינו עושה כן פוגם פגם גדול, כי אח"כ אף אם יכוין באכילתו לברר ניצוצין, יהיה א"א לו שהרי עדיין לא הוציא מגופו פסולת בירורי הראשונים, זוהר פ' תרומה דקנ"ד הרמ"ז סי' הרש"ש:
טוב שיתודה קודם שיאכל וזה נקרא זובח יצרו כי בחושבו עונותיו לא יהיה גרגרן בזוכרו חסדי ה' עמו אעפ"י שאינו ראוי לכך סי' הרש"ש:
יזהר מאד שיאכל תמיד בשלחן ובמפה פרוסה דרך קבע ולא בעראי כמ"ש ואכלת לפני ה' אלהיך וז"ה אל"י ואנוהו ר"ת זה השלחן אשר לפני ה' אלמא דקמי שכינתא אכיל בר נש, וכתב במדרש הנעלם שצריך לשנות שלחן השבת מחול, שם:
קודם האכילה תשב במקומך ותשתה מעט מים ותכוין לפטור המים שבתוך המזון וזה כשאין מים בתוך הסעודה ותזהר היטב ולא תשתה רביעית שלם כי אם פחות שם. ואם היא סעודה הבקר ועדיין לא טעים מדי שאין שותין מים אליבא ריקניא או אפי' בשאר סעודות שאינו תאב למים ואין מברך על המים כ"א לצמאנו יש מברכין שהכל על מעט סוכר כדי לפטור המים שבתוך המזון:
צריך להתפלל על הפרנסה קודם שיאכל ועיין בסי' הרש"ש שסידר נוסח יהי רצון אבל העם נהגו לומר מזמור לדויד ה' רועי וכו' שיש בו נ"ז תיבות כמנין ז"ן ועיין באה"ט סי' קסו או' א:
אחר ברכת המוציא יאמר נוסח זה הכתוב בסי' הרש"ש יחי רמ"י או"א שתעזרנו על דבר כבוד שמך שיתבררו ויתוקנו כל הנרנח"י וניצוצי קדושה שבמאכל ומשתה שנאכל ונשתה תכלית תקונם, ויתבררו ויתוקנו כל הנרנח"י של המגולגלים שבמאכל ומשתה שנאכל ונשתה תכלית בירורם ותיקונם:
ואתה ברחמיך הרבים ובחסדיך הפשוטים תשמרני שלא יחטיאוני ושלא יזיקוני ותשמרני ותצילני ממאכלות אסורות ומשתיות אסורות ושלא תבא תקלה על ידי ותחבר כל ניצוצי הקדושה שנתפזרו על ידי בקלי' ותחזירם אל הקדושה מנוקות מכל רע ואת נפשותינו תטהר ויהי נועם וכו':
אחר כך קודם מים אחרונים צריך לעסוק בתורה, והרש"ש סידר שיאמר השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן בכל יום ויום וגם ס' פיטום הקטרת ומשנת איזה מקומן עד הסוף ואח"כ או"א מלך רחמן רחם עלינו וכו'. ואחר מים אחרונים יאמר למנצח בנגינות וכו' אברכה את ה' בכל עת וכו' סוף דבר הכל וכו' תהלת ה' ידבר פי' וכו' ואנחנו נברך יה וכו' וידבר אלי זה השלחן וכו' הרני מוכן לקיים מ"ע דאורייתא לברך אחר המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וכו'':
כי אם שמר תשמרון וכו' כפל הענין וגם בתחלה אמר שמר שהוא לשון יחיד ואח"כ תשמרון לשון רבים לרמוז כי צריך האדם לשמור הוא עצמו וגם לזכות אחרים שישמרו, את כל המצוה הזאת, את לרבות מצות דרבנן, אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה ר"ל שתעשו אותה לשמי מפני שאני מצוה אתכם, לאהבה את ה' וכו' ר"ל וגם לעשות אותה מאהבה, ללכת בכל דרכיו, מה הקב"ה בוחר בענוה כמש"ה ואל מי אביט אל עני ונכה רוח ועוד מצינו שהניח כל ההרים הגבוהים ולא ירד כ"א על הר סיני שהוא שפל גם אתה תעשה כן מה הקב"ה רחמן גם אתה וכו' ולדבקה בו ר"ל בתורתו ובמצותיו וגם תניח שם ה' לפניך תמיד כמש"ה שו'תי ה' לנגדי תמיד, ועי"ז והוריש ה' את כל הגוים וכו' לרבות ג' עממים שלא לקחו אותם ביציאת מצרים שלוקחים אותם לעתיד וירשתם חלוק אותה לשנים תהיה וירש תם שהוא יעקב כמש"ה ויעקב איש תם גוים גדולים ועצמים מכם זה עש שנקרא גדול שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול וכמש"ה וירשו בית יעקב את מורשיהם ונאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו וה תה לה' המלוכה בב"א:
פרשת ראה
ראה אנכי נותן וכו' י"ל דלמה אמר תיבת ראה דנראה שהיא שפת יתר, והיה די לומר אנכי נותן לפניכם היום וכ ועוד מה יש לראות דאמר ראה ונראה דהנה ידוע דאין אדם מתפעל מדברים שהוא שומע כמו שהוא רואה בעיניו, וכמש"ה טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו, וכי אין אדם יודע שזהו סוף כל האדם ולמה צריך ללכת עד שידע אלא אינו דומה לרואה בעיניו שהוא מתפעל ביותר, לזה אמר ראה אנכי וכו' לומר שתצייר בדעתך תמיד כאלו אתה רואה בעיניך את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו שעי"ז תתפעל ביותר שתתרחק מן הקללה ותתקרב אל הברכה:
או יאמר כי הנה ידוע בשעה שבא יצה"ר על האדם להחטיאו ומתחזק עליו באותה שעה אינו בא לדעתו כי ה' ית' צוה לו שלא יחטא, כמ"ש ז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות, אבל אם באותה שעה היה מצוייר לפניו כי ה' ית' צוה לו שלא יחטא ודאי הה מתירא מה' ולא היה חוטא וכמ"ש ז"ל מעשה בתלמוד אחד ששמע שיש נה בכרכי הים וכו' וראה הציציות ות שנדמו לו כד' עדים ופירש, וז"ש ראה אנכי וכו' ר"ל שתמיד תצייר לנגד עיניך שאנכי הוא שנותן לכם רום ברכה וקללה שיש בידי כח להעניש ולשלם שכר כדי שלא יתחזק יצה"ר עליך להחטיאך, וכמש"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, כי ממיני בל אמוט, ור"ל ע"י ששויתי ה' לנגדי תמיד שאצייר תמיד שה' ית' רואני בכל אשר אני עושה אשר יש כח בידו להעניש עי"ז כי במיני בל אמוט ר"ל כי יתגבר בי יצהט"ו שהוא בימיני ולא אמוט לחטוא:
את הברכה אשר תשמעו וכו' י"ל דלמה לא אמר את הברכה אשר תעשו וכו' דהעיקר הוא עשיית המצות, ונראה ע"פ מ"ש רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכתב החיד"א בדבש לפי מע' המם או' י"ד בשם מהרש"ר אמנם בשכר השמיעה שאדם שומע ד"ת נותנים לו שכר בעוה"ז עכ"ל וי"ש את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל הברכה שאתה לוקח בעוה"ז אשר תשמעו וכו' ר"ל בשכר השמיעה שאתה שומע דיני מצות ה':
את הברכה א"ר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' י"ל דלמה לא אמר בתחלה את הברכה אם תשמעו כאשר אמר לבסוף והקללה אם לא תשמעו, ונלע"ד בס"ד במ"ש ז"ל דמחשבה טובה אם האדם מחשב לעשות מצות ומעשים טובים הקב"ה מצרפה למעשה, אבל מחשבה רעה אם אדם חשב לעשות עבירה אינו מצרפה למעשה עד שיעשה אותה בפועל כמש"ה און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני וכו' וידוע דתיבת אם היא מורה על התנאי כמו אם יעברו בני גד ואם לא יעברו לפיכך בברכה לא אמר תיבת אם דהיא מורה על התנאי דמשמע דוקא שישמעו ויעשו המצות ואח"כ יקבלו הברכה אלא מיד כוין שנתנו לב לשמע מקבלים הברכה, וז"ש את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל הברכה תקבלו מיד משעה שנתתם לב לשמע אל מצות ה' וכו' אבל והקללה אם לא תשמעו וכו' ר"ל דוקא אם לא תשמעו אל מצות ה' עד שתעשו מעשה וכמ"ש וסרתם מן הדרך וכו':
כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל [בע"ח שמ"ח פ"ב] כי ישראל יש להם נר"ן מהקדושה, נפש מן המלכות עצמה ור"ן מן הזכר שיש בו בחינת דעת (ואע"ג שהנשמה היא מבינה אינה נשלמת אלא ע"י זווג זו"ן ואז יוצאה מזווג ההוא כמ"ש בע"ח שט"ל פ"ד) אמנם עכו"ם אין בהם רק בחינת נפש לבד מצד הנו"ק של הקלי', אך ר"ן הבאים מצד הזכר אין בהם לפי שהזכר דקליפה אסתרס שאין בו מוח הנקרא דעת כדי להמשיך ע"י זווגו עם הנוק' בחי' ר"ן אשר ז"ס אל אחר אסתרס ולא עביד פירי שהם הר"ן של הזכר אבל הנפשין הם פירי הנוק' ויש לעכו"ם נפש מהנוק' דקלי', וזש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב כי הנפשות של העכו"ם הבאים מהקלי' הנקרא רע לא טוב הם נעשין בלא דעת לכן אין בהם רוחין ונשמתין עכ"ל וז"ש כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ר"ל יש בך קדושה מה' אלהיך שהם הנר"ן הנמשכין מזו"ן כי שם הויה הוא רומז לז"א ואלהיך למלכות, ועי"כ ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים וכו' כי העמים יש להם נפש מצד הקלי' ואין להם שייכות בקדושה לכך לא בחר בהם:
נתן תתן לו, כפל המילות, נראה לפי שיש בני אדם נותנים צדקה מפני הבושה כגון שיש עשירים שמתנדבים מעות לעניים זה כך וזה כך וזה שלא יתן ימצא חסרון לפי כבודו לכך נותן בעל כורחו מפני הבושה, ויש בני אדם נותנים צדקה לעניים מפני התרעומת שמתיירים שמא יתרעמו עליהם העניים יקללו אותם, ויש בני אדם נותנים צדקה לעניים מפני שאין יכולין לומר לא יש כגון שהם יושבין בחנות ומעות מונחים לפניהם או אין דרכו לשקר לומר לא יש, וא"כ כל אלו אין נותנים בלב שלם, לז"א נתון תתן ר"ל שתי נתינות אחד בלב ואחד בפועל, ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל שתתן לו רק בפועל והלב רע וא"ת מה אכפת כיון שאלי נותן לז"א כי בגלל הדבר הזה, הזה גי' טוב לומר אם תתן לו בלב טוב, יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך שתים כנגד שתים:
או יאמר במ"ש מור"ם ז"ל ביו"ד סי' רמט סעי' ד' דאסור להחזיר העני השואל ריקם אפי' אין נותן לו רק גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם עכ"ל וז"ש נתון תתן לו ר"ל איזה נתינה שיש לך אפי' נתינה מועטת כגון גרוגרת אחת ולא ירע לבבך בתתך לו שתאמר מה זאת שאני נותן לא שוה כלום כי בגלל הדבר הזה, הזה גי' טוב ר"ל אם אתה נותן בלב טוב יברכך ה' אלהיך וכו':
או יאמר במ"ש במסכת תענית, אמרו עליו על נחום אים גם זו שהיה סומא מב' עיניו וגדם משתי ידיו קיטע מב' רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחים בספלים של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים פ"א בקשו תלמידיו לפנות מטתו, ואח"כ לפנות את הכלים, אמר להם בני פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתו שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל, פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתו ונפל הבית, אמרו לו תלמידיו רבי מאחר שצדיק גמיר אתה למה עלתה לך כך אמר להם בני אני גרמתי לעצמי, שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משאוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרק מן החמור לא הספקתי לפרק מן החמור עד שיצתה נשמתו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגלי שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יתמלא שחין, אמרו לו אוי לנו שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך עכ"ל הגמ' וז"ש נתון תתן לו ר"ל תיכף ומיד דהכפל מורה על הזירוז, ולא ירע לבבך בתתך לו ר"ל שיגרום לך רוע לב ח"ו כמו שאירע לנחום איש גם זו אלא כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' וכו':
פתח תפתח כפל המילות נלע"ד בס"ד לפי שיש ב' מיני צדקה אחת לעניים ואחד לעשרים שירדו מנכסיהם, או להחזיק בידי ת"ח וידוע דהעני אם נותן לו מתנה מועטת לא איכפת ליה, וכן אם נותן לו לפני בני אדם, או בינו לבין האיש הנותן לא איכפת ליה, דמלומד הוא בכך אבל אם נותן לעשירים שירדו נכסיהם, או להחזיק בידי ת"ח, צריך ליתן כפי הראוי להם, וגם צריך ליתן להם בצנעה, וז"ש פתח סתם לרמוז על מה שהוא נותן לעני המחזר על הפתחים דלא איכפת ליה אם מתנה מרובה ואם מועטת וכן אם נותן לו בצנעה או בפרהסיא, תפתח את ידך לרמוז על עני בן טובים שצריך ליתן לו מתנה מרובה בפתיחת יד, וגם בצנעה שאין יודע בה כ"א ידך. וז"ש ג"כ תפתח את ידיך דידוע את הוא לרבות, ידך הוא מיעוט, את לרבות מתנה מרובה ידך למעט שלא יתן לפני אחרים, וז"ש ג"כ לאחיך לענייך לומר שיש שני מיני צדקות אחד לאחיך שהיה עשיר כמותך ואחד לענייך:
או יאמר במ"ש המפרשים ז"ל דכדי שלא תהיה הצדקה עם אדם שאינו הגון זאת העצה היעוצה שיתן צדקה להרבה עניים כי בין כולם יהיה ודאי הגון, וז"ש פתח תפתח ר"ל פתיחות הרבה לאחיך לענייך ולאבינך כי בין כולם יהיה ודאי הגון:
או יאמר כמ"ש החיד"א בדבש לפי מע' הצדי' או' א' מי שקבל לעשות צדקה וחסד משפיעין עליו מלמעלה ע"י השכינה אדני שמנהגת העולם שנאמר אדנ' מעון אתה היית לנו בדור ודור, וז"ש פתוח תפתח את ידך וכו' לומר יש לך פתיחה אם תפתח את ידך לאחיך וכו' והוא פתיחת השפע מלמעלה ע"י השכינה:
או יאמר במ"ש בס' הליקוטם שצריך לכוין מי שנותן צדקה ליחד שם הויה ב"ה. בזה האופן כי הפרוטה שנותן לעני היא בסוד יוד של הויה וחמש אצבעת הנותן הרי ה' של הויה, וקנה ידו סוד הואו של הויה וחמש אצבעות העני של מקבל הרי ה' אחרונה של הויה עכ"ל וז"ש פתח תפתח ר"ל שתי פתיחות ידך ויד אחיך כדי ליחד שם הוי"ה ברוך הוא:
כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח, יש לרמוז בזה מ"ש רז"ל בפ' בתרא דכתובות ערידה חטה שתהיה כשני כליות של שור שנאמר עם חלב כליות חטה וז"ש בכל תבואתך, כי תיבת בכל ר"ת ב' כליות שור, דהלמד מתחלפת בשין באלפא ביתא של איק בכר גלש, ובכל מעשה ידיך כמ"ש שם דעתידה ארץ ישראל שתוציא כל מיני מילת וא"כ א"צ לטרוח במעשה ידים להביא משי ולשוזרו ולארוג אלא נעשר מאליו, וז"ש כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך שתהיה החטה כב' כליות של שור, ובכל מעשה ידיך שתוציא הארץ כלי מילת וא"צ לטרוח במעשה ידים, והיית אך שמח ר"ל לא ש עוד דאגה כמש"ה ולא תוסיפו לדאבה עוד כ"א שמחה ושלום כמש"ה למרבה המשרה ולשלום אין קץ וכו' ועוד שמח אותיות משח לומר שלא תהיה עוד תחת יד ממשלת העמים כ"א תחת ממשלת המש"ח בב"א:
פרשת שופטים
שופטים ושוטרים וכו' ובסמיכות הפרשה אמר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך, לרמוז כי ה' ית' נותן הברכה ע"י מינוי שופטים הגונים ומוציאים הדין לאמתו, כי דין האמת הוא אחד מג' רגלי העולם כמ"ש ז"ל על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין וכו' וז"ש כברכת ה' אלהיך וכו' שופטים ושוטרים כו' לומר כי ברכת ה' אלקיך אשר נתן לך הוא אם תניח שפטים ושטרים וכו' ושפטו את העם משפט צדק:
תתן לך בכל שעריך, הא דאמר תתן לך בכל שעריך לשון יחיד ולא אמר תתנו לכם בכל שעריכם בלשון רבים נלע"ד בס"ד דבא לרמוז אל האדם שיש בו שערים הרבה אזנים ועינים וחוטם ופה ובכל אחד מהם יכל לעשות טוב או רע כגון האזנים יכל לשמוע בה ד"ת או מוסר או שירות ותשבחות שזיהו טוב, או לשמוע בו דבר רע כגון ליצנות ודברי עגבים וברכת ה' וכדומה, ובעינים יכול לראות בספרי ד"ת או בדברי מוסר וכדומה, ויכול לראות דבר רע כגון להסתכל בעריות וכדומה וכן אף יכול להריח בו דבר מצוה כגון הדס בשבת או שאר בשמים במו"ש, ויכול להריח דבר רע כגון בשמים של ערוה וכדומה, וכן בפה יכול לאכול דבר מותר או לדבר בו ד"ת וכדומה, ויכול לאכול דבר איסור או לדבר לשוה"ר ושקר ונבלות הפה וכדומה, לז"א שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ר"ל בשערים שלך שהם אזנים ועינים וחוטם ופה ור"ל שצריך להשפט בכל דבר שתעשה בהם שמא יהיה אינו טוב לפני המקום, אח"כ ראיתי בס' הליקו' שכ"כ בשם מוהרח"ו ז"ל בקצת שנוי לשון וסיים בה וז"ל וכשהוא גודר שעריו מן החטא אז נאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק וכו' מדה כנגד מדה וגם זוכה לי"ש עולמות של כל צדיק וצדיק שיפתחו לו שעריהם כי כל עולם יש לו שער עכ"ל:
צדק צדק תרדוף וכו' כפל המלות נראה ע"ד מ"ש רז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום ופי' הענין הוא אוהב שלום בינו לבין אחרים שתמיד הוא עמהם בשלום שמקבלם בסבר פנים יפות ודורש בשלומם, ואפי' אם גמלוהו רעה הוא מתרצה עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ומדבר שלום, ורודף שלום שהולך תמיד לעשות שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, וז"ש צדק צדק תרדוף ר"ל צדק בינך לבן אחרים, וצדק תרדוף לעשות שלום בין אחרים, למען תחיה בעוה"ז וירשת את הארץ לעוה"ב הארץ הנצחית וכמ"ש רז"ל אלו דברים שאדם אכול מפרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב וכו' והבאת שלום בין אדם לחבירו וכו':
או יאמר במה שידוע שהקב"ה ברא יצה"ט וברא יצה"ר, כדי להיפרע מן הרשעים שלא הגבירו יצה"ט על יצה"ר ולתת שכר לצדיקים שהגבירו יצה"ט על יצה"ר כי אם לא היה יצה"ר לא היה שכר ועונש, אלא ע"י שברא הקב"ה יצה"ר והם מתגברין עליו להכניעו על ידי עצת יצה"ט זוכין לחיי עוה"ב, וז"ש צדק צדק תרדוף ר"ל תשיג לעשות שני צדק שגם יצה"ר תעשהו צדק ע"י שתגביר עליו יצה"ט, למען תחיה בעוה"ז וירשת את הארץ וכו' לעת"ל:
או יאמר הא דאמר צדק צדק תרדוף ולא אמר תלך לרמוז אל מ"ש רז"ל [בבא בתרא פ"ב] ההוא גברא דשמעא לדביתהו דקא אמרה לברתא אמאי לא צניעת באיסורא, הך איתתא עשרה בני אית לה, ולית לי מאבוך אלא חד, כי שכיב אמר כל נכסי לחד ברא, ולא ידע להי מינייהו פקיד אתו לקמיה דרבי בנאה אמר להו זילו חבוטו קיברא דאבוכו עד דקאי ומגלי לכו להי מנייכו שבקת, אזלו כולהו ההוא דבריה הוה לא אזל אמר להו כולהו נכסי להאי, אזלו אכלו קורצא בי מלכא אמרי איכא גברא חד ביהודאי דקא' מפיק ממונא דאינשי בלא סהדי ובלא מידי אתיוה חבשוה אזלא דביתהו אמרה להו לבי מלכא עבדא חד הוה לי פסקוה לרישיה ופשטוה למשכיה ואכלו בשריה וקא מלו ביה מיא ומשקו ביה לחבריה ולא קא יהבי לי דמיה ולא אגריה, לא ידעי מאי קא אמרה להו, אמרי ניתי לחכימא דיהודאי ולימא קריו לרבי בנאה אמר להו זרוקנא [פי' רש"י נאד, וכך אמרה תיש היה לי וגזלוהו ממני ושחטוהו ואכלו הבשר ומן העור עשו חמת ושואבין בו מים ושותין בו עכ"ל] אמרה לכו אמרי הואיל וחכים כולי האי ליתיב אבבא ונידון דינא, עכ"ל הגמ' וז"ש צדק צדק תרדף ר"ל תרדף לעשות חכמות כדי שתשפוט בצדק, למען תחיה בעוה"ז כמו שאירע לרבי בנאה שגידלתו המלכות והושיבוהו לדיין, וירשת את הארץ לעת"ל:
לא תטע לך אשרה וכו' הא דאמר לשון יחיד נראה דבא לרמוז אל התפלה שכל אחד מתפלל לעצמו ואמרו ז"ל תפילות כנגד תמידין תקנום וא"כ כמו שהמחשבה פוסלת בקדשים כך צריך ליזהר בתפילה שלא לחשוב בה מחשבות אחרות וכ"ש שלא לחשוב מחשבה זרה אשר לא כדת דהוי מערב רע בטוב ר"ל וז"ש לא תטע לך אשרה כל עץ ר"ל לא תחשוב מחשבות זרות שהם כמו אשרה. אצל מזבח ה' ר"ל אצל מה שמקריבין אל מזבח ה' שהם התפילות שכנגד התמיד אשר תעשה לך שאתה מתפלל:
כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וכו' ואמרת אשימה עלי מלך וכו' אמרו בספרי [הובא בילקוט פ' זו] כי תבא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, אשר ה' נתן לך בזכותך עכ"ל והקשו המפרשים ז"ל דאיך קאמר עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, והלא מצות העמדת מלך הוא אחר שיכנסו לארץ וירשו אותה וישבו בה כמש"ה וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך וכן אמרו בסנהדרין ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה וכו' ועוד הקשו איך קאמר אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך והלא אמר הכתוב לא בצדקתך וביושר לבבך וכו' כי ברשעת הגוים האלה וכו' ולמען הקים את הדבר וכו' ונראה לפרש ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל כי מינוי המלך הוא לב' סיבות האחד הוא מפני יראתם ותמימותם עם ה' ית' ידאגו פן יחלש שמירת התורה והמצות להמון העם ומבקשים מלך כדי לעצור בעם שלא יהרסו מאומה ממשפטי התורה והמצות כדרך שעשה חזקיה הע"ה נעץ חרב וכו' וכדומה ממלכי ב"ד והסיבה הב' שאילת המלך הוא מרפיון בטחונם בה' ורוצים למנות מלך כדי לעצור בהם שיהיו אגודה אחת ולא יהיו נפרדים שזאת היא סיבת נפילתם במלחמה לפני הלוחם, וכך היה בימי שמואל ע"ה ששאלו מלך מפני המלחמה ולכך נתרעם עליהם כמש"ה ותיראו כי נחש מלך בני עמון וכו' ותאמרו כי מלך וכו' אבל צווי ה' י"ת למנות מלך כדי להדריכם בדרך ישרה כמש"ה מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו וכו' לא תוכל לתת עליך איש נכרי וכו' והטעם מפני שהנכרי לא איכפת ליה ממצות התורה לא כן מקרב אחיך אשר יבחר בו ה' כי הוא ידריך את העם בדרכי ה', וז"ש עשה מצוה זו האמורה בעניין ר"ל כיון לעשות מצוה באמירה בעניין שיהיה מינוי המלך כדי להדריך את העם לעשות משפטי התורה והמצוה' שבשכרה תכנס לארץ שמחשבה טובה מצרפה למעשה, ומ"ש אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך, נראה ע"פ מ"ש רז"ל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים והתולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים זכר לאברהם וכו' תלו לו בזכות עצמו כמש"ה לולי משה בחירו וכו' חזקיה תלה בזכות עצמו תלו לו בזכות אחרים כמש"ה ונגותי על העיר וכו' למעני ולמען דוד עבדי, והכא נמי כשאמר בצדקתי הביאני וכו' אמר לא בצדקתך וכו' אבל הכא שמתכונים ליכנס לארץ בשביל זכות המצוה של מינוי המלך להדריך העם למצות ה' אמר בזכותך, וז"ש עשה מצוה האמורה בעניין שבשכרה תכנס לארץ ר"ל תכוונו לעשות המצוה כתקנה ובשכרה תכנס לארץ ואז אשר ה' אלהיך נותן לך בזכותך ולא יתלו לך בשל אחרים:
שום תשים עליך מלך וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל במבו"ש ש"ו ח"ג פ"ז כי כל העולמות יש בהם פנמיות וחצוניות והנפשות מן הפנימות והמלאכים הם מן החיצונית והם שתי בחינות, החיצונית נחלקת לב' וכו' יהנה כל הנ"ז הם סטרא דקדושא וכנגדם בקלי' יש פנימות וחיצונית בחינת פנימות נחלקת לשנים וכו' וכן בחינת החיצונית נחלקת לב' שהם השדין יהודאין פנימים והשדין החיצונים הם שדין נוכראין ואמנם נפש צדיק פנימות ישראל נותנים לה יצה"ט מלאך א' מפנימות החיצוניות דקדושה ויצה"ר שהוא שד א' מפנימות החיצוניות דקלי' ולעם הארץ יצה"ט מלאך מחיצוניות דחיצוניות דקדושה, ויצה"ר שד מחיצוניות דקלי' ונפש הבריאה' והעכו"ם כולם הם יצה"ר ויצה"ט מן השדים דקלי', עכ"ל וידוע דיצה"ר נקרא מלך כמ"ש ז"ל על פסוק עיר קטנה וכו' עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו אברים ובא אליה מלך וכו' זה יצה"ר, וז"ש שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' וכו' ר"ל שתמליך עליך את יצה"ט שהוא אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך שהוא מצד הקדושה, אבל לא תוכל לתת עליך איש נכרי ר"ל שתגביר עליך את וצה"ר שהוא איש נכרי אשר לא אחיך הוא אלא מצד הקלי':
למען ילמד ליראה את ה' וכו' לשמר את וכו' לעשותם יש רמז בזה אל מ"ש ז"ל דהלומד תורה כדי לידע כיצד יעשה המצות. חשוב לומד תורה לשמה, וז"ש למען ילמד ליראה את ה' אלהיו ר"ל אם רוצה ללמוד תורה לשמה שהיא בשביל ליראה את ה' אלהיו, לשמור את כל החוקים האלה לעשותם וכו' ר"ל ילמוד כדי לשמור את כל החוקים האלה לעשותם וכו':
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש החיד"א בדבש לפי מע' העין או' ח וז"ל ענו במילוי עי"ן נו"ן ו"ו גי' רמ"ח לרמוז שאם הוא ענו במילוי כלומר ענוה כתקנה במילאה הוא מובטח שיקיים רמ"ח מצות עכ"ל, וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו ר"ל שיהיה ענו בתכלית, אז זה גורם ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל שיקיים כל המצות, וז"ש נמי למען יאריך ימים על על ממלכתו הוא ובניו וכו' כי העונה מבטלת גזירת מיתה מעליו ומעל בניו כמ"ש החיד"א שם או' ב' משם ארץ החיים מזמור קי"ו:
תמים תהיה עם ה' אלהיך, הא שהזכיר שם הויה ואלהיך לרמוז כי צריך האדם להלוך בתמימות בדרכי ה' בין אם הוא מתנהג במדת החסד שהקב"ה משפיע לו טובה בין אם הוא מתנהג במדת הדין שעוברים עליו צרות מ כי ידוע דשם הויה הוא רחמים ושם אלהים הוא דין, וז"ש תמים תהיה עם ה' אלהיך ר"ל שתהיה תמים בין אם הוא מנהיגך במדת שם הויה שהוא רחמים בין אם הוא מנהיגך במדה"ד שהוא שם אלהיך:
או יאמר כי תמים אותיות תם מי וזה רומז אל הבינה שנקראת מ כידוע, וגם יש בה שם אהיה, ואהיה פעמים אהיה גי' תם ע"ה וידוע דשם תורה רומז אל הז"א ושם אלהיך אל הנוק' וגם ידוע כי הבינה היא המאירה בזו"ן וז"ש תמים תהיה וכו' ר"ל תמים שהיא רומז אל הבינה תהיה הארתה עם ה' אלהיך שהם זו"ן:
או יאמר כי תיבת תהיה נדרש לפניו ולאחריו וז"ש תמים תהיה ר"ל אם תמים תהיה, תהיה עם ה' אלהיך שתזכה לראות פני שכינה וכמ"ש כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:
או יאאר כי תמים ר"ת תשבי משיח יבואו מהרה ובא לרמוז אם תהיה תמים לה' אלהיך אז תשבי משיח יבואו מהרה וכמש"ה היום אם בקולו תשמעו:
פרשת כי תצא
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו וכו' בסמיכות הפ' אמר כי תעשה הישר בעיני ה. לרמוז אם תעשה הישר בעיני ה' שתלך בתורת ה' ובמצותיו אז מובטח לך כי תצא למלחמה על איביך ונתנו וכו':
כי תצא למלחמה על איביך ונתנו וכו' הא דפתח בתחלה בלשון רבים על איביך ואח"כ אמר ונתנו בלשון יחיד נראה דבא לרמוז על מלחמת יצה"ר שהיא תדירית עם האדם ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל דלמה אומרים בתלמוד כי נח נפשיה דרבי פלוני, מפני שכל ימיו הוא לוחם עם יצה"ר ועכשיו נח ממנו, ואעפ"י שהיו חכמים גדולים כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כמ"ש ז"ל וז"ש כי תצא למלחמה על איביך ר"ל כשתתחיל לצאת למלחמה (כי צריך האדם הוא עצמו להתעורר בתשובה תחלה ע"ד מ"ש ז"ל פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם) על איביך שהם יצה"ר ונוגדא דיליה אז ונתנו ה' אלהיך בידך ר"ל שהקב"ה מסייעך ונתנו בידיך כאלו הם אחד ושבית שביו ר"ל כל מה שלקחו הקלי' ניצוצות קדושה ע"י החטא תחזור ותלקח אותה מהם כמ"ש בזוה"ק בפ' זו זכאין אינון מריהון דתיובתא דכלא תייבין לאתרייהו:
או יאמר למלחמה רומזת למלחמתה של תורה שמבטלת כח יצה"ר כמ"ש ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית למדרת אם אבן הוא נמוח וכו' וז"ש כי תצא למלחמה על איביך ר"ל כי תצא למלחמה של תורה כדי לבטל יצה"ר ונוגדא דיליה, אז ונתנו ה' אלהיך בידך ר"ל שתוכל לו וכמ"ש ז"ל אם אבן הוא נמות וכו' ולא די בזה שנשתכרתה לבטל יצה"ר אלא ושבית שביו ר"ל שתמשוך ממנו ניצוצות קדושה כמ"ש הרב ז"ל [ע"ח שמ"ט פ"ה] כי ע"י התורה והמצות מתבררים ניצוצות קדושה מתוך הקלי':
וראית בשביה אשת יפת תאר וכו' ארז"ל [קדושין כ"א ע"ב] לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות ע"כ, וי"ל כיון דהנכרית אסורה מהו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר א"כ כל האיסורים נתיר מפני יצה"ר, ועוד מהו אומרם מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות וכי מהיכן בא להם השחיטה כיון דעודנה נכרית, ובשלמא לפי פי' רש"י ז"ל דאינו בא עליה במלחמה אלא לאחר שתתגייר ניחא הא דאמר לא דברי תורה וכו' וכן הא דקרי לה בשר תמותות שחוטא מפני שמתגיירת בעל כרחה ואינה גיורת גמורה כמ"ש התוס' לפי' רש"י אבל לפי' התוספות ודעמייהו דבא עליה במלחמה בעודה נכרית קשה, ונלע"ד בס"ד פי' דברי רז"ל אע"ג דגזירת הכתוב היא ע"פ מ"ש רז"ל שח בין תפילה לתפילה חוזר עליה מעורכי המלחמה ואם כן צריך שיהיו כולם צדיקים ובודאי לא יבא על אשת יפת תאר במלחמה עד אחר אשר יפייס אותה שתתרצה להתגייר ולקבל עליה עול מלכות שמים כי איך יבא עליה והיא בסט"א של ע"ז אבל אם נתרצתה להתגייר וקבלה עליה עול מ"ש אינה חסירה כ"א טבילה של גרות וז"ש לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ר"ל לא דברה גזירת תורה להתיר אלא מה שהוא כנגד יצה"ר שאינו יכול להתאפק עד שיביאנה אל ביתו ויטבלנה אבל מה שהוא יכול לעשות באותה שעה שידבר על לבה לקבל עול מ"ש צריך לעשות וז"ש נמי מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות קרי לה בשר תמותות לפי שעדיין לא טבלה וקרי לה שחוטות ע"ש יצה"ר שלה שנשחט ר"ל שנמשך אחר מלכות שמיסו' תכלית כוונת רז"ל הוא רק לפרש מה שהתירה, גזירת הכתוב שנגד יצה"ר ולא יותר אבל עיקר הטעם שהתיר ביפת תואר הוא גזירת הכתוב ולא תוכל ללמוד ממנו למקום אחר:
לא יהיה כלי גבר על אשה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל [בשער הגלגולים הקדמה ט'] כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה לסיבת איזה עון כגון משכב זכור וכיוצא בו, וז"ש לא יהיה כלי גבר על אשה ר"ל לא יהיה נשמת גבר בגוף אשה ע"י שלא ילבש גבר שמלת אשה ר"ל שלא יעשה עצמו כמו אשה למשכב זכור שזה גורם לזה אם לבש גבר שמלת אשה דהיינו שעשה משכב זכור יהיה כלי גבר שהיא נשמתו על אשה בגוף האשה ע"י גילגול:
שלח תשלח את האם ואת הבנים וכו' ידוע דכל את הוא לרבות, וז"ש את לרבות אימא עילאה שמסתלקת מעל הבנים שהם זו"ן למעלה במקומה ע"י מצות שלוח הקן ושם נעשה הזווג עם אבא ונמשכין מוחין דגדלות לזו"ן דאצילות כמ"ש הרב בשער המצות ובע"ח שער ט"ו פ"ג:
ואת הבנים תקח לך לרבות שיקח בנים אחרים והוא שע"י מצוה זו יזכה לבנים כמ"ש במדר"ר וז"ל יש מצוה שמתן שכרה עושר, ויש מצוה שמתן שכרה כבוד, ומה מתן שכרה של מצוה זו שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים מנין שנאמר שלח תשלח את האם ומה שכר אתה נוטל ואת הבנים תקח לך עכ"ל וכוונתו מן הרבוי כמש"ל:
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה וכו, יש רמז בזה לבעל התשובה, כי תבנה בית חדש ר"ל כשבאת לחזור בתשובה ועשית מעקה ר"ל שתעשה גדר וסייג לכל הדברים אשר אתה עושה, לגגך לשון מעלה ור"ל אפי' לדברים המעולים שהם תורה ומצוה ג"כ צריך לעשות להם גדר וסייג בעת אשר אתה עושה אותם שלא יהיה בהם פניה ח"ו, וע"י זה ולא תשים דמים בביתך ר"ל שאין אתה בא לידי עבירה, והטעם מפני שבעל תשובה לא היה נזהר מקודם שלא לבא לידי חטא והרגל נעשה טבע ואפשר שיעבור ולא ירגיש וז"ש כי יפול הנופל ממנו ר"ל דאם אינו נזהר בכל דבר ודבר שעושה תמיד שלא יצא ממנו נדנוד עבירה יבא ליפול הנופל זה בעל תשובה שהיה נופל בתחלה שלא היה נזהר מהעבירות, שהרגל נעשה טבע:
לא תזרע כרמך כלאים וכו' כרם רומז לעשיית המצות כי על כן נקראו ישראל כרם כמש"ה כי כרם ה' אלהים בית ישראל על שם המצות שיש להם כי כמו הכרם יש בו גפנים הרבה לא זה כמו זה, ולא זה כמו זה, יש גפן שענפיו מרובין ויש מועטין, יש מוציא הרבה ויש שאינו מוציא הרבה, יש פרותיו מתוקין ויש שאינן מתוקים, כן המצות מרובים ולא ראי זה כמו זה, ולא זה כמו זה, כמ"ש ז"ל אין אתה יודע מתן שכרן של מצות, ועוד הכל לפי העת והזמן אם עושה בשמחה ולשמה זה עושה פרי גדול למעלה ואם עושה לשמה אבל לא בשמחה זה פחות ואם אינו עושה לא בשמחה ולא לשמה זה פחות יותר, וז"ש לא תזרע כרמך כלאים, ר"ל כשאתה עושה מצות (שמצינו צאמר זריעה על עשיית המצות כמש"ה זרעו לכם לצדקה וכו') לא תעשה אותם כלאים שני מינים לשם פועלם ולשם דבר אחר כגון מפני הכבוד או דבר אחר, פן תקדש וכו' כתרגומו פן תסתאב ור"ל שיקחו ממנה חלק הקלי' סטרא דמסאבותא:
גדילים תעשה לך וכו' כסותך אשר תכסה בה, הא דאמר כסוכך ולא אמר בגדך לרמוז שצריך לעשות טלית גדול שלובשים אותו למעלה מכל הבגדים והוא כמו מכסה, וז"ש נמי אשר תכסה בה שאשר הוא אותיות ראש לומר שראש תכסה בה שצריך להניחה על ראש:
ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וכו' עיין מ"ש בזה בס"ד בפ' בלק קחנו משם:
כי תצא מחנה על איביך ונשמרת וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל בהקדמת ע"ח כי העוסקים בחכמת הקבלה נקראים מחצדי חקלה ובודאי שיתעוררו הקלי' כנגדם לפתותם ולהחטיאם לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שיירות בו וכו' יע"וש, וז"ש כי תצא מחנה על איביך ר"ל כשתרצה לצאת להלחם על איביך שהם הקלי' ע"י חכמת הקבלה ונשמרת מכל דבר רע ר"ל אפי' דבר קל שהוא שוגג:
לא יהיה לך בביתך איפה וכו' בביתך רומז אל הגוף שהוא בית נפש האדם ור"ל לא יהיה לך בביתך שהוא הגוף איפה ואיפה שני מדות גדולה וקטנה שתדבר אחת בפה ואחת בלב, או אחת בפניו ואחת שלא בפניו, אלא אבן שלמה וצדק יהיה לך ר"ל אותיות [בספר יצירה קורא לאותיות אבנים ב' אבנים בונות ב' בתים וכו'] שתוציא בפיך יהיו כולם שוים בין בפניו בין שלא בפניו, איפה שלמה וצדק יהיה לך ר"ל מדה אחת שלימה יהיה לך בין בלב בין בפה, וז"ש אבן שלמה וצדק איפה שלמה וצדק ר"ל אבן שהוא אותיות הדיבור יהיה שלימה לפני חבירך וצדק שלא בפניו, איפה מדה שלך תהיה שלימה בלב וצדק בפה, ותשתכר בזה למען יאריכו ימיך על האדמה וכו' כמש"ה מי יגור באהליך וכו' הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וכו':
או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי כל הבירורים שאנו מבררים ע"י התורה והמצות והתפילה הוא משבעה מלכי אדום שהם בחי' ב"ן, וכשנגמר בירורם אז יבא הגואל, וז"ש אבן חלוק אותה לשנים תהיה אי בן ור"ל אי שם ב"ן יהיה שלמה וצדק שנבררו כל חלקיו ועלו אל שורשם למעלה יהיה לך ר"ל ע"י מעשים שלך שהם התורה והמצוה והתפילה, איפה רומז אל המלכות שהיא בגי' אל אדני שהוא במלכות שלמה וצדק יהיה לך שאינה צריכה עוד לירד לבריאה כדי לברר נשמות שנתערבו בקלי' ע"י עונותינו (כמ"ש בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש ד'] כי הרשעה כולה בעשן תכלה, יהיה לך ר"ל ע"י זכותך, למען יאריכו ימיך וכו' ר"ל שיבא מלך המשיח ויאריכו ימיך בעולם שכולו ארוך על האדמה אשר נותן ה' אלהיך נותן לך, שהיא ארץ ישראל בב"א:
פרשת כי תבוא
והיה כי תבא אל הארץ וכו' וירשתה וישבת בה, ובסמיכות הפ' אמר תמחה את זכר עמלק וכו' לרמוז כי ביאת הארץ העיקרית שתהיה לירושת עולם ולח ינחלו עוד אותה אחרים תהיה עד אחר שתמחה את זכר עמלק וכו' כמ"ש ז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, וי"ל דכיון דגלוי וידוע לפניו ית' דבאחרית הימים אין לנו לא מלך ולא שר ולא צבא למה תלה הגאולה במחיית עמלק ועוד י"ל מה שתקנו לנו חז"ל לקרות פ' מעשה עמלק בצבור כדי לזכור מעשה עמלק, וכי מה יש בידינו לעשות, ונלע"ד בס"ד ע"ד מ"ש ז"ל אין הקב"ה מאבד אומה מלמטה עד שמאבד את השר שלה מלמעלה כמש"ה יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה על אדמה וכן אמרו ז"ל ע"פ וירא ישראל את מצרים מת שרו של מצרים, וא"כ עיקר הוא כניעת השר, וזה לא יהיה כ"א ע"י עסק התורה והמצות וכן הגאולה לא תהיה כ"א ע"י עסק התורה והמצות וא"כ אתיא שפיר דזה תלוי בזה ואע"ג דאין לנו לא מלך ולא שר ולא צבא יש לנו גדול מהם שהם התורה והמצות שמועילים יותר ממלחמה כמ"ש ז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו שאין יכולים לעשות דבר נמצא שהם מועילים יותר, וזה שתקנו לנו חז"ל לזכור מעשה עמלק בצבור כי אע"ג דאין לנו לא מלך וכו' יש לנו שמועילים יותר שהם התורה והמצות ובשמעינו זאת שצריך למחות שמו של עמלק ואין בידינו לעשות דבר כ"א ע"י התורה והמצות, נתאזר ונתחזק יותר ויותר בעסק התורה והמצות לכבוד ה' ית' כי אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, ועוד יש ליתן טעם אחר ע"ז שתקנו לקרות בתורה בצבור פ' עמלק כי ע"י זכירה זו שמזכירין מ"ש בתירה תמחה את זכר עמלק תכנע קלי' שלו ויורד ממנה איזה מדרגות ע"י קדושת קריאת התורה, ובפרט שמכוונים לקיים מצות זכירת מעשה עמלק כח המצוה מכניעתו כמש"ל:
והיה כי תבא אל הארץ וכו' י"ל דלמה אמר והיה כי תבא אל הארץ היה די לומר כי תבא אל הארץ וכו' כמ"ש במקומות אחרים כי תצא למלחמה כי תבא בכרם רעך וכו' ונלע"ד בס"ד דבא לרמוז אל מ"ש רז"ל בפ' בתרא דכתובות כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וז"ש תיבת והיה שהיא לשון שמחה לומר שיש לך שמחה כי תבא אל הארץ שתשרה בלא עון:
או יאמר במ"ש המפרשים ז"ל כי הדר בארץ ישראל צריך לעסוק בתורה ובמצות יותר מהדר בחו"ל מפני שהדר בא"י דומה למי שיושב בהיכל המלך וסברה הוא מי שהוא עומד לפני המלך בהיכלי עליו מוטל השירות יותר ממי שהוא עומד בחוץ, ושירות שלנו לפני המלך מלכו של עולם הוא תורה ומצות, ומצינו שנאמר בהם שמחה כמש"ה פקודי ה' ישרים משמחי לב, וז"ש והיה שהיא לשון שמחה לומר שתעסוק בשמחה שהיא תורה ומצות תמיד כי תבא אל הארץ:
או יאמר במ"ש שם במס' כתובות כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וז"ש תיבת והיה שהיא אותיות הוי"ה לומר שיש לך שם הוי"ה כי תבא אל הארץ שחשוב אתה עובד הוי"ה לא כן אם אתה דר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה שהוא שם הוי"ה:
ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל [שער המצות פ' עקב] כי יש ניצוצות קדושה בתוך הפירות ויש כח באדם לבררם ולתקנם ע"י אכילתו ולהחזירם להיות חלק מחלקי עצמו ואח"כ יעלו מדרגה למדרגה עד רום המעלות יעו"ש, וז"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו' ר"ל תברר ותקח המשובח שיש בפרי האדמה שהם ניצוצות קדושה אשר ה' וכו' ושמת בטנא, בטנא גי' בהאדם ר"ל שיהיו חלק מחלקי האדם ואח"כ והלכת אל המקום אשר יבחר ה' וכו' ר"ל תעלם ממדרגה למדרגה למקום אשר יבחר ה' וכו' ותיבת והלכת קרבה והולכת כי ע"י נתעלו:
ויביאנו אל המקום וכו' ויתן לנו וכו' ועתה הנה הבאתי וכו' אשר נתתה לי וכו' הא דאמר בתחלה ויביאנו ויתן לנו שהוא לשון נסתר ואח"כ אמר אשר נתת לי לנוכח, נלע"ד בס"ד עד דרך מה שתקנו חז"ל בנוסח הברכות לנוכח ונסתר, ברוך אתה לנוכח, קדשנו במצותיו וצונו נסתר וכן שאר הברכות, והטעם לפי שצריך האדם לכוין כאלו הקב"ה עומד לנגדו ממש כמש"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, ובאמת הקב"ה נסתר, או מפני שהקב"ה נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אלהותו כמ"ש בסה"ק כף החיים על או"ח סי' ה':
ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, יש רמז בזה אל קצת בני אדם כשהם בעיר עוסקים בתורה ובמצות כמו שרואין עושים אנשי העיר עושין כמותן, אבל כשיוצאין לטייל בשדה ובכרם או הולכים בדרך מרחוק לסחורה או לדבר אחר עוזבין הכל לא תורה ולא מצוה ציצית ותפילין ותפלה וכו' ובפרט בעניני הלכות שבת וכו' לז"א ברוך אתה בעיר וכו' ר"ל כשם שברוך אתה בעיר ע"י עסקך בתורה ובמצות כן תהיה ברוך אתה בשדה ר"ל כשאתה יוצא לשדה לטייל או להלוך בשיירה שלא תפחות שום דבר במה שהיית עושה בעיר תורה ומצוה:
ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך, יש רמז בזה אל מ"ש רז"ל סנהדרין פ"א] רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל, הלואי שתהא ביאה כיציאה, ופי' רש"י ז"ל שתהא ביאה שאחזור לביתי, כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא עכ"ל ולא הדיין לבד צריך ליזהר שתהא ביאה כיציאה אלא אף ת"ח ההולך לבית המדרש צריך ליזהר בזה שלא יהא כוונתו לקנתר ח"ו או שמח בכשלון חבירו ח"ו או לפסוק מלימודו בדברי שיחה שעליו אמרו ז"ל [חגיגה פ"ב] וז"ל א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח על שיח ושורש רתמים לחמם עכ"ל. וכן היוצא לשוק לעשות סחורה צריך ליזהר מעקבה ומרמה נוגב דעת הבריות במדה במשקל ובמשורה וכו' נמצא כל אדם צריך ליזהר שתהא ביאה כיציאה, וז"ש ברוך אתה בבאך וכו' ר"ל ברוך תהיה אתה בבאך לבית בלא חטא כמו שברוך אתה בצאתך:
יקימך ה' לו לעם קדוש וכו' יש רמז בזה אל מ"ש רז"ל [בבא בתרא פ"ה] אמר רבה א"ר יוחנן עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' ועוד אמרו שם א"ר אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ע"כ, וז"ש יקימך ה' ר"ל לכשיהיה תחיית המתים ויקימך ה' תהיה לו ר"ל נקרא על שמו, לעם קדוש שיאמרו לפניך קדוש, כאשר נשבע לך, שעתיד הקב"ה לקיים כל הבטחותיו לך כי תשמר את מצות ה' אלהיך והלכת בדרכיו, ר"ל זה יהיה ע"י שתשמר את מצות וכו' ועוד והלכת בדרכיו ר"ל תלך בדרכיו מה הקב"ה מלביש ערומים כאשר עשה לאדם ולאשתו כן אתה מה הקב"ה גומל חסדים כאשר עשה עם משה שקברו כן אתה מה הקב"ה ענו שהניח כל ההרים הגבוהים וירד על הר סיני כן אתה:
ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה וכו' ידוע דכל אכין ורקין למעט, וא"כ כאן שהוא מברכם למה כתב מיעוט שאמר והיית רק למעלה, ונראה דבא לומר דאע"ג אשר יתן להם האלהים עושר וכבוד צריך להתנהג בענוה ולא תזוח דעתם עליהם ח"ו ויהיו בכלל תועבת ה' כל גבה לב, וז"ש ונתנך ה' לראש ולא לזנב ר"ל אע"פ שיתן לך ה' עושר וכבוד ותהיה לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ר"ל צריך למעט גדולתך, ולא תהיה למטה שתתגאה ותהיה שנוי לפני המקום כמש"ה תועבת ה' כל גבה לב:
ונתנך ה' לראש וכו' והיית רק למעלה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל כי ע"י קיום התורה והמצות מתבררין ניצוצות קדושה מתוך הקלי' ואם בהיפך ח"ו שעושה עבירות אדרבא הם הקליפות לוקחים ניצוצות קדושה ומורידים אותה בתוכם וז"ש ונתנך ה' לראש וכו' ר"ל שיתן לך ה' חכמה ומדע לעסוק בתורה ובמצות שע"י תהיה לראש ולא לזנב, אבל צריך ליזהר תמיד להיות רק למעלה ר"ל שתברר ניצוצות קדושה ותעלם למעלה ולא תהיה למטה שתחטא ח"ו באיזה דבר ויקחו הקלי' ניצוצות קדושה ויורידו אותם למטה, אלא כי תשמר לעשות את כל המצוה הזאת וכו' ר"ל רק תעסוק במצות תמיד:
או יאמר שיש בו רמז על העתיד שתהיה גאלה שלימה שאין עוד אחריה שעבוד וז"ש ונתנך ה' לראש ולא לזנב ר"ל לכשיתנך ה' לראש ולא לזנב כמש"ה והיו מלכים אומניך וכו' אז באותו הזמן והיית רק למעלה לא יש לך כ"א עליות ולא תהיה למטה שתחזור לגלות כמו שהיה בגאולת מצרים שהיה אחריה שעבוד, וכמש"ה לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף והיה ה' לך לאור עולם בב"א:
פרשת נצבים
אתם נצבים היום כלכם לפני ה' וכו' ובסמיכות הפ' אמר למען תשכילו את כל אשר תעשון, לרמוז דאם האדם נותן דעתו בכל דבר ודבר שעושה, וצופה ומביט בו שמא יצא ממנו איזה נדנוד עבירה ודאי שלא יחטא וזוכה ומקבל פני שכינה, וז"ש למען תשכילו את כל אשר תעשון ר"ל אם תתנו דעתכם להבין בכל אשר תעשון כדי שלא יצא ממנו נדנוד עבירה, אז עו"ז אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ר"ל תזכו לראות פני שכינה:
או יאמר במ"ש מר"ן ז"ל ביו"ד סי' רמ"ו סעי' כ"ב ברית כרותה שכל הלומד בבית הכנסת לא במהרה הוא שוכח, וז"ש למען תשכילו את כל אשר תעשון ר"ל אם תרצו להשכיל בכל אשר תעשון בלמוד שלכם שלא תשכחי ממנו, ע"י שאתם נצבים לפני ה' אלהיכם ר"ל בבית הכנסת ששם השראת שכינה:
או יאמר במ"ש מר"ן שם כל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה, וז"ש למען תשכילו את כל אשר תעשון ר"ל אם תרצו שתבינו בכל אשר תעשון בלימוד שלכם, ע"י שאתם נצבים לפני ה' אלהיכם ר"ל שתלמדו בצנעה ואין יודע בכם כ"א ה' אלהיכם:
אתם נצבים היום כלכם וכו' אתם אותיות אמת לרמוז כי ע"י האמת שלא ישקרו איש בעמיתו וישאו ויתנו באמת ובאמונה יהיה להם קיום בעולם, וז"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' וכו' ר"ל ע"י האמת הנרמז בתיבת אתם, אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ר"ל יהיה לכם קיום בעולם שהיא לפני ה' וכו':
או יאמר כי אתם רומז אל אותיות התורה עם מנצפ"ך שראשם א' ואמצעם מ' וסופם ת' ובא לרמוז כי ע"י עסק התורה יהיה להם קיום בעולם הזה ובעוה"ב, וז"ש אתם נצבים היום וכו' ר"ל ע"י אתם הרומזת אל אותיות התורה נצבים היום בעוה"ז, ולפני ה' אלהיכם בעוה"ב שתזכו לקבל פני שכינה כמש"ה כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:
או יאמר למה אמר תיבת היום לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת סנהדרין, אמר ליה קיסר לרבן גמליאל אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא, כמה שכינתא איכא, קריה לשמעיה מחייה בהפתקיה [פי' הכהו על צוארו] אמר ליה אמאי מחית ליה דעל שמשא בביתא, אמר ליה קיסר שמשא אכולי עלמא ניחא, אמר ליה ומה שמשא דהוא חד מן אלפא אלפי ריבון דמשמשי קמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא, שכינתא דקב"ה על אחת כמה וכמה, וז"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' וכו' ר"ל אתם נצבים כולכם לפני ה' אלהיכם, כמו היום שהיא השמש, מה השמש פרושה בכל מקום כך אתם כולכם לפני ה' אלהיכם, ומזה תדעו ששכינה בכל מקום:
או יאמר שבא לרמוז אל בני האדם שרואין פרענות ב"מ שלא יתייאשו מן העולם וכן בני האדם שרואון עושר וכבוד הצלחה והרוחה שלא תזוח דעתן עליהן ויבואו להתבטל מעבודת ה' ית' ומצותיו או יתגאו על בני אדם השפלים, וו"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם, ר"ל אתם נצבים כמו היום שהולך ובא, לפני ה' אלהיכם, מה היום הולך ובא לילה כן העושר והכבוד לא יתמידו לכל אדם, ומה היום שאע"פ שהולך חוזר לבוא כן בני האדם הרואים פורענות ב"מ חוזר לבוא להם הטוב, וא"כ כל אדם בין עני בין עשיר צריך שיהיו תמיד מיחלים לה' ית' ויתפללו אליו כי ממנו העושר והכבוד עילת העילות וסיבת הסיבות, ואשרי מי שהוא תמיד מיחל לה' ית' ובתורתו ובמצותיו חפץ מאד כי זה כל האדם כי היום הולך ולא נשאר כ"א מה שעשה בו, אם הוא טוב נשמר לעוה"ב ואם בהיפך ח"ו שעשה בו עבירה הרי הנאת העבירה ג"כ הלכה לה ולא נשאר כ"א קטיגור ליום הדין וחכם עיניו בראשו ה' יזכינו:
כל איש ישראל, הא דחזר ואמר תיבת כל אע"ג שאמר למעלה כולכם, נראה דבא לומר ע"י האחדות שיהיו כולם אחדות אחד אוהבים זה את זה עוזרים זה את זה גומלים חסדים זה עם זה יהיה להם קיום בעולם וז"ש אתם נצבים היום כולכם וכו' ר"ל שיהיה לכם קיום בעולם ע"י ראשיכם שבטיכם זקניכם וכו' כל ר"ל כולם איש ישראל כאלו הם איש אחד ישראל אחדות אחד:
או יאמר שבא לרמוז כי ע"י הענוה הם מתקיימים בעולם כמש"ה וענוים ירשו ארץ וכו' וז"ש אתם נצבים היום כלכם וכו' שיהיה לכם קיום בעולם, ע"י ראשיכם שבטיכם וכו' כל ר"ל כולם איש ישראל רואים בעצמם כאלו הם איש ישראל איש פשוט אחד העם:
והיה בשמעו את דברי וכו' והתברך בלבבו וכו' כי בשררות לבי אלך וכו' יש רמז בזה אל קצת בני אדם פתיים שאומרים עיקר הוא הלב וכל מה שאינו עושה לא תורה ולא מצוה לא אכפת כיון שלבו שלם עם ה' ומחזיק בדת היהדות לא יאונה לו כל און לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, וז"ש והיה בשמעו את דברי האלה הזאת ר"ל מי שהוא בשמעו את דברי וכו' והתברך בלבבו לאמר ר"ל יברך עצמו בלבו לאמר שלום יהיה לי ולא יאונה לי כל און והטעם כי בשררות לבי אלך ר"ל עיקר הוא הלב וכו' לא יאבה ה' סלח לו ר"ל זה האיש לא יאבה ה' סלח לו וכו' עונש שצריך להיות לו בעוה"ז, ומחה ה' את שמו וכו' עונש שצריך לו לעתיד לבא:
וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה, הא דאמר כיום הזה ולא אמר כעת הזה נראה דבא לרמוז על זמן הגלות אע"פ שרואין צרות רבות ורעות ואריכות הזמן מן הגאלה, שלא יתייאשו ח"ו אלא כמו שראו רעה כך יראו בטובה, וז"ש וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה ר"ל השלכתם אל ארץ אחרת כמו היום הזה, מה היום הזה אע"פ שמאפיל חוזר ומאיר כך הגלות חוזר ומאיר שיבא המשיח ויגאלם:
הנסתרות לה' אלהינו והנגלת לנו וכו' הא דסמך פסוק הנסתרת לה' וכוי אל פסוק וישלכם אל ארץ אחרת וכו' נראה דבא לרמוז על שנ' זמנים שיש לגאולתנו אחד בעתה שאין יודע בו אלא ה' ית' דוקא, ואחר אחישנה ע"י ישראל שחוזרים בת' ועוסקים בתורה ובמצות כמ"ש היום אם בקולו תשמעו, וז"ש הנסתרת ר"ל זמן הנסתר של גאולה לה' אלהינו שאין אחד יודע אותו אבל והנגלת ר"ל זמן הנגלה הוא לנו ולבנינו שהכל יודעים אותו, ומה הוא לעשות את כל דברי התורה הזאת:
הנסתרת לה' אלהינו והנגלות לנו וכו' יש רמז בזה אל קצת בני אדם שמצטערים הרבה לומר איך אנחנו יכולין לקיים את כל דברי התורה ומצות דברי קבלה ודברי סופרים והרבה עניינים המסתעפים מהם כמ"ש ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, לז"א הנסתרת ר"ל מה שלא נוכל לעשות כי נסתר ממנו לה' אלהינו היא יודע כיצד יסדר אותם אבל והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות וכו' ר"ל מה שנגלה לנו ולבנינו שיש כח בידינו לעשותו, לעשות את כל דברי וכו' ר"ל צריך לעשותו:
ושבת עד ה' אלהיך וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו' הא דלא אמר ואתה תשוב עד ה' אלהיך וכו' כמ"ש אח"כ, נראה דבא לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל כי אחר אשר יתבררו כל הניצוצות קדושה מתוך הקלי' אז יבא בן דוד, וז"ש ושבת סתם לרמוז על ניצוצות קדושה ור"ל כשתשיב כל ניצוצות הקדושה עד ה' אלהיך אל שורשם אז עי"ז ושב ה' אלהיך את שבותך וכו':