יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר בראשית · פרשת תולדות
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ידוע דאברהם רומז אל החסד ויצחק רומז אל הגבורה ואמרו חז"ל דאם האדם רובו זכיות ומיעוט עונות מביא לו הקב"ה איזה פורענות בעוה"ז כדי לכפר עונותיו וילך נקי לעוה"ב ואם רובו עונות ומיעוט זכיות מביא לו הקב"ה טובה בעוה"ז כדי זכיותיו שעשה וישאר עליו העונות להנקם ממנו בעוה"ב וכתבו המפרשים דאם אדם רואה איזה פורענות לא יצר לו כי שמא לכפר מיעוט עונותיו באו כדי לישאר נקי לעוה"ב וכן אם רואה טובה צריך לחוש כי שמא בעבור מיעוט מצות שעשה פורעין לו שכרו בעוה"ז ח"ו וישאר כלו חייב לעוה"ב וז"ש ואלה תולדות יצחק ר"ל תולדות הזמן שהוא מצחק באדם יש יצחק בן אברהם ר"ל אפי' רואה פרענות שהיא גבורה הוא בן אברהם חסד שעושה עמו ה' חסד למרק עונותיו בעוה"ז לישאר נקי לעוה"ב. ויש אברהם הוליד את יצחק ר"ל אפי' רואה טובה שהיא חסד יצא ממנה הולדה של גבורה כי שמא זה שכר של מיעוט זכיות שעשה פורעין לו בעוה"ז וישאר כלו חייב לעוה"ב:
או יאמר שהאדם בעוה"ז נקרא יצחק מי שהשעה מצחקת לו ויש לו עושר וכבוד וידוע דצדיק ורשע לא קאמר וא"כ יכול לעשות בעושר ההוא תענוגים של עוה"ז ויכול לעשות בו סגולה לעוה"ב כגון צדקות וכיוצא שהם גמילות חסדים, ומי שדעתו רחבה שמסתכל לבסוף ודאי שאינו עושה בממונו כ"א סגולה נעוה"ב כי זה הוא העיקר וז"ש ואלה תולדות יצחק ר"ל עיקר תולדות של האדם בעוה"ז שנקרא יצחק אברהם ר"ל שיהיה נאחז במדת החסד שרומז לאברהם ור"ל שישתדל תמיד לעשות חסד עם הבריות וע"י זה אברהם הוליד את יצחק ר"ל החסד שעשה נעשה כאלו הוא הולידו כאלו הוא אביו כי כמו שהאב מגדל את הבן כך החסדים שאדם עושה הם מגדלים אותו בעוה"ז ובעוה"ב וכמ"ש התנא אלו דברים שאדם אוכל מפרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים וכו':
או אמר כי יצחק רומז על הגאלה שנאמר בה אז ימלא שחוק פינו וכו' וגם יצחק אותיות קץ חי וגם ס"ת יצחק בן אברהם גימטריא קץ וידוע דחרבן בית שני היה בשביל שנאת חנם וא"כ תיקון לזה צריך לעשות אהבה וע"י זה יתקרב זמן הגאלה ועיקר האהבה היא ע"י שעושים גמילות חסדים זה עם זה שודאי מורה זה על האהבה שאם לא היה אוהבו לא היה עושה עמו חסד כידוע וז"ש ואלה תולדות יצחק ר"ל תולדות הקץ בן אברהם בן אב הרם ר"ל מאתו ית' אברהם הוליד את יצחק ר"ל אברהם שהוא רומז אל החסד הוליד את יצחק את הקץ ור"ל ע"י החסד שעושין זה עם זה הוא מוליד את הקץ:
בקחתו את רבקה בת בתואל וכו' אחות לבן וכו' י"ל כיון דאמר בת בתיאל איני יודע שהיא אחות לבן, והנה רש"י פי' כאן להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם, אבל עדיין יש להקשות דאין דרך האשה להתלמד מאחיה דהוא בשוק והיא כל כבודה בת מלך פנימה וא"כ חזרה קושיא לדוכתא למה הזכיר כאן אחות לבן, ונראה לע"ד בס"ד כמ"ש רז"ל במסכת בבא בתרא רוב בנים דומים לאחי האם, וכאן הוא מספר תולדות יצחק בן אברהם עשו ויעקב וכדי שלא יבא האדם להקשות ביצד יצחק בן אברהם יצא ממנו עשו לכך הזכיר שהיא אחות לבן הארמי א"כ אין תימה שיצא ממנה עשו דרוב בנים דומים לאחי האם:
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה, איש שדה ר"ת אש לרמוז כי הוא מוכן לאש כמש"ה והיה בית יעקב יעקב אש וכו' ובית עשו לקש ודלקו בהם וכו' ויעקב איש תם ס"ת בשם לרמוז כי הוא מוכן לגן עדן כי שם הוא עיקר הבשמים כמ"ש רז"ל במסכת בבא מציעא על רבא בר אבוה דאשכחיה לאליהו ואמר ליה דחיקה לי מילתא דבריה ועייליה לגן עדן אמר ליה פשוט גלימך ספי שקיל מהני טרפי (פי' לקוט וקח מהני עלין) ספא שקיל כי הוה נפיק שמע דקאמרי מאן דאכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שרנהו, אפ"ה אייתיה לגלימיה סחט גלימה ריחה (פי' נסחט ריח מן העלין לתוך הטלית וקלטה טלית את הריח) זבניה בתריסר אלפי דנריה ופלגינהו לחתניותיה:
או יאמר לרמוז אל מ"ש רז"ל במסכת עירובין א"ר אלעזר מאי דכתיב לחייו כערוגת הבשם אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה אי נמי כבשם הזה שהכל מתבשמים בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו וז"ש ויעקב איש תם שס"ת בשם לרמוז שע"י שהיה כבשם הזה שהכל מתבשמים בו נסתייע וה"ה יושב אהלים שנתקיים תלמודו בידו:
או יאמר במ"ש הרב במב"ש שער ב' ח"ב פ"ט כי יש ש"כ ניצוצין כמניין ז"פ אדם שהם הז' מלכים ושרשם היא ה' דבינה דמשם יצאו הרי ש"ך והם גימטריא נער וכתב הרב שם פ"ו שלא יגמרו להתברר כל הבחינות עד שיבא המשיח בב"א וידוע דהשבירה היתה בכל הפרטים כמ"ש הרב והביאה הרש"ש בהקדמת נה"ש וז"ש ויגדלו הנערים ר"ל כשיתבררו כל הניצוצים שבכל העולמות שהם גי' נער ויגדלו ויעלו לשורשם אז ויהי עשו שהוא איש ציד שצד את ישראל בימי הגלות איש שדה ר"ת אש לרמוז שהוא היה למאכלת אש כמש"ל ויעקב איש תם שהם ישראל יושב אהלים לבטח איש תחת גפנו ותחת תאונתו:
ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' ידוע דכל ברכות שברך יצחק את יעקב תתקיים בנו לעתיד דבעוה"ז לא מצאנו מנוחה הא גלות מצרים הא חורבן בית המקדש בית א' וב' והא גלות הזה המר והארוך שעדיין לא יצאנו ממנו ונתקיים בנו לא שלמתי ולא שקטתי וכו' אבל כולם הם לעת"ל וכן הם רומזים דנותן לך האלהים מטל השמים רומז לתחיית המתים כמ"ש ז"ל שעתיד הקב"ה להוריד להם טל ולהחיותם כמש"ה יחיו מתיך נבלתי יקומון כי טל אורות טליך וכו' ורוב דגן רומז על מ"ש רז"ל במסכת כתובות עתידה חיטה שתהיה כשתי כליות של שור הגדול ותירוש כמ"ש שם על פסוק ודם ענב תשתה חמר לא כעוה"ז עוה"ב. העוה"ז יש בו צער לבצור ולדרוך. העוה"ב מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספיק הימנו כפיטס גדול ועציה מסיקין תחת התבשיל ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי ן שנאמר ודם ענב תשתה חמר אל תקרה חמר אלא חומר יעבדוך עמים כמש"ה והיו בני נכר אכריכם וכורמיכם וישתחוו לך לאמים וכו' כמש"ה והיו מלכים אומנך וכו' ארץ ישתחו לך וכו' בב"א:
ויתן לך את ברכת אברהם ר"ל דלמה אמר את והיה די לומר ויתן לך ברכת אברהם ועוד דמילת את היא לרבות כידוע וי"ל דבא לרמוז לו כאן שעתיד הקב"ה להגלות עליו ולברכו ולהגדיל שמו כמו אברהם שהגדיל שמו דקרא אותו אברהם וברכו כן הוא יגדיל שמו לקראות אותו ישראל ויברכו כמ"ש פ' וישלח וז"ש את שהוא לרבות:
לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם י"ל דלמה אמר מילת מגוריך ועוד למה חזר ואמר אשר נתן אלהים לאברהם כיון שאמר למעלה ויתן לך את ברכת אברהם היה די לומר לרשתך את הארץ וי"ל דבא לרמוז לו שעתידין בניו לרשת את א"י שתי פעמים אחת ביציאת מצרים ואאת לעת"ל כשיבא המשיח בב"א וז"ש לרשתך את ארך מגריך רמז על יציאת מצרים שהירושה ההיא היו בה כמו גרים שחזרו האומות ולקחוה מהם אשר נתן אלהים לאברהם רמז על ירושה שעתידין לירש אותה בימי המשיח ולפי כשאמר הקב"ה לאברהם בפ' לך לך ונתתי לך ולזרעך אחריך וכו' אמר לאחזת עולם לכך אמר כאן אחר נתן אלהים לאברהם לומר שתהא נתונה לך אחוזת עולם כמו שנתנה לאברהם אע"ה לאחזת עולם בב"א: