יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר דברים · פרשת דברים
אלה הדברים אשר דבר משה וכו' במדר"ר זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי כן ימצא ממחליק לשון ר' פנחס בשם ר' חמא בר חנינה אמר, מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, מהו אחרי אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי, חן ימצא זה משה שנאמר וגם מצאת חן בעיני וכו' עכ"ל וי"ל דלמה משה רבע"ה בשביל שהוכיח את ישראל נאמר עליו חן ימצא שהחזיק לו טובה, והלא חובה הוא להוכיח דכתיב הוכח תוכיח וכו' ואדרבא אם לא הוכיח נענש כמ"ש ז"ל [שבת נ"ד ע"ב] כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפש על אנשי עירו, בכל העולם [פי' רש"י בכל ישראל כגון מלך ונשיא] נתפש על כל העולם כולו, וא"כ חובתו הוא להוכיח ונראה דמה שצריך להוכיח ואם לא הוכיח נענש זיהוא דוקא אם רואה שעושין עבירות, לא כן כשהוכיח משה את ישראל באלה הדברים שהיו דור צדיקים שזכו ליכנס לארץ לא אותו הדור שיצאו ממצרים ולא הוכיחן אלא כדי להחזיק לבם בדרכי ה' שלא יטו ימין ושמאל מעבודת ה' יתברך כאשר עשו אבותם, לכך חן ימצא מדה כנגד מדה שעשה יותר על חיובו, וזה מדוקדק לשון המדרש שאמר בשביל להביאן אחרי, חן ימצא ולא אמר להביאן אחרי דמשמע דעכשיו הוכיחן והביאן אחרי, אלא בשביל להביאן אחרי לעתיד להחזיק לבם שלא יטו ימין ושמאל זיהוא חן ימצא:
או יאמר לפי שיש שני מיני הוכחות האחד הוא להפרישו מעבירה שעושה, שאומר לו זיהוא אסור או לא תעשה כדבר הזה, ופורש בעת ההיא מפני הבושה או מפני שנכנסו הדברים בלבו בעת ההיא, אבל אח"כ אפשר לחזור לסורו ויש הוכחה שהיא עושה פירות כגון שמרבה לו דברים המתישבים על הלב עד שעושה אותו כמו מים וחוזר בת' שלמה או שינהגהו לעסוק בתורה שגדול כח הלימוד שמביא לידי מעשה זיהוא חן ימצא, והכא נמי כשהוכיח משה רבע"ה את ישראל ודאי שדבריו עשו פירות ולא עוד אלא שנכתבו בתורה ובכל זמן שקורין אותם מהרהרין בתשובה שרואין שלא טוב עשו אבותם לכן חן ימצא שזיכה את הרבים:
במדבר בערבה וכו' יש רמז בזה על ד"ת במי מתקיימים וז"ש אלה הדברים אשר דבר משה וכו' ר"ל במי מתקייימים אלה הדברים אשר דבר משה וכו, במדבר במי שעושה עצמו כמדבר שהכל דשין בו, בערבה שד"ת ערבין עליו, מול סוף שאינו משגיח על העניינים של עוה"ז אלא תמיד משים לבו נגד עוה"ב שהיא לבסוף, בין פארן ובין תפל או פרה ורבה בתורה או מתפלל, ולכן כל ימיו בתשובה ועי"ז בגדי הנפש שלו מתלבנין כמש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים, וחצרות יושב בחצרות בתי כניסיות ובתי מדרשות, ודי זהב אינו רודף אחר הממון להשתכר הרבה אלא די לו במועט כמ"ש ז"ל ולא המרבה בסחורה מחכים:
יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם וכו' במדר"ר א"ר לוי למה הדבר דומה למלך שאמר לשר הצבא שילך לחלק צליגינות מלטרא לטרא של זהב, הלך ונתן להם מחמשה חמשה זהובים, אמרו לו המלך אמר לך שתתן לנו מלטרא לטרא של זהב, ונתת לנו מחמשה חמשה זהובים, אמר להם זו משלי הן כשיבוא המלך הוא יתן לכם משלו כך אמרו לו ישראל רבינו משה הקב"ה לא נתן קצבה לברכותינו ואתה אמרת אלף פעמים, אמר להם מה שברכתי אתכם משלי ברכתי כשיבוא הקב"ה יברך אתכם כאשר דבר לכם עכ"ל וי"ל כיון שיבא הקב"ה ויברכם ברכה בלתי קצבה א"כ מה הועילה ברכתו של משה שאמר להם יוסף עליכם ככם אלף פעמים דבכלל מאתים מנה, ועוד דאין המשל דומה לנמשל דהמשל הוא דכשיבוא המלך ויתן להם לטרא א"כ נשתברו חמשה זהובים שנתן להם השר וגם לטרא של המלך אבל הנמשל לכשיבא הקב"ה ויברכם ברכה בלתי קצבה א"כ בכלל מאתים מנה, ונלע"ד בס"ד דברכת משה רבע"ה הוא שברכם באיכות שיהיו מאמינים בה' ועוסקים בתורה ובמצות ובחסידות כמו שמצינו דמרע"ה נשתדל הרבה בשביל ישראל לעשות אותם עם לה' גם ברכתו היתה מעין זה, וז"ש יוסף עליכם ככם ר"ל יהיו הנוספים עליכם כמותכם צדיקים ומאמינים בה' אלף פעמים, כמו שאתם צדיקים ומאמינים בה' שזכיתם ליכנס לארץ כך יהיו הנוספים עליכם ככם אלף פעמים אלא שהם סברו שהוא מברך בכמות במספר נפשות, ואמרו לו רבינו משה אתה נותן קצבה לברכותינו, ואמר להם זו משלי, ר"ל שאתם יודעים אותי שכל מגמתי לעשות אתכם עם לה' וא"כ גם הברכה היא בשביל זה להיותכם מחזיקים באמונת ה' ובתורתו, לא בכמות במספר נפשות שאותה ברכה היא מאת ה' ויברך אתכם כאשר דבר לכם:
או יאמר זו משלי ר"ל עכשיו שעדיין לא הגעתם לתכלית עבודת ה' בענוה ובחסידות יוסף עליכם ככם אלף פעמים, אבל לכשתעלו למדרגה יותר עליונה בעבודת ה' אז ויברך אתכם כאשר דבר לכם, וז"ש במדרש כשיבא הקב"ה ר"ל לכשתעלו למדרגה יותר עליונה ויבוא הקב"ה לברך אתכם, יברך אתכם כאשר דבר לכם, וזיהוא כונת הרב שכתב בשעה"פ על מדרש זה דהעניין הוא כי מש"ה בגי' אל שדי ובהיותם מלאים כזה אל"ף למ"ד שין דלת יוד ע"ה יעלו בגי' אלף והיא האלף של בינה כי שם הם שני שמות הנז' בסוד אלף בית, אלף בינה והנה כחו של משה היה עד אימא ולכן ברכם באלף פעמים, וז"ש להם ע"כ משלי מכאן ואילך ויברך אתכם מבחינת אבא עילאה עכ"ל ור"ל עד כאן לא תוכלו לקבל כי אם משלי בחי' ברכתי אבל מכאן ואילך לכשתעלו למדרגה יותר עליונה אז ויברך אתכם מבחי' אבא עילאה:
ויברך אתכם כאשר דבר לכם, ולא אמר כאשר דבר לאבותיכם, נראה שבא לרמוז להם אעפ"י שהם מבורכים מהאבות להיות ככוכבי השמים, עכ"ז צריכים להשתדל ליקח הברכה ע"י זכותם שאינה חשובה כ"כ הברכה הבאה מצד אחרים, לא כן אם זכה האדם עצמו, ובשבילו ובזכותו באה לו הברכה זה אין למעלה ממנה שבאה מכוחו ואין לאחרים אתו, וז"ש ויברך אתכם כאשר דבר לכם ר"ל שתשפרו מעשיכם ותקחו הברכה בזכותכם לא בזכות אבותיכם אלא כאשר דבר לכם עצמכם כמש"ה אם בחקתי תלכו וכו' והפרתי אתכם והרביתי אתכם וכו':
הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וכו' ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וכו' כתב רש"י ז"ל בשם הספרי, אבל נבונים לא מצאתי וכו' וכתב הרב ז"ל בס' הלקוטים, דהיינו בינה אבל דתבונה אשכח, וזיהוא שנאמר כל אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, וכן ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה וכו' ולא אמר בבינה כמ"ש בס"ה כי דור דעה הוו מסטרא דיובלא דהיינו תבונה ולא אמר מיובלא דהיינו ביגה עצמה אלא מסטרא דיובלא דהיינו תבונה עכ"ל ועיין עו"ש:
רב לכם סב את ההר הזה, ההר רומז אל יצה"ר כמ"ש רז"ל לעת"ל יצה"ר נדמא לצדיקים כהר גדול מאד ואומרים כיצד יכולנו לכוף את ההר הגדול הזה, הזה גי' טוב, וז"ש רב לכם סב את ההר הזה ר"ל אם הרבה סבבתם וטרחתם בשביל ההר שהוא יצה"ר שנמשל להר עד שנעשה הזה שהוא גי' טוב, אז פנו לכם צפונה ר"ל אל מה שצפון לצדיקים לעת"ל כמש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו':
אי יאמר במ"ש רז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, וז"ש רב לכם סב את ההר הזה ר"ל אם הרבה סבבתם את יצה"ר הנמשל להר ע"י הזה שגי' טוב, הרומז לתורה כמש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' אז פנו לכם צפונה, תזכו אל מה שצפון לצדיקים לעת"ל:
או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי יש י"א ניצוצות קדושה בתוך הקלי' בסיד י"א סימני הקטרת שצריך לבררם, וזה רמוז בר"ת של את ההר הזה שהם גי' י"א, וז"ש רב לכם סב את ההר הזה ר"ל אם הרבה טרחתם ובררתם מן את ההר הזה שהם י"א ניצוצות אז פנו לכם צפונה ר"ל כפי מה שטרחתם ובררתם כך תזכו לשכר הצפון לצדיקים לעת"ל:
כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו' י"ל דלמה אמר לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה כיון שאמר אשר אתה עובר שמה אני יודע שהוא לכל הממלכות וא"כ היה די לומר כן יעשה ה' להממלכות וכו' וי"ל דזה בא לרמוז מ"ש בזכריה י"ד שלעתיד יאספו כל הגוים לירושלם למלחמה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וכו' וז"ש כן יעשה ה' לכל הממלכות ר"ל לא עכשיו לבד ה' נלחם לכם אלא גם לעתיד כשיאספו כל הגוים אל ירושלם ה' נלחם לכם עם כל הממלכות ויושיע אתכם:
לא תיראום כי ה' אלהיכם וכו' י"ל כיון שאמר כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו' א"כ למה ייראו והוצרך לומר להם לא תיראום וכו' וי"ל דזה בא לרמוז על נחמת ישראל כשיראו אורך הגלות המר שלא יאמרו אבדה תקותינו נגזרנו לנו היאך אנו יכולים באורך הגלות המר להכניע את היצה"ר בתכלית ולחזור בתשובה שלימה כדי שיבא הגואל לז"א לא תראום מפני היצה"ר ונוגדא דיליה שאין מניח אתכם לחזור בתשובה שלימה כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם הוא מסייע אתכם על היצה"ר ותוכלו לו לחזור בת' שלימה כמש"ה אני ה' בעתה אחישנה ור"ל כשיבא עת הגאולה אני הוא המסייע ומקרב הגאלה בב"א: