יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר דברים · פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' במדר"ר זש"ה והוא מהשנה עדניא וזמניא א"ר אבין למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והוא ממנא דוכסים ואפרכין וכו' לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השומר ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמיהין ואמרין אתמול היה ממנה דוכסין ואפרכין ועכשיו הוא מבקש מן השומר לכנוס לפלטין ואינו מניח לו, אמרו לו שעתא עברת, כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים, קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה', אם נברא להפה במעשה בראשית הרי מוטב ואם לאו יברא ה', ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל שעתא עברת, בעת ההיא לאמר. עכ"ל, וי"ל המשל שהביא המדרש שהיה מבקש מן השומר ליכנס וכו' היכא רמוז בקרא, ונראה לע"ד בס"ד מיתורא דקרא דהוה סגי לומר בעת ההיא מאי לאמר וידוע דלאמר הוא לאמר לאחרים, וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ר"ל ע"י אחרים שאמרתי לאחרים שהם המלאכים הממונים על התפילות שיכניסוה לפני המקום:
או יאמר במ"ש הרב ז"ל בספר הלקוטים וז"ל דע כי מן הארץ לרקיע יש ת"ק שנים והם בסוד י"ה [ר"ל בהכאה יו"ד פעמים יו"ד ה"ה פעמים ה"ה עולה גי' ת"ק] ושם היו מלאכים שהם ממונים להעלות התפילה, שעליהם נאמר ורגליהם רגל ישר"ה שעולה ת"ק י"ה ולכן אמר ואתחנן שעולה ת"ק י"ה שחליתי פני המלאכים שיעלו תפלתי העולה גי' ואתחנן עכ"ל:
ואתחנן אל ה' וכו' אמרו רז"ל במס' סוטה מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך אלא אמר משה אכנס לארץ כדי שיהיו מצות נעשות על ידי ע"כ. והקשו המפ' ז"ל על לשון הש"ס למה האריך כל כך לאכול מפריה ולשבוע מטובה והיה די לומר וכי לאכול הוא צריך או לאכול מפריה הוא צריך עיין מ"ש ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש ז"ל דאויר ארץ ישראל מחכים וא"כ זיהוא עיקר הפרי שלה שזיהוא החשיבות, וידוע דטוב הוא רומז לתורה כמש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' וז"ש ז"ל וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך ר"ל וכי ליהנות מהפרי שלה שאוירה מחכים כדי לשבוע מטובה שישבע מן התורה שלומד שם בה הוא צריך, והלא הראהו הקב"ה למשה רבע"ה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש [כמ"ש בש"ס מגילה] וא"כ לא היה צריך ליכנס לארץ כדי להתחכם וללמוד, ותירצו אלא אמר משה אכנס לארץ כדי שיהיו המצות נעשית על ידי ר"ל לקט שכחה פאה וכו' שאינם נוהגות אלא בא"י:
בעת ההוא לאמר, כתיב ההוא בואו וקרי ההיא ביוד לרמוז כי צריך שתהיה התפילה בדיבור וגם במחשבה כי הואו רומז אל הדיבור והיוד אל המחשבה חכמה ואמרו במדר"ר אבא שאול אומר זה סי' לתפילה, אם כוין אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך, וכתב הרב ז"ל [בע"ח ש"מ פ"ב] תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, וז"ל ספר החסידים סי' מ"ו כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם יכוין לבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וצוהו על המצות, ולא יעשה כאדם העושה דבר כמנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב ועל ד"ז חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה הנביא ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, אמר הקב"ה לישעיה, ישעיה ראה מעשה בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו באים בביתי ומתפללים לפני תפלות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם הם מנקים את ידיהם ומברכין ענט"י ובוצעין ומברכין המוציא, שותין ומברכין כמו שהדבר שגור בפיהם אף בעת שהם מברכין אינם מתכוונים לברכני, לכן ע"כ חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעין אותו ומברכין אותו כמנהג ולא בכוונה דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף וכו' ואבדה חכמת חכמיו וכו' לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו עשה דברים לשם פועלם, ומעשה באחד שמת לאחר יב"ח נגלה בחלום לא' מקרוביו א"ל בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק לברך ברכת המוציא וברכת הפירות וברהמ"ז בכוונת הלב, שאלו לו והלא אין משפט רשעים בגיהנם אלא יב"ח א"ל אין דנין אותי בפורעניות חזקים כמו דיב"ח הראשונים עכ"ל והבאתי דבריו בסה"ק כף החיים על אורח חיים סי' ה' יעו"ש עוד דברים השייכים לענין זה:
אדני ה' הא שהזכיר כאן הויה ואדנות, לרמוז אל מ"ש מרן ז"ל (באו"ח סי' ה') שבכל פעם שמוציא שם הויה צריך לקרות אותו בשם אדני ולכוין בו שם הויה, היה הוה יהיה, והרב ז"ל כתב בשער הכוו' דף ג' ע"ב שצריך לכוין בהם האחרונה של הויה שם אדני, ולשלב ג"כ הויה ואדנות ביחד עי"ש ועיין בסה"ק כף החיים סי' ה' בעניין זה:
אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וכו' ההר הטובה וכו' י"ל כיון דאמר הארץ הטובה הזאת נכלל הכל בטוב וא"כ למה חזר ואמר ההר הטוב, היה די לומר ההר הזה והלבנון, ונלע"ד בס"ד ע"פ מ"ש ז"ל פ' בתרא דכתובות, כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל כאלו עובד ע"ז וידוע דהקב"ה נקרא טוב כמש"ה הודו לה' כי טוב, לכך חזר ואמר מילת טוב לומר לבד מהארץ עצמה שהיא טובה הדר שם ג"כ יש לו טוב ר"ל אלוה הנקרא טוב, לא כן הדר בחו"ל, וזה רמוז ג"כ בר"ת הירדן ההר הטוב הזה והלבנון גי' הויה לומר דהדר שם יש לו הויה:
או יאמר במ"ש רז"ל שם א"ר אלעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וא"כ הוי צדיק והצדיק נקרא טוב כמש"ה אמרו צדיק כי טוב, וז"ש ההר הטוב ר"ל ההר הדר בו הוא טוב צדיק כי הוא נשוא עון:
וצו את יהושע וכו' כי הוא יעבור וכו' והוא ינחיל וכו' י"ל למה אמר ב"פ הוא, יעבור והוא ינחיל והיה די לומר כי הוא יעבור וכו' וינחיל אותם וכו' ונלע"ד בס"ד דבא לרמוז לו כי צריך יהושע לקבל שכר גם בעוה"ז על שני מדות שנשתבח בהם האחד שלא מש מתוך האהל והשני שלא הלך בעצת המרגלים וז"ש כי הוא יעבור וכו' ר"ל הוא יהושע שלא מש מתוך האהל יעבור לפני העם הזה והוא יהושע שלא הלך בעצת המרגלים ינחיל אותם את הארץ וכו':
ראה למדתי אתכם, ולא אמר ראו, לרמוז אל מ"ש הרב ז"ל (שער הגלגולים הקדמה יוד) כי הרב נותן רוחא גו תלמידיה על דרך האב לבנו אלא שהוא חבור יותר נמרץ כי לעולם ועד נשאר ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן וזהו טעם יתרון כבוד הרב מכבוד האב עכ"ל, וז"ש ראה שהיא אותיות האר לומר שהארה לקחתם ממני כשלמדתי אתכם חקים ומשפטים וכו':
או יאמר במ"ש הרב ז"ל (בשער המצות בפ' זו) כי עיקר כוונת האדם בהיות בתורה הוא שיכוין לקשור את נפשו ליחדה ולדבקה עם שורשה למעלה ע"י עסק התורה ויכוין שע"י כן נשלם אילן ואדם העליון הקדוש ונתקן, כי כל תכלית בריאת האדם ועסקו בתורה אינו אלא כדי לתקן ולהשלים אילן ואדם העליון בהיות נפשותיהם נתקנים ונחזרות להכלל שם בו, וזה יועיל מאד להשגת רוה"ק ע"י עסק התורה בזאת הכונה עכ"ל וז"ש ראה שהיא אותיות האר לומר שהארה נתוסף לי כשלמדתי אתכם חקים ומשפטים, והטעם כאשר צוני ה' אלהי ר"ל שכונתי לקשר את נפשי ולהדביקה עם שורשה למעלה ע"י עסק התורה כדי לתקן ולהשלים אילן ואדם העליון כאשר צוני ה' אלהי:
וזה סדר הלימוד שכתב הרב ז"ל שם ללמוד בכל יום בקביעות, בסוד קבעת עתים לתורה והאר"י ז"ל היה קורא הקריאה הזאת בציצית ותפילין, תחלה יקרא מקרא ואח"כ נביאים ואח"כ כתובים ואח"כ משנה ואח"כ תלמוד ואח"כ קבלה והרי זה דרך כלל. וזהו פרטן תחלה יקרא בתורה בפ' השבוע ההוא ביום א' יקרא ששה פסוקים ראשונים וביום ב' יקרא ד' שאחריהם וביום ג' ה' וביום ד' ו' וביום ה' ה' וכללות כולם הם כ"ו פסוקים והמקרא יקרא כל פסוק שנים מקרא וא' תרגום ונביאים וכתובים יקרא פ"א מקרא ופ"א תרגום, ואם לא קרא המקרא ביום א' יש לה תשלומין ביום שני שיקרא ושני הקריאות, אבל אין זה מועיל רק לצורך היום השני שצריך שיקרא קריאת יום שלפניו שדלג ואח"כ יקרא קריאת היום ההוא אך לצורך יום א' שלא קרא בו אין לו תיקון כלל ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון וכו' ובלילי ששי אחר חצות יקרא כ"ו פסוקים אחרים שלאחרי כ"ו פסוקים שקרא בחמשה ימים של השבוע, ואם לא יוכל לקום בחצות יקרא הכ"ו פסוקים קודם שישן, וביום הששי יקרא כל הפרשה כולה מתחלתה ועד סופה שמו"ת ובערב ש"ת אעפ"י שאינו יום ערב שבת תקרא פ' וזאת הברכה שמו"ת, ובכל ערב שבת אחר שיסיים הפ' שמו"ת תכפול פסוק אחרון של הפ' מקרא ולא תרגום, והמקרא צריך לקרותו בטעמים, אבל התרגום א"צ לקרותו בטעמים שאין טעמים אלא במקרא לשון הקודש שלא כאותם הנוהגים לקורת בטעמים, וביום השבת א"צ לקרות הפרשה רק לשומעה כולה מהש"ץ הקורא בס"ת, אבל ההפטרה של יום השבת תקראנה אתה ולא תסמוך על המפטיר זולתי אל הברכות שמברך לפניה ולאחריה שצריך שתכוין אזניך לשומעם ולענות אחריהם אמן עכ"ל בקיצור, ועיין בביאור הנדפס בסוף שה"מ שכתב שהכ"ו פסוקים של ליל ששי לא יקרא כ"א פ"א מקרא בלא תרגום יעו"ש הטעם וכן נוהגים, דלא כמ"ש המחבר בקו"א סי' קנ"ו או' ד':
ומי גוי גדול וכו' חקים ומשפטים צדיקים, נלע"ד בס"ד הטעם מפני שהתורה יש בה פרד"ס ופעמים שאין אדם יכול למצא טעם ע"פ הפשט יכול למצא ע"פ הרמז או ע"פ הדרש וכו' ועי"ז יהי' דברי התורה הגונים ומקובלים:
ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים הא דנקט ג' כוונות מצוה חקים ומשפטים מפני שיש במצות ג' מינים יש מצוה שמתן שכרה בצדה כמו כבוד אב ואם ושלוח הקן, ויש מצוה שאין מפורש מתן שכרה בצדה אבל יש בה טעם כמו בשר חזיר שקשה לצרעת או בשר בחלב שגורם מיתה פתאומית וכו' ויש מצוה שאין מפורש מתן שכרה וגם אין בה טעם, כגון פרה אדמה, וז"ש ושמרת את המצוה ר"ל שתשמור את המצוה שמתי שכרה בצדה וגם את החקים שהיא מצוה שאין בה טעם וגם אין מתן שכרה בצדה ואת המשפטים יש בה טעם אבל אין מתן שכרה בצדה, אשר אנכי מצוך היום לעשותם ר"ל שתעשה אותם לשם חוד בשביל שאנכי מצוך וגם תעשה אותם בשמחה כמו היום שהיא השמש שיש לעשות רצון קונו כמש"ה שיש כגבור לרוץ אורח:
או יאמר שהיום רומז אל הגאלה כמש"ה היום אם בקולו תשמעו, וכן הוא אומר הנה אנכי שולח לכם את אלה הנביא לפני בא יום ה' וכו' וז"ש ושמרת מלשון ואביו שמר את הדבר ר"ל שתחכה תמיד לעשות המצוה והחקים והמשפטים וגם תעשה אותם לשם יחוד בשביל שאנכי מצוך ולא בשביל לקבל פרס, אז היום לעשותם ר"ל אותו היום שנאמר בו היום אם בקולו תשמעו, ואותו היום שנאמר בו רנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו' אעשה אותם בב"א: