אור ברסלב
יגל יעקב ספר דברים › פרשת כי תבוא

יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר

ספר דברים · פרשת כי תבוא

פרשת כי תצא

והיה כי תבא אל הארץ וכו' וירשתה וישבת בה, ובסמיכות הפ' אמר תמחה את זכר עמלק וכו' לרמוז כי ביאת הארץ העיקרית שתהיה לירושת עולם ולח ינחלו עוד אותה אחרים תהיה עד אחר שתמחה את זכר עמלק וכו' כמ"ש ז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, וי"ל דכיון דגלוי וידוע לפניו ית' דבאחרית הימים אין לנו לא מלך ולא שר ולא צבא למה תלה הגאולה במחיית עמלק ועוד י"ל מה שתקנו לנו חז"ל לקרות פ' מעשה עמלק בצבור כדי לזכור מעשה עמלק, וכי מה יש בידינו לעשות, ונלע"ד בס"ד ע"ד מ"ש ז"ל אין הקב"ה מאבד אומה מלמטה עד שמאבד את השר שלה מלמעלה כמש"ה יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה על אדמה וכן אמרו ז"ל ע"פ וירא ישראל את מצרים מת שרו של מצרים, וא"כ עיקר הוא כניעת השר, וזה לא יהיה כ"א ע"י עסק התורה והמצות וכן הגאולה לא תהיה כ"א ע"י עסק התורה והמצות וא"כ אתיא שפיר דזה תלוי בזה ואע"ג דאין לנו לא מלך ולא שר ולא צבא יש לנו גדול מהם שהם התורה והמצות שמועילים יותר ממלחמה כמ"ש ז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו שאין יכולים לעשות דבר נמצא שהם מועילים יותר, וזה שתקנו לנו חז"ל לזכור מעשה עמלק בצבור כי אע"ג דאין לנו לא מלך וכו' יש לנו שמועילים יותר שהם התורה והמצות ובשמעינו זאת שצריך למחות שמו של עמלק ואין בידינו לעשות דבר כ"א ע"י התורה והמצות, נתאזר ונתחזק יותר ויותר בעסק התורה והמצות לכבוד ה' ית' כי אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, ועוד יש ליתן טעם אחר ע"ז שתקנו לקרות בתורה בצבור פ' עמלק כי ע"י זכירה זו שמזכירין מ"ש בתירה תמחה את זכר עמלק תכנע קלי' שלו ויורד ממנה איזה מדרגות ע"י קדושת קריאת התורה, ובפרט שמכוונים לקיים מצות זכירת מעשה עמלק כח המצוה מכניעתו כמש"ל:

והיה כי תבא אל הארץ וכו' י"ל דלמה אמר והיה כי תבא אל הארץ היה די לומר כי תבא אל הארץ וכו' כמ"ש במקומות אחרים כי תצא למלחמה כי תבא בכרם רעך וכו' ונלע"ד בס"ד דבא לרמוז אל מ"ש רז"ל בפ' בתרא דכתובות כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וז"ש תיבת והיה שהיא לשון שמחה לומר שיש לך שמחה כי תבא אל הארץ שתשרה בלא עון:

או יאמר במ"ש המפרשים ז"ל כי הדר בארץ ישראל צריך לעסוק בתורה ובמצות יותר מהדר בחו"ל מפני שהדר בא"י דומה למי שיושב בהיכל המלך וסברה הוא מי שהוא עומד לפני המלך בהיכלי עליו מוטל השירות יותר ממי שהוא עומד בחוץ, ושירות שלנו לפני המלך מלכו של עולם הוא תורה ומצות, ומצינו שנאמר בהם שמחה כמש"ה פקודי ה' ישרים משמחי לב, וז"ש והיה שהיא לשון שמחה לומר שתעסוק בשמחה שהיא תורה ומצות תמיד כי תבא אל הארץ:

או יאמר במ"ש שם במס' כתובות כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, וז"ש תיבת והיה שהיא אותיות הוי"ה לומר שיש לך שם הוי"ה כי תבא אל הארץ שחשוב אתה עובד הוי"ה לא כן אם אתה דר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה שהוא שם הוי"ה:

ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל [שער המצות פ' עקב] כי יש ניצוצות קדושה בתוך הפירות ויש כח באדם לבררם ולתקנם ע"י אכילתו ולהחזירם להיות חלק מחלקי עצמו ואח"כ יעלו מדרגה למדרגה עד רום המעלות יעו"ש, וז"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו' ר"ל תברר ותקח המשובח שיש בפרי האדמה שהם ניצוצות קדושה אשר ה' וכו' ושמת בטנא, בטנא גי' בהאדם ר"ל שיהיו חלק מחלקי האדם ואח"כ והלכת אל המקום אשר יבחר ה' וכו' ר"ל תעלם ממדרגה למדרגה למקום אשר יבחר ה' וכו' ותיבת והלכת קרבה והולכת כי ע"י נתעלו:

ויביאנו אל המקום וכו' ויתן לנו וכו' ועתה הנה הבאתי וכו' אשר נתתה לי וכו' הא דאמר בתחלה ויביאנו ויתן לנו שהוא לשון נסתר ואח"כ אמר אשר נתת לי לנוכח, נלע"ד בס"ד עד דרך מה שתקנו חז"ל בנוסח הברכות לנוכח ונסתר, ברוך אתה לנוכח, קדשנו במצותיו וצונו נסתר וכן שאר הברכות, והטעם לפי שצריך האדם לכוין כאלו הקב"ה עומד לנגדו ממש כמש"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, ובאמת הקב"ה נסתר, או מפני שהקב"ה נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אלהותו כמ"ש בסה"ק כף החיים על או"ח סי' ה':

ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, יש רמז בזה אל קצת בני אדם כשהם בעיר עוסקים בתורה ובמצות כמו שרואין עושים אנשי העיר עושין כמותן, אבל כשיוצאין לטייל בשדה ובכרם או הולכים בדרך מרחוק לסחורה או לדבר אחר עוזבין הכל לא תורה ולא מצוה ציצית ותפילין ותפלה וכו' ובפרט בעניני הלכות שבת וכו' לז"א ברוך אתה בעיר וכו' ר"ל כשם שברוך אתה בעיר ע"י עסקך בתורה ובמצות כן תהיה ברוך אתה בשדה ר"ל כשאתה יוצא לשדה לטייל או להלוך בשיירה שלא תפחות שום דבר במה שהיית עושה בעיר תורה ומצוה:

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך, יש רמז בזה אל מ"ש רז"ל סנהדרין פ"א] רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל, הלואי שתהא ביאה כיציאה, ופי' רש"י ז"ל שתהא ביאה שאחזור לביתי, כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא עכ"ל ולא הדיין לבד צריך ליזהר שתהא ביאה כיציאה אלא אף ת"ח ההולך לבית המדרש צריך ליזהר בזה שלא יהא כוונתו לקנתר ח"ו או שמח בכשלון חבירו ח"ו או לפסוק מלימודו בדברי שיחה שעליו אמרו ז"ל [חגיגה פ"ב] וז"ל א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח על שיח ושורש רתמים לחמם עכ"ל. וכן היוצא לשוק לעשות סחורה צריך ליזהר מעקבה ומרמה נוגב דעת הבריות במדה במשקל ובמשורה וכו' נמצא כל אדם צריך ליזהר שתהא ביאה כיציאה, וז"ש ברוך אתה בבאך וכו' ר"ל ברוך תהיה אתה בבאך לבית בלא חטא כמו שברוך אתה בצאתך:

יקימך ה' לו לעם קדוש וכו' יש רמז בזה אל מ"ש רז"ל [בבא בתרא פ"ה] אמר רבה א"ר יוחנן עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' ועוד אמרו שם א"ר אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ע"כ, וז"ש יקימך ה' ר"ל לכשיהיה תחיית המתים ויקימך ה' תהיה לו ר"ל נקרא על שמו, לעם קדוש שיאמרו לפניך קדוש, כאשר נשבע לך, שעתיד הקב"ה לקיים כל הבטחותיו לך כי תשמר את מצות ה' אלהיך והלכת בדרכיו, ר"ל זה יהיה ע"י שתשמר את מצות וכו' ועוד והלכת בדרכיו ר"ל תלך בדרכיו מה הקב"ה מלביש ערומים כאשר עשה לאדם ולאשתו כן אתה מה הקב"ה גומל חסדים כאשר עשה עם משה שקברו כן אתה מה הקב"ה ענו שהניח כל ההרים הגבוהים וירד על הר סיני כן אתה:

ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה וכו' ידוע דכל אכין ורקין למעט, וא"כ כאן שהוא מברכם למה כתב מיעוט שאמר והיית רק למעלה, ונראה דבא לומר דאע"ג אשר יתן להם האלהים עושר וכבוד צריך להתנהג בענוה ולא תזוח דעתם עליהם ח"ו ויהיו בכלל תועבת ה' כל גבה לב, וז"ש ונתנך ה' לראש ולא לזנב ר"ל אע"פ שיתן לך ה' עושר וכבוד ותהיה לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ר"ל צריך למעט גדולתך, ולא תהיה למטה שתתגאה ותהיה שנוי לפני המקום כמש"ה תועבת ה' כל גבה לב:

ונתנך ה' לראש וכו' והיית רק למעלה וכו' יש רמז בזה אל מ"ש הרב ז"ל כי ע"י קיום התורה והמצות מתבררין ניצוצות קדושה מתוך הקלי' ואם בהיפך ח"ו שעושה עבירות אדרבא הם הקליפות לוקחים ניצוצות קדושה ומורידים אותה בתוכם וז"ש ונתנך ה' לראש וכו' ר"ל שיתן לך ה' חכמה ומדע לעסוק בתורה ובמצות שע"י תהיה לראש ולא לזנב, אבל צריך ליזהר תמיד להיות רק למעלה ר"ל שתברר ניצוצות קדושה ותעלם למעלה ולא תהיה למטה שתחטא ח"ו באיזה דבר ויקחו הקלי' ניצוצות קדושה ויורידו אותם למטה, אלא כי תשמר לעשות את כל המצוה הזאת וכו' ר"ל רק תעסוק במצות תמיד:

או יאמר שיש בו רמז על העתיד שתהיה גאלה שלימה שאין עוד אחריה שעבוד וז"ש ונתנך ה' לראש ולא לזנב ר"ל לכשיתנך ה' לראש ולא לזנב כמש"ה והיו מלכים אומניך וכו' אז באותו הזמן והיית רק למעלה לא יש לך כ"א עליות ולא תהיה למטה שתחזור לגלות כמו שהיה בגאולת מצרים שהיה אחריה שעבוד, וכמש"ה לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף והיה ה' לך לאור עולם בב"א:

תוכן העניינים

יגל יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה