אור ברסלב
יגל יעקב ספר דברים › פרשת עקב

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר דברים · פרשת עקב

פרשת ואתחנן

והיה עקב תשמעון וכו' הא דאמר תיבות אלו היה עקב ולא אמר בקיצור אם תשמעון את המשפטים האלה וכו' כמ"ש במקום אחר אם בחקתי תלכו וכו' נלע"ד בס"ד מפני שיש טורח בעשיית המצות, אם בעניין הממון שצריך לפזר בעשיית המצות כגון ציצית ותפילין לולב ואתרוג צדקה ופדיון הבן וכדומה, ואם בעניין הזמן שצריך לאבד בשביל המצות כגון תפלה ות"ת וברכת המזון וכדומה, או טורח ממש שצריך לטרוח בעשיית המצות כגון סוכה ומצה וגדול בניו לת"ת וכדומה לז"א והיה עקב דידוע והיה הוא לשון שמחה עקב לבסוף, לומר אע"פ שיש לאדם טורח בעשיית המצות בעוה"ז השמחה היא לבסוף לעתיד וכמ"ש רז"ל טובה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז:

או יאמר עקב לשון ענוה כמש"ה עקב ענוה יראת ה', ואמרו ז"ל מפני מה נקבע הלכה כבית הלל מפני שהם ענוים, והטעם כתבו המפרשים דע"י הענוה יהיה סייעתא דשמיא שיתכוונו על האמת, וז"ש והיה עקב ר"ל אם תתנהגו בענוה אז תשמעון את המשפטים האלה ר"ל תבינו ותתכוונו על האמת וכמ"ש ז"ל שמע כלומר הבן:

או יאמר עקב בהיפוך אתוון קבע, לרמוז אל מ"ש רז"ל על פסוק אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ור"ל שתמיד הוא נמצא בבית המדרש ועי"ז תתקיים התורה בידו שיהיה מבין בתורה, וז"ש והיה עקב ר"ל אם תמיד תהיה קבע בבית המדרש, אז תשמעון את המשפטים האלה, ר"ל תתחכמו ותבינו אותם ותתקיים בידכם:

או יאמר והיה אותיות הוי"ה, לרמוז אל מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, והוא על ידי שיתבררו כל ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' כידוע, וז"ש והיה שהיא אותיות הוי"ה לומר אימתי יהיה השם שלם באותיות הוי"ה, עקב ר"ל לבסוף עד שיתבררו כל ניצוצות הקדושה מתוך, הקלי' והוא ע"י שתשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם:

והיה עקב תשמעון וכו' ושמרתם ועשיתם אותם, לרמוז אל מ"ש רז"ל תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה וז"ש והיה עקב תשמעון וכו' ר"ל ע"י שתשמעו את המשפטים האלה ותלמדו אותם, ושמרתם ועשיתם אותם בפועל שהתלמוד מביא לידי מעשה:

ושמר ה' אלהיך לך, במדרש רבא, מהו ושמר, א"ר שמואל בר נחמן כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז מכח ברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותם האבות משומרין הן לעת"ל שנאמר ושמר ה' אלהיך לך וכו' עכ"ל וכתב הרב ז"ל בשה"פ דלמדו זה מפסוק ואהבך וברכך והרבך מגזרה שוה, נאמר כאן ואהבך אצל וברכך ונאמר בבלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה אצל כי אהבך ה' אלהיך, ולא מצינו בכל התורה ברכות, כתובים אצלם אהבה אלא בבלעם כנז' א"כ מ"ש כאן ואהבך וברכך והרבך הם ברכות בלעם עכ"ל, והטעם נלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש הרב ז"ל [בע"ח ש"מ פ"ב] כי ע"י הדיבור נעשה בחי' כלי שהוא גוף וע"י הכוונה שהיא במחשבה נעשה בחי' נשמה, וכאן בבלעם כוונתו היתה לקללם אלא שה' ית' הכריחו להוציא ברכות מפיו כמש"ה וישם ה' דבר בפי בלעם וכו' וא"כ כיון שבדעתו היה לקללם ולא ברכם כ"א בעל כרחו הברכה היתה בפה לבד ולא בלב ולא נעשה ממנה רק בחי' גוף בלא נשמה, לכך שלם הקב"ה לישראל ברכות בלעם בעוה"ז שהיא ג"כ כמו גוף בלא נשמה שאין לה קיום, אבל ברכת האבות שהיתה שלימה בדיבור ובמחשבה ונעשית בבחי' גוף ונשמה שהוא בר קיומה נשמרה לעת"ל שהוא ג"כ עולם הקיימה:

ושמר ה' אלהיך לך וכו' ואהבך וברכך וכו' הא דאמר שלשה מינים שמירה אהבה ברכה כנגד תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם מדה כנגד מדה, ושמר נגד ושמרתם ואהבך כנגד תשמעון כמו שאתם אוהבים את התורה ושומעים אותה מפי סופרים ומפי ספרים כך ואהבך, וברכך והרבך כנגד ועשיתם אותם כמו שאתם עושים מצות כך הקב"ה עושה ברכות וברכך והרבך:

ולא תביא תועבה אל ביתך וכו' יש רמז בזה אל יצה"ר שהוא תועבה, וידוע שיצה"ר בא בתחלה אל האדם בדרך מחשבה בעלמא עד שיתחזק מעט מעט על האדם ואח"כ מתגבר עליו ומחטיאו וכן אמרו רז"ל [סוכה פ"ה] אמר רבא יצה"ר בתחלה קראו הלך, ולבסוף קראו ארח, ולבסוף קראו איש, שנאמר ויבא הלך וכו' ומבקרו לאורח, וכתיב ויעשה לאיש הבא אליו עכ"ל, וא"כ צריך האדם ליזהר מתחלה כשיבוא אליו יצה"ר במחשבה רעה להרחיקו מעליו ר"ל שיסיר אותה המחשבה תיכף מלבו ואינה מניחה לנוח בלבו, ואז האדם מתגבר על יצה"ר ואינו חוטא, אבל אם מניחה בלבו אז היצה"ר מתגבר על האדם מעט מעט עד שמניחו לעשות אותה המחשבה ומחטיאו, וז"ש ולא תביא תועבה אל ביתך ר"ל לא תכנים מחשבה רעה של יצה"ר שהוא תועבה בקרבך שא"כ והיית חרם כמוהו ר"ל שיתחזק עליך עד שמחטיאך ותהיה מכת שלו שהם חרם, אלא שקץ תשקצנו ר"ל שתסיר אותה המחשבה תיכף מלבך כמו השקץ וע"י זה ותעב תתעבנו כי לא תעשה עבירה, כי חרם הוא ר"ל וישאר הוא בחרם לבדו שאתה את נפשך הצלת, וז"ש אח"כ בסמוך כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון עשות ר"ל אבל אם באה לך מחשבה של מצוה זה תשמור אותה בלבך עד שתעתה אותה ועי"ז תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ וכו':

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון וכו' י"ל דלמה בתחלה אמר אשר אנכי מצוך לשון יחיד ואח"כ אמר תשמרין לעשות לשון רבים, ונראה במ"ש רז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וכתב החיד"א בדבש לפי מ"ע המם או' י"ג משם מהרש"א כשרבים עושים מצוה יש להם שכר גם בעוה"ז וז"ש כל המצוה אשר אנכי מצוך היום ר"ל אעפ"י שהמצות כל יחיד ויחיד הוא מצוה בה, תשמרון לעשות ר"ל תתחברו יחד ותעשו אותה, למען תחיון ורביתם וכו' ר"ל כדי שתקחו שכר גם בעוה"ז:

ואכלת ושבעת וברכת את וכו' ידוע דכל את הוא לרבות וכאן בא לרבות ברכה ראשונה ושאר ברכות הנהנין, וכתב בסהלק"ו וז"ל כי כל מה שברא הקב"ה מדומם וצומח וחי בלתי מדבר ותו מדבר הכל נתקלקלו בחטא אדה"ד ובסוד הקרבן נתקן הכל בעל חי וצומח ודומם, כי הצומח נתקן בשמן וסולת והדומם במלח, ואדם ובהמה בסוד אדם כי יקריב מכם מן הבהמה ובגלות אחר חרבן כי אין מקדש ומזבח לכפר על כל עונותינו יוקח תמורתו השלחן הנקרא מזבח ונתקן הכל במאכל שאוכל האדם על השלחן ומברך עליו ולזה צריך ג"כ מלח על השלחן שהוא הדומם למתקו בלחם בהמוציא ונמתקין ג' גבורות בג' חסדים של לח"ם ומל"ח עולים ששה הויו"ת ג' דגבורות וג' דחסדים וכו' ובחטא אדם שעירב טוב ברע נתערבו ישראל בערב רב ונתקלקל הכל שהם הנבראים דומם וצומח וחי בלתי מדבר ואדם, וכולן צריכין תיקון כדי לברור אוכל מתוך פסולת ואפי' ישראל ע"י גלגולים שמתגלגלים בעונות בדומם וצומח וב"ח וג"כ יש מי שנתקן בסוד הקרבן בזמן ב"ה קיים אבל עכשיו בעונותינו נתקן ע"י אכילת הצומח וחי ודומם ע"י ברכת הנהנין ודברי תורה בשולחן הנק' ג"כ מזבח יתקנו ויובררו וכו' כי יש שעה שהאדם אוכל א' מאלו המינים או חי או צומח או דומם כגון גוש עפר קטן הנאכל ע"י פרי או זולתו ויוכל להיות שם מגולגל או אביו או שארו הקרוב אליו ובברכה של ברכת הנהנין ובכונה שאוכל זה הפרי יעלהו במדרגת חי מדבר וז"ש או דודו או בן דודו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל ויוכל להשיבו אל אביו שבשמים ואם לאו ח"ו יעכבהו בלי גאלה כשלא יברך ברכת הנהנין, או יהיה מצד רוחניות הקדושה שיש באותו המין ונתקלקל בזמן חטא אדה"ר ונתערב טוב ברע, ובהיות שזה האוכלו אינו מברך עליו בודאי כל אוכליו של אותו הפרי יאשמו כי רעה תבא אליהם מצד הרע שיש בו וגרם רעה לעצמו בהיות כי אותו הפרי או אותו העץ היה מובלע בו רוחניות קדושה וכו' וגרם זה שיהיה בו כל דעתו בלי בירור כלל עכ"ל וז"ש השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמר מצותיו וכו' אחר ואכלת ושבעת וברכת וכו' לומר דאם אינו מברך ברהמ"ז וברכת הנהנין גורם שישכח את ה' לבלתי שמר מצותיו, שאותו הרע שלא נברר מחטיאו ר"ל:

חייב לפנות גופו ולבדוק קודם כל אכילה ומי שאינו עושה כן פוגם פגם גדול, כי אח"כ אף אם יכוין באכילתו לברר ניצוצין, יהיה א"א לו שהרי עדיין לא הוציא מגופו פסולת בירורי הראשונים, זוהר פ' תרומה דקנ"ד הרמ"ז סי' הרש"ש:

טוב שיתודה קודם שיאכל וזה נקרא זובח יצרו כי בחושבו עונותיו לא יהיה גרגרן בזוכרו חסדי ה' עמו אעפ"י שאינו ראוי לכך סי' הרש"ש:

יזהר מאד שיאכל תמיד בשלחן ובמפה פרוסה דרך קבע ולא בעראי כמ"ש ואכלת לפני ה' אלהיך וז"ה אל"י ואנוהו ר"ת זה השלחן אשר לפני ה' אלמא דקמי שכינתא אכיל בר נש, וכתב במדרש הנעלם שצריך לשנות שלחן השבת מחול, שם:

קודם האכילה תשב במקומך ותשתה מעט מים ותכוין לפטור המים שבתוך המזון וזה כשאין מים בתוך הסעודה ותזהר היטב ולא תשתה רביעית שלם כי אם פחות שם. ואם היא סעודה הבקר ועדיין לא טעים מדי שאין שותין מים אליבא ריקניא או אפי' בשאר סעודות שאינו תאב למים ואין מברך על המים כ"א לצמאנו יש מברכין שהכל על מעט סוכר כדי לפטור המים שבתוך המזון:

צריך להתפלל על הפרנסה קודם שיאכל ועיין בסי' הרש"ש שסידר נוסח יהי רצון אבל העם נהגו לומר מזמור לדויד ה' רועי וכו' שיש בו נ"ז תיבות כמנין ז"ן ועיין באה"ט סי' קסו או' א:

אחר ברכת המוציא יאמר נוסח זה הכתוב בסי' הרש"ש יחי רמ"י או"א שתעזרנו על דבר כבוד שמך שיתבררו ויתוקנו כל הנרנח"י וניצוצי קדושה שבמאכל ומשתה שנאכל ונשתה תכלית תקונם, ויתבררו ויתוקנו כל הנרנח"י של המגולגלים שבמאכל ומשתה שנאכל ונשתה תכלית בירורם ותיקונם:

ואתה ברחמיך הרבים ובחסדיך הפשוטים תשמרני שלא יחטיאוני ושלא יזיקוני ותשמרני ותצילני ממאכלות אסורות ומשתיות אסורות ושלא תבא תקלה על ידי ותחבר כל ניצוצי הקדושה שנתפזרו על ידי בקלי' ותחזירם אל הקדושה מנוקות מכל רע ואת נפשותינו תטהר ויהי נועם וכו':

אחר כך קודם מים אחרונים צריך לעסוק בתורה, והרש"ש סידר שיאמר השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן בכל יום ויום וגם ס' פיטום הקטרת ומשנת איזה מקומן עד הסוף ואח"כ או"א מלך רחמן רחם עלינו וכו'. ואחר מים אחרונים יאמר למנצח בנגינות וכו' אברכה את ה' בכל עת וכו' סוף דבר הכל וכו' תהלת ה' ידבר פי' וכו' ואנחנו נברך יה וכו' וידבר אלי זה השלחן וכו' הרני מוכן לקיים מ"ע דאורייתא לברך אחר המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וכו'':

כי אם שמר תשמרון וכו' כפל הענין וגם בתחלה אמר שמר שהוא לשון יחיד ואח"כ תשמרון לשון רבים לרמוז כי צריך האדם לשמור הוא עצמו וגם לזכות אחרים שישמרו, את כל המצוה הזאת, את לרבות מצות דרבנן, אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה ר"ל שתעשו אותה לשמי מפני שאני מצוה אתכם, לאהבה את ה' וכו' ר"ל וגם לעשות אותה מאהבה, ללכת בכל דרכיו, מה הקב"ה בוחר בענוה כמש"ה ואל מי אביט אל עני ונכה רוח ועוד מצינו שהניח כל ההרים הגבוהים ולא ירד כ"א על הר סיני שהוא שפל גם אתה תעשה כן מה הקב"ה רחמן גם אתה וכו' ולדבקה בו ר"ל בתורתו ובמצותיו וגם תניח שם ה' לפניך תמיד כמש"ה שו'תי ה' לנגדי תמיד, ועי"ז והוריש ה' את כל הגוים וכו' לרבות ג' עממים שלא לקחו אותם ביציאת מצרים שלוקחים אותם לעתיד וירשתם חלוק אותה לשנים תהיה וירש תם שהוא יעקב כמש"ה ויעקב איש תם גוים גדולים ועצמים מכם זה עש שנקרא גדול שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול וכמש"ה וירשו בית יעקב את מורשיהם ונאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו וה תה לה' המלוכה בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה