אור ברסלב
יגל יעקב ספר דברים › פרשת כי תצא

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר דברים · פרשת כי תצא

פרשת שופטים

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו וכו' בסמיכות הפ' אמר כי תעשה הישר בעיני ה. לרמוז אם תעשה הישר בעיני ה' שתלך בתורת ה' ובמצותיו אז מובטח לך כי תצא למלחמה על איביך ונתנו וכו':

כי תצא למלחמה על איביך ונתנו וכו' הא דפתח בתחלה בלשון רבים על איביך ואח"כ אמר ונתנו בלשון יחיד נראה דבא לרמוז על מלחמת יצה"ר שהיא תדירית עם האדם ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל דלמה אומרים בתלמוד כי נח נפשיה דרבי פלוני, מפני שכל ימיו הוא לוחם עם יצה"ר ועכשיו נח ממנו, ואעפ"י שהיו חכמים גדולים כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כמ"ש ז"ל וז"ש כי תצא למלחמה על איביך ר"ל כשתתחיל לצאת למלחמה (כי צריך האדם הוא עצמו להתעורר בתשובה תחלה ע"ד מ"ש ז"ל פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם) על איביך שהם יצה"ר ונוגדא דיליה אז ונתנו ה' אלהיך בידך ר"ל שהקב"ה מסייעך ונתנו בידיך כאלו הם אחד ושבית שביו ר"ל כל מה שלקחו הקלי' ניצוצות קדושה ע"י החטא תחזור ותלקח אותה מהם כמ"ש בזוה"ק בפ' זו זכאין אינון מריהון דתיובתא דכלא תייבין לאתרייהו:

או יאמר למלחמה רומזת למלחמתה של תורה שמבטלת כח יצה"ר כמ"ש ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית למדרת אם אבן הוא נמוח וכו' וז"ש כי תצא למלחמה על איביך ר"ל כי תצא למלחמה של תורה כדי לבטל יצה"ר ונוגדא דיליה, אז ונתנו ה' אלהיך בידך ר"ל שתוכל לו וכמ"ש ז"ל אם אבן הוא נמות וכו' ולא די בזה שנשתכרתה לבטל יצה"ר אלא ושבית שביו ר"ל שתמשוך ממנו ניצוצות קדושה כמ"ש הרב ז"ל [ע"ח שמ"ט פ"ה] כי ע"י התורה והמצות מתבררים ניצוצות קדושה מתוך הקלי':

וראית בשביה אשת יפת תאר וכו' ארז"ל [קדושין כ"א ע"ב] לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות ע"כ, וי"ל כיון דהנכרית אסורה מהו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר א"כ כל האיסורים נתיר מפני יצה"ר, ועוד מהו אומרם מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות וכי מהיכן בא להם השחיטה כיון דעודנה נכרית, ובשלמא לפי פי' רש"י ז"ל דאינו בא עליה במלחמה אלא לאחר שתתגייר ניחא הא דאמר לא דברי תורה וכו' וכן הא דקרי לה בשר תמותות שחוטא מפני שמתגיירת בעל כרחה ואינה גיורת גמורה כמ"ש התוס' לפי' רש"י אבל לפי' התוספות ודעמייהו דבא עליה במלחמה בעודה נכרית קשה, ונלע"ד בס"ד פי' דברי רז"ל אע"ג דגזירת הכתוב היא ע"פ מ"ש רז"ל שח בין תפילה לתפילה חוזר עליה מעורכי המלחמה ואם כן צריך שיהיו כולם צדיקים ובודאי לא יבא על אשת יפת תאר במלחמה עד אחר אשר יפייס אותה שתתרצה להתגייר ולקבל עליה עול מלכות שמים כי איך יבא עליה והיא בסט"א של ע"ז אבל אם נתרצתה להתגייר וקבלה עליה עול מ"ש אינה חסירה כ"א טבילה של גרות וז"ש לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ר"ל לא דברה גזירת תורה להתיר אלא מה שהוא כנגד יצה"ר שאינו יכול להתאפק עד שיביאנה אל ביתו ויטבלנה אבל מה שהוא יכול לעשות באותה שעה שידבר על לבה לקבל עול מ"ש צריך לעשות וז"ש נמי מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות קרי לה בשר תמותות לפי שעדיין לא טבלה וקרי לה שחוטות ע"ש יצה"ר שלה שנשחט ר"ל שנמשך אחר מלכות שמיסו' תכלית כוונת רז"ל הוא רק לפרש מה שהתירה, גזירת הכתוב שנגד יצה"ר ולא יותר אבל עיקר הטעם שהתיר ביפת תואר הוא גזירת הכתוב ולא תוכל ללמוד ממנו למקום אחר:

לא יהיה כלי גבר על אשה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל [בשער הגלגולים הקדמה ט'] כי לפעמים יתגלגל האיש בגוף נקבה לסיבת איזה עון כגון משכב זכור וכיוצא בו, וז"ש לא יהיה כלי גבר על אשה ר"ל לא יהיה נשמת גבר בגוף אשה ע"י שלא ילבש גבר שמלת אשה ר"ל שלא יעשה עצמו כמו אשה למשכב זכור שזה גורם לזה אם לבש גבר שמלת אשה דהיינו שעשה משכב זכור יהיה כלי גבר שהיא נשמתו על אשה בגוף האשה ע"י גילגול:

שלח תשלח את האם ואת הבנים וכו' ידוע דכל את הוא לרבות, וז"ש את לרבות אימא עילאה שמסתלקת מעל הבנים שהם זו"ן למעלה במקומה ע"י מצות שלוח הקן ושם נעשה הזווג עם אבא ונמשכין מוחין דגדלות לזו"ן דאצילות כמ"ש הרב בשער המצות ובע"ח שער ט"ו פ"ג:

ואת הבנים תקח לך לרבות שיקח בנים אחרים והוא שע"י מצוה זו יזכה לבנים כמ"ש במדר"ר וז"ל יש מצוה שמתן שכרה עושר, ויש מצוה שמתן שכרה כבוד, ומה מתן שכרה של מצוה זו שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים מנין שנאמר שלח תשלח את האם ומה שכר אתה נוטל ואת הבנים תקח לך עכ"ל וכוונתו מן הרבוי כמש"ל:

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה וכו, יש רמז בזה לבעל התשובה, כי תבנה בית חדש ר"ל כשבאת לחזור בתשובה ועשית מעקה ר"ל שתעשה גדר וסייג לכל הדברים אשר אתה עושה, לגגך לשון מעלה ור"ל אפי' לדברים המעולים שהם תורה ומצוה ג"כ צריך לעשות להם גדר וסייג בעת אשר אתה עושה אותם שלא יהיה בהם פניה ח"ו, וע"י זה ולא תשים דמים בביתך ר"ל שאין אתה בא לידי עבירה, והטעם מפני שבעל תשובה לא היה נזהר מקודם שלא לבא לידי חטא והרגל נעשה טבע ואפשר שיעבור ולא ירגיש וז"ש כי יפול הנופל ממנו ר"ל דאם אינו נזהר בכל דבר ודבר שעושה תמיד שלא יצא ממנו נדנוד עבירה יבא ליפול הנופל זה בעל תשובה שהיה נופל בתחלה שלא היה נזהר מהעבירות, שהרגל נעשה טבע:

לא תזרע כרמך כלאים וכו' כרם רומז לעשיית המצות כי על כן נקראו ישראל כרם כמש"ה כי כרם ה' אלהים בית ישראל על שם המצות שיש להם כי כמו הכרם יש בו גפנים הרבה לא זה כמו זה, ולא זה כמו זה, יש גפן שענפיו מרובין ויש מועטין, יש מוציא הרבה ויש שאינו מוציא הרבה, יש פרותיו מתוקין ויש שאינן מתוקים, כן המצות מרובים ולא ראי זה כמו זה, ולא זה כמו זה, כמ"ש ז"ל אין אתה יודע מתן שכרן של מצות, ועוד הכל לפי העת והזמן אם עושה בשמחה ולשמה זה עושה פרי גדול למעלה ואם עושה לשמה אבל לא בשמחה זה פחות ואם אינו עושה לא בשמחה ולא לשמה זה פחות יותר, וז"ש לא תזרע כרמך כלאים, ר"ל כשאתה עושה מצות (שמצינו צאמר זריעה על עשיית המצות כמש"ה זרעו לכם לצדקה וכו') לא תעשה אותם כלאים שני מינים לשם פועלם ולשם דבר אחר כגון מפני הכבוד או דבר אחר, פן תקדש וכו' כתרגומו פן תסתאב ור"ל שיקחו ממנה חלק הקלי' סטרא דמסאבותא:

גדילים תעשה לך וכו' כסותך אשר תכסה בה, הא דאמר כסוכך ולא אמר בגדך לרמוז שצריך לעשות טלית גדול שלובשים אותו למעלה מכל הבגדים והוא כמו מכסה, וז"ש נמי אשר תכסה בה שאשר הוא אותיות ראש לומר שראש תכסה בה שצריך להניחה על ראש:

ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וכו' עיין מ"ש בזה בס"ד בפ' בלק קחנו משם:

כי תצא מחנה על איביך ונשמרת וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל בהקדמת ע"ח כי העוסקים בחכמת הקבלה נקראים מחצדי חקלה ובודאי שיתעוררו הקלי' כנגדם לפתותם ולהחטיאם לכן יזהר שלא לבוא לידי חטא אפי' שוגג שלא יהיה להם שיירות בו וכו' יע"וש, וז"ש כי תצא מחנה על איביך ר"ל כשתרצה לצאת להלחם על איביך שהם הקלי' ע"י חכמת הקבלה ונשמרת מכל דבר רע ר"ל אפי' דבר קל שהוא שוגג:

לא יהיה לך בביתך איפה וכו' בביתך רומז אל הגוף שהוא בית נפש האדם ור"ל לא יהיה לך בביתך שהוא הגוף איפה ואיפה שני מדות גדולה וקטנה שתדבר אחת בפה ואחת בלב, או אחת בפניו ואחת שלא בפניו, אלא אבן שלמה וצדק יהיה לך ר"ל אותיות [בספר יצירה קורא לאותיות אבנים ב' אבנים בונות ב' בתים וכו'] שתוציא בפיך יהיו כולם שוים בין בפניו בין שלא בפניו, איפה שלמה וצדק יהיה לך ר"ל מדה אחת שלימה יהיה לך בין בלב בין בפה, וז"ש אבן שלמה וצדק איפה שלמה וצדק ר"ל אבן שהוא אותיות הדיבור יהיה שלימה לפני חבירך וצדק שלא בפניו, איפה מדה שלך תהיה שלימה בלב וצדק בפה, ותשתכר בזה למען יאריכו ימיך על האדמה וכו' כמש"ה מי יגור באהליך וכו' הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וכו':

או יאמר במ"ש הרב ז"ל כי כל הבירורים שאנו מבררים ע"י התורה והמצות והתפילה הוא משבעה מלכי אדום שהם בחי' ב"ן, וכשנגמר בירורם אז יבא הגואל, וז"ש אבן חלוק אותה לשנים תהיה אי בן ור"ל אי שם ב"ן יהיה שלמה וצדק שנבררו כל חלקיו ועלו אל שורשם למעלה יהיה לך ר"ל ע"י מעשים שלך שהם התורה והמצוה והתפילה, איפה רומז אל המלכות שהיא בגי' אל אדני שהוא במלכות שלמה וצדק יהיה לך שאינה צריכה עוד לירד לבריאה כדי לברר נשמות שנתערבו בקלי' ע"י עונותינו (כמ"ש בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש ד'] כי הרשעה כולה בעשן תכלה, יהיה לך ר"ל ע"י זכותך, למען יאריכו ימיך וכו' ר"ל שיבא מלך המשיח ויאריכו ימיך בעולם שכולו ארוך על האדמה אשר נותן ה' אלהיך נותן לך, שהיא ארץ ישראל בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה